פורום הריון ולידה (עמוד 5038)

שיש לו פיטמה טובה ליונקים.

ויש את השיטה של יוקטנה - לכסות את הפיטמה בחיתול טטרה וככה לתת לה לשתות.

וגם- כשמכניסים את הבקבוק כדאי לשים לב שהפיטמה לוחצת כמה שיותר לכיוון החך העליון. נראה לי שכשיונקים הפיטמה מונחת שם אז זה ממריץ אותם למצוץ.

בהצלחה.

אצל הילד הקודם לא עזבתי אותו עד גיל 7 חודשים ליותר משעתיים כי לא הסכים לשתות מבקבוק.

תנסי עוד סוגים, אצלנו בסוף עבד של מאם (בגיל 7 חודשים..), אבל אולי אצלכם יעבוד סוג אחר..

בהצלחה

 

לבן שלי נזל חלב מהצדדים של הפטמה..

 בגלל שיש להם פטמה טובה ליונקים אז הוא מושך חזק מידי ואז החלב נוזל מהצדדים.. (לעומת זה המטרנה לא נזלה מהבקבוק הזה, אז לא יודעת..)

והוא מעדיף אותו על mam (שאותו הוא לא שם בפה יותר מחצי דקה בגלל שלפיטמה שלו יש צורה שגדולה מידי בשביל הפה הקטן שלו..)

לבקבוק, הילד שלי לא היה מוכן בשום אופן, את כל סוגי הבקבוקים, וכל השיטות שניסנו לא הצליחו, הוא אפילו ירד בחודש קילו במשקל, הרופא אמר לי לא להתעקש בצורה מטורפת , ז"א כן לנסות, אבל לא בטרוף כי זה יכול לגרום להפרעות אכילה כשהילד יותר גדול (אני מכירה ילד בן 5 עם הפרעות אכילה קשות, כשהיה קטן התעקשו איתו בטרוף על בקבוק במשך למעלה מחודש באופן רצוף!!!!,בסוף הוא לקח בקבוק, אבל יש מצב שההפרעות אכילה שלו כיום זה עקב מה שעשו לו כשהיה תינוק)

 

הילד שלי, לא לקח בקבוק,היו נותנים לו במעון את החלב השאוב בכפית! שופכים לו לפה, או עם מזרק (כמו שנותנים אקמול, ככה נתנו לו חלב לאט לאט, רק כדי שלא יתייבש) אח"כ מגיל חמישה חודשים /חצי שנה היה אוכל פרות בבוקר וירקות בצהרים במעון. ומשעה שתיים מחכה לי לינוק.

 

וכמובן אחה"צ והלילה היה משלים כל שעה את ההנקה שהיתה חסרה לו כל היום.

 

 

העיקר לא להתייאש!

לנו היא הסכימה כמה פעמים בודדות במעון הקודם, אבל הפסיקה (בעיקר כי הם היו קוראים לי לבוא להניק אותה בכל פעם שהיא לא הסכימה).

במעון הנוכחי התעקשו יותר (וגם היא כבר יותר עקשנית, נכנסה אליו בגיל 9 חודשים), ואחרי כמה שבועות של נסיונות הסכימה!

 

אל תתייאשי!

 ומוזמנת לדבר אם את רוצה תמיכה ונסיון של מי שניסתה הרבה...

הבת שלי בגיל 9 חודשיים התחילה להחזיק מוצץ ובקבוק.
בהצלחה.

כמו שאמרתי, בהתחלה ניסתי המון עד שהרופא אמר לי שלא מידי בהתעקשות כדי שלא יהיה לו הפרעות אכילה כשיגדל, פעם בחודש היייתי מנסה לתת, והוא לא היה מסכים.

 

בגיל שנה הוא הסכים!!! זה היתה המתנה שלו שהוא נתן לנו לגיל שנה! כמו כל חודש גם כשהגיע לגיל שנה ניסתי. והוא פשוט טרף את הבקבוק בבת אחת 120 מ"ל.  משהוא שאני לא יכולה להסביר.

 

אז גם אני אומרת לא להתיייאש!!! אבל בכל אופן זאת היתה שנה לא פשוטה .

לתת לה כשהיא ממש ממש רעבה, אחרי כמה סרובים לא תהיה לה ברירה והיא תאכל קצת,

אח"כ תתני לה השלמה - הנקה.

מוצץ- עם הילדים הקודמים הלך רק בגיל 3 חודשים.

עם בת ה3 חודשים שלי כיום- עדיין לא הולך מוצץ.

כדאי להתחיל עם מוצץ חום, הרך יותר.אני ממליצה על נוק, או על אריסטוקרט, שהם יותר זולים ויש להם דמיון לנוק.

גם בבקבוק הלך לי יותר טוב עם הנוק

כרגע אני מנסה כל יום קצת, בתור משחק... מקווה שילך...

אולי זה לא עבד כל יום (או בעצם, כמעט אף פעם), אבל אני מאמינה שהייתה לזה השפעה והיום היא כבר שותה במשך היום בלי בעיות, גם חלב וגם מים! (המטרה הבאה: שתסכים גם בלילה...)

 

בלי ייאוש, רק אמונה! תהיי בטוחה בעצמך, וכך גם בעלך, ואז גן הקטנה תבין שזה מה שעושים.

מגע הבד על הלשון מזכיר להם הנקה.

כדי לא להירדם בלימוד תורה... תנסי אולי במקום לא להירדם- למצוא דרך להאכיל שגם אם תירדמי- זה לא יהיה מסוכן, תנוחה, כריות, חצי ישיבה...בהצלחה!! אגב אם את מניקה- חפשי סרטונים ביוטיוב איך להניק בשכיבה ולינה בטוחה עם תינוק.אני כבר כמה ילדים הנקתי בשכיבה ושינה, תוך זהירות מירבית, כרית הנקה, לפעמים חולצה צמודה כדי שלא תיפול עליהם חלילה אלא כשאני מרימה כדי להניק- תישאר צמודה אליי.

החיסרון שזה יוצר אור ופחות מעודד שינה גם אצל התינוק... אבל עדיף מאשר להירדם...

 

גם לי היו כמה מקרים שבחסדי ה' לא נגמרו באסון...

זה קרה לי בשבת בלילה והאכלתי מבקבוק והיא כמעט נפלה לרצפה אם העגלה לא היתה שם..
הייתי ערה אח"כ הרבה זמן מהטראומה..

בזווית נכונה בעזרת הגבהה של כריות או שמיכות או בסלקל

רק על שטיח\שמיכה

לא בריא בכלל...

אולי אשתה מים קרים או משו

אז זה באמת קשה

אולי לשים בטרמפולינה או סלקל ולשכב ליד? ככה גם אם תשמט לך היד התינוק ישאר יציב באותו המקום.

הבעיה שהחדר דיי צפוף
נכנס בחדר מיטות שלי ושל בעלי ו2 עריסות באמצע וזהו..

שימי לתינוק מתחת לראש כרית קשה או דובי -כדי להגביהה את הראש בהאכלה

התינוק שוכב בעריסה צמוד למיטה שלך- את שוכבת או יושבת ורק מחזיקה את הבקבוק

אחרי שהתינוק נרדם שוב- את מוציאה את הדובי מהראש שלו 

העריסות עמוקות..
אבל אולי אנסה זאת בכ"א
עוד משו שאני נרדמת כשאני עושה להם גרעפס ומשאירה אותם עלי קצת..

אני הייתי מניקה כשהייתי בתנוחת חצי שכיבה במיטה, מסביבי כרית הנקה ועוד כרית שתומכת. ככה שגם כשהוא נרדם עלי הוא לא יכל לזוז והיד שלי לא נפלה לשום מקום. וככה היינו נרדמים חופשי. 

זה לא כ"כ ריאלי להישאר ערים כל האכלה (לפחות אצלי כשהוא היה קם לאכול כל שעתיים במשך חצי שנה בערך...)

 

 

להצמיד את שתי המיטות לגמרי בעזרת סדין זוגי.לשלוח את בעלך בינתיים למיטה אחרת בחדר אחר או אם יש מקום בחדר שלכם אז מיטה צרה נוספת בשבילו אפילו אם בשביל זה צריך לוותר על העריסות של הקטנים.

 

את המיטה הזוגית להצמיד לקיר. אפשר (עד גיל מסויים ) להשכיב את שני הקטנים במיטה הפנימית, לידך, ולהאכיל אותם שם.

 

זה גם בטוח, גם חיסכון באנרגיה שלך וככה גם בעלך ישן טוב יותר ויוכל לעזור במשך היום כשהוא עירני ולא נופל מהרגלים.

 

באיזשהוא שלב, בפרט אם הם אוכלים מבקבוק , בין שישה לשמונה שבועות הם יעשו הפסקה גדולה יותר בין ההאכלות, הפסקה של חמש-שש שעות ואז תוכלי לארגן את החדר מחדש.

 

נראה לי שעם תאומים ב"ה צריך לשמור על כל פיסת אנרגיה עוד יותר מאשר עם תינוק יחיד.

אולי אפשר לתת להם לשתות לבד מהבקבוק? להניח במיטה על הצד, כשחיתול או כרית תומכים בבקבוק, ואת לידם, בין ערה לישנה.

אני עשיתי כך הרבה, אבל מצד שני גם הרבה הנקתי, כך שלא היו מקרים רבים כאלה.

תינוקות נחנקו כך למוות כשאף אחד לא שם לב שהם נרדמו והבקבוק המשיך לטפטף.

ואפילו תינוקות בני תשעה חודשים.

עד שהבקבוק נגמר אמא חייבת להיות ליד.

 

ואין לי פתרונות - כי תמיד הנקתי בשכיבה ואז לפי מחקרים זה בטיחותי גם אם האמא נרדמת קלות.

אינני יודעת בדיוק איפה עניין זה מופיע,

 

אבל כך אמרו לי כשהנקתי בשכיבה,

שכתוב בגמרא, שאם התינוק נחנק במיטה מהאמא שלו - תו"כ הנקה,

 

יש לאמא דין של רוצחת!!!

 

עדיף לא להניק במיטה,

אלא למצא לעצמך תעסוקה מעניינת - סרט/ ספר ועוד,

כך גם האכלה תהיה אפקטיבית יותר, כי תוכלי לשים לב לכל פעם בא התינוק נרדם .

ומספר האכלות בלילה - יפחת.

 

הפסקה השניה לעומתה טובה.

תעסוקה זה רעיון טוב, ומצד שני לא כדאי להיות ערנית לגמרי בכל פעם (כי אי אפשר להיות ערנית לילה שלם, ולפעמים הנמנום הזה תוך כדי הוא מה שיעזור לך להצליח לקום בפעם הבאה)., אבל אם את מפחדת להירדם יש פה כבר עצות טובות שנתנו לך חכמות (מצטרפת בעיקר להמלצה על תמיכה טובה לידיים).

 

הרבה נחת! כל הכבוד לך על הגידול הכפול!!!

מבנה גופי רזה, לכן יש הרבה מקום במיטה, ואני כל כך מודעת בזמן השינה

כך שאני כמה עם אברים תפוסים מרוב שאני לא זזה בשינה

ועדין זה עדיף לי מאשר לקום כמה פעמים בלילה

(אני מורה וגם ככה עם מעט מאוד שעות שינה)

אפילו בצהרים כשניסיתי להניק בשכיבה הייתי נרדמת 

וכמעט מרסקת את התינוק עם היד שלי

(וזו היתה הפעם האחרונה שניסיתי להניק בשכיבה)

הבעיה זה עם בקבוק אבל ב"ה בנתיים אני מצליחה פשוט אני לא נשענת על שום דבר ואז אין סיכוי שארדם

שמוכיחים ששינה במיטה עם האמא (אם היא אם מניקה) בטוחים לחלוטין ואם מניקה לא זזה מילימטר כשהילד לידה.

 

חוץ מזה גם אם כותבים בגמרא שדין של אמא שחנקה את בנה במיטה הוא של רוצחת (ואת מוזמנת בכל זאת להביא מקור כדי שנאמין. בזמן הגמרא תינוקות ישנו תמיד עם האמא במיטה כך שמשהו לא ממש מסתדר) - זה עדיין לא אומר שהגמרא סוברת שיש סיכון בהירדמות תוך כדי הנקה - גמרא צריך לדעת ללמוד - ולא לדעת לקרוא. לא כל דיון תיאורטי הופך את חכמינו לאומרים שהנקה במיטה היא סכנת נפשות.

 

במיוחד יש צורך לברר את זה- כשהמציאות הוכיחה ההפך לחלוטין.

בעבר היה נהוג "להיפטר" מתינוקות לא רצויים לאחר לידתם, ולטעון שבטעות התגלגלו עליהם בשינה...

 

הנקה בשכיבה היא בטוחה לחלוטין, כל עוד האם לא מסוממת או שיכורה (ולא בעלת עודף משקל גדול מאוד).

אצלי זה בדרך כלל עזר מאוד הייתי מתעוררת לגמרי

אנחנו מצאנו ממש כמעט חדש וגם יפה ב 190

אבל לא יזיק לפתוח כמה חזיתות.

תרגישי טוב

לא נראה לי שיש מה להילחץ אבל כן לבדוק. תקבעי תור לגסטרואנולוג)או איך שלא אומרים את זה...(

והייתה לי דלקת שם, לא צריך להילחץ.. זה לא אמור להיות משהו רציני בע"ה..

אבל לא התמדתי למען האמת...

זה בגלל יציאות קשות? התאמצת?

יש גם לפעמים דלקת. כדאי לבדוק ולטפל

לאכול חסה, פשתן (עדיף טחון), הרבה שתיה וירקותעם מים.

 

אצלי מוצרי חלב מחזירים את הטחורים-כנראה מייבש את מערכת העיכול או משהו..

כדאי להימנע מאורז בעיקר וגם קמח לבן.

 

בהצלחה.. 

 

אז זה יכול להיות בגלל זה

גם אצלי חלבי יכול לעשות דימום

נסי לא לאכול חלבי בכלל ותראי אם זה עובר

הטיפול הכי הכי טבעי בסכרת - הוא התפריט הדיאטני - אכילה בריאה ומאוזנת ששומרת על רמת סוכר תקינה בדם. מה בתפריט הדיאטני היה נראה לך "לא טבעי"??? הוא עדיף על פני כל החדרת חומר "טבעי" לגוף ועוד במצב הריון שלא לוקחים סיכונים על שום חומר. הוא טבעי באמת.

 

בנוגע ל-2 לא יודעת אם חייבים או לא אבל לא נראה לי שהייתי לוקחת סיכון וממתינה. אם העובר בסיכון גבוה למוות - עדיף ובריא שהוא יהיה בחוץ. תנסי להתחיל בסטריפינג - זירוז עדין ביותר.

 

 

והרופאה בפסקנות אמרה שזהו מחזור

האמנתי לה.

(היום אני כבר לא בטוחה ומצטערת שמיד רצתי לגלולות בלי לחכות ולוודא שזה מחזור ולא שאריות דימום....)

אין לי מושג בנושא של המניעה עד שאלך לרופא ואשאל..

כפי שמנעה לאחיותיי, וכך לא אצטרך מיד גלולות אלא אוכל להשתמש בנרות למשל. משהו לא הורמונלי.

אבל אלו טובות רק עם אין ווסת, ויש הנקה מלאה, ולא עברה חצי שנה מהלידה- כך דברי מכון פוע"ה.

אז כשהרופאה אמרה בביטחון שזה מחזור, נבהלתי, לא סמכתי על הנרות, והתחלתי את הסחרחרה המאוד עצובה שהיתה לי עם גלולות עד שהסתדרתי....

אם זה מחזור זה ימשיך יותר מיומיים- שלושה

אם זה כתם- יכול להיות , ויפסיק די מהר

ויכול להיות גם פציעה(אצלי בערך יום לקח לגוף להפסיק לדמם מפציעה)

הפתרון לפציעה הוא לנסות בזהירות ובעדינות, עד רטוב, (אפשר עם ג'ל סיכה), את העצות האלה שמעתי מהרב שלנו אז יתכן שעדיף שתתיעצי על זה עם הרב שלכם.

 

אם זה מחזור- לא בטוח שיבוא אחריו עוד מחזור, הרבה פעמים מקבלים 6 שבועות אחרי הלידה  ואח"כ לא ממשיכים לקבל(מנסיון)

לגבי אמצעי מניעה- כדאי שתתיעצי עם הרב שלך ותגיעי לרופא עם ידע מקדים.

לדעתי כדאי מהר להבדק
יש לך עוד סימנים שאולי זה ח"ו מהניתוח?
חום?
כאבים?

האם אחרי ניתוח יכולים לפצוע את הנרתיק בבדיקות,? שכן האזור לא חווה טראומה שתגרום לו להפצע בקלות

סתם העלתי עוד נק..

שיהיה פצעים מהבדיקות, אין לי מושג למה, אולי אחרי ההריון המקום יותר רגיש,

אני אישית לא ילדתי בניתוח אבל יש לי חברה שילדה בניתוח וארי הלידה לקח לה זמן להבין שהבעיה היא פציעה

אז ייתכן פציעה?
איך אדע אם פצע או מחזור?

הפציעות בנרתיק בד"כ מתגלות בבדיקות על עד, או בכתמים פה ושם... לא נראה לי שדימום מרובה בא מפצע..

אצלי כל פעם היה ממשיך לדמם יום שלם+

דימום מלא, נכון?

שאיבה רצופה לא נחשבת הנקה מלאה..

אני קיבלתי מחזור 6 שבועות בדיוק אחרי לידה..

אני מנסה לחשוב איך זה עובד הרי דימום של לידה זה מהרחם וגם מחזור אז איך זה מסתדר אחד עם השני?

דימום מהלידה?

בביקורת שאחרי לידה.. אז עשיתי אולטראסאונד כי הרופאה חשבה שזה שארית שליה.. וראו שהיה ביוץ...

את יותר מחודש אחרי, לא??

הגיוני לחלוטין
בין. 4-6 שבועות אחרי.

קיבלתי מחזור כחודש וחצי אחרי, אח"כ עשיתי הפסק והכל היה בסדר עד שהיום האחרון הגיע לטבילה ופתאום ראיתי כתם..(לא קטן)  אני לא מבינה מאיפה זה הגיע.. 

אז את לא לבד..

כלומר- בעז"ה, בהריון הבא כשיהיו לי בחילות (למרות שבעז"ה שלא יהיו בחילות...)...

בדיוק התפרסם מאמר מז'ורנל איכותי שזה לא משפיע על ההריון! (למרות שחובה לשים לב שיש השפעות של נטילת הכדור באופן רציף וממושך על הבן אדם עצמו- אז חייב להיות במעקב רופא).

 

ללא תופעות לוואי ופעל נהדר

מטושטשת, כמעט מסוממת...

זו אחת התופעות הלוואי שלו, אבל מוזר שזה באמת השפיע עלי ככה חזק.

לדעתי כדאי לנסות ולראות איך משפיע עלייך.

קיבלתי בהריון של הראשון ובעלי חשב שהשתגעתי לגמרי 

 

לא ידעתי מה נעשה איתי דיברתי שטויות וכו' 

 

מאז אני לא לוקחת את זה

התרופה הזו כמוני.

הרגשתי שיכורה, לא ראיתי צלול, התאמצתי מאוד לדבר עם בעלי דברים הגיוניים... הזוי להיזכר בזה....

וממש עוזר להן בבחילות, לא היו תופעות לוואי...

ממש בהתחלה, שבוע 8-9, במשך שבועיים הקאתי בלי סוף, פעמיים הלכנו לטרם ושמו לי עירוי! 

ואז שאלו אותי- הרופא לא נתן לך פראמין? עניתי שלא..לא ידעתי מה זה..  הם היו בשוק.. 

התחלתי לקחת וזה הציל אותי! 

ריכזתי  את כל האוכל ל3 ארוחות ביום  (אני אחת שמנשנשת כל היום..)

והיה כ"כ כיף לאכול ולא... מאז הרגשתי יותר טוב בהדרגה... 

לגבי אלא שלא עזר להן- יש לי קרובת משפחה שהייתה חייבת את זה בהריונות, ולא ידעו שהיא רגישה לזה 

והיום אסור לה לקחת.. 

תבדקו את זה... 

בשורות טובות לכולן!! 

גם לי היו הנתונים האלו (נראה לי בדיוק) וסחבתי ככה 3 שבועות (עם צירים כואבים) ילדתי בסוף 42, בהריון אחר הפתיחה השתנתה כל פעם, פתיחה יכולה גם להיסגר...

ל נשמע כ"כ מעודד אבל נראה לי שעדיף להתכונן לחכות ולהיות מופתעת אם זה יקרה בקרוב מאשר להפך..

שולחת לך חיבוק

ושיהיה בשעה טובה!

הסתובבתי שבועיים בדיוק אחרי פתיחה של 4 ומחיקה 80 אחוז. כבר קיבלו אותי לחדר לידה (התחיל בפתיחה 2 עם צירים, התקדם ל3, 4, ואז נעצר... השתחררתי...).  בבית גם השתחרר הפקק הרירי. הייתי בטוחה שאני חוזרת באותו יום לבי"ח. אבל לא.

באמצע (אחרי שבוע) כשבדקו שוב (הגעתי שוב עם צירים)- הייתה בכלל פתיחה 2... ולא התקדמה... שוחררתי שוב.

לבסוף אחרי שבועיים ילדתי.

הרופאים קוראים לזה פתיחה פיזיולוגית 

 

זה קורה בגלל שהגוף כבר ביצע את זה פעם וצוואר הרחם חלש יותר וקל לו להיפתח

 

יש כאלה שמסתובבות עם פתיחה 1-2 משבוע 30 

 

זה יקרה בסוף 

בהצלחה ובקלות

אני בהריון הראשון הסתובבתי עם מחיקה 90% ופתיחה 2 לפחות שבועיים, ומחיקה מלאה עוד כמה ימים טובים עד שילדתי (הייתי כל הזמן מעודכנת כי זה היה הריון עודף.. אז כל 3 ימים מעקב)

תזכרי לגבי פתיחה 3 שזה אצבעות משתנות ורופא אחר יגיד לך שזה פתיחה 2 בקושי.. בקיצור אי אפשר לדעת.. רק לחכות בסבלנות..

רק שאני סחבתי גם ירידת מים על הדרך. הייתי עם פתיחה 3.5 שבועיים ומחיקה מלאה

הצירים משגעים אותי.

 

כל מה שעודדתי את עצמי שזה זמני....

 

מקווה לאגור כוחות.

אותי סחבו בכוונה תחילה עם תאומים עד כמעט שבוע 39
הייתי עם צירים והיה כבדדד
תשתדלי לחשוב שהייאוש לא יקדם אותך ללידה ולא ייתן לך כוחות..

בע"ה תלדי בעיתו ובזמנו בקלות ובשמחה!

הייתי באשפוז. לא הסכימו לשחרר אותי...

כשיגיעו צירים בע"ה תתקדמי.

צירים מוקדמים בשבוע 32, פתיחה 2.5-3 ומחיקה 80% קיבלתי כדורים להפסקת צירים

ילדתי בתחילת שבוע 38

 

השאלה אם יש צירים או לא.

אם הצירים פסקו הם יכולים לחזור בעוד יום- יומיים ואפילו בעוד שבוע ויותר.

שלב לטנטי ארוך...

בטח רק ב 2014

אצלינו גיעליתי שגם לי יש עצירות, אז טיפלתח בעצמי וכך זה נפתר.

אומרים לאכול : שזיפים מיובשים, תמרים, סלק, לשתות הצון, ובמיוחד לשתות על בטן ריקה..

בהצלחה רבה!

בעצירות...

כך שקחי בערבון מוגבל את מה שאני אומרת.

עצירות בד"כ נובעת מאכילה לא טובה. יכול להיות שאת לא אוכלת ירקות ופירות, וזה עובר לתינוקת דרך ההנקה?

אם זה כך אז כדאי לשנות תזונה- פחות פחמיימות ושומנים, והרבה פירות וירקות עם דגש על פירות יבשים (בעיקר שזיפים)

גם תפוח ירוק עוזר.

אני סבלתי מעצירות בתור ילדה (אבל לא תינוקת) ונרות עזרו ממש (די מיידי), אם כי זה כאב... תבדקי אם זה טוב לתינוקות.

בהצלחה!

ויכול להיות שלך אין כי הקיבה שלך פועלת טוב יותר משל התינוקת ולכן לך אין עצירות. לכן כדאי בכל אופן לנסות לשנות תזונה.

זו הדרך הבריאה יותר...

תשתי מיץ תפוזים, או תאכלי אותם... וגם עגבניות זה מעולה

ולא להוסיף בקבוק.

אם כי יש תינוקות שמסתדרים גם עם בקבוק ולא שוכחים את ההנקה. אבל נראה שהתינוקת שלך מחוברת להנקה.

תראי, נניח שהיית חיה בדור שלא היו בו תמ"לים. ברור שהיית מתגברת מוצקים בשלב כזה...

אז למה בכלל להיכנס לתמ"ל? זה יקר, קשה להפסיק אח"כ, ולדעתי זה די מיותר אם באמת את ממשיכה להניק.

 

לגבי הלילה- א. יכול להיות שבקבוק מים או תה בלי סוכר ירגיע אותה באותה מידה כמו הנקה? שווה לך לנסות. במיוחד אם מדובר בצמאון.

ב. יכולות להיות עוד סיבות להתעוררות- שיניים, צמא כמו שכתבת, ועוד סיבות שלא תמיד אנחנו יודעים. אני יכולה לומר לך ששלוש הבנות שלי היו ממש כמו מה שאת מתארת. מתעוררות הרבה. ניסיתי "להרגיש" אותן- אם ההתעוררות היא מרעב או מסיבה אחרת. ואז הנקתי בהתאם. נראה לי נורמלי והגיוני שבגיל הזה יש התעוררויות

ג. הייתי מנסה לתת לה דייסה משביעה לארוחת ערב- נניח דייסת קוואקר עם פרי מרוסק. זה ממש "בטון בבטן..."

ד. הכל עובר....לפעמים יש כאלו תקופות ועד שאנחנו מטכסים עיצה הן עוברות מעצמן.

 

בהצלחה!

זה דחוף אני צריכה להירשם כבר אתמול....

לא יודעת מה להחליט

קורס בקבוצה

 

אגב כמה עולה קורס פרטי?

עד השלב האקטיבי הוא ממש יכול לעזור לך.

אני מכירה רק פרטי אצל דולות במרכז סביב 1000 ש"ח.

אם יש לך כללית פלטינום או מכבי שלי יש החזרים

כי בפתיחה 4 נאסרים (לפחות לפי הרב שלנו) ועד פתיחה 4 לא תמיד הכאב כזה חזק, ויכול להיות מצב שאחרי פתיחה 4 עוד לוקח הרבה הרבה זמן של צירים כואבים ככה שהבעל יכול בעיקר להתפלל.

ואם הפקק הרירי יוצא עוד קודם אז גם זה אוסר.

בשביל יש דולות, חברות אימהות וכו'

משהו קונקרטי

מישהי????

אף אחת לא עשתה קורס/ לא היו לכן דילמות ???

ואם לא ראית את הפקק הרירי (ולא לכל הדעות הוא אוסר) אז בבית בוודאי שהוא יכול לתמוך...

וחוץ מזה שתמיד כדאי לשאול (לא אומרת לך ספציפית אלא באופן כללי) כי לא לכל הדעות נאסרים כבר בפתיחה 4...

השאלה שלי היא לגבי קורס לא לגבי אסור\מותר

זה כל אחד יחליט לעצמו מה מתאים לו.

אם יש מישהי שיש לה נסיון בקורס שהשתתפה שלא הותאם לחברה הדתית אשמח לשמוע חוויות על כך ובמה זה היה כרוך.

חודשיים אחרי לידה -את יולדת ממש טרייה, תוסיפי לזה את התינוק המתעורר בלילה 2/3 פעמים לפחות (גם אם אינך מניקה...)

איך אפשר לא להיות עייפה?

 

אני חושבת שחלק מהעניין של להיות אישה זה מדי פעם להרגיש חולשות ועייפות. כדאי לקבל את זה ולא להילחם בזה.

לישון מתי שהתינוק ישן ולפנק עצמך בכל מיני פינוקים שמשמחים אותך, לאכול היטב- ארוחות מסודרות ומגוונות.

בע"ה כשתחזרי לעבודה, התינוק יגדל יותר וכנראה יתעורר פחות בלילה, ואת יותר תתחזקי. הזמן יעשה את שלו.(מניסיון...)

 

בינתיים- הרבה בהצלחה!

ואם לא - ממשיכים להתאושש אחר כך

איזה כיף לקבל תגובות מחזקות! תודה!!

 

ושאלה- אם כבר שבועיים אני מרגישה מידי פעם כאב בבטן התחתונה, נראה לי איזור הרחם (לא כאב של התכווצות או לפני מחזור, אלא סתם כאב.. משהו דומה לכאב שהייתי מרגישה בתחילת היריון כשהייתי מתאמצת מידי..) זה אומר משהו? זה יכול להיות היריון? צריך לעשות עם זה משהו?

חוץ מזה אין סימני היריון...

 

תודה!!

אבל מוצאת את עצמי כל בוקר ישנה, אוגרת כוחות לשעות הצהריים עם הילד שחוזר מהגן. וכבר עוד שבועיים נגמרת החופשת לידה. מקווה שהכוחות יחזרו אלייך ואלי.

ולא כדי ליאש את חוזרת להיות בחורה אחרי כמעט שנה (ללכת לישון ב 2 בלילה וכל זה )

אבל כדי לחזור לעבודה לא צריך להיות בחורות - מתאוששים תוך כדי שחוזרים

 

ההנקה מאוד מעייפת, גם אם את לא מרגישה את זה, היא לוקחת לך כוחות.

אני מסכימה שגיל שנה זה שלב התאוששות משמעותי. אבל לפני כן יש שלב 3 חודשים, אח'"כ חצי שנה...כל פעם תגלי שיש לך עוד קצת כוח, ושאת מספיקה ומצליחה לעשות עוד קצת.

 

כשהגדולה שלי נולדה אמא שלי אמרה לי בחיוך, שעכשיו אני לא אישן 20 שנה ואח"כ אני אשלים הכל...בינתיים זה די מוכיח את עצמו.

זאת קמה לינוק, לזאת יש חלומות רעים ולשלישית ברח פיפי...בקיצור, לא משעמם בלילות, והעייפות הופכת להיות חלק מהחיים. לומדים להסתדר איתה ולקבל אותה.

אחרי הלידה של הבכור התאוששתי הרבה יותר מהר, ועוד הייתי סטודנטית.. אבל ברור לי למה אני יותר עייפה עכשיו, הטיפול בבן הגדול ( בן שנתיים) פשוט מתיש אותי, במיוחד שעות הערב..
וב״ה שעייפים וחלשים בגלל סיבות טובות, זה בכלל לא ברור מאליו.

בלילה ושינה לא סדירה.

הרגשתי שהחלמתי סופית יומיים- שלוש אחרי שהפסקתי לקום בלילה ונגמרה ההנקה (הגיעה ביחד).

במשך שנה. ואכן לוקח זמן להתאושש ולא כמו מצג השוא שפשה במקומותינו של יולדות מפזזות ועובדות שניה אחרי הלידה.

כי אין להן ברירה אלא לעמוד בציפיות.

הן היו מניקות שנתיים בזמנן וזה מחזק את מה שכתבו כאן כמה אנשים

ובנוסף כתוב שבשעת לידה נשברים איבריה של האישה (על תשפטו אותי על הניסוח, זה לא מדויק) ולוקח לגוף כ"ד חודשים לחזור לעצמו

מראש אני יודעת שיש מקומות שלא מסכימים, ובמיוחד אם את בתהליך לידה מתקדם. 

מה גם שההפרש בנסיעה של האמבולנס מול הרכב לא כזה גדול (אולי רק בזמן של הפקקים, אבל אם זה קריטי ברור שתלכי לביה"ח הקרוב..)
ואם זה מחוץ למחוז אני חושבת שגם משלמים על זה. 
הכי טוב שתתקשרי למד"א ותשאלי אותם את הפרטים. (כי זה יהיה ספציפית למחוז שלך)

אם יולדת חוששת שלא תספיק להגיע, ומזמינה אמבולנס, ובסוף מתברר שיש עוד זמן.... גם אז היא לא משלמת?

איך אפשר לדעת אם כדאי להזמין או לא?

 

 

מזכה אותך בהחזר.

נגיד, הפרשי רבע שעה? הם יסכימו?

ההבדל בין שערי צדק להדסה עין כרם הוא אדיר וקריטי בשבילי....

כלומר אם האמבולנס לוקח לירושלים ואין צורך דחוף אם צריכים להקשיב לבקשה שלך...

(למשל אותי פינו לשע"צ כשהר הצופים היה יותר קרוב וגם אם הייתי מבקשת עין כרם הייתי מקבלת-לא בלידה אבל עם צירים והתאשפזתי ככה שלא שילמתי על האמבולנס...)

אותי פינו לאן שביקשתי למרות שיש בית רפואה בעיר שלי.
נניח גרה בנתניה וביקשתי ללדת במאיר בכפר סבא
פונקציה של מצבך באותו רגע. בזמנו הבנתי שאפשרי גם מחוץ למחוז ואין עלויות.
שווה בדיקה!

על הנייר ההחזר הוא על פינוי לבי"ח הקרוב ביותר.
בפועל במרחבים שאני מכיר מפנים לאן שהיולדת מבקשת ללא חיוב כל עוד לא מדובר במרחקים עצומים כמו מהצפון לדרום וכדומה.

ע״י כרית נוספת למשל..
לפנות לרופאה ולבקש משאף יעיל יותר/ האם אפשר יותר שאיפות/ כדור נגד אלרגיה..
אצלי בהריון או בזמן צינון האסטמה מתגברת בהרבה..
תרגישי טוב!!

אחת מהן עבה..אורטופדית...

ורק היום קיבלתי את המשאף..

יש לי הסטוריה של אסטמה שבאה כל שנה..בערך בחורף...

ה' יעזור..

 

בכל מקרה אם המשאף לא עוזר תפני שוב לרופא. ותנוחי, הרבה...

לי זה עזר בזמנו.. לא קל בכלל. כמו שכתבו לל נסי לישון עם כריות, במהלך היום לא להתאמץ, כי בלילה זה משפיע..שולחת לך חיבוקים

תתייעצי עם הרופא אולי אינהלציה מותר .

בניגוד לזה שאמרו לי שזה עובר בתשיעי..

יכולה להגיד לך שהלילה נשמתי לראשונה מזה חודשים רבים!

 

כמו שבנות אמרו פה..

לשכב עם הראש מוגבה ואולי גם לשים מכשיר אדים בחדר כדי שייפתח לך קצת את הנשימה..

 

ובלי קשר-אם המשאף לא עוזר לך אז לבקש מהרופא סוג משאף אחר.. (יש וונטולין שאותו מותר לקחת רק פעם ביום, במקרים חריגים פעמיים ויש משאפים אחרים שאני לא זוכרת איך קוראים להם, שאותם מותר יותר פעמים ואז זה יכולהיות יעזור לך יותר..)

אם קשה לנשום בשכיבה זה אומר אסטמה???

אני הייתי בשמיני-תשיעי לפעמים ממש מתעוררת בבהלה בלי לנשום

יש מצב שהייתי צריכה משאף וכאלו?

להרבה נשים בהריון קשה לנשום..בעיקר בשכיבה..
אבל אני התכוונתי למי שכבר יש לה אסטמה מלפני ההריון..
ואז זה יותר קשה..

להוציא שטיחים וצעצעוים רכים אבל את בטח יודעת את זה לבד

ולשתוף רצפה בלי אקונומיקה

ואני מאז ההריון עם רגישות באזניים בגלל זה

לא שיש ברירה

עוד מלפני ההריון

ככה אני..רגישה..

ואפשר גם לחמם את החדר במקביל . זה אומנם מבזבז חשמל אבל לפחות אפשר לנשום

ולא חייבים לפתח עד הסוף

גם לי הייתה אסטמה בעבר אבל ברוך ה' לא היו התקפים כבר כמה וכמה שנים ולי זה מאוד עזר

אכן זה אופייני..כי הוא כבר גדול וצפוף לו

אז ב"ה שהוא זז..אבל פחות משתולל..

דווקא בגלל שצפוף לה, כנראה...

 

רוב הזמן אני מרגישה תנועות.

אומנם לא השתוללויות, אבל כן יש תזוזה....

 

צריך לעקוב לראות שיש לפחות 5 תנועות בשעה.

 

 

3 פעמים ביום

להרגיש 3 תנועות כל פעם..

משום מה נראה תמיד שתינוקות בני שבועים, חודש וכו'.. ישנים רוב היום

אבל לפי מה שאני מרגישה אותו בבטן... הוא כמעט זז כל היום

והוא רק בן 31 שבועות

סתם מענין למה ...

השרשור הקודם יצא מעבר לכל פרופורציה....

עברתי 2 לידות ב-2 בתי חולים שונים ובהחלט המיילדות היו מדהימות ומקסימות ויצאתי עם חוויה חיובית מאד (בעיקר אחרי האפידוראל ).

גם אני לא הבנתי מאיפה מגיעה ההתנגדות (מבחינה רגשית). אני שמחתי שהלידות לא היו בבית מבחינה רגשית. קודם כל בי"ח נותן יותר בטחון ודבר נוסף אני ממש שמחה שזכרון מהלידות שמורים לבי"ח ולא לבית. ככה יותר קל לי להתמודד עם חוויות הלידה. לא יודעת איך להסביר את זה.....

ככה זה לא זכרון יומיומי אלא זכרון טיפה מרוחק יותר שאני יכולה לבחור איזה חלק לזכור ואיזה לא ואיך לזכור.....

באמת לא יודעת להסביר את זה.....

7 לידות ב-2 בתי חולים.

ב"ה תמיד מרוצה, יחס נפלא, שליחים נאמנים של הקב"ה בכל מקום.

ממליצה

מניסיון של שבע לידות.

לעמוד על שלך, ז"א אם את חושבת שהתקדמה הלידה , לדרוש רופא, וכו'. כשאני באתי ללידה , הרגשתי שאני ממש במצב לידה, זה התקדם במהירות מהרגע שהתחלתי להרגיש קצת צירים, בקבלה לא ממש הבינו מה אני היסטרית, אמרתי אני יולדת פה!!! בריצפה!!

 

והם עדין היו די אדישים! אז פשוט הלכתי לחדר לידה, ועליתי על המיטה הפנויה הראשונה שראיתי!!ככה עם הבגדים , בלי כל בדיקה, ודרשתי מידית רופא!!! לי יש אומץ, לכן אני אומרת, שבמקרים מסוימים אם צריך להוסיף אומץ. אז להוסיף!

 

וטוב שכך עשיתי, כי הרופא הגיע והיתי בפתיחה  8 !!!, לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי מחכה בסבלנותתתתתתתתת עד שהיו מתפנים אלי.

אבל המילדות סה"כ היו מקסימות, זה רק בקבלה היו אדישים ועמוסים, ולא מבינים מה ההיסטריה.
 

לשתות ולנוח כמה שאת יכולה אין צורך להילחץ יותר מידי.

כך שגם שתיה מוגזמת לא תעזור רוב הפעמים, וצריך לשים לב שלא שותים יותר מדי (כן - גם זה אפשרי...).

מיעוט מי שפיר הוא לא הבעיה, אלא סימן לבעיה אחרת: לבעיה בתפקוד השיליה, או אצל התינוק, חלילה.

ולפעמים זה ממש סתם וכלום מאחלת שזה כך אצלכם.

מיעוט מי שפיר לא נקבע במדידה חד פעמית, אלא לאחר כמה מדידות רצופות לאורך זמן. האם מדדו לך לאורך זמן כמה פעמים?

 

לא רוצה להלחיץ אבל גם לי היה מיעוט מים וגם לי אמרו לשתות הרבה..

אבל זה לא מה שעזר..

לי ראו מיעוט מים משבוע 36 ובשבוע 38 החליטו ליילד אותי בגלל שראו שיש עוד ירידה בכמות המים וגם שהעובר לא התפתח (לא ידוע אם בגלל מיעוט המים או בגלל בעיה אחרת)..

ללידה הגעתי בלי מים בכלל..

אז תעקבי שאין לך טפטוף ושלעובר לא חסר מים בצורה משמעותית..

 

בעז"ה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות ובשמחה

אבל שאר הדברים היו בסדר אז פשוט הייתי במעקב

לי באמת עזר לשתות יותר כי לא שתיתי מספיק והיה קיץ

אבישי בן נזדר רק נס יציל אותו מהמחלה הנוראה..

 

אני שבוע 37, סוכרת היריונית, כאובה ועייפה כבר מחודשים של התכווצויות וצירים מוקדמים, ועכשיו התנועות התחילו להכאיב ממש....

לחוצה מאוד שהעובר יגדל, משתגעת מהדיאטה, נמאס לי לבדוק ערכי סוכר, מסויטת מסיכוני הסוכרת..

 

מצב טוב, הא?

 

אבל מה, אני לא מתחננת ללדת.

אני אומרת לעצמי השכם והערב- אלוקים יודע בדיוק מה הרגע הכי נכון וטוב עבורי ללדת ועבור התינוק להיוולד

וגם אם זה מפחיד אותי, שבמקרה שלנו, של סוכרת, השהייה ברחם עלולה להגדיל אותם מידי, גם ה' יודע את זה.

הוא השותף השלישי ביצירת האדם, ומפתח החיים נתון רק בידיו.

צריך לאמן את עצמנו לסמוך עליו.

 

זה לא קל,

שולחת לך חיבוק ענק 

ותנסי להעביר את הזמן בכיף.

סרטים זו אופציה?

אם כן, נצלי את הערבים והלילות לבילוי נעים כזה...

ונצלי את הלילות האחרונים לשינה רגועה,

ונצלי את זה שעדיין מותרים,

כל אלו עוזרים לי מאוד!

 

נותנים "לסחוב " בסכרת כמה שרוצים או שבאיזשהו שלב מיילדים שלא יגדל מידי?

 

א. גישת הרופא המטפל.

ב. איזון ערכי הסוכר, האם את מאוזנת.

ג. מצב העובר, גודלו...

ד. כמות מי השפיר

וכו'.....

 

אצלי הכל טוב כרגע, ואין שום דיבורים על זירוז.

החיובית
ולרוצה בשלום החודש התשיעי ארוך מאוד.. וכואב וקשה לישון אבל הכל בעיתו ומאיתו. תנסי להעביר את הזמן בכיף כמו שיפעת כתבה, זה הכי עוזר
.
שולחת לכן חיבוקים

סרטים יציאה עם חברות/בעל לבית קפה..