יום שני לפני רה"ש כל היום היו לי צירונים. אלה שבכלל מתלבטים אם זה ציר או לא. חזרתי הבייתה מהעבודה והודעתי לבעלי שאני במנוחה והוא אחראי על הכל למרות שבאותו הבוקר חזר ממילואים.
הוא תיפקד מצויין ב"ה ולארוחת ערב השקיע וטרח המון בבישולים והזמין לנו פיצה 
.
בלילה ישנתי מצויין ובבוקר הלכתי לבי"ס ולימדתי כרגיל, שוב צירונים אבל לא מדאיג מידי.
ביום שלישי אחרי הצהריים היה לי תור להערכת משקל שליש שלישי. הכנתי עוגות דבש ויצאתי לאסוף את בעלי והבת שיבואו לאו"ס ואח"כ סידורים בירושלים.
הגענו לאו"ס ברמת אשכול והייתה טכנאית מקסימה, בדקה אותי ועשתה הערכת משקל. היא התעניינה בהרגשתי וסיפרתי שאני קצת עם צירים. שאלה אם אני שותה ונחה ועניתי שכן. שאלתי מה זה יכול להיות ואמרה שיכול להיות קשור לצוואר הרחם. ביקשתי ממנה שתעשה את הבדיקה כי יותר נעים ומהיר מאשר עד לחכות לאחרי החג כשאני אראה את הרופא שלי...
בדקה ושלחה אותי ישר לרופא נשים שהיה במרפאה.
הרופא החביב הסתכל על האו"ס ולאחר מכן בדק אותי בדיקה פנימית והודיע לי "שתהיה לידה קלה, מכאן לבי"ח" הייתי עם מחיקה מלאה של צוואר הרחם ופתיחה של 5!!!!!
הגענו לשע"צ בסביבות 6 אחרי שלא הצלחנו להשיג אף אחד מההורים שלנו 
עשו לי מוניטור, המיילדת אומרת לי "הנה עכשיו יש לך ציר" ואני בקושי מרגישה משהו ב"ה... שוב בדקה לי פתיחה ואישרה את מה שהרופא אמר והוסיפה שהראש עוד מאוד גבוה.
בעלי לא יכל אפילו להיכנס לביקורים חטופים כי הבת שלנו נהנתה מידי מהחוטים והמכשירים שאפשר לבדוק ולנתק.
תוך כדי המוניטור ההורים חוזרים אלינו, אבא שלו אמר שיבוא עוד חצי שעה- שעה לקחת את הקטנה ואמא שלי אמרה שהיא יוצאת מהעבודה לבי"ח.
בערך ב-8 וחצי הכניסו אותי לחדר לידה וישבתי שם ופיטפיטתי עם אמא איזה חצי שעה עד שהמיילדת באה ואמרה לי להחליף לחלוקים שלהם ולעלות למיטה לבדיקה. בערך ב12 הייתה התקדמות לפתיחה 6 אבל אין לי הרבה כאבים ואני מסתובבת חופשי במסדרונות..
שלחנו את בעלי הבייתה לארוז לחג, כל אחד בתיק נפרד כי נראה מה יתפתח עד החג ואיפה כל אחד מאיתנו יהיה. ואני ואמא הלכנו לישון. ישנתי 5-6 שעות בחדר הלידה בלי להתעורר בכלל מצירים שע"פ המוניטור היו בתדירות די גבוהה...
בבוקר בעלי חזר ואין שום התקדמות, הרופא הציע זירוז ואני קפצתי על המציאה.. (במצב רגיל הייתי מוותרת אבל ערב חג, ורציתי שאמא תהיה איתי ולא תחזור הבייתה בלי בשורות...)
ב10 קיבלתי פיטוצין וזה רק הפך את הצירים ליותר תכופים אבל ב"ה לא יותר כואבים. רק מה, שמעכשיו אני מרותקת למיטה. אמא עשתה לי עיסויים בנק' שאמורות לעזור לצירים. הודעתי לכולם שהתינוק הזה חייב להיוולד עד הצהריים..
הגיע 12 ואין התקדמות בכלל..
ב13 שלחתי את אמא לקנות משהו לאכול ואת בעלי להתקלח ולהתארגן לחג ואולי מרפי יעבוד...
אכלנו בהנאה מרובה ואז כבר אין יותר מה לעשות והתיישבנו שתינו עם ספרי התהילים שלנו (בעלי כבר אמר את כל הסגולות המוכרות והפחות לבעלים).
ב14:05 ירדו לי המים, אמא קראה למיילדת, היא בדקה פתיחה והתקדמנו ל7.5 ועכשיו יש צירים כואבים מאוד!!!
המיילדת שטפה ידיים ורצתה לצאת לקרוא לעוד צוות שצריך להיות בלידה מוקדמת (לדוג' רופא יילודים) אבל אני כבר הייתי צריכה ללחוץ. היא חזרה אליי ובעדינות ובתקיפות הנחתה אותי וב-2 לחיצות בשעה 14:19 הקנצ'יק יצא לעולם.
יצאתי בלי שריטות ותפרים בכלל ב"ה.
הלידה הייתה ארוכה אבל ניסית. ב"ה רק ב10 דקות האחרונות כאב לי ואפילו מאוד.
לקחו את הקטן לפגיה מיד וכמעט שכחו להראות לי אותו, מזל שאמא הייתה שם כדי להזכיר להם שיראו לי אותו לפני שלוקחים אותו.
חמי הגיע עם הבת שלי לאחל מזל טוב ושהיא תראה אותי לפני שלושה ימים בלי אמא...
הוא נולד 2.400, ועם סוכר מעט נמוך שהתייצב כבר בסוף היום הראשון של ראש השנה. נתנו לי להניק אותו אחרי כניסת החג וב"ה הוא יונק יפה- גבר גבר!
לא משחררים תינוקות מהפגיה בערב אז נתנו לי לישון במסדרון במוצאי שבת. וביום ראשון התברר שלא ישחררו אותו כי יש לו צהבת גבולית.
אני חזרתי הבייתה, הייתי חייבת את המנוחה, וביום שני בבוקר חזרנו להיות איתו. בצהריים החלטנו שנצא לעשות סידורים ונחזור להנקה הבאה. אמרו לנו שכנראה הוא לא ישתחרר באותו היום. ירדנו לאוטו, בעלי התניע ויש לי טלפון, "גברת טוזי, אתם משתחררים היום". לא ידענו את נפשנו מרוב אושר.
ו
אתמול ב"ה הכנסנו אותו בבריתו של אברהם אבינו בזמנה!!
)
התלהבתי מהר מידי... הוא סתם מתחיל לבכות ולפעמים יווצא פיפי על כל הברז...
)
.
|אמא שוטרת|
