פורום הריון ולידה (עמוד 5201)

למה האישה בתמונה צריכה להיות חצי חשופה?

רואים בטן ושרוול קצר?

או להביא קישור לאתר שמסביר יותר על הדברים האלו?

כי יש לי הרבה שאלות בנושא..

תודה!

האם זו סגולה להתפלל בשעת הלידה?

זה מה שידוע לי לפחות...

שהחלב נגמר/ירד באיכותו בגלל ההריון

אני מכירה מישהי שהיתה יודעת שהיא בהריון כשהתינוק הנוכחי שלה היה מפסיק להסכים לינוק...

 

אבל לא מחייב שיש בעיה בחלב, יכול להיות הרבה סיבות אחרות להתנהגות שלו.

מה עם החיתולים שלו, יש לו מספיק חיתולים רטובים ביום?

כדאי לעקוב ולראות מה קורה, כי הריון נוסף בהחלט עשוי להיות גורם שמפריע להנקה.

וגם במקרה שזה אכן גורם מפריע להנקה, זה לא מחייב הפסקה מוחלטת של ההנקה. יתכן שתוכלי להמשיך להניק אותו רק בשביל הפינוק בשילוב עם בקבוק, אם אם ממש חשוב לך דווקא ההנקה, אולי להניק בעזרת ערכת הזנה משלימה.

שיהיה בשעה טובה

4 ליטר ליום לפחות.

גם בהריון גם מניקה, גם שרב כבד.

שימי לב לב כמו שאמרו לשתות מספיק,

ואם נראה לך שאין לו מספיק חלב, אז הוא צריך תחליפים- שלא יהיה צמא ורעב

בהצלחה, לא תמיד זה פשוט.

יש תינוקות שלא רוצים להמשיך לינוק כאשר האמא בהריון אומרים שהטעם של החלב משתנה.

את יכולה לנסות להמשיך לשאוב או להצמיד אותו אליך עור לעור.

ולשתות המון!

הריון אכן גורם לפעמים למיעוט בחלב, והדרך הכי טובה לבדוק את זה היא לעקוב אחרי ההרטבות שלו. אם יוצא מספיק - סימן שנכנס מספיק (וגם עלייה במשקל, אבל היא גם ככה צפויה להתמתן מאוד בגיל הזה, אז רק לוודא שבאמת עולה במשקל ולא נשאר במקום). באמת כדאי גם להתייעץ עם יועצת הנקה, ואם זה לא בתקציב - אז לפחות להתקשר לקו החם של לה-לצ'ה (יש שם מתנדבות שעונות בחינם).

אם המסקנה תהיה שהחלב לא מספיק, תוכלי להמשיך להניק ממה שיש, כמו שיהודיה אמרה, אבל חשוב במקרה כזה גם להשלים עם תמ"ל - עד גיל שנה התזונה שלו אמורה להתבסס בעיקר על חלב. הוא מאוד זקוק לשומנים ולחלבונים האלה.

וכמו שכתבו לך, אל תשכחי לדאוג לעצמך. הגוף שלך מזין שני תינוקות!

אז הייתי מניקה אותו בשביל הנשנוש ונותנת תוספות. אצלי ההיריון גמר לי ממש את החלב.

ולדאוג לרצפת האגן.

וללכת לכמה מפגשים. זה ממש עוזר. צריך הפניה פשוטה מרופא/רופא נשים זה לא מסובך.

התינוק, וחשוב לדעת כן בערך כמה הוא שוקל כבר, כדי לראות אם הוא מתפתח כמו שצריך, או שהוא גדול מידי וזה נורה אדומה, או קטן מידי. קיצר, לדעתי שווה להסחב..

הרבה טוענים שהערכה ידנית של איש מקצוע מנוסה (רופא/מיילדת) מדויקת יותר מהערכה של אולטרסאונד. אם לרופא שלך יש מספיק ניסיון עם זה והוא סומך על עצמו (ואת סומכת עליו) אז אולי באמת תוכלי לוותר על הטרחה.

ב2 ההריונות.

הבדיקות השיגרתיות היו בסדר.

באתי לחדר לידה ושם אמרו כמה ישקול ובדיוק כך שקלו..

עשויים לעשות צרכים בין 8 פעמים ביום, ועד לפעם בכמה ימים, וזה נורמלי ותקין (הסתיגות, אני לא בטוחה מאיזה גיל זה נורמלי פעם בכמה ימיםלא בטוחה ש3 שבועות, אולי רק יותר גדול, אבל לא משנה לך בכל מקרה)

ליבי איתך, השני שלי גם כן היה כזה. וזה היה כ"כ מתסכל. הוא פשוט היה עושה בלי הפסקה. (שלא לדבר על המחיר של החלפת טיטולים תכופה...)

שווה להתייעץ עם רופא , אולי אפילו בטלפון

יש תינוקות שאצלם זה מאלרגיה או דברים אחרים,

אבל בדר"כ היציאות רבות ודי נוזליות אצל יונקים

בסוף זה היה תקין. תחפשי בגוגל "מדריך צואה בתינוקות" או משהו בסגנון- קצת מגעיל אבל יעיל! אני חושבת שזה של איזו חברת חיתולים כלשהי. וגם היועצת הנקה אמרה לי בזמנו שיציאה אחת להנקה זה נורמלי-חישוב מהיר: עד 8 יציאות ביום..

הקטנה עדיין עושה הרבה, אבל פחות נוזלי (נראה לי). טוב, אמשיך לעקוב

עם קצת פירורים כאלה.

גם שלי עושה מלא יציאות ביום.

אם הריח הוא ריח יחסית נעים של צואה של יונקים - לא הייתי מודאגת מזה...

ובריא ושיגמר עם ידיים מלאות !!!

גם אני הפכתי להיות הרבה יותר רגישה לדברים האלה מאז שנהייתי אמא..

תנסי להבין מאיפה מגיע הקושי הזה, לדוגמא- קשה לי להתמודד עם זה שיש אנשים רעים בעולם.

                                                      או    קשה לי להתמודד עם זה שאני לא יכולה למנוע את המקרים האלה.

                                                       או   קשה לי להתמודד עם זה שה' נתן לרוע לקרות.

                                                        או קשה לי להתמודד עם זה ש....

 

לפעמים כשמבינים הנקודה הספציפית יש הרגשה שאפשר להתמודד עם התמונה הגדולה. יש דברים שבאמת לא צריך להקשיב/לקרוא אותם, למשל החקירה. אבל בגדול נראה לי שאנחנו פשוט צריכים להתחזק באמונה שב"ה יש מי שמנהל את העולם ונשגב מבינתנו להבין את חשבונותיו.

חיבוק!

אבל כשהגיעו הצירים נעלם הפחד, ובמקומו הופיעה תחושה שלא זכורה לי משום הקשר אחר בחיים שלי, של ביטחון גמור בכוחות שלי וביכולות שלי.

מאוחר יותר למדתי שזה חלק מהתפקיד של האוקסיטוצין שמשתחרר בצירים, ליצור תחושת אופוריה.

גם לי יש קטעים שאני מתה מפחד ויש קטעים שבאלי ללדת עכשיו [לא כי נמאס לי לסחוב וכד', אלא פשוט כי באלי כבר לחוות אתזה] -אבל נגיד שבוע שעבר היה לי משו לא ברור שהרגיש כמו התחלה של צירים, ואז הרגשתי מזה לא מוכנה!! אמרתי אין, אני לא יולדת עכשיו. ובאמת לא ילדתי

אבל נראלי שכשזה יהיה זה, אמיתי אז נתמלא כוחות בע"ה. 

שבוע אחרי התל"מ הייתי במעקב הריון עודף, וראו צירים (שאני לא הרגשתי אותם) ומאיזו שהיא סיבה טיפשית הרופאה התחילה להתלבט לגבי זירוז. אני נחרדתי. הפחיד אותי נורא נורא שהנה באמת אני אולי הולכת מכאן ללידה. בסוף הוחלט שאין צורך. כשחזרתי הביתה הטריד אותי מאוד הפחד הגדול שהיה לי כשדיברו על לשלוח אותי ללידה. מה, באמת אני עד כדי כך לא מוכנה ומפוחדת? אז מה יהיה כשבאמת תגיע הלידה?

אחרי יום הגיעו הצירים האמיתיים. את התחושות שהם הביאו איתם כבר תיארתי.

מבחינתי זו אחת הסיבות לכך שאני נרתעת מאוד מהשראת לידה (כל זמן שלא ממש חייבים) - כי חוויתי עד כמה שההורמונים של לידה כשהיא מתחילה מעצמה משרים רוגע וביטחון, וזה נראה לי הכרחי לחוויית לידה טובה.

לפני לידהראשונה הפחד מהלא נודע,תזכרי מה למדת ושיהיה לך מעגל תמיכה מסביב והרבה תפילות..

את בנויה ללדת נולדת בשביל זה זה תהליך טבעי.

מאחלת לך בע"ה לידה קלה,טבעית,מהירה והכי חשוב בידיים מלאות!

באמת!

פחד זה דבר טוב, כיון שהוא מביא אותך לתפילה ולשקילת סיכונים ועוד דברים שאין לי כח לפרט....

יש לנו כח להתגבר על הפחד כל אחת בדרכים שלה

וזה מביא אותך למקום טוב בהרבה...

 

ועוד דבר שאמא שלי אמרה לי לפני הלידה הראשונה -

מליארדי נשים עשו זאת לפני - את לא פחות טובה מהן.

ב"הצלחה ושיהיה בשמחות!!

לא לחינם כתוב שידיעת המחלה חצי תרופה כשיודעים לאן הולכים ואיזה כאבים יהיו וכל השאר הרבה יותר קל לעבור אותו בשלום !!!

 

אני אחרי לידה שלישית והלידה הראשונה עברה עלי עם פחדים ודמיון מפותח מה יהיה ואיך יהיה וכו' זה טבעי ומוכר מאוד !!!!

 

עצתי לך לדמיין מקום רגוע ושלוו כמו ים וכו' שיהיה קשור עם הלידה (כאילו עכשיו את עוברת לידה שקטה ורגועה לגמרי בלי כאבים וכו')זה מאוד יעזור לך להרגשה העכשווית וגם לקראת הלידה בעזרת ה' !!

 

מאחלת לך ולכל ההריוניות שבדרך לידה קלה מהירה, מהירה, ותינוק בריא ושלם אמן!!!

יש נשים שמקבלים זאת בקלות ויש נשים שמקבלים זאת קשה תלוי מה האישה חווה או חוותה!!

אין דבר טבעי מלפחד מלידה.

אבל הכול יהיה מעולה, עוד תראי.

ואם תרצי, אכין לך טיפות נגד הפחדים. פחדים מפריעים להרפות ובכך מקשים על הלידה.

כנראה זה לא כ"כ נורא וסתם עושים מזה WOW"...

זה עזר לי מאוד!

בעז"ה שיעבור מהר, בקלות ובשמחה!

והחלמה מהירה..

 

בטח שזה מפחיד, כל לידה זה מפחיד רק שבראשונה לא יודעים מה מצפה ולכן הפחד מלווה בחוסר אונים ענק.

 

בלידה הראשונה אני זוכרת שיותר פחדתי מאשר כאב לי. עוד לפני שלב הלידה עצמו כששמעתי את הצרחות מסביבי שאלתי את חמותי : " מה זה באמת עד כדי כך כואב? "

 

לאחר הלידה הבנתי שיותר פחדתי מאשר כאב לי.

 

תנסי ללמוד כמה שיותר על תהליך הלידה ככה שתהיי בשליטה וככל שהחוסר אונים וחוסר הוודאות לגבי מצבך ירד כך גם הפחד ירד בע"ה

 

בהצלחה רבה!

התפללו בזמן הצירים על חברות רווקות ועל מי שלא זכה עדיין לזרע של קיימא וכד'

שפתאום את עוברת מהעולם הרגיל , וכולך נכנסת לעולם של הלידה שלך. גם אני מאוד פחדתי מהלידה השניה דווקא, ואיך שזה התחיל, נשאבתי לתהליך והייתי כל כולי בתוכו.

זה פשוט קורה ואת מוצאת בעצמך את הדרכים שנכונות לך להתמודד עם זה.

תסמכי על עצמך ועל ה'...

שתהיה לידה טובה ובטוחה!!

אבל ב"ה הוא שרד והוא אושר גדול

אופן על הברכות אני לא חוזרת  שישארו ורק ביותר עוצמה!!!

 

כתבתי מקודם שיהיה לך הרבה מזל טוב ושתזכי לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים משום מה זה  נמחק  והכל פה מבולבל

 

בכל אופן סל ברכות

את חייבת לשנות לעצמך את הסוויצ' בראש כי אחרת את תבואי ככה ללידה וזה ישפיע עלייך והלחץ והפחד לא טוב לא לך ולא ללידה עצמה, אם את רוצה תשלחי לי מסר ואני ימליץ לך על דברים בנושא

זה ממש לא קשור.. ברור שההכנה עוזרת וכו [ואני אישית עשיתי הכנה ללידה טבעית וכו'] אבל זה פחדים טבעיים שמגיעים בכל מקרה.. ובע"ה מתגברים עליהם, ותהיה לידה מדהימה..

לי זה גם היה ולא ראיתי בכך בעיה.

 

סבתא שלי אומרת שגם לה זה היה (מצחיק, זה מה שהיא זוכרת מההריונות שלה- הגרודים בבטן)

גירודים מסמני מתיחה נראים לי מאוד טבעיים- אחרי הכל זה קרעים פנימיים של העור בעקבות מתיחה...

לא יודעת מה יגידו המומחים...

אני ראיתי שמאד עוזר אמבטיה טובה או מריחת קרמים על המתיחה.

אולי יש שמנים מסויימים שטובים לכך- לא בקיאה בנושא...

לקחת גרב ניילון ולהכניס לבפנים קווקר ולשפשף במקלחת כמו עם סבון.

 

תודה על השיתוף!

איך את מרגישה עם הלידה?יש לך חוויה חיובית?

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

החלמה מהירה ותהנו מהתינוקת!!!

איזו לידה מהירה ואיזו חזקה את ומדהימה.

 

מזל טוב ענקי!!!!!!!!!!!!!!!!!

איזו מהירות ב"ה!!!!

 

התאוששות קלה ומהירה פיזית ונפשית. הרבה נחת ושמחה!

 

זריזה הקטנה, היא שמעה את אמא שלה שאומרת שהיא רוצה להיות כמה שפחות בביה"ח...

ב"ה! כיף לשמוע כאלה סיפורים!

 

תגדלו בנחת בקלות ובשמחה!

הרבה נחת ושמחה!

אני ממש שמחה לשמוע.

 

תרגישי טוב ושתהיי אמא בריאה וחזקה.

 

שתזכו לגדלה בבריאות, שמחה והרבה הרבה נחת

ואיזהה מתוקים אתם שניכם... דמינתי אותכם מחזיקים ידים בלובי...

כמה טוב השם, אכן לידה ניסית ומקסימה, אמן לכל נשות ישראל..

יש לי חוויה חיובית בהחלט! הכל היה מדהים

אני יכולה לענות לך מהצד של הילד.

 

(אני כרגע עם 2, עוד לא מתקרבת למספר שלך)

 

אנחנו 8 ילדים,

ואמא שלי ילדה את הקטן כשהייתי בת 17.

 

אמא שלי ידעה לתמרן בין הילדים והבית,

אחרי הלידה היא קיבלה תגובות של- איזה יופ! יש לך ילדים גדולים שיעזרו!

ומה שהיא ענתה היה ש-היא לא בונה על הילדים לעזרה רבה מידי. הבחירה להביא ילד לעולם היא של ההורים,

והם יתמודדו עם היךד.

לא להפיל על הילדים הרבה.

אם הם רוצים לעזור- סבבה, ואם לא, תתומדדי לבד, או שתקרסי?

 

 

אז אם אתם מרגישים שתוכלו להתמודד כך, מעולה.

 

כי אם זה יהיה משהו שיפול על הילדים האחרים שבבית,

הם ירגישו שהם לא אוהבים את הילד הזה (בעיקר הגדולים),

אולי לא ירצו להביא ילדים מוקדם,

ולא יודעת איזה עוד מחשבות יסתובבו להם בראש.

 

אולי כדאי לעשות שיחה ותיאומי ציפיות עם כל אחד מהילדים- איזה הוא יתרום ואיפה הוא יתרם.

 

זו הגישה שהייתה אצל הורי בבית,

ובעיני זה מעולה.

 

בתור אחת למשפחה עם אחד עשר ילדים (אני באמצע) אני ממש מזדהה עם המשפט לא לבנות על הילדים. הבחירה להביא ילד לעולם היא של ההורים, והם התמודדו עם הילד.

 

כמובן שכדאי וצריך לעודד את הילדים לעזור. חשוב שהם ירגישו שותפים.

אבל שהם לא ירגישו שנאה כלפי הילד או ההורים.

בסופו של דבר, הבחירה וההתמודדות היא של ההורים.

לפני 4 חודשים ילדתי בשעה טובה את ביתי השמינית. הבכור בן 18 וחצי, שעור א', הקטן בן שנתיים וחצי.

ממש המקרה שאת מתארת.

מעבר לגידול וההשקעה בחנוך צריך לחשוב ולתת את הדעת על תקופת ההריון. איך ההריונות שלך? מה מצב כוחותיך ומה מידת התפקוד שלך בבית? לדעתי, אסור להקל בכך ראש.

עד כמה את יכולה להיעזר מבחינה כלכלית ולהסיר מעליך מטלות?

כל תינוק מביא איתו את השפע והברכה שלוץ

נכון, זה לא קל, יש ימים מאתגרים מאד- הגדולים דורשים את שלהם וגם הקטנים, יציאה לבילוי משפחתי מאתגרת מבחינת טווח הגילאים- אבל האושר הוא ענק!
אני משתדלת לא להעמיס על הילדים. לפעמים "נמאס" להם לשמור על אחותם וזה בסדר גמור.

אני לא מהססת לקחת ביביסיטר מהשכנות- שנהנות מכך מאד.

האינטראקציה בין האחים מדהימה- מקוה שימשיך כך.

החלטות נכונות והצלחה רבה!!!

אין עם זה בעיה לדעתי. להפך כל אחד צריך לעזור איפה שהוא יכול.

אחי הקטן מרגיש שאני כמו אמא בשבילו וזה היה שווה הכל.

 

כמובן שעכשיו האחים הקטנים כבר גדלו (11-18) והם משמשים מעין אחים גדולים לבני בן ה3.

זה תלוי בגישה כמובן. אני לא גידלתי אותם אבל כן עזרתי.

אני מאמינה שאם כל ילד יורד השפע,תעשו בינכם תיאום ציפיות אם מתאים לכם ויש לך את הכוחות והעזרה.

אשרייך!

9 ילדים

אמא שלי מקפידה לתת יחס אישי לכל ילד. 

לקחת להליכה, לשיחה אישית וכד'

גם כשהיא עמוסה ועסוקה, היחס האישי מונע חסכים 

אני בת 24 אחי הקטן בן שנתיים וחצי- קטן ב-3 חוד מהבת שלי..

כלומר , שההתחלה של הקטן תהיה רגועה ?

למשפחה עם 8 ילדים.

אני הבכורה, אחי הקטן נולד כשהייתי בת 17.

(ואמא ל- 3 חמודים)

 

לא לוותר על יחס אישי גם לגדולים, אישית בשלב מסוים הרגשתי שאמא שלי התייחסה אלי פחות ממה שהייתה מתייחסת אלי בשנים הצעירות יותר, כי היה לה את העומס של לגדל משפחה גדולה ולטפל בענייני הבית (ואני ממש לא מאשימה אותה, גם אני לפעמים נופלת בזה עם הגדול שלי, כי האחרים דורשים יותר).

 

לשתף אותם בהריון (לא מובן אם את כבר בהריון, או שאתם רוצים)- כמובן לא צריך לשתף אם להביא עוד אחד או לא, ולא בכל פיפס בדיקה, כן לשתף כשאת כבר בהריון, לפני שכל הסביבה יודעת. ממש לא נעים בתור ילד לדעת מסבתא או מדודה או ממישהו חיצוני או לגלות לבד כי פתאום הבטן של אמא תפחה. לשתף שאת חלשה יותר והכוחות שלך כרגע מופנים לגדל את התינוק שבבטן.

 

להעביר לילדים תחומי אחריות, בשיתוף פעולה שלהם, את תבואי עם רשימה של מטלות אותם את רוצה שהם יבצעו וכל אחד בוחר מה מתאים לו, לא לכפות משימה ולדרוש מהם דברים, אח"כ זה גורם שהם יעשו בחוסר רצון אם בכלל ובהמשך החיים זה עלול לפגוע בהם.

 

לתת לילדים, במיוחד לגדולים, את המרחב שלהם, זמן עם חברים, זמן לעצמם, לא לשעבד אותם לבית רק כי קשה לך.

 

הילדים הם שותפים וחלק מהמשפחה והבית, הם לא העוזרים שלך, אם את מרגישה שאת ברמה שצריכה עוזרת- קחי עוזרת בתשלום. הילדים הם שותפים וכשותפים הם צריכים להושיט יד ולהקל במה שהם יכולים, לא כי את חייבת עזרה, אלא כי בית צריך להתנהל ואמא עם כוחות מוגבלים שלא יכולה לעשות הכל.

על פניו זה נראה אותו דבר במילים אחרות, אבל ממש לא. יש הבדל מאוד גדול בתפיסה האם הילדים שותפים- כי כולנו יחידה אחת או עוזרים- כי אאמ קורסת וחייבת עזרה.

נכון שיש תקופות בחיים, במיוחד בזמן ההריון, שהכוחות יותר מוגבלים ואז צריך עזרה יותר גדולה, החכמה היא לא להפיל על הילדים את מה שאת לא יכולה ומעבר לכוחותיהם או שזה מגביל אותם מידי, מצד שאני את כן יכולה לבקש התגייסות משפחתית להקל עליך.

 

גם בטיפול בקטנים/ בתינוק שיוולד בעז"ה- לא להפיל על הילדים רק כי אין לך כוח, פעם ב..., כשאת מרגישה שאת קורסת וחייבת לנוח, כן אפשר ואפילו רצוי להיעזר בילדים הגדולים, אך שהטיפול בתינוק לא יהיה באופן קבוע על הגדולים, אם הם יוזמים תקבלי זאת בשמחה, אך תתני להם גם את האפשרות לסרב כשאת מבקשת, כדי שהם יגיעו עם כוחות כשהם יהיו בעצמם הורים ולא שירגישו שהם מיצו ילדים עוד לפני שהפכו להורים.

 

וכל מה שכתבתי הוא מנסיון כאוב

לעשרה ילדים,זה ממש חוויה. כל אחד קיבל את מה שמגיע לו. ובאופן ספונטני כל אחד טרם את חלקו בעבודות הבית .אני הייתי הילדה הכי מפונקת . עד שאחי הקטן נולד שהייתי בת 18 ומאז ועד היום אנחנו שנינו מתחלקים בתואר. הוא היום בכיתה א' .אני מלמדת בביה"ס שלו.ויש לי עוד אחים שלומדים שם אבל הוא רואה אותי בתור אמא שניה שלו וזה די נחמד. יש לי שלושה ילדים וההפרש בינו לבין הגדולה שלי הוא שנה וחצי.

קודם כל אשריכם. כן, גם שמונה זה לא ברור מאליו , ושמעתי מד"ר חנה קטן בשם הרב יעקב אריאל שמצוות פרו ורבו כוללת גם את האחריות לגדלם. אי לכך נכון ומתאים במצבים מסוימים להרגיש שחיבים הפסקה  (כמובן שיש צורך ברב שיפסוק וכו'...). יש לפעמים ילד אחד שגידולו דורש כוחות שכל אחיו יחד אינם דורשים ואיננו יודעים עם מה אתם מתמודדים ביומיום. לגבי שאלתך, אתלה בדברי הרבנית אסתר לבנון, שצריך המון אמונה וידיעה ברורה שאחים הם הדבר הטוב ביותר שקרה לכל אחד מהילדים. כל התמודדות בבית סביב השותפות היא ההכנה הטובה ביותר לחיים, לזוגיות, לתקשורת, לאחריות, לנשיאה בעול, לתיפקוד ולניהול בית. כמובן זה כך רק אם אצלך זה בשמחה . לכן עליך לברר היטב את עמדתך הנפשית ועמדתכם כזוג לגבי הריון נוסף. אך בהנחה שאינכם הורים מזניחים חלילה אין מקום לחששות האם ילדייך יפגעו מאח נוסף. תסמכי על השותף השלישי, אחרי שאת תעשי את המקסימום שביכולתך. לאחת גם שלושה ילדים הם מסחטת כוחות ולאחרת עשרה הם קלי קלות...את זאת אני כותבת כשאני בע"ה בדרך לשמיני ובהריונות אני חלשה מאד ומתקשה בתפקודים רבים. כמובן שכל הריון מאתגר את המשפחה בדברים מסוימים ובעיקר את בעלי המקסים. אך הוא שותף מלא לרצון להגדיל את המשפחה ועושה ככל יכולתו לתפקוד הטכני בבית. והפלא הוא שב"ה הילדים לא מתלוננים על האמא הפדלאה אלא שמחים בהריון מאד ומצפים לתינוק הבא. 

אשריכן נשות ישראל כמה עוצמות!!!!! גאווה נשית מה שנקרא..

ושידוכים לגדולה, בחירת עתיד מקצועי לגדולים אבל גם ארוחת ערב בגינה, ללמוד למבחנים עם האמצעיים ולנהל בית על כל אגפיו. נכון אני עקרת בית אך מרגישה כאילו להכניס אוצר קטן כזה למרחב מבולבל , איפה הוא ימצא את עצמו, ניסינו לעשות תורנויות שיום ראשון מוקדש לקטנים בשני יציאה לפארק עם אופניים לאמצעיים וכו' בבית כולם תורמים את חלקם אך יש ימים שהם משתנים ולא צפויים ואני פוחדת שהוא יאבד את ילדותו ויתבגר במהירות

בן שנתיים+ ילד תשיעי, מפונק וכבלל לא מאבד את ילדותו.

מקבל תשומת לב מכ-ו-ל-ם-

רק שהוא ילד עשירי והוא בן 7

נו-- אז מה?

 

הגדולים התחתנו,

הקטנים נהנו מכל הבלגן

הבינונים- השתלבו איפה שהכי משתלם באותו רגע..

 

וברצינות:

חוויות המשפחה שלנו כוללות המון רגעי אחים ואחיות יחד.

יצאתי בשעות אחה"צ עם האחים לגינה, ערכנו חידונים, הצגות ותעלולים.

הם ניסו לעבוד עלינו, אנחנו החזרנו להם...

זו משפחה.

 

אמא עבדה במשרה מלאה! (חזרה בשעה 4:30 הביתה), כולנו התגייסנו לתורנויות סדר ונקיון.

והילדה הכי מקסימה בבית זו הקטנה.

היא הצליחה להשתלב בעולם של האחים הגדולים והאחינים שנולדו.

נהנתה משפע תשומת לב מחד וסבלה משפע מחנכים מאידך.

רבה עם הגדולים, רבה עם האחינים הקטנים ויצאה בריאה ומחושלת בנפשה.

והיא גם זו שב"ה ההורים מפרגנים לה היום יותר מלכולם- כי מבחינה כלכלית קל יותר...

 

לבי דווקא על הבכורות ולא על בני הזקונים.

 

היי בטוחה שאם את תהיי רגועה ונינוחה, תקבלי את האזרח החדש בשלוה ובטבעיות- כולם יגיבו בהתאם.

שיהיה בשעה טובה!

גם אני מגיעה ממשפחה גדולה. ב"ה היום כולם שמחים ומאושרים. אך תהליך הגדילה לא היה ממש פשוט. ממבט שלי כיום לאחותי הקטנה לא היה בכלל פשוט. נראה לי שלא היה לה באמת הזדמנות להיות "מפונקת" כיוון שכ"כ פחדו שהיא תהיה בת זקונים מידי מפונקת... (ואולי מסיבות אחרות)

פני לרב קודם.

ותקבעי תור לרופא. אולי כשההנקה ירדה בלילה הגלולה הזאת כבר לא מתאימה לך.

לא החלטתי שזה אוסר, אני יודעת שזה לא. (צבעוני, פחות מגריס..)

מינון כפול כמו שלוקחים לדימום הסתגלות יכול לעזור??

רק שבוע הבא אני יוכל להגיע לרופא נשים שלי..

מזל שיש את הפורום!

אולי הסרזט כבר לא עובד עליך, את צריכה לשאול רופא

מניסיון מר וכואב חבל להחליט דברים כאלה על דעת עצמך, בשביל זה ב"ה יש כמעט בכל אזור רב שפוסק בעייני מראות, ואת יכולה להתייעץ וזה רק כמובן אחרי שאת לוקחת בחשבון שנייר טואלט לא מקבל טומאה וכמובן שרצוי להשתמש בתחתוניות שחורות ויותר מזה כל תחתון שהוא לא בצבע לבן אין בעיה.

 

כל זה לאחר שיחות ארוכות עם רבני מכון פועה, הייתי ממליצה לך לדבר איתם, ממש באסה במיוחד להרוס את החופש שלכם ואת הזוגיות זה סתם גורם למתח מיותר.

 

ותבדקי גם לגבי ההשפעות של הסרזט אחרי תקופה כ"כ ארוכה במידה ואת לא מניקה מלא.

 

בהצלחה.

אלא נים של כלי הדם? ורק נראה כמו שערה?

 

אם את דואגת תנסי להגיע שוב לאחות. אולי אפילו בלי תור רק כדי להראות לה.

ככה אומרים.

קטנים אבל לא לפי מה שאת מתארת היו שערות די קטנות ובאיזה שהוא זמן(שבוע או פחות) זה נעלם ואיננו

 

העין שלנו בנויה כל הזמן שהיא מנקה את עצמה תדיר כך גםכנראה לגבי שערות (לדעתי) יתכן גם מאד שלאט לאט זה מתמוסס איך שהוא ונעלם.

 

בכל אופן לילדי  ב"ה עבר בשלום (לא תמיד רואים זאת כי  העין תמיד מעופעפת (מקווה שניסחתי נכון )) ולכן לא לקחתי אישית כי מדי פעם זה נעלם וחשבתי שאולי זה דמיון או אינני רואה טוב בכל מקרה זה עבר וב"ה ילדי רואים מצוין!!!

 

אבל אל תקחי סיכון אם את מרגישה צורך פני ליעוץ רפואי  (אחות חיסון אין לה ידע מקיף כמו לרופא\ה) !!!

 

מאחלת לך הצלחה ורפואה שלימה!!!

אני זוכרת שלגדולה שלי היתה נשירה והמון שערות כאלו היו נכנסות לה לעיניים. לפעמים ניסיתי בעדינות להציא לה, לפעמים יצא לה לבד. אני זוכרת שזה שיגע אותי... (זו היתה פסגת דאגותיי באותה תקופה... חח...) 

בכולופן, היום לא ראיתי את השערה הזאת, מקווה שזה החליק לה איכשהו החוצה.

תודה רבה לכולן על התגובות. הרגעתן אותי מאוד

אז אני רוצה להמליץ של אוליביול של ד"ר פישר. המשחה שמקלה הכי במהירות על תרפחת חיתולים, ועל עוד פצעים מטרידים בעור.

שזה בא מאלרגיה למאכל מסוים שאני נותנת להם לכן אולי זה גם אצלך הביצה שהתחפשה יקרה!

 

ואם זה באמת אלרגיה נסי לחקות אחרי מה היא אוכלת שגורם לכך !!

 

ורק מברכת אותך שזה רק מה שאמרו לך הנשים היקרות מלמעלה שזה זה רק זעה!!

פעם קנו לנו טיטולים שעשו לבת שלי אדום כל הזמן...

 

ומאז החלפתי לה לטיטולים קצת יקרים אבל לא היה לה אדום אפילו לא פעם אחת..

בס"ד

 

אז לא נראה לי..

יכול להיות שזה באמת הזעה, נבדוק

 

תודה
 

אבל הכי למעלה בגב, ממש בגובה הכתפיים, ואמא שלי אמרה שזה מהזעה (היא בת שנה ושמונה).

בס"ד

 

חם והיא מזיעה.... המון האמת
 

גם לבת שלי היו פצעונים קטנים באזור החזה והכתפיים, והיא אכן אמרה שזה מזיעה. היא המליצה על מקלחת אחרי שנמצאים בחוץ ומזיעים, וגם על בגדים מכותנה, ותת למקום להתאוור מדי פעם.

לכי תדעי איפה המוצצים האלה הוכנו וע"י מי

מי עוד מומלצת בי-ם - קופ"ח מכבי??

כי אם פתאום תישפך ממש כמות גדולה?

מטפטפים לכפית, ואז אם נשפך יותר מדי נותנים רק חלק.

של האמא- זה די נורמאלי בהריון. צריך לעקוב ולבדוק שזה לא יוצר דלקות.

אולטרסאונד לכליות, תרבית כל חודש בערך ולשים לב לכאבים באיזור מותן-גב או בטן תחתונה.

 

והכי חשוב- לשתות המון! לפחות 3 ליטר ביום..

ויש כדורים של חמוציות שעוזרים (לקנות בקופ"ח)

ואומרים שגם פטרוזיליה..

ההרחבה נעלמת מיד אחרי הלידה. ולפעמים גם בתוך ההריון.

במקרים של הרחבה חמורה מאד שוקלים לזרז לידה (כמובן בחודש תשיעי..)

 

במקרים נדירים במיוחד ואם הרופא מציין גם הרחבה חמורה וגם ריבוי מי שפיר יתכן שיש חסימה בדרכי השתן/בעיה כלשהיא במערכת הכליות שיצריכו ניתוח לאחר הלידה.

 

בגדול מדובר בשום דבר רק עוקבים אחרי התפתחות ההרחבה שלא קורה שום דבר חריג.

לפעמים העובר קצת יותר גדול ממה שמדדו באולטרסואנד ואז הכליות תקינות ביחס לגודלו.

פשוט לחזור למעקב אצל ההרופא המטפל ובדר"כ יגמר בזה...

לממוצע הגודל שאמור להיות. בד"כ אין בעיה ורק אחרי הלידה שולחים (בתוך זמן האשפוז שלאחר הלידה) לעשות US

 

(אולטרה סאונד) של אגני כליה ורואים את מימדי ההרחבה.

 

שוב, לרוב מדובר בבעיה זניחה, החשש הגדול יותר הוא אצל בנים כי לעיתים זה קשור גם בעקיפין לאשכים טמירים.

 

בכל מקרה דאגה גדולה לא נראית באופק.

 

תגובתי אינה מהווה תחליף ליעוץ רפואי.

 

בכל מקרה שיהיה במזל טוב הצלחה ונחת.

שימי אותו על אוורור אפילו, על טמפ' כמו 26, לפעמים זה לגמרי מספיק...

שימי על העוצמה הכי חלשה.. ותראי איך היא מגיבה לזה...

חוצמזה - אם את מפחדת שזה חזק מדי - עדיף לך לשים מזגן ולהלביש אותה טוב... לפחות ככה היא לא תסבול...

 

תעדכני =)