פורום הריון ולידה (עמוד 5032)

בסביבה בה אני חיה זה נחשב הפרש פצפון.
היה לי מאוד מאוד מאוד קשה אחרי הלידה.
כל הזמן הבטיחו לי שאחרי כמה שנים זה נרגע ואז מרוויחים מהפער הקטן. לא אצלנו.
היום הם בני 6 ו4.5 ולא מפסיקים לריב (2 בנים).

אני חושבת שאף פעם לא היתה תקופה שהם שיחקו אחד עם השני והעסיקו את עצמם יחד. 

יוצאת תמונה מאוד שלילית מהתיאור הזה

אז שאני לא אובן לא נכון- אני מודה על המתנות שלי לה' ואני מאושרת שילדתי אותם ככה כי כנראה ככה ה' הועיד לי.
לא ילדתי אותם כדי שיהיה לי קל. 

והבן הבכור בן שנה ו5 (אבל בטח אני שוב יעבור תתאריך במליון שנה ואז הוא כבר יהיה שנה וחצי..)

זה לא נראה לי נחשב כזה צפוף.. סביר.  רצינו שה' ישלח לנו עוד מתנה מהממת כזאת, רצינו שיהיה לו אח\אחות קטן\ה כי זה הכי בריא בעיננו, ההריון הראשון והלידה ב"ה היו קלים ב"ה אז היה כוח פיזי.. 

בין השני לשלישי יש לי שנה וחמישה.

אחרי הלידה הראשונה הייתי בטראומה ולא יכלתי לחשוב בכלל על עוד הריון, מנענו שנה ואח"כ היו לי מלא דימומים ובלאגנים ואז נקלטתי והייתי לי הפלה וב"ה מיד אח"כ נקלטתי שוב.

אחרי הלידה השניה היינו הרבה יותר רגועים אז לא מנענו וסמכנו על ההנקה (אני מקבלת ווסת כשאני מוסיפה מוצקים ו/או חוזרת לעבודה ולא שואבת את כל הארוחות בד"כ). נקלטתי אחרי עשרה חודשים אבל ילדתי מוקדם אז ההפרש קטן יותר.

עכשיו אנחנו מונעים לפחות עד גיל שנה וחצי של הקטן, נראה מה יהיה הלאה. יותר מסיבות רפואיות שלי מאשר חוסר יכולת לגדל קטנטנים.

זה עבודה קשה לגדל אותם. אני עייפה תמיד, קמים בלילה טוב "רק" פעם אחת לכל אחד בלילות פחות טובים זה הרבה יותר.

מצד שני אנחנו עוד בשלב שבו בשעב בערב אני יודעת שיש לי שקט לעצמי...

ב"ה אנחנו שמחים במתנות הדי צפופות שהקב"ה שלח לנו

להורים שלנו (בעיקר לשלי) נראה שאנחנו קורסים לגמרי והם מנסים לעזור, לפעמים יותר מיד...

בין הראשון לשניה שנתיים וחודשיים וההחלטה למנוע הייתה בגלל הריון מאד לא קל וכנ"ל הלידה ובדרך גם עברתי ניתוח לכריתת כיס מרה שגם דרש מניעה נוספת 

מאז לא מנענו בכלל 

בין השניה לשלישי שנה וחודשיים!!

בין השלישי לרביעי שנה ו- 7 

בין הרביעי לחמישית שנה ו-11 

אז ככה ברור שהרווח הקטן ביותר היה הקשה ביותר לגדל אבל היום הם החברים הכי טובים (5 ו- 3.5)

ורק לתשומת ליבכם הילד הכי קשה שלי היה הרביעי ואלוקים ריחם עלינו ואחריו היה לי את הרווח הכי גדול בצורה טבעית 

התינוקת נולדה חמישה ימים לפני שהוצאתי אותו לגן ילדים שלושה שבועות לפני שמלאו לו שנתיים!!

מוסיפה אחרי שראיתי את התגובות האחרות שלהורים שלנו באמת לא קל עם זה שהם כ"כ צפופים וגם אין להם כ"כ פשרות לעזור

מצד שני אני שגדלתי במשפחה קטנה יחסית ובמרחקים גדולים מאלה שלפני ואחרי נהנית מאד לראות שלילדים שלי יש חברה כל הזמן 

הכי מצחיק הוא לשמוע אותם מהמושב האחורי במכונית בנסיעות ארוכות ה"שיחות" שלהם וה"דיונים" שלהם קורע.. 

נכנסתי אליו ברגע שהיה מותר לי רפואית(שנה וחצי )

בכנות? עד שנה אחרי הלידה ממילא לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה

כך שלא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי חייבת למנוע

במשך ההריון הקשבתי רק למי שאמר לי שזה הרווח הכי מצוין בעולם ושילד שני זה הרבה יותר קל מילד ראשון

איך זה?

אני שמחה ברווח הזה, כי מצד אחד הילדון כבר הלך והיה די עצמאי ומצד שני עוד לא ממש התחיל את גיל שנתיים הנפלא והמאתגר.

ודי מהר הוא שכח שפעם היא לא היתה פה, היום-הוא בן 2.4 והיא בת 7.5 חודשים והם חברים טובים, הוא מסוגל להעיר אותה כי משמעם לו

בין הראשון לשני שנה ו10

בין השני לשלישית שנה ועשר

בין השלישית לרביעי שנתיים וחודש

יש לי ילד בן 4 וחצי ותינוקת בת 3 חודשים. הי לי רווח כי מנענו שנתיים עקב לידה קשה ומסוכנת בקיסרי, אח"כ 2 הפלות וכו' וכו'

עכשיו הקטן בן שנתיים וחצי בערך, והגדול מתקרב ל4.

מצחיק, בדיוק היום יצא לי להגיד לשכנה שעומדת ללדת בהפרש כזה, שחוץ מהתקופה שממש סמוכה ללידה, שברור שהיא בכל מקרה די קשה, ההסתגלות לשגרה חדשה וכו', אח"כ היה לי בסדר גמור...

אח"כ בבית פתאום נזכרתי כמה היה לי קשה... הגדול שלי שובב גדול לפי כל קנה מידה...

אז מסקנתי היא שיכול להיות שקשה, אבל ה' נותן כוחות, והילדים עצמם נותנים כוחות ומשמחים כל כך!

ואם עכשיו, שנתיים וחצי אחרי הלידה השניה כבר הספקתי לשכוח את הקושי, כנראה שלא היה נורא כל כך...

בעצם, כשחושבים על זה שוב, ואולי אני סותרת את עצמי לגמרי, אולי השיכחה שלי מושפעת אך ורק מההריון הנוכחי... לא יודעת...

בין 2 ל3 שנה ו9

בין 3 ל4 שנה

בין 4 ל5 שנה ו 3

עם הגדולים היה קשה מאוד ואחר כך מתרגלים

אבל לאמא שאוהבת בית מתוקתק ויש עליה עוד דברים זה לא הכי מתאים

בין הראשונה לשניה. היה מאוד קשה בהתחלה( חצי שנה ראשונה, וגם סוף הריון שני בשמירת הריון עם תינוקת בת 10 חודשים...), היום בגילאי גן זה מעולה כי הן חברות טובות ומעסיקות אחת את השניה, הן בערך באותה רמה בהכל... 

לשלישי יש יותר הפרש. שנה וחצי. 

ועכשיו בהריון רביעי- עד שאלד הקטן כבר יהיה בן שנה ו10 חודשים!!!

הרווח בין הראשון לשניה הוא שנה ושמונה חודשים- לדעתי זה רווח טוב, אך עדיין ההתמודדות בהתחלה וההסתגלות בין אחד לשניים היא לא קלה כ"כ...

עבורנו זה היה מרווח קריטי ומצוין ממש.

מה שכן, לא חושבת שהפעם נחכה כ"כ הרבה...

עם כל זה שאני בהיריון מתוסבך ומתיש, יש לי חשק ב"ה להיריון נוסף עוד לפני שיעברו שנתיים ומשהו.... בעז"ה!

ההפרשים הם : שנה ו5, שנתיים וחודשיים, ועכשיו הולך להיות שנה וחצי...

ראשון לשני שנה ושלושה (קשה עד גיל חצי שנה, אחר כך זה מושלם!!!!)

שני לשלישי (בעז"ה) שנה ושבע...

לנו יש הפרש חריג ויש פה כאלה שמכירות אותי לכן האנונימי...

אז ככה:

בין 2 הראשונים- נכנסתי מיד להריון לאחר הלידה והשני הגיע מוקדם (שבוע 33) אז ההפרש הוא של 10 חודשים 

אני יכולה לומר שכן היתה השפעה רצינית לרווח הצפוף הזה על ההחלטה למנוע גם כדי למנוע מהגוף לקרוס וגם שאוכל לתת לילדים את הטיפול הטוב ביותר.

וכן. חצי השנה הראשונה היתה הכי קשה בעולם. כשהם בכו- ישבתי ובכיתי איתם. אבל עכשיו הם חברים כל כך טובים שלמרות הקושי והנסיון להמנע מעוד הפרש כזה  אני לא מתחרטת לשניה על הצפיפות.

ראשון לשני שנתיים, שני לשלישי שנתיים.. היינו שמחים גם עם הפרשחם קטנים יותר אך בינתיים ההנקה מונעת

בין השלישי לרביעית יש שנה ושמונה.

הראשון בן 3.5 ובחנוכה ילדתי בת .. אז ההפרש הוא 3.5 אני נהנית מההפרש. לא מוגבלת ביציאות יכולה לצאת עם 2 חופשי ( זה מאוד חשוב לי אני טיפוס שאוהבת לצאת ולא להסגר בבית זה ממש בראות הנפש- אצלי בכל אופן)

אני מאוד בקטע שלתת לילדים את הנשמה הרבה זמן איכות וסבלנות ומעבר לזה אני טיפוס מאוד  פדנט כך שמלחיץ אותי שיהיה לי ילדים צפופים... בפרט שאני עובדת וב7 בבוקר כבר מחוץ לבית...

אני צעירה ובעזה יש עוד המון זמן ללדת.

 (ומעבר לזה הייתה לי לידה קודמת מזעזעת.... רק מהמחשבה של הריון נוסף הייתי בלחץ. האפדורל פגע לי בעצבים והייתי משותקת חודש ברגל ורק בניסי ניסים השתקמתי ואני הולכת כאילו לא היה כלום...)

הלידה הזאת היתה ללא שום שיכוך... להרגיש את כל הלידה... ככה שמפחיד לחשוב על עוד לידה.

ראשונה לשניה- שנה וחודשיים

שניה לשלישית- שנה וחודש

בין הראשון לשני שנה וחצי בדיוק

עכשיו השני בן שנה ו5, ואני בחודש שני.

גם אנחנו אף פעם לא מנענו

סמכתי על ההנקה בדרך כלל - חוץ מפעם אחת שילד לא עלה במשקל בכלל והייתי חייבת להוסיף לו מטרנה שאז לקחתי מניעה.

הרווחים האלו הם רווחים מקסימים ומדהימים בעיני - הילדים מעסיקים זה את זה ורבים זה עם זה בהתאמה - ואור ושמחת חיים נושבים בבית. וגם היה לי זמן להתאושש מהריון להריון . כל פעם שמחתי בגילוי ההריון החדש וחיכיתי לילד.

המעבר הקשה ביותר היה מילד שני לשלישי - זה היה הרגע שבו את צריכה ללמוד איך להתמודד עם 2 ידיים ו-3 ילדים...

אם יש לפעמים רגע קשה - אני עוצרת ומסתכלת לרגע על הילדים המדהימים שלי וזה נותן כוח מחדש.

את המניעה ממש משכתי בכוח הרציונל והפסקתי חודש לפני שתכננתי מרוב רצון לעוד ילד.

אח"כ הפרש של שנתיים וחצי ואח"כ הפרש של שלוש וחצי

הפרשי הגיל זה לא גורם יחידי. יש עוד הרבה גורמים נוספים: אופי של הילדים שכבר יש לך, אופי ל התינוק החדש, חינוך שקיבלו הילדים שכר יש לך, אופי שלך, אופי של בעלך, מצבך הבריאותי, מצבם הבריותי של הילדים שכבר יש לך, מצבם הבריאותי של התינוק החדש ומה לא.

ומאחר וכל הדברים הללו גם משתנים בזמן אין לנבא מתי ולמי יהיה יותר קל או קשה.

מה שבטוח:

- אין אדם מקבל ניסיון שלא יכול לעמוד בו

- גידול ילדים זהו ניסיון עדיף על כל ניסיון אחר (שבהחלט יבוא אם תסרבי מניסיון זה...)

- הקב"ה יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מה טוב עבורינו

- כמה שלא יהיה לך קשה היום - תתגעגעי על כך בעתיד...

- מניעת הריון זה גם פעולה לא טבעית, וככל דבר לא טבעי פוגעת פגיעת בומרנג במבצע.

לגבי הניסיון האישי שלי: יש לי הפרשי גילאים שונים, הקטן מביניהם - 11 חודש, הגדול מביהינם -כמעט 3 שנים.

הכי קל היה - עם הפרש של 11 חודש. אם לדייק: הכי קשה כלכלי והכי קל תפקודי.

אבל שוב: כל זה שטויות. העיקר הוא - את הברכה ושמה "ילד", וההפרש - את מה שהקב"ה יחליט - זה הנכון והטוב ביותר.

הקטנה בת חודשיים והגדולה בת שנה ו 9 חודשים.

האמת שקצת קשה ועמוס. אבל לאט לאט מתרגלים.

אבל הפעם אמנע כניסה להריון למשך זמן ארוך יותר...

גם אני לא מרגישה הרבה כ"כ,

בעיקר כשאוכלים ושותים או בלילה,

בשלב יותר מאוחר מרגישים יותר ויותר ברור...

בהתחלה היה מאד מלחיץ עד שקלטתי אותו והייתי מחכה לשעה השאת כדי להרגיש אותו

בדרך אגב עד היום הוא ילד מאד רגוע ושקט שלא משתולל 

אבל ב10 בלילה הוא ישן 

אמנם מומלץ 3 ימים אך אפשרי 8

תנסי להריח או אפילו לטעום אם זה בטעם טוב (לא חמוץ או מריח מקולקל) ואם כן אז אפשר לתת

עוד חיזוקים וידיעות יתקבלו בברכה 

ב"ה

זה הזמן הטוב ביותר לעשות טיפולי שיניים..רפואה שלימה!

אצל רופא שאני סומכת עליו, הוא שאל אותי איזה חודש הייתי בערך שישי והוא הנהן שזה בסדר.

כמובן משהו לא ממש מתוכנן.... אבל מכיוון שממש סבלתי אז עשיתי. וזה היה בבי"ח לא במרפאה והם אמרו שזה ממש בסדר ולא לדאוג. וב"ה עבר בקלות. (וגם לי יש פוביות מרופאי שינים!! - למי אין בעצם? )

בטח שלא דומה לטיפול שורש. אבל בטיפול שורש כואב "רק" ההרדמה, אח"כ לא מרגישים כלום!

אגב, כדאי לך לעשות גם בדיקת דם לויטמין d ולסידן, זה ממש לא טוב שחסר בהריון. לי היה חסר והרופא נשים שלי אמר שיש מחקרים שזה ח"ו עלול לפגוע בעובר. 

לא בלחץ..

אני עשיתי צילום וניתוח חניכיים מיד בתחילת השליש השני. רעדתי מפחד ואף היטבתי לתאר זאת לרופא השיניים כשביקשתי ממנו שבכל הקשור לכאב יתייחס אלי כאל ילד קטן! ז"א למרוח ג'ל עוד לפני הזריקה כדי שגם את הדקירה לא ארגיש....

בכל הקשור לשיניים כדאי לך לגמור עם כמה שיותר מהר!

מאוד עוזר לעצום עיניים בזמן הטיפול ולחשוב על משהו אחר או לחזור בראש על פרקי תהילים שיודעים בעל פה.

בהצלחה רבה!!!

אין שום בעיה לצלם בשליש השני והשלישי

מותר אפילו בשליש הראשון >הכמות של RADIOACTIVITYשל  צילומי שיניים  היא מזערית .

http://csda.com/dentalresources/ConsiderationsDentalTreatmentPregnantWoman_singlelayout.pdf

המלצות של אגודת הרופאים אמריקיים

אין לדמות עקירת שיניים לטיפול שורש שלא כואב בכלל .

תנסי עוד, אני זוכרת על עצמי שבהתחלה הוא היה נרתע ואז בכל זאת יונק,

הרי אין הרבה ברירה...

מקווה בשבילך שלא יתחיל להגיע באופן תדיר שלא יפריע לך להנקה

לפעמים בגלל זה הם לא רוצים לינוק.

או שאולי החלפת דאודורנט או אבקת כביסה והריח שלך שונה.

תתעודדי ואל תתיאשי. הם ממשיכים לינוק בסוף.

בעיניי הקורס חשוב מאין כמוהו! עזר לי מאוד בהתמודדות עם סוף ההריון, הלידה ואחרי הלידה!

לא הייתי מוותרת!

לדעתי, הקורסים של בתי החולים וחלק מהקופות, ממש לא משהו...

כדאי ללכת למשהי שקיבלת עליה המלצה מנשים אחרות...

אני אישיתיאצל אודליה גור אריה בירושלים. היינו קבוצה של כארבע נשים. היה ממש מעולה והכרחי לדעתי!

שיהיה בשעה טובה!

הקורס נותן ידע=כח לקראת הלידה וההורות הראשונית,

קורס טוב יתן לך להבין מה הולך לקרות, איך את יכולה להתמודד עם צירים, איך להיות פעילה בלידה, דגשים לקראת ההנקה וכו'.
 

כיום רוב הקופות נותנות החזר על קורס פרטי אז אני לא רואה שום יתרון לעשות בקופת חולים כי בד"כ הקורס שם אנמי לעומת מה שמדריכת הכנה ללידה בקורס פרטי תיתן לך.

אם תגידי איזור יתנו לך פה המלצות, בירושלים אני מצטרפת למי שהמליצה על אודליה גור אריה, היא מעולה ממש!!

למרות שהקורס שעשיתי כמעט לא חידש לי כלום מבחינת ידע, זה נותן ביטחון, תחושה של "אני יודעת ללדת", 
עשיתי קורס פרטי עם בעלי, והוא קיבל המון ידע שלא ידע וזה היה חשוב לשנינו. 

לגבי הקופ"ח- תבררי אם יש אצלכם החזר גם לקורס פרטי. לדעתי יותר מומלץ מקורס של הקופה. 
אם את רוצה המלצה למישהי באיזור אריאל תפני אלי. 

נקייה

וזה התחיל לפני כמה חודשים..

אז חשבתי שזה קשור למשהו..

לחלופין ההפרשות יכולות להעיד על תחילת הריון?

(מדובר בהפרשה מאוד מאוד צמיגית, לא של ביוץ..)

גם לי יש את זה הרבה.

אם זה יתחיל לכאוב או לגרד תבדקי אם יש לך דלקת.

כדאי לעשות בדיקת מעבדה ובמקרה הצורך גם לטפל

בדיקת שתן- תשימי לב שגם אלה שכתוב שאפשר כמה ימים לפני המחזור יש להם 50-80% הצלחה לכל היותר...

אם מתקבלת תשובה שלילית-לקחת בערבון מוגבל.

תשובה חיובית אמינה גם בשלב כזה.

רק ברכה

אבל עונה מניסיוני הקצר-

יכול להיות הפלה מוקדמת?

וכן- לפעמים ממש כואב. אם זה עקבי אפשר לקחת משככי כאבים. ושלי תמיד שבוע אחרי טבילה. והמחזור מגיע 12-16 יום אח"כ (לרוב 12) אז אם יש מחוזוריות של בערך 5 שבועות זה מאוד, מאוד הגיוני (ואם המחזור קצר וטבלת אחרי שבוע וחצי אז ממש הגיוני.

אולי הפלה מוקדמת?

בשורות טובות.

דימום כבד/מתמשך זהו אחד מסיבוכי הגרידה האפשריים. לכן, אני ממליצה לך לפנות לרופא נשים להתייעצות.

ונתפלל שאת בסד.

א. בד"כ בקלקול קיבה יש שלשולים/ הקאות, אולי זה וירוס קל יחסית? עצתי לך (מניסיון)- אצידופילוס עוזר מאוד.

ב.קלקול קיבה לא מזיק לעובר. אבל אם אכן זה כך- טפלי בעצמך, שתי הרבה ותנוחי.

ג..אולי ניתן ללכת לרופא משפחה?

והרבה נשים מדווחות על כאבי בטן.

נסי לשתות,לנוח,להתקלח אם זה לא עובר ואת חוששת גשי להיבדק.

כשלעצמו לא מזיק לעובר בד"כ, אבל  אם זה יתפתח לשלשול, אז שלשול מזיק לשמירת הריון.

אני כן ממליצה לך להגיע להבדק, כי כך גם תהיה בטוחה מה יש לך וכתוצאה מכך - מה לעשות ומה לא כדי לצאת מזה כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות נזקים.

אם זה קלקול קיבה - תשתי כמה שיותר תה או תה צמחי, אפשר עם סוכר. זה גם מנקה מרעלים וגם מסלק חיידקים. טוב גם למקרה ומדובר בוירוס.

אז באמת אעשה כעצתכן... לשתות, לנוח ולעקוב.

תודה גדולה!

בד"כ את המס' המדויק, כפי שכתבת כעת

לא אחרי לידה, אלא אחרי תרגילים כדי לעזור להגיע לחדיה, לדעתי זה מהעיסוק במקום.

עזרקאין עוזר להרגיע.

וזה עבר לי פשוט לבד (ולא יכולתי לגעת שם חודש, ולא להגיע לחדירה וזה היה סיוט!)

תודה על התשובה, אך הדגש היה על "לאחר לידה".. כמובן שלא היה שם מגע כי הכל עדיין רגיש (חוץ מהספירה שהתחלתי)

אבל, יכול להיות שזה ממאמץ ? (כי היה כזה בזמן האחרון..)

שימי לב מתי הוא פעיל בדר"כ,שכבי על הצד,תאכלי משהו מתוק,תדברי אליו.

אם הוא לא זז גשי להיבדק

את יכולה לבקש לעשות מוניטור במרפאה שלך.

וגם יתכנו שיבושים  במחזור בחודשים הסמוכים להפסקה...

צפי להפתעות במחזורים הראשונים אחרי לידה (לא כ"כ משנה כמה זמן עבר מהלידה)

הרבה פעמים לוקח לגוף זמן להסתגל ולהתאפס על עצמו...

אם לא כואב לך, אין מה לדאוג...

(אגב, יתכן שזה הריון. זה אומנם לא סביר, אבל כדאי לבדוק)

אולי תנסי להשתמש בג'ל שנקרא סי קי אם אינני טועה, הוא גורם ללחות במקום ועשוי להפחית את הכאב... מניסיון

גם אני הרגשתי ככה אחרי לידה ראשונה ושמעתי גם מחברות כך שזה בהחלט נורמלי. כדאי להשתמש באמת בהרבה מהג'ל שנקרא KY וניתן להשגה בכל סופר פארם.

השתמשתי גם בסרזט והוא אכן גורם לכתמים בתקופה הראשונה של השימוש בו.

אני רק יכולה לנחם אותך שזה רק ענין של זמן בעז"ה עד שהכל יסתדר והיחסים יחזרו להיות כמו לפני ההריון ואף טובים יותר! צריך קצת סבלנות וזה לא קל..

גידול קל והרבה נחת!

ככה זה אחרימ לידה זה יסתדר עם הזמן...

תישתמשי בגל זה מקל מאוד.

לגבי הכדורים... למה שלא תעשי התקן?? יותר בריא פחות הורמונים ובלי לחץ לזכור לקחת את הכדור???

אם זה אלקטיבי, ובכלל המקום לא עבר ניסיון לידה אז את כמו כל אישה לפני לידות....

אני מקווה שזה אכן יעבור עם הזמן.

מכון פועה לא דיברו איתי על התקן אלא על גלולות..

מישהי יכולה להסביר על ההתקן? מתי שמים איתו וכמה זמן אמורים למנוע כדי שזה יהיה רלוונטי?

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה, אפילו 5 חודשים אח"כ זה עוד הפריע והיתה תחושה משונה, בפרט אם עברת חיתוך חיץ או תפרים עמוקים.

אם זה ממש כואב- אני מציעה ללכת לרופא נשים להיבדק (נדמה לי שממילא יש ביקורת 6 שבועות לאחר הלידה)

בהצלחה חמודה!

משמים רחמו עליך ופיצו אותך על הלידות הקודמות

הרבה הרבה מזל טוב

ברכות!

שפע נחת ובריאות לכולכם

תודה על השיתוף.

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

שמחה כ"כ בשבילך שהייתה חוויה טובה, ביחוד אחרי מה שעברת בשתי הפעמים הקודמות!

כל כך שמחה לשמוע על החוויה המתקנת שלך!

לא מתחשבים במחזור.

ושיבושים במחזור הגיוניים בגלל ההורמונים.

בע"ה שתזכי שההריוןימשיך בקלות ויגמר בלידה טובה ונעימה בלי סיבוכים וידיים מלאות!

תנודות כאלו ברגשות מאוד טבעיות ומאוד אופייניות להריון ולאחרי לידה. אל תרגישי אשמה! כי את ממש לא אשמה!

בנוסף, אל תתני למצפון לייסר אותך! את עושה הבכל בצורה הכי טובה שאת יכולה! הקב"ה גילגל לך את הקושי הזה וזה מה שנכון כרגע, לך ולעובר!

האם זה יעבור כשתראי אותו? אולי כן, יתכן מאוד שתתאהבי בתינוק הקטן אחרי הלידה, בנוסף יכול להיות שכשהקושי של ההריון יגמר את תהי מסוגלת יותר לאהוב. אבל מצד שני, גם יכול להיות שלא... צריך לקחת את זה בחשבון...

במקרה כזה, חשוב לדאוד שלתינוק לא יחסר שום צורך פיזי (טיפול שוטף והאכלה) וגם שתהיה דמות משמעותית שתאהב אותו (אבא לדוגמה). אל תדאגי, תוך זמן קצר השפעת ההורמונים והקושי של ההריון תעבור ואת תוכלי לאהוב אותו כמו שאת רוצה!

האם הוא מרגיש? יכול להיות שכן, אבל הוא גם מרגיש את מסירות הנפש שלך על ההריון=עליו. הוא גם מרגיש את הרצון שלך לאהוב אותו. ובע"ה הוא יצליח לקלוט את העיקר (הרצון) ולא להיות מושפע מהזמני והחולף (חוסר הרגשת אהבה).

הכי חשוב שלא תרגישי אשמה. כי את באמת לא אשמה.

חשוב לדעת שרגשות אשמה מגבירים מאוד את הסיכון לדיכאון אחרי לידה. חשוב להיות מודעים, לטפל אם ח"ו יתעורר צורך.

את גיבורה ואני בטוחה שאת אמא נהדרת! גם לילדים וגם לעובר!

שד' יתן לך הרבה כוח ושמחה!

אני ממאמינה שזה ישתנה עם הזמן!

לי לקח הרבה מאוד זמן (חצי שנה) להתחבר אל הבכורה שלי!!(היא דומה ברמות מטורפות למשפחה של בעלי וזה היה לי פשוט משבר) ומאז, אני אוהבת אותה ברמות על!!! גם אם ההתחלה מרוחקת יותר..אל תכעסי על עצמך!!את בן אדם!!

אני ממליצה לך מאוד להניק!!!!זה משפיע חיובי על קשר קרוב וזה "מכריח" אותנו להיות עם התינוק בקשר עין וכו..

עברתי הריון אחד כזה קשה קשה!

בכלל כל ההריון ההוא בא לי בהפתעה מהר מאד אחרי ליידת השני שלי.

שנאתי את העובר לאורך רוב ההריון...

חפרתי לבעלי כל הזמן ש"מישהו כבר יקח את העובר הזה ממני" ואיזה מסכן הוא יהיה שאמא לא תאהב אותו וכו' וכו'..

זה היה  לא קל בכלל!

מה גם שהקושי הפיזי כמו שהזכרת לא הוסיף לי בכלל.

והיה לנו גם באותו זמן לחץ כלכלי מאד מעיק.

מכל הבחינות זה היה זוועה.

ורק בעלי הצליח להחיות אותי כל פעם ולהזכיר לי שזה מאת ה'.

בלידה שלו כל הזמן בעלי שר לי "וזכיני לגדל" וזה כל הזמן חיבר אותי למחשבה שזה הכפרת עוונות שלי וזהו.

כשהו נולד הרגשתי זוועה כי לא הייתי מחוברת אליך בכלל , לא רציתי לראות מה יצא ממני ולא הייתי מסוגלת שיניחו אותו עלי בכלל. ישר עצמתי עיניים ובעלי שיידע הכל מראש - לקח אותו אליו. ככה תיאמנו שזה "הבן " שלו. מרוב שכעסתי עליו.

רק אחרי רבע שעה היתי מסוגלת שיראו לי את התינוק הזה- ומאז התאהבתי בו לגמרי!!!!!!

המצחיק הוא שכיום הוא הילד הכי זהב!!

אין כמוהו , והוא לוקח בגדול לעומת שאר אחיו.

הוא היחיד שמצליח להמיס אותנו בקלות והוא שווה לב!

כיום הוא בן 2 , פרח של ילד !

ואני רואה ונזכרת בסיוט הזה כל יום ומברכת את ה' שלא הקשיב לי ומזכה אותי לדגל את המתוק הזה.

התיסכול היחיד שנשאר לי מכל התקופה הזוועתית הזו , זה הפחד שאולי מרוב השנאה אליו בהריון זה השפיע לו על הבריאות.

מהרגע שהוא נולד הוא לא מאד בריא.

וזה היסורי מצפון שלי כאמא....