פורום הריון ולידה (עמוד 5119)

מחר בע"ה תזכירי לי ואצרף לך כתבה שלי בנושא תאומים

והאם שווה לקחת דולה למרות שיש מי שיתמוך בי בלידה בגלל שזה לידת תאומים וזה דורש יותר התמצאות בעניין?

http://www.yeldimdim.co.il/m-ktvotvsikor/m-ktaryomvlda/m-mamraltaomimm

בשערי-צדק, בניתוח קיסרי לא מתוכנן מראש.

הלידה התחילה בירידת מים ונתנו לי זירוז - בכלל לא בחדר ניתוח אלא בחדר לידה רגיל. בסוף, בגלל שהייתה ירידה בדופק לאחד מהם, העבירו אותי לחדר ניתוח ושם הוציאו אותם.

אני לא מכירה בתי-חולים במרכז, אבל על שערי צדק שמעתי שעדיף ללדת לידות שיש סיכון שיצריכו ניתוח - כי הם לא ממהרים לנתח. מכיוון שזה בית-חולים דתי, והיולדות שבדרך כלל מגיעות לשם מתכוונות ללדת בע"ה הרבה ילדים ודי צפוף, משתדלים ככל האפשר שלא לנתח. (ותודה ליפעת שאמרה לי את ההמלצה הזו בזמנו!) לכן, אולי, במרכז עדיפים לניאדו ומעייני הישועה.

אני אמנם הלכתי לדולה לפני הלידה כדי לעשות את ההכנה ללידה המיוחדת הזו ולקיסרי - אם יהיה (זו לא לידה ראשונה שלי), אך בלידה עצמה היא לא הייתה. גם אמא שלי לא הספיקה להגיע (היא הייתה איתי בלידות הקודמות). בעלי היה איתי (בחדר הניתוח לא), הייתה לי רופאה פרטית, והייתה איתי מיילדת מקסימה ממש, שהייתה כמעט כמו דולה (מבחינת ההרגעה ואולי גם מסאז'ים).

אם את רוצה, אצרף לך את סיפור הלידה שלי. (ארוך מאוד, ראי הוזהרת...)

אין לי קריזה לקורס..אני מעדיפה לקחת כמה שיעורים פרטיים עם בעלי אצל דולה או מיילדת..

ליוויתי לידת תאמים,ויש לי עוד לידת תאומים בקרוב..

כמו בכל לידה גם כאן אפשר לעזור לך ולתמוך.

לידות לרוב לא מתחילות בחדר ניתוח, גם אם מדובר בתאומים.
אבל אולי עושים את זה אם מנח או מצג העובר התחתון נראה "מסובך" יותר.
 
אגב, נכחתי בלידת תאומים מדהימה, ללא ניתוח, ללא תפרים, אבל עם כמה וואקומים - וזה היה מהמם 

 

האם הצבע משתנה מתכהה?

לעניות דעתי אין ממה לחשוש..

ואם את רוצה להיות רגועה יותר תתייעצי עם יועצות הנקה מוסמכות של IBCLC

את לא אמורה לראות שינוי כלשהו. אולי שינוי בצבע, כמו שאמרה יפעת, אבל יכול להיות שלא שמת לב, כי זה איטי.

פטמות ממש שקועות, עד כדי בעיה בהנקה חלילה, הן מאוד נדירות. עם זאת, תמיד מומלץ לעשות הכנה טובה להנקה, כך שאם את לא עושה קורס טוב (פרטי) להכנה ללידה, אני מאוד ממליצה להיפגש עם יועצת הנקה מוסמכת להכנה להנקה, וכך היא גם תוכל לראות אם הפטמות שלך באמת שקועות.

(כלומר, אני מאמינה לך שהן שקועות, אבל אני מתכוונת אם הן עונות להגדרה "שקועות" בקשר להנקה)

בקשר למפגש מקדים עם יועצת - כדאי לברר מראש מה כולל השירות שלה - הסביר הוא שאם תצטרכי עזרה גם אחרי הלידה זה כבר יהיה בתשלום מופחת, ואם תצטרכי רק ייעוץ טלפוני זה יהיה בחינם.

ולמרות שגם אני מאוד ממליצה על הכנה מקיפה עם יועצת מוסמכת IBCLC (חשוב לשים לב שזה התואר, כי לא כל הסמכה לייעוץ הנקה היא טובה), ומבחינתי הייתי מפרגנת אותה לכל אישה לפני לידה, אם בכל זאת את מוצאת שזה גדול עלייך - מומלץ בכל זאת להתכונן וללמוד על הנקה לפני הלידה. מניסיוני, הרבה עוגמת נפש יכולה להיחסך אם יודעים מראש למה לצפות. אפשר למשל ללכת לפורום הנקה בתפוז ולקרוא שם את המאמרים. וכמובן אפשר למצוא חומר טוב בעוד מקומות.

בהצלחה!

ובאמת אני חושבת שהפטמות התכהו במהלך ההריון.. זה סימן טוב?

אבל בטח זה רחוק לכם..

אני גם לקחתי סרזט במשך 10 וחצי חודשים. הפסקתי חודש לפני שמלאו לבני שנה. וכך זה היה:

אחרי שבועיים מההפסקה היה לי ביוץ( לפי הרגשה והפרשות)

אחרי שבועיים נוספים היה לי מחזור מאוד רגיל ונורמלי (אבל יומיים לפני הרגשתי מאוד רע , אף פעם לא הרגשתי כ''כ רע לפני מחזור).

בתום שבעה נקיים טבלתי ונכנסתי להריון ב''ה

 ז''א הבן שלי כבר היה בן שנה.

אבל לפעמים לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו ולוקח קצת יותר זמן עד שהכל  מסתדר.

בהצלחה

הפסקתי, למחרת הגיע דימום ואחרי שבועיים נכנסתי להריון.

 

פעמיים אחרי גלולות, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון

אחרי הלידה הראשונה לקחתי שנה סרזט

 

שלושה חו' אחרי הפסקת הגלולות נכנסתי להריון

 

עוד שלושה חו' הפלה, 

 

עוד שלושה חוד' שוב הריון....

 

זהו.

 

יכול לקחת שנה עד שתכנסי להריון ויכול להיות מיד...

בע"ה הרבה תפילות.

 

ובריאות.

שיהיה בשעה טובה!

הפקק הרירי לא אמור לצאת בבת אחת?

שהכל יעבור בצורה תקינה ובריאה בקלות ובמהירות!!

ואני לא יודעת אם יבאס אותך, אבל זה גם יכול להיות שבוע שבועיים לפני הלידה, בעיקר אם זו לידה ראשונה.

לידה קלה!

ים, ובלילה ילדתי.

כנראה שזה גן היה הפקק הרירי
וכנראה שזה באמת היה התחלה של צירים....

והיום בצהריים זכינו לקבל מתנה מהקבה לכבוד שבת ולכבוד ראש חודש!

נולדה לנו בונבונית קטנה ומשגעת!!!
תודה לכל העונות ובקרוב אצל כולן!!!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה

שתפי אותנו בסיפור הלידה... איפה ילדת?

גידול קל!!

אולי כדאי לעשות בדיקת דם,כדי לגעת איפה את עומדת.

בשורות טובות!

מסתכלת על ניירות ניגוב פנימי? בשביל מה? לא חבל לאסור את עצמך? אם הפדים נקיים את כלל לא אמורה לחפש דימום....

ואני חושבת כמו יפעת, שכדאי שתגשי לבדיקת דם.

 

 

הגדול שלי בן 7 ולא נראה לי שאני הולכת לומר לו משהו לפני שהוא ישים לב בעצמו וישאל...כנ"ל לגבי השאר בגילאים 6,4 .

את ההחלטה הזו קיבלתי משתי סיבות: 1. לדעתי ילדים בגיל כזה עדיין לא מסוגלים להבין שיש דברים שלא מספרים (גם אם אומרים להם בפירוש)

2. וזו הסיבה העיקרית: לצערי מנסיון אישי כואב אחד ההריונות שלי הסתיים בצורה עצובה מאוד והיה לנו מאוד קשה להסביר לילדים מה קרה (הגדול היה אז בן חמש)  באותו הריון אני סיפרתי להם מיוזמתי (הם לא שאלו כלום!!!) בערך בחודש שמיני והם היו מודעים לזה וחיכו... ולאחר שקרה מה שקרה חשבתי שאם לא הייתי מספרת כלום הייתי חוסכת להם ולי בילבול מיותר.

 

בכל מקרה, זה לא רלוונטי לגבי כל ילד בכל גיל, ילדים גדולים יותר יקלטו מהר יותר ואין אפשרות להתחמק...

בהצלחה בכל החלטה שתקבלו! ובשורות טובות לכולם! רק בידיים מלאות!!!!!

 

אבל לעניות דעתי אם הם ילדים לא גדולים במיוחד

אין טעם לספר להם לפני אמצע תשיעי

גם שבועיים בשביל ילדים כאלו נדמים כנצח

הם לא יודעים לחכות בסבלנות כל כך הרבה זמן!!

ילדים מרגישים ש"משהו קורה" ולא מגלים להם, ואז הם מתחילים לחקוב ולדמיין מה זה יכול להיות: אולי זה משהו רע? מפחיד? ילדים נוטים לפחד מהלא ידוע.
אנחנו מספרים: קודם יהיה ראש השנה, אחר כך סוכות, אחר כך יומולדת לסבתא, אחר כך חנוכה, אחר כך יומולדת שלך, ואחר כך התינוק יגיע! ה הםמיודעים למה לצפות, וכמו שאפשר לחכות לחנוכה או ליומולדת, ככה הם מחכים ללידה. מעולם לא נתקלנו בבעיה.
ודברים עצובים הם חלק מהחיים, וילדיםמצליחים להתמודד תחת הכנפיים המגוננות שלו (אם כיאני מודה שאני לא יודעת הד כמה הייתי פנויה לו חלילה הייתי חווה אובדן כזה). גם סבים מתים לפעמים - את זה כבר עברנו למרבה הצער... דרכו של עולם
וחלק מהחיים...
שנשמע רק בשורות טובות בע"ה!

חמודה, את  צודקת שסבים מתים- זה דרכו של עולם. אבל תינוקות שנולדים ואחרי כמה שעות נפטרים.. זה לא!!! אבל ממש לא דרכו של עולם... אז למה לא לחסוך חרדות מיותרות מהילדים בהריונות הבאים? (כל עוד זה אפשרי מבחינת הגיל)

אגב, אני בתור אחות (בכורה)  ל 9 אחים ואחיות לא  זוכרת שום דמיונות או פחד מהלא ידוע, למרות שלא סיפרו על החדשות המרעישות...

אבל כל ילד הוא שונה, וכל אמא תעשה לפי ההכרות שלה עם הילדים ו'תחושות הבטן' שלה...

 

האחות בכי קטנה שלי קטנה ממני ב-8.5 שנים.

אני מעולם לא זוכרת את אמא שלי בהריון.

נראה לי שממש הבנתי מה זה הריון היה בערך בכיתה ב' שלמדנו על שרה אמנו.....

משמע, פחות משנה לפני שאחותי הקטנה נולדה.

 

שה-2 הקטנים נולדו אני זוכרת שחיכיתי לח/ות אבל עד כמה שזכור לי זה היה ענין של שבועיים או משהו כזה, אולי חודש.

אני לא זוכרת שום הכנה מיוחדת. אני גם זוכרת שזה היה נראה לי הנורמה כמו לאכול ארוחת ערב (אנחנו צפופים).

לא זוכרת שאני עשיתי מזה עניין, גם אחרי הלידה..... (כמובן אני מדברת על הרמה המודעת).

 

אני לא מעיזה לשאול את אמא שלי אם הם עשו לנו הכנה כלשהיא.....

 

שנכנסתי להריון שני (אני עכשיו בהריון שני) הבן שלי היה בן שנתיים, גם ככה לא מבין, דיברתי לידו חופשי....

אולי שהלידה תתקרב והוא יגדל אני אסביר לו שאי"ה יהיה לו אחות כמו ל... (ויפרט).

בינתיים כולם מדברים לידו. ניסיתי להסביר לו וגם ככה הוא לא הבין כ"כ....

הם אולי לא תמיד יודעים לבטא את זה אבל הם מבינים.

השניה שלי (שנה ו9) אמרה לי שבוע שעבר "קינוק". שאלתי אותה "תינוק? איפה את רואה תינוק?"

היא הרימה את החולצה שלה והצביעה על הבטן...

הייתי בטוחה שהיא לא מבינה. הגדולה חופרת לה שיהיה לנו תינוק אז היא רצה לכל עגלה ברחוב ומחפשת תינוק,

אבל הייתי בשוק שהיא עד כדי כך מבינה!

אני כבר שמתי לב שבגיל שנתיים יש יחסית פער מאד גדול בהבנה של ילדים.

ממה שאני רואה במעון, משפחה, גן שעשועים וכד'...

 

באמת יש ילדים עם הבנהה כבר ממש של ילדים ומצד שני יש ילדים עם הבנה הרבה יותר נמוכה יחסית.

 

אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר לבן שלי מה זה הריון, לידה וכד'... זה מורכב מידי בשבילו....

 

הוא אולי מבין מה זה תינוק אבל משפט בסגנון: "גם לנו יהיה (בעתיד) תינוק" הוא לא כ"כ הבין.

לא מזמן הרגשתי שהוא התחיל להבין אותי שאמרתי לו "אח"כ" בדברים שמגיעים מיד אחרי השני. גם זה לא תמיד הוא מבין אלא רק אם זה פעולות קבועות.

למשל: "נחליף חיתול ואח"כ נלך למעון", "עכשיו נאכל ואח"כ נתקלח" וכד'... עוד אין לו משש תפיסת זמן וגם לא הבנה מה זה תינוק (ילד ראשון) מעבר לאיך הוא נראה.

 

ותוך זמן קצר, כל מי שצריך לדעת כבר ישמע על כך מהם

גדולים יותר סביב חודש רביעי. קטנים לקראת הסוף או שהם מנחשים קודם.

בהריון האחרון בני 6-7 שיתפתי בערך בחודש חמישי-שישי. כשזה היה בולט.

בהריון השני הבכור היה בן פחות משנתיים. לא זוכרת מתי שיתפתי אבל בטח כמה חודשים מראש כשכבר ראו.

 

נראה לי ממש משונה לשתף באמצע תשיעי או לא לשתף בכלל. איך אפשר להסתיר דבר כזה?

גם הילדים צריכים זמן לעכל את הדברים ולהתרגל לרעיון.

נכון שקשה לחכות אבל מסבירים להם. כמו שהם מחכים ליום הולדת או לדברים אחרים.

אז אומרים ש- הנה מגיע החופש הגדול ואח"כ ראש השנה ואז סוכות וחנוכה ואחרי זה הלידה תגיע... או משהו דומה.

אולי אחרי שכבר היה לי מספיק בטחון בהריון, ולא ספרתי כעובדה אלא טפטפתי את הרעיון (הילדה היתה בת 4)

את רוצה שיהיה לנו תינוק? איפה הוא יישן? למי בגן יש תינוק, בואי נתפלל שה' יביא גם לנו וכו'.

ורק בערך שבועיים לפני הלידה ספרתי לה סופית. 

וזה ממש כייף לילדים!!!!

 

(כשהם היו קטנים יותר חיכיתי בערך לשמיני- כי חשבתי שזה ארוך להם...)

או כשצריך להסביר למה פתאום אסור לקפוץ/לטפס על הבטן

כשלא היה אכפת לי שכל העולם ידע,

בהריון הנוכחי- הגדולה שאלה אותי עוד לפני שסיפרנו אפילו להורים, וכמובן רצה לספר לאחותה..

מה שמדהים זה שהיא גם אמרה אם יהיה לנו בן או בת- וצדקה!

כמו שילד יודע שהיומולדת שלו יהיה עוד זמן מסויים, ולמרות שזה מבחינתו האירוע הכי מרגש בחיים (בשלב זה..), הוא מסוגל להבין שזה אחרי פסח/סוכות/חנוכה.

הילדה שלנו עוד לא בת שלוש, ומחכה לתינוקת (היא החליטה שזו בת..) ויודעת שהיא תגיע כשהיא תהיה בגן חנה (באלול היא עוברת לגן חדש). היא כל היום מדברת עליה, אבל  יודעת שהיא לא תצא לפני הגן החדש.

 

לא תיכננו לספר, זה פשוט קרה, אבל היא מתמודדת עם זה ממש יפה ומתרגשת. ומצד שני, לא כועסת/מתעצבנת שזה לא מגיע.

 

הרבה תלוי באופי של הילד, היכולת שלו לדחות סיפוקים, כמה אפשר לדבר איתו (גיל, רמה, אופי..).

 

שיהיה בשעה טובה!

בהריון השני הבת הגדולה היתה בת שנתיים וחצי היתי ממש בהתחלה ואני ובעלי מאד נרגשים, ישבנו מול המחשב והתחלנו לקרוא על התפתחות העובר באותו שלב והיה כתוב שם שהעובר בגודל של שעועית אז אמרתי לבעלי מגניב יש לי שעועית בבטן, הקטנה שמעה את זה ואת כל מי שהיא ראתה היא סיפרה לו שלאמא שלה יש שעועית בבטן, חשבתי על דרך איך לצאת מזה אז אמרתי שהיא מתכוונת לטבור שלי. שורה תחתונה ספרנו לה בערך בחודש רביעי אפילו לפני שראו בטן פשוט כי רצינו לשמח אותה כי היא כל כך רצתה אחות, ושיתפנו אותה והכנו אותה נפשית להכל והיא קבלה את אחותה בצורה ממש בוגרת כולנו הופתענו ממנה ב"ה.

הן באו איתי לא"ס השני (בשבוע 9) אבל חיכו בחוץ וכשיצאתי מהרופא עם ערימת דפים ותמונות הן ביקשו תמונות של התינוק שבבטן... ומאז הן פשוט ידעו שאחרי היומולדת שלהן אמא תלד תינוק (ולא תינוקת, מה שיצא נכון..)

הן היו בנות שנתיים ו5 חודשים בערך, הוא הולד כשהיו בנות 3 וחודש..

ובתי חולים שתומכים בויב"ק בדר"כ הדתיים.

 

 לי למה אתן חושבות כך ומה באמת ההבדל בין מיילדת לרופא פרטי?

אני גם הייתי במצבך ואחכ הצלחתי ללדת בעזרת ה' 2 לידות רגילות.

צריך לדעת שלכל לידה הבאה יש להביא איך דוח ניתוח. זה חשוב מאוד.

כך ידעו מה עברת קודם ומה מותר או אסור לדרוש מהגוף שלך.

אחרת אין מצב לנסות ללדת רגיל. כך הסבירו לי במעיני הישועה.

גם לי היה ניתוח, ולא זכור לי שהביאו לי משהו כזה..

אני פחות ממליצה על רופא כי כל מה שהוא עושה זה להסתכל על המוניטור.

ולחשוב איך אפשר להתערב רפואי.

מינון נמוך של פיטוצין,לפקוע מים לזירוז.

וואקום או קיסרי.

לעומת דולה שמכינה אותך לפני בבית,ותומכת בך גם בבית וגם בביה"ח ע"י רפואה משלימה.

בשיטות טבעיות לזירוז והרגעה.

 

לפעמים הטעם של החלב משתנה (מחזור?)

כשהיא תהיה רעבה- היא תסכים לאכול הכל

באמת חבל, לא כדאי לוותר!

בס"ד
אני סטודנטית ואני לא כל היום איתה.. אני מההתחלה לא הנקתי מלא ובוודאות לא יהיה לי מספיק חלב.. ולא בא לי שהיא תרעב חס וחלילה..
ואתמול באמת ניסיתי רוב היום רק הנקה ושאוב, והיא בקושי אכלה ורק בלילה, לפני שהיא הלכה לישון חשבתי לנסות לתת לה מטרנה ואולי את זה היא תאכל ובאמת היא גמעה..
באופן כללי, היא לא תמיד אוכלת כזה הרבה והיא צורחת אם היא רעבה באופן קיצוני, אז אני לא רוצה להגיע למצב שהיא לא תאכל מלא שעות כי נראה לי היא יכולה..

זה יגביר את אספקת החלב.

ואפשר לאכול בין לבין כל מיני דברים שמגבירים חלב כמו שקדים.

כששאבתי באוניברסיטה (לפני כחצי שנה) היייתי מקפידה על שאיבות בזמנים קבועים כל 4 שעות בערך. זה די עזר לי.

 

ואולי גם לבדוק אם המשאבה מספיק חזקה

לפעמים הוא מקבל טעם לוואי בהקפאה, אולי זו הסיבה לדחייה.

אם זו הבעיה, שמעתי שפתרון אפשרי הוא להרתיח ולקרר את החלב (לפני ההקפאה או אחרי? לא יודעת), ואז טעם הלוואי נעלם. אמנם קצת חבל להרתיח כי זה הורג חלק מהתאים החיים שבחלב, אבל כשהחלופה היא מטרנה אני בטוחה שזה עדיף.

 

דבר נוסף: אפשר אולי לחשוב על דרכים להפוך את השאוב ליותר מזמין מהמטרנה. למשל - שהוא יוגש בחום גוף והמטרנה קצת קרירה (לא קרה ממש, היא לא בעונש... רק שיהיה טיפה יותר נעים השאוב). או שתוך כדי האכלה בשאוב את גם מלטפת אותה או שרה לה. וכל דבר יצירתי אחר שיעלה בדעתך.

בהצלחה!

אולי זה צירים מדומים?בירקסטון איקס?

מה זה אומר?

הייתי בבדיקות והכל אין משו שיכול להעיד שמשו לא תקין

אני אחרי שלושה הריונות שמגיעה תמיד עם צירים של התייבשות ואף פעם לא רואים את זה בסטיק של הבדיקת שתן ותמיד האינפוזיה עזרה.

 

(בפעם האחרונה הייתי צריכה להתעקש איתם שיביאו לי- והם טענו שאני לא מיובשת ורצו לאשפז אותי בגלל הצירים, אני אמרתי להם שקודם יביאו אינפוזיה ואז נדבר. הביאו אינפוזיה והצירים הפסיקו.)

בדיקת שתן,תרבית,היה עירוי היה מוניטור אולטראסאונד,הרופאה בדקה פנימי ואמרה שהיא מרגישה התכווצויות..
וכל הבדיקות היו תקינות חוץ מזה שאמרו שיש כדוריות לבנות בשתן שלפי בדיקתי לא קשור לצירים..

כאבים בהיקף התחתון של הגב והבטן לא..

בע"ה

 

אולי כדאי שתשאלי שוב את הרופא לכוונתו השלמה.

ישנו מעקב דווקא בזמן הווסת (מומלץ לבוא ביום השלישי למחזור)

וישנו מעקב נוסף באזור הטבילה וזה בד"כ לבדיקות הביוץ..

 

הבדיקה נעשת בד"כ ע"י אולטרסאונד פנימי (בדיקה לא כ"כ נעימה, צריך להתרגל), אפשר גם לנסות לבקש ע"י אולטרסאונד חיצוני (צריך לשתות 5 כוסות מים לפני ולחכות 20 דק'), אך בדרך זו הדיוק פחות אמין וגם לרוב הטכנאיות מסרבות.

 

בהצלחה לך!!

 

בע"ה

 

מבחינת טומאה וטהרה- הטבילה, הבדיקה משפיעה?

 

 

כמובן- אם מדובר בסוג הבדיקה הנ"ל ואין גורמים נוספים ביכולתם להשפיע..

זה יכול להראות על בעיה כמו רעלת הריון..

אולי רק תלכי לאחיות והן כבר יאמרו לך מה לעשות?

זה מסוכן? לשאול מישו?

לא ממש נקי, אם ממשיך צריך לבדוק יותר לעומק,

לחץ דם, בדיקות דם לתפקודי כבד וכיליה, איסוף שתן לחלבון ועוד..

תעקבי יותר בתשומת לב

וזה היה פלוס אחד וירד לעקבות.

זה לא קשור לנקיון!!! אני מתרחצת קודם ורצה לאחות ומנקה גם עם מגבון חיטוי.

אבל הרופאה שלי רגועה אמרה שלא לדאוג. וזה טבעי. היא צודקת?

ואם לא- מה אני צריכה לבקש? איזה בדיקות? מה זה יכול להראות?

יש נשים (הרוב) שיש להן הפרשות בהריון וזה ממש בסדר וזה בדרך כלל החלבון שיש בשתן. אני ילדתי כבר שני ילדים בריאם ומתוקים בלי סיבוכים ובלי רעלת ברוך ה'!!! והשלישי בדרך בעזרת ה' וכל הריון כשאני עושה בדיקה של סטיק זה מראה שיש לי חלבון בשתן. אז לא נראה לי שיש לך מה להלחץ. בהצלחה

נקודות קטנות יותר אדומות מאורכות כאלה באמת בעיקר בצדדים ומאחורי הברך. אבל לא חשבתי שזה ורידים וזה גם לא כואב לי... מעניין מה זה

זה דווקא לא בשבילי,

אבל כן רעיון למתנה למישהי בהריון... 

חשבתי שזה יכול לפנק קצת רגליים עייפות...

(ככל הידוע לי היא לא סובלת מורידים)

אף פעם לא היה לי דימום השתרשות.

לא יודעת מה זה בכלל.

 

(כמו מחזור???)

כששמעתי את זה.. לי זה נשמע כ"כ לא נעים, מי רוצה להיות לבד ברגעים כאלה, לחוות לבד את הכאבים ולהבדיל את ההתרגשות שאחרי..?

 

אבל האישה הזאת אמרה לי שהיא העדיפה להיות לבד, אז כנראה יש פה הרבה עניין של אופי.. 

ואפילו מעדיפות את זה - וזה לא מתוך השלמה של חוסר ברירה.

אם מכינים מראש שמרטפית ונוסעים ללדת בשעות שנורמלי שהיא תבוא, תלוי גם מיהי ומה מצבה המשפחתי אז זה טוב שהבעל בא,  אבל אם זה ממש בשעות תקועות נראה לי עדיף שהבעל יהיה איתם, כמובן למי שמתאים לה ללדת בלי בעלה.

פשוט זה קשבה למצוא שמרטפית ולבנות עליה שתסתדר עם כולם, ואנחנו גרים רחוק מסבא וסבתא.

ורק בלידה הראשונה גם אמא שלה היתה . כל שאר הלידות היא היתה לבד. כי אבא שלי שמר על שאר הילדים.

יש אומרים שככל שהבעל רחוק יותר, הלידה קלה יותר

 בכל אופן, אצלי זה היה קל, קצר ועם מיילדת מקסימה.

אני בטוחה שה' דאג לי כי פחדתי להיות לבד

זה עניין של אופי,

אבל אני צריכה ש-ק-ט!!!

אז אני הולכת עם בעלי לבי"ח (עניין של 1/2 שעה הליכה.

בעלי אמור להיות איתי אבל בפועל הוא יותר בחוץ מבפנים (הריח, הצוות והמכשירים לא עושים לו את זה)

ואני והקב"ה לבד בחדר השקט.

רב הלידות הצלחתי ממש להרגיש בחוש איך הקב"ה נמצא למרשות היולדת.

 

 

אני.3 פעמים הייתי לבד והיה בסדר,אבל אני יולדת יחסית מהר.בעלי שמר על ילדים

הוא נסע לשים את הילדים אצל חמותי והגיע כשהתינוקת כבר ינקה

האמת שבכלל לא הפריע לי...

נראה לי שבכל לידה אני יותר ויותר "לבד" - מבחירה.

אבל בלידות הראשונות היה מאוד מאכזב אותי אם הוא היה מפסיד, וגם מאוד נתמכתי בו בלידות הראשו0נות

מצד אחד - אם גרים רחוק מההורים, וככל שיש יותר ילדים בבית - יש יותר שקט נפשי אם אבא נשאר איתם ולא בייביסיטר אקראי. מצד שני - גם היולדת זקוקה לתמיכה וסיוע ברגעים האלו.

 

לכן לא הייתי נוסעת לגמרי לבד אלא מנסה לקחת איתי אחות/חברה/תומכת לידה/כל אחת אחרת שאני סומכת עליה ומרגישה איתה בנוח, כדי שתיתן גב בדברים הקטנים והגדולים - לנהוג במקום היולדת, למלא בקבוק מים, לקרוא לאחות אם יש צורך, להיות ערנית למה שמתרחש, לעדכן את הבעל בזמן אמת שהכל בסדר, לשמור על האינטרסים של היולדת במקרה של צוות רפואי לא נחמד וכו'...

שלאחת הלידות בעלה לא הספיק להגיע לפני שיצאה התינוקת.

עד היום היא לא גילתה לבתה (כבת 20) שאבא לא היה בלידה שלה...

 

ואני אישית - לא מסוגלת לחשוב על ללדת לבד. או בעל או אמא - ועדיף שניהם...

אני ממש מכירה את הכאבים הללו!

שמונה חודשים לקח עד שהכאבים עברו לי לגמריי.

הייתי אצל רופא והוא אמר לי שלא הגיוני שעדיין כואב לי! אך לא הייתה שום סיבה אחרת.

בסוף זה פשוט עבר..

אם גם לי כואב.

לי לא כ"כ, ולה יש הרבה כאבים כאלה, והיא ילדה לפני חמישה חודשים  בערך.

אחרי פחות מחודש כבר לא הרגשתי כלום. כנראה שיש כל מיני טכניקות של ניתוחים. היום כבר לא נשאר לי כמעט סימן לזה.... וב''ה עכשיו אני כבר בהריון(שבוע 4)    

מקווה שבע''ה הפעם אלד בלידה רגילה

בחו''ל

גם לי תמיד יש העדפה....

 

אני כל כך רציתי בת... ובעלי כל כך רצה בן.

אני רציתי ת'אמת בגלל הבגדים והתכשיטים הפצפונים וכל המתיקות... אז מה אם זה תינוקי? מותר לי!

ובעלי רצה בן בגלל הפדיון...

ובסוף בעלי ניצח 

ופתאום התחלפו לי כל המחשבות ואני כבר מדמיינת לעצמי בן מתוק כזה ושובב חחח

זה לא אומר שפעם הבאה אני לא ירצה שוב בת...

 

 

לנו לא יהיה פדיון אנחנו כהנים 

אבל פשוט יש לנו כבר שם מקסים לבת [שתהיא בעניין אני רק מתחילה שבוע 8 חח ]

ולבן פשוט אין בעלי אוהב שמות מכוערים 

בכלל. זכותך כאישה לרצות חברה קטנה בבית. אני מתקשקשת עם הבת שלי, והיא כזו ליידי קטנטנה וגנדרנית שזה פשוט ממיס וקורע מצחוק.

 

לי יש גם שאלה.

האם זה קטנוני שאני מעדיפה עכשיו בן כי..... חוששת שתהיה בין שתי בנות תחרות?

הבכורה שלי יפהפייה אמיתית- לא רק כהגדרתי המאוד אובייקטיבית כמובן- ולא יודעת במה זכיתי-  אלא פשוט מהפנטת ומושכת עיניים וחיוכים ותגובות בכל מקום שאנחנו מגיעים.

מלבד זאת, היא סופר סטאר, מלכת המעון והבניין, שנונה, מצחיקה, שובבה, זריזה, פשוט מושלמת.

קשה לי לדמיין מישהי שתעמוד בסטנדרטים שלה, מדאיג אותי שזו תהיה בת מתוקה ומהממת, אבל לא כמוה, ותקנא בה....

 

קטנוני מצידי או הגיוני?

הולכת עם 2 הבנות שלי ברחוב אנשים צוחקים שעשיתי "העתק הדבק"..

2 ג'ינג'יות מהממות!

כמובן שיש מריבות מידי פעם(בנות 2, ו-3.5) אבל זה כ"כ מקסים לראות איך הן דואגות אחת לשניה ומשחקות יחד ומשתוללות יחד.. לא חושבת שזה במובן של תחרות. גם האופי שלהן כ"כ שונה.

גם לי יש אחות אחרי והיא החברה הכי טובה שלי.. מקווה שגם הן יהיו ככה!

אוהבות אחת את השניה, משחקות יחד ולבושות כמובן אותו דבר.
לדעתי, אין כמו 2 בנות רצופות.

עכשיו אני מאוד רוצה בן, נחכה ונראה מה יצא...

בס"ד

 

לנו יש טילון מצויין של צי'יקו דגם ליט וואי- קליל, נוח,  נשכב, גגון מעולה, מתקפל הביד אחת למטריה, צבעים יפים,

בבאזר שטראוס הוא עולה 400 ש"ח [אפילו שמעתי שמחיר שלו ירד בנתיים]

מעולה!!!!

חשבתי שזה בערך מחיר ממוצע בין הפשוט ליקר מאוד..

ואיפה יש חנויות בירושלים?

אני מכירה רק את חסדי שמואל. אבל כפי שזכור לי, הרבה מהעגלות שם הן שחורות ואנחנו רוצים צבע חי ושמח..

זה היה הדדם היחיד שהתקפל מטריה וגם ירד לשכיבה מלאה ולי זה היה מאד חשוב.

שווה להסתובב בחנויות, לראות את ההבדלים ולהחליט מה הכי חשוב לך. זה מאד אישי!

 

יש בבזאר שטראוס (בפסגת זאב ובגבעת שאול) מעט עגלות, יש בייבי נטו בכנפי נשרים,

יש נסיכונת לא זוכרת בדיוק איפה- אבל במלקט באזור החרדי,

דוקטור בייבי ומוצצים בתלפיות.

זה מה שעולה לי בראש עכשיו...

דווקא שם יש מחירים בטווח שאת מחפשת ומבחר של עגלות טובות. זה ממש ליד קניון "האחים ישראל"

דברתי עכשיו עם חברה, והיא אמרה לי שבאמת אפשר למצוא עגלות במחיר נמוך יותר (לא ידעתי שעגלה טובה יכולה להיות גם במחיר של סביב ה-400 ש"ח. חשבתי שזה רק אלו המתפרקות). אז לאיזה חברות יש טיולון במחיר כזה?

 

אני פשוט הולכת לאיבוד מרוב אי הבנה בתחום..

מסקר שלנו- הכי זולים.

כל הכבוד לך על הגישה הבריאה והשמחה.

ובטוח שהקב"ה סידר לך מה שהכי טוב לך!!

ובנוגע לחמיך וחמותך- אם תהיי בטוחה בעצמך ותשדרי את זה הם לא יעיזו לאמר מילה. אנשים מרגישים מה אנחנו משדרים, אולי גם את עדיין חושבת שזה לא צעד נכון. אם באמת את עדיין לא שלמה עם עצמך הם ירגישו את זה ובאמת יכולים לעשות לך פרצופים. תהיי ברורה עם עצמך רגועה ושלוה וכך גם הם יסתכלו על הדברים.

ועוד שאלה קטנה- מאיפה הם יכולים לדעת שלא לקחת מניעה? אולי לקחת ונכנסת בטעות? לא צריך לספר כל דבר. ומותר לשקר לדעתי בנושא הזה או לפחות לטשטש את האמת.

תרגישי טוב!

תגידו להם- בעלך, לא את צריכה להתמודד. שזה עניין שלכם בלבד.

הדגשתי שהם יחשבו, לאו דוקא יגידו, ובכל זאת...

 

בדיוק כמו שכתבת.

הם יחשבו כנראה בכל מקרה שאתם לא אחראים וכו'.

חשוב מאד להגיע עם ביטחון עצמי, מתוך ידיעה שאת רוצה את ההריון הזה (הרי חלילה לא תפילי בגלל מה שהם חושבים, נכון?)

לבוא יחד עם בעלך (הוא הבן שלהם ויש לו חלק שווה בתינוק הזה!)

להציג את זה כשמחה גדולה, "תראו איזה יופי יהיו לנו שנתיים הפרש,נכון שזה הפרש אידיאלי?!"

לבוא כאילו מלמעלה, כלומר לא לזלזל בהם חלילה אבל לא לבוא מעמדה של מגננה.

לא עשיתם שום דבר רע ואין לכם ממה להתגונן.

ב"ה יש לכם שלושה ועוד אחד בדרך.

הוא בא בהפתעה וכנראה שה' יודע שאתם מסוגלים ולכן נתן לכם את ההריון הזה.

יכול להיות שהם יציגו לכם שאלות של "איך תסתדרו" והכוונה תהיה כנראה כלכלית וגם חלוקת תשומת הלב בין כולם.

תכינו לכם רשימה של תכנון שתוכלו להציג, זה יעזור גם לכם להתארגן נכון אחר כך מבחינה כספית.(תראו חשבנו שהוא יעבוד כך וכך ואני בינתיים בחופשה אז יורדת ההוצאה על הצהרון וכו' וכו'). ולגבי תשומת לב ונטל עבודות הבית- עם כל ילד נוסף לאמא מקום בלב.

תחשבו מראש אם יש לכם אפשרות לעזרה בבית או בשמרטפות אחרי הלידה מיד.

ככל שאתם תבואו ממקום של שמחה בהריון הזה ובדעה מוצקה שהוא כאן והוא נשאר וזה התינוק שלכם שה' נתן לכם, יהיה לך יותר קל להתמודד.

 

 

 

אני עוברת את אותו הדבר , נכנסתי להריון "בטעות" כמו שאומרים. (עם מניעה...!!)

כולם היו בטוחים שאני אקח פרק זמן ארוך כי היה לי הריון קודם קשה ויש לי עוד 4 ילדים בבית.

איך שמשדרים את זה כלפי חוץ לא בגמגום, בשמחה ובאסרטביות עם לתת הרגשה שזה עניין אישי שלי ושל בעלי בלבד!!!

ונשמח לקבל עזרה ממי שמוכן.....

בכל אופן תרגישי טוב ומקוה שהכל יסתדר!

 

את צריכה לתת רק לעצמך.

להם את פשוט מספרת על ההריון.

לא חייבת להם תשובות ותרוצים.