הלוואי ותלכו לטיפול רגשי שיחפור את הסיבה לאכילה (כנראה, אני מניחה) הלא מותאמת... על מה זה יושב רגשי. חבל ללכת לדיאטנית זה עלול להמשיך לתת לה את התחושה של הכישלון של למה היא לא מצליחה לסגור את הפה.... 

יש לה תכנית מדהימה בזום.

אני עוקבת אחריה בסטטוס והיא שינתה לי את כל החשיבה!

זה נקרא נון דיאט

המון בהצלחה!

אני לא יודעת לנתח מה עומד מאחורי האכילה

ואפילו אם היא אוכלת אכילה רגשית

להיות במשקל יתר חייב לשבת איפשהו על הרגש.

ההרגשה שאת שונה...

אני מניחה שזה גם יושב על משהו רגשי, אבל יותר בקטע של הקושי לשים גבולות. בכל אופן - הדיאטנית שלה מעולה ובכלל לא למדברת איתה על לרזות אלא על הרגלי אכילה נכונים, הבנת המערכות בגוף, ושליטה באכילה. ההרזיה תגיע על הדרך...

קוראים לה נעמה וברח לי שם המשפחה שלה...היא מקלב במודיעין עילית ואולי בעוד מקומות

אבל גם לדבר על גבולות באכילה זה עלול לגרום לי לחשוב על עצמי שאני לא יודעת לשים לעצמי גבולות, שאני צריכה שמישהו יסביר לי איך הגוף עובד. שזה מעולה אבל זה לא נותן את המענה למה לבדי אני לא מצליחה וחברותיי הרזות לא צריכות את המידע הזה...

יש לי עוד הרבה מה לומר על זה אבל עצם ההליכה לדיאטנית זה כי אני צריכה עזרה חיצונית וזה לא בא מהכוחות שיש בי כבר, עלול לגרום לי לחשוב שאני צריך קביים בנושא כזה או אחר.

מקווה שהובנתי... 

המילה שליטה באכילה כיום גורמת לי להתכווץ.

ומסכימה לגמרי על מה שכתבת לגבי העזרה החיצונית, במקום לסמוך על הגוף שלנו...

קצת עצוב שזה נהיה הסטנדרט, רק הדיבור הזה כבר מנרמל חשיבה טורדנית והתעסקות אובססיבית סביב אוכל, משקל וגוף בעיניי.

כי תראי כמה טיפולים רגשיים לגבי קשיים יש היום למשל. או להתפתחות. שלא היו לפני 20 שנה.

אני חושבת ששליטה באכילה זה דבר חשוב

לא חושבת שזה דבר שנלמד דרך דיאטנית בהכרח, וצאוד חשוב איך מתווכים את זה בטח ובטח לילדות ונערות, אבל עצם ההתעסקות בזה היא חשובה וכוללת הרבה אלמנטים פיזיים- רפואיים, מנטליים תודעתיים ורגשיים.

שליטה באכילה היא לא מילה גסה. אוכל יכול להיות תרופה לגוף בצד החיובי, ובצד השלילי יכול להיות מחולל מחלה. מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. הכל עניין של איזונים

גם את הפן הפיזיולוגי, המנטלי, הרגשי ואפילו ההתנהגותי.

אבל המילה שליטה באכילה לא נכנסת אצלי ללקסיקון.

מבחינתי זאת עוד פעולה שצריך לספק כמו שתיה, שינה, שירותים וכו.

ואני חושבת שבגלל הדיבור בעולם שלנו והעיסוק התמידי סביב דיאטות ומשקל ונראות וגוף, לפעמים צריך לחזור הרבה הרבה אחורה בשביל להבין כמה עטיפות ומילים מיותרות ומעשים יש לנו סביב אוכל ואכילה.

אבל נסכים שלא להסכים.

(למרות שקשה לי עם זה ואת חכמה ואני אוהבת את צורת החשיבה שלך)

עורכת:

רואה שכתבתי בלשון רבים, זה רק מתוך הרגל. מדברת על עצמי ועל מה שגיליתי עלי

בתור אחת שכן, שליטה על האכילה זה לא רק מה נכנס לפה. שליטה על אכילה שהיא רגשית מתחילה בשליטה וויסות רגשות שהופכים את האכילה לבדיוק מה שאמרת - צורך לקיום הגוף. בלי קשר למשקל או לכמויות או להגבלות. קודם כל לטפל במנגנון שהופך אוכל למענה רגשי/ חלופה להתמודדות. דיאטנית לדעתי היא בטוח לא הכתובת לכך, היא רק יכולה לתת כלים לשינוי הרגלים ולפתיחת הראש אולי בנוגע למאכלים בריאים. אבל שליטה במנגנון שגורם לאכילה לא מבוקרת שלא למטרת קיום הגוף - זה אחד הדברים החשובים בעיניי. כי זה לא רק אוכל. זה לדעת להתמודד עם עצמך ועם רגשות שצפים. מקווה שהובנתי עכשיו

ותודה!

סביב משקל ונראות

את חושבת שמטפלת רגשית תעזור?

יש לך המלצה?

למשקל גבוה אצלה יש עוד השלכות והסיבה שיהא הולכת זה לא המשקל או המראה אלא קשיים ביום יום כמו שפשפות, זיעה מוגברת ועוד

אני גם מפחדת שאולי זה מוקדם מדי (בת 14)

ואני גם חושבת שלכל אחד יש משקל גוך שאליו הוא שואף ואי אפשר להלחם במה שהגוף צריך ורוצה 

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, גם הרגשתי שאין לי את הכוחות בעצמי להתמודד.

ובכל אופן הבנתי שזה חשוב יותר כי לבד אני לא מצליחה.

גם טיפול הוא כלי עזר חיצוני, שעוזר לנו להתמודד.

מי אמר שלהיעזר זה רע?

זו שאלה איך ניגשים לזה, אבל אני לא רואה הבדל בין להיעזר בדיאטנית לבין להיעזר בטיפול רגשי.

לא למה הולכים

כלומר, כשיש לי קושי שאני לא מצליח לבד לצאת ממנו, זה הדבר הטוב ביותר להיוועת ותהיעזר באנשי מקצוע, אבל באיזה תודעה אני הולך? שיש משהו שמפריע לי להתמודד לבד.

למשל מישהי שתבוא אליי הביתה לעזור לי לפתוח אץ המחשבה איך ךסדר יפה ומסודר את הבית, לא תחליף אותי בעצלנות ובחוסר חשק שיש לי להתעסק בסידור הבית אחרי שתלך.

אני צריכה להעמיק בזה ולחשוב, למה אני רוצה ביץ מסודר? מה מפריע לי כשהוא מבולגן?

ממש לעשות רשימה... להוסיף לה כל פעם שעולה לי משהו...

ואז זה נותן לי מוטיבציה *עצמית* לעשות שינוי. ואז ללכת ליועצת סדר (איך שלא קוראים לזה) זה מעולה כי היא תיתן לי כלים פרקטיים טכנים איך אפשר להיות בזה יותר יעילים ומדוייקים... אבל התודעה זה כי אני רוצה מעצמי להיות בן אדם שהבית שלו מסודר, מרגישה שייכות לזה, שאני מוצאת מה שאני צריכה ולא קונה ואוגרת מליון דברים כי אני אף פעם לא מוצאת שום דבר...

כל זה זה דוגמא אמיתית מחיי, שהמוטיבציה חייבת לבוא ממני, ואז לקבל עזרה זה מעולה... 

מה התחליף?

שאני אלך למסדרת וזה לא יחזיק מים ואחכ אחרי כמה זמן ששוב אתבאס שאני לא יוצלחית שוב אנסה שיטה אחרת וכו' וכו' 

וכל הזמן הזה התמלא בעוד ועוד תחושת כישלון ויאוש שזהו.. נועדתי להיות מבולגנת. שמה עליי תווית עם 100 חותמות שככה אני

ואני מפסידה את התהליך המדהים של להעמיק על מה זה יושב, למה זה לא מצליח לי.... 

אבל אם התודעה "במקום", אני לא רואה סיבה למה לא ללכת לדיאטנית ודווקא לטיפול רגשי.

מבחינת ה"כותרת" ותחושת חוסר ההצלחה, גם כאן וגם כאן יכולה להיות התחושה הזו.

בגיל כזה, כדאי באמת לדבר על זה עם הבת, לשמוע מה היא חושבת ומה היא רוצה ולא להנחית עליה מלמעלה.

אבל זה לא אומר שללכת לדיאטנית זה לא נכון.

ולא לכולם מתאים להתעמק בתחושות שלהם ובמה הם מרגישים, ולפעמים דווקא תהליל פרקטי יותר יתאים לחלק מהאנשים

אם יש משהו שקשה לי, אני יכולה להעזר במישהו אחר. 

לא רואה בזה שום בעיה. 

להפך.

מה ההבדל בין ללכת לדיאטנית שתעזור לי עם קושי בענין אכילה, לבין ללכת למטפלת רגשית שתעזור לי בענין חרדה למשל?

בעיני זאת אמירה מאוד בריאה- יש מצבים, יש זמנים, יש תחומים שבהם אני צריכה עזרה ואז הכי טוב זה ללכת לקבל אותה. 

דיאטנית טובה או מטפלת טובה או פסיכולוגית טובה או כל איש מקצוע טוב- לא "יוריד" את המטופל אלא "ירים" אותו ויתן לו כלים להתמודד ולהתקדם. 

אגב, נושא של הרגלי אכילה גם הרזות צריכות...בגיל 50 גם הרזות ירגישו את ההשלכות של תזונה לא טובה...וכן, בהחלט היום הרבה מאוד נערות צריכות שיסבירו להן הרבה דברים בסיסיים על איך הגוף עובד בענין התזונה. הלוואי שהיה שיעור כזה בכל חטיבת ביניים.

אם היא לא רפואית (כמו נניח נטילת תרופות משמינות) היא אחת- הרגלי אכילה לא נכונים.

להרגלי אכילה לא נכונים שגורמים להשמנה, יכולים להיות הרבה גורמים:

1. התערבות הורה או גורם אחר בבחירה של הילד מה/ כמה/ מתי לאכול

2. תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל

3. חוסר מודעות לאכילה מכונה

4. חשיפה מתמדת למאכלים לא בריאים

5. בעיות רגשיות

לרוב יהיו משולבים כמה גורמים.

זה לא חייב לשבת על משהו רגשי, אבל עם הזמן כנראה תתפתח סביב הנושא גם בעיה רגשית.

הטיפול צריך להיות בהתאם לגורמים:

1. להפסיק התערבות הורית (אפשר לכוון אבל להשאיר את הבחירה ואת ההתנהלות אצל הילד)

2. זה גורם שיכולים לווסת אותו ע״י טיפול בגורמים האחרים

3. ללמוד מהי אכילה נכונה (מה/ כמה/ מתי/ איך לאכול)

4. להפחית מאכלים לא בריאים בבית ובחוץ

5. לטפל בבעיות הרגשיות ולדאוג לא להוסיף עליהם בהתנהלות שגויה

ובאופן כללי לכוון את הילד למודעות ושליטה עצמית.

באמת המידע התזונתי חשוב מאוד אבל הוא חייב בעיניי לבוא מתוך אחריות שאנחנו בעידן של אכילת יתר שלא באשמתנו... בגלל עידן השפע ובגלל שיש מי שרוצה שנישאר מכורים לסןכרים ופחמימות מעובדות ('זה סוכר כמובן גם)

לכן לדעתי צריך לידע את *כולם* על השפעות התרבות וללמד את כולם לקחת אחריות למה וכמה ואיך נכנס לנו לפה... ממש לא רק מי שזה כבר "מתדפק" אצלו בצורה של השמנה/מחלה כלשהי ל"ע....

בקיצור, באמת להוריד התערבות של ההורים לאפס.

אפשר לפתח דיונים אבל ממש אנחנן צריכים לשחרר מהאחריות שלנו על מה שנכנס לפה של מישהו *אחר*

כשהם קטנים זה הזמן שלי לחשוף ולתת גבולות כי הם לא במסוגלות להבין. בדיוק כמו שעם ילד קטן אני חוצה את הכביש אבל מגיל 9,זהו סלמאת' אני לא הולך איתו לכל מקום

וצריך להאמין בו! זה יתן לו מסוגלות לעשות בחירות כמה שיותר מדויקות ונכונות עבורו... בכל תחום....

@המקורית מקווה שזה עונה לך פחות או יותר

@lizi גם לך

אני חושבת שההתערבות מיותרת מגיל אפס, כן צריך הכוונה אבל לא התערבות ישירה בבחירה. אני חושבת שילד שעשו איתו טעות בגיל נניח שנתיים, יכול לגרור את זה לתקופה ארוכה ולרוב הטעות הזו תמשך לכל החיים.

יש חוסר מודעות גדול לאכילה נכונה ועוד יותר חוסר מודעות להכוונה הורית נכונה ואי התערבות בבחירה.

הגנטיקה מאוד מאוד משפיעה.

יש כאלו שגם עם הרגלי אכילה סופר נכונים, הקפדה על כל ההמלצות של תזונה נכונה+ פעילות גופנית

והירידה במשקל מזערית.

שלא לדבר על כאלו שאוכלים וטוחנים שטויות כל היום ונשארים זרים.

סליחה, אבל זה ממש ממש מעצבן אותי שכשרואים מישהו שמן/ מלא ישר חושבים שזה הרגלי אכילה לא טובים....

ולא נכנסת לנושא השרשור עצמו. שבאמת אין לי כ"כ מה להוסיף בנושא.

אני מניחה שבהכרח אוכל בריא...

אבל מה שאני כן רואה, על רזים, שמנים, חולים ובריאים, עם אכילה רגשית...

כתבתי:

׳תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל׳

זה לגמרי גנטיקה

אי אפשר להשמין מאכילה נכונה (כמות ואיכות), אבל אפשר להישאר רזים אם אוכלים לא נכון.

כלומר, אמנם פעמים רבות יש קשר בין השמנה לאכילה רגשית 

אבל יש סיבות נוספות להשנה.

לדוגמא, אחת הנפוצות: שחלות פוליציסטיות. ל1 מתוך 10 נשים יש שחלות פוליציסטיות ולרבות מהן יש נטיה משמעותית להשמנה.

אני מכירה כמה פוליציסטיות שאוכלות ממש ממש בריא, ובכ"ז די מלאות. 

כמובן צריך להכיר את הסיטואציה הספציפית אבל בכלל לא תמיד זה יושב *רק* על עניין רגשי 

אבל זה ביצה ותרנגולת. ברגע שלוקחים אותך ךדיאטנית כי הגוף שלך לא בסדר (לא כי בדקו וראו שיש סיבה פזיולוגית... כמו שידוע לא עלינו שכימוטרפיה מחליש את הגוף)

אז את מאשימה את עצמך... ואז מתחיל רגשות אשם למה את ככה... וכו'.

ומפה הדרך לכעס תסכול שנאה וכו' קצרה מאוד... 

ולכן טיפול רגשי נותן כלים איך להתמודד כשאנחנו לא פועלים כמו "המצופה" מאיתנו... ולהיות בחמלה

טוב ששאלתי

אני חושבת אולי בכלל כדאי שלא תלך לדיאטנית כי אני מבינה שזה יכול לפגוע ולהזיק

אם יש לכן המלצה למשהו אחר שיכול לעזור תידה רבה

אם הילדה מעוניינת ללכת לדיאטנית,

דיאטנית היא מומחית לתזונה שתוכל לתת לה טיפים מעשיים איך לשמור על המשקל (בגיל הזה עצירת העלייה במשקל היא למעשה הרזיה כי עדיין גובהים).

דיאטנית מבינה גם בצד הריגשי שקשור לאכילה.

הייתי בעבר אצל דיאטנית עם בתי בגיל 14,

המפגשים היו פעם בחודש וההנחיות היו מעשיות אך כלליות, כלומר מה כדאי באופן כללי לאכול, איך צריכה להיות בנויה ארוחה וכדו'.

זה היה מוצלח כי נתן לה כיוון אבל לא היה אינטנסיבי ותובעני מדי.

לא מצליחה להבין את התגובות הרווחות פה של ללכת לטיפול ריגשי,

ילד שמתקשה בלימודים גם הייתן שולחות ישר לטיפול ריגשי או קודם מנסות לעזור לו לימודית?

(ברור שאם ניסו טיפול מעשי ולא עזר כדאי לבדוק גם את הצד הריגשי)

השמנה היא אכן בעיה שאפשר לפתור בפתרונות טכניים מעשיים ולאו דווקא טיפול רגשי.

בעיניי, לפני שנעזרים בגורם חיצוני , כדאי לעשות בדיקה עצמית אם ההתנהלות עם הילדה נכונה, כי אם ממשיכים להתנהל לא נכון, כנראה שום דבר לא יעזור.

כל בעיה והמקצוע המתאים.

כמובן שיש לבחור דיאטנית רגישה שיודעת לעבוד עם נוער, אבל לא כל דבר הפתרון זה טיפול רגשי.. 

בתור ילדה שהייתה מלאה מגיל צעיר הלכתי לדיאטנית וזה זכור לי כדבר מאוד טוב וחיובי

ואני חושבת שזה תלוי בכמה דברים

א. ההורים שלי מדהימים!! לרגע לא "ירדו" או עשו תחושה של חוסר שליטה או יופי ודימוי גוף חיצוני

אלא הלכו על הקטע של איכות חיים ובריאות!! הבנתי עוד בתור ילדה צעירה (סביבות גיל 11-12) שכדאי לי לשמור כי *אני" ירוויח חיים יותר טובים עבורי!

במיוחד שהייתי מאוד חברותית ומוכשרת גם בדברים אחרים שלא הרגשתי פגומה חס וחלילה

יכולה לכתוב לך על זה עוד הרבה מהצד של ההורים שלי איך יתמודדו עם ילדה בעלת משקל גבוה מאוד אבל זה רק אם רלוונטי..

ב. הדיאטנית שהלכתי אליה הייתה מדהימה! שום תחושה של משטר דיאטה בשביל מודל יופי אלא בשביל נטו תחושה ובריאות

ואגב, בתור נערה ואישה אף פעם לא הייתי דקיקה ורזה כי זה מבנה הגוף שלי ותמיד הרגשתי נח ונעים בדיוק בגלל התמיכה הזאת..

כמובן שכל זה מנוקדת מבט שמיועדת עבורי ואני לא מכירה את הבת שלך בשביל להגיד מאיפה זה מגיע ועל מה זה יושב.. אתם בעצמכם צריכים לראות את זה

בהצלחה רבה!!

היא מבקשת עזרה? היא ״מתלוננת״ שהיא שמנה?

או שאת רואה מהצד שהיא שמנה ומנסה לעזור לה?

קרובה אלי מאוד לא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג

זה כל כל מורכב

אבל לאחרונה אני מרגישה שקשה לה אפילו יותר

גם פיזית, כבד וחם, שפשפות, סימני מתיחה, זיעה מוגברת ועוד.

אבל גם הסביבה כל כל קשה לאנשים בעלי משקל גבוה (גילוי נאות תמיד הייתי מאוד מאוד רזה וזה פשוט לא פייר האדרה והערצה לרזון)

בחנות כמו את צריכה מידה גדולה יותר, הערות מהסביבה שהיא שומעת ורואה בהם מעריצים נשים רזות ועוד

היא זרקה לאימא שלה הערה שתפסיק לתת לה כל פחמימות והתחילה לנסות לאכול פחות

אבל זה בא לדעתי ממקום פחות טוב

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אי אפשר לצאת לחופשת לידה בשלב הזה.

רק כמה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער.

בהריון רגיל לא נותנים שמירה.

אם את צריכה, את יכולה לקחת ימי מחלה.

כדי לקבל שמירה את צריכה שתהיה לך סיבה.

אם את במצב של הרבה הקאות, עד למצב של עירויים ואישפוזים, אולי תוכלי להוציא שמירה.

אם את עובדת עד אחרי החגים, יכול להיות שאחר כך כבר תרגישי יותר טוב ויהיה לך יותר קל לתפקד בעבודה.

אבל אין סיבה שיתנו לך לצאת לחופשת לידה.

בדר"כ יש שיפור משמעותי עם הבחילות והעייפות בשבוע 12 או 16.

אם הבחילות ממש סיוט תבקשי מרשם לבונג'סטה, לי זה ממש שיפר את המצב. וכן, ללכת לישון צהריים או בלילה מוקדם מאוד, זה קשוח אבל איכשהו ב"ה מצליחה לשרוד.

כמו שכתבו פה בהמשך זה משתפר ואז יותר קל...

אבל אין מה לעשות.

ובמיוחד במשרד החינוך. אם התחלת שנה תצטרכי לסיים אותה. אחרת זה לא יראה טוב ואם תרצי להמשיך במשרד יהיה קשה.

אצלי כל ההריונות קשוחים עם התופעות שהזכרת ושרדתי בקושי עד חודש חמישי שהתחיל להשתפר.

אם יש לך ימי מחלה תקחי קצת. אני שיתפתי את המנהל שיבין למה אני לא במיטבי ונעדרת הרבה. ממש מוקדם, שבוע עשר בערך.

ושמירה מאוד קשה לקבל, בטח שלא על בחילות ועייפות. אני גם ניסיתי על סכרת ואמרו לי שאי אפשר

אני צריכה ללדת בעז"ה באיזור פסח, ואז כבר לא תהיה לי אפשרות להאריך את החופשת לידה כי כבר חופש גדול..

מצידי לצאת לחל"ת ולחתום אבטלה

רק חוששת מההשלכות😒

אם הייתי יודעת שככה יהיה לא הייתי נכנסת לזה.

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.