יכול להיות מצב שאישה תהיה בהריון ולא תדע על כך?
איך זה קורה?
נראה לי הגיוני ללכת על הממוצע. אבל תלוי מה המרווחים הרגילים שלה, כלומר מה ההפרשים ביניהם. (נניח חודש-שלושה חודשים, שאז חודשיים זה די חסר פואנטה, או חודש וחצי-חודשיים שאז אפשר להגיע למה שהגיוני שהיה אם היה.)
חוץ מזה, בדיקת דם בקופ"ח זה בחינם, אז אם לחוצים שווה לבדוק. ויש גם בדיקות הריון זולות בכל מיני מקומות, אז אם לחוצים שוב, לדעתי זה שווה לקנות ולבדוק בלי לעשות חשבון על כל בדיקה. (מה שגרם לי להשאר עם איזה 7 בדיקות כשאני בהריון, אבל בכל מקרה זה יצא יותר זול מלקנות 2 בדיקות בסופר פארם)
ויש המון סימנים מוקדמים שנותנים כיוון מחשבה, למרות אי הדיוק שלהם.
אולי היה אפשר להרגיש בחסרוני בפורום כי בחודש התשיעי ממש הפצצתי בשאלות... חחחח.. כל כך רציתי להרגיש באמת מוכנה, להימנע מטעויות שהיו בלידה הקודמת וכל זה... אבל כמה שלא נהייה מוכנים – בסוף התסריט נכתב ע"י הקב"ה, ומה שהוא מתכנן לנו – זה מה שיהיה...
אז הסיפור שלנו היה כזה –
בשעה 1 בערך התחילו לי צירים... הייתי כבר במיטה, והתלבטתי אם להתעלם מהם ולהמשיך לישון... בלידה הקודמת זה קרה באותה שעה! והמשכתי לישון... עד שהייתה ירידת מים ונסענו לבית החולים... אז הפעם החלטתי לא ללכת לישון, ממש פחדתי מזה, כי הלידה הקודמת הייתה כל כך מהירה, ואני יודעת שאני חייבת להספיק לקבל אנטיביוטיקה בגלל ה-GBS, וגם נוזלים, כי אני רוצה מאוד לקבל אפידורל. את כל זה לא הספקתי פעם קודמת.......
אז ניסינו לתזמן את הצירים... היה ציר כל 10 דקות, אבל לא ברור מה האורך שלו... היה קשה לי לציין בדיוק את הרגע שבו מתחיל הציר ובדיוק מתי הוא נגמר.. לא יודעת, כל ציר יצא באורך שונה.... גם זה היה בדיוק כמו בלידה הקודמת. הצירים היו מבולגנים לגמרי... אולי אפילו יותר מאלה...
בשעה 2 החלטנו לצאת. דאגנו שיהיה מי שישמור על הילד בבית והתארגנו... בשעה 2 ועשרים היינו בדרכנו לביה"ח. קרוב..
הגענו. בקבלה הכל נראה ממש שקט. איזה יופי, אין הרבה יולדות! הכי כיף, בנחת...
מכניסים אותנו לחדר, בדיקת שתן, חום, מוניטור... בודקים פתיחה – 2.5-3. מעולהההה!!! כמה שמחנו, הגענו בדיוק בזמן, מספיק טוב כדי להיכנס לחדר לידה, ומספיק מוקדם כדי לקבל את כל מה שצריך בזמן...
טוב.. האחיות מתחילות להתלבט.... פונות לזאת, שואלות את ההיא...
מה הבעיה??!!
מתברר שכל חדרי הלידה תפוסים... "נשים אתכם בחדר המתנה ונחבר לך את האנטיביוטיקה". מסתבר שהיו דיי לחוצים להכניס אותנו מהר לחדר לידה בגלל ה-GBS. אז לא היינו הרבה בחדר המתנה, מיד כשהתפנה חדר הכניסו אותנו...
וואו, כמה לחץ היה שם!!! הביאו כוננית מהבית, פתחו חדרים רזרביים... הכל מלא.. איזה מזל שיש לי GBS ![]()
מיד אני מבקשת אפידורל, מחברים אותי לנוזלים.. ומאוד מהר מגיע המרדים.
וואו! כמה שזה שונה מהלידה הקודמת!!! כולי מאושרת שאני מספיקה הכל 
מביאים לי דף עם כל האזהרות והסיכונים שיש באפידורל.. אני קוראת.. חותמת... ושואלת אם באמת זה לוקח 20 דקות כמו שכתוב. עונים לי שכן... אני תוהה לעצמי, וגם בקול, מה לוקח כל כך הרבה זמן לתת זריקה??! טוב... שיהיה.
המרדים מסביר לי שאסור לי לזוז. אני צריכה לקמר את הגב, להרכין את הראש ולהודיע כשיש לי ציר.
סבבה.
אני יושבת בשקט בלי לזוז. הוא עושה שם כל מני דברים, אין לי מושג מה. מחכה מחכה מחכה... פתאום אני מרגישה דקירה, ונוזל קר מתפשט לי בגב.... לא לזוז. הדקירה עדיין דוקרת. אוי, היא ממש דוקרת. אופססס אני זזה בלי שליטה, מיישרת את הגב, ממש בשנייה, לא מצליחה לעצור את עצמי... כמו כשמדגדגים באיזה מקום רגיש ואי אפשר לא לזוז?!
המרדים מיד נוזף בי, והוא מפחיד, ואני חושבת לעצמי מה יכול לקרות מזה, איזה פחד!!!! לא לזוז!!!!!
מודיעה כשיש ציר... מחכים... ממשיכים. זהו. עכשיו הוא מדביק לי כל מני פלסטרים כדי להחזיק את המחט בפנים, ואני מפחדת לזוז, שלא אזיז את זה בטעות וזה יזוז לי בתוך הגב...
המרדים מסביר שאני יכולה ללחוץ על הכפתור כדי לקבל עוד חומר, אבל לעשות את זה רק כשאני שוב לא יכולה לסבול את הכאבים. אוקיי...
אני מחכה שהאפידורל ישפיע. איזו התרגשות – לא להרגיש צירים! הנה עולה ציר במוניטור... בעלי שואל אם אני מרגישה את הציר.... בהתחלה לא. אח"כ כן... מרגישה התכווצות חזקה בבטן... קצת כאבים... אין מה להשוות. בטח עוד מעט אני לא ארגיש כלום 
בודקים לי פתיחה – פתיחה 4, מחיקה 90%. ייאי! מתקדמים
לאט ובטוח...
המיילדת החמודה שדאגה להביא לי מהר את המרדים לא באמת שייכת אלינו, ולכן היא יוצאת, והמיילדת שלנו נכנסת לחדר. אישה מבוגרת, שנראית לי בהתחלה קשוחה, אך מתבררת כנעימה ולבבית!
היא מחברת אותי לעוד מנה של אנטיביוטיקה, מכבה את האור בחדר, ומציעה לי לישון.......
בעלי יושב לידי, אני שוכבת, מנסה להירדם... אבל אין מצב.. אני לחוצה מדי... וגם, מרגישה בכל זאת את הצירים... ומפחדת ללחוץ סתם על הכפתור... ממושמעת שכמותי, הוא אמר לי ללחוץ רק אם אני לא יכולה שוב לסבול את הכאב 
הזמן עובר... בעלי נרדם מדי פעם.. אני לא ממש... אולי טיפה... הצירים לא סדירים בכלל, אבל מה זה משנה?! הלידה הקודמת הייתה מהירה מאוד עם צירים מבולגנים ביותר...
הזמן עובר........ אני מנסה להתפלל על כל האנשים שכתבתי את השמות שלהם במיוחד לכבוד הרגע הזה, אבל לא באמת מצליחה להתרכז בזה... מנסה, מפסיקה, חוזרת, מפסיקה... לא מרוכזת, לא ממש מצליחה....
הזמן עובר........ טוב, עדיף שאני אישן. אם כבר אני לא מצליחה להתפלל, לפחות אאגור כוחות ללידה עצמה. מנסה לישון. לא נוח לי... אמרו לי לשכב רק על הגב ולא על הצד, בגלל האפידורל. ממש לא נוח...... אין סיכוי להירדם........
הזמן עובר........... כבר פעם 15 אולי שאני מתפנה!!! כמה נוזלים יש שם בשקית הזאת??!?!
המיילדת נכנסת, כותבת כל מני דברים במחשב... עוד מעט נגמרת המשמרת שלה... מה נסגר?! משהו מתקדם בכלל?! היא בודקת לי פתיחה. עדיין 4.
הזמן עובר.................
נכנסת רופאה, לא זוכרת מה בדיוק היא רצתה... מסתכלת שאני מקבלת כל מה שצריך, אנטיביוטיקה, מתי, כמה וכו'.. בודקת לי פתיחה – 4, מחיקה 90%. מההההה???????
"הרחם רך (משהו כזה), הכל מצוין! מעולה!"
מה מעולה??!?!! אני כאן כבר שעות וכלום לא זז...!!! היא מסבירה לי שעוד מעט נפקע את המים ואקבל זירוז.
מאיפה זה באאאאאאא????? שמעתי על זירוז, זה כואב.... ככה אומרים.... למה צריך זירוז? למה זה לא מתקדם?
היא מסבירה שהצירים שלי לא סדירים, ולכן הם לא מקדמים לידה.
אז למה בלידה הקודמת הם היו לא סדירים וכן קידמו לידה?! שיסגרו על עצמם..........
"אה, אולי כי אז הייתה ירידת מים...." בעלי ואני מסבירים לעצמנו. אז אולי פקיעת מי שפיר באמת תקדם טוב את העניין...
"יאללה, מים!!! תרדו לבד!!!" בעלי ואני מפצירים..... מתפללים לה' שזה יקרה מעצמו.. זה לא קורה.
הרופאה הולכת... אני מתחילה להילחץ.... מה קורה כשלידות לא מתקדמות?... השעה כבר סביבות 7 בבוקר. לא חשבתי שעוד אהייה שם בשעה הזאת... חחחחח לה' יש תכניות מעניינות בשבילנו
אז מה אם הלידה הקודמת הייתה מהירה?!?!
החלפת משמרות. מגיעה בחורה צעירה ונחמדה, מציגה את עצמה... מתלמדת... אחריה מגיעה המיילדת שלנו, שתיהן חמודות ממש... מסבירות לי הכל, עם המון סבלנות...
מגיע רופא, ומסביר לי שהוא הולך לבצע פקיעת מי שפיר. עד עכשיו לא רצו לבצע את הפקיעה כדי שאקבל מספיק אנטיביוטיקה. עכשיו, אחרי שקיבלתי כבר 2 מנות – אפשר לפקוע את המים. איזה חמודים, מסבירים הכל בסבלנות ועדינות.
אני שואלת אם זה יכאב והוא עונה שלא. באמת לא כאב... מחברים אותי לפיטוצין... וואי, כמה דברים הגוף שלי מקבל פתאום – אנטיביוטיקה, נוזלים, אפידורל, פיטוצין... וגם פוקעים לו את המים למרות שהוא החליט שזה עוד לא הזמן.
והזמן – עובר..........
שוב בודקים, הפתיחה לא התקדמה.
מה נסגר??????????
מגדילים לי את המנה של הפיטוצין......... אני כבר ממש מרגישה את הצירים... לוחצת על הכפתור, וזה באמת מתעמעם, אבל עדיין כואב... ואני מפחדת ללחוץ שוב... ושוב....
הזמן עובר.........
בעלי מעדכן את ההורים... אנחנו מבקשים שיתפללו שהלידה תתקדם... הם קוראים תהילים. אנחנו קוראים תהילים. אני מתחילה לדמיין את כל מה שיכול לקרות כשלידה לא מתקדמת... ואקום, מצוקה, ניתוח...... טאטע!!!!
וברקע........ אישה צועקת את הנשמה כבר כל הלילה.... גם אצלה כלום לא מתקדם.... אבל היא סובלת מכאבים... כמה צרחותתת...... פוווו... מזל שאני עם אפידורל. למרות שאני לא מאלה שמתמודדות בצרחות, יותר בבכי... אבל מה זה משנה?! העיקר שיש לי כפתור.... לא משנה שאני מפחדת ללחוץ עליו 
כל הזמן אני שומעת מבחוץ – "רופא לחדר ניתוח" "היולדת מוכנה לניתוח?" "היולדת מוכנה, רופא לחדר ניתוח" וכל מני כאלה.... אוי ה'!!! כמה ניתוחים עושים בביה"ח הזה?!?!?! (למען ההגינות אציין שאחרי הלידה שאלתי את המיילדת כמה ניתוחים הם עשו שם?! והיא אמרה שאפילו לא אחד... רק ניתוחים שהוזמנו מראש... ואנחנו היינו קרובים לעמדת הרופאים...)
המתלמדת החמודה נכנסת. אני מבקשת ממנה לבדוק לי פתיחה.. היא בודקת – פתיחה 6.
אחחחחחח........ לפחות משהו זז. אבל אם זה ימשיך בקצב הזה אני אלד בעוד יומיים במקרה הטוב..........
היא מציעה לי לחזור לישון, ומספרת שהיא והמיילדת נכנסות עכשיו לחדר אחר כי שם תיכף יש לידה.
טוב.
אני מנסה לישון... בעלי כבר נרדם. אחרי 10 דקות מגיע ציר שונה... אני מרגישה משהו לוחץ לי למטה. הוו, אני מכירה את זה.. בלידה הקודמת זה קרה מאוד מהר.... באותה לידה אני הכחשתי ואמרתי לעצמי שזה לא מה שאני חושבת... עכשיו אני כבר יודעת מה זה. אני מחכה לראות אם אני לא מדמיינת... מחכה לציר הבא.... לא דמיינתי. אני מצלצלת בפעמון, המתלמדת נכנסת, ואני מבקשת ממנה לבדוק לי שוב פתיחה, אפילו שהיא בדקה לפני שנייה.... היא בודקת – פתיחה 9!
9????????? וואהההווו!!! איך זההה קרה?!
היא ממש מופתעת, אולי היא דמיינה??! "חכי, אני קוראת למיילדת, שהיא תבדוק גם!"
תוך דקה המיילדת מגיעה, בודקת – פתיחה 10!!! טוב, הקדמת את היולדת השנייה.... אנחנו איתך...
"רק הראש קצת למעלה, בואי נוריד אותו........ אה! הוא כבר ירד! את בלידה!"
"מההה??? איך תמיד זה תופס אותי כשאני לא מוכנה?! רגע! האפידורל ממש חלש! אני חייבת ללחוץ על הכפתור...."
"לא לא לא חמודה!!! עכשיו אנחנו רוצים שתרגישי הכל! את לא לוחצת!"
"הו לא, את לא מבינה, אני מרגישה מ-מ-ש הכל!"
"מצוין!"
"אמא!!!! אין לי כוח ללדת!!! אני נורא חלשה!" (כשחושבים על זה, אני ערה כבר מהבוקר הקודם....)
לוחצת.. לוחצת.. כמה דקות שהיו לי כל כך קשות וכואבות...
"עוד קצת!! הראש כבר כאן!"
אני לוחצת, הכי חזק שלי, ומרגישה שזה בכלל לא חזק.... אין לי כוח............!
"עוד קצת!!!" המתלמדת מעודדת אותי... "את יכולה בלחיצה הזאת להוציא את הראש..."
אני לוחצת הכי חזק שלי........
"עוד לחיצה אחת!!!!!"
אני מרגישה שזו באמת הלחיצה האחרונה שאני מסוגלת לבצע.... חוצמזה שנורא כואב לי, נורא נורא נורא כואב לי.... מה הועיל האפידורל אם כואב לי?!??!
לוחצת........
"הנה הראש!!! עכשיו הכתפיים... עוד לחיצה אחת!"
מחפשת שאריות של כוח, לוחצתתתתתת
"תסתכלי תסתכלי תסתכלי!" המיילדת מפצירה... אני פוקחת עיניים, ורואה תינוקת מהממת ומלוכלכת מונחת עלי, בוכה טיפה... אני מחבקת אותה, כולי אושר!!! והיא אפילו לא ממשיכה לבכות... רק עושה קולות קטנים נעימים.........
וואווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!
השעה – 11:24. 5 דקות של לחיצות.
גם הלידה האיטית הזאת הייתה מהירה בסוף, פתאום 
אחרי הלידה הקאתי פעמיים, כמעט התעלפתי, ההמוגלובין צנח ל-7.6... לא נעים, לא נורא... יפה לי שהצלחתי ללחוץ עם ההמוגלובין הזה 
והכי חשוב - שאני מאוהבת ביצורה הקטנה שלנו... איזה טוב ה'!!!!
אם מישהי זיהתה אותי לפי הסיפור - אני ממש אשמח לדעת...
איזה סיפור.. יש לך חוויה חיובית?
שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה!!
בטח הרגשנו בחסרונך.![]()
ממש הרגשתי אותך בסיפור.
אני כ"כ מתרגשת, עוד זוכרת את ההודעה העצובה ההיא ועכשיו...
איזה שימחה ואושר.
ממש מכל הלב - מזל טוב. שתרווי ממנה רק נחת ושמחה, איזה לידה,
איזו תינוקת - כולה נס אחד גדול לא?
(![]()
תחשבי שהחיוך עם הבוכה ביחד אני מתרגשת...)
שתגדלו אותה בנחת בריאות ושמחה! סתם מעניין לידה הבאה תקחי אפידורל או שתוותרי אחרי שחווית שני סוגי לידות?
אין כמו בן ואח"כ בת!!
הרבה נחת
![]()
וואי איזה מרגש היה לקרוא את סיפור הלידה.
העיקר שיהיה לך הרבה הרבה נחת, שתזכו לגדלה בשמחה, בריאות ובנחת.
יוקטנהממש מסע מפרך - קראתם לה "כומתה"? ![]()
ממש התרגשתי לקרואמישהי123תודה ששיתפת
שתרוו ממנה נחת.
היינו היום אצל הרופא לסקירה מאוחרת וברוך ה' הכל בסדר 
אבל...משום מה הרופא אמר לי שזה נראה שאני לא שותה מספיק כי הוא מרגיש
שהבטן שלי קשה, אבל אני שותה המון!!! בוודאות 3 ליטר ביום...
רציתי לשאול - זה נשמע נורמלי? אני לפעמים מרגישה שהבטן קצת קשה אבל חשבתי
שהבייבי נמצא במנח שלוחץ קדימה...לא יודעת...
מה נראה לכן?
אז ככה- הבוקר גיליתי שאני בהריון שני ב"ה. ההריון קצת מפתיע כי לא קיבלתי מחזור לפני כן (אני מניקה) ולכן ממש אין לי מושג באיזה שבוע אני... עשיתי בדיקה ביתית ועוד לא סיפרתי לבעלי. בעלי דיבר המון בזמן האחרון על רצון להריון נוסף ולכן בא לי לספר לו בדרך מקורית! אשמח לרעיונות! תודה רבה יקרות, תזכו למצוות.
גםזולטובהתעטפי לו את זה כמו מתנה ותגידי לו סתם חשבתי עליך היום.
או שתתני לקטן/ה להביא לו את המקל ותגידי לו תראה איזה מסוכן מה הוא מצא קח לו את זה מהר...קצת לחץ ו-הפתעה!
יפה לך שאת מצליחה להיתאפק.
להדפיס על חולצה של הילד "אח בכור" עם התאריך המשוער ללידה 
כשבעלי הגיע הביתה, התחלנו לדבר על מקום חופשה בחו"ל שאני רוצה ללכת עליו הבעיה היא שזה מאוד יקר.
בעלי אמר לי ששנה הבאה בע"ה נלך ואז אמרתי לו אבל שנה הבאה יהיה עוד אחד ויהיה הרבה יותר קשה ויקר
הטיסה והשהות במקום, והוא אמר לי בצחוק כן יהיה עוד אחד? אמרתי לו כן אני בהריון! החיוך נמחק לו מהפנים
הוא ממש לא ידע אם אני צוחקת או שזה אמיתי, שלפתי את הבדיקה והוא היה בהלם גמור בערך חצי שעה...
מאוד רצינו אבל כמו שכתבתי עוד לא קיבלתי מחזור וחשבנו שזה רחוק. מעניין איזה שבוע אני? מחר הבדיקה
ובע"ה נגלה! איזה התרגשות ! הניחוש שלי בין 6-8....
יוקטנהאני גילתי את ההריון בגלל שהרגשתי חלשה והרופ]אה עשתה לי בדיקות דם ובמקרה היה גם את הבדיקה של ההריון והיא צלצלה להגיד לי שזה בגלל שאני בהריון אז לא האמנתי לה ואמרתי אני חרשת אז היא אמרה תסתכלי בבדיקות על בדיקה מסויימת תראי שהיא חיובית. הסתכלתי ואמרתי אני עכשיו גם עיוורת...
ואז אמרתי לבעלי המשפחה מתרחבת אז הוא אמר מה הפירוש? (הייתי על גלולות)
ועניתי לו אני בהריון והוא היה בשוק זה היה בסה"כ שבוע וחצי אחרי החתונה...
סתם מסקרן אותי,כמה זמן בערך העובר צריך להיות בתנועה בשבוע 36 שזה נורמלי?קראתי שכתוב באתר יולדת שצריך לעקוב אחרי התנועות שלו ובמידה ויש התחלשות להגיע למיון.יש למישו/מישי תשובה?
ח"ו ח"ו ושוב ח"ו למה רק דברים טובים שיקרו לכולם,למה צריך לעקוב?יש אפשרות להפלה בשבוע כזה?
אפילו על חשש קטן ל מצוקה ח"ו.
אפילו במקרים של האטת גדילה, בשבוע כזה מבצעים הקדמה.
התנועות מבשרות על מצב העובר. האטה ניכרת בתנועות עשויה ללמדעל מצוקה עוברית. מצוקה עלולה להיות גם בשבוע כזה... ח"ו.
בבועות מוקדמים קשה יותר לבצע מעקב מסודר של תנועות, כי התנועות משתנות בהתאם לגודל העובר בהתאם לשבוע ההריון.
אבל גם בשבועות מוקדמים יותר, האטה רצינית בתנועות מחייבת התייחסות.
בכללי, בשבוע 36, יש מצבים אפילו של מצוקה קלה יחסת, שעדיף לעובר 'להיות בחוץ' מאשר בפנים...
שהכל יהיה אצלכם תקין ובריא בע"ה!
היי...
בזמן האחרון אני נתקלת בתופעה... אז סתם מעניין אותי לדעת.
אני בשבוע 15.. ובזמן האחרון יש לי כמו שאריות לבנות כאלה...בעיקר אם אני עם חזיה שלחצה עלי...
יש מצב שזה טיפה חלב שיצא והתייבש? או שאני חיה בסרט?
נראה לי שזה ממש מוקדם אבל עדיין...
אבל אם זה הריון חוזר שלך יש מצב שיש לך קצת שאריות.
ואם פתאום היית מנסה להניק?! מעניין אם זה היה אפשרי...
איפושהו שאמהות שאימצו הצליחו להניק אחרי הרבה תירגולים.
אז מן הסתם אם יש עוד משהו שנשאר אפשר אולי להחזיר במידה מסויימת חלק מההנקה.
אני כבר בכיתי שהקטן לא המליח לינוק כ"כ ואני להניק.
חברה ממש טובה שלי ילדה עכשיו, וסתם נתתי לה אותו לנסיון,
הבחור פשוט ינק בכיף.
חבל שלי כבר התייבש החלב![]()
תותי אל תתבאסי, עשית מה שאת יכולה... העיקר ששניכם בריאים ושמחים 
ובע"ה פעם הבאה........ 
הפשושית החדשה שלנו דיי מתקשה להירדם על הגב... בידיים כמובן שהיא נרדמת תוך שנייה...
ועכשיו הנחתי אותה על הבטן כי היא כל שנייה בכתה... ותוך דקה - דממה!!! הילדה ישנה!!
וואו, זה ממש מפתה.....
ופעם אחת אפילו 4 שעות רצוף. מדהים. אבל אני שמה בעיקר בצהריים או כשאני ערה כי אני באמת קצת מפחדת מכל מה שאומרים..
) בן יומו יודע מה טוב לו!
כמו בן ראמיםגם אצלי הם מלידה על הבטן, ואין ברירה אחרת הם לא יירדמו.
בגיל יותר מאוחר אני משכיבה על הבטן והם מתהפכים במיטה איך שנוח להם...
כתבתי שילדתי 
ובע"ה בקרוב אכתוב את סיפור הלידה...
ואם התכוונת ל"כמו בן ראמים" - אז אם אני זוכרת נכון היא כתבה את הסיפור שלה, וזה היה סיפור הזוי!!! (אני זוכרת נכון? חח)
אני ממש לא רוצה להלחיץ,
אבל בגיל כזה מסוכן להשכיב על הבטן.
לכן חשוב להשתמש במקביל ב-בייבי סנס, שזה משטח ששמים מתחת למזרן התינוק, ואם הוא לא חש את הנשימות שלו כמה שניות- הוא מצפצף.
את אחי זה הציל פעמיים...
מאז אין מצב שלא משתמשים בזה בבית שלנו, ומטריף אותי, כשלא משתמשים.
שווה, זה מציל חיים, נותן לילד לישון איך שנוח לו ואתן יכולות להיות רגועות.
להשכיב אותה חופשי על הבטן???
וואיי וואיי!!! אני קונה עכשיו! כמה זה עולה?? 
פצקרשתאפילו על ההוראות של הבייביסנס כתוב שזה לא במקום השכבה על הגב.
וכשאת מחברת לזה את העובדה שבכל מדינה שהגיעה ההוראה להשכיב על הגב ירד שיעור הSIDS בין פי שניים לפי שלוש, ולעומת זאת אין שום מאגר מידע שמראה על איזו שהיא ירידה כלשהי בשיעורי SIDS בעקבות בייביסנס (אלא רק עדויות אנקדוטליות, שלא נבדקו בכלים סטטיסטיים) - ברור שאין שום מצב שזה במקום זה.
מי שרוצה לקחת סיכון ולהשכיב על הבטן בגלל כל מיני שיקולים - אפשר לגמרי להבין אותה, בהורות אנחנו כל הזמן לוקחים סיכונים. אבל להשלות את עצמנו שבייבי סנס מנטרל את הסיכון - אין מצב. ממש לא.
אין מה להשוות את השינה שלה על הבטן לזו שעל הגב... אני מרדימה אותה על הבטן ויושבת לידה, וכשאני צריכה ללכת אני הופכת אותה לגב ו-10 דקות אח"כ היא מתעוררת.... והכי מבאס, שבטח עוד כמה שנים יגידו להשכיב על הבטן ![]()
אני גיליתי שאם הוא נרדם לידי במיטה תוך כדי הנקה, הוא גולש מעצמו לשכיבה על הגב, ובצורה כזאת הוא כן ישן טוב על הגב. עם הקודמים לא עמדתי בזה והשכבתי על הבטן, והפעם פתאום גיליתי שיטה... זו הייתה תגלית ממש משמחת.
לא ברור שכשהבייביסנס מצפצף, זה כבר לא מאוחר מידי (שמעתי מרופא) ל"ע
מה זה משנה אם אני ערה??
הרי אני לא יושבת עם היד על הגב שלה ובודקת בכל רגע נתון שהיא נושמת...
אני יכולה להיות ערה ואפילו לשבת לידה אבל לא לשים לב לנשימות שלה........
מה זה משנה אם אני בודקת אותה כל כמה זמן?!
הוסבר לי שבSIDS יש שלב ראשוני של עודף תנועות, אולי מין פרכוס, שבו יש לך מה לעשות אם למדת החייאה, ויש שלב אח"כ של מיעוט תנועות והפסקות נשימה, שזה השלב שהמוניטור הביתי יכול לתפוס, ואם זו אזעקת אמת - אז לרוב זה כבר מאוחר מדי...
אז נשמע לי שכשאת ערה ונמצאת באזור שלה יש סיכוי טוב לתפוס את השלב המקדים.
(ובכ"ז אאל"ט ההמלצות של משרד הבריאות הן לא להשכיב על הבטן לשינה בלבד, גם לא כשאת ערה. אם להחמיר ללכת על פיהן - בחירה שלך)
כשאחיינים שלי נולדו אחותי השתוקקה שהם ישנו עליה והם לא היו מוכנים
שלי כל היום באה לנוח עליי...
אין לי מושג למה.
אחוזי SIDS בשינה על הצד גבוהים כמעט כמו בשינה על הבטן.
הבחור פשוט לא ישן טוב על הגב. מתעורר כל הזמן. מאז שהוא ישן על הצד הוא התחיל לישון שלוש ארבע שעות ברצף.
שמציל מSIDS.
אני מעבירה בהתעוררות ראשונה לישון לידי, ואז לא כ"כ מפריע לי אם הוא מתעורר הרבה, אני נשארת חצי ישנה.
לקום כל שעה?! בעלי ואני משתוקקים לשעתיים שלוש רצוף לישון.
אני כשלעצמי משכיבה על הבטן (לא עומדת בפיתוי.)
אבל אני יודעת שיש שיטה לעיטוף תינוקות שעוזרת שהיידים והרגליים לא יזוזו באמצע השינה (רפלקס הבהלה - מורו) שזה אחד מהדברים שגורמים להתעוררות מהירה בשינה על הגב.
זה גורם מסכן ל-SIDS בדיוק כנו השכבה על הגב!!
בנסיבות של השינה המשותפת אצלנו, יש לי סיבות טובות לחשוב שהמצב בדיוק הפוך, כלומר שהשינה המשותפת מורידה את הסיכון.
למי שרוצה להעמיק, ממליצה מאוד על ההרצאה הזאת, מפי מומחה בעל שם עולמי בנושא:
http://www.bekol.co.il/index.php?page=item&item_id=115&lec_id=45&cat_id=48
למרות שלינה משותפת היא לא הנושא המרכזי בהרצאה, היא נסקרת ביסודיות.
1. כורסת טלוויזיה או כורסת הנקה עם הדום (אלו של הנדנדה).
2. כדאי לחפש יד שניה?
3. כרית הנקה-- איזו חברה מומלצת? מה צריך לבדוק בה?
4. מה עושים כדי לישון טוב בלילה. אחרי שעתיים שלוש אני על הרגליים כאילו בוקר, ובבוקר---- אין לי כבר כח לכלום.
מה שכן יש אנשים שאומרים שזה סתם תופס הרבה מקום בבית ובקושי היה בשימוש.
ואם כבר הייתי קונה אז בטח ביד 2.
כרית הנקה מומלצת של מילגה.
ולגבי שינה את יודעת להניק בשינה?
אין מה להשוות בכלל, זה פי אלף יותר נוח. מה גם שבאופן כללי כורסאת טלוויזה זה דבר נוח שכיף לשבת עליו, בלי שום קשר להנקה.
וכן, יצא לי להשתמש גם וגם, ובאותה תקופה בדיוק.
למעשה בתור מניקה זה היה אחד מהפינוקים שלי, בה"א הידיעה אצל ההורים שלי. כורסאת הטלוויזה האכותית שיש להם.
בשורות טובות!אהבה של אימאהבובה שלי בת שנה,
ילדה חיננית, מקסימה, חייכנית, שמנמונת במידה, פשוט פלא! ב"ה בלע"ה
אבל...
לא רוצה לשתות מים, רק מתי שהיא ממש ממש צמאה, ואז היא שותה לא מספיק
היום היא סירבה למים, ופחדתי שהיא תתייבש, נתתי לה מיץ עם ממתיק טבעי מצמח הסטיביה
דל קלוריות כזה... כשהיא הייתה ממש צמאה היא שתתה ממנו.
הוא נגמר ונתתי לה מים, היא סירבה.
היא הזיעה, ממש נטפה, כי הלכנו לקניות עם העגלה בצהריים,
ובבית של סבתא נתתי לה מיץ ספרינג מדולל במים (יש גבול לכל תעלול...)
הגאונה הבינה שעבדו עליה, ובקושי שתתה.
פחדתי שהיא תתייבש לי אז נתתי לה חצי מים חמים חצי חלב כפית שוקולית,
שתתה הכל.
אבל זה לא עסק לשתות שוקולית... ועוד אף פעם לא עשיתי את זה.
נכון שבגיל שנתיים היא כבר תהיה חשופה בגן לכל השטויות והפטל והוופלים,
ותדע בגיל 4 לעמוד על כיסא להכין לעצמה שוקו לבד.
אבל לא יודעת... אני רוצה שהיא תאכל בריא כל עוד אפשר.
מישהי אמרה לי שהיא הייתה מכינה לילדה שלה שקדיה עם חלב וסוכר חום
מה זה שקדיה ואיפה קונים את זה...? התביישתי לשאול אותה.
אבל העדיפות שלי זה שקטנצ'יק תשתה מים...
מה אפשר לעשות?
אין לי כ"כ תובנות. חיבוק
תודה על התשובה!!!
כוס מעבר עם ויטמינצ'יק פטל הולך ברגע זה טוב...
מים היא ממש לא רוצה...
אולי כמה לגימות בבקבוק תיק-תק של "גדולים"
פטל זה לא עסק...
אבל עדיף מהתייבשות...
בכל מקרה אני עדיין מנסה לתת מים.
לפעמים הם רוצים לשתות כמו אמא. גם אם זה לא מצליח בפעם הראשונה והכל נשפך, ככה לומדים...
הערונת- היא אולי קטנטונת אבל היא מבינה שאם היא לא תשתה את המים אוטוטו יגיע הפטל/המיץ/השוקו-אני חושבת שאם היא תהיה צמאה היא תשתה מים, במיוחד כשהיא תקלוט שלא יגיע משהו במקום.
כמובן שאם את רואה סימני התייבשות אז אין כבר משחקים.
לגבי שקדיה-זה ממרח שקדים שאפשר לקנות בחנויות הטבע. לא מבינה למה היא הוסיפה לזה חלב וסוכר, מספיק להוסיף לזה מים.
קונים בחנות טבע. זה כמו טחינה של שקדים. סוכר ממש מיותר לזה.
אבל כל הדברים שציינת לא נשמעים לי כמו תחליף לשתיה. חלב\שוקו\שקדיה וכו' זה יותר אוכל מאשר שתיה.
זה לא מה שאמורים לשתות כדי לא להתייבש.
דווקא מים עם סטיויה נשמע יחסית טוב לכל האפשרויות.
היא רואה אותך שותה?
על השקדיה שאלתי בלי קשר למים..
סתם עלה לי לראש...
המיץ של הסטיביה מלא משמרים וחומרי טעם... (של עסיס).
היא רואה אותי שותה כל יום פעמים רבות.
היא גם רוצה את הבקבוק או הכוס, ממש חוטפת אותם, ואני נותנת לה קצת, לפעמים שותה, לפעמים שופכת, לרוב משחקת עם הבקבוק.
היום נתתי לה ויטמינצ'יק עם ממש מעט תרכיז, שתתה יפה. מחר אני אנסה לתת לה מים נקיים מכוס...
בשאיפה לוותר כליל על המיץ.
מהם סימני התייבשות? שאני אדע...
אם היא ממש מזיעה ומסרבת למים, לא לתת כלום עד שתסכים למים? או שזיעה מרובה זה כן קשור לסימני התייבשות?
תודה!!!
רק בקשר לסטיויה- אפשר לקנות בחנויות טבע תמצית סטיויה בלי כל החומרים (יכול להיות שזה די יקר. מצד שני לא צריך מזה כמות גדולה כל פעם. רק כמה טיפות).
אולי מה שאני נראה לי הייתי מנסה זה-
אפשר בחנויות טבע לקנות עלי סטיויה (זה שקית של עלים כאלה יבשים שעולה אולי 10 ש"ח משהו כזה).
שמים כמה עלים בכוס, מרתיחים מים ושופכים מעל העלים. מכסים לאיזה 5-10 דקות. ומסננים במסננת דקה או דרך בד.
יוצא מזה כמו תה צמחים כזה אבל זה מאד מתוק.
את יכולה להכין כמות גדולה, לקרר במקרר ולשים לה כל פעם בבקבוק. אולי היא תאהב. זה כמו תה עם סוכר ובעצם לא מכיל סוכר.
ולא מוכנה לשתות מים בכלל ועם זאת היא משלשלת לי מיום רביעי .היא רוצה רק מיץ מים היא יורקת על עצמה ופופיסים מצדה שנביא לה כל היום. אני יודעת שזה לא טוב אבל זה הנוזלים שהיא מוכנה להכניס וחם מאוד אז אנחנו נותנים לה....
לא הייתי מתעקשת איתה על מים מחשש להתייבשות. אבל כשהיא מפסיקה לשלשל זה כבר סיפור אחר..
אני רואה שהבן שלי אוהב יותר מים קרים-עוד אפשרות..
סימני התייבשות- עייפות מוגברת, עיניים שקועות-שחור מתחת לעיניים, חיתולים יבשים, אפטיות.
לגבי סטיביה-היא מאוד מאוד מתוקה! ממש כמו סוכרזית. אני לא ממליצה להשתמש בה כי זה להרגיל לסף מתיקות גבוה+בשימוש לתקופה ארוכה היא יכולה לגרום לשילשולים. אם כן משתמשים אז כמו שחילזון אמרה, בחליטה כמו עלי תה (אפשר לקנות גם את הצמח עצמו ולגדל באדנית).
קטנצ'יק שתתה היום מים מכוס של "גדולים".
והתלהבה מאוד מהעניין...
זה התחיל בגיל שנתיים (גיל שנתיים הנורא, מכירה?), אבל כמו שאחת הבנות כאן כתבה - בסופו של דבר התברר שהנסיך הקטן מעוניין רק במים קרים! אז היינו שמים לו קוביות קרח במים והוא היה יורק אותן על הרצפה.
בשלב מסוים קנינו בר מים קטן כזה של ג'נרל בר למטבח, ואיך הקטן התלהב! היינו מרימים אותו והוא היה לוחץ לבד ("לבד!") ומוזג לעצמו את המים לכוס. כמובן שמהמים האלה הוא היה שותה בגאווה בלי הפסקה.
ומאז זה הרגל.
איך להשכיב תינוק??
כל אחד אומר משו אחר
יוקטנהלב של אמא לא טועה.
(רק בשינה, בערות חשוב להשכיב על הבטן, אבל בהשגחה).
בעבר הייתה סברה שעל הגב יש סכנת חנק, והנחו את האימהות להשכיב על הבטן. זה מה שהאימהות שלנו זוכרות, וזה מה שהן משננות לנו. הדור שלנו גדל על הבטן, והתוצאות מבחינת תמותת תינוקות ל"ע הובילו את ארגוני הבריאות למסקנה הפוכה, שעל הגב בטוח יותר. כבר שנים שזו ההנחיה החד-משמעית של כל ארגוני הבריאות.
יש דולות סטאג' שהן זולות גג 500 ש"ח.
תראי מה "תקע" אותך בלידה הקודמת תעשי תיאום ציפיות מול בעלך,תנסי להישאר בבית כל עוד אין דימום ירידת מים ואת מרגישה תנועות.
תלמדי על תנוחות,נשימות,הרפיה..
מה התקציב שלך יש לי חברה שמלווה בסורוקה.
נונה
יפעתוש- תודה נשמה. נגיד גג 800.. אח"כ זה כבר נהיה טו מאץ'.. מי החברה?אשמח לשמוע 
וכשכן הציעו בדיקת פאפ (בהזדמנויות אחרות) - סירבתי. בדיקת פאפ בודקת סימנים להידבקות בווירוס הפאפילומה האנושית (HPV), שעלול לא עלינו לגרום לסרטן צוואר הרחם. אני חושבת שבחיים ע"פ ההלכה כמעט אין שום סיכוי להידבק בווירוס, ולכן לא מעוניינת בבדיקה החודרנית (שאף אחת לא תראה בדבריי המלצה - זו בחירה שעשיתי לגבי עצמי בלבד, ואני לא רופאה).
לגבי הבדיקה השגרתית של שישה שבועות - גם היא בדיקה פנימית. אין לי מושג עד כמה זה הכרחי. אני תמיד עושה אותה, מפחיד אותי הרעיון שנשארו חלילה שאריות, שהרחם לא התכווץ כמו שצריך וכו'. אני מעדיפה לקבל לכמה דקות את אי-הנעימות של הבדיקה ולא לקחת את הסיכון שיתגלה בהמשך משהו הרבה פחות נעים. אבל שוב, זו אני והבחירות שלי. אם בדיקה פנימית הייתה בשבילי סבל של ממש, אולי הייתי משקיעה יותר לברר מה בדיוק הסיכונים, מה הסבירות, האם יש דרכים אחרות לאיתור וכו'.
ולא כל אחת יכולה אחרי 6 שבועות. אם כבר את בבדיקה פנימית, ומספיק נקיה, מה יש להפסיד? במכון פועה אמרו שגם דתיות יכולות לפעמים להדבק, אם כי ברור שאינן בקבוצת סיכון באותה הרמה וזה סרטן שניתן לטפל בגילוי מוקדם. אז כמה זה נורא פעם בשנתיים-שלוש לבדוק זאת?זה לא מטמא ולא יותר לא נעים מבדיקה גניקולוגית רגילה.
וזה כולל בדיקה פנימית,
לא הכי נעימה אבל בסדר,
לי זה עזר מאוד כדי לדעת שאין לי עדיין מה להתחיל לעשות הפסק..
רק בשביל זה היה שווה במקום לנסות ולנסות ולהתאכזב..
אם לא, את יכולה פשוט להמשיך להניק אותה.
אבל אני אסייג - שינוי בהרגלי היניקה עשוי להצביע על כך שהחלב נהיה דליל, דבר שבהחלט עשוי לקרות בהריון.
ואם את מגיע למסקנה שדווקא מטרנה - אם היא מקיאה את המטרנה צריך לנסות סוגים שונים ויש גם סוגי מטרנה מיוחדים שמיועדים לתינוקות רגישים. כדאי להתייעץ עם רופא ילדים.
שיהיה הריון קל ובריא.
אני לא שואלת בביקורתיות, אני פשוט מנסה להבין לאיזה צורך את רוצה לתת לה בקבוק.
למה כן, ולמה לא
חברים יקרים.
פירסמו מקודם בפייסבוק של בית חב"ד נפאל על הארוע שייערך מחר בתיאטרון היהלום ברח' היצירה 2 ר"ג.
וכתבו שם שמישהו תרם להם 100 כרטיסים והם מחלקים אותם לראשונים שיסמסו את המילה "קטמנדו" למספר : 054.5453770
בתכנית: מפגש עם השחקנים בסדרה קטמנדו והרב חזקי וחני ליפשיץ, הטיש הגדול של משה להב עם ישי לפידות ועוד.
איקקלומין יש רופאים שמאוד אוהבים אותו,הרבה נכנסו איתו להריון של תאומים.
מה את בדיוק רוצה לדעת?
יש בכיפה פורום של פוריות.
הנוסחה: 150 מ"ל לכל ק"ג ליממה. למשל תינוק ששוקל 4 קילו יאכל ביממה בערך 600 מ"ל (הנוסחה הזאת נעצרת כשמגיעים לליטר ליממה). אז אותו תינוק - אם אוכל עשר ארוחות ביום, יאכל בממוצע בכל ארוחה כ60 מ"ל. אם אוכל חמש ארוחות ביום - ממוצע בערך 120. אבל ממוצע הוא רק ממוצע. תינוק יכול לעשות שלוש ארוחות גדולות ושלוש לגימות קטנות להרוויית צימאון... קשה לדעת בביטחון. מה שכדאי לעשות זה לתת לו בצורה שלא מקלה עליו לאכול יותר ממה שהוא צריך, כלומר שהוא יאכל בתנוחה זקופה כשהבקבוק מקביל לרצפה, ופטמה עם חור קטן, ולעשות לו הפסקות יזומות מדי פעם ולראות אם מחפש עוד. כשלא יחפש עוד - זה הזמן לעצור.
מותר לערבב שתי מנות שאובות אחרי ששתיהן מקוררות.
תבדקי שזאת לא פטריה?
יש לך גם התכווצויות..שתית מספיק? נסי לנוח.
אם זה ממשיך גשי להיבדק.
בשורות טובות
תעדכני..בשורות טובות!
מה בדיוק זה אומר?
נראה לי שבשבוע שאת נמצאת כדאי לסחוב עוד כמה שיותר. זה לא זמן נח כ"כ ללדת עדיין...
אם לא קיבלת הסברים תתקשרי לרופא נשים שלך ותבקשי שיחה דחופה ושיגיד לך בדיוק מה אפשר לעשות ומה לא.
כל שבוע\פתיחה וכו' זה הוראות אחרות מן הסתם.
אבל ממה שידוע לי מצב כזה מחייב
מנוחה רבה
שתייה מרובה
להמנע מאישות
זה לא הריון ראשון ואת מניקה? תפסיקי
ובכל מקרה, כדאי שתדברי עם הרופא שלך. אני לא יודעת עם מצב כזה מחייב שכיבה מתמדת או לא
טוב שהלכת להיבדק.
איך הם לא הסבירו לך?
בדר" מנוחה מוחלטת רק שתיה,וגם בדר"כ אוסרים קיום יחסים כי זה גם מזרז כל זה עד שבוע 36
בימים האחרונים הבת שלי בת חמישה חודשים לא מוכנה לינוק. היא יונקת 2-3 דקות וזהו.
אתמול אחרי שהיא לא אכלה כמה ימים נתנו לה מטרנה, והיא אכלה יפה יפה!
היום לא הייתי בבית ובעלי נתן לה חלב שאוב והיא אכלה יפה יפה!
כשחזרתי הביתה ניסיתי להניק והיא שוב הפסיקה אחרי 2-3 דקות!
מה זה אומר? להתייאש מההנקה? לעבור למטרנה וזהו? זה קשה...
ד"א היום היו לה מלא יציאות, זה קשור למטרנה?...
אחת שבגילה הבוגר היניקה שלה התייעלה, והיא מצליחה בשתיים-שלוש דקות לקבל כל מה שהיא צריכה (יש הרבה תינוקות כאלה). תדעי שזה כך אם היא יונקת ברוגע ובהנאה ומרוצה אחרי שהיא עוזבת.
אם היא לא, אם היא יונקת בעצבנות ועוזבת ובוכה - כנראה שזו שביתת הנקה. זה קורה לפעמים לתינוקות שרגילים להנקה וגם לבקבוק, שמתישהו הם מודיעים שהם לא מוכנים להמשיך עם השילוב. אפשר להתגבר על זה, אם רוצים להשקיע. זה מצריך ליווי של יועצת הנקה מוסמכת.
אם זו אכן התייעלות של ההנקה, אני אמורה להרגיש מרוקנת אחרי יניקה של 2-3 דקות? כי זה לא מה שקורה לי...
היא יונקת וזה נראה שהיא רעבה ופשוט עוזבת אחרי כמה דקות. לפעמים בלי לבכות ולפעמים עם לבכות. ממש לא יודעת מה לעשות...