אם אסור אז אסור.
כמו שאני לא עושה דברים אחרים שאני יודעת שיזיקו לי באופן חד משמעי, (כמו עישון/ סמים/ נהיגה מסוכנת וכו') כך אני גם לא אוכלת ושותה ביום -כיפור כי אני מאמינה שאכילה ושתיה ביו"כ יזיקו לי ולמשפחתי ולעמי.
זה קשה מאוד (בעיקר בהנקות) אך אפשרי.
אכן הצום חשוב יותר מהתפילות, ולכן אני נשארת רוב הזמן במיטה. אם צריך אז בעלי מטפל בילדים.
השנה תיאמתי עם חברה שבנותיה בנות גילן של בנותי והן כל החג עברו מהבית שלנו לשלהן, שיחקו ביניהן ולא היוו קושי בכלל. היה מצויין מהבחינה הזו. הבאסה היתה שבעלי ואני חטפנו יחד את וירוס השלשולים וההקאות (הוא הקיא ואני שילשלתי כל החג...) וזה היה ממש זועה, ובכל זאת שרדתי את זה. (עם ההנקה והכל...)
למה? כי כך ה' ציוה. (מבחינתי זה כמו 'כך צריך' 'כך נכון' ככה טוב וראוי ליהודי לעשות.)
אז נכון שאולי היה איזה רב שיתיר לי במצב הזה לשתות לשיעורים, אבל האמת- לא חיפשתי אחד כזה- כי אני רוצה לצום ויכולה לצום, אז מה אם קשה?
דוקא מעולם התמיכה בלידה את יודעת שקושי נועד שיתגברו עליו...
קשה זה לא בלתי אפשרי- קושי הוא אתגר. כשמאמינים בקב"ה וסומכים עליו, ויודעים שזה מה שצריך לעשות, ועושים בלב שלם- הקב"ה עוזר.
וכאן אני מסייגת את דברי, שאם רופא ירא שמיים או רב מתירים לא לצום/ לשתות לשיעורים, אז פשוט הוא שזה רצון ה' באותו הזמן, ואז מצווה לעשות כדבריהם.