פורום הריון ולידה (עמוד 53)

מחברות אותי וכאן המצווה פשוט להסתכל על כל השפע והטוב, על הלימוד של בעלי כל השנה והסיפוק שלו- להודות ולשמח!! מבינה את זה בשכל, אבל זה ממש מאתגר לי הלעצור הזה .. כל כך רגילה לרוץ!!

כל העניינים הטכניים של החגים-

לאכול דווקא בסוכה, כל בלאגן החמץ בפסח ולהפוך את המטבח ובחזרה,

כבדות של ראש השנה (אולי בגלל שזה יומיים)

צריכה להתגבר על כל מה שמוריד לי מהחג כדי להתחבר. כלומר אני כן אוהבת את החגים אבל מרגישה שאני שמחה למרות ולא בגלל,

ובשמחת תורה מרגישה שבאמת מצליחה לשמוח בלי כוכביות. במיוחד עם ילדים קטנים שסוף סוף יש להם מקום של ממש בבית הכנסת ולא צריך להשתיק אותם.

אוהבת את השירים והריקודים. חג קליל, בלי הגבלת אוכל ומיקום, בד"כ כל אחד חוגג עם הקהילה שלו, אז אין ענייני מורכבויות של אירוח.

מבחינתי זה השמחה של פורים בלי הלחץ של המסביב.

אולי גם הידיעה שאחרי החג חוזרים לשגרה 😄

זה החג שאני הכי אוהבת מאז ומתמיד.

גם כנערה, בחג היינו נוסעים כקבוצות "משמחים" להרים את האווירה במקומות שצריכים חיזוק, וכם שנה שעברה חגגנו בשדרות,

מבחינתי זה לא חג של לשמוח בו מלימוד אישי, אלא התורה ניתנה לכל עמ"י במעמד הר סיני,

אין יותר מרגש מלראות את כל עמך בית ישראל רוקד ברחובה של עיר עם ספרי תורה מתוך שמחה וקדושה וחיבור פנימי אמיתי, כל אחד בדרגתו.

נגיד בישיבות וכאלה

או בסגנון של ספרדי/ חסידי

אם לא היית עדיין בהקפות של בית כנסת חסידי, ממש ממש מומלץ!

זה כ"כ לא הסגנון שלי, במיוחד לא חסידי חרדי,

אבל הייתי פעם בבית כנסת של איזה חסידות (לא זוכרת שמות)

מאז חזרתי לשם כל שנה (עד שעברנו דירה)

וזה היה אחד הדברים היותר מרגשים להיות בהם.

(העזרת נשים הייצה למעלה, משקיפה על העזרת גברים)

וראו עלי שאני לא שייכת, ובאתי עם הבן והבת שלי (הבן היה בן 5 בערך)

והתייחסו אלינו ממש יפה והיה באמת כיף.

היום אנחנו חוגגים עם הקהילה שלנו אבל אפשר ללכת גם לבתי כנסת אחרים.

תחשבי מה טוב לך..

יש לך בנים? כשהם יעלו לתורה פעם ראשונה זה מרגש ברמה של ברית בערך חח

כרגע כל הבתי הכנסיות ברדיוס שלי זה עם עזרת נשים קטנה ולא באות האמת הרבה נשים.

אני מאמינה שיום אחד אזכה! עצם הרצון הזה שלא להתפשר על הבינוניות בחג הזה ורצון להרגיש שמחה זה כבר דבר. עצםזה שיש געגוע וחסרון זה כבר טוב, זה יותר טוב מאדישות.  

להיות ב-שמחה זה להיות במחשבות על שמחה וברצון לשמחה אמן ואזכה!

עוד השנה, ובע"ה מדי שנה בשנה!

ולא מרגישה שצריכה לרקוד עם ספר תורה בשביל לשמוח בחג להבדיל מהגברים. כן הולכת לתפילות ולהקפות עם הילדים אבל כי זה משמח אותם וגם אותי

אבל לגביי בכל אופן -

כבר הרבה שנים יש לי לימוד קבוע על פרשת השבוע ועוד כל מיני דברים שאני מציבה לי כיעד כל שנה ואז מתחילה מחדש מבראשית ולימוד חדש וההתחדשות הזו משמחת אותי כל שנה מחדש

חוצמזה שזה יום טוב שבכל מקרה יש בו אווירה שמחה

כל החגים משמחים

זמן חגיגי ומשפחתי

לנוח ולצאת מהשגרה

לא צריכה חיבור מיוחד

מרגישה ככה עם כל החגים, רק עם שמחת תורה יש לי איזה רגש שאני רוצה יותר. 

משהו שרופא עיניים יכול לפתור בקלות בדרך כלל, עם מסאז' לאזור העיניים (לא לנסות לבד!).

כמובן, אחרי הסבר שלו איך לעשות את זה.

מודה שלא יותר מדי עשיתי את זה... ב"ה כמעט לא היו לה שוב הפרשות. (אבל נראה לי שחסימה בצינורית הדמעות זה משהו שנולדים איתו, ואז זה אמור להופיע בגיל קטנטן. לפחות כך היה אצל הבת שלי...)

שחסימה לא מופיעה פתאום בגיל שנה

זה נפוץ בתינוקות ממש קטנים

או שיש חסימה חלקית שמחמירה בהצטננות.

(מכירה גם מקרה של חסימה שהופיעה בגיל ההתבגרות).

(כמובן שיותר נפוץ מיד אחרי הלידה)

לא התכוונתי שזאת פעולה מסוכנת או משהו כזה,

אלא בעיקר חששתי שמישהו יעשה משהו בגלל שאני הצעתי רעיון, בלי להתייעץ קודם עם רופא שמכיר אותו.

זה יכול להיות כחלק מצינון.

ויכול להיות גם דלקת שלא מציקה, אבל אז בדרך כלל יש הפרשות גם במהלך היום.

אפשר לטפטף לעיניים חלב אם.

או לשים טיפות עיניים.

זה רק בבוקר...

לא מצוננת

בגדול, לפי מה שהבנתי - אם העיניים אדומות קצת אז זו דלקת וזה מדבק, אם לא אז כנראה הסיבה אחרת.

אבל צריך ללכת לרופא כדי שיראה...

וצריכה לרוץ לעבודה ברביעי על הבוקר

בגלל שזה רק בבקרים אני תוהה לעצמי

תמיד כשלילדים שלי היתה דלקת, זה היה כל היממה.. ההפרשות..

ועכשיו זה בבוקר בלבד

נראה לי שלפעמים יש מצב של הפרשות רק בבוקר ובכל זאת זו דלקת.

אבל אולי - לא רוצה לקחת אחריות, אבל יכול להיות שזה מה שאני הייתי עושה - ביום רביעי בבוקר תנקי היטב את העיניים שלה (עדיף בתה קמומיל או במגבוני עיניים ייעודיים) ותשלחי אותה למסגרת. כנראה שאם לא יהיו הפרשות בהמשך יש פחות סיכוי שהיא תדביק אחרים. ואז אחר הצהריים תיקחי אותה לרופא ומכאן תנהגי לפי מה שיאמר לך...

בזמן שהיא מצוננת. לא מדבק או משהו.

אם יש לך אפשרות, תדברי עם רופא און ליין. בכל מקרה, תנגבי לה את ההפרשות עם מגבוני עיניים יעודיים, יש לתינוקות. 

שדיברתי עם הרופא אןנליין

והוא אמר שאם ההפרשות הן בבוקר בלבד, ואחרי שמנגבים בבוקר, אין שום הפרשה עד הבוקר הבא, אז זה לא מדבק ואני יכולה לשלוח בכיף למסגרת

כל המערכת מחוברת

אם היא מצוננת זה ממש הגיוני

הייתי שולחת למסגרת ללא חשש

התינוק הקודם שלי נולד יותר מארבע קילו אבל בשבוע מאד מאד מאוחר (שמעתי על אישה אחת שהגיעה לזה) אז הרופאה אמרה לי לעשות העמסה של 100גרם וממש לא בא לי.

לא מרגישה כלום כלום כלום.

לא בא לי לדחוף לעצמי כמויות סוכר ולהרגיש זוועה כל אותו יום ואולי גם עוד יום. לקחת סיקים ולהיות מרותקת.

מרגיש לי כל כך כל כך סתם!!!

לי זה מאוד עזר כי אם לא הבדיקה היו דוחפים לזירוז ככה יכולתי לחכות ברוגע

לא הרגשתי טוב אחרי זה.

של 100

עבר קלי קלות

והרגשתי מצוין באותו יום

* והבדיקה יצאה פחות טוב....

והרגשתי נורא ואיום, גם שעות אח"כ

מה שאת מתארת, סיוט

וזה רק בגלל שהתינוקות שלי גדולים, עשיתי מלא פעמים את הבדיקה ובה לא היה צל של סכרת.

זה אוטומטי - עובר גדול אז כנראה שפספסנו סכרת, יצא תקין? אז נבדוק שוב, שוב תקין? בטח פספסנו, הריון הבא נבדוק שוב

ובכל זאת אני ממשיכה, כי מפחידים אותי כל פעם מחדש

ניסיתי למצוא רופא עם הגיון שיראה מעבר למספרים, בינתיים לא מצאתי

כי מה אכפת להם, הם לא שותים את הנוזל המחריד הזה ומבלים יום שלם במרפאה

אז לא נראה לי שיש לי מה לומר לך, חוץ מזה שאני הכי מזדהה בעולם, ומה שתחליטי לעשות- כל הכבוד לך ושיעבור בקלות

לא הסכימו לי להתחיל זירוז, למרות שכבר עברתי 40 והיתה הערכת משקל וצירים שלא התקדמו

עד שעשיתי בבית חולים העמסה נוספת של 100

ומודדים כמה פעמים ביום לפני ההנחיות למשך שבוע לפחות (לפעמים מבקשים יותר)

לי אמרו למדוד בצום + 3 פעמים ביום שעתיים אחרי אוכל, ככה במשך שבוע

לי היו הרבה סחרחורות וכאבי ראש לפני זה

חושבת שזה היה קשור לסוכרת.

בבדיקת סוכר של ה100 הרגשתי מזעזע ברמות קשות.

באחת הפעמים השכיבו אותי במיטה כי פחדו שאתעלף

בפעם אחרת פשוט עמדתי במשך שעתיים מול חלון עם אוויר קר ללא תזוזה. שעתיים שלמות.

האחות שאלה מה קורה אמרתי לה אם אני מזיזה את הראש אני מקיאה את נשמתי.

והעוברים שלי במשקלים תקינים.

שניים מהם נולדו קרוב לשבוע 40 במשקל 3.2 ו3.3

הקטן נולד 3.3 אבל בשבוע 38. יחסית גדול. אבל לגמרי תקין בשביל סכרת היריון.

לזכור שאהבה של בעל ואישה

היא בסוף לא אהבה רגעית של המשיכה הראשונית.

זו אהבה שנבנית עם החיים המשותפים והעבודה.

והיא חזקה.

ואישה אלמונית שנפגשו בה לשנייה, במצב בריא ואוהב, היא לא באמת מאיימת.

שאהבה חיבור ומשיכה הם כל כך הרבה מעבר לגוף חטוב ומראה חושני.

האם היא חתיכה? כנראה ממה שאת מתארת, האם יכול להיות שיש בה משהו מעורר ומלהיב? יתכן.

האם גבר החי בחיים מאושרים זה ידגדג לו מעבר לשניה? בחוויה ובתחושה שלי ממש לא 

מה הסיבה שאישה ככה הולכת בחוץ?

אולי כי חסר לה אהבה מבפנים, בתוך הבית שלה ומנסה לקבל צומי בחוץ?

כיוון מחשבה כזה גורם לי להרגיש כלפיה חמלה ולא קינאה

למה לנסות לחשוב בצורה שלילית?

יש אינספור סיבות לשאלה למה אישה בוחרת להתלבש איך שהיא בוחרת להתלבש.

הרגל

תרבות

חוסר תשומת לב

אהבה לאיך שהיא מתלבשת

רצון להראות טוב

וכן, יש פעמים שגם רצון להיראות נשית / מושכת / כל מילה אחרת שתקראי לזה.

אבל למרבה ההפתעה, יכולה להיות מישהי מאוד אהובה, ועדיין היא מתלבשת בצורה מסויימת מהסיבה האחרונה. זה לא סותר

זה אולי לא תואם את סט הערכים שחלקנו מכירות

ואולי את לא תבחרי בזה

אבל לפעמים זה לא אומר שום דבר

כמו שזה לא בהכרח אומר שהיא לא שמה לב

זה גם לא בהכרח אומר שרע לה או חסר לה משהו

ואני חושבת שקנאה זה רגש שבעיקר כדאי שיעורר אותנו לחשוב מה חסר אצלנו שגורם לנו לקנא, ופחות יעורר אותנו לחשוב מה חסר אצל אנשים אחרים שגורם להם להתנהג בצורה כזו או אחרת.

מבחינתה ההיא שווה מליון והיא אפס

זה לא אומר שהיא באמת לא אהובה וכתוצאה היא ככה מתלבשת.

בואי..הגברת מתלבשת איך שבא לה ונכון לה

אז מותר גם לחשוב עליה דברים..

לא כל דבר צריך להצדיק

זה לא סותר את מה שאת אומרת.. שזה נכון מאוד

חושבת שהמיקוד בכלל לא אמור להיות באותה אישה.

לחשוב אפשר מה שרוצים

האם זה מקדם אותנו?

אני לא חושבת

האידה היא רק הטריגר למראה פנימה, לזה שמשהו חסר או מפריע

ולהוריד או לזלזל באחרים (גם בלב, כתפיסה, מול עצמנו), בעיניי לא באמת עוזר לנו להתמודד עם קנאה

לא יודעת, לא חושבת שיש מה להתערער מהסיטואציה,

כשהודיעו לי שבעלי נפצע במלחמה,

הדבר האחרון, אבל האחרון שעניין אותי זה ההשלכות של המראה החיצוני.

אם להודות על האמת, כנראה שלא הייתי מתחתנת עם אדם עם פגיעה גופנית משמעותית, או עיוות כזה או אחר במראה החיצוני

אבל מהרגע שאנחנו בעל ואישה, הורים לילדים,

נשואים יותר משנים בודדות,

כל העיסוק במראה החיצוני נמצא במקום אחר..

ברגע האמת הייתי מוכנה לקבל אותו עם כל מראה שיהיה, אני יכולה לחתום על זה בפה מלא.

הדבר היחיד שהטריד אותי זה המצב התפקודי והנפשי שלו וכאב לי שכואב לו.

לפעמים לא מבינים את זה עד שמרגישים כמה היית קרוב לאבד הכל..

אמנם בעלי יצא מהאירוע ממש בזול, אבל באמת שכל ה20 קילו, הקרחת ושאר שינויים פשוט אהבתי כל מילימטר בגופו שהזכירו לי כמה לא ברור מאליו שהוא פה..

אני בטוחה באלף אחוז שאם בעלך יעמוד בפני בחירה אם לחיות עם אשה שמנה, מחוצ'קנת, נפוחה ולא יודעת מה, אבל בריאה ושלמה, שמחה, וטוב לה,

הוא יעדיף את זה פי מיליון מדוגמנית.

זה בשום מצב לא בר השוואה בכלל.

את זאת את, את אשתו ואת חשובה לו הרבה יותר מכל מראה חיצוני.

מאוד מובן למה את רוצה להיראות אחרת ממה שאת, השינוי המהיר והפתאומי בנוסף לשאר התופעות הגופניות לא קל להכלה,

אבל זה אף פעם לא בהשוואה לאחרים. אלא רק מה שאת רוצה ויכולה וטוב לך איתו.

המרחב הזוגי מכיל כ"כ שהוא רק של הזוג, שזה כבר לא פקטור מה יש בחוץ..

בתוכך גדל הדבר הכי יקר לו בעולם, בשר מבשרו. אני בטוחה שהוא אוהב כל מילימטר בגוף שמייצר לו ילד, ורק רוצה שהלידה תעבור בשלום בע"ה ותזכו לחבוק תינוק בריא ושלם.

אמאשוני,מודה שבכיתי ממה שכתבת!!!!! ריגשת ברמות

רפואה שלמה בגוף ובנפש

ולך המון המון כוחות

אוהבת לקרוא אותך כל הזמן!

את אישה מדהימה

הוא ב"ה בריא ושלם היום.

זה קרה לפני כמעט שנתיים, הוא עשה מאז עוד מאות ימי מילואים,

אבל משהו בתפיסה מאז לעולם לא יחזור להיות כשהיה.

בכל אופן מעריכה מאוד את החיזוקים,

ושתהיה לפותחת לידה קלה בבריאות איתנה!

שאמאל'ה נראות כמו נשים אמיתיות!! אז כבר הai מחליף את הדוגמניות וכו'

אז תמיד יהיו מושלמות מאיתנו אם לא נשים אמיתיות אז רובוטיות 😅 אבל אנחנו יותר מגוף! החיוך שלנו, האנרגיה שלנו אף אחת לא תחליף😉

זה לא יהיה מנה בשרית יחידה בשולחן שבת, אבל זה נותן עוד סוג בשר שקל להכין וסוגר פינה לילדים בררניים.

מוסקה

מפרום

קבבונים

עראייס

לחמעג'ון

בשר טחון ברוטב מתקתק כזה

והגשנו במגש גדול שסידרנו בחלק החיצוני שלו פירה ואז באמצע ערימה של בשר. היה טעים וחגיגי

עוד רעיונות-

ממולאים. אני לא אוהבת פלפל אבל גיליתי שסירות קישואים ובצל ממולא זה לא מסובך וזה חגיגי מאוד וטעיםם.

בורקס על שלל סוגי הבצק-עלים/פילו/שמרים/פריך. אפשר גם בורקס פתוח כזה כמו קערות, או כמו לחמבעג'ון

כנאפה בשר

לזניה בשר

והכנתי לחג ראשון מוסקה מיוחדת: חצילים מגולגלים ממולאים בבשר.

חוץ מזה אפשר עלי פילו/ אגרולים ממולאים בבשר מטוגן

מהשו קל יותר שאוהבים אצלינו-

להכין

עיסה של קציצות

לבשל תפוחי אדמה בישול קצר של חצי שעה

ולפרוס לפרוסות לשים בצורה עומדת פרוסת תפו''א וקציצה ..כמו סנדביצים..

ולשפוך מעל קצת רוטב של תיגול ושמן וסילאן

לכסות ובסוף לתת קצת השחמה

ממש יוצא טעים בתנור

גם לי מאוד קשה עם המקווה

מה שעזר אצלנו זה הסכם פרקטי - לא באופן כללי להגיד שאני צריכה יותר תשומת לב, אלא ממש החלטנו שלכל ערב של בדיקה ב7 נקיים הוא קונה לי משהו מתוק קטן ומביא לפני, ולכל בוקר של בדיקה הוא שם לי פתק חיזוק עם משפט נחמד

אולי כדאי לנסות להחליט על דברים ספציפיים שהוא יעשה כדי שיהיה לו קל יותר לזכור ולהתייחס

(גם אנחנו עם פער משמעותי ברמה הדתית אבל הפוך מאצלכם...)

אי אפשר לעשות מצווה (בטח שלא מצווה משמעותית וקשה כמו טבילה במקווה) "בשביל בן הזוג". זה פשוט לא עובד לטווח הארוך.

אני חושבת שהנושא פה הוא איך את יכולה למסגר מחדש את המקווה כשמשהו שאת עושה בשביל הזוגיות שלכם.

לתפיסתי, הציפיה שהוא יתרגש מהמקווה נראית לי לא ריאלית, אין גבר שמתרגש מהמקווה, יש גברים שמעמידים פנים. זה קשה, זה מתיש, וזה לא ממש קשור אליהם. אישה הולכת למקווה וזה שלה. נקודה. ואם לה אין אינטרס לשמור, אז צריך לבדוק למה היא בכל זאת מסכימה ללכת. לדעתי הבעל לא יכול להיות הסיבה.

יכולה לשתף שאצלנו יש כלל מאוד חד משמעי כבר מהשלב שיצאנו שאף אחד לא מתערב לשני באף נושא דתי, מלבד הדברים המשותפים שהגדרנו מראש שהם אינטרס משותף של שנינו.

מידי פעם אנחנו פותחים מחדש את הרשימה הזאת ומרעננים, איפה כל אחד נמצא, מה חשוב לנו, מה צריך לשנות ולייעל.

ממליצה ממש לפתח שיח כנה ופתוח על הנושא, כמו על כל נושא אחר. לי עוזר גם לשמוע מזוגות אחרים שמתמודדים עם פער דתי איך הם מתמודדים

לא דיברתי על זה ישירות עם גברים אחרים כמובן אבל כן עם נשים אחרות שנשואות לגברים אחרים... ומסתבר שהשקר הזה של " ההתרגשות של כל לילה טבילה הוא ליל כלולות" לא עובד אצל רוב המוחלט של הגברים.

נכון תמיד נשים מספרות על מריבות דווקא לפני הטבילה?

אפשר לקרוא לזה השטן ואפשר פשוט להודות שלאישה יש ציפיה שבעלה יהיה שם איתה בהתרגשות ובצפייה והגבר הקלאסי לא שם

המוח שלו עובד אחרת לגמרי.

אני יכולה לתת כמה פרשנויות משלי, למשל שהדרך של הגבר הממוצע להתמודד עם הריחוק הוא פשוט לשים מחיצה. באופן כללי ככה גברים מתייחסים לאיסורים. הם פשוט חוסמים את האופציה הזאת. ולכן בשביל הרבה גברים המעבר מה ל100 הוא לא טבעי בכלל. דווקא לאישה יש את ההכנה ואת ההדרגה של המקווה, מבחינת הבעל זה סתם יום.

זאת פרשנות אבל, יכול להיות 100 הסברים אחרים. מה שחשוב הוא שהאישה תבין שהמקווה הוא שלה, המצווה שלה ואם יש קושי סביב החיבור של הבעל זה בגלל ציפיות לא ריאליות מהצד של האישה והיא זאת שצריכה לעשות לעצמה סדר מחדש. 

וגם מאוד מרגיע לשמוע שהפער הזה נפוץ...

מניחה שכל אחת פה חווה את הבעל שלה ולא ערכה מחקר מקיף על יחס הגברים ליום המקווה.

מסכימה שהטבע של הגבר להתמודד עם איסור הוא לשים מחיצה ובאמת לתת יחס וחיזור מצידו ב 7 נקיים באמת מצריך הרבה דיבור זוגי להעלאת מודעות לצורך שלך  ועבודה שלו. מכירה את ההתמודדות הזו ועצם הידיעה שזה טבעי עוזרת לא לכעוס עליו בענין ולהמשיך להזכיר. אבל מהחוויה שלי ( גם אני מכירה רק גבר אחד לעומק...) בעלי כן מחכה ליום המקוה וזה יום מיוחד עבורו, ממש לא סתם יום. והאמת נראה לי הגיוני שגבר יחכה לזה. מה שמצריך עבודה זוגית זה השבוע שלפני , התשומת לב גם כשאסורים. אולי יכול לעזור לקבע דברים ספציפים. כמו יציאה לערב זוגי בשבעה נקיים. או כל דבר שעושה לך טוב.   ממש לקבע . ואם את צריכה להזכיר לא לכעוס על זה ולא חקחת קשה להבין שזה לא בגלל שלא חשוב לו . 

במה שכתבת זה "וזה די מובן מאליו שאני אעשה את הויתור". בעיני אין כזה דבר בזוגיות שנקרא ויתור, בטח שלא בנושא כל כך רגיש. וההוכחה היא שאם היית עושה ויתור אמיתי באהבה גדולה לא היית מתאכזבת כל פעם מחדש ולא הייתם רבים על זה. שלא תביני אותי לא נכון, אני כן מאמינה שאת אוהבת מאוד את בעלך, זה ממש ניכר מהטקסט שלך, אבל אני פשוט מאמינה שבזוגיות אין כזה דבר ויתור מאהבה. זה פשוט לא קיים. בזוגיות כנה יש שני אנשים שמוצאים דרך לחיות אחד עם השני באופן שמתאים להם ובאופן שבו שני הצדדים מצליחים למצוא פשרה שמתאימה לשניהם.

אני לא מאמינה שצד אחד יכול להבליג ולוותר ושזה ישרוד לאורך זמן.

אני חייבת להוסיף שהציפיה שהמקווה יהיה "חוויה זוגית" היא ציפייה שכמעט כל אישה שדיברתי איתה על הנושא מתמודדת איתה ואין לה קשר לפער הדתי ביניכם, אצלך במקרה זה מתחבר לזה ולכן את יותר מתוסכלת כי את מרגישה שאת עושה את זה רק בשבילו והוא ממש לא באירוע. ניחוש שלי, רשימת מכולת של דברים שהוא יעשה כדי לגרום לך להרגיש שהוא מתאמץ להיות בעניין לא תעזור פה. קלי את זה כמחמאה שהזוגיות שלכם כנה ואמיתית ובלי זיופים.

מה כן אפשר לעשות? לדבר איתו. שיחת עומק. לשתף אותו בקושי שלך עם הטבילה, שיתוף אמיתי ועמוק. לא לספר לו מה את צריכה ממנו אלא פשוט לשתף אותו מה את מרגישה כשאת הולכת למקווה רק בשבילו ושקשה לך ממש ולנסות לחשוב ביחד קודם כל , למה את עושה את זה, ואיך אפשר לעשות את זה פחות גרוע מבחינתך. @דיאן ד. כתבה לך פה מאוד יפה על הפרדה בין מקווה ליחסים בעיני זה ממש ממש קריטי!

חוץ מזה את יכולה ללכת לטבול במקווה אחר, אולי בלי בלנית, אולי פשוט לטבול בים? אני סתם זורקת, יש כל כך הרבה דרכים יצירתיות להפוך את זה לפחות ויתור ויותר נסבל 

מרגישה שממש הבנת את המקום שלי ועשית לי קצת סדר בראש...

כל כך מתחברת לזה שזה נטו ממקום של ויתור ושבלתי אפשרי להחזיק ככה בכיף לאורך זמן...

לצערי באמת קשה לי עם היחס של הבלנית והנקיון במקווה (ובעבר היו לי שם כמה חוויות ממש לא נעימות בעניין הנקיון והבלנית שפשוט חזרתי בוכה... זה השתפר ממש כי אני חושבת שנשים העירו על זה אבל זה עדיין הולך איתי ומרגישה שהמעמד הזה לא מכבד אותי), בעבר גרנו בעיר גדולה ובאמת החוויה הייתה אחרת לגמרי! לצערי אין מקווה נוסף באיזור ונסיעה ארוכה פחות מתאימה לי... הלוואי ואמצא פתרון... צריכה להשקיע בזה יותר מחשבה, אולי אפילו יחד עם בעלי

אבל חייבת להגיד שבעיניי אין שום קשר בין טבילה במקווה לקיום יחסים.

את יכולה ללכת לטבול בשבילו בשביל המגע והקשר הזוגי, בשביל טהרה שלך ובשביל הקב"ה (מבינה שיש לך אישיו בנושא...)

וקיום יחסים יכול לחכות בסבלנות למחר או שבוע הבא.

אולי גם יעזור לחיזור שלו אחרייך ...

מאוד קשה לשנות יחס פתאום בשבוע שלפני המקווה, זה כמו לשנות את האישיות שלך, זה כמו להגיד למישהו קר להיות חם פתאום, זה באמת לא פשוט.

לדעתי כדאי לתת נקודות מאוד ספציפיות כמו - ביום של הטבילה תקנה לי שוקולד ופרחים או תנקה את הבית ותכין ארוחה רומנטית, או מה שיעשה לך את זה.

אומרת פה בזהירות, בימים שלפני הטבילה אפשר לדבר ביניכם על מה בא לכם לעשות כשתהיו מותרים, הדיבור הזה יכול מאוד לפתוח את הלב.

חוצמיזה, בעיני, את טובלת בלי קשר למצב הזוגי שלכם, את טובלת כי זו מצווה שאת מחוייבת בה, אם אח''כ אתם מקיימים יחסים או לא, זה נושא אחר. יש לך מטרה להיות טהורה, גם אם בעלך עכשיו בחו"ל את טובלת, ככה אני רואה את המצווה הזאת. כמו הדלקת נרות שבת, יש זמן מסויים לקיים את המצווה, לא משנה מה יש מסביב. 

כל הכבוד לך

אבל למה הבעל בגלל זה צריך לעבוד שעות נוספות ?

לא יודעת לי זה נראה מעמיס לבקש ששבוע לפני פינוקים וכו

זה חמוד אבל קשה להחזיק בדבר כזה, קשה להתמיד, זה הרבה השקעה...

אם זה חד פעמי אז מילא אבל לבקש פינוקים על בסיס קבוע, אני חושבת שזה יכול ליצור אצל הבעל תחושת כבדות...

חושבת שאולי פשוט תנסי לחפש איך את מתחזקת באופן אישי לקב"ה ואז כתוצאה מכך כל מצווה תראה לך הכי יפה בעולם, גם המצווה הזאת...

ובינכם תעשו הסדר שנח לכם ולא דורש יותר מדיי השקעה ועבודה...

(אני בעד להשקיע בקשר הזוגי, פשוט בקטע כיפי וזורם) 

נשים צריכות הרבה פעמים את הקרבה הרגשית כדי לבנות חשק. אצל גברים זה יכול לעבוד גם אחרת

אם את מרגישה שזה חסר לך, אל תקיימו יחסים עד שיתמלאו לך המצברים. תנכיחי את הצורך שלך. בסוף יוצא שאת מקיימת יחסים כדי לרצות אבל תכלס זה לא אמור להיות ככה אלא הםוך - הגבר צריך לפייס ולדבר עם אשתו ולהיות שם במובן הרגשי בשבילה עד שתתרצה לקיים יחסים ולא הפוך, שאת מתכופפת לרצונו ומוחקת את שלך.

זה הרגל חדש שאפשר לבנות. שאת תפסיקי לרצות, והוא יבין את מקומו ותפקידו בליל הטבילה

יכול להיות שיהיו נוזלים באוזניים, והבדיקה תצא פחות טוב.

אפשר אולי לבדוק אצל רופאת ילדים אם יש נוזלים לפני.

אם יש אפשרות לדחות קצת, אז אולי עדיף. אבל אם אין תורים זמינים, כדאי בכל זאת לעשות את הבדיקה.

אולי לא יהיו נוזלים, ואולי למרות הנוזלים הבדיקה תצא בסדר.

בד"כ בתינוקות קטנטנים חוששים יותר.

כדאי לקנות קופסה אחת, להתמיד ולהפסיק מוצרי חלב לחלוטין ולראות אם היא מגיבה יותר טוב.

כך שבכל מקרה צפוי להיות שיפור בקרוב ממש.

אם יעברו לתמל אחר ואז יהיה שיפור, זה בפירוש לא אומר שהמעבר קשור לשיפור...

כמו שאומרים על זובירקס (תרופה נגד הרפס):

בלעדיה המחלה עוברת תוך שבעה ימים, אבל איתה המחלה עוברת תוך שבוע בלבד.

אבל להבהרה,

רופא ילדים המליץ לי לעבור למטרה צמחית לראות אם יש שיפור במקרה של תקופה ארוכה של ליחה מוגברת.

אין לי עניין לדוש בזה מעבר לזה,

רק למען הסר ספק לא מדובר בתרופת סבתא אלא כתבתי על סמך ייעוץ רפואי שקיבלתי בעבר.

והפותחת תעשה כראות עיניה.

זה בדיוק הההדל בין ליחה במשך תקופה ארוכה, שבהחלט יכולה להיות מקושרת לרגישות מסוימת למזון שאוכלים (ולכן מומלץ להחליף מזון כדי לראות אם יש שיפור), לבין צינון של מספר ימים.

ואגב אמרה לי מטפלת שכדאי להימנע גם מבננה ובוטנים (במבה)

עכשיו בחג קניתי בננות 

והבן שלי משןגעעעע עליהם 

כל רגע בא לבקש ממני עוד

עד שנאלצתי להחביא ממנו

ובאמת חזרה לו כמויות של נזלת מהאף וזה מגיע לו גם לאוזן    

והוא נמנע מחלבי כבר כמה חודשים

הזכרת לי נשכחות.

אני רואה שהדעות חלוקות...

בדיוק נגמרה לה המטרנה, ואני מתלבטת מה כדאי לנו לקנות עכשיו.

אולי אנסה לראות אם יש תור טלפוני לרופא היום ואשאל אותו.

אמר לתת לה לשתות בישיבה ככל האפשר.

נקווה שיעזור...

מניסיון, ובעצת רופא לביתי בזמנו, אם רוב המזון שלה זה מטרנה כדאי להתייעץ עם מישהו, כי בצמחי אין את כל הויטמנים החיוניים הדרושים לתינוק. (לא מדברת על כל התחליפים היקרים, אלא מטרנה רגילה צמחית)
אם היא גם יונקת או אוכלת כבר טחון או מוצקים- אז זה סבבה.

לבין מותאמת גיל קטנים

גם הרגילה מתאימה להזנה בלעדית לפי הסטנדרטים של ייצור תמ"ל

רופאים מונחים לתת מידע לא מדויק כהנחיה של משרד הבריאות לתעדף תמ"ל על בסיס חלב

בוודאי ששתי הפורמולות מתאימות להזנה בלעדית,

אף אחד לא אמר אחרת.

אלא שתמ''ל פרווה מכיל קטניות, בניגוד לתמל חלבי.

במצב טבעי ילדים בגיל הזה לא אמורים להיחשף לקטניות.

זה לא מסוכן בשום צורה ולא יכול לגרום לנזק, אבל בימים הראשונים התינוק עלול לסבול מכך שמערכת העיכול שלו עוד לא רגילה לקטניות.

כאבי בטן, עצירות, שלשולים, בחילות, גזים, כל הכיף שיש אחרי אכילת חמין רק בעוצמה גבוהה יותר.

אדגיש שזה לא קורה לכולם אבל זה די נפוץ בימים הראשונים.

לאחר הלידה (לפני 5.5 שנים) שהסביר שתינוקות שקבלו תמ"ל צמחי היו בממוצע עם IQ נמוך יותר

(מידע לא מדויק שלא נתמך בשום מקור)

רק לאחר השיחה הזו 'אישורו' לתת לי מטרנה צמחית

אין סיבה רשמית למה ממליצים על תמ"ל חלבי

אבל יש הנחיה חד משמעית כזו

אז כל רופא ממציא מידע משלו

לכן ממליצים לעבור לתרכיב טבעוני רק אם יש בעיות שלא מאפשרות להשתמש ברגיל.

עם זאת, זה לא סותר את זה שגם הטבעוני בסדר גמור ומכיל את כל מה שצריך.

אבל אין סיבה רשמית

אז כל רופא נותן הסברים עצמאיים (בלתי מדויקים)

מטרנה חלבית או מטרנה צמחית כמו נטורליון או חברה אחרת אבל לא מטרנה הצמחית הפשוטה שמתאימה לכל גיל באריזה צהובה...
פרטתי למעלה.
הרי יש תינוקות אלרגים לחלב, ואם האם לא מניקה, מה יעשו?
יש תחליפים צמחיים יקרים בהרבה אבל עם כל אבות המזון ואיכותיים יותר.

יש הבדל סטטיסטי בממוצע הIQ בין תינוק יונק לתינוק שניזון בתמ''ל, אפשר לתת לזה הסברים אלטרנטיבים רבים שלא קשורים דווקא לתמ''ל, אבל ממה שזכור לי זה דווקא נתון מוכח.

אני יודעת שאת כתבת על צמחי לעומת חלבי אבל אולי הרופא התבלבל 

יש כמה סוגים של מטרנות צמחיות.
כפי שהדגשתי לא מדובר בנטורליון הצמחי או האחרים שהם גם יקרים יותר...

מדובר במטרנה הפשוטה, קופסא צהובה אם אני לא טועה- היא לא מומלצת לתינוק שזה כל הזנתו.

זהו מידע שקיבלתי מרופא מומחה בתחליפים לתינוקקות, לאחר הסברו עברתי לתחליף יקר יותר אך מזין יותר, לפי עצת רופא שהסביר לי הגיונית מדוע ומה מרכיב כל תחליף חלב אם...
כדאי להעמיק בזה.
וכמובן תינוק שזה רק תוספת בשבילו להנקה או מוצקים וטחון- זה פחות קריטי.

אבל הרופא בכל זאת אמר לא לעבור למטרנה צמחית...

בכל אופן, טרם הספקנו לקנות מטרנה חדשה, אז כרגע היא קיבלה בקבוק חלב רגיל🤭

היא גם יונקת וגם מוצקים אז סבבה.
לי רופא מומחה בעניין נתן לי ממש הדרכה לכל העניין הזה ופירט לי מה מכיל כל סוג.

חושבת שיש עוד כמה תחליפים, לא בקיאה בהם...

לק"י

אני לא חושבת שהם צמחיים.

חלקם לא כשרים בכלל.

הם יקרים.

חלקם או כולם מגעילים (לא טעמתי, אבל ככה קראתי. הבת שלי בכלל לא הסכימה לשתות. לכן שאבתי לה עד גיל גדול יותר משני אלה שלפניה. בדיעבד כנראה שהייתי מנסה מטרנה צמחית רגילה במקרה הצורך).

🌅 הסוכר בצום בבוקר (90–105)

זה טווח תקין לגמרי ברוב המקרים.

רמות סוכר בצום נחשבות תקינות כל עוד הן עד 100 מ"ג/ד"ל,

ובין 100–125 זה נקרא „טרום-סוכרת” — אבל זה לא אומר שיש בעיה, אלא שצריך מעקב בלבד.

למה זה קורה בבוקר?

בבוקר הגוף מפריש הורמונים (קורטיזול, אדרנלין ועוד) שמעוררים את הכבד לשחרר סוכר לדם כדי „להעיר” אותנו.

זו תופעה טבעית שנקראת

📈 Dawn Phenomenon (“תופעת השחר”).

לכן, גם אם לא אכלת, את עלולה לראות ערך קצת גבוה יותר בבוקר מאשר בשאר היום — וזה נורמלי.

⸻

☕ שעה אחרי עוגיות – 149

גם זה נורמלי לגמרי!

לאחר ארוחה, הסוכר עולה — זה תפקידו.

ערכים תקינים שעה–שעתיים אחרי אוכל הם לרוב עד 140–160 מ"ג/ד"ל (תלוי בהנחיות ובבריאות הכללית).

אז אחרי „כמות די גדולה של עוגיות” — 149 זה לגמרי צפוי.

⸻

🍽️ למה בשאר היום זה נורמלי יותר?

כי:

1.אחרי הקימה, הגוף עדיין מגיב להורמוני הבוקר.

2.בהמשך היום רמות ההורמונים מתייצבות, והגוף „מתמודד” טוב יותר עם הסוכר.

3.פעילות קלה (הליכה, תנועה) גם עוזרת להוריד סוכר אחרי הארוחות.

⸻

🩺 לסיכום

•בוקר: 90–105 → תקין מאוד

•אחרי אוכל: 149 → בתחום התקין

•לא נשמע מדאיג כלל.

•אם את רוצה לוודא שאין שום נטייה לטרום-סוכרת, אפשר פעם לבדוק HbA1c (בדיקת ממוצע סוכר של 3 חודשים).

⸻

הצ'אט גם הציע - אם תספרי לי:

🧁 מה גילך בקירוב

🩸 האם יש רקע משפחתי של סוכרת

⚖️ ואיך התזונה שלך בערך

אוכל לעזור לדייק אם שווה לבדוק משהו נוסף או שהכול לגמרי בסדר.

רוצה שאעשה לך טבלה קטנה של ערכים תקינים לפי זמנים (צום, שעה אחרי אוכל, שעתיים וכו’)?

אז תכתבי לו ישירות….

וכן מה שהוא כתב לא רלוונטי לפותחת.

@מולהבולה 105 בבוקר זה גבוה...

וצריך למדוד אחרי שעה מתחילת האוכל ולא כשמסיימים וזה משמעותי.

בכל מקרה 149 זה קצת גבוה.

צריך עד 140 שעה אחרי תחילת אוכל וזה הגבול העליון.

(יש רופאים שאומרים למדוד שעתיים אחרי תחילת הארוחה אבל אז הערכים צריכים להיות פחות מ120).

90 זה הערך הכי עליון שנחשב תקין לפי הזכור לי 

יכול להיות שבמהלך היום יוצא לך תקין כי את אוכלת מאוזן וזה לא מקפיץ לך את הסוכר.( לפי מה שהבנתי אפשר לאזן סכרת הריון עם תזונה נכונה ) מתי מדדת אחרי העוגיות ? צריך שעה אחרי ארוחה.

הייתי מתייעצת עם הרופא או אחות ( אפילו טלפונית ) 

בואי נגיד שיש רופאים שישר יגידו שזה בעיה ויש שיגידו שזה גבולי אבל בסדר, מנסיון..

להוריד את הסוכר בבוקר את יכולה להכניס ארוחת לילה של משהו שומני קטן 8 שעות לפני הקימה. תבדקי אם יעזור.

ולגבי העוגיות, אם זו החריגה היחידה שלך אחרי אוכל אז באמת תלוי רופא

לפעמים הסוכרת מתפרצת בשבועות מאוחרים יותר .

והערכים שיצאו לך גבוהים. תתיעצי עם רופא ..

זה התבטא רק בערכים לא תקינים בצום

אחרי ארוחות תמיד היה תקין

בדרכ לא מספיק איזון של דיאטה אלא צריך גם אינסולין בכדורים או זריקות

לי הרופא אמר שהחל מ92 זה ערך לא תקין (ואחרי יומיים של ערך לא תקין הייתי מעלה ביחידות אינסולין)

יש המון נשים שמספיק להן איזון של דיאטה

וגם לי בעבר היה הסכרת בהריון

ואיזון של דיאטה עשה את העבודה בהחלט

לגבי התזונה - לאורך כל היום או רק בארוחת לילה? ומה אכלת?

והליכות - באיזו שעה ולכמה זמן?

תודה!

הייתי ממש אדוקה בתפריט שהדיאטנית נתנה, ממש מדויק בכמות הפחמימות לאורך כל היום, גם בזמן הארוחה וגם בכמות הארוחות.

בלילה לפני השינה תמיד אכלתי משהו עם שומן, שקדים או קצת טחינה.

הליכה הלכתי כל ערב ממש לפני השינה, לפחות רבע שעה כל לילה גם שהייתי גמורה, כולל לילה לפני הלידה, ממש הקפדתי על זה.

ובזכות זה הצלחתי לא להגיע לטיפול תרופתי 

הקטנה כבר בת שלוש.

אבל הם היו לא תקינים בהתחלה והרופאה איימה באינסולין אם לא נצליח להשתלט עליהם.

שיהיה לך הרבה בריאות, ממליצה בחום בעיקר על ההליכות זה ממש מסייע לסוכרת 

לאידעת

אישית אני כלכך עייפה שלא רואה ולא שומעת שבקושי הוצאתי מהפה איזה תפילה...

אבל קראתי לא זוכרת בשם רב חסידי

שכל יהודי שצועק " הושענא! "

נענה והשם יושיע אותו.

https://meet.google.com/tpp-qtdz-chh

לי היה בעבר בצידי הלחיים

והלכתי תקופה לאינפרא אדום וזה עזר לגמרי ולא גדל לי שם בכלל כבר 20 שנה

זה כן גרם ל3-5 שערות לגדול בצוואר..אבל מורידה עם פינצטה נקודתית אחת ל...

וסה''כ מממש מרוצה מזה

נקודות חן לא מסיריםפ אצל קוסמטיקאית!!
כתמי עור וכו כן...זה משהו אחר.

גם הרגשתי ממש לא יפה וזה ממש משפיע על המצב רוח וההרגשה הכללית. במיוחד אם זה משהו בפנים שגם קשה להסתיר זה מבאס ממש.

ויש את האימרה "אין דבר כזה אישה לא יפה, יש אישה שאין לה מספיק כסף😏"

ואם ברצינות, אם אין זמן/כסף לטיפולי אפילציה וכו'

הייתי משקיעה במסביב🙂!

בגדים! (אפשר למצוא יפים בזול)

לנסות להבין איזה צבעים/ גזרות מתאימים לך! קצת מבינה בסטיילינג (את יכולה לפנות אליי בפרטי ואנסה לייעץ לך באהבה)

גם ריח טוב של בושם משפיע ממש על ההרגשה הכללית

יאללה ימים אחרונים של חג המצווה העיקרית לשמח תראי איך את משמח את עצמך אהובה!!

אפשר לעשות אפילציה בפנים או טיםולי אינפרא אדום

לגבי השיערות בשפם ממליצה ללמוד לעשות עם חוט לבד. יש גם מכשיר כזה עם חוט מובנה למי שמתקשה. אני אישית רגישה לשערות בשפם יותר מהגבות ומסירה לבד כל פעם שצומח וזה עושה הבדל

יש היום שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית, בלי מחט, זה לא כואב.

אני עושה עכשיו וממש מרוצה!

מה האפילציה עושה?

לא לכתמי עור.

זה מוריד שערה שערה אז מתאים לפנים ולא לאזורים שיש המון שיער כמו רגליים.

עדין מאד וללא כאב, זה לא כמו אפילציה רגילה.

יש לי המלצה למישהי מעולה במרכז אם רלוונטי.

לדעתי זה בדרך כלל קמצנות עצמית שלנו

במיוחד אם את הולכת כל חודש לקוסמטיקאית- זה טונות כסף! (ניחא אם היית מורידה לבד)

מצטרפת לממליצות על אפילציה בפנים, תוצאות מעולות! 

ואם לא אז כיוון אחר- באמת ללמוד לעשות לבד. ככה לא צריכה לחכות לתור ומתייפה בעצמך וזה גם חסכון גדול.

אני קניתי מכשיר לייזר בייתי, וזה מאד שיפר את תחושת ההשקעה העצמית שלי

שהכל בסדר וניתן להסיר

לגבי השיער לפנות למקום שמורידים לצמיתות. 

אצלי יצא שערות שחורות בסנטר וזה היה מאה אחוז הורמונלי! ברגע שטיפלתי בזה אז השיעור הסתדר

אם כי לצד זה היה גם אקנה מאוד קשה וזה לא המצב אצלך.. אבל שווה לבדוק.

בנוסף, חורף זה לגמרי הזמן אבל רק אחרי אבחון מדויק אצל רופאת עור! אני השתמשתי בקרמים לא מתאימים לי ורק רופאת עור טובה הצילה אותי והכווינה ..

מבינה אותך בנוגע לשיעור יתר בפנים

אני גם משתייכת לעדה עם שיער לא דליל 😂😂

ואחרי ההריון הראשון זה נהיה נוראאא

והלייזר בפנים כל השנים לא עזר לי כי הסכין שהייתי צריכה לעשות לפניי תמיד לקח אותי כמה צעדים אחורה

אז עשיתי אצל יפה מקסימוב בראשלצ, אצלה לא מגלחים לפני

כבר אחרי כמה טיפולים היה שינוי רציני

הפסקתי להתסובב עם פינצטה לכל מקום

והסנטר שלי כבר לא היה עם פצעים וצלקות מנסיונות של שעווה סכינים פינצטה ומנסיונות של להוריד את השערה איך שהיא יוצאת ואז לפצוע את עצמי

ובמוגע לכסף

אני אחסוך בכל המקומות האפשריים ואצטמצם וישקיע בפנים שלי

בדרך כלל יש להם את הסטיקים של אלי אקספרס אבל הפעם לא מכירה את החברה.

עשיתי גם בשתן של הבוקר 

ואם הבדיקות מראות פס בזמן שצריך ואז מעלימות אותו, זה מעיד על האמינות שלהן? 🤔

אבל בכל אופן, לא חושבת שאפשר לענות לך על סמך בדיקות ביתיות, תעשי בדיקת דם, ואם היא חיובית תעשי עוד אחת כדי לבדוק עליה או ירידה,

בהצלחה ובשורות טובות! 

אי אפשר לייצר את הקבוצה הכי נכונה לעבודה קבוצתית עם הילד שלך ספציפית... ומצד שני אי אפשר לפתח מיומנויות חברתיות בלי חברים.

אצלינו יש דברים כאלה גם דרך הקופ"ח בעלות נמוכה- אולי ככה תמצאי לילד קבוצה יותר נכונה?

בכללי מיומנויות חברתיות יותר חשוב לחיים משכל... והרבה פעמים דוקא ילדים חכמים מעל הממוצע הם לא מטאורים חברתיים

נשמע לי שזה יותר מתאים לכם, כי מדובר על ילדים נורמטיביים עם קושי חברתי ולא ילדים עם בעיות תקשורת.

אם אין, אולי בכל זאת הם יוכלו להדריך אותך איך לעזור לו

קראתי ברפרוף מה שכתבת לפני כמה ימים אבל לא היה לי זמן לענות.

לא מכירה את הקבוצות של המתיא, כן מכירה קבוצות חברתיות אחרות שמיועדות דווקא לילדי תקשורת ולכן לא יודעת אם יתאימו לילד שלך כי הוא לא מאובחן.

אבל בקבוצה שאני מכירה יש ילדים שמאובחנים על הרצף האוטיסטי והם כולם ילדים מחוננים, חכמים מעל הממוצע ומתוקים, שומרים על כללים וגבולות יותר מרוב הילדים שאני מכירה (דווקא בגלל הקשיים שבאים עם התקשורת הילד שלי חייב כללים וגבולות).

יכול להיות שהקשיים של הילד שלך שונים אבל לא הייתי מסיקה שום דבר על הילדים האחרים מפגישה חד פעמית איתם (ובסוגריים, בעיות בהגיה לא קשורות בכלל בכלל לבעיית תקשורת, זה שני תחומים שונים לחלוטין בלי שום קשר וגם אין קשר בין בעיות בהגיה של מילים ליכולת קוגנטיבית, יכולים להיות ילדים מאוד חכמים שלא הוגים נכון מילים).

אז מודה שקצת נפגעתי לקרוא אותך.

אבל לא בגלל זה חיפשתי שוב את השרשור לענות לך

רציתי להמליץ לך לעקוב בבית, יש לך תאומים, נכון? איך הוא במשחק משותף עם אח שלו? וגם את יכולה להזמין חבר מהגן הביתה ולתווך להם את המשחק.

כמה נקודות- הדדיות במשחק- הבן שלך בדרך כלל מוביל את המשחק/ נגרר אחרי השני או שיש הדדיות? כלומר, הוא מצליח לקבל רעיונות מהשותפים למשחק? מצליח להעלות רעיונות משלו?

ניצחון והפסד- הוא יודע לשמור על כללי משחק גם כשהוא מפסיד? יודע להפסיד בלי לשבור את הכלים?

הצטרפות ויוזמה- הבן שלך יודע לגשת לילדים שמשחקים ולבקש להצטרף? הוא יודע לזהות מי פנוי ולהציע לו לשחק איתו? הוא מצליח ליזום משחקים?

תנסי לראות אם באמת יש לו קושי, איפה הקושי בא לידי ביטוי ואז את יכולה לכתוב לנו וננסה לעזור איך לעזור לו כי מנסיון יש לתיווך של אמא הרבה יכולת לעזור ולשפר את הקשרים החברתיים של הילד. 

את יכולה למצוא בגוגל את הקישור (מותר לשים פה?)

בהצלחה!

שלחתי להם בקשת הצטרפות ולא הגיבו (שבועיים)

אז חשבתי שזה כבר לא פעיל

יכול להיות שפשוט לא קבלו אותי?

אני ניסיתי להצטרף לקבוצה אחרת שלהם (של נשים שיולדות בקיסרי) - קיבלתי אישור להצטרפות רק אחרי הלידה...

מחשבה שעולה לי: אולי להקים פורום סגור בשביל זה כאן בערוץ? (גם באופן אישי אני חושבת שדבר כזה נצרך...)

האמת שהפורום פה מקסים

ומקבלת הרבה תמיכה..

אבל מרגישה שאם זה יהיה פורום סגור אוכל לכתוב שם מהכרטיס שלי

ויש בזה משהו יותר נכון שמכירים ברמה מסוימת ויודעים למי עונים

ולא כל היום מאנונימי

(ואולי תגידי שאין לי סיבה, יכול להיות, אבל לפחות פורמלית לא יודעים סביבי על הדיכאון כולל ההורים שלי ואחיות שלי, אז כרגע זה ככה)

למי פונים בענין?

אבל אולי כדאי לבדוק קודם כמה משתתפות יהיו בפורום הזה אם ייפתח.

כדאי לפתוח שרשור חדש כאן ולעשות מעין סקר.

את רוצה לעשות זאת או רוצה שאני?

ויש להן נשות קשר בכל אזור והן יוכלו אולי להפנות אותך

כמובן אינך צריכה להזדהות 

יצרתי איתם קשר, עזרו לי בדברים אחרים אבל אין להם דבר כזה

וואו נשמע חלומי שיש מסיבה כזאת 🎈

יש מלא שורטים בנושא

צריך רק את הזמן לגלול

מה שאני מכירה זה קונפטי בצבע הרלוונטי

משחק טניס שמםוצצים את הכדור ויוצא הצבע

טרקטור שופך חול הצבע הרלוונטי

עוגה..

משהו חמוד שראיתי, להכין מאין עוגות קטנות או כדורים, כל העוגות מצופות. רק בפנים יש צבע. כולם בצבע אחד ורק אחד בודד בצבע של המין הנכון. כולם אוכלים עד שמגלים למי יש צבע חריג. מתאים כשיש יותר אנשים לטעמי.

לא עולים לי עכשיו עוד רעיונות

חשוב לקחת בחשבון שגם אם את מחתימה את הילדים על זה שלא יספרו, יכול להיות שכן יפלטו וכל העולם יידע.

לשיקולך כמה זה מפריע לך 

לק"י

@שושק'ה גם בלי תחבולות, ילדים עלולים להגיד (בדיוק כמו מבוגרים).

אבל בעיני זה לא כזה נורא...

גם אם ידעו קודם (אנחנו סיפרנו בחלק מההריונות ובחלק לא. כך שאני מבינה את הרצון לא לגלות).

משהו עם רמזים או חידות...

לגבי שאלתך @שושנושי, יש לנו ילד בן שנתיים שבהריון שלו כאמור הילדים ידעו וחוץ מגיסה חדשה שהצליחה במניפולציה לדעת, הילדים לא גילו לאף אחד.

הגיסה הלכה לקטן ואמרה לו- נו אתה מתרגש שהולכת להיות לך אחות קטנה? אז הוא ענה לה שזה אח. (בעיניי זה היה לא יפה ואמרתי לו את זה שזה לא אשמתו וכו')

אפשר אולי ליצור משחק מאין חידות שלפי התשובה פותחים את הכרטיס

כל רעיון שיש לכן יתקבל בשמחה.

יש לנו חמישה ילדים. ההריון זה השישי והוא מאזן לנו ל3 בנים ו3 בנות

חושבת לקחת בריסטולים כחולים וורודים על כל משימה לתת להם אחרי כל משימה עיגול כחול או ורוד לפי הסדר שלהם (בן בכור אז אחרי המשימה הראשונה עיגול כחול. בהמשך בת אז עיגול ורוד אחרי הצלחה של משימה 2)

משימה 1- צנצנת הימורים- כל ילד כותב מה הוא חושב שזה וצנצנת משאלות- מה היית רוצה שזה יהיה. (אבדוק הלכתית אם אפשר להמר על כסף - שכל אחד יקבל 20 אג' מאיתנו וישים בצנצנת הימורים וכל מי שיצדק יתחלק בכסף.)

משימה 2- להצטלם מתחת לשלט שכתוב בו "בן או בת ?" מתחת בן- כל הבנים, מתחת בת- הבנות והסימן שאלה על הבטן שלי.

משימה 3- לזהות שירים שיש בהם בן ובת- צריכה את עזרתכן כי יש לי רק 2- יום הולדת חגיגה נחמדת מה נעים ומה נחמד שכל *בן וכל בת*. דרור יקרא לבן עם בת....

משימה 4- לכתוב על לוח "½ או ⅔?" (שזה הצינוק יהפוך אותם לחצי בנים חצי בנות או שני שליש בנים ושליש בנות)

לא יודעת מה המשימה להגיע ל1,2,2,3... (אשמח לעזרה)

משימה 5- אשמח לעזרה

משימה 6- הגילוי- מתלבטת איך לעשות את זה אבל זה צריך להיות אוכל ובגלל שכולם כל הזמן פה ובין הרגליים שלי אז לעשות את זה בלי שיגלו.

תודה לכן!!

אולי פתק בתוך עוגיה? או כמו עוגית אמסטרדם שמסחוץ שוקולד חום ובפנים לבן אז שהבפנים יהיה קצפת עם צבע מאכל

אם את רוצה/יש תקציב אפשר להזמין עוגה שיש קצפת מבחוץ ובפנים יש צבע אחד ואז חותכים ורואים

יש אולי את "בן לוקח בת ובת לוקחת בן, הרבי אמר אפשר להתחתן~" משהו כזה חחח

ונשמע רעיונות ממש חמודים!

השתמשתי ממש להתחלה אולי עד 3 חודשים עזר לי להרדים בקלות וגם לכאבי בטן.

אני חושבת רק שבמחיר שלו אפשר כן למצוא דבקים יותק משוכללים כי בסוף הוא סהכ 2 רצועות בד

וקניתי אותו במלא כסף, תכלס עד חודשיים אחרי לידה לא הצלחתי להחזיק אותו במנשא כי זה היה לי כבד והרגשתי שאני עושה נזק לרחם (וגם לא הצלחתי להטהר והרגשתי שזה קשור)

ואחרי גיל חודשיים הוא כבר לא הסכים מנשא חח

אז לא השתמשתי בכלל.

ילד הבא אני כן רוצה יותר לנסות 

אני קניתי שם מנשא ב559 שח שמתאים מגיל לידה ועד 2.5... מנשא מאי טאי( היום זה קצת יותר יקר שם לא יודעת כמה)

לדעתי הרבה יותר שווה

הלא ר הוא אלסטי מתאים רק לחודשים ראשונים אחכ כבד מידי

המנשאים שלהם ארגונומיים ומתאימים עד גיל הרבה יותר גדולה.

הלאמר נראה כמו מנשא סטייליסטי כזה, אבל מתאים עד גיל ממש קטן

זה יקררר

אפשר לקנות 8 חיקויים במחיר לש מקורי בערך

והחיקוי מעולה ומומלץ מנסיון רב

הוא כן התבלב אחרי כמה ילדים אבל ב140 שח קניתי חדש

תכנסי לעלי אקספרס ותכתבי

מנשא ארגו omni

ושימי לב שזה אומני ולא רק 360

אמור לעלות 140 בערך

ותראי שיש הרבה הזמנות והמלצות מהמוכר

את יכולה לשלוח פה קישור ואגיד לך אם זה הכוונה

באמת ממליצה כי הוא נח מגיל לידה גם לגב וגם לתינוק

מנשא בד לניו בורן גם נח אבל מהר מאוד כבר קטן

אז ממליצה להשיג בזול אם יש לךאיך אבל לא חובה

ואני מתחרטת שקניתי אותו

לא אהבתי את השימוש בו

לא יודעת להסביר מה בדיוק

ומהר מאוד היא גדלה ולא יכולתי להשתמש בו כך או כך

כל עוד זה במגמת שיפור.

אני הרבה זמן אחרי לידה הייתי מרגישה את הרחם בהנקות.

כמובן זה לא ייעוץ רפואי רק מה שנראה לי.

או תבקשי תור דחוף לרופא נשים בימים הקרובים.

לפי מה שאת מתארת אולי זה כן חריג.

ובכל מקרה, למה הפסקת עם המשככי כאבים?

אם כואב תמשיכי לקחת.

אם לא ירגע עד אחרי החג נבדוק בע"ה.

כרגע נראלי התפתחה לי דלקת בשד הוקטנה עם פטרייה ואני מתלבטת אם אני צריכה אנטיביוטיקה. 

בבקשה תמצאי פתרון לילדים ותלכי להיבדק!

בטוחה שאנשים סביבך ישמחו לעזור במצב כזה.

תרגישי טוב!

אולי בעלך מרגיש את זה ובמקום להרוויח עוד כסף הוא מעדיף לעשות משהו ערכי יותר. אני חושבת- תשמחי! בין אם זה לימוד תורה או להיות עם המשפחה ביחד זה מבורך בעיני!

מה *את* רוצה לעשות בכסף הזה?

אם באמת יש לכם מספיק כסף לכל צורכיכם - למה את מרגישה צורך שיהיה לכם עוד כסף?

תנסי לחפור עמוק בצורך הזה, אולי תגלי שמאחוריו מסתתר בעצם צורך אחר, שיכול אולי לקבל מענה בדרך אחרת...❤️

10,000₪ לא אמורים ככה להטריד

גם בעלי אברך

גם לנו יש מספיק

זה לא היה מעניין אותי אם היו מציעים לו סכום כזה ולא הייתי מביעה דעה בעד/ נגד

כי זה באמת לא מטריד אותי כסף שאני לא צריכה 

אמורים לעשות,

אבל נראה לי שיש סיכוי טוב שגם אני הייתי מתרגזת...

אבל מכירה אנשים שיש להם, שכמו בעלך היו אומרים "לא" כי הזמן שלהם שווה יותר או נמצאים בתודעה אחרת.

בכל מקרה אין כמו השלום ואם בכל זאת את רוצה לנסות לשכנע אותו כן להרוויח את הסכום הזה אולי בתנאי שיתרום את הסכום הזה שירוויח, הוא כן יסכים?

@יהלומה..  עודדת אותי, תודה רבה! 

 @מתואמת  אני סתם רוצה שיהיה עוד, שנוכל לחסוך עוד... בכללי יש לי אישיו עם כסף, ותמיד מפחדת שיחסר פתאום, אז שיהיה...

@צוףלבוב  זה משהו ישר לחלוטין מאה אחוז.

@00 צריכה לעבוד על להיות כזאת גם...

@קופצת רגע תודה על ההזדהות...

@אם_שמחה_הללויה אם הוא יתרום את הכסף כבר אין לי עניין להתאמץ עליו (זה גם מאמץ בשבילי השבוע הזה, כי הוא לא יהיה כמעט בבית)...

כולנו רוצים וצריכים לחסוך לאינסוף דברים, ולא נשמע שהפותחת מגזימה ברצון לרמת חיים גבוהה מדי או חיה על מיליונים.

לפותחת - מכירה את זה מקרוב.

זה בדיוק הזמנים לנסות להסתכל על מה שאת כן מאוד מעריכה בו...

ותנסי לדייק בעצמך אם את רוצה שיעבוד כי את רוצה שהוא יעבוד בעצמו ולא רק יהיה רק אברך או כי את רוצה את הכסף.

ההגדרה הנכונה אצלך תעזור לך לדבר איתו על זה 

שבעלך אדם שלם עם מה שיש לו ולא 'מתחזר' , זו תכונה חשובה, מביאה בריאות הנפש, רוגע נפשי, ובטחון.

תשנני לעצמך-

מה ששלי- שלי

מה שלא שלי- לא שלי.

תנשמי עמוק,

אני לגמרי מבינה את הקושי ותחושת ההחמצה, אבל מצד האמת, לדעתי בעלך צודק. 

איזה כיף שהוא אברך ושיש שפע !

תלמדי אותי, איך!?

אז לא חוויה עדיף ילדים בריאים בגוף ובנפש

אבל יש ממש שפע וגם אברכים

לא כל הנוצץ זהב...

עבדתי בהוראה, בשנים ראשונות, בקושי משכורת, ואיכשהו היינו תמיד בשפע כלכלי.

לא שהתפרענו עם מכשירים יקרים וכו', אבל היינו יכולים לצאת למסעדות מידי פעם, בגדים תמיד קניתי בכיף, גם לילדים וגם אוכל מה שצריך פלוס פלוס. .אין לי איך להסביר את זה, אני ממש הרגשתי שהקב"ה אוהב את הלימוד של בעלי ונתן לנו ברכה. 

בעלי אברך, אני סטודנטית (שנינו עובדים במקביל). יש ב"ה מה לאכול, לא בשר ופירות יקרים, בגדים קונים כמעט תמיד רק כשצריך ולא כי בא לי בגד חדש, מסעדות לעיתים רחוקות ממש (ימי הולדת שלנו, יום נישואין וזהו).

השפע הכלכלי שכולם מדברים עליו לא פגש אותי. לא רוצה להחליש או לבאס והקב"ה באמת עוזר אבל קצת קשה לי לשמוע את זה. גם לפני החתונה שמעתי סיפורי ניסים כאלו, עלי הם פסחו כנראה.

אני שמחה באברכות שלו, מאוד, היא מתוכננת לעוד כמה שנים וזה לא סותר את האתגר הכלכלי שנוכח.

אברכות זו בחירה שיש לה מחירים כלכליים (מהיכרות עם עוד משפחות אברכים) , זה בסדר, זה חלק מהחיים האלו, אבל המחירים קיימים והרבה מאוד אנשים משלמים אותם. סייעתא דשמיא זה מדהים, זה לא תוכנית כלכלית שחיים לפיה.

אולי הסטנדרטים שלי מלכתחילה גבוהים יחסית ולכן שפע כלכלי בעיניים שלי שונה מאיך שאת רואה את זה.

אבל היה לי חשוב לשים גם את הנק' הזו שהרבה משפחות אברכים לא נהנים משפע כלכלי כנגד כל הסיכויים. פשוט פה ראיתי לא מעט פעמים את הצד השני ולא, זה לא תמיד המצב.

לדיבורים על שפע כנגד הטבע

גם לנו לא היה שפע כשהמשכורת שלי היתה נמוכה

להיפך

היינו ממש עניים

הרבה מהשכונה שלי אברכים

יש פה עוני מאד גדול

אין פה משפחה אחת עם שפע כלכלי 

ממש מסכימה.

הרבה פעמים אנשים שמדברים על שפע ועל ניסים מקבלים את השפע מכיוונים כמו הורים שתומכים בהם/נתנו להם הון עצמי לדירה וכך הם לא צריכים לחיות בשכירות

אני כן מרגישה שיש  ברכה בכסף שלנו ושיש לנו מה שאנחנו צריכים וגם מעבר - לא חיים בקמצנות וכו' ..

מצד שני עוד לא הצלחנו לקנות דירה מה שכן יכל יותר מהר להתאפשר אם בעלי היה עובד /לקחת יותר עזרה חיצונית בתקופות כמו אחרי לידה או עומס בעבודה

המופלאים, מקווה שה' יזכה אותם הרבה שנים לתמוך בתורה בבריאות ובשמחה...

שזה גורם לך לתחושה שהוא לא מעריך את ההשקעה שלהם בכם. שמבחינתו נוח שהכסף זורם ממישהו אחר ושהוא לא עובד. ואם יש הזדמנות קלה וטובה, והוא לא לוקח אותה זה כאילו ברור לו מאליו שסבא וסבתא שלך תומכים בכם..

אז רק רוצה להגיד

שמבחינתו המוקד שונה בוודאי!

וכדאי לשמוע ממנו מה הסיבה לסירוב ולשתף אותו *מה זה גורם לך להרגיש* 

ובסוף תבזבזו את הכסף על טיפול זוגי.....

זכותו להחליט שלט לעשות עבודה מסוימת, זה הוא שאמור לעבוד. ואם הוא לא רוצה, אז הוא לא רוצה.

ואם זו היית את? גם היית רוצה שיכבדו את רצונך.

כסף זה לא הכל ולא צריך כל הזמן לרדוף אחרי כסף במיוחד אם יש לכם כבר סכום מכובד

הכל לטובה, הפרנסה היא מה'

ולכן נשאר לך רק להרפות.

אם זה כסף שלכם, אתם תקבלו אותו.

אם לא, אז לא.

אי אפשר ברגע אחד לשנות גישה של בנאדם לחיים.

בהמשך אפשר לשתף אותו איך את רואה את הדברים.

אם הכסף מגיע מעבודה קשה שלך, את בהחלט יכולה להציב לזה גבול ולומר שאת משקיעה לא על מנת שהוא יפספס הזדמנות עסקית נוחה.

ואם הכסף מגיע מהכנסה פאסיבית שקשורה אליו אז אפשר לשתף שזה מבאס ואיך את רואה את הדברים ולדון בזה ביחד.

החלטתי להרפות, ובעז"ה ה' ישלח לנו בדיוק את כל הכסף שמגיע לנו...

קראתי לראשונה בשבת והוא ממש פוקח עיניים ומפיל אסימון 

זה הורמונלי, זה עוד לא קשור לחלב

לגבי הרטיבות, לא נשמע שזה כבר חלב.

לא הבנתי איפה הפציעה אבל לא נראה לי שזה עלול להזיק להריון. אם זה באזור הפטמות אז את יכולה למרוח לנסינו אם יש לך או משחה אחרת שמתאימה לפצעים שם

כן היה לי את זה לראשונה בתחילת ההריון הזה

מצד אחד ממש נזילה.. קרה מספר פעמים וכבר כלא היה