פורום הריון ולידה (עמוד 538)

לפעמים גפ הלחץ עצמו גורם למחזור לאחר

תחכי עוד כמה ימים, תנסי לשחרר לחץ כמה שאפשר

נגיד ועוברים שבועיים שלוש והמחזור לא מגיע… וגם יש כאבי בטן… ללכת להבדק? או פשוט לחכות עד שיגיע המחזור הבא?

ומה התחזית הכי גרועה שיכולה לקרות?

אחרי שבוע הלכתי לבדיקת דם והתוצאה היתה ממש גבולית של בטא. בסוף באולטסאונד הראשון הורידו את גיל ההריון ב10 ימים. ואמרו שכנראה היה ביוץ מאוחר.

היום היא בת 8

הפרשות רטובות מתחילות 4-5 ימים לפני הביוץ.

ההפרשות המאוד רטובות, ונמתחות בקלות בין האצבעות, ביומיים לפני הביוץ.  

@יעל מהדרום 

@טארקו 

@חצילוש 

@בארץ אהבתי 

לק"י

או עם וותק מסויים.

מי שחדשה, לרוב היא גם אנונימית גם ככה.

כי לפעמים המחזור מאחר בלי סיבה..

לפעמים יש ביוץ מאוחר

אבל את יכולה לעשות גם שבוע לפני איחור, השאלה אם תראי תוצאה ומה תהיה התוצאה (אם גבולית, זה יחייב לעשות עוד אחת)

בקיצור, ההמלצה הרפואית הרשמית זה לחכות הרבה זמן כדי שתהיה תשובה ודאית

אבל את לגמרי יכולה לעשות גם קודם 

כדי להיכנס להיריון את צריכה מחזור

(לא וסת... מחזור)

וכרגע את תקועה על השלב שבין הביוץ לוסת

כדי שיהיה ביוץ נוסף= סיכוי להיכנס להריון

את צריכה להםסיק את הפרמוט נור

ואז תגיע הוסת

ואז הביוץ

וחוזר חלילה

אבל כמו שאמרו צריך ביוץ בשביל הריון ואת זה את סוג של מונעת

אומרת בסוגריים שאני נכנסתי להריון עם פרימולט נור..כי הוא לא אמצעי מניעה

יש לו מלא תופעות לוואי

והוא אלוף בלשגע מחזורים ולשבש אותם.

בשיבוש הגוף?

מצד שני למה לי לקבל מחזור................

הקב"ה כבר אמר לחוה- "בעצב תלדי בנים"

מה לעשות שבשביל להכנס להריון צריך לקבל מחזור???

זה החיים

מעצבן, מבאס, לא נעים

אבל זה ההתחלה של יצירת חיים חדשים.

אז בהחלט "שווה" לקבל מחזור

אבל בטווח הקצר יש לזה תופעות לוואי

וגם יכול להשפיע על הווסת והביוץ הבא

אבל זה לא מסוכן או משהו כזה

הבטן כתוצאה מהתפתחות של העובר

לי יש המון הפרשות מתחילת ההריון...

באמת לפעמים אני ממש מרגישה שזה יוצא...

אבל עכשיו יש לי את זה יחסית הרבה...

לא נבהלתי כי הבנתי שזה קשור להריון...

על כל שלביו ונחשב תקין ונורמלי לפי מה שידוע לי

כמובן 'בשלב מתקדם יותר צריך רק לשים לב שזה לא ירידת מים

ושתן יש לו ריח לרוב

כמו שתארת ובשלב זה

לא סיבה לדאגה

הרופאה אמרה שאם זה לא כואב מאוד אלא יותר מציק אז זה בסדר, בכל זאת הגוף עובר שינוי.

אבל בכל זאת אני אישית כן התייעתי לא פעם עם הרופא. קרה שבדקו לי תרבית שתן (בעקבות התלונה) ויצא חיובי בלי שבכלל היו לי תסמינים.

*לא לוקחת אחריות רפואית. רק משתפת..

לעמוד נורמאלי, לא יכולה לעלות מדרגות,

שכיבה אני בסדר

ישיבה תלוי מתי

נעמדת- מפולת על המוח שלי!

שבוע שעבר הייתי בעבודה רק יום וחצי, היום שוב נשארתי בבית

מה יהיה??

התייעצת עם רופא?

אני מכירה שעל כאבי ראש חריגים מומלץ לבדוק

אמרתי שבטח אין מה לבדוק כי החשש מכאבי ראש זה רעלת ורעלת אין בשבוע 12

אופ מעצבן 

את ההנחייה הזו גם בלי קשר להריון

הייתי פונה לרופא משפחה, לא לרופאת נשים.

אכן רופאת משפחה

יואו די אין לי זמן או כוח לזה…

ומחר מה?? שוב יום מחלה??? בסוף הם ייגמרו לי

אופ אופ אופ

אני תריכה כבר להרגיש טוב יאללה

כבר תיכף גומרת ברוך ה׳ שליש ראשון

רוצה כבר להיות חזקה זה קשה לי להיות ככה…

מקווה שהיא תהיה זמינה היום/ מחר

ברוך ה׳ קמתי יותר טוב היום מקווה שימשיך ככה

רופאת נשים או משפחה עדיף?

זה מההתרחבות של הרחם נראה לי

יכולים להיות ימים נקיים לגמרי ופתאום דימום חזק

לא מחליפה רופא אבל לפי מה שידוע לי כמות של מחזור זה תקין

תקין

אצלי בדרכ יש דימום סביר אחרי הלידה שבוע של נקי/הכתמות ואז דימום מוגבר של ווסת ומסתיים למצב הטהרות

אם יש ריח לא תקין/דימום ממש מוגבר  שצריך להחליף פד מלא בפחות משעה צריך להיבדק

עד עכשיו כאב רק בבית חולים מיד אחרי הלידה ובהנקות, מאתמול כאבי מחזור כמו מחזור.. לא לבדוק?

דימום רציני זה פג מלא בשעה? לא פחות?

הדימום ממש לא כבד ברוך ה׳ רק שממש לא אופייני במיוחד אחרי שכבר חשבתי שאני אחרי הדימום 

דיי הגיוני כן

אבל כאבים ממש חזקים אז לא תקין- צריך להיבדק.

לגבי כמות הדימום זה מה שזכור לי בהסבר בביח' (ילדתי לפני שלושה חודשים) אם את ממש לא בטוחה אז יש אפשרות להתייעץ עם האחות במחלקת יולדות או במוקד אחיות הריון ולידה של הקופח.

הדימום לא קבוע במשך 6 שבועות יש ימים שהוא נחלש עד נעלם ואז חוזר שוב

1 אני לא עם התקן..

2 נכנסת לטבול. בודקת לפני כן שאין חציצה על הגוף וזהו טובלת, יוצאת מתארגנת וחוזרת הביתה...

3 חחח תלוי נראלי אם זה הבגד הראשון שאני מודדת או השמיני... כי אני משתדלת להחזיר אבל אז נגמר לי הכוח...

בדרך כלל לא משאירה בתא. או שאני מחזירה למקום או שאני מוציאה ושמה לעובדות מחוץ לתא.

1. כשהיה לי התקן סבלתי מזה תקופות. גרם לי לפטריות וגרד לא נעים.

ראיתי שתזונה משפיעה על זה. להוריד סוכר שומרים.

2. רק עושה עיון, מסרקת שוב את השיער וטובלת

3. תלוי, לרוב לא תולה. זה מסרבל אותי

יש חנויות גם שהכל צפוף וחנוק ורק באלי ללכת משם כמה שיותר מהר

אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי ולא נתקלתי בהרבה הפרשות. הבנתי שמה שיוצר את ההרבה הפרשות זה דוקא הפד/ תחתונית, לא זוכרת את ההסבר , תנסי לחפש בגוגל.

כשאנינבאה לטבילה לפעמים עושה שטיפה קלה, במיוחד אם הזעתי בדרך, אם זה בשבת, פשוט טובלת.

לגבי חנויות בגדים, לפעמים תולה ,לפעמים משאירה בתא

1. לא חושבת שזה בגלל ההתקן. אני הייתי עם התקן ולא הייתה לי תופעה כזו.

כן באזור הביוץ היו הרבה הפרשות, אבל זה טבעי ונורמלי.

בעקרון כל עוד את עם פד/מגן תחתון זה רק מגרה את הגוף לייצר עוד הפרשות.

ההמלצה היא להמנע לחלוטין ממגן תחתון וכד'. ואם אין ברירה אז לשים מ100% כותנה/רב פעמי/יש תחבושות טבעיות עם יונים שליליים לא זוכרת את שמם.

2. יש עניין להתקלח שוב ולעשות עיון. מלבד שבת כמובן שאז לא עושים ורק מוסיפים טבילה כדי להרטיב את הגוף.

לא יודעת אם זה הלכה מפורשת/מנהג/פסיקה. כן יודעת שבקורונה לא היו מתקלחים קודם. אז אולי זה לא חובה.

3. תמיד תמיד מחזירה. גם אם ממש אין לי כח וסבלנות. ומשתדלת לקפל/לתלות יפה כמו שהיה.

האמת שעד היום השתמשתי בגלולות ורק אחרי הלידה האחרונה שמתי התקן.

לא חושבת שזו הסיבה... זה יותר הפרשות ממה שהיה לי בהריון, שאז ידוע שיש יחסית הרבה.

קיבלתי את ההמלצות פה לנסות להיגמל מהפדים. אתמול הייתי בלי וננסה גם היום ומחר. נקווה שיעזור אפילו בקצת. 

אמא שלי מוכרת בחנות בגדים ואני רואה איך בנות ונשים זורקות את הבגדים שמדדו ומשאירות ככה על הרצפה.. ) במיוחד בזמנים לחוצים ועמוסים כמו ערב חג וכו)

א. זה גזל כלפי בעלת העסק, הבגד יכול להתלכלך או כל פגע אחר ואז אא למכור את השמלה...

ב. תרחמי על המוכרת ושאר העובדות. לפעמים זו אשה שיכולה להיות בגיל של אמא שלכם.. לאמא שלך היית נותנת ככה להתכופף בלי סוף ולהרים בגדים מהרצפה???

הגב, הכתפיים, הידיים...

בשבילך זה שמלה אחת או שתיים שמדדת, בשבילה זה לפעמים עשרות!! שמלות....

סתם לתשומת לב.. כי לי כואב הלב מהזווית האחרת שנחשפתי אליה 

ומניחה שאני לא היחידה,

שבאמת בחנויות כאלה אני ממש מקפידה להחזיר למקום

אבל חנויות בקניון שגם ככה העובדות ערביות צעירות

אז רק אם יש לי כוח- ואם אין, יש להם מקום שמניחים בערימה והן מסדרות זה התפקיד שלהן...

המדריכת כלות שלי לימדה אותי בזמנו שצריך לעשות שטיפה לפני שנכנסים, מסיבות של הגיינה. וגם מבחינה הלכתית יש בזה היגיון בעיני- כי גם אם באתי מוכנה יש סיכוי להתלכלך קצת בדרך, במינימום צריך לרחוץ את הרגליים.

לגבי 3- מחזירה למקום, מרחמת על המוכרות..

1. היה לי התקן לא הורמונלי בעבר וממש לא זוכרת תופעה כזו

2. נכנסת וטובלת. בגלל זה עושה 3 טבילות. הראשונה היא כמו שטיפה ואז מברכת וטובלת שוב.

3. משתדלת להוציא החוצה ולא להשאיר לתא. אבל לא מסדרת חזרה במקום.

2. היום זה כבר לא קורה לי (כדי לא להפריע לשגרת הערב של הילדים עברתי להתכונן במקווה), אבל בעיקרון מקלחת זריזה, סירוק, עיון וטבילה. אא"כ ליל שבת שאז בלי מקלחת, סירוק עדין באצבעות בלבד ועיון.

3. מחזירה בדיוק למקום.

בעיקר בקטע של הייגנה ולא ברמה ההלכתית. הלכתית מספיק בעקרון עיון אם ממש נסעת נסיעה קצרה ישר מהבית למקווה או הליכה קצרה. אם הלכת בדרך שאולי התלכלכת, או שעבר זמן אז כן צריך לשטוף כ

גם. בסוף גם בגדים יכולים להשאיר סיבים. אני אישית כן נשטפת זריז בלי סבון, רק שטיפה מהירה. אבל הלכתית אפשר גם רק לעיין וישר לטבול. 

אני ממש דוסית ולא שמעתי על זה...

כן אני שוטפת רגליים כי הם בנעליים וכו' אבל פשוט עושה עיון ומסרקת את השיער שעדיין רטוב ומסורק

גם מכמה דקות

וגם לעיין

אבל השטיפה-הטבילה הראשונה שלפני הברכה היא סוג שטיפה

ככה אני יודעת

אבל מן הסתם מנהגים שונים

לא..

2- רק עיון

3- משתדלת מאוד להחזיר למקום, לכל הפחות מוציאה מהתא. בחיים לא משאירה בפנים.

1-  היו לי הרבה הפרשות.

2- לטבול וזהו. אם הולכת לשרותים שוטפת

3- תלוי כמה אני בנחת או ממהרת

אבל עצם התחבושות גורמות להפרשות. במיוחד אם את אומרת ששמה תחבושת מניחה שזה יגרום לרמה יותר קיצונית מתחתונית.

תנסי להעביר את הגוף גמילה מתחבושות ובהמשך מתחתוניות

2- ישר לטבול

1. בלי התקן

2. לרוב טובלת בשבת אז לא אבל אם ביום חול אז שטיפה ממש קצרה..

3. לרוב מחזירה

2. ביום חול, עושה שטיפה קצרה (בלי סבון, סתם שוטפת חצי דקה במים וזהו) סירוק ועיון..

בשבת, עושה טבילה נוספת לפני הטבילה הראשונה (כמובן אחרי סירוק עם היד ועיון)

3. לרוב מחזירה למקום

אמרו לי פעם שגם מקובל להשאיר בתא מדידה, אבל לא מרגיש לי נוח

בשבילי זה דקה להחזיר למקום, למוכרות שיצטרכו להחזיר את של כולם, יקח הרבה יותר זמן..

אני יודעת שהלכתית אם מתארגנים בבית צריך לעשות מקלחת בלי סבון רק מים בשביל השיער...

וכמובן עיון...

3. ברוב החנויות יש מקום שאפשר להביא אליו את מה שמדדת ואת לא קונה ואז העובדות מסדרות. אם זה המון בגדים אז אני כן מחזירה חלק למקום אבל תכלס תלוי כמה יש לי זמן.

בנוסף, יש חנויות שהמוכרות מעדיפות שלא את תחזירי אלא הן כי יש להן סדר מסוים.

1. כןןן זה מעצבן ממש

2. האמת שאני תמיד לחוצה אז גם אם התארגנתי בבית לוקח לי הרבה מן לבדוק שבטוח הכל נקי ואין לכלוכים... תמיד לא נעים לי מהבלניות אבל למזלי יש עוד נשים שטובלות בינתיים...

3. משתדלת לתלות בחזרה לקולב ולהחזיר למקום... כאילו למקום של הבגדים שהמוכרת מסדרת, לרוב לא רוצים שיחזירו למקום ממש 

2. עושה שוב עיון ואז טובלת.

3. זה תלוי חנות. יש חנויות שהכל בלאגן ולרוב יש להם עמדות לשים בגדים כאלה. יש חנויות מסודרות שקל להחזיר אז אני מחזירה. ולפעמים מביאה את זה לקופה כשמשלמת, ואומרת את זה אני לוקחת ואת זה לא. בחיים לא זורקת על הרצפה. תמיד תלוי או מונח במקום גבוה או מיועד. 

אצלינו קופאית בסופר מרוויחה ככה..

לא משכורת שהייתי מסכימה לה

זה עבודה ששואבת את כל היום, וזה לא משנה כמה שעות אתה מגדיר להם שאתה נמצא.

הם דיברו איתו בהתחלה על 40 שח לשעה...

זה משכורת שאפשר לקבל בעבודות אחרות עם אפס כאב ראש...

אם הציפיות לא יתאימו לכם תסרבו ותמשיכו לחפש..

גם אם עושים טעות בראיון אחד אפשר ללמוד להבא בע"ה ובסופו של דבר מזונותיו של אדם קצובים

להגיד לו לא ללכת לעבודה הזו.

שאני מחליטה ומנהלת.

שקלים זה יותר מ0.

אני כותבת לך את זה מהצד השני.

לי יותר קשה לדרוש, לבעלי זה מובן מאליו.

ולצד זה שאני שמחה לקבל ממנו עצות, הכי חשוב לי זה שהוא יקבל אותי כמו שאני, וגם אם יש לו מה להגיד בנושא, יגיד את זה לא בצורה ביקורתית אלא כהבעת דעה.

חשוב לי להרגיש הערכה גם אם אני לא מתנהלת כמו שהוא חושב שנכון.

וחשוב לי שתהיה הערכה לשכר הנמוך שאני מרוויחה, גם אם הוא היה עושה את אותה העבודה הוא היה מרוויח יותר.

בסוף אלפי שקלים נוספים של הכנסה זה משמעותי, גם אם זה נמוך בעינייך.

ואין דבר יותר מכבה מלשמוע מבן הזוג שלך, שלמרות שאתה מנסה, אתה עדיין לא מרוויח מספיק, או שאתה מאכזב באופן ההתנהלות שלך.

להיות חסר ביטחון זה לא כיף, מי שחווה את זה הכי הרבה זה מי שיש לו את חוסר הביטחון, ולזה מתלווה גם האשמה על זה שזה משפיע על מי שסביבי, אז הדבר הכי טוב שבעיניי אפשר לעשות, זה להבין את המקום שלו, להביע את דעתך בצורה שמכבדת ומבינה אותו, ולקבל את ההחלטות שלו בענייו, גם אם בעינייך הם לא נכונות

למשל טבלאות שכר למקצוע הזה לפי מקום מגורים או וותק את תת-תחום...

מקום המגורים זה המשתנה הכי עיקרי, סליחה אם מבאסת

לא יתאים *לכם* תשבו תעשו תיאום ציפיות מאיזה סכום הוא כן לוקח תעבודה

בסופו של דבר עבודה של בנזוג משפיעה גפ עליך ולכן ההחלטה משותפת והדדית

הביקורתיות כלפיו?

זה ניסיון לא פשוט מבחינתו

במקום להטיף תחזקי לו את הביטחון תמקדי אותו לטפל בזה קודם אפילו אימון אישי ממוקד

לפי מה שאת מתארת זה דפוס התנהגותי

הוא שמח מאוד שאני עוזרת לו.

אבל לי זה עושה רע.

במיוחד שעם כל העזרה זה עדיין רחוק מלהתקרב להיות מה שצריך...

אבל בסוף נרגעתי קצת

לכן כדאי לדעתי לאפשר לו בחירה ככה שבסוף תהיה ביניכם סוג של פשרה. ובשביל זה כדאי לשלוח לו קישורים או כל אמצעי אחר שייתן לו יותר מידע

חח אמת כל דבר שקשור לכסף יכול להוציא אותנו מדעתנו

מובן התחושה של 'תתבגר' ותתגבר כמה פעמים אני "יושיע" אותך ממי שאתה...

אבל באמת לפי מה שאת מתארת זה דפוס התנהגות שלו כלפיי כסף וייתכן שזה משהו הרבה יותר רחב שאת לא מסכימה איתו כי גדלת בתפיסת עולם אחרת לגבי כסף ועבודה, ולדרוש מה שמגיע לך בלי להתבייש.

בעיקרון לא תוכלי לשנות אותו אם זה לא בא ממנו וגם זה מעייף אותך לקבל אותו ככה איכשהו.

אז קודם תזכרי שלא התחתנת כדי לשנות אותו והעזרה שאת יכולה להציע לו זה לטפל בזה ולא לסדר לו את העניינים בכל פעם שקורה כזה דבר כי את רק מקבעת את ההרגל שמישהו אחר עוזר לו והוא לא מפעיל את עצמו והגיוני שטוב לו להיות ככה..

באמת ערב קשה. קשה מנשוא

יודעת לספר רק מניסיון.

הבן שלי היה האחרון בקבוצה עם טיטול, וזה לא הפריע לו.

המטפלת טענה שהוא האחרון, ושהיא אף פעם לא מסיימת שנה עם טיטולים, ושזה יחסוך גם לי כי יש לי 3 עם טיטול אז עדיף לי פחות אחד וכו' וכו'.

אני לא ויתרתי והודעתי לה שאין לי בעיה שישאר עם טיטול ואני לא בלחץ לגמול אותו כשהוא מתנגד.

עשינו כמוכם, כשרצה נתנו לו לשבת בשירותים וגם תחתונים. וכשלא רצה החזרנו מיד.

בפסח היה חופש מהגן היה כמה ימים עם תחתונים בבית ואז כשחזרנו למעון ביקש להחזיר טיטול והחזרתי לו.

היא נגמל רק באוגוסט *אחרי* שנגמר המעון. (וכמה ימים לפני שחגג יום הולדת 3)

ולא היה אפילו פיספוס אחד, לא לילה ולא יום.

אז אין לי שיטה מנצחת.

ועכשיו מתמודדת עם בן שנתיים וחצי שלא רוצה להיגמל.

אני לא לוחצת.

חשוב לי מאוד שלא יעלה לגן עירייה עם טיטול אבל מבחינתי יש עוד זמן עד הגן אז מדברים על זה מידי פעם אבל לא לוחצת ונחכה לקיץ.

אני במקומך כנראה הייתי משחררת וגם מרימה את התחתונים לכמה זמן עד שיירגע מהסיפור.

אבל כאמור, אין לי יותר מידי ניסיון וידע אז חכי למנוסות ממני

ומוסיפה שלדעתי הבן שלי פחות הרגיש בנוח עם המטפלת אז ברגע שהיא יצאה מהתמונה הוא נגמל.

כל עוד הוא ידע שיצטרך לדבר איתה ולבקש ממנה עזרה הוא נמנע מלהיגמל.

זאת רק השערה שלי.

אבל לתת לו טווח זמן מוגדר: "עכשיו אתה עדיין עם טיטול וזה בסדר, אבל בשבועות בע"ה אתה כבר תהיה בלי טיטול ותלבש רק תחתונים ותעשה בסיר. אבל עכשיו אתה עדיין עם טיטול." ולחזור על זה שוב ושוב, כמו מנטרה, ולבקש מהמטפלת לשתף פעולה.

זה מניסיון עם ילדה דומה למה שאת מתארת - חכמה מאוד ורגישה וחששנית מאוד. ב"ה השיטה הזו עבדה איתה מצוין, אחרי כשלונות בהתחלה.

בהצלחה!

קראתי שיש ילדים שזה מלחיץ אותם שהם מרגישים שמשהו יוצא מתוכם ובטיטול לא מרגישים. יכול להיות שזה מה שגרם לו להירתע ולרצות לחזור לטיטול.

לא התמודדתי עם הקושי הספציפי הזה, אבל אולי יכול לעזור להסביר לו מה זה היציאות, שאנחנו אוכלים ושותים ואז האוכל עובר לבטן ונותן כוח לגוף ומה שהגוף לא צריך יוצא, המים שלא צריך יוצאים בקטנים/פיפי והאוכל שלא צריך יוצא כמו גוש בגדולים/ קקי בחור מאחורה.

אפשר לדבר על מה שהיה- אתה ישבתי על הסיר והגדולים יצאו בתוך הסיר. זאת פעם ראשונה שעשית בתוך הסיר, לפעמים שעושים משהו פעם ראשונה זה קצת מוזר או מבהיל, יכול להיות שזה היה לך מבהיל? ואז אמרנו לך כל הכבוד, כי אתה ילד גדול ועשית בסיר.

ואולי לנסות לתרגל את הקטע הספציפי הזה- להכין אותו לזה שפעם הבאה שהוא צריך לעשות אפשר לעשות בסיר, גם כשיש טיטול, ואז פעם הבאה שתזהו שהוא באמצע לעשות בטיטול אז לעודד אותו להמשיך בסיר בלי טיטול, או אולי לשבת על הסיר עם הטיטול תוך כדי שעושה בתור צעד ביניים.

כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה...

מקווה לכתוב עוד מאוחר יותר

גם הבן שלי בגיל דומה וגם הוא לאחרונה עם פחדים חדשים וגם הוא התחיל לקנא באח התינוק שלו, וגם אני רציתי לגמול אותו בחופש שעבר לפני הלידה ובסוף גמלתי עכשיו... בקיצור ממש דומה

וגם הבן שלי יכול להגיד דברים מתוקים כאלה כמו "ה' מרשה לי רק טיטול" (הוא לא אמר את זה אבל מאוד מזכיר בסגנון)

אז מתוך ההזדהות העמוקה הזו אני יכולה לעודד אותך שהוא נגמל בסוף! עכשיו הוא בן שנתיים ועשר והוא גמול.

והאמת שכתבו לך פה על המטפלת, אז אני גם ראיתי את זה, הוא מאוד אוהב את המטפלת שלו אבל הוא לא אומר לה שהוא צריך שירותים, בבית אני לא מזכירה לו בכלל, הכל באחריותו, ובגן אם היא לא לוקחת אותו באופן יזום אז הוא מפספס, אז זאת יכולה להיות נקודה שכדאי לשים לב אליה.

ואם בא לך את יכולה לדפדף בכרטיס האישי שלי, החל מסיפורי הגמילה בקיץ שעבר וכלה בגמילה הסופית באביב הזה.

בהצלחה רבה! ואת אמא מהממת!

לוקחת את כל מה שכתבתן.

הרבה דברים כבר יישמנו בעבר, חלק ננסה לדייק יותר.

מרגישה יותר רגועה עכשיו.

דיברתי איתו היום ברוגע ובסבלנות על מה שהיה, הסברתי שוב על כל המערכת, 

וסיכמנו שבינתיים הוא עם טיטול וכשירצה תחתונים מעצמו הוא יגיד לי.

אני נותנת לזה עוד חודש. נראה מה יקרה אז. (קשה לי אפילו להיזכר בבכי הנואש שלו כשהוא מתחנן שנביא לו טיטול...)

ניסינו לגמול בגיל שנתיים ו5 והוא כל כך נבהל שהוא לא רצה לעשות כלום כלום, לא שתן ולא יציאות. כמובן שהחזרנו טיטול, אבל הוא עדיין הוא בכה מכאבים ולא רצה לעשות איזה יום וחצי עד שהצלחנו לשחרר אותו.

עצרנו ולא דיברנו על זה כמה חודשים טובים.

כמה שבועות לפני שרציתי להתחיל שוב שאלתי אותו אם הוא רוצה, וקבענו נקודת זמן שאחריה נתחיל שוב ופימפמנו לו הרבה.

ב"ה בפעם השניה הלך חלק. בהתחלה באמת היה לו קושי עם יציאות שצלחנו בעזרת הרבה הסחות דעת, בלונים ופרסים, אבל די מהר זה הסתדר.

אני עדיין בהריון

שבוע 40 

כל דבר בעיתו ובזמנו

ואיזה כיף שמצאת את הטבעות!

לגבי ללכת להיבדק- אני אישית כן הייתי הולכת בשביל הרוגע הנפשי

זה מסובך לך ללכת? 

רק כתוב אם יש נוגדנים או לא (קומבס).

אולי @בארץ אהבתי תדע לענות...

כשיש נוגדנים (שזה מצב שלא אמור לקרות למי שמקבלת זריקת אנטי די), אז בודקים גם מה הרמה שלהם בדם ואז כתוב גם מספר (ולמרות שזה כתוב בתור שבר, ככה שהינה יותר גבוהה זו תוצאה יותר גבוהה. זה קשור לאופן הבדיקה).

לי באופן לא ברור יש נוגדנים (למרות שאף אחד לא ידע להסביר ממה הם נוצרו, כי עקרוניים לא היתה לי שום חשיפה למשהו שעורר היווצרות של נוגדנים).

אבל אצלי הכי גבוה שהגעתי אליו היה 1:16, אז אני לא יודעת עד כמה זה דחוף להגיע לרופא מוקדם יותר.

נשמע לי שעוד חודש וחצי זה כן הגיוני לחכות, אבל אני לא מרגישה מוסמכת בשביל לענות.

הבעיה היא שזה מצב יחסית נדיר היום, אז קשה להתייעץ עם גורמים רפואיים כי לא כולם מכירים יודעים איך להתנהל עם זה.

אין מזכירות למרפאה להעביר שאלה?

מייל? משהו? 

לק"י

אני ילדתי את כולם מ-40+5 והלאה.

וב"ה שאין סתם צירים. לא עדיף שיהיו צירים רק לקראת הלידה ממש?

ככה זה, כל לידה משהו אחר..

צריך סבלנות

2 לידות ראשונות ילדתי ב38

לידה 3 הגעתי למשוער

שמחתי לעזור🤭

באותו לילה ילדתי. ב"ה לקב"ה יש תוכניות משלו. ולידה יכולה להתפתח מ0 לצירים.

גם אצלי שהיו לי מלא צירים מוקדמים בהריונות אחרים. ופתאום בהריון הזה לא. וחששתי ממש איך תתפתח הלידה.

בסוף הלכתי לישון לילה אחד בסבבה. ולמחרת בבוקר הייתי עם תינוק...

פשוט אני יותר שמה לב לדברים מסוג הזה,מטבע הדברים...

אם סתם גילו לי בשקט אז פחות ירגיש לי בנח

למה הוא צריך לשמוע על זה?

אם זה חשוב לחבר שלו אז שהחבר יספר לו.

אני לא הייתי רוצה שחברה שלי תספר לבעלה סתם ככה עדכון עלי שאני בהריון.

לא יודעת.

מרגיש לי לא קשור (כמו אגב כל עדכון עלי לבעלה).

אם יש משהו רלוונטי נגיד

X צריכה עזרה בלהוציא את הילדים מהגן, אכפת לך להוציא לה? זה ממש יעזור, היא בהריון והעליה קשוחה לה..

אז סבבה

אבל סתם ככה לעדכון?

אם זה חשוב לבעל של החברה שיתכבד ויספר...

וואלה האמת אני מספרת

ובעלי מספר לי

כחלק מה ''רכילות'' היומית (אם כי עד לרגע זה לא חשבתי שזו רכילות, או שכן - לא יודעת. התייחסתי לזה בתור עובדה עניינית שיהיה נחמד שיידע)

אני חושבת שהשיתוף התחיל והתחדד לנו בשנות ההמתנה

בהן להגיע לאירוע ולהתקל בחברה הריונית היה לי ממש ממש קשה ומאתגר לכן הכין אותי מראש

..

כיום פשוט התרגלנו למנהג הזה וככה הוא נשאר..

לא תמיד חברים משתפים

אבל נגיד אם אמהות יושבות בשיירה מול הבית כנסת, ממש מול הכניסה

הוא לא מתעמק בכל אחת אבל אם זה בולט לעין אז כן, משתף..

(חושבת על זה עכשיו שזה בטח נשמע ממש מוזר שגבר רואה על אישה שהיא בהריון, מאין אמממ לא צנוע שמסתכל - אבל יש פעמים שזה ממש בולט והיא עוברת לו מול הפרצוף ככה שרואה, הוא לא טיפוס שיתחיל לעקוב ולספר קילוגרמים)

בשנים שהמתנו, הוא היה מתגונן ושואל למה הוא צריך לדעת את זה חחחחח קצת מייבש האמץ אבל

כל אחד והדרך שלו.

אבל האמת כשאני משתפת חברות בדברים לרוב אין לי בעיה שיספקו לבעל אלא אם כן אמרתי אחרת...

אני מתייחסת לזוג כמו 1 לגמרי בקטע הזה

אני אפילו לא חושבת על אופציה אחרת שהם לא יספרו לבעל..

אני אישית אם חברה תשתף במשהו אישי לא אספר לבעלי בכל אופן רוצה לשמור על הכבוד שלה

אבל לספר שהיא בהריון? נראה לי הכי הגיוני שיש בעולם 

מבחינתי אם אני מספרת משהו לחברה ברור שגם בעלה ידע 

וגם ברור שזה ישאר בינהם

ענק ומיוחד. לא מבינה איך אפשר פשוט לעבור ליד זה.אני ממש מרגישה שזה משנה את המשפחה. וכמובן שזה משמח וטוב.

אצל החברים שלנו זה באמת ילד ראשון-שני לא יודעת איך הייתי מגיבה לילד מתקדם. 

פעם ממש לא הייתי אומרת, כי אני לא בקטע שהוא יסתכל על אחרות, ומה זה מוסיף לו תכלס?

אבל משהו קצת קהה עם הזמן, בעיקר כשמדובר בחברים שלנו שמחכים הרבה זמן אז קשה לי לשמור בבטן.

אני לפעמים אומרת לו משהו בסגנון-

יש לי חברה שב"ה חיכתה הרבה ושימח אותי לראות אותה בהריון היום. בלי שם ואין לו איך לדעת.

כשזה כבר ממש ממש בולט ברמה שכל אחד רואה אני גם אומר לו מפורשות, או שזו מישהי שצריכה ללדת איתי וזה ממש מרגש אותי.

אבל תכלס זו יותר חולשה שלי מאשר אידאל...

כחלק משיתוף במשהו משמח ששמעתי או היה לי היום.

אני משתפת אותו בכל מיני דברים שעוברים עלי, ולא מעט פעמים אלו דברים שקשורים לאנשים אחרים. לא רואה בזה רכילות אלא לשתף במה שעבר עלי היום. וגם להפך, הוא משתף אותי בנושאים כאלו.

זה לא נאמר ממקום של לרכל על אחרים סתם בשביל לדחוף את האף. אלא לשמוח ביחד, או להתעצב ביחד, או להיות ערוכים ולחשוב על עזרה פרקטית ביחד.

(ולפעמים אני אשתף גם ממקום פרקטי שכדאי שהוא ידע).

לא הבנתי איך זה קשור לרכילות. כמו שמספרת שזה וזה עברו דירה וכו'.

כשחברה מספרת לי שהיא בהריון זה ברור לה שאני אספר לבעלי

אני מספרת לו רק שזה כבר משהו שממש רואים

לפני זה תמיד אבקש ואשאל אם מתאים.

נכון שהריון זה דבר שרואים אבל יחד עם זאת לי תמיד הרגיש שזה אישי ורגיש❤️

גם על נשים שאין לו מושג מי זה נגיד מהעבודה שלי

כאילו מבחינתי כל מה שאני רואה שומעת מרגישה וכו משתפת אותו את מי אני אשתף אם לא הוא? .... לא חשבתי בכלל על הדבר הזה שיש רכילות בין בני זוג

חוץ ממשהו אחד אם פגשתי מישהי במקווה נגיד או קלטתי בשבת שאחת האחיות שלו הלכה אז אני לא אגיד לו (ראיתי באיזה מקום שכתוב לא לספר לאף אחד אז לא מספרת)

גם אם מישהי אומרת לי משהו לא לספר לאף אחד אני ישר אומרת שתדעי שאני אספר לבעלי אני לא אצליח להמנע מזה אבל אזהיר אותו לא לספר 

ברמה שכשהוא אומר על זה משהו אני חצי מתעלמת, מעבירה מהר נושא.

אני לא אשכח שכשאמא שלי היתה בהריון (אחרי שכבר היינו כמה וכמה ילדים בבית) רק קצת אחרי שההורים סיפרו לנו, אחותי שמעה איזה זוג צעיר שדיבר על זה שרואים שהיא (אמא) כבר ממש צריכה ללדת, למרות שבעצם היתה ממש רחוקה מתשיעי, וחשבתי לעצמי כמה זה לא לגיטימי לבחון גודל של בטן של נשים ולהחליט שהן בהריון ובאיזה שלב ועוד לדסקס את זה. אבל זו אני, ואפשר גם אחרת

בהריון.

ואי ראית שלזאתי יש בטן ממש גדולה אני חושבת שהיא בחמישי כבר.

על הגוף באמת פחות שייך לדבר עם הבעל.. 

אאוטינג רציני אבל

כשהייתי קטנה אמא שלי סיפרה באיזה טרמפ על ההריון שלה לאמא של חברה שלי

ובבית הספר

החברה ועוד אחת פשוט דיברו איתי על זה שאמא שלי בהריון כשאני בכלל לא ידעתי מזה!! ואי חוויה כואבת חחח

בכל מקרה באותו ערב ההורים שלי כבר סיפרו לנו אבל אני פיזית התווכחתי עם החברות עלזה שאמא שלי *לא* בהריון

גם לי קרה אותו דבר בדיוק

התווכחתי עם שכנה שנה מתחתי אם אמא שלי בהריון או לא.

אמא שלה סיפרה לה, ואמא שלי עוד לא סיפרה לי...

החברה ראתה את אמא שלי והבינה.

אשכרה יש את אלו שמזהות על המורות וכדו'

אני עד היום לא רואה הריונות של אחרות עד לשלב ממש מתקדם...

ואני לא קלטתי בכלל.חחח

היתה קצת פדיחה .באמת לא נעים

אבל לא סיפרתי לה

היינו בכפרות, מי שבהריון עושה כפרות עם שלושה תרנגולים. תרנגולת לה ועוד תרנגול ותרנגלות לעובר.

אמא שלה ביקשה מחברה שלי לקחת את האחים הקטנים הביתה ואז עשתה כפרות עם שלושה תרנגולים.

היא הייתה ממש ממש בהתחלה כי לא הייתה לה שום בטן.

אז הבנתי שהיא בהריון והנחתי שחברה שלי לא יודעת.

לא אמרתי כלום כמובן.

למה לא?

שמחים בשבילם.

בעלי בכל מקרה לא מסתכל עליהן, הוא בקושי יודע מי זאת מי ומי זאת אשתו של מי..

אני מספרת לו כי ככה הוא יודע שחבר שלו בקרוב אבא /בקרוב יהיה לו ילד נוסף וזה מרגש אותו ואותי לדעת שיש ב'ה עוד לידות. לא בקטע רכלני אלא בקטע של 'עדכון'

אולי ראוי יותר להימנע מזה אבל *בכל מקרה* אני חושבת שהדיון פה הוא בכלל לא על הבטן שלה אלא סתם על המצב. ושוב , בעלי בכ"מ לא יודע מי זאת מי ולא מתבונן בנשים באופן כללי.

פשוט בחברה דוסית ואנחנו גם לא אוכלים עם חברים כמעט אף פעם, אז, זה המצב ב"ה.

אבל זה רק בינינו...

לוידעת גם כשחשדתי שגיסתו בהריון ישר אמרתי לו (וצדקתי)

אני משתפת אותו בהכל גם דברים שלא ממש מעניינים אותו...

עוד לפני הסקירה (גם אז הייתה לי שליה קדמית ולקח זמן עד שהרגשתי תנועות)

פשןט הסקירה (אני עושה רק מאוחרת) עוד הרבה זמן..

לפי מה שאני זוכרת

אולטרסאונד פשוט אצל הרופאה

תנסי להסתכל באפליקציה בסיכום רפואה יועצת או משהו בסגנון.

בבית מקרה זה לא מדאיג שאת לא מרגישה תנועות בשבוע 16. עד 20, אולי אפילו אח"כ זה בסדר לא להרגיש

נראה לי שהרוב אפילו לא מרגישות

זה שבוע ממש מוקדם

גם אם השיליה אחורית..