שירשור שאלות נפתח עכשיו!! אירוח בנושא אימון אישייפעת1
עבר עריכה על ידי יפעת1 בתאריך ד' תמוז תשע"א 15:55

מחר בין 20:30-22:00 דבורי תענה על השאלות:..

קצת על דבורי

נשואה בשנית (+תינוק) ובאושר רב, לאחר שינויים מרחיקי לכת בתחום האישי, והחלטה לבחור כל רגע בחיי ולא להיות מונעת ע"י לחצים סביבתיים, הרבה בזכות הגישה האדלריאנית שאיפשרה לי להכיר דרכים חדשות.

בעלת נסיון תעסוקתי רב ותעודות במקצועות חופשיים, עוסקת בתחומים מגוונים מאד.

עיתונאית למעלה מעשר שנים ובעלת טור אישי.

מיד כשפגשתי בעולם האימון האישי הרגשתי שהגעתי הביתה, ומאז מתמקדת בהתפתחות אישית ובלמידה של תחום זה והתחומים הקרובים אליו מתוך רצון ללמוד, להתקדם ולהשפיע.

בוגרת ביה"ס לאימון של מכון אדלר.

לומדת הנחיית זוגות ומשפחה..

יש בית ספר לכל המקצועות, יש צורך באישורים רבים על מנת לאמץ ילד ולהיחשב כהורה לילד לא ביולוגי, אבל אין אף בית ספר שמלמד אותנו להיות הורים. בהתרגשות רבה אנחנו בוחנות את הבטן התופחת, ואיתה השאלות: איזה ילד יהיה לנו? מה העתיד צופן לו? מה העתיד צופן לנו, כמשפחה?
יש מאיתנו שמסתובבות עם פחדים, שאלות, תהיות: איך אוכל למנוע שהוא יהיה ילד שאני לא רוצה שיהיה? באיזו דרך הוא ילך: האם יאמין בערכי המשפחה, האם יבעט בכל הדרך שנקנה לו?
או מהצד ההורי: איך אדע להיות אמא? מנין תיהיה לי הסבלנות? מה יוכל לעזור לי להתמודד כשקשה?
בתהליך האימון ניתן לברר את השאלות, אלו שאנחנו מעיזות לומר בקול, וגם אלו שלא. באימון נוכל לברר אלו כלים יש לנו ואלו ניתן לרכוש. נברר: איזו אמא אני, איזו אמא אני רוצה להיות, מה תפקיד ההורות בחיי.
נשים שמרגישות שברצונן להיות אמהות סבלניות יותר, עם גבולות ברורים, בלי "לפחד" מהילד, להיות מודל אישי אמיתי ועוד, יכולות להפיק מאימון אישי כלים מדהימים ותובנות עוצמתיות, וכמובן, דרכים מעשיות לשינוי ויישום בפועל.
לכל אורך האימון תפגשי את הערכים שמובילים אותך בהורות ובכלל, תלמדי לזהות אותם, תלמדי להשתמש בהם.
תהליך האימון נע בין 10 ל 12 פגישות בנות שעה. תהליך קצר וממוקד מאד, מדיד ובעל תוצאות משמעותיות ומיידיות. אימון בתחום אחד משפיע על שאר התחומים בחיים.
ניתן להתאמן כמעט על כל נושא: הורות, זוגיות, קריירה, הפרדה בין בית ועבודה, סדר, יחסים, שיפור מיומנות בינאישיות ועוד.
התהליך חוויתי, עוצמתי ומיועד לאנשים שמוכנים לעבוד כדי לשפר את חייהם.
אני אשמח לענות על כל שאלה, בפורום או במייל הפרטי. אתן מוזמנות.

תודה יפעת!תְכלת

כל הכבוד על היוזמה!

נשים יקרות,אנונימי (פותח)

שמחה על ההזדמנות להיות כאן איתכן הערב. אנסה לענות באופן בהיר ומעשי, עם זאת, חשוב לי להדגיש כי לכל אחת הדרך שלה ובאימון זה המקום שלי לברר מה נכון לכל אחת.

בתהליך אימון יש כלים רבים שמשתלבים בו, אבל הכלי הכי חשוב בעיניי הוא "אומנות שאלת השאלות" – לדעת אלו שאלות לשאול ואיך, שאלות מדויקות, שפותחות את האפשרות לראות עוד זווית, עוד דרך...

כיוון שאנחנו בפלטפורמה וירטואלית – אשתמש הרבה בכלי של השאלות שיאפשר לכן חשיבה מחודשת.

במידה ותתעוררנה לכן שאלות בהמשך, אהיה זמינה בניידים ובמייל.

תהנו.

דבורי.

שאלות כלליות על אימון...עובדת השם

1. אם באימון יש דגש על הצד המעשי? מה אעשה כדי שאגיע למטרה X ?

או יותר על הצד המחשבתי, הדמיוני?

 

2. היכן נכנסת האמונה בכל תהליך האימון? אני יודעת שיש אימון תורני - דתי. האם הוא חלק אינטגרלי בתוך האימון?

 

תודה!

אימון - עד כמה הוא מעשי ומה מקום האמונה בתהליךאנונימי (פותח)

שלום לך, עובדת השם.

שאלותייך אולי כלליות אבל מאד מאד מהותיות. תודה לך.

1. האימון הוא קודם כל – הוצאה מן הכח אל הפועל, קרי: מעשים. תובנות, כמה גדולות ומדהימות שהן, אם הן לא "יורדות ליום יום" כלומר, למעשים אפשריים – הן פורחות באוויר ומתאיידות.

אני נוהגת לומר, שלפעמים יש לנו שיחות עומק עם חברות נפש ואנחנו יוצאות מהשיחה עם תובנות חדשות, אבל מה קורה כשאנחנו סוגרות את השיחה או נפרדות? כלום. היום-יום מאלץ אותנו להמשיך במירוץ היום יומי. מאמנת טובה תסיים כל שיחת אימון עם מטלה ליישום עד לשבוע הבא, מה שאני נוהגת לקרוא "אימוני בית" וכך היא מטמיעה את התובנות והופכת אותם ממחשבה למעשה.

חשוב לציין, שכדי להגיע למעשים צריך לברר את המכלול של רגשות, תחושות, פרדיגמות (תבניות מחשבה) וכו' אבל התרגום שלהם יתבטא תמיד במעשים.

כדי להגיע אל המקום אליו את שואפת יש לך יותר ממטרה אחת. באימון אנחנו הופכות את החלום הגדול, הנקרא "חזון" למטרות קטנות מעשיות ואפשריות. כשאת מסיימת מטרה אחת ומטמיעה אותה ביום יום (נניח: מטרה להיות אמא סבלנית יותר. אי אפשר להטמיע את ההתנהגות החדשה תוך שבוע או תוך חודש. מדובר בתהליך ובכל פעם נמצא עוד משהו שיעזור לך להיות יותר סבלנית במשך היום עד שזה יהפוך להרגל) אנחנו עוברות למטרה הבאה ומוודאות שההשגים הקודמים ממשיכים ולא מתפוגגים.

2. השאלה השניה שלך, איפה האמונה נכנסת, מתייחסת לכלי מדהים שאני נוהגת להשתמש בו המון, במיוחד באימון על אמהות, הנקרא "ערכים". הערכים משתנים בין אדם לאדם, ואין להם קשר כלל לדת או השתייכות מגזרית, אלא לעולם הערכים האישי הפנימי. מבחינתי, לא יכול להתקיים אימון טוב אם אין בו התייחסות לערכים, ולכן אני נוהגת לשלב אותם בתוך התהליך.

אמונה היא ערך אבל כל אחד מתרגם אותה אחרת. אם תעצרי 5 אנשים ברחוב ותשאלי למה הכוונה אמונה, כל אחד יתן לך תשובה אחרת, לדוגמא: אמונה דתית, אמונה בעצמך, אמונה שאפשר, אמונה זה להאמין שהכל לטובה וכו'. באימון אני אברר איתך למה את מתכוונת כשאת אומרת אמונה. נוריד את המושגים הגדולים שכולנו נוהגות להשתמש בהם בלי בכלל חשוב מה הם בשבילך, נפרק אותו לגורמים ונראה האם הוא מתבטא ביום-יום שלך או לא.

ספציפית לגביי, אני מאמנת מכל המגזרים ומאפשרת לכל אחד לחיות על פי אמונותיו.

יש לי תחושה שאימון תורני-דתי שציינת הוא יותר גימיק שיווקי הפונה לקהל דתי, אך זו דעתי בלבד.

 

 

 

מעתיקה שאלה מפורום אחר,של הניק:"ציפור"יפעת1

שאלה לאורחת הפורום:

מה עושים עם ילדה שמקנאה. היא בת 6 יש לה אחמעליה בן 8 ואחות מתחתיה בת 3 ועל כל צעד ושעל שנעשה איתם היא מקנאה... בוכה... מתעצבנת... למה רק להם... וכו'... ואפשר לחשוב שהיא מה זה מסכנה!!! היא מקבלת 100 אחוזים של תשומת לב...

תודה רבה

וואו, זה נושא עם שאלות לכל החיים נראה לי!בת נוגה

אנסה לחשוב על ניסוח לדברים ספציפיים לרגל ההזדמנות היקרה...

תודה לך יפעתוש!

שאלות:יום השביעי

כיצד אהיה אמא טובה?

יש לי מן פחד כזה,

שלא אדע לתת לבני את הצרכים שהוא זקוק להם-

תשומת לב ואהבה.

לעיתים אני מוצאת את עצמי מתעצבנת עליו,

ולא שזה מגיע לו. הוא בסכ"ה

בן 4.5 חודשים..

אבל לפעמים הוא בוכה ללא הפסקה,

ככה שזה יכול לשגע,

ואז אני נהיית עצבנית.

 מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה?

 

כיצד אני יכולה להפגע פחות מבעלי?

יש הרבה דברים שהוא אומר,

שאני מפרשת את זה כביקורת עלי,

או שהוא לא אוהב אותי.

אני יודעת שהבעיה בי,

ולעיתים מצליחה לעבוד על כך,

אבל המון פעמים- לא.

ואז יוצא שהוא מרגיש אשם,

וזה כ"כ לא נכון!

היש כזה מושג "אמא טובה"?אנונימי (פותח)

 

יום השביעי יקרה, שלום.

בחרת להתייחס לנושאים הקשורים ליחסים. יחסים עם הבעל (זוגיות) ויחסים עם הילד (אמהות). ואני מבינה ממך שתחומים אלו בחייך חשובים לך מאד.

שאת מבינה שצרכים של תינוק הם גם צרכים רגשיים וחשוב לך שיהיה לו אותם, שהוא ירגיש אהוב ושיש לו מקום בחייך. זה כבר מלמד אותי שאת אמא איכפתית, שלא לוקחת את האמהות כמובן מאליו. אמא שמוכנה ורוצה להשקיע.

הפחד שלך טבעי, אנושי וחיובי. פחד מסוג כזה שומר עליך להיות אמא כפי שאת רוצה להיות.

אני מציעה לך קודם כל, לפני שאת ממשיכה לקרוא את התשובה שלי, לעזוב את המחשב, לקחת דף (גדול!) וכלי כתיבה ולכתוב ממה את מרוצה ממך כאמא. מה את כן עושה עם הבן שלך, מה את כן נותנת לו. כתבי לפחות עשרה דברים. הקדישי לכך מחשבה.

בנוסף, הכיני רשימה של הצרכים שלדעתך הבן שלך זקוק להם ומה מתוכם הוא כבר מקבל ממך.

משסיימת, שאלתי את עצמך מה עוד והוסיפי עוד 3 דברים.

לאחר מכן חזרי לקרוא את המשך התשובה, ולמה? כי אנחנו כאמהות שוכחות באמת ובתמים לראות מה אנחנו עושות מצוין, כמה אנחנו נפלאות כאמהות, במה אנחנו כן טובות, ואז הפחות טוב מתעצם מאד ונותן לנו להרגיש שאנחנו לא "אמהות טובות".

שימי לב, כתבת "לפעמים". לפעמים את לא סבלנית אליו, לפעמים קשה לך איתו. אבל תמיד איכפת לך ממנו, ותמיד תמיד את קודם כל רק בנאדם, וגם לך יש רגעים שהסבלנות נגמרת.

אני מציעה לך לבחון מתי זה קורה לך. מה עוד קורה כשהתינוק שלך בוכה שגורם לך להיות עצבנית, האם זה רק כשהוא בוכה מעבר למה שאת יכולה לשאת? (כמה את יכולה לשאת?), האם את גם עיפה באותם פעמים? האם היה לך יום קשה או שמספיק שהוא בוכה בלי הפסקה ואת משתגעת?

יכול להיות שתגלי שאם את גם עיפה, גם לא רגועה, וגם לא מתייחסת אליו כמו שהוא רגיל – הוא בוכה בלי הפסקה (הרי ידוע שילדים מרגישים את אמא שלהם...)

למה שלב זה חשוב כל כך? כי שאנחנו יודעות לזהות את הנקודה שכשדורכים עליה היא גורמת לנו לצאת מדעתינו – קל יותר להתמודד איתה אחר כך או להרגיש מתי זה עומד לקרות ולהכין תרופה למכה.

וזה עונה על השאלה "מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה?":

  1. תתחילי להבין מה כן טוב וזה כבר יתן לך תחושה טובה לגבי האמהות שלך
  2. תביני אלו צרכים את כבר ממלאת, וגם זה יעזור לך
  3. תזהי מתי את עצבנית על הבן שלך במיוחד, ואז יהיה לך קל יותר למצוא דרך להתמודד.
  4. כמובן שאם היה מדובר באימון אחד על אחד היינו עושות את זה יחד, אך התשובות שלך יכולות לעזור לך להתקדם.

 

לגבי השאלה: "כיצד אהיה אמא טובה?" אני אשלח אותך לעשות "שיעורי בית" שיקלו עלייך. אם זה באמת חשוב לך, צאי לדרך וחזרי עם תשובות:

  • מה זה אמהות בשבילך?
  • מה את צריכה להיות כדי להיקרא "אמא טובה"?
  • איך תיראי כשתיהי ה"אמא הטובה" עליה את מדברת?
  • מה הם הערכים האימהיים שצריכים להתקיים כדי להיות "אמא טובה"?
  • חשבי על מישהי שהיא בעינייך "מודל האמא הטובה", וצייני בזכות מה.
  • נשמע שבעינייך יש קשר ישיר בין היכולת שלך להיות "אמא טובה" לעובדה שאת לפעמים מתעצבנת על הבן שלך. האם את יכולה להיות אמא טובה וגם לפעמים להתעצבן על הבן?

 

שתפי אותי איך היה לך לענות על השאלות ומה התובנות שעלו בך. זו עבודה רבה בתור התחלה J

 

 

 

לעניין הזוגיות:

עלית על נקודה מאד משמעותית בעצמך. ציינת, אולי מבלי לשים לב, שאת מפרשת הרבה דברים שבעלך אומר לך "כביקורת עלי". כלומר, את מבינה שיכולים להיות פירושים נוספים אבל את מפרשת דווקא כביקורת.

ישנו מודל שנקרא אפר"ת. ר"ת – אירוע, פירוש, רגש, תגובה. כלומר, כשקורה אירוע מסוים (כשהוא אומר לך איקס), את בוחרת לפרש בצורה מסוימת (ביקורת, או אי אהבה), את מגיבה (בתחושת פגיעה), והתגובה... לא מאחרת לבוא. (לא פירטת אבל אני יכולה להניח שהתגובה היא: כעס, זעם, תיסכול, התרחקות, שתיקה רועמת וכו'.)

באימון את יכולה לבדוק את המודל ואיפה הוא עוד מתקיים (אירועים), לבחור דרכים חדשות לפרש, לזהות רגשות חדשים וכמובן, להגיב לגמרי אחרת.

כל מה שקשור לפירוש אישי הוא תלוי רק בך, כפי שציינת "אני יודעת שהבעיה היא בי", כך שהבשורה הטובה היא – שבידייך לשנות את זה J.

העובדה שאת כבר עובדת על עצמך מעידה על יכולתך להצליח, לשים לב, לא לוותר לעצמך (שהרי יכולת להפסיק לנסות שוב ושוב) ועל כך שאת יודעת מה נכון רק זקוקה להכוונה, "איך".

לגבי מה הוא מרגיש – והפעם אני אייעץ ולא אשאל, כי גם ככה יש לך עבודה רבה – אני מציעה לך לשבת איתו לשיחה. להסביר לו מה את מרגישה, לשמוע מה הוא אומר, לקחת אחריות רק על הצד שלך ולדבר במסר של אני ("אני מבינה ממך שאתה מרגיש אשם כשאני מפרשת את הדברים שלך כביקורת. אני שומעת ממך שאין בכוונתך לבקר אותי..." ובקשי ממנו עזרה, גייסי אותו לעניין ("יעזור לי מאד אם תוכל להזכיר לי כשאתה אומר לי _______ שזה כדי ______ ולא כדי לבקר אותי"... כמובן שאת מוזמנת למצוא את הדרך והניסוח שמתאים לך. אני מקווה שהוא ילמד מך להתחיל לדבר ב'מסר של אני', מה שיעזור לך להרגיש שהוא פחות מבקר אותך.

בהצלחה רבה.

 

ומשהו יפה על המושג "אמא טובה" שלמדתי בתחום הנחיית זוגות, וממליצה לכל אחת מכן לקרוא:

"אמא טובה דיה": http://www.mamy.co.il/article.aspx?IDP=7053

 

 

 

ילד שמתבכייןתְכלת

שלום לך,

 

יש לנו חמישה ילדים, הגדול בן 8.5. הוא ילד טוב ומתוק אבל יש משהו מציק בהתנהגות שלו. כאשר הוא מאוכזב ולפעמים כשהוא לא מקבל את מבוקשו הוא מתחיל להתבכיין ולהתלונן מ-א-ו-ד! גם כשהוא נדרש לפעמים לוותר (לא על משהו גדול במיוחד) קשה לו מאוד. למשל, באיזה בוקר אחד השבוע אמרתי לו שהוא יקבל תה מיד אחרי אחותו. הוא התחיל סצנה שלמה: למה אני שני למה אני צריך כל הזמן לוותר? אמרתי לו: אתה לא מוותר, אתה תקבל מיד אחריה. אבל שום דבר לא עזר הוא התעצבן וכעס שהוא כל הזמן מוותר ושגם אתמול בארוחת ערב הוא ויתר ולא קיבל ראשון חביתה, אז עכשיו מגיע לו להיות ראשון וכו' וכו'...

באותו בוקר עלו לי כל הפיוזים מההצגה הזאת ונתתי לו בסוף עונש לא נעים במיוחד. הוא היה אמור להשתחרר מוקדם מהלימודים (הוא לומד בתלמוד תורה שיש בו לימודים במשך כל השנה) וללכת לחוג שחייה. הודעתי לו שהוא לא הולך לחוג ונשאר עד סוף היום בלימודים. כמובן שהוא התעצבן אבל אני לא ויתרתי.

 

לפעמים זה ממש מעצבן: מה כבר קרה, תתגבר! האחיות הקטנות שלך מצליחות להתמודד אז למה אתה לא? הרבה פעמים אני לא מתייחסת לתגובות האלו אבל גם אז הוא ממשיך לחפור ולחפור, להתחנן ולבקש שנוותר לו או שנרשה לו למרות שעמדתנו ברורה ונאמרה מראש.

ההתנהגות הזו אינה רק בבית אלא רק בכיתה. הרב שלו אמר שהוא היחיד שמתנהג ככה. זה מעציב אותי: זה גורם לילדים לזלזל בו ולראות בו חלשלוש שאינו מסוגל להתמודד. גם אם ילד קצת מציק לו הוא מגיב באופן מוגזם. הרב שלו אמר שעל כל מיני התנהגויות שילדים אחרים היו 'מחליקים' הוא מגיב ומתעצבן. 

 

במוצאי שבת קניתי לו פנקס ואמרתי לו הוא אחראי שאחרי כל פעם שהוא התגבר/לא התבכיין אפילו שהוא ממש רצה, הוא יסמן לעצמו נקודה ואחרי כל כמה נקודות אני אצ'פר אותו. הרעיון הזה היה נראה לו אבל לא הלהיב אותו במיוחד. הבוקר עדיין לא היו שום סימונים בפנקס.

 

אני חייבת לציין שההתנהגות הזו אינה כל הזמן. זה יכול לקרות פעמיים ביום או פעמיים בשבוע וחוץ מזה הוא ילד מתוק שמכבד את ההורים ומקשיב לנו וכו'.

 

תודה!!!

קורבניות?אנונימי (פותח)

היי פטריה,

יש משהו מאד מיוחד באופן ראייתך את התנהגות בנך. את מציינת שהוא טוב ומתוק והקושי שלך מולו זה ש"לפעמים קשה לו לוותר".

שמת לב מה כתבת? קשה לו. לא אמרת שהוא ילד קשה, לא ציינת שהוא לא וותרן, או עצבני, או נודניק. פשוט הבנת שקשה לו במשהו מסוים ושזה לא מה שהופך אותו למכלול של ילד קשה.

אולי לך זה ברור אבל יש לי כאן הזדמנות קטנה לגעת אולי בעוד אמהות. חשוב מאד לשים לב שכשילד מתנהג בצורה לא נאותה – אנחנו לא פוסלים את כולו. צריך להפריד בין מעשה לעושה. למשל: אם הילד היכה את אחיו - "עשית מעשה רע!" ולא "אתה ילד רע". זה הבדל גדול מאד עבור ילד, וגם עבורינו כמבוגרים ועל כך סמני לעצמך נקודה אדומה וזוהרת J

  1. ציינת שהוא ילד חיובי. תעודדי ותגדילי את החלקים האלו עוד ועוד.

אני מבינה מדברייך שאת בוחרת לא להיכנע לילד ושיש פעמים שאת לא מוותרת. את ברורה ושומרת על הגבולות שלך.

  1. האם ישבת לשיחה עם הילד הגדול, הסברת לו מה יקרה כשהוא ישמע בקולך ומה יקרה כשלא?

האם פינית זמן כדי לשבת איתו לשיחה בזמן ששניכם רגועים ולברר מה הוא מרגיש או חושב?

האם שיקפת לו שאת מבינה שקשה לו? שאת מבינה שהוא מאד רוצה עכשיו תה? או שישר הגבת בכעס או בחוסר סבלנות?

  1. כתבת שהרבה פעמים את לא מתייחסת לתגובות שלו. אני לא בטוחה שזה נכון. יחס הוא משהו שהילד זקוק לו. זה עדיין לא אומר שאת חייבת להענות לבקשתו. יתכן שאמפתיה, שיקוף, או הסבר יכולים להקטין את הכעס שלו. זה כמובן לא יקרה ביום אחד אבל שווה בדיקה.

את מכירה את האמהות שצועקות על הילד בפעם המליון "זו הפעם האחרונה שאני אומרת לך להיכנס לאמבטיה!" וזה אף פעם לא עובד? ההמלצה היא לנסות דרך נוספת, אחרת, ועדיין לשמור על הערכים שחשובים לך. נסי.

  1. מזמינה אותך לעשות בירור עם עצמך, מה כל כך מפריע לך שהוא לא יכול להתגבר.
  2. דבר נוסף ואחרון, אני מזהה קצת נטיה לקורבנוּת: "עשו לי, שתו לי, אכלו לי". מכירה את המושג הזה?

תני לו לבחור תפקיד משמעותי בבית, משהו שהוא אחראי עליו לגמרי, שאת לא מזכירה לו ולא מבקרת אותו עליו. תני לו כח. תני לו להרגיש גדול באופן הזה. זה יעזור לו ללמוד לקחת אחריות.

וכמובן, ממליצה לך בחום להצטרף לקבוצת הורים במסגרות ייעוץ שונות שתתן לך הרבה כח וכלים נוספים להתמודדות.

מקווה שעזרתי. בהצלחה.

תודה רבהתְכלת

בהחלט נתת לי חומר למחשבה. בע"ה אתן לבעלי לקרוא את מה שכתבת ונדבר על זה.

 

יישר כוח!

שאלות למומחית ותודה מראש:בת נוגה

1. בני הבכור בן 4.5, ילד עצמאי ובוגר יחסית לגילו, ב"ה ב"ה.

הוא חברותי, בעל בטחון עצמי - או כך לפחות נראה לי עליו בגילו הצעיר.

בתקופה האחרונה, אפשר לומר חצי שנה אולי, אני רואה שהוא מפנה את הבטחון הזה גם אלינו, ההורים...

איך?

שכאשר הוא כועס, מתוסכל או מאוכזב הוא גם מתעקש מאד, וגם מדבר אלינו בבטחון עודף...

למשל - אם אני אומר לו משהו כמו:

אתה לא יכול לדבר אלי ככה, זו לא דרך ארץ - הוא יכול להשיב - גם את לא יכולה לדבר אלי ככה!!!

או דוגמה אחרת:

אני - לא נוגעים בדברים של אמא ולא מוציאים לה דברים מהתיקים! רק אמא או אבא נוגעים בדברים כאלו.

הוא - אם אתם לא מרשים לנו לגעת בדברים שלכם, אז אנו לא נרשה לכם לגעת בדברים שלנו!

וזה יכול להחריף בזמן עימות איתי, לדברים קיצוניים יותר...

אני מציינת שהוא בד"כ ילד מאד חיייכני ונעים, זה ממש לא תמיד, רק כשהוא 'טעון' מאד, לא שתמיד ברור לי על מה - אבל מקובל עלי שגם לבן ארבע יש מצבי רוח או אפילו 'קפריזות' .

ניסיתי ואני מנסה בכל פעם, תוך כדי או לאחר מעשה כשנרגעים, להסביר לו קצת מה ההבדלים בין הורים לילדים, מה חובת הציות של כל צד וכו', אך איני בטוחה שדי בכך...

האם בגלל היותו בכור הגבולות בינו לביננו אינם ברורים לו?

כיצד מבהירים זאת לחמוד שלי?

 

2. עד כמה כדאי להפגין חיבה בין ההורים - פיסית - ליד הילדים? ועד איזה גיל - אם יש הגבלה?

כיום כשהם בני 4.5 ו2.5 זה עוד מרגיש לי בנוח - נשיקה או חיבוק לידם,

אך האם כדאי להרבות או להמעיט?

בעיני, אגב, זה בסדר וזה בריא, במיוחד כדי לאזן ולמתן גם אי הסכמות וויכוחים שיש מידי פעם.

כלומר - אם לא מבודדים אותם (לא תמיד מצליחים...) מהפחות נעים, למה שלא יחשפו גם לחלק הנעים?

מה בעניין הזה, כדאי או לא?

 

 

תודה רבה!!!

בחירות בחייםפטל8

שלום דבורי!

רציתי לקבל ממך עצה איך להיות שלמה עם בחירות בחיים. בדרך כלל אחרי שאני בוחרת דברים,במקום פשוט להיות בהחלטה שלי, אני תמיד בבדיקה של האם החלטתי את הדבר הנכון בשבילי, אולי יש משהו יותר טוב, אולי אני עושה טעות, אולי ואולי ואולי... וזה פשוט משגע! אני רוצה להיות שלמה עם המקום שאני נמצאת בו ולא כל הזמן לחפש מה אולי יכול להיות יותר טוב. 

ועוד בנושא ההחלטות-כרגע אני בהתחבטויות בנושא הלימודים-אם מה שאני לומדת והיכן שאני לומדת זה באמת הכי טוב לי ולמשפחה... איך אפשר להגיע בכוחות עצמי לתשובות?

 

תודה!! 

"ובחרת בחיים"אנונימי (פותח)

היי פטל8.

את נוגעת בנקודה משמעותית מאד ואני מודה לך שהעלת אותה.

כולנו רוצים להרגיש תחושה של שלמות עם הבחירות שלנו וזה נראה שיש קשר בין תחושת השלמות לבין הבחירה בדרך הנכונה (אם יש כזו).

איך תדעי מה התשובה הנכונה?

אם היה לנו זמן לדבר הייתי נותנת לך זמן לענות, אבל אין לנו את האפשרות כרגע ולכן אני ממשיכה: הרי אם תבחרי באיקס, לעולם לא תדעי מה היה קורה לו בחרת Y, וכן הפוך. יש דברים שלעולם לא נדע. השאלה היא האם את מוכנה לוותר על משהו, ומתוך דברייך אני שומעת שאת פשוט לא רוצה לוותר על כלום, או במילים אחרות: את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני לא מכירה מישהו שהצליח בזה, אני כן שומעת מכל מי שמנסה על אכזבה שזה לא מצליח.

אז אשאל אותך:

האם את מוכנה לוותר?

על מה את מוכנה לוותר?

מה זה ויתור בשבילך?

מה המחיר שאת משלמת כשאת לא מחליטה? (ציינת מעט: התחבטויות, תחושה של החמצה, "זה פשוט משגע"...)

אשאל אותך עוד שאלה, שעשויה להפתיע אותך, ויתכן שאף תחשבי שאני כנראה לא מבינה אותך:

מה הרווח שלך מאי קבלת החלטות, מהתלבטות קבועה?

כדי להסביר אתן דוגמא מעולם אחר:

באה אלי מתאמנת שהסבירה לי כמה קשה לה המשקל העודף, כמה הבריאות שלה נפגעה ולאיזה מצב גרוע היא הגיעה. כששאלתי מה היא מרוויחה מהצב הזה, היא כמעט לקחה את התיק והלכה. איך יכול להיות שאני חושבת שהיא מרוויחה משהו ממצב כל כך רע??? אבל לא ויתרתי. אחרי תהליך לא פשוט היא הסכימה לומר שהיא מרוויחה המון: טעם טוב, בריחה אל מקום אהוב, ועוד הרבה דברים שהיא מרוויחה מהנושא בתחום הזוגיות שלא היו קורים אחרת (בעל שכך היא משיגה את תשומת ליבו – על הדרך השלילית) ועוד.

וחזרה אליך - שימי לב שאת מרוויחה בכל פעם שאת לא בוחרת.

לגבי "הבחירה המושלמת": באימון תתבקשי לעשות חזון שהיא המציאות המיטבית בה את רוצה להיות. לפיו תוכלי לבחון מה יהיה הכי טוב *בשבילך*! כשאת לא יודעת מה את באמת רוצה, קשה לך גם לבחור כי את לא ניתבת לעצמך דרך. כשתדעי לאן, תסלילי את המסלול ואת הכלי להגעה אל המקום הרצוי וכך יהיה לך קל יותר לבחור (לדוגמא: אם את רוצה להגיע לאילת, תבחרי את המסלול ואת הכלי: מטוס ישיר, אוטובוס עם עצירה במקום ברור כי זו חברה שאת יודעת את מסלולה, מכונית פרטית עם טיולים על הדרך, או אופניים (ואולי ברגל). תבדקי מה היתרון ומה החיסרון של כל צד, תסכימי לוותר על משהו (את מוכנה לנסוע באוטובוס כי זה יחסוך לך הרבה דלק ואפשרות לישון בזמן הנסיעה בלי לנהוג ולהיות רענית, מה שיתן לך כח לצאת ישר לקניות באילת ולא להיכנס למיטה ולבזבז זמן בשינה) ותצאי לדרך.

לענין הלימודים ספציפית – כתבי לך את סדרי העדיפויות בחייך. זה יעזור לך קצת לעשות סדר.

מקווה שנתתי לך כלים לתחילת עבודה עם עצמך, כפי שביקשת.

בהצלחה.

תודה רבה!!פטל8

השאלה שלך כל כך נכונה. כשאמצא את התשובות אליה -מה לעשות איתן?

לפעמיםאנונימי (פותח)

התשובות יבואו מתוכך ויתכן ולא תצטרכי אותי יותר

במידה וכן, אני זמינה במייל המצ"ב, בניידים ובמסרים.

טוווב, אני אשאל עוד - איני בטוחה שזה בכיוון בכלל..בת נוגה

לבני הגדול - הנ"ל בן ה4.5 - יש חבר טוב מהגן. הוא מזכיר אותו הרבה והם משחקים יחד בגן וגם בבתים מידי פעם.

יש לי תחושה, שהוא לא משפיע עליו טוב...

זו באמת רק תחושה, אחרי הכל אלו ילדים קטנים - החבר אולי מעט גדול יותר, לא משמעותי,

אבל נראה לי שאחרי שהוא מבלה איתו הוא מתנהג פחות יפה -

יכול להעליב או להתנהג בזלזול לאחיו הקטן או לחבר אחר, לדבר אלי לא יפה ולא להיענות לבקשותי.

כל זה מעבר לקצת מושגים מספרים או סרטים (שאנו לא נותנים כלל לידינו) שהם לא בדיוק לרוח הבית שלנו, ומטרידים בעיקר את בעלי .

שאלתי היא:

האם בגיל כזה יש כבר משמעות רבה לחברים?

אני ממש לא מעונינת 'לנתק' את בני מהחבר, זה דרסטי, והם הרי נפגשים כל יום ואין לי שליטה על רמת הקשר בינהם.

איך אוכל למתן את השפעתו של החבר בכל זאת?

 

תודה רבה!

 

 

בן מתוסכל-הורים מתוסכליםאמא ל-5

דבורי ערב -טוב,

 

בני בן 11.5 מאובחן כלקוי למידה עם ADD , מאז אובחן נסינו לתת מענה בביה"ס, ללא הועיל, גם שילוב ריטלין או קונצרטה לא עזר וגרם לו לכאבי בטן. הפסקנו.

כתוצאה מן המצב הוא כועס מאוד מאוד, כל שיחה פשוטה הופכת ויכוח טעון מאוד

אנחנו מאוד רוצים לעזור לו להתקדם הלאה,

 

אשמח לעזרתך

ילד עם לקוי למידה ו ADDאנונימי (פותח)

אמא ל 5 יקרה.

נראה שאת ובעלך משקיעים בילדכם מאד. הוא חשוב לכם ואתם מנסים דרכים שונות כדי לעזור לו.

אני לא אוכל לעזור בנושא הזה כיוון שאין לי התמחות בתחום לקות למידה ו\או ADD.

לצערי, אני גם לא מכירה מישהו אחר שאוכל להפנות אותך, אך יודעת שיש התמחות ספציפית בנושא. חיפוש באינטרנט בוודאי יעלה אפשרויות מתאימות.

לגבי הכותרת: ילד מתוסכל-הורים מתוסכלים

הכי פשוט זה לכתוב שאת צודקת כי זה באמת לא פשוט, אבל תזכרי שהילד מעתיק את ההתנהגות מכם. הורים שמבטאים את תסכולם באופן מסוים מלמדים במודעות או ללא מודעות את ילדם להגיב באופן דומה. נקודה למחשבה.

מאחלת לכם שתמצאו את הדרך הטובה והנכונה בשבילו ושתראו שמאמציכם נושאים פרי.

השפעת החברים ומשמעות החברים על ילדים קטניםאנונימי (פותח)

את מעלה סוגיה הורית לא פשוטה וכזו שכהורים אנו נתקלים בה לא מעט, בצורה כזו או אחרת:

האם ללכת עם התחושות שלי?

אין לזה תשובה אחת. על השאלה הזו יכולות להיות הרבה תשובות, אבל אם המקום של האינטואיציה הוא כלי חשוב אצלך – אז לכי עם זה, תוך כדי בירור אמיתי, האם יש להם בסיס.

במקרה הזה אני שומעת מדברייך שלא מדובר רק בתחושה אלא גם בעובדות: הבן שלך מתנהג פחות יפה אחרי השהות במחיצת חברו, ומושגים חדשים שאת לא רוצה בבית שלך מתחילים לחדור הביתה. זו השפעה ברורה, לטוב או לרע – זה בהתאם להסתכלותך.

ציינת שאת רוצה להקטין את השפעת החבר על הבן שלך, מה שאומר שברור לך מה את בטוח לא רוצה – שהם יהיו קרובים כל כך באופן שתיהיה על הבן שלך השפעה. האם זה עונה לך על השאלה ששאלת: "האם בגיל כזה יש השפעה רבה לחברים?"

מצד שני כתבת שאת לא רוצה לנתק ביניהם, כי זה דרסטי, כלומר: את לא רוצה לפגוע בבן שלך.

עכשיו זה המקום לברר מה ייחשב בעיניך פגיעה בבן שלך? האם ניתוק מחבר בטווח הקרוב כדי למנוע השפעות מסוימות בטווח הרחוק, או אי ניתוק מחבר בטווח הקרוב ולקיחת סיכון על השפעה לא חיובית בטווח הרחוק. התשובה שלך היא זו שתכריע מה נכון לך, כאמא, לעשות עכשיו. (וקצת ענית בשאלתך האחרונה: איך אוכל למתן את השפעתו של החבר בכל זאת?")

העובדה שאת מבינה שהצעד עשוי לפגוע בילד שלך כך או אחרת מלמדת אותי שאת חושבת שהילד שלך בהחלט נתון להשפעת חברים. הוא זקוק לחברה, הוא מושפע מחברה ויש לו רגשות שפועלים כשמשהו חיובי או שלילי קורה עם החברה שסביבו.

אז אחזיר את השאלה אליך: האם בגיל 4.5 יש משמעות רבה לחברים?

הרשי לי להמשיך בקשר ישיר לעובדה שציינת "אין לי שליטה על רמת הקשר ביניהם". אני מזכירה לך שהבן שלך בן 4.5: האמנם אין לך שליטה? ואם בגיל 4.5 את מרגישה ככה, מה יהיה כשהוא יגדל ויגיע ל 14.5?

מקווה שמתוך השאלות תגיעי להחלטה ברורה, תעמדי בה ותרגישי שעשית את הדבר הנכון.

בגלל שהם נפגשים כל בוקר בגן -בת נוגה

לזה התכוונתי ב'אין שליטה', שדווקא בגלל גילו הצעיר איני חושבת שיש ביכולתי - אם אחליט על כך - להסביר לו או להורות לו לא להתחבר יותר עם ידידו,

כי הרי זה יהווה סוג של 'עול' מאד כבד לילד כה רך, כך אני מרגישה.

פתאום לא לשחק ביחד,  לדבר איתו פחות וכו'. יותר מזה - ניתוק כזה דורש המון כוחות נפש ושליטה עצמית, שלדעתי גדולים על כתפי ילדי בן הארבע.

לכן חיפשתי דרך שבה א-נ-י עצמי אוכל להשפיע עליו יותר, למתן באמצעים עקיפים או חלופיים את השפעת החבר, שכפי שהבהרת לי יפה - היא כנראה פשוט קיימת כאן.

בכל אופן, תודה מקרב לב על התגובה המושקעת והנבונה, הארת לי בהחלט נקודות חשובות

ביקורתאנונימי (פותח)

אוקיי, אז ככה - אני בן אדם ביקורתי.. אפילו מאוד ביקורתי .. והבעיה היא שלצערי ממש לא הייתי מודעת עד כמה אני אדם ביקורתי עד שדברים מסוימים השתנו, בעיקר בהתנהגותו של בעלי.. זה פשוט השפיע עליו, הוא בן אדם כל כך טוב וכל כך חיובי שהוא פשוט היה שומע ואף פעם לא מעיר לי....   קשה להגדיר בדיוק מתי אבל בשלב מסוים בנישואים פשוט קלטתי עד כמה אני מבקרת אותו, מבקרת כל צעד שהוא עושה , כל החלטה שהוא מחליט ופתאום כאילו בבום הבנתי עד כמה זה הרסני...    אני יודעת שזה נשמע נורא אבל פשוט לא הייתי מודעת למעשי לפני כן....  ואני פשוט אוכלת את עצמי על זה ......

ועכשיו אני ככ מנסה ומנסה לעבוד על עצמי, ואמנם אני הרבה פחות ביקורתית אליו, אך לפעמימם מתוך הרגל זה פשוט יוצא לי....

 

שאלתי היא, איך אני מאמנת את עצמי ומרגילה את עצמי לא לבקר כל דבר, להוריד ממני את הביקורתיות ההורסת הזו, בעיקר כלפי בעלי וגם כלפי ביתי וילדי שיהיו בע"ה...

ביקורת = קור בביתאנונימי (פותח)

ערב טוב, צהובה.

 

כתבת שאת אדם ביקורתי ואת מתייחסת כרגע לביקורת בזוגיות.

אני מעריכה את הכנות שלך.

 

מדברייך אני מבינה שעשית דרך משמעותית בנושא. שלמדת מטעויות, ששיפרת, שהתקדמת ושאת אפילו מצליחה.

האם חוץ מלדעת את זה את מצ'פרת אותך? מוחאת לעצמך כפיים? מזכירה לעצמך שעבורך זה לא מובן מאליו? יש לי תחושה שלא. ולכן, זו ההזדמנות שלך להחליט שאת מפרגנת לעצמך משהו בכל פעם שאת מצליחה לעמוד בשינוי שלקחת על עצמך. לא צריך משהו גדול, אבל משהו שיתן לך כח. מגיע לך. זה גם יעזור לך לרצות לבקר פחות .

 

את מבקשת למצוא דרך להקטין את מספר הפעמים שאת פועלת מתוך ההרגל.

אני מציעה לך לבחור משהו שיזכיר לך מי את רוצה להיות ללא ביקורת: דמות, חפץ, דימוי... הסבירי לעצמך מדוע בחרת באותו הדבר וקני לך אותו. שימי במקום שיזכיר לך בכל פעם למה בחרת בו. לדוגמא: צמיד עדין שתענדי, שיזכיר לך שאת רוצה להיות גמישה, עגולה, בלי קצוות, בלי חודים שדוקרים, אלא מכילה, רכה...

 

את מספרת על בעל טוב, מקבל, חיובי, לא מעיר... גייסי אותו לעזרתך. בחרו סימן שהוא יעשה כדי להזכיר לך בפעמים שאת פחות מצליחה. משהו שלא יפגע בך אלא יעודד הלאה. ובנוסף, אם לא אמרת לבעלך עד כה מה את חושבת עליו  - זה הזמן J. (זה יעודד אותו לעודד אותך).

 

אל תצטערי על מה שהיה. תתחילי מעכשיו מחדש. יכולת באותה המידה לא להבין לעולם ולהמשיך לנהוג באופן שאת לא רוצה. תזכרי שהצלחת לצמוח מהטעות וזה לבד רווח נקי.

 

את ראויה להערכה על כך שאת עושה כבר עבודה עם עצמך כדי להיות אמא פחות ביקורתית גם כלפי הילדים שאי"ה יבואו.

 

בהצלחה רבה בהכנסת החום לביתך-ם.

גבולות ומשמעתאמא מסורה

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

מה הם הגבולות שלך? שלכם, כהורים?אנונימי (פותח)

אמא מסורה ויקרה,

נושא הגבולות הוא אחד מהטעונים בתחום ההורות. אני חושבת שזה ה-תחום בעידן שלנו כיום.

הנושא רחב ואין לי את היכולת להרחיב כל כך, אבל אני מציעה לך קודם כל לבחון מה הם גבולות בשבילך, איפה קווים האדומים שלך, איפה את יכולה להקל, ואיפה את יכולה "להעלים עין". כהורים אנחנו צריכים גם להרפות, לאפשר במקומות מסוימים לחרוג, אך לא במקומות שהם מבחינתנו קו אדום, ולכל הורה הקו האדום קיים במקום אחר.

אחרי שאת תדעי באופן ברור רצוי לשבת עם הגדול "לשיחה", להבהיר לו מה יקרה אם הוא לא ישמע לבקשתך בנושאים אלו ואלו (סוג העונש) ומה יקרה אם הוא כן ישמע ויציית (הפרס).

 

העניין דחיית הסיפוקים, הייתי משקפת לו את הקושי שלו, כי כמו שציינת: הוא לא יודע כמה זה "קצת זמן". בשבילו זה סוף העולם. לכן הייתי משקפת שאני מבינה שהוא ממש רוצה את האיגלו כי איגלו הוא באמת ממתק טעים, שעושה נעים בפה, וכיף לאכול אותו כי הוא קר ומאד חם בחוץ, ואת מבינה שקשה לו וכו'. כלומר: לא לתת לו תחושה של "נודניק, כמה פעמים צריך להגיד לך?"

 

לעניין שיטת אדלר - אני מאמנת לפי השיטה ולמדתי את יסודות שיטת אדלר אך אני לא מנחת הורים ולכן לא אוכל לענות על השאלות המתייחסות לשיטה בנוגע לחינוך הילדים.

אני כן יכולה לכתוב בוודאות שאין לי ספק שאדלר לא דיבר על התעלמות לצרכיו של הילד. בשום אופן לא! הפוך - למדנו עד כמה חשוב לשקף לילד, להכיל, להיות אמפטי, או כפי שכתבת: לחבק, להרגיע, אבל לא לוותר על העקרונות שלך. כמו הדוגמא שנתתי עם ענין האיגלו - להתייחס לקושי שלו אבל לא להוציא איגלו אחר רק כדי "שיהיה בשקט".

 

מקווה שעזרתי.

ביטחון בעצמיאהבה של אימא

שלום דבורי,

בזמן האחרון אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי ממש בירידה, על אף הפרגון והחום שאני מקבלת מהסביבה. ואני באמת מקבלת ב"ה.

כל פעם שקורה משהו אני מיד מאשימה את עצמי. ואם אני עושה משהו טוב, אם משהו מצליח - אני מיד ממעיטה בערך של זה.

לדוגמא - הילד המתוק שלי היה נרדם אך ורק על הידיים ואחרי עבודה קשה הצלחתי ב"ה ללמד אותו להירדם במיטה בכוחות עצמו. בעלי ממש זוקף את זה לזכותי. אבל אני ממעיטה בערך של זה ובוחרת להגדיל ולהעצים את הדברים שעשיתי לא טוב. למשל שאני לא מצליחה להרגיע אותו כשהוא בוכה וצורח, או שהבית הפוך כולו למרות שלא יצאתי ממנו כל היום.... או שלא הצלחתי לחזור בזמן ללימודים אחרי הלידה וכו'.

בכלל, נראה לי שיש לי נטייה תמיד להעצים את הדברים השליליים... למרות שאני מודה לה' על כל דבר הכי קטן.

תמיד כשאני מסתכלת על בנות אחרות, כולן נראות לי יותר חכמות, יותר שמחות, יותר שלמות עם עצמן....

לא יודעת למה זה... אבל זה ממש גומר לי את כל הכוחות, למה אני לא מצליחה אחרת?!

 

 

ועוד שאלה, נראה לי שזה דומה, אולי זה בא מאותו מקום - אני כל הזמן מפחדת מהעתיד :/

כל הזמן נראה לי שבהמשך יהיה ממש קשה, ואיך אני אתמודד... איך נסתדר, איך אני אחזיק מעמד.....

אז טוב, אני צריכה לחזק את האמונה שלי בה', אבל יש פה גם עניין של אמונה בעצמי, ואני כל כך לא מאמינה בעצמי ובכוחות שלי.. אני לא יודעת למה זה..... איך מחזקים את הביטחון העצמי???

שלום דבורי שאלה בקשר לביטחון עצמינעמה ושירה

מה גורם לביטחון עצמי נמוך אצל ילדים ואיך אמא יכולה להרים בטחון צמי של ילד כך שירגישהוא יכול מסוגל ויוכל להתמודד עם בעיות בלי שהחצאית של אמא תהיה מאחוריו..

אז נכון שצריך לפרגן אבל מה מעבר לזה אלו מעשים אפשר לעשות?

תודה רבה

זכוכית מגדלתאנונימי (פותח)

אהבה של אמא יקרה,

את כותבת על נטיה להגדיל את הדברים השליליים גם כשאת יודעת שאת מצליחה לעשות דברים נפלאים.

1. ייתכן שאת מסתובבת עם פרדיגמות (תבניות חשיבה שמתגבשות בשנות הילדות הראשונות) כמו:

"אסור להחמיא לעצמי יותר מידי", "להחמיא לעצמי זה גאוה", "אם אראה את הטוב - לא יהיה לי צורך להתקדם ולהיות טובה יותר", ועוד.

2. גדלת עם כמויות של ביקורת ואת פשוט לא יודעת אחרת.

3. את מרוויחה מהמקום של "אני לא בסדר". (התייחסתי בהרחבה לרווח ממצב שמדווח כמצב לא רצוי בתגובה תחת הכותרת "ובחרת בחיים")

 

בנושא הביטחון העצמי והביקורתיות יש אפשרות לעשות צעדים גדולים ומשמעותיים מאד בתהליך אימון, כי הוא מתמקד באופן מכוון ביכולות, בעוצמות ובעיקר בחיובי. קשה לי להרחיב יותר בנושא כי הוא מופשט מידי ובאימון אנחנו מתמקדים בתחום מסוים ואז רואים תוצאות בתחומים נוספים.

מקווה שנתתי לך עוד כמה זוויות לבחינה אישית.

בהצלחה רבה.

מה זה לא =/אהבה של אימאאחרונה

תודה בכל מקרה.. (:

סיום האירוחאנונימי (פותח)

נשים יקרות,

היה לי לעונג להיות בחברתכן.

עקב אירוע משפחתי אני נאלצת לסיים, להתלבש (אפשר עם איפור מהבוקר?) ולרוץ לאולם.

אכנס בשבוע הקרוב ואתייחס לשאר השאלות והתגובות.

במידת הצורך אני זמינה במייל, בניידים ובמסרים.

 

זכרונה שלהיות אמא בלי אף הדרכה מראש זה לא מובן מאליו.

מאחלת לכן כח ואנרגיות להיות אמהות שמחות, סבלניות וכאלה שמרגישות הגשמת ייעוד באימהוּתן.

 

לילה טוב,

דבורי.

תודה רבה לך!! תבורכי בכל טוב.בת נוגה
דבורי יקרה!יפעת1

לילה טובקורץ 

תודה על ההשקעה שלכםחופר

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

אני מסכימה איתךאנונימית בהו"ל

וגם לא רוצה לקחת לו בעלות על החיים

אני לא אמא שלו

ואני יודעת שבאופי שלי אני 'מסדרת בעיות' אבל אני ממש גם לכן לא מעירה לו הרבה על הבקרים ולא נכנסת לזה

הוא ילד גדול שיעשה בקצב שלו

ואני נשמעת אולי שכל הבית עליי אבל הוא כן עושה הרבה

פשוט זה לא ממלא אותו… הוא עושה כי הוא אוהב מאווודד את הילדים וכי בית צריך לתחזק והכל וסבבה הוא לא רוטן כל היום על זה

אבל זה לא ממלא אותו לארגן את הבית בערב לפני הקפה, הוא גבר הוא צריך סיפוקים גבריים חחחח

משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

ניסית לברר מה הנקודה שמפריעה ואם ניתן לגשר עליה?אמאשוני

גילוי נאות:

את ליל הסדר האחרון הייתי אמורה לעשות לבד בבית (עם הילדים)

ברגע האחרון ה' שלח לי עזרה משמים.

אבל מה שאני כותבת הוא לגמרי מהמקום של הפנמה של התכוננות לעשות חג לבד בלי בעל, בלי שכנים ובלי משפחה מורחבת.

חמותך לא אשמה בנסיבות החיים שלך ושאין לך מקום להתארח. זה שלך.

לה יש משהו שמקשה עליה את האירוח והיא סחבה כמה שנים עם הקושי שלה והכילה את הקושי כדי להתחשב בך שלא תהיי לבד.

הגישה של קשה לי לסלוח לה, היא גישה של "מגיע לי" שהיא לקחה לך משהו שמגיע לך בזכות ולא בחסד וזה לא נכון.

מותר לך להתאכזב, להתבאס, להיות עצובה.

אבל אסור לך לקחת את הרגשות האלה למקום שמאשים אותה.

להגיד שתתקשי לכבד אותה בגלל שהיא לא יכולה לארח, זה להאשים אותה שהיא זרקה אותך מהבית.

היא לא אשמה שנסיבות החיים שלך הובילו לכך שעד היום זה הפתרון היחיד שבה בחשבון.

אם תפנימי שהיא לא חייבת לך כלום, לא כי היא אישה רעה, אלא כי המציאות שאין לך איפה להתארח היא שלך, והחסד שהיא מארחת הוא חסד ולא הכרח,

אז מאוד יכול להיות שתצליחי לראות את הקושי שלה, וכל אחת תוכל לדייק מה קשה לה, וביחד להגיע לנוסחה מתאימה.

וגם אם האפשרות הזאת ננעלת בפנייך סופית, תכווני את הצער להתפלל שה' ישלח לך ניסים. הוא האחראי הבלעדי לדאוג לך לסידור ושמחה לחג.

לא להישאר אפאטית מול המציאות, אלא לקחת יוזמה, להתחיל לברר על חלופות יצירתיות.

אולי יש מישהי במצבך שתשמח לחלוק איתך חלק מהחג.

אולי יש שכנים שיזרום להם ארוחה אחת לארח.

למשל אני מאוד אשמח לגוון ארוחה עם עוד משפחה. יש לי ילדים שגדלו על מציאות של המון המון שבתות וחגים בלי אבא בבית, דווקא מהמקום הזה אני בטוחה שהם יכולים להוות חוסן ומשענת לילדים במצבים דומים וזה לא יהיה להם מוזר או שיפוטי.

מבחינתי לבשל ל4 ארוחות רק לנו, או להגדיל עוד ארוחה לעוד משפחה זה הכי לא ביג דיל אישיו.

גם אם כל אפשרות אחרת נשמעת לך לא ריאלית, תפתחי לקב"ה פתח כחודו של מחט, תתחילי לברר, תשתי מיץ אומץ ותשאלי אם זורם למישהו לארח לארוחה.

גם אם את מחליטה לא לארח ולא להתארח אף ארוחה, את יכולה לבחור איך לגוון את הארוחות ואיך להרים את השמחה.

אפשר חלק להזמין מקייטרינג (אפילו מנות מיוחדות רק בשבילך אם יוצא יקר מדי)

לילדים להכין שניצלים, עוף, דברים פשוטים שהם אוהבים.

אפשר לגוון עם ארוחה חלבית.

אפשר לקנות משהו מיוחד לשולחן החג שישמח אותך (אני לא מוותרת לבעלי שיזמין לי פרחים בשבתות שאני נשארת לבד בבית, זה לגמרי מחבר אותנו לשליחות ונותן הרבה כוח ומשמעות לקושי)

בע"ה תזכי לחג של שפע ורוממות רוח. ותזכי בתורך לקיים מצוות הכנסת אורחים בשפע ושמחה.

חג שמח!

חזקי ואמצי ושנה טובה ומתוקה!

שומרת הערים האבודותחזקה בעורף

יותר מתאים לפורום אמהות השלב הבא, אבל פה יותר פעיל🤪🫣

מישהי במקרה מכירה לעומק? קראה את הסדרה?

הבת שלי התחילה והיא ממש על זה. שמעתי ממישהי שהיא מרשה לבת שלה עד ספר 3 כי בהמשך הסדרה מוזכרות גם מערכות יחסים חד-מיניות, אבל זוכרת ממי שמעתי.

אשמח אם יש מישהי שיכולה להפריך או לאמת לי את המידע הזה😳

קראתידרקונית ירוקה

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

תודה על המענה!חזקה בעורף

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

הוא קליל לאורך כל הסדרהדרקונית ירוקה

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

דווקא יש לי רגישות גדולה לדברים שכתובים בAIאמהלה

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

מענייןדרקונית ירוקה

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

גם התרגום של הספרים נכתב לפני הAIאמהלהאחרונה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

קראתי, זה סדרה די ממכרת, דווקא לא זכור לי סצנותאמהלה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

תודה על המענה!חזקה בעורף

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

קראתי הכל... לצערי התמכרתי ומחכה להמשךאמהלה

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

רגע,מה? זה מעניין גם למבוגרים? חשבתי זה לנוער צעירמרגול

אני צעירה..... וכן, אני אהבתי מאדאמהלה

אמא שלי גם קוראתמתיכון ועד מעון

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא קראתי את הנל אבל ספרי נוער זה הספרים הכי נחמדיםחילזון 123

גם אני הכי אוהבתשיפור

אני לא חושבת שיש בה יחסים חד מינייםטארקו

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

ובכללי הוא מקוטלג בספריה אצלנו לז-חטארקו

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

ווי אין לי מושגאפונה

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

הרגע גיליתי שאין לי מספיק ימי חופש ואני צריכהחמדמדה

לעבןד בחול המועד

😭😭😭😭

😩😩😩😩😩😩

🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯🤯

אני גוססת

אני בוכה

לא רוצה

אין לי תקווה

אני לא ריצה

די

תצילו אותי

לא מספיק מבינה בזה, אבל אולי תיקחי ימי חופשאמא טובה---דיה!

על חשבונך?

אי אפשר לצעריחמדמדה

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

אחותך לצרה. גם לי אין ימי חופש והאמת הייתיהמקורית

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

כל חול המועד או חלק?שלומית.

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

כל הימים…חמדמדה

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

אולי תבקשי לעבוד חצי יום?פרח חדש

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

זה רעיון לפעם הבאה שאחפש…חמדמדה

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אוויי מבאס ממש😥😒😔שיפור

אמממ..כבת שבעים

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

אי אפשר להכנס למינוס?רינת 24

גיליתי את זה כי נכנסתי למיניס חחחחחמדמדה

ממש ממש מבעס😐יעל מהדרום

אפשר לנצל"ש?אפרסקה

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

אמ אני לא יודעת באיזה תחום אתחמדמדה

אני בהייטק ואם הרשצ היתה לא מאשרת כשיש לי ימים הייתי מתעקשת…

זה ימים שלי לפי חוק סליחה

בול מה שאמרתי לואפרסקה

שרציתי לקחת חופש ארוך יותר באוגוסט אבל שמרתי את הימים לנופש, ואם הייתי יודעת שלא יאשר הייתי לוקחת חופש יותר באוגוסט.

וזה לגמרי חוק. אמרתי לו שהרי גם אם אני נגיד ואדחה את זה לחודש אח"כ, הוא עדיין יגיד שאין לו אפשרות כי יש עבודה (אני עובדת יחידה). אבל הוא לא ממש אכפת לו.

בקיצור עוד לא יודעת מה ומתי להגיד לו

אני הייתי אומרת לו בבוקר שאני חולהאונמר

מה זה החוסר התחשבות הזה. אין לו שום בעיה להגיד לך שהוא לא שם עלייך ומבחינתו תתאבדי על העבודה.

וואלה לא תקין.

יש לך ימים שחשבת בזכותך לבקש חופש. לא נותן כי לא באלו?

סבבה על הבוקר של הנופש מרימה טלפון צרוד שלום אני חולה. שולחת באפליקציה לקבל אישור רופא וכל טוב.

מי שעושה לי דווקא לא ירוויח מיזה.

וכל מי שלא נעים לה לראות שלי סבבה לעשות ימי מחלה ככה שתדלג. לא צריכה שלימדו אותי אם זה סבבה או לא. מבחינתי אויר לנשימה הוא לגמרי ימי מחלה.

אני גם…חמדמדה

אני שוקלת לעשות את זהאפרסקה

ברצינות.

אני מבינה שיש עבודה, אבל אם אתה לא מתחשב פשוט לא תהיה עובדת שתעשה את העבודה 🤷‍♀️

אם אני זוכרת נכון המעסיק שלך בעייתיהמקורית

יש מצב שגמני הייתי מוציאה מחלה במצב כזה

ואגב - כן ! לתעד כל דבר! עד שתמצאי משו אחר נורמלי בעז"ה

זוכרת נכוןאפרסקה

יש מקום שאני מתראיינת אליו וגם שם יש חסרונות קלים לא הכל מושלם אבל האנשים נראים ונשמעים חביבים אז אני ממש ממש מקווה להתקבל. תתפללו עליי 🙏

גם אם זה שלך יש ךמעסיק זכות לסרבהמקורית

יותר מזה הוא יכול להודיע לך שבועיים מראש על חופשה בת שבוע מימי החופש שלך

וגם להחליט מראש באיזה ימים תצאי לחופש אם נהוג שיש חופשה מרוכזת

אני יודעתאפרסקהאחרונה

זה מעצבן אבל. אבל בסדר ה' גדול מי יודע מה יהיה איתנו בעוד חודש, העיקר להיות רגועים החיים יפים והעבודה לא שווה את הלחץ והעצבים

לי פעם הבוס לא אישר חופש בפוריםדיאן ד.

הוצאתי לו ולמנהלת המקבילה מייל רשמי שאני מבקשת את החופש

שאני מצידי עושה את מירב המאמצים לעמוד ביעדים ולהספיק את כל העבודה בדד ליינים לחוצים

ואני מצפה שהם יבואו לקראתי בזמנים שחשוב לי.

אז הם אמרו לי שהם מסכימים לחופש בתנאי שאני עושה להם תכנית עבודה מדויקת על הדקות איך אני מספיקה את כל המשימות לפני החופש.

בתגובה, יום לפני פורים התפטרתי ולקחתי חופש...

גדולאפרסקה

לצערי אין לי מנהלת מקבילה, ולבוס שלי אין בוס, ומשאבי אנוש ממש לא בצד של העובדים.

ואני כבר היום מכינה לו לוז"ים ברמת הדקות שזה מחרפן 🤦‍♀️

בכל מקרה אני כבר מחפשת מקום אחר, מקווה להגיע לנופש הזה עם מכתב התפטרות ביד ומקום חדש באופק. ואם לא, נראה, או שאתפטר באמת או שאמצא איזה תירוץ/ פשרה לא יודעת

מלחיצים לפני ראש השנהאובדת חצות

שאולי תהיה מתקפה

ובלי קשר

צה"ל נערך באילת ובערבה

יש תרגילים בגבולות מצריים וירדן

ואומרים שזה כמו לפני 3 שנים שאין שופר כי ראש השנה יוצא בשבת

במקום להתעסק בחג ובקדושה

אני חוששת מתרחישים שחס וחלילה לא יקרו

היו מלא שנים שלא תקעו בשופר בשבת ראש השנהשיפור

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

מי אומר מה?שלומית.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

לגבי השופר -לפניו ברננה!

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

כמה 'זאב זאב' בשנים האחרונות. חיים את חיינו עדאורוש3אחרונה

שיוכח אחרת

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקו

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

אני לא מספיק מכירהשלומית.

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

הגודל לדעתיאחת כמוני

יש כמה הבדלים עיקריים-שימושית
  1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

  2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

  3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

התקן לא הורמונלי ג'נפיקסאחת כמוני

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

טוב מעדכנת שהייתי אצלהאנונימית בהו"ל

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

אוי איזה באסהקנקן שבור

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

מה יכול לגרום לדימום?אנונימית בהו"ל

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

אם את לא מניקה סיכוי גבוה שזה מחזורפרח חדש

לא מניקה, גם חושבת ככהאנונימית בהו"ל

אם זה מחזור, תקווי שהשאריות יצאו בוקנקן שבוראחרונה

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

השאריות שיליהקנקן שבור

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

הילדים שלי קצת קטנים בשביל משחקי מילים כאלה,כי לעולם חסדו

אבל אחשוב על עוד אופציות דומות

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

מרגישה שאני בעומס בלתי נגמרכי לעולם חסדו

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

תודה! מרגישה שהבנת אותי כי לעולם חסדו

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוני

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

נהנתי מאוד לקרוא אותך, תודה.שימושית

הסיפור האחרון הוא וואו. אלופה!

בהתחלה קראתי מגנטים במקום מנג'טים😅שיפור

חשבתי שהכנת קערת סדר ממגנטים😂

גם אני 😂😂😂שימושית

אמרתי לבעלי שזה סימן שאני טובעת בים של מגנטים 👻

אה היא לא כתבה מגנטים? גם אני הייתי בטוחה🤣אנונימית שאלהאחרונה

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

שמחה לשמועשימושית

בע"ה הוא ואת תהיו מרוצים מעכשיו והלאה

אולי יעניין אותך