הלוואי ותלכו לטיפול רגשי שיחפור את הסיבה לאכילה (כנראה, אני מניחה) הלא מותאמת... על מה זה יושב רגשי. חבל ללכת לדיאטנית זה עלול להמשיך לתת לה את התחושה של הכישלון של למה היא לא מצליחה לסגור את הפה.... 

יש לה תכנית מדהימה בזום.

אני עוקבת אחריה בסטטוס והיא שינתה לי את כל החשיבה!

זה נקרא נון דיאט

המון בהצלחה!

אני לא יודעת לנתח מה עומד מאחורי האכילה

ואפילו אם היא אוכלת אכילה רגשית

להיות במשקל יתר חייב לשבת איפשהו על הרגש.

ההרגשה שאת שונה...

אני מניחה שזה גם יושב על משהו רגשי, אבל יותר בקטע של הקושי לשים גבולות. בכל אופן - הדיאטנית שלה מעולה ובכלל לא למדברת איתה על לרזות אלא על הרגלי אכילה נכונים, הבנת המערכות בגוף, ושליטה באכילה. ההרזיה תגיע על הדרך...

קוראים לה נעמה וברח לי שם המשפחה שלה...היא מקלב במודיעין עילית ואולי בעוד מקומות

אבל גם לדבר על גבולות באכילה זה עלול לגרום לי לחשוב על עצמי שאני לא יודעת לשים לעצמי גבולות, שאני צריכה שמישהו יסביר לי איך הגוף עובד. שזה מעולה אבל זה לא נותן את המענה למה לבדי אני לא מצליחה וחברותיי הרזות לא צריכות את המידע הזה...

יש לי עוד הרבה מה לומר על זה אבל עצם ההליכה לדיאטנית זה כי אני צריכה עזרה חיצונית וזה לא בא מהכוחות שיש בי כבר, עלול לגרום לי לחשוב שאני צריך קביים בנושא כזה או אחר.

מקווה שהובנתי... 

המילה שליטה באכילה כיום גורמת לי להתכווץ.

ומסכימה לגמרי על מה שכתבת לגבי העזרה החיצונית, במקום לסמוך על הגוף שלנו...

קצת עצוב שזה נהיה הסטנדרט, רק הדיבור הזה כבר מנרמל חשיבה טורדנית והתעסקות אובססיבית סביב אוכל, משקל וגוף בעיניי.

כי תראי כמה טיפולים רגשיים לגבי קשיים יש היום למשל. או להתפתחות. שלא היו לפני 20 שנה.

אני חושבת ששליטה באכילה זה דבר חשוב

לא חושבת שזה דבר שנלמד דרך דיאטנית בהכרח, וצאוד חשוב איך מתווכים את זה בטח ובטח לילדות ונערות, אבל עצם ההתעסקות בזה היא חשובה וכוללת הרבה אלמנטים פיזיים- רפואיים, מנטליים תודעתיים ורגשיים.

שליטה באכילה היא לא מילה גסה. אוכל יכול להיות תרופה לגוף בצד החיובי, ובצד השלילי יכול להיות מחולל מחלה. מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. הכל עניין של איזונים

גם את הפן הפיזיולוגי, המנטלי, הרגשי ואפילו ההתנהגותי.

אבל המילה שליטה באכילה לא נכנסת אצלי ללקסיקון.

מבחינתי זאת עוד פעולה שצריך לספק כמו שתיה, שינה, שירותים וכו.

ואני חושבת שבגלל הדיבור בעולם שלנו והעיסוק התמידי סביב דיאטות ומשקל ונראות וגוף, לפעמים צריך לחזור הרבה הרבה אחורה בשביל להבין כמה עטיפות ומילים מיותרות ומעשים יש לנו סביב אוכל ואכילה.

אבל נסכים שלא להסכים.

(למרות שקשה לי עם זה ואת חכמה ואני אוהבת את צורת החשיבה שלך)

עורכת:

רואה שכתבתי בלשון רבים, זה רק מתוך הרגל. מדברת על עצמי ועל מה שגיליתי עלי

בתור אחת שכן, שליטה על האכילה זה לא רק מה נכנס לפה. שליטה על אכילה שהיא רגשית מתחילה בשליטה וויסות רגשות שהופכים את האכילה לבדיוק מה שאמרת - צורך לקיום הגוף. בלי קשר למשקל או לכמויות או להגבלות. קודם כל לטפל במנגנון שהופך אוכל למענה רגשי/ חלופה להתמודדות. דיאטנית לדעתי היא בטוח לא הכתובת לכך, היא רק יכולה לתת כלים לשינוי הרגלים ולפתיחת הראש אולי בנוגע למאכלים בריאים. אבל שליטה במנגנון שגורם לאכילה לא מבוקרת שלא למטרת קיום הגוף - זה אחד הדברים החשובים בעיניי. כי זה לא רק אוכל. זה לדעת להתמודד עם עצמך ועם רגשות שצפים. מקווה שהובנתי עכשיו

ותודה!

סביב משקל ונראות

את חושבת שמטפלת רגשית תעזור?

יש לך המלצה?

למשקל גבוה אצלה יש עוד השלכות והסיבה שיהא הולכת זה לא המשקל או המראה אלא קשיים ביום יום כמו שפשפות, זיעה מוגברת ועוד

אני גם מפחדת שאולי זה מוקדם מדי (בת 14)

ואני גם חושבת שלכל אחד יש משקל גוך שאליו הוא שואף ואי אפשר להלחם במה שהגוף צריך ורוצה 

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, גם הרגשתי שאין לי את הכוחות בעצמי להתמודד.

ובכל אופן הבנתי שזה חשוב יותר כי לבד אני לא מצליחה.

גם טיפול הוא כלי עזר חיצוני, שעוזר לנו להתמודד.

מי אמר שלהיעזר זה רע?

זו שאלה איך ניגשים לזה, אבל אני לא רואה הבדל בין להיעזר בדיאטנית לבין להיעזר בטיפול רגשי.

לא למה הולכים

כלומר, כשיש לי קושי שאני לא מצליח לבד לצאת ממנו, זה הדבר הטוב ביותר להיוועת ותהיעזר באנשי מקצוע, אבל באיזה תודעה אני הולך? שיש משהו שמפריע לי להתמודד לבד.

למשל מישהי שתבוא אליי הביתה לעזור לי לפתוח אץ המחשבה איך ךסדר יפה ומסודר את הבית, לא תחליף אותי בעצלנות ובחוסר חשק שיש לי להתעסק בסידור הבית אחרי שתלך.

אני צריכה להעמיק בזה ולחשוב, למה אני רוצה ביץ מסודר? מה מפריע לי כשהוא מבולגן?

ממש לעשות רשימה... להוסיף לה כל פעם שעולה לי משהו...

ואז זה נותן לי מוטיבציה *עצמית* לעשות שינוי. ואז ללכת ליועצת סדר (איך שלא קוראים לזה) זה מעולה כי היא תיתן לי כלים פרקטיים טכנים איך אפשר להיות בזה יותר יעילים ומדוייקים... אבל התודעה זה כי אני רוצה מעצמי להיות בן אדם שהבית שלו מסודר, מרגישה שייכות לזה, שאני מוצאת מה שאני צריכה ולא קונה ואוגרת מליון דברים כי אני אף פעם לא מוצאת שום דבר...

כל זה זה דוגמא אמיתית מחיי, שהמוטיבציה חייבת לבוא ממני, ואז לקבל עזרה זה מעולה... 

מה התחליף?

שאני אלך למסדרת וזה לא יחזיק מים ואחכ אחרי כמה זמן ששוב אתבאס שאני לא יוצלחית שוב אנסה שיטה אחרת וכו' וכו' 

וכל הזמן הזה התמלא בעוד ועוד תחושת כישלון ויאוש שזהו.. נועדתי להיות מבולגנת. שמה עליי תווית עם 100 חותמות שככה אני

ואני מפסידה את התהליך המדהים של להעמיק על מה זה יושב, למה זה לא מצליח לי.... 

אבל אם התודעה "במקום", אני לא רואה סיבה למה לא ללכת לדיאטנית ודווקא לטיפול רגשי.

מבחינת ה"כותרת" ותחושת חוסר ההצלחה, גם כאן וגם כאן יכולה להיות התחושה הזו.

בגיל כזה, כדאי באמת לדבר על זה עם הבת, לשמוע מה היא חושבת ומה היא רוצה ולא להנחית עליה מלמעלה.

אבל זה לא אומר שללכת לדיאטנית זה לא נכון.

ולא לכולם מתאים להתעמק בתחושות שלהם ובמה הם מרגישים, ולפעמים דווקא תהליל פרקטי יותר יתאים לחלק מהאנשים

אם יש משהו שקשה לי, אני יכולה להעזר במישהו אחר. 

לא רואה בזה שום בעיה. 

להפך.

מה ההבדל בין ללכת לדיאטנית שתעזור לי עם קושי בענין אכילה, לבין ללכת למטפלת רגשית שתעזור לי בענין חרדה למשל?

בעיני זאת אמירה מאוד בריאה- יש מצבים, יש זמנים, יש תחומים שבהם אני צריכה עזרה ואז הכי טוב זה ללכת לקבל אותה. 

דיאטנית טובה או מטפלת טובה או פסיכולוגית טובה או כל איש מקצוע טוב- לא "יוריד" את המטופל אלא "ירים" אותו ויתן לו כלים להתמודד ולהתקדם. 

אגב, נושא של הרגלי אכילה גם הרזות צריכות...בגיל 50 גם הרזות ירגישו את ההשלכות של תזונה לא טובה...וכן, בהחלט היום הרבה מאוד נערות צריכות שיסבירו להן הרבה דברים בסיסיים על איך הגוף עובד בענין התזונה. הלוואי שהיה שיעור כזה בכל חטיבת ביניים.

אם היא לא רפואית (כמו נניח נטילת תרופות משמינות) היא אחת- הרגלי אכילה לא נכונים.

להרגלי אכילה לא נכונים שגורמים להשמנה, יכולים להיות הרבה גורמים:

1. התערבות הורה או גורם אחר בבחירה של הילד מה/ כמה/ מתי לאכול

2. תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל

3. חוסר מודעות לאכילה מכונה

4. חשיפה מתמדת למאכלים לא בריאים

5. בעיות רגשיות

לרוב יהיו משולבים כמה גורמים.

זה לא חייב לשבת על משהו רגשי, אבל עם הזמן כנראה תתפתח סביב הנושא גם בעיה רגשית.

הטיפול צריך להיות בהתאם לגורמים:

1. להפסיק התערבות הורית (אפשר לכוון אבל להשאיר את הבחירה ואת ההתנהלות אצל הילד)

2. זה גורם שיכולים לווסת אותו ע״י טיפול בגורמים האחרים

3. ללמוד מהי אכילה נכונה (מה/ כמה/ מתי/ איך לאכול)

4. להפחית מאכלים לא בריאים בבית ובחוץ

5. לטפל בבעיות הרגשיות ולדאוג לא להוסיף עליהם בהתנהלות שגויה

ובאופן כללי לכוון את הילד למודעות ושליטה עצמית.

באמת המידע התזונתי חשוב מאוד אבל הוא חייב בעיניי לבוא מתוך אחריות שאנחנו בעידן של אכילת יתר שלא באשמתנו... בגלל עידן השפע ובגלל שיש מי שרוצה שנישאר מכורים לסןכרים ופחמימות מעובדות ('זה סוכר כמובן גם)

לכן לדעתי צריך לידע את *כולם* על השפעות התרבות וללמד את כולם לקחת אחריות למה וכמה ואיך נכנס לנו לפה... ממש לא רק מי שזה כבר "מתדפק" אצלו בצורה של השמנה/מחלה כלשהי ל"ע....

בקיצור, באמת להוריד התערבות של ההורים לאפס.

אפשר לפתח דיונים אבל ממש אנחנן צריכים לשחרר מהאחריות שלנו על מה שנכנס לפה של מישהו *אחר*

כשהם קטנים זה הזמן שלי לחשוף ולתת גבולות כי הם לא במסוגלות להבין. בדיוק כמו שעם ילד קטן אני חוצה את הכביש אבל מגיל 9,זהו סלמאת' אני לא הולך איתו לכל מקום

וצריך להאמין בו! זה יתן לו מסוגלות לעשות בחירות כמה שיותר מדויקות ונכונות עבורו... בכל תחום....

@המקורית מקווה שזה עונה לך פחות או יותר

@lizi גם לך

אני חושבת שההתערבות מיותרת מגיל אפס, כן צריך הכוונה אבל לא התערבות ישירה בבחירה. אני חושבת שילד שעשו איתו טעות בגיל נניח שנתיים, יכול לגרור את זה לתקופה ארוכה ולרוב הטעות הזו תמשך לכל החיים.

יש חוסר מודעות גדול לאכילה נכונה ועוד יותר חוסר מודעות להכוונה הורית נכונה ואי התערבות בבחירה.

הגנטיקה מאוד מאוד משפיעה.

יש כאלו שגם עם הרגלי אכילה סופר נכונים, הקפדה על כל ההמלצות של תזונה נכונה+ פעילות גופנית

והירידה במשקל מזערית.

שלא לדבר על כאלו שאוכלים וטוחנים שטויות כל היום ונשארים זרים.

סליחה, אבל זה ממש ממש מעצבן אותי שכשרואים מישהו שמן/ מלא ישר חושבים שזה הרגלי אכילה לא טובים....

ולא נכנסת לנושא השרשור עצמו. שבאמת אין לי כ"כ מה להוסיף בנושא.

אני מניחה שבהכרח אוכל בריא...

אבל מה שאני כן רואה, על רזים, שמנים, חולים ובריאים, עם אכילה רגשית...

כתבתי:

׳תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל׳

זה לגמרי גנטיקה

אי אפשר להשמין מאכילה נכונה (כמות ואיכות), אבל אפשר להישאר רזים אם אוכלים לא נכון.

כלומר, אמנם פעמים רבות יש קשר בין השמנה לאכילה רגשית 

אבל יש סיבות נוספות להשנה.

לדוגמא, אחת הנפוצות: שחלות פוליציסטיות. ל1 מתוך 10 נשים יש שחלות פוליציסטיות ולרבות מהן יש נטיה משמעותית להשמנה.

אני מכירה כמה פוליציסטיות שאוכלות ממש ממש בריא, ובכ"ז די מלאות. 

כמובן צריך להכיר את הסיטואציה הספציפית אבל בכלל לא תמיד זה יושב *רק* על עניין רגשי 

אבל זה ביצה ותרנגולת. ברגע שלוקחים אותך ךדיאטנית כי הגוף שלך לא בסדר (לא כי בדקו וראו שיש סיבה פזיולוגית... כמו שידוע לא עלינו שכימוטרפיה מחליש את הגוף)

אז את מאשימה את עצמך... ואז מתחיל רגשות אשם למה את ככה... וכו'.

ומפה הדרך לכעס תסכול שנאה וכו' קצרה מאוד... 

ולכן טיפול רגשי נותן כלים איך להתמודד כשאנחנו לא פועלים כמו "המצופה" מאיתנו... ולהיות בחמלה

טוב ששאלתי

אני חושבת אולי בכלל כדאי שלא תלך לדיאטנית כי אני מבינה שזה יכול לפגוע ולהזיק

אם יש לכן המלצה למשהו אחר שיכול לעזור תידה רבה

אם הילדה מעוניינת ללכת לדיאטנית,

דיאטנית היא מומחית לתזונה שתוכל לתת לה טיפים מעשיים איך לשמור על המשקל (בגיל הזה עצירת העלייה במשקל היא למעשה הרזיה כי עדיין גובהים).

דיאטנית מבינה גם בצד הריגשי שקשור לאכילה.

הייתי בעבר אצל דיאטנית עם בתי בגיל 14,

המפגשים היו פעם בחודש וההנחיות היו מעשיות אך כלליות, כלומר מה כדאי באופן כללי לאכול, איך צריכה להיות בנויה ארוחה וכדו'.

זה היה מוצלח כי נתן לה כיוון אבל לא היה אינטנסיבי ותובעני מדי.

לא מצליחה להבין את התגובות הרווחות פה של ללכת לטיפול ריגשי,

ילד שמתקשה בלימודים גם הייתן שולחות ישר לטיפול ריגשי או קודם מנסות לעזור לו לימודית?

(ברור שאם ניסו טיפול מעשי ולא עזר כדאי לבדוק גם את הצד הריגשי)

השמנה היא אכן בעיה שאפשר לפתור בפתרונות טכניים מעשיים ולאו דווקא טיפול רגשי.

בעיניי, לפני שנעזרים בגורם חיצוני , כדאי לעשות בדיקה עצמית אם ההתנהלות עם הילדה נכונה, כי אם ממשיכים להתנהל לא נכון, כנראה שום דבר לא יעזור.

כל בעיה והמקצוע המתאים.

כמובן שיש לבחור דיאטנית רגישה שיודעת לעבוד עם נוער, אבל לא כל דבר הפתרון זה טיפול רגשי.. 

בתור ילדה שהייתה מלאה מגיל צעיר הלכתי לדיאטנית וזה זכור לי כדבר מאוד טוב וחיובי

ואני חושבת שזה תלוי בכמה דברים

א. ההורים שלי מדהימים!! לרגע לא "ירדו" או עשו תחושה של חוסר שליטה או יופי ודימוי גוף חיצוני

אלא הלכו על הקטע של איכות חיים ובריאות!! הבנתי עוד בתור ילדה צעירה (סביבות גיל 11-12) שכדאי לי לשמור כי *אני" ירוויח חיים יותר טובים עבורי!

במיוחד שהייתי מאוד חברותית ומוכשרת גם בדברים אחרים שלא הרגשתי פגומה חס וחלילה

יכולה לכתוב לך על זה עוד הרבה מהצד של ההורים שלי איך יתמודדו עם ילדה בעלת משקל גבוה מאוד אבל זה רק אם רלוונטי..

ב. הדיאטנית שהלכתי אליה הייתה מדהימה! שום תחושה של משטר דיאטה בשביל מודל יופי אלא בשביל נטו תחושה ובריאות

ואגב, בתור נערה ואישה אף פעם לא הייתי דקיקה ורזה כי זה מבנה הגוף שלי ותמיד הרגשתי נח ונעים בדיוק בגלל התמיכה הזאת..

כמובן שכל זה מנוקדת מבט שמיועדת עבורי ואני לא מכירה את הבת שלך בשביל להגיד מאיפה זה מגיע ועל מה זה יושב.. אתם בעצמכם צריכים לראות את זה

בהצלחה רבה!!

היא מבקשת עזרה? היא ״מתלוננת״ שהיא שמנה?

או שאת רואה מהצד שהיא שמנה ומנסה לעזור לה?

קרובה אלי מאוד לא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג

זה כל כל מורכב

אבל לאחרונה אני מרגישה שקשה לה אפילו יותר

גם פיזית, כבד וחם, שפשפות, סימני מתיחה, זיעה מוגברת ועוד.

אבל גם הסביבה כל כל קשה לאנשים בעלי משקל גבוה (גילוי נאות תמיד הייתי מאוד מאוד רזה וזה פשוט לא פייר האדרה והערצה לרזון)

בחנות כמו את צריכה מידה גדולה יותר, הערות מהסביבה שהיא שומעת ורואה בהם מעריצים נשים רזות ועוד

היא זרקה לאימא שלה הערה שתפסיק לתת לה כל פחמימות והתחילה לנסות לאכול פחות

אבל זה בא לדעתי ממקום פחות טוב

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...