פורום הריון ולידה (עמוד 5201)

ואם הפסקת להניק ואת עדיין עם סרזט ההגנה יורדת עוד קצת.

והיתה בשמירה והיום יש לה תינוק מתוק..

ח''ו למה עדיף שלא יצא מיזה כלום??

בגלל זה ביקשתי עידוד,

כזה בדיוק!

 

תודה

ושתיהן היו בשמירה כמה חודשים טובים, ולשתיהן יש ב"ה ילדים מקסימים!

בהצלחה, ותרגישי טוב!

השליה מחוברת לדופן הרחם ולמעשה היא המספקת חיים לעובר, מזון וחמצן. אם נאמר להריונית כי הייתה הפרדות שלייה כנראה שהסימן לכך היה דימום, ומן הסתם היא חלקית שכן אם לגמרי הייתה הפרדות לא היה סיכוי לעובר להתקיים. לכן מן הסתם הייתה איזושהי היפרדות, ואם  האישה ההריונית כבר בבית סביר להניח שאין סכנת חיים הנשקפת לשניים(לאישה ולעובר). יש לזכור שלא ברור היום הסיבות להיפרדות שליה. מה שיכולה להיות סיבה להיפרדות שליה היא קריעה של כלי דם אמהיים פגומים בשליה, וזה תהליך שקורה לא ברגע אחד.  יחד עם זאת אם כבר קרה המקרה, ניתן לנחש שהנחו אותה למנוחה מקסימלית ולהימנעות ממספר דברים שיכולים להוביל להיפרדות חוזרת. אם לא אמרו לה כלום-אזי מצבה טוב, והגוף שיצר לנו הבורא יודע לשקם את עצמו-שוב עם המון מנוחה + חשיבה חיובית שתמיד עוזרת ומקנה יכולות עצומות לריפוי עוצמתי, וב"ה שיהיה רק לטובה

 

לימור

דולה ואמא

מטפלת בעיקר בתחום הפריון בכל שלבי המעגל הנשי

0504200423

 

ואכן אין הרבה מה לעשות, רק להתפלל שזה יתאחה מעצמו

(אפשרי במצב מאוד מסוים ויכול לקרות עד שלב מסוים)

הרבה בריאות

מכירה מישהי עם שמירה הריון ממש בלי לזוז וב"ה ילדה בשבוע 37

מסרתי לה כבר חלק מהמידע שרשמתן וזה עודד את רוחה ממש!

ברוכות תהיינה!

גם כן היה את אותו דבר..

ובסוף התינוק נולד בריא ושלם וכל הצוות היה ב ה ל ם!!! כי השלייה ממש הלא הייתה מחוברת..

והם קראו לו שילה!!!

אז יקרה- ה' גדול!! יש ניסים!!

בעז"ה בשורות טובות

יש כבר גמ"ח אחד כזה בירושלים.

יש לך טלפון שלה בי-ם? אולי אוכל להיעזר בה וללמוד ממנה

היה עכשיו שרשור גדול בנושא.בהצלחה!

בס"ד

 

בשימוש כבר ילד שני בלע"ה. ב"ה מרוצים מאוד מאוד [גם בלע"ה ]
 

ובחרנו בצ'יקו קורטינה

חיבוק.

לי עזר לא לצחצח שיניים על הבוקר וקודם כל לנשנש משהו ורק אח"כ לצחצח.

ולעבור את השליש הראשון.

פתאום באמצע היום.. מזל ששניה לפני שזה קורה אני מרגישה שזה עומד לקרות ואני רצה לשירותים..

 

אני החברה הכי טובה של האסלה..

 

זה לא אמור לעבור כבר? 

לא רציתי לבאס לי זה עד חודש שישי ככה.

גם אני הייתי כך, אבל עד לחודש שמיני

מאוד עוזר, כמו שיפעת אמרה, לאכול משהו על הבוקר. 

מקווה שאני מרגיעה, זה הרבה יותר טוב, לדעתי, להקיא בלי בחילות, מאשר לסבול כל היום מבחילות. 

 

לי עזר מאוד לקחת כדורים בשם "ג'נג'ירול", זה מעביר את הבחילות. 

קרקרים

מים קרים מאוד (זה עוזר הרבה!)

לאכול מנות קטנות במשך כל היום

שמעתי גם שמלפפונים עוזר

לא לאכול דברים מטוגנים (בחנוכה זה קשה )

לאכול על הבוקר שאת קמה (או לשתות)

 

בנוסף את יכולה לקחת פראמין (לקחת מרשם מרופאה) אבל זה תרופה כימית.

אולי לאחרות יש עוד עצות

 

מאחלת לך שתעברי את התקופה מהר (בדרך כלל לוקח 3 חודשים ראשונים)!

ותרגישי טוב

 

ד.א: שמעתי מרופאה וחברה שעוזר מאוד (לא לכולם) לקחת ויטמינים מקבוצה B!

אם את מתעוררת מהצירים כל פעם תתחילי למדוד זמן והתארגן על נסיעה. 

אם את מצליחה לישון, יותר טוב, תאגרי כוחות ללידה ולילדה  

בהצלחה!!!

איזה כיף איזה ריגוש! עוד מעט תפגשי את הנשמנ הקסומה שהבורא שלח לך! אני בשלב הזה עשיתי סיבובים על דור פיסו, רקדתי, צחקתי(בין ציר לציר), מקלחת חמה ממש נעימה, מוסיקה שמחה, סידורים של בית, כשכואב יותר אפשר להיתלות עם הידיים על השיש במטבח שאת יושבת בכריעה ולתת לאגן ליפול ולהימתח, והכי חשוב, לשמוח ולהתרגש, משחרר אנדורפינים, משכחי כאב טבעיים. לידה קלה ומרגשת , עוד מעט המבינות יותר יגידו לך באיזה שלב צריך להגיע לבית חולים, בשעה טובה !!!

קדימה לבית יולדות.  ולא חייבת להיות ירידת מים בשלב הצירים

שיהיה כלידת התרנגולת ב"ה

דקות במשך שעה. אבל תלכי הרבה גם לפי התחושה והאינטואיציה שלך. יש כאלה שאומרים שכל עוד אפשר לדבר תוך כדי ציר סימן שהוא לא מספיק חזק-כשהצירים גורמים לך להיות שקועים בהם ופחות קשובה לסביבה אז זה זה..בהצלחה!! ושתהיה בשעה טובה!!

ממליצה להמתין לצירים של 45-60שניות כל 5דקות במשך חצי שעה.
חשוב לשים לב לתנועות עובר במשך הצירים להרגיש לפחות 3פעמים במשך היום את העובר.
אין צורך לחכות לירידת מים,חשוב מאוד במשך היום לשתות הרבה על מנת למנוע התייבשות,מה שגורם הרבה פעמים לצירים תכופים אך קצרים כ25-30שניות.
יש לקחת בחשבון את המרחק שלך מבית החולים,תנועה.
גם אם הגעת מוקדם לא קרה כלום מקסימום ישחררו אותך.
בלניאדו נותנים החזר עבור נסיעה במונית ,או דלק לכיוון אחד אם ילדת שם
בהצלחה

נשמע שאת מתקדמת... בטח את כבר בחדר לידה..

בשורות טובות.

מאחלת לך בע"ה לידה קלה,מהירה,טבעית,ובלי תפרים שליחים טובים,חוויה חיובית. והכי חשוב אמא ותינוק/ת בריאים!

לנסוע מתי שמרגישים שינוי מהותי, ומתי שהצירים מתגברים עד רמה שאחרי כמה זמן הם כבר בוודאי לא דומים למה שהיה עד עכשיו. קצת יותר אמין מכל כמה זמן הם באים...

וזה גם תלוי עד כמה את רחוקה מבית החולים.

בהצלחה!!!!

ב"ה

 

ברוך ה' אנחנו שמחות ומאוהבות! ראשית אורה הקטנה ואמא קארין.

אבל הגורמים שהכי משפיעים הם הגיל והגנטיקה, ובמקום שני ההריונות, ורק במקום השלישי, כלומר השפעה די מועטת, ההנקה.

לעתים דווקא להפסקת הנקה מוקדמת יש השפעה (אם היא נעשית בצורה שטראומטית לשד).

לא הייתה לי סבלנות, אני מפחדת שאני בהיריון כי אני רק כמה חודשים אחרי לידה...
ועשיתי את הבדיקה, יצא שלילי, אבל רק אח"כ שמתי לב שהייתי אמורה להשאיר את הבדיקה בתוך השתן 20 שניות.. והשארתי אולי 4-5 שניות.... מה אתן אומרות? זה נצבע בורוד עד הסוף... ואחרי זה הופיע קו אחד.. התוצאה נראית תקינה... מה דעתכן???

יש לי סימנים קלושים להיריון... פתאום השיער ה"נשיר" שלי לא נושר... אני מריחה דברים מוזרים... ויש לי כאבי ראש. אבל כאבי הראש בהחלט יכולים להיות בגלל חוסר שינה מטורף שלי, וכנראה הם באמת מזה... אז להתסמך על הבדיקה הזאת או לא?

בע"ה הנשירה פסקה כי היא הסתיימה, ובזכות העובדה שאת דואגת לטפל גם בעצמך ולא רק בתינוק/ת

שכל משאלותיך יתגשמו לטובה!

 

ליתר ביטחון הייתי עושה עוד אחד על הבוקר.

תנועות סביב שבוע 20 בהריונות חוזרים לפעמים גם לפני תלוי אם את מלאה אם יש לך שיליה קידמית/אחורית וכו'.

ani mlaa

את קרובה מתמיד..

זה לא אומר כלום שהבטן עדיין לא ירדה לרוב זה קורה באמצע הלידה.

ואצל נשים וולדניות הריון שני ומעלה לפעמיים הבטן קצת יורדת לפני.

שהבטן שלי ירדה.
זה מעיד על לידה קרובה או שאין קשר?
הריון ראשון

יכול להיות שהראש מתבסס באגן.

לי מתחילת תשיעי אמרו שהבטן ירדה וילדתי ב43.. חיכייה נעימה!!!

וכמה שקל התינוק בסוף?

הלוואי שאלד כבר בתחילת השבוע הבא. כבר אין לי כוח לחכות.

פשוט הסקרנות שלי הורגת אותי!

הבטן שלי לא עלתה בכלל..היא למטה מתחילת ההריון! אני כבר חודש שמיני ב"ה.

אז אני מניחה שלכל כלל יש יוצא מן הכלל

שיהיה בקלות וברוגע.

אני לא עשיתי כלום. קבעתי תור לרופא נשים לסוף שבוע שמיני, ואז כבר ראו דופק.

בחירה שלך, איך שמתאים לך. אם את רוצה לעשות בדיקת דם כדי לאשר - לכי על זה!

כמו שכתבו לך... אולטרסאונד סביב שבוע 8

באמת מרגש.

 

הריון ראשון?

 

שיעבור בשמחה בקלות ובידיים מלאותתתתתתתתתתת!

 

אני עוד באנונימי עד שהוא יצא, נקווה שהוא לא יחליט להתעכב...

 

אני מסכימה איתך שהשקיפות היא אחת הבדיקות המרגשות, כי זה כזה הבדל גדול פתאום לראות אותו עם צורה של בנאדם, ולא רק עיגול מוזר ולא מוסבר...שיהיה ב"הצלחה!

מצד אחד זה נכון - סטטיסטית הסיכון ל"מוות תוך רחמי לא מוסבר" (ולא של חוסר חמצן, כמו שניסו למכור לך) עולה ככל שההריון מתמשך.

מצד שני, כמות הזירוזים בימינו מטורפת, וממילא בלי שום סיבה טובה אובייקטיבית (כמו שציינת), וגיל ההריונות שמופנים לזירוז הולך ויורד. לידה שמתחילה בצורה מלאכותית, הסיכוי שתסתיים בצורה מכשירנית (וואקום או קיסרי) עולה עד כדי 50%!!! מדובר על חוויית לידה מאוד מאוד קשה, לאם וגם לתינוק, וחבל.

אני מאחלת לך שהלידה תתחיל במהרה, וכל הלבטים יסתיימו

אני ילדתי פעם אחת בשבוע 42 מינוס שעתיים, ופעם אחת בשבוע 42 פחות יומיים זה היה מאוד קשה לחכות.

כך או כך, שיהיה בשעה טובה!

ומוסיפה על הזירוזים הטבעיים גם קיום יחסים.

כדורי פרוסטגלנדינים- PG

כשבאתי לזירוז (כל הלידות שלי בעזרת ה' הם יהיו זירוז בגלל ההיסטוריה שלי \9 אז עם הקטן שלי באתי בצהרים קיבלתי כדור לנרתיק ותוך כמה שעות התחיל צירים סבילים כשהיו בילתי סבילים קיבלתי אפידורל ובחצות בערך יצא הרך הנולד חי נושם

 

הזירוז היה ממש אידואולוגי מבחנתי

הכל תחת שליטה

בלי הפתעות של ירידת מים באוטובוס/כיתה /בבית

צירים שלא יודעים אם לבוא לבית חולים או לא..

כשאת מקבלת זירוז את לרוב תחת השגחה והכל בשלבים ידועים מראש

 

לא אסתיר שיש גם הרבה חסרונות לזירוז כשאין תנאי לידה כלל , אך במצב שלך זה כמו הקש שצריך הקטן שלך כד לצאת

 

 

מה יש לך להפסיד?

 

ממליצה בחום על עיסוי פטמות וקיום יחסים-  ב2 הלידות האחרונות שלי הוביל לתואה המיוחלת

נמצאים גם בנוזל הזרע+בעת קיום יחסים משוחרר הורמון אוסיטוצין אחראי בין היתר על כיווץ הרחם.. 2 במחיר אחד

בלניאדו אני מכירה אישית מישהי שנתנו לה לחכות עד שבוע 44

כל הלידות שלה היו בהריון עודף, היא ממש לא רצתה זרוז או ניתוח

והם פשוט הסכימו לחכות!

החל משבוע 42 היא הייתה בהשגחה, ובסוף גם באשפוז של 10 ימים

ילדה בלידה טבעית ורגילה, התפתחו צירים ברגע האחרון ממש לפני הזרוז

 

למערכת יש גישה מלחיצה לעתים,

כל עוד את "בסטטיסטיקה" הם בסדר, על כל חריגה קטנה כבר רוצים להתערב

טעות של כמה ימים בקביעת התל"מ, וכבר את "בסדר"

הם לא מדויקים הרי ב-100%

וגם אם כן - הריון של 42 שבועות הוא תקין!

 

הבעיה עם זרוז (או יותר נכון - השראת לידה, כי עדיין אין צירים) שהוא מתכון די בדוק ל"מפל התערבויות"

(הזרוז עובד - צירים מאוד חזקים, היולדת לא מסוגלת להתמודד, חייבת אפידורל, לפעמים פקיעת מים, סטריפינג)

(זרוז לא עובד - שזה גם קורה - יתחילו "לשגע" את היולדת, הלידה עלולה להתארך מדי, שוב התערבויות נוספות, סיכון לקיסרי)

 

שלא לדבר על זה שלא יתנו לך ללדת בלידה פעילה,

תצטרכי לשכב כל הזמן עם מוניטור כדי לוודא שהצירים לא מסוכנים לעובר ה"י

(צירים של זרוז הרבה יותר חזקים מצירים רגילים, עד כמה ששמעתי מחברות שעברו את ה"חוויה")

מה שכמובן בפני עצמו עלול ליצור מצוקה עוברית, לידה איטית יותר

כי כח הכובד בשכיבה לא עובד כל כך טוב, לעומת עמידה, הליכה, ריקוד או כל תנוחה מאונכת

התבססות איטית של הראש באגן -

בקיצור -

אם זו לידה ראשונה - נשמי עמוק, תעשי הרפיה, אולי דמיון מודרך

אל תתני להם להלחיץ אותך

לצערי הסטטיסטיקה של ניתוח בלידה ראשונה עולה ועולה, ואצל נשים דתיות זה מה-זה לא מומלץ

 

שיהיה בבריאות, בקלות ובידיים מלאות!

 

 

 

 

 

השאלה איך הרופא\ה שעושים את זה

הרוב לא יודעים לעשות את זה בעדינות, וזה פשוט כואב!

ויש גם כאלה שלא ממש מסבירים ליולדת מה הם עושים, שזה נוראי

 

 

 

תנסי שמן קיק עם כוס מיץ תפוזים לוקחים שתי כפות לא יותר  לאחר מס שעות מרוקן את המעיים ובדכ מתחילים צירים לא לשכוח לשתות  אפשרות נוספת לקנות בבית מרקחת שמוכרים הומאופטיה קולופילןם C300 וליטול לפי ההוראות אל תלחצי פעמים רבות במיוחד בלידה ראשונה אנחנו נתקלים באי דיוק של התאריך שגורם להלחצות מיותרות כדאי לבדוק שוב את התאריך לפי הUS הראשון במידה ובוצע  בשבועות7עד 10 להריון וכן הכי חשוב שתהיי קשובה לתנועות העובר לגבי העצה שנתנה על הליכה חבל על הכח זה לא מקדם ולעצות סגוליות ידועות וחשובות הפרשת חלה וטבילה שיהיה בהצלחה בשעה טובה ולא לשכוח לידה את ליד ה הזדמנות של דיבבור ישיר

אם עדין רלוונטי ואת עוד לא בלידה,

(בכל מקרה יעזור אולי לאחרות)

הזירוז בטבליה לנרתיק נקרא PG והטבליה מכילה פרוסטגלנדינים, שהם החומר שמשרה לידה בגוף ומתחיל את התהליך.

נכון שגם בנוזל הזרע יש פרוסטגלנדינים, אם כי אצלי זה לא עבד בדרכים המקובלות ...

הצלי היה מדובר בלידה שלישית, הגעתי ל41+3 (כמו בראשונה) והייתי עם פתיחה קטנה מאד ומחיקה של 80%.

שלחו אותי לזירוז כי הייתי עם לחץ דם גבולי (ונתנו לי לבחור אם לזרז או לחזור הביתה)

חצי שעה אחרי שקיבלתי את הטבליה (מוחדרת ע"י רופא נשים, עדין ולא מורגש) הייתי צריכה לשכב כדי לתת לזה להספג.

אחר כך יכלתי להסתובב כמה שרציתי (מימיק כתבה משהו הפוך וזה לא נכון, רק בזירוז עם פיטוצין מעדיפים פחות תנועה וגם זה היום לדעתי לא נכון.) הלכתי בכל המחלקה שעתיים וחצי ואף אחד לא השכיב אותי.

להפך, עוד נתנו לי כדור פיזיו לעשות עליו תנועות.

בסופו של דבר הורידו אותי לחדר לידה ממש בסוף והייתי שם 10 דקו, בלי אפידורל (בעצם בלי שום עזרים תרופתיים)

כל העניין לקח 4 שעות מרגע שקיבלתי את הטבליה ועד שהקטנה היתה בחוץ

 

בקיצור, אם את עדיין שומרת בבטן אני ממליצה, הזירוז הזה לא נורא כל כך ופחות אגרסיבי מפיטוצין שניתן לווריד.

רק לדעת...

 

 

(וגם כדי להבין אם ועד כמה הרופאה ההיא טיפשה שהיא הלחיצה אותך ככה)

הזירוז שהרופאה מדברת עליו הוא זירוז בעזרת נירות של פרוסטגלנדינים שגורמים לריכוך של צוואר הרחם ולפתיחה.
הייתי ממליצה על זירוז באופן טבעי.ניתןלעשות דיקור ,עיסוי של שיאצולפתיחת חסימות מנסיון עוזר יש לי מישהי נהדרת ברמת השרון.קיים הזירוז עם שמן קיק שיכול להניע,לגרום לריקון המעיים וצירים.היחס הוא 2כפות וודקה,חצי כוס מיץ תפוזים,2כפות שמן קיק.מומלץ לעשות אחה״צ.
חשוב להמשיך במעקב מוניטור,לשים לב לתנועות עובר.
בהצלחה

אז זהו! ילדתי! לפני שבועיים, ליתר דיוק. רציתי מאוד לשבת ולכתוב את סיפור הלידה המדהים שלנו, אבל לא היה לי זמן. אז עכשיו - הנה, סופסוף התיישבתי לכתוב.

 

אז למחרת הביקור הלא נעים הזה בבית החולים, קמתי בבוקר תפוסה בכל הגוף. זה היה בלתי נסבל ממש. לא יכולתי לשבת, לא לעמוד, לא לשכב. בשלב כלשהו התחלתי פשוט לבכות מחוסר אונים. מלבד זה - הרגשתי כאב שבא והלך כל הזמן, ואיתו - תחושה מתמדת שאני חייבת, פשוט חייבת לשירותים.

ניסיתי בכל זאת לשכב במיטה ולנוח, ופתאום הבנתי - אלה צירים! עד עכשיו, כשהיו לי צירי ברקסטון, זיהיתי אותם כי הם היו נשארים שעות, בלי להפסיק, אפילו כמה שעות. הם אף פעם לא באו והלכו, ועכשיו הם כן!

בעלי נכנס בדיוק לחדר לראות מה שלומי, ומתוך הכאב אמרתי לו - "אלה צירים!", ושנינו חייכנו.

התחלנו לתזמן אותם, וכבר מההתחלה הם היו ממש סדירים - כל שלוש דקות, למשך דקה. הם היו סבילים בהחלט והצלחתי לעבור אותם, ובחיוך. בשלב כלשהו נכנסתי למקלחת, והמים עזרו לשפר הרבה יותר את התחושה. כשיצאתי מהמקלחת - שוב הרגשתי את הצירים הולכים ומתחזקים, וקצת אחר כך נכנסתי למקלחת שוב, אבל כשעברו כמה דקות בעלי דפק בדלת ואמר: "זהו. נוסעים לבית חולים!". הוא התקשר לאמא שלי, ואמר לה לצאת לדרך, כי אנחנו הולכים ללדת.

כל השלב הזה, עד שיצאנו לבית החולים, לקח 3 שעות.

בית החולים נמצא במרחק של 5 דקות נסיעה מהבית שלנו, וזה היה מזל, כי כשהתיישבתי במכונית הצירים התחילו להיות בלתי נסבלים. בעמידה הם היו בסדר, אבל בישיבה זה כבר היה קשה הרבה הרבה יותר.

הגענו למיון יולדות ושם קיבלה אותנו מיילדת ורצתה לשאול אותי שאלות כדי למלא בטופס רפואי, אבל בעלי היה צריך לענות במקומי, כי הייתי באמצע צירים ולא יכולתי לדבר.

כשהשאלות נגמרו היא לקחה אותי לבדיקת פתיחה, ו... הייתי בפתיחה 4! מדהים, בהתחשב בזה שיום לפני כן הייתי שם באותה השעה, ובלי שום פתיחה! בשלב הזה אמא שלי הגיעה.

ישר העבירו אותי לחדר לידה, השכיבו אותי על המיטה וחיברו אותי למוניטור. ביקשתי אפשרות למוניטור לסירוגין, אבל הם לא הסכימו כי ראו שאני ממש מתקדמת. בגלל שהייתי מוכרחה לשבת - הצירים כאבו בצורה בלתי נסבלת. לא יכולתי לדבר ולתפקד בצורה נורמלית. הייתי עסוקה רק בלהתמודד עם כל ציר ולנוח בין אחד לשני.

פתאום נכנס המרדים לחדר ושאל: "מישהי רוצה אפידורל?". אמא שלי אמרה מיד: "זאת ההזדמנות שלך אם את רוצה! לפעמים לוקח להם שעות עד שהם זמינים, אז תבקשי עכשיו!". אחת האחיות שאלה את המרדים: "מישהי קראה לך לכאן?", והוא אמר: "לא. אני רוצה לעשות!".

חיברו אותי לעירוי, ותוך כמה דקות הזריקו לי את האפידורל. אף פעם לא דמיינתי שזה יהיה כל כך פשוט ולא מורגש! פשוט כיף!

האפידורל פעל ממש מצויין, ותוך כמה דקות חזרתי לעצמי ויכולתי לדבר ולצחוק.

הצוות שם היה מדהים, והתייחס אלינו כל כך יפה. הם נתנו לנו את התחושה הכי טובה בעולם, בחיוך, בנינוחות, והסבירו לנו מה הם עושים בכל שלב.

בפעם הבאה שבדקו לי את הפתיחה (שעה אחרי שהגענו לבית החולים) הייתי בפתיחה 6! אז אחת הרופאות ביקשה לפקוע לי את שק מי השפיר כדי לקדם עוד יותר את הלידה. הסכמתי, ו-20 דק' אחר כך כבר הייתי בפתיחה 10.

שלב הלחיצות גם הוא היה קל יחסית וקצר, ובין ציר לציר (היו צריכים להגיד לי בכל פעם שהיה אחד כזה, כי לא הרגשתי כלום) היו לי משהו כמו שתי דקות לנוח, מה שהקל מאוד. בשלב הזה המיילדת ואמא שלי עזרו לי. זה היה ממש טוב לחוות את זה עם אמא שלי ולדעת שהיא שם, רואה את הכל ועוברת איתי את הרגעים המרגשים האלה ביחד.

בסופו של דבר - שלוש ורבע שעות בלבד מאז שנכנסנו בשערי בית החולים - נולד הבן המתוק והיפייפה שלנו!

אני יכולה לסכם ולומר שהייתה לי לידה חלומית, שאני מאחלת כמוה לכל אחת ואחת! היא הייתה חוויה נשית, זוגית (בעלי המתוק דאג להצחיק אותי, לחייך אלי כל הזמן ולתת לי את התחושה שהוא איתי בכל רגע, גם אם לא פיזית. כשהוא לא יכול היה להיות בחדר - הוא ישב וקרא תהילים. בסוף גם שמתי לב שהוא שם לי בתחילת הלידה "נעם אלימלך" מתחת לכרית... ) ומשפחתית מדהימה, ופשוט נהניתי מכל רגע (גם מהצירים הכואבים...!).

 

תודה על התמיכה והייעוץ בעניין הזירוז. ב"ה שהקב"ה היה הזירוז שלנו. בהצלחה לכל מי שעוד עתידה ללדת! אני מאחלת לכן מכל הלב שתזכו בחווית לידה כזאת.

שמחה שיש לך חוויה חיובית...

שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

כיף שחזרת לשתף.
ושכחתי להוסיף קודם, גידול קל.

בע"ה שתזכו לגדל את המתוק תמיד בנחת, כמו שזכיתם ללדת אותו

חשוב לדעת שאין בעיה להמשיך ולהתנועע גם (ובעיקר) בסוף הלידה, לפי הרצון והצורך

בס"ד

 

הכל בעיתו ובזמנו...

 

 תשאלי רב.. הייתי ממליצה לך על רב ספציפי....

הסגולה זה דוקא מתחת לכרית של היולדת. או למראשותיה- שזה גם   לא בעיה בבי"ח

אבל ממה שידוע לי שתי שכבות עוזר לכניסה לשירותים, לא לעניין הזה.

בקיצור, ברור שסגולה שיש בצידה עברה לא עוזרת ורק מזיקה ולכן כדאי

למי שמתכוונת לעשות את זה שתשאל רב

רק רציתי להפנות תשומת הלב...

להרבה מאד נשים אומרים תסמונת דאון...

במיוחד אם היה סיפור כלשהוא לקרוב משפחה כלשהו! לאחותי הם אמרו לעשות הפלה.

אני ברוגז עם סטטיסטיקה אז לא עשיתי. 

אבל, יש רבנים שממליצים לעשות...

לשיקולך!

 

אבל תכלס' הא"ס יותר משמעותי מהבדיקת דם (כך הבנתי)

אייייי אלוקים....

איזה מילים מרגשות....איזה תהילים מאלפים...

 

ופקוד גפן זאת!! אמאא.. זה עושה לי לבכות... איזה מילים מבטאות את מה שיושב אצלי בלב

 

אני ממש מרגישה כגפן בשלה שמחכה שהגנן הגדול יפקוד אותי בהרבה הרבה ענבים.....

מתוקים מתוקים....

 

שאזכה אבא.. שתביט עלי.. משמים.. ותזכור אותי תמיד,  וראה....

ראה כמה הרצון שלי הוא גדול...

'

ופקוד אותי בזרע חייא וקיימא

 

זה יהיה שיא השיאים שלי מבחינתי.. אני משתוקקת לכך...

 

 

אלוקים תודה....עשית לי היום פתיחת הלב אחרי אתמול שהייתי בלב נשבר כל כך

 

 

לילה טוב ומבורך לכל היקרות!!!

תודה אבל'ה..

קודם כל-ממש מובן כל הלחץ והרצון. בעז"ה שתזכי ממש במהרה!!

ועכשיו חנוכה..אין כמו תפילה ליד הנרות!הר'ימימה מזרחי סיפרה שהיתה אשה שמאוד רצתה ילדים,לבסוף אחרי שהיא נקלטה הרגישה האשה שאין דופק. אמרו לה:אין דופק תבואי לעשות גרידה. הגרידה נקבעה ל'זאת חנוכה', כל חנוכה האשה ישבה ליד הנרות והתפללה שה' יעשה נס,שהופא התבלל או משו ובאמת יש שם תינוק..

היא באה לעשות גרידה ואת הרופאה אומרת לה----יש שק הריון,אין דופק.ואז הרופאה מסתכלת עוד ורואה-----שיש עוד שק הריון!!עם דופק!!!!!כנראה שהרופא לא ראה שיש עוד שק..

 

ודבר שני-אני יודעת שזה קשה ליישם,אבל הלחץ מאוד מזיק כאן.

צריך ממש להשתדל לא להיות בלחץ

אני כמוך-מצפה להריון וכל פעם שמגיע מחזור,ועוד לפני אני  בבאסה נוראית

ומרוב שאני בלחץ שהמחזור יגיע אני אפילו עוצרת את עצמי.

לפני כמה חודשים הרגשתי בדיוק מה שסיפרת-המחזור לא הגיע ואני כבר חשדתי שב"ה זה הריון

הלכתי לרופא

והרופא אמר לי שאני לא בהריון.וממש התבאסתי!!

ו---איך שאני מגיעה הביתה קיבלתי מחזור.

ממש הרגשתי ש'לא נתתי לגוף שלי להוציא את הדם'

כי ממש כל הזמן הייתי בלחץ שהוא לא יגיע..

 

ולי המחזור מאחר כבר בחודש!! זתומרת לפני חודשיים קיבלתי פעם אחרונה...

ועשיתי כמה בדיקות הריון ו-שלילי..

אני כבר שונאת את הבדיקות האלה הם מכניסות לי למוח- ש-ל-ל-י!! זה מתסכלל!!

בקיצור אני נשואה כמעט שנתיים אומנם לקחתי קצת זמן גלולות אבל זה פשוט נמאסס

לי קשה הכי עם המבטים של אנשים או עם חברות והילדים שלהם...אני גם רוצהה!!

 אז מאחלת לכולנו הריון במהרה ושנזכה לעמוד בניסיון הזה כי הוא קשה..

חודש זה איחור רציני..

שמעתי כבר על מקרים שבהם הבדיקה ביתית היתה שלילית

ובבדיקת דם יצא חיובי..

 

 

 

עייפות כאבים בחזה בחילות משהוו???

וכלום..

לפעמים קצת כאבים כמו מחזור אבל זה לא אומר כי גם כשיש קקי יש כאבים כמו מחזור..

אז זה אומר שכנראה לא בייצתי..יש דבר כזה

בס"ד

גם כן אני נשואה טרייה, חצי שנה עוד מעט.

ומשתוקקת בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי לילד צדיק...

 

אבל... לא מגיע.

חודש ועוד חודש. ואולי הפעם? ולא...

וכל מי שמסביב בהריון או אחרי הריון או עם ילד בבית...

 

אבל, אני חושבת...

שהכול מתחיל באמונה.

אפשר ללכת לרופאת נשים ואפשר לעשות בדיקות...

אבל הכול מתחיל ונגמר באמונה...

ואם יש אמונה, אין סיבה להיות לחוצים.

פשוט להיות בטוחים שזה יגיע בזמן הנכון והמתאים בטוב ובשמחה כמו שהקב"ה עשה עד היום.

כמו ששלח לך את הבעל וסידר לך שירות לאומי ועבודה ולימודים ועוד ועוד....

 

אז יקרה...

נתחזק באמונה ובטיחון והקב"ה ישמע את תפילותינו

ובעז"ה יגיע במהרה! כמה שיותר...

 

בד"כ לוקח חצי שנה עד שהגוף מתרגל והכל.

ורק אז נקלטים .

מה שכן אני מאוד מציעה לך שכשיש איחור אז בבקשה ממך תנוחי ואל תעבדי קשה כי אני לדוגמא מאוד רגישה ואני מניחה שיש עוד נשים כמוני שקצת חלשות, אז לא להתאמץ הרבה זה שלב קריטי וחשוב.

ומה שהכי חשוב זה להתפלל להשםםם תמיד ולבקש.

ויש סגולה שביום המקווה הבעל ידליק נרות לכבוד רבי מאיר בעל הנס -יש מעין נוסח תפילה כזה שהוא צריך לקרוא.

אם תרצי אני יעלה לכאן .

שיהיה בהצלחה! ובלי לחץ .

נשואים שנה.

אתמול חלמתי שאין לנו ילדים ואני בוכההההה..

מה שמחזק אותי מאוד, זה לדעת שהמפתח אצל ה'.

ברצונו- הוא יפתח. זה מרגיע אותי מאוד כשתוקפות אותי מחשבות מלחיצות.

אנונימית 5- אשמח מאוד לקבל את הנוסח של התפילה שהבעל קורא כשמדליק נר.

ואולי נפתח שרשור סגולות לזרע של קיימא?..

 

קודם כל תודה על כל העידודים והמילים החמות...

אני מודעת לעצמי.. יש לי מלחמת מחשבוות יום יומיות...

 

אני אישה מאמינה ב'ה מאד, כשמדובר בכל החברות שלי תמיד אני מסוגלת ויודעת איך לחזק את כולם ואיזה מילים לאמר כדי לחזק.

ופה כשמדובר בי- אני לא מוצאת את המילים והכח לשאת את עצמי.

 

אני שוכבת כבר מהבוקר במיטה לא בא לי לעשות כלום. אפילו צמתי היום(בלי לשים לב)  פשוט מין אדישות כזו להכל, לעצמי....

 

לא בא לי אפילו לשמוע  על החג.. לא עניין אותי החנוכיה..

תחושת ריקנות כזו נוראית..

אייי אלוקיםםםםםםםםם...... תיתן לי גם ילד בבקשה מימך

 

לגבי המנוחה .. שמישי כתבה שצריך לנוח... את יודעת מה הקטע המגביל פה??אצלי בכל אופן

שכשאני חושבת שזה הריון אני מתחילה להתייחס לעצמי כאל אישה בהריון...

 

ומשתדלת לא להתאמץ. לא להרים כבד, לא לקפוץ ולרוץ וכו

ונכנסת לזה... ואז..... באה הבעסה שגומרת אותי!!!!!!!!!!!!

 

נמאס לי כר ממבטי הרחמנות הזו מכל צד...

נמאס לי מהשאלות החטטניות של כולם...

 

פשוט לא מסוגלת יותר.

 

סליחה אם אני נשמעת קוטרית, זה גמר אותי היום.

הייתי בטוחה שאני ...בקרוב אהיה אמא!!!!!!!!!!

אני ככ מבינה אותך. אני איתך.

שמעתי שיעור של ריקי שפירא, בנושא של טהרה ואישות. והיא הזכירה את העניין של האבל.

אנחנו נושאות בתוכנו חיים ומוות ממש!

ולכן אני חושבת שתתני לעצמך "להתאבל", תזרמי עם התחושות שלך עכשיו. אל תתנגדי.

 

בעז"ה כשיהיה לך קצת כח, שבי מול הנרות, תשאבי כח מהאור, אבל בנחת, בלי לחץ.

מבטיחה לך שעוד כמה ימים כשהכח ישוב, תראי את הדברים אחרת ושוב, תקבלי את חיות שנותנת לנו את הכח להמשיך.

 

 

מפחיד אותי לחשוב שאני מרגישה ככה.

אבל זה סוג של אובדן..

 

ביננו? אני 80 אחוז בטוחה שזה  הפלה מוקדמת מאד....

 

אבל זה לא יתן לי כלום אם אכנס לזה..

אני אני מעדיפה לבכות ים של דמעות... להשתחרר.. להרגע...

 

אני מתגעגעת לחנוכיההההההההה!!!!

 

לתפילות.... לפתוח  את הפה שלי... גם זה לא בא לי כרגע

ברוכה הבאה..בע"ה בקרוב תצטרפי אלינו עם בטן הריונית ועגולה..

אני מבינה את תחושת האובדן כל חודש מחדש.

מאחלת לך בחודש הניסים הזה שתפקדי את וכל היקרות שכתבו כאן.

בשורות טובות!

מצפה להתחלה חדשה מחר בבוקר..

 

שאזכה לקבל הארה חדשה...

קרה גם לי כזה איחור פעם, בגלל חודש בלי ביוץ, או ביוץ מאוחר,

לא זוכרת. מקווה שתתבשרי בשורות טובות בקרוב!

חברה שלי חיכתה שנתיים וכבר עשתה את כל הבדיקות הניצרכות והכל ואז הרופא אמר לה שבחודש הבא היא תקח איזה כדור או משהו שכבר יסדר את הכל... אבל בסוף, באותו חודש היא נקלטה ונכנסה להריון והיום יש לה 7 ילדים הלי עין הרע. והיא פשוט מודה שזה היה רק מהלחץ כל הזמן וברגע שאמרו לה שחודש הבא זה כבר יסתדר פתאום הכל היה בסדר... לא מדהים?...

אז בבקשה תשתדלו לשמור על הרוגע ולא להיות בלחץ.....

המון המון הצלחה!

נר שמיני של חנוכה זה הנר שמסוגל לפריון, לידה קלה זרע של קיימא הריון תקין וכ''ו..

תשבו  ופשוט תבכוו מול הנרות עד שהלהבות יטישטשו לכן ותבקשו ותתחננו!!

זה מהשיעור שלה של שנה שעברה שסכמתי.. (השנה לא הספקתי לראות..)

ובתקווה ש(גם אני!) נקלט עוד החודש להריון תקין ושנצא בידיים מלאות!!

לעשות כנוכת בית זה סגולה לפריון, ולעשות מלווה מלכה עם לחם זה סגולה ללידה קלה!

אנחנו בע''ה השבוע נעשה חנוכת בית לבית שאנחנו משכירים...

כן, הרב כתב שגם בית מושכר צריך חנוכת בית ואני יודעת שנשים נושעו מיזה!

בננות בע''ה כולנו מצטרפות רשמית לפורום הזה!

אני מכירה גם על אבן רובי

ובאמת הכי חשוב זה בלי לחץ, זה ממש משפיע

חברה שלי חיכתה הרבה מאוד זמן, ובסוף קבעה תור למכון פועה. עד שהתור הגיעה היא כבר לא הייתה צריכה ללכת אליהם, הלחץ שלה ירד אז הכי נכנסה להריון

לנו לקח כמעט שנה, אפשר להתסכל על זה גם מהצד החיובי שהספקנו לעשות דברים שא"א לעשות עם ילדים \ בהריון, פחות הפרעות לזוגיות וכו'', ב"ה יש כבר כמה זאטוטים

בבס"ד

 

צדיקה, איך את עומדת בניסיון המר הזה? הקשה הזה.. כמוני כמוך.. שנה וחצי של יסוורי נפש עברתי עד שנפקדתי בבן ולאחר מכן גם בבת... בכל מקרה רציתי לשמח אותך  קצת לפני שנפקדתי בבני בכורי, חודש קודם איחר לי המחזור והייתי בטוחה שזה זה.. איחר איחר.. המחזור שלי עובד כמו שעון 28 יום... הרגשתי שינוי הורמנלי.. אפילו בבדיקה ביתית יצא חיובי רק פס בהיר ממש.. כמה יימים אחרי זה דימום... הייתי שבורה... גמורה.. לא יכולתי לשמוח לשאוב כוחות בעלי ואני לא הפסקנו לבכות אותו לילה... קמתי בבוקר ואמרתי לו תשמח זה סימן טוב, סימן חיובי.. זה אומר שאני נקלטת פשוט לפעמים לוקח לגוף לקלוט ובהתחלה הוא מתנגד להיריון ואז נוצרת מן הפלה מוקדמת ככה הרופא שלי טטען כי הבטא שלי הייתה בערך 10... חברה שלי אמרה לי את תיראי חודש הזה את נקלטת זה סימן שהגוף שלך יכול להיקלט פשוט לוקח לפעמים זמן... ובאמת נקלטתי בבן זכר!! וברגע שהיא אמרה לי את זה הייתי בטוחה שדני נקלטת ואמרתי לבעלי ברור שאני אהיה בהיריון עכשיו, כ"כ היה לי ברור שאפילו לא התרגשתי וגם הוא שראינו את התוצאה מרוב לאות של התקופה הקשה.. עם הזמן התחלנו להתרגש ולהודות.. אחותי היקרה עוד רגע תחזיקי מעמד בעז"ה אני מתפללת שגם אצלך המצב דומה והחודש תיפקדי, אמן!

בהרגשות, בכאב, באבל הזה כל חודש מחדש...

וגם לי היה סיפור כמו שלך, בול! וגם אני הרגשתי כמוך ועד היום נראה לי שאולי זה היה הריון, אבל באמת עדיף לא להכנס לזה.. זה רק יותר כואב, והרי לעולם לא נדע מה היה שם.

 

צדיקה. אל תפסיקי לקוות. הקב"ה יעניק לך את המתנה הנפלאה הזאת בקרוב, תאמיני!

ועד אז, תתפללי, תתחנני בפני הקב"ה.

תאמרי לו- למה אני רוצה ילדים?? אני רוצה בנים צדיקים, בנות צדיקות, שיעשו את רצונך!! להגדיל את עם ישראל, לחנך את ילדי שיהיו עבדיך הנאמנים!! אם לא למעני הקב"ה אז למענך!

 

ובנתיים, כמה שזה קשה, כשתצאי מהתחושה הזאת תשתדלי להיות אישה שמחה ואופטימית (וכידוע לך לפעמים זה מאוד קשה). תמשיכי לשמוח עם בעלך בכל הטוב שזכיתם לו ב"ה.

מאחלת לך שתזכו לבית מלא שמחת ילדים!

 

ישועת ה' כהרף עין!

 

איייי כמה ריגשת אותי במילים שלך...

באמת אבל'ה... אם לא למעני,,אז למענך..

מה אני כבר באמת מבקשת...

ללדת ילדים טהורים וצדיקים בריאים ואוהבי השם יתברך...

לחנך אותם לאהבת יתברך.... לראות מהם נחת אמיתית..

 

לראות אותם עם הניצוץ היהודי בעיניים.. להתענג על נפלאותייך...

 לחבק אותם, לנשק אותם... ללמד אותם על  שבחי  התורה... על זכוויות... על מידות טובות...

חינוך יהודי... מרגש ואמיתי.

 

לראות את בעלי היקר לומד איתם תורה..

לאמר איתם שמע ישראל בלילה...

ליטול ידים בבוקר ליד המיטה...

 

להרגיש את ליבם פועם... לשמוע את קולם הרך מתפלל אליך אבל'ה..

לראות בעייני... יופי אמיתי  ונשגב.. שיצרת בתוכי...

 

לקרוא לו בשמו..." נפלתי".. או "פנחס"... או "יוסף"....או "אלעזר"....

 

או אולי.."אודליה".... או "רבקה"... או "הלל".... או "שרה ברכה"...

 

מותר לי להתחיל לדממין אותם כבר לא???

 

 

מה ביקשתי כבר???

 

אבל בסדר אבל'ה.. אני ימשיך לבקש ולהתחנן.....עד שתיתן לנו!!!

 

לא אוותר... משתדלת לא לדחוק את השעה כי אסור..

 

אלא להמתין אכשהו בסבלנות....

 

לישועה האמיתית!!!!!!

אני מעולם לא שמעתי על בדיקת דם שפספסה הריון, רק על בדיקות ביתיות. ושבדיקת הדם זו הבדיקה האמינה שמזהה בכל מקרה.

 

למיטב ידיעתי המחזור מושפע מדברים נפשיים, כך שאיחור יכול לקרות בגלל לחץ למשל. זה בהחלט יכול להיות לא קשור להריון בכלל.ואנחנו מעולות בלחשוב שאנחנו בהריון, ולמצוא את כל התסמינים שמתאימים לעניין...

אני במקומך הייתי מתמקדת במחשבה הזאת. אם עשית בדיקה שיצאה שלילית זה הרבה יותר הגיוני שזאת האמת.

ברור שכואב הלב על הופעת הדימום שוב, עם המשמעויות שלו, אבל חבל להכנס לנישה של 'אולי זה היה הריון' כשכל הסימנים מראים משהו אחר לגמרי. יכול להיות שהמחזור סתם מאחר בשבועיים וחצי! הוא גם יכול להקדים מכל מיני סיבות. ככה זה. אנחנו לא מכונה.

 

(ורק לגבי העניין הנפשי, קראתי על מצב של הריון מדומה בהקשר הזה. זה בטח נדיר בטירוף, אבל עצם העובדה שזה קיים מראה עוד משהו)

זה מאוד אינדווידואלי,יש נשים שאחרי גלולות לגוף לוקח זמן להתרגל.

 

בעצת מישהי פה מהפורום הפסקתי עם הסרזט והדימום המוזר הזה שלפעמים היה דימום קליל ולפעמים כתמים נגמר אחרי כשבוע.

אבל שוב- לא היו לי התכווצויות... אז אני לא יודעת.

אולי כדאי לחכות כמה ימים לתת לגוף להתנקות מהכדורים ולראות אם העניין מסתדר...

בהצלחה!

 

כשאני מפסיקה לקחת גלולות לוקח לגוף שלי חודשיים בערך להזכר איך עובדים בלי גלולות.

תקחי בחשבון שעכשיו הגוף שלך במצב שהוא לומד מחדש מה הוא אמור לעשות, ותהיי סלחנית כלפיו... בסוף הגוף נזכר והכל מסתדר, אז אין לך מה לדאוג.

(בכל אופן, נראה לי שאם ההתכווצויות בבטן לא פשוטים, כמו שכתבת, אולי שווה ללכת להבדק, לוודא שהכל בסדר).

חג שמח

לפחות החלק של הדימום.זה נורמלי שהגוף לא חוזר לעצמו, והגיוני מחזור-לא מחזור כזה עד שהגוף מתאזן שוב.

אישית, היה דימום דומה לזה, שבגינו אסרתי את עצמי, ואם אני זוכרת נכון, אחרי הטבילה הזאת נכנסתי להריון...

 

ההתכווצויות בבטן נשמעות מטרידות קצת יותר. זה בגדר הנורמה אצלך בעת קבלת מחזור?

אם כן, לא הייתי דואגת בכלל. גם אם לא, הגיוני שזה חלק מהתהליך של חזרה למחזורים רגילים.

אם זה ממש מטריד אותך, אולי שווה ללכת להבדק. אם אני מבינה את התזמונים שלך נכון, אז אין סיכוי שנכנסת להריון בינתיים, נכון? כי זה הדבר הבא שעולה לי בראש.

מקווה שיעזור במשהו.

אני זוכרת שהיא כתבה על זה הרבה, ולא לטובה...

לי היה בששה שבועות התחזקות ממש של הדימום, עם דימום שחור וממש כמו מחזור. שבוע אחר כך הצלחתי לעשות הפסק. לדעתי זה אכן היה מחזור.

אמרו לי שזה משהו דיי נפוץ שאחרי הלידה יש מחזור אחד, וזה לא אומר בהכרח שהמחזור שלך חזר.

בהצלחה

"נדפקת" ל-3 חודשים ולא ליום כמו בכדורים.

אני מתכוונת בעניני כתמים.

כשהתוצאה חיובית?

תודה!

ויצא לי 10 הבטא והייתי בתולה אז..

10 זה עדיין לא הריון מסתבבר...

אני מקווה שלא הטעתי אם כן מתנצלת מהיום אדע...

לא הריון