פורום הריון ולידה (עמוד 5045)

ואף מיילדת לא תיתן לך להיות עםטישטוש בפתיחה מלאה..
לעומת זאת עם אפידורל יתנו לך..
תנסי לקחת טישטוש לפני כן כדי לאגור כוחות ללחיצות..

בגדול טשטוש פחות מומלץ בגלל התחושה שהוא נותן ליולדת (לא נמצאת בלידה, לא תמיד מצליחה להגיד את מה שהיא רוצה, חוסר אונים) וגם בגלל שהוא עובר שלייה כלומר מגיע לעובר ויכול לגרום לתינוק מנומנם אחרי הלידה.

 

ואם טישטוש רק בשלב לטנטי ארוך,בשלב מאוחר זה משפיע על נשימת התינוק אחרי הלידה.

וזה לא מקל על הכאב.

ולגבי הגרבס זנ חובה ממש אפילו שזה לפעמים שנייייים עד שהם עושים אחד. פשוט שאחרכך זה גם יכול להיות להם כאבי בטן נוראים אם לא הוצאת וגם יכולים לפלוט את כל מה שאכלו ואחרי שטת נאבקת בהנקה זה הכי חבל.

מנסיון של 6 הנקות כואבות, פצועות, מדממות ולאחריהן 2 נפלאות ללא שום פציעות התובנה שלי היא, כי האחיזה לא נכונה.

אחיזה נכונה בהנקה קריטית למניעת פצעים וחתכים!!!

רוצי עוד היום בכל כוחותייך(שמן הסתם אין לך) ליועצת הנקה.

שיהיה בהצלחה ובהרבה כיף!

גם אני אם טריה גורמת לי לעשות מחקר קטן בנושא, זה מה שמצאתי:
http://mobile.mako.co.il/ninemonth-pampers/Article-ff3584d22370a31006.htm
יש אומרים לא חובה...

1.פצעים זה לא תקין,כפי שכתבו לך תתיעצי עם יועצת הנקה מוסמכת.היא יכולה לבוא אליך הביתה בתשלום.או אפשר בטל..פצעים נובעים כתוצאה מחיבור לא נכון של התינוק.זה כאבי תופת מניסיון.את חייבת שיסבירו ויראו לך איך עושים את זה נכון.אני ב"ה מניקה עכשיו את תינוקי ה8 וכל תינוק חדש הייתי צריכה להתרגל מחדש להנקה.המקום רגיש וכואב בחודש הראשון...זה לוקח זמן.אבל פצעים זה ממש לא תקין.2יקח לך קצת זמן ללמוד מתי התינוק שלך שבע..לפחות בהתחלה עד שתדעי תנקי אותו משתי הצדדים לפחות10-15דקות מכל צד.זה לא מחייב לפעמים הוא ירצה יותר,לפעמים פחות...תלמדי עם הזמן מה נכון לכם.
3הוצאת אויר.הכי נוח על הכתף,אבל תינוק יונק לא חייב לעשות גרפס,לעומת תינוק שלוקח בקבוק.תנסי אם לא עשה ,אל תלחצי מזה...תמשיכי הלאה...והכי חשוב מזל טוב והרבה נחת.

חייבים להמשיך להניק אפילו שזה כאבי תופת.תנסי בן ההנקות למרוח משחת לנולין טהור.להחליף רפידות הנקה בתדירות גבוהה.לאוורר את המקום חולצה רחבה,ולהיות גם בלי חזית הנקה כל הזמן שלוחצת...והרבה סבלנות.כי לוקח זמן ללמוד את זה ,אבל אחרי שזה מסתדר זאת חוויה מופלאה.

שאפילו שכואב מאוד,צריכים להמשיך להניק,כדי שלא לפגוע בהנקה,כדי לא לעשות גודש....לא כי חייבים אלא כי רוצים להצליח בהנקה

להניק.

זה מציק מאוד אם לא.

מציק מאוד מאוד רק התכוונתי שלתינוק יונק לא מחייב שיהיה גרעפס.לעומת תינוק שמקבל בקבוק,שמוכרח לעשות לפני שממשיכים לתת עוד.

אם יש דימום ופצעים סימן שהוא לא תופס טוב. חשוב להתייעץ עם יועצת הנקה מוסמכת של IBCLC יש רשימה בגוגל.

מניקים על פי דרישה זה יכול להיות גם כל שעתיים. בהצלחה,כל הכבוד לך.

הבעיה בהנקה היא אצל אמהות לחוצות כמונו שקשה לדעת כמה בדיוק הוא אכל ואם הוא באמת שבע...

מציצה של מוצק- זה ריפלקס של התינוק ולא אומר אם הוא רעב או שבע בכלל.

תניקי מצד אחד עד שעוזב מיוזמתו, תרימי לגרפס ואז תציעי את הצד השני והוא יאכל כמה שירגיש צורך לתוספת ואז שוב גרפס.

אם הילד רגוע אחרי האוכל (ואחרי שגמר גרפס) את יכולה לדעת ששבע, גם אם לא- אולי הוא עייף, כאבי בטן וכו'.... המדד זה 6 טיטולים רטובים ביממה.

לגבי הרמה לגרפס- יש ילדים שזה הכרח קיומי ואחרת הם מתפתלים מכאבים כל הזמן ויש כאלה שיסתדרו בלי ויעשו גם בשכיבה.... לפעמים צריך להחזיק ה-מ-ו-ן זמן וזה באמת מתיש.

אני לא מוותרת, אחרת אצלי בוכים ופולטים ללא הפסקה... כדאי שיהיה מישהו שיעזור לך להחזיק אותו לזמן הגרפס כדי שאת תוכלי לנוח בזמן הזה.

מזל טוב ובהצלחה!!! תשאלי בכיף, לוקח זמן ללמוד הכל....

התינוק לא תמיד עוזב מיזמתו את השד,כי זה נעים לו,הרבה פעמים הם מחוברים והם לא ממש יונקים אלא ישנים ומידי פעם יונקים חלש...אם יש לך זמן ואת לא ממהרת אז תהני מזה. כי זה כיף לך ולו.אבל אם את צריכה לעשות משהו אחר,תנתקי אותו ממך בעזרת הקצה של האצבע,תשחררי את הווקום על השד..בתינוקת הראשונה לא ידעתי את זה בהתחלה,וחשבתי שאני מניקה....יכולתי לשבת שעתיים שלוש בהנקה אחת. כי היא לא עזבה מיוזמתה..אז כדאי שתשימי לב לזה..ושוב תינוק יונק לא מחייב שיעשה גרעפס..אם זה לא מגיע והוא רגוע,זה ממש בסדר.

כל הכבוד שאת כל כך משקיעה בהנקה!! אפשר לנסות משחת רפאל,היא טבעית ונראה לי שאין צורך להסיר אותה לפני ההנקה.

לגבי המוצץ זה לא אומר שהוא רעב,יש לו רפלקס מציצה.בעיקרון אם הוא רגוע אחרי הנקה אז כנראה הוא שבע,אל תתפלאי אם כעבור זמן קצר הוא שוב רוצה לינוק,בגיל כל כך קטן הם לא ממש מסודרים... כדאי לשפר את התפיסה שלו את הפטמה בהנקה,חפשי סרטונים או הסברים באינטרנט,אם לא מסתדרת שווה לפנות ליועצת הנקה,חפשי מטעם קופת חולים,זה יחסוך לך הרבה כסף.שווה להשקיע בהדרכה נכונה של הנקה כי זו הדרכה לכל החיים ולכל הילדים בהמשך בע״ה,לא פחות מקורס הכנה ללידה.בהצלחה רבה ונחת!!!

ובאשר לפצעים

לנולין, לנולין, ושוב פעם לנולין. זה מגיע באריזה סגולה לנולין טהור לנסינו, לא כ"כ זול (50-70 ש"ח) אבל שווה כל אגורה. אין צורך להסיר לפני הנקה, מביא להקלה די מיידית.

וכמובן שאם התופעה לא חולפת כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה.

 

ותינוק יונק לא חייב לעשות גרפס

"פיצי בן שבוע".... מרגששששש

 

 

 

מזל טוב...

תודה לכולכם!!! איזה השתתפות ועצות ממש מעשיות. 

יד מושטת- בקרוב אצלך! התפללתי עלייך אתמול!

אני מורחת לנולין כל הזמן.

ואני יחדד את השאלה-

אני מרגישה שאני מניקה טוב. הפה שלו פתוח והוא מוצץ בצורה טובה. רק שהוא תינוק חזק ויש לו ואקום חזק ממש ומציצות חזקות. הפצע שלי לא מדמם אלא פשוט קיים. אז לכן אני שואלת אם זה נורמלי ששבוע אחרי לידה המקום עדיין קצת פצוע.

זה כמו שהעור התקלף שם ועדיין לא נרפא.

זה יכול לדעתי להיות למרות שהוא תופס טוב. 

אבל רציתי אישור לדעתי-

האם אצל כאלה שהכו ליועצת הנקה והתינוק תופס נכון יש כאבים עדיין?? אשמח לתשובות ממנוסות.

ב"ה  לאט לאט , יהיה בקלות יותר..ובהצלחה

 

זו המתנה הראשונה שאם נותנת לבנה ...

 

 

שיהיה המון בהצלחה והרבה כח לטפל בו בנחת
אצלי היו פצעים שנשארו גם אחרי שהוא תפס טוב, השאלה היא אם בהתחלה הוא לא הצליח לתפוס וזה מה שגרם לפצעים? או שתפס טוב מיד בהתחלה?
לי לקח קצת זמן עד שהפצעים החלימו, כי אפילו שתפס טוב, כמו שאמרת בעצמך יש גירוי חזק במקום וזה לוקח זמן עד שהפצעים יעברו.
הרבה לנולין בע"ה יסדר את זה.
הרבה רוגע ושינה מרובה לשניכם

ולמרות שחשבתי שהוא תופס טוב הלכתי ליועצת הנקה.

מסתבר שהוא תפס כמעט טוב ולא לגמרי טוב.

ככלל ברגע שהוא תופס באמת טוב אז לא כואב בכלל, יש מין תחושה של מלאות כשהחלב יוצא אבל לא כאבים ובטח לא פצעים.

וחוץ מזה אולי יש לו פטריה והוא הדביק אותך?

בקיצר, נורא כדאי לך להתיעץ עם מישהו מקצועי אם את באמת רוצה להמשיך בהנקה.

כי אם כואב לך לא תצליחי להתמיד לאורך זמן. בהצלחה!!!!

תפס טוב ובכל זאת היו כאבים חזקים ופצעים, באיזשהו שלב ממש ירד דם.

הייתי בטוחה שהוא לא תופס טוב, אבל היועצת הנקה אמרה שהוא תופס מצוין ופשוט יש כאלה יותר רגישות.

הוא תפס טוב מהתחלה (אחרי מלא מדריכות הנקה שהייתי אצלן עם הקודמים, הפעם הייתי מנוסה יותר...וגם התינוק לשם שינוי...)

אחרי כמה זמן זה השתפר (בערך שבוע), עם הרבה לנולין. 

מזל טוב גדול, בהצלחה ותרגישי טוב!

 

ואני תמיד חשבתי שהוא רעב עוד... כי הוא התפתל כזה מסכן.

והפצעים שלי? כולי תקוה שיעברו מהר. יש לי באמת בכללי עור בהיר ורגיש מאוד

לדעתי כדאי לך להתייעץ עם רופא.  שימי לב שלפעמים בגלל שאת יודעת שהיה לך ניתוח אז נראה לך שאת מרגישה כל מיני דברים ( כי אני חושבת שאחרי שנה באמת אין סיבה להרגיש שם משהו) ולגבי השירותים, נראה לי שזה לא קשור לניתוח אלא שרירים רפויים שמאוד מצוי אחרי הריון וניתן לטפל בעזרת תרגילים והתעמלות.

 

כואב בחילופי מזג אויר- שימי לב אם הכאבים הם בזמן חילופי עונות. אם כן, גם כמה שנים אח"כ זה יכול עוד להיות...לא יודעת עד מתי..תרגישי טוב!

לגבי השירותים - זה פסיכולוגי בלבד. האיזשהו מקום יש בתוכך פחד ללחוץ. זה קורה עם די הרבה נשים.

אבל זה סתם פחד. אין שום סיבה לפחד. תביני את זה - ותלחצי לך לבריאות. לא יקרה שום דבר שלילי מזה.

 

לגבי הכאבים. אם יש לך הדבקויות - כן, זה לתמיד. אם אין לך הדבקויות - לא אמור לכאב לך כלום. שנה אחרי הניתוח אפשר לא רק לשכוח מהניתוח, אפשר כבר לעבור ניתוח קיסרי נוסף...

 

נשמע שאת נותנת יותר מדי משקל לקיסרי שעברת. אל תחשבי על זה, תעברי לסדר היום. הניתוח נשאר עמוק בהסטוריה, די, תשכחי ממנו כבר - וקרוב לוודאי, שכל הקשיים שהזכרת יעלמו כלא היו...

האמת שזה ניתוח שני, הניתוח הראשון כבר אחרי כמה חודשים נירגע ובאמת לא היו השפעות...

ובניתוח השני עשו אותו חירום והוא עקום והצלקת מפחידה..כשאני לוחצת יש דקירות בצד שמאל של הניתוח...עדיין פסיכולוגי?תודה!

בעונות מעבר יש רגישות..באזור.וגם בשנה הראשונה הייתי מרגישה שם איזה תחושה של חוסר נעימות,ורגישות יתר לא רק בעונות מעבר,למה שלא תתיעצי עם הרופא שלך?

לא יכולה שהחצאים והתחתונים יהיו לוחצים אפילו טיפה, ויש כאב כשאני לוחצת או מרימה משהו או מפעילה שרירי בטן..-כאב זה אומר מין דקירות מסביב לניתוח לתוך הבטן-עומק הניתוח..

כששאלתי את הרופאה היא בדקה ואמרה שהצלקת יפה...

                       

                                                                         

 

                                                                         

זאת גם הכוונה שלי ,מה שהרגשתי...חוסר נעימות ודקירות זה הולך ופוחת,אחרכ רק בעונות מעבר יכול להציק...והיום אני כבר לא מרגישה כלום .

ועם השנים כבר לא מורגש..עברתי אחרכ לידות רגילות

תריחי לפני.

אבל את חייבת לקחת בחשבון שאת לא מכירה את הגוף שלך. ואולי לא תהיה לך לידה לפי הספר.

לי למשל, הייתי בטוחה שייקח לי שעות כמו לאמא שלי וכל האחיות שלי ולהפתעתי חויתי לידת בזק ולא הספקתי אפידורל ונס שבעלי היה איתי.

כשיומיים לפני, כשעזב את העיר לכמה שעות, למרחק שעה גג, אמרתי לא שאני לא רגועה ואולי כבר לא כדאי שניפרד. הוא חשב כרגיל, שבכלל רק מתחילה שבוע 38, וזה תמיד לוקח כ"כ הרבה זמן.....

והנה, יומיים אחרי, לידת בזק מפתיעה מאוד.

אז לא חושבת שכדאי להתרחק מאוד. זה לא ממש הזמן....

מדובר בחתונות ממש חשובות לכם?

לא ביחד כל הזמן,אבל כן זמינות יור וכו'.. סה"כ ארץ ישראל קטנה.

בע"ה זמנו ועתו יגיע בקרוב

והבדיחה אומרת- עוד לא נולד התינוק שלא נולד...

מרגישה כמו בטטה מהלכת בחום הזה וקשה לי להירדם. בסוף זה עובר!!

הרבה להספיק!

חם נורא ואני כבדה כמו לאיודעת מה...

 

תזכרי שכל יום שהוא בפנים זה לטובתו!

 והגאולה באה דווקא בהיסח הדעת, אחרי שכבר מתיאשים- ונראה שלעולם לא תלדי- אז תלדי!

הריון שני...

את הראשון ילדתי בשבוע 40 +5 ימים.

 

ללכת למעקב הריון??

אין לי כח בחום הזה לצאת מהבית..נראה לי שאם אני אלך למעקב אני אלד בדרך..

פשוט כבר לא יכולתי לסבול יותר ועדפתי לא להמשיך לשגע את בעלי והילדהישבתי שעות במיסדרון ובמחלקת יולדות מכווצת מבחילות,צרבת ולחצים עם פרצוף עד שמיילדת נתנה לי פפרואין והרופא אמר לחזור בראשון בבוקר לאפשרות של ניתוח,באתי עם בעלי והאחראית התחילה לצרוח עלינו למה באנו רק ב12....שלחה אותי לאולטרה סאונד,לקחו לי שתן ודם,עשו עלי התיעצות שלמה של דר ופרופסור והחליטו על יום רביעי נו.....

מזל שגיסתי התפנתה לכמה ימים ותקח את הילדה

וככה חוסכים את כל העצבים עד שזה מגיע.

אני אישית הייתי בטוחה שאלד ב38 ו.. ילדתי ב42.

שאת כבר ב42??

כי אני ב41 ואני מפחדת שימהרו איתי בלידה..

 

יש לחץ כזה בכלל? או שזה רק דמיונות..??

אפחד לא אמר לי כלום רק פעם אחת אמרו שהתינוק קצת קטן אבל לא נורא.

אבל הגעתי פעם אחת מיותרת לחדר לידה בגלל צירים שלא התפתחו לבסוף ללידה ושם שיגעו אותי לזרז, ואמרו לי שאם אני לא ילד עכשיו יש לי את כל הסיכויים להראות כמו פילה, וללדת פיל פילון.

תכל'ס לא נכנעתי ואמרתי שהוא יצא לבד כשיבוא לו, הוא נולד ב42 במשקל זעום של2.800 .

ולא, לא שיגעו אותי למה הוא כזה קטן.

היום הרופאה שמה עלי עין בגלל זה.

הערכת משקל גבוהה..ואני מפחדת שילחצו עלי לזרז..

לידה טבעית או בזירוז, ולהיות חזקה עם ההחלטה. אפחד לא יכול להכריח אותך לעשות שום דבר שאת לא רוצה.

ואגב אצלי אם באמת הייתי יולדת בשבוע 40 כמו שהם רצו, הייתי יולדת פצפון כזה כמעט פג.

ושלא תחשבי , הם לא ראו את זה באולטראסאונד, הערכת משקל בשבוע 37 היתה 3 ק"ג... ולאחר 5 שבועות הוא נולד פחות מזה...

אז אין מה להלחץ מהם.

ילדתי שלוש פעמים בהלל יפה בחדרה,

מתוכן פעמיים בשבוע 41+3

שאלו אותי בשבוע 41 אם אני רוצה זירוז או סטריפינג אבל ממש לא לחצו,

הרופאה אמרה לי שהמדיניות במחלקה היא לא להתערב אם היולדת לא רוצה עד 41+5,

ב41+5 עושים הערכה מקיפה ורואים מה האופציות.

היא אמרה לי גם שאם הייתי הולכת לבי"ח מאיר למשל, כבר הייתי אחרי לידה.

גם אצלי הערכת המשקל היתה ממש לא מדויקת.

מאחלת לכל ההריוניות שתחזיקו מעמד, שיעבור בקלות ושתצאו בידיים מלאות!

 

זה שאת מנסה להיות בנחת יחסית..כמה שאפשר כבר לסחוב
אבל כל העולם אשתו ודודה שלו כ"כ לחוצים שתלדי כאילו הם סחבו וכאילו נם צריכים ללדת!!

כולם רק סופרים לך תחודשים מרגע שהבטן מתחילה להציץ, וממש מחזיקים אצבעות מתי תלדי כבר.

להלחץ לא צריך. אבל ללכת לרופא כן.

יש לי דלקת בדרכי השתן האם זה יכול לגרום לכאבים במקום?

והאם זה גם משפיע על המצב רוח?

לגבי מצברוח אין לי מושג

אני אישית מאוד אוהבת את עין כרם,הצוות חם ומקצועי,יש פתיחות ללידות טבעיות,יש ביות מלא למי שמתאים לה אחרי הלידה,ויש את המלונית הדסה בייבי.

בגדול כל הבתי חולים בירושלים טובים מאוד!

נשארה לי חוויה מאוד חיובית מהיחס וההתנהגות האמפטית של הצוות.

שיהיה יחס אכפתי וחם גם בחדר לידה וגם במחלקת יולדות.

שלא יהיה צפוף בחדרים, כי מנסיון בשערי צדק של 3 לידות, הייתי מאוד מרוצה מהחדר לידה אבל פחות מהמחלקת יולדות שהיתה עמוסה, צפופה והאחיות היו שאננות ולא הרגשתי מהן בכלל אכפתיות ורגישות, אפילו מצאתי אותן ישנות בדלפק בשתיים עשרה בלילה כשהתפתלתי מכאבים וקמתי לבקש כדור.

ו

תנסי בביקור חולים..

 

אני הייתי שם. חדרי לידה מדהימים, צוות מקסים ותומך. (מיילדות ורופאים.)

 

ואחיות באישפוז כל כך נחמדות, לדג' מישהי נכנסה וראתה אותי יושבת בלובי ושאלה מה שלומי, איך אני מרגישה.. (ראתה אותי במשמרת של יום לפני..)

 

הם באמת נחמדות ממש.. ודואגות..

עד כדי כמעט התעלפות?

לפעמים זו התייבשות..

הימים ימים חמים

 

אם אין כאבים נלווים, או סממנים אחרים חריגים, אישית לא הייתי ניגשת..

אך כמובן שזה תלוי בך. 

בשורו ת טובות

לגרום להתעלפויות, את מקיאה? את מרגישה טוב? אולי כדאי לבדוק לחץ דם? ואולי כדאי באמת לשתות יותר בחום הזה כמו שכתבו. אולי מתחילה מחלה עם חום? תרגישי טוב.

בעיקר כדי שאני ואמא שלי נהיה רגועות, רציתי לראות שיש דופק. זה היה בתחילת רביעי (התעלפתי מרוב לחץ....)

אם זה לא קשה כדאי ללכת לאולטרא סאונד לדעתי ובדיקת דם, לחץ דם, סוכר.

אכלת מספיק?

תופעה ידועה.

תבדקי אם את לא סובלת מ:

- לחץ דם נמוך מאד

- סוכר נמוך או נפילות סוכר

- התייבשות

- אנמיה

 

כל אחד מהדברים הללו דורש טיפול וניתן לטיפול.

אין אצלנו בדיקות דם עד יום חמישי.
משתגעת

שתבדוק דופק,לחץ דם

בעלי רצה לבטל את הטיסה ואני התעקשתי...

הגעתי מותשת לאחר ארגון הבית והילדים.

פדיחה ענקית.

במקום להינו ת בדיוטי פרי נאלצתי לנוח...

היה שווה.

אבל לא לגמרי התעלפתי, אלא הרגשתי שאני עוד שניה מתעלפת, וישבתי באמצע הקופות על הרצפה. האנשים מסביב נבהלו יותר ממני.. 

בשתי ההריונות שלי זה קרה לי בחודש הרביעי. פתאום ראיתי לבן, ושמעתי צפצופים והזעתי בטירוף.  התיישבתי על הרצפה ובעלי עשה לי רוח ע0ם היד. מביך בטרוף...

אבל בעלי לא היה איתי וכולם מסביב נבהלו והושיבו אותי על כסא.

בשביל השקט שלי, וודאי שהייתי הולכת לרופא, רצה לשם...

האמת יכול להיות שהייתי היסטרית כי דאגתי שהוא ידקור לי את העובר.. אבל, הדקירה עצמה כאבה אך במידה.

לא משהו היסטרי.

אבל השאיבה של המים כאבה לי.

אבל שוב זה משהו בגדר הנסבל זה לא צירי לחץ...

בהצלחה!

יש 2 סוגי כאב:

כאב הדקירה של העור - תלוי אם דוקרים על עצב או לא.

כאב שאיבת מי השפיר - התחושה היא מן לחץ , וואקום.

 

לרוב הנשים כואב פחות ממה שהן חשבו.

דיקור מי שפיר בפעם השנייה הרבה פעמים יותר כואב מהפעם הראשונה.

לדעתי, אם יש חשדות - להתפלל. הרבה-הרבה להתפלל. הרי מי שנותן את הילדים נותן להם גם את הבריאות...

בבדיקה הזאת יש סיכון להריון

ובבדיקה הזאת יש סיכון לפגיע בעובר

הנה, לדוגמא, אחד המקרים - עין העובר נפגעה בעת הבדיקה

כאשר מטרת הבדיקה - לגלות פגם בעובר שיהיה תירוץ להפלה יזומה. האם את מוכנה להרוג את ילדך אם משהו לא בסדר איתו?

לפני שאת עושה את הבדיקות - תחשבי גם על זה.

אז היום עשיתי את הבדיקה וב"ה כמעט ולא הרגשתי אותה. לא כאב בכלל בדקירה ובשאיבה סתם הייתה תחושה מוזרה.

יעל -

קודם כל תודה על התשובה.

אני יודעת שבדיקור מי שפיר יש סיכון להריון ולעובר, אבל ב"ה היום עם הרפואה המתקדמת הסיכון הוא מזערי.

וכן, אני מוכנה להפסיק הריון אם יתגלה שלעובר שלי יהיה ניוון שרירים/אוטיזם/תסמונת דאון וכו'. בהחלט. אולי זה יישמע לך נורא, אבל לא כל אחת בנויה להיות אמא לילד כזה.

עשינו את הבדיקה אחרי התייעצות עם מכון פוע"ה שאמרו לנו בפירוש לעשות, כמובן - בגלל המצב הספציפי שלנו. אני בהחלט מודעת לבעיה ההלכתית בנושא ולכן הלכנו לשאול דעת רבנים שגם מבינים בנושא הרפואי. אני מאמינה בכל ליבי שצריך המון תפילות, עם הבדיקה או בלעדיה, וכמובן שלא לעשות אותה בלי להיוועץ בחכמים.

היא לא תחכה לשרשור "בדיקת מי שפיר בעד ונגד", היא פשוט תידחף לשאלה בנוגע לכאב של הבדיקה.
היא יותר חכמה וצדיקה גדולה יותר מכל אחד מהרבנים שמתירים את הבדיקה ואף הפלה במקרה של בעיה.
וזה עוד אצל רופאה טבעית, שאמורה לדעת שלכל אדם מתאים טיפול מסוים שלא יעבוד אצל אדם אחר.

גם אם היא רחוקה מהקונצנזוס.

לא הבנתי את פשר המתקפה,
בטח לא ממי שדוגלת במינימום התערבןת רפואית.

ולא האם צריך לעשות את הבדיקה או לא.

ומי שעושה זה מראה שהיא קטנת אמונה או משהו כזה.

זה לא נעים לשמוע את זה כשמישהי כבר גמלה בליבה לעשות את הבדיקה.

אז מה אם היא קצת סטתה... אין פה שרשור אחד אפילו שכל התשובות עונות אך ורק על השאלה הספיציפית והמדויקת. תמיד יש הרחבות לכל מיני כיוונים באותו ההקשר.

אולי היא שגתה, זה עדיין לא נראה לי נעים התגובה שקיבלה....

 

כותבת אחת שואלת היכן ניתן לקנות דיאפרגמה.

תשובתה של יעל:

"את בטוחה, שאת באמת חייבת את כל זה ולא הולכת אחרי אופנת מניעות?....

אולי תשקלי שוב..."

כל אחת מאיתנו, בלי לשים לב, נותנת את האג'נדה שלה כל הזמן בלי להתכוון.

 

אפשר מינימום כבוד גם אם לא מסכימים לדעה או לדרך.

את יכולה לעבור על ההיסטוריה של ההודעות שלי ולראות שאני מביאה את האג'נדה ההזויה שלי רק כשמישהי שואלת ומבקשת כיוון.
האג'נדה שלי אכן קיצונית, אבל לעולם לא נדחפת.
ונכון אין כאן משטרה ו"מותר" ליעל להאציל עלינו מחכמתה בלי שהתבקשה, אבל זה עובד בשני הכיוונים וגם לי מותר לבקר אותה על כך.

המשך תקין ומשעמם...

קצת הרבה פרימטבי,בוטה ולא משדר אמונה.

אמונה זה להתפלל ביחד עם תבונה ומעשה!לא לטמון את הראש בחול!!!
אני עשיתי בהריון השישי בשבוע 31!!!!! בהוראת מכון פועה בשל בעיה שהיתה.

ממש לא נורא.

מה שכן- להקפיד אחר כך על שתיה מרובה, מנוחה מוחלטת!!!

קחי לעצמך כמה ימי פינוק באמצע החופש הגדול.

שיהיה בהצלחה!

ומה הקטע להפחיד?

למה שמישהי שעושה את הבדיקה הנ"ל לא תדע את כל ההשלכות??????????????.

או שאת מניחה שאת חכמה יותר מההריונית הממוצעת?

מקרה אמיתי שרטיתי לפני 3 שנים וחצי ישבתי בחדר המתנה אצל רופא נשים. פתאום נכנסו גבר  ואשה מבוגרת

הם ביקשו לראות את הרופא דחוף כי לא נותנים לאשה ובת שלהם התחיבות למי שפיר.

מזכירה נכנסה לרופא וחזרה ממנו  עם תשובה שלא צריך לעשות את הבדיקה במקרה הזה  כי לא נעשתה שקיפות עורפית. הם לא נרגעו והתחילו לצעוק על המזכירה שאשה הריונית בוכה ודואגת  ואסור לה לדאוג יותר מדי. בסוף רופא יצא מחדרו והסביר להם באריכות למה במקרה הזה לא צריך בדיקת מי שפיר

ומחמיא לי שאת חושבת שאני חכמה

יושבים עם הגב למי שאולי עלול לעבור שם, ומכסים כמה שאפשר עם החולצה.

חולצות עד המותן ומעליהן חולצות הנקה. גם הצלחתי למצוא חולצת הנקה אחת צנועה.

אגיד לכן מה אני עושה,מחזיקה את התינוק נניח ביד השמאלית שלי שוכב לי על היד עם הראש לכיוון הצד השמאלי שלי,וביד ימין מרימה קצת את החולצה בצד שמאל,ככה גם אם אני בלי כיסוי,בבית,לא רואים כלום כי הראש שלו מסתיר.גם אם אני שמה שמיכה לכסות,אני שמה אותה עליי מקדימה,על הכתפיים,את התינוק מתחת איך שכתבתי.אני רואה נשים שנכנסות מתחת לשמיכה ומסורבלות...חבל,זה לא כזה מסובך.בהצלחה.

אפשר להסתדר עם כל חולצה ובלבד שהבד יהיה גמיש ויהיה אפשר להרים בקלות .

והראש של התינוק באמת מסתיר הכל.

בעלי עבד פעם במכללה דתית והיה נתקל בהרבה מצבים לא נעימים של נשים שהיו בטוחות שהראש של התינוק מסתיר הכל בזמן שהוא ממש לא.

קוראים לזה "פיקאבו". יש דברים צנועים ויש פחות.

נראה לי הכי נח. ראיתי באינטרנט מישהח שמוכרת, אל יכולה לפנות באישי אני אגיד לך תשם..

עם פתח צוואר גדול, לא צנועה כזאת, שאפשר להוריד מתחת לשד, ואז כשאת מניקה, הבטן נשארת מכוסה מהגופיה, ומהצוואר עד השד/תינוק מכסה החולצה שמעל.

אם זה בן או בת.

אבל אולי זה באמת תלוי בסוג של מכשיר האולטרסאונד?

בכל מקרה אם תעשי סקירת מערכות יגידו לך.

אין לי תשובות...

מצטרפת לשאלתך אודות התזונה

ברור!!!!

יש המון דברים בתזונה שלך שעלולים להפריע לבטן העדינה של התינוק.

הקטע - בד"כ קשה לעלות על זה לבד. וגם אם שמת לב למשהו זה לא אומר שזה הדבר היחיד שמפריע. אולי יש עוד דברים.

לכן מה שמומלץ זה לעשות בדיקת רגישויות של התינוק.

 

 המנעות מאכילת הדברים הללו תעניק לך ולתינוקך תקופה של שקט ורוגע בהנקה. זה לא שווה את זה?

 יש אמהות שטוענות "אין מה לעשות זו תקופה של גזים , התינוק סובל ויעבור את זה".

אני ממש לא יכולה לקבל את זה!!!

 אם בידייך למנוע את הצרחות שללו. לא תעשי את זה?? גם אם זה כולל וויתור שלך על דברים שאת אוהבת תקופה מסוימת -אגב, זה לא חייב להימשך לאורך כל הזמן שאת מניקה. הרגישות חולפת עם הזמן.

 

 

יש פה רשימה של דברים שהרבה פעמים גורמים גזים. כאמור ממש לא מומלץ לפעול לבד ולהימנע מכל הדברים הללו!!

מה גם שלפעמים הוא רגיש לדבר אחר וקטן שלא תוכלי לעלות עליו לבד. (דבש...)

 

דברי חלב, קמח לבן, סוכר לבן, קקאו, ירקות חומציים- תפ"א, פלפל, חצילים עגבניה. במקרים יותר קיצוניים-גם בצל, שום,

קטניות, כרוב, 

הרשימה עוד ארוכה אבל זה מה שאני זוכרת כרגע. אולי אוסיף בהמשך.

 

זה אמנם מחיר שאת צריכה לשלם- אבל תאמיני לי שהוא שווה את זה בגדול!

 

בהצלחה!

 

הפניה דרך רופא ילדים?

קופת חולים... הפניה לא תעזור. 

 באיזה אזור את? 

חפשי מישהי שמטפלת במוח אחד או משהו דומה. 

 אם תרצי המלצה - פני אלי באישי.

הבן שלי היה בוכה דקה או 2 אחרי תחילת ההנקה והיה קשה לי מאוד לדעת למה זה קורה עד שב"ה הבנתי.

הוא היה יונק מאוד בהתלהבות וכפי הנראה היה בולע אויר, ואחרי 2 דקות היה נגמר לו המקום והיה צריך להחזיק אותו לגרפס.

הוא היה צורח נואשות, אבל אחרי דקה בערך הוא היה מוציא את הגרפס ואז היה יונק יפה.

זה היה סיוט אין מה לומר. ואין לי הרבה טיפים ואם גם אצלך זה ככה. צריך רק להבין למה זה וככה לא להיות מתוסכלים שהוא בוכה סתם.

לא מאמינה בהימנעות מאוכל מסויים.

מה שכן בדוק אצלי- לא לאכול חריף מאד.זה משפיע על חומציות היציאות ועושה אודם מטורף באזור המפשעה...

השבת אכלתי דג חריף ועכשיו הקטנה(בת שנה וחצי) משלמת את המחיר.

ממליצה מאד לחפש באינטרנט סרטון הדרכה על עיסוי גזים לתינוות. משחרר פלאים...

2. הבכי הבלתי מוסבר נובע כנראה מהזרימה שלא מספיק חזקה. זה קורה להם כשהם כבר גדלים (סביבות ארבעה חודשים) והזרם לא מספיק חזק להם כבר. כי לוקח דקה בערך עד שהחלב יורד.

 

3. חודש - בערך עשרים דקות, ארבעה חודשים ומעלה - חמש דקות.

 

4. ידנית של אוונט - הכי טובה שיש לדעתי.

נבע מזרימה חזקה מידי של חלב. ולא להפך.

זה פשוט גרם לתינוק לא להשתלט על הכמויות ולבלו אויר. וכמובן להיתקע ולבכות.

לתינוקות יש אינסטינקט מולד שלא לעשות צרכים על האמא.

את יכולה להוריד אותה כשזה קורה, להוריד לה מכנס וחיתול, ולהחזיק אותה מעל כיור או קערה או שיח, בתנוחת צפרדע (ברכיים לחזה). תעשי את זה כשהיא רגועה יחסית - לא תוך כדי בכי וצרחות חלילה.

תוך דקה היא בטח תשחרר את מה שמעיק עליה זה מאוד מעניין וגם מצחיק! כיף גדול.

שיהיה בהצלחה!

אלא אם מגיבים להם ולוקחים אותם לעשות מה רבו מעשיך השם!

מה שלומך??

הרבה זמן לא היית פה....

יודעת שיש פה נשים עם לב ענק.. עצום...

 

ומקווה לפגוש בהן שוב..

 

 

 

את בהריון? אחרי לידה?

תודה לאל...

מה שלומך?

חסרת לנו...

אני חושבת עלייך המון!!! וממש מחכה שהנס שלך יצא לפועל והוא יצא בעז"ה בזמן הנכון!!!!

אל תעלמי שוב, את חשובה ויקרה לכולנו....

איזה כיף.. לשמוע..תודה רבה

 

מחמם את הלב מאוד

תודה תודה תודה

 

 

כיף לשמוע....

 

 

ברוכה השבה,

מקווה שתהיה לך שהות נעימה!

האמת.. אני בשוק שזוכרות איזה כיף...

 

 

תודה לכן, על קבלת הפנים...

 

באלול.. וב"ה שנקבל מתנה יפה לקראת החגים...

ממשיכה להתפלל עליך!

תודה רבה....

 

תודה רבה רבה.... שנזכה בקרוב... להתמלא 

הלו, את בהריון.....

 

בלי לחץ... הכי פשוט קבעי תור לרופא נשים

 

וקדימה מעקב...

 

בהצלחה .. יקרה...

לבקש הפניה לאולטרסאונד ולקבוע תור סביב שבוע 8 לראות בע"ה דופק.

לקבל הפניות של בדיקות דם.

 

ואולי היא פשוט מעדיפה כאבים בלידה ופחות אחריה?

תופת"-???

ממש נשמע רע.. כנראה כל אחת וסף הכאב שלה...

אני רק יודעת אילו כאבים היו לי...
אם הייתי יודעת בוודאות שמה שיש לה בלידה זה כאבי תופת ומה שאחרי זה לא, אז אולי הייתי גם עונה לה תשובה חותכת.

וזה לא שאני "נגד" אפידורל אידיאולוגית, אבל גם לא "בעדו" אידיאולוגית...

לפותחת- אולי כדאי לבדוק? אם זה אכן מהאפידורל זה בטח מוכר לרופא והוא יכול לייעץ ולמצוא פתרונות.

זה עבר רק אחרי חצי שנה!!!

ובאמת לקח בערך חצי שנה עד שעבר.

ואגב, כאב הלידה הוא כאב שיש דרכים להתמודד איתו, חוץ מאפידורל. ואם עושים את זה, אז זה ממש לא כאבי תופת.

ויש התקן מסוים- סליחה שלא זוכרת- שאינו הורמונלי כלל. כדאי מאוד לברר.

הרופאה שלך באמת מעצבנת, תבקשי ממכון פועה המלצות לרופאה, יש להם רשימה מאוד יעילה.

 

נובהרינג- לא בהכרח הורס הנקה. לי לא הרס כלל!!!!!!!!!!!!!!!

אבל אני לא רואה סיבה להימנע מזה! (אלא אם את רוצה למנוע לכמה חודשים ספורים).

שמעתי כבר מכמה שמנעו עם לזה למשך שנה-שנה וחצי וזה השתלם להם.

לי יש התקן מונה ליזה, לא הורמונלי.

יש קצת תופעות לוואי אבל זה כלום לעומת השיפור במצבי הרוח.

 

לי זה גרם לדימום וסת מוגבר מהרגיל (במיוחד בחודשים הראשונים).

יש אומרים שזה יכול לגרום לכתמים וכו'.

 

סה"כ עלה לי התענוג בערך 250 אבל אני לא במאוחדת אז זה תלוי בהשתתפות שלהם.

גם לי תהיה טפשת הריון?

 

שבוע 20 ב"ה...

כדאי שתשימי לב לזה שאת מאבדת דברים ולא זוכרת דברים ולא תמיד קולטת מה שאמרו לך בפעם הראשונה.

לא????

אם לא אז את לא בהריון, ואל תתוכחי!!

 

הזיכרון שלי אף פעם לא היה משהו...

 

מתוקי משתדל לבעוט הרבה כדי שאאמין שאני בהיריון

ןבבית נהנית מהחופש שלא ברור איך נפל עלי.

אוי אוי אוי הבושות למחרת . לא היה איך לתרץ את ההעדרות מהאירוסין.

לכי תסבירי...

יצאתי מהאוטו ושעה אני מנסה לפתוח את הבית עם השלט של האוטו..

עד שנפל האסימון...

אני בשיא הריכוז כל רעש מוציא אותי מהריכוז, ופתאום הקטנה מתחילה לבכות... ואני בשיא הטבעיות, לוקחת את השלט של הסטריו מכוונת מול המאמי הקטנה ולוחצת על הכפתור שמנמיך את עוצמת הקול ועוד אני אומרת לעצמי: "נו מה יש לזה עכשיו? (כאילו למה זה לא עובד?)"

בס"ד
כבר קרה לי יותר מפעם אחת שרציתי להחליף מספר עם מישהו אז הוא רשם את שלי וצינתק אליי ואז אחרי חמש דקות אני מגלה שיחה שלא נענתה ממספר לא מוכר, אז אני מתקשרת חזרה ומגלה שעשיתי פאדיחה..

יצאתי מהבית נעלתי את הדלת והשארתי את המפתח במנעול, הבעיה התחילה כאשר גם אשתי רצתה  לצאת מהבית חחחחחחחחחחח זה קרה לי פעמיים ואני לא בהריון (עד כמה שידוע לי )

הנה דוגמה:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/244/632.html

אני השבוע החלפתי טיטולים לבן שנה וחצי ולבת שלושה חודשים
וכששניהם היו נקיים גיליתי
ששמתי לכל אחד את הטיטול של השני
רק תדמיינו את זה

גם אני עכשיו בתקופה של התורים האלה...אני ביררתי מה באמת צריך וחשוב לעשות והבנתי ששקיפות זה בסל הבריאות לכן אני חושבת שזה מספיק חשוב...חלבון עוברי אני לא עושה וסקירה מוקדמת גם לא כי זה לא בסל...לידיעתך רק בישראל מכל העולם עושים סקירה מוקדמת ככה שאני חושבת שזה לא נחוץ...בהצלחה!

בשני ההריונות שלי לא עשיתי את 3 הבדיקות שציינת.. 

נוהגת לעשות בדיקה ראשונה חודש שני בערך אם יש דופק..

ועוד בדיקת אולטראסאונד בחודש חמישי. 

+העמסת סוכר.

ולקראת הסוף בדיקות אולטרסאונד מצב עובר

כיף לשמוע חוות דעת נוספות.. אמא שלי לא ממש יודעת.. היא היתה בהריון די מזמן.. אז אני שמחה שאתן עונות!

כולן היו מסובסדות דרך הקופה.

לא יודעת לגבי השקיפות והחלבון העוברי עד כמה הם נחוצות במיוחד אם את צעירה, אבל סקירה מוקדמת, אפילו שהיא הכניסה אותנו ללחץ היסטרי בסופו של דבר בגלל ממצא בודד,

אני חושבת שהיא חשובה. לי היא נתנה הרבה, לראות את העובר שלי, הידיעה אם זה בן או בת, לראות שבגדול האיברים תקינים. וזה לא פולשני, אז למה לא? אפילו התמונה התלת מימד הקטנה שקיבלנו הייתה תענוג

בסקירה המאוחרת שעשינו פרטי קיבלנו מליון תמונות כאלה,

אבל במוקדמת תמונה אחת..

אפשר פרטים על הבדיקה הזאת?? חדשה בתחום

אם אני זוכרת נכון.

 

זה פשוט אולטראסאונד, רק איכותי יותר, שמתמקד באיברים שונים ובודק את קיומם ותפקודם. לא יודעת, לי היה חשוב לראות ולדעת מה קורה עם העובר, אפילו שזה הלחיץ אותי מאוד. לא יודעת אם הייתי נשארת רגועה בלי לראות אותו כ"כ הרבה זמן, עד המאוחרת... 

עושות את הבדיקות הללו רק כדי לנצל עוד הזדמנות לראות את העובר.

אין לכך סיבה רפואית, סתם לחץ של האימא.

בסופו של דבר היא צריכה לחיות עם ההיריון הזה, ולעשות את  זה בשמחה ונחת. נכון, יש מקרים שהסקירה סתם מלחיצה, וגם לנו זה קרה(בעיקר כי אנחנו לא ממש מבינים ברפואה, הרופאים לא נלחצו יותר מדי), אבל מצד שני יש המון מקרים שהסקירה משמחת ומרגיעה.

 

סיבה רפואית זה תלוי מקרה, יש מקרים שכן יש מה לטפל בתוך הרחם, בעיקר מומים מבניים כלשהם.

אני פשוט חושבת שצריך להיות במודעות שהדברים לא שלמים עדיין ולא כל ממצא קטן אומר שצריך להילחץ, אבל כן לעשות בירורים. בגדול זה בעיקר תלוי באשה ובזוג, וביכולת שלהם לחיות מול חוסר ודאות וכמובן ביכולת שלהם לחיות עם ילד בעל מום. זה הרי ממש לא פשוט.

 

אני לא מתחרטת שעשינו את הבדיקה, למרות שהיא גרמה לי להרבה דמעות וקושי.

עושה שקיפות ומשתדלת חלבון עוברי.

לא עושה סקירה מוקדמת בגלל ניסיון נורא שהיה לי עם אחת מילדי, שבמוקדמת יצאו ממצאים איומים - חללים במוח וניוון של איזה עצם, ובסוף התברר שהכל ב"ה בסדר גמור (במאוחרת). בדיעבד הרופא אמר לי שהיום המכשירים רגישים מאוד אבל לא תמיד יודעים איך לפרש נכון את כל התוצאות ושהבעיה קיימת בעיקר במוקדמת כי העובר לא סיים להתפתח.

אני גם שמעתי על עוד סיפורים כאלה, ולדעתי לא שווה החוויה החמודה של לראות אותו בשביל הדאגה המיותרת שקורית הרבה פעמים. אפשר להתאפק עוד חודש - חודשיים ולעשות מאוחרת.

בדיקות שחשוב מאד לעשות:

- מעקב לחץ דם

- שתן כללי ואם יש צורך - גם תרבית

- דם לאנמיה+לסוכר

 

לגבי שאר הבדיקות, וקודם כל בדיקות למומים, קודם כל עליכם להחליט מה היא הגישה העיקרונית בנושא מומי לידה. האם אתם מוכנים להרוג את ילדיכם? האם אתם מוכנים לוותא על ילדיכם אם יוולד בעל מום?

אם התשובה לשאלות הללו חיובית - כן, יש עניין לעשות את הבדיקות.

אם התשובה שלילית - אל תעשו.

הבדיקות מיועדות לגילוי מומים או לגילוי סיכוי מוגבר למומים (הרי רוב הבדיקות - כמו גם שקיפות עורפית - סטטיסטיות ואינן מעידות שום דבר על העובר הספציפי שלך, אלא על המיקום בתוך סטטיסטיקה של המומים).

הרבה פעמים ראיתי נשים שעשו את הבדיקה, נכנסו למקום בגרף שמצביע על סיכוי גבוה למום בעובר, לא רצו להפיל ובילו  כל שאר ההריון במתח וחרדה - ולמרות זא ילדו בסוף ילדים בריאים. ראיתי גם מקרים, בהם הרגו את עוברן ואז התברר שלמרות תוצאות הבדיקות היו בריאים. מכירה גם אישה שלא הצליחה להרות יותראחי ההפלה הזאת ואימצה את הילד.

 

בקיצור - קודם כל ציך להחליט, מה גישתכם. ואז תוכלו להחליט אם יש צורך בבדיקות הללו. ואם תחליטו לעשות - תהיו מודעים לכך, שרובם סטטיסיים בלבד.

על בדיקות הריון

גם את הבדיקת דם.

על חלבון עובר הייתי מוותרת.

 אני כותבת מנסיון לא נעים- יש משקל חשוב לשקיפות. אם זה חשוב לך פני באישי ואשתדל לפרט.

בהצלחה

החלטנו לאחר מחשבה מעמיקה ובירור הנושא, שאם הבדיקות הללו מקובלות רק בארץ, ובכל העולם המערבי לא שומעים עליהן בכלל, אין טעם לעשות.

זה מכניס להיסטריה, לפניקה, הופך את ההיריון למעיין מחלה הנושאת אינסוף בדיקות וסטטיסטיקות ומה לא....

הרופא ( אחד המבוקשים ביותר באזורנו ) הסכים איתנו ואמר שרוב הרופאים מודעים לכך שהבדיקות מיותרות אבל הם מפנים עמ"נ לבטח עצמם מתביעות משפטיות.

קראתי על זה הרבה חומר באינטרנט וממש נדהמתי.

 

רובן פה יחלקו עלי, וזה בסדר גמור.

אני רק מספרת על ההחלטה והבחירה שלנו.

 

נעשה בעז"ה את הסקירה המאוחרת.

ולהבא גם את זה אני לא אעשה

יכול להיות שאני לא אעמוד בזה וארצה לראות אותו אבל אני לא רוצה לדעת את מין העובר הפעם. לא שמעתי עדין על משהו שאפשר לעשות אם מוצאים בעיה חלילה, חוץ מהפלה כמובן, אז זה רק ילחיץ אותי לשוא.

וסקירה מוקדמת עשיתי למרות שלא בסל ובדיעבד היה מיותר להבא לא אעשה זאת בע"ה.
לדעתי הכי טוב לעשות משבסל הבריאות, כל השאר גם אם מסובסד אני לא מתכוונת לעשות בפעם הבאה.

עד כמה שאני יודע לא כדאי לעשות (יש לנו 5 ילדים בלי עין רעה ולא עשינו אף פעם שקיפות), עד כמה שידוע לי יש בה סיכון ואין כל כך מה לעשות עם הממצאים שלה כדאי להתייעץ עם רבנים שמתעסקים בתחום כמו מכון פוע"ה וכו' , הכלל  אמור להיות כזה בדיקה שיש מה לעשות עם הממצאים שלה כדאי לעשות כך שאם יש בעיה יטפלו בה, אבל אם אין מה לעשות עם התוצאות לא כדאי לעשות אלא רק לסמוך על ה' שהכל בסדר

אין סיכון בשקיפות ערפית.

אני עשיתי תמיד. במכון פועה דווקא ממליצים עליה. אחד היתרונות שלה הוא שהיא מוקדמת יחסית. 

 

היו פה מספיק שרשורים על חשיבות הבדיקות שנותנות מידע על מצב העובר גם אם אין כוונה להפיל ח"ו. זה משפיע על הלידה- היכן, מתי. ועם מי. לא יכולה להאריך כרגע- נא לא לכתוב סתם דברים! ברור שצריך לסמוך על ה' אבל זה לא פוטר אותנו מלבדוק, לדעת ולהתכונן. 

הערה- לגבי חובת ההשתדלות ללידה- היכן ומתי- בשביל זה מספיקה הסקירה המאוחרת!!!!

אני בעצמי דיברתי עם הרופא אחראי מחלקת נשים בהדסה.

והוא אמר שסקירת מערכות ממש לא עושים רק בשביל לדעת אם להפיל או לא.

אלא יש מה לטפל גם בזמן ההריון . והוא הראה לי הסרטות של כמה עוברים שהוא טיפל בהם בניתוח תוך רחמי

אחד מהריון תאומים שאחיו גדל על חשבונו והוא סידר את זה בפעילות כירורגית פשוטה.

וכן עוברית עם הצרות בקנה והוא סידר את זה בניתוח תוך רחמי בהריון ונולדה תינוקת בריאה ב"ה.

ולכן חשוב מאוד לשאול ולברר ולא להחליט סתם שאין מה לעשות וזה רק בשביל להפיל. כי זה לאאאא נכווון

במוקדמת יש המון טעויות, העובר בד"כ פשוט לא גומר להתפתח, ולכן עושים שגיאות בעקבותיה.

בכל העולם מסתפקים במאוחרת בשביל לסייע לעובר, רק בישראל הרופאים הכי גאונים עלי אדמות? או שזה שווה להם כלכלית פשוט?

 

 

על ההחלטה הזו- כמו למשל הגיל שלך!

והטענה שמנצחת על הכל-  "אני לא עשיתי שום בדיקה ויש לי 10 ילדים בריאים".

יש גם אנשים מעשנים שחיים עד גיל 100, זה אומר שזה לא מזיק?!??

 

במכון פועה ממליצים על הבדיקות- שקיפות עורפית, חלבון עוברי וסקירת מערכות. 

כל הבדיקות הנ"ל הן לא פולשניות (אולטרסאונד או בדיקת דם) ולכן לא נחשבות מזיקות.

 

תוצאות- בשקיפות עורפית בודקים בעיקר תסמונת דאון אבל לא רק, חשוב מאוד. בדיקה שמבוצעת בשלב מוקדם יחסית.
חלבון עוברי הוא אומנם בדיקה סטטיסטית אך יחסית אמינה (בתוספת הבדיקת דם האמינות עולה), 
סקירת מערכות- בודקים את התפתחות העובר.

 

מה עושים עם התוצאות- אם התוצאות תקינות ב"ה, ממשיכים להתפלל שהכל יעבור בשלום ובבריאות.
 

אם לא - מתייעצים. יש אפשרות למי שפיר ששם התוצאה היא מדוייקת בחלק מהמקרים, 
יש מקרים שבהם ימליצו על הפלה (כן, רבנים, גם בשלב מתקדם. ישנן מחלות שהעובר גם ככה לא ישרוד מחוץ לרחם ל"ע..)
ויש מקרים שיש אפשרות להתערבות רפואית במהלך ההריון אשר יכולה להציל את העובר, או להתכונן לניתוחי חירום מסויימים מיד לאחר הלידה למשל, (כאשר מזמנים מראש את המומחים בתחום ויודעים בדיוק מה הולך לקרות הסיכוי גבוה יותר לרפואה..)

 

ככה שהטענה ה"דתית" "גם ככה אני לא אעשה הפלה", או "גם ככה אסור לעשות הפלה", היא ממש מטופשת ונובעת בעיקר מבורות והתנערות מאחריות. 

 

ב"ה שהקב"ה ברא לנו שכל ויכולת לקדם את הרפואה, ואנו צריכים לדעת ולהשכיל להשתמש בכלים שיש ברשותנו על מנת להועיל כמה שיותר

 

ושהכל יהיה בבריאות ובטוב.

 

מסכימה עם כל מילה שכתבת.

הרב בורשטיין ממכון פועה נחרץ מאד לגבי בדיקות הריון ומעודד אותן מאד!!! 

שווה לשמוע הרצאה שלו בנושא פעם אחת ולתמיד ולהעביר את המסר לכל הבורות...

היא ההורג עובר במעי אמו. כתוב מפורש.

אז נא להפסיק את ההתלהמות!

הרב בורשטיין עדיין אינו גדול הדור וענקים ממנו אוסרים הפלה בשל תסמונת דאון למשל.

אז קצת ענווה, בנות.

למשל.
אתן חושבות שעדיף ללדת תינוק שמת מייד???

וסליחה שאני חריפה
אבל לצאת בהכרזות כאלו זה ממש קל
בפועל זה קצת יותר מורכב
וכן, יש מגדולי הדור שיורו על הפסקת הריון
במצבים מסויימים, גם כאלו של תסמונת דאון
בד"כ התסמונת לא מגיעה לבד אלא עם שלל התמודדויות נוספות

אבל בפועל הרבנים הגדולים נדרשים לבירור על כל מקרה במיוחד.
לא מכירה רב שיגיד נחרצות את מה שאת אומרת בלי יוצאי דופן.

חוץ מזה שאת דיברת על תסמונת דאון, יש עוד המון מקרים ומחלות לצערנו.. דוגמא קיצונית-מחלת הטיי-זקס- מחלה שהתינוק חי מקסימום שנים ספורות בסבל נוראי לו ולהוריו, את חושבת שלא יתירו הפלה??

לא טענתי כאן שתמיד הפלה מותרת. טענתי שצריך קודם כל לדעת את הנתונים ואח״כ להתייעץ עם הרבנים והרופאים.
לא לדעת זה לא להשתמש בכלים המופלאים שהקב״ה הביא לנו ולעיתים לגרום נזקים רבים.

צדיקה...היא..