מדהים איך תקופה יכולה להרגיש כמו שנים אבל בו זמנית כמו רגע
כי מצד אחד ההריון הזה מרגיש שהתחיל מרגע שהחלטנו להפסיק למנוע שזה היה לפני שנתיים
ומצד שני- רק מהרגע שהרשתי לעצמי להכיר בקיומו - שזה בחודש שישי
נכנסתי להריון מיד אחרי שהפסקנו מניעה... גיליתי כמה ימים לפני ראש השנה
עוד זוכרת שבהרמת כוסית במשרד- התלבטתי איך להתחמק מהיין
וביו"כ עשינו עםרות ברבים
ערב סוכות- נוסעים לקנות בד לסוכה- יש לי בחילה של החיים, בחיים לא הקאתי בהריון...
ופה אני מוצאת את עצמי מקיאה את נשמתי באמצע הרחוב בעיר חרדית בערב חג...
עובר החג... מגיע התור לשקיפות
איך שעולה התמונה על המסך- אנחנו חושדים שמשהו לא תקין... מבט אחד לרופאה ואני כבר מבינה... אין דופק עובר תואם שבוע 8
חישוב מהיר- אני מבינה שכנראה הפעם היחידה שהקאתי כבר העובר היה ללא דופק
(מי אמר שבחילות והראות הן סימן להריון תקין????)
מחליטה ללכת על גרידה.. בנס משיגה תור למחרת- יום חמישי לפני שבת
מתאוששת
ובטוחה שכמו ההריון שהלך והשניים שקדמו לו - ציק צק נמלא את הלב
עובר חודש... ועוד אחד
ערב פורים המחזור מאחר
אני בטוחה שהנה... אפילו לא עשיתי בדיקת הריון- כי אני בטוחה
ואז הוא מגיע... אחרי שבוע איחור
ואיתו גם ההבנה שמשהו בגוף שלי השתבש
(בדיעבד אני די בטוחה שהיה כימי...)
קובעת תור לרופאת פוריות... שיהיה להמשך
ואז מחזור של 18 יום
וחוזרים לרגיל שזה 23-4 יום
ומתחילה לתזמן ביוץ ומעקב זקיקים,
ומגלה שאני מבייצת ביום ה10-11
(מתחילים ליווי של רב... וכרגע את הביוץ המוקדם מצליחים לפתור בכלים הלכתיים)
יומיים לפני התור לרופאה- בדיקת הריון ביתית חיובית, פס חלש חלש, למחרת בטא נמוכה
מדברת עם המרפאה, מנסה לדחות את התור בכמה ימים, מסבירה להם שיכול להיות הריון... אבל יכול להיות גם כימי...
אומרים שאין תורים בחודשיים הקרובים ושעדיף לבוא.
בוקר התור- מקבלת טלפון מהמרפאה, לרופאה יש בלת"מ והם מבקשים לדחות את התור בשבוע- אני עונה שמצוין לי
למחרת עושה עוד בטא... היא יורדת
מגיע לרופאה אחרי שבוע
הפלה אחת, הריון כימי אחד
היא דווקא מעודדת
אומרת שאם היינו מגיעים לפני שבוע היא היתה דואגת
אבל דווקא ההריון - גם אם הוא כימי, מראה שיש יכולת להיכנס להריון טבעי
היא שולחת לכל מיני בדיקות
ואומרת לבוא עוד חודש
שוב המחזור מאחר
שוב בדיקה ביתית חיובית
שוב בטא חלשה שצונחת
מגיעה שוב לרופאה
היא כותבת בתיק 5 הריונות, 2 ילדים
ואני לא קולטת שזאת אני.
עוד בדיקות, ברור קרישות
פינג פונג עם ההמטולוג
אוגוסט... עוד יומיים חופשה שהזמנו מראש
שוב איחור- אפילו לא עושה בדיקת ביתית
בוקר החופשה- בעלי משכנע אותי לעשות בטא
כל הבוקר- הכחשה
אחרי צהרים- אמצע שום מקום הוא מבקש שאני אכנס לאפליקציה לבדוק את התוצאות...
בטא יפה מאוד!
חוזרים אחרי כמה ימים הביתה
אין תור קרוב לרופאה שלי אז קובעת לרופאה מקומית אחרת לשבוע 8,
במקביל קובעת לשבוע 11 לרופאה שלי
שבוע 8, יש דופק
הרופאה מביאה לי מלא בדיקות דם שגרתיות לתחילת הריון
יו"כ- שוב כפרות ברבים
סוכות- אנחנו מטיילים ומספיקים להיות גם בבית לחם (בריכות שלמה) וגם במערת המכפלה
השקט שלפני הסערה
שמחת תורה - בעלי מגויס
שבוע 11- מגיע (עם אמא) לרופאה שלי- ד"ר ד
היא כבר עושה על הדרך שקיפות
ואני הולכת לאחות מעקב הריון לעשות את הבדיקות דם
היא אומרת לי שיש לי הפניות למלא בדיקות ולא מבינה למה כל כך הרבה ומתפלאת שד"ר ד נתנה אותם
אני מסבירה לה שהייתי בשבוע 8 אצל רופאה אחרת וזו כנראה ממנה
האחות אומרת- אם כבר יש הפניות, נריץ את כולם... מה כבר יכול לקרות? (הרבה!!)
יומיים אחכ אני מקבלת טלפון מהרופאה שלי...
טלפון ממנה- זה אפעם לא משהו חיובי
היא מסבירה לי שלא ברור למה בכלל נתנו לי את הבדיקות האלו- אבל היא לא יכולה להתעלם מהתוצאות
יצאתי חיובית לקומבס- שזה אומר שיש לי נוגדנים בדם לכדוריות האדומות
זו בדיקה שעושים בדרכ לבעלות סוג דם שלילי, וממש לא ברור למה הרופאה הראשונה הפנתה אותי לעשות אותה- אבל יצאתי חיובית
אבל מה שיותר מוזר זה שיצאתי חיובית להפטטיס b (צהבת נגיפית)
לצערי אני יודעת מה זה- ומתחילה לדאוג ממש.
היא שואלת אותי אם קיבלתי פעם מנת דם ( לא )
ומרגיעה אותי שעוד אין מה לדאוג
ואין לי מאיפה להידבק
וזה בטוח טעות
ושולחת אותי לעשות שוב את שתי הבדיקות
חוזרים תשובות- שתיהן חיוביות
היא עדיין מתעקשת שאין מה לדאוג
לגבי הקומבס- היא שולחת אותי לבדיקה שמפרטת לאיזה מרכיבים אני מפתחת נוגדנים
(עושה את הבדיקה, מגיעים תוצאות של שלילי לכל המרכיבים- אפשר לחזלש)
לגבי הצהבת- היא מתיעצת עם זיהומולוגית שממליצה לקבוע אליה תור ולהגיע פיזית
אני שוב שואלת אותה אם אני צריכה להתחיל לדאוג (איזה להתחיל... אני כבר מזמן עמוק בפנים)
היא עדיין טוענת שעוד אין סיבה לדאוג- אבל היא כבר לא נחרצת כמו בהתחלה
מנסה לקבוע דרך הזימון תורים- יש רק לעוד חצי שנה
מרימה טלפון ישירות למרפאה
מסבירה שהזיהומולוגית ביקשה לראות אותי
אני בהריון, בעל בעזה- כל האמצעים כשרים
והם קובעים לי לעוד חודשיים וחצי
לבנתיים סקירה (שוב עם אמא)- הכל תקין
כבר מרגישה מזמן תנועות
כבר יש בטן וכולם יודעים
גם מי שפיר יוצא תקין
אבל אני לא מצליחה לשמוח
הסיפור הזה עם הצהבת יושב עלי,
יודעת שיש סיכוי טוב להדביק את העובר ושתהיה לו צהבת נגיפית כרונית לכל החיים
יודעת שאחוז גדול מהחולים מפתח סרטן הכבד
יודעת שאני יכולה להדביק את בעלי והילדים
(אל תעשו Google לאבחנות רפואיות בחיים!! זה תמיד רע)
חודשיים וחצי עוברים
אני כבר בחודש שישי
מגיע התור לזיהומולגית
מחכה בתור- ופתאום בעלי מופיע עם מדים
אין לי מושג איך הוא עשה את זה... כולו מטונף ומסריח-- הכי חתיך שיש!
מסתבר שבלילה הם יצאו מעזה
והוא שכנע את המפקד שלו לתת לו כמה שעות
נכנסים לרופאה והיא נכנסת לתיק הרפואי
מסתבר שהיא יכולה לראות בתיק בדיקות שהרופאה שלי לא יכלה
ומיד שואלת אותי מה היה באוקטובר 22- שהייתי בהריון- אני עושה חישוב מהיר ומבינה שזה ההפלה הראשונה
היא נוברת בתיק ואומרת שכבר אז יצאתי חיובית לצהבת... המעבדה הגדילה ראש ובדקה את זה לעומק בצורה אחרת והמסקנה היא שזה False Positive
שיש משהו במבנה החלבון שלי שבבדיקה הרגילה יוצא חיובי- אבל זה טעות
ובגלל שהמעבדה הגדילה ראש וזה לא היתה דרישה של רופא לבדוק- לרופאה שלי לא היתה אפשרות לראות את זה
היא מוסיפה הערה בתיק הרפואי שזה False Positive כדי שיהיה גלוי לכל, ממליצה ללכת להתחסן- כדי שגם יהיו לי נוגדנים ופשוט מחזלשת את כת הסיפור
אני יוצאת ממנה בהלם
ומתחילה לאט לאט להבין שיש מצב שאני יוצאת מההריון הזה בידיים מלאות
), אבל זה קצת יותר קל.
