הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.
הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.
אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.
ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.
מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?
חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.
או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.
אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.
הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...
אם אני לא אמצא פתרון אחר.
זה ממש יקר.
לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.
אין לי הסברזה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?
זה לא יהיה חם מידי?
תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה
הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.
תודה רבה
בעיניי
מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)
כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.
המינוס שצריך לכבס כל יום
אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה
גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...
מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..
לק"י
למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.
אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈
ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.
בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב
לק"י
לא יודעת אם לכל הדיעות.
כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.
וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.
אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.
אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.
לאתר אונליין להזמין ממנו וילונות?
הזמנתי פעם מאתר בשם הום סטייל וילון לחדר ווילון יורד כזה (לא מוסט לצדדים, מקקווה שמובן) לחדר אחר
שניהם מחזיקים מעולה כבר כמה שנים
במחיר ממש זול
יש להם המון מבצעים, אז שווה לחכות למבצעים
אני צריכה עם הצללה, שיעשה ממש חושך (לחלון שאין בו תריס).
שני וילונות אחרים לא קריטי, אבל כן צריכה מידות לא סטנדרטיות.
ואיכות שהיא סבבה. שלא יהיה מאוד סינטטי, או מתפורר כביסה ראשונה, אבל לא צריכה יוקרתי.
הגיע עם 2 שכבות ויחסית אוטם את האור
בגדול אוהבת את נקסט, אף פעם לא הזמנתי שם טקסטיל לבית.
אני אסתכל.
מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)
ואני ככ חוששת…
קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית
מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי
אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול
איך אסתדר עם לנקות אותו?
ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?
ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')
אני מאוד נקייה
ואם יש דברים שלא יירדו?
ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?
ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…
איך הסתדרת אחרת 🤣
אין כמו בית שלך, גדול ומרווח
תסדרי אותו איך שנוח לך.
תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל
עכשיו זה החיים האמיתיים 😉
נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום
כי את עדיין קרובה להורים
אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר
בהצלחה ובשעה טובה
אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות
ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".
ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר
והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..
ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו
יהיה בסדר♥️ לאט לאט
כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…
ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי
היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון
והכל הגעיל אותי כל כך
אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש
והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה
כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא
מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה
עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄
פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖
וניקיתי!!!
עם ספוג פלא
עם סבון
עם גל אורנים
פשוט בררררר
אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.
גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק
אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.
והכי הרבה תביאי שוב מנקה.
צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה
כמוני🤣
הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...
ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.
אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה
אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר
אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית
בהצלחה🫶
איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.
סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.
הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅
וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.
בפרטים הקטנים
עציצים
מנורות
ידיות לארונות
שטיח
ווילונות
ואז מרגישים בבית
עברנו,
ברוך ה'
ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'
ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו
עדיין התקלחתי עם כפכפים😅
מחר ננקה שם שוב
אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…
וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה
קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.
זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה
זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..
אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...
מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.
יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.
רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.
ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.
אז כנראה זו חלודה ולא אבנית
מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?
אני??
לאאאא
מפתאוםםםם
😳😳😳
😂
מה נעשה צריך שיהיה נקי
יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח
וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.
למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅
חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣
כי זו חומצה מאכלת
בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב
יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש
אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה
זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר
חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.
אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.
זה הקרמיקה ממש
כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור
אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00
לא חשבתי על מסיר עובש…
למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.
ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!
רק להיזהר... הם חזקים מטוד
לעבוד לפי ההוראות
היה על הנקה מלאה
הפסיק לינוק מעצמו ככל שהתבסס על המוצקים
עכשיו יונק רק בלילה (קצת לפני השינה כדי להירדם, ועוד פעם באמצע הלילה)
איך זה הולך עם הארוחות בגיל הזה?
אוכל ארוחה כל 3 שעות?
אני לא יודעת מה לתת לו כל פעם
בבוקר ב6 וחצי-7 אוכל ביסקויט ושותה מים
ב8 וחצי אוכל א.בוקר לחם עם גבינה/חומוס/שמנת/טונה וביצה.
ואז בסביבות 12 שוב ארוחה?
ב4 וחצי בערך אוכל א.מבושלת (בשרי בדכ)
וב7 א.ערב דייסת קוואקר עם פרי
מה אוכלים בין הבוקר לערב?
ועכשיו כשכותבת את זה, זה לא הרבה ההפסקה באוכל בלילה?
אשמח לשמוע את דעתכן ואם יש מה לשנות/להוסיף
אני רגילה לתינוקות עם תמ"ל שצריך לגמול אןתם בגיל שנה פלוס אז לא רגילה לדאוג ככה לאוכל.....
וב4 שוב פעם משו
רק שב12 הבאתי את המבושל,
ואז ב4 אפשר איזה פרי,
ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.
והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.
לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה
אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים
אז נגיד
כשקם אוכל משהו קטן
8:30 א. בוקר
12:00 בערך א. צהריים
אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)
ואזור 6 א. ערב.
כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..
ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.
במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.
את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?
(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)
בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....
עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?
הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)
אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.
ופרי לבד זה מספיק?
בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?
@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.
הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.
יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?
פרי זו ארוחת ביניים שלמה.
אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.
לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)
הוא גם בלי שיניים
ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?
עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות
אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).
אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.
תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...
אפשר גם בתוך נגיסון.
את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.
כאילו זה ילד ראשון 😅
אנסה לתת לו ביד ונראה איך יילך
תראי איך הוא מתמודד.
אגס ממש נמס בפה, גם מנגו הוא רך, או אפרסק. אפשר לחתוך לחתיכות צרות וארוכות.
והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.
אבל אנסה שוב
הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?
מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא
לק"י
אצלי הוא נוגס ומוציא.
אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.
אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות
רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?
לק"י
בעיקר להתנסות ותעסוקה.
כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.
הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.
בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.
לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.
התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?
לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל
תפו"א, גזר, בטטה קישוא
הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)
יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.
מפריכית
לא ידעתי שאסור
ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן
השעות שלך בסדר
רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות
6 וחצי שבע- ביניים
יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו
8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית
(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)
(נשנושי פירות)
12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק
אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ
18-19 ארוחת ערב עיקרית
והדלמת הנקה לפיי שינה
לק"י
או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?
הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).
אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12
הוא בלי מטרנה?
מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות
תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה
כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.
תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל
דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים
ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת
ופה מוסיפה כפית שקדיה
וזה ארוחה מזינה ובריאה.
ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא
לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט
זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .
אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.
במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.
וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך
שותה המון מים
וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות
תודה!
אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה
היריון חמישי, עשיתי היום העמסת סוכר 50 ויצא 154…
פעם ראשונה שזה ככה.. בהיריון הקודם יצא לי בדיוק על הגבול, ולפני כן אף פעם לא היו לי ענייני סוכר..
העוברים שלי יוצאים יחסית קטנים (הקודם היה 3.500 כשחשבו שיהיה גדול, ועכשיו בסקירה מאוחרת אמרו אחוזון 14 שזה די קטן), ואני עושה צום לסירוגין כמעט כל השבוע ולא מסוגלת לאכול המון מתוק בהיריון הזה (אמנם אני בעודף משקל).
האמת שאני מופתעת ומבואסת ממש.. גם ככה נלחמתי היום בתחנות רוח בכמה מישורים וזה היה הפינלה של היום הזה…
בא לי לבכות. לא רוצה להכניס לגוף שלי 100 גרם סוכר.
הלוואי שתגידו לי שכל הסיפור הזה זה לא סוף העולם…
הבדיקה של ה100 או האם מאפשרים לעשות בדיקות סוכר במקום?
שרדתי כדי לספר, זה היה סביר לגמרי.
מכירה כאלה שיצא להם לא תקין ה50 וה100 יצא תקין, אז יש עוד תקווה🙏
זה מאד תלוי כל אחת ביכולת הקיבולת שלה.
שלוש הריונות. בשלושתם עשיתי את ה100
בשלושתם כמעט הקאתי את נשמתי.
באחת הפעמים אפילו השכיבו אותי שם על המיטה כי ראו שאני מאד חלשה.
ובאחת הפעמים עמדתי במשך שעתיים שלמות מול החלון כדי לנשום אוויר כדי לא להקיא.
מה שכן אני לא אוהבת ממש מתוק. זה מבחיל אותי.
ובהחלט בהיריון הבא אבקש להגדיר אותי סכרתית מההתחלה בלי לעבור את זה שוב בע"ה
תשאלי את הלבורנטית.
לי זה ממש עזר. 😅
טוב לדעת.
שמרתי את זה בפנים היטב.
פעם ראשונה עשיתי. ואחרי שעה-שעתיים כשהרגשתי שאני לא מסוגלת, שאלתי את הלבורנטית מה יקרה אם אקיא, אז היא אמרה לי שלא יקרה כלום. כי הסוכר כבר נספג.
אני מבקשת לעשות מעקב סוכר בבית במשך שבועיים.הרופאה תמיד זרמה איתי,
לא מסוגלת פיזית ונפשית לעבור 100.
אז אין לי עצות איך לעבור את זה
שלא אוהבים את זה
ושבגלל שיש לי עוד עניינים בהיריון הזה אז עדיף לדעת אם באמת זה סוכרת אם התינוק יהיה גדול ובלה בלה.
מבאס
לי מפורש שהעמסה של ה100 מפספס באיבחון לפעמים וניטור של שבועיים נותן את האבחנה הכי מדויקת.
סתם נראה לי שהוא מעדיף לכסות את עצמו.
אם הסוכר כל כך מסוכן למה נראה לאנשים שלפוצץ הריונית בסוכר ברמה שהמוח נשאר שעות מטוגן מסוכר(זה ההרגשה שלי)זה בריא וגם מאבחן....
ובחלקם בסוף הוגדרתי סוכרתית, כי העובר היה גדול.
בהריון האחרון אמרתי שאין טעם לעשות העמסה. עשיתי רק פרופיל ןהוגדרתי כסוכרתית... לי זה היה שווהלהחליט מההתחלה שאני סוכרתית ולא את הלחץ בסוף
140 או 130 לא זוכרת
והרופאה נתן לי לעשות מעקב ביתי לשבוע במקום העמסה של ה100.
הייתי צריכה לבדוק בבוקר ושעה אחרי כל ארוחה וב"ה היה בסדר
ממה שקראתי זה לא קשור למה את אוכלת אלא להורמונים מהשילייה.
העמסה של ה100 לא נוראית. אני עשיתי אותה פעם ראשונה בלי לעשות את ה50 לפני.
מה שעזר לי זה ה"אישור" להקיא אחרי שעתיים-+. תבררי עם הלבורנטית.
וגם לנח כל הזמן הזה.
הרגעתן אותי
רגע אחד לא נעים וזהו
תביאי תעסוקה רק כי זה הרבה זמן המתנה
בס"ד
ואגב מה זה אומר חוף משפחות מבחינת צניעות וכו'?
ממש בורה בנושאים האלה... תודה!
יש חוף נפרד
ויש חוף מעורב
ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.
את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם
מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.
אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.
או לחוף באשקלון ממש מבודד.
אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.
וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.
יש שם חניה מאד גדולה.
זה צמוד מימין לחוף הנפרד.
זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.
אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.
לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.
מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.
אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.
פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.
אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..
אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.
אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.
פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.
בפארק הפיראטים באשדוד
היו כמעט רק חרדים
אז לא היה בעיית צניעות
והיה ממש נחמד
מחפשת משהו שיחזיק מעמד לכמה שנים.. יש דבר כזה?
מחזיק מעמד כמה שנים.
אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.
אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר
באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום
מעולה.
דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס
מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס
דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים
לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ
יש לי 2 ילדים, ילד בן 5 ותינוק בן 9 חודשים
קצת קשוח לפעמים כי באמת הפערים משמעותיים.
יש כאן נשים עם פער כזה גדול? בעיקר מתקשה בהעסקה של הגדול, שלא יבקש לצפות כל היום במסך...
בעיקר בדברים לעשות בבית...
היום היה לי קצת עצוב כי הוא אמר לי: הלוואי שהיה לי תאום ועצוב לי שאין לי אחים בגילי
הלוואי שיכולתי בזמנו ללדת צמודים. חוויתי הריון קשה ובסיכון גבוה, ואחרי זה מצב לא פשוט של בעלי שנגרם מהשירות מילואים, ילד נוסף זה הדבר האחרון שיכולתי לחשוב עליו באותו זמן.. ולפעמים עצוב לי שאין לו עם מי להיות בבית...
אשמח לרעיונות איך להתמודד.. איך לתת לילד להרגיש שהוא לא בודד.. אני משתדלת מאוד אבל גם התינוק צריך אותי וזה מורכב לפעמים..
ובעיקר איך להתחזק שזה מה שיכולתי בזמנו, התחושה הזו של איזה באסה לא מרפה ממני...
הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5
לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5
אני ממש רואה כמה הם חברים
וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש
וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..
לא בחרתי בזה.
לא רציתי פער כזה
כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם
יש בזה אתגרים גדולים
אבל יש בזה גם ברכה גדולה.
וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..
אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.
אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.
מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.
המון נחת משניהם.
ועוד רעיונות-
למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...
לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.
ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.
ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.
2 ילדים עם פער של 9 שנים
חברים ממש טובים
מגיל צעיר
פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול
אולי רק בגיל צעיר כזה
תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים
וקשורה בעיקר לתפיסה
(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)
לילדים יכולות להיות הרבה תלונות
זה בסדר שהם מתלוננים
אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה
היא לא תמיד נכונה
לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.
לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני
חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.
כשיש ילדים צמודים אז חוששים שאין יחס אישי מספיק ואחד בא על חשבון השני, כשיש פער גדול חוששים שאין לו עם מי לשחק. ומצד שני בכל מצב יש גם צד חיובי שעליו עדיף לשים את הדגש מול עצמך ומול הילד.
בלי לבטל את הרגשות של הילד כמובן- הוא מתבאס שאין לו תאום- "באמת היה יכול להיות כיף אח תאום כדי שתמיד יהיה חבר בגילך לשחק איתו!"- לא ממקום שאת מרגישה לא בסדר- ברור לך שעשית את מה שהיה הכי נכון ומדויק למשפחה שלכם! אלא ממקום שאת מבינה את הרצון שלו. כמו שהיית מביעה הבנה כלפיו כשמתבאס לחזור הביתה מהגינה.
דוקא בעיניי יצא ממש טוב ב"ה
הגדולים לא מקנאים ומשחקים איתה.
סה"כ לא רואה בעיה, בסופו של דבר הכל לטובה. אם היה לפני אולי היה קשה יותר אם היה אחרי שוב אולי גם היה קשה יותר כי גם אני כבר מבוגרת.
כל דבר בעיתו ובזמנו, הכל לטובה
באמת מאוד קשה לפעמים שהוא לבד. אבל נתתן רעיונות מעולים איישם בע''ה, תודה
שיח סודאז אמא שלי התמודדה,
אבל הייתי כמו אמא שניה בשביל אחי ושמרתי ממש והתגאתי ומבחינת אמא שלי ובכללי אני חושבת שזה דווקא יותר קל מאשר צמודים,
שלכל אחד יש צורך שונה לגמרי ויש הפרדה ברורה
כשזה אחד אחרי השני זה בלאגן בצרכים חח
תגדלי אותם בנחת
אני ממש רואה איך דווקא הפער הגדול טוב -זה ממש מאריך לגדול שלי את הילדות. בלי הקטנה הוא כבר עבר הרבה יותר למסכים, לימודים. איתה הוא חוזר אחורה למשחקים של ילדים,ממחבואים ועד משחקי דמיון.
לפני כמה שנים, כשהיא הייתה בת שנה הוא כבר יכל לשלב אותה במשחקים שלו בתור ניצבת -למשל הספה היא אוטו והיא הנוסעת. גורר אותה בתוך ארגז קרטון וכו'.
יש הרבה יתרונות להבדל גילאים הזה
יש לי שלישייה די צמודה,
כשהשלישי היה יותר מ5.5 נולד הקטן
הגדולים אוהבים אותו ממש והוא הכי מחובר לשלישי
כן בצהריים הגדולים הולכים לחברים והקטן מתבאס, אבל קודם כל למשל הוא למד שבבוקר הגדולים הולכים לבית הספר וזו עובדה מוגמרת והוא כבר לא בוכה על זה, וגם אני בהיריון ואמורה ללדת בעז"ה כשיהיה כמעט בן 3.
דווקא הבכורה היא זו שמתבאסת שאין לה אחות בגילה או קרובה לגילה כי אחריה רק בנים חח
והיא אוהבת מאוד את האחים שלה.
אני מניחה שהקטן קצת יגדל לך והם יוכלו לשחק יותר ביחד. תגדלי בנחת ובשמחה!!
אין לי הסברהקטן שלך בגיל שבעיקר זוחל, כך שאפשר למצוא תעסוקה לגדול, ולקטן רק להביא שמיכה ומשחקים.
שנה שעברה הייתי עם ילדה בת 5 וחצי ותינוק בן שנה,
הלכנו ל:
גני שעשועים ופארקים
מזרקות
גן חיות
ג'ימבורי
בנוסף, שיחקנו במשחקים, יצאנו עם בימבות לחנייה, הוזמנו חברות שלה הביתה.
מבחינת הקטן לא היה הבדל אם הוא זוחל בבית או בחוץ, והגדולה ממש נהנתה!
!!!
התגעגעתי גם אני😊
חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון
איזה גזרה חשבת?
כאילו שאין לה שום חיתוך
אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש
או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית
בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),
וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.
חצאיות גיזרה ישרה
חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)
חולצה בפנים וחגורה
שמלות קומות
שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.
טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן
טופ מקושקש שנחתך על הבטן
טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה
יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה
בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף
בשבועות האחרונים יש לי כמו גלים של חום, דופק מהיר מאד, חולשה קיצונית, ממש כמו לפני עילפון ולוקח לי די הרבה זמן להתאושש(לפחות שעה)
שמתי לב שזה קורה בעיקר אחרי אוכל (אפילו ארוחה קטנה)
קרה למישי?
יש לי אנמיה ומאגרי ברזל נמוכים ואני לוקחת ברזל של אבקה של אלטמן אבל לא מצליחה להתמיד, יש איזה כדור מומלץ? ולא אבקה..
הרופאת נשים אמרה שזה יכול להיות קשור לסוכר.. מקווה שלא
רפלוקס אפילו אם את לא מרגישה אותו יחד עם אנמיה יכול לעשות את כל התסמינים שרשמת במיוחד הדופק המהיר.
בכל אופן כדאי שתלכי לעשות בדיקת לחץ דם שתן וכו ותגידי לרופאה
לחץ דם ושתן עושים קבוע?
עשיתי בדיקת שתן לא מזמן, ואני לא נמצאת במעקב
ל"ד דם מדדתי, אבל סתם לעצמי
אמרתי היום לרופאה, אמרה לעשות העמסה עוד כמה שבועות
כשיש צרבת אז זה ממש שורך אבל רפלוקס לא תמיד מרגישים אבל זה יכול לגרום לתחושה של מועקה דופק מהיר הרגשה כאילו קשה לנשום
חיכו לזה כל כך הרבה וכל כך מאוכזבת,
היום הראשון התברברנו קצת הטיול שבחרנו לא היה מוצלח אז התפצלנו וחלק המשיכו למסלול אחר וחלק למקום השינה, אבל חצי יום תלונות, אכזבות, מריבות.
אחר כך בצהריים הגענו השתעממו ורבו, בערב יצאנו קצת עוד מריבות וצעקות.
יום למחרת קבענו שנצא מוקדם בעלי התעלם אז כל היום התחרבש, היינו בכנרת ילדה אחת מתבגרת שכעסה ועשתה מעשה חמור מבחינתי ביקשתי מבעלי שיחזור איתה ואנחנו נשארנו. נשארנו עוד שעה וכשרצינו לחזור אף אחד לא עוזר להרים את הדברים, כולם שוב בוכים, רבים המתלוננים בחום הנוראי שהיה.
כבר אמרתי לבעלי שאני רוצה לחזור הביתה, אנחנו עושים מאמץ גדול ובשביל מה?
אני מכירה את הילדים שלי, אנחנו נוסעים לחופשה כמה פעמים בשנה אף פעם לא חוויתי ככה. ממש זוועה. מתביישת באמת, הם לא מצליחים להתעלות על עצמם לרגע.
ומתוך כל הבאסה והאכזבה, יש לי הרבה רגשות אשמה, שאני לא יודעת לחנך ולהוביל, שאני לא דוגמא טובה, שזה הכל מראה בפרצוף שלי, שאני מגדלת ילדים חצופים ומפונקים (בשגרה אני פחות חושבת ככה 😬)
בקיצור מרגישה זוועה הכישלון אחד גדול.
יודעת שילדים יוצאים משגרה זה מתכון למריבות, עייפות וכו' אבל יש לנו ניסיון וזה חצה כל גבול.
שבוע הבא מתוכננת חופשה משפחתית מורחבת ואני ממש מרגישה שלא בא לי עליה, שאצטרך להיות שוטרת מול הרבה גירויים, והכל יהיה יותר מסובך
מראה שזה לא אומר שוב דבר לא עלייך ולא על הילדים. בדרך כלל טוב בחופשות, פעם אחת פחות. קורה. מבאס. לא מעיד על שום דבר.
בכללי מהניסיון שלי יש במשפחה תקופות יותר טובות ותקופות יותר מורכבות.
כן הייתי מנסה להפיק לקחים לקראת החופשה הקרבה.
ממש הרגשתי אותך.
ואפילו רציתי לומר משהו.
אבל אני נשארת איתך רגע.
זה מאכזב, ומעייף ומתסכל כל כך.
אני יושבת איתך.
בשקט.
🫂
אוף
זה כל כך מאכזב להשקיע כל כך הרבה בתכנון, להוציא כסף, מאמץ רב במהלך היום והכל מתחרבש.
כל התחושות הגיוניות, אבל בבקשה תתני לעצמך חיבוק. כל התחושות האלו מראות שאת אמא מהממת!
אבל מציעה בכל זאת שכל אחד יכתוב מה הוא זוכר לטובה מהחופשה.
הצטלמתם?
מקווה שלא טרי מדי.
רק רציתי להניח כאן שהיתה שנה לא פשוטה בכלל.
ונח קצת לשכוח, או להדחיק
אבל עברנו טלטלות, והחזקנו חזק, וגם הם.
ומשהו צריך לצאת. וטוב שיוצא.
זה קצת כמו הילד ששבועיים אחרי תחילת הגן מתחיל לבכות.
אז אולי זה כן הגיוני שהם לא מתנהגים כמו תמיד.
זה לא תירוץ, זה לא אומר שאפשר לעשות מה שרוצים.
אבל זה כן הקשר, וזה כן יכול להיות מקום לחמלה ואקסטרה סבלנות, גם לך, גם להם.
אפשר לקחת את הבאסה הזו ללמידה
מה כדאי לשפר לפעם הבאה
אולי כבר לשבוע הבא
לא את הילדים
אלא את ההתנהלות ההורית
(הילדים שלי גם מפונקים
אבל לא חצופים
ארזתי לבד גם בהלוך וגם בחזור
פינתי לבד פסולת ואחרי ארוחות
אבל הי הילד סחב מזוודות והילדים זרמו על רוב הפעילויות והטיולים והארוחות)
הטיפים שלי לחופשה משפחתית
להנמיך ציפיות
מסלולים/ טיולים קלים עם הרבה נקודות יציאה/ שינוי
עם הרבה צל/ מזגן ומעט שמש
מנוחות מובנות להורה ולילדים לאורך היום
כנ"ל הפסקות אוכל
לעודד את הילדים לצמצם מריבות בלי לפתוח סדנת חינוך
אתם ההורים הייתם במצב לא כייפי וזורם והדדי וקשוב
אז האווירה ממש השפיעה על הילדים
זה חבל
אבל אנחנו המנהיגים
אנחנו המגדלאור שהם מסתמכים עליו .
אם אנחנו באורות באנרגיה בפשטות ובזרימה
ההובלה ברורה
ככה שממש צריך להחזיק חזק
להבליג ולא להקצין ולהחמיר נקודות קשות שעולות דווקא ביציאה מהשגרה. .
ואיך יהיה מוצלח בטיול הבא
ממליצה כמה דברים
1- לקנות מלא הפתעות וצ'ופרים ממלא סוגים וממש להיות נדיבה וכל הזמן לחלקלהרים אוירה.
2- אוכל ושתיה בשפע - ממש משפיע על האוירה. לא להתקמצן.
3- לשתף את הילדים מה יעשה להם טוב ומה להביא לטיול ומה התכניות שמשמחות אותם. .בכל גיל שיתוף והכנה מראש משמעותי ממש ממש
שמעתי ממישהי שמלמדת על חינוך ילדים שיש גיל שהילדים צריכים למרוד, ודווקא כשיש מרד חזק והם כועסים זה מעיד כמה אתם הורים חזקים ויציבים בשבילם.
אם היו מרגישים שאתם חלשים לא היו מורדים בעוצמה.
בעיני זה ככה גם במריבות בין הילדים.
הקשר ברור, וקיים. המשפחה לא הולכת לשום מקום. ולא יוותרו עליי לא משנה מה. אז אפשר לריב, אפשר לכעוס. כי אני במקום בטוח.
מאחלת לך עוד הרבה חופשות שיש בהם גם את היציבות המשפחתית וגם הרבה שמחה וכיף ופרגון ולקיחת אחריות.
מחפשת המלצות להדרכת הורים, עדיף בגישה ההיקשרותית עם פתיחות לעוד גישות. באיזור גוש עציון
איזור המרכז
אשמח אם יש למישהי המלצה
מוזמנת לפרטי ואספר לך עוד
איך זה עובד? אי אפשר לצאתמהבית? לגינה וכו, מה עושים כל היום בבית?
אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש
וכמובן תלוי ילד
אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול
הם מבינים אם אומרים להם
כך עשיתי והיה בסדר
לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר
קחי בגדי החלפה
בגינה עושים בצד אם צריך
אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,
ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,
אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.
אם נוח אפשר להישאר בבית.
בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.
השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.
הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.
ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.
נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').
לק"י
לא נרשמו בעיות.
בהצלחה!
לנסיעות שמתי טיטול
אני כל שלב מחדש מתפעמת ממה שאמהות עוברות,
ואוו. מעריצה אותכן
אין לי כח לכל הדבר הזהההה
ואשכרה כל הילדים עוברים את זה מתישהו כך או אחרת
אז ב"ה התינוקת כבר בת 3 חודשים, ועד עכשיו לא כאב לי בכלל, באזור של הצלקת של הניתוח קיסרי חירום, שעברתי בלידה (כמובן אחרי ההתאוששות של הלידה).
פתאום בימים האחרונים אני מרגישה כאב פנימי כזה, בצד אחד של הצלקת, חיצונית אני לא רואה משהו שונה.
יש למשהי רעיון ממ זה יכול לנבוע?
רק מציינת- שבבדיקת רופא של אחרי לידה, היא אמר שהכל נראה מצוין, הוא בדק גם את הצלקת.
התופעה השנייה נורמלית, וזה יכול לקרות מדי פעם גם שנים אחרי קיסרי.
אם זה כאב ממש חזק, אז לדעתי כדאי להיבדק... (אולטרסאונד)
היינו באירוע מרגש הערב עם הילדים, נהננו מאד כשפתאום כשעמדנו לצאת, בעלי נכנס עם הילד לשירותים וכשהילד מיהר לצאת מהשירותים עוד כשאבא שלו שטף ידיים, מישהו פתח לו את הדלת על הבוהן, ירד לו דם והציפורן נשרה כמעט כולה ונאלצנו ללכת לטרם. אנטיביוטיקה וחבישה אבל בדרך הרבה בכי וכאב, היה לא נעים לראות את זה.
סתם באסה של ט"ו באב שכזה.
וכנראה לטןבה
ובכל מקרה אפשר לנסות ללמוד מזה לפעם הבאה אבל לא בהלקאה אלא לקחת את זה כהזדמנות לצמיחה ולימוד...
שיהיה רפואה שלימה ומהירה!!!
זה באמת דבריםשקורים...
אל תתרגשי מדי..
מרגישה פרנואידית שפותחת על זה שרשור בכלל🫣
יש סיבה ללכת לבדוק ריבוי תנועות? שבוע 33, כבר כמה זמן מרגישה כאילו העובר זז באקסטרים וגם תנועות שונות ממה שהרגשתי עד עכשיו, די באותו מקום כל הזמן וגם מכאיב לי. לא זכרתי ככה מההריון הקודם.
יום אחרי ילדתי חח, אבל זה היה 39
אני אישית עם כל ספק אפילו כביכול שטותי הלכתי למיון בקופה (רופא תורן ובחינם) לרוגע האישי
אבל מחכה שיבואו חכמות להרגיע אותך
עקרונית ההוראות הן כל שינוי בדפוס המוכר
חשבתי שיגידו לי שהכל טוב ולהרגע ושסתם שאלתי ועכשיו נלחצתי יותר, אבאלה
מה זה יכול להיות?
מה זה מיון בקופה? יש בכל קופה? פשוט באים או שצריכה הפניה?
חינם עד 19.
לק"י
(מרכז בריאות האשה).
אני פעם התייעצתי טלפונית, כי זכרתי שזה בעיה
ענתה לי האחות שאין בעיה, וזה תקין
רק על מיעוט נבדקים
אין באמור להיות ייעוץ רפואי בשום צורה! רק כתבתי כדי שאולי תתייעצי לפני שנוסעת (וכנל לכל אחת שבסיטואציה ותקרא את השרשור או תזכר בו)
לאלהשוותלאלהשוותלאלהשוות
או שזה כמו פילורודפילורודפילורוד
אוויר אוויר אוויר
הבור פתוח מדי
הידיים שלך מנסות להחזיק
לכי לשרותים. תזכרי כמה טוב יש בך. הדשא של השכן לא ירוק יותר . מה יש לך? מה היתרונות שלך? את טובה , את מעולה . וכל אחד קיבל את הדרך שלו בעולם, ומכל אחד ייצא אור גדול אחר
זה לא רע להשוות
לנסות ללמוד/ לשנות/ להשתפר
רק לזכור שיש עוד צדדים שלא תמיד רואים אותם
לא לחשוב שהחיים יכולים להיות תותים
וכמובן לא לשכוח לנשום
מחפשת המלצה ליועץ מיני עבור גבר, אבל כשהקושי שלו נובע מקשיים מיניים אצל האישה.
עדיפות בפ''ת.
תודה
ונשמע שייתכן שכדאי שהטיפול יועבר באופן זוגי.
מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.
אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!
שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר
ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.
אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.
אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.
בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?
אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות
אז היית חסקת אחריות.
אבל את לגמרי "על זה"
לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!
מה עם האייר טאג שרצית?
שימי לגדול בנעל.
ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)
עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.
היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.
מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב
אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.
איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.
בהצלחה!
נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.
אצלנו,
אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.
אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.
הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.
והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.
נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.
ומעניין באמת איך זה קרה.
כל כך מבינה אותך!
רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה
קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.
גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?
ממש משמח לשמוע, סעו לשלום ותחזרו בשלום!
וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו
הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...
ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.
אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן
השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו
ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ
זה הגיוני שהוא הלך והלך
הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול
נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני
מטר ממנו. ככה אמר בריאיון. שהוא שלח את הילד לשחק כדי שלא יישמע את אחיות שלו רבות ביניהן. אז אמר לו ללכת לסקור את השטח.
הבן שלי גם בן 4 ואני יכולה רק לחלום על סיטואציה כזאת. לא כי אני לא משחררת, כי הבן שלי פשוט ייעלם עוד לפני שאסיים את המשפט
ברור שלא הייתי שולחת שום בן ארבע לחקור שום שטח לבד. בכללי לא מרשה גם לגדולים יותר להתרחק מטווח העין שלי במקומות כאלה.
שהם לא בגינה ציבורית או פארק. בדרך כלל ילד בן ארבע יכול לשחק בגינה בלי שהורה יסתכל עליו כל הזמן. בכללי מקום של הטיול קצת מוזר. אמורים ללכת לחוף הים עצמו או לפארק. אולי הוא בקטע לגדל ילדים עצמאיים מסתדרים בטבע .או כמו שפעם כתבו פה שנותנים לילד בן ארבע להסתובב ולברוח בקניון. גם שם לא חסר סכנות, מעלית , מדרגות , אפשר ליפול בין הקומות, אנשים זרים...
כשאני הייתי קטנה , כולם חוץ ממני טיילו לבד בחצר מתחת לבית. פעם ילדה אחת נפלה מהמגלשה ואמא שלי הייתה המבוגר היחיד בגינה. ונאלצה להשאיר אותנו לבד ולסחוב את הילדה לבית שלה. אז אנשים מגדלים את הילדים כמו שגידלו אותם, הרי הם שרדו והכל בסדר...
אני בחיים לא הייתי עושה את זה.
ואני לא בטוחה שאני בדעת מיעוט בעניין.
המקסימום הוא שהייתי עושה זה להתקשר לאמא, רק אם היה לי טלפון.
פעם התקשרתי לאמא שהבת שלה נפלה ממש, היא אמרה לי: אני לא יכולה לבוא יש לי עוד ילדים כאן, תגידי לה שתלך לאט לאט הביתה.
אז אם אמא כזו לא עושה מאמץ להיות אחראית על הילדים שלה, לא רואה סיבה להשאיר את הילדים שלי (שבזמן הזה יכולים ליפול/להיפצע בעצמם) ולעזור לאדם זר.
קרה לנו ופשוט לקחתי את הילדים איתי עד שהגענו לבית של הילד. למזלי זה היה קרוב.
אבל באמת בחיים לא הייתי משאירה אתהילדים לבד. אם אין אופציה שיבואו איתי אז מעדיפה לטפל בילד הפצוע עד שההורים שלו יבואו או עד שילך לבד
קישור, או את זוכרת איפה ראית את זה?
גם לי זה נשמע חוסר אחריות להגיד דבר כזה לילד בן ארבע.
זה בהחלט נורמטיבי לחקור במרחק כזה,
זה עדיין מרחק של קשר עין.
הבעיה היא שזה היה בשיחים שזה בגובה של ילד קטן והמון מהם ובאזור פתוח ולא גינה מסודרת.
ככה שבפועל מדובר במבוך אינסופי מסוכן שניתן להיעלם בו בקלות.
אבל זו חכמת הבדיעבד.
אבל כמו שאמרת בתנאים המדוברים, קצת פחות..
נאבדים נשארים באותו מקום בלי לזוז
ונגיע אליהם
ובאמת השני נאבד לנו בפארק ענק וככה מצאנו אותו די מהר...
זה משו שגם לי אמרו כילדה...
ילדים הם חכמים ואפשר להסביר להם את ההיגיון בזה
וחשוב להכין אותם למקרה ש....
ממש קשה למצוא ילד שזז כל הזמן, וזה גם סיכן אותו.. מהתייבשות וזה...
אני ראיתי אותו, הוא נכנס ללחץ שלא רואה אותי להתחיל לרוץ בלי סוף..
מאמצת.
כלומר שלא יתיישבו באמצע השביל בשמש אלא יחפשו את הצל הכי קרוב וישבו שם.
ואם מישהו מציע שיבוא איתם- לא. אבא ואמא אמרו לי לשבת לחכות פה והם באים אלי.
נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅
אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים
ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.
גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".
זה סתם כדי להבין את הרקע..
תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!
חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.
אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי
סליחה על האורך והפריקה
