פורום הריון ולידה (עמוד 5087)

אין שום סיבה שזה יגרום לדימום.

ופשוט אל תסתכלי על האצבעות אחרי העיסוי. תנגבי אותם ישר.

בקשר למה שכתבת על הדם מהאף.. לי יש דימום קבוע בצחצוח שיניים, דבר שהתחיל והתחזק בהריון.

 

שאלתי על כך והאחות אמרה לי שככה זה כי בהריון נפח הדם הרבה יותר גדול..

 

אז אני חושבת שהגיוני שזאת הסיבה..

 

לא מומחית גדולה אבל מוכרות לי התופעות

1. ממה שזכור לי זה קורה כשלא שותים מספיק, ונראה לי שזה באמת דופק. תנסי לשתות ולראות אם זה משפתר, גם לי זה קרה בהריון הרבה.. גם בערך בתקופה שאת נמצאת בה.

2. תקין, לא יודעת את הסיבה המדעית אבל זה שכיח יותר בהריון.

3. גם אני שכחתי מלא, לא נראה לי שזה נורא, אבל זה מאוד חשוב, תעשי לעצמך תזכורת כל יום בשעה קבועה, זה עוזר לזכור!

 

בשעה טובה, בהצלחה, בכיף ובנחת!!

צריך לקחת את החומצה פולית דווקא סמוך לאוכל?

כולל לשכוח לקחת חומצה פולית

הדופק אומרים שהעובר משהק.

 

במיוחד אם את מרגישה כאב בבטן.

 

נכון שעדין העובר לא בר חיות ואין כ"כ מה לעשות אבל צריך לראות שאת לא מדממת בפנים ויכולה לאבד הרבה דם...

הייתי בהשגחה לילה... 

ואפילו היה נחמד לרות כמה הקטנצ'יק גדל!!!(לפני זה עשיתי us בשבוע8...)

 

הנושא מאוד משתנה ותלוי בגורמים רבים. 

בהחלט לא מעיד על בעיה. בשעה טובה. 

בדר"כ תופעות הלואי מתחילות בשבוע הזה ומעלה..

וכל הריון זה שונה.

גם אצלי זה היה ככה. הריון ראשון (בת)ברגע שבעלי היה נכנס הביתה הייתי מקיאה וזה היה סיוט!!! ובהריון השני (בן)היה בדיוק ההפך ואין ספק שזה הרבה יותר קל... אולי זה גם קשור אם זה הריון של בן או בת אפילו שאי אפשר להכליל. בהצלחה

המקרה הנפוץ ביותר הוא היעדר חשק בהריון.

מכירה את זה..זה בערך גם אצלי היה הזמן של הכאבי גב אבל הפלא ופלא עבר בערך אחרי חודש ושמתי לב שזה בגלל שלא הייתי יושבת נכון\עומדת עמידה ממושכת\נעלייים לא מתאימות להריון..וכו' אז שימי לב לדברים האלו.

 

אני אישית עברתי לקרוקס שטוחות  ובערך מאז זה כמעט הפסיק. סך הכל הגוף מתרגל למשקל חדש שנוסף מקדימה אז זה דיי טיבעי..

 

תרגישי טוב

לעשות מתיחות- לשכב על הגב על הרצפה ולקרב קצת את הברכיים לבטן (במידת האפשר, כמובן)

להשתדל כמה שיותר לא ללכת כמו אישה בהריון! לא לדחוף את הגב ולהוציא את הבטן אלא לאסוף את הבטן וליישר את הגב.

 

ב"הצלחה! בעז"ה תסיימי את ההריון בשעה טובה ובידיים מלאות וזה יעבור

או כדור פיזיו. אני ם סבלתי מכאבים חזקים בזמנו וזה ממש עזר לי. אב שרפרף שיהיה צמוד לקיר כנ"ל כדור פיזיו לשבת על הקצה...

יקירה, מנסיוני יש פעמים רבות כאבי גב בהריון. הם נובעים משינויי האגן שקורים באופן טבעי ככל שהעובר גדל.

ראשית אם יש לך חשש שאלה צירים - בדקי זאת עם רופא הנשים שלך או בקופת החולים (עם מוניטור).

אם אין צירים - אלה כאבי הגב אותם הזדכתי. 

מה יש לעשות? טיפולי שיאצו כמובן. פשוט, נעים ועובד. מניסיון רב שנים של עשרות מטופלות (גם במכבי).

אל תחכי - קבעי לך תור לטיפול שיאצו. לא תאמיני כמה מהר חשים בהבדל וכמה זה פשוט.

בהצלחה) 

עינת ברקן, מומחית בטיפול בהריון וכאב 

0528853929

יש גם צירים בגב. אם זה כאב קבוע אז יכול להיות וזה מאוד שכיח כאבי גב בהריון כמו שהזכירו לפני..

חשוב ללמוד יציבה נכונה. לנעול נעליים נוחות.

בקבוק מים חמים או כרית חימום יכולים להקל.

מוזמנת לעיסוי

כאב גב בהריון

דבר ראשון- לגבי הסוג כדורים. אני לוקחת כגור שהוא גם וגם וגם והא ממש ממש לא גדול. הוא בגודל רגיל לגמרי.

 

דבר שני- אמרו לך לקחת ברזל? או שאת לוקחת על דעת עצמך? כי חומצה פולית לקחת יותר אין בעיה אבל ברזל זה משו אחר.. (אני לדוגמא התחלתי לקחת ממש מאוחר..)

 

דבר שלישי- כדורים בשבת. אסור לקחת כדורים בשבת בגלל שפעם היו מכינים אותם. היום לא מכינים אותם.. אני חושבת שאם תדברי עם רב ותשאלי אותו מה עושים- יש לך כדור שאת לוקחת בזמן קבוע ואת צריכה לקחת כל יום וזה בשביל שההריון יהיה תקין ובעז"ה העובר יהיה בריא הרב יגיד לך לקחת.

 

לא שומרים שבת על חשבון חיים. ומעוברת- מחללים עליה שבת. ולקחת כדורים זה ממש לא חילול שבת.

 

ואחרון- הוראות לכדורים ובריאות זה לא מ"שיטוט באינטרנט".. את צריכה לשאול את הרופא שלך מה הוא אומר. (הכדורים שאני לוקחת לדג' לא צריך להימנע ממאכלי חלב..) כל אחד והסוג כדור שלו. (תתקשרי לבית המרקחת.)

א. שמחה לשמוע שהכדור ההוא לא כ"כ גדול

 

ב. אני לא לוקחת שום דבר על דעת עצמי!! אני לא רוצה לסכן את העובר/אותי!! (חוץ מזה - אני ממש לא אוהבת לבלוע כדורים... מעדיפה לקחת כמה שפחות... אם היה תלוי בי - לא הייתי לוקחת שום כדור ומסתפקת בלאכול את המאכלים המכילים את מה שאישה בהריון צריכה במיוחד...)

הרופא נשים הורה לי לקנות כדורי ברזל (ואני אפילו רשמתי את זה, לא?)

 

ג. צריך לקחת תרופות בשעה קבועה?? לא ידעתי...

אמרו לי רק לקחת פעם ביום. אני לא מקפידה על שעה קבועה...

 

כיוון שאמרו לי פעם ביום - אין חובה לקחת דווקא בבוקר/צהריים, ולכן אני לא חושבת שאפשר לקחת אותם בשבת (ככה זכור לי, אבל יכול להיות שאני טועה. מה שכן - אני לא פוסקת לעצמי הלכה לפי ההיגיון או השוני בין הדור שלנו לדורות קודמים: את בטוחה שכדורים שלא מכינים אותם - מותר ליטול אותם בשבת? אשמח למקור!)

 

ד. "לשמור שבת על חשבון חיים"? מי אמר שלדלג על יום אחד - פוגע בעובר/בי?? אשמח למקור! (זו גם אחת מהשאלות ששאלתי...)

 

ה. את יכולה להיות רגועה - אני לא פוסקת לעצמי על סמך שוטטות באינטרנט! זה בגדר העשרה בלבד!!

(למשל: קראתי באינטרנט שלקחת ברזל אחרי מוצרי חלב - לא טוב! כשהרופא נתן לי את המרשם, ואמר רק לקחת פעם אחת ביום - שאלתי אותו אם צריך לקחת עם אוכל או לא? אם יש איזושהי הגבלה אחרת בעניין הכדור? ואמר שלא. סיפרתי לו ששמעתי שאסור לקחת את הברזל אחרי מוצרי חלב - אז הוא אמר שבאמת אחכה חצי שעה ואז אוכל לבלוע אותו. רופאים הם בני אדם - קורה שיכולים לשכוח מידע כזה או אחר... טוב להיות מודעת לדברים ולברר אותם אצל הרופא)

כאן לא פורום הלכתי אבל אם יש לך כדורים שאת צריכה לקחת כל יום ואת אכן מקפידה על כך אז גם בשבת את צריכה לקחת אותם. וזה לא רק אנטיביוטיקה אלא כל ויטמין וכדומה.

כאן לא פורום הלכתי אבל אם יש לך כדורים שאת צריכה לקחת כל יום ואת אכן מקפידה על כך אז גם בשבת את צריכה לקחת אותם. וזה לא רק אנטיביוטיקה אלא כל ויטמין וכד'.

(למה אנשים חושבים שפותחי השרשורים הם אהבלים? )

 

חשבתי אולי מישהי כבר ביררה לעצמה מתישהו ותדע לענות לי...

 

אם אין אחת כזו - וודאי שאשאל בעצמי וזהו

 

 

ויטמינים לא נקראים פיקוח נפש ובגלל שאין להם שעה קבועה שצריך לקחת אותם, אסור לקחת אותם בשבת ולכן צריך לקחת אותם לפני כניסת שבת ואחרי יציאת השבת.

 

אני שאלתי רב לגבי אנטיביוטיקה. והוא אמר לי שאם אני יכולה לנסות לקחת אותה לא בשבת אלא לפני ואחרי עדיף. אבל אנטיביטיקה מותר.

 

ויטמינים אסור לקחת בשבת אלא אם יש לך חוסר מטורף בברזל או משהו כזה שהרופאים מחייבים אותך לקחת.

 

 

 

חוץ מזה ששוב אם אין לך חוסר מטורף (ואין לך כי אחרת היית יודעת) לא קורה כלום אם את מדלגת יום אחד.

כל אחת תעשה לפי פסיקת הרב שלה. רציתי ליידע שיש דעות שמתירות לקחת ויטמינים בשבת.

"אני שאלתי רב".. ולכן שכל אחת תשאל את הרב שלה.

 

 

שאלתי באתר "כיפה" אם מותר ליטול את הכדורים בשבת, ומסתבר שכיוון שאלה לא תרופות - אפשר לקחת אותם בשבת!

 

טוב לדעת

אני לוקחת פרנטל של חברת סאפ הרב ומאוד מרוצה (לא היו שום תופעות לוואי) אבל הם גם די גדולים, יש בזה הרבה ויטמינים כולל ברזל וחומצה פולית

אולי יכול לעזור לך לרסק את הכדור לתוך מים או תרכיז מיץ? אם זו אפשרות בשבילך אז אולי שווה לשאול את הרופא על זה (א"א לעשות את זה עם כל כדור)

בקשר לתדירות- לפי מה שאמרו לי כדור שמכיל ברזל צריך להימנע מלקחת אחרי ארוחה חלבית כי זה מפריע לספיגה וגם לא כדאי לקחת בערב כי יש שם ויטמין מסוים שמביא לעירנות (למרות שעם העייפות של ההיריון שום דבר לא מפריע לי להירדם ברגע שהראש נוגע בכרית...) אז הזמן הכי מתאים הוא בצהריים יחד עם הארוחה, או בבוקר אם את לא אוכלת חלבי

לי באופן אישי אם אני לא לוקחת מיד אחרי הארוחה עושה בחילה נוראית

לפני כמה שנים עשיתי שאלת רב על ויטמין שלקחתי  ולפי מה שזכור לי הוא אמר שאין בעיה בשבת בתרופות שלוקחים באופן קבוע, כנראה שבאמת יש בנושא הזה קשת רחבה של דעות אז כל אחת צריכה לשאול את הרב שלה

 

בהצלחה, תרגישי טוב

כדאי לברר בבית מרקחת

רוב כדורי החומצה הפולית מיועדים לבליעה ולא למציצה.

יש כדורים שונים שמכילים ברזל יחד עם חומצה פולית בלי הויטמינים שליד (אני לא מסוגלת לבלוע פרנטאל וזה הכדור היחיד בחיי שלא הצלחתי לבלוע)

יש כדורי ברזל טבעיים בלי תוספות אחרות. אם את במכבי אני קניתי אותם בלי מרשם, כדורים רכים מלאים ג'ל.

יש כמה סוגים , אני הייתי ממשיכה פשוט לחפש כדור מקביל לאלה שהיו לך.

תקני בכל בית מרקחת/בית טבע "ברזל רך" - גם לא נותן תופעות לוואי, גם נספג יותר טוב וגם לא מכיל חומצה פולית.

אם זה ממצא "מוזר" יחיד - אז סטטיסטית סביר שאין לזה שום משמעות. סתם... באמת חבל לשפוך על זה דמעות!

מה יכול להיגרם לעובר? למיטב ידיעתי אין בזה סכנה מיוחדת. מקסימום ישקול קצת פחות מהממוצע...

תרגישי טוב!

פשוט הרופא לא הסביר כלום והשאיר אותנו באי ודאות הזאת והלחץ...! אפילו קצת הגיב בכעס כשבכיתי...("אבל אמרתי שרוב הסיכויים שיהיה בסדר,מה את בוכה?!" חבל רק ש30% אחוז שלא בסדר זה די משמעותי בשבילי...)

אבל האם לא ייתכן שמדובר במום בלב או  משהו כזה? אז למה נשלחנו לאקו לב?

אני ממש מפחדת להמשיך להיקשר לעובר..

הרופא אמר לי לא משמעותי הלכנו לאקו לב בכל זאת והכל יצא טוב אין מה להלחץ מזה רק ליתר בטחון עושים אקו שזה גם בדיקה פשוטה. אץ מזכירה לי למה לא בא לי חעשות בהריוו הזה סקירה לחסוך את המתח והלחץ הזה..

גם לי היה את זה.

ובכינו, ודאגנו ולא ישנו. וכל ההיריון היית סייוטית.

ונולדה לנו ילדה מתוקה בריאה וחכמה.

ה' ישמור אותה.

היי רגועה! בעז"ה

ב"ה, הצלחתי להקדים את התור שלי לרופא להיום אז בעז"ה אני מקווה שייתן לי קצת יותר אינפורמציה, יפנה לבדיקות כבר והכל יסתיים ויעבור בשלום..תודה לכן, אעדכן בעז"ה!!

אני עשיתי דרך דיויד שילד

יש חברות שמבטחות עד שבוע 26 ויש עד שבוע 32- אאל"ט

אם אין בעיות מיוחדות אין שום בעיה לטוס ולהנות

טיול נעים!

חשוב שיהיה לך ביטוח טוב ולוודא עם חברת הנסיעות שבה תטוסי שאת אכן יכולה לעלות למטוס בשבוע ההריון בו תהיי.

(כשאני חזרתי מחו"ל בשבוע 20 עצרו אותי הדיילות בכניסה למטוס והחתימו אותי שהטיסה על אחריותי ושאני לא יכולה לתבוע אותם אם יקרה משהו כי כבר נראתי להן בהריון מתקדם...).

ויחלת! הכל יכול להיות מאיתו יתברך שמו!!

אין מנוס אלא לחכות לבדיקה שתאשר או תפריך את העניין.

מה שלא יהיה- את יודעת שהכל לטובה, נכון?

 

שולחת חיבוק

אם כך - אסור לו להוריד לי שעות?

והמחיר שלו זול בגלל הצבע, הייתי הולכת על זה

 

פשוט אני מציעה למכירה מנשא ארגו חדש מהאריזה (פשוט יש לנו כבר אחד).

הוא בצבע אפור עם כוכבים, ונחשב למנשא מצוין. אפשר לשאת בו גם על הבטן וגם על הגב. אה, וגם על הצד אם רוצים.

המחיר המקורי הוא בסביבות 600-700 ש"ח. מכיוון שקנינו אותו במבצע אנחנו מוכרים אותו ב450 ש"ח.

(זה לא נחשב לפרסם, נכון יוקטנה?)

כל הכבוד על הראייה החיובית, בע"ה תתחזקו מזה...

אפשר וצריך לדבר גם עם מי שהפיץ, ואפשר בהחלט לעשות את זה בכבוד הראוי:
" אנחנו מבינים שמאוד התרגשת מהבשורה ושמחת בבשורה, אבל מאוד נפגענו כשסיפרת לאנשים נוספים ללא הסכמתנו" ; אולי תרגישי טוב יותר גם לדבר עם הקרובים האחרים: "לא נעים לי שאתם מבטלים את הרגשות שלנו. ההרגשה שלי עקב הפגיעה בפרטיות שלנו היא קשה מאוד. ההחלטה את מי לשתף ומתי היא אך ורק שלנו"
מאחלת שתצליחו להסבחר את הרגשתכם לכל יקיריכם ושתזכו בהתנצלויות שמגיעות לכם!

לצערי אין כ"כ מי שמקשיב, כולם בטוחים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו מה טוב בשבילנו, גם אנחנו דוסים פרימיטיביים וגם אני בת 21 אז מה אנחנו כבר יודעים... זה שהתינוקי אצלי בבטן זה לא ממש משנה

ניסינו לדבר לא הקשיבו ...

כנראה שנצטרך לעשות עבודה אישית פנימית עם עצמנו להתגבר על הכעס והעלבון ובהיריון הבא בעז"ה- לא לספר לאף אחד עד שמתאים לנו

אני מניחה שאי אפשר לחנך את כולם... כולנו צריכים ללמוד לחיות עם המגרעות של הקרובים לנו, ואני מאחלת שבאמת יילך לכם בקלות! אני מנסה ללמוד ולקבל השראה מהלך הרוח הנעים שלך בנוגע לזה!

 

גם אצלי קרו מצבים שסיפרו דברים קצת אישיים שלא הייתי מרוצה מזה וזה הכעיס אבל ניסיתי כל הזמן לחשוב שזה לא מתוך רוע או חפירה או משו כזה אלא מתוך התרגשות ושמחה וזה הקל לי על המצב ולמדתי להתמודד עם עוד סוג של אנשים..

ובמשך הזמן לומדים מה לספר ומה לא..

ואל תתני לזה להרוס לך תקופה יפה ומשמחת!

בעלי תמיד אומר לי " אל תענישי את עצמך על טיפשותם של אחרים "..

וגם תזכרי שהמצב רוח שלנו משפיע על העובר הקטן..

הסיפור שלך עורר בי זכרונות לא כ"כ נעימים....

באחת הפעמים שסיפרנו להורים של בעלי על ההריון הם סיפרו את זה מיד לכל האחים שלו (וזה הרבה בלע"ה...)

אני כ"כ נפגעתי!! הם אמרו שלא אמרנו לא להגיד. ולנו היה ברור שלא צריך להגיד שלא, אלא שכשיהיה לנו מתאים לפרסם אז נגיד שאפשר לספר. וזה היה בשלב הרבה יותר מוקדם משלך. אני זוכרת שהעלבון ממש כאב לי. הרגשתי פלישה למשהו שהוא רק שלי- כמו שכתבת שהתינוקי בבטן שלי...

לא רוצה לייאש אותך אבל לקח לי כמה שנים עד שיצאתי מזה. אנימרגישה שהזמן הוא תרופה מצוינת לכאב כזה. וגם- כשיש תינוק ביד עוזר להסתכל על זה קצת אחרת.(הבחור שלנו כמעט בן 6....)

 

מאחלת לך שההמשך יהיה רגוע ונעים ובעז"ה בידיים מלאות!

סיפרנו להורים וגם לסבתא שלי בהתחלה, אמרנו לה שזה לא לפירסום .... אח"כ יצא לי לשמוע אותה מעדכנת "דודות" [שהרי הן עלולות להיפגע] האמת שמאוד כעסתי!!!! אחרי הרבה זמן הבנתי שהיא באמת חשבה שיפגעו ממנה [כי זה האופי, מה לעשות...] בהריונות הבאים סיפרנו לה שבוע לפני ש"הותר לפירסום" הפחתנו קצת מהשבועות [בתקווה שהיא לא תספור ביחד איתנו] וביקשנו שתשמור על הסוד עוד חודש [כשהיה ברור שאפילו שבוע זה לא יצליח] ככה היא הרגישה עדיין בעניינים ולנו לא היה יותר מדי איכפת מפיטפוטים.

האבל האמת, זה באמת מואד מאוד מרגיז!!!!!!!

בהריון הראשון סיפרנו להורים של בעלי, ופתאום, הפלא ופלא, כולם ידעו. מובן שלקחתי את זה קשה.

בהריון השני כבר ידעתי - החלטתי בהחלטה פנימית שברגע שאנחנו מספרים להורים, זה כבר לא סוד. הרי באמת בהיגיון - בשביל מה לשמור בסוד? הרי ממילא בעוד כמה שבועות כולם ידעו, אז בשביל מה להשקיע עכשיו אנרגיות מיותרות בלשמור סוד שבסוף ממילא יתגלה? כך שיכנעתי את עצמי (כנראה שיכנעתי את עצמי יותר מדי טוב. עכשיו כשאני חושבת על זה, באמת לא מובן לי למה כולן שומרות על זה בסודי סודות. אין שום הגיון בהשקעת האנרגיה המיותרת הזו).

ההחלטה הזו לדעתי מוסיפה רוגע ומפחיתה לחצים מיותרים.

להחליט שזה סוד סודי

אבל בלי אנרגיות מיותרות

סתם בשביל המשחק....

עד מתי נצליח 

בתנאי שההורים כבר נרגעו

והם לא מחכים מאוד להודעות....

אתם יודעים את הדרך.

אם תרצו לשמור סוד, אתם יודעים למי לא להגיד.

סביר להניח שיהיו עוד דברים שתרצו לשמור ביניכם בעתיד,

אנא ראי זאת כשיעור, למנוע תקלות יותר חמורות בעתיד.

גם לי בהריון הראשון כשדודה שלי שאלה אותי אם אני בהריון, למרות שזה כבר היה תחילת חודש חמישי ממש נפגעתי מזה, אחר כך הבנתי שלא הייתי צריכה להיפגע כי זה כבר שלב שרואים. אבל באמת למדתי ועכשיו אני בהריון שני ב"ה ולא סיפרתי לאף אחד עד שאני רציתי, כמובן שלא לספר למי שלא סומכים עליו בשמירת סודות. אני למשל לחברות שרחוקות ממני פיזית לא מספרת למרות שאני כבר בסוף חמישי. אבל באמת כדאי להתרכז בשמחה של ההריון ולא לתת לדברים האלה להרוס את זה למרות שזה קשה ואני ממש מבינה את זה 

 

לכן סיפרתי רק בשבוע 15 בערך

ואח"כ קצרתי איחולים בחיוך מאולץ ועניתי אמן

ושמעתי את הנבואה לבן(מיותר לציין שזו הייתה בת)

 

לפעמים יש תחושה שהבטן שלך היא של כולם

אבל שבוע 17 זה מתקדם מספיק בעיני

כמובן שלא

הם שאלו בשיא הרצינות למה אנחנו בשבוע כ"כ מתקדם ועדיין לא סיפרנו... 

הם היו בטוחים בגלל הבטן שלי שאנחנו בשבוע מתקדם,

ומזה התפדחתי מזה.......

זה לא התינוק, זה רק הבטן העגלגלה שלי שמתעתעת,  במיוחד כמה חודשים אחרי החתונה שמחכים לזה כבר...

 

אבל מה לעשות, זה באמת תחושה של פלישה ו"אני אספר כשמתאים", מצד שני יאלה אין לי כח להיעלב מזה, בעיה שלהם, העיקר שב"ה יש תינוקי בבטן!!

(ותאמיני לי אחרי שהוא יוצא זה כ"כ לא משנה כבר... )

 

 

שלושה חודשים (בערך שבוע 14-15), שהרי מאז מתחילים לראות, לפחות חדי העין...

ואגב, יש הרבה שרואים עוד קודם. קולטים סימנים דקים, גופניים ורגשיים. במיוחד אמהות וסבתות. 

תכל''ס זה לא באמת כזה סודי כדברי "בנה ביתך בקרוב".

 

אצלנו כבר היה משהו כזה עוד יותר מוקדם...

מה שגרם לי פשוט לסתום את הפה ולא לספר גם כשכבר היה אפשר לאנשים שמגיע להם... מה שקצת סיבך אותי עם אנשים מסויימים במשפחה....

הקשר שלי עם מישהי מסויימת במשפחה נהיה מורכב מבחינתי למרות שהיה ממש טוב קודם בגלל זה... אני לא רוצה להעיר לה למרות שמה שעשתה היה גרוע מאוד (לסחוט מידע ואח"כ לבוא ולדבר איתי על זה כאילו אני סיפרתי לה בלי שאני יודעת שהיא יודעת בכלל) אבל לא מצליחה להתעלם מזה...

סיפרנו להורים וחמי חשב שלמרות ביקשנו לא לספר , שלא נורא אם הוא יפיץ את זה במייל למשפחה באמריקה. רק שהם באו לביקור חודש אחרי כשעדיין אחיות שלי לא ידעו הם כבר שאלו אותי באיזה שבוע אני ואם זה בן או בת. רציתי לקבור את עצמי ואת חמי ביחד.

אבל כבר עברו 15 שנה ועכשיו זה בעיקר סיפור שצוחקים עליו. גם אני.

זה אולי לא מנחם. אבל  ככה זה מישפחה. בסוף צוחקים על הפדיחות האלה ולומדים לפעמים הבאות...

תחזיקי מעמד.

הזהירו אותי מראש ובאמת אני מספרת לה רק כשאני מרגישה שתוך שבוע - 

אני עם בגדי הריון.

 

בדרך כלל בין השבועות 22-26

 

היא נפגעת כל פעם מחדש.

ואני מזהירה אותה לשמור בסוד לפחות חודש.

בדרך כלל תוך חצי שעה אני כבר שומעת דש"ים מכמה שהיא סיפרה להם בסוד

אם רוצים לשמור סוד - לא מספרים לאף אחד. מילה שיצאה לאוויר העולם -  אין לך יותר שליטה עליה!!  וכדאי להבין זאת ולקחת אחריות. אם סיפרת - קחי בחשבון שהסוד יצא.  להטיל את האחריות הסוד שלך על אחרים  - זה לא הוגן. 

לא רוצה שידעו? אל תספרי לאף אחד!!! ואל תטילי את האשמה על אחרים. 

 

קרה לי מקרה דומה עם חברות (ואפילו לא כולן ככ בקשר איתי!)

קרתה תקלה של אי הבנה ומישהי שלא חשבתה יותר מידי על צעדיה אמרה את זה בקול, והייתי ממש בשבועות הראשונים!!!!

 

נפגעתי מאד והיה לי קשה, ברוך ה' שזה קרה בגלל אי הבנה ולא מכוונה ח"ו,

 

אבל אין ספק שזה מאד פוגע ואתה מרגיש כאילו מישהו חודר למחוזות האינטימיים בצורה פעורה ביותר..

 

זה רק מלמד את כולנו להיות זהירים ולא לחטט בחייהם של אחרים, זה פשוט לא מעניין!

קצת נסחפת.  שבוע 17 זה ממש לא שלב מוקדם לגלות!! בד"כ כבר ניכרים סימנים חיצוניים!!

אי אפשר להסתיר לנצח, וב"ה שבכל השליש הראשון שבו כן יש משמעות לחשאיות- הצלחתם.

עכשיו לדעתי חלאס, צאי מהדיכאון, רואים עלייך את ההיריון ואנשים שמחים יחד איתך. זה לא מעליב, זו המציאות.

בהחלט חוצפה של אנשים לא להתחשב בבקשותייך לשמירת הסוד. מסכימה איתך לגמרי.

אבל חבל שאת משקיעה בזה אנרגיות. זה כבר ממש לא השלב הנכון לזה.

אל תכעסי עלי, אני לא מלגלגת עלייך או מזלזלת בתחושותייך חלילה.

רק מנסה להראות לך את הצד המציאותי שבדבר.

בהצלחה, נשמה.

את מניחה שאם בשבילך זה לא מוקדם, אז מי שזה כן מוקדם לה טועה. למה? כי לך זה לא מוקדם? אולי גם תחליטי לכולם שגזר זה לא טעים כי את לא אוהבת? זה בדיוק להחליט שרק התחושות שלך נכונות וראויות, ותחושות של אחרים שהן אחרות, הן לא נכונות.

צד אחד של ההורים בחר להעלב, והשני בחר לשמוח איתי, 

הילדים שלי הם לא נחלת הכלל של כל עם ישראל,

במיוחד שלפעמים לוקח זמן להבין בכלל מה עובר עליך.

 

אני יכולה רק לחזק את מי ששומרת על זה בסוד, כי אין דבר מדהים יותר מאשר לשמור כזה סוד עם הבעל שלך לבד!!!!!!!!

אז שיהיה בהצלחה לכל השומרות סודות...

כשאמרתי ששבוע 17 כבר לא נקרא מוקדם לא אמרתי את זה מליבי.

הכלל הרווח הוא שבשליש הראשון ההיריון מאוד לא יציב ולכן רוב הנשים מעדיפות בחוכמה להסתיר אותו.

 

מי שרוצה להסתיר מעבר לכך, בשמחה רבה. רק שלא תגיד שזה מאוד נורמלי ורווח וכדאי לה לחשוב פעמיים אם להשקיע ים של דמעות בזה.

 

ההשוואה שלך לגזר כ"כ טיפשית.

 

הרי את ההיריון כבר באמת קשה להסתיר בשבוע 17, החזה כבר גדול, הבטן עגלגלה במידת מה, ולכן רוב הנשים בעולם בוחרות לספר כבר מעט קודם.

 

אני לא זילזלתי אלא רציתי לעזור לה לצאת מהדיכאון, לבחון שוב את העניין ולגלות שיתכן והשד לא נורא כ"כ.

לעזור למישהי שבוכה זה לא רק להגיד לה- את צודקת, והעולם אכזר.

אלא, יחד עם הבעת ההזדהות לתת לה עוד כיוונים למחשבה שיכולים להרגיע אותה.

 

לא מבינה את תגובתך המזלזלת מאוד במישהי שחושבת אחרת ממך.

בעייני היא ילדותית וחסרת טעם.

מדריכת הכנה ללידה? דולה?

ציפיתי מאחת כזו למעט יותר בגרות ואחריות בכתיבת התגובות.

 

 

אצלי ב2 הריונות יצאה בחודש שישי!!

ועכשיו יצאה בחמישי.

ואנשים שלא מכירים אותי ממש טוב- עדיין לא היו בטוחים שזה הריון.

וגם אם לדעתך מציאותי לספר- לא אצל כולם זה ככה.

מותר לשאול על מה ולמה התגובות התוקפניות?

מה הקטע של שתיכן?

תקראו שוב ובנחת את התגובה שלי לאנונימית שפתחה. מוצאות שם כזו תוקפנות?

 

אשתדל למצות עכשיו את העניין כי ההתלהמות פה לא בכיוון שלי בכלל.

 

זכות האישה על גופה וזכותה של כל אחת להחליט מתי לספר.

בין אם זה בגלל חשש מהפלה, בין אם מאמינה שברכה שורה בדבר הסמוי מן העין, בין אם בגלל שהיא עדיין לא מעכלת מה שעובר עליה.

זכותה.

אבל יש שלב שבו מה לעשות, הסביבה לא מטומטמת.

לא רק סממנים חיצוניים מעידים על ההריון.

ההתנהגות, החולשה, מצבי הרוח,

ואך טבעי שמשפחה תעלה על זה.

 

וזה לא חייב להעליב.

זה מה שאני מנסה להסביר לה, ואתן לא קולטות.

 

כשקורה לאישה כזה דבר מצער היא יכולה לבחור לבכות עליו חודשים ולכעוס ולא לסלוח לכל המעורבים בעניין.

והיא יכולה לאחר שנתנה לעצמה לפרוק את הבכי, לעצור ולחשוב אולי באמת אפשר להרווח מזה וכבר להתרגש עם כולם.

 

נתנאל ואודיה,

גם אני קטנה, וגם לי בהריון הראשון פשוט לא האמינו. ההיריון היה אלגנטי וקטנטן.

אבל מה, הייתי מחוסלת, מרוגשת, תוהה, מבוחלת.... והמשפחה שלי קלטה ככה בסביבות שבוע 12.

החלטתי להתרגש מזה שכולם שמחים איתי.

והיה לי אח"כ הרבה יותר קל בלי האנרגיות של שמירת הסוד, וההצגה של מרגישה מעולה, והכל סבבה.

 

אז אשמח שתרגעו, ובמקום להתעצבן תנסו להבין.

כי אם אתן במטרה להתנגח, עזבו, זה לא מתאים לי.

לא באתי לכאן כדי להתנצח בשפה לא נעימה.

 

ערב טוב.

את כנראה לא הבנת את הסיפור.

היא (ובעלה) סיפרו בעצמם וביקשו שלא יספרו הלאה.

אף אחד לא הבין מעצמו.

 

להגיד לה: "קצת נסחפת" "צאי מהדיכאון" ו"זה לא מעליב" נראה לך הבעת הזדהות? או מעודד?

אשאל אותך באותו האופן.

להגיד: זה נורא, יש לך משפחה איומה, את צודקת שזה בלתי נסלח( רוח הדברים, אין לי זמן לפתוח ולצטט במדוייק) זה נקרא לעזור? לתמוך?

להכניס לה לראש שהיא נפלה בחייק משפחה רעה, אנוכית ואכזרית- זה מה שהיא צריכה עכשיו? זה מה שיעודד אותה וייתן לה כוח?

מותר לי לחלוק עלייך ולהביע את דעתי, שכשאישה כ"כ כועסת על המשפחה שלה, לא חכם ללבות את אש השינאה.

מחלוקת היא אש שחייבים לכבות, ולא לתת עוד חומר לבעירה.

לדעתי צריך לחבק, לאהוד, ועם כל זה להציע לה אפשרויות לראות את הדברים באור אחר כדי לאפשר מקום לסליחה.

תאמיני לי שהדודות שלה ממש לא סובלות מזה שהיא כועסת ובוכה. רק היא משלמת את המחיר על זה.

אני הבנתי שזהו פורום תמיכה ועידוד, והקדשתי מזמני כדי לעזור לה.

גם את את לא אוהבת את דרכי, מאוד לא הוגן מצידך לתקוף ולהמשיל משלים לעגניים חסרי בסיס.

 

(מקווה שאני לא מזלזלת בתחושות של אף אחת)

קודם כל- תודה עצומה לכל הנשים המתוקות שהשקיעו וכתבו ודאגו, זה ממש מחמם את הלב

לאחר כמה ימים כשכבר נרגעתי ויכולתי לחשוב בצורה אוביקטיבית (וכידוע, זה דבר לא פשוט בהיריון..)

הבנתי שבאמת חבל על האנרגיות שלי, זה כ"כ מתיש להיות כועסת ופגועה

מה שהכי עזר לי (ואני מקווה שיעזור גם לשאר הבנות כאן) זה עצה של חברה טובה שאמרה לי שכל מהלך נפשי שההורים עוברים עם עצמם משפיע ישירות על הילדים. ברגע שאפתח בעצמי יכולת למחול, ולהבין ולהכיל זה יעזור לילד שלי לעשות זאת בעצמו. אם זה משפיע על הילדים שבחוץ- אני מניחה שזה משפיע על הילדים שבפנים, אני מאוד רוצה רוצה להעניק לילד שלי את היכולת הזאת, זה יעשה לו את החיים הרבה יותר קלים

חוץ מזה- קיבלתי כ"כ הרבה איחולים של "בשעה טובה" מאנשים שאוהבים אותי, נכון שמלכתחילה לא בחרתי בזה אבל זה משמח, לא?

למדתי מכל הסיפור כמה צריך להתחשב ולשמור על פרטיות הזולת (ואשתדל לא לעשות את זה לאחרים, חלילה)

ובהיריון הבא בעז"ה, להיות יותר זהירה (וקיבלתי פה המון עצות איך לעשות את זה..)

תודה לכולן

ושבמשך שעה לפחות יהיו צירים כל 5 דק' באורך של דקה.

בשורות טובות! בעיתו ובזמנו.

אני ילדתי יממה וחצי אחרי השלב שלך.

 

 

בשורות טובות ולידה קלה

כאשר יש מים מכוליינים (ההפרשה הצבעונית) יש סיכון כי הפתח פתוח ויכול לגרום לזיהום!!

 

אין לי הרבה ניסיון (אף שילדתי 3 לידות).

 

אך בפעם הראשונה שהיה לי זאת, לא נתנו להשתחרר!! כי זה סיכון!!

 

בכל מקרה, שיהיה לידה קלה בעיתה ובזמנה ותצאי בידיים מלאות!!

ולא ירידת מי שפיר מקוניאלים.

אם אכן זאת ירידת מים מומלץ לגשת לביה"ח

ממצב יותר מתקדם ממה שתיארת... צירים עם פתיחה של 3 ס"מ שנרגעו אחרי קבלת נוזלים+ ירידת הפקק הרירי כמה שעות אח"כ...

אמנם הייתי רק בשבוע 36, אז שמחתי שהלידה נעצרה בסופו של דבר, אך כאמור זה לקח ממש שבועיים מכזה מצב..

יכול לקחת כמה שעות וגם כמה ימים, ואפילו כמו שלי- שבועיים...

לידה קלה!

אם התשובה חיובית- מים מקונילים וחובה להיות בב"יח.

כמו התכווצויות. כלומר, לא כמו, אלא ממש התכווצויות...

לרוב מרגישים אותם גם בגב.

אגב, לפעמים הגוף מכין את עצמו ללידה ע"י ריקון המעיים. בפועל זה אומר שאת הולכת המון לשירותים ושמה לב שיש לך יציאות רכות יחסיתץ

בדר"כ הכאב מתגבר. זה בא בגלים הבטן מתקשה לפעמים זה כאבים גם בגב התחתון.

אקמול לא עוזר.

 

יותר טוב ומתברר שזה היה משהו זמני ולא צירים!!

להעיר אותו אחרי 3-4 שעות ולהניק? 

 

אי אפשר להסיק מהניסיון שלי עם הגדולה יותר שההנקה אצלי מונעת היריון?

 

נלחצתי קצת...

גם אם תעירי יש מצב שזה כבר לא מונע! אף פעם אי אפשר לסמוך על הנקה.

את לא מסוגלת כרגע לעוד הריון וילד אז תמנעי! מה התינוק אשם שאת רוצה לסמוך על ההנקה בשביל למנוע?!

אם את רוצה למנוע, ברור שאת לא יכולה לסמוך. את צריכה לעשות חושבים כמה יהיה לך קשה אם תגלי שאת בהריון. אם זה בלתי אפשרי עבורך- את חייבת למנוע. אולי אחרי חמישה ילדים כבר תדעי פחות או יותר מה הגוף שלך עושה.

בכל מקרה, בעיני אפשר להעיר תינוק. לא באכזריות. אבל לשים אותו ליד השד ולתת לו לינוק. בעיני התינוק לא סובל והבריאות הנפשית שלך חשובה ביותר גם. 

הייתי מונעת איכשהו... נראה לי...

ואם יש לך בחילות תבדקי הריון,

בהנקה אמור להיות עודף תיאבון

 

 

 

  אז זהו שגם יש לי תיאבון ב"ה,

  אבל בערב פתאום אני מקבלת בחילה   לפעמים אוכלת משהו קל וזה עובר.

יכול להיות בחילה מהמזג אויר המגעיל הזה??? (ועל תצחקו עלי, לא מנסה לחפץ תירוצים...)

במיוחד בחודשים הראשונים אחרי הלידה...

תחכי מעט ותראי אם הסימנים מתחזקים או לא...

אני בכל הילדים שלי נכנסתי להריון תוך כדי הנקה.

את כבר בתשיעי אז מה איכפת לך ללדת כבר?

את שני הילדים שלי ילדתי בשבוע 36 ומקווה שאלד את כולם בשבוע הזה...

אבל לא חבל ללדת עכשיו?הבנתי שדווקא בשבועות אלו הם מעלים במשקל הרבה. מעבר לזה אם נעזוב לרגע את העיניין של הלידה מוקדמת ..אמרו לי שזה עובר שיליה. אבל הרופאת נשים שלי כל כך נינוחה לגבי זה ואני כבר ממש מתלבטת כי זה מחמיר מיום ליום

גם לי היה את זה.. זה באמת סיוט וחוץ ממשחה שרופא עור נתן לי וקצת הקלה אין מה לעשות!

זה עובר בערך שבועיים אחרי הלידה.

 

יש לי חברה שהיה לה את זה גם והיא קיבלה מהרופא שמירה לחודשיים.

 

לגבי מה שאמר לך הרופא משפחה זה לא מדויק- יש פעמים שזה נגרם בגלל משהו בכבד שלא תקין ואז זה משפיע על העובר אבל יש פעמים שזה לא משפיע על העובר. זה תלוי!

גם לי היה את זה בהיריון האחרון משבוע יותר מוקדם (אבל מצד שני, לא הגעתי לשבוע 36...), באמת סיוט נוראי.

אני השתמשתי במשחות וקרמים כדי להרגיע, וזה באמת עובר אחרי הלידה (כיומיים-שלושה אחרי).

לא יודעת מה זה זריקת סטרואידים, אבל אמא שלי מספרת שלאחי, בתור תינוק, רצו לתת סטרואידים לזרז את התפתחותו האיטית, והיא אמרה שמזה היא מתרחקת כמו מאש. לא נראה לי שכדאי להכניס סתם חומרים לגוף, מה גם שזה לא יגרום לזה לעבור לגמרי.

בהריון.

 

אני כמובן לא רופאה, ואת חייבת להתייעץ עם רופאת נשים קודם.

 

אבל אם את מסוגלת לחכות עוד שבוע שבועיים, בלי טיפול, ואז לערוך זירוז
(ויש בו סיכון! תמיד יש סיכונים בזירוז לידה! אז חובה לקחת את זה בחשבון!) אז נראה לי שעדיף. סטרואדים זה זועה, ובטח לתינוק כ"כ קטן!

 

כמו שאמרתי יש סיכונים בזירוז וצריך לשקול אילו סיכונים גרועים יותר, אבל לגבי לידה סתם בשבוע כזה, אז אם לידה מתפתחת טבעי בשבוע 36 ומעלה, אין לעובר שום סכנה. הוא יכול להיולד כבר, ומשבוע 37 גם הריאות שלו בשלות לגמרי ברוב הילדים.

 

יוווו. איזה סיטו זה! מאחלת שתרגישי טוב!

 

לידה קלה! אמא ותינוק בריאים ושלמים!

תפקודי כבד ומלחי מרה או משהו כזה.

אני מכירה מישהי שהערכים של זה היו לה בעייתיים ובגלל זה היו לה גרודים. ובסוף עשו לה זרוז.

מערבבים גליצרין ואלכוהול(מבית מרקחת) ומורחים.

תרופת סבתא- היחידה שעזרה לי..

מקל באותו רגע.

אבל אם זה ממש קריטי אני ממליצה להתייעץ עם ד"ר רועי פישר מי-ם הוא מומחה ללשון קשורה בייחוד אצל תינוקות, ויתכן שכן יאבחן את זה כלשון קשורה ויפתח ברגע.. גם אנחנו פתחנו אצלו והחיים השתנו.. אולי תלכו קודם לרופא א.א.ג.. כדאי לבדוק כמה שיותר מוקדם זה חוסך הרבה אח"כ..

בהנקה השתמשתי בקונכיות הנקה של מדלה
וגם הייתי עם יועצת הנקה צמודה.
לא חתכתי לו כלום..

ומזל טוב לך

בנוסף, ייתכן שעם הזמן, כשהתינוק יגדל קצת, הבעיה תהיה פחות מורגשת  

אבל באמת ממליצה לפנות לד"ר רועי פורר - ה-מומחה. 

אני לא רוצה להשמיץ ח"ו, וכנראה שהוא באמת המומחה בתחום בארץ, אבל-

יש אצלו בעיה, ואני אומרת את זה מהניסיון שלי ומעוד הרבה, של "התלהבות יתר" לחתוך בכל מקרה. כמו אצל הרבה אנשים ש"נעולים" על כיוון מסוים.

אני הגעתי אליו רק להתייעצות (אמרתי לו את זה!) ויצאתי משם אמא בשוק עם תינוקת מדממת... זה היה כואב מאוד, במיוחד המתיחות של אחרי, וכשבאתי לביקורת הוא אמר שזה לא ככ טוב ואולי נצטרך לחתוך שוב, כי יש לה לשון עבה וזה יותר בעייתי. אז - אולי תגיד לי לפני החיתוך שיש לילדה לשון עבה, כדי שאני אוכל לשקול ולהתייעץ אם כדאי לחתוך או לא?

אחכ דיברתי עם מישהי מאוד מומחית, מקצועית ובעלת ניסיון, שאמרה לי שברור - כשיש לשון עבה לא חותכים כי זה לא עוזר. 

היא בעצמה כועסת עליו, אבל גם מפנה אליו. כי באמת אם צריך לחתוך - הוא מעולה. יש לי חברות שזה שינה לתינוק שלהן את החיים, בלי הרבה סבל. אבל לדעתי - תלכי להתייעץ איתו עם מישהו אסרטיבי לידך (אמא, אבא, בעל, לא יולדת ביישנית לבד... הוא גם דוס רציני אז בכלל לא נעים לשגע אותו), ואל תחתכי לפני שתשמעי את כל המידע ואולי תתייעצי עם עוד מישהו. בהצלחה.

בהתחלה באתי אליו עם שניים, והוא רק בדק אותם ולא חתך, וגם לא לקח כסף עבור הייעוץ.

אבל כדי לסייג את ההסתייגות מההסתייגות, זו לא פעם ראשונה שאני שומעת שהוא ממהר לחתוך.

בשנים האחרונות, הוא התחיל ללמד את ההורים איך למנוע את האיחוי המוקדם של המקום של הניתוק, והוא ראה שככה יש הרבה פחות ניתוקים חוזרים. אצלנו בעלי היה אחראי על זה (זה לא נעים, אבל לא נורא...). באמת פעם קודמת היינו צריכים ניתוק חוזר (כמובן ללא תשלום, אבל עדיין ניג'וס לנסוע כל הדרך לשם עוד פעם, עם תינוק קטן, אחרי לידה...), והפעם לא, ב"ה.

גם אני שמעתי סיפורים, אך כשבאתי ראיתי שהוא ממש נחמד, מסביר כל דבר לפני שהוא עושה, מוודא שאנחנו איתו.. ידעתי בדיוק מה הולך לצפות לי לפי התיאורים שלו. קיצר אני ממליצה בכ"ז

יותר מידי לבסיס למטה. זה גורם בהתחלה לכך שהתינוק לא יונק טוב (קשה לפספס את זה.. יש מלא תסמינים שמזהים), בהמשך זה גורם לנחירות, "בליעת" אותיות תוך כדי דיבור, גמגום וכו'- הכל תלוי ברמה של הקשירה. (יש כמה רמות, נגיד גם לי יש אבל זה לא משפיע על החיים יותר מידי. לבן שלי היה- והוא לא הצליח לינוק, אז פתחנו, אחיין שלי בן 7- סובל ממש מנחירות ובליעת אותיות כי הלשון שלו ממש קשורה ולא עלו על זה בגיל צעיר..)

 

ככל שפותחים יותר מוקדם (גיל 12 יום ככה עד חודש וקצת) זה עובר בצורה הקלה ביותר והטובה ביותר..  הניתוק עצמו זה סוג של ניתוח קצרצר בלי הרדמה -לא נעים כ"כ אבל זה עובר כמו ברית

 

גם בהנקה שאין לה שום בעיה. כך שגם זה יעבור.

בהצלחה.

רגישות ברור שיש בהתחלה תמיד, זה שהתינוק פשוט לא מצליח לתפוס ולא מצליח לאכול, ועד שהוא מצליח הוא אוכל ממש קצת ומתעייף ואז נרדם ובקיצור הוא צמוד אלייך מהבוקר עד הבוקר שאחריו...

 

וכבר כמה ימים אחרי הניתוק פתאום הוא ישן 4 שעות לילה (!!!!!!) ועושה הפסקות של שעתיים בין ארוחה לארוחה, משהו מדהים!!!!!!! 

 

אם כבר מבצעים חיתוך לעשות את זה אצל רועי אני חושבת שהכי כדאי - הוא הראשון שהתחיל עם זה בארץ ויש לו נסיון טוב, כבר ראיתי כאלה שבאו אליו אחרי שחתכו אצל מישהו אחר אבל לא כמו שצריך...

(גילוי - אני בת 29 ולי הוא עשה את אחד מהחיתוכים הראשונים שלו, בשפה למעלה, כשהייתי בת 10 בערך, זה היה לפני שהוא חזר בתשובה, עם עגיל באוזן... בזכותו השיניים שלי עכשיו ללא רווח ולא בולטות..)

 

אך צריך לדעת שהוא חושב שכדאי לחתוך הרבה פעמים גם אם לא בטוח שזה יעזור להנקה, כי הגישה שלו שזה עוזר לעוד מלא מלא דברים.

בלשון קצרה - לא יודעת עד כמה זה עוזר, מנסיוני הדל זה לא עזר, אבל יש לי את הניסיון רק של הילדים שלי.

 

אצלי חתכתי לשניים, לבת אפילו חתכתי פעמיים את הלשון הקצרה, וגם את השפה למעלה, בגיל חודש ובגיל חצי שנה, אך אני לא רואה ממש שזה עוזר  - להניק לא הצלחתי, היא בת 4 וחצי וקשה לה עדיין להגות את האותיות השיניות, השקדים נפוחים, יש נוזלים באוזניים והנזלת בלי סוף, ונראה לי שאנחנו, לצערי, לפני ניתוח שקדים ואולי גם כפתורים... כך שזה לא פיתרון קסם לכל דבר... אולי יותר כאשר הלשון קשורה בסיב בודד שקל לחתוך, אבל לשון קצרה, צריך לחתוך לכל האורך וזה מתאחה שוב בקלות, כך נראה לי... מצד שני - אני לא יודעת איך היא היתה אם לא היינו חותכים לה... אולי יותר חמור..