לפעמים לצורך הדיון אני נותנת פרטים ביוגרפיים על עצמי - בעיקר על התינוקות שלי. הפרטים האלה הם הרבה פעמים משובשים (הופכת בנים לבנות ולהפך, משנה גילאים) כי אני פוחדת שאם אתן פרטי אמת איחשף תוך כמה זמן.
אני לא רוצה לשקר, אני מצהירה מראש שהתוכן מאחורי הדברים נכון, אבל ה"לבוש" מומצא באותו רגע. רק שתדעו.
תודה.
אני באמת צריכה להזהר . כי אני מרשה לעצמי פה . כי כולם פה חמודות
באמת. אבל בכל זאת צריך להזהר .
מכיוון שאנחנו לא באמת מכירות אותך, ואת לא מחויבת לנו בשום צורה - אני חושבת שזו זכותך המלאה להציג את עצמך בדרך שמתחשק לך...
אולי מבחינת מידות זה שיקול, אבל אם השיקול הוא שמירה על עצמך - אין בעיה בכלל!!! ובטח שאת לא צריכה להתנצל... המניע מובן ביותר!
אני עוד חושבת על זה, לא לגמרי בטוחה שזה בסדר מצד "מדבר שקר תרחק"...
בדרך כלל אני רק קוראת ולא מגיבה.. אבל ראיתי כמה עזר לי לקרוא סיפורי לידה של אחרות, אז הנה גם שלי...
ערב שבת, שבוע 40+3, היינו אצל ההורים של בעלי ולא הרגשתי כלום... סוף סעודת ליל שבת הודענו לכולם שהלידה תהיה עוד חצי שנה כנראה ואנחנו ניפגש גם מחר בבוקר...
הרגליים שלי היו נוראא תפוסות אז בעלי המתוק עשה לי עיסויים לשחרר אותן, ידענו שזה גם מזרז לידה, אבל לא ידענו עד כמה.. בכל מקרה הוא נרדם ואני הלכתי לשירותים לפני השינה כרגיל...
בשירותים התחיל כאב מוזר. בסדר, הריוון זה דבר מלא כאבים. והתעלמתי
בערך ב11 וחצי בלילה באתי ללכת לישון- איך שאני נשכבת הכאב המוזר חוזר..
אחרי כמה פעמים שזה חזר, כבר הסתובבתי בחדר ולא ידעתי מה לעשות, בעל התעורר ובדק כמה זמן יש בין לבין, לא חשבתי שזה צירים כי לא הרגשתי שהבטן נהית יותר קשה. אבל היה 5 דקות בין ציר לציר, אז הוא הלך לקרוא לאמא שלו שתגיד מה לעשות.
עד שהם חזרו כבר נהיה הרבה יותר כואב. ישבתי על המיטה וניסיתי להרגע, וכשאמא שלו נגעה בי- גם כדי להרגיע, אמרתי לה שלא תיגע כי זה הורס לי את האיזון. היא הבינה שזה רציני ואמרה לבעלי להתקשר לאמבולנס...
למרות שתשעה חודשים תכננתי לידה מאוד טבעית ועשיתי עיסויי פרינאום וקניתי כדור פיזיו והלכתי למישהי שמלמדת איך להפוך צירים ליעילים, כשהצירים התחילו באמת, כל מה שרציתי זה אפידורל....... אז נסענו מהר מהר לבית חולים הכי קרוב, ולא לזה עם הגישה היותר טבעית שתכננתי ליסוע אליו.
הגענו לבית חולים והביאו אותי לקבלה על כסא גלגלים, עורים ביעף על פני כל הנשים שעוד מחייכות..
נכנסנו למוניטור. מרוב השתוללות לא הצליחו לשמוע כלום. אז בדקו פתיחה- 4!!! עברנו לחדר לידה
קיבלתי אפידורל ב"ה נורא מהר ופתאום נהיה נורא כיף, ורציתי ללדת עוד אלף ילדים ושרנו שירים ואמרנו פרק שירה והחיים היו יפים.
עם האפידורל יכלו לשים לי מוניטור ולבדוק שוב פתיחה- 8 וחצי!! הייתי בשוק, אמרו לי שלידה ראשונה זה הרבה יותר זמן... אחרי עוד שלושתרבעי שעה פתיחה מלאה אבל הראש עדיין גבוה אז לא לוחצים ובינתיים נתנו לנו מלא זמן לבד עם עצמינו, ועם אחות שמידי פעם קפצה לביקור..
פתאום הרגשתי חייבת ללחוץ.. משהו חזק נורא.. קראו מהר למיילדת ולחץלחץלחץלחץ את כל ה70 צרחות שיולדת צריכה לצרוח צרחתי אז.. המיילדת נתנה לי להרגיש את הראש עם היד, וידעתי שהוא לא יכול לעבור שם. אבל צריך ללחוץ וללחוץ וללחוץ ואז הראש בחוץ, ואז הכתפיים ופתאום יש תינוק מאוד שלם מאוד אדום וצורח ושמים לי אותו על הבטן שבבת אחת נהפכה למרגרינה. זה היה ב-5 בבוקר...
לידה מדהימה.. ובהחלט נותנת טעם של עוד... בקרוב ובשמחות אצל כולן!!!!!
...
גם אני פחדתי לפני..
שמחה שיש לך חוויה חיובית
שתזכו לגדלו בנחת,בריאות ושמחה.
שפע של חלב
תודה על השיתוף 
אם כי ניתן לגלות גם בא"ס, אבל כל זמן שאין דימום חיצוני, למיטב ידיעתי גם אם יש משהו, זה לא מסוכן...
אם זאת שליית פתח הדימום כלוא, אבל נראה לי שזה אמור לכאוב...
יכולה להיות היפרדות שיליה ללא דימום וזה עדין מהווה סכנת חיים.
רואים את זה באולטרסאונד.
בשילית פתח-יתכן דימום חיצוני לא חייב שזה היפרדות.
דימום חיצוני ללא שילית פתח - יתכן התחלה של היפרדות - יש להיבדק.
אין סתירה.
הוא גם יכול להישאר בפנים כאשר הצוואר סגור ויש לחץ של שלפוחית מי השפיר עליו ולא מאפשרת מעבר...
לא לסתור מה שלא יודעים.
בהכרח יש דימום. גלוי או סמוי, זאת כבר שאלה..
אבל דימום חייב להיות.
את זאת שלא הבנת למה התכונתי.
אבל מבחינה מעשית, כשאישה רוצה לדעת מה התסמינים האפשריים, אז חשוב שהיא תדע שגם כשהיא לא רואה דימום זה לא אומר שבטוח הכול בסדר. לי הדברים של רינרין היו מאוד משמעותיים. אני מבינה שזו אחת הסיבות העיקריות לביקורת אחרי שבוע 40 , ושיש סיבה ללכת גם אם על פני השטח נראה לי שהכול בסדר.
אני חושבת שבכל מקרה, דימום סמוי בכמות כזאת שמסכנת, הוא די נדיר, כך שלא בטוח שכדאי להלחיץ מעכשיו את כל האמהות, אולי יש דימום סמוי שאפשר לגלות אותו רק בא.ס.
בד"כ כשיש היפרדות הדימום הוא גלוי.
כמובן כשאשה מרגישה חולשה פתאומית (עקב דימום פנימי מסיבי), הרגשה של עילפון/שחור בעיניים, כאבים חדים ופתאומיים בבטן, התקשות פתאמית של הבטן עם כאב חד (חד ממש לא כמו ציר), אז בכל מקרה כדאי לה לגשת מייד לרופא- מיון.
להגיד סתם שכל אשה צריכה לחשוש מהיפרדות סמויה... קצת מוגזם בעיני. רוב ההיפרדויות ניגלות ע"י דימום חיצוני, וזה בהחלט מרגיע (שלא צריך א"ס כדי להיות ודאיים).
בלידה הקודמת התחיל לי דימום חזק נורא,ממש ברז.נסענו מהר לבי"ח,הייתי בטוחה שמריצים אותי לניתוח (מתתי מפחד מניתוח וכל הדרך התפללתי) הלכתי בכוונה "למעייני" כי ידעתי ששם מוכנים לעשות מאמצים כדי למנוע ניתוח אם לא חייב (במקום אחר היו יכולים ישר לנתח רק כדי לא לקחת סיכון לעצמם..).
ב"ה ב"ה הנס הראשון היה שאפילו לא היתה עלי טיפת דם אחת להראות להם (זה אומר שהברז הפסיק לגמרי בשניה שהתלבשתי לצאת) בדקו אותי באולטרסאונד והכל היה בסדר והרופא לא ידע לומר מה זה היה..אז לא עשו כלום .אחרי כמה שעות ב"ה התחילו צירים יפים וניכנסתי ללידה שלבסוף היתה לידה רגילה ברוך הוא ברוך שמו..
לשכנה שלי קרה גם שפינו אותה באמבולנס עם דימום חזק ולבסוף היא ילדה רגיל.
אורה*בני בן חודשיים וחצי היה נרדם בהנקה. ועכשיוו כבר לא!
אני לא רוצה שכל הרדמות שלו יהפוך לסיוט!! ארוך ומתיש
אלא פשוט- אתה עייף?
(אחרי שאני מוודה שהוא-שבע-נקי-עייף)
אז יאללה להרדם!
יש דבר כזה?
וגם: אני מנסה להרגיל אותו למוצץ אך הוא כל הזמן פולט אותו
א. זה באמת כ"כ חשוב שיתרגל?
ב. איך עושים זאת?
תודה עצומה !!!
אז אני אתחיל...... 
גם שלי לא לקח מוצץ, ולא התעקשנו יותר מדי בהתחלה... כי גם ככה התלבטנו אם זה הרגל טוב וכו'...
ובשלב מסוים החלטתי לא לוותר.... זה לא הלך..... חחחח..
הוא פלט אותו כל הזמן.... והוא לא היה תינוק רגוע... (שלך רגוע? זה שיקול....)
בסופו של דבר, כשהוא היה בן 4 חודשים התחלתי לקחת אותו איתי ללימודים, ולקראת הנסיעה הראשונה שמתי לי בתיק מוצץ בשבילו... סתם ככה, מי יודע?! באוטובוס הוא התחיל לבכות... ואני כולי לא יודעת מה לעשות.... לא נעים, זה לא כיף לנסוע ותינוק צורח לך כל הדרך... ולאימא לא נעים שהתינוק שלה צורח והיא לא יכולה לעשות הרבה....
טוב, שלפתי את המוצץ... הוא כמובן ירק אותו מיד.... אחרי שתי דקות שוב ניסיתי - והפתעה! הוא לקח את המוצץ!!!!
בכל אותו היום, כל רגע שהתאפשר - דחפתי לו את המוצץ!!! וכולם הסתכלו עלי בפליאה "את לא רואה שהוא מוציא אותו?! למה את מתעקשת?!?!"
לא ויתרתי.
מאותו היום - הוא התחיל לקחת מוצץ!!
פתאוםםםם היה לי תינוק חדש!!!!!!!!
הוא היה כל כך הרבה יותר רגוע...!!!! אין - מה - להשוות....
פשוט עולם אחר.... המוצץ עשה לו רק טוב....... באמת...
ואז - יכולתי גם להשכיב אותו לישון אחרי הנקה, בלי נדנוד, בלי טיולים בכל הבית, בלי כלום... רק מוצץ... קצת "ששש..." והוא ישן כמו בובה...
אממה??!! פתאום בגיל חצי שנה הוא החליט שמוצץ זה לחלשים!!! חחח בלילה אחד לא בהיר בכלל, הוא ירק את המוצץ ולא היה מוכן לקבל אותו בחזרה......... ואז היה איזה חודש סיוטי מאוד... לילות ארוכים ללא שינה... 
גם זה עבר ב"ה... ועכשיו הוא ישן בלי מוצץ, בלי הנקה, קצת נדנודים, לפעמים גם בלי... וחוץ מזה - הוא פעיל ושובב מאוווווד כמו שהיה ברור כל כך שהוא יהיה....
אולי צריך להיות רגוע במידה מסוימת כדי לקחת מוצץ
זה הסיפור שלנו... והמסקנה שלנו היא - בתינוק הבא מההתחלה מתעקשים על מוצץ!!! אח"כ נסתדר עם הגמילה... גמילה זו תקופה לא נעימה, אבל קצרה... יחסית לכל התקופה הארוכה שבלי המוצץ........
(ושיניים עקומות? נראה לי שאי אפשר להוכיח שזה דווקא מהמוצץ.....)
ב"הצלחה... ולילות נעימים 
למה סיפרתי לך שפתאום הוא זרק את המוצץ?!
מכמה סיבות -
1. כי אין לזה ערובה.. הוא יכול להחליט פשוט לזרוק את זה יום אחד....
2. לפעמים התינוק מאמין שזו הדרך היחידה שלו להירדם, ואם היא איננה הוא אבוד!!! (ככה קרה איתו... הוא היה מתוסכל מכל עניין השינה... לא יודעת למה הוא פתאום שנא את המוצץ, אבל ממש הרגשתי - ולב של אימא לא טועה בד"כ - שהוא מתוסכל ולא יודע איך להירדם!!!)
3. אני משערת (ולא בטוחה כי לא בדקתי את זה אצל אחרים) - שבגלל שזה לא היה אצלו ממש ממש מגיל קטן, אז זה לא "ישב" טוב ולכן הוא זרק אותו מאוד בקלות.... לכן פעם הבאה בע"ה בע"ה בע"ה נשתדל להרגיל כמה שיותר מוקדם...
ובאמת, פשוט הדהים אותי כמה נחת זה נתן לו, ואיך שזה הרגיע אותו... זה היה ממש חבל למנוע ממנו את זה....
הגדול שלי (עם מוצץ) עשה סרטים בלילות
נדנודים ליטופים מנשא ידיים שעות על גבי שעות.
השניה שלי זרקה את המוצץ בגיל חודשיים
ולקחה אצבע במקום. (עד היום)
השלישי- כשאני בסביבה הוא לא נרדם!
סקרן קטן...
מוצץ ולילה טוב!
אני יוצאת ותוך דקה הוא נרדם!
ב"ה ב"ה!
המוצץ מאוד עוזר להם להרגע.
שווה את זה.
אבל יש ילדים שפשוט לא מוכנים
וזה משתנה גם אצל אותו ילד בתקופות שונות.
אני אישית לוקחת בתיק לידה מוצץ...
זה הדבר היחיד שקצת מטריד אותי...
כי פעם קודמת פחדנו שזה יפריע, ואז כשלבסוף נתנו הוא כבר לא היה מוכן לקבל... אז אני רוצה להרגיל כמה שיותר מוקדם... רק קצת חוששת.....
א"א לדעת מראש, אצל כל תינוק משהו אחר.
המלצת משרד הבריאות לא לתת עד גיל חודש.
אצל הקטנצ'יק הנוכחי ניסינו מוצץ בגיל חודש-חודשיים, והוא דחף החוצה עם הלשון. ניסינו עוד פעם פעמיים, אבל התכווץ לי הלב - לא רציתי להרגיל אותו במחיר של לשכנע אותו לוותר על הרפלקס מציל-החיים של דחיקת כל גורם זר מהפה. אז ויתרתי.
זו תחושת בטן שלי, וכאמור - בניגוד להמלצת משרד הבריאות שהיא כאמור כן לתת מוצץ בשינה מגיל חודש עד גיל שנה.
כל הילדים לקחו מוצץ מגיל כמה ימים.
זה לא הפריע להנקה,
איפשר להם למצוץ בלי להיות מולעטים בחלב כל פעם שבוכים/עושים תנועות יניקה,
וממילא היו פחות כאבי בטן ובכי.
כיום הקטן שלנו בן 10 חודשים ויודע לבטא עצמו היטב כשרוצה לינוק ולא מוצץ, הוא פשוט אוחז בו ומעיף אותו הרחק הרחק...
אין עניין להרגיל דווקא למוצץ, לי אישית היה קשה להפוך ולהיות המוצץ שלו,
יש ילדים שמרגיעים עצמם עם אצבע או מציצת אגרוף.
נסי אולי לחכות עוד קצת שיהיה עייף יותר ואז יירדם בלי הרבה טקסים.
כשהייתי בטוחה שהוא לא רעב, וכשהוא היה ממש עייף, היה לי יותר פשוט לתת מוצץ ולהרדים.
ויש דברים שהזמן פותר...
מוצץ אפשר לזרוק,אצבע לא..
וגם כמובן שזה נותן הרבה רוגע בגיל הזה שלא יודעים איך להרגיע את הצרחות הנ"ל..וכל שעת שינה חשובה לו,לנו ולמען ההרגל הבריא-לישון טוב ורצוף.
עוד פלוס למוצץ,שהיום רופאים אומרים שזה טוב למניעת מוות בעריסה ל"ע,טוב לאוזניים ולעוד..
בהתחלה לוקח באמת זמן עד שהם נתפסים לזה (חודש)אבל זה לטובה,כי בינתיים יותר חשוב באמת לבסס את ההנקה.
אני גומלת ממוצץ בסביבות גיל שנה,זה גיל שההסתגלות לשינויים עדיין גדולה אז הגמילה יותר חלקה ומהירה (יומיים שלושה והם שוכחים שזה היה)
זה לא כ"כ עוזר כשהילד מבואס מהפרידה מהמוצץ ומתחיל לנחם את עצמו באצבע...
אולי באמת הפתרון זה כמו שכתבת - לגמול כבר בגיל שנה. לא ניסיתי את זה, אבל זה נשמע הגיוני (אז גם אין כבר שיקול של מות עריסה ל"ע, ולגבי דלקות אוזניים מה שאני שמעתי הוא בדיוק הפוך ממך, שזה אחד החסרונות של מוצץ, שהוא מעודד דלקות אוזניים. אז באמת לא נראה שיש ממש יתרונות להמשך מוצץ אחרי גיל שנה.
או מסיחה את דעתו במשהו אחר ואם זה לא עוזר אני מחזירה לו תמוצץ ומנסה בפעם אחרת.כמעט אצל כולם זה הסתדר מצוין ככה בגיל שנה ,חוץ מבת אחת שהיתה מאוד מאוד קשורה למוצץ וגמלנו אותה הרבה יותר מאוחר.
זה אבאלה הרחמן שתמיד לא עומד בזה ורץ להביא לקטציק תמוצץ (כרחם אב על קטנטנים)
אז אצלנו הזמן הכי טוב לגמילה זה כשאבא במילואים..: )
אני בתחילת שביעי ב"ה. כמעט כל הבגדי היריון שלי מההיריון הראשון הם קיציים, ונגמרים לי הבגדים 
איפה אפשר לקנות מכנסיים וטוניקות להיריון שמצד אחד לא יהיו ג'יפה אחרי 2 כביסות אבל שגם לא יעלו 300 ש"ח?
בהיריון הראשון הלכתי עם מכנסיים של העין השלישית עם הגומי למעלה, אבל הם כ"כ דהויים שפאדיחה לצאת איתם אפילו לזרוק את הפח...
מישהי? רעיונות?
תודה!!
1. עד איזה גיל אפשר להכניס תינוקות לשיעורים?
2. אני די מתפדחת שהוא פתאום יתחיל להשמיע את עצימו
וכוללללם יפנו אלי מבט 
3. או שעל כל פיפס הכי קטן אלחץ ואצא. גם אפסיד הכל
ואולי פיפסים קטנים לא באמת מפריעים (יפה לומר " לומדות-תתעלמו!" ?)
כ"כ בא לי ללכת לשמוע את השיעור.........
אם תרגישי שברור שהמקום של התינוק עם אמא שלו
ושאין סיבה שתפסידי את השיעור
ושנשים בוגרות יכולות להסתדר עם קצת רעש
ושאפשר למצוא פתרונות
אז זה מה שיהיה
תהנו!
שלום
בחודש האחרון ביתי בת ה-9 מוצפת בחרדות ופחדים.
הנ"ל החלו לצוץ בעקבות פטירתו הטראגית של הסבא (רבא) ובפטירת אבא של ילדה בת גילה.
בעלי ואני מאוד מנסים להכיל ולהבין ועם זאת לתת לה את ההרגשה שהכל בשליטה ושהקב"ה מגן ואוהב את כולנו ושאנחנו סומכים עליה ביכולתה להתגבר על הפחדים.
אז מה הבעיה? המצב הנ"ל "יושב" גם עליי... כל עניין החרדות,הפחדים מציף גם אצלי עניינים לא פתורים מהילדות ומתעצם נוכח זה שאני לפני לידה... (ואני בטוחה שזה משפיע גם עליה ועל שאר בני הבית).
מה אפשר לעשות?
תודה מראש
אני הייתי הולכת בכיוון של טיפול עבורך. אולי גם עבורה. כמובן, אם זה מתאים ונכון לכם (גם מבחינה כלכלית. וזה לא חייב להיות יקר).
יש לי קצת ניסיון בזה (כמטופלת), אז אם תרצי עוד פרטים באישי- את מוזמנת.
(לא מרחיבה יותר כי אני עייפה ומאוחר).
רק טוב!
במיוחד לאור כל הטרגדיות,טיפול יכול לעשות טוב לשתיכן.
חיבוק גדול
בשורות טובות 
תהלים. אם את לומדת פרק בע"פ , אז את יכולה ללחוש אותו תוך כדי הכנת חביתה , ושטיפת כלים. ואם אפשר למצא את החמש דקות לבד , ואז להגיד תהלים אחד וקצת לדבר עם הבוס - זה מציל. מה שכן , אני יודעת , שאפילו חמש דקות קשה למצא לפעמים.
ועוד דברים: ברגעי האימה קצת לשיר , לומר דברים מחזקים אפילו אם את לא מאמינה . למשל אני נורא פוחדת ממכוניות (עברתי תאונה בגיל 7) אני הולכת עם הבת שלי ליד כביש סואן ולוחשת לה " אני שומרת עלייך וה' שומר על שתינו" . ממש לחשוב על משפטים מחזקים ולשנן אותם .
בהצלחה
בס"ד
,
ואני מלבישה אותה עם מס' שכבות בכל אופן אני רוצה לשאול -
הבת שלי בת חצי שנה ועוד לא מתהפכת , איך אני יכולה לעזור לה , איזה תרגילים ?
וגם איך לעודד אותה להרים את הראש יותר היא מתעצבנת אחרי כמה רגעים גם כשאני עוזרת לה ,
( כלומר מניחה את ידיה תחת בית החזה בתנוחה שהיא נשענת עליהם )
כשהיא על הבטן היא מרימה את הרגלים - זה נראה לי כביכול פעולה הפוכה ,
יש לכן עצות ? אודה על עזרתכן ,
בס"ד
לי היא התהפכה פעם אחת מהגב לבטן... מאז כלום..
גם זקוקה לעצות...
אני מחממת טוב טוב את הסלון, מורידה לו את כל הבגדים, ושמה אותו עם חליפת היומולדת שלו (ערום) על הבטן על השטיח..
הוא ממש נהנה, ומתלהב, שמה לו הרבה משחקים סביב, ובדרך כלל או אני או בעלי גם שוכבים על השטיח איתו
יש תרגילים לעזור להתהפך
כשהוא על הגב :לוקחים ירך אחד ומעבירים אותו בסיקול מעל הרגל השניה לכיוון השטיח/ריצפה והופס הוא מכין ת'זרועות למצב בטן אוטומטי
כשהוא על הבטן : מכניסים את היד שלך תחת החזה שלו בעדינות לוקחים את הזרוע הנגדי לך ועוזרים לו להתהפך
הינה קישור
גם להשכיב על הצד מעודד את ההתהפכות
אפשר להקל על הראש ע"י כך שמגלגלים חיתול בד ומיניחים תחת הזרועות כשהתינוק על הבטן
רות.אין דברים כאלו..יש לי מישהי לשדך לו
שיהיה לכם תמיד רק אושר ונחת!!!
איזה תכשיט מהמם עם כל התפאורה מסביב!!
איזה מדהים!!!!!!!!!!!!!!
רק נחת
תזכו להרבה נחת ממנו!
לזאת ייקרא פד"נ (פרצוף דורש נשיקה )
בלי עין הרע,
כן ירבו!!
נזכרתי במשהו מהלידה האחרונה,אולי זה יעזור למישהי..
הלידה די התעכבה ואני הסתובבתי לי בחדר לידה מנסה להזיז ענינים.. בגב כאב אז נענתי עם הגב כנגד הכיור שהיה שם שהיה בגובה שבדיוק התאים,מול הגב התחתון שלי שכאב ,וכך לחצתי על המכום שכאב לי בגב למטה ובאותו רגע,כאילו לחצתי על כפתור, ירדו לי המים והעסק התחיל להתקדם,והפתיחה התקדמה מאוד.עד היום יש לי הרגשה שהלחץ הזה עם הכיור על הגב התחתון זה מה שהזיז תענינים בסיעתא דשמיא .אני גם זוכרת שפעם בלידה אחרת,מתנדבת זקנה וחמודה עשתה לי שם מסג' וזה גם מאוד קידם את הצירים.
אז אולי זה רעיון שיכול לעזור למישהי.
לידות קלות ומהירות לכולן.גוט שאעבעס.
וזאת נקודה נהדרת,אני גם תמיד בתור מלווה נשים לוחצת בנקודה הנ"ל זה מפריש אנדרופינים משכך כאב טבעי,ומקל על הצירים.
תודה על השיתוף.
יש דרך לדעת אם זה באמת ירידת מים בלי לגשת למיון?
להריח.. לירידת מים יש ריח של זרע ולא של הפרשה או שתן.
להניח פד ולראות אם תוך חצי שעה הוא ספוג סימן שזה ירידת מים.
לנסות להתאפק ואם את לא מצליחה סימן שזה ירידת מים..
שיהיה בע"ה בשורות טובות. תעדכני.
גם לי היה וחשבתי שאני פשוט מזיעה!
זה היה בקיץ...
הלכתי לישון שעה וכשקמתי כל המים שהצטברו נשפכו...
אני בשבוע 37
זה הרבה יותר איטי ממה שאתן מתארות....
עשית קורס הכנה ללידה? אם לא תעשי ותקחי איתך לקורס את מי שאת רוצה שיבוא איתך ללידה עצמה.
בהצלחה!!
צריך הכנה ללידה טובה לדעת מה הולך להיות ולדמיין את עצמך בסיטואציה..
מי לא ילחיץ אותך? את רוצה שבעלך יהיה שותף?אמא שלך?שלא יעלבו אם תגידי להם לצאת..
בדר"כ שבודקים פתיחה את מכוסה בסדין ורק בלידה עצמה כשהראש יוצא את חשופה,ובמילא גם מבחינה הילכתית אסור לבעל לראות והוא יכול להיות ליד הראש שלך.
עוד מישהי שתוכל לעזור לך פיזית.
לעסות את הגב,
לעזור לזוז אם יש אפידורל,
וסתם להחזיק את היד.
אם יש לך אמא אחות או חברה שאת מרגישה איתה בנוח וכמו שאמרו-
לא מלחיצה ולא תעלב מבקשות שלך.
אם לא- גם דולה זה מצויין.
אחותי באה איתי ואני איתה.
בלידה ביקשתי ממנה ומבעלי לצאת בגלל מה שאמרת-
הביך אותי המצב.
בלידה השניה הרגשתי יותר בנוח והיא ממש עזרה לי!
לא כדאי ללכת לבד.
גם כי זה לא כיף
וגם לפעמים צריך להזיז עניינים שאת לא יכולה מהמיטה.
שיהיה בקלות ובשעה טובה!
בס"ד
זה לא נכון שבטח לא לבד... אני אחת שאני סובלת אני צריכה ת'שקט שלי ושאף אחד לא התערב...
כל אחד ומה שהוא מרגיש...
לידה הבאה נראה לי אני אגיד לבעלי רק להסיע אותי לבית חולים... העצות שלו בחדר לידה רק חירפנו אותי...
חחחחח
עדין אני חושבת שלא כדאי לסוע לבד.
לפעמים צריך מישהו.
אז אפשר לשלוח אותו לטייל\לישון באוטו\ ללכת לאכול
אבל שיהיה זמין אם על כל מקרה שלא יבוא.
כי אין לך הרבה יכולות לרדת מהמיטה ולתפקד כרגיל...
מאותם סיבות.
אבל היו מצבים ששמחתי שבעלי היה שם כשהיה צריך שיקרא לצוות או שידבר בשבילי או עזרה אחרת.
בלידות הראשונות באמת לא רציתי אפילו שבעלי יהיה (בראשונות גם הוא בעצמו היה לחוץ מידי..)אבל לא אמרתי לו כי זה היה פוגע בו.
אם את לא רוצה שאמא/חמות/ אחות יגיעו ..את לא צריכה לומר להם שאת הולכת ללדת,אפשר להודיע ממש לקראת הלידה או מיד אחרי (לא שייך לכעוס עלייך את עסוקה בללדת..). בלידה הקודמת הזמנתי את אמא שלי רק כדי שהיא תרגיש טוב,והיא הגיעה,וגם אחותי,אני מאוד אוהבת אותם אבל בלידה אני צריכה להתרכז בללדת ולא בלארח אחרים..בקיצור,מהרגע שהן הגיעו הלידה ניתקעה ונמשכה עד שרופא לחץ עלי על זירוז,באותו רגע הבנתי שזה לא צחוק,זה יכול לפגוע בי ובוולד.אז ביקשתי מבעלי שיארגן להם תעסוקה וטיול לאיזה מסעדה.. וחזרתי ללדת.ב"ה עד שהם חזרו כבר הספקתי להתקדם מספיק יפה לפתיחה 8..אבל כל הלידה הזו היתה מידי ארוכה ואני בטוחה שבגלל זה..אז חשוב להקשיב לעצמך-במיוחד בלידה.
תלוי מה האופי שלך... כפי שאמרו הקודמות זה מאוד משתנה, איך את מכירה את עצמך? עם מי יהיה לך הכי נוח?
בהצלחה ולידה קלה בע"ה!!!!
אז תדעי שזה ממש לא נורא כמו שזה נשמע,
רוב הזמן המוחלט, את די מכוסה.
ואם מישהו עומד למראשותיך, הוא לא יכול לראות כלום!
וגם יש מילדות שיותר מקפידות על כיסוי, ואפשר פשוט לבקש.
את גם כל כך שקועה בהבאת החיים לעולם, בדבר המדהים,
שכאילו לכמה זמן את קצת מתנתקת מהגוף, ומכל העניין של איך אני נראית...
אני לא האמנתי על עצמי,
אבל היה לי שלב בלידה שהייתי עייפה כבר, שקראתי לחברה מאוד טובה שלי שהיא גניקולוגית, שתעזור לי. ב- ח- י- י-ם לא הייתי מדמיינת שהיא תהיה במצב הזה,
אבל היא כ"כ עזרה...
בלידה צריך להשתחרר מעכבות, מבושות , זה זמן כזה שאת בלבוש חווה , ולפעמים מניעה את האגן לא באופן צנוע, וזה לא משנה . מה שמשנה זה , שהתינוק ייצא בדרך הפשוטה . זו נקודת מבט שלי בעקבות הלידה , ויכול להיות שאני טועה.
.
ושתהיה לך לידה קלילה כזו , טבעית אבל מהירה ותינוקי מתוקי
הוא התחיל להקיא בגיל חודש בערך, ולפעמים היה מקיא כמה פעמים ביום.
לקראת גיל שנה זה הסתדר, אבל גם מאוחר יותר, הוא היה לפעמים מקיא בעקבות שיעול.
לצערי לקחתי אותו לבדיקה, למרות שהלב שלי אמר שהוא "בסדר". זו בדיקה מאוד לא נעימה.
צריך להגיע בצום (ויונתן היה בצום שעתיים נוספות, כי הרופא פשוט הגיע באיחור מטורף).
קשרו אותו למיטה כך שהוא לא יוכל לזוז (כולל הראש), ואז דחפו לו לפה בקבוק עם חומר הניגוד, והוא גמע אותו כי הוא לא היה יכול להתנגד, כמובן, ואז צילמו את מערכת העיכול.
בסוף כמובן הכל היה תקין ב"ה, כפי שידעתי בלב כל הזמן.
תחשבי טוב-טוב אם יש טעם לבדיקה. הרופא ישלח אותך בכל מקרה, כי הוא חייב בשביל הכסת"ח.
ולראות אם זה עובר מעצמו,לפי מה שיוקטנה אמרה הבדיקה באמת לא נחמדה.
אולי היא אלרגית למשהו? חלב וכד' זה קורה הרבה..
כדאי ללכת לרופא, כי יש לנו חברים שהיה להם סיבוך עם זה, משהו בשוער שלו נסתם,
ועשו לתינוק בן שבועיים ניתוח דחוף,אבל זה סיבוך מאוד נדיר.
מה שכן, וזה מנסיוני בבנותיי, אפשר פשוט לתת תרופה שעשויה מאצות (אשכרה היא טבעית) אחרי האוכל, ואז זה מונע מהאוכל לעלות חזרה וכך יודעים שיש בעיה עם השוער.
אני בטוחה שאם תלכו לרופא הוא יציע את זה. וכמובן, אם תתני בקבוק/תניקי סמוך לפגישה, הרופא יראה הדגמה ישירה... (זה פשוט קרה לנו)
שלום לכולן!!
איפה עושים את זה? (לאומית, ירושלים)
מה זה אומר בדיוק?
למה כן ולמה לא לעשות??
אשמח להבהרות ותובנות...
תודה גדולה!
זו בדיקה שבודקת סיכון (!!) לתסמונת דאון בעובר. (לא בודק אם בטוח יהיה...)
אם תוצאות הבדיקה ירגיעו אותך - לכי על זה, ואם את חושבת שזה רק ילחיץ אותך - חבל ותוותרי על זה...(לא משנה מה תהיה התוצאה).
בהצלחה, ובשורות טובות!
זו בדיקה שמורכבת משתי בדיקות.
1. בדיקת דם
2. אולטרהסאונד
זו בדיקה שלא ב100 אחוז מוודא שאין תסמונת דאון ובעיות גנטיות..
עשיתי אותה והותצאות היו בסדר. הרופא שלי לא כ"כ התעניין בתוצאות.. הוא פשוט העיף מבט..
העדפתי לעשות את זה בשביל השקט הנפשי שלי...
בהצלחה!
ושיהיה בשעה טובה ובקלות..
בדיקת דם עשיתי במעבדות זר שמפוזרות בכל הארץ..
ואת האולטרסהאונד במסילת ישרים בקופ"ח לאומית בירושלים!
ד"א הצוות במסילת ישרים פשוט מדהים! ממליצה מאוד!!
בינהם סיכון לתסמונת דאון, ובשילוב עם הבדיקת דם קצת יותר מדויק.
אם את לא מעל גיל 35 ( או שאין לך סיפור משפחתי ) אז הייתי חוסכת את הבדיקת דם כי הסיכון שלך יורד ממילא.
הבדיקה מראה בנוסף אפשרות של מומים נוספים ותסמונות למינהן.
למה לעשות את הבדיקה? - כי אם חס ושלום רואים משהו - ואפשר לראות כבר כ"כ מוקדם אז יש יותר אפשרות לברורים אחרים ולטיפולים אפשריים וככל שיותר מוקדם יותר טוב מכל הבחינות. (הלכתית, רפואית, נפשית)
בהצלחה, בשורות טובות!
ושתעשי את הבדיקה רק כדי להיות שקטה....
בדקתי עכשיו את התוצאות של ההעמסת סוכר ויצאתי קצת מתחת לתווך- מה זה אומר?
סוכרת זה לא- נכון?
יכול להיות שאין לי מספיק סוכר בגוף? (לרוץ לאכול עוד שוקולד?) זה סביר את הכל הזמן לחפש מתוק?
למיטב הבנתי הבדיקה של ה50 היא רק בדיקת סקר. אם התוצאה לא תקינה מזמינים אותך לעשות בדיקה של 100, והתוצאה שלה היא המשמעותית באמת.
לשמחתי לא מניסיון, אז אולי אני טועה.
יצא לי 45!!
והרופאה הסבירה שכשזה יוצא ערך נמוך, זה אומר שהלבלב מתפקד ב"ה ממש טוב עם עודף סוכרים.
תשמחי 
בדרךתדעי יותר טוב.
גם לי היתה חריגה ב-50, וב-100 הכל היה תקין.
כל טוב.
בדרךמאחלת לך בע"ה המשך הריון קל,ארוך ומשעמם..
ושבסופו תצאי בידיים מלאות
אנונימית יקרה, ברכה והצלחה!
בס"ד
אני נהנית מעצותכן ואשמח גם הפעם ,
אם אומרים לי שהתינוקת שלי קטנה , לא מספיק גדלה ( בת חצי שנה בלעה"ר ) , זה ממש מלחיץ אותי ,
כי מי שאמרה לי את זה זה המטפלת שהיא אמא מנוסה וסבלנית וגם בעד הנקה כך שאין חשד ,
דבר ראשון תפילה לד' ,
דבר שני איך אני יכולה במה שבכחותי והשתדלותי לעזור לה ?
המטפלת אמרה לי שהיא גם אוכלת יפה בה"ש , היא הציעה להוסיף דיסה , מה אתן ?
אגב , בתי יונקת פעמים ביום והשאר 3תחליף 1 שאוב ( אם יש לי .... )
תודה לכן
האם היא נראית שמחה ובריאה וחיונית?
לב של אמא לא טועה (אם לא מבלבלים אותו ומפחידים אותו...). תקשיבי ללב שלך
אז לא נראה לי שיש בעיה.
לפעמים זה גנים.
גם תלוי כמה היא נולדה-
אם היא נשארה באותה עקומה זה בסדר גמור.
בלי קשר- חצי שנה זה גיל שאפשר כבר לתת מוצקים.
לפעמים החלב\מטרנה לא מספיקים להם.
אפשר דיסה,
אפשר פירות וירקות.
בס"ד
מרוב לחץ הזמנתי תור לשקילה ,
נראה כמה היא עלתה , היא צריכה להכפיל ת'צמה ממשקל הלידה ? נכון ?
ובטיפת חלב אמורים להגידלי אם היא בעקומה , נכון ?
זה שזה לא מספיק להם חלב / המטרנה , איך אני יכולה לדעת ? היא אמורה לבקש אוכל קודם וכו ' ?
אני נותנת לה מדי פעם פירות וירקות , אבל לא בתור ארוחה , לנסות לתת את זה כארוחה ,
כמה זה ארוחה של פירות וירקות ?
תודה לכן ,
ככה תהיי רגועה!
האחות כבר תגיד לך אם היא עולה יפה או לא. צריך לזכור שיש גם גנטיקה בעניין. והעקומות מתאימות לילדים שניזונים מתחליף...
ארוחה של פירות וירקות זה בד"כ משהו כמו כוס אבל כל ילד והארוחה שלו...
זה גם משפיע..
מה נשמע? לא הייתי פה המון זמן.... בין ילד, לימודים וסידור הבית אין זמן לנשום
אז הילדון בן 3 חודשים כבר בינתיים אוכל יפה וגדל יפה אבל בשבועיים האחרונים התחילו כמה קטעים מוזרים-
גם נראה לי שיש לי פחות חלב- השד לא מרגיש מלא, פעם בלילה כשהוא היה פותח פערים היה ממש נוזל לי מלא חלב ועכשיו לא, כנ"ל בסמן הארוחה היו יוצאות כמויות של חלב ועכשיו לא, גם בשאיבה יוצא לי הרבה. הוא גם רעב ממש כל הזמן - וזה כבר מחנוכה בערך 
אז שללתי קפיצת גדילה.
בנוסף - גם כשהוא אוכל ויוצא חלב, הוא כל שניה מפסיק וחוזק (כמו שבשחיה מוציאים רגע את הראש לנשום) והוא לא מצונן או משהו...
מה עושים??? אני כבר משתגעת... ניסיתי ליזום קפיצת גדילה ואני גם בספק אםזה עזר...
יש מצב שזה קשור לגלולות?
בגיל 3 ח' בדר"כ כבר אין נזילות כמו בהתחלה המצב מתייצב.
ליזום קפיצת גדילה זה נהדר ומגדיל את כמות החלב,
את נחה מספיק?אוכלת טוב?
נסי גם כדורי חילבה או לאכול חילבה אם את אוהבת 
ויש גם כדורים משהו מילק..בטח עוד מעט יגידו לך איך קוראים להם בדיוק.
התחלת עכשיו גלולות משהו חדש או כבר חודש פלוס?אם כן לא נראה לי קשור.
נמו.לוקחת גלולות כבר יותר מחודש... אני שמחה לשמוע שזה לא קשור - כבר דאגתי ממש...
מאיפה זה בא פתאום? אולי סתם הרגשה שלי שאין לי חלב?
בינתיים נלך על החילבה (בשבילי בכדורים)...
ערב זך!
גמני כבר מלא זמן לא הספקתי אפילו להיכנס להציץ מה שלום פורומנו היקר...
הקטנטונת המתוקה צריכה הרבה צומי, והעבודה דורשת- משרה מלאה....
אבל עכשיו אני כבר נואשת לגמרי וצריכה עזרה דחוף!!!
הפיצקית שלי כבר בת 3 חודשים (עוד יומיים!!!)
וכבר בערך 3 ימים שאני מרגישה שאין לי חלב בקושי...
היא כל היום רעבה, יונקת שעות ובהפסקות קצרות, ואף פעם לא נראית לי מספיק שבעה ומרוצה...
הבעייה היא שהיו לנו יותר מדי בלגנים השבוע, אז אני לא יודעת למה זה יכול להיות קשור...
גם אני חולה בשפעת רצינית מיום ראשון ועד לרגע זה (עכשיו בשלבי החלמה ב"ה), עם חום גבוה וכו'...
וגם לה היה חיסון ביום שני, ואולי היא עדיין לא התאוששה ממנו. (יכול להיות? היא הייתה עצבנית בשני ונתנו לה אקמול והיא קצת נרגעה, וחשבתי שעבר מאז...)
בקיצור- בלגן רציני ולא פשוט...
מחר אני כבר צריכה לחזור לעבודה. בקושי הספקתי לנוח בבית כי כל היום הנקתי...
הבעייה העיקרית היא שבקושי יש לי חלב שאוב למטפלת! פשוט לא הצלחתי כל הימים האלו לשאוב כמעט כלום!
אני חייבת טיפים דחופים לשאיבה יעילה...
רק כשהיא לא לידי יש לי מספיק חלב לשאוב? (כשאני שואבת בעבודה אני ממלאה בקבור ברבע שעה!!!)
איך שואבים גם איתה בבית?
אההה, ושאלה אחרונה וחשובה:
יש קפיצת גדילה בגיל 3 חודשים? איך אני מזהה שזה קורה?
ואיך "יוזמים" קפיצת גדילה? מה אני אמורה לעשות כדי שזה יעבור בשלום ועם מספיק חלב???
תודה מראש לכל העונות והמרגיעות,
מהאמא הצעירה והמודאגת...
ושילוב של אמא שלא מרגישה טוב..
קפיצת גדילה זה בין יומיים לשלושה ימים שהתינוקת כל היום רוצה לינוק ככה היא מגדילה את כמות החלב.
ויש גם בגיל 3 ח' וחצי שנה.
אז חשוב כמו שכתבתי למעלה לנוח ולאכול טוב.
עדיף לשאוב בבוקר או בלילה אם היא ישנה מעל 3 שעות.
בהצלחה!
באיזה שהוא שלב השד מפסיק לייצר עודפים בין ההנקות, ומייצר חלב בעיקר בזמן ההנקה. בגלל זה כבר לא מרגישים מלאות וכבר אין טיפטופים. כמובן שאם תחכי הרבה מאוד זמן בין ארוחה לארוחה כן תרגישי מלאות אבל אני מניחה שההפרשים בין הארוחות לא כל כך גדולים....
לרוב אני יודעת שזה קורה בגיל 4 חודשים, יכול להיות שאצלך זה כנראה הקדים.
לגבי העצבנות של הקטן - יש מצב שהוא מגדל שיניים? אני מכירה כמה תינוקות שהתחילו ממש מש מוקדם. מי יודע אולי הבן שלך חלוץ...
ולגביך - תוודאי שאת ישנה, שותה ואוכלת באותה מידה, ושלא שינית משהו בעניין.
אולי יש לחץ או מתח בחיים שלך פתאום - כי נראה לי שזה גם יכול להשפיע.
בכל מקרה - שהקב"ה יהיה בעזרך ובמהרה הילד יהיה שבע ולא תצטרכי לדאוג!
שבוע 14 משום מה אני מרגישה יותר כבדה, אני יותר מרגישה את הבטן יכול להיות?
על עייפות אני לא מדברת, מדהים כמה ישנתי בהריון הקודם
ועוד דבר יכול להיות שהבטן מתחילה לצוץ כבר?
הבטן יותר יוצאת {שרירי הבטן רפויים יותר}
והעייפות יש עוד ילדים בבית {אח..אין על הריון ראשון }
ושבוע 14 זה יפה מאוד שרק עכשיו הבטן שלך יוצאת..
תהני מההריון
בהריון הקודם הבטן יצאה הרבה יותר מאוחר...
מצאתי פיתרון טוב
ללכת לישון ב 10 מקוה שילך לי...
וזה כל כך כיף ללכת לישון מוקדם!
אז שוב, בשעה טובה מתוקה!
בקלות ובשמחה
