פורום הריון ולידה (עמוד 503)

יש גם משחת וולטרן, לי לא נראה שזה עוזר, אבל כנראה יש כאלה שכן עוזר.

אפשר גם לקחת נורופן, פחות בריא אבל לי עוזר. וכשיש הקלה יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות כדי לשחרר קצת, תחפשי בגוגל. 

כלומר כשנגיע הביתה.

תודה!!

לצערי סוחבת איתי כבר כמה שנים כאבים כאלה שמחמירים מידי פעם..

לנסות כרית חמה או אפילו בגד שהרטבת במים חמים ולחכות שיתקרר!!, תרגילים (אפשר לנסות עמידות כלב-חתול כמה פעמים) והלוואי שתמצאי משהו שיעזור ויעבור מהר! 

אפשר להגיד שאת יוצאת ללוות את אבא לבית כנסת ותכך חוזרת..

מצריך להכניס שבת מוקדם יותר והבעל יוצא מוקדם וחוזר בכניסת שבת

ככה עשינו ואז "יצאתי לחברה להביא לה משהו.." על הדרך הבאתי לשכנה עלון של שבת

מבינה את בעלך שהוא רוצה למשפחה שלו

נשמע שגם הוא סופג אצל ההורים שלך בשבילך, לא רואה סיבה למה שאת לא תקריבי קצת אי נוחות בשבילו כשהוא עושה את זה בשבילך

סליחה אם זה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל לדעתי תשקלי את זה

גם הוא כמעט לא מדבר עם אחים שלו.

אז אני מרגישה מוזר לבוא למקום שלא מדברים כמעט, אין כמעט תקשורת

והוא צריך את זה

כמו שאת צריכה ורוצה ללכת להורים שלך והוא זורם 

נראה לי שלשניכם עדיף פשוט להשאר יותר בבית שלכם.

בכל מקרה לא הוגן שלא תהיו גם בצד שלו.

רואה עכשיו שרצית רק לפרוק ולא ביקשת עצות אז סליחה אם התפרצתי בלי רשות. 

ממש מבאס להיות במתח זוגי במיוחד בחגים האהובים שלנו...

חגים ומשפחה זה תמיד נושא נפיץ שעלול להביא איתו מתח זוגי ומשפחתי, או לחילופין שמחה וקרבה משפחתית.

אני חושבת שהנקודה הכי חשובה פה זה - *תקשורת*.

לך יש צרכים רצונות, וגם לו יש צרכים ורצונות משלו, את רוצה להיות אצל הורייך והוא גם רוצה להיות אצל הוריו, את רוצה להגיע מוקדם ומאורגנת ולא בדקה ה90 ולו זה לא נראה קריטי... הכי חשוב לדבר ביניכם. לא מתוך כעס ובכי , בנחת אחרי ששניכם רגועים או יותר נכון לפני ששניכם כועסים, להקשיב, לנסות למצוא את הדרך ששניכם תהיו מרוצים. זה קצת נשמע כמו קצר בתקשורת. בהצלחה יקרה. 

החברות העלו מחירים, לא הסוכנות

את יכולה לבקש מהסוכנות לבדוק מול חברות אחרות, לנו זה הוריד

אם את עדיין רוצה אני ממליצה על הסוכנות של נפתלי מוזס

סוכנות ביטוח היא לא חברת הביטוח.

הסוכנות לא קובעת את התעריפים, היא רק מייצגת אותך מול חברת הביטוח.  

אצלנו, כל שנה בחידוש הסוכנות ביטוח בודקת מחדש את המחיר מול חברות ביטוח שונות.

ואם צריך, סוכנות הביטוח מעבירים אותנו לחברת ביטוח שונה - פעם היינו בהפניקס, אח״כ בשלמה סיקסט, עכשיו בכלל.

וכשהחלפנו רכב, סוכנות הביטוח בודקת מי הכי זול מבין חברות הביטוח. הרכב הקודם והנוכחי בחברות ביטוח שונות (אך באותה סוכנות ביטוח).

מצוי וידוע שאותו רכב מתומחר שונה בחברות ביטוח שונות - שיקולים של חברת הביטוח.   

כשמדובר ברכב פשוט, בלי מקיף.

שנית, אנחנו פשוט התקשרנו ל4-5 חברות ביטוח

ועשינו מה שיצא הכי זול.

כל שנה בעלי עושה את זה שוב...

וביטוח רכב זה באמת מאוד מאוד יקר

מהממות אתן!!!

אנחנו עושים בדרך כלל דרך חֶבֶר

שהם נראלי עובדים קבוע עם איילון..

אנסה לעשות טלפונים לחברות,

יש לכן המלצה לחברה שיצאה זולה?

עם ביטוח של כלל

זה יוצא לנו מאוד יקר, אבל פחות מכל החברות האחרות...

למרות שזה מאוד משתנה בין הפוליסות השונות ובין תקופות, 

ככה שאני לא יכולה להתחייב שגם לכם היא תצא הכי משתלמת

השאלה כמה חשוב לך לחסוך כמה מאות בשנה

ולכן, הפתרון היחיד בעיניי הוא לעשות סקר שוק ולהתמקח

קצת כאב ראש, אבל שווה את הטרחה בעיניי

הרכב שלי מבוטח בשומרה, אבל גם מקיף

קודם כל אני יוצאת לעבוד במשרה מלאה ולא נשארת בבית כל היום.

מתכננת את החיים והיומיום לפי מה שטוב לי. לדוג- אם רוצה ללכת לקניון בצהרים האמהות לא תעצור אותי, אני פשוט אקח את הילד איתי.

מביאה בייביסיטר ויוצאת עם חברות בערב.

אין לי איזה משאלות גרנדיוזיות, כרגע טוב לי ביומיום וזה מה שחשוב.

אם לא היה טוב - הייתי צריכה לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש. 

1. אני עובדת. משרה מלאה, רושמת לצהרון כדי לאפשר את זה.

2. אני מתכננת הסבה למקצוע שאוהב יותר למרות שהוא פחות מתאים לאמהות כי אני קודם כל דואגת לנפש שלי ולהנאה שלי בעבודה בידיעה שזה משפיע בקשר ישיר על התפקוד שלי בבית כאמה וכבת זוג.

3. מקפידה כל ערב לקחת זמן לעצמי- מקלחת ארוכה/ זמן לסרט/ לקרוא ספר/ אפילו סתם לשכב ולגלול. אני ועצמי בשקט.

4. נפגשת עם חברות, יוצאת לבילויים. עם הבנות ובלעדיהן.

5. נהנית מההורות עצמה. ממש יושבת וחושבת מה יסב *לי* יותר נחת להיות אמא כזו או אחרת. בסוף זה אולי לא המטרה העיקרית בחיי אבל לחלוטין אחת החשובות בהן! ועשיתי בחירות בחיים שבהן ויתרתי על חלומות גדולים שלי כי הבנתי שחלום האמהות המסויימת שאני רוצה להיות גדול מהן. זה היה רגע מאוד משמעותי שעד היום פוגש אותי בצמתים ולפעמים מכאיב אז מזכירה לעצמי שלא ויתרתי על חלום כדי להיות האמא הזאת אלא שהאמא הזאת זה פשוט חלום אחר שהיה משמעותי לי יותר

החלטתי על כמה דברים שחשובים לי במהלך השבוע וכמובן בעזרת בעלי זה יוצא לפועל

כמו למשל פעמיים בשבוע התעמלות בערב

אין לי האמת מידי דמיונות

אבל נניח לפעמים בערב סתם יושבת בספה ומדברת בטלפון עם חברה שכיף לי

לא יכולה לשכוח את עצמי, שום דבר לא חשוב לי יותר מעצמי, גם לא האמהות, בכל מקרה, גם אם האמהות היתה חשובה לי יותר ממני, הייתי זוכרת את עצמי, כדי לא לפגוע בעצמי ואז באמהות.

מה זה אומר בפועל?

1. אני מנהלת לו״ז רגוע שמאפשר לי להתנהל ברוגע

2. דואגת לעצמי לתזונה מאוזנת ובריאה יומית

3. עושה ספורט כמעט כל יום

4. עוסקת בתחביבים באופן יומיומי

5. עובדת בעבודה שמעניינת אותי

איך יש לי זמן?

1. ילדתי ברווחים גדולים כדי לא להיכנס למצבי הישרדות

2. בעלי שותף מלא לטיפול בילדים ומטלות הבית

3. אני מתעדפת ומייעלת משימות, לא עושה מה ש׳צריך לעשות׳ אלא מה שנכנס לי ללו״ז וכל השאר יחכה או לא יתבצע אף פעם

4. בזמנים מורכבים אני מצמצמת ציפיות ועשייה למינימום, יודעת שזה זמני וברגע שאפשר חוזרת לשגרה.

שאני סוג של מעריצה ;)

את נשמעת אישה חזקה מאוד וחכמה מאוד.

בא לי שתהיי חברה שלי חח 😀

בוחרת לעבוד מעט מאד....

כך שיש לי זמנים ריקים... 

אני כן שמה את האמהות גבוה וגם לכן עובדת מעט

אבל זה גם מה שגורם לי להרגיש נחת בחיים שלי

ללכת לחוג כיפי שממלא אותי

וגם כשעושה את משימות הבית בבוקר ריק זה בכיף שלי בנחת מתוך זמן לעצמי עם מוזיקה טובה או פודקאסט מעניין

ויש לי זמן גם "לבזבז"...

משקיעה לעצמי בארוחות

מפנקת את עצמי ומכינה לי אוכל שווה גם אם בעלי במילואים רק לעצמי....

עושה לפעמים אמבטיות כיפיות..

ובדברים הקטנים, אין לי יום שלא אכלתי, לא הלכתי לשירותים, לא שתיתי קפה נורמאלי בגלל הילדים..

תמיד יש לי את זה

קודם כול - האימהות היא חלק ממני, אז כשאני משקיעה בילדים אני משקיעה גם בעצמי. כשטוב להם טוב גם לי. ואני משתדלת במודע "לתפוס רגעי נחת" איתם ומולם, כדי שארגיש שמחה בחלק המשמעותי הזה של חיי.

שנית - אני משקיעה בהם בעיקר בכיוונים שנחמדים וכיפים לי. נגיד - להכין אוכל אני לא אוהבת, אז לא אשקיע במאכלים מורכבים כדי לשמח אותם, כי זה יעשה אותי עצבנית. (כן מאפשרת להם בשמחה להתנסות במטבח, כי הם אוהבים את זה.) אבל אני כן אכין להם משחקים, אכתוב להם סיפורים, אשיר להם שירים, אתכנן פעילויות נחמדות... כי אלה דברים שאני אוהבת ונהנית בהם.

שלישית - בחרתי בעבודה לא תובענית, מהבית, בצורה שנוחה לי, שמאפשרת לי להינפש קצת בבוקר אחרי הפיזור למסגרות, שמאפשרת לי לאסוף אותם מוקדם ולבלות איתם יותר שעות ביממה... וכן, גם מאפשרת לי ליזום זמנים לעצמי - בין אם זה משהו כיף שאני עושה בבית, בין אם זו יציאה לסתם קניות ובין אם זה קורס קבוע או צשהו בסגנון. בצורה הזו אני לגמרי מרגישה שיש לי זמן לעצמי...

רביעית - יש את כל ה"מעטפת" של גידול ילדים: כביסות, כלים, סדר אחריהם... במשך תקופה ארוכה העדפתי לדאוג לזה לבד, בלי עזרתם, ולהפוך את זה לזמן איכות עם עצמי (מסדרת את הבית בלילה כשהם ישנים ושומעת משהו מעניין תוך כדי). בחודשים האחרונים ניסיתי מגמה חדשה של שיתוף קבוע שלהם בעבודות הבית, מתוך כיף וחובה גם יחד - כדי שירגישו שהם חלק אמיתי מהבית, וכדי להקל מעליי את התפקוד הבלעדי. זה עדיין בתהליך (וכרגע, אחרי לידה, אני לגמרי נותנת להם להתנסות בזה לבד... גם אם זה בהצלחה חלקית) - אבל אני מקווה שזה יהפוך לחלק משגרת החיים, וכך לא אפול אף פעם למחשבות של "אוף, אני פשוט שפחה פה בבית הזה..."

מקווה שבאמת אחזור לתחושות האלה שתיארתי אחרי שאתאושש מהלידה...

מבינה מאוד את השאלה, אבל לצורך העניין אם אני אשב בצהריים עם הילדים ואעשה איתם דברים שאני אוהבת (יצירות, בישול, גינון...) אני ארגיש הרבה יותר טוב וכיף עם עצמי מאשר אם אני אשקע בטלפון כל הצהריים.

ועונה לשאלות שלך- 

כשחוזרת מהעבודה עם הילדים אני שותה קפה או שתיה חמה אחרת, רגע התאפסות לשבת בנחת לפני המירוץ. כשאני מתעסקת עם הילדים שלי בשעות הפנאי אני עושה איתם דברים שמתאימים לי ונחמדים לי, אני לא מספרת סיפור שלא בא לי לספר ולא משחקת משחק שאני לא אוהבת לשחק... אם יש משהו שכיף לי לעשות אני אשתדל לעשות את זה איתם או לידם אם אפשר. אני גם יוצאת ופוגשת חברות שהן אימהות של החברים של הילדים ואז כולנו נהנים...

אחרי שהם ישנים יש לי זמן שהוא ממש לעצמי. ביום החופשי שלי אני חצי עובדת מהבית אבל גם מתפנקת קצת.

בעבודה אני למען אחרים, אני בכלל לא מרגישה שזה זמן לעצמי, להיפך, המקצוע שלי הוא הרבה פחות עצמי מהאימהות שלי... אבל גם שם אני פוגשת חברות.

אני אמא במשרה מלאה לארבעה,

תינוק כמעט בן שנה איתי בבית,השלושה במסגרות

הזמנים שלי עם עצמי הם בעיקר בערב אחרי השעה 8,הילדים נרדמים,אני עושה מקלחת מפנקת כל ערב,מורחת קרמים,רואה סדרה שאני אוהבת אוכלת משהו טעים,עושה תרגילים ואופני כושר,זה איזה שעתיים שלוש רק שלי ואני לא מוותרת עליהם גם אם אני מאוד עייפה,יוצאת עם הבייבי לפחות פעם בשבוע לטיול בעיר בבוקר,יושבת במאפייה,קונה לי פינוקים,מתאפרת ומתלבשת כל בוקר קושרת מטפחת זה עושה לי טוב גם אם אני בבית  

ולכן כל צורת החיים מבוססת על ההנחה הזאת.

א. אני מפתחת קריירה ועושה הרבה בשביל להתפתח בעצמי.

ב. מתכננת את ההפרשים בין הילדים באופן כזה שאני ארגיש סיפוק מהמשפחה ולא חוסר אונים.

ג. בעלי שותף מלא בבית. זה לא במקרה. בגלל שזה במהות שלי, גם בלי להגדיר את זה, לא הייתי מתחתנת עם מישהו שלא רואה את זה כמוני.

כל השאר זה נגזרת של הדברים. כל החיים צריך לעשות איזונים. אם זה תקופה שילד תלוי בי וזקוק לי יותר, או בגלל מחלה או בגלל נסיבות החיים. (קורונה, מלחמה, מילואים ונסיבות אישיות)

ברגע שיש רווחה כלכלית (שלא הגדרתי את זה כייעוד בחיים אלא זה נגזרת של א)

ויש גמישות מחשבתית, אז אפשר לשחק הרבה יותר עם האפשרויות. (למשל גרים בעיר. בשכונה דתית גדולה. חלק יחשבו שמגורים זה גזירת גורל, אבל לא. בחרתי במודע לגור בעיר זולה יחסית, דקה הליכה משירותים חיוניים ובסביבת קהילה שמאפשרת לי לקבל שירותים כגון בייביסיטר, אוכל מוכן, מנקה וכו'. אני לא משתמשת במרבית האפשרויות אבל זה בהחלט מאפשר גמישות)

הילדים שלי מאוד עצמאיים. זה לא "מזל". זה חלק מהמהות שהם גדלים עליה. הם רואים איך אנחנו מתנהלים ולומדים לדאוג לעצמם. לא כי אין מי שידאג להם אלא כי הם יכולים.

וכמובן גם דואגים להם לתנאים נוחים למימוש העצמאות.

למשל הם קונים לעצמם ציוד בית ספר, ספרים, מחברות, חטיפים וקניות סופר יומיומיות. נוסעים באוטובוס מגיל קטן (א') לבית ספר, ובגיל קצת יותר גדול גם לחברים ולמרכז המסחרי הגדול.

אז המון מהטרטור היומיומי כבר הם יכולים לקחת על עצמם. מה שמפנה לי זמן. מה שמאפשר לי להשקיע במקומות שאני בוחרת ולא נגררת

אז זה פחות רלוונטי כשיש צוציקים כשהגדול בן 3, אבל התקופה שהבכור פיצי היא תקופה ממש ממש קצרה.

השאלה מה ההתנהלות בטווח הארוך יותר.

בקיצור בטווח קצר זה לחכות שהגל יעבור- יש תקופות כאלו, בטווח הארוך זה תכנון ולקיחת אחריות על החיים איפה שאפשר.

עושה ספורט, השנה הוספתי חוג, ויוצאת גם לבד או מתאמנת בבית.

איך בפועל? לא יודעת, דוחפת, לפעמים בחצות.

יוצאת לפעמים עם חברות או אחיות או הבעל. 

אבל אני כרגע ללא קטנטנים. עם פיציים פחות היה לי את זה (הפוך, שנים לשחרר נגיד ללילה) אז אם מנחם, זה משתפר כשגדלים... 

לא יודעת למה בנות מכניסות פה את העבודה חח מבחינתי זה ברשימת החובות. אבל כן נגיד אפשר לראות שזה גם מימוש במידה מסויימת. 

חשבתי על משהו נוסף, עם הילדים בזמני חופשות נגיד משתדלת לעשות דברים שכיף לי ואז זה ממלא גם אותי (חיובי- ים, שקיעות, זריחות, מסלולים לא בשעות חמות, גלידה. שלילי- אירועים המוניים, הפנינגים וכדומה, קניונים (לבד כן, איתם לא כבילוי), הסתובבות בשעות חמות, חיות). 

אומנם יש לי רק ילד אחד (וחצי )

אבל אני מרגישה שעושה לי טוב להיות אמא! ממש ממש ממש

שאני סופר נהנת מ"התפקיד" הזה בחיים

לכן הורדתי מהמשרה כי רוצה להיות בבית

אולי התשובה שלי לא רלוונטית שאני עדיין צעירה ובעתיד זה קצת ישתנה.. פתוחה לכל דבר ושינוי

אבל בגדול מרגישה שעושה לי טוב שמכינה אוכל טעים/הבית מבריק/לטייל עם הילד/לקחת אותו למקום שהוא נהנה - אני גם נהנת

ועוד כאלה..

מתאמנת לפחות פעמיים בשבוע מפנקת את עצמי בבגדים חדשים לפני כולם

מטפחת את עצמי מקסימום גם למעון אגיע על עקבים/מסודרת ולבושה מושלם

הסוד לזה ש..אני לא מפחדת לשחרר אחריות נותת לבעלי להיות חלק ושותף מלא גם אם זה אומר שדברים לא יהיו כמו שחלמתי

והעבודה הגמישה כמובן שזה יתרון ענק שמאפשר לי לסדר את הלוז ממש כמו שאני רוצה

אבל זה תלוי במעסיק

אצלנו נגיד בדרכ לא מאפשרים, אבל במקרי קצה כן. אז אני בוחרת מתי לבקש.

מצד שני, עבודה גמישה בשבילי זו עבודה שאני לא חייבת לנכוח בה כל יום כל השעות ויכולה לצאת מוקדם מדי פעם שאני צריכה/ לקחת חופש בהתראה קצרה

מהבית (פרילנסר) ולשעות גמישות.

כמובן, יש זמנים של לחץ, שבהם צריך לעבוד גם כשהילדים בסביבה או בשעות מאוחרות בלילה...

מקצועות דומים נוספים - עיצוב גרפי, איור, עריכת וידאו... כל מיני דברים שדורשים רק מחשב ואין בהם חובה לעבוד ישירות מול אנשים.

כמו כל עסק עצמאי. אחר כך כבר השם שלך עובר מפה לאוזן ויחסית יש קצב עבודות קבוע, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

זה באמת לא מתאים למי שחייבת ביטחון כלכלי...

שזה לא מדויק למה ששאלת ואני כבר עייפה 😅

יכולה לשחק עם הימים לפי הלוז שלי בחיים האישיים ובפגישות עבודה כל שבוע.

גמישות זה גם להתחיל בשעה מוקדמת כדי לסיים מוקדם.

לעשות ימים קצרים וארוכים.

להשלים שעה-שעתיים מהבית.

לא עובדת מול אנשים רק מחשב

אפס גמישות מהבית 

זה קורה

אקנה בגדים למי שצריך ולעצמי לא, אכין לכולם אוכל למסגרות ואשכח לקחת לי, כן, זה קורה לי לפעמים.

הזהות שלי מורכבת מהרבה חלקים והאמהות בהחלט תופסת בה מקום מרכזי אבל גם הזהות המקצועית שלי משמעותית מאוד עבורי ואני מתפתחת כל הזמן באופן מקצועי, העבודה שלי תופסת גם נפח וגם משמעות בחיים שלי, בנוסף יש לי תפקיד התנדבותי משמעותי בישוב שאני גרה בו , זה גם חלק משמעותי ממי שאני

ולגבי השאלה השניה, אין לי הרבה זמן מעבר לעבודה ואמהות, בזמן שיש לי אני משתדלת להשקיע בזוגיות שלי, פחות יוצאת ומבלה, כן הולכת להתעמל פעם בשבוע, אבל נראה לי שהתפקידים השונים בחיים שלי מספקים אותי רוב הזמן שאני פחות צריכה מילוי מעבר

יש נשים שהאמהות ממלאת אותן לגמרי ולא צריכות יותר מזה

ויש נשים כמוני שצריכות זמן לעצמן, זמן לזוגיות, זמן עם ההורים, שיחות עם חברות ויציאה לעבודה

איך עושים?

מקשיבים לעצמנו. זה תהליך של הלמידה. ברגע שעלית על הצורך, בוחנים איך ניתן לתת לו מענה

אצלי זו השכבה מוקדמת של הילדים בשעה קבועה, עבודה נוחה ב"ה אלף פעם, מניעת הריון, ונתינת מקום לרצונות שלי חד משמעית.

הרצונות שלי קשורים גם הרבה לבית. ולכן אני משתדלת לנהל את הזמן שלי בצורה כזו שאספיק דברים שקשורים לבית כמו כביסות, קניות, בישולים, נקיון, זמן עם הילדים בבית ובחוץ.

זה איזונים שנלמדים עם הזמן לדעתי אבל כאמור, מתחילים במודעות עצמית וקשב

ויש לי שעתיים מקסימות ורגועות לעצמי

לפעמים עושה כושר או בריכה

לפעמים סתם נהנית מהשקט עם הקפה של הבוקר

ממש ממליצה

ללכת לישון מוקדם, אז את מפסידה את השעות של הלילה, לא?

את אומרת שזה שווה כי את יותר עירנית בבוקר? ממוקדת ולא נמרחת?

מעניין... (אף פעם לא הייתי בנאדם של בוקר, אבל חלק גדול מזה הוא כנראה הרגל)

הבית שקט אני ממוקדת ורגועה 

בערב אני כבר אחרי יום סחוטה וסתם נמרחת

שותה את הקפה של אחה"צ / בוקר בנחת, גם אם זה אומר שהילדים יחכו רגע ("אמא, תחתכי לי סלט", "רגע אהובה, אסיים את הקפה ןאחתוך"). אם אקום באמצע הקפה והמשהו המתוק שלי, אעשה את הדברים בעצבים ולא מכל הלב, לכן מעדיפה שיחכו כמה דקות ולעשות בשמחה אמיתית.

השקעה בעצמי: לק ג'ל קבוע, טיפולי פנים, כושר שלוש פעמים בשבוע בשעות הבוקר המוקדמות (לגמרי בן אדם של בוקר).. קרמים וטיפוח הפנים והגוף, החלקה בשיער, בגדים יפים (לגמרי מרחיב את הדעת ומבחינתי הכרחי).

דברים שאני אוהבת בבית: בישול ואפיה, כוס יין בגינה בערב, צפיה בסרטונים בנושאים שונים - בישול, טיפוח, אופנה, סטנד אפ.

משתדלת לבחור את המלחמות שלי - לא אצא מדעתי על משהו שלא מהותי בעיניי; מנסה לשחרר כמה שניתן ולחסוך עצבים שלהם ושלי.

משתדלת לשתף את הילדים בדברים שאני אוהבת: עזרה במטבח למשל. לרוב לא אשחק איתם במשהו שלא מעניין אותי או לא נעים לי (למשל, בעלי אוהב להשתולל איתם, אני פחות.. גברים חח).. ולפעמים זה משחק נחמד אבל לא בא לי, וזה בסדר, מותר לי. אני מסבירה להם, ומחמיאה להם שהם משחקים יפה וכמה הם יצירתיים ובוגרים.. מעדיפה לא לעשות דברים מתוך אילוץ, אלא מתוך שמחה אמיתית, כי ילדים מרגישים הכול.

זה מה שעלה לי בינתיים... אוסיף אם אזכר במשהו נוסף

במיוחד מהצורה שאת עונה להם שהם מבקשים ממך דברים באמצע הקפה כזה יפה ונעים

ואם לא אתייחס לעצמי שלי אני אנבול

ואהיה כבויה וממורמרת

כשמאוד מבססים את זה

אז מוצאים את האיך שנכון לך

אם זה במסגרת הכללית

אצל מישהי זה יהיה בללכת לעבוד ואצל מישהי דוקא להאשר בבית יתן לה מרחב לעצמה

אין נוסחא אחידה

ובעיקר להיות בקשר עם עצמי

לשאול את עצמי באופן קבוע

מה שלומי בחיים

מה אני זקוקה

מה טוב לי

מה חסר לי

מה יוכל לעשות לי טוב יותר

ואיך אני יכולה להגיע לזה

בפועל למצוא את האיך שמתחבר אליך

ולתת לו מקום בשגרה ברגעים קטנים

לא ךחכות לדברים הגדולים ישותר מורכב לממש

אם האני נוכח אפילו בקצת באופן קבוע ומוגדר בלו''ז

זה נותן בטחון ושייכות אליו

ואז פעם ב..גם לתת מקום לבקשות גדולות יותר

את אמא מדהימה בטוח בסך הכל אנושית

והילדים שלך נשמעים מתוקים ממש

ככ הרבה אמהות בחגים כמוך

תקופה משוגעת

מליון משימות גשמיות ורוחניות

הילדים בבית

לרגע אל תרגישי מוזרה

אמא גרועה את ממש לא!!

זה נשמע שהיה להם יום ממש כיף! את נתת בהם אמון, נתת להם לעשות הכל לבד ובטח יש להם סיפור אדיר מזה!

זו מתנה אימהית הכי גדולה ! רק לאמא מקסימה יש סבלנות ליום כזה !!! אשרייך!!!

בסוף יצאת בטעם לא טוב כי "השתגעת" מהקטנים,

ואיבדת שליטה ( לדעתך, לא מחייב שכך באמת היה)

אני חושבת שמחר בבקר את יכולה להחזיר את הטעם הטוב ליום הזה.

אולי ללכת לקנות איזשהו פינוק מיוחד לילדים שעבדו כל כך יפה יחד.

אפשר גם לתת לכל ילד לבחור משהו מיוחד ( לא גדול, אני עושה את זה עם פיצוחים) ולהחמיא בקול למה מגיע לו משהו מיוחד.

ראובן עבד בלי הפוגה, שמעון ידע לשתף את לוי , יהודה הסכים לטפס עד למעלה כדי לתלות ,

וגם לקטנים -יששכר לא הפריע ,זבולון לא משך במפה, דן לא טיפס על הסולם...

השיתוף הזה בקול מסכם את החוויה למשהו משפחתי מאחד ויחד עם הפתעות הטעימות זה משאיר טעם טוב בפה.

ובאמת אני ממש מעריכה את הסבלנות שלך לכזה יום👋🏽👋🏽👋🏽

יש עוד מלאא עבודה

לקשט

לארוז

לבשל בשביל אמא...

לסדר

לנקות

וכל זה עם תינוקת פיצית לא הכי מרגישה טוב

ומלא אחים שלה שפשוט מתישים אותי

תגידי לעצמך כל הזמן

אני עושה כל מה שאני יכולה

אני אמא מהממת

איזה כיף לילדים שגדלים בבית שיש אבא ויש אמא ויש אחים ויש חגים ויש סבתא ויש זיכרונות וריח של בישולים ויש סוכה לקשט ויש הורים שמאפשרים להם לקשט ולעזור גם אם זה לא משולם (כי יש הורים שלא נותנים לילדים לזוז ורוצים סוכה פיקס ורק הם)

אז ב"ה הרבה יש ויש!!

ואפילו יותר מבסדר!

הם בחרו בך עוד כשירדו אלייך כנשמות ברחם

התסכול איך אמא שלך ניהלה הכל ביד רמה הוא סובייקטיבי שלך מה שאת רואה בעיניים שלך לעולם לא תדעי איך ומה היא הרגישה בתוכה כשהיא הייתה בניסיון הזה.. אל תשווי את עצמך אליה ותזכרי שגם הילדים שלך רואים אותך בדיוק אותו הדבר!! את תתפלאי אם הם יגידו עלייך את אותו הדבר שאת אומרת על אמא שלך? הצרחות והעצבים מתגמדות בעיניהם הם רואים אותם כאמא שמנהלת את הבית בחגים ביד רמה

חג שמח!!

גם אמא שלי הייתה מתעצבת

אבל

קשה לי עם פרוייקטים גדולים

לא אוהבת

מלחיץ אותי.

כאילו מרגישה גרועה שזה ככ מציף אותי ..

השנה יותר,

זה קשור ללידה?

אני כבר 3 חודשים ווחצי אחריי....

אמרת שאמא שלך מתקתקת אחר-כך הוספת שהיא גם הייתה צועקת אבל באופן כללי הדמות שהיא מצטיירת בעינייך היא סופרוומן

גם הילדים שלנו רואים אותנו ככה אנחנו העוגן והביטחון שלהם והם רואים אותנו גם ככה אל תרגישי שאת לא מספיק בעיניהם את וואו!!

היית איתם לבד בזמן שהם עבדו בסוכה?? בעלך לא היה כל היום בבית? תוך כדי טיפלת בתינוקת פצפונת? ואת עוד רוצה לבשל בשביל אמא שלך?

את נשמעת לי לגמרי סופר וומן!!

נכון, אולי יש לך מולך את המראה של אמא שלך (שאגב, נשמע שלמרות המוצלחות שלה היא זקוקה לעזרתך כיום), אבל זה לגמרי לא מוריד מהאליפות שלך עצמך בניהול של כל הדברים האלו!

וכן, חגים זה מאתגר מאוד. גם היציאה מהשגרה, גם מיליון הדברים שצריך להספיק לעשות... הגיוני ממש שיהיה לך קשה עם זה!

מאחלת לך שבחג עצמו תגיעי לרגיעה כלשהי, ותוכלי ליהנות ממנו ביחד עם בעלך והילדים ❤️

את אמא מהממת

אף אחד  לא מסתדרת עם התפקיד הבלתי נגמר הזה

פשוט עם השנים קצת  משתכללים ולומדים לווסת את הכעס זה לא שהעומס נעלם

וזה שהילדים שלך הולכים לישון יפה בזמן

עוזרים בבית

לוקחים חלק פעיל

זה אומר שבפועל את מנהלת את המפעל חיים הזה והוא עובד!! אז מידי פעם יש קצת צעקות, זה אנושי, כשתאמרי לעצמך מילים טובות הצורך לצעוק יקטן

צעקה מגיעה מחוסר אונים

תודה שפתחת את השרשור הזה.

ורק נקודה למחשבה,

לפחות אני פחות זוכרת את ההורים שלי כהורים לקטנים או קטנטנים( למרות שיש לי אחים קטנים בהפרש גדול ממני), החוויה שלי מההורות שלהם מבוססת הרבה על השנים היותר מאוחרות, שאז מן הסתם היינו בני נוער, עזרנו יותר, הבית התנהל בצורה שונה ומתוקתקת יותר כי היינו גדולים יותר... 

באמת בלילות הוא יונק סבבה

כשאני מניקה בשכיבה

הבעיה היתה עם ההנקות בישיבה בעיקר, ככל שזכור לי.

מעניין לבדוק את זה...

יכול להיות שהוא פתאום לא מסכים לינוק בישיבה?

בעינהם

ממש עזרת לי עם הכיוון...

תבורכי

באמת מפונקי!

מה את עושה מחוץ לבית? זה ממש מורכב..

מניקה לפני, ואם נגיד באמצע גם שעשועים הוא רוצה לאכול לרוב אני חוזרת הביתה, גם בלי קשר שונאת סינר הנקה, וגם התינוקות סובלים מזה.

אבל בהחלט הייתי בקניון והייתי צריכה להנדס לעצמי תנוחת הישענות לאחור בצורה כזאת סטלנית שהוא ירגיש בשכיבה😅

באמת צריכה להרגיל אותו גם להיות בישיבה, אבל בגלל שיש לי כרית הנקה אז התרגלתי לשכב. 

כל תנוחה אחרת - משהו שם לא עובד

לא נוח ולא כיף 

חוץ מרופא?

לנסות להניק אותו כשהוא יותר בישיבה?

לק"י

אבל הגבת למישהי שדוקא בשכיבה הוא יונק טוב.

אולי זה כי הוא ישן/ חצי ישן. ולא קשור רק לתנוחה. תנסי להניק ביום בשכיבה ולראות איך הוא מגיב 

ואתמול בלילה התקשה לינוק גם מתוך שינה, בשכיבה😶

אבל האף שלו היה קצת סתום, לא משהו שהפריע לו עם המוצץ, לא ברור לי מה ההבדל בין זה להנקה..

תודה בכל אופן!

אצלי מה שעזר זה תנוחה שונה (פוטבול, שכיבה)

לא לאורך זמן, אלא רק לתחילת ההנקה

אחרי כמה ימים הוא חזר לינוק בלי בעיות

אנסה...

מעניין מה קורה שפתאום משתנה?...

הלואי שיסתדר גם אצלי.

לא להמשיך לתת בקבוק

שלא יפתח העדפת בקבוק

לגבי העניין עצמו

אם לא עוזר תנוחות שונות, ממליצה להתייעץ עם יועצת הנקה

בהצלחה!!

אנסה עוד יום יומיים

בנתיים טיטולים מלאים, זה לא שהוא לא אוכל, רק שההנקה לא זורמת כמו לפני כן.

אם באמת לא ישתפר, אפנה ליועצת הנקה, תודה על הרעיון!

אנחנו ברצף שבתות, לחוץ ומעצבן להצליח ללכת לרופא.

אבל אם לא ישתפר עד אחרי יו"ט ראשון אקח לרופא.

אבל אם לא תלכו ובסוף זה אכן דלקת- את תתבאסי ממש (לפחות אצלי זה ככה)

תקראי בגודל

יש הרבה עצות מה לעשות

בעיקר לשדר רוגע ולא להתחיל בקבוקים

מקסימום לשתות בכוס

זה שהוא יונק בלילה זה לאו דווקא בגלל שינוי התנוחה, אלא כי כשהם ישנונים הם פחות מסרבים

אבל לפעמים זה ברמת בגלל דלקת באוזן ואז התנוחה כן גורם משמעותי

בכל מקרה נראה לי שהתשובה היא לא... גם לאשכנזים לא הייתי עושה קילו אחד ל10 אנשים.  (אגב, שבת או חג?) 

מ2 קילו יצאו לי 6 חלות, רק אחת מהן הייתה ממש גדולה

ל10 אנשים לפחות 2 קילו

בגלל זה ליומיים חג, לדעתי צריך יותר אפילו

עשרה מבוגרים? או חלק ילדים?

אני עושה מקילו 4 חלות. כשיש אורחים (משהו כמו 4-5 מבוגרים + נגיד 5-6 ילדים) בד"כ מספיקות לנו שתי חלות לסעודה (אבל לפעמים אפילו צריך עוד חלה).

תעשי 2 קילו

מקילו יוצא 3-4 חלות

ולעשרה אנשים צריך שיהיה בכל סעודה לפחות 2 חלות גדולות ועדיף יותר

לא עונה כרגע לכל אחת בנפרד אבל תודה לכולכן 👍

יוצא לי 18 לחמניות קטנות מקילו.

או 4 חלות יפות. 

האמת שלפעמים זה קצת מצחיק אותי המכות🫣... כל עוד זה לא נעשה מתוך עצבים שלהם.

אני לרוב לא מתערבת אלא אם כן זה משגע אותי, אבל שיסתדרו לבד... כל עוד הילד יכול לקחת את הרגליים ולעזוב את הסיטואציה והוא *בחר* להישאר בה, אז אני לא מתערבת.

אבל לא יודעת, הם הכי חמודים, הם לא שומרים טינה... אחרי דקה הם חברים טובים. 

לק"י

אצלינו יש גם וגם. ויש 2 בנים ו-2 בנות.

גם אנחנו בתור ילדות היינו רבות ומושכות שיערות אחת לשניה🤦‍♀️

אני מפרידה ביניהם.

אם לא, שיסתדרו. וגם לא מאפשרת לפנות אלי להתלונן. התחלתם לריב תסתדרו לבד.

יש לי רק בנים

בעיקרון מנסה לתת להם להסתדר לבד.

הבעיה אצלי שהגדול קצת חסר ביטחון אז הוא מתחיל לבכות ומפחד להחזיר, ואח שלו מנצל את זה להראות שהוא יותר חזק. אז בסוף הרבה פעמים אני כן צריכה להתערב...😒

אני אומרת להם " אסור להרוג אחים".

לפעמים זה מצחיק אותם והם מפסיקים, ואם לא אני מזכירה שאני לא מעוניינת לנסוע לבית חולים..

הרבה תפילות

האמת שבדיוק עכשיו היה פה חיבוקים חיבוקים חיבוקים שהתחלפו למכות ואחד נפל וחטף וואחד בומבה בראש ודי נבהלתי. 

אם היא נמוכה זה בעיה 

אם היא גבוהה זה לא נראלי בעייתי

אז זה קופץ באלפים....

ומקסימום, סיכוי קטנטן שאולי זה יהיה תאומים, למרות שבהריון תאומים זה בד"כ עליה גדולה יותר

בשעה טובה

הריון תקין וקל בעז"ה, בידיים מלאות

יומיים אחרי האיחור זה בערך היום/מחר

ובקצב הנוכחי אני יכולה להגיע ל8000 בעוד שבוע

חולמת על תאומים

ממש סבבה והיא יכולה להכפיל גם פי 4 וזה תקין

הטא גבוהה מדי זה כשיוצא מספרים של עשרות ומאות אלפים בשלב מוקדם

רק חייבת להגיד שגם אני בבדיקת בטא היה נראלי שזה גבוה מידי וחלמתי על תאומים

וזה היה הריון יחיד.

אז אל תבני על זה יותר מידי...

דיברתי עם איזה מוקד מ(נראלי הזמנתי תור בכללית) ואז הקלטתי את השיחה, אז המוקדנית אמרה לי מה את מקליטה? בכזה מופתע/נפגע אז הסברתי לה שזה כדי שאני יוכל לבדוק אח"כ שוב את הפרטים 🤭 זה היה מביך..

אני חושבת שכשאת מתקשרת אפשר להקליט עוד מהשלב שמצלצלים ואז הצד השני לא שומע את ההכרזה הזאת, הבעיה כשמתקשרים אלי 

לפי חוק חייבים לידע את שני הצדדים לפני הקלטת שיחה.

אסור להקליט מישהו בלי ידיעתו

בלי ידיעת הצד השני. גם את דברי הצדדים האחרים.

האיסור הוא להקליט שיחה שלא השתתפת בה. 

אסור לצד שלישי להקליט שיחה, כאשר מי שמקליט אינו צד לשיחה

אבל כן מותר למי שמשתתף בשיחה לבצע הקלטה בלי ליידע את האחרים, כי זו לא האזנת סתר, שאסורה בחוק. 

נשמע מפדח מאוד ועחול לגרום לצד השני לנתק

יש דרך להסיר את ההתראה הזאת ועדיין להקליט?

ואין את הקול הזה של 'הופעלה הקלטה' שזה יחסית חדש מהשנתיים האחרונות נראלי. אבל ככה קניתי את המכשיר (לא סמארטפון רגיל גדול)

בלי שום הכנה.

הרגשתי בבירור את הביוץ לפני

הלכתי לרופאה לוודא ואישרה שאכן היה ביוץ

באמת אח"כ קיבלתי...

בקיצור קצת באסה התזמון לפני החג

קנית לך משהו חדש שישמח את ליבך?

והקטע שאני כמעט אף פעם לא עושה

(מישהי יודעת איך באמת מורידים אותו לבד?)

מגניב שאת ככה מזהה בוודאות ביוץ

כיף ממש

להוריד לבד זה קשה

אפשר לקנות מכונה להסרה בעלי אקספרס לא יקר

זה מבאס, וגם ההורמונים של המחזור מדכאים בפני עצמם...

העידוד היחיד שעולה לי כרגע זה שהמחזור מחזיר את החשק

העידוד שבסוף זה נגמר גם אם זה ארווווך

אם עדיין אין או קורקינט..

קניתי גם אותיות מגנט כאלה שהיא ממש אוהבת 'לכתוב' איתם את השמות על הדלת..

עוקבת😀

פאזלים למיניהם,

משחקי פליימוביל, יש באנטרנט בשפע ממש נחמד גם לציבור חרדי דתי

חשבתי על כל מיני משחקים, אבל יש בעיה - הוא לא מסכים לשחק במשחקים שיש מישהו שמנצח, כי הוא חושש להפסיד.

זה נהיה ממש חזק בזמן האחרון (אומר שאם הוא יפסיד הוא יבלגן את הבית, ברגע שרואה שהוא לא מנצח אומר שהוא עייף/ לא מרגיש טוב.)

ניסיתי לדבר איתו וזה לא עוזר. יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות?

לק"י

וכשמשחקים בסתם משחקים או סתם בשיחה לא קשורה למשחק לדבר על כמה כיף לשחק. אולי בהמשך להכניס את זה שהעיקר זו ההנאה ולא הניצחון.

אולי בסיפור על ילד אחר.

שחקן יחיד, כמו: מחבואים בג'ונגל, קוד הצבע, שעת השיא וכד'

כמו "הכבאים באים", תראי אם הוא יכול להתחבר. ויש עוד כמה כאלה אבל לא מכירה ממש (נראה לי "השועל החמקמק" גם).

ותמיד אפשר משחקים כמו פליימוביל, הרכבות למיניהן...

האמת לא הייתי לוחצת, לכל ילד יש העדפה למשחקים שהוא יותר או פחות אוהב. אולי בהמשך הוא ירצה יותר.

כיוון אחר זה משהו שהוא לא משחק קופסא עם כללים אלא יותר למשחק חופשי - פליימוביל וכדו', משחק הרכבה, וכו'

איזה מתוק שהוא אומר שהוא עייף...

אני זוכרת שכם אצלנו היה שלב כזה ועבר..

עזר קצת שדיברנו איתו על זה,

אמרנו לו שכדי להצליח א שבדרך צריך הרבה פעמים לא להצליח או להפסיד,

כדי להיות טוב במהשו אתה צריך להיכשל קצת כמה פעמים,

אחרת אתה לא באמת לומד ולא באמת מתקדם

ונתתי לו דוגמה לש מהשו שהיה לי בחיים....

ניסיתי לעזור לו לעשות סוויץ לגבי זה,

להסבחר לו כשהוא נכשל או מפסיד הוא צריך לשמוח ולהגיד תודה כי ככה הוא מתקדם,.בהתחלה הוא עשה את זה טכנית ואז לאטלאט חילחלה לו המורכבות, ושזה לא כזה שחור להפסיד..

אבל נראלי שהעיקר עבר לו מבחינת הגיל...

יצירה, אז אפשר דברים בכיוון הזה.

הבן שלי בן חמש ואוהב מאוד לגו ופליימוביל (גם מאוד אוהב משחקים אחרים, אבל הם תחרותיים)

580 חלקים= 90 ש"ח (בפיראט האדום למשל עלה 100 ש"ח כ120 חלקים)

והתאומות ממש עפו על זה. ממליצה מאד

עושה קוקס מסובב עם סיכות סבתא או קליפסים קטנים ואז זה לא הורס את השיער (עושה ככה בעיקר כי זה יותר נוח לי ומסדר את השיער כמו בובו שטוח כזה).

ואני שמה קרם לשיער אחרי מקלחת אז השיער נראה די טוב כשמורידה את הכיסוי (משתמשת בקרם לחות של נייטשר נאט).

כי השיער נתפס בצורה של הקשירה.

מציעה להשתמש בקליפס

או כמה קטנים?

יש לי המון שיער

ואיך ישנים עם קליפים?

בקליפס אחד קטן שאני תוקעת בקצה השיער ומחברת למקום שנח לי שיהיה בו סמוך לקרקפת

למה את ישנה עם שיער אסוף? בגלל הנפח?

אבל אז כל כמה חודשים צריך שוב

ומלחיץ אותי החומרים של ההחלקה

עושה קוקס כזה רופף נמוך, כך שהגומיה לא לוחצת.

אבל אני חובשת פאה ביומיום אז אולי למטפחת זה לא יעבוד

גם ישנה ככה בלילה ובדרך כלל קמה עם השיער מפוזר (שתביני כמה רופף אני עושה;))

אני מתולתלת על סף הגלי

כבר ברווקות הייתי ישנה עם צמה

היום אני אחרי מקלחת תמיד צמה תמיד

מסדרת את הצמה עם 1/2 קליפסים מתחת למטפחת, תלוי באורך,

וכשאני פותחת אותה בלילה השיער מסודר בלי נפח מיותר וגם בלי קשרים

לא הצלחתי להבין

וזה נשמע כמו פתרון מעולה לקוקס המזעזע שלי

ומסובבת עם עוד קליפס

אם השיער שלכן ממש קשיח וקצר כנראה זה פחות אפשרי אבל הרעיון הוא פשוט לדחוס את הצמה באיזור הפתוח שנשאר מהבובו ככה שלא יבלוט מהמטפחת

שאר הזמן- השיער לא מדהים ביופיו, אבל הוא גם ככה מכוסה, אז מה אכפת לי?

גם לפני שהתחתנתי הייתי צריכה לחפוף ולסדר אותו כדי שיראה טוב אז אין הבדל מבחינתי

קשה שהוא ממש יבש ומוזנח

להוציא את הכיסוי ולראות ככה מבאס

לפני חתונה השיער היה נראה טוב כי לא אספתי בגומיה . רק בלילה.  ובבוקר שמתי עליו קרם או מים וזהו. היה נראה מצויין. ולא חפפתי כל יום

היום מורידה כיסוי והוא ממש מקורזל

לדעתי אין כל כך מה לעשות חוץ מלקבל את המצב (או להוריד את הכיסוי אבל לא נראה לי שזה הכיוון)

מה שכתבו פה

קליפסים

אולי יעבוד לי

מאתמול כבר עושה צמה וזה נראה יותר טוב

צריכה לקנות גם קליפסים

לפחות לעצב אותו טיפה .... לתת תחושה טובה 

אם גם אני (עם שיער די חלק) כשפותחת את המטפחת והגומיה השיער נראה די מצ'וקמק ומעוך? לפעמים אני נשארת עם מטפחת רק בשביל היופי 😆

פשוט כי הוא מכוסה כל היום ... אם אני רוצה שהוא יראה טוב צריך לחפוף , לתת לו להתייבש מסודר... 

עם חלק

והשוונצים בכלל מעצבנים הכל אצלי שם שרוף והם קצרים ולא גדלים ויש לי שיער ארוך

לא יודעת מה לעשות עם זה יש לי רעמה שמורידה את המטפחת

תסתפרי, קצת לדלל 

יצא מהמטפחת ואני נוהגת ךכסות הכל

אם אסתפר ממש קצת זה לא יעזור אם הרב שרוף נכון?

והגננות של הצהרון, אמרת שהן כן התחילו את השנה באווירה חיובית.

האמת היא שלא תפקידן להכיל ילד שבגללו אי אפשר לקיים מפגש באופן קבוע.

את מתארת כבר כמה זמן שהילדים לא מקשיבים לך, שיש בעיית גבולות באופן כללי, ושבכמה מסגרות שונות מדווחים לך שההתנהגות שלו חריגה.

למען האמת, אם לך אין פתרון להתנהגות שלו בגן, וגם לגנות אין, זה די הגיוני שהן התייעצו עם הפיקוח.

תנסי לא להתייחס לזה כאל שיחת נזיפה, ולא כמשפט. תנסי לבוא בראש של: מה אנחנו יכולים לעשות יחד כדי לשפר את המצב? כדי שלילד יהיה טוב?

לא הייתי בכלל הולכת לכיוון של: 'בבית הוא נהדר והבעיה קיימת רק אצלכן, כנראה שמשהו שאתן עושות הוא בעייתי'. קודם כל זה הרי לא ממש המצב, ובעיקר, את יכולה להפסיד הזדמנות לקבל המלצות שיעזרו. הזדמנות לשפר באמת את המצב של הילד. תבקשי בכנות המלצות על מדריכת הורים טובה, או על מכון אבחון טוב, ותנסי להתקדם משם.

כותבת לך מנסיון, אני למשל הגעתי למדריכת ההורים מצוינת דרך המלצה של הגננת, והיתרון היה שבגן ממש שיתפו פעולה עם הבקשות שלהמדריכה, כי הרי הן המליצו עליה.

בהצלחה!

הייתי מתחילה מלפנות אל הגננת וממשיכה לפסיכולוג של הגן. הוא יכול לצפות בילד (בשעות הבוקר) ולהדריך אותך.

הם ידרשו איבחון לילד

גם אני עברתי את זה. זה כואב וקשה אבל בסופו של דבר זה לטובת הילד. הוא צריך מסגרת שמתאימה לו....

בכל אופן כל עוד אין איבחון, זה הגן שלו והם חייבים לקבל אותו כמו את כל הילדים.

כדאי איבחון חוזר

ועשו מגוון דברים אבל יצא שהכל אחלה

הם לא באמת יכולים לבדוק איך הוא בגן

הבעיה רגשית\התנהגותית הוא לא יפריע גם בגן אחר לבד

וגם- זה חשוב שהם יחד עד כיתה א להבנתי

מפונק, בכיין, ומתחיל לומר לא על כל דבר והכל התמודדות

ובכללי מרגישה שאני מותשת

הם עדיין מרטיבים וגם באים אלינו למיטה- כלומר אני צריכה יעוץ על כל החבילה

ובמיוחד מישהי שתבין מה הולך עם הילד, למה הוא מפריע

זה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות בשביל הילד "הטוב". לשני זה לא היה משנה בכלל.

עוד גורם, יכול להיות שקשה לו עם הרעש, שיש הרבה ילדים. יכול להיות שגן קטן לא יהיה כל כך מאיים עליו. יש גם אוזניות שעוזרות לווסת רעש לילדים עם קשיים בוויסות חושי

למרות שזה בטח ממש מקשה ברמה הטכנית

ההתנהלות של הצוות מאוד מוזרה, עם כזה יחס קשה לי להאמין שיצליחו להתמודד איתו ושהוא ישנה את ההתנהלות

ולא משנה אם זה נובע מהשוואה לתאום או סתם כי זה הגננות

מגיע לו גננות שיאמינו בו וינסו לכוון אותו לטוב

ואני ממש ממליצה לכם ללכת להדרכת הורים בגישה שמתאימה לכם

זה גם יעזור מאוד לרכוש כלים להתנהל עם הילד אבל בעיקר יתן לכם בטחון בדרך שלכם מול הילדים וגם מול צוות שלפעמים מושכים לכיוונים שונים וזה מערער

בהצלחה!

ממש לא קל כאמא להיות בעמדה הזו. ואת לא נשמעת בכלל אמא גרועה. 

כמה מחשבות שעולות לי:

קודם כל, כמו שמישהי כתבה לפני, תנסי להגיע לפגישה בגן ממקום של שותפות וחשיבה עם הצוות לטובת הילד. 

טבעי שהעמדה הנפשית במצב כזה היא של התגוננות, ואני מבינה את הרצון לליווי מקצועי בסיטואציה כזו. אבל מניסיוני בתוך צוות חינוכי מייעץ, כשמגיעים עם גורם חיצוני זה עלול לייצר אנטגוניזם אצל הצוות והוא יהיה עסוק בלהוכיח שהוא צודק מול איש המקצוע, ופחות בחשיבה משותפת כמו שעדיף שיהיה.

בנוסף, הייתי בודקת אלו תכניות התערבות קיימות באזור שלכם במסגרת השפ"ח. למשל בירושלים יש את תכנית 'קדימה' שהיא תכנית התערבות מושקעת מאד לילדים שיש קושי התנהגותי, והיא נותנת מענה גם לצוות וגם להורים בצורה אינטגרטיבית (שאגב, התיאום מאד מאד חשוב בנושא של בעיות התנהגות).

במיוחד אם הקושי פחות מורגש בבית, חשוב שלאיש המקצוע שמלווה אתכם יהיה כרטיס כניסה לגן ולייעוץ לצוות החינוכי. 

בכל מקרה זה לא עיקר התוכן שכתבתי

לדעתי כדאי שתגיעי לשיחה לא ממקום של "אני *מול* הגננת/פיקוח" אלא "אני *יחד* עם הגננת/פיקוח".

יש לכן פה מטרה משותפת: לעזור לילד.

לעזור לו להשתלב בגן, לעזור לו לצבור חוויות חיוביות והצלחות, לעזור לו לרכוש הרגלי למידה והתנהגות טובים, ואפילו לעזור לו לקבל אבחון מתאים או מסגרת מתאימה. ובשביל זה ממש נצרך שיתוף פעולה שלך ושל צוות הגן.

אני ממש בעד שיחות כאלו... בעיני זה חובה, בעיקר בשביל ילדים שדורשים תשומת לב מיוחדת.

חשוב שלא תגיעי ממקום מתגונן או מתנצל, בדיוק כמו שהן לא צריכות להתגונן. זה הילד, תציגי באופן פשוט מה קורה בבית, תשמעי מה יש להן לומר ותחשבו ביחד על דרכי פעולה.

אולי מתוך השיחה יעלה הצורך בהדרכת הורים, ואולי הן יוכלו להפנות לאנשי מקצוע מתאימים מהאזור שאפשר לעבוד איתם בשיתוף פעולה בבית ובגן.

ואגב, אולי זאת הזדמנות להעלות מול המפקחת את החשש שלך מההתנהלות עם הילד בגן (כי נשמע שאת לא סומכת על הצוות בכלל).

בהצלחה גדולה💜

להעביר דחוף לצהרון פרטי.

חבל על כל יום שהילד סובל והצוות סובל והכל כדור שלג שמתנפח ומתנפח והילד תופס מעצמו בעייתי.

לא מזמן הייתה לי שיחה עם הבן שלי (היום בן 12)

על החוויות שלי מהגיל הזה, והוא זוכר הכל!

ונשרף לי הלב איזה שטויות עשו איתו שם.. עכשיו הוא מספר דברים מעבר למה שידעתי בזמנו (למרות שנה שידעתי הספיק כדי להבין ששום דבר טוב לא יוצא מהצהרון הזה)

ובקייטנות קיץ שלחתי לפרטי ועפו עליו.. וגם הוא מספר שהיה לו שם טוב.

יש ילדים שזקוקים לאתגר ולאנשים "שיש להם את זה"

כגישה לילדים ולא צוות צהרון לא מיומן.

יש ילדים שקולטים עם מי יש להם עסק בשניה.

לגבי הגננת, כדאי שתדברי איתה ישירות להבין ממנה על ההתנהגות שלו.

ואת הילד לעודד לספר על החוויות מתוך שאלות מכווינות:

ליד מי ישבת באוכל, מי היה חזן, איזה יצירה עשיתם. מתוך השאלות האלו להבין האם היה קשוב לפעילות ויודע לשחזר סיפורים ודברים שלמדו או אם היה בעונש וכו'.

אם בזמנים שהוא לא בצהרון הוא ילד אסוף ורגוע עם גבולות ומשמעת, יודע להתמודד עם תסכולים, אני באמת לא יודעת איך הפיקוח יכול לעזור עם זה.

לכן אני נוטה לחשוב שזה אותו סיפור כמו עם הבן שלי שכל מה שהוא היה צריך זה צוות עם גישה טובה שיצליחו לרתום אותו לעשייה ולאתגר אותו והוא מעצמו כבר ירגע.

מצטרפת להמלצה להתייעץ איתו, לבקש שיצטרך למפגש כגורם מקצועי נוסף.

את יכולה גם להעביר לו את האבחון שהילד עבר שיקרא וזה יוסיף לו אולי מידע נוסף, כמובן שהוא לא ישתף במידע הזה במפגש ללא הסכמתך.

אם תרצי, מוזמנת להתייעץ בפרטי, במקרה זה תחום שאני עוסקת בו

איזה נחת זה אחרי הלידה😇😇😇

ברוך ה' בידיים מלאות ובריאות

המון בריאות לך

תזכו לרוות ממנה נחת ושמחה😍😍😍😍

מלא נחת

התאוששות קלה

חג שמח

מזל טוב! שתרווי ממנה נחת!

כתבת מהמם בחיי חחח

נהנתי לקרוא, הרגשתי איתך את הכיף וההתרגשות🎉

המון נחת, והתאוששות נעימה!

מרגש ממש!

מזכיר קצת את הלידה שלי...

אולי אני גם אכתוב... עשית לי חשק

מזל טובב שמחה בשבילך!

איזה מדהים זה פתאום להיות אמא

המון המון נחת!!

מרגש ממש! ברוכה הבאה לאמהות!

איזה כיף שאת מאוהבת בילדה!

ממש יכולתי להרגיש את התינוקת יוצאת ממני....חחחח

זה תמיד קורא לי כשאני קוראת סיפורי לידה, ממש מרגישה את כל האזור כואב.... אלופה שאת!

לק"י

ותינוקות צריכים משטח קשיח, למניעת חנק.

שמעתי על כרית לתינוקות. גוגל בטח מכיר.

ההתפתחות

השרירים וכו'

כי אני שמה אותה על כרית רק כשאני ערה לידה בגלל הסכנה של החנק

אבל פתאום חשבתי שאולי זה גם לא בריא בלי קשר...

ולא מצאתי כריות בגוגל. רק מגיל שנה...

לק"י

אולי לגב או לצוואר.

גם למבוגרים אני חושבת.

שימי שמיכה מקופלת/מגבת מתחת למזרן.

מתחת למזרון ולא מעל..

יש בעיה של חנק חלילה שהכרית לא נושמת ואין לה תקן בטיחות כמו של מזרון לתינוקות ודבר שני לא הכי בריא לעמוד שדרה..

לא אומרת שאני שלא מניחה אף פעם על כרית..🤭

בעיקרון זה כן בעייתי, כרית.

זה עניין סטטיסטי, רוב הסיכויים שלא יקרה כלום, אבל בשביל הסיכוי הקטן שמשהו יקרה נמנעים.

מבאס אבל בתכל'ס, רוב מה שעוזר להם לישון טוב פחות בטיחותי... 

אני גם לא הייתי ישנה טוב אם היו נותנים לי לישון על מזרון

ישר וקשה עם שמיכה מתחת לידיים 

רק על הגב...

חחח

אולי ננסה באמת מתחת למזרון. תודה!

לא היה מפריע לך בכלל!

אתן לך דוגמא את ילדיי, שעד גיל ממש גדול ישנים בלי כרית,

כשהם מבקשים אני מביאה, אבל רובם אחרי דקה העיפו אותה...

אני כן הייתי מגביהה מתחת למזרן כשהיו מצוננים/מלאי ליחה וכד'

ככה התרגלתי

והאמת עדיין ישנה בלי לפעמים

סכנת חנק.

היא פיצית ממש.

לא נורא נסתדר עם שינה פחות מוצלחת...

לא לוקחת סיכונים...

אולי בשנ"צים כשאני לידה