בס"ד
מישהי לקחה פה שמן קיק?
מסקרן אותי לדעת איך זה פועל וממתי לוקחים?
אשמח לתשובה.
אני לקחתייוקטנה
אבל אחרי לידה (לרכך יציאות בגלל טחוקים), ולא עשה לי כלום.
רבל שמעתי הרבה סיפורים שכן השפיע.
אני לא ממליצה לקחת "ככה סתם", ויש דברים שהייתי מציעה לעשות קודם לכן. למה את חושבת לקחת?
ווי עכשיו הדאגת אותייוקטנה
למה הגוף שלי לא נלחם ברעל? 
אני לקחתישושנה1
אחרי שלושה שבועות של צירים שבאים בלילה ונעלמים בבוקר, עברתי לילה עם צירים חזקים במיוחד אבל לא סדירים כל כך- הפרשים של 10 דקות בערך. החלטנו שזהו, היום יולדים, נסענו לבית החולים.
חצי שעה לפני בית החולים לקחתי שמן קיק- הבנתי שזה מסדר את הצירים- עדיין לא היו לי צירים כל 3 דקות ואפילו לא כל 5 דקות.
באמת התקבלנו ללידה עם פתיחה 3 והמיילדות נבאו שזה צ'יק צ'ק 4-5. באמת אחרי שלוש וחצי שעות הייתי עם תינוק מתוק בידיים, אפילו לא הספיקו לתת לי אפידורל (סורוקה) )
) )אני חושבת שלי זה עזר. מה שכן חשוב זה לעשות חוקן, כי שמן קיק עושה פעילות מעיים חבל"ז.
אני לקחתי בשבוע 40 +יפעת1
חוץ מלשלשל ולהקיא לא עזר לי..הרגשתי פשוט זוועה וילדתי רק שבוע אחרי..
רגע רגעאחתעם_בטן
שמן קיק זה לא אמור לזרז לידה עד כמה שאני יודעת. זה אמור לגרום לפעילות מעיים. במידה והיולדת לא רוצה חוקן, ממליצים לשתות שמן קיק כדי להתנקות לפני הלידה. לכן לוקחים את זה כשכבר יש צירים ואת לפני לידה אני לקראת לידה אני חושבת. אני לקחתי ואכן הלכתי לשירותים אח"כ, לא היה זוועתי דוקא, אבל בכל מקרה כשאת בתהליך של לידה, לגוף יש אינסטינקט להתנקות באופו טבעי, אז אני לא יודעת אם זה מה שעזר. יכול להיות
שמן קיק - ברכהאשה של בעליאחרונה
שמן קיק לא אמור לעזור עם אין לגוף תנאים ללידה את יכולה לקחת כמה שמן שאת רוצה כשהכל סגור וחתום אין סיכוי שזה יעשה משהו אלא רק להפך כאבי תופת הקאות שלשולים ובלי שום התפתחות
כאשר הגוף מתחיל עם תהליך ללידה שמן קיק עוזר חבל"ז הייתי בפתיחה 2.5 אמרו לי שאין סיכוי שיתפתח לי היום לידה לקחתי שלוש כפות שמן קיק בכוס מיץ תפוזים ולאחר שעתים הייתי בפתיחה חמש זה היה ברכה ואני ממליצה לכולם על זה אבל רק שיש התפתחות ללידה אחרת זה יכול לגרום לכאבי תופת ולא לעשות כלום
גם קניתי חוקן מיקרולט וכשבאתי לבית החולים ואמרו לי שאין סיכוי היום ללידה לקחתי שלוש כפות שמן ועשיתי חוקן(בלי לאמר להם כי אחרת הם יהרגו אותי) התאפקתי 10 דק' זה כואב חבל"ז אבל זה עוזר וזה מוכיח את עצמו זה גורם להתפתחות מאד מהירה
שאלהטל תלתל
תגידו, זה נורמלי ששלושה שבועות אחרי הלידה עדיין כואב לי לשבת ולעמוד לפרקי זמן ארוכים מדי? כל התפרים כבר יצאו ושללתי כבר דלקת אפשרית באיזור. זה משגע אותי ואני לא יודעת אם לפנות לבדיקה או לא.
גם שנה אחרי זה הגיוני...בילי
סתם, קצת נסחפתי.
זה בהחלט תלוי איזה לידה עברת, אני אחרי לידה קשה הייתי נכה!!! 3 חודשים.
הגיוני...אמא קטנה
אני חודשים אחרי ועדיין כואב לי אחרי עמידה ממושכת או הליכה...ולא היו לי תפרים אפילו...
האמת שלא חשבתי ללכת לבדוק את זה=]...
האמת שלא חשבתי ללכת לבדוק את זה=]...
באמת כאב לי שנה...veredd
אחרי וואקום ותפרים וזיהום של תפרים...
אבל זה נראה לי נדיר. שווה לבדוק אצל הרופאה. יכול להיות זיהום.
אם אכן לא מדובר בזיהוםיוקטנה
אז הייתי מבקשת הפניה לפזיוטרפיה לשיקום רצפת האגן. אני חושבת שניתן להתחיל 6 שבועות מהלידה, אבל קשה לקבוע תור, אז תקבעי כבר מעכשיו (אפילו לפני שקיבלת את ההפניה). בזמן קביעת התור חשוב להדגיש שההפניה היא לשיקום רצפת האגן, כי לא כל פזיוטרפיסטית מטפלת גם בזה.
תרגישי טוב!
תודה על כל העצותטל תלתל
אין זיהום, ב"ה, ואני מתעמלת בשיטת פאולה כבר שנה וחצי, כך שלא נראה לי שיש צורך בשיקום רצפת האגן. כלומר, יש צורך אחרי כל לידה אבל אני כבר עושה את זה. חוץ מזה שאמא שלי דואגת לטיפולי רפלקסולוגיה וחמותי לטיפולי רייקי, אז נראה לי שאני מכוסה מכל הבחינות.
פשוט מבאס אותי שכולם מדברים על כמה קשה הלידה וכמה זה כואב. מעולם עוד לא שמעתי סיפורים על כמה קשה ההחלמה שאחרי ועד כמה זה עלול לכאוב. לא הייתי מוכנה לזה ולא שמרתי כוחות מראש, מרוב שלא מדברים על זה. זה בכוונה?
בקיצור, לא ידעתי אם זה נורמלי או לא.
ושוב- תודה לכולכן!
יש לי אחותקיווי
שילדה בוואקום כאב לה שנה וחצי ואפילו אחרי במצבים מסויימים של מאמץ / תנועות..
נראה לי שלא מדברים על זה כ"כ כי זה לא לכולם יש כאלה שלא נשאר להם זכר
נראה לכן שיכולים להתפתח "טחורים" מלידה?דבי חיה
אני היום 11 חודשים לאחר הלידה, ולפעמים ממש כואב לי לעמוד. יש לי תחושה שאילו טחורים או ורידים נפוחים באיזור הלידה..
מה דעתכן? מכירות?
באמת צריך לפתח מודעותveredd
אני הרגשתי כזאת מפונקת, עד שאחרי שלושה חודשים החלטתי שזהו! מספיק לשבת והגיע זמן לצאת! אחרי רבע שעה של הליכה הייתי חייבת לשבת כ"כ שפשוט התיישבתי על המדרכה...
הרגשתי בדיוק כמוך- למה לא סיפרו? למה לא הזהירו?
יותר מזה- בנות עוד צחקו עלי כשאמרתי שהייתה לי לידה קשה (ובאמת הייתה- ועוד יש לי סף כאב גבוה יחסית) ושאני סובלת אחרי לידה.
מישהי אשכרה אמרה לי "מה? לידה? זה בכלל לא כואב.". אחרי זה התברר לי שהיא ילדה בערך 3 שעות אחרי שהגיעה לבית חולים ושלא היו לה תפרים...
בכל מקרה- שלא ירפו את ידיך! קשה לחזור לעצמך אחרי הלידה. צריך ממש להבין את הגוף ואת הרצון והצורך שלו לנוח!
בטח אחרי וואקום...אמאקנגורו
מזדהה עם כל מה שכתבת.
אני 7 חודשים אחרי ועדיין כאובה ורגישה באזור והסביבה...
ולכי תדעי איזה נזקים יש לי שם...
לפזיוטרפיה טרם הגעתי (מזניחה זוועתית שכמוני) פשוט כי אני עדיין עסוקה בצרות אחרות שקרו לי מהלידה הזו...
אבל מודה לאל כל יום שזכיתי לחוות לידה מהכיוון הנכון (אחרי 2 קיסריים...אז לא מתלוננת)
ואכן, הופתעתי לחלוטין מההתאוששות הארוכה והקשה, כי הרי כולם אמרו לי לפני כן שהתאוששות מניתוח יותר קשה... אבל לדעתי, ומנסיוני, הוואקום מנצח.
מאחלת לעצמי לידה טבעית באמת בפעם הבאה...
ווי איזה סיפור מעצבן!יוקטנה
הכי כדאי להקשיב לגוף, ולא לאחרים (בעיקר מעצבנים ולא מפרגנים כאלה!!!). מצטרפת לדברייך!
מזדהה - גם אני לא הייתי מוכנה נפשית להחלמהאמא לא מקצועית
אחרי הלידה הראשונה (רגילה ב"ה, עם המון תפרים) המיילדת ניסתה לנחם ואמרה לי "תוך שבוע - עשרה ימים את כמו חדשה" אבל עובר שבוע.. עשרה ימים... שבועיים שאני בוכה מכאבים וחיה על משככי כאבים כל שלוש שעות (הייתי מתעוררת בלילה מהכאבים - גם כשהתינוקת הבאמת נוחה שלי ישנה טוב) לא עובר, לא משתפר... לא אלאה את הקוראות בכל מה שעבר עלי ובכל התרופות שלא עזרו. זה אכן לקח כמה חודשים טובים לחזור לתפקוד (ועוד יש מזכרות מידי פעם גם אח"כ)
הכי קשה היה האכזבה הנפשית ביום העשירי (לו ציפיתי בעומק ליבי וניחמתי את עצמי שעד אז ארגיש יותר טוב) - כשהרגשתי גרוע יותר מביום הלידה וסוף סוף קלטתי שאין לסמוך על ההבטחות של המיילדות והספרים ובאמת מי יודע מתי זה יעבור - אם בכלל..
מסקנה: (וכאן אני קוראת למכינות ללידה למיניהן) אולי צריך להכין נפשית גם להחלמה שעלולה להיות ארוכה. אכן אין מספיק מודעות לנושא, ואגב גם עם המודעות הגוברת לצורך בחיזוק רצפת האגן, עדיין לא מכינים אותך לתופעות ולתוצאות של החלשותה ובעלונים של קופ"ח רק מזכירים בעמימות משהו שנשמע כמו סיכוי כלשהוא שתהיה לך בריחת שתן בגיל המעבר.
ועוד מילה טובה לסיום: אחרי הלידה השניה (ג"כ עם תפרים) היה הרבה יותר קל - גם נפשית בזכות המוכנות הנפשית והנמכת הציפיות לרמה ריאלית יותר, וגם פיזית ממש. כך שיש תקוה תמיד.
כאפה...פרח לב הזהב
עלק לא כואב!!
מנסיון גם לידה קלה של 3 שעות ללא תפרים כואבת מאוד. פשוט ההחלמה הרבה יותר קלה ולכן שוכחים....
וגם אם לא כואב - לשתוק זה כואב??????????????????
תודה!vereddאחרונה
סוף כל סוף נשים נורמליות...
פחחחחחחחח.
אגב, עוד סיפור של אישה משוגעת (לא יודעת למה רק אני נתקלת בכל הניסים הרפואיים של הלידות!), סתם, היא דווקא ממש נחמדה, אבל בת דודה של בעלי ראשתה אותי שהייתי בחודש שמיני, וכשאמרתי לה שאם יכאב לי מאד אני אקח אפידורל, היא אמרה שממש אין צורך, כי אין כאבים בכלל בלידה, זה סתם כמו כאב בטן.
לא בא לכם להביא שתי כאפות?!
ואם אתן רוצות סיפור נחמד בנושא- לשם שינוי- אז כמו שאמרתי, ילדתי בוואקום, ולמרות שהילד היום יפהפה, ב"ה, בואו רק נגיד שכשאבא שלי ראה אותו אחרי הלידה הוא נזעק ואמר שהראש שלו היה נראה כמו צורה של נעל (למזלי- הוא היה תינוק ממש יפה, אז סלחו לו על זה, וזה גם נעלם לגמרי עד הברית) קיצור- באה אחת מהאחיות אחרי הלידה, וכשהיא קראה איך ילדתי וכמה תפרים יש לי- כאורך הגלות, בערך, היא אמרה לי "מסכנה שלי- רוצה אקמול או משהו לכאבים?" ואני, כולי בהיי הצבעתי על הקטן עם הראש הנעלי ואמרתי לה "כואב! אבל תראי איזה מלאך יפהפה יצא לי!" והיא הסתכלה עליו, נחרדה לדקה, הנהנה כאילו אני משוגעת, והלכה לה... רק אחרי כמה ימים הבנתי מה קרה ופשוט נשפכתי מצחוק...
לי התפתחו אחרי יותר מחצי שנה מהלידהשלה שוב
כנראה לא שתיתי מספיק בהנקה והתפתחה עצירות שהובילה לטחורים, לא כ"כ הבנתי מה זה, עד שבסוף הלכתי לרופאת משפחה, והיא בשיא העדינות בדקה אותי, ואישרה את העניין...
אז לצערנו הכל אפשרי...
לי זה מתחיל אחרי כמה שבועותיוקטנה
ברגע שאני מפסיקה לנוח, ומתחילה להתרוצץ (והקטן עלי, כמובן).
כולי קנאה 
את מסודרת!יוקטנה
יש לי שאלה די דחופהדוקטורית
אני נמצאת באמצע שבוע 34 ושבוע הבא אני מתחילה תשיעי בעז"ה. הבטן התחילה לרדת ורציתי לדעת אם זה אומר שהלידה מתקרבת
באופן כללי- כןטל תלתל
זה אכן אומר שהלידה קרוב, אבל לא בהכרח בטווח המיידי. זה יכול לקרות אפילו כמה חודשים לפני הלידה (מניסיון של הרבה חברות קרובות!) אז לא להילחץ.
שיהיה בשעה טובה 
זו לא שיטה לניבוי לידה קרבה יוקטנה
הסירי דאגה מלבך, ותהני בשלווה מהמשך ההריון!
יוקטנה צודקת-וזה בדיוק מזכיר לי:נווה מדבר
בהריון האחרון כשהייתי בערך בשבוע 34.
כל מבינות הדבר הזדעקו: "יוו, הבטן ממש ירדה לך, את אוטוטו לפני לידה!!", אחת גם הגדילה לקבוע תאריך לידה משוער: "אני אומרת לך, יש לך עוד לסחוב גג עוד שבוע - גאאאאג שבוע וחצי, ותשמעי מה אני אומרת לך, כי אני אף פעם לא טועה!!!" (ועוד הוסיפה לזה שליחת ידיים לטריטוריית-הבטן שלי, שנעמדתי קצת בשוק)
נחשו מתי ילדתי?
שבוע 41!!!
ואגב, לא זכיתי לחזות ולראות את פניה של זו ש"אף פעם לא טועה"...(יצאתי ב"ה לחופשת לידה...)
אני רואה שאני יכולה להרגע...דוקטורית
קצת נלחצתי כי לפני שנה ילדתי בשבוע 32, ולפני זה בשבוע 37 . אבל קצת נרגעתי...
אאוץ' - לא נעים!יוקטנה
עכשיו ברור החשש שלך. איזה נסיון נאחס! מאחלת שתמיד תמיד תסיימי בזמן! 
ב"ה יהיה בסדר!vereddאחרונה
הבטן שלי צנחה משבוע 32 וילדתי בשבוע 42!
ממש ממש אין מה להילחץ מזה... פשוט תרגעי, ותעשי דמיון מודרך איך את רואה את עצמך בדיוק בתאריך יולדת תינוק בריא ושלם... (וחמוד...)
אוכל לדרך...דבי חיה
2 שאלות:
א.אני מחפשת רעיונות, איזה אוכל לקחת לדרך לטיסות עבור ילדים ועבור התנוקת. (בת 11 חודשים)
ב. האם מתאים לתת לתנוקת לשתות שקדיה? איך מכינים?
אנסה לענות...veredd
עד כמה הטיסה רחוקה? כי אם לא כ"כ- פירות ירקות ופריכיות יכולים להספיק לכמה שעות...
אם זה ממש ארוך- אז אני כבר לא כ"כ יודעת.
לגבי שקדיה- אני מכניסה לבן שלי כפית גדושה של שקדיה במטרנה של הלילה, וחלב עיזים. הוא שותה את זה בשקיקה...
אוכל בטיסהmp4
כאחת מנוסה.. בטיסה התאבון יורד...
אני לקחתי המון חטיפים- יותר מידי....
המון סנדויצים- -טונה מחזיק מעמד יפה וכן חמאת בוטנים,
קניתי ביסקויטים בצורת חיות- גם תעסוקה ומשחק וכן נשנוש
ירקות ממולץ, רק לא עגבניות,
וכן בפרות רק תפוחים
הכי מומלץ זה תיק של חפצים שיכולים להרגיע ולהעסיק אותם ישובים- ספרים, צבעים ודפים, וכדו'
טיסה נעימה בטוחה ושלווה
תודה לכולן. בקשר לשקדיהדבי חיה
היא לא אוכלת מטרנה אלא יונקת!
האם לדלל את זה במיים? איך?
הכנת שקדיהאנונימי (פותח)
אני לא זוכרת את הכמויות המדוייקות. ניתן להכניס מס' כפיות של שקדיה לקערה ולהוסיף לה מים רתוחים לאט לאט ולערבב במקצף ידני (אפשר גם בבלנדר) עד שנוצרת בלילה דלילה מאוד. ע"מ שישביע את העוללית המתוקה ניתן להוסיף קמח שיבולת שועל לסמיכות ושובע. ניתן להמתיק עם מעט סוכר חום. לשמור במקרר.
מקוה שעזרתי.
אם יש עוד שאלות אשתדל לענות.
בהצלחה!
אגב שקדיה...veredd
הבן שלי לא הסכים לאכול כלום- יש לו תיאבון של נמלה- והשקדיה ממש החזירה לו את התיאבון...
ננסה בימים הבאים ונספר חויות...דבי חיהאחרונה
חברה שלי שהיא מיילדת בבי"ח טוענת שהגנטיקה שקטל שחר
ולא העיסוי
לידה פעילהיוקטנה
בלידה פעילה מופרשים הורמונים שונים, וביניהם הורמון "רלקסין", בכמויות הולכות וגוברות. הורמון זה, תפקידו לרכך את החיבורים בגוף, על מנת להקל על התינוק את דרכו.
בנוסף, בלידה פעילה האם נמצאת בתנועה, וחופשיה לבחור בתנוחות שהגוף קורא לה אליהן, ובכך היא תבחר בתנוחות ותנועות שייסיעו לתינוק לעשות בקלות את דרכו החוצה, והחשש לקרעים פוחת במידה ניכרת. רוב יולדות הבית אינן נדרשות לתפרים, למשל.
על כן אני ממליצה לעשות הכנה ללידה פעילה.
שיהיה בהצלחה ובקלות!
אני נעזרתי בשמן שקדיםאמא קטנה
חברה שליטל תלתל
השתמשה במין בלון שמחדירים קצת ומנפחים, כל פעם קצת יותר. היא אמרה שזה הציל אתה. היא גם אמרה שהרופאים, ככלל, לא מתלהבים מזה, ושצריך להפעיל לחץ פיזי מתון כדי שיאשרו לך להשתמש בזה. אני לא הבנתי אם זה בגלל שזה כרוך בסיכונים או בגלל שהם מנסים לכסות את עצמם. כדאי לברר.
טל=זה אפי-נו.יפעת1
אני ממליצה לשבת כל יום 20 דק' מעל רוזמרין עם מים רותחים לשים בתוך קופסא ולהניח באסלה..לא במים ולשבת מעל זה..והאדים מגמישים את הפרנאום..איזה צבע שיער יש לך? אם את בלונדינית או ג'ינג'ית מממש מומלץ.!
בהצלחה! וכמו שיוקטנה כתבה להיות בלידה ולשנות תנוחות בלידה..
זהירות! זה עלול להיות מאוד מסוכן.ביליאחרונה
לחטוף כוויה באיזור הזה זה אחד הדברים הפחות נעימים.
אני מאמינה שאם יולדים כמו שהגוף מרגיש ובעיקר לא בשכיבה
רוב הסיכויים שלא יהיו קרעים.
בהצלחה!
שתי שאלות שאולי קשורות ואולי לא...אנונימי (פותח)
קודם כל תודה לכל מי שתמיד עונה וכו', אתן ממש מקסימות ומעודדות!!!
שאלה 1: האם יתכן שחודשיים וחצי אחרי לידה ועם הנקה מלאה לחלוטין, אני בהריון?!?! אני לא מעיזה לבדוק, אני רק יודעת שאני קמה בבקרים עם בחילות נוראיות... בהריון הקודם סבלתי רק מבחילות (בעיקר בערב דווקא)
שאלה 2: הבן שלי בן חודשיים וחצי (כאמור) יחסית גדול ב"ה אוכל טוב וכו' אבל הוא לפעמים יכול לאכול לעיתים מאוד קרובות וכל פעם לא יותר מ10 דק' (הוא מפסיק לבד ולא רוצה עוד). זה נורמלי? בלילה ב"ה טפו טפו טפו הוא ישן טוב 6-7 שעות ובצהריים הוא ישן תמיד איזה 3-4 שעות.
ובלי קשר לשום דבר- מתי יורדת הבטן?!?!?! או שזה לעולם לא יקרה 
זה נשמע לי בדיוק כמוני...אמא קטנה
כל שלושת השאלות,בלי יוצר מן הכלל...
אין לי כ"כ ניסיון...veredd
אבל אני יכולה לנסות לך מניסיוני הדל (יש לי ילד בן שנתיים עוד מעט)
1.- מאוד יכול להיות שאת בהריון, אא"כ את על גלולות ואז הסיכויים לזה נמוכים. אפשר להיכנס להריון גם בהנקה מלאה! מסתבר שזה סתם מיתוס...
2. אני מאמינה, וככה גידלתי את הבן שלי, שבהנקה- הוא יודע יותר טוב ממני אם הוא רוצה לאכול בזמן מסוים כמה שהוא רוצה- אז כנראה שזה מה שטוב לו! כל זה כמובן בתנאי שהוא עולה יפה וכו' וכו'. וסחתיין על השעות שינה!
אם הוא רוצה לאכול בזמן מסוים כמה שהוא רוצה- אז כנראה שזה מה שטוב לו! כל זה כמובן בתנאי שהוא עולה יפה וכו' וכו'. וסחתיין על השעות שינה! הבטן שלי ירדה אחרי 3 חודשים בצורה משמעותית. אבל גם מאוד שמרתי על עצמי- אכלתי יחסית ממש בריא והנקתי המון. היום ממש לא רואים שילדתי. נראה לי שאפשר להוריד בטן בחצי השנה הראשונה... (אצלי דווקא האגן התרחב... כל אחד והצרות שלו)
איפה שלה שוב כשצריך אותה...?אמאקנגורו
1. לפי מה שקראתי בדבריה של שלה שוב, היא נכנסה להריון חודשיים אחרי לידה...כך שזה נדיר אבל קורה.
(אצלי, בהנקה, זה לא קורה גם אחרי שנה...)
2. לגבי 10 דק' נשמע ממש סבבה. שלי יונק אפילו פחות כל פעם, ובגיל הקטנצ'יק הזה הוא ינק כל שעתיים כמו שעון.
(היום הוא יונק יותר פעמים ביום, בגיל 7 חודשים, אני מניחה שבגלל שהוא זקוק ליותר מזון, וגם צמא יותר כי התחלנו מוצקים)
3. אצל כל אחת הבטן יורדת בעיתה ובזמנה. אצלי לצערי, הבטן היא דיירת קבע...
תודה חמודה, אמאקנגרושלה שוב
זה נחמד שמישהו זוכר אותך...
לצערי כבר כמה זמן שלא נכנסתי לפורום, בהתחלה לקרוא את תלונותיהן של עוד הריוניות ניחם אותי אבל עכשיו אני במצב כ"כ קטסטרופלי שאפילו לזה אין לי חשק בערבים...
לי באמת יש 2 בנות שביניהן 11 חודש (יש לזה איזה כינוי תאומות משהו...שכחתי-ששני ילדים נולדים באותה שנה)
אבל הן היו אצלי ראשונות אז זה היה יותר קל לקבל, כי אתה כבר בתוך העניין. אם זה היה קורה היום...
סתם. למפרע זה נפלא ושווה את כל המאמץ. הן כל כך חמודות.
תודה חמודה, אמאקנגרושלה שובאחרונה
זה נחמד שמישהו זוכר אותך.
כבר הרבה זמן שלא נכנסתי לפורום.
לפני דקה כתבתי הודעת תגובה- שלחתי והיא נעלמה לה. שזה מאוד אופייני לי בזמן האחרון (כמו כל הדברים שנופלים לי כל היום או נשברים...) אז אם במקרה יהיו שני תגובות, תבחרי אחת.
כתבתי שבהתחלה עוד היה מנחם אותי לקרוא את תלונותיהן של הריוניות אחרות, אבל המצב אצלי כ"כ גרוע שאפילו להכנס לפורום כבר אין לי חשק...
באמת יש לי 2 בנות עם 11 חודש ביניהן (ניסיתי להזכר בביטוי-קוראים לזה תאומות משהו, לשני ילדים שנולדו באותה שנה) אבל הן היו ראשונות וכבר הייתי בתוך העניין אז לא לקחתי את זה כ"כ קשה. היום זה היה נראה לי בלתי אפשרי...
אך...שווה כל קושי. הן נפלאות.
ודרך אגב לפני חודשיים משהו כזה, היתה כתבה כאן באתר (נדמה לי) על מחקר חדש שכטוען שבחצי שנה הראשונה לאחר הלידה אין מה להלחם על חזרה לגזרה כי זה פשוט בלתי אפשרי, הגוף עדיין בשיקום...אצלי בדרך כלל עד שאני לא מסיימת את ההנקה -אני לא חוזרת למשקל הרגיל, אפילו כשאני מתעמלת. אמרו לי שזה בגלל שהורמון ההנקה-פרולקטין נקשר לשומנים.
איך שלא יהיה- התעמלות עושה פלאים, אבל לחזור לאיך שנראנו פעם, כנראה שלא נצליח...
נדיר, אבל אפשרי!יוקטנה
לגבי דפוס האכילה - זה מאוד אישי והכל אפשרי גם יואב עשה את זה.
גם יואב עשה את זה.לגבי הבטן - צרת רבות חצי נחמה?
(אבל ראיתי אמהות רזות, ואני מאחלת לך שאת אחת מהן!)
כמו שכבר כתבוטל תלתל
מנסיון שמוכיח את עצמו במשך שתי ילדות- תזרמי עם הבקשות שלו. הגדולה עד היום יודעת בדיוק מתי היא רעבה ומתי להגיד מספיק- אפילו אם מדובר בשוקולד/ גלידה/ קוטג' (אהבת הנפש שלה...)! ויותר מזה- מרוב שזרמתי איתה היא יודעת בדיוק מה טוב לה לאכול ומה לא, אפילו עכשיו בגיל שנתיים פלוס! יש מאכלים שהיא לא תיגע בהם ופתאום תרצה לאכול מהם ואפילו תבקש מהם ביוזמתה, או להיפך, מאכלים שהיא מתה עליהם בדרך כלל היא פתאום לא תסכים לאכול אותם לאיזו תקופה. בתור תינוקת, ועכשיו אני רואה את זה גם על אחותה- הם פשוט לא פולטות. רק גרפסים. ובפעמים הנדירות שכן, זה רק בגלל שאני לא התייחסתי אליהם בזמן ההנקה (קראתי ספר, או כתבתי בפורום...) והם אכלו יותר מדי בשביל הצומי... אני מאמינה גדולה בלתת להם להקשיב לגוף שלהם ולבטא את הצרכים שלהם. הם יודעים הכי טוב מה הכי טוב להם.
ועוד משהו- באמת יכול להיות שהוא פשוט צמא. תנסי לתת לו קצת תוספת של מים מורתחים בטמפרטורה של החלב ותראי אם זה עוזר. יכול להיות שבהתחלה הוא יגלה התנגדות כי הוא לא מכיר טעמים אחרים מזה של החלב, אז תנסי כמה פעמים לאורך היום.
לאמא שלי ולחמותי ולחברה שלי היו כמה הריונות שהחלו חודש, חודשיים לאחר הלידה תוך כדי הנקה מלאה. וגם בכל הריון התופעות שונות. אל תבני על זה שבכל הריון זה יהיה אותו הדבר.
בתור אחת שזה אחד הפחדים הגדולים ביותר שלה (הריון מיד לאחר לידה, בטח כשהוא לא מתוכנן) אני מסמפטת את הפחד שלך ומאחלת לך שאם זה אכן הריון- תחזיקי מעמד ותדעי להפיק מזה את המירב.
לאחותי ירדו המים היום בבוקר!!דניאל5
זה חודש וחצי לפני התאריך.. רציתי לדעת עד כמה מסוכן זה? ובכלל עוד מידע על לידה מוקדמת..
באיזה שבוע היא?יפעת1
בעיקרון בדר"כ 24 שעות אחרי ירידת מים מתחילים צירים ובטח ב 3 ימים הקרובים תתפתח לידה. ינתנו לה זריקות להבשלת הריאות..
וכנראה התינוק יהיה בפגיה.
יש שלושה תנאים לפגיה מתחת למשקל 2.500 לפני שבוע 36 ואם הריאות לא מפותחות מספיק..
אולי אכשיהו יצליחו לעכב את הלידה יש כדורים אם אני לא תועה ואז היא תיהיה בשמירה לפחות עד שבוע 36,
שיהיה בע"ה בשורות טובות,ובהצלחה! שבת-שלום!
זה בכלל לא מסוכן יותר מלידה בתאריך יוקטנה
ב"ה בימינו סיכוייו של תינוק שנולד מוקדם לשרוד זהים לסיכוייו של תינוק שנולד במועד, החל משבוע 31! ממש ככה!
אז אחותך כבר ממש על הכיפק
(אבל זה לא "כיף" ופשוט כמו תינוק שנולד במועד... שיעבור בקלות!)
ברוך ה אתמול נולד לה בן. והכל תקין!!דניאל5
(בהתחשב בזה שהוא פג)..
יופי! מזל טוב!יוקטנה
מאחלת שכולם יגיעו הביתה בהקדם
תרגיש חופשי לנסות להעזר אם יש צורך
בשעה טובה..יפעת1
מזל-טוב!כמה הוא נולד? מקווה שישתחררו מהר,ויכניסו לבריתו של אברהם אבינו בזמן
איזה בשורות טובותבנימינה הקטנה
מזל טוב שיגיעו הבייתה בריאים שמחים ושלמים..
אומנם לא מסוכןלואיזהאחרונה
אך אני מאחלת להם שהריאות כבר התפתחו, אצל כל ילד זה אישי, יש כאלו שגם בשבוע 36 הן לא לגמרי בשלות.
ואגב, בירידת מים משבוע 34 לא מעכבים לידה ולא נותנים שום זריקה. פשוט מיילדים והילד 'נשלח' לפגייה.
מאחלת לכולן הריון תקין ומלא.
יש ילדים שכלום לא יעזור....קיווי
סליחה על הפסימיות. הגדול שלי סירב ואחרי כמה נסיונות הצלחנו.
הקטן ניסינו הכוווווווווווול (אני יכולה לפתוח גמ"ח מוצצים בבית יש לי את כל הסוגים)
כלום לא עזר.
אבל... הפתעה: הוא מצא את האגודל
יש תינוקות שנרגעים אם מצמידים להם חיתול בד לפנים... יש כל מיני אמצעי הרגעה
אם לא הולך בשום אופן עם מוצץ תנסי למצוא משהו אחר.
בהצלחה
אצלינו בדיוק אותו דבר...לואיזהאחרונה
הוצאנו כ200 ש"ח על כל סוגי המוצצים (כולל ההוא לסרבנים) והילד פשוט לא הסתדר איתם. היינו צריכים 'להחזיק' לו את המוצץ, עד שבגיל 5 חודשים נמאס לנו והוא מצא את האצבע. מאז החיים קלים יותר...
אני תוהה רק איך הוא ייגמל ממציצת אצבע...
יש לנו ילד שלא לקח מוצץיוקטנה
אבל הסכים למצוץ חיתול בד - טטרה...
תנסי בעדינות מה יש לך להפסיד?קיווי
גם אנחנו ניסינו הכל...
אבל לא להתעקש יותר מידי
יש ילדים שפשוט לא בנויים לזה
תנסי - למה לא?יוקטנה
אני כבר התרגלתי בלי מוצץ - אפשר! אבל זה בהחלט מקל מאוד.
שמעתי על כמה תינוקות שדווקא הסבתא הצליחה להרגיל למוצץ!
בני בן עשרה חודשים. לא רצה מוצץ עד גיל 5 חודשיםריבק
אבל עם המון נסיונות, כל סוגי המוצצים, זה בסוף עזר, וזה שווה מיליונים.
דוקא המוצץ שאיתו התחיל למצוץ היה בשם צוציק, קטנטן וצהוב ,שעלה 5 ש"ח, לעומת אוונט שעלו לי 40
שלושת הבנים שלי כ"י לא לקחו מוצץבוזי נוזי
ולא היתעקשתי איתם בגלל הבילבול פטמות, (לא משנהשגם בלי מוצץ הם לא ינקו...)
וב"ה לא הרגשתי שזה היה קשה. כשהם ממש קטנים נתנו להם אצבע הורית סטרילית וזה עבד נהדר.
בהצלחה
בטח כדאי לנסותאמאקנגורו
אין כמו מוצץ. אני בגיל 0כברמתחילה (זה לא מפריע להם לנוק אצלי...)
הקטן שסירב בתוקף לסיליקון הזולים, קיבל באהבה את הסיליקון היקרים של MAM
לא מבינה איך אפשר בלי מוצץ. אני אישית מוכנה לקנות את כל הסוגים, העיקר למצוא את זה שהם יסכימו לקבל...
לפעמים זה דורש בימים הראשונים להחזיק להם את זה בפה ולהתעקש קצת...
עם תינוקות בגיל 5 חוד', אין ברירה אלא לתת להם לבד...(אצלי בגיל הזה הם כבר דעתניים לחלוטין, ואי אפשר להשפיע עליהם בכלום...)
מוצצים שונים (גם חדשה בפורום)טל תלתל
אנחנו גם ניסינו סוגים שונים של מוצצים וכלום לא עזר. ניסינו להתעקש איתה אבל הילדה הפקחית שלנו הייתה יורקת אותם ברגע שחשבנו שהיא תפסה את הפרינציפ ולא הסתכלנו (אחרי שהיא ניסתה להתנגד בכל דרך אפשרית ולא הלך לה...). רק אחרי שהיא הפסיקה לינוק בגיל שנה (וראוי לציין שזה היה מיוזמתה) והצמיחה 8 שיניים בבת אחת (!) באותו הזמן, היא התחילה לקחת מוצץ. ומאז הם החברים הכי טובים, והיא כבר בת יותר משנתיים.
נראה לי שממש כדאי.להיות לאם
סיפור טרי מאתמול.
נסענו באוטובוס (הרבה זמן...והבן שלי היה בסלקל, וניסה להרדם ולא הצליח כי... שכחנו את המוצץ בכיס של העגלה,
ואיפה היתה העגלה? בתא מטען, ולא עזר אצבע, וחיתול והנקה וכלום, הוא פשוט צרח. ניסינו בקבוק עם מים וגם לא
עבד כי הוא לא מוכן לאכול מבקבוק... באיזהשהו שלב הוא עבר לידיים ונשאר ער כל הנסיעה(שעתיים), ואז כשהגענו
הביתה זה היה מקלחת ולישון מרוב שהוא היה עייף, והוא לא הצליח להרדם מרוב עייפות.
המצחיק בעניין שהיינו יחד עם אחותי והילדים שלה אז לקחתי את המוצץ של אחיינית שלי וניסיתי לתת לו, והוא פשוט
לא הסכים- זה לא אותו סוג בכלל! והוא פשוט לא הסכים. (הוא רגיל לקצרים הישרים של אוונט)
נראה לי שממש כדאי.להיות לאם
סיפור טרי מאתמול.
נסענו באוטובוס (הרבה זמן..).והבן שלי היה בסלקל, וניסה להרדם ולא הצליח כי... שכחנו את המוצץ בכיס של העגלה,
ואיפה היתה העגלה? בתא מטען, ולא עזר אצבע, וחיתול והנקה וכלום, הוא פשוט צרח. ניסינו בקבוק עם מים וגם לא
עבד כי הוא לא מוכן לאכול מבקבוק... באיזהשהו שלב הוא עבר לידיים ונשאר ער כל הנסיעה(שעתיים), ואז כשהגענו
הביתה זה היה מקלחת ולישון מרוב שהוא היה עייף, והוא לא הצליח להרדם מרוב עייפות.
המצחיק בעניין שהיינו יחד עם אחותי והילדים שלה אז לקחתי את המוצץ של אחיינית שלי וניסיתי לתת לו, והוא פשוט
לא הסכים- זה לא אותו סוג בכלל! והוא פשוט לא הסכים. (הוא רגיל לקצרים הישרים של אוונט)
וחוץ מזה,להיות לאם
מישהי יודעת איך מרגילים תינוק בן 5 חודשים לבקבוק?
המעון מתחיל עוד שבוע וחצי 
לא נראה לי שהוא יקח כבר מוצץשמחה תמיד
הוטאא כבר בן חמישה חודשים זה נראה לי גדול מידי לנסות עם מוצץ אולי תצמידו לו חיתול בד שיתרגל לישון איתן?....
בהצלחה
מוצץ לסרבנים של חב' Bebeאנונימי (פותח)
אצל בני המוצץ היחיד שהוא הסכים לקחת זה המוצץ לסרבנים של Bebe
20090901011711.jpg קצת יקר אבל שווה כל שקל
קניתי אותו בבזאר שטראוס מאז הילד לא עוזב אותו
הוא עשוי מסילקון רך דמוי פטמת אם
ממליצה בחום
20090901011711.jpg קצת יקר אבל שווה כל שקל
קניתי אותו בבזאר שטראוס מאז הילד לא עוזב אותו
הוא עשוי מסילקון רך דמוי פטמת אם
ממליצה בחום
גם אח שלי לא רצה מוצץ...אנונימי (פותח)
אני זוכרת שבהתחלה די ניסינו להרגיל אותו למוצץ, אך זה לא ממש שכנע אותו...
ב"ה לא זוכרת שהיו בעיות מיוחדות: קצת נדנדנו אותו (כמו כל תינוק), נתנו לו בקבוק וכו'
[אולי הוא סתם ילד ממושמע ;) ]
בן-דוד שלי (בן 1.5) נרדם תמיד עם מגבת..
אני בטוחה שעם הזמן הוא יתרגל למוצץ או למשהוא אחר שיעזור לו להרדם מהר.
המון המון בהצלחה!!!!!!!!!!
ניסינו מוצץ...veredd
אבל הקטנטן זרק אותו בזריקת קשת מושלמת כל פעם שהוא הוכנס לפה...
הוא הסתדר יפה מאוד בלי!
מי אמר ......-משה ר-
שחייב מוצץ כל ילד והגדילה שלו והוא יכול לגדול גם בלי תאמיני לי מנסיון
מוצץ!!??elerner
מניסיוני...הבכור דווקא לקח מוצץ מגיל חודש. השני והשלישי לקחו מוצץ אחרי הרבה שכנועים בגיל 8 חודשים (כאשר כבר הבינו שחוץ מלינוק אפשר גם לאכול אוכל, וגם מוצץ בא בחשבון). שלושת הקטנים - ביניהם תאומות - לא רצו מוצץ ולא ניסיתי יותר מדי. אף אחד מהם לא מוצץ אצבע, והם ילדים הרבה יותר רגועים - הם לומדים להירגע מעצמם ולא באמצעות חפץ כאשר אין מוצץ. גם לא צריך להרדים תינוק. כאשר הוא עייף שמים אותו במיטה והוא ילך לישון .
ובנוסף - כאשר יש מוצץ צריך בסוף להגמל ממנו! - ויש ילדים שגם בגיל 5 קשה להם להגמל ואחר כך אוכלים את השרבולים ואת הציציות - בקיצור - אם הוא לא רוצה מוצץ זה בכלל לא רע - קבלי את זה בשמחה והוא יהיה רגוע. בהצלחה והרבה נחת....
"לא צריך להרדים תינוק"?!?!?!אחתעם_בטן
"כאשר הוא עייף שמים אותו במיטה והא ילך לישון"?!!? באיזה כוכב יש תינוקות כאלו?
התינוק מתרגל לישון לבדyr
יש לנו 7 ילדים, כל אחד ואופיו. אך אצל כווולם נמנענו מלהרדים אותם על ידי נדנודים וכדומה. אם לא רצו לישון אז בכו קצת ולבסוף נרדמו בלית ברירה. צריך קצת עקשנות, ורצוי גם מוצץ, ולא יאומן כמה זה משתלם. תוך זמן קצרצר מתברר שאין שום צורך בהרדמות המלאכותיות. נראה לי שבאמת זה סתם עצבנות של ההורים. הילדים מסתדרים היטב בעצמם.
אני מתנגדת לכך שירדמו בבכייוקטנה
לדעתי תינוק בוכה אומר: "אני צריך עזרה/תמיכה/נחמה/חיבוק/אהבה" וכל אלה תפקידי כאמא לתת.
תינוק שביקש ולא קיבל - מתרגל לא לבקש. ואני חושבת (ומרגישה, מנסיון, לצערי) שזה הרגל שמתקבע אצלם: לא לבקש עשרה/נחמה/תמיכה/עצה מההורים כשהם צריכים. כי הם זוכרים ויודעים שהעזרה לא תגיע, והם חושבים שהם צריכים לפתור את זה בעצמם, כמו שהם עשו כתינוקות, כשהעזרה לא הגיעה. וכשתינוקות זה עוד בסדר, אבל לילדים גדולים (ומתבגרים) עלולות להיות בעיות שבאמת עדיף שאנחנו, כהורים, ניקח חלק בפיתרון שלהם (ודי לחכימא ברמיזא).
אני גם מתנגדת לכך שיירדמו בלית ברירהאחתעם_בטן
למה לעשות את זה לילדים שלנו?! אולי אנחנו מאמנים אותם להרגיע את עצמם לבד, כדי שנוכל להביא כמה שיותר ילדים?
כך ילמדו שלא אכפת לאף אחד שהם בוכים. אני מאמינה שתינוקות בוכים מסיבה, לא מפינוק. איך הוא יגיד לנו שהוא רעב/עייף-ולא-מצליח-להירדם/סובל בכאבי בטן/קר לו-חם לו אם לא על ידי בכי?! דווקא בגיל כ"כ שהם מגלים את העולם הם לומדים שלא אכפת למישהו שהם בוכים, אז נכון אחרי כמה לילות אולי כבר לא יבכו באותה עוצמה, כי כבר למדו שזה לא יעזור.
לי יש רק ילדה אחת בנתיים וקטונתי, אני מעריכה אותך שיש לך 7 ילדים ב"ה. אבל איך שאני מרגישה זה שאני לא מסוגלת לתת לבת שלי לבכות לבד במיטה עד שהיא תירדם
גם אניטל תלתל
מסכימה עם כל מילה שנאמרה!
אולי גם נרגיל אותם שלא לינוק כשלא נוח לנו, או שנרגיל אותם שלא לבכות כי זה עושה חור באוזן, או שנרגיל אותם להכין אוכל לעצמם, או שנרגיל אותם בכלל לטפל בעצמם- כי בעצם, למה לא? אנחנו הרי רוצים שיהיו עצמאיים, לא?!
הבת שלי עד היום לא קמה מהמיטה שלה לבד (והיא כבר מזמן ישנה במיטה של גדולים, אבל גם מהלול היא מעולם לא למדה לצאת) כי הרגלנו אותה שתמיד, אבל תמיד (!), כשהיא בוכה או אפילו רק קוראת לנו מהמיטה אנחנו ניגשים אליה. אפילו כשידענו שהיא משחקת איתנו משחקים. לדעתי ילד צריך לדעת שתמיד יש לו מענה מההורים שלו, שהם המגינים שלו. הרי הם אלו שאמורים לדאוג לו ולכל צרכיו. אם הילד יבין שהוא לא מקבל את המענה ממי שאמור לספק לו אותו זה יכול לגרום לבעיות של מאבקי כוחות במקום לדרך הנכונה והטבעית (בעיני) של ילד הזקוק לטיפול והגנה שמקבל אותם כשהוא צריך אותם.
אז תגידו שהיא טטלה וחנונה. אבל אני היודעת שהיא לא כזו בכלל. היא פשוט מקבלת מענה נכון בזמן אמת. ואני שוב אומרת- אפילו אם הצורך הוא של התפנקויות ועוד קצת תשומת לב. (ואגב, לפעמים זו הדרך של הילד לשדר לנו מצוקה- הוא עדיין לא יודע להגיד לנו שמשהו מציק לו/ מכאיב לו/ מפחיד אותו. אם רק נשים לב נדע מתי הוא צריך דיבוב כדי להבין מה באמת הבעיה.)
איזה ילדה נששמה יש בתמונה! לאכול אותה!אפשר לתקן
נכון..^^המלכה של העולם
אם לא חולמים- לא מגשימים..... איך אתן חולמות....mp4
איך אתן חולמות את הלידה הבאה?
רק לא קיסרינחשונית
אחרי שני קיסריים, לא עוד! רוצה את בעלי איתי בכל מה שמותר. אולי את אחותי המקסימה והחכמה, שילדה פעם במשגב לדך ופעמיים בבית. לא להיות מרותקת לאינפוזיה, קטטר, מגנזיום מטשטש ראייה, ולא לשכב על הגב שעות כמו בספר "צב על הגב"... רוצה לראות את התינוק מייד אחרי ולא רק יומיים אחרי הלידה ושיניחו אותו עלי ולהניק מייד. רק לא ללדת שוב לפני סוף שמיני. רק לא שוב פגייה. חולמת ללדת בן בשבת בלידה רגילה כדי לזכות לברית בשבת. ברית דחוייה לא עושים בשבת. רוצה פעם אחת ברית ביום השמיני כמו שכתוב בתורה, ולא אחרי חודשיים. עם מיילדת ודולה, בקצב שלי, בלי רופאים שנכנסים יוצאים מציקים ולוחצים: נו תחתמי כבר, אתם בסכנת חיים. רוצה סתם לידה רגילה, כמו שבורא עולם התכוון כשאמר לאשה: "בעצב תלדי בנים".
חלומות
רוחמה רז
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
על מצע השלכת
החלומות מלחשים
רק פרחים מיובשים
דוהים בין הדפים.
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
אל תסב את פניך
אתה מלא דברים כמוסים
אל תגיף את התריסים
חפש בין המילים.
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך
חלומות של אתמול
הם שלהבות.
חלומות
רוחמה רז
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
על מצע השלכת
החלומות מלחשים
רק פרחים מיובשים
דוהים בין הדפים.
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
אל תסב את פניך
אתה מלא דברים כמוסים
אל תגיף את התריסים
חפש בין המילים.
חלומות של אתמול
הם שלהבות נרעדות
לא יכול כל החושך
לכבות.
שיר בדרך אליך
נרקם בסבלנות אין קץ
הן תיקח ותאמץ אותו
אל לבבך
חלומות של אתמול
הם שלהבות.
יש לי תרגיל מעניין בשבילךיוקטנה
שימי לב שאת כל ההודעה הזו כתבת על דרך השלילה: "רק לא..."; "בלי..." וכן הלאה.
תנסי לכתוב הודעה שלמה דומה - רק על דרך החיוב!
"תחשבי טוב - יהיה טוב!"
את לא מבינהנחשונית
זה יותר מדי כואב עמוק בפנים. תרגיל כזה, נחמד ככל שיהיה, לא יפתור את הבעיה. האמת, אני לא יודעת מה כן.
אני באמת לא מבינה יוקטנה
ומקווה לא להבין לעולם קטונתי...
קטונתי...אני חושבת (ומקווה) שעצם העובדה שאת חושבת על כל הנושא, מצביעה על תהליך כלשהו לכיוון חיובי! דברים כבר קורים, מעצם העובדה שאת חושבת - אני בטוחה! ומאחלת לך חווייה מתקנת
אמןאמאקנגורו
כבר דיברנו על זה...
בע"ה כשיהיה רלוונטי, תבדקי אופציות. אל תוותרי. חלומות מתגשמים.
ואם מאיזו סיבה לא ילך, גם קיסרי אפשר לעשות אחרת.
אז בקרוב...לא קרוב מאודmp4
שאני אלד בתאריך מתאים...
שבגיע ולא משנה לאן אפילו בבית ....
בפתיחה 10 (כמו בלידה הראשונה)
ויקבלו אותי ולא יתנו לי לחכות...
לחדר לידה ולא בין וילונות
ושהמילדת תיילד אותי ולא הסטז' (כמו בלידה האחרונה)
שהצירים לא יכאבו מי יודע מה (^^)
והשליה תצא שלמה!!!
ולא תהיה איתי ערביה בחדר!!!!!!!!!
ויהיה לי הרבה אוכל טעים ומזין (כמובן בהכשרים שלנו)
וארגיש מצויין
והדימום יפסק לאחר זמן נורמאלי!
ובעיקר שנחזור בידיים מלאות ושמחות מלאי חום ואהבה ל-כו-ל-ם!
חלום ורוד, לא?
יכול להתגשם במציאות- ימים יגידו- נדווח לכם
שיהיה כמו הלידה הקודמתאחתעם_בטן
רק הרבה יותר קצר
פחות כואב
הלואי עם אותה מיילדת
ושאצליח להניק מלא
שהכאבים של ההנקה לא יימשכו חמישה חודשים!!
ושהתינוק יהיה בריא וחמוד
את החלום שלי הגשמתי כמעט לגמרי בלידה השלישיתאמאקנגורו
שתי הראשונות נגמרו בקיסרי חירום.
קראתי, ראיתי סרטי לידה, חלמתי וקיויתי ללדת. רק מי שחוותה טראומה כמוני יכולה להבין...
בעזרת דולות מקסימות ורופא פרטי הגשמתי את החלום.
ילדתי ואגינאלית, בלידה אמנם קשה מאוד, וסיימתי בואקום,
אבל לידה טובה מאוד, משמחת וכמעט מושלמת...
מאחלת לעצמי בפעם הבאה לידה יותר קצרה וקלה, עם צוות לא פחות תומך ואכפתי,
עם אוירה לא פחות טובה, אבל יותר רגועה ושלווה...
וכמובן, שיגמר טבעי לגמרי,
ובלי קרעים ותיקונים אח"כ...
אבל חלום, אני מרגישה שכבר די הגשמתי.
טיפים להגשמת חלומות...אמאקנגורו
טיפ ראשון- ידע הוא כח, ובעזרת ידע אפשר להגשים חלומות.
אם יש לך מה לתקן לקראת הלידה הבאה,
תתחילי כבר עכשיו לרכוש ידע, לקרוא באינטרנט בפורומים ובאתרים של דולות, או 'פריקיות לידה' כדי להבין מושגים, לדעת לקראת מה את הולכת ומה האופציות שלך לשיפור החוויה.
תפתחי ספרים על לידות (לא הקונבנציונאלים, כמו הספר עם הגלגל, אלא כמו לידה פעילה, וטבעי ללדת.
תלמדי על תהליך הלידה ההורמונאלי והטבעי. לא חייבים לחתום על כל מילה קצת קיצונית שם, אבל כן כדאי לדעת איך הלידה מתרחשת, בצורה הכי טבעית שלה, גם בגוף, גם במוח, ומה משפיע עליה לטובה או חלילה לרעה...)
טיפ שני- קורס הכנה רוחנית ללידה. (יש דבש מסלע ויש מן הסתם עוד)
עוזר גם לעכל ולקבל את הלידה הקודמת, וגם להתכונן טוב ללידה הבאה.
וטיפ שלישי- התעטפי בצוות תומך שיעשה ככל יכולתו לתת לך את החויה שאת רוצה.
גם אם הוא יחסית יקר. צריך לזכור עד כמה הלידה היא חוויה משמעותית בחיי אשה, (וגם בחיי התינוק)
אפשר להוציא הון על בגדים אופנתיים לתינוק, שיומיים אח"כ כבר קטנים עליו, ועגלה יוקרתית שתספיק לחצי שנה, ורהיטים מהממים שאין אח"כ מקום בשבילהם...או להוציא סכומים גבוהים על חווית לידה טובה, שאמנם חולפת מהר אבל נשארת איתנו לכל החיים. (גם אישה בת 100 זוכרת כל לידה שלה לפרטי פרטים...)
ולדעתי, גם למי שתמיד חסכנית, שווה להשקיע בחווית לידה טובה, כי אנחנו הרי רוצות הרבה ילדים, אז למה שזה יהיה סיוט כל פעם?!
אפשר להשקיע 'רק' בדולה. זה מצויין בשביל חויה נהדרת בלידה. (אין כמו תמיכה פיזית ורוחנית של דולה טובה)
למי שיש עבר בעייתי בלידות (ניתוחים, סיבוכים וכו') שווה להשקיע, לדעתי, גם במיילדת פרטית.
למי שיש עבר מאוד מאוד פרובלמטי(2 ניתוחים...לדוגמא
)
)שווה להשקיע גם ברופא פרטי. (כמו שהסברתי לאבא שלי, גם אם אלך מעתה רק לניתוחים מתוכננים, אקח רופא פרטי כל פעם, כי נראה לי מטורף ליפול על רולטה...אז שווה לנסות לפחות פעם אחת ללדת עם רופא פרטי בלי ניתוח. ב"ה היה שווה...)
בקיצור: ידע שלך, הכנה רוחנית טובה, וצוות תומך יכולים להיות ההבדל בין לידה טובה ללידה לא כ"כ...
יהי רצון שיתגשמו כל משאלות לבכן לטובה.
בהצלחה
כמו הלידה הקודמת.חמסה עלינו
לידה ראשונה ארוכה וכו'. בשניה סרבתי להאמין שהצירים אכן משמועתיים. אחרי שבמוקד ראו צירים אבל בלי מחיקה ופתיחה חזרתי הביתה וחיכיתי (ז"א בנתיים הכנתי תיק לילד, מלאתי מכונה ותליתי, התקלחתי), שלחתי את הגדול לחברים ונסעתי. כל הדרך התפתלתי מכאבים ואמרתי לחצי שבטח כולה פתיחה 4 ואיזה בעסה. (אבל לפחות אקבל אפידורל...). הגעתי לבי"ח השומר נבהל הביא לי מהר כסא גלגלים והטיס את חצי למחלקה (ואני- מה הלחץ יש עוד זמן...).נכנסתי למיון בלי חצי שהלך לפתוח תיק ישר בדקו פתיה (ראו שאני בצירים) פתיחה 8 יאללה לחדר לידה...
ואני צורחת א פ י ד ו ר ל.....
תוך 1/2 שעה הקטנה היתה בחוץ (הרגיש נצח אבל על השעון חצי שעה)
בלי אפידורל. התאוששות מהירה תפירה שלא הרגשתי (עם תיקון של הצלקת מהלידה הראשונה)
יותר טוב מזה לא מעיזה לחלום.
שאצליח להנות מכל תרחיש לידהיוקטנה
עם בעלי, עם אותה המיילדת, בבית, ובסוף גם עם תינוקת (גם תינוק יהיה בסדר גמור).
שהגוף שלי יהיה מספיק חזק אחרי הריון שישי בע"ה.
מקווה להתמודד בהצלחה עם כל אפשרות אחרת!
טבעי לחלוטין...שיקמה
ואם אפשר גם: מהיר, חלק, והתאוששות מהירה מכל הבחינות
אני חלמתי באמתיפעת1
שאני מעבירה את כל הצירים בבית בתנועה..(ואגב הם בכלל לא כאבו לי)
ואז הרגשתי צורך ללחוץ אז מהר נסענו לביה"ח ותכננתי ללדת בעין כרם בסוף הגענו להר הצופים איך שהגעתי למיילדת פשוט ילדתי לה בפנים.. וזהו! הלוואי בע"ה שכך תהיי הלידה הקרובה.
תמיד אומרים שלידה שניה היא קלה יותר לא?
דולות ובכלל נשים שיכולות לעזוריפעת1אחרונה
יש לי כמה עבודות להגיש שקשורות כמובן להריון ולידה. 1.עיסוי פירנאום, איך לשמור על הפרינאום, אפי-נו,שמן נר הלילה,רוזמרין ועיסוי..עוד דברים אשמח לדעת.
2.זירוזים,טבעיים-יחסים,תנועה(עליה במדרגות) רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות..רפואיים-פיטוצין,יש עוד זירוזים רפאויים?אשמח לקבל מידע חוויות אישיות וכו´
3.והנושא השלישי ששם אני הכי צריכה את עזרתכן-נשים שחוו אונס והטרדה מינת-איך זה השפיע על הלידה? איך אפשר כמה שפחות להקל על נשים בלידה שחוו טראומה.. בתור דולות (משומה,אורניקי,בראשית ומי ששכחתי..) איך טיפלתם באישה שליוותם שחוותה הטרדה או אונס?
כמובן שהכל נשאר חסוי.. אז אשמח לכל חומר ולכל סיפור וכו´.. המייל שלי patush1@walla.com
ואשמח גם לקבל במסרים! תודה מראש..
2.זירוזים,טבעיים-יחסים,תנועה(עליה במדרגות) רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות..רפואיים-פיטוצין,יש עוד זירוזים רפאויים?אשמח לקבל מידע חוויות אישיות וכו´
3.והנושא השלישי ששם אני הכי צריכה את עזרתכן-נשים שחוו אונס והטרדה מינת-איך זה השפיע על הלידה? איך אפשר כמה שפחות להקל על נשים בלידה שחוו טראומה.. בתור דולות (משומה,אורניקי,בראשית ומי ששכחתי..) איך טיפלתם באישה שליוותם שחוותה הטרדה או אונס?
כמובן שהכל נשאר חסוי.. אז אשמח לכל חומר ולכל סיפור וכו´.. המייל שלי patush1@walla.com
ואשמח גם לקבל במסרים! תודה מראש..
אם יש כאן דולות,או בכלל נשים שיכולות לעזור לי.יפעת1
יש לי כמה עבודות להגיש שקשורות כמובן להריון ולידה. 1.עיסוי פירנאום, איך לשמור על הפרינאום, אפי-נו,שמן נר הלילה,רוזמרין ועיסוי..עוד דברים אשמח לדעת.
2.זירוזים,טבעיים-יחסים,תנועה(עליה במדרגות) רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות..רפואיים-פיטוצין,יש עוד זירוזים רפאויים?אשמח לקבל מידע חוויות אישיות וכו´
3.והנושא השלישי ששם אני הכי צריכה את עזרתכן-נשים שחוו אונס והטרדה מינת-איך זה השפיע על הלידה? איך אפשר כמה שפחות להקל על נשים בלידה שחוו טראומה.. בתור דולות (משומה,אורניקי,בראשית ומי ששכחתי..) איך טיפלתם באישה שליוותם שחוותה הטרדה או אונס?
כמובן שהכל נשאר חסוי.. אז אשמח לכל חומר ולכל סיפור וכו´.. המייל שלי patush1@walla.com
ואשמח גם לקבל במסרים! תודה מראש..
2.זירוזים,טבעיים-יחסים,תנועה(עליה במדרגות) רפלקסולוגיה,עיסוי פטמות..רפואיים-פיטוצין,יש עוד זירוזים רפאויים?אשמח לקבל מידע חוויות אישיות וכו´
3.והנושא השלישי ששם אני הכי צריכה את עזרתכן-נשים שחוו אונס והטרדה מינת-איך זה השפיע על הלידה? איך אפשר כמה שפחות להקל על נשים בלידה שחוו טראומה.. בתור דולות (משומה,אורניקי,בראשית ומי ששכחתי..) איך טיפלתם באישה שליוותם שחוותה הטרדה או אונס?
כמובן שהכל נשאר חסוי.. אז אשמח לכל חומר ולכל סיפור וכו´.. המייל שלי patush1@walla.com
ואשמח גם לקבל במסרים! תודה מראש..
ממש רוצה להניק!!שירה2
שלום לכולן!!
בני היקר לנו מאוווד בן 3 וחצי חודשים ב"ה!! עד עכשיו הוא היה יונק ב"ה מלא ועולה במשקל כמו שרוצים בטיפת חלב..
לפעמים הוא היה בוכה מאוד בלילה וחשבנו שזה גזים ניסינו גם לתת לו חלב שאוב בנוסף למה שהוא היה אוכל, לפעמים הוא היה אוכל ולפעמים לא... אך בשבוע האחרון זה כבר היה ממש בכי חזק ועם כל הרצון להניק כבר נגמר לי החלב השאוב ונתתי לו מטרנה והוא פשוט בלע אותה!! אוווף, אני ממש רוצה להמשיך עם הנקה מלאה.. אני בינתיים נותנת לו תוספת רק בלילה.. אני מנסה לאכול ולשתות כל היום כדי להוסיף חלב.. אבל עדיין אני לא שקטה... מישהי נתקלה בדבר דומה?? אשמח מאוד לשמוע דעות..
תודה רבה!!!
לא נתקלתי,אבל זה מוכר...אמא קטנה
הרבה ילדים ,הבנתי כך,רעבים בלילה ...ובאמת ממליצים לתת מטרנה כדי שישנו לילה .
אני לא חושבת שזה אומר שההנקה נגמרה.ב"ה בשאר היום זה הסדר לפי מה שהבנתי.
וב"ה,תסתכלי על זה מהצד החיובי,שהוא פשוט גדל!!
אני לא חושבת שזה אומר שההנקה נגמרה.ב"ה בשאר היום זה הסדר לפי מה שהבנתי.
וב"ה,תסתכלי על זה מהצד החיובי,שהוא פשוט גדל!!
אילו רק היו מסומנות לנו שנתותאמאקנגורו
על השד...היו הרבה יותר אמהות רגועות בעולם...
אבל מה לעשות, הקב"ה ברא אותנו ללא סימנים ולא שקופות...אז אנו נאלצות לסמוך על בורא עולם ועל טיפת חלב בשביל לדעת שהחלב שלנו מספיק להם...
אם הוא עולה יפה במשקל אז כנראה שאין העיה עם החלב. יש לו מספיק.
תינוק יונק בדר"כ אוכל בלילה לפחות פעמיים בגיל הזה, ולפעמים זה נמשך כך כך ההנקה...(שלי בן 7 חודשים ועדיין יונק פעמיים בלילה)
זה אכן מתיש, אבל ככה זה, אז מי שחשוב לה להמשיך עם הנקה, מתמודדת עם העייפות.
תנסי להניק בשכיבה על הצד. (הראש שלך על הכרית, היד שלך נשענת על הכרית. התינוק שוכב לצידך עם הראש צמוד לשד, ומעט נמוך ממנו. הוא צריך להרים מעט את הפה לכיוון הש, הגוף שלו צמוד לגוף שלך לאורך)
השיטה הזו הופכת את ההנקה בלילה לקלה וסימפטית יותר, ואפשר אפילו להירדם תוך כדי.
קצת סדר בשביל להיות רגועה שאת מבינה את בקשתו:
בכי של גזים מתחיל הרבה פעמים בצרחות כאב, וכיווצים של הבטן. (רגליים נמשכות את הבטן, פנים מעוותות בכאב)
לעומת בכי של רעב שמתחיל בקיטורים, ומלווה באכילת אגרופי הידיים וחיפוש השד.
אם זה גזים, נסי לכווץ את רגליו את הבטן בתנוחה עוברית. זה עוזר לפעמים.
אם זה רעב, נסי להניק בשכיבה, כדי שתוכלי לישון עוד קצת...
למה לתת חלב שאוב בלילה? למה לא להניק? האם יש בעיה עם ההנקה?
לא מסרת מספיק מידע.
אומרים שמטרנה עוזרת להם לישון לילה. לא ניסיתי, אבל חמותי אומרת שאצלה לפחות זה לא עבד...
שיהיה בהצלחה חמודה, אל תתיאשי.
כמה נקודות להבהרה!!שירה2
קודם כל,תודה רבה על העזרה!! ההנקה מאוד מאוד חשובה לי לכן אין לי בעיה בכלל לקום בלילה, להיפך! אני אקום כמה שהוא דורש וצריך, בשמחה רבה!! אני מכירה את השיטה להניק בשכיבה אבל, תסביך שלי, זה מפחיד אותי!!(אם הוא חס וחלילה יבלע יותר מידי ואני לא אשמע וכדו'..)
ב"ה אין לי בעיה להניק, הבעיה היא שכנראה לא יוצא לו מספיק בלילה או לא יודעת מה והוא דוחה אותי, ואם אני מביאה לו בקבוק אז הוא שותה.. בגלל זה אתמול למשל שאבתי ונתתי לו... אבל יש פעמים שגם זה לא מספיק ואני נאלצת לנסות מטרנה. אני מביאה לו בשביל שהוא לא יבכה ויסבול, לנוחות שלו, לא שלי!! הקטע עם המטרנה זה רק עד שהוא נרדם לשנת לילה(שזה בסביבות 11-12, אני מנסה לפני אבל זה לא הולך) וכשהוא קם במשך הלילה הוא יונק בלי בעיות ב"ה!! (אצלו המטרנה לא משפיעה על זה שהוא ישן לילה שלם, אני גם לא רוצה את זה כי הוא עדיין קטן וכן צריך לאכול\לשתות במשך הלילה)
החלום שלי הוא להניק עד גיל שנה לפחות..ב"ה שיש לי עזרה ודחיפה גם מבעלי, צריך רק להתפלל!!
שוב תודה רבה!!!
יומטוב!
בטח את יודעת אבלאם6
תמיד טוב להיזכר במגבירי חלב למיניהם-שקדים לא-קלויים או ממרח שקדיה, כדורים טבעיים למיניהם ,תמרים-ממתיקים את החלב. שכחתי מה עוד.
סוגי הבכי שאמאקנגורו אמרה מפורטים בספר "הלוחשת לתינוקות" הוא מציל הרבה אמהות-מומלץ בחום ע"י חברותי (טרם קראתי בעצמי...)
בגיל כזה אין סיבה שהחלב לא יספיק "פתאום".יוקטנה
בגיל כזה ההנקה כבר ממש מבוססת, ככה שכל עוד מניקים לפי דרישה, יהיה חלב.
סיבות כן אפשריות לירידה בכמות זה הריון, או מחלה שלך (ואז זה זמני מאוד). יש עוד אפשרות, שהטעם של החלב משתנה פתאום ליום-יומיים בגלל ביוץ או מחזור, ואז התינוק לא רוצה לינוק כי לא טעים לו, ואת יכולה לטעות ולחשוב שזה בגלל שאין.
לעומת זאת, יש המון-המון סיבות לבכי בלילה, ומעט מאוד פעמים זה בגלל רעב. יש שיניים, כאבי בטן, חום או קור ועוד ועוד. הרבה תינוקות בוכים שעות ארוכות משך אחרי הצהריים והלילה, עד שהם נרדמים. הם עייפים, ובגלל זה הם עצבניים (גם אני עצבנית כשאני עייפה), ובגלל שהם עצבניים הם לא מצליחים להירדם, ובגלל זה הם עייפים, ובגלל זה הם עצבניים...
אם את מצליחה לפתור את הבעיה עם בקבוק וטוב לך עם זה - יופי! אני בעד מה שעובד (ולא מפריע לך). בשלב הזה, גם זה לא יפריע לכמויות של החלב. אם נמאס לך לתת בקבוקים, פשוט תפסיקי, ותוך יום יומיים הכמויות יסתדרו (כל עוד את מניקה לפי דרישה). בכל מקרה, כאמור, אני בספק אם הוא בוכה בגלל שחסר לך חלב.
מאחלת שיסתדר לכם במהירות
סליחה שכחתי משהויוקטנה
כדאי לשים לב שהתינוק לא מתחיל להעדיף מאוד את הבקבוק. מאוד נח וקל לתינוק לקבל אוכל מבקבוק, ועל השד הוא צריך "לעבוד" יותר קשה בשביל החלב. חלק מהתינוקות עלולים לפתח העדפה לבקבוק, ובהמשך אפילו "בלבול פטמות" (לשכוח כיצד יונקים מהשד). במידה ואת שמה לב להעדפה כזו, כדאי להפסיק עם הבקבוק, או לעבור לפטמה איטית במיוחד, או להאכלה מכפית, או מכוס, וכן הלאה.
גם לי זה קרה...אנונימי (פותח)
במשך הרבה מאוד זמן הקטן בכה בלילות ובשלב מסוים היה מתעורר כל שעה- שעתיים כדי לינוק...
אז החלטנו שכדאי לעשות מה שמטפלת עושה- הרבה אוכל! נתנו לו לפני השינה מטרנה עם דייסה והפלא ופלא התינוק ישן לילה!
לדעתי שווה לנסות, בנים צריכים הרבה אוכל 
... ועם כל הרצון שלנו ההנקה לא תמיד מספיקה.
... ועם כל הרצון שלנו ההנקה לא תמיד מספיקה.בהצלחה
אני לא יודעת אם זה מתאים לגיל שלו...vereddאחרונה
אבל אני הייתי נותנת לבן שלי חלב אם שאוב עם דייסה. הוא ממש אהב את זה, וגם עזר לו לישון, וגם הוא שתה חלב אם!
נראה לי שמומלץ מגיל 4 חודשים להתחיל דייסה, אבל תתיעצי עם הרופאה ועם עצמך ותראי...
פתחתי בית חולים פרטיקיווי
תקשיבו זה לא מצחיק כולם חולים פה (כולל אני) על בעלי זה פסח ב"ה ..
היום הייתי אצל הרופאה שאמרה לי שזה ווירוס די רציני והסיפה בחיוך חמוד שאצפה לשלושה ימים של חום גבוה מהקטן (5 חודשים)
לצערי היא צודקת חומו נע בין 39.3 ל 39.8 ואני מאקמול לנורופן וחוזר חלילה
האמת שדי נמאס לי להלעיט אותו יש למשהי רעיון איך להוריד את החום?
מקלחת קרה קומפרסיםבדולח
מסכן לא נעים
מקלחות, קומפרסים, ולשתות לשתות לשתות...להיות לאם
לפחות פעמיים ביום מקלחת ארוכה ופושרת- עדיף אמבטיה...
קומפרסים קרים על הגוף שלו ולשתות... תני לו המון הנקה וגם מים! בנוסף אחרת הוא יכול להתייבש.
חוץ מזה רעיון של אמא שלי וגיליתי שהוא פשוט נכון- להוריד את כל הבגדים אפשר להשאיר חיתול, ולכסות בשמיכה. כי החום שנפלט מהגוף נשאר בתוך הבגדים שצמודים לגוף ולא משתחרר לגמרי ואילו השמיכה מאווררת ונותנת לחום לפוג.
רעיונותנחשונית
אמבטיות פושרות עם צעצועים מסיחי דעת.
קומפרס גרביים: גרביים רטובות ועליהן גרביים יבשות. זה סופח אליו את החום. אבל על זה תשאלי את הרופאה או בטיפת חלב. לא יודעת אם זה מותר לתינוק כ"כ קטן. רפואה שלמה!
קומפרס גרביים: גרביים רטובות ועליהן גרביים יבשות. זה סופח אליו את החום. אבל על זה תשאלי את הרופאה או בטיפת חלב. לא יודעת אם זה מותר לתינוק כ"כ קטן. רפואה שלמה!
זה עלה ל 40.2...קיווי
הוספתי אקמול על הנורופן מרוב לחץ.. אני עושה אמבטיות זה לא ממש עוזר
אוף!!
שיעבור כבר
עוד כמה רעיונותלילך זוארץ
אם הוא יונק צניקי כמה שאפשר ממש כל היום ... זה נוזלים זה מרווה המציצה עוזרת והחלב שלך הוא התרופה הכי טובה .
אפשר למרוח שמן לוונדר (טהור) על הגב מלמעלה עד עצב הזנב ולעסות את השרירים משני צדי עמוד השידרה שוב מלמעלה למטה , לעסות את כף הרגל מהאגודל לכוון למטה בעדינות לא לפחד מגע של אמא אף פעם לא יכול להזיק !
אם אין לך שמנים ואיפה להשיג תעשי עיסוי בשמן זית.
לעשות מלא אמבטיות לשמור על חום הגוף , לגרוב גרביים עם חומץ ( זה של סבתות אבל עובד ) , את יכולה לשים בחדר סיר מים חמים עם מעט שמן לוונדר ואקליפטוס זה מרגיע ומחטא ...
ועוד אפשרות לשלוח את בעלך לבית טבע או סופר פארם לקנות הומאופטיה לוירוסים ( לא זוכרת את השם של החברה) ולתת כל כמה שעות - זה כדורונים קטנטנים מתוקים אין בעיה לתת לתינוקות
תרגישו טוב ותעברו את זה בקלות!
מסכןבדולח
מקווה שאתם במגמת שיפור!יוקטנה
עבר עריכה על ידי יוקטנה בתאריך י"ד אלול תשס"ט 08:10
מצטרפת לכל הרעיונות שכתבו. בנוסף, אני לא הייתי מנסה אוטומטית להוריד את החום. הייתי עוקבת ורואה איך הקטן מתמודד, וכל עוד נראה שהוא לא אפאטי, חלילה, או סובל מאוד, הייתי מאפשרת לגוף שלו להילחם במחלה בעזרת החום. אבל זה עניין מאוד אישי, ותלכי עם הלב שלך העניין הזה (ובכל עניין אחר, כמובן).
אמנם כשיש לנו חום אז לא נעים לנו, אבל למחולל המחלה נעים עוד פחות ;)
החלמה מהירה לכל המשפחה! ותחזיקי מעמד!
הבעיה היאקיווי
לא אפטיות אלא ברגע שהשפעה של הנורופן יורדת והחום עולה הוא פשוט צורח צרחות אימים!!!!!!!
גם באמבטיה הוא צורח (בחיי שמהברית לא שמעתי אותו צורח ככה.. הוא ילד ממש טוב)
רק שאני מורידה לו הוא נרגע...
מקווה שזה לקראת סיום אני כבר ממוטטת......................................................................................
נורופן לא מומלץ לתינוקותאמא ל-5
זה מה ששמעתי מאחות טיפת-חלב אתמול.
אולי בגיל יותר גדול.
גם אני שמעתי משהו על חומץ
החלמה מהירה
מקווה שאתם כבר בריאים לגמרי... אבל טיפים נוספיםדבי חיהאחרונה
א. אמבטיה במיים פושרים במשך 20 דקות. .(רצוי להוסיף חומץ למיים)
ב. יש נרות הומיאופטיות בבתי מרקחת, של חברה היל. הם לא יעלים כמו אקמול, אבל בכללית לחום נמוך יותר אני מעדיפה אותם.
ג. לחתוך תפו"א ולקשור סביב המצח עם סמרטוט, עד שהם "מבושלים", ולהחליף באחרים.
ד. קומפרסים על המצח ובאיזור החמים עם מיים או מיים וחומץ.
ואיחולינו שתרגישו טוב ולא תצטרכו.
כאבי בטן בצד למטה מזה יכול להיות?בדולח
ביוץ.מוריה
בדולח- כי לבדוק!טל שחר
כבר יומיים שאת שואלת כאן, חס ושלום זה יכול להיות גם אפנדיציט, בע"ה זו ההתרגשות, או אפילו חדשות מרגשות יותר- אבל אם זה כ"כ מטריד- פשוט תבדקי אצל רופא!
בהצלחה!
כמה ימים כבר זה מיום שישי כנראה התחלה של העניןבדולח
קצת יותר טוב ברוך השםבדולח
בדולח יקרה את נשואה טריה?בנימינה הקטנה
לי בתחילת הנישואין היו הרבה כאבים בחודשים הראשוניםזה די טבעי ייתכן והגוף פשוט מתרגל לחיי אישות חדשים זה מה שהרופאים אמרו לי , אני נלחצתי והלכתי להרבה רופאים בגלל זה( הייתי צעירה בעניין) אבל זה היה ממש כלום כלום, כמובן שציפיתי לבשורות טובות בעקבות כך (אני לא מנסה לבאס חלילה) אלא להציג עוד צד שיכול להיות שזה-המון הצלחה..
תודהבדולחאחרונה
עדיין ממשיך ואני לא מתבאסת זה הרי לא תלוי בי אני רק עושה השתדלות
של ביוץ נראה ליבדולח
בדולח מעדיפה שלא להתאכזב
הנקה...להיות לאם
בנות,
שאלה: מניקה או לא? למה?
ואם כן אז...
מה הדבר שיגרום לכם להפסיק להניק?
או למה להמשיך למרות הקושי?
תעזרו לי לסדר את הראש...
ברור שהנקה, וכמה שיותראדמונית החורש
מה יגרום לי להפסיק? רק סיבה בריאותית כשאין שום פתרון אחר.
למה? כי זה הדבר הכי טבעי, הכי בריא פיזית ורגשית, הכי נוח, הכי נגיש וזמין, הכי זול ובעיקר הכי מדהים בעולם (אחרי שמתגברים על הקשיים של ההתחלה כמובן...)
כשיש קשיים חשוב לבקש עזרה ותמיכה ולא לנסות להתמודד עם הכל לבד. אבל לא להתייאש!
בהצלחה...
אצלי...טל שחר
מניקה, ממליון סיבות- ככה נבראתי, זה הכי טוב לאהובת ליבי הקטנטונת, זה נח- זמין וחינם, יש לי פיקוח על התכולה
אני מניחה שעבודה באמת יכולה לפחות להמעיט, ואולי אף לבטל הנקה, אבל הפנטזיה בע"ה שאני לא אפסיק- אלא היא .
.ממשיכה למרות הקושי- כדי לנסות להפוך אותו מקושי לזכות- שמתי לב שניתן להשליך מלא מההנקה- לחיים בכלל- וכך לקבל- את החיים ואת ההנקה. ואולי- כדי לנסות לעמוד באידיאלים שלי.
אבל- הכלל המנחה- עד שזה לא פוגע בבריאות הנפש של אמא, כבר קרה לי שלא עמדתי באיזה פרץ גדילה ועשיתי החלפות עם בקבוק לארוחה...
הנקהmp4
כל הקודמות כתבו על המעלות , בריאות שא"א לקנות ולתת תחליף לו , נפשית וכלכלית.
בתי בנותיי הפסקתי כי נכנסתי להריון ועבדתי מלא במקביל אז פשוט הגוף לא יכל לעמוד יותר מידי....
לדעתי כדאי להמשיך ולנסות בקשיים שיש להם פתרון נורמאלי והגיוני. לדוג'יועצת הנקה, מקלחות, תרופות סבתא, משחות וכדו'.
בהצלחה רבה!!!
תזרמי עם הטבע!!
תשובותחילזון 123
מניקה? כן.
למה? כי ככה הגוף שלנו נברא פשוט לתת לילד את מה שצריך. הכל בתאום עם הגוף והרגש והנפש.
לדעתי זה גם הרבה יותר נח להניק ולישון תוך כדי מאשר לקום לשטוף בקבוקים לחמם מים לעקר וכל ההתעסקות עם זה. (וגם יותר זול)...
מה יגרום להפסיק? לא יודעת.
עם הגדול הפסקתי באמצע ההריון כשזה היה כואב ומציק ומעייף מאד והוא מצידו פחות התלהב כנראה מטעם החלב, אז איכשהו ההנקות ירדו יותר ויותר. אבל הוא כבר היה בן קצת יותר משנה.
למה להמשיך? בגלל הבריאות, בגלל כל מה שזה נותן לילד גם נפשית וגם פיזית, וגם בגלל מה שזה נותן לאמא.
שמתי גם לב שיש שלבים שזה מתחיל להיות מעצבן\מציק\קשה וכו' ואחרי שעוברים את המשוכה והמינון מסתדר מחדש אז זה נהיה כיף לכל הצדדים.
בכל מקרה לדעתי זה דבר ממש ממש אישי ותלוי במלא דברים, ההחלטה צריכה להתאים לתינוק\ילד אבל כמובן גם לאמא, ולהרגשה שלה.
מניקה בשמחהאמאקנגורו
מעניקה בשמחה.
ה' עושה נפלאות.
בורא לי תינוק עם המזון שלו קומפלט.
אני פשוט לא מאמינה שיד אדם מסוגלת ליצור משהו מושלם כמו המזון שה' מספק לתינוק שלי בילד אין.
ברור שאם מאיזו סיבה יש בעיות אמיתיות ומוכחות, שיועצת הנקה מוסמכת IBCLC אמרה שאי אפשר להניק, אז ב"ה שאיפשר לנו גם את המטרנה...אבל אם אין בעיה כזו, אז למה לא להניק? אפילו מטרנה מכירים בזה שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוקך...
ואם אשה חוזרת מהר לעבודה, ואין לה כח לשאוב (בהחלט מבינה. אני אישית לא יודעת אם הייתי שורדת עם שאיבות...מעריצה את השואבות) או שמראש יש בעיה בכמויות החלב, אז עדיף לפחות עד חצי שנה לשלב תמ"ל והנקה, כדי לתת לתינוק את מקסימום ההנקה שאפשר. לא להתייאש, אומרים שאפילו טיפה חלב אם עדיף מכלום. (רצוי כמובן להתייעץ עם יועצת הנקה על אופן השילוב הרצוי על מנת שההנקה לא תיפגע)
מה יגרום לי להפסיק?
בטח לא הקושי הראשוני. אצל בכורתי היו לי חודשיים סיוטיים ואח"כ שנה נהדרת.
אצל הבאים ב"ה הלך בקלות.
הדבר היחיד שגרם לי אצל בנותי להפסיק להניק בגיל שנה-שנה ורבע זה הלחץ שלי להיכנס שוב להריון. (אני כבר בת 31 ויש לי 'רק' 3 ילדים...) אני מקוה שיום אחד תהיה לי הנחת הנדרשת להניק עד גיל שנתיים...אבל שנה זה המינימום מבחינתי.
למה להמשיך למרות הקושי?-
כי הנקה, כאמור, זה הכי טוב וטבעי לתינוק. כפי שכבר אמרתי: התינוק מגיח לעולם ישר עם המזון המתאים לו ביותר, אז למה לא, לפחות, להשתדל לתת לו את מה שה' ייעד לו?
וגם כי בדר"כ (בטח עם ייעוץ ותמיכה טובים) תוך חודשיים ההנקה מסתדרת והופכת לכיף צרוף.
מה טוב וכיף בהנקה?-
הנקה זה חיבור נפלא עם התינוק, וכש'מתמקצעים' בה, זה נוח, זמין, קל לתפעול ונשי, אבל אלה לא סיבות להניק, אלא עוד בונוסים על הדרך.
בדיוק הסברתי היום למשהי שילדה ילד רביעי (והניקה את כולם) איך להניק בשכיבה על הצד בלילה...עד היום היא לא ידעה איך...הבוקר היא אמרה לי שזה מדהים....כ"כ נוח...איך לא ידעה קודם...
כיף ללמוד תנוחות-הנקה חדשות. כמו מין ספורט זוגי עם התינוקי...(אני כבר הינקתי אפילו בשכיבה על הגב...אחרי קיסרי)
אני ממש נהנית מההנקה, מהיופי הנשי שמצאתי בה, מהיכולת שלי להעניק בקלות ובשמחה ובאהבה לילדי,
מהיכולת להמשיך את החיבור שביני לבין תינוקי גם אחרי שהתנתק מרחמי, (עם הנקה הניתוק הוא הדרגתי וחם ורך יותר...לי זה נראה טבעי ונכון יותר מאשר כשתינוק רק נפל לעולם וכבר מנותק מאמא לחלוטין.)
בקיצור, אני ממש אוהבת להניק, אפילו יותר מלהיות בהריון...מבחינתי תינוק=הנקה.
כולי תפילה שבע"ה אוכל תמיד להניק את ילדי
ושלעולם לא אצטרך מסיבה כלשיא, לא עלינו, להמנע מהפלא הגדול הזה.
בהצלחה.
איזה תשובות יפות...יוקטנה
אני כבר 8 שנים או בהריון, או מניקה, או שניהם חולקת את המשאבים שלי לפחות עם עוד אחד, ולפעמים גם עם עם שניים (אחד בבטן, אחד בחוץ).
חולקת את המשאבים שלי לפחות עם עוד אחד, ולפעמים גם עם עם שניים (אחד בבטן, אחד בחוץ). עד ההריון האחרון, הגדולים שלי הפסיקו מתישהו מיוזמתם לינוק במהלך ההריון, כנראה בגלל שינוי הטעם.
בהריון האחרון היתה לי רגישות גבוהה מאוד בזמן ההנקה, עד כדי כך שהיה לי מאוד קשה, ונאלצתי לגמול את הקטנטונת (היא היתה בת שנה ו-9 - היונקת הכי ארוכה שלי עד כה). עדיין, מדי פעם נתתי לה כאילו לינוק, ועד היום היא לפעמים מבקשת, ואני לפעמים נותנת (אבל היא לא באמת יונקת).
עם כל תינוק היו לי בהתחלה פצעים. בסופו של דבר הסתבר לי שהם נולדים עם לשון קשורה. עם יואבי הקטן נסעתי לניתוק בגיל יומיים, ואחרי שבועיים עוד ניתוק. אני חושבת שעוד ניתוק היה עוזר מאוד, אבל כבר היה "מספיק טוב", אז התעצלנו לסוע שוב.
תמיד שדמיינתי תינוק, היתה לי תמונה בראש שלי יושבת ומניקה. מאוד הופתעתי מהקושי, אבל זה לא היה מספיק בשביל לוותר. אבל שמעתי על סיפורים מאוד מאוד קשים וכואבים, וגם פגשתי נשים שידעתי שגם אם הקושי שלהן איננו פיזי אלא נפשי, הוא אמיתי וממשי, ולפעמים אפילו יותר מכריע. אני חושבת שבמיוחד נשים שלא ינקו, מתקשות להניק. אבל כמובן, אין כללים בדברים האלה.
השאלה היא לא "למה להניק", כי כיום כולם יודעים שהנקה עדיפה על תחליפים (גם אם רוב האנשים לא יודעים עד כמה היא עדיפה). כמו אדם מעשן, שברור לו עד כמה המעשה שלו מסוכן ומזיק, אבל לא מצליח ליהגמל, כך יש נשים שיודעות עד כמה הנקה עדיפה על תחליפים, אבל אינן מצליחות להניק. זה הרבה פעמים לא עניין של מודעות, ולא עניין פיזי, אלא קושי נפשי מאוד גדול. לפעמים מצליחים להתמודד, לפעמים זה לוקח קצת זמן, לפעמים מצליחים להתגבר לא עם הילד ראשון אלא בשני או בשלישי, ולפעמים זה פשוט לא מסתדר, אבל בע"ה בדור הבא תהיה הצלחה גדולה יותר.
מניקה- סיבוב שניאמא מסורה
את הגדול הנקתי עד גיל שנה ומה שגרם לי להפסיק היה הריון נוסף.
אם לא הריון, אז נראה לי שאניק עד גיל שנה וחצי -שנתיים תלוי אם ימאס לי עד אז או לא ותלוי אם היונק ירצה
וכשאני בעבודה - שואבת.
למה? אני המקור ויכולה להעניק להם את האוכל הכי טוב, הכי מזין, הכי בריא. זמין בכל מקום ובכל זמן, אף פעם לא נגמר 
בנוסף, ידוע הפתגם- "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". הפתגם כ"כ נכון, ההנקה ממכרת ומחזקת את הקשר בין האמא לתינוק.
חוץ מאוכל ההנקה נותנת לתינוק קירבה גופנית ממש שמרגיעה אותו, ומי שאומר שאפשר גם בלי הנקה זה נכון, אבל א"א להשוות כרבול עם הידיים בלבד לבין כרבול עם חיבור, החיבור לאמא מזכיר להם מעט את הביטחון שהיה להם ברחם.
למה להמשיך למרות הקושי?
גם אם קשה בהתחלה, בהמשך הכל מסתדר וההנקה הופכת לחלק מהשיגרה.
נסו לדמיין תינוק שאוכל מבקבוק. השעה 3:00 לפנות בוקר, התינוק מתעורר רוצה לאכול הדבר היחיד שאת רוצה לעשות זה לישון ובמקום זה את צריכה לקום, לחמם מים, להכין בקבוק, להאכיל, לשטוף את הבקבוק שיהיה מוכן לארוחה הבאה, להשכיב.
או תינוק יונק. השעה 3:00 לפנות בוקר, התינוק מתעורר, את לוקחת אותו למיטה שלך, מניקה בשכיבה יכולה לישון תוך כדי (תוך שמירה על סביבה בטיחותית שלא יפול מהמיטה).
אני יודעת שיהיו כאלה שיחלקו עלי בעניין השינה, אני מרגישה שככה זה נכון אצלי. אצל הגדול קמתי כל לילה, הנקתי בישיבה החזרתי אותו למיטה ואז חזרתי לישון. הייתי משלימה שעות שינה במשך היום. התחלתי לעבוד כשהוא כבר ישן לילה אז לא הייתה לי בעיה של עירנות במשך היום.
אחרי הלידה השניה, הייתי נכנסת למיטה מחוסלת אחרי טיפול בשניים קטנים (ובעלי עזר ועוזר במקסימום שהוא יכול) לא הייתי מסוגלת להשאר רגע ערה בזמן ההנקה ואם בכל זאת הייתי מחריכה את עצמי להישאר ערה, לילדים לא הייתה אמא מתפקדת בבוקר.
כמובן שאם יש קשיים בתחילת ההנקה יש לפנות ליועצת שתדריך
בהצלחה רבה
הנקה למה?חמסה עלינו
כי זה שם. מהרגע שהתינוק יוצא מהרחם הוא יונק ולי יש חלב. מדהים הא? פשוט פלא הבריאה. לפי המינון, הטמפ' והכל.
אצלי ב"ה עם שני הילדים היה חלב בשפע. (עוד בהריון סבלתי מנזילות) לא היו לי קשיים בהתחלה להתגבר עליהם והעניין ב"ה זרם בקלות הילדים אכלו מייד כשהיו רעבים בלי לחמם בקבוקים/ לשטוף וכו'. וזה גם פתרון זול (בהנחה שהפרה לא אוכלת כ"כ הרבה כדי להניק...)
הנקתי כל אחד מהם עד גיל שנה וחודשיים- שלושה כשהרגשתי שהגיע הזמן שזהו מתחיל להמאס ולא כיף (וגם כשהתחילו להרים לי את החולצה כשהיו בוכים..)
עם הקטנה שאבתי אבל כן לפעמים כשהיה קשה היתה אוכלת מנה מטרנה במקום (משו כמו פעמיים בשבוע) כי באיזשהוא שלב נהיתה לי וואחד דלקת ורציתי להמשיך להניק אבל וויתרתי על מנת שאיבה לארוחת אחה"צ.
מאחלת לעצמי המשך הצלחה בהנקה גם עם הבאים בתור
להניק- להעניקאמא ל-5
את שלושת בניי הראשונים לא הצלחתי להניק .
הראשון שלושה שבועות ינק עם תחליף חלב. השני והשלישי בבי"ח וזהו.
לא הייתי אנטי מההתחלה, דווקא רציתי. אבל, כמו שקודמותיי ציינו זה עניין רגשי, הישיבה וההיצמדות, התלות היו קשים לי. כנראה גם שלא ידעתי להעריך מספיק את ההנקה.
אני לא זוכרת דמות מניקה בילדותי, אימי לא הניקה אותי ולא את אחיי (רק את הבכור- 3 ח'). הסביבה צריכה לעודד. הייתי לחוצה על הבית הנקיון.
זה קשור גם לגיל- הייתי בת 22 כשילדתי את בני הראשון ולא הייתי פנויה לזה, כנראה עסוקה בעצמי.
כשרציתי להניק- סבלתי מפצעים וגודש ומיד ייבשתי- חשבתי שזה כך לנצח.
חברה אמרה לי בהריוני הרביעי- את צריכה לחשוב מדוע את לא יכולה להעניק ולהניק.
ת'אמת, נפגעתי. אבל זה רק משום שרציתי ולא הצלחתי.
ואז הגיעה הבת הנסיכה שלי.
בגיל 6 ימים רצתי איתה בדחיפות עם גודש נוראי ליועצת הנקה בטיפת-חלב והיא שחררה לי את הגודש, הראתה לי תנוחות הנקה, הביאה לי משחה מקלה לפצעים.
וראו זה פלא - אני מניקה- ללא תוספת עד גיל שנה. הייתי כל-כך מאושרת, מטיילת איתה במנשא הטבעי , מניקה ומניקה , גם בטיולים היא עשתה איתנו מסלול במנשא- על בעלי- בקיצור זה גרם לחיבור הכי טבעי שיכול להיות.
התקרבתי לבת שלי, היא פשוט כ"כ נהנתה וגם אני.
את ההריון החמישי תכננתי רק כי רציתי תינוק ורציתי להניק אותו.
ושוב היה קושי ביום הרביעי אבל עברנו אותו.
אסור לפספס את זה לאמא ולתינוק
עוד חודש אחזור לעבודה- נראה מה יהיה .
תודה על כל התגובות.להיות לאם
אבל- אין פה מישהי אחרת? שהפסיקה להניק כי...
חברה שלי הפסיקה כיטל שחר
סבלה מגודש הרבה, בטיפת חלב הלחיצו אותה שהילד לא עולה במשקל, וככה היא הפסיקה בחודש וחצי, אני חושבת שהיא עשתה צעד נכון, כי היא לא הייתה רגועה, דאגה מאוד כל הזמן, והמעבר לבקבוק- גם תחושת השליטה במצב גדלה, וגם התינוק גדל- וכך היא יכלה להתפנות להיות אמא נפלאה ונינוחה, ולא חרדתית.
כמעט ולא כי..בוזי נוזי
ילדי הראשון ירד במשקל בצורה מאוד מפחידה במהלך ה10 ימים הראשונים. גילינו שנגוף שלי פשוט לא ייצר מספיק חלב.עם כל התוכניות של ה-24 שעות, והחילבה, והמנוחה וכל השאר, פשוט לא היה לקטנצ'יק אוכל והוא היה רעב עד כדי סכנה. אז הוא קיבל בקבוקים, למרות הלחץ החברתי המעיק באמת, ש"למה את לא מניקה, עצלנית וכו'.
בכל זאת כדאי ילד בריא ושלם שותה מטרנה ולא תינוק יונק שסובל מתת תזונה מסוכנת!
בשני אמרתי- אני לא מתייאשת ולא נשברת, הלכתי שלושה ימיםאחרי הלידה באוטובוס עם התינוק, ליועצת הנקה, ישבתי שם שעות, והשתדלתי להאמין שבע"ה הפעם זה ילך, גם הפעם זה לא הלך כשגילית שבועיים אחרי הלידה, שהוא הרבה יותר רזה (יותר מ10% ) ממה שהוא נולד. שוב, הלכתי ליועצת הנקה, הפעם מטעם ללהלצה (שהם באמת נהדרים), ושוב, התמלאתץי תקווה ושוב, זה לא הספיק , אבל במשך שלושה חודשים המשכתי להעניק לו מה שבכ"ז היה לי ואח"כ הוא קיבל בקבוק.
בשלישי, אמרתי מהתחלה- אני לא רוצה תינוק אומלל, שבוכה ובכוה כי הוא רעב, אז כשגיליתי סימני רעב ראשןונים הוספתי לו מטרנה. וגם אותו הנקתי בתחילת הארוחה, ואח"כ הוא שתה מטרנה.
והוא התינוק הכי רגוע שהיה לי. (אחרי הברית לדוגמא הוא היה כ"כ רגוע בהשוואה לאחים שלו)
ומה אגיד לכן- ההשתדלות בידי- ההצלחה בידי ה'.
אי אשפר להילחם , ככה ה' ברא אותי ואני מקבלת את רצונו (למרות כל הדמעות ששפכתי על זה.)
בהצלחה לכולן בכל.
הנקתיveredd
די הרבה זמן, יחסית, והתחלתי לתת לו גם בקבוק רק בגיל חצי שנה, ששאיבה מלאה כבר הרגה אותי.
בכל מקרה, עדיף להניק- עד שזה בא על חשבון בריאותה של האמא. זו דעתי.
לי אישית היה קשה בהתחלה, היו לי חתכים מחרידים על הפטמות, ובכיתי כמעט כל פעם שהנקתי. אבל עודדו אותי ואמרו שזה עובר, ובאמת לאט לאט הכאב פחת, ואחרי חודש כבר נהייתי מומחית, בכל תנוחה, בלי שום כאב...
ההתחלה נראה לי הרבה פעמים קשה- אבל זה שווה את זה! אחר כך יוצאות שיניים- ולפעמים רק זה מה שעוזר להרגיע (יש אנדורפינים בחלב שמשככים כאבים) גם כשחולים- זה מצויין. יש לך תמיד אוכל מוכן, רק צרך לשלוף!
וואי מענייןשמחה תמיד
מניקה כי זה ממש כיף ואפילו ממכר הכי בריא, חסכוני משמח,חשבתי על זה לפני כמה זמן אם זה מודה אבל גם אם כן היא טובה... אני מוצאת שזה מאוד טבעי אם ה' נותן לנו את השפ הזה אז למה לא להשתמש בו...?
הדבר שיגרום לי להפסיק זה הריון הבא בעז"ה לא יודעת אם אהיה מסוגלת להניק וליהיות בהריון מקוה אולי.. בהתחלה אחרי הלידה הייתי סובלת מסתימות זה נורא ואיום היה לי עודף חלב ולא הייתי משתלטת ובצד אחד כנראה שיש לי צינורית דקה וכל יומיים שלושה היה נסתם ולא יוצא חלב זה נורא מלחיץ כי בשלב מסויים נגמר החלב גם בצד השני.. אחרי יועצות הנקה רבות וד"ר מירה מאודים אם מישהי מכירה התאזנתי אחרי שלושה חודשים ...שלושה חודשים סבלתי והתחננתי לה' שיעזור לי . יום אחד התעצבנתי ולחצתי על הצינורית -כלומר איפה שהסתימה בצורה אגרסיבית ביותר -השתחרר וב"ה מאז אין סתימות בלי עין הרע ואני מרגישה גאה כ"כ שאני מניקה ובסבלנות זה מצריך המון סבלנות במיוחד שיוצאות השיניים היא נושכת אותי ואני אומרת לקטנה בצחוק-"הלו הפיטמה עוד מעט הושרת יש לי עוד ילדים להניק"..זה נותן לי גאווה שאני יכולה מסוגלת לתת ולהעניק בלי סוף
לסיכום -אם את שואלת כנראה שאת במשבר לא?למה עשית את הסקר הקטן הזה?
אז ככה...להיות לאם
א- אני חוזרת עוד מעט ללימודים (רח' חשוון) ואני לא יודעת עד כמה יהיה לי כח לשאוב 4 ימים מלאים מהבוקר עד הערב...
ב- קשה לי לשאוב! כואב, מציק, ולא יוצא מספיק.
ג- אין לי מספיק חלב, וגם ככה אני מתמודדת כל יום בלנסות שלבן שלי יהיה מספיק חלב ויהיה שבע. אז קל וחומר עם שאיבה שאומרים שיש פחות מהנקה.
טוב, זה לא שאני לא יודעת שחשוב וטוב. וגם לי כייף להניק אבל זה התמודדות לא קלה ולכן קשה לי לקחת את זה בתור כי ככה ה' ברא אותי, אלא חשוב לי להרגיש שאני עושה את המקסימום לילד שלי אבל עדיין לא על חשבון הבריאות שלי.
חוץ מזה שתמיד אני אומרת לבעלי שה' יחליט אם אני אמשיך להניק או לא... (כלומר הריון נוסף...)
קודם כל קבלי ח"ח על ההשתדלותאמאקנגורו
כבר כתבתי שאני מעריצה את השואבות. (אני עובדת מהבית, כך שלא מתמודדת עם הבאסה הזאת. אני מניחה שהשאיבות מוציאות את כל הכיף מההנקה, ונשאר רק האיכות של החלב כשיקול להמשיך...)
נראה לי שלא כדאי להפסיק לגמרי את ההנקה, אלא לשלב.
ולדעתי האישית והלא מומחית, לא חייבים לשאוב אם זה ממש עונש. נראה לי שלתינוק גם חשוב שאמא תהיה שפויה בקצת זמן שהיא איתו...
לתת מטרנה במעון/מטפלת ולהיות שלמה עם זה. וכשאת חוזרת הביתה, להמשיך להניק כאילו לא היתה הפסקה. כך את ממשיכה לתת לבנך את הטוב ביותר, וממשיכה להנות, וההנקה לא הופכת לעול או סיוט.
החלב נוצר לפי דרישה, כך שבימים הראשונים מן הסתם יהיה לך גודש בשעות היום, אז תנסי להוציא ידנית רק עד שזה מקל עלייך, לא יותר כדי שלא ייוצר עוד חלב...ואז בערב ובבוקר תמשיכי להניק כרגיל.
הגוף ילמד מהר מאוד לספק את החלב בשעות שהוא נחוץ, ויפסיק לייצר עודפים בשעות שאין להם דרישה.
זה מה שנראה לי שאני הייתי עושה.
ושוב, כל הכבוד על ההשתדלות. הנקה היא לפעמים מאוד קשה בהתחלה, ואין לי מילים כשאני רואה כמה מאמץ וסבל נשים עוברות בשביל הזכות להניק.
בן כמה התינוק שלך?חילזון 123
זה לא שאת רוצה לא להניק תינוק בן יומיים, כבר הנקת אותו מן הסתם לא מעט ימים. הוא קיבל ממך לא מעט ויטמינים.
ועד חשוון עוד יש לך כמעט חודשיים של הנקה מהנה...
ועוד קצת והוא כבר יאכל מוצקים
חוץ מזה את תמיד יכולה לתת מטרנה בבוקר כשאת בעבודה ולהניק הנקת ערב נעימה כשאת חוזרת ואולי גם פעם בבוקר, זה לא כזה שחור לבן או הכל או כלום.
הכי חשוב זה לטפל ברגשות האשם (קל לכתוב וקשה לבצע...)
בן חמישה חודשיםלהיות לאם
והתחלתי איתו מוצקים כבר כי הוא מאוד מפותח לגילו (ברוך ה') והאחות אמרה לי שהוא שורף הרבה קלוריות -הוא זוחל...
ורצתי לדעת זה באמת אפשרי להניק רק חצי יום?
למה לאחילזון 123אחרונה
נראה לי שלאט לאט הגוף מתרגל להסדר החדש, כמו שכשהילד גדל אז הוא מפסיק לינוק 24 שעות ביממה ויש הפסקות של 5 ואח"כ של 6 שעות וכו'. אין דבר כזה שמפסיקים לינוק בבת אחת וזהו אין חלב בכלל ולא יחזור אף פעם. אפשר גם להניק 5 דקות ביום ועדיין יהיה קצת חלב.
אם הוא אוכל מוצקים אז בגיל 7 חודשים (בחשוון) הוא כבר יוכל לאכול ארוחת עשר וארוחת צהריים טובה ומקסימום ישתה איזה בקבוק לפני השינה של הבוקר או משהו. זה לא אומר ש"הפסקת להניק". ואם בערב תהיי סחוטה ולא יתאים לך אז תחשבי אם לגמול או לא מההנקה הספציפית שאין לך כח אליה.
הענקהנחשונית
שני המתוקים שלי נולדו פגים לפני הזמן. ושניהם היו בפגייה ולא יכלו לינוק, אין להם עדיין את הרפלקס. שאבתי והם קיבלו את זה וגם הרבה סימילאק לפגים, גם בזונדה וגם בבקבוק. ברגע שיכולתי, יומיים אחרי הקיסרי, ניסיתי "להניק". כי זה לא להניק, הם קטנים מדי, אבל אמרו לי לתרגל.
אח"כ התחלתי להניק באמת, אבל אף פעם לא הצלחתי לעבור להנקה מלאה בלי תוספות, כי הם כבר התרגלו לבקבוק וכי הלחיצו אותי בטיפת חלב שהם יורדים במשקל והם פגים ואסור לקחת סיכון. אבל ואולי בגלל זה את שניהם הנקתי שנה, בשילוב הפורמולות. אמרתי: אני אתן להם בחוץ כל מה שלא הספקתי לתת להם בפנים, עוד ברחם.
וזה היה מאוד מאוד קשה. אף פעם לא הצלחתי ללמוד להניק בשכיבה, וגם לא מחוץ לבית עם חיתול עלי. תמיד חייבת את הכורסת הנקה עם הידיות, דרגש וכרית הנקה שירימו לי את הגוף הפצפון הזה עד לשד, ובלי שום בדים מתנפנפים מעלי שמפריעים. חייבת לראות את הפנים שלהם, כי הפנים שלהם כ"כ קטנים ופעם הילד השני, רק יצא מהפגייה ונחנק לי מהשד ובעלי הנשים אותו ברגע האחרון כשהוא כבר היה כחלחל. אז מחוץ לבית זה היה לרוב פורמולה, ואז זה מחזק את הבילבול פטמות, אז הם לא מתאמצים מספיק בהנקה, אז אין מספיק חלב, אז צריך לתת פורמולה, ויש חור בדלי ואוף.
ובלילה רק אני קמתי אליהם כי רק אני שמעתי אותם בוכים, אז מה הטעם להעיר את בעלי, הרי הוא לא יניק ופורמולה אני לא רוצה לתת בבית, ובשכיבה לא הלך כאמור, ורציתי להניק בבית כמה שיותר, כי בחוץ זה בעיקר פורמולה כאמור, אז אין לילה ואין יום יותר 10 חודשים.
ושניהם הפסיקו מעצמם בגיל שנה. הבכור הפסיק כי ה' נתן לי את ההריון של השני וטעם החלב השתנה, והשני כי הייתי חולה וגם אז טעם החלב השתנה והוא לא רצה יותר. הייתי נותנת הרבה כדי להניק מלא בלי בקבוקים והרתחות ופורמולות יקרות ותופסות מקום בתיק ותמיד צריך קומקום צמוד.
אז למה כן להניק בעצם? זה כמו לשאול אשה: אז למה להתחתן? למה ללדת? למה, כי ככה. כי מדי פעם זה כן היה טוב ואז זה כ"כ כ"כ טוב. הרבה פעמים הייתי יושבת שעה ומניקה ושרה ושרה, וקוראת, עד שעצם הזנב כבר כואבת והם נרגעים ונרדמים, ולפעמים גם אני. וזה מסוכן ד"א.
יש עלון, אולי של משרד הבריאות, עם משפט כזה: "הניקי לי חום ואהבה." וואללה, חותמת.
הלב
כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו סוער בו.
הוא יורד לחוף, יורד לחוף, מביט למרחק.
כי אמו שלו שם במרחקים,
והלב, הוא רוצה אל אמא...
כמו בלב, כמו בים, סערות יש, וגם סודות.
מי יגיד לו, מי ידע? הסוד שבלב!
הלאה! אל המרחק, אמא! שם במרחק,
עוד מצפה לו דרך ארוכה,
אל המקום בו אמא מחכה.
מעבר הר וים, הלב מושך לשם,
רוצה לעוף אל אמא, למרחק!
אח"כ התחלתי להניק באמת, אבל אף פעם לא הצלחתי לעבור להנקה מלאה בלי תוספות, כי הם כבר התרגלו לבקבוק וכי הלחיצו אותי בטיפת חלב שהם יורדים במשקל והם פגים ואסור לקחת סיכון. אבל ואולי בגלל זה את שניהם הנקתי שנה, בשילוב הפורמולות. אמרתי: אני אתן להם בחוץ כל מה שלא הספקתי לתת להם בפנים, עוד ברחם.
וזה היה מאוד מאוד קשה. אף פעם לא הצלחתי ללמוד להניק בשכיבה, וגם לא מחוץ לבית עם חיתול עלי. תמיד חייבת את הכורסת הנקה עם הידיות, דרגש וכרית הנקה שירימו לי את הגוף הפצפון הזה עד לשד, ובלי שום בדים מתנפנפים מעלי שמפריעים. חייבת לראות את הפנים שלהם, כי הפנים שלהם כ"כ קטנים ופעם הילד השני, רק יצא מהפגייה ונחנק לי מהשד ובעלי הנשים אותו ברגע האחרון כשהוא כבר היה כחלחל. אז מחוץ לבית זה היה לרוב פורמולה, ואז זה מחזק את הבילבול פטמות, אז הם לא מתאמצים מספיק בהנקה, אז אין מספיק חלב, אז צריך לתת פורמולה, ויש חור בדלי ואוף.
ובלילה רק אני קמתי אליהם כי רק אני שמעתי אותם בוכים, אז מה הטעם להעיר את בעלי, הרי הוא לא יניק ופורמולה אני לא רוצה לתת בבית, ובשכיבה לא הלך כאמור, ורציתי להניק בבית כמה שיותר, כי בחוץ זה בעיקר פורמולה כאמור, אז אין לילה ואין יום יותר 10 חודשים.
ושניהם הפסיקו מעצמם בגיל שנה. הבכור הפסיק כי ה' נתן לי את ההריון של השני וטעם החלב השתנה, והשני כי הייתי חולה וגם אז טעם החלב השתנה והוא לא רצה יותר. הייתי נותנת הרבה כדי להניק מלא בלי בקבוקים והרתחות ופורמולות יקרות ותופסות מקום בתיק ותמיד צריך קומקום צמוד.
אז למה כן להניק בעצם? זה כמו לשאול אשה: אז למה להתחתן? למה ללדת? למה, כי ככה. כי מדי פעם זה כן היה טוב ואז זה כ"כ כ"כ טוב. הרבה פעמים הייתי יושבת שעה ומניקה ושרה ושרה, וקוראת, עד שעצם הזנב כבר כואבת והם נרגעים ונרדמים, ולפעמים גם אני. וזה מסוכן ד"א.
יש עלון, אולי של משרד הבריאות, עם משפט כזה: "הניקי לי חום ואהבה." וואללה, חותמת.
הלב
כמו הים, כמו לב הים, ליבו של מרקו סוער בו.
הוא יורד לחוף, יורד לחוף, מביט למרחק.
כי אמו שלו שם במרחקים,
והלב, הוא רוצה אל אמא...
כמו בלב, כמו בים, סערות יש, וגם סודות.
מי יגיד לו, מי ידע? הסוד שבלב!
הלאה! אל המרחק, אמא! שם במרחק,
עוד מצפה לו דרך ארוכה,
אל המקום בו אמא מחכה.
מעבר הר וים, הלב מושך לשם,
רוצה לעוף אל אמא, למרחק!
כמוכן כמוני...אמא קטנה
ואי איזה כייף לראות כזו עוצמה של חיזוק בעניין ההנקה הזאת!אכן נחשונית צודקת -זה ממש הענקה..
מה אומר לכן,ילדתיח לפני חודשים והספקתי להכיר את הבת שלי בכל גווני הפליטות/היחנקויות,ולילות לבנים...=]
ב"ה היא כלכך גדלה והכל נראה שונה וטוב.
בהתחלה היה לי כוווואאאבב!!!חשבתי שאני מתחרפנת,מה גם שזה גורם לקווץ את הרחם...עוד כאב מעצבן..
בביה"ח אמרו לי שזה לא מספיק מה שהיא אוכלת כי היא לא עשתה "צואה"...ולכן היה לה גם צהבת..אז הבאתי לה בקבוק..ומשם התחילה לנו ההרפתקאה..היא אכלה אותו בשמחה כזאת,והקיאה את הכל שניה אחרי...הלכתי לתינוקיה מיד ואמרו לי שזה כנראה יותר מידי בשבילה....מצחיקים ,לומשנה ...הקטע שמאז היא ינקה בהתלהבות ולרוב היתה משפריצה את הכל בחזרה החוצה באותה מהירות...ואז כל הנקה היתה לוקחת שעתיים עד להנקה הבאה בתור ככה ברצף כל היום...אמנם זה הי יותר קורה בהנקות של הערב.אמרו לי שלא לדאוג זה לא ריפלוקס כי היא עלתה ב"ה במשקל,היא שמנמנה כ"כ שזה מצחיק..פשוט היא ואהבת לאכול..עכשיו זה כבר ב"ה הרבה פחות .היא מקיאה לי ככה רק אולי פעם בשבוע,אפשר לומר שזה בזכות העצות מהאחות,אני מניקה חצי בשכיבה...כדי שהזרם יהיה יותר חלש,וגם מחזיקה אותה אחרי ההנקה 10 דק' ישר..
על בקבוק אין מה לדבר,למרות שגם זה משתפר אבל 5 מציצות ומוציאה מהפה...ואז נחנקת...
מזל שבנתים אני איתה בבית..אני לא יודעת מה יקרה כשאצא לעבוד..
יעזור ה',זה ממש חוויה...והכי כייף שעכשיו היא התחילה לחייך לי ולדבר איתי תוך כדי ההנקה..זה ממש משעשע...
בהצלחה לכל המניקות,והשואבות וכו'....
ישר כוח!!
מה אומר לכן,ילדתיח לפני חודשים והספקתי להכיר את הבת שלי בכל גווני הפליטות/היחנקויות,ולילות לבנים...=]
ב"ה היא כלכך גדלה והכל נראה שונה וטוב.
בהתחלה היה לי כוווואאאבב!!!חשבתי שאני מתחרפנת,מה גם שזה גורם לקווץ את הרחם...עוד כאב מעצבן..
בביה"ח אמרו לי שזה לא מספיק מה שהיא אוכלת כי היא לא עשתה "צואה"...ולכן היה לה גם צהבת..אז הבאתי לה בקבוק..ומשם התחילה לנו ההרפתקאה..היא אכלה אותו בשמחה כזאת,והקיאה את הכל שניה אחרי...הלכתי לתינוקיה מיד ואמרו לי שזה כנראה יותר מידי בשבילה....מצחיקים ,לומשנה ...הקטע שמאז היא ינקה בהתלהבות ולרוב היתה משפריצה את הכל בחזרה החוצה באותה מהירות...ואז כל הנקה היתה לוקחת שעתיים עד להנקה הבאה בתור ככה ברצף כל היום...אמנם זה הי יותר קורה בהנקות של הערב.אמרו לי שלא לדאוג זה לא ריפלוקס כי היא עלתה ב"ה במשקל,היא שמנמנה כ"כ שזה מצחיק..פשוט היא ואהבת לאכול..עכשיו זה כבר ב"ה הרבה פחות .היא מקיאה לי ככה רק אולי פעם בשבוע,אפשר לומר שזה בזכות העצות מהאחות,אני מניקה חצי בשכיבה...כדי שהזרם יהיה יותר חלש,וגם מחזיקה אותה אחרי ההנקה 10 דק' ישר..
על בקבוק אין מה לדבר,למרות שגם זה משתפר אבל 5 מציצות ומוציאה מהפה...ואז נחנקת...
מזל שבנתים אני איתה בבית..אני לא יודעת מה יקרה כשאצא לעבוד..
יעזור ה',זה ממש חוויה...והכי כייף שעכשיו היא התחילה לחייך לי ולדבר איתי תוך כדי ההנקה..זה ממש משעשע...
בהצלחה לכל המניקות,והשואבות וכו'....
ישר כוח!!
לידה אחרי ניתוחheh
שלום, רציתי לשאול על לידה טבעית אחרי ניתוח בטן, מישהי יודעת?
האם יש בעיה רק אחרי קיסרי או אחרי כל ניתוח
לידה טבעית לאחר ניתוחטל תלתל
עד כמה שאני יודעת הניתוח מהווה בעיה רק אם היו חתכים ברחם עצמו. מה שהרופאים חוששים ממנו הוא פתיחה של הגלד בעקבות הדבקויות, איחוי לא תקין או לחץ גדול מדי על הרחם בזמן לידה רגילה. אז אם הניתוח לא היה קשור לרחם, עד כמה שאני יודעת- אין שום סיבה לחשוש, אם כי צריך ליידע את הרופא המטפל ואת המיילדת בחדר הלידה על הניתוח.
אני בדיוק ילדתי בלידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי, ואחרי ניתוח בבטן בתור ילדה קטנה. ב"ה זה עבר בשלום. צריך לזכור שתמיד כדאי לסמוך על ה' ולסמוך על הגוף שלנו שהוא יודע לרפא את עצמו הכי טוב שיש, ולכן גם אין שום סיבה שהניתוח יהווה בעיה בהריון הבא.
ואגב, אחרי קיסרי ממליצים למנוע הריון לשנה. אני יודעת שאחרי לידה רגילה לוקח לרחם תקופה של שנתיים לחזור סופית למצב הרגיל שלו. כך שכדאי בכלל למנוע לפחות שנתיים כדי לאפשר לגוף את מקסימום הזמן שהוא צריך כדי להחלים. זה בטוח עוזר למנוע קרעים מיותרים ברחם!
ב"ה אפשר ללדת אחרי כל ניתוח. מנסיון...אמאקנגורואחרונה
לי יש בעברי 2 ניתוחי בטן (מעיים בעייתיות...) שלא מהווים בכלל שיקול בנושא לידות,
ו2 קיסריים שמאוד מהווים שיקול,
ובכל זאת ילדתי ואגינאלית בלידה השלישית. עם רופא פרטי אמנם, אבל עשיתי זאת.
בהצלחה.
הפורום הסגור,לנשואות.אמא קטנה
אשמח להצטרף..
רק שלא הבנתי איך עושים זאת...
נחשונית,אם תוכלי להכניס אותי אודה לך.
רק שלא הבנתי איך עושים זאת...
נחשונית,אם תוכלי להכניס אותי אודה לך.
אפשר לפנות אליהן במסר אישייוקטנה
בואו נחליט שזה השרשור האחרון שבו מבקשים בפורום כניסה לפורום הסגור, בסדר? כבר היו שלושה שרשורים וזה מתחיל להכביד 
אז כמו שכתבתי גם בהודעה שמודיעה על פתיחת הפורום הסגור, הדרך להיכנס לשם מתחילה בשליחת מסר אישי לאחת המנהלות: נחשונית, ירושלמית אחת, יהודיה מא"י (מומלץ בינתיים לפנות לשתיים הראשונות, כי השלישית עסוקה בימים אלה). הן כבר תאשרנה לכן כניסה, ותשלחנה לכן קישור לפורום (שאותו כדאי לכן להכניס לרשימת הפורומים המועדפים בטור צד של האתר בשבע, או סתם למועדפים של הדפדפן שלכן).
אז כמו שכתבתי גם בהודעה שמודיעה על פתיחת הפורום הסגור, הדרך להיכנס לשם מתחילה בשליחת מסר אישי לאחת המנהלות: נחשונית, ירושלמית אחת, יהודיה מא"י (מומלץ בינתיים לפנות לשתיים הראשונות, כי השלישית עסוקה בימים אלה). הן כבר תאשרנה לכן כניסה, ותשלחנה לכן קישור לפורום (שאותו כדאי לכן להכניס לרשימת הפורומים המועדפים בטור צד של האתר בשבע, או סתם למועדפים של הדפדפן שלכן). הפורום לנשואות בלבד לא ממש קשור לענייני הריון ולידה דווקא, למרות שהוא "נולד" כצורך שעלה מהפורום הזה, כאן. הוא עוסק בשלל נושאים, ולא רק בענייני הריון ולידה. שווה! אני מאמינה שרוב הגולשות כאן, גולשות גם שם, וחלקנו גם בפורומים משיקים נוספים: הורות, משפחה, חינוך, בישול, ועוד ועוד. כיף!
אז קדימה! שרשרו בבקשה כאן, ואך ורק כאן, או במסר אישי, בקשות בקשר לפורום הסגור. תודה!
אני גם אשמח... תודה.בילי
אופס עכשיו קלטתי אשמח אם תכניסו אותישמחה תמידאחרונה
כנראה לא יושב במקוםיוקטנה
זה לא אמור להיות מורגש. קחי את הזמן, ותנסי שוב ושוב, עד שתצליחי שלא להרגיש כלום בהצלחה!
בהצלחה! גם לינחשונית
זה כאב בגיל 16 וזה עדיין כואב לי ואני כבר אמא לשניים. מדריכת הכלות שלי אמרה לי שהטמפון, בניגוד לתחבושת, משאיר את ההפרשה בפנים וזה לא טוב. זה הרי משהו שאמור לצאת, ואם משאירים את זה שם, זה עלול לגרום להתפתחות רעלנים או משהו כזה. זה לא אסור ומסוכן לגמרי, זה רק עניין של השקפה טבעית מול השקפה מערבית. הרופאה שלי אמרה לי שאני מאוד רגישה שם, יותר מנשים אחרות. אני פשוט ויתרתי על טמפונים וזהו. מסתדרת לא רע עם תחבושות. חבל על הכאב והתיסכול, זה מיותר, אין צורך לסבול. תינוק זו סיבה לסבול בגללה. טמפון?! למה מי מת?
דווקא שמעתיטל תלתל
שזה מאריך את המחזור. יש כל מיני ספקולציות על היצרנים שרוצים להרוויח עוד כסף, אז הם מוסיפים חומרים לטמפונים (וגם לתחבושות) שמאריכים את הדימום...
לי בכל אופן זה מעולם לא קיצר שומדבר, מה שממש חבל..
גם לדעתיחילזון 123
זה דווקא יכול להאריך את המחזור עדיף לתת לדם לצאת כמה שיותר בחופשיות.
חוץ מזה שיש כאלה שזה יכול לגרום להן פטריות וכד'.
אפשר לקרוא למשל כאן-
לא שמעתי על זה - תודה! חשוב גם להזכיריוקטנה
את התסמונת הנדירה אך המסוכנת: תסמונת ההלם הרעלי. המדובר בזיהום נדיר של חיידק, וכדי להוריד את הסיכון מומלץ להחליף טמפון אחת ל-8 שעות לפחות, ולהימנע מהשימוש בו לאורך הלילה.
בטח- בכיףטל שחר
בטח. השוס הוא שאפשר הכל.יוקטנה
גם בריכה וים - ללא חשש!
לי זה קיצר את המחזור ביומיים...vereddאחרונה
פעם, אפילו אחרי הלידה, המחזור שלי היה בערך 7-8 ימים. היום זה 5. לדעתי הסוד הוא בימים הראשונים להשתמש רק בתחבושות, ובערך מהיום השלישי להשתמש בטמפונים הקטנים, ככה שהם "שואבים" הכל, והמחזור מתקצר! לי זה ממש עזר. היה סיוט פעם לחכות 8 ימים עד שייגמר... היום מרגישה שפויה!
ונכון שיש חשש מ-tss, אבל ממש שהבנתי זה רק במקרים שממש מזניחים ומשאירים טמפונים וכו'. חוץ מזה, לא עלינו, יש גם נשים שלא משתמשות ומקבלות את התסמונת.
לאמל'ה קטנה-טל שחר
לי היה ממש קשה בהתחלה, חשבתי שהבייבי יונקת, אבל מסתבר שזה היה לא יעיל-בזמן הזה- כמה ימים אחרי לידה, נתמזל מזלי להיות מוקפת ביועצות הנקה בבי"הח- חד הדברים המוזרים שהן עשו ( פעם אחת) היה להצמיד את התינוקת אפילו מעט בכח לחזה- כדי שתתבסס תפיסה עמוקה יותר של העניינים- חברה שיש לה 4 ילדים- עד היום מזמינה יועצת אחרי הלידה שתעזור לה עם זה ( כי הקטנים בוכים- ואמא א יכולה לעשות את זה לילדיה- דבריה של החברה), כשיצאתי מביה"ח, הייתיכמה ימים בחרדות שהיא לא אוכת מסיק, ובכלל כל ההנקה הייתה קשה- הייתי חייבת לשבת ישר, להחזיק, הרגשתי שאני צריכה לסחוט לה גם ( לה) כי לא הייתי בטוחה שמגיע מספיק, היא הייתה יונקת שעות, וזה גם הלחץ כי הרופאה אמרה " לא יותר מ 20 דק אחרת הם שורפים יותר קלוריות ממה שנכנס", בקיצור- מזל שיש את הפורום הזה- ועוד חברה מבינת עניין, הרגיעו אותי, עזרו לי להאמין בתהליך, ןגם אחרי כחודש לוס זה נהיה פשוט יותר, כי הבייבי התחזקה, וכך גם התפיסה שלה, מה שאומר שעכשיו אפשר להניק במנשא, או תוך שינה בשכיבה בלילה, ונהיה ממש כיף.
ממליצה לך מאוד- גם יועצת הנקה מוסמכת- אומרים שלה ל'ה- ליגת ההנקה מבינים עניין, ויש להם יעצות ומתנדבות שמגיעות הבייתה, או מפגשים מרוכזים, בנוסף- ברשת יש המון מידע- שיכול להסביר כלמיני דברים קטנים ולתת תחושת שליטה והבנה טובות יותר.
האם יש בעיה קונקרטית? האם התינוק\ת מצליחים לתפוס את ה...למה מהרגשת שאת לא מצליחה? מה כן היה?
קשה ללמד שחיה בהתכתבות יוקטנה
וקשה ללמד הנקה בהתכתבות
אני מצטרפת להמלצה ללכת למדריכת הנקה או יועצת הנקה ולקבל עזרה מקצועית בתשלום.
מתי ילדת? מאיזה אזור את?
באמת שווה להתייעץ -טל שחראחרונה
שיתפתי בקשיים שלי ,כדי להראות שזה באמת קשה בהתחלה פעמים רבות- אבל קצת עזרה- וזה נהיה חויה מהנה וכייפית. המון הצלחה
לשון שאולי קשורה...דבי חיה
רציתי לשמוע את חוות דעתכן. הבייבי שלי המתוקה כבר בת עשרה וחצי חודשים. היא יונקת יפה מאוד, אוכלת מוצקים בהצלחה ב"ה וכבר ממלמת כל מיני הברות. לפני כחודשיים היה נראה לי שיש לה "לשון קשורה". למה? כי פתאום ראיתי קרום לבן שמחובר ללשון ולחיך (האם כך קוראים לקרקעית הפה?), ומחובר כמעט עד חניכיים.
שאלתתי את אחות טיפת חלב והיא טענה שהיא גם חושבת כך, והפנתה אותי לרופא מומחה וכו'.
אח"כ שוחחתי עם חברה שסיפרה שלאחת מבנותיה היתה לשון קשורה וזה השתחרר עם הזמן, ללא שום הפרעות כמו שמפחידים. (בעיום הגיית אותיות, לעיסת מזון ובעיות עיכול כתוצאה מכך וכדומה)
ואז באה בדיקת הרופאה של טיפת חלב, שבדקה עם מקל ואמרה לי שהיא לא רואה כלום והכל בסדר לדעתה. היא גם טענה שהעובדא שהיא הוגה הברות מוכיחה שאין לה בעיה כזאת.
ולפי דברי האחות, עד גיל שנה ניתן לנתק בלי הרדמה. היא מתקרבת לגיל, ואני מחכה למידע שיש לכן, מנסיונכן!
תודה מראש!
(לסיכום, למי שלא רווצה לקרוא את כל האורך: האחות "ראתה" את הלשון הקשורה - לפי דברי, הרופאה טענה שאין, ואני רואה קרום ארוך.)
לי בעצמי יש לשון קשורהחבילת טישו
אבל ינקתי מעולה והכל היה מצוין אז לא נתחו אותי. אין לי שום בעיה בדיבור וכיו"צ
אם זה לא עשה לכם בעיות - תעזבי את זה.יוקטנה
ייתכן שיש לה לשון קשורה, אבל לפעמים זה פשוט לא עושה בעיות, ב"ה. בגיל כזה, אם אין סיבה דחופה להתעסק עם זה, אז חבל. כשהייתי עם השלישי והרביעית שלי אצל המומחה לנושא, הוא אמר שהם כבר גדולים מדי, ושבשלב הזה זה כבר הליך שנעשה תחת טשטוש, וזה מאוד לא פשוט, וחבל. הוא לא לקח כסף עבור הייעוץ, כך שלכאורה האינטרס (הכלכלי) שלו היה כן להציע לי את הניתוק, ובכל זאת הוא אמר שהוא לא ממליץ. אני מאמינה שגם לך הוא לא היה ממליץ להתעסק עם זה בשלב הזה. אצל שניהם היו לי קצת קשיים בתחילת ההנקה, ואצל השלישי שלי השיניים והלסת כן הושפעה מהלשון הקשורה (השיניים העליונות מכווצות פנימה, התחתונות מרווחות החוצה, והסנטר מוכנס). אצל הקטנה גם זה לא המומחה הציע לי שיעשו לו ניתוק ביחד עם היישור שיניים, בגיל יותר מאוחר (הם היו אז בני שנה ושלוש).
המומחה הציע לי שיעשו לו ניתוק ביחד עם היישור שיניים, בגיל יותר מאוחר (הם היו אז בני שנה ושלוש). את נותנת לי חיזוק לתחושה הפנימית שלידבי חיה
מה שדוחף אותי להחליט זה הדד-ליין הזה של "שנה ראשונה", שאמרו שלא יעשה טשטוש. שאח"כ אני לא אצטער ע"ז...
אבל תגידי, מה זה קשור לשיניים וללסת?
בגלל שהלשון קשורהיוקטנהאחרונה
אז היא נמצאת הרבה זמן למטה (ועל כן דוחפת את התחתונות החוצה), ולא מספיק זמן למעלה (ולכן לא מספיק דוחפת את העליונות) וגם לא מספיק החוצה (ולכן הסנטר משוך פנימה). מוסבר בקישור הבא (של ד"ר רועי פורר, המומחה מירושלים שהלכנו אליו): http://roeefurer.blogspot.com/
אבל אצל הקטנה שלי זה לא קרה, וגם עם הגדולים יותר זה לא קרה (לכולם לשון קשורה, לדעתי, אבל עם שני הגדולים לא הלכתי כי לא הייתי מודעת לנושא). אי אפשר לדעת אם ואיך זה משפיע. כאמור, המומחה לא חשב ששיניים זו עילה מספיקה לבצע את הניתוק בגילאים כאלה. בקישור שנתתי, יש כמה סיפורים של בעיות אכילה מאוד קשות בגילאים של שנה והלאה, שבהם הוא כן ביצע ניתוק. אבל אני מבינה שזה לא המקרה אצלכם, למרבה המזל! תלכי עם הלב שלך
יוקטנה, מה יצא מהמחקר שלך על הB6?שושנה1
הי יוקטנה!
אם את זוכרת פרסמת פה שהויטמין הזה מאד עוזר נגד בחילות.
אני עכשיו בתחילת הריון שלישי וקניתי כפי שאמרת וזה ממש עוזר לי.
אני רק זוכרת שהעלית השערה אולי זה בכלל עניין של מגנזיום שאחראי על ספיגת הB6 ולא הויטמין עצמו.
האם מצאת בינתיים איזשהו אישוש לכך?
באמת זה נראה לי מוזר לקחת אלפי אחוזים יותר ממה שמומלץ לגבי הויטמין הזה.
מה גם שנראה שהרבה יוצא בשתן- הוא הפך לצהוב זוהר (וסליחה על התיאור...)
אולי זה באמת עניין של ספיגה
עדיין אין חדשיוקטנה
והאמת שאחותי אמרה שאם היא לא טועה זה להיפך - הבי6 עוזר לספיגה של המגנזיום, ולא כמו שאני חשבתי. באמת אני צריכה לחזור לחשוב על זה! (בטח בבחילות של ההריון הבא אני אגיע לזה... )
צהוב זוהר היה לי גם בהריון...דבי חיהאחרונה
אבל שאלתי את ה"יועצת" שלי (מאבחנת באיי-פאק ועוד...) כי חשבתי שזה ממיץ מסוים, ואני לא זוכרת מה היא אמרה. (חבל! נכון?!) מה שנראה לי שזה לא היה בגלל אוכל זה או אחר, וזה לא אמר כלום מבחינה בריאותית.
דימומים לאחר לידהטל תלתל
זה נכון שהדימומים אחרי לידה של בת נמשכים יותר זמן מאשר הדימומים שאחרי לידה של בן?
לא מחייבאמא מסורה
לי יש בן ובת ובשניהם הפסיק לי כחודש אחרי הלידה (אולי היה יום -יומיים יותר אצל הבת, לא דיקדקתי בספירת אורך הדימום עד כדי כך).,
הבלבול נובעיוקטנה
מהמנהג בעבר. אני מעתיקה לכאן את התשובה של יהודיה מא"י (נכתב במקור בפורום "נשואות בלבד").
אין הבדל בדימום בין לידת בנים ובנות.
ועכשיו להסבר היפה של יהודיה מא"י:
"פעם, לפני הרבה הרבה שנים (בימי בית המקדש הראשון) לפני שקיבלו עליהן נשות ישראל לספור שבעה נקיים על כל כתם שהן ראות, טומאת לידה היתה דבר קצת אחר. מי שילדה בן היתה טמאה שבוע טומאת לידה ואז טהורה במשך 33 יום, גם אם היא ראתה דם, כי זה היה דם לידה שלא מטמא. ואותו דבר למי שילדה בת, אבל זה היה שבועיים ו66 יום. סכ"ה 40 יום ו80 יום בהתאמה. אבל בתקופת בית המקדש הראשון קיבלו עליהן בנות ישראל לספור שבעה נקיים על כל דם לכן אי אפשר לטבול בדר"כ אחרי שבוע או שבועיים, אבל מה יש אנשים שאומרים דבר כזה - לפי ההלכה שבמשך 40/80 יום אחרי הלידה כל דם שיש הוא מהלידה, אם כך במשך 40/80 יום אחרי הילדה יכול להיות עוד דם מהלידה (שהיום אוסר בדיוק כמו דם נידה) ולכן אי אפשר לספור שבעה נקיים ולטבול. אבל לאורך הדורות גדולי הפוסקים יוצאים בחריפות נגד מנהג זה. בכל זאת אם ברור לך שזה היה המנהג במשפחתך צריך לשאול רב מה לעשות, כי לא פשוט לשנות מנהג אבות.
הבהרה חשובה שלא תבוא תקלה על ידי - כיום כל דם שמגיע מהרחם הוא מטמא בטומאת נידה וצריך לספור אחריו שבעה נקיים (להוציא כתמים מסוימים כמו שמפורט בספרים שעוסקים בהלכות טהרה). וזה חיוב שהוא במקרה הקל רק ספק דאורתיא. אין שום דבר להקל או לבטל את השבעה נקיים."אהטל תלתל
תודה על התשובה היפה והמפורטת, אבל לא שאלתי כדי לדעת על הלכות הטבילה, את זה אני יודעת מהלידה הקודמת. ואגב, את השמועה הזו שמעתי דווקא לגבי ההסבר הזה. שהתורה, שכל כך מכירה את האדם, ידעה להבחין בהפרש העצום בין תקופות הדימום בגלל שזה היה באמת אורך תקופת הדימום. בעבר הזמנים היו מדוייקים (9 ירחי לידה היו בדיוק 9 חודשים וכו'. רק היום, משחרב בית המקדש איבדנו, בין השאר, את היכולת המדוייקת לשלוט בזמנים).
שאלתי כי אחרי הלידה הקודמת דיממתי כמעט 12 שבועות! (כשהרופאה הקציבה מקסימום 10 שבועות של דימום)אמנם זו הייתה בת, אך ילדתי בקיסרי וגם התחלתי עוד לפני ההפסק הראשון לקחת גלולות מניעה בעצת הרופאה. כך שאין לי מושג למה לצפות עכשיו. הפעם זו הייה לידה רגילה לגמרי (שוב בת מתוקה!), ב"ה, והפעם אני גם לא נוטלת גלולות, אבל אני מפחדת לקוות. פעם שעברה הספקתי לספור כמה פעמים 6 נקיים ובשביעי חזרתי לדמם. זה היה כל כך מתסכל ועצוב וגדוש בהורמונים רעים! אבל אם זו התקופה הנורמלית, יהיה לי קל יותר להתמודד אם אני אדע מראש, בערך לפחות, למה לצפות.
חוץ מזה, בדרך כלל אני סובלת מדימומים ארוכים מאוד במחזור, אז אולי זה גם קשור.
ודרך אגב, בגלל שאני חדשה לא ידעתי עד כמה מתאים להעלות פה את הנושא. אם נראה לכם שזה שייך לפורום הסגור, אשמח אם תגידו לי.
זה בעיקר עניין של הרגשה יוקטנה
אני מרגישה שחשוב שהפורום יוכל לדון בנושא הזה, ובעיקר כל עוד נעשה בצורה עניינית. מקסימום - אני עורכת שיראה יותר טוב ;)
דווקא אצלי ההפךחמסה עלינו
אצל הבן הגדול היה לי דימום כחודש ואצל הקטנה די נגמר תוך שבועיים. (אני חושבת שבבי"ח הם דאגו "לנקות" אותי בסיום הלידה לחצו לי על הבטן בעדינות שיצאו כל קרישי הדם
לא קשור+mp8אחרונה
הדימום קשור להמון דברים אחרים, אבל לא למין הנולד. נטילת גלולות, למשל, גם אם הן מתאימות לך- יכולה בחודש הראשון לנטילתן לגרום לדימום בלתי פוסק משך חודש שלם!! לעיתים, הבדיקות עצמן של שבע הנקיים גורמות לפצעים ולחבלות במקום הרגיש גם ככה אחרי לידה- ולכן יש מצב שבו ביום השביעי רואים דימום- אך זה דימום מפצע מקומי ולא מדימום של הלידה.
שווה להתייעץ עם מישהי מבינה בתחום!