הלוואי ותלכו לטיפול רגשי שיחפור את הסיבה לאכילה (כנראה, אני מניחה) הלא מותאמת... על מה זה יושב רגשי. חבל ללכת לדיאטנית זה עלול להמשיך לתת לה את התחושה של הכישלון של למה היא לא מצליחה לסגור את הפה.... 

יש לה תכנית מדהימה בזום.

אני עוקבת אחריה בסטטוס והיא שינתה לי את כל החשיבה!

זה נקרא נון דיאט

המון בהצלחה!

אני לא יודעת לנתח מה עומד מאחורי האכילה

ואפילו אם היא אוכלת אכילה רגשית

להיות במשקל יתר חייב לשבת איפשהו על הרגש.

ההרגשה שאת שונה...

אני מניחה שזה גם יושב על משהו רגשי, אבל יותר בקטע של הקושי לשים גבולות. בכל אופן - הדיאטנית שלה מעולה ובכלל לא למדברת איתה על לרזות אלא על הרגלי אכילה נכונים, הבנת המערכות בגוף, ושליטה באכילה. ההרזיה תגיע על הדרך...

קוראים לה נעמה וברח לי שם המשפחה שלה...היא מקלב במודיעין עילית ואולי בעוד מקומות

אבל גם לדבר על גבולות באכילה זה עלול לגרום לי לחשוב על עצמי שאני לא יודעת לשים לעצמי גבולות, שאני צריכה שמישהו יסביר לי איך הגוף עובד. שזה מעולה אבל זה לא נותן את המענה למה לבדי אני לא מצליחה וחברותיי הרזות לא צריכות את המידע הזה...

יש לי עוד הרבה מה לומר על זה אבל עצם ההליכה לדיאטנית זה כי אני צריכה עזרה חיצונית וזה לא בא מהכוחות שיש בי כבר, עלול לגרום לי לחשוב שאני צריך קביים בנושא כזה או אחר.

מקווה שהובנתי... 

המילה שליטה באכילה כיום גורמת לי להתכווץ.

ומסכימה לגמרי על מה שכתבת לגבי העזרה החיצונית, במקום לסמוך על הגוף שלנו...

קצת עצוב שזה נהיה הסטנדרט, רק הדיבור הזה כבר מנרמל חשיבה טורדנית והתעסקות אובססיבית סביב אוכל, משקל וגוף בעיניי.

כי תראי כמה טיפולים רגשיים לגבי קשיים יש היום למשל. או להתפתחות. שלא היו לפני 20 שנה.

אני חושבת ששליטה באכילה זה דבר חשוב

לא חושבת שזה דבר שנלמד דרך דיאטנית בהכרח, וצאוד חשוב איך מתווכים את זה בטח ובטח לילדות ונערות, אבל עצם ההתעסקות בזה היא חשובה וכוללת הרבה אלמנטים פיזיים- רפואיים, מנטליים תודעתיים ורגשיים.

שליטה באכילה היא לא מילה גסה. אוכל יכול להיות תרופה לגוף בצד החיובי, ובצד השלילי יכול להיות מחולל מחלה. מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. הכל עניין של איזונים

גם את הפן הפיזיולוגי, המנטלי, הרגשי ואפילו ההתנהגותי.

אבל המילה שליטה באכילה לא נכנסת אצלי ללקסיקון.

מבחינתי זאת עוד פעולה שצריך לספק כמו שתיה, שינה, שירותים וכו.

ואני חושבת שבגלל הדיבור בעולם שלנו והעיסוק התמידי סביב דיאטות ומשקל ונראות וגוף, לפעמים צריך לחזור הרבה הרבה אחורה בשביל להבין כמה עטיפות ומילים מיותרות ומעשים יש לנו סביב אוכל ואכילה.

אבל נסכים שלא להסכים.

(למרות שקשה לי עם זה ואת חכמה ואני אוהבת את צורת החשיבה שלך)

עורכת:

רואה שכתבתי בלשון רבים, זה רק מתוך הרגל. מדברת על עצמי ועל מה שגיליתי עלי

בתור אחת שכן, שליטה על האכילה זה לא רק מה נכנס לפה. שליטה על אכילה שהיא רגשית מתחילה בשליטה וויסות רגשות שהופכים את האכילה לבדיוק מה שאמרת - צורך לקיום הגוף. בלי קשר למשקל או לכמויות או להגבלות. קודם כל לטפל במנגנון שהופך אוכל למענה רגשי/ חלופה להתמודדות. דיאטנית לדעתי היא בטוח לא הכתובת לכך, היא רק יכולה לתת כלים לשינוי הרגלים ולפתיחת הראש אולי בנוגע למאכלים בריאים. אבל שליטה במנגנון שגורם לאכילה לא מבוקרת שלא למטרת קיום הגוף - זה אחד הדברים החשובים בעיניי. כי זה לא רק אוכל. זה לדעת להתמודד עם עצמך ועם רגשות שצפים. מקווה שהובנתי עכשיו

ותודה!

סביב משקל ונראות

את חושבת שמטפלת רגשית תעזור?

יש לך המלצה?

למשקל גבוה אצלה יש עוד השלכות והסיבה שיהא הולכת זה לא המשקל או המראה אלא קשיים ביום יום כמו שפשפות, זיעה מוגברת ועוד

אני גם מפחדת שאולי זה מוקדם מדי (בת 14)

ואני גם חושבת שלכל אחד יש משקל גוך שאליו הוא שואף ואי אפשר להלחם במה שהגוף צריך ורוצה 

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, גם הרגשתי שאין לי את הכוחות בעצמי להתמודד.

ובכל אופן הבנתי שזה חשוב יותר כי לבד אני לא מצליחה.

גם טיפול הוא כלי עזר חיצוני, שעוזר לנו להתמודד.

מי אמר שלהיעזר זה רע?

זו שאלה איך ניגשים לזה, אבל אני לא רואה הבדל בין להיעזר בדיאטנית לבין להיעזר בטיפול רגשי.

לא למה הולכים

כלומר, כשיש לי קושי שאני לא מצליח לבד לצאת ממנו, זה הדבר הטוב ביותר להיוועת ותהיעזר באנשי מקצוע, אבל באיזה תודעה אני הולך? שיש משהו שמפריע לי להתמודד לבד.

למשל מישהי שתבוא אליי הביתה לעזור לי לפתוח אץ המחשבה איך ךסדר יפה ומסודר את הבית, לא תחליף אותי בעצלנות ובחוסר חשק שיש לי להתעסק בסידור הבית אחרי שתלך.

אני צריכה להעמיק בזה ולחשוב, למה אני רוצה ביץ מסודר? מה מפריע לי כשהוא מבולגן?

ממש לעשות רשימה... להוסיף לה כל פעם שעולה לי משהו...

ואז זה נותן לי מוטיבציה *עצמית* לעשות שינוי. ואז ללכת ליועצת סדר (איך שלא קוראים לזה) זה מעולה כי היא תיתן לי כלים פרקטיים טכנים איך אפשר להיות בזה יותר יעילים ומדוייקים... אבל התודעה זה כי אני רוצה מעצמי להיות בן אדם שהבית שלו מסודר, מרגישה שייכות לזה, שאני מוצאת מה שאני צריכה ולא קונה ואוגרת מליון דברים כי אני אף פעם לא מוצאת שום דבר...

כל זה זה דוגמא אמיתית מחיי, שהמוטיבציה חייבת לבוא ממני, ואז לקבל עזרה זה מעולה... 

מה התחליף?

שאני אלך למסדרת וזה לא יחזיק מים ואחכ אחרי כמה זמן ששוב אתבאס שאני לא יוצלחית שוב אנסה שיטה אחרת וכו' וכו' 

וכל הזמן הזה התמלא בעוד ועוד תחושת כישלון ויאוש שזהו.. נועדתי להיות מבולגנת. שמה עליי תווית עם 100 חותמות שככה אני

ואני מפסידה את התהליך המדהים של להעמיק על מה זה יושב, למה זה לא מצליח לי.... 

אבל אם התודעה "במקום", אני לא רואה סיבה למה לא ללכת לדיאטנית ודווקא לטיפול רגשי.

מבחינת ה"כותרת" ותחושת חוסר ההצלחה, גם כאן וגם כאן יכולה להיות התחושה הזו.

בגיל כזה, כדאי באמת לדבר על זה עם הבת, לשמוע מה היא חושבת ומה היא רוצה ולא להנחית עליה מלמעלה.

אבל זה לא אומר שללכת לדיאטנית זה לא נכון.

ולא לכולם מתאים להתעמק בתחושות שלהם ובמה הם מרגישים, ולפעמים דווקא תהליל פרקטי יותר יתאים לחלק מהאנשים

אם יש משהו שקשה לי, אני יכולה להעזר במישהו אחר. 

לא רואה בזה שום בעיה. 

להפך.

מה ההבדל בין ללכת לדיאטנית שתעזור לי עם קושי בענין אכילה, לבין ללכת למטפלת רגשית שתעזור לי בענין חרדה למשל?

בעיני זאת אמירה מאוד בריאה- יש מצבים, יש זמנים, יש תחומים שבהם אני צריכה עזרה ואז הכי טוב זה ללכת לקבל אותה. 

דיאטנית טובה או מטפלת טובה או פסיכולוגית טובה או כל איש מקצוע טוב- לא "יוריד" את המטופל אלא "ירים" אותו ויתן לו כלים להתמודד ולהתקדם. 

אגב, נושא של הרגלי אכילה גם הרזות צריכות...בגיל 50 גם הרזות ירגישו את ההשלכות של תזונה לא טובה...וכן, בהחלט היום הרבה מאוד נערות צריכות שיסבירו להן הרבה דברים בסיסיים על איך הגוף עובד בענין התזונה. הלוואי שהיה שיעור כזה בכל חטיבת ביניים.

אם היא לא רפואית (כמו נניח נטילת תרופות משמינות) היא אחת- הרגלי אכילה לא נכונים.

להרגלי אכילה לא נכונים שגורמים להשמנה, יכולים להיות הרבה גורמים:

1. התערבות הורה או גורם אחר בבחירה של הילד מה/ כמה/ מתי לאכול

2. תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל

3. חוסר מודעות לאכילה מכונה

4. חשיפה מתמדת למאכלים לא בריאים

5. בעיות רגשיות

לרוב יהיו משולבים כמה גורמים.

זה לא חייב לשבת על משהו רגשי, אבל עם הזמן כנראה תתפתח סביב הנושא גם בעיה רגשית.

הטיפול צריך להיות בהתאם לגורמים:

1. להפסיק התערבות הורית (אפשר לכוון אבל להשאיר את הבחירה ואת ההתנהלות אצל הילד)

2. זה גורם שיכולים לווסת אותו ע״י טיפול בגורמים האחרים

3. ללמוד מהי אכילה נכונה (מה/ כמה/ מתי/ איך לאכול)

4. להפחית מאכלים לא בריאים בבית ובחוץ

5. לטפל בבעיות הרגשיות ולדאוג לא להוסיף עליהם בהתנהלות שגויה

ובאופן כללי לכוון את הילד למודעות ושליטה עצמית.

באמת המידע התזונתי חשוב מאוד אבל הוא חייב בעיניי לבוא מתוך אחריות שאנחנו בעידן של אכילת יתר שלא באשמתנו... בגלל עידן השפע ובגלל שיש מי שרוצה שנישאר מכורים לסןכרים ופחמימות מעובדות ('זה סוכר כמובן גם)

לכן לדעתי צריך לידע את *כולם* על השפעות התרבות וללמד את כולם לקחת אחריות למה וכמה ואיך נכנס לנו לפה... ממש לא רק מי שזה כבר "מתדפק" אצלו בצורה של השמנה/מחלה כלשהי ל"ע....

בקיצור, באמת להוריד התערבות של ההורים לאפס.

אפשר לפתח דיונים אבל ממש אנחנן צריכים לשחרר מהאחריות שלנו על מה שנכנס לפה של מישהו *אחר*

כשהם קטנים זה הזמן שלי לחשוף ולתת גבולות כי הם לא במסוגלות להבין. בדיוק כמו שעם ילד קטן אני חוצה את הכביש אבל מגיל 9,זהו סלמאת' אני לא הולך איתו לכל מקום

וצריך להאמין בו! זה יתן לו מסוגלות לעשות בחירות כמה שיותר מדויקות ונכונות עבורו... בכל תחום....

@המקורית מקווה שזה עונה לך פחות או יותר

@lizi גם לך

אני חושבת שההתערבות מיותרת מגיל אפס, כן צריך הכוונה אבל לא התערבות ישירה בבחירה. אני חושבת שילד שעשו איתו טעות בגיל נניח שנתיים, יכול לגרור את זה לתקופה ארוכה ולרוב הטעות הזו תמשך לכל החיים.

יש חוסר מודעות גדול לאכילה נכונה ועוד יותר חוסר מודעות להכוונה הורית נכונה ואי התערבות בבחירה.

הגנטיקה מאוד מאוד משפיעה.

יש כאלו שגם עם הרגלי אכילה סופר נכונים, הקפדה על כל ההמלצות של תזונה נכונה+ פעילות גופנית

והירידה במשקל מזערית.

שלא לדבר על כאלו שאוכלים וטוחנים שטויות כל היום ונשארים זרים.

סליחה, אבל זה ממש ממש מעצבן אותי שכשרואים מישהו שמן/ מלא ישר חושבים שזה הרגלי אכילה לא טובים....

ולא נכנסת לנושא השרשור עצמו. שבאמת אין לי כ"כ מה להוסיף בנושא.

אני מניחה שבהכרח אוכל בריא...

אבל מה שאני כן רואה, על רזים, שמנים, חולים ובריאים, עם אכילה רגשית...

כתבתי:

׳תיאבון מוגבר מולד ויכולת של מערכת העיכול להתמודד עם כמות גדולה של אוכל׳

זה לגמרי גנטיקה

אי אפשר להשמין מאכילה נכונה (כמות ואיכות), אבל אפשר להישאר רזים אם אוכלים לא נכון.

כלומר, אמנם פעמים רבות יש קשר בין השמנה לאכילה רגשית 

אבל יש סיבות נוספות להשנה.

לדוגמא, אחת הנפוצות: שחלות פוליציסטיות. ל1 מתוך 10 נשים יש שחלות פוליציסטיות ולרבות מהן יש נטיה משמעותית להשמנה.

אני מכירה כמה פוליציסטיות שאוכלות ממש ממש בריא, ובכ"ז די מלאות. 

כמובן צריך להכיר את הסיטואציה הספציפית אבל בכלל לא תמיד זה יושב *רק* על עניין רגשי 

אבל זה ביצה ותרנגולת. ברגע שלוקחים אותך ךדיאטנית כי הגוף שלך לא בסדר (לא כי בדקו וראו שיש סיבה פזיולוגית... כמו שידוע לא עלינו שכימוטרפיה מחליש את הגוף)

אז את מאשימה את עצמך... ואז מתחיל רגשות אשם למה את ככה... וכו'.

ומפה הדרך לכעס תסכול שנאה וכו' קצרה מאוד... 

ולכן טיפול רגשי נותן כלים איך להתמודד כשאנחנו לא פועלים כמו "המצופה" מאיתנו... ולהיות בחמלה

טוב ששאלתי

אני חושבת אולי בכלל כדאי שלא תלך לדיאטנית כי אני מבינה שזה יכול לפגוע ולהזיק

אם יש לכן המלצה למשהו אחר שיכול לעזור תידה רבה

אם הילדה מעוניינת ללכת לדיאטנית,

דיאטנית היא מומחית לתזונה שתוכל לתת לה טיפים מעשיים איך לשמור על המשקל (בגיל הזה עצירת העלייה במשקל היא למעשה הרזיה כי עדיין גובהים).

דיאטנית מבינה גם בצד הריגשי שקשור לאכילה.

הייתי בעבר אצל דיאטנית עם בתי בגיל 14,

המפגשים היו פעם בחודש וההנחיות היו מעשיות אך כלליות, כלומר מה כדאי באופן כללי לאכול, איך צריכה להיות בנויה ארוחה וכדו'.

זה היה מוצלח כי נתן לה כיוון אבל לא היה אינטנסיבי ותובעני מדי.

לא מצליחה להבין את התגובות הרווחות פה של ללכת לטיפול ריגשי,

ילד שמתקשה בלימודים גם הייתן שולחות ישר לטיפול ריגשי או קודם מנסות לעזור לו לימודית?

(ברור שאם ניסו טיפול מעשי ולא עזר כדאי לבדוק גם את הצד הריגשי)

השמנה היא אכן בעיה שאפשר לפתור בפתרונות טכניים מעשיים ולאו דווקא טיפול רגשי.

בעיניי, לפני שנעזרים בגורם חיצוני , כדאי לעשות בדיקה עצמית אם ההתנהלות עם הילדה נכונה, כי אם ממשיכים להתנהל לא נכון, כנראה שום דבר לא יעזור.

כל בעיה והמקצוע המתאים.

כמובן שיש לבחור דיאטנית רגישה שיודעת לעבוד עם נוער, אבל לא כל דבר הפתרון זה טיפול רגשי.. 

בתור ילדה שהייתה מלאה מגיל צעיר הלכתי לדיאטנית וזה זכור לי כדבר מאוד טוב וחיובי

ואני חושבת שזה תלוי בכמה דברים

א. ההורים שלי מדהימים!! לרגע לא "ירדו" או עשו תחושה של חוסר שליטה או יופי ודימוי גוף חיצוני

אלא הלכו על הקטע של איכות חיים ובריאות!! הבנתי עוד בתור ילדה צעירה (סביבות גיל 11-12) שכדאי לי לשמור כי *אני" ירוויח חיים יותר טובים עבורי!

במיוחד שהייתי מאוד חברותית ומוכשרת גם בדברים אחרים שלא הרגשתי פגומה חס וחלילה

יכולה לכתוב לך על זה עוד הרבה מהצד של ההורים שלי איך יתמודדו עם ילדה בעלת משקל גבוה מאוד אבל זה רק אם רלוונטי..

ב. הדיאטנית שהלכתי אליה הייתה מדהימה! שום תחושה של משטר דיאטה בשביל מודל יופי אלא בשביל נטו תחושה ובריאות

ואגב, בתור נערה ואישה אף פעם לא הייתי דקיקה ורזה כי זה מבנה הגוף שלי ותמיד הרגשתי נח ונעים בדיוק בגלל התמיכה הזאת..

כמובן שכל זה מנוקדת מבט שמיועדת עבורי ואני לא מכירה את הבת שלך בשביל להגיד מאיפה זה מגיע ועל מה זה יושב.. אתם בעצמכם צריכים לראות את זה

בהצלחה רבה!!

היא מבקשת עזרה? היא ״מתלוננת״ שהיא שמנה?

או שאת רואה מהצד שהיא שמנה ומנסה לעזור לה?

קרובה אלי מאוד לא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג

זה כל כל מורכב

אבל לאחרונה אני מרגישה שקשה לה אפילו יותר

גם פיזית, כבד וחם, שפשפות, סימני מתיחה, זיעה מוגברת ועוד.

אבל גם הסביבה כל כל קשה לאנשים בעלי משקל גבוה (גילוי נאות תמיד הייתי מאוד מאוד רזה וזה פשוט לא פייר האדרה והערצה לרזון)

בחנות כמו את צריכה מידה גדולה יותר, הערות מהסביבה שהיא שומעת ורואה בהם מעריצים נשים רזות ועוד

היא זרקה לאימא שלה הערה שתפסיק לתת לה כל פחמימות והתחילה לנסות לאכול פחות

אבל זה בא לדעתי ממקום פחות טוב

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

יש ילדים שמגיבים לגירוד או לאי נוחות בתנועתיות גדולה יותר.

הם כאילו "לא מבינים" שזה מגרד אבל כן מרגישים שלא נוח להם אז זזים כדי שיהיה נוח יותר, אבל בדרך כלל מלווה בעצבנות ולי מה שכתבת נשמע שהיא לא היתה עצבנית במיוחד.

וסבון זה עניין של התנסות, אצל כל ילד זה שונה, יש שמני רחצה למינהם, אמול/בלינואם וכדו או סתם אלסבון היפו אלרגני, ואם מצב הליכלוך מאפשר, כדאי מדי פעם לדלג על סבון ולשטוף רק במים.

הוא יקר מאוד

אבל היחיד שעזר

(וניסינו מלא לפני).

אפשר לקנות אותו בבית מרקחת של כללית קצת יותר בזול מאשר בסופר פארם

ויש כל מיני אופציות באינטרנט לקנות בהנחה.

גם מריחה של קרמים חשובה. לשמור על הלחות של העור.

ואם את בעניין, אז אני לא זוכרת כבר מי היה איש המקצוע שגילה את אזננו שילד שסובל מאסטמה של העור, כדאי לו להמנע מ:

קמח לבן, מוצרי חלב ובוטנים (כולל במבה).

היה הבדל של שמים וארץ כשבאמת הורדנו את המוצרים הנ''ל (אפשר קמח כוסמין).

בסוף זו תופעה אלרגנית של הגוף. אז זה ממש הגיוני..

בריאות!

מקווה שאסתדר עם כל זה... תכל'ס אין לי כוח לעוד משנו על הראש עכשיו🤦‍♀️

ורק עוד שאלה: חלק כתבו פה שזה יכול להיות תורשתי. אז יכול להיות שזה באמת אטופיק, אם לשמונת הילדים הקודמים לא היה את זה?

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון. 

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

נראה מהאתר מקום ממש מוצלח

מתכננים להיות שם הקיץ בע"ה

וזה גם די קרוב לאיקאה אם אני מבינה נכון

אבל זה שווה לדעתי. הבן שלי נהנה ברמות.

זה בריכת כדורים ענקית, נכנסים לשעה ומחליפים סבבים.

יותר משעה גם ככה הגוף כבר קשה לו עקרונית.

וידיאו ממש שווה איפה שקצפת אז בסוף השדרה

ובבוקר יש להם חבילת משחק טובה לילדים

אם כן, אז יש את מערת הנטיפים לא רחוק

אם אתם בקטע של מעיינות, יש מעיינות בסביבה

יש גם את מיני ישראל לא רחוק

אבל הוא יחסית מוזנח, ככה שאם את לא משיגה כרטיסים בזול ממש לא כדאי לדעתי

היינו עם ילד בן שש+ (וילדה בת שנה וחצי שזרמה איתנו)

מקבלים ביגוד של שוטרים

יש בחוץ כל מיני רכבי משטרה שאפשר לשחק בהם

ובפנים יש כל מיני שלבים של ההיסטוריה של המשטרה בארץ, מלפני קום המדינה לדעתי..

יש מין כתב חידה כזה בטלפון שעוברים בין תחנות, ממש חמוד- הבן שלי ממש אהב את זה

החדרים מעניינים, יש הדרכות קוליות וסרטונים ובסוף מקבלים תעודה

יש גם קליפ אקשן כזה שאמור להיות תלת מימד מגניב, כשאנחנו הגענו החלק הזה היה בשיפוץ אז לא היינו, חברה אמרה שהילדים שלה התלהבו.