שמעתי שהשפעת תכה חזק החורף... ואני ממש רוצה שהקטנצ'יק יצלח את זה בשלום. איזה חיזוק חיסוני אתן מכירות שיכול לעזור? אני פתוחה להכל- כימי או טבעי,אבל טבעי תמיד עדיף...
המלצות לחיזוקים!veredd
חברה סיפרה ליטל תלתל
אחרי תקופה ארוכה של כמה חודשים בהם שלחו את הילד שלה הביתה חולה, שהיא התחילה לתת לו פרוביוטיקה לילדים ואחרי כחודש הוא פשוט הפסיק לחלות.
האמת, זה רעיון לא רע לעשות את זה גם בעצמי... 
יש חיזוקית של הדס.מוריה
תלכי לבית מרקחת, ושאלי שם.
מה גם, אל תשכחי לאוורר את הבית. גם אם ממממש קר.
מה גם, אל תשכחי לאוורר את הבית. גם אם ממממש קר.
ויטמין cאמאקנגורו
בחורף שעבר נתתי לבנותי שהיו אז בנות 2 ו4 את הויטמין בסוכריות דגיגונים, והן ממש אהבו את זה, וגם לדעתי עברו את החורף די בשלום.
לקטנטנים יש סירופ.
פרוטק/פרופוליס...לגדולים בעיקר.אמא קטנה
אולי יש משו בסגנון לילדים.?
למיטב ידיעתי, או לפחות כך שמעתיאמאקנגורו
פרופוליס
הוא אנטיביוטיקה טבעית. הוא נועד לטיפול במחלות ולא למניעתן.
שימוש יומיומי בפרוטק ופרופוליס למניעת מחלות עלול לגרום לגוף להתרגל או משהו כזה, ואז הם לא יהיו יעילים, לא לטיפול ולא למניעה. (כמו אנטיביוטיקה...)
נכון!אמא קטנה
הם עוזרים מאד כשחולים.
אבל גם כשקצת נראה של אמרגישים טוב,אנחנו לוקחים...ואז זה מונע לפני שממש חולים.
אבל גם כשקצת נראה של אמרגישים טוב,אנחנו לוקחים...ואז זה מונע לפני שממש חולים.
לשאלת החיזוקיעל -NDאחרונה
שלום לכולם!
יש חיסון הומאופתי ואני ממליצה עליו כעל אמצעי חסר תופעות לוואי ויעיל גם יחד, המתאים לכל גיל ולכל מצב בריאותי.
חוץ מזה, יש עוד הרבה אפשרויות לחיזוק לא ספציפי (כללי) - חשוב לדעת, מה הגיל ומה המצב הבריאותי. מה שטוב לאחד, יכול להזיק לשני ואני ממש לא ממליצה על גישה חובבנית כאשר מדובר בבריאות.
אני גם לא ממליצה לפנות לבתי טבע לעצה, אלא לקניה בלבד, אלא אם כן אתם יודעים שבעליו של בית טבע מסוים הינו בעלי מקצוע מתאים. נוכחתי לראות, שברוב בתי הטבע האנשים לא כל-כך יודעים מה הם מוכרים: הידע היחידי שבידם הוא הידע שהם מקבלים מפרסומוני החברות והרצון העיקרי שלהם באופן טבעי - זה למכור.
מה אתן אומרות, לחכות עד היומולדת של גיל שנה או שגםדבי חיה
שבועיים לפני אפשר להתחיל לתת דגים, ודבש? (והאם דבש באפיה נחשב כדבש או שפגו בעיותיו?)
באופן כללי לגבי מאכלות אסוריםטל תלתל
פעם שאלתי את אחותי את אותה השאלה- מה ההבדל בין היום שלפני יום ההולדת ליום שאחריו? מה, פתאום בין לילה הם כבר לא רגישים?! היא אמרה לי שזה עניין של הרגשה. כלומר, אם את יודעת, למשל, שהילד שלך לועס טוב ובולע כמו שצריך, אין שום מניעה לתת לו אגוזים למיניהם.
הסיבה לכל האיסורים האלו היא בדרך כלל מפני שלצערנו בטיפת חלב לא תמיד יכולים לסמוך על כל ההורים שידעו איך נכון בטיחותית לנהוג עם ילדיהם. אז הם לוקחים את טווח הביטחון הרחוק ביותר כדי למנוע אסונות לא רצויים. למשל (ואת זה אני יודעת מפני שהייתי מטפלת בפעוטון), הם לא ממליצים לתת לילדים עד גיל 5 מאכלים קטנים, עגולים ולא חתוכים (כמו ענבים, או עיגולי נקניקיות) ואם בכל זאת נותנים- הם אומרים שחייבים לחתוך אותם קודם. פעם זה היה עד גיל 3, אבל קרה שילד בן 5 נחנק למוות מענב שלם ומאז הם שינו את הגזירה בהתאם.
זה נכון גם הפוך- לפעמים יש ילדים שלמרות שחצו את סף הגיל המומלץ, הם עדיין לא מסוגלים להתמודד עם כל מיני מאכלים.
בקיצור- אם את מכירה את הילד שלך טוב מספיק, תזרמי עם האינטואיציה שלך ותעשי מה שאת מרגישה שנכון עבורו. אם כי כדאי תמיד לברר קודם מה הסיבה שעומדת מאחורי האיסור. מפני שבהתייחס לדבש, לפי מה שהבנתי, זה עלול להיות עניין של חיים ומוות- אם הילד רגיש לדבש הוא פשוט ימות תוך דקות.
לגבי הדגים- שאלתי בעבר את האחות שלנו בטיפת חלב (!) למה אסור לתת לתינוקות דגים. היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח ואמרה שעל זה היא עוד לא שמעה... לאחר מחשבה היא אמרה שאולי זה בגלל העצמות והשביעה אותי שאני אתן לבת שלי דגים כי זה מאוד חשוב לתזונה...
שתהיה שנת בריאות ושובע לכולנו 
לגבי הדבשנווה מדבר
הבנתי שזה יכול לגרום לתגובות אלרגיות קשות וגם שיש בדבש סוג מסויים של חיידקים שיכולים להיות קטלניים לתינוק מתחת לגיל שנה.
אז אולי באפיה הם מתים אבל לגבי האלרגיה זה לא נראה משנה.
(לגבי פחות מגיל שנה - אין לי מושג)
שנה טובה ומתוקה כדבש...
לא חיידקים אלא רעלניםיהודיה מא"י
ולכן בישול/אפיה לא מועילים.
עם דבש הייתי מחכה,
עם דבש הייתי מחכה,
דווקא שמעתי ממקור מוסמךנווה מדבר
שיש חיידקים (לא זוכרת את שמם, אבל אני יכולה לברר)
ואני לא ממש זוכרת או שיש רעלנים בנוסף או שהם מייצרים רעלנים.
כן-כן איזה חיידק תמהוני (לא זוכרת).יוקטנה
דגים ודבשאנונימי (פותח)
ההנחיות כל הזמן משתנות.
אצל הגדול שלי (בן שנתיים) ההמלצות היו לא לתת דגים עד גיל שנה.
השנה ההנחיות השתנו, כשהתחלתי מוצקים עם הבת שלי (8 חוד) ראיתי בחוזר של משרד הבריאות שחוץ ממוצרי חלב והדברים האלרגנים (כמו- בוטנים, תות שדה וכו') אפשר לתת מהכל- כולל דגים, טעימות החל מגיל 4 חוד' (כמובן שהחשיפה צריכה להיות הדרגתית).
אני נותנת לבת שלי דגים כבר איזה חודש (טוחנת לה ביחד עם היקרות, לא רואה סיבה שלא.
מה שכן, צריך להיזהר עם העצמות.
לגבי דבש, מצד אחד חברה סיפרה לי ששאלה רופא ילדים על האיסור לתת דבש מתחת לגיל שנה והוא אמר לה שהסיבה בגללה לא נותנים דבש כבר לא נכונה, אך משרד הבריאות עדיין לא שינה את הנחיה.
מצד שני, היום האחות בעבודה שלי אמרה שאסור לתת מתחת לגיל שנתיים (זה היה ספציפית לאוכלוסיה סיעודי- מורכב).
אז... לא יודעת מה להגיד לך.
קישור להנחיות של משרד הבריאות:
www.health.gov.il/units/spoke/hanaka.doc
תודה לכולן על המידע.דבי חיה
העיקר שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, עם דבש או בלי...
אגב, דגים אסור כי זה גם ברשימת האלרגנים.
לדבי חיה- אם זה מעניין אותךאנונימי (פותח)
תקראי בקישור ששמתי, בפרק 6.4 ובנספח.
מעתיקה את מה שרוולנטי מהסעיף:
1.1. מזונות ראשונים המתאימים לטעימות מזון: מומלץ להתחיל במזונות עשירים ומועשרים בברזל. מזונות כמו: בשר בקר, הודו ועוף, דגים, קטניות, "דגניים לתינוקות" מועשרים בברזל, ירקות ופירות מומלצים כמאכלים ראשונים (ראה טבלה בנספח מס' 1).
מסתבר שההמלצות השתנו וכנראה דגים הם לא אלרגנים יותר מכל בשר חי אחר.
(
דגים הם חיוניים ביותרדבורי
לבנית העצמות דרוש סידן שעובד רק עם ויטמין D, ולכן נותנים לתינוקות ויטמין D ומוצרי חלב.
אבל הסידן לא יכול לבנות עצמות בלי.... זרחן.
זרחן נמצא המון בדגים.
בנוסך יש חלבונים ומלא דברים טובים וחשובים לתזונה, אבל דגים עשירים במיוחד בזרחן, ויש דגם ממש אח"מים: עשירים באומגה 3.
כל הסיפור של אומגה 3 זה שמדובר במולקולת שומן שהגוף לא יודע לייצר לבד, וכלן חשוב לאכול אותה מבחוץ. היא בונה המון דברים בגוף ולכן חשובה גם בגיל נמוך משנה. נמצא בדגי הים הצפוני - למשל בסלמון, בדג טונה (טרי - לא שימורים).
אומגה 3 נמצא גם המון באגוזי מלך, ולכן זה טוב לצמחונים. אבל בשום פנים לא לתת אגוזים לילדים - גם כשהם לועסים היטב, תמיד ישנה סכנה של שאיפה פתאומית לריאות, וסכנת חנק.
(אפשר להקליד בגוגל ולראות - זה קורה יותר ממה שאנחנו מתארות לעצמנו, אז למה לא להיזהר?)
בסלמון מעושן נשאר משהו טוב?נחשונית
נשאר משהו טעים! זה בטוח!דבי חיה
אבל זה מאוד לא בריא...
קראתי.. תודה!דבי חיה
קישור למאמר על הענייןטל שחראחרונה
קוראים לזה בטוליזם- חיידק שמייצר רעלן, והנה קישור, מי שמעוניינת-
ושתהיה שנה טובה
מוקדש לאמהות היקרות לכבוד השנה החדשהדבי חיה
קיבלתי במייל....
כל מילה - בסלע.
שנה טובה ומתוקה לכולנו.
ב"ה
תפילת אם/ ש. כהן
פורסם בעיתון הבית שלנו בערב ראש השנה תשס"ט
שעת צהריים של ראש השנה,
הסתיימה כבר תפילת המוסף,
מבית כנסת יצא הקהל ופנה,
לסעודת יום טוב נאסף.
ושם בהיכל, עוד ספוג האוויר,
בנעימות התפילה, בחיל וברעד,
ולובן הפרוכת שהוסיף והחוויר,
מקריאת "המלך" שבחלל עוד נשמעת.
רחש קל בבית הכנסת: מלאכים ושרפים,
בין ספסלים מרחפים הם יחדיו.
פניני התפילות מלקטים ואוספים,
להעלות אל המלך דמעות ילדיו.
כבר מלא נאד תפילות, אך המלאך עוד בוחן,
מחפש עוד, ותר, מבקש ושואל...
על חלון בית הכנסת הוא מצא אבן חן:
מחזור תפילה של אם בישראל.
ובזה מחזור התפילה האימהי
את אשר ביקש הוא מצא- המלאך,
מבין דפיו השתקפה כבראי
דמות אם יהודיה, זו דמותך שלך.
לא רום כוונות בו, בזה המחזור,
ושגב ייחודים בו לא יימצא,
פרוש המילות לא ניתן בו לשזור,
ואף לא ניגון מתרפק מרצה.
התפילות שבוקעות מתוכו ועולות,
מקוטעות הן, פזורות ושבורות לרסיסים,
שברי פיוטים ופיסות של תחינות,
נמהלים בששש... וקולות מהסים.
פתיל הכוונות שבעמל את טווית,
נקטע בליטוף, בבקבוק ונשיקה,
ושוב נקשר באהבה, בידיעת התפקיד,
עדי בשנית יינתק- עוד דקה...
צחוק של ילדות נמהל עם הבכי,
וארשת פניך מחליפת הגוונים,
עם דמעתך את מוחה דמעת ילד מלחי,
בחצר מעוזך, וליבך שם בפנים...
בין דפי המחזור, פירורים, פירורים,
של מיני מתיקה מידיים קטנות,
מערים התיבות כתגים וכתרים,
כתמי דייסה ומשחק ועפר של גינות.
ודמעה אחת שהייתה לשלל,
שזלגה מליבך, חרישית וחמה,
נמזגה בטוהר דמעתו של עולל,
שהקיץ ונשא תפילתו ברמה...
רק עוד דף מן המחזור הרים המלאך ברטט,
קרוע הוא, יצירתו של בנך הקטן,
זה הדף, ותפילתך הדומעת עליו ולוהטת,
יחדיו יפעלו הם- יקרעו את השטן!!!
מקסים--- תודה!!!אמא ל-2
בדיוק בזמן..אשריך!אמא קטנהאחרונה
מחודש שמיניאחתעם_בטן
לחשוף את המקום 5 דקות לשמש, ממש קרן ישירה של שמש על כל פטמה. יש עוד דברים, אני אנסה לברר ואגיד לך
וואלה, השכנים מ'זה יהנו... 
אדמונית החורש
למרוח בחלבטל שחר
אחרי הלידה- אחרי כל הנקה- למרוח קצת חלב על הפיטמה, הוא מלא נוגדנים ומונע דלקתיות , עוזר מאוד, וחינם
שמן נבט חיטהטל תלתל
למרוח כמה שאפשר החל מתחילת תשיעי. מניסיון של בת דודה עם חמישה ילדים- מעולם לא היו לה סדקים ופצעים!
היה לי בתחילת כל הנקה...יוקטנה
בסוף הבנתי שהגמדים מגיעים עם לשון קשורה 
יומיים אחרי הלידה של החמישי, נסענו לניתוק (ואחרי עוד שבועיים לניתוק שני). ב"ה ההנקה איתו שונה איתו מאוד לטובה מאשר עם הגדולים!
אני ממליצה לבדוק אצל מומחה, כמה שניתן מיד אחרי הלידה 
הכנה למניעת פצעים זה פשוט ללמוד - לעשות הכנה להנקה אצל מישהי מוסמכת. כי הפצעים נגרים או על ידי בעית תפיסה/היצמדות, או על ידי פטריה (ואני לא בטוחה ששמן נבט חיטה מומלץ, על כן, מפני שהפטריות מחבבות אותו עד כמה שידוע לי). אם כך, כשזה לא ילד ראשון, ניתן להניח שהבעיה היא פזיולוגית (לשון קשורה)...
גם אשמח לדעתשלה שוב
פעם הקודמת חודש לפני הלידה מרחתי משחת 'רפאל' ולא כאב לי בתחילת ההנקה,
אנסה את זה שוב, אבל אם למישהי יש רעיון...אשמח לדעת.
כי לא תפיסה נכונה, ולא חלב אם עוזרים זה פשוט כואב בהתחלה...
אני גם מרחתי רפאלנווה מדבר
התחלתי חודש- חודשיים לפני הלידה וזה ממש עזר.
בהריון הראשון מרחתי שמן זית- וגם לא כאב כ"כ.
דווקא השמן זית מאוד עזר אבל עם ילד נוסף, כל פעם למרוח שמן זית היה לי מסובך והרבה יותר קל למרוח רפאל וזהו.
אמא שלי...אנונימי (פותח)
לאמא שלי היו סדקים אחרי כל לידה (11 לידות ב"ה),
ואנחנו לא עם לשון קשורה.
אני חושבת שחוץ מכל הקשיים החיצוניים של אחיזה, לשון קשורה וכדו'
יש נשים עם עור רגיש יותר או פחות ואצל אלא הרגישות זה
חלק בילתי נפרד עד שהגוף מתרגל למציצה של התינוק.
אני לא בונה על זה שאחרי הלידה הבאה לא יהיה לי...
אולי אפשר לעשות דברים שיקטינו את התופעה,
אבל אני לא מאמינה שאני יכולה למגר אותה .
ניסית?שלה שוב
כי אני שמעתי שהיא סתם יקרה ולא מועילה. בכל אופן אנחנו מחפשות משהו שיכין לפני הלידה לכן השטיפה היא לא משהו משמעותי...
כדאי...אנונימי (פותח)
ללכת לבית מרקחת ולבקש ויטמין a או e (לא זוכרת בדיוק) ללא שום תוספות, ולהתחיל חודש לפני הלידה. אני יודעת שזה ממש הכי טוב שאפשר-לא ניסיתי אבל הידע הזה מנשים שעוסקות 30 שנה בתחום וזה הטרנד האחרון! אבל- אני- השתמשתי ברפאל, אחרי, וזה גם עזר קצת להרגיע- אבל- הכי הכי חשוב, לי אחרי כל לידה היו סדקים וכיו"ב נוראים וכואבים- ולמרות זאת המשכתי עם הכאב להניק והמקום מתרגל וזה עובר בערך אחרי 3 חודשים (לפחות אצלי)אז אם יהיו אל תתייאשי מהר
!!! יש שאומרים שאם ההנקה טובה זה לא אמור להיות, אני קצת סקפטית לגבי האמירה הזאת, כי אצלי הם יונקים טוב ועדיין - לדעתי זה סוג עור! בתקווה שלך הכל ילך חלק- תרתי משמע, ולא תצטרכי דבר. לידה קלה! בהצלחה!
!!! יש שאומרים שאם ההנקה טובה זה לא אמור להיות, אני קצת סקפטית לגבי האמירה הזאת, כי אצלי הם יונקים טוב ועדיין - לדעתי זה סוג עור! בתקווה שלך הכל ילך חלק- תרתי משמע, ולא תצטרכי דבר. לידה קלה! בהצלחה!מסכימה לגבי סוג העוראדמונית החורש
כל הנקה מתחילה אצלי עם סדקים נוראיים ולדעתי עוד לא המציאו את המשחה שבאמת מונעת את זה. עד עכשיו בלי עין הרע כל החמישה ינקו מצויין (והתעגלו מהר מאוד אחרי הלידה) והאחיזה שלהם היתה נכונה.
לדעתי העור שלי פשוט נורא רגיש ואני יודעת שאני צריכה לסבול את הסיוט של החודשיים הראשונים ואח"כ להנות מהנקה בכיף גם מעבר לגיל שנה.
המלצה שעזרה ליmp4
פשוט לחשוף את האזור אחרי כל הנקה ל 5 דקות
וכמה שפחות ללבוש חזיה
דווקא זה...שלה שוב
היה לי מאוד לא נוח, לא ללבוש חזיה גורם לאזור להשתפשף בחולצה וזה מאוד כואב.
אולי זה באמת הסוג של העור...
אבל בשתיים הראשונות זה היה פשוט סיוט להניק בהתחלה ובאחרון, היה ממש בסדר וזה כל כך משנה את כל המצב, את הרגשת ההחלמה אחרי הלידה, את הקשר להנקה...
מתפללת שגם הפעם יהיה כך...
שמן שקדיםשמחה תמידאחרונה
לי זה עזר מאוד...
רציתי לשתף אתכן בנס שגמל עמי ה' הטוב בלידת בתיאני ירושלמית
שלשום ביום א' היה הנס הזה ונולדה לנו הבת המדהימה בעולם!
חסדי ה' מעולם על יראיו וצדקתו לבני בנים...
מזל טובקיווי
איזה יופי
כשתתאוששי מחכים לסיפור.....
בשעה טובה-טל שחר
תיזכו לגדל אותה בנחת ואהבה
ב"הטל תלתל
שתתתזכו להרבה אהבה ושמחה ממנה!
רגשת אותי מ ז ל ט ו בבדולח
שתזכי לגדלה...
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!שירק
סוף טוב הכל טוב
המון מזל טוב, ממש מקסים!אדמונית החורש
איזה יופי אחרי ההריון הארווווווך הזה שהיה לך.
בת זה חידוש מרענן אצלך, לא?
תהנו ממנה ומהגדולים ושתהיה לך התאוששות מהירה וקלה.
הנה ההודעה שחיכינו לה! מזל טוב!יוקטנה
ועכשיו נותר רק לחכות לסיפור הלידה המלא (ולשם שלה, אם תבחרי לשתף כאן)!
שיהיה תמיד באושר ובנחת!
מזל טוב!נחשונית
מזל טוב!!!mp4
תודה לכולכן על האיחולים!! בעז"ה מקוה לשתף...פעם...אני ירושלמית
מזל טוב גדולדבי חיה
קחיי את הזמן להתאושש .(החגים ממש יאפשרו לך..)
את רצינית או צוחקת?שלה שוב
אני ירושלמית- לפני הכל באמת מזל טוב. הרבה נחת ושלווה.
מקווה שההחלמה אחרי היא בקלות ושמחה ללא בעיות...
בכל אופן אם את צריכה תמיכה ועידוד או לחילופין מקום לתנות צרותיך, אנחנו כאן.
דבי חיה...את לא רצינית בקשר לחגים!
איזה סיוט...ארוחות עם כל המשפחה, עבודה בלי סוף, כל המתקרבים לתינוק החדש רק זה כבר מערער את כל המנוחה עם כל המחלות המסתובבות ושאר הילדים בחופש...מה מאושש בזה?
אני לא רוצה לדכא את ירושלמית רק להעיר/להאיר שזה לא משהו פשוט כל כך.
ודרך אגב...בראשונה שלנו נתנו לכל דכפין להרים את התינוקת, והיא נדבקה מקרובת משפחה בברונכוליטיס (לא משהו מסובך, סוג של התקררות) ובגלל זה היינו מאושפזים איתה שבועיים אחרי לידה, כי בתינוק קטן לא לוקחים אחריות ועושים את כל הבדיקות הכי נוראיות שיש כדי לשלול דלקת בקרום המוח.זה היה נורא בשבילה ובשבילנו.
בכל אופן, אני מודעת לקושי לסרב לסבתא להרים את התינוקת אבל בכל זאת,
כדאי קצת להשתדל לאור המצב...
מזל טוב איזה כיףבנימינה הקטנהאחרונה
נשמח לשמוע את שמה וכן כמובן להיות עדות לסיפור הנס הגדול שגמל עימך ה'
אוף...שונאת לשאוב!אמא קטנה
אני בקושי עושה את זה ,אבל כשעושה,זה פשוט גועל נפש...[סליחה מבורא עולם אבל זה מסריח.]
40 cc כל שעתיים זה פשוט כלום! מה עושים?
40 cc כל שעתיים זה פשוט כלום! מה עושים?
מה ששמעתי-טל שחר
תראי אם עוזר לך אולי לשתות מים בזמן השאיבה, וגם, אומרים שיש עניין של הקשר הרגשי- שימי לך תמונה של הביבי או תחשבי עליה\ו , אומרים שקמומיל עוזר, ומזונות שומשום- טחינה וחלבה. בהצלחה
אויש היה שרשור מעולה של המלצות לשאיבהיוקטנה
אם מישהי מוצאת, שתשים קישור!
בשאיבה קבועה מגיעים לכמויות גדולות, בדרך כלל. 40 כל שעתיים זה פשוט מעולה!!! כי אמרת שאת לא שואבת קבוע. את רצינית???
אחפש את השירשור..אמא קטנהאחרונה
אבל את רצינית ש40 זה נקראה הרבה?
יותר מוזר לי לחשוב שכל שעתיים זה מה שהבת שלי אוכלת...אולי בגלל זה היא אוכלת כל שעתיים...=]..או את שני הצדדים...
ולגבי התשובה של טל שחר-אני שאבתי ביחד עם ההנקה ,פשוט כל פעם את הצד השני...
מקווה שזה טוב,זה היה הכי יעיל בזמן..
תודה לכן
יותר מוזר לי לחשוב שכל שעתיים זה מה שהבת שלי אוכלת...אולי בגלל זה היא אוכלת כל שעתיים...=]..או את שני הצדדים...
ולגבי התשובה של טל שחר-אני שאבתי ביחד עם ההנקה ,פשוט כל פעם את הצד השני...
מקווה שזה טוב,זה היה הכי יעיל בזמן..
תודה לכן
לאור השאלה של דושי ודושיתבדולח
סימנים שאתם בהריון באים שבוע לאחר ההתעברות או יש נשים שכמה שבועות אחרכך 1.טעם מתכתי בפה2. שדיים נפוחים או רגישים למגע או כואבים 3. בטן נפוחה וכואבת כמו בימים שלפני בא הוסת4. הליכה לשרותים קצת יותר מתמיד 5.כאבי ראש 6. תשישות ועיפות 7. הכי חשוב וסת מאחר או לא מגיע בהצלחה ובשורות טובות
חום בגוף? או גלי חוםבדולח
אנו מחכים לבשורות טובות בעז"ה נשצח להתעדכןבנימינה הקטנה
יש לי שאלהבנימינה הקטנה
מה עושים במקרה ואי אפשר לישון על אף צד???צד ימין נתפס וכואב ואז עוברים לצד שמאל וגם הוא נתפס וכואב ואז מגיע תור הגב להתחלק קצת במעמסה אבל......כמו שניחשתן גם הוא כואב לא נותר אלא לישון על...????על הראש?לא....מה עושים??אשמח לטיפים
הר של כריות- ובשעק שביניהם- הבטן...מאמע צאדיקה
כרית הנקהנחשונית
זו שנראית כמו בננה, טובה גם לשינה לאשה בהריון, ויש בכמה גדלים.
רעיונות...שלה שוב
אני ישנה בהריונות גם בקיץ (בלי מזגן!!!) עם שמיכת פוך. הכי קל לעצב אותה לפי צורת הגוף- תמיכה בין הרגליים כדי להשאר במרכז ולא להשען יותר מדי על הגב ולא ליפול על הבטן...
כדאי לעשות מקלחת מרפה לפני שינה.
כדאי לבקש מסג משחרר מהבעל (למרות שנמאס להם בשלב כלשהו. בעצם...די בהתחלה)
אפשר לעשות מתיחות מועילות לגב- גם בשכיבה על הגב רגליים מקופלות אליך -פעם לכיוון ימין ופעם לשמאל,
סיבובי אגן בעמידה, לפשק רגליים להתכופף קדימה בצורת שולחן ולמתוח את הידיים קדימה בעזרת מישהו
(אני בטוחה שאם תחפשי באינטרנט תמצאי המחשות יותר טובות מההסברים שלי)
ודרך אגב...
אני לא רוצה לחמוס ממך עוד צד, אבל אומרים שזה לא מומלץ לשכב על הגב בהריון ביחוד לא בשלבים האחרונים. למרות שיש הטוענים כי זה תלוי בהרגשתה של האישה, אם זה לא גורם סחרחורות אז אין בעיה.
אני משתדלת לא למצוא את עצמי על הגב בבוקר אחרי הרבה שעות שינה...
שינה על הגב.אמא קטנה
לא יודעת,אבל אני ישנתי רק על הגב...
ואכן הר של כריות זה אחלה..
ואכן הר של כריות זה אחלה..
לא המצאתי...שלה שובאחרונה
-"בעת אימון – אסורה שכיבה על הגב מסוף חודש רביעי.
-הכי גרוע: שכיבה על הגב, רגליים ישרות מעל 2 דק'.
הרחם נוטה לאחור ולוחץ על וריד נבוב תחתון= שיבוש בזרימת הדם.
-מומלץ לשכב על צד שמאל..."
כששאלתי על התעמלות בהריון, בפורום רפואה וספורט של ד"ר קונסטנטיני, זה מה שנאמר לי.
אבל ראיתי עכשיו בסטארמד (פורום רופאים) שבשינה אין מצב שיווצר לחץ דווקא באיזור זה.
השאלת משאבות חלבאנונימי (פותח)
שלום. אני גרה במודיעין ויש לנו בבית גמ"ח של משאבות הנקה של מדלה מסוג
pump in style.
השימוש הוא בחינם עד שהתינוק בן שלושה חודשים (משלמים רק על חלפים חדשים את מחיר העלות ומשאירים לנו צ'ק פיקדון). אם רוצים להמשיך להשתמש במשאבה לאחר שלושה חודשים משלמים שקל ליום. זה מיועד בעיקר לנשים שמסתבכות עם ההנקה (פג, תינוק שלא יונק, מחסור בחלב, תאומים, פצעים וכו). אפשר בכיף לפנות אלי או להפנות נשים אחרות שזקוקות לזה: 050-7293199 אביטל.
יישר כח ובהצלחה!יוקטנהאחרונה
החלום (ושברו?)טל תלתל
משחר ילדותי היה לי ברור שפחות מעשרה ילדים זה לא כוס התה שלי. אבל היום, אחרי ניתוח אחד ולידה רגילה אחת, אחרי שאני רואה כמה זמן לוקח לי להתאושש מהטראומה ולשכוח מספיק בשביל להרגיש מוכנה לנשמה הבאה, אני שואלת את עצמי- האמנם?! מתי אני אספיק?
אז באמת, ב"ה, התחלנו מוקדם מספיק, אבל עצוב לי לחשוב שאני מוותרת כל כך מהר וכל כך בקלות. זה היה חלום ההתבגרות המשמעותי ביותר שלי, וגם היום, כמובן, הוא משמעותי מאוד עבורי. אני מאוד רוצה להאמין שזה בגלל שאני חושבת על זה מוקדם מדי אחרי הלידה (ואני מתכוונת לממש מיד אחרי הלידה. וזה קרה בשתי הפעמים בהן ילדתי). ואני שואלת את עצמי- להילחם או להסתפק בעשרה?
גם לכן יש הרהורים שכאלה או שאני יחידה בסירה? (אני צריכה קצת עידוד ותמיכה...)
ברורנחשונית
גם אנחנו חלמנו על מניין או נבחרת כדורגל בבית. אבל אחרי הקיסרי הראשון, ובעוד פיצי בפגייה ואני בהלם, באו לבקר אותי ביולדות 2 ידידות, אם ובת, האם היא אם לתשעה ילדים ולבתה אז היו שניים. היום ארבעה. אני מאוד אוהבת ומעריכה את המשפחה הזאת. הבטתי בהן ושאלתי אותן: תסבירו לי בבקשה: איך? אבל איך? הן רק חייכו.
שכחתינחשונית
באמת אשריכם שהתחלתם מוקדם. ובאמת כדאי לחכות לנוח ולהתמלא מחדש. וגם אם זה לא יהיה עשרה ומעלה. עדיין רואים עין בעין איך בדור שלנו יש בממוצע יותר ילדים לכל משפחה דתית מאשר הדור הקודם. בברית של התינוק של בת דודה שלי, אמר אביה, כלומר דודי: "יש כאלה שאומרים: הדור הולך ופוחת. ואני אומר, לא נכון! להפך. הנה ילדינו עולים עלינו בכמות ובאיכות." ואת זה הוא אמר על ילד שלישי של בתו, לעומת שני ילדים שיש לו. בעזרת ה', פרה פרה, תינוק תינוק. וכרגע התינוק שנולד לך הוא העיקר, תתרכזי בו. וחיבוק גדול, הבאתם עוד נשמה יקרה נפלאה צדיקה ומתוקה לעולם! זה דבר גדול, הכי גדול.
מתוך אתר הידברות של הרב זמיר כהן:
גמרא במסכת עבודה זרה- `` אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות מהגוף``- מבארים הספרים הכוונה לאותו הגוף של נשמת אדם הראשון, דהיינו עד שיכלו כל הנשמות שהיו תלויות באדם הראשון כאשר כל נשמה תשלים את יעודה ומטרתה יבוא תיקון העולם.
מתוך אתר הידברות של הרב זמיר כהן:
גמרא במסכת עבודה זרה- `` אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות מהגוף``- מבארים הספרים הכוונה לאותו הגוף של נשמת אדם הראשון, דהיינו עד שיכלו כל הנשמות שהיו תלויות באדם הראשון כאשר כל נשמה תשלים את יעודה ומטרתה יבוא תיקון העולם.
חמודה, לא הכל בידינואדמונית החורש
נראה לי שבדור שלנו, עם התפתחות הטכנולוגיה והרפואה, לרבים מאיתנו (כולל לי) יש מן 'שגעון גדלות' ותחושה שיש לנו, או לפחות צריכה להיות לנו, שליטה על הכל. אנחנו חולמים ומתכננים איך בדיוק הדברים צריכים להיות וקשה לנו לקבל את זה שהתפקיד שלנו זה רק לעשות 'השתדלות' אבל מי שקובע מה בדיוק יהיה זה הקב"ה.
הקב"ה הוא הקובע כמה נשמות טהורות יגיעו באמצעותך לעולם. את יכולה להתפלל, להשתדל וכו' אבל אף אחד לא הבטיח לך שכל מה שאת רוצה אכן יתגשם.
גם אני חשבתי שיהיו לי לידות יותר צפופות ויותר ילדים אבל לאור הקשיים בהריונות שלי וההתאוששות אחרי, התוכניות השתנו במשך השנים והמציאות שונה ממה שדמיינתי. ובכל זאת, אני מאמינה שהכל לטובה ושזה רצון ה'. בגלל זה אנחנו מבקשים שימלא את משאלותינו לטובה. לא כל מה שאנחנו חושבים שטוב לנו הוא אכן נכון ורק ה' יודע מה כן ומה לא. זה לא קל לקבל את זה וזה דורש הרבה עבודה עצמית, במיוחד בתקופות שההתמודדות קשה (כמו אצלי כרגע, וכנראה שגם אצלך עכשיו) אבל בשורה התחתונה אני מאוד שמחה ומודה לה' על מה שנתן לי ומבינה שזה מה שנכון וטוב שיהיה.
אז אני בהחלט מזדהה ומבינה את הקושי וגם זקוקה ללא מעט עידודים ותזכורות ואני מאחלת לך שתצליחי לראות את הטוב גם אם תצטרכי 'להגמיש' קצת את החלומות שלך כדי להתאים אותם למציאות.
ובהזדמנות, קבלי חיבוק (לא מצאתי בסמיילים)
מצטרפת לדברים היפים שכתבויוקטנה
גם אני כל הזמן עסוקה בחישובים (כאילו ש"מישהו" מתייחס לחישובים שלי - האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק). גם אני חולמת, וגם אני המומה: מההשקעה שדורש כל ילד (נפשית, פיזית, וכלכלית), מהקושי של כל הריון, מההתאוששות שדרושה לגוף אחרי לידה.
אבל מי יודע מה יילד יום, לכאן או לכאן? מי יודע איך נרגיש בעוד חמש שנים, ומי יודע כמה ילדים נלד? אני אומרת - חבל לבזבז את העצב! בואו נחכה עד שנסיים ללדת, ואז נחליט אם להיות עצובות, או שמחות. להיות עצובות מעכשיו זה סתם בזבוז ;)
אני אומרת - חבל לבזבז את העצב! בואו נחכה עד שנסיים ללדת, ואז נחליט אם להיות עצובות, או שמחות. להיות עצובות מעכשיו זה סתם בזבוז ;)תודהטל תלתל
על כל התמיכה שלכן (גם באופן כללי)! מאוד נעים לדעת שיש מי שמקשיב (וגם יכול להבין במה בדיוק מדובר, להבדיל מהבעל). אני יושבת ובוכה מהתשובות התומכות והמעודדות שלכן. כנראה עוד בשל ההורמונים...
ובאמת- תודה לריבונו של עולם! ושוב- תודה תודה תודה לכן!
גם אני חלמתיאמא מסורה
ועדיין חולמת(?!) על משפחה גדולה עם לפחות 10 ילדים, אבל במציאות, אני מרגישה שאין לי את הכוחות לילדים צפופים.
יש לי שני ילדים מתוקים שהפער בינהם הוא שנה וחצי.
אצלי ב"ה ההריונות והלידות היו קלים, באופן יחסי (לא היו לי בחילות, לא עברתי לידות טראומטיות, היו דברים מורכבים אחרים..), ההתאושות ב"ה הייתה מהירה. מרגישה שאין לי בעיה שוב לעבור את התהליך של הריון- לידה.
א-ב-ל, אצלי הקושי הגדול הוא בטיפול היומיומי בילדים, לפעמים צריכה להחליף לכל אחד מהם פעמיים- שלוש ביום חיתולים מלוכלכים וזה מתיש אותי וקשה לי ומרגישה שכרגע אני לא מוכנה לא פיזית ולא נפשית לטיפול בעוד תינוק קטנטן.
ולא, אני לא מיד אחרי לידה (אלא אם כן 8 חוד' נקראים מיד אחרי לידה )
)בעיתות משבר, אני מזכירה לעצמי את החלומות שלי על משפחה גדולה, וזה עוזר לי להכנס לפורפורציות.
אז כל אחת, עם שק החלומות שלה- מה שדוחף אותנו להביא נשמות טהורות לעולם, ועם שק הקושי שלה.
אני רואה את החלומות (הוורודים האלה 
) כמשהו שנועד לדרבן אותנו ושנזכור מה חשוב בחיים, אבל שהם לא יכבלו אותנו ושלא נתאכזב אם בסוף המציאות תראה לנו אחרת.
) כמשהו שנועד לדרבן אותנו ושנזכור מה חשוב בחיים, אבל שהם לא יכבלו אותנו ושלא נתאכזב אם בסוף המציאות תראה לנו אחרת.ותעשי טובה לעצמך, אל תרגישי רע שאת לא מממשת את החלום שלך ואל תנסי להלחם בעצמך כדי לממש אותו.
תהני מהילדים שיש לך, תתפללי שיהיו לך הכוחות להתמודד עם ההחלמה מהלידה ואל תדחקי בגוף שלך.
ולא סתם אומרים שבסוף שוכחים..
נתחיל להגיב לאמא מסורה ונמשיך לכולן...דבי חיה
איזה שם יפה בחרת לעצמך! כל הכבוד. אני חושבת ש-8 חודשים זה עדיין בהחלט "אחרי לידה" לחלק מאיתנו... (לי למשל!) ותמשייכי להודות לה' על ההריונות הקלים. אשרייך!!!
יוקטנה, כרגיל העלת לי צמרמורת על דברייך הישרים והנכונים!
ולטל התלתל החמודה, כיף לך שהתחלתם מוקדם! אנחנו התחתנו מוקדם אבל.. חיכינו וחיכינוו!!! (אמא שלי חיתנה אותי מוקדם כדי שיהיו לה נכדים מוקדם... היא עצמה התחתנה די מאוחר ועד שילדה אותי גם לקח זמן.. אז היא חשבה ל"התחכם"! אז הנה.. היא נהנתה מ-4 שנים מלאות מתח!) אז שהו. תהני מהמצב ותשרדי כל יום בנפרד. לפעמים אני נותנת לעצמי פרקי זמן שאותם אני מציבה לעצמי לעבור, עם מטלות מאוד קטנות וספציפיות!!! תורידי כל עול אפשרי, כלום לא יברח לך. מבטיחה!
רציתי גם אני להצטרף לבוכות על החלומות... כשאני קולטת בת כמה אני, וכמה ילדים יש לנו עד כה (ב"ה! שלא ישמע שאני מתלוננת!!!!!!!!!!!) אבל כשאני קולטת את הפער ביני לבין רוב החברות.. זה קצת "צובט" לי בלב!
אז חיבוק ענק לכולנו, שאנחנו האמהות הכי מסורות בעולם!!! ועושות יותר מיכולתינו למה שצריך.
לדבי חיהאמא מסורה
בהריונות ב"ה לא היו לי תופעות לוואי של בחילות והקאות, אבל הם היו מורכבים מסיבות שונות (באחד מהם הייתי בשמירה).
נראה לי שזה בעיקר עניין של הסתכלות על המצב, יהיו כאלה שיבכו על מה שאני עברתי ואני לקחתי את זה בקלות (אבל לא זילזלתי- הלכתי לכל הבדיקות שלא פולשניות שהרופאה שלחה אותי)
וכנ"ל לגבי הלידות.
אם זה כך... אז עוד יותר!!! ומחקר קטןדבי חיה
ואת צודקת כמובן.
אגב, אני מנסה עכשיו לערוך מחקר פרטי: איך משפיעות המחשבות על ההריונות והלידות? למשל: היתה איתי אשה צעירה בקורס הכנה ללידה... (לפני שנים רבות) שהיתה היסטרית מאוד מכל העניין של הלידה. בפרט כשמדריכה הראת לנו סרט, היא כמעט התעלפה וברחה מהחדר. לא התפלאתי כששמתי שהיא ילדה בניתוח! (בגלל שהלידה לא התקדמה. לא מסיבה אחרת)
ועוד סיפור ששמעתי לאחרונה, על אשה צעירה עם גישה מאוד חיובית לחיים, שילדה שלישיה בלידה רגילה!!!
מה דעתכן? אתן מסכימות איתי?
חלומות ומציאותאמאקנגורו
גם אני חלמתי 10 ילדים ויותר.
גם אני התחתנתי צעירה.
גם אני השתדלתי והתפללתי...
אבל ה' כנראה יודע יותר טוב מה טוב בשבילי...
4.5 שנים לקח עד שנולדה בכורתי.
ב"ה אח"כ שנתיים ורבע הפרשים בין הבכורה לשניה, ובין השניה לשלישי. היום אני בת 31.
אני לא שולטת בזמן שבין ההריונות שלי. עם כל הרצון וההשתדלות, ה' מלמד אותי לבטוח בו...
היום אני כבר לא עושה חשבונות. לא נוקבת במספרים.
מודה לה' על כל הריון, לידה וילד שמגיעים אלי.
החויה הנשית וההורית הזו היא מופלאה ועצומה בעיני. מעגל קסום ומרגש שב"ה אני זוכה לחוות.
הריונות-לידות-תינוקות-הנקות-גידול ילדים-המשכיות
אני רוצה את זה שוב.
כל ילד מביא איתו חשק עצום לפעם הבאה.
לא מתכננת מספרים.
מתכננת חויות. רוצה לידות מעצימות ורוצה יותר נחת ושלוה בהורות.
ה' מלמד אותי שיעורים חשובים באמונה, וגם שיעור חשוב על עצמי, דרך הנסיונות של ההמתנה והצפיה לכל הריון מחדש,
דרך ההריונות הלא-קלים, דרך הלידות האתגריות שלי, דרך ההנקה, דרך המראות שילדי מציבים בפני...
עזבי תכנונים וחלומות. המציאות עולה על כל דמיון.
בני בן 7 חודשים וכל הזמן אני בהתלבטות האם להפסיק להניק בגיל שנה בשביל לקדם עוד הריון, או להמשיך להניק בנחת ולסמוך על ה' ועל גופי שיעשו את העבודה תוך כדי הנקה...
היום ליבי נוטה להכנס לנחת ורוגע שמאוד חסרים לי...להמשיך להניק ולהנות מכל רגע במציאות הקיימת שלי, בלי להילחץ על העתיד והחלומות שלי.
הלואי שאעמוד בזה באמת בשלוה ואמונה.
את בעצמך ענית על השאלה..דבי חיה
אם להמשיך להניק.... לתת לעצמינו (ולילדים) להנות מהזמן ומהאמהות...
אני איתך. ממש חויות דומות לנו...
ומסקנות דומות.
וואי וואיאם6
כמה שאני מבינה אותך. גם אני חשבתי על 10. היום יש לי 6 ואני מתה מפחד- לא מהלידות כמו מהחינוך,סבלנות וכו' (יש לי מתבגרות..)
שתדעי שבעקרון לידות אמורות להיות יותר קלות ככל שמתקדמים (אמורות-בלי הבטחות,כן?) חוצמיזה ככל שעובר הזמן-אמורים לשכוח מהטראומה אישהו.
את לא אמורה לוותר על החלומות שלך, בשום תחום,ובע"ה תצליחי להשיג אותם, ואם לא-צריך לסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה.
תני לזמן לזרום,תהני ממנה שיש,ואני מאחלת לך שיתגשמו חלומותיך-לטובה!
תגידי אמ ן
אוי.. כ"כ מצטרפת!veredd
ובעלי בכלל מפנטז על שמונה- תשעה ילדים אם הוא רק היה יכול...
אבל את האמת? אני מפונקת. ואני יודעת את זה והוא יודע את זה. חשוב לי לטפל בילד מכל הלב, חשוב לי להשקיע את כל הנשמה ובגלל זה אני תשושה... ומצד שני- אני אוהבת להשקיע- בשלושתנו במשפחה הקטנה שלנו, וזה הרבה כסף וטרחה...
אז אני יודעת שתשעה לא נראה לי שיהיו לי, אבל ב"ה, מה שהוא יחליט שנכון לי- יבוא!
וחוץ מזה, אנחנו, הדתיות, צריכות לעשות חושבים- אנחנו רוצות כ"כ הרבה ילדים כי אנחנו ממש רוצות, או כי ככה לכולם יש וזה מה שמקובל? חשבתי לעצמי, שאני ב"ה רוצה לחכות בין ילד לילד, לנשום קצת, להניק בנחת ולטפל בנחת, ומה שיבוא- יבוא! לא סופרים כמה יש כבר וכמה רוצים שיהיו... פשוט מחכים עד שנראה נכון!
ובמחשבה אחרת (אני שונאת להביא את השלילי- אבל זה נראה ממש הכרחי...) יש לי חברה שהתחתנה יותר משנה לפני, ועדיין לא חובקת ילד... הטיפולים שהיא עוברת הם כ"כ מזוויעים, וכל הרופאים כבר מרימים ידיים... סיפרתי לה על אמא שלי, שהנה, יש לה רק שתי ילדים אבל היא רואה כל אחד מהם כנס (אני ממש נס אמיתי- תזכירו לי לספר לכם פעם!) והיא אמרה לי "ורד- אם יהיו לי שני ילדים, אני יהיה האישה הכי מאושרת בעולם!"
אז... כמילותיו של ז'וז'ו חלסטרה- ותחשבו על זה...
ורדאם6
את כ"כ צודקת על "לעשות חושבים"-זה מעסיק אותי המון כי נראה לי שיש בציבור שלנו קצת לחץ בנושא ובכלל לא לכולם מתאים ללדת הרבה.מצד שני-גם למי שיש הרבה ילדים זה בד"כ בסדר ,חוץ ממשפחות חריגות מסתדרים אישהו ורואים נחת.
אז באמת קשה לדעת מה לעשות (וזה בהנחה שאני יכולה להחליט כמה ילדים-כי סה"כ הקב"ה יקבע, אני מתכוונת להשתדלות,הפסקת גלולות וכו')-כי ילדים זה ברכה ו"בגלל נוחות לא נביא עוד אוצר לעולם?" וכו'
ומצד שני-הכוחות,הפחדים,הקשיים, וגם ההגשמה העצמית (מילה מוזרה אצלנו הדתיים כי את אמורה להגשים את עצמך בטיפול וחינוך..)
וכל זה התלבטות שלי כי הקטנה בת שנה וחצי והשעון מתקתקתקתק
אופס חשבתי שאני בפורום הסגוראם6
וכתבתי קצת פתוח
אולי צריך להוריד את
קפץאם6
התגובה שלי
אם את רוצה אני אמחוק - רק תגידי יוקטנה
אני לא רואה סיבה, אבל אם תרצי, רק תבקשי
לא זה בסדראם6
מזדהה עם כל מילה!!+mp8
אחרי השלישית, נראה היה לי שאני גונזת את החלום, כי לא יכולתי לדמיין שאני הולכת בדעה צלולה לעשות את זה שוב...
ב"ה, כבר הכפלתי את הכמות מאז, ומתפללת לה' כל יום שייתן לי כח, כי ככל שהמשפחה גדלה (וגם אני גדלתי קצת, מאז החלומות)- אני רואה עד כמה כבד העול והאחריות, מתפללת לעמוד בזה בהצלחה!!
חלילהטל תלתל
אני לרגע לא מתלוננת על מה שיש לי. להיפך- זה רק מחזק אצלי את הרצון לעוד! ורק ה' יודע עד כמ אני מזדהה ומתפללת בשביל כל הזוגות שאין להם. אפילו בלידה זכרתי להתפלל לכל חסרות הפנים והשם, כי ב"ה, אני לא מכירה זוגות כאלו באופן אישי.
אבל תודה על כל ההכנסות לפרופורציות. אפשר רק ללמוד מהנסיון שלכן, וגם ההזדהות מועילה... אני עדיין בשלב ההורמונים שאחרי הלידה, מה שאומר שכל דבר הכי קטן שאני חושבת עליו מיד נכנס לקטגוריות של שחור/ לבן. אולי לכן זה נשמע היה קצת ילדותי וקטנוני. אתן מגיבות מאוד בעדינות ובצורה מאוד מתחשבת, וגם על כך תודה!
ואגב- דודה שלי עדיין טוענת שהיא לאחר לידה, והקטן שלה בן 14... אז לכל התוהות, אני מסכימה איתה, ולדעתי אנחנו נהיה אחרי לידה עד 120 (ואפשר להבין את זה לשתי המשמעויות. שנזכה!)
טלveredd
לא התכוונתי להגיד לך "תראי לה אין ולך יש"... חלילה! פשוט התכוונתי להראות עד כמה כל ילד שווה, אפילו ילד אחד או שתיים זה לא "קצת", זה שתי עולמות!
כמו שאמא שלי מספרת- השפן בא יום אחד לאריה, ואמר לו- "תראה אריה! אתה מלך החיות והכל, אבל אתה מביא כמה, גור שתיים בכל החיים שלך? אני בכל המלטה מביא 20!" ענה לו האריה- "אני אולי מביא רק אחד או שתיים- אבל כל אחד מהם הוא- אריה!"
הכל בידי שמייםאנונימי (פותח)
גם אני חלמתי על שולחן שבת מלא ילדים עם שירה שקורעת את השמיים,אך לא הכל בידנו ויש אלוה למעלה שקובע ומחליט,אחרי הילד הראשון אמרתי ואהו הוא בא בקלות איזה יופי החלום בדרך להתגשמות..ואז התחילו הבעיות והיום עם עוד ילד בהפרש גדול ועוד מס' לא קטן של הפלות(גם בשלבים מאוחרים) וב''ה עם עובר תקין שהגיע אחרי הרבה מאוד תפילות וטיפולים קשים (שלא תדעו) אני מודה לה' על כל הטוב שנתן לי ויודעת שצריך להאמין ולדעת שמה שנקבע למעלה זה מה שיהיה בסוף,צריך להודות יום יום על מה שיש ולראות ולצפות מה יהיה בעתיד בלי חלומות,(לא שזה לא טוב לחלום,רק שלפעמים החלומות מאכזבים,כמו במקרה שלי..)
מאחלת לך שתדעי לראות את האור והטוב של מה שיש עכשיו,ותדעי שכל דבר בעיתו ובזמנו וזו לא סתם קלישאה זה אמת.
שבעז'ה כל המצפות יקבלו את שלהם עוד השנה
שנה טובה,ובשורות טובות
הכל לטובהאנונימי (פותח)אחרונה
כמה טוב לקרוא תגובות מנשים מתוקות שרק רוצות להרבות אור בעולם.
אני צריכה ללדת (עברתי את התאריך ) ועוד מעט ראש השנה.
מי יהיה עם הילדים בחג אם אני אלד? לנסוע ללדת עם חברה או לקחת את הבעל היקר שלי איתי? ושהשכנים יטפלו בשאר הילדים?
הקושי הגדול הוא חוסר השליטה המוחלט שלנו בגוף ובכלל. וכשהקב"ה הטוב נכנס לתמונה ואני מפנימה ש"איזה טוב השם" ואיך הכל , אבל - הכל מושגח - הכל נעשה יותר קל.
גם מי שרוצה הרבה ילדים ולא מצליחה מכל סיבה שהיא (פיזית או נפשית) וגם מי שלא ממש רוצה אבל נכנסה להריון עם תאומים כשהבכור שלה היה בן חודשיים -
זה הכל ממנו.
אז להתחזק באמונה ולהודות על הקיים.
אצלנו התעצמהאנונימי (פותח)
המרה הנשי ההריוני עושה טוב לזוגיות ...העובדה שעוד מעט נהייה הורים מרגשת... השינויים ההורמולים אצלי מפרעים המון והבחילות בשליש הראשון ועכשיו גם קצת בשליש השלישי הם ממש מבאסים כשמדובר באינטימיות... אך אם הרבה דיבורים והבנה ביניינו הכל נשאר בהילוך גבוהה. חייבים לדבר ולשתף את הבן זוג שלך כל הזמן מה טוב לך ומה הציפיות שלך- ואז הכל זורם. לגברים קשה לנחש ולהבין רמזים.
וחלילה גבר אמיתי בחיים לא מרגיש מנוצל הוא אוהב להעניק- והתפקיד שלך זה לתת ח"ח -חיזוקיים חיוביים מילוליים, הרבה אהבה והערכה.
וחלילה גבר אמיתי בחיים לא מרגיש מנוצל הוא אוהב להעניק- והתפקיד שלך זה לתת ח"ח -חיזוקיים חיוביים מילוליים, הרבה אהבה והערכה.
אני מצטערת לומר...שלה שובאחרונה
שאצלנו זמן של הריון הוא תמיד התמודדות. הכל הרבה יותר קשה לי, מורכב, אני הרבה יותר חסרת סבלנות
ויכולות ואין ספק שזה פוגע בהתנהלות המשפחתית והזוגית הרגילה. ומסקר חברות די רחב אני יודעת שזה בד"כ מורכב אצל כולן.
נכון, הלידה היא משהו מרגש ומאחד, אבל עד אליה יש תשעה חודשים ארוכים וקשים לרובנו.
זה רק באמת תלוי בנו: היו הריונות שממש הרגשנו עוד שניה מתפרקים ולא הצלחנו להתמודד כמו שהיינו רוצים אבל בהחלט מהריון להריון לומדים לאהוב, להרגיש ובעיקר לתקשר. זה משהו בכלל לא פשוט ללמוד להסביר את הרגשות
ואת כל התהליכים הפנימיים המתחוללים במהלך ההריון. בלשון המעטה- כל הרגישויות, הכאבים והחסרונות שלנו עולים במקומות הקשים. אני עדיין מחפשת מטפל זוגי טוב...
ברצינות. כאן העבודה האמיתית על הזוגיות ועל משפחה באמת. זו ההדמנות.
הקושי מביא להתמודדות זוגית משותפת.
כשיש לך בחילה ואת מקיאה את נשמתך קשה לך לחוש הכרת תודה והערכה אם את רק שומעת את הנחירות שלו מהחדר...ומהצד שלו- זה לא פשוט לחיות עם מתלוננת סידרתית לאורך תקופה, לקום באמצע הלילה ולנקות את השירותים אחרי...ואז לקום להביא קרח כי יש צרבת, ולעשות מסג כי הרגליים מתפוצצות ולהביא מים כי יש סחרחורת
ובין לבין לקום גם לילדים כי אני קמה איזה חמש פעמים בלילה לשירותים (מלבד נדודי השינה).
לא נראה לי שהיחסים אחרי יכולים להיות כמו לפני.
מעולם לא תגיעי לכזו אינטימיות ושיתוף כמו בחיים רגילים...
לטוב ולרע!!.
פטריה בפהשמחה תמיד
לבת שלי יש פטריה לא נראה לי שהיא מציקה לה היא ממשיכה לאכול בלי סוף זה נורא? חובה לטפל בזה???
אני לא טיפלתי וזה עבר...אמא קטנה
האמת שלא הייתי מהמרת,תשאלי אחות בהזדמנות הקרובה...הטיפול פשוט יחסית,ויש מי שבוודאי תדע להציע גם משו טיבעי...למנוסות שכאן..
כשהיה לבת שליטל תלתל
המליצו לטפל כדי למנוע היווצרות קנדידה. זה עלול כנראה לנדוד מהפה אל מערכת העיכול (הגיוני...), וקנדידה זה כבר לא נעים לכל הדעות.
ואגב, לבת שלי היה פעמיים, כך שיש לי קצת ניסיון- אם זה לא מציק לה זה לא נשמע כמו פטריה בכלל! זה אמור לשרוף עד כדי כך שהיא לא מוכנה לאכול כלום. את בטוחה שזה פטריה? אלא אם כן יש לזה דרגות שונות ואני לא יודעת. אפשר לוודא את זה ע"י משטח. חבל לטפל סתם
פטריה בפה-טל שחר
לבתי בת החודשיים יש גם פטריה בפה, הקנדידה- היא פטריה שחיה במעיים שלנו באיזון עם חיידק הלקטובצילוס,תפקידם לעזור בספיגת המזון, ובאופן פיסיולוגי תיקני- הם מועילים לנו. אמ מה- במקרים שונים- האיזון מופר, וירידה בכמותו של הלקטובצילוס (ויש לו חבר חיידק נוסף, לא זוכרת את שמו) גורמת לעליה בכמות הקנדידה, מצב זה נפוץ בתינוקות ( יש האומרים עד 80% מהתינוקות עוברים את זה) גם בגלל שמראש- מע' העיכול שלהם- כולל זה אינה בשלה כ"כ, ושני גורמים חיצוניים שיכולים לעודד הם אנטיביוטיקה - שפוגעת בשיכבה הפרוביוטית(זה השם הכולל של החיידקים- מה שמנסים למכור בביו למיניהם), ושמעתי איפושהו שגם תחליפי חלב של תינוקות מחלישים את הפרוביוטיקה של הגוף. שורה תחתונה- אם זה על הלשון- זה הגיע מהמעיים- ולכן זה כבר מצוי במערכת.
מה עושים ?
קודם כל ברמה מערכתית- חברה שהיא מטפלת הסבירה לי לתת פרוביוטיקה, יש לחברת סולגאר ( אולי גם לאחרים- זה מה אני מכירה) אבקה ששמה ABC DOPHOLUS - פרוביוטיקה לתינוקות- מגיל חודש. רשומות שם הכמויות המומלצות, ואפשר גם להתקשר ל"יועצת הבית" שלהם- בטח יש טלפון באתר. אם את מניקה- ניתן לשים על החזה לפני ההאכלה. זה לא יעלים מיד את הפטריה בלשון, אבל זה יחזק את המערת ויאזן אותה מהבחינה הזאת.
לגבי ההפרעה על הלשון הציעו לי 3 טיפולים- למרוח את הלשון או בלימון, או בחומץ תפוחים, או לשים תרחיף ניסטטין- האופציה הכימית .
לימון- לא קיבלתי הוראות מדויקות- עם הלימון , מרחתי 3 פעמים ביום איזה שבועיים , שבהם הייתה קצת הקלה בהתחלה, ואח"כ זר הכל.
אח"כ עברתי לניסטטין- תוך 6 ימים עבר לגמרי, ואז חזר ובגדול.
בסוף הלכתי על ומץ התפוחיםוהתוצאות מרשימות ביותר- מומלץ -שימי לב כי הומץ חזק מאוד:
אני שמה גזה קטנה על הפיה והופכת לשניה את הבקבוק של חומץ התפוחים על הגזה.
סוחטת את הגזה ומוזגת עליה מים רתוחים, ואז סוחטת שוב את הגזה ומלפפת אותה על מקל צמר גפן רגיל ( דק- השמנים קשים לניווט בפה )וככה מנקה לתינוקת את הלשון בעדינות.
אני ממליצה שפעם ראשונה תכיני אחד כזה לך- ותרגישי את זה על הלשון- כדי לראות כמה חזק החומץ על הלשון ולקבל פרופורציה.
אצלינו גם היה מעטה עבה של פטריה- ועם החומץ תפוחים היתה הקלה כבר מהיום הראשון.
סליחה על המגילה- אבל באמת בדקנו הכל
( ניראה לי)- רפואה שלימה- עדכני איך מסתדר
( ניראה לי)- רפואה שלימה- עדכני איך מסתדרזה בדוק פטריהשמחה תמידאחרונה
לאחרונה זה נראה יותר טוב היא אמרה לי לשים דקטרין ג'ל בפה..
נשיכותטל תלתל
מתפתחת אצלי תיאוריה לפיה הנשיכות אינם בהכרח שלב התפתחותי, כפי שהסבירו לי בעבר. לפי מה שאני רואה (וטיפלתי בילדים רבים מלבד השתיים שלי) מדובר בחסכים מסוגים שונים הקשורים לפעילות האוראלית: גמילה מוקדמת מדי מהנקה, חסך במוצץ כאשר הפעוט מראה צורך בכך, התייחסות לא נכונה לתינוק שנושך בזמן הנקה (או חוסר תגובה בשל גמילה מוקדמת מהנקה, כך שהנשיכות מתבצעות על בקבוק...), ואולי גם חוסר יכולת להתבטא בגלל שפה דלה- שבגללה חלק יתבטאו במכות ואילו אחרים בנשיכות.
מה אתן אומרות? איזה ניסיון יש לכן בתחום?
נשמע הגיוני...veredd
לי בעיקר נשמעת הגיונית הטענה של הגמילה המוקדמת מהנקה. אני זוכרת שאצלי ממש הייתה השגחה וההנקה פשוט התפוגגה לאט עד שלא היה צורך בה... והוא אף פעם לא נשך אותי... או אף אחד אחר שאני יודעת עליו.
בכל מקרה, לא נראה לי שזה קשור למוצץ, כי בגיל שהם צריכים לנשוך בשביל הנשיכה עצמה, הם נושכים כל דבר שזז, אז חוסר במוצץ לא נראה לי יעשה להם חסך...
גם אצליטל תלתלאחרונה
ב"ה, היה את אותו הדבר עם ההנקה של הבת הגדולה. אבל במקביל לזה שהיא נגמלה בצורה הזו גם בקעו לה 8 שיניים בבת אחת! בנוסף לזה, היא מעולם לא הסכימה לקחת מוצץ (ותאמיני לי שניסינו- אני מאוד עקשנית). בגלל חוסר האונים מול הכאב של השיניים וזה שהיא כבר הספיקה תוך שבוע לשכוח מה זה לינוק, התייעצתי עם כל מי שהיה בסביבה. אחת הסבתות אמרה לי: "עכשיו תתני לה מוצץ!" ובאמת היא הסכימה פתאום לקחת. מאז הם החברים הכי טובים (הם שלישיה- ילדה/ מוצץ/ פופיק. והחוט המשולש לא במהרה ינתק...).
).לאחר כל הסאגה הארוכה הזאת אתם יכולים להבין למה אני חושבת שמוצץ כן קשור. יש הורים שמפחדים מהמוצץ. החל מהחומרים שזה משחרר וכלה בפחד שמא המוצץ לא יעבור לילד עד החתונה ולכן הם נמנעים מזה לגמרי, או נמנעים מזה עד כמה שניתן. לדעתי הילד פשוט זקוק לפעמים עדיין לביטחון (?) שביניקה. מגיל אפס זה הרפלקס שמקנה להם ביטחון ותחושת הגנה. ככה הם יודעים הכי טוב להרגיע את עצמם. אז אם לוקחים להם את ההנקה (ובטח, בטח כאשר מדובר בגילה מוקדמת מדי מההנקה), ולא נותנים להם איזשהו המשך לפי הצורך של הילד, אז אפשר להגיע למסקנה שאני הגעתי אליה- שזה קשור בקשר ישיר לנשיכות בגלל החסך האוראלי שהתפתח לאור הנסיבות.
ותודה למי שהיה לה הסבלנות לקרוא את כל זה.
אשמח לעוד עצות מנסיון ולפיתוח קו המחשבה. זה די חשוב לי לקראת הדרכה לפעוטון שלנו בדבר היחס כיצד להתייחס לתופעה. כרגע אין להם משנה סדורה כי הם מאמינים שזה שלב התפתחותי הכרחי. אבל כפי שבטח הבנתם- אני חולקת עליהם ורוצה, לטובת הילדים שיש להם החסכים האלו, להטמיע דרך תגובה יעילה ובריאה.
בקיצור, שיהיה יום מוצלח לכל בית ישראל! 
זרוז לידהשמחה תמיד
חברה שלי שבוע 41 לידה ראשונהקיסרי כנראה אגן צר וראש התינוק גדול. לקראת לידה שניה הערכת משקל 4.300 נותנים לה עד 4.5 בלי ניתוח חוזר ורוצים לעשות לה זרוז ביום רביעי מה היא יכולה לעשות הולכת... דיקור כל מיני מה עושים מסכנה??.?
אמממ..טל שחר
גם דיקור, שווה לדבר עם רפלקסולוגית- ניראה לי שיש להם ארסנל זירוז כי אסור בטרימסטר שלישי ( מוריד חזק את האנרגיה),הליכות, אישות, לחשוב טוב ולסמוך על הגוף שלה, אולי שווה לך לשאול בפורום רפואה מהטבע, ניראה לי שלילך מבינה בדברים האלה. שיהיה במזל בקלות ובשעה טובה!
רפלקסולוגיהטל תלתלאחרונה
שיטת הזירוז של הרפלקסולוגיה פועלת רק אם יש בסיס נתונים פעיל ברחם. כלומר- אם הרחם כבר התחיל לפעול, אפילו באופן מזערי, לקראת לידה בפועל, הטיפול אכן יועיל לפתח צירים פעילים וסדירים ויזרז את מועד הלידה. אם לא- הטיפול לא יזיק (הוא אפילו יועיל לחיזק הרחם לקראת הלידה לכשתתרחש), אבל בשביל לפתח לידה של ממש צריך סדרה של טיפולים שיכולה להתפרש על פני שבוע שבועיים.
יד שניהטל תלתל
ומי שצריך/ה כמה ק"ג מיותרים- למסירה ללא תמורה
יד שניה 2טל תלתל
ואם לא את המשקל העודף- אפשר את הבגדים המיותמים ששוכבים בארון. אבל רק מי שמבטיחה שלא להיות בטווח ראיה כדי שלא לדרוך לי על היבלות...
יש לך למסירה גם כמה שעות שינה?קיווי
כן,טל תלתל
אם יש לך כמה ידיים פנויות וסבלנות מיותרת לסחור בהם...
הסבלנות שלי אבדה!יוקטנהאחרונה
ואין לי אפילו את התירוץ של ההריון!!!
פוחדת מלידה...mp4
אני בשבוע 37, אתמול בלילה אחרי שנקתי את כל הבית, ישבתי לקרא סיפורי לידה באינטרנט
בקיצר לא הצלחתי לישון, העובר פרפר ממש בבטן התחתונה- עד שממש הכאיב, ניסיתי לישון וממש רעדתי מפחד
חברה אני לקראת לידה שלישית....
לא פחדתי כך בעבר
הערתי את בעלי הוא שמע אותי, הבין ניסה להרגיע להעביר נושא ובעיקר להשכיב אותי לישון- כמו איזה תינוקת...
קרה לכן פעם שממש הרגשתם שזה זה.. אתן רועדות מפרפרות החום עולה ואתן מזיעות
אבל אין צירים או משהוא בסגנון.????
בסה"כ עברתי לידות טובות,
יכול להיות שני דואגת מי יבוא אתי או ישמור על הילדים, כי אני גרה רחוק מהמשפחה.....
זהו , סיימתי לשפוך , ספרו אם פעם כך דימינתן שאתן יולדות מבחינה רגשית אבל עפ"י השכל זה בכלל לא!
נהייתי בהיסטריה בשבוע 38.... בדיוק לפני שנה!דבי חיהאחרונה
בעלי נסע למרחק של שעה נסיעה.... זה היה מוצאי שבת לפני ר"ה.. אני לבד עם הילדים. מתקלחת לקראת שינה, והנה לא ברור! אולי היתה לי ירידת מיים!
חטפתי היסטריה! (שום צירים ושום כלום.. ואולי זה בכלל המיים מהמקלחת!)
אני מתקשרת אליו... "הוא בדרך לצאת לכיוון הביתה". אני לחוצה ורועדת מפחד.
מנסה להרגיע את עצמי:" מה את פוחדת? בסה"כ זה שבועיים לפני התאריך! לא פג ולא כלום. לונורא. הרי בסוף יולדים...". שום דבר לא עוזר. רסקיו לרוב!
כל 10 דקות אני מתקשרת אליו לברר אם טס בכביש, ובמקביל רצה לשירותים, ועדיין לא ברור אם זה דמיון או באמת.
כשהגיע הביתה סופסוף, לאחר כמות הגונה של רסקיו, החלטתי לנסות לישון ולראות אם זה ממשיך.
כמובן שלא! קמתי בבוקר רגוע וללא סימנים למה שהתחולל בלילה.
שבועיים אח"כ היתה לי ירידת מיים אמיתית... (ואז כבר לא האמנתי לעצמי) וילדתי בשבוע 41.
הלידה החמישית שליאנונימי (פותח)
אני לא מוכרת פה, אבל קוראת מידי פעם... הפעם אשתף אתכן.
את 4 הראשונים שלי ילדתי בבי אסף הרופא. סתם כי זה קרוב להורים. הלידה הראשונה הייתה חוויה נהדרת: מיילדת שקטה, צנועה– אבל תותחית: קראה אותי היטב והבינה שאני מסוגלת לשליף את ילדתי מתוכי (אולי כי הייתי צלולה ונחמדה גם בשיא הצירים, ללא אפידורל–– וזה כאב!). חוויה אדירה שאני עדיין מקווה שתחזור על עצמה.
שאר הלידות שם היו בסדר, רק שהמשותף לכולן: אשפוז מדכא. האחיות, גם ביולדות וגם בילודים, בד’’כ לא נחמדות, לא מבינות מצוקות, חסרות סבלנות... מקווה שזה השתנה בנתיים.
אגב, לכל הלידות תמכה בי אימי, האיש ישב בחוץ. כך אמר הרב, נו טוף...
אז הפעם ניסיתי את מעייני הישועה,ב’’ב.
ההריון היה תקין לחלוטין, כרגיל, והצירים נתנו אותות אחר הצהרים, בגן השעשועים. האיש הגיע, העמסנו ילדים ונסענו להורים.חגגנו יומולדת (לי!), קילחנו והשכבנו ילדים לישון והלכנו לישון בעצמנו, כי הצירים לא התגברו והייתי חייבת מנוחה ( היינו בבקר בבריכה...).
1 בלילה הערתי את האיש ונסענו. בלי אמא, הפעם.
הגעתי לחדר קבלה ריק מנשים ומאחיות. כלום! אחרי דקות ארוכות הגיחה אחות מבוגרת וחביבה, מקמה אותי על המוניטור––וכעבור 20 רגע באה לבדוק, ו...מוניטור לא טוב! בכל ציר– ירידה בדופק עובר.
בחדר לידה אפילו לא נתנו לי להתקלח: מהר, כי המוניטור לא טוב...
אז אחרי שהרופא פקע את המים לזירוז ורשם ורשם והאחות הקלידה הכל– הלכו! ’’למה אנחנו מחכים?’’, שאלתי, ’’שתלדי!’’ והלכו.
טוב, ציר ועוד ציר... אבל המוניטור מצפצף בכל פעם כי הדופק יורד!
אז מה החלמאים אומרים לנו? תקשיבו טוב!: בכל פעם שמצפצף תלחצו פה’’, כדי להשתיק את הצפצוף, כמובן!!
טוב, אני לא קולטת שהלידה מתקדמת מהר, ופתאום–– ציר לחץ!!!
אני מנסה לצעוק למיילדת, אבל יוצאת לי לחישה
האיש קורא לעזרה וזה יוצא לו קצת היסטרי, כי הוא חסר אונים (גיבור שלי...)
אז ברוב טובה נכנסת מיילדת זרה , עצבנית שכועסת על הצעקות, ומתחילה לדרוש ממני ארובטיקות כדי לשמור על הפרינאום שלי.
אבל היא לא יודעת שזו לידה חמישית ושמזמן אין לי תפרים ושאנחנו נחמדים ומנומסים והעיקר: שאני יולדת בציר לחץ אחד, אין זמן לשטויות!!!
כמובן שלא עשיתי מה שבקשה וכמובן שלא היה לי שום חתך!
ואז, אני מבקשת את הבן לידיי. והיא כועסת עלי. חותכת מייד את החבל והולכת–– הלו?? מישהו שם?? זה הילד שלי!!
ואני שוב מבקשת בכל הנימוס שהצלחתי לאזור ... והיא, בתמורה עונה לי בכעס: החבל היה כרוך סביב הצוואר והמים היו מקוניאליים!
נו, איך אני אמורה לנחש??
בקיצור, היום המאושר הפך לעצבני. תוסיפו לזה קטטר...וזה ממש נפלא.
אבל האשפוז היה מדהים. אחיות מכבדות, מתנדבות מפנקות, הומור, אווירה...חבל’ז!
ולהשלמת הפינוק, האיש (שהבין פתאום מה זה לידה) שכר עבורי חדר פרטי––חלום! כל מי שנכנס, מתנצל כמעט. שקט, ללא גברים זרים בסביבה או ילדים של אחרים צועקים...
בקיצור, בפעם הבאה אני יולדת בבית והולכת למעייני, לאשפוז...בלי נדר.
יוקטנה– הבטחתי ו– (כעבור 3 שבועות) קיימתי!
אני קוראת וחושבת: "שיו מוכר לי הסיפור!" D:יוקטנה
אבל להגנתי ייאמר שלקרוא את ההודעה הזו, היה השימוש הראשון שעשיתי עם השכל על הבוקר 
אפשר לדעת מה את עושה ערה בשעה כזו?! נו-נו-נו!!!
מה זה הכינוי הזה?! אולי תחליפי אותו למשהו יותר נחמד, שישקף את אשיותך הנחמדה יותר בנאמנות? 
אווווווווווווווווווווווףאנונימי (פותח)
אוף אוף אוף ועוד פעם אוף!
למה אם התינוק במצוקה מהצירים, פוקעים את המים? להכניס אותו עוד יותר ללחץ?
למה אסור להתקלח אבל מותר לשכב?
למה אם מתעלמים מהמוניטור חייבים להיות מחוברים אליו?
למה אין רצף טיפולי?
אין לי מה לומר יותר.
מזל שהאשפוז היה מוצלח.
ואם פעם הבאה את יולדת בבית, כדאי כבר להשאר שם...
וואו..איזה סיפור!יפעת1
ברוך ה' שהכל בסוף נגמר בשלום..מה הקטע של המוניטור אם הם מתעלמים ממנו?
לפחות חווית האשפוז טובה..
וגם בעלך היה שותף וראה מה זה לידה.
המון מזל-טוב..שתזכו לגדלו בנחת ושפע של חלב.
איזה סיפור יש לי צמרמורתשמחה תמיד
אני ילדתי בלניאדו היה מעולה החלפתי שלוש משמרות ושתי רופאים והם היו כמו דולה מומלץ לסוע עד שם..
ומזל טוב הרבה נחת
לי הוא עזרטל תלתל
בדברים טכניים לגמרי, כמו לעזור לי להתהפך, לתת לי למחוץ לו את היד לפי הצורך או סתם להביא לי דברים שבדיוק הייתי זקוקה להם נואשות. הוא גם עזר לי לשמור על צניעותי בזמן שהייתי אדישה לה מכל- כיסה אותי לפי הצורך כאשר זה היה הדבר האחרון לו הייתי מסוגלת לדאוג באותו הזמן. כמובן שהוא נשך שפתיים כדי שלא לצרוח איתי ביחד, ואני יכולה להישבע שהוא היה על סף נדר שלא לעשות לי את זה שוב... הוא גם עודד אותי ברגעים הקשים.
יש לי חברים שעשו את קורסי ההכנה ביחד, כך שהבעל הזכיר לאישתו מתי ואיך לנשום ועוד כל מיני.
ולגבי החיבוק- אני גם לא הצדיקה הכי גדולה. אני מחפה על החטאים שלי בחדר הלידה בכך שאני באמת מאמינה שבסך הכל ניצלתי את המירב מכל מי שהיה בסביבה כדי לעזור לי. ומה לעשות שהייתי זקוקה גם לתמיכה נפשית שרק בעלי היה מסוגל לספק לי? ומה לעשות שמגע הוא חלק מזה? וכן, גם אמא שלי וגם הדולה היו איתי. אני יודעת שזו לא החשיבה הנכונה, ואני בהחלט משתדלת לעבוד על זה. מקווה שעד הלידה הבאה זה כבר ישב עם שורשים.
בעלי היקרשמחה תמיד
בעלי אני ואמא שלי היינו בחדר לידה היתה חוויה מדהימה אימא התפללה כל הזמן נתנה יד ליטפה, נכנסה איתי למקלחת..בעלי דיבר איתי שר לי חיזק הזכיר נשימות ועודד אם הייתי יכולה לחבק אותו הייתי עושה את זה ... אני חושבת שזה חשוב זה גם רגע כ"כ מרגש שהתינוק יוצא רגע של שניכם אין מצב שהוא היה מפספס את זה...
אני חושבת שזה מאוד אישי כל אחת ומי שמרגישה שטוב שיהיה לידה בעלך יכל ליהיות איתך ולא להסתכל. לגעת זה סיפור אחר...
בעל בלידה ואסף הרופאבוזי נוזי
קודם כל, מה שסיפרת על מעייני הישועה לא מפתיע אותי בכלל. שתי שכנותי , משני הצדדים, עברו סיפור דומה- לידה על הפנים ואישפוז על הכיפאק.
אם היית כבר באסף הרופא , למה לא נשארת שם? אחלה מקום. הלידות נהדרות- בגלל הצוות והאישפוז , באמת סביר.לא יותר ולא פחות.
ובקשר לבעלים בלידה:
בזמן ההריוןם אני לא רואנ סיבה שיש לי בו צורך בלידה, וגם בלידה אני לא רואה צורך שכזה. כי הבחור שלי: קורא תהילים, או הולך לישון.
הוא לא בקטעים של לשיר , ובזמן הלידה אני כ"כ סובלת, שממש אי אפשר לדבר.
ההלכה פוסלת לחלוטין נגיעה במצבים שכאלה, כך שבאמת לא נשאר לו הרבה במה לעזןור.
בקיצור הוא שם רק כדי שיהיה לו בזה איזה שהוא חלק, וגם שאני לא אהיה לבד.
ממלא פונקציה פשוטה.
זהו.
אני לא יודעת אם מתאים לאופי שלי משהו אחר. כך שאני בהשלמה עם זה.
מזל טוב למתעלמת.
ואיפה פה האייקונים???
מה קרה לפורומים??אמא קטנה
לא רואים כלום!?
נשמח מאוד מאוד לשמוע בשורות טובות ממך ומדושיתבנימינה הקטנה
יש סימנים ... פרטבדולח
יש סימנים ... פרטבדולח
בהצלחה! אמן בשורות בקרוב!יוקטנהאחרונה
נראה לכן פייר?! (/הגיוני?!)אנונימי (פותח)
אוף אוף אוף... סליחה על הפתיח...
העולל המתוק לאללה בן 3 חודשים, הקזתי דם ואני מניקה אותו הנקה מלאה והכל סבבה ואפילו היתה לי הרגשה שאני בהריון (בחילות, סחרחורות וכאלה) ואז.... קיבלתי הערב מחזור! מה? למה????? למה זה נראה שכל מי שסביבי לא מקבלת כל עוד היא מניקה ואני...
נראה לי שאני בעיקר צריכה אמפטיה ברגע זה
תזכו למצוות!
אולי ינחם אותך...veredd
אחרי חודש וחצי חודשיים, כשכמעט פסק לי הדם, פתאום קיבלתי כמו מחזור, ולא ידעתי מה זה... בכל מקרה, זה פסק אחרי כמה ימים, ולא קיבלתי מחזור עד בערך שנה אחרי הלידה... ואחרי שהוא היה בן חצי שנה כבר לא הנקתי ממש מלא (שאבתי קצת, אבל הוא אכל גם אוכל רגיל.)
מאוד מבינה ומזדההאמאקנגורו
גם אני הרגשתי כך כשהנקתי את בכורתי וקבלתי וסת אחרי חודש וחצי, בדיוק כשכבר תכננתי הפסק טהרה של אחרי הלידה...
את לא היחידה יקירתי, אבל זה אכן מבאס כל הנקה מחדש, למרות שאני כבר צופה את זה מגיע...
אם זה מנחם אותך, אז בשתי ההנקות הבאות הוסת הגיעה רק אחרי 4 חודשים,
אז אולי לך יהיה יותר זמן חופשי...
קבלי חיבוק
מה זהחילזון 123
הקזתי דם ?
וחוץ מזה
איזה נשמה את..שמחה תמיד
אני מקבלת מחזור סדיר בהנקה מלאה וב"ה אני שמחה בזה שבקרוב אוכל ליהיות אימא לעוד אחד...
שערוריה!!!יוקטנה
מעצבן! חוצפה! מה עם "חופשת לידה"?!?!?!?!
גם אני אצטרף למנחמות: בלידות הראשונות המחזור חזר די מהר, וגם נקלטתי שוב די מהר.
עם השנים המחזור חוזר מאוחר יותר (וגם המרווחים בין הילדים גדלים).
בהנקה מלאה, את יכולה לצפות לכל דבר, או יותר נכון, לא לדעת למה לצפות: דימום קצר מאוד, מרווחים של חודשים בין הדימומים, או כל דבר אחר. הכי חשוב: דעי שכרגע אפשרי בהחלט להיקלט להריון נוסף!
שולחת אהדה גדולה...
ואו זה קרה גם לי !אמא קטנה
יום אחד פתאום היה לי כמות נחמדה ,אחרי שאניכבר טהורה...התבאסתי וחשבתי שה כבר מחזור...בסוף זה לא חזר בכלל...כנראה היה קצת מאיפשהו...
תתנחמי...
תתנחמי...
לא פייר!!+mp8
אבל ממש הגיוני!! פעם אחת ויחידה שהצלחתי להניק (בחמישית מתוך שישה)- קיבלתי מחזור 6 שבועות אחר הלידה כמו שעון- וגם אני הרגשתי בדיוק כמוך!! (מה גם שמיד אחריו נכנסתי להריון הבא...)
העולם מתחלק לאלה שההנקה משפיעה עליהן- ולאלה שלא, כנראה שאת בצד השני,
לא ממש כיף- אבל זה מה יש!! תשמחי על התינוק החמוד שיש ועל זה שזכית להניק!!
אני איתך!!
אמממשמחה תמיד
אני מקבלת ועוד לא נכנסתי להריון זה אומר שמשהו לא בסדר אצלי?
ממש לא...veredd
אם אני לא טועה, לעיתים אחרי הלידה מקבלים מחזור אך הביוץ עוד לא בא, או משהו כזה... אל תילחצי!
לא נכנסים להריון מיד בד"כ טל שחראחרונה
לימדו אתי שגם אם סופר מן וסופר וומן בזמן ביוץ שלה יחד- יש רק 25% סיכוי שיצא משהו תתנחמי , ותהני מהזמן הזה