פורום הריון ולידה (עמוד 5010)

הרב שלנו אמר שיש כל מיני היתרים לזוגות כאלה (למשל שבמקום 5 ימים עד להפסק, אפשר 4) ושכשאת מביאה לרב כתם, צריך להגיד לו על המצב שלכם, והוא ינסה להקל כמה שיותר. ועוד דברים, אבל אני לא זוכרת כבר (עברו 3 שנים מאז\).

 

מבחינה רגשית זה ממש קשה, אני ממש מצטערת בשבילכם. אולי יש אפשרות שהוא יגיע לשבת אחרת, שתהיו בה מותרים? אני מאחלת לך שה' יחזיר לך על המצווה הזאת, שאת ממש מקיימת במסירות נפש

 

בשורות טובות!

פעם ראשונה שאני שומעת על 4 ימים עד ההפסק, איזה רב מתיר דבר כזה?

מה זאת אומרת שרב שפוסק שאפשר לעשות הפסק אחרי 4 ימים את קוראת לו רב (לא מסוגלת אפילו לחזור על המילה שכתבת)???

 

לפי הספרדים- הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אפשר מלכתחילה לעשות הפסק אחרי 4 ימים, בתנאי שהאישה נקיה, ועל סמך זה פוסקים שהולכים בשיטות אחרות כמו האשכנזים והרב מרדכי אליהו זצ"ל מתירים במקרים ספציפיים אחרי שאלה.

 

מי שלא בקיאה עד כדי כך בהלכה ובשיטות והפסיקות השונות עדיף שתשב בצד ולא תגיב, מאשר לכתוב אמירות חמורות שכאלה על פסק שגדולי ישראל סמכו את ידם.

 

שוקולית- זה לא מופנה לתהייה שלך, שווה להכיר בגדול שיש שוני בפסיקות השונות ואין צורך להתפלא על כך.

 

מאחת ספרדיה שהולכת לפי הפסיקה הזו.,

ובכל זאת-הרב עובדיה זצ"ל היה נותן התרים להפסק אחרי היום הרביעי!

לדעת חלק מהספרדים זה תמיד כך,

מניחה שסומכים על זה במקרה הצורך

במקרים מסוימים בעת הצורך לפעמים מקילים גם למי שנוהג לספור 5 ימים. כמובן באישור רב.

ואין פתרונות?

כואב לשמוע

יש מצב לחבר גלולות או משהו ואז תהיו מותרים כשהוא חוזר? או לבקש מהמפקד לצאת בזמנים מיוחדים?

נקיים לאחר 4 ימים תבדקו ותראו בטהרת הבית

ואולי תשיגי את הטלפון של המפקד שלו ותדברי איתו על זה

לספרדים - 4 ימים.

לאשכנזים כולל חב"ד ובניהם אני - רק אחרי 5 ימים !!

 

כך ידוע לי ואם יש לכן הערות לדברי, אנא הציגו זאת ברוח טובה. כי לא באתי

לזלזל בדעה שונה ובהלכה שונה!

 

לגבי פותחת השרשור: אין אפשרות לדבר עם המפקד של בעלך לשנות ימי חופשה אחרות??

 

או לקבל מידי פעם חופשה חד פעמית כאשר אתם מותרים??

 

נסו ובהצלחה רבה!!

 

שהולך לפי פסקי הבן-איש-חי.

פועה. בגדול אני יודעת שיש כדורים שדוחים וסת ולא מונעים הריון. אולי זה יעזור?

הייתי ממליצה לדבר עם מכון פוע"ה בעניין.

הם ממש עוזרים בדבר הזה יש להם פתרונות לנשות קבע... (או צבא) אם בעלך מגיע בתדירות נמוכה בטח שחשוב שתהיו מותרים כשהוא מגיע ובימינו יש פתרונות ודרכים איך לסדר זאת... ליבי ליבי איתך...

מי שזה לא המנהג שלו אני יודעת שבקושי בקושי מתירים לטיפולי פוריות

ולשאלה הנוספת - אין חובה להוריד. אם יהיה צורך בניתוח, יגלחו. בלי ניתוח לא צריך לגלח. יש כאלה שמורידות כי כך נעים להן יותר, אבל תהיי בטוחה שהמיילדות רגילות גם ככה ןגם ככה...

אין צורך להוריד שערות. אלא אם כן זה מפריע לך.

היי,
אני עזבתי את סופיה גורביץ באמצע ההריון-לא סיפקה לי את המידע בצורה ברורה ונכונה, הילס היה קר מאוד, ולא היה לי חיבור בכלל. מה גם שהיא לא היתה עושה לי אולטרסאונד בביקורת.
אבל אני ממש יודעת שהיא מקצועית בעיקרון-אולי. אנחנו היינו הבעיה. .
בהצלחה!
עברנו לרופא באריאל

שלום,

 

אני לא מכירה את ד"ר דוד מיליאטינר, אבל על סופיה גורביץ אני ממש אבל ממש לא ממליצה.
לא יודעת לגבי המקצועיות, אבל יחסי האנוש שלה מתחת לכל ביקורת. יותר מפעם אחת יצאתי ממנה עם דמעות...
דווקא מרופאת נשים שמתעסקת עם נשים בתקופה הורמונלית ורגישה הייתה מצפה ליחס אחר.
ד"ר טטיאנה אייזנברג מאוד נחמדה ולבבית, אבל הכי מומלצת היא ד"ר אירנה אלכסנדרובסקי, גם סופר מקצועית, גם עדינה ונחמדה ובעלת יחסי אנוש מצויינים.
החיסרון היחיד אצלה הוא הזמינות, למרות שהיא מקבלת הרבה יש אצלה עומס וצריך להזמין תור זמן רב מראש (זה רק מחזק את כל המחמאות וההתרשמות שלי לעיל.)

בהצלחה בכל מקרה!

אגב, גם היא לא עושה אלוטראסאונד?

בפעם הראשונה שהייתי (שבוע7 ) היא כמובן עשתה, כדי לראות דופק, כמו כן בחודש שישי ובשבוע 38 שוב עשתה אולטראסאונד, אבל בשאר הביקורים היא לא עשתה ( גם לא ביקשתי) צריך לקחת בחשבון שהמכשיר שיש אצלה פחות משוכלל ממה שיש לטכנאית, אבל היא כמובן נותנת הפנייה לאולטראסאונד ובשני סניפי הקופה יש טכנאיות זמינות כמעט כל השבוע לאולטראסאונד. 

בהצלחה ובבריאות!

[במקום לפתוח שרשור נוסף על המלצות רופאים]

מישהי פה מכירה את ד"ר מנשה יחזקאל? אם כן, אשמח לשמוע. [אפשר באישי ואחזור אליכן..]

 

תודה.

של להתרגל על הידים,בשלב הזה הוא כ"כ זקוק לחיבוק,עירסול,חום,ואהבה,אין מה לנסות ללמד אותו משהו אחר..הוא צורח לדבריך ונרדם,הוא נרדם מרוב יאוש שאף אחד לא מספק לו את ההגנה והחום שהוא זקוק להם....אל תתעקשי איתו,בבקשה תהי שם בשבילו,פשוט להרים לחבק ללטף לנשק לערסל,לשיר,כל מה שיכול להרגיע.כתבתי לך מנסיון של ב"ה,ב"ה 8 ילדים

להרדם לבד... אבל שמתי לב שבד"כ משהו נוסף כנראה מפריע לה... אולי קר ובגלל זה רוצה חיבוק, לפעמים יש גרפס, לפעמים ינקה אבל לא מספיק ורוצה עוד ולפעמים כאב בטן שנרגע רק כשמצמידים בטן לבטן...

אני חוששת גם מכך שהיא תתרגל לידיים, כי הבת שלפניה היתה נרדמת רק עם הנקה וזה היה מעייף אותי ברמות... ואף אחד לא היה יכול להרדים אותה מלבדי...

 

ספר חוקים,ממתי למשל הילד יכול ללמוד לישון לבד...ועוד כהנה וכהנה ענינים שקשורים להתפתחותם,כל אחד בקצב,ובצרכים שלו,ואין ילד אחד שדומה לאחר,גם באותה משפחה....וכמובן יש הורים שונים וגישות שנות בהורות,ובגידול ילדים,יש גם גישות מנוגדות,השורה התחתונה שלי לכו לפי הלב שלכם..ובכל אופן להשאיר תינוק צורח בגיל חודשיים להירדם לבד,זה עדיין מוקדם מידי,הוא רק יצא לא מזמן ממקום כ"כ חמים ומוגן...ודרך אגב,אני אישית לא עשיתי את זה לאף אחד מהילדים שלי,בניסיון לגרום להם ללכת לישון לבד...ובשום שלב גם לא בגיל שנתיים,ואני מכירה אנשים שכן עושים זאת.

וברצינות: בגיל חודשיים הוא דומה יותר לעובר מאשר לבן 18... המון המון חמלה וקירבה....

בגיל הזה זה בסדר גמור להרדים על הידיים, במנשא, בהנקה או בנדנוד בעגלה

אגב, יש תינוקות שבגיל הזה גם על הידיים בוכים, יש משהו במעבר מהיום ללילה שלפעמים קשה לתינוקות רכים

תיהי רכה איתו, המון אהבה, להקנות לו תחושת בטחון שהוא עטוף ומוגן, וכך תגדלי אותו חזק ובריא

המון נחת!

ב"ה

 

אני מאד מאד מבינה אותך. הבן שלנו בן עשרה חודשים, ועד גיל שלושה חודשים לא היה בכלל עניין לנסות ללמד אותו להרדם לבד כי הוא מאד סבל מגזים.

אח"כ באמת חששתי מזה מאד, והפחידו אותי שאם אני מרגילה אותו לישון על הידיים אני לא אצא מזה, והוא יהיה יותר ויותר כבד, וזה לא בריא לו ולא לנו  וכו'..

ובאמת ניסינו להתחיל תהליך כזה- ששמנו אותו במיטה, ישבנו לידו ושרנו לו וליטפנו אותו, והוא בכה הרבה ולפעמים גם באמת נרדם בסוף אבל זה היה נורא ארוך ופשוט הרמנו ידיים. זה לא הלך והשתפר..

מאז ניסינו עוד כמה שיטות ולא הלך לנו..

בין לבין דיברתי עם יועצת שינה והיא אמרה שרק בגיל 4 חודשים מופרש אצל תינוקות ההורמון שמאפשר להם בכלל להרדם לבד. לפני כן זה בכלל לא רלוונטי.

בכל אופן, בסופו של דבר אני אישית הגעתי למסקנה- ויכול מאד להיות שהרבה אנשים יחלקו עלי- שזה תלוי באופי של ילד. אני הרגשתי שזה מאמלל את הילד שלי, ורק מכניס אותו לעצבים ופאניקה כשמגיע הזמן ללכת לישון, אז פשוט החלטתי לוותר.

אוטומטית, ברגע שנרגעתי והפסקתי להיות לחוצה על הקטע הזה של- "מה יהיה??? והוא יתרגל..! ומה נעשה??"  גם יהונתן נרגע. זה לא שהוא נרדם לבד וגם לא במיטה שלו, אבל אני מרגישה שככה טוב לנו, ולאט לאט זה יבוא בע"ה..

המון הצלחה! ותהנו מהגיל הזה, הוא עובר מהר

 

להרגיל לישון לבד.

עם הגדול שלי התחלתי אולי גם בגיל הזה בשיטה הזו- של לבכות. והיה לי סיוט.

אומנם לא וויתרתי לו ובסוף הוא למד להירדם לבד אבל עד עכשיו יש לי טראומה מזה והוא כבר בן  6.5....

עם השאר פשוט הרמתי , הרגעתי והורדתי והלכתי ל5 דקות ואח"כ שוב חזרתי ועשיתי את הכל מחדש.

זה לקח יותר זמן, שבועייםככה אבל הלב שלי נשאר שלם. 

בכל מקרה עד חצי שנה תני לו את הפינוק.

אבל לא להרגיל להירדם בהנקה- אומרים שצריך לנתק קצת לפני שהוא ממש נרדם בהנקה.

בהצלחה.

חצי שנה זה גיל סביר.. לפני זה, זה נצטרך לו כמו אוויר, כמו ההנקה.. הוא זקוק ליום שלך.. בגיל חצי שנה הם מכירים דברים חדשים כמו אוכל (טעימות) וכו.. לדעתי לא לפני..

ואני מרגילה אותו להרדם לבד..

 

אני פועלת לפי שיטת הלוחשת- שיש רצף מוגדר של אוכל -פעילות- שינה,

וכך אני יכולה לדעת לפי ההקשר

למה הוא כנראה בוכה- אם זה קצת אחרי האוכל- גרפס או שלא שבע,

אם יותר אח"כ בדרך כלל עייף, ואז אני עוזרת לו להרדם- שמה במיטה עם מוצץ, ועוטפת יפה בשמיכה.

והוא מיד מנסה להרדם.

לפעמים נופל לו המוצץ והוא בוכה קצת ואני מחזירה לו.

בעיני הרצף הזה חשוב מאד כי הוא עוזר להבין מה חסר/מפריע לילד.

 

אחותו הגדולה הייתה נרדמת בהנקה עד שבגיל 5 חודשים לקח שעות להרדים אותה, כי ברגע שהייתי מנתקת ומשכיבה אותה היא

הייתה מתעוררת. אז עברנו לשיטת הלוחשת- להרגיל אותה להרדם לבד- נתנו לה מוצץ, וכיסינו, ותוך 3 ימים היא למדה, וב"ה עד היום שהיא בת שנתיים היא נרדמת לבד

ואם לא- אנחנו יודעים שמשהו מפריע לה- רעב /טיטול/שיניים וכו'.

 

לדעת להרדם לבד זו מתנה ענקית לילד וגם להורים. (זה כמובן לא סותר חום ואהבה וקרבה..)

וצריך לדעת לעשות את זה נכון- לתת לילד לצרוח שעות זו דרך שעלולה ליצור לו ח"ו טראומות ותחושת נטישה.

 

ממליצה מאד על הלוחשת לתינוקות ללמוד איך להרדים ועל הרצף של אוכל-פעילות -שינה.

 

בהצלחה!!

רק להבהיר שאני ח"ו לא משאירה אותו לבד במיטה לצרוח והולכת לעיסוקי..

אני עומדת לידו ומלטפת אותו ומדברת אליו ומחזיקה לו את היד והראש וכו'...

 

בכל אופן תודה רבה לכל העצות!! הוא באמת פצפון וחסר אונים...

ילד עד גיל שנה צריך להיות צמוד לאמא שלו ....כל הזמן. אין לזה חוקים בכלל 

אל תנסי להתעקש איתו על כלום! הוא היה בבטן שלך 9  חודשים, היה לו חום ורוגע. התינוקים הקטנים האלה צריכים את החום של אמא שלהם כמה שיותר. תחזיקי אותו - להתעקש לדעתי זה ממש (סליחה על הבוטות) התעללות . תחשבי עליו, כזה פיצפון, היה לך בבטן, היה לו חם ונעים וכל מה שהוא שמע זה את דפיקות לבך..... ועכשיו - תדעי כשהוא בוכה , אם זה לא בגלל שהוא רעב או שיש לו גזים זה בגלל שהוא צריך אותך. 

כל הילדים שלי - רק כשצייצו הרמתי אותם, הם במנשא עליי מתי שרק ניתן. ועכשיו הפצפון בגיל של הקטן שלך  בלילה הוא מתחיל במיטה שלו אחרי שעתיים שלוש הוא כבר לידי 

ולא, זה לא הרגיל אותם לכלום

הילדים שלי גדלו עם ביטחון, עכשיו הגדולים ישנים במיטות שלהם - לא התרגלו לכלום חוץ מלזה שאם באחד הלילות הם חולמים חלום מפחיד או סתם כי בא להם הם יודעים שיכולים לבוא אלינו למיטה... ולא- זה לא קורה הרבה בכלל (פעם בכמה חודשים...) 

 

בהצלחה נשמה. אל תקשיבי לאף אחד ואל תנסי ללכת לפי הספר - תקשיבי לעצמך ולבעלך, הוא צודק

מחילה, אבל מאיפה למדתן את הרעיון הזה שבגיל חודשיים נרדמים לבד?

גם עם ילדה בגיל חמש אני יושבת לפני השינה, מספרת סיפור ושרה שיר. אז ילד בן חודשיים?

 

לא מתכוונת להעביר ביקורת, רק מנסה לומר שזה ממש ממש ממש לא נכון לצפות לדבר כזה מילד בגיל הזה.

שהילד שלך זקוק לך ואך ורק לך!!
אני לפני לידה אבל חושבת שזו תחושה מהממת..

אני משתדלת לא לקנא בך שככה זה טבעי לך, 

אבל בשבילי לחשוב על ילד שיהיה צמוד אלי שנה שלמה - אני פשוט עלולה לצאת מדעתי.

 

'חנוך לנער על פי דרכו' שמעתי פירוש מעניין:

גם על פי דרכו של ההורה.

החנוך צריך להתאים לאופי של מי שמעביר אותו.

שתינוקות וילדים זה דבר דינאמי מאד.

זה שבגיל חודשיים הוא יצליח להרדם לבד לא אומר בכלל על מה שיהיה בגיל 9 חודשים וגם לא על מה שיהיה בגיל שנתיים...

ההרגלים וההתנהגות שלהם משתנים כל חודש למשהו אחר.

אפשר להרגיל לטא לאט לסדר מסויים אבל לא במחיר של צרחות ובכי.

חוץ מזה מה יקרה אם יתרגל  לידיים? אז תרדימי אותו בידיים. הוא רק ילמד שיש מי ששומר עליו ודואג לו.

סד

גם בגיל הזה.
אפשר לשבת ליד המיטה שלו ולטפוח על הגב- אמא פה והיא לא הולכת. לשים מוזיקה מרגיעה (אצלנו הלך מצויין ה"ניגון שבלב"). אם הוא צורח ממש להרים, להרגיע, לחבק ולהחזיר למיטה. אפשר גם להרגל לחפץ- דובי או משהו מעין זה.
זה דורש הרבה סבלנות והתמדה.

אני לא חושבת שזה התעללות בילד. זה לימוד כמו כל דבר בחיים.

אגב, גיל חודשיים יכול מאוד להיות שכואבת לו הבטן וזה לא פינוק אלא כאב אמיתי.

לכי עם האינסטיקטים הבריאים שלך, את אמא.

בדיוק עובד כאן ברקע, כי הילדים הלכו לישון

באמת מומלץ

כשיגדל ידע מצויין איך להירדם לבד.

 

הילדים שלי ישנו איתנו עד ש.. לא יודעת בדיוק. משתנה מילד לילד-בהתאם לצרכים שלו.

ואני יכולה להגיד לך שכבר בגיל שנה הם היו מסוגלים להרדים את עצמם לבד במיטה.

אני מאמינה שילד צריך להיות כמה שיותר קרוב לאמא, עד שהוא מתחיל לפתח עצמאות וכבר מתחיל "לבקש חופש". מנסיוני ילדים כאלו עצמאיים יותר ובעלי ביטחון עצמי.

 

ממליצה על הספר - עקרון הרצף

בן שנה וחצי קשה

אני שמה אותו על המיטה שלי שרה לו מלטפת אותו וכשהוא נרדם הוא עובר למטה שלו

בעלי אומנם נחרד מן הפינוק וטוען שהילד לא יגדל להיות עצמאי

אבל כתור מישהי שהיתה הולכת לפעמים למיטה של אמא עד גיל כל כך מאוחר בשביל להרגע(22 שששששש)

אני ממש שמחה לתת חויה כזאת גם לילד שלי

ומשום מה לא מדאיג אותי שגם בגיל 10 אצטרך לעשות לו את זה

אני חשבתי להרגיל את הילדה להירדם רק עם מוצץ, ליטוף ובלי לנדנד

לבעלי לא היה סבלנות והוא נדנד ובאמת היא התרגלה לזה

כשהיא גדלה החלטנו שזהו, ופשוט הרגלנו אותה לישון בלי נדנוד- אפשר לשנות הרגל גם אח"כ

עכשיו הוא צריך חום ואהבה, הוא עדיין בטראומה מהלידה..

שמונה ילדים אנחנו מגדלים הקטנה בת שלוש. עד היום מידי לילה מבלים איתנו במיטה שני הקטנים, הם מגיעם באמצע הלילה לקבל חום ובטחון, גם ילדה בכיתה ב' מגיעה מידי פעם, לקבל בטחון וחוזרת למיטתה. בסוף הם אוהבים את המיטה שלהם החדר שלהם. לא מגרשים אותם. לא יכולנו אף פעם לשמוע תינוק בוכה ולהמשיך בעיסוקנו. חיבקנו עירסלנו נתנו בטחון ואהבה. ילדים הם לא חיות לא מאלפים אותם. מחנכים אותם, ובגיל הצעיר רק אוהבים אותם. שמים גבולות של מותר ואסור. אבל להשאיר לבד בחדר בוכה ומיילל מאיפה באה המחשבה הרעה הזאת מאיפה.  נכון שזה מעייף זה לא מפסיק לעייף אף פעם, אבל בחרנו לגדל ילדים, אז זה חלק מהעיסקה!

רק סביב 3.5 ח' אני מתחילה להרגיל אותם.

 

אבל הנסיון שלי הוכיח שנורא קל להתרגל לישון עם אמא, ונורא קשה לצאת מזה.

לכן, לי באופן אישי יותר מתאים לשבת ליד וללטף, או סתם לשים את היד על הגב שהוא ירגיש אותי עד שהוא נרדם, ואז לעזוב.

 

מאמר מרתק ומאיר עיניים שקראתי לאחרונה שקשור בדיוק לכך:

 

למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה: המפלצות מתחת למיטה אמיתיות:

 

http://idanmelamed.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94/

 

(יכול להיות שצריך להעתיק ולהדביק את הכתובת בחלון חדש)

 

כמובן שאף אחת/ד לא צריכים להסכים עם כל מה שכתוב במאמר, או עם מה שכתוב בו בכלל. אבל יש בו מן אמת ולדעתי הוא שווה קריאה.

אני לא בקיאה בדיכאון אחרי לידה...

 

אולי רק יכולה להרגיע קצת שלפעמים, בתחילת היריון, זה ממש נורמלי....

גם אני ממש משתגעת בחודשים הראשונים.

אני למשל פשוט נגעלת מאנשים. זה ממש לא נעים לי ומפדח, אבל לא רק אוכל או ריחות דוחים אותי, אלא גם סתם אנשים, ואני מעדיפה להיות לבד, בבית, בלי אנשים וקולות סביבי....

לא מסוגלת להיות עם אנשים סביבי יותר מדי זמן. ממש ככה.

 

וזה חולף. עובר.

 

זה באמת מכאיב שאלו הילדים שלך שאין לך כוחות אליהם, אז תעודדי את עצמך שזה לא שהתחרפנת, אלא ההורמונים והבחילות מכריעים אותך, והם בדרך להיעלם. כל יום קשה כזה שעובר, מוחק לך יום אחד מהחודשים האלה...

הם לא נצח למרות שבאמת נראים כאלה.

 

מקווה מאוד שתעברי את   זה כמה שיותר מהר, בבריאות איתנה, בכוחות, ובשמחה בעז"ה.

 

זה ממש נפלא שיש מי שמכיל אותך בפורום הזה!

 

בזמנו נעזרתי על ידי קרניו סקרל וגם על ידי כירופרקטיקה.

הכירופרקטר הסביר לי שהבעיה בפקעת אנרגתית משמאל לחלק העליון של עמוד השדרה (באיזור השכמה).

כשסיפרתי את זה למטפלת הקרניו סקרל, היא בדקה ואמרה שהיא מרגישה את מה שהכירופרקטר אמר.

בשבוע בו גםהיא וגם הוא טיפלו בי, יכולתי לשיר, לקפץ ולדלג (לעומת לשכב במיטה ולבהות בתקרה מבוחלת לחלוטין).

 

יש שיטה נוספת שיכולה לעזור, אייפק.

יש מטפלות בשיטה בכל הארץ.

אם תרצי המלצות ספציפיות, או מידע רב יותר בנושא, אשמח באישי.

 

אגב, אפשר לבדוק רמות ברזל, ויטמין D ו- B12 וכדומה, מחסור בדברים האלה תמיד פועל לרעתינו...

 

בינתיים, חיבוק גדול ושימרי על עצמך

 

כזה קשה לעבור הריון סיוטי

 איחולי להתאוששות שיעבור מהר תשתקמי והעיקר תצאי בידיים מלאות

 

ו - מצטרפת לפייגא דבר ראשון בדחיפות בדיקות ברזל B12 D וכל אלו!!

עכשיו , אם ה B12 שלך נמוך מ 200 מייד תתחילי לקחת את הכדורים ששמים מתחת ללשון

אם ההמוגלובין נמוך מ 12 

אולי גם את עייפה??? יש לך אפשרות להוסיף בצהרים מנוחה \ ללכת לישון מוקדם

ואולי ביביסיטר שתוציא אותם שעה לגינה \ אמבטיות וכו' ?

 

וסתם שאלה - את לא מפחדת מדכאון אחרי לידה?

היה לי אחרי הלידה הראשונה ועכשיו אני קצת חוששת שזה יקרה שוב

 

לשתיכן,

אני רוצה לומר שגם אני עברתי את זה. דיכאון אחרי הלידה של הבן השני שלי, ברמה קשה, הייתי צריכה כדורים כדי לחזור לעצמי, ועם הכדורים המשכתי להיריון הבא. וגם אחרי הלידה הבאה היה לי דיכאון, ברמה קלה יותר, והייתי צריכה להעלות קצת את המינון של הכדורים.

שנה אחרי הלידה השלישית הפסקתי, קצת על דעת עצמי, קצת באישור הפסיכיאטרית, את נטילת הכדורים. החלטתי שאני יותר לא בדיכאון! ולא צריכה כדורים כדי להחזיק את עצמי לא מדוכאת! (באמת כבר לא היו לי יותר התחושות של הדיכאון, ולא הבנתי למה הפסיכאטרית אומרת שכדאי שאמשיך עם זה בכל מקרה, בלי קשר לכניסה להיריון הבא).

כרגע אני לא בהיריון, אבל אני יודעת כבר מהן התחושות של דיכאון אחרי לידה, ולדעתי אדע לשים לב אם הן עולות בי שוב (כשאהיה בהיריון/אחרי לידה). אבל אני פשוט מאמינה שזה לא יקרה שוב. אני מחזקת את עצמי שיש לי הכוחות הנפשיים להרות וללדת ולגדל את ילדיי. אני בוטחת בה' שייתן לי את הכוחות האלה, ולא יפיל אותי שוב לבור שכבר נפלתי בו. הרי עליתי ממנו, וגם התעליתי אל מעבר מה שהייתי לפני כן. אני כבר מכירה את עצמי ואת היכולות שלי, ויודעת איך להתמודד עם החולשות שלי.

אני לא שוללת את השימוש בכדורים לגמרי, אך אני מאמינה שאפשר גם לחיות בלעדיהם...

בע"ה, לא תחוו שוב את הנפילה העמוקה הזו של דיכאון אחרי לידה, וגם אם כן - תדעו שתמיד אפשר לעלות חזרה, ואף להגיע גבוה יותר!

תודה לשתיכן!!!

אני קצת מפחדת מדיכאון אחרי לידה ששוב יקרה אבל כמו שאנונימי אמרה-

אם בוטחים בה' הפחדים מאוד מתגמדים...

הריונות קלים ונעימים!

ואמן על הברכות

זה באמת נכון שחלילה אם זה יקרה שוב אדע כבר לזהות זאת ומה צריך לעשות

 

צריך להבדיל בין דכדוך אחרי לידה (BABY BLUES) לבין דיכאון.

דכדוך מופיע בשבועיים-שלושה שאחרי הלידה, יש אותו לרוב הנשים, והוא חולף מעצמו בדרך כלל.

דיכאון מגיע כחודשיים-שלושה ואף מאוחר יותר אחרי הלידה, יש אותו לאחוז מועט מהנשים, ויותר קשה לצאת ממנו.

[אולי את כבר יודעת את זה, אבל ראיתי צורך להבהיר לכולן - כדי שלא להילחץ מדכדוך אחרי לידה].

להעזר בבייביסיטרית אחה"צ בשעות הקשות.

בני כמה הילדים?

אולי קצת סרט במחשב?

לקחת אומגה 3,וללכת לישון יחד איתם.

בבוקר לפתוח תריסים אור יום,לאכול טוב.

לצאת קצת עם חברות בערבים/בקרים.

 

הגדול שלי בן שלוש וחצי והקטנה יותר בת שנתיים.

עצות מעולות! בע"ה אשתדל ליישם.

תודה לכולן!

גם לי כבר בא שהם ילכו לישון, ואני לא בהריון....  חבורת שובבים זה לא פשוט בהחלט

עבר במהירות.

ותוך 3-4 חודשים היה שיפור מסוים, ואז תוך חודשיים היה שיפור יותר משמעותי.

בפירוש לא רואים תוצאות מיד.

כל היום רק חושבת על זה,קשה לי לישם כל הזמן את התרגילים שאני מקבלת בשבילו,כי אני עסוקה גם בדברים אחרים,בבית ובילדים,ורוצה לראות כבר שיפור,ולא כ"כ רואה,אנחנו בטיפול כבר חודש+,,ואני מחפשת עידוד,,,,שלמרות שאני במודעות כל הזמן,תירגול משתדלת מס פעמים ביום נטו איתו,עדין לא רואה שינוי גדול,.....

אל תתייאשי.

את עושה את ההשתדלות שלך לתרגל וזה מספיק.

אצל הבן שלי, היו ימים שחיפפתי כי לא הספקתי וזה עדיין ב"ה עבר וכבר בגיל 7 חודשים הוא היה ממש בסדר...!

השינוי יבוא ואת תראי בע"ה.

את יכולה לבקש מבעלך לתרגל גם כדי שלא הכל יהיה עליך...

הרבה בהצלחה!

כמובן שלא נורא אם קצת מפספסים, אבל תנוחות אחיזה ממילא את יכולה לתרגל כשהוא בידיים שלך והן מאוד עוזרות, אצל הבת שלי זה בא יחד עם טונוס גבוה והייתי צריכה להוריד טונוס בנוסף לתרגילים לטורטיקוליס.

אני לא זוכרת מתי ראיתי את השיפור הגדול. אולי 9-10 חדשים.

בגיל שנה ושלושה נפרדנו מהפיזיוטרפיסטית לגמרי.

כל הפרשות לבנות זה פטריה?

אצלי ההפרשות דיי סמיכות ועם ריח אבל לא מגרד

למגר כמה שיותר מהר. אחרת זה עובר לתינוקות בלידה ואז יש גם להם פטריה. - וזה כבר לא נעים במיוחד לא להם ולא לנו.

מנסיון. 

אצלי זה עבר ל2 מתוך 3 ילדים כי אצל השלישי עשיתי טיפול ממש לפני הלידה כדי שלא יקרה

לפי מה שקראתי, זה לא מומלץ בהריון. ואם את מילא יולדת קיסרי אולי כדאי לחכות. תשאלי את הרופא נשים

כבר לקחתי נרוות אגיסטן מוקדם יותר בהריון..

הרופא שלי תמיד אומר לי כך.

אני בעצמי עכשיו מטופלת בו כי יש לי תמיד פטריה בהריונות.

פטריה זה דבר שכיח בהריון

בפ"ת יש את ד"ר גלון תחפשי באתר של מכבי..

לא ד"ר גלון, עשה לי טראומה רצינית!!
בעיקרון הוא בנאדם סבבה, גם דתי-שזה חשוב.
הוא מקצועי מאוד וזמין, אבל לא מספיק רגיש, ואם זה מה שחשוב, אז אל תלכי אליו.
ואני מקווה שאני לא פוגעת בו.. אנחנו מכירים אותו אישית, וגם עזר מאוד למשהי שאני מכירה, אבל.. אין מה לעשות, לא מתאים לכולם..
המליצו לי עכשיו על ד"ר גדעון פייט, עוד לא ניסיתי.. מקבל במרכז של מכבי בפ"ת.

ד"ר אנגלהרד בבני ברק

רופא חרדי מדהים.

רופא שעונה על כל הקריטריונים הנ"ל.

הוא לא חרדי אגב, אלא דתי לאומי

ותודה לכל העונות בינתיים.

ד" אנגלהרד בהעדרות..

משה רויבורט בקרית הרצוג וממש נהנתי.
רגוע ענייני ומקצועי ויש אצלו תורים.

גם שעונה על הקריטריונים הנ"ל...

עופר להבי מב"ב. מישהי מכירה? ממליצה?

תודה רבה!

רופאת נשים ברמת גן.נחמדה..

עובדת בשלישי ושישי ברמת גן

המחזור מופיע בזמן שונה אצל כל אחת. יש לי חברה שלא הניקה ולא קיבלה מחזור שנה (והיא גם לא משתמשת באמצעי מניעה), אני  הנקתי וקיבלתי חודש אחרי המקווה, זה מאד אינדווידואלי.

 

בשורות טובות!

אני לדג' קיבלתי בדיוק 6 שבועות אחרי הלידה.

מכירה עוד כמה כמוני.. אבל מכירה גם כאלה שנה לא קיבלו..

 

זה תקין בכלל?

זה אומר שאין ביוץ או שיש?

אבל ממש שמחתי בשבילה

 

לי בשלושת הלידות לקח יותר משנה ברוך ה.....

לא סתם יולדת נחשבת כיולדת שנתיים אחרי הלידה...
לוקח לגוף זמן לחזור לעצמו וההורמונים שונים ולכן אצל כל אחת זה שונה...

קיבלתי פעם ראשונה לכבוד יום הולדת שנה של הקטנצ'וק.
בכל הלידות הקודמות הגיע אחרי שלושה חודשים בערך...

אני אישית מקבלת רק אחרי שנה שנה+ אחרי שאני מורידה הנקות בלילה. או שאני פשוט נכנסת להריון ואז רק אחרי לידה זה יוצא שנתיים בלי ווסת.

ליתר  ביטחון תשמרי על תזונה סוכרתית ואז תחזרי לבדיקת סוכר.

ממליצה גם לעשות בדיקה להמוגלובין סוכרתי.

זה עלול בהחלט לשבש את התוצאות, וההנחיות הן שגם כאשר יש חשש, להמשיך לאכול כרגיל ואף טיפה יותר מהגיל, כדי לבוא לבדיקה שתיתן תוצאות אמת ולא תטייח חלילה דברים שחייבים לעלות עליהם!

 

לצערי אני מנוסה....

לא נראה לי שיש קשר, אם כי יכולה לומר לך שגם אני לא מרגישה טוב.... ולא הרגשתי טוב עוד לפני שידעתי שיש לי סוכרת, ואני מתחילה לחשוב שהיא הסיבה.... גורמת לי לחולשה לא פשוטה.... כך נראה לי....

יש לי סכרת הריון ואנח מקפידה על תפריט מהדיאטנית וצריכה לעשות מעקב סוכר בעצמי, שאלתי אם הבדיקות הצום, כלומר לפני האוכל, יוצאות לי גבןהות מה עושים והאם זה קשור לתחושות של בחילה, טשטוש וכו שאני מרגישה

אם הסוכר גבוה גם אחרי דיאטה חייבים לאזן אותו בדרכים אחרות.

וכמה יש לך בבדיקה של לפני?

לך ערכים גבוהים בצום. כמה יוצאים לך באמת?

ולאיזה צום את מתכוונת? של הבוקר או של לפני ארוחה?

ועוד שאלה- את אוכלת משהו לפני שהולכת לישון?

אני לא אוכלת כי אין לי כבר כוח, אבל האמר לי שזה עלול לגרום לסוכר לעלות בבוקר....

אבל זה קשה, וצריך תמיכה!

יש כבר כמה בנות שפנו- נשמח לשמוע עוד!

יכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות, וגם בספקטרום של כאבים.

חושבות שהגדרתי נכון?

חשוב לדעת במקרה שיש צריך לפנות לרופאה סקסולוגית לאבחון וטיפול.
בנוסף, מקריאת מידע באינטרנט התברר לי שזה יכול להופיע פתאום. (הכוונה סתם, לא אחרי לידה או כאלה דברים, שהבנתי שזה אמור לכאוב עד שזה עובר.. לא יודעת, לא התנסתי עדיין ;) )
והכי חשוב- לא להלחץ סתם!! אומנם יש נשים שלא מודעות לזה שניתן לטפל בזה שכואב להן, ולכן חשוב להעלות למודעות, אבל מצד שני לא להלחץ ולהתחיל לדמיין שכואב...

שם לפורום, כי זה לא מתאים סתם לקרוא וגניזמוס..

חשבת איך לסנן מתחזים?

הרי אתן הולכות לדבר שם על עניינים נשיים מאוד...

אולי תתייעצי עם המנהלות של נשואות בלבד, פוריות וכו' שזה גם פורומים סגורים?

שיהיה לכן בהצלחה!

חשבתי על זה.. זה בעיה קצת בגלל רגישות העניין, אבל כבר יש לי מדיניות.. בתקווה שזה אכן יעבוד..

הצירים היו אך ורק צירי לחץ, במפשעה... זה היה לי מוזר מאוד... כי זו לידה רביעית ואני ממש לא מכירה צירים כאלו... פשוט הרגשתי לחץ איום למטה... שהלך והתגבר ככל שהלידה התקרבה ורק בגלל התיזמון שהכאב חזר כל מספר דקות קבוע הבנתי שזה כנראה צירים... ואחרי שלוש שעות בבית חולים ילדתי ב"ה...

 

יש לי הרבה לחץ באגן אבל לא פירשתי את זה כך...
ועוד אני עם תאומים וממשיכה את החיים כרגיל..
זה אמור לכאוב?

בטן תחתונה,גב תחתון,לחצים בנרתיק,ואפילו בירכיים.

וכל אזור הגן אם זה בא והולך והבטן מתקשה צריך לתזמן.

במשך היום הצירים הפסיקו, היה ציר פעם בשעה-שעתיים, אחרה"צ עוד הלכתי עם הגדולה (בת שנה..) לגן שעשועים ואז חזרו צירים כל בערך 10 דקות, בעלי לא היה בבית אז קילחתי אותה והשכבתי אותה ורק אח"כ התחלתי ממש לתזמן צירים והם היו כל7-8 דקות והלכו ותכפו והתחזקו ממש (ובכל זאת לא היו כאבים כמו שמתארים צירים...)

 

כמו שכתבתי, בעלי לא היה בבית כל הערב, הזעקתי חברה טובה שתהיה איתי והיא הזמינה אמבולנס (היא המליצה לי לנסוע כבר בבוקר...) ונסעה איתי וכל הדרך היינו בלחץ שאני לא אלד באמבולנס. בסוף נכנסנו לבית חולים יותר קרוב מהבי"ח שרציתי ואיך שנכנסנו לחדר לידה ילדתי!!!! ב"ה, לידה כ"כ קלה וכ"כ מהירה!!!! עם חברה תומכת (ממש כמו דולה!), מיילדות מקסימות! (כמובן שלא הספקתי ולא הייתי צריכה לקחת אפידורל, אפילו לא חיברו אותי למוניטור!)

בעלי הגיע לבית החולים כמה דקות אחרי הלידה. באסה... פעם שנייה שהוא מפספס....

 

התינוקת מתוקה מתוקה, ב"ה היא ילדה טובה ואנחנו לאט לאט מתרגלות...

 

תודה לכל העונות (למרות שאת רוב התגובות ראיתי רק עכשיו).

איזה כיף, נשמע אחלה לידה!

באסה שבעלך מפספס, אבל לפחות את זוכה ללידות מהירות, תעריכי!!

ובעלי גם פיספס וגם הבת שלי יצאה איך שהגענו לחדר לידה ולמרות שהייתי בבי"ח שבןע קודם...(ילדתי על המיטה של מחלקה בקושי הספיקו לדחוף מחתי סדין סטרילי)
בעלי כולה הלך לקנות משהו לשתות תוך כדי שאירגנו אותי להעברה לחדר לידה...(אמא שלי הלכה לנוח וגם פיספסה מזל שאחותי הייתה איתי לפחות מישהו מוכר)

תרוו ממנה הרבבה נחת!

הרבה מזל טוב!!!!

שמחה שיש לך חוויה חיובית.

נחת,בריאות ושמחה!

הדימום הופיע אחרי קיום יחסים. זה יכול להיות קשור?

היא מתפתחת יותר מאוחר..

באמת מה כבר יכול להיות בשבוע כזה?

יש מה להיזהר ממשהו?

אשמח לעצות.. האם זה מראה שצריך להזהר ממאמץ או יחסים?

תודה!

נבהלתי נורא ושאלתי אחות, היא אמרה שאין בעיה להיות ביחד רק צריך להיזהר מתנוחות שונות ומשונות.. וממאמץ בבכל ההריון כדאי להיזהר.

ולא להסתמך על תשובות בפורום. כל מקרה הוא שונה..

אבל כמו שאמרו פה זה לא אומר הרבה רק ש... קצת מוקדם בשביל אולטרסאונד לוודא שהכול בסדר

פרפר לבן מתי נוצרת השיליה?

ויחד עם בואה נעלמות הבחילות..

הבחילות קורות בגלל עודף מטורף של הורמונים שמגן על העובר עד שמתפתחת השליה.

איך זה שהיה לי בחילות עד אמצע שישי?

לא יודעת להסביר..

זה פשוט בכמויות שונות...
בהתחלה ההורמונים זה מה שמחזיק את ההריון ואין שלייה ואח"כ ההורמונים עוזרים להריון ולשליה להתפתח...

אתה חושב מה שאני חושב?
הי, אני מתגעגעת

אבל אולי בגד - אם יש לה מהמין השני ובעונות אחרות.

 

או משחק לילדים הגדולים.

 

 

בלידה ראשונה הכל חדש, לידה חמישית כבר כמעט אין בגדים חדשים ולא מפרגנים כל כך ...

לילד יהיה איזה בגד אחד חדש ולא רק משומשים מהאחים שלו

יותר משחק שווה לילדים הגדולים!!

(תלוי בגילאים של הילדים, אבל בגדול)

 

משחק קופסא שווה, מונופול, ג'אנגל ספיד וכו' (לילדים גדולים יותר)

אוהל עם כדורים

ספונת כמו בתמונה המצורפת (זה ממש הצלה לדעתי) עולה בין 120-180 ש"ח. (יש מבצע בשילב אם קונים מעל 50 ש"ח זה עולה 110 ש"ח)

וזה מעסיק אותם מאוד, זה קטן כזה, שני ילדים יכולים לשבת בזה. בשבילם זה כמו ספה של גדולים אבל במידות שלהם, הם משוגעים על זה.

הם גם מושיבים בזה את הבובות או משכיבים אותן לישון, הספונת נפתחת אז זה גם מזרון להסתלבטות, בכלל זה מרכז מעניין כזה ומושך. תנסי לפרוש סתם שמיכה בסלון תראי איך הילדים ישר קופצים לתוכה ועושים שטויות. הם גם אוהבים לשבת על זה כשזה פתוח ולהפוך את המזרן עליהם ולחשוב שהם באוהל והם מתחבאים.

אני ביקשתי את זה ליומולדת שנתיים של הבת שלי והיא מאוהבת בזה, וזה בשימוש עד היום (כמעט 5).

חברה שלי ילדה ילד חמישי והקטנה שלה בת השנתיים משגעת אותה אז קניתי לה את זה מתנה והיא ממש מברכת אותי על זה, היא אמרה שזה היה רעיון מבריק, היא לא מפסיקה להתעסק עם זה...

עוד דבר, נניח לפעמים כשהבת שלי היתה מרטיבה בלילה ולא היה לי כח להחליף מצעים באמצע הלילה, אז הייתי מעבירה אותה לישון על הספונת עד הבוקר (כמובן החלפתי פיג'מה)

או השבוע התינוק שלי הקיא בלילה, העברתי אותו למיטה שלי, הקיא גם שם, בסופו של דבר העברי אותו לספונת ואז יכולתי לטפל בכל המצעים המלוכלכים...

 

כולה ספונת וכמה חפירות... 

כי אפעם לא הבנתי למה זה שווה ודווקא ראיתי מזמן במבצע טוב..
בהזדמנות

בדיוק מה שהיא תיארה...

(הגודל שלו תלוי במקום שיש בבית)

אני מניחה בו את התינוק התורן והוא ישן יותר זמן מהרגיל, בהריון זהו המקום הכי נוח לנוח

והילדים משוגעים עליו-קופצים ,נחים, שומעים סיפור,

ועוד ועוד

תמיד הגדול בבנים והגדולה בבנות צריכים משהו

אפשר סט ספרים..

לעיסוי, רפלקסולוגיה, מסעדה או משהו כיפי אחר

 

גם מעסיק אותם וגם נותן להם הרגשה שלמרות שיש תינוק-קטן-מושך-הרבה-צומי בבית, יש מי שזוכר אותם....

או לתת משהו מחנות שיש בה הרבה אפשרויות ואפשר להחליף.

מצד אחד- כיף לחדש פרטי לבוש בילד שישי/ שביעי/ שמיני והלאה (כך גם שמיכה לתינוק/ משחקים)

מצד שני- יש מלאי ומעדיפים לצפר במשהו את הגדולים יותר.

הבלאי כל כך גדול...

הייתי קונה גם שובר זוגי למסעדה או כרטיסים להצגה טובה....

יש הרבה דברים שהתבלו וצריך חדש. כמו טרמפולינה לתינוק, או נדנדה או סתם ביגוד כי כיף לחדש וחוץ מזה שדברים מיתבלים ובשבילה הייתי מביאה פיג'מה מפנקת או חלוק או בושם או כרית הנקה אם אין לה ...

מזל טוב!

אף אחד לא קנה לי ללידה?

תלוי מה אופי לה, מה היחסים ביניכם וכו'.

 

אני אישית אוהבת לאול ואם אין אפשרות כזאת או אם יולדת שייכת לאנשים שאוהבים הפתעות,  קונה ליולדות חיתולים במידה הבא מאותו יום - למקרה שהם כבר מצויידים מידה הנוכחית.

 

 

אבל הכי טוב - לקנות מה שנראה לך ולקחת פתק החלפה - למקרה וזה לא נראה ליולדת.

המליצו על מעין בס לנדו ושרית מלכיאל- שתיהן בגני גאולה.

כל הכבוד שאת כבר מחפשת!!
זה הזמן!
ואין לי המלצה.. אני לא מהאזור..

עברתי גרדה לפני  שהיו לי ילדים. לקח לי הרבה זמן להתאושש, היו לי מצבי רוח לא טובים ודכדוך, ורק אחרי הלידה שבאה אח"כ הבנתי שזה היה ממש הורמונלי. אולי אם הייתי יודעת הייתי יותר מקבלת את זה ומתפנקת, אולי מטפלת (מניסיון דיקור אצל מישהו טוב עוזר מאוד).

בכל מקרה, גם בגרדה, כמו בלידה, יש צניחה חדה של הורמונים שיכולה בהחלט ליצור דכדוך הורמונלי (מעבר לרגשות הטבעיים שאחרי אבדן היריון).

תרגישי טוב! 

אכן, קרוב לוודאי שזה הורמונאלי. וזה אומר, שזה יעבור בקרוב ממש.

 

וקשה שלא להבין את זה. לאבד הריון - זה נורא. תבכי. מאחלת לך להכנס להריון במהרה ממש, ושזה יהיה הריון תקין שיסתיים בלידה קלה ותינוק בריא בזמן.

 

סוף הריון זה צפוי ולא צפוי..
צפוי כי יודעים שיש תאריך מסויים שאין מצב שתעברי
ולא צפוי כי את לא יודעת אף פעם מתי זה יפתיע אותך עד אותו תאריך..

כשאת בדייטים נראה לך שבחיים לא תתחתני

כשאת מחכה לילד כל חודש נראה נצח ואת לא יודעת מתי זה יקרה

בהריון שהוא 9 חודשים הוא נראה נצחי 

אפילו בלידה ארוכה נראה לך שבחיים התינוק לא יצא

בכל אופן כמובן שהכול שטויות...

העיקר בידים מלאות!!!

 

 

נולד התינוק שלא נולד....

שולחת לך המון אור, חיוך, חיבוק, שמחה, אהבה, אושר ותמיכה לקראת הלידה הקרבה!

מוזר לא להיות בהריון...תחשבי שהריון הוא כמעט שנה!!!!! אז מה הפלא...

האמת היא שהכל נכון. בשכל אני לגמרי מבינה שמתישהוא זה קורה.
אבל הדמיון לא מצליח להכיל את זה משום מה..

בהריון הראשון בעלי התקשר כל יומיים לאמא שלי שתשכנע אותי שברור שאני אלד בסוף.

עוד כשהגענו לבי"ח עם צירים כל 3 דקות תהיתי אם אני בלידה...

בעלי פעם היה אצל רופא ערבי והתלונן שקופצת לו העין.

 

אז הרופא שאל אותו: "אתה מאוהף???" (=מאוהב)

העוברים שלי עלו קילו משבוע 31 עד 37

תכלס אני מקווה שיעלה הרבה.. עכשיו הוא 2.400 בערך כבר!

לגבי העין: זה מעצבןןןןןןןןןןן!  זה קודם כל. דבר שני מישהי הזכירה שזה יכול להיות קשור לחסר במגנזיום שהוא נפוץ מאד בהריון. יכול כמובן להיות קשור ללחץ וסטרס... (מישהו אמר שבוע ולא קיבל?) ושמעתי שזה גם עשוי להראות על משהו רוחני... אין לי השגות בזה, אבל אני מאמינה שמן הסתם יש לזה הסבר פיזי פשוט אצלך.

 

לגבי המשקל: נראה לי קילוגרם עליה בחודש תשעי זה הנורמה, לא?

 

תרגישי טוב יקרה!

אני יודעת מניסיון אישי שזה נובע ממתח.

זה באמת משגע לפעמים לגמרי, העין,  בפרט כשאני מדברת עם אנשים אחרים ותוהה אם רואים ואם זה נראה מוזר

או כשאני מנסה להתרכז במסך בעבודה

או גם סתם ככה!!

 

ממתח ומלחץ... מתה על התשובה הזו!!

"עברי לקאריביים והמלטי משלל תופעות מטרידות"

נו באמת!!

 

כן, דווקא היה לי שבוע שהתחיל מתוח נורא והסתיים מתוח נורא, ואני עייפה מאד רוב הזמן, אז אולי זה קשור

אבל זה מתסכל לשמוע על ההשפעות האפשריות של זה, מעבר מה שאני חשה בכל מקרה....

 

אה, והשאלה על המשקל היא כי אני לקראת סוף שביעי והעוברון כבר לא קטן ועניין אותי הלאה....

 

תודה רבה לכולן!!

 

אם זה מחוסר מגנזיום אז תאכלי בננות ושוקולד  אולי זה יעזור

והמשקל - אני חושבת שבשמיני תשיעי הם יכולים לעלות עד קילו לחודש

 

ד"ש חוזר, יא פוסט-לידה זריזה ומאורגנת שכמוך

נעלמת לנו..

ולכן יצאתי לשמירה רק חודש אחרי שהרופא אישר לי והיום ב"ה קיבלתי מכתב שהשמירה אושרה. ילדתי לפני חודש וחצי...

מה הסיבה שנתנו לך שמירה ובאיזה שבוע את?

הסיבה שהרופא נתן לי היא כזו שמלחיצה אותי שביטוח לאומי יאמרו שאין בה סיכון ממשי.

תכל'ס, ההיריון מפרך, צירים מוקדמים משבוע 24, היה גם קיצור צוואר קל, וכעת גם סוכרת היריון.

וסוג העבודה שלי פשוט גומר אותי, לא יכולה להמשיך כך לעבוד עם הצירים ועם הרעב והלחץ. לא יכולה.

סיפרתי את זה לרופא מעקב היריון בסיכון, והוא פשוט נתן חופשה לשלושים יום ואמר שכך מתחילים את התהליך.

פשוט נתן, בלי לעשות עניין.

נשמתי לרווחה, אבל אז התחלתי לשמוע שזה סיפור מההפטרה....

 

אם הרופא נתן לי, אני אמורה לדאוג?

הוא רופא רציני, ונראה לי שהוא החליט בגלל ההתכווצויות, השאלה איך להוכיח לביטוח לאומי התכווצויות? לרוץ למוקד כשיש? יש עשרות פעמים ביום! ובטח כשאגיע,יפסיקו.....

 

איך אוכל להחליט?

לא יכולה לחכות חודש. לא אעמוד בזה...

 

מה הייתה הסיבה אצלך? ולמה חששת?

 

 

אצלי היתה סיבה עוד פחות הגיונית לשמירת הריון ובכל זאת יצאתי. ולא עשו שום סיפור. את יכולה לשלוח להם בפקס את כל הטפסים הנדרשים לאגף אימהות ואז פשוט תחכי לתשובה.

 

גם אם התשובה שלילית יש אפשרות ערעור ואפשר לקבל גם סיוע משפטי אם יש צורך. אבל בד"כ אם יש המלצה של רופא אז מקבלים בלי בעיות.

 מהמבדק המוניטור פלוס התוצאות מהרופא ויש לך -  הוכחות!!

 

בהצלחה יקרה!! על תוותרי זכותך לקבל מה שמגיע לך!!