פורום הריון ולידה (עמוד 5062)

תנוחי ואם לא עובר לך תלכי להבדק... 

 

לי זה קורה כשאני מתאמצת, (עכשיו אני ב 13) ולאחר שאני נחה זה חולף.... 

 

 

ותבשרי לנ שהכל בסדר אח"כ, כן?

מעקב תנועות מתחיל בשבע 25-28

אם את מלאה או שיליה קידמית יכול להיות שתרגישי תנועות מאוחר יותר.

 

 

את אומרת בסביבות חודש 6 רק מרגישים?? 

 

אפילו תזוזה קטנה לא לפני? ממה שסיפרו לי נשים שבהתחלה (חודש 4) לא מרגישים ממש תזוזות כמובן אבל מעיין דגיג כזה בבטן, כמו רעד קטן... 

 

 

יש נשים שמרגישות גם לפני.. אבל לא צריך להילחץ אם לא מרגישים לפני.

אפילו כמה שעות בחודש- תוך כדי הלימודים- כדי

לקבל דמי לידה....

אכן, יש מצבים שהביטוח הלאומי מחשיב חודשי לימוד כחודשי עבודה כדי לקבל דמי לידה מלאים.

 

החודשים האלה ייחשבו לחודשים ששולמו בהם דמי ביטוח (ובתנאי שהם לפני היום הקובע - שהוא היום שבו הפסיקה המבוטחת את עבודתה בזמן ההיריון שהסתיים בלידה):

1. חודשים שהאישה עבדה וקיבלה ממעסיקה שכר (לרבות דמי מחלה ודמי חופשה), או חודשים שהייתה לה הכנסה מעבודה עצמאית והיא שילמה דמי ביטוח מהכנסתה. עבודה בחלק מהחודש נחשבת לחודש עבודה מלא.
2. חודשים שהאישה קיבלה בעדם דמי לידה (בעד לידה קודמת) או דמי פגיעה בעבודה או דמי אבטלה או דמי תאונה או קצבה לשמירת היריון (קודמת) או נכות מעבודה בשיעור 100% מן המוסד לביטוח לאומי.
3. חודשים שהאישה קיבלה בעדם דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית מקופת גמל.
4. שני החודשים הראשונים של חופשה בלא תשלום (שהמעסיק חייב בתשלום דמי ביטוח בעדם).
5. חודשים שהאישה נמצאה בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי, המאושרים לעניין זה, ובלבד שעבדה בעבודה כשכירה או כעצמאית 30 ימים רצופים לפחות בתכוף לפני היום הקובע.
6. חודשי השירות בצבא - לחיילת שהפסיקה את השירות הצבאי והתחילה לעבוד, אבל בגלל השירות בצבא אין לזכותה מספר חודשי עבודה, המזכים בדמי לידה. לחיילת בשירות קבע קיימים תנאים שונים, בכפוף לחודש ההיריון שבו עזבה את השירות הצבאי.

 

בהתאם לתקנה 4 א' לתקנות הביטוח הלאומי, המקומות המוגדרים כמוסדות בהם
ניתנת הכשרה מקצועית הם:
1. מקומות שבהם ניתנת הכשרה מקצועית בשיתוף עם האגף להכשרה ולהשתלמות
____מקצועית במשרד העבודה במקצוע הנלמד לפחות 35 שעות בשבוע במשך 6
____חודשים לפחות.
2. בתי ספר לאחיות מוסמכות ואחיות מעשיות שהכיר בהם המנהל הכללי של
____משרד הבריאות או מי שהסמיך לכך.

אין קשר ללימודים.

 

לפעמים כשמקיאים,זה קורה.

והנה גם את נשארת בחיים,ב"ה!

תרגישי טוב יותר! בדרך...

אני אישית וגם כמה ממכירותי סובלות מאוד מהקאות בתחילת הריונות.

עוזר מאוד מאוד לקחת ג'ינג'ר.

אפשר לקנות בבתי טבע בקפסולות.

וכן, יש כאלה שעוזר להן, לאכול ארוחות קטנות ממש (קרקר לחמית, או פריכיה) לעיתים תכופות.

תרגישי טוב!!

ושיהיה בשורות טובות!

בסופו של דבר, זה שווה את זה....

מרכך את הצלקת.

זה יכול להיות כלום (מכירה הרבה שהיו להם הפרשות כהות לאורך כל השליש הראשון)

וזה יכול גם להיות משהו...

(לא רוצה להפחיד, אבל אצלי זו הייתה תחילתה של ההפלה... ובדיוק באותו שבוע )

 

שיהיו בשורות טובות!! 

אשמח שתעדכני...

להבדק...בשורות טובות

נראה לי שאלך לישון ואנוח קצת מחר... אם זה מראה על משהו לא תקין [לא יכולה אפילו לחשוב על זה...] יש בכלל מה לעשות בשבוע כ"כ מוקדם?

לא בא לי שיתחילו לחפור בי...

ולכי תבדקי, תהי רגועה ותשמעי בשורות טובות!

יש כמה חששות שצריך לשלול. ייתכן שהרופא יפנה אתכם לאולרסאונד למוח, כך הה אצלנו וב"ה יצא תקין. רוב הסיכויים שיתגלה שאין שום בעיה. אם יתגלה חלילה שיש בעיה - גם לא אסון. אז תשמחו שגיליתם בזמן, ושאפשר לעשות מה שצריך כדי לטפל הכי טוב שאפשר. אין מה להילחץ.

חדר לידה יעזור לך להפטר ממנו...

מס' טיפים שעזרו לי:

מי קרח.

2-3 שקדים.

חלב/ גבינה.

חוצמזה- להמנע ממטוגן/ חריף/ מוגז/ אכילה סמוך לשכיבה.

 

יש כאלו שעזר להם מלפפון- אצלי הצרבת לא שמעה על כך.

בדיחה.....זה  אפיו לא דגדג.....

 

 

איככססס

חשוב להקפיד על שתיה..

הנה כתבה שלי וטיפים איך לזהות ירידת מים.

 

http://www.yeldimdim.co.il/m-ktvotvsikor/m-ktaryomvlda/m-ktvyridmymm.jpg

הנתונים עונים להגדרה של מיעוט יחסי של מי שפיר. הבעיה שאם יש לך ירידת מים יש צורך בזירוז. את צריכה לגשת לרופא כדי לבצע בדיקת ספקולום לראות האם יש אכן ירידת מי שפיר. 

לא זכור לי שנותנים זירוז על ירידת מים, רק שצריך ללכת לבי"ח כדי להיות בהשגחה, ואם יש צורך אז לקבל אנטיביוטיקה.

ככה אני למדתי בקורס לפני הלידה. לכתוב שיש "צורך בזירוז" יכול בעיקר להלחיץ, בעיקר אם לא כל הדעות סוברות ככה.

(וכן. אני מבינה שהפותחת דווקא כן בעניין של זירוז, אבל יש קוראות שנענות מתשובות גם בלי לשאול בעצמן).

משקאות מוגזים (כלשהם), קולה (במיוחד), קפה, תה, ביצים לא מבושלות, ובכלל - אוכל שלא עשוי עד הסוף...

 

באינטרנט גם ראיתי שמומלץ לא לאכול בשר מחוץ לבית (במסעדות למשל).

 

 

אם אכלת או שתית מהנ"ל - לא יקרה כלום! רק לא להתמיד באכילתם/שתייתם!!

 

והעיקר - בלי לחץ! זה נראה לי מזיק לעובר יותר ממה את מכניסה לפה 

 

 

גדולות. ממש לא. 

מצד שני, בלי היסטריה, קפה של בוקר לא יגרום לשום נזק.

פשוט להיות ערנית ולהגביל את הכמויות המיותרות.

 

אגב, קולה- הרופא שלי, מומחה ענק באזורינו שמחכים לו חודשים לתורות, אמר לי- יאלה, אם את כ"כ רוצה ועוזר לך לבחילות, תשתי. הרי לא תשתי שני בקבוקים ליום, נכון? אז תשתי קצת כשאת מרגישה צורך. לא יקרה שום דבר. העיקר שתהיי שמחה.

 

מה שכן, הוא אמר שעדיף כמובן קולה רגיל. לא דיאט!

לא יודעת איך להיגמל מזה...

אני לא כזה מכורה, רק הקפה של הבוקר תמיד בא לי ממש.

 

אבל הבנתי שחלב יכול להשפיע על הבחילות לרעה, זה נכון?

אני גם ככה משתגעת מהם.. 

לדעתי זה דבר שמשתנה מאחת לשנייה..

 

ואולי אני טועה??

כמו כל סוג של אוכל ..
במיוחד בהריון יש כאלה שמשהו אחד גורם להם לבחילות ולאחרת זה לא יגרום לכך..
ולעוברית גם לגבי נס קפה מןתר עד שלוש ביום. אם את רוצה אולי תפחיתי את הכמות של הנס שיהיה פחות חזק..

החיים הקלים הא?

קפה - זה דבר מאד לא בריא בכל מקרה, לכל אחד ואחת.

וכשמדובר באישה בהריון, מצטרפת גם השפעתו על העובר ועל התנהגות של התינוק לאחר שיוולד.

ממליצה לך לקרא את כל המאמר. שימי לב, שבמקרים בהם מדובר על כמות זו או אחרת של כוסות קפה, אין פירוש הדבר שכמות אחרת של קפה לא מזיקה, אלא אך ורק שמחקר, שאני מזכירה נעשה על כמות מדוברת של כוסות קפה, ואילו כמות אחרת לא נחקרה או שאני לא ראיתי את אותו מחקר.

בקיצור: קפה מזיק בהריון לאישה, לעצם ההריון ולעובר (כולל לטווח ארוך) ולכן מאד לא מומלץ.

הן בהחלט בריאות? ( אתאמץ להביא קישור מאוחר יותר)

איזה מין התנשאות זה להביא גישה טבעית ולא מקובלת על כולן כדעת יחיד?

http://www.eatwell.co.il/?CategoryID=363&ArticleID=2606

 

רציתי להביא משהו אחר, לא מוצאת, עסוקה בעבודה עכשיו אז עודמעט.... או מתישהו....

שלא נאמר- רע.

מכירה את ארבעת הממתים הלבנים? (מלח קמח סוכר וחלב)?

כל סטודנטית לסיעוד שנה א' לומדת עליהם. נו? ואפשר בלעדיהם? 

דורות על גבי דורות אכלו מהם וחיו מהם.

שוב, כל דבר צריך להיות בגבולות גזרה.

 

 

אז אני חושבת שבכל מקרה לא מדובר על הכמויות האלה.

אני רק רציתי להיות בטוחה שזה לא ממש מזיק כמו ביצה לא מבושלת למשל, שגם קצת זה בעיה מבינות?

היא בהריון, היא לחוצה ומפחדת ומלאת דאגה לשלום ההריון. אז למה להפחיד סתם???

 

מותר עד 3 כוסות קפה ביום. (המלצות של רופאים!)

 

יש לך גישה כלשהי? תכתבי שזאת הגישה שלך ולא משהו חד משמעי!!

אני מרגישה כל הזמן שלא טוב לי.
ואין לי עצבים לכלום
אמא שלי אמורה ללדת עוד חודש וצריכה את עזרתי עוד כמה חודשים החתונה של אחי.

כדאי להתחיל וללכת למשהו בשביל עצמך. אפילו טיפול רפלקסולוגי או מגע כלשהו.

על הכוחות, וחסר כוחות משפיע על המצב רוח, לפחות אצלי..... אם את יכולה לקחת עזרה, ופחות ל'התנדב' לעזור לאחרים אפילו שזה אמא שלך, היא בטוח תבין

את צריכה קודם כל לדאוג לעצמך....

 

חתונה של אח זה עומס עצום

 

ומשמח כמובן.... אבל רק לחשוב על זה ואין עצבים לכלום....

 

ואמא יולדת זה גם דורש כוחות (כבר ספרתי לך שזה מנסיון נכון?)

 

נסי למצוא מה עושה לך טוב

 

ותעשי את דחוף!

 

בלי לדפוק חשבון לאף אחד....

 

קודם כל את הריונית וצריכה לדאוג לעצמך!

ממש ככה פשוט תעשי דברים שאת אוהבת, תאכלי דברים שאת אוהבת, תצאי עם חברות, אולי אפילו לאיזה מסעדה טובה.. תקני לך בגדים... אם לא עכשיו אימתי?!
זה טבעי להרגיש עןמס בהריון וזה מובן ולכן את חייבת להירגע, אולי לשתף את בעלך שיעזור לך קצת יותר..

קודם כל לעצמך, תורידי הילוך תעשי רק מה שאת חייבת בארבע האמות שלך כי אחרת אני לא רואה דרך לשרוד זה באמת מאד קשה, נכון שיש לך רצון טוב לעזור לאמא אבל איך תעזרי לה אם כל העומס הזה גורם לך בקושח לעזור לעצמך.

חיממתן לי את הלב!

אנסה לחשוב במה אפשר להתפנק עם הבחילות האלה.

טוב שיש את הפורום הזה!

קודם כל, כן, יש דיכאון בהרון.

אבל זה לאו דוקא מקרה שלך. נשמע, שיש יותר מידי דברים עליך. אולי יותר ממה שאת יכולה לשאת.

את בהריון וצריכה לנוח יותר ולחשוב יותר על עצמך ועל העובר שלך. את לא יכולה לעזור לאמא ולהכנות לחתונה כפי שיכולת לעזור פעם. והמשפחה שלך תצטרך להבין את זה. תעזרי, אבל תשקלי לשנות את המינונים.

וגם עשי בדיקות דם - לראות שלא חסר לך כלום.

את צריכה להחזיק מעמד רק כמה שבועות עד שזה יעבור... אולי חפשי לך מחליפה זמנית או לפחות עוזרת?

התור שלי רק עוד חודש...

סליחה כן,אבל הצחקת אותי קצת..

נסי קרטיב..

לי בתופעות כאלו עוזר מי קרח

אני מגיעה גם לבתים ויש לי קבלות.

המלצות את יכולה לקבל בפורום..

הקטע של הבדיקה הזו הוא סבירות סטטיסטית. זה יכל להיות בסיס להחלטות רציונליות. למשל: אם הסיכון לעובר חולה הוא 1:20,000 והסיכון להפלה בדיקור מי שפיר הוא 1:250, זה לכאורה לא הגיוני לבצע מי שפיר. קיימות רק כמה בעיות: א. זו גם שאלה של ערכים. אצל אנשים שונים הסיכון לעובר עם תסמונת דאון לא דומה לסיכון להפלה של עובר בריא בדיקור מי שפיר. לכל אחד מהצדדים יש משמעות שונה עבורם. לכן אי אפשר לשים אותם זה מול זה על המאזניים. ב. המחשבה שאנשים מקבלים החלטות על סמך מידע רציונלי הוכחה כבר מזמן כהנחה בעייתית בלשון המעטה. 

אם ח"ו תצא למישהי תוצאה של 1:3 בחלבון עוברי, תהיה המלצה גורפת למי שפיר. כי יש סיכוי גבוה לעובר חולה.

כל עוד זאת לא בדיקה פולשנית לא רואה סיבה למה לא לעשות. מכון פוע"ה ממליצים.

 

הוא אמר לי שהשאלה מה אעשה במקרה ודאי של תסמונת דאון ח"ו.

אם אני חושבת על הפלה- אז ודאי שיש צורך בחלבון עוברי ואם יצא בעייתי- גם דיקור מי שפיר,

אבל אם איני חושבת על הפלה במקרה של תסמונת דאון- אין שום עניין לבדיקה...

(זה בודק גם תסמונת נוספת, אך אותה אפשר לראות בוודאות בסקירה המורחבת)...

מכירה לא מעט שעשו והתוצאה לא היתה כ"כ טובה. הן עשו אח"כ בדיקות נוספות שיצאו תקינות (לא מי שפיר) ואפילו בלידה היו לחוצות מכך מאד... צריך לקחת בחשבון...

במי שפיר יש בעיה הלכתית! צריך היתר מרב לעשות את הבדיקה.

לא עושה חלבון עוברי ושקיפות עורפית, חבל על הטרטור ועל הלחצים.

סקירות הרבה יותר אמינות.. וגם אותם צריך לקחת בעירבון מוגבל. אני לא נגד הכל, אבל נגד המיותר לחלוטין..

לא בטוח..

בלי להכנס ליותר מידי פרטים, הרבה מאוד כאב היה נחסך ממני אם הייתי עושה שקיפות

(מזל, שהחלטתי לעשות סקירה מוקדמת, שגם אותה אני לא עושה בד"כ)

 

הקב"ה נתן לנו דרכים נפלאות כדי לא להכנס לכל מיני מצבים קשים אם העובר לא בריא, אז למה לא להשתמש בזה?

אם בבדיקה הסטטיסטית התוצאות לא טובות, אפשר לחפש סימנים בסקירה מורחבת. "כמעט כל פרמטר יכול להוות סימן" - כך אמר לנו הרופא.

 

זו בדיקה סטטיסטית.

יכולה לספר על עצמי שעשיתי סקירות מוקדמות שבודקים שם פרמטרים כמו מערכת העצבים ויצא תקין. ובחלבון עוברי יצא חשש לפגיעה במערכת העצבים, הריון בסיכון, מעקב... יאללה בלאגן. (פעמיים קרה) . עכשיו - איזו בדיקה יותר אמינה? ואם רואים תקין אז איך הסטט' אומרת הפוך?
לא סתם רופאים וגם ד"ר חנה קטן ממליצים לעשות שקיפות, סקירה מוקדמת ולא חלבון עוברי. הפעם נראה לי אוותר עליה.
ובכלל כששאלתי את הרופא בסיכון אבל אם ראינו שהמערכת בנויה טוב, יש סגירות בעמוד השדרה, כלומר מערכת תקינה אז מה קובע?? הוא התחמק מתשובה רק בגלל שעדיין חלבון עוברי נחשבת לבדיקת חובה בסל. בעזה יבטלו אותה עד ההריון הבא שלי....

בדיקה שלא מסובסדת דרך קופת חולים מראה את חשיבותה. ושקיפות לא מסובסדת...

וחלבון כן.

האמת? אין לי תשובה למה שאמרת. 

את לא עושה למענך ולא למען ילדך, יש להם ערך אקדמי בלבד או שהם מיועדים לרופא שלך במקרה שתרצי לתבוע אותו.

בגלל שהיום יש ממש מגפת התביעות נגד רופאים, הרפואה הפכה למתגוננת ואינטרסים שלך נדחו לקו שני...

אבל תהיי רגועה - זה נעצר לי!

אני ב"ה בחודש הרביעי להריון, והבטן שלי נשארה קטנה ועגולה (ואף אחד לא חושד בינתיים. הייתה אחת שנאלצתי לגלות לה שאני בהריון, והיא אמרה שלא רואים עליי בכלל).

בלי דאגות, יקירתי!

בעז"ה ההיריון יעבור בצורה חלקה ועם ידיים מלאות!

מי שירצה לחשוד - אולי ינחש, אבל שיהיה לו לבריאות...

אל תתני לזה להטריד אותך 

אני עכשיו מתחננת מהבטן שתתנפח לי , כי בינתיים אני רק יודעת שאני בהיריון (ב"ה השליש הראשון עבר טוב, לא מרגישה עדיין את התזוזות של מתוקי, הבטן לא מספיק מזכירה לי שאני בהיריון וכו'). מחכה כבר שיהיה יותר מוחשי ... בעז"ה!

 

 

טוב, כל בטן - בקצב שלה 

לא אומר כלום לגבי ההמשך.

ולגבי הסתרת הבטן - פשוט אל תלבשי צמוד. בחודש שני זה יספיק...

להיות בסביבה צבעונית ומעניינת יותר וזקוקים ליותר גירויים. ילד בן ארבעה חודשים לפי מה שאני יודעת- עוד לא מפתח כישורים חברתיים משמעותיים ולכן מבחינה חברתית זה פחות משנה לעניין זה אבל אם הוא ערני ממש לסביבה ואת מוצאת את עצמך סביבו רוב היום, סביבה צבעונית יותר ומשתנה- יכולה אולי להעניק לו יותר גירויים. אבל בעיניי- בגיל ארבעה חודשים- לך, בתור אמא שלו- יש הרבה יותר להעניק לו. בגיל הזה אני חושבת שהקירבה לאם היא משמעותית יותר אז אם יש לך אפשרות- מוטב שתישארי איתו בבית.

אבל זו דעתי בלבד

אבל לחלק מהאימהות לא מתאפשר מסיבות שונות, ולכן המציאו מסגרות

הילדים שלי מעולם לא הלכו למסגרת, וכולם בריאים בגופם ונפשם וחברותיים (הגדול חגג עכשיו 11 שנים). 

עדיף להיות עם האמא?

הלוואי שהיתה לי הסבלנות לגדל אותו איתי 24\7..

בשביל חברים הולכים בצהריים לגינה או לחברים

או אולי יום בשבוע שהוא הולך למטפלת עם עוד ילדים..

 

בכל גיל זה הכי טוב כמה שיותר הורים. כמובן בתנאי שההורה מעניק לילד תשומת לב ולא רק מחכה שהוא ישחק לבד או יישן...

 

יש לכם סדר יום? מה אתם עושים כל היום בבית?

וגם אחר כך אם זה מתאים לאמא אבל צריך קצת יותר חברה. מה שברור עד גיל שנה אין יתרון למעון (הילד לא צריך חברים).

 

בגיל הזה אין שום צורך בחברה ובגרויים נוספים. את והסביבה בבית מספקות את כל מה שהוא צריך.

בנוסף,אפשר לומר בצורה חריפה יותר, שניתוק ממך בגיל כ"כ צעיר אפילו עלול להזיק לו, אי שם עמוק בנפשו הרכה. וסליחה מהאמהות שנאלצות לשלוח תינוקות למעון.

 

וגם מחדדת את עניין המעון, זו דעתי האישית כמובן, אבל אני חושבת שמעון בגיל הזה זה בשביל האמא ולא בשביל הילד.

 

התרגלנו היום שאמא צריכה לעשות עוד דברים מלבד היותה אמא, וזה לא מספיק להישאר בבית עם תינוק, אז שולחים למעון..

לדעתי- כל אישה צריכה לעשות חושבים עם עצמה, האם יש לה הכוחות להישאר בבית, ולהתמקד בילד שלה, לתת לו תשומת לב כל היום (לצערי, זה ממש לא ענין טריוויאלי כיום), או שזה יהיה לה קשה והיא מעדיפה לצאת לעבוד.

 

אני לא יוצאת נגד נשים שיוצאות לעבוד (אני גם מתכננת בקרוב..),אבל עצוב לי שהטבע היפה הזה, של להיות עם הילד שלך, הולך ונכחד, לעתים בשל לחץ חברתי, רצון למימוש עצמי, וכו'..

את יודעת? זו נשמעת לי דרישה ממש גדולה מאמא. כמו שכתבת - לגמרי לא טריוויאלי. אולי לא התכוונת לזה כמו שזה נשמע, אני לא יודעת, אבל בכל אופן אכתוב שלדעתי ממש לא צריך להתמקד בילד כל היום כדי שיהיה עדיף להשאר אותו בבית. להפך, התמקדות מוגזמת היא בהרבה מקרים הרסנית. אני חושבת שטוב מאוד שאמא מדי פעם תתפנה רק לילד, תשחק איתו במשהו שכיף לשניהם, אבל זה מדי פעם, זה לא כל היום. בשאר הזמן היא יכולה בהחלט לעסוק בענייניה, ולאפשר לו להצטרף אליה או להעסיק את עצמו - לפי בחירתו. שני הדברים טובים וחשובים.

ואפשר להיות יצירתיים. אפשר למשל לעבור לחתוך ירקות בגובה הרצפה, להסתדר עם שרפרף או משהו. אם יש שיש רחב אפשר לשים תינוק קטן בסלקל שיראה איך את שוטפת כלים (ופעוט יכול לעמוד על שרפרף). קפיצה קטנה עם אמא למכולת, במנשא או בעגלה, זו חוויה מעשירה שחבל"ז. תינוק שיושב אני לפעמים מושיבה בגיגית הכביסה כשאני מוציאה ממנה את הבגדים ומקפלת, וכו' וכו'. העיקרון הוא להמשיך בחיים הרגילים, ולאפשר לתינוק להשתתף גם, כשהוא רוצה. כיף חיים.

החמודים הקטנים לא מודעים לכך שחבל הטבור נחתך והם ישות שונה מאמא.  מבחינתם, השמש זורחת ושוקעת רק על אמא.  העולם שלהם הוא רק אמא (עם כל הכבוד לאבא).

עד מתי?  

למי שיכולה, עד הגיל שהילד אומר להתראות ויוצא עצמאית מהבית, כמו שיוקטנה כבר אמרה.

אין גיל בו לא צריכים את אמא.

חבל שכללי העולם המערבי מטרפדים חיים טבעיים ונורמליים.

ראוי שצאצא יהיה עם אימו כל עוד, כשנותנים לחמודי את אפשרות הבחירה בין אמא לאדם אחר על פני תבל (והאבות יסלחו לי כרגע), הצאצא בוחר את אמא.  אגב, גם אם הצאצא בוחר לזמן קצר לשחק משחק \ להיות עם אדם אחר, השאלה אם לחמודי תהיה זכות הבחירה - "כל הזמן עם אמא או כל הזמן עם האדם האחר" במה יבחר.

לא להבהל, אבל רב הציבור, בהנתן בית מתפקד ואוהב, יבחר את אמא עד לחתונה 

ומן הסתם גם אחרי, עוד יחזור לביקורים...

 

בקיצור - אמא, אמא, אמא!!!

יבחר בה כל הזמן גם אחרי החתונה שלו, למרות שיש לו כבר אישה...

זה נשמע לי ממש ממש כמו מתכון טוב להרוס את הזוגיות של הילד כשיתבגר ויתחתן בע"ה.

תשאלי המון יועצי זוגיות מהניסיון שלהם- רוב הבעיות בזוגיות מתחילות בגלל משפחות המוצא של בני הזוג.

ואחת הבעיות בה' הידיעה היא גבר שעדיין קשור בחבל הטבור לאמא שלו (או לאבא שלו מבחינה כלכלית או רוחנית)

וכמובן שהאשמה היא של האמא שלא ניתקה את החבל (הנפשי כמובן) ולא של הילד כי לו אין הכוח להתנתק לבד אם האמא לא משחררת את החבל...

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו..."!!!! התורה מצווה את האיש להתנתק מאמא שלו ,אבל אמא שלו צריכה לעזור לו עם זה ולהכין אותו לניתוק הזה ממנה לאט לאט ובהדרגה מאז שהוא ילד...

אם זה לא כך, מרוב אהבה לילד האמא פשוט הורסת לו את החיים שלו!  נקרא לזה "אהבה המקלקלת את השורה".

יש לי 2 חברות כאלו.

אחת ביטלה נישואין רגע לפני החתונה כשהיא קלטה ב"ה בזמן כמה הבחור תלותי באמא שלו בכל דבר קטן(אפילו את הטבעת נישואין הוא רצה שהם יבחרו יחד עם אמא שלו בתירוץ ש"לאמא שלי יש טעם טוב"!)

והחברה השנייה נשואה לבחור כזה שאמא שלו מסובבת אותו כל היום ולא מתנתקת ממנו לדקה עד היום(החמות אישה חמה ומקסימה רק שהיא עוד לא הבינה שצריך לחתוך את החבל...) למרות שהוא כבר אבא. החברה הזו סובלת מאוד ומדברת כבר כמעט על גירושין...בעלה גם אמר לה במפורש- אני מסכים לכל מה שתרצי אישתי היקרה והאהובה עד שזה נוגע לאמא שלי!  פשוט עצוב. היא גידלה ילד תלותי שהפך להיות בחור תלותי וגם כשנהיה בעל נשוי ואבא בעצמו עדיין נשאר תלותי באמא...

בקיצור-

נשים יקרות תנו לילדים שלכם הרבה חום ואהבה והרבה שעות טובות ומעצימות עם אמא אבל גם הרבה עצמאות! תנו להם, למרות הקושי הנפשי שלנו כאימהות, להתרחק קצת, לפתח עצמאות: פיזית ונפשית וכל ילד בשלב ובקצב שלו וברמה המתאימה לגילו. תזכרו שחינוך לעצמאות מתחיל מגיל שנתיים בערך.

אתן נותנות לילד שלכן כישורי חיים הטובים ביותר עבורו בעתיד שיצליח בחייו כאדם בוגר בע"ה!

 

אגב בחיים של פעם, לפני שהעולם המערבי נכנס אלינו, גבר אכן היה תלותי יותר באמא שלו פיזית וגם תמיד נשאר לגור לידה אחרי חתונתו- וכך שבהמון מקרים היחסים בין כלה לחמותה היו פשוט זוועה(היום סיפורי הזוועה נשארו רק בבדיחות) ואני בטוחה שזה השפיע גם על הזוגיות שלהם....

יתכן שהבחורים שיצאו ללמוד בחוץ בישיבות למשך מס' שנים בלי לחזור הביתה כל שבוע או יצאו לעבודה בשדות הרחוקים וכד' והיו מנותקים יותר מאמא שלהם ,הצליחו יותר בחיי הזוגיות שלהם.

 

לגבי תינוק מתחת לגיל שנה- אין בכלל שאלה!! רק אמא! אני לא מאמינה שיש אמא שתמליץ בגיל כ"כ צעיר על מעון לכתחילה.

אם חייבים לצאת ללימודים/עבודה- אז עדיף מטפלת חמה ואימהית שהוא סוג של תחליף לאמא, כמו מטרנה...(-:

ומגיל שנה ומעלה -שוב עדיף משפחתון קטן וחם ולא מעון, אלא אם יש לכם מעון שמתפקד כמו משפחתון קטן.

בהצלחה רבה!

 

 

 

 

ולא: "על כן תזרוק אמא את האיש..."

תינוק, ילד, נער, איש - שואף להתנתק מאמ שלו.

כל עוד לא דוחקים בו, הוא יעשה את זה בקצב הנכון.

ולהיפך - תינוק שדוחקים בו להיפרד, ינסה בכל הכח להיצמד לאמא, ויתקשה לשחרר בזמן.

באמת יפה לראות מה שהפסוק הזה מלמד: שטבע העולם שלנו שברא הקב"ה הוא כזה, שזה כיוון ההתרחקות: האדם מיוזמתו שואף באיזה שהוא שלב להתרחק מהוריו (השיא הוא "ודבק באשתו", אבל ברור שההתרחקות הזאת מתחילה, בצעדים קטנטנים, כבר בינקות).

 

והערה: אני חושבת שיש מקום להיזהר מהמצב ש"בת מלכים" מזהירה ממנו, של "אהבה המקלקלת את השורה" - אבל אני חושבת שאהבה שמקלקלת את השורה זה מצב שבו הפעוט, כמו כל פעוט במוקדם או במאוחר, שואף *מיוזמתו* לעצמאות, ואמא חונקת אותו עם קרבת יתר. אז זה באמת מצב בעייתי. אבל כשהפעוט עדיין רוצה להישאר קרוב ואמא מאפשרת - זו לא אהבה שמקלקלת את השורה, זו אהבה שבונה את העולם

 

 

הייתן לי לעזר!!

בשורות טובות.

ולמרות היותי מטפלת אני ממש מתנגדת לשלוח ילדים למעון,ילדים צריכים להרגיש את אמא עד גיל שנה לא מומלץ להכניס למעון ודרך אגב בקורס מטפלות המדריכ\ת אומרות שלא רצוי להכניס  תינוק בן 3,4 חודשים למעון כי הוא צריך להרגיש את אימו ולקבל את היחס הטוב ביותר מאמו,אני טיפלתי בגילאי 3 חודשים וכו שנה וחצי וגם שנתים ההבדל הוא שמים וארץ תינוקות קטנים לא מקומם במעון- כמה שהמטפלת תהיה טובה וחמה ונעימה אין לה את האפשרות לתת יחס אישי אישי לכל אחד וזה פוגע בתינוק,ילד צריך את המרחב שלו ואת החופש שלו ולא שיכתיבו לו את סדר היום מתי לאכול, מתי לישון זה לא בריא בכלל. ילד לא בנוי לצורה שיכתיבו לו את סדר היום,כמובן שבגיל שנתים עד 3 זה עינין אחר לגמרי יש בזה צד חיובי שזה מקנה הרגלים לקראת הגן.

עדיף מטפלת בבית ואם זה בית של הילד עוד יותר רצוי ככה הוא בסביבתו ואם לא יש היום משפחתונים נעימים,כל העינין שיהיה עם כמה שפחות עוד תינוקות כדי שכל היחס יופנה כלפיו ודרך אגב,כשאני הייתי יוצאת לחופשת לידה והיה לי עןד ילד יותר גדול בד"כ גיל שנתים הייתי מוציאה מהמעון  לגמרי והילד נשאר איתי בבית עד שאני מחליטה לחזור שוב לעבוד לרוב עד גיל 3 שנים

כמו שאמרה המטפלת במעון לפני -עד גיל שנה רק אמא .צריך מגע חום ואהבה ואין דרך כלל להשיג זאת במעון

אני יצאתי כל חופשת לידה לעוד חופשה ללא תשלום הנקתי מלא חצי שנה ועוד הנקתי עד שנה והילד היה על הידיים כשהיה צריך וכן קבל המון מרחב לעצמאות .(כל הילדים שלי ברוך ה' עם ים של עצמאות ובטחון למרות ובעצם בזכות, שהיו המון עם אמא.אם אין ברירה וחייבים לחזור לעבוד אז עדיף מטפלת אישית שתהיה עד גיל שנה זה ברור

מאותו הטעם שחובה לבנית האמון הבסיסי של הילד בחיים את היחס והמגע והנתינה כשצריך ושלא יהיה מצב שבוכה המון במעון ואין מי שיגש כרגע ...

את הילדה הראשונה שלי הכנסתי אותה בגיל 4 חודשים למעון.

מאחר והיא באמת היית כל הזמן מתגרה אחרי כל מיני דברים, וגם מהטבע שלה היא מאוד חברותית.

הילדה שלי השנייה כיום גם בת 4 חודשים, ואני ממש מפחדת להכניס אותה למעון.

מפחדת שלא יטפלו בה כמן שצריך אחרי הכל אין תחליף לאמא, היא מטפלת הכי טוב כמו שצריך.

במעון לא יפריע למטפלת אם תינוק יבכה , כי המטפלת לא תמיד מבינה את צרכי התינוק...

אני חושבת שהגיל האדיאלי לשים את הילד במסגרת חברתית, כשרואים שמשעמם לו בבית ואין לו מה לעשות ומתחרפן ורוצה חברה , אז כן צריך בגיל שנה וחצי שנתיים

 

פשוט אין זמן להרים תינוקות בוכים

כי כולם תינוקות וכולם בוכים!

ממרומי שנותי ונסיוני בגידול 6 ילדים צפופים אשתף אתכן במסקנותי:

1. לילדים קטנים הטוב ביותר זה עם אמא. הייתי לוקחת אותם לכל מקום  שהלכתי והייתי מסבירה להם בדרך לאן אנו הולכים ומה אנו עושים. כולל קניות סידורים ביקורים ועוד.

2. כל ילדי גדלו בבית עד גיל 5 - גיל גן חובה  - שאז מתחיל חינוך חובה.

3. לא עבדתי מחוץ לבית בתקופה שהילדים היו קטנים.

זה התאפשר כיוון שנישאנו בעלי ואנוכי בגיל מבוגר לאחר לימודים ועבודה שנים רבות ויכולנו להרשות לעצמנו.

4. הילדים למדו בבית אצלי. הייתי משחקת איתם, מלמדת אותם לקרוא בגיל צעיר, קוראת להם ספרים (לא היו אז מחשבים ולא היתה לנו טלוויזיה מאידיאולוגיה). הכנתי להם צעצועים מקופסאות ומה שיש בבית והם נהנו מזה מאוד.

הם היו גוזרים קרטונים ומדביקים עם נייר דבק שקוף יצירות שלמות: אוטובוסים מכוניות חניונים בתי חולים ומה לא. שעות עבודה של מוטוריקה עדינה. השקעתי הרבה בהוראת הפעוטות ונעזרתי בספרים שמדריכים לעשות כן.

5. אחר הצהרים או בבוקר לפי עונות השנה הלכנו לגן משחקים למוטוריקה גסה.

בלילה הלכו לישון..... (אם הלכו....)

הטוב ביותר - עם אמא.

לעיתים זה לא מתאפשר כיון שאמא צעירה ועדין לומדת או נאלצת לעזור בפרנסת המשפחה אז עושים מה שאפשר.

אבל שתדע שזה בדיעבד. וברגע שהיא יכולה שתשחק עם התינוק, תדבר אליו ותהיה איתו. הוא לא חפץ - יש לו נשמה. הוא מבין הכל גם אם זה לא נראה לנו. הוא מפנים וזוכר!!!!.

זה התפקיד שהקב"ה נתן לנו כאמהות וגם הכיף שלנו. לא כולן זוכות!!!!!

והעיקר לא לפתח רגשות אשמה על ההחלטה. לעשות את ההשתדלות וה' יעזור.

בהצלחה והעיקר לעשות הכל בשמחה.

 

 

ברור שילד בגיל הזה לא מרוויח משהו מהימצאותו במעון. הוא עדיין די מכונס בעצמו. 

מאידך - אם את מרגישה צורך לפרוש כנפיים. לעסוק בדבר אחר חוץ מאימהות אני חושבת שאין בזה פסול ויותר מזה - הנחת והשמחה שתהיה לך עם הילד יהיו הרבה יותר משמעותיים ומעבירים חוויה חיובים של שמחה לילד ולא תסכול על ה"נטל" (חס וחלילה) שנפל עלייך. בקיצור. הילד לא צריך מעון אבל הוא כן צריך אמא שמחה אז אם עדיין כיף לך בבית לכי עם זה ואם את מרגישה איוורור אז אל תדאגי. עוד לא ראיתי צלקות נפשיות גם אצל ילדים שבגיל 4 חודשים הוכנסו למעון. 

 

מעל גיל שנה אני ממש מרגישה איך המעון תורם לילדים שלי גם במישור החברתי וגם במישור ההתפתחותי מפגש עם דברים חדשים, ספרים, חומרים, יצירות ועוד.   

אני מבינה שאת רואה את הדרך שלך כחיובית מאוד.

אבל יש לי קושייה מאוד פשוטה עליה.

כשאתם נפגשים למשל עם המשפחה, הדודים, האחיינים- עם מי הילדים שלך מעדיפים לשבת? איתך? עם האמא? שאיתה הכי טוב כדברייך? או שהם מעדיפים לרוץ ולהשתובב עם בני דודיהם בגילאים שלהם?

נשמע לי הזוי לא לתת לילד חברה הולמת עד גיל 5.

גם הבית שלי מלא אטרקציות ומשחקים והפעלות ויצירות ומדבקות וצבעים ובריסטולים ומקלות ארטיק וגפרורים צבעוניים ומה לא, אבל ברור ונהיר לי שהבת שלי חייבת חברת בני גילה והיא פורחת וזוהרת עם ילדים בגיל שלה.

כל בוקר מיד כשפותחת את העיניים שואלת- היום הולכים למעון? וצוהלת וקופצת כששומעת שכן.

וטוב לה איתי ומאתגר לה מאוד. אבל ילדים בני גילה מרתקים לה הרבה יותר.

אמא זה נפלא, אבל ממש לא לכל שעות היום, וממש לא עד גיל 5.

לעניות דעתי.

 

חברים יש אצל השכנים, בגן המשחקים, בחוגים, במשפחה...

 

 

וכל אלו שמתארות כאן את חייהם המאושרים של ילדיהם מתארות בקרים שלמים איך הן לבד מבלות איתם ומחכימות אותם ומטיילות איתם וכו'... ומסבירות שאין על אמא, ורק אמא...

האמת, אפשר להתווכח בלי סוף, אני בחיים לא אשתכנע, כי מול העיניים שלי האור שנדלק לבת שלי בעיניים כשנכנסת למעון ופוגשת את החברים שם. בחיים לא אחסוך את זה ממנה.

(היא כמובן לא בת 4 חודשים אלא שנתיים. שזה משהו אחר)

 

אגב, שאלה טכנית ומצחיקה לי,

איך את מוסיפה סמיילי לשורת הכותרת?

אני אף פעם לא מצליחה. הוא מקפיץ לי את הסמיילי לתוכן ההודעה. ולא לשורה העליונה.

 

אם הבנתי נכון, הנתון הוא - שאת עובדת, רק שאת עושה את זה מהבית ולכן יש לך אפשרות לא לשלוח למעון.

 

הייתי פעם במצב דומה (אבל זה היה בגיל גדול יותר, אחרי תקופה שעבדתי מחוץ לבית והשארתי אצל מטפלת)

ובכן מניסיוני זה לא היה כ"כ טוב - רק גרם לרגשות אשמה. מצד אחד לא הייתי פנויה לתינוק מצד שני לא הצלחתי לעבוד כמו שצריך. בסוף אחרי תקופה הכנסתי למעון. 

יש לזה יתרון עצום של אפשרות להנקה בלי שאיבה - וכמובן עוד יתרונות לתינוק, שהוא נמצא בביתו אחרי הכל, ולא במקום זר מלא אנשים זרים ותינוקות אחרים.

 

זה תלוי בכם, בנסיבות ובסוג העבודה שלך.

 

הייתי מציעה לך לנסות - אולי תמצאי דרך לשלב וזה יהיה הכי טוב. מקסימום אם תראי שאת לא מסתדרת, אפשר להכניס למעון בהמשך השנה. בד"כ יש מקום.

כשמדברות על כמה טוב לתינוק אם יהיה עם אימא עד גיל שנה, אבל לא מתייחסות לזה שהיא כתבה שהיא עובדת בבית!

מי שלא עובדת ויכולה לחגוג עם ילדיה, מה טוב! ( לא נכנסת לוויכוח עד איזה גיל, כמובן שאני חולקת על אלו שמדברות על גילאים מאוחרים אבל זה כבר וויכוח אחר...)

אבל אחת שעובדת בבית וזקוקה לפרנסה הזו לא בטוח שיכולה להרשות לעצמה.

אני ניסיתי בזמנו, למרבה כאב הלב לא הלך.

 

שמי תכלת, אני מציעה לך לנסות.

יש תינוקות שבהחלט מאפשרים לאימא גם לעבוד כשהם בשטח.

תנסי!

הצענו לה לשים אצל מטפלת פרטית או משפחתון,זה עדיף ורצוי על פני מעון

אני מציעה לה כן לנסות להשאיר אותה איתה בבית, לפני שנותנת למטפלת. כי למרות שלי לא הצליח, יש לי חברה שעבדה כמוני בבית באותה עבודה והבת שלה הייתה איתה עד שנה וחצי, ולא הפריעה לה כלל לעבוד.

לא יודעת איך.

הבת שלי לא נתנה דקה.

אבל האמת, שבגיל כמו שנה וחצי הייתי מרגישה רע לשבת לעבוד ולתת לה להסתדר עם עצמה במשחקים.... כבר הייתי מעדיפה שתבלה בנעימים עם מישהי שיש לה זמן רק אליה!

כך שכל מה שמציעה זה לנסות לעבוד עם הילד בבית כל עוד הוא לא בגיל שמרגיש שאמא עסוקה במשהו אחר ולא בו.

ואז אם לא הלך.... מטפלת.

לא זקוק לילדים אחרים. שמים ילדים למעון מחוסר ברירה ולא מטובת הילדים.

אם יש לך אפשרות, ולו מזערית - נצלי אותה ותשארי איתו! אין ולא יכול להיות שום תחליף לאמא, וילד בן 4 חד' בהחלט-בהחלט זקוק לאמא ורק לאמא!

כל גוף מגיב אחרת (גם בהריונות השונים) ואף פעם אין לדעת!

מאד יכול להיות שזה מעצם ההריון וכדאי להקפיד על מנוחת צהרים קלה, אם זה מתאפשר

ובכל מקרה- כדאי לעשות בדיקת דם. אם באמת יהיה מחסור, הרופא ישקול החלפת הכדורים או דברים אחרים שיגרמו לספיגה טובה יותר של הברזל בדם.

בהריון לא היה חסר לי שום דבר בגוף , אבל הייתי ישנה בערך 20 שעות ביממה ובשאר בעלי היה מוציא אותי מהבית... 

אין מה לעשות עם זה.... פשוט לישון ולישון!!!!!

1.אין 2 הריונות דומים ואין 2 נשים דומות. יש כאלה שרצות ויש כאלה שלא מסוגלות לזוז... ואלה ואלה בסדר....

2.בכל מקרה חשוב לעקוב אחרי  המוגלובין ואחרי רמות הברזל בדם. וחשוב להקפיד על לקיחת פרנטל כל תקופת ההריון - ועד סוף ההנקה.