מחר בע"ה תזכירי לי ואצרף לך כתבה שלי בנושא תאומים
בשערי-צדק, בניתוח קיסרי לא מתוכנן מראש.
הלידה התחילה בירידת מים ונתנו לי זירוז - בכלל לא בחדר ניתוח אלא בחדר לידה רגיל. בסוף, בגלל שהייתה ירידה בדופק לאחד מהם, העבירו אותי לחדר ניתוח ושם הוציאו אותם.
אני לא מכירה בתי-חולים במרכז, אבל על שערי צדק שמעתי שעדיף ללדת לידות שיש סיכון שיצריכו ניתוח - כי הם לא ממהרים לנתח. מכיוון שזה בית-חולים דתי, והיולדות שבדרך כלל מגיעות לשם מתכוונות ללדת בע"ה הרבה ילדים ודי צפוף, משתדלים ככל האפשר שלא לנתח. (ותודה ליפעת שאמרה לי את ההמלצה הזו בזמנו!) לכן, אולי, במרכז עדיפים לניאדו ומעייני הישועה.
אני אמנם הלכתי לדולה לפני הלידה כדי לעשות את ההכנה ללידה המיוחדת הזו ולקיסרי - אם יהיה (זו לא לידה ראשונה שלי), אך בלידה עצמה היא לא הייתה. גם אמא שלי לא הספיקה להגיע (היא הייתה איתי בלידות הקודמות). בעלי היה איתי (בחדר הניתוח לא), הייתה לי רופאה פרטית, והייתה איתי מיילדת מקסימה ממש, שהייתה כמעט כמו דולה (מבחינת ההרגעה ואולי גם מסאז'ים).
אם את רוצה, אצרף לך את סיפור הלידה שלי. (ארוך מאוד, ראי הוזהרת...)
ליוויתי לידת תאמים,ויש לי עוד לידת תאומים בקרוב..
כמו בכל לידה גם כאן אפשר לעזור לך ולתמוך.
לידות לרוב לא מתחילות בחדר ניתוח, גם אם מדובר בתאומים.
אבל אולי עושים את זה אם מנח או מצג העובר התחתון נראה "מסובך" יותר.
אגב, נכחתי בלידת תאומים מדהימה, ללא ניתוח, ללא תפרים, אבל עם כמה וואקומים - וזה היה מהמם 
של על מה לדבר
אבל יכול להיות שזה תלוי חברה.
אגב גפ ברשתות שמעתי לא מעט אושיות שמדברות על בחילות, על הורדת הילוך בחןדשים הראשוניפ להריון בגלל הקושי, על לידה ומה שקורה אחריה.
אני לא חווה כמוך את הדברים.
הרופאת קשב המליצה לקחת מלטונין. אמרה משהו על להזמין באינטרנט, חשבתי כדי להוזיל עלויות. עכשיו אני רואה שבישראל התרופה לא מיועדת לילדים.
מישהי יכולה לעשות לי סדר?
הילד גם ככה חושש לקחת ("אני כבר לוקח יותר מדי תרופות")…
לא נותנים לכל אחד לקנות...
שצריך אישור מיוחד מתחת לגיל 55.
שכנעה אותי שלא כדאי לתת לילד הורמונים…
אוף, למישהי יש רעיון אחר? הילד (בן 10) פשוט לא נרדםםם. גם בימים עם ריטלין וגם בימים בלעדיו
דוד שלי רופא ילדים בארהב.
שם זה חוקי מגיל שנה או שנתיים...
שניםםםםם שאני מכירה ילדים שלוקחים וזה עוזר להם.
יש מלטונין ממקור טבעי. שזה יותר טוב.
יש בבתי טבע וכאלה.
לשים לב לקנות מינון מותאם לילדים.
אפשר לנסות דברים טבעיים אבל
לזכור שגם חוסר שינה אצל ילדים יש לו השפעה שלילית לטווח ארוך.
אני מחזיקה בבית ונותנת לילדים בהתחלות של שגרה כדי להתאפס מחופש חגים וכו.
הרבה פעמים אחרי כמה ימים של שינה טובה הגוף מסתנכרן ולא צריך להמשיך לקחת...
אז לדעתי אפשר לסמוך על זה,
לנו לפני כמה שנים רופא מומחה לבעיות שינה המליץ על מלטונין למתבגרת, אמר שקניה שלו בארץ מורכבת מאוד מבחינה בירוקרטית, ולכן עדיף להזמין מארה"ב (הזהיר לא להזמין מסין).
אנחנו הזמננו מאתר iherb.
יש יום אחד בשבוע , אחד !! שאני עובדת מחוץ לבית והוא עם הילדים, אני ארבעה ימים עובדת מהבית ועוד יום אחד נוסעת למקום ממש רחוק לעבודה שלי .
תמיד יום לפני הנסיעה אני מאפסת את הבית קומפלט (בכללי אני זו שאחראית על תחזוקת הבית מתי שיש לי הפסקה בעבודה וכו זה כביסות כלים ארגון , לפעמים הכנת אוכל, מצעים וכו).
אתמול חזרתי אחרי יום עבודה ארוך פלוס קניות שעשיתי כבר לשבת, באתי לבית חורבה- אוכל שהכין לילדים על השיש , סירים על הפינת אוכל וכלים, רצפה לא נקייה אחרי שאכלו, סל כביסה מפוצץ וכו. עכשיו לא משנה שזה בדיוק חצי שעה להרים את הלכלוך , ועוד ביקשתי ממנו כשהייתי בדרך חזור שלפני שהוא מרדים אותם שיארגן קצת כי אני ממש עייפה ולא באלי מחר להתחיל את הבוקר באיפוס מאסיבי של כלים מסריחים וכו (אציין שעוד שבוע וחצי בע"ה מתחילה תשיעי וגם ככה מנסה לסחוב את עבודות הבית סלש הקריירה סלש היחס לילדים).
בקיצור לא עשה באתי ראיתי אותו ישן עם הילדים ואז הוא התעורר להביא את הקניות מהרכב ולא היה באלי להחליף איתו מילה פשוט השתבללתי ונכנסתי לישון, גם ככה הייתי על 4.5 שעות שינה מלילה קודם כי הילדים התעוררו לנו זוועה משיעולים וצמא וכו .
ועוד לבוא לבית כזה אחרי שהשארתי קו אפס פשוט ריסק אותי , לפני יומיים הוא יצא עם חברים לבילוי ישר אחרי העבודה ואני הייתי לבד עם הילדים כולל איסוף מהגנים וגם חברה שבאה לבן שלי , ותקתקתי את כל הבית הוא חזר לבית מדוגם וילדים ישנים ואוכל שהיה במקרר , אז כאילו בסדר אתה גבר ולא מפריע לך כמוני הניקיון אבל אתה לא רואה שאני משתדלת כל יום להחזיק פה שיהיה לנו נעים? קל וחומר כשביקשתי ממך בחזור לעשות את הארגון הזה לפני שאתה מרדים את הילדים (זה לא שהוא ישב איתם שעות עכשיו כן? תקע להם סרט ופשוט כנראה נח לו , שזה בסדר אבל כאילו נחת אז תתן יד יש פה מישהי שעבדה ברצף מהבוקר והלכה אח"כ לקניות פלוס מלא שעות נהיגה ).
ואני עצבנית גם הבכור שלי משתעל והוא הרדים את הילדים במיטה שלנו, שזה גם מעצבן אותי הלך לישון בחדר שלהם כמו רווק ואני כל שנייה קמה מהשיעול של הילדים, אני יודעת שהוא לא התכוון וסתם היה לו נוח להרדים אותם פה כי המיטה גדולה יותר אבל ביקשתי !!!! כשבאתי , שתעביר אותם לחדר שלהם.
אוף וכל השבוע בקושי הספקנו להחליף מילה וממש רציתי אתמול שיהיה לנו ערב כיפי והכנתי את עצמי לפניות נפשית אליו למרות שחזרתי גמורה אבל המראה של הבית שבר אותי, ועכשיו עוד הוא נעלב כי במקום להעריך שהיה עם הילדים לבד אני מתלוננת על הבלאגן, אבל מי מעריך את זה שאני ארבעה ימים זאת שמפזרת ואוספת ומתחזקת כשהוא בא ב18 בערב מהעבודה ??? ואני גם עובדת במשרה מלאה ועוד בהייטק אז מלא פעמים משלימה בערב חורים שנוצרים לי כתוצאה מזה שאני זאת שיותר זמינה לאסוף
את
הילדים וכו .
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
אין בעיה שתדברי בטלפון מדי פעם אבל הצלצול שלו, יואו...
וגם, תזכרו, כשאת ילדת הרגע ומלאה באדרנלין יש לידך בחדר מישהי שילדה אתמול ומבחינתה עכשיו לילה וזמן לישון (זמן נדיר וקצוב גם ככה עם הנקות וביקורי אחיות ורופאים).
(מזכירה גם לעצמי, לפחות אני נכנסתי לחדר עם עוד יולדות בבוקר אז לא הפרעתי לאף אחד בלילה)
לפני 11.5 שנים, ערב שבת הגדול, נולדה מלי בשעה טובה!!
אבל לאמא של מלי, היה חשוב לספר את אותו סיפור 40 פעם ביום!!
זה היה כזה בלתי!!
אני זוכרת עד היום את הטקסט שהיא היתה מספרת שוב ושוב ושוב..
סביר שהיא לא שמה לב וזה יהיה בסדר מבחינתה לשים על רטט..
ומזל טוב!!
יש במדינה בערך 10 נשים שאני מכירה היטב את סיפור לידתן לפרטי פרטים.
הן היו איתי בחדר וסיפרו שוב ושוב לכל החברות ונאלצתי להקשיב, לפעמים מעניין, לפעמים רק רציתי לישון.
אף פעם לא הערתי, אבל מסכימה עם מי שכתבה שכדאי לומר לה... זה מה שהייתי עושה ממרומי גילי כיום. למה שתסבלי?
ומזל טוב...
היה לי עכשיו הכתמה ורודה קלה בניגוב.
אני כנראה משהו בין שבוע 6 ל 7, עוד לא יודעת כי היה ביוץ מאוחר ויש לי אולטרסאונד ביום שני.
התייעצתי עם המוקד ואמרה שלא קריטי להיבדק היום ואפשר גם ביום ראשון. אממה, איפה שאני גרה אין ביום ראשון איך להיבדק..
עד כמה זה נורא לחכות לבדיקה בשני..? יש לי אפשרות ליסוע גם מחר למרחק של שעה נסיעה לרופא בעיר אחרת..
מה אתן חושבות?
ואם יש פה מישהי עם סיפורים מעודדים, אני אשמח ממש לשמוע כי אני מאוד מאוד מודאגת 
זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.
עד שבוע 8.
חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.
אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.
והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..
תודה לה' לי ולעובר שלום😊
מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️
פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.
אני אישית הייתי מחכה ליום שני.
גם לא חושבת שקריטי להיבדק.
היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.
מקווה שגם אצלך
לי היה דימום שכן הצריך פד ,בערך סביב האיחור וגם אחכ . והרופא ממש זלזל , אמר שרואה המון כאלה. ואמר שלדעתו בשלב הזה גם ככה אין מה לעשות אז לא לבוא. אני מבינה שיש עוד גישות כנראה אבל הוא מנהל מרפאה, די מומחה .
הסתיים ב"ה בידיים מלאות .
בשורות טובות
לא תמיד רואים דופק בשלב כזה.
וגם הכתם שהיה לך- ממש תואם בתיאור שלו לדימום השתרשות: בצבע, בכמות, בשבוע ההריון ובמשך שלו.
שיהיה המשך הריון בריא ורגוע.
לא רוצה שתזהו
נשואים כ15 שנה
בעלי מתוק ומהמם חסדי ה'
הנקודה. הילדים לא אוהבים/מעריכים אותו
ההעדפה אלי היא בוטה ובולטת
עכשיוממצד אחד זה הגיוני אני הרבה יותר שעות איתם
מצד שני
הוא לגמרי נוכח בבקרים ובערבים.
אז זה לא אבא של שבת.
כל דבר שהם צריכים או רוצים. פיזי טכני רגשי יפנו אלי.
החל מתעזרי לי לסגור שרוכיפ ןעד לספר מה היה בבית ספר.
הם גם ממש מבקשים לפעמים. שאת תכניסי אוותי למיטה לא אבא.
ואפעם לא הפוך.
יש לי מלא דוגמאות.
בשורה התחתונה, הוא לא כתובת להם.
והוא אבא מתוק באמת.
אמנם לא אופי של איש חינוך. אבא אוהב אותם בכל ליבו ממש ורוצה בקרבתם.
אני מחנכת ביסודי מרגישה שזה נותן לי מלא מיומנויות מול הילדים בבית.
כן מציינת שהוא ביקורתי אליהם ןמעיר הרבה. יכול לכעוס ממד לפעמים. יחסית אלי. בעולם בכללי הוא נראה לי ממש בנורמה לא משהו קיצוני
דיברנו על זה ביננן מעבר לזה לא יודעת מה לעשות. .אפעם לא מעירה לו ליד הילדים ובכללי מאד מנסה לייקר את מקומו, תשאלו את אבא מה הוא אומר, מה שאבא יחליט, תפנה לאבא...
בשורה התחתונה זה לא עוזר.
לפעמים כשהוא נכנס הביתה בערב מהעבודה הם בכלל לא מרימיפ עיניים אליו. מגדול ועד קטן.ןאני צריכה לדחוף לזה
בקיצןר. אני רוצה שהם יאהבו וירצו קשר איתו. לא יודעת מה ואיך לעשות. אודה לתובנות
לשחק איתם? לקרוא סיפור? לצאת איתם לזמן איכות של אחד על אחד?
מפריע לו שזה המצב? הוא רוצה קשר משמעותי יותר עם הילדים?
ממש קפץ לי שכתבת שהוא ביקורתי כלפיהם ומעיר הרבה ויכול לכעוס ממש.
כעס זה הדבר שהכי מרחיק, הוא ממש שם חומה, ואצל ילדים זה חזק הרבה יותר. וכשיש כעס וביקורת בלי נסיונות גישור על הקושי שהיה ובלי השקעה משמעותית מצידו בקשר איתם, ברור שהם יתרחקו ממנו ולא יהיו מעוניינים באינטראקציה. גם אם בעינייך זה לא מגיע לו ויש לו הרבה תכונות טובות.
מותר לכעוס לפעמים, כולנו בני אדם, השאלה היא מה קורה אחרי זה. אם אנחנו מבינים שקרה פה משהו לא פשוט ואז מחבקים ומפייסים ומתקרבים מחדש, או שמשאירים את זה ככה. כנ"ל לגבי ביקורת והערות. חשוב מאוד ללמוד איך לתקשר עם הילדים באופן מכבד ומקרב, כמו שאנחנו לא נעיר ונבקר ונגיב בכעס כשמדובר על אנשים בעבודה או על מבוגרים אחרים, כך נכון להתייחס גם לילדים. בעיניי ההורות לא נותנת לנו זכות להתנהג באופן שלא היה עובר כשמדובר על אנשים אחרים. הצורך לחנך לא נותן לנו זכות להתנהג כלפיהם בחוסר כבוד. וזה גם ממש לא החינוך שהיינו רוצים להעביר להם, אבל בפועל הרבה הורים מתנהגים ככה בלי לשים לב. ואולי זה מחוסר מודעות וממוסכמה חברתית לא תקינה וחוסר הבנה שדרך ארץ זה גם כלפי הילדים שלנו.
אני בטוחה שבעלך הוא אדם טוב ושהוא לא רוצה לפגוע, פשוט חינוך זה דבר שחייבים ללמוד. וגם צריך לזכור שהילדים הכי מפעילים אותנו ולוחצים לנו על הנקודות הפגיעות, אז בלי ידע והכוונה נכונה הגיוני שנצא משליטה לפעמים ונגיב באופן לא נכון.
נשמע שאת יודעת לתקשר נכון עם הילדים והוא לא כ"כ. אולי תחשבו יחד מאיפה הוא יכול ללמוד על חינוך ולקבל כלים שישמשו אותו ביומיום. אי אפשר רק לומר לו אל תכעס או אל תעיר בלי להסביר לו איך כן נכון לדבר עם הילדים ואיך לפעול במצבים שמאתגרים אותו.
האחריות על הקשר עם הילדים היא שלנו, לא של הילדים. מצוין שזיהית איפה הבעיה וב"ה יש הרבה מקורות מידע וגישות חינוכיות שאפשר להתחבר אליהן וללמוד מהן, רק צריך שתהיה מוטיבציה והבנה כמה הנושא הזה חשוב. עם כל הכבוד לאמא, אין תחליף לאבא וחבל בשבילם ובשבילו שהקשר הזה לא מתממש כמו שהוא יכול להיות.
שקצת הייתי במקום של הילדים שלכם,
ולדעתי אפשר לחזק את הקשר עם אבא עם יותר אטרקציות משותפות אולי אפילו אחד על אחד עם אבא או רק עם אבא.
אגיד עליי, הביקורת שאבא שלי העביר לי והפעמים שהוא כעס עליי נצרבו אצלי עמוק וגרמו לי לתחושת מרחק. ההרגשה שלא יבין אותי גם אם אשתף..
צריך לבוא ממש לקראתם ולשאול מה שלומם, להכין להם דברים שאוהבים לאכול וכו..
בבית של ההורים שלי יש חד משמעית העדפה לאמא, מאוד דומה למה שאת מתארת פה. אבל גם אבא שלי באופי הוא פחות טיפוס של ילדים, ופחות חיפש באוטומט את הלהיות איתנו ושאנחנו נרצה להיות איתו. אני ממליצה מאוד ליזום דברים באחד על אחד או כמשפחה שאבא מפעיל, בין אם זה זמן שבועי אם כל ילד (לא חייב להיות משהו בומבסטי, סתם משחק כיפי) או שהוא יעבור איתם על שיעורי בית או דפי קשר.
עוד דבר, בני כמה הם? אצלנו זה מאוד בולט כדווקא כשגדלנו נוצר יותר קשר עם אבא (מדברת על גדולים ממש, לקראת סוף התיכון) כי היה יותר דברים שיכולנו לעשות יחד או שהוא יכל לעזור לנו או אנחנו לו.
וגם, כתבת שהוא ביקורתי יותר ומעיר הרבה, יכול להיות שבדינמיקה ביניכם הוא אחראי יותר על המשמעת והעונשים ואת יותר משחררת? זה יכול מאוד להשפיע. לא אומרת שזה רע ושהוא צריך להפוך להיות כמוך, בעיני צריך גם וגם, אבל אל תתפלאי שאם הוא נתפס בעיניהם ככזה הם פחות יתחברו אליו (נגיד מה שכתבת על השינה, אצל ההורים שלי זה מאוד בולט שכשאבא משכיב אין משחקים או קונצים אלא באמת הולכים לישון, ואמא הרבה פעמים מוותרת בקלות יותר, ואז ברור שמעדיפים את אמא)
הם המראה הכי טובה של החיים
אין להם סיבה לרצות בקרבתו של הורה ביקורתי וכעסן
במיוחד שיש להם אלטרנטיבה של הורה אחר
את לא יכולה לשנות את זה אלא רק הוא
איך היה בילדות, ואיך היום?
הרבה פעמים חוויות הילדות משפיעות עלינו בהורות, במודע או בתת מודע.
אם יש שם משהו קשה או לא פתור או מרוחק,
יכול להיות שבעלך יעשה עבודה (עם עצמו או בטיפול), והקשר עם הילדים שלכם ישתנה.
ממש לא נעים, חתחושה של החמצה.
הוא גם בהרגשה הזו? מבאס אותו שהילדים פחות רוצים אותו? או שזה שלך?
בעיני שווה לדבר על זה.
בגדול יש פה 2 נקודות
1. ביקורת. ביקורת היא באמת דבר מרחיק, שמגיע מתוך תסכול וכאב שמושלכים החוצה, ולרוב לא מועילים אלא מזיקים. בנושא הזה כן נראה לי שכדאי לשוחח וללמוד (נדמה לי שיש לרב פיירמן שיעור על זה באתר של מכון מאיר).
2. האופי שלו מול שלך. תמיד יש שוני בין ההורים, אבל בסוף זה חלק מהיופי וזה דבר משלים, לכל אחד יש את האיכויות שלו, וילד זקוק לשניהם. אני מאמינה שככל שבעלך ישקיע בקשר ויצליח להמנע מבקורת גל הילדים ירגישו יותר בטוב איתו.
ויש דברים שאפשר לעשות עם אבא, כל אחד ועניינו, אם זה השתוללויות או משחקי ספורט, צחוקים, שחנשים, טיולים, קניות, מה הדברים שכיף לו לעשות עם הילדים? מה המקומות שהוא טוב בהם?
שיטפח אותם..
בול את אבא שלי.
ועולות לי כאן 2 נקודות קריטיות.
1. ביקורת וכעס זה הרס כל הקשרים. ועד כמה שהוא יכול להיות מקסים ומהמם ועם תכונות חיוביות, לא נעים להיות ליד אדם ביקורתי וכעסן. ומי שסביבו לוקח צעד אחורה. הערכה שלי שזה הגורם העיקרי לריחוק.
2. זו בעיה שלו. לא שלך. וזה אפילו יותר משמעותי. ברור שזה מבאס שהילדים לא רוצים את אבא, אבל כדי שזה ישתנה הוא צריך מוטיבציה פנימית מאוד חזקה כי זה דורש ממנו לצאת מאזור הנוחות שלט ולעשות עבודה משמעותית. את יכולה לעזור לו אם הוא מעוניין, את יכולה להעלות את הנושא ולשמוע את דעתו, אבל את השינוי רק הוא יכול לעשות.
בהצלחה רבה!
מנסה לתאר נכון את הדמות של בעלי. הוא לא איש כעסן אן ביקורתי
אבל יחסית אלי הוא כן יותר.
נגיד אם ילד ישאחר ילקוט זרוק באמצע הסלון.
אני אגיד. חמוד שכחת את הילקןט
והוא יגיד. מה קורה פה למה תמיד אתה זורק את התיק.
עכשיו הוא ברןב הזמן לא כזה, באמת מאיר פנים ונוכח ומתוק
אני פשוט מרגישה שבאופן מובנה ברוב הבתים הכישורים הבין אישיים/חינוכיים של האימא יותר משל האבא. גם תכןנה נשית יותר, גם קשור ליותר שעות בבית..
אז מנסה להסתכל על הפער הזה בעוד כיוונים
וכן הוא רואה שהם יותר עלי. וזה מפריע לו
מצד שני לא רוצה להכנס לפינה הזו, זה בינם לבינו
לא יודעת מה אני רוצה
אגב לו עצמו אין קשר משמעותי עם הוריו
