פורום הריון ולידה (עמוד 5011)

כמות שהיא זה הקל עלי קצת

מעין חלום שכשאהיה בהריון אני אשנה את הרגלי האכילה שלי ואתחיל לאכול מאוזן בריא ומגוון. לא עובד. רק מחמיר.

מחוברת תזונה בהריון של מאוחדת: (חלקי. אני לא זוכרת הכול)

עיפות גורמת לבחילות - להוסיף שינה של שעה שעתיים בצהרים ולישון היטב בלילה

רעב גורם לבחילות - לאכול ארוחות קטנות וקרובות

יש מאכלים שגורמים לבחילות להמנע מדברים מטוגנים ושמנים וע"י ניסוי ותהיה אישיים

אישית בתחילת הריון אכלתי תפוחי אדמה וגזר מבושלים , מרק ירקות טחון שבפנים שמתי חזה עוף

אבל באמת - את צריכה למצוא מה שמתאים לך

לי לא היו חיים בשליש הראשון.. קחי את זה כ'תקופת מחלה' שתעבור ואת תהיי בסדר. בינתיים תקפידי לא להתייבש = לשתות קצת קצת, למצוץ קרח או שלוקים, להכניס נוזלים. אם זה רק בחילות אז תכריחי את עצמך לאכול, אבל אם זה גם הקאות אז תשקלי מחדש.. ותזכרי שזה עובר!!

2 ערכים לא תקינים = סכרת הריון.

אבל נראה בעליל שמדובר בסכרת קלה- שאם תשמרי על דיאטה מעצבנת - ההריון ימשיך להיות רגיל ותקין כסדרו.

מה עכשיו? יש לי תור לרופא רק ביום שישי....

שום דבר לא יקרה בטווח של ימים או שבוע/שבועיים.

אין היסטריה. זו לא סכנה מיידית ומוחשית.

את צריכה בעיקרון לפגוש דיאטנית שתתווה לך דיאטה מסודרת ולקבל מד סוכר כדי לבדוק שאכן הדיאטה עוזרת.

חוצמיזה ההריון שלך הופך להגדרה של "הריון בסיכון" ויחליפו לך רופא.

בינתיים אם בא לך כבר להתחיל לשמור - תחליפי את הלחם שלך ללחם מלא ותאכלי ארוחות קטנות עם רווחים של שעתיים - שלוש בין ארוחה לארוחה.

תשתדלי להפחית בפחמימות - כל המתוקים כדאי בכלל לא, אורז/פסטה/תפוחי אדמה וכו' לאכול בכמויות סבירות לכל ארוחה. שלא יצא מדי הרבה פחמימות. ולהרבות בחלבונים - עוף/חלב ומוצריו/טחינה ובשומנים.

כי אני כותבת בדר"כ מהפלאפון ושם איני יכולה לענות באישי.(אם בכל זאת תרצי באישי תגידי ואכתוב לך מהפלא' של בעלי)

אז את כבר מכירה את הסיפור שלי

(ב"ה בהריון, שבוע 12 כרגע. בהריון שהתחיל שבועיים לאחר הפלה טבעית)

ואם תסתכלי בהודעות שלי פה בפורום תראי שגם אני כתבתי פה על הפחדים שהתעוררו בי מיד עם גילוי ההריון.

גם אני אחרי ההפלה חשבתי לעצמי שיותר לא תהיה לי חווויה פשוטה של הריון שהוא רק משמח ומרגש ..בלי מלא פחדים וחששות...

ואצלי גם הצטרף פחד ישן יותר- אני מפחדת מהמתנות .

חיכיתי 8 שנים עד שהתחתנתי. ו9 חודשים מהחתונה עד שנפקדנו ב"ה. כל הזמן פחדתי שהצורה הזאת של להמתין ולחכות ולהתייסר  תמשך...ושמה שלכולם מגיע בקלות אצלי תמיד יסתבך...

ואחרי ההפלה זה התגבר...

גם אני כשגיליתי את ה2 פסים שמחתי והתרגשתי נורא. אבל קצת עצרתי את השמחה...לא העזתי לשמוח באמת. כי מי יודע..

וביום שהיתי צריכה לחכות לתשובה של הבטא....זה היה נורא. היתי על קוצים.

ואז ישבתי עם עצמי וכתבתי...והבנתי שאני חייבת איכשהו לעשות הפרדה בין מה שהיה לבין עכשיו. שאסור לי לתת לזה להשליך על ההריון הזה.

ואם יש משהו שלמדתי מההפלה- זה שהכל בידי ה' ורק הוא  זה שמחליט.

ואם זה רק הוא- אז אני לא רוצה להיות נתונה לחסדי בדיקה זאת או אחרת או לגזר הדין שהרופא יגיד. אני מאמינה שאם  ה' נתן לנו את ההריון הזה זה כי הוא רוצה לתת לנו ילד בריא ושלם ומתוק  בעז"ה. (ולכן החלטתי לעצמי  שאני לא רוצה לעשות בדיקות הריון לסוגיהן מלבד אולטרסאונד וסוכר ובדיקות דם- לא רוצה כל פעם להשאב לפחד הזה. רוצה באמת לתת אמון פשוט)

ואז מה אם קרה מה שקרה...כולנו התאכזבנו פעם בחיים...ואם נאמין לאכזבה הזאת ונשאיר אותה כל הזמן בתוכנו נהיה אנשים קרים עם לב סגור שלא מאמין בטוב ולא מצפה לגאולה- כי למה שעכשיו יקרה משהו טוב? למה מגיע לי?

ב"ה הפעם התוצאות היו תקינות ב"ה. (ותסתכלי פה בפורום שלמרות שבשבוע 5 היה לי בטא 8000 שזה תקין לגמרי- שאלתי פה  כמה פעמים לודא שזה בטוח בסדר...)

ואז הגיע השלב של לחכות לבדיקה של הרופאה לראות שיש עובר ודופק....שבועיים וחצי לחכות במתח הזה.....בעעעע....

באמת ספרתי את הימים.

אבל תוך כדי ניסיתי לעשות דברים שירגיעו אותי-

התחלתי לכתוב לו למי שמסתתר בתוך הרחם...ללשתף אותו במה שעובר עלי. אני יודעת שזה נשמע מצחיק...אבל זה חיזק אותי.

התחלתי לתת צדקה כל בוקר לזכות ר' מאיר בעל הנס ולהתפלל כל יום שהעובר יתפתח היום בצורה תקינה ושהיום יעבור בשלום ובשמחה--לפי עצה שקבלנו מאדמו"ר אחד.

זה עוזר לי באמת כל יום.

בבדיקה  ב"ה היה דופק והכל היה תקין. זה שימח והרגיע אותי לאיזה שבועיים...ובאמת אחרי היו לי עדיין קצת חששות- אבל עם כל יום שעבר...משהו בלב נרגע יותר ויותר.

צריך לזכור שאמון  זה דבר שנבנה ונרכש מתוך חוויה חיובית- וכדי לרכוש אותו צריך להסכים ללב להתמסר לחוויה ולהיות בה ולא לתת לפחד לחסום.

זה טבעי לפחד. וטבעי שהפחד לא יעלם ברגע אחד. אבל אם תתני אמון ותסכימי- זה יקרה לאט לאט. אבל באמת.

ומה שמאתגר אותי עד היום זה שאין לי תסמיני הריון בכלל.. שאם הכל יהיה בסדר ותקין- אני באמת בטוחה שרק אגיד על כך תודה. כי אני רואה כמה נשים סובלות...

אבל לפעמים מתחשק לי מדי פעם לקבל אות חיים...בינתיים מסתפקת בתאבון מוגבר ובבטן תופחת והולכת...

(למרות שה' ישמור קראתי פה לא מזמן כמה סיפורים שמראים שגם הבחילות זה לא עדות לתקינות ההריון...)

ובאמת- אני מבינה ומזדהה עם הפחד. אין תרופת פלא. רק להפנים שה' באמת רוצה רק בטובתך. באמת. ושמה שהיה- היה חלק מהדרך שהיית צריכה לעבור. וכל מה שיקרה מעכשיו והלאה- הוא בפני עצמו. .

החיים זה לא  מחקר סטטיסטי

(ודוקא במקרה שלך- שתדעי ששמעתי מאנשים ומרופאים- שזה כל כך נפוץ...קורה כמעט לאחת מ2-3 נשים. ולחלוטין בלי השלכות הלאה.)

מציעה לך שכשתפקדו בעז"ה (בקרוב!) לכתוב , לומר כל יום  פרק  תהילים לתת צדקה לזכור- שה' עכשיו שומר עליו. ולהאמין לטוב הזה שמתחולל.

ואת תראי שגם מזה תקבלי מלא מתנות- הזכות להרגיש ששום דבר לא מובן מאליו, שהכל חסד ה'...והיכולת הזאת להאמין בטוב גם לאחר כאב- אני מברכת אותך שבאמת תזכי לזה! ותזכי להעביר את זה לילדיך!

ויהי רצון שלא נצטרך ללמוד ולגדול מתוך כאב ויסורים. שהכל יבוא לנו מתוך שמחה ורוגע.

מקוה שעזרתי מעט...

(ואני באמת מבינה אותך, כי אני גם מפחדת לפעמים...גם עכשיו אני כבר שיא המחכה לבדיקה עוד שבוע...)

איזו תגובה עוצמתית!!! התרגשתי והתחזקתי

ניתן להשיג בבתי מרקחת.

אין לי מושג אם צריך מרשם או לא.....

צריך לקחת את האנטיביוטיקה והפרוביוטיקה בהפרשים של שעתיים לפחות כי הם סותרים אחד את השני.

בנוסף ממליצה להפחית בסוכר וקמח לבן שמעודדים גידול פטריות.

תתקשרי לכללית או תחפשי באינטרנט.

בד"כ ממליצים להירשם בין השבוע ה 27 ל 30, תלוי באיזו תדירות הקורס וכמה מפגשים הוא אורך

ברעיון רצוי לסיים את הקורס לקראת השבוע ה 36

בהצלחה!

המשך היריון קל, בריא ותקין!

לראות שהעובר במצג ראש,לראות את המעקב גדילה,ואת המיי שפיר.

תודה רבה!

אבל זה משמעותי ללכת לאולטרסאונד מיוחד או שכל רופא נשים יכול לבדוק את זה עם האולטרסאונד שלו?

טישטוש ראיה,בצקות,כאבי ראש,כאבים ברום הבטן בצד ימין מתחת לחזה. חלבון בשתן ולחץ דם גבוה.

מה שאת מתארת נשמע כאבים קלסיים של התרחבות הרחם.

בהריון

לשתות ולהשתין המון ולא להתאפק בכלל.

לשחרר את הדלקת שתצא מהגוף...

אם כי .... יש לי סיכוי להצטרך הפעם

נראה לכן שזה עובד גם על בחילות של הריון?

בת של רופא שהאבן יכולה להנמס ולצאת ברוב המקרים אם שותים הרבה הרבה

בהצלחה יקרה ורפואה שלימה!!

ותודה על העצה שלך (אף על פי שמעולם לא נגעלתי עד כדי כך...אבל גם לא יצא לי העמסה של 100)

כיבסתי מלא פעמים.

את צריכה להוציא מלמטה את הספוג ומהצדדים את החלקים הקשים

(רק תסתכלי טוב טוב איך זה יושב

שלא תסתבכי אח"כ להחזיר)

קטנה, קלה, יציבה, גבוהה עם גלגלים קטנים, מתלבש עליה סלקל ומתקפלת למטריה..

אנחנו קנינו אותה מבייבי אאוטלט בכפר סבא בממש זול!

קנינו עגלה עם אמבטיה, טיולון וסלקל+ בסיס לסלקל לרכב ב2400 ש"ח (המחירון שלה מתחיל ב4000, אבל בגלל שזה היה בעודפים..)

אני אישית לא מתחרטת לשניה שקנינו אותה, היא הרבה יותר זולה מאינגליזינה וטובה ממש!

אנחנו קנינו סייבקס, היא נוחה, צרה, קלילה וכו'-זה נכון

הבעיה- מהר מאד (פחות משנה) היא התחילה לחרוק, גם לי זה קרה וגם לאח שלי כך שזה לא מקרה חד פעמי

זה מעצבן ביותר!

אז אני מאוהבת בעגלה אבל הייתי חושבת פעמיים

מדהימה! אנחנו כל כך מרוצים! מומלצת בחום.

מאמס אנד פאפס סולה בצבע סגול

היתה לנו אינגליזינה

עם אמבטיה רכה.

היה מצוין!

אני בשבוע 34+4 וההורמונים ממש משתוללים אצלי,עייפות מרובה,חוסר חשק לכלום,רגישות יתר וגם כן התכנסות יותר בעצמי..אנחנו נשים..מה לעשות..לי זה גם חדש הריון ראשון.....איזה הריון את?

שיעבור בנחת,בשמחה ובקלות ועם ידיים מלאות.

צריך לזכור שזה הגיוני..וטבעי למרות שלפעמים זה נראה שזה לא יגמר לעולם.

מצב טבעי ולקראת לידה.

בזמנו קרה לי ג"כ והייתי מאד מדוכדכת כי הרגשתי כל הזמן ש "אני פשוט לא אני" אבל אז קראתי במחקר מסוים שזה תהליך טבעי ודווקא מאד רצוי כי כך הגוף מרגיל אותך להיות מרוכזת בעצמך ולזהות סימנים של טרום לידה שלולא הריכוז המיוחד הזה לא היית שמה לב אליהם ואותי זה מאד הרגיע.

הרחם שלי חזרה להיות פעילה לחלוטין החל מחודש אחרי הלידה, מסתבר שזה יכול להיות.

אם את לא רוצה להכנס שוב להריון עכשיו כדאי ללכת ולבדוק אפשרויות של מניעת הריון.

אם יש לך כוחות לעוד הריון, אשרייך!

הזמן יעשה את שלו

היא רופסת ודורשת תרגילי בטן כדי להראות נורמלי..

איך בעלי אמר, אם אחרי שתגמרי ללדת את כל ילדינו וזה עדיין יפריע לך נלך לעשות טיפול קוסמטי...

אף-על-פי שגם אני (הייתי) רזה.

לדעתי לחייך, לומר תודה, ולבקש מהמאחל שלא יספר לאחרים.

ואולי כן כדאי לספר לאחים? אני מבינה את החשש, אבל אם זה בכל זאת יגיע אליהם ממישהו אחר, הם עלולים להיעלב.

(אנחנו נראה לי שכבר סיפרנו בשלב כזה לאחים שלנו. וחלקם כבר ניחשו עוד קודם, כשראו את המצב שלי.)

לגבי השאלה האחרונה, אני לא מספיק בקיאה בזה, גם אני תמיד התבלבלתי. נחכה שיבואו המומחיות. אה - עכשיו אני רואה שיש שרשור נעוץ בנושא, אז תסתכלי שם.

אז אני כן הייתי מספרת למשפחה הקרובה (למרות שהם בטוח היו מגלים את זה לפני...)

ברגע שרואים-רואים...אני אישית לא מדברת עם חברות ישר איך שאני רואה עליהן, אלא כשממש זה בטוח וברור לי שהן בהריון ובשלב מאוחר ורק אז אני שואלת מתי הלידה וכו', אבל תביני שבאמת אנשים שמחים בשבילך.זה מביך אבל אלו החיים, לא תוכלי להימנע מזה. ולגבי ההורים, עדיף שישמעו מכם ולא מאנשים אחרים...

אולי תשקלי זאת שוב

מאוד פוגע לגלות שלא אמרו לך

במיוחד שאת משערת למה...

(מנסיון,  כשכמה זמן אחרי החתונה חיכינו לילד, )

האם זה ההסבר לשינוי בגודל בין הבוקר לליהל וכו'?

או בעיות עיכול שמתחילות....

שזה אומר יחסית מוקדם. (גם סביבות 12)

אני מעדיפה לספר רגע לפני שמתחילים הרכילויות. לא עומדת בזה שמדברים עלי, מעדיפה שידברו איתי.

חברות/ שכנים רואים בקצב שלהם.

בארוחה משפחתית שכולם היו שם ...

הלוואי הלוואי

מצטרפת לזוהר הרקיע 

ומוסיפה סיפור האישי :

לי קרה עכשיו אותו דבר עשיתי בדיקת דם אחרי איחור של שבוע והבטא היתה 270

מה שאורמ שהביוץ לא היה מתי שחשבתי אלא כמעט שבועיים אחר כך

תודה על התגובות..

עוד  שאלה- כל פעם שרוצים לעשות בדיקת דם צריך ללכת לרופא כדי לקבל הפניה? או שאפשר איכשהו לעקוף את זה... 

זה מסרבל את כל העניין. 

ועוד שאלה- אם המחזור שלי הוא יותר מ28 יום - יותר בכיוון של 32... זה יכול להיות גם הסבר לכך שאולי ההריון יותר צעיר מהשבוע שיצא לי במחשבוני הריון ולכן הבטא נמוכה?

ויתכן שהביוץ היה פשוט מאוחר. זה קורה הרבה.

תחשבי טוב! באמת!

ותשמחי אותנו בבשורות טובות בקרוב!

קופת חולים מאוחדת

צריך הרבה סיעתא דשמיא שליחים טובים,הכנה טובה.

וב"ה שיש גם לידה קיסרית שמצילה חיים.

חולים כי פתאום הגוף שלהם קצת מקרטע, מערכות שוכחות להיות תקינות, ולא כולם זוכים לבריאות.

לידה ומערכת הרביה היא בדיוק כמו כל מערכת אחרת בגוף.

וצריך לקבל ולדעת את זה שלפעמים דברים חלילה אינם תקינים או עובדים לפי הספר.

כך שראש העובר פשוט לא יכול לעבור דרכו... 

זה באסה, אבל ברוך ה' שיש היום אלטרנטיבות!

כנראה בגלל שלא כולן הצליחו ללדת 

פתרונות כמו היום, מוניטור, או"ס, ניתוחים...אני גם לא מבינה את המושג "הגוף יודע ללדת".זה דבר טבעי, כואב, (העונש של חווה, זוכרות?) כמו כל דבר אחר בגוף, אז מה העניין של יודע/לא יודע? וגם אם חלילה יש סיבוך, זה לא אומר כלום, לצערנו בהרבה תהליכים אחרים בגוף עלול להיות סיבוך, זה לא אומר כלום לגבי הגוף. עדיין הגוף הוא בריאה משוכללת ומדהימה.

אבל בהחלט ביהדות יש מקום גם לרופאים - נתנה לרופא רשות לרפא 

ההוי אומר יכול להיות בעיות שצריך לטפל בהן

וגם מים מקןניאליים..

אבל ממש תודה! הארתן את עיניי כדי לראות את הדברים החיוביים שבניתוח...עם כל הכאב והפחד...

אבל טוב שיש אותו...

זה הבדל....

אם זה נובע מעצלנות - אין לי מה להגיד אבל גם אני עצלנית, משכנעת את עצמי שזה בדיוק כמה דקות, שהבית יהיה מסודר לכבוד בעלי, אולי פתאום יגיעו אורחים וכו'

אם זה מחולשה - הגיוני, את בהריון

השעון עמ"נ לצלוח את המאמץ האדיר של הבאת חיים לעולם!

לא הייתי אומרת עצלנית, אלא עייפה פיזית ואולי גם נפשית. המתח של ההיריון גומר לפעמים....

אז דבר ראשון אל תאשימי את עצמך. חלילה.

דבר שני, הייתי מציעה לשבת עם הבעל, בפעם הבאה שהוא מזכיר לך לעשות כלים, ולבקש ממנו בעדינות עזרה. למה שהוא לא ישטוף את הכלים? בעלים נרתמים לסיוע כשמבינים שההיריון מכביד ומתיש.

דבר שלישי, אולי כדאי לשקול עזרה מבחוץ, לא הרבה שעות שלא יעלה הון, אלא פה ושם, זה יכול מאוד להקל וגם לשמח את שניכם בבית נקי. נסו לחשוב אולי זה עדיף על הוצאות אחרות כרגע.

בהצלחה!!!!!

אם יורשה לי, 

זה לא סיוע. זה חלק מעבודות הבית ומאחר והבית שייך לשניהם, גם העבודות שלו.

(מטריד אותי כל פעם מחדש,  כשאישה צריכה לבקש סיוע על ילדים או על בית. כל אחד צריך לתרום את חלקו בהתאם ליכולותיו ולזמנו. מכאן ועד לקבל עליהם בעלות לנצח, יש מרחק עצום)

היות ויש בתים שבהם זה לא כך, אין עניין לחרחר שם מלחמות עולם. יש גברים שגדלו אחרת, אצלם זה לא מובן מאליו, וכדי שישמחו לעזור בבית אין טעם לבוא אליהם בדרישות אלא מתוך גישה אחרת....

לא התכוונתי שצריך לכעוס עליהם או משהו, סתם הניסוח הזה צורם לי

כשמישהי אומרת שבעלה אינו מסייע לה. לא לתת לה את ההרגשה שזה כן מובן מאליו שהוא צריך לדעת שעליו לקחת חלק נכבד בעבודות... זה רק יגרום לה לכעוס עליו הרבה יותר..

אםן הוא רואה שקשה לך ברור שהוא צריך לעזור!!! תמיד הם מצפים שאנחנו נתקתק הכל...

אם את עובדת, אז אני מציעה משהו שעזר מאד לנו:

התחלקנו שבוע-שבוע לסירוגין: פעם שבוע אני אחראית על כביסה הווא אחראי על כלים וההפך

ובקשר לסדר כללי- אני אחראית על סדר ובעלי היה שוטף את הבית כל שישי.

חייבת לציין שבחופש (אני סטודנטית) אני הייתי אחראית על הכל.

דעתי קצת שונה משל האחרות..

אני גם בהריונות שלי נהיית יותר עצלנית, אני עייפה יותר, חסרת חשק ורוצה הרבה להתפנק.

וכל זה מותר ורצוי! כי באמת את עובדת קשה מאוד לגדל בתוכך חיים חדשים!

אבל..

אני מרגישה שלפעמים זה נובע לפחות אצלי מפינוק יתר.

יש פעמים שאנחנו הופכות את ההריון למחלה או סתם לסיבה (מוצדקת אגב) להתפנק יותר מידי.

ולפעמים דווקא כשמתאמצים קצת יותר וכן עושים את המטלות הלא תמיד כל כך נחמדות זה עושה לנו טוב!

עושה לי טוב לדעת שבעלי חוזר הביתה אחרי יום של עבודה קשה ומחכה לו כיור נקי.

וכן, אני יודעת שאם אני לא אשטוף הוא ישטוף ואפילו אולי בשמחה! אבל אין ספק שלהראות לו שאני לא מזניחה את הבית זה משמח אותו! ובעיקר גם אותי!

לפי דעתי כן צריך לבדוק מתי זה פינוק שצריך אותו ומתי זה פינוק יתר.

ושוב, ברור שצריך להתפנק וברור שהבעל צריך להבין שקשה לך יותר ולעזור במה שהוא יכול ולקבל אותך כמו שאת.

אבל אני רואה את זה על עצמי שאני כן צריכה לבדוק אם עצמי מידי פעם מתי זה באמת סתם עצלנות.

כי  בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית.

כי כל חיי הייתי עצלנית בלא מעט דברים....

אבל!!!!!!!!!

כשהיית לי הפסקה בין רצף הריונות והנקות, פתאום גיליתי שאני ממש לא עצלנית 

ואז הבנתי שהקושי הוא אמיתי ולפעמים אנחנו סתם מייסרות את עצמנו על מחשבות של עצלנות כשהאמת היא קושי וחוסר כח אמיתי...

לפי דעתי כל אחת צריכה לעשות חושבים עם עצמה מאיפה זה מגיע.

אני רק באתי לאזן פה קצת את זה שכולם ישר מצדיקות את עצמנו כשאנחנו בהריון.

זה נכון! באמת קשה לנו הרבה יותר בהריונות, הנקות או אפילו סתם כשאנחנו חוטפות מצב רוח לא טוב. (הורמונים וכו'..)

אבל לפעמים יש לי הרגשה שמרוב שאנחנו מצדיקות את עצמנו שמותר לנו להתפנק אנחנו כבר נהיות עצלניות מידי ורק עושות לעצמינו רע.

לפעמים דווקא כשמנסים להתאמץ קצת אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם עצמינו (גם פיזית).

אבל כמובן, כשבאמת אין כח צריך להתפנק!

להיעזר בבעל, עזרה מבחוץ ובעיקר לקבל את זה שקשה כרגע ומותר שהבית יהיה קצת פחות נקי ומסודר.

פשוט נכון

בדיוק כמו שפרפר לבן כתבה, שכל אדם בריא שחש ליום יומיים את התחושות המלוות היריון הוא נשכב במיטה, לא יוצא לעבודה, ועושה הכל כדי לנוח ולהחלים.
 

יש הורדת הילוך לגיטימית ומוצדקת ויש פינוק יתר ועצלות שהנפגעת העיקרית בהן היא אני!

ממש התחברתי למשפט האחרון: "בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית".

אולי זה סוג של מדד לבדוק איפה עובר הגבול בין מנוחה לגיטימית למנוחה שאינה כזו.

מנוחה שעושה לי טוב על הנשמה- לגיטימית ורצויה

ומנוחה וחוסר מעש שרק מגבירים את הדכדוך- כדאי להתגבר עליהם ולהרגיש נפלא אח"כ.

זו הרגשת חולשה שאין כח לעשות שום דבר.... ממש מוכר...

צריך פשוט לדעת לבקש עזרה...

עם פרפר לבן ועיניים זוהרות ומניסיון של הצד השני של המתרס, יש לי תינוקת בת חודשיים לא לישה ראשונה אלא חמישית , ואנחנו פשוט נדהמים כל פעם מחדש, אני ובעלי, ההריון שוחק אותי , ואני פרפקציוניסטית לא מוותרת על כלום גם בהריון אבל מתמוטטת מזה, והוא יודע שהוא צריך לעזור, ולעומת זה איך שאני חוזרת הביתה מבית החלמה, אני חוזרת לעצמי לחלוטין, זה אמנם לא מחלה אבל לגוף קשה ואפילו מאד, ולפעמים גם לנפש, העיקר שהכל יעבור בשלום ותחזרי לעצמך בכוחות מחודשים ובידיים מלאות

ומנצלת את המקום בשביל להאנח - בהריון הקודם בעלי הרבה יותר עזר. ליתר דיוק הוא היחיד שעשה משהו

הפעם הוא פחות מפנק אותי. אוףףף!!! (נהיה כנים שאני פחות צריכה את זה אז זה לא אסון)

מניסיוני-

ישנם הריונות סיוטיים מהרגע שהתחילו ועד חצי שנה אחרי הלידה...(טוב, אולי הגזמתי)

וישנן בנות מזל שנהנות מכל רגע ויש גם כאלה שבאמצע.

ואגב- יש גם גברים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה (בעלי מגיע בשמונה בערב הביתה ורץ לערבית בעוד אני כרגע עקרת בית, אז מה? אגיד לו שבוע אני שבוע אתה שוטפים כלים? נו, באמת)

וישנם גברים מורים שחוזרים בשלוש הביתה.

זו עבודה פנימית וכל אחת צריכה לבדוק היכן היא בסקלה. השואלת מדברת על "עצלות" אם זה עצלות (שגם היא מותרת לפעמים) אז צריך להשתדל יותר. ואם זה הורמונים, עייפות או הקאות ובחילות צריך לוותר על דברים ולבקש עזרה

שיהיה בהצלחה והרבה בריאות

גברים לא יודעים לנחש וגם לא מבינים רמזים

זה לא אשמתו הוא אף פעם לא היה בהריון ולא יודע מה זה

נשים מבינות גם מה שלא נאמר ולא נרמז אפילו...

אבל גברים - אף פעם לא מבינים

איך חברה אמרה לי לפני החתונה  - אם כל העולם חולם על זה כל היום כנראה אין מה לפחד...

בהצלחה!!

זה עלול להיות סוטה מתחזה שמנסה למשוך נשים תמימות בלשון.

ואכן מה לעשות.

מי שלא רוצה ליפול בפח של טרולים צריכה להזהר מכאלו ניקים!

אין דרך להבדיל...

וחוץ מזה מה הקשר לפורום הריון יש פורום נשואים

מה לעשות...

טוב שיש את יוקטנה.

מצד שני - השאל נכתבה בשפה נקיה וגם התשובות, ואף אחת לא מוציאה דברים כ"כ אישיים (וגם לא יודעים מי את באמת), ככה שגם אם ענית ולא שמת לב - לא סוף העולם

בניסיון להפריך את טענותינו מבסס עוד יותר את החשד...

לפלאפון ובהם רמיזות עבות מאד על העניין.

בשיחה לפני החתונה שנינו רמזנו ששמענו שהלילה הראשון לא חייב להיות הלילה הראשון (+- במילים האלה) לא דיסקסנו יותר מידי, רמיזת דר"א.

בסוף הלילה הראשון באמת לא היה הלילה הראשון. ב"ה, כל יום אני מודה על זה מסיבות שונות.

מה שכן כדי לרמוז על זה לבעל לעתיד לפני החתונה, להכין אותו. אם ממש קשב לך אפשר בהודעות. לא חייבים לדוש בנושא אם ממש קשה לך. מה שכן אני חושבת שטוב שתהיה יותר פתיחות ולדבר על זה יותר לפני החתונה מרמיזה דקה של רבע משפט. בפועל היה לי קשה עם זה.

מה שחשוב לי לכתוב זה שהמדריכת כלות שלה אמרה לי על האפשרות של דחייה בלילה של הלילה הראשון אבל בתור משהו שממש ממש עדיף לא לעשות ובתור משהו של מאד הדיעבד.

ב"ה זה לא ההרגשה שבעלי קיבל ולא ההרגשה שקיבלתי מחברה קרובה שדיברתי איתה על זה. גם בספרי הלכה שונים יש התייחסות לעניין, כך שזה משהו כנראה לא נדיר, בלשון המעטה.

אני מודה כל יום על כך שהלילה הראשון היה בלילה השני מכמה סיבות שונות.

כשעדיין לא נשואים. אם במקומך הייתי צריכה להעביר לו מסר כזה, ובאמת עדיף שידע את דעתי ולא יתאכזב, הייתי עושה זאת במכתב או דרך המדריך חתנים שלו. גם ככה התקופה של האירוסין קשה מאוד, יש קרבה גדולה וצריך מאוד להיזהר בצניעות. אבל הלוואי הייתי מוצאת רב (אולי יש, לא יודעת אם זה נדיר) שיפסוק לרבים, שיהיה דבר ידוע, שלא חובה בלילה הראשון.זה פתאומי מדי...

לפני החתונה.

התכוונתי יותר פתיחות ממה שהיה אצלינו שזה ממש לא קרוב לפתיחות מידי לענ"ד.

זה תלוי מאד בזוג. בכל מקרה באמת כדאי להתייעץ עם מדריכת כלות לפני איך להגיד בצורה מתאימה ונכונה.

דרך המדריך חתנים ברב המקרים עוד יותר לא נראה לי במקום. זה גבר זר למאורסת בדר"כ.

בסופו של דבר כל מקרה לגופו.

באמת מכתב/ הודעה כמו שכתבתי יכול להיות פתרון ממש טוב.

עונה בלילה הראשון. התכוונתי שזה ממש בעייה לדבר על דברים שהצניעות יפה להם כשעדיין לא נשואים.

וכמו הרבה דברים בנושא הצניעות הכל תלוי איך עושים אותם. נכון, זה ללכת על חבל דק אבל זה נצרך.

אני חושבת שלעשות "הפתעה" לבעל באותו ערב זה לא נכון, פוגע ועם השלכות לעתיד. לכן, צריך לעשות דברים כאלה ממש בעדינות וכדאי להתייעץ עם מדריכת כלות, דמות רבנית וכד'...

וגם אותנו המדריך חתנים כיוון לכך, ב"ה, למרות שהוא לא קשור אליו.

ברשת גם בלי להיכנס לפה

היום הכל די חופשי

יש סוטים שנהנים לדבר דווקא עם נשים דתיות על נושאים אישיים שלהם..

היו פה כבר הרבה טרולים..

האיומות שהיו לי בהריון....

תבקשי מהרופא אולטרסאונד בטן(אני לא יודעת אם עושים בהריון, אבל גם אם מפסיק כדאי לעשות אחרי)

אמנם את מתארת בחזה אבל כאבי מרה מקרין לכל מני אזורים אחרים

ונפוץ שזה מתפרץ סביב זמן של הריון ולידה

לאיזה 5-15 דק' וזה עובר..
יכול להיות קשור לצרבות?

תודה רבה!