פורום הריון ולידה (עמוד 5433)

אני מוצאת שלצאת החוצה להתאווררות,לנשום אוויר צח כ"כ משפר את ההרגשה.

ואז,כשיש מצברוח טוב ומרגישים מאווררים אולי יהיה פחות צורך להתנחם באוכל.

כ"כ קפוא אצלינו שאי אפשר להישאר בחוץ יותר מדי-פשוט דכאון!

ונראה לי שאם אני אוכל לטייל קצת עם התינוק בחוץ הכל יהיה קל...

כמו שאני יושבת עכשיו ומחסלת גלידה מדהימה מול המחשב {אולי זו הדרך שלי להתמודד עם השלג בחוץ..} ואני עוד משכנעת את עצמי שזה לא כל כך נורא כי זה על בסיס סויה..:[

אוף.... אני מרגישה פשוט מכורה לאוכל לפעמים  ואני דווקא רזה אבל הימים האלה של לאכול בלי הפסקה גורמים לי להרגיש כמו בה.. השלם את החסר.

אני לא זוכרת מאכל מיוחד, אבל יש לי סיפור משעשע על אמא של חברה שלי שהסתובבה בשוק מחנה יהודה בהריון מתקדם. זה היה בתחילת העונה של התותים ואתן יכולות לתאר לעצמכן שזה די מגרה לראות דוכנים של תותים... בקיצור, היא ניגשה לדוכן, שאלה כמה זה עולה, וכמובן שכמו בתחילת עונה זה היה ממש יקר. היא התחילה לומר "טוב תודה" וללכת, אבל אז המוכר נתן לה ביד סלסילה ואמר לה שלא, היא בהריון, הוא לא מוכן שיקרה לילד שלה משהו בגלל התותים ושאם התחשק לה היא חייבת לקחת ושלא תשלם וכו' וכו' והכל כמובן ברמת דציבלים של מוכר בשוק מחנה יהודה (תדמיינו את הסיטואציה..)

אני לא יודעת מה היה בסוף...

כמעט הכל, ובמיוחד בשרי. (עוף זה הדבר הכי מגעיל ע"פ תבל בהריון, לא מבינה איך מכניסים את זה לפה ועוד אומרים שזה טעים... עכשיו, 6 שבועות אחרי עוד לא התרגלתי חזרה..)

סיפור מצחיק שהשתתפתי בו: הייתי בבר מצווה, והנה לשולחן שלנו הגישו פלפלים ממולאים לפני השולחן הפנימי יותר, ופתאום שועטת אשה מבוגרת מהשולחן ליד בהיסטריה, מתנפלת על הלפלים, אומרת לנו: יש מישהי בהריון שרוצה פלפלים ולקחה אותם. במבט מלמעלה אף אחת לא היתה נראית שם בהריון... אני מתארת לעצמי איך היא "נהנתה" מתשומת הלב... כאילו שיכלה למות אם היתה מחכה עוד דקה שיגיע לשולחן שלה...

ובחזרה אלי, פעם סיפרתי לבעלי שאם אשה בהריון רוצה משהו וכו' צריך להביא לה... זה לא ריגש אותו בכלל וכנראה גרם לי לא לרצות כלום. אם יש משהו שמתחשק לי זה כנראה ברמה שיכול לחכות. אני אקנה אותו אבל בפעם אחרת. לונורא... אבל ברור שאם אני אגיד לו שבא לי משהו הוא יקנה. (גם לא בהריון) 

בס"ד

אני אולי אישמע לכן מוזרה, אבל... לא זכור לי שהיה לי חשק למשהו מסוים..
גם אני (כמו כולם אני מתארת לי) אהבתי לאכול שוקולד, ולפעמים הייתי מסיימת חפיסה שלמה בבת אחת
דבר מצחיק? אממ... פעם התארחנו אצל קרובי משפחה, ובעלת הבית הגישה פאנקייס...
רק ראיתי אותם, הרגשתי שבעה!! לא הייתי מסוגלת לגעת בהם!
כמובן ש"התנצלתי", וכמובן שהיא הבינה, בכל זאת, גם היא היתה בהריון לא פעם.
גם אני (כמו דבי חיה) אמרתי לבעלי שאם אשה בהריון רוצה משהו, צריך להביא לה... הוא דוקא הסכים.
ופעם ב-1 בלילה, התחשק לי גלידה... אז הוא שאל: "לצאת לעיר לקנות לך?" חשבתי כמה רגעים ואמרתי:
"לא משנה, עזוב... לא רוצה להטריח אותך..."

ואחרי ההריון מלא סתימות..והיה לי חשק מטורף ואל תשאלו אותי מאיפה זה בא לי לקובה אבל חמוץ חמוץ,אז ההורים של בעלי הכינו לי וגם הלכנו למסעדה בי-ם אבל הקובה לא היה משהו..

ומאז אני דיי אוהבת קובה..ולא מסוגלת יותר בחיים לאכול קורקבנים ופעם הייתי מתה על זה פשוט דוחה..איכס להקיא.!

בקשר להריון- הכל היה תקין בקשר לתאבון לא משהוא מיוחד, אף פעם לא היה בא לי איזה....

הבעיה היה אחרי הלידה.... אני כל היום רק אוכלת ובין ביס לביס אומרת שאני מתה מרעב.....

קינוא - לא ממש מעורר תאבון

אך יכול להיות נחמד כאשר לפני הבישול מתגנים בצל וגזר ומטבלים טוב.

בכל אופן לבריאות

בכל ההריונות רק פלאפל עם הרבה הרבה פלפל! וגם המבורגר אבל רק של בורגר ראנץ'.

קוריוז קטן,

בהריון הראשון היתה לי סוכרת והוטל עלי לאכול רק לחם מחיטה מלאה ולפלאפל הגעתי עם הפיתה שלי והם נורא נעלבו ואמרו שיש להם כשרות טובה וכו' אחרי שהסברתי להם את הבעיה הם נרגעו במקצת  

אמא של...

היה לי חולי לפירות קיץ. אפרסק.

זה היה טרוף. להתעורר באמצע הלילה, ופשוט לרצות אפרסק, ובעלי המסכן...תמיד היה מביא לי... הייתי יושבת על המיטה, אמצע הלילה, אוכלת אפרסק עסיסי, וחוזרת לישון...

אני לא צריכה לספר שבני הבכור חולה על פירות... אבל לא רק פירות קיץ...

ועכשיו, היתה לי תקופה של תאווה אדירה לאייס קפה, ערב אחד, 12:00 בלילה, ואני רוצה אייס קפה. נו מאיפה? ובעלי אומר לי שהכל סגור, ובכלל לא טוב קפה בהריון (אני בכלל לא נוגעת בקפה אף פעם, רק בשוקו...) ואני פשוט מתחילה לבכות בדמעות שליש "אייס קפה"... ותוך כדי אני מרגישה הכי דיבילית שאפשר, אבל ממשיכה לבכות כמו תינוקת... ובעלי בוכה וצוחק ביחד... ולא מבין למה אני בוכה...

בסוף קמתי והכנתי קפה חם... עם המון סוכר... וזהו. ומאז אני בורחת מכל מקום שמוכרים אייס קפה, מחשש שאחטוף איזה טרוף ברחוב...

בתחילת ההריונות, אני לא יכולה לאכול כלום חוץ מלחם עם גבינה. בהריון הראשון, זה היה לצערי גבינה צהובה.

בהריונות השני והנוכחי- רק לחם עם גבינה לבנה וסלט ירקות טרי. כל יום- כל היום...

לצערי ככל שההריון מתקדם, החשק למתוקים גובר, והחשק לסלט נעלם כלא היה....

אני בשבוע 30...

בהריון הראשון, זה היה ממש סיוט כי כל יום התחשק לי שניצל, אבל לא יכולתי לסבול את הריח של הטיגון, וחוצמזה שכל פעם אחרי ארוחה התחשק לי נוראות טילון וניל חלבי כידוע...

אבל האמת שרב הימים באמת לא היה שניצל אז הצדיק היה רץ לקנות טילון ...

באמת בעלי התיחס לזה בכובד הראש הראוי וכל פעם הוא היה שואל  אם ללכת לקנות , ואם הייתי אומרת שכן הוא היה רץ בלחץ כי אם אני כבר מוכנה להטריח אותו מי יודע מה יכול להיות...

וזה עבר לגמרי! בהריון השני כל הזמן רציתי קולה, ודווקא קוקה קולה. וגם אחרי כל ארוחה. אמנם זה פחות בעיתי מגלידה אבל בהתחשב בעובדה שאני בד"כ שותה רק מים ואין לנו בכלל קולה בבית זה היה קצת מטריד אבל גם הפעם זה לא היה ממש חרום חוצמפעמיים שבעלי נשלח וכו'

זה ד"א עוד לא עבר לגמרי...

אני בתחילת הריון ראשון ו...

אני פשוט לא מסוגלת לאכול כלום! כלום...

היום שלי מסתכם בשקית "כריות" (!!!) וזהו...

זה מלחיץ אותי שאני גורמת נזק לעצמי/ לעובר, אבל אני פשוט לא מסוגלת...

זה חשש נכון? יש מה לעשות בנידון?

תודה.....

בא לי מתוק בא לי מלוח בא לי הכל איזה כיף...

אני רק בשבוע 25 וכבר עליתי 10 קילו

בתחילת ההריון אכלתי המון תפוחים ירוקים, כל יום שניים שלוש אבל אני לא יודעת אם זה בגלל ההריון או בגלל שבדיוק קראתי את אן שרלי והתפוחים שגדלו בחווה עשו לי תיאבון

אצלי התיאבון פשוט נגמר מאז ההריון. (הריון ראשון) באופן כללי אני בעודף משקל אבל בהריון פשוט לא בא לי  לאכול כלום. אני מסיימת שליש ראשון ואומרים שזה משתנה, אני מקווה שזה נכון, כי מלחיץ אותי שאני בקושי אוכלת... האמת היא שלפעמים (אחרי יום שלם של כמעט צום) אני ממש ממש רעבה אבל לא בא לי כלום. ואני לא מסוגלת לאכול כלום.

כל מאכל שגרם לי לצרבת או להקאה אני לא יכולה לחזור ולאכול אותו ונשאר לי לאכול בערך רק לחם.

בעלי אומר לי להתייחס לאוכל כתרופה ולאכול כי חייבים. זה לא עובד עלי...

הייתה לי רק פעם אחת תשוקה לאוכל מסוים, השתוקקתי לשוקולד לבן. הסתובבתי בסופר ומצאתי רק עם כשרות שאני לא אוכלת. אבל אז התחיל ללחוץ לי בלב מרוב שרציתי, התקשרתי לבעלי והוא נתן לי 'היתר'... זללתי כמעט חבילה שלימה והשארתי שורה. המצחיק זה שאת השורה הזו אני הולכת לזרוק לאחר שחל עליה חוק ההתישנות ולא היה בא לי לאכול ממנה מאז....

עד חודש חמישי , רק ירדתי במשקל, כי כל דבר הקאתי- אפילו מים

הייתי אוכלת קרח!!!

הייתי בחודש חמישי, ובארוע משפחתי כולם אומרים "איך רזית..., כנראה את עובדת קשה"

ואני שתקתי!

בסוף ההריון אני אוכלת טוב,

אבל אין כמו אחרי לידה, כל דבר זז , נכנס לפה

כלום.תזכירו לי אם כל התחושות של ההקאות עוברות.ואם אחרי אפשר לאכול יותר

תודה לכן

ההההככככככככלללל

חלבי/ בשרי/ פרווה/ מתוק/ מלוח/ חמוץ/ שתיה/ קר/ חם....

וזה לאאאאא מצחיק ;(

אולי כדאי לך לשאול בעוד פורומים של הריון ולידה, רצוי בפעילים יותר...

יש בYNET ובתפוז...וסליחה שאני מפרסמת פה פורומים אחרים....אבל זה פשוט בשביל שהשואלת תקבל תשובה...

בהצלחה ושיהיה תקין ובקלות.

למרות שלפעמים דווקא הבגדים הרחבים מושכים יותר תשומת לב.

אולי לקוות שיהיה ממש קר ולהיות עם סוודר או פליז כל הזמן, שיטשטש.

והכי חשוב להיות רגועה וגם לשדר את זה, אחרת כולם ישימו לב מיד (אגב, בגלל שאת זו שבהריון ומנסה להסתיר זאת, את חושבת שזה מה שיש לכולם בראש וזה לא בהכרח.)

בהצלחה.

ותזכרי שגם אם הם יגלו זה מאת ה' וזה מה שאמור היה לקרות.... 

אני זוכרת את עצמי באותה דילמה בדיוק. שבת משפחתית, הורי בעלי, סבתא, גיסה וכו'... ההורים ידעו והושבעו לא לספר. הגיסה היתה עסוקה בילדיה וחשבה שאני סתם בלי המון מצברוח, והסבתא שמה לב שאני לא נוגעת ברוב האוכל והתחילה לחשוד ולחכות שבבוא העת נספר לה...

אנחנו בעיקר חושבות שרואים אבל הסביבה מקבלת באופן לגיטימי בטן קטנה שבהתחלה עוד יכולה להטעות כהשמנה... אני עכשיו חודש חמישי, רוב החצאיות לא עומדות נורמלי או לא עולות עלי והבטן שמנמונת בהחלט וכמעט אפאחד לא אומר כלום ומי שאני מספרת אומר שמקסימום זה נראה שקצת השמנתי... ככה זה, אנחנו בטוחות שזה כל העולם אבל העולם עסוק בשלו....

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לא הייתי אומרת כזה דבר למי ששאלה...זה נשמע קצת נקמני, ולכי תדעי אילו רגשי אשמה גרמת לה...

לי ברור שאף אחד לא אשם בצרות שלי, ואם מישהו שואל אני לא חייבת לענות, ואם ארצה- אשקר, (למרות שלי אין בעיה לענות את האמת...זה לא בושה או משהו כזה, ואם את חוששת מעין הרע- אז גם לשקר נשמע לי רעיון רע...) אבל מפה ועד להפיל עליו אחריות להפלה...נראה לי אכזרי.

אני לא מאמינה שממש רואים לך בטן, ואם כן, את בטוחה שזה לא סתם השמנה??

חוצמיזה לא הבנתי מה כ"כ אכפת לך.. שידברו... למה זה כ"כ מפריע?

או שאני סתם בנ"א שממש ממש לא סופרת אףףףףף אחד..

אני יודעת שיש אנשים ממש חצופים ששואלים בלי לעשות חשבון,באחד ההריונות רק שמתי את היד על הבטן (הייתי באמצע החודש השני)ומישהי מהמשפחה ישר שמה לב ושאלה אותי,
הסמקתי כי לא ציפיתי  לשאלה כזו ועוד מהסיבה הזו.פשוט התחלתי לגמגם בטירוף ואמרתי שאני ממש לא יודעת.
הייתי בטוחה שהיא לא מאמינה לי בגלל כל התגובה הנ"ל אבל היא כן האמינה,
למרבה הפתעתי .

קודם כל בשעה טובה

אני ליוויתי בחורה צעירה (16+) שהסתירה את ההריון עד חודש תשיעי גם מהמשפחה שלה באמצעות הפליז לא להאמין....

אז זה נראה לי פתרון טוב בהצלחה

הראשונה- לאתר "פוריות טבעית" (תכתבי בגוגל, זה עולה ראשון נראה לי).

השניה- הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" שכתבה ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, זה ספר בעובי של 5 אנציקלופדיות אבל שווה כל רגע, ואני ממליצה עליו ממש בחום לכל אישה (אבל רק לאישה) בלי קשר לשאלה שלך. ובאחד הפרקים שם יש פירוט מדוייק על מה ששאלת.

מאחלת לך שהוא ישאר צדיק כמו שהוא עכשיו!

אסור לשכוח את הרגעים הגדולים האלו, צריך לזכור אותם כל הזמן ולהתחזק מזה!

הרבה נחת ובריאות!!!!!!!

שמתן לב שמאז שספרתי לכן שאני בהריון הפורום מוצף??

;)

מזל טוב!!! שיהיה בשעה טובה!!!

מה הלחץ??? שבוע 6 זה ממש לא שבוע מאוחר לגלות.. אני גיליתי בשבוע 4 וזה היה נקרא מוקדם מאאאד.

תנסי לברר דרך הקופ"ח מי רופא טוב- תמיד אפשר לעזוב את הרופא.. זה לא נישואים קתוליים..

מי אמר שכבר היית צריכה ללכת לרופא? אני עוד לא הייתי  (שבוע 12)

אבל עשיתי כבר פעמיים אולטרא סאונד....

בחילות זה נורמלי וזה עובר או שמתחלף בהקאות ;)

כאבים ברחם זה נורמלי- הוא צריך לגדול כדי להתאים את עצמו לאורח....

בקיצור להרגע ולחייך וכדאי גם לקנות את "המדריך הישראלי להריון ולידה" ולגלות שהכל נורמלי ותקין.

בהצלחה!!!

אבל אולי האחות נתנה לה...

אני לא אוהבת לעשות אולטראסאונדים לפני שבוע 8 כי אז זה וגינלי (פנימי)... ואני סתם לא אוהבת. ואחרי זה העובר גדול יותר ואפשר גם לשמוע דופק מבדיקה חיצונית.

היא טכנאית אולטרא סאונד (הטובה בארץ ) .....

כך שפשוט "ביקרתי" אותה...  וזה גם מסביר למה אין לי בעיה עם וגינאלי... (או שזה לא מסביר? בכ"א אין לי בעיה עם זה...)

עכשיו אני אמורה לקבוע תור לרופא, אבל אני לא חושבת שזה כ"כ מאוחר..

את ההריון הזה גיליתי בשבוע 9 והגעתי לרופא בשבוע 11..

גם בהריון הקודם הגעתי לרופא בפעם הראשונה רק בשבוע 10-11.

ב"ה הילד בריא ושלם והלוואי על כולן הריון כמו שהיה לי איתו!

תפרגני לעצמך,עכשיו במילא משמינים ואח"כ צריכים במילא לעשות דיאטה..

ולגבי ההקאות בבוקר-תנסי לאכול משהו קטן,ביסקויט וכדו' לפני שאת קמה מהמיטה.זה אמור למנוע את המיצי קיבה המגעילים שמקיאים בבוקר..

את ההרזיה תשאירי לזמן אחר....

התגעגעתי!

זה לא את שילדת תאומים בלידה טבעית??

גם אני משכנעת את עצמי שמותר לי להתפנק....

אבל זה מלחיץ! כבר עכשיו יש לי בטן של חודש חמישי! מלחמניות!!!

אכן זאת אני..

גם אני התגעגעתי...

תגידי תודה שאת באמת בהריון ולא סתם משמינה..(-: ותרשי לי לשער שאת מגזימה לגבי המראה שלך ושאת לא באמת נראית בחודש חמישי..

לא הייתי כ"כ רזה לפני ההריון... הייתי עגלגלה במקצת...

אבל אף פעם לא הייתה לי בטן ועכשיו צמח לי משהו ענק ואני די משוכנעת שזה לא הרחם...

אני פשוט אוהבת לאכול, וזה נורא...

בכ"א תודה על כל העצות!!!

אם זה קצת מרגיע אותך גם לי היה ממש הבדל גדול בין שני הצדדים

אגב זה בקבוק מעולה, שלי שתה רק מזה

בהצלחה

גם אני בהריון השני שמרתי בסוד... עד אמצע רביעי... גם מאמא שלי....

קודם כל בגלל שאת במצב זה, את בטוחה שכולם רואים וחושדים ומדברים ויודעים... ככה זה, כשאת בהריון פתאום את רואה המון נשים בהריון, וכשלא, אז לא...

אף אחד לא יודע! על ראש הגנב בוער הכובע...

כשנכנסתי להריון השני שלי, בני היה בן חצי שנה, וחודשיים אחרי זה הפסקתי להניק מחוסר חלב. הייתי בטוחה שכ-ו-ל-ם יודעים, ומבינים למה הפסקתי (תמיד הצהרתי שאניק כמה שיותר...) ולא סיפרתי לאף אחד. כשסיפרתי, היו בהלם! אף אחד לא מתחיל לחשוב ולקשר... אפילו אמא שלי, שהייתי אומרת לה שאני עייפה, וחלשה וכו וכו לא דמיינה... מה עוד שהבטן יצאה בתחילת חמישי (אבל הייתי בטוחה שרואים כבר מתחילת השני...)

פשוט תזכרי שאף אחד לא רואה ולא יודע... ובאמת זה קשה לשמור בסוד... אבל אם זה חשוב לכם... חוצמיזה... בשביל זה אנחנו כאן, כדי לשמוע את הסודות!!!

התחלתי טיפול באינפרא...

מה השאלות?

האם את ממליצה על מי שאת עושה אצלה?

אני מחפשת מישהי שיהיה לי נעים לעשות את זה אצלה.

התכוונתי לאישה שמבצעת את הטיפול- האם היא דתיה.

תודה!

יש מכון מעולה בכנפי נשרים, מקום נעים מאד, מקצועי, יחס אישי ומתמחה במגוון טיפולים. כל העובדות שם דתיות ונותנות הרגשה מאד נעימה ולא מביכה.

זה נראה "אפילוג'יק" בהנהלת אסתי טראובה.

אם תרצי טלפון, תגידי באישי.

מדובר על סלון יופי קטן וחמים בב"ב- רח' י-ם.

המקום נקרא "רזי החן" ולאשה קוראים- מיכל, היא חוזרת בתשובה.

אשה נחמדה מאד!!!

מומלץ...

לפרטים- תפני באישי.

מוצרי חלב הבנתי מטיפת חלב שמותר להביא מגיל 9 חוד', אז מה רע להוסיף לדייסה קצת חלב?על עגבניה גם לא שמעתי שהיא בעייתית.

חוץ מזה איזה פתרון מעניין יש לכן ע"מ שאוכל להרדים את הקטנה שהתרגלה להרדם בהנקה... (ואני מעונניינת להפסיק)

בקבוק עם מה??????????

או אולי פתרון אחר?

היא לא מוכנה לאכול שום תמ"ל.

האמת מזמן רציתי להפסיק אבל כמו שאומרים: הקטנים האלה יודעים בדיוק מה טוב עבורם, ואין טוב יותר מחלב אם, פשוט לא הצלחתי עד היום לגמול אותה אם זה היה תלוי בי...

תודה על כל העצות אנסה לייסם.

הוא אלרגן למישהו...

אני לדוגמא מאוד השתדלתי עם בכורתי להמנע מאלרגנים, נתתי במשך חודשים רק ירקות כמו בטטה, תפוח- אדמה, גזר וקישוא...

ואז בבדיקת קינזיולוגיה, הסתבר שהקטנה אלרגית לתפוחי- אדמה...

אף פעם אי אפשר לדעת למה הילד אלרגי, אלא אם בודקים.

לתינוק הבא אני מתכננת לבדוק כבר בשלב ההנקה בדיקת אלרגיות.

היא למיטב הבנתי, סוג של טיפול ברפואה משלימה.

אני לא מומחית, אך לפי מה שהבנתי, זו שיטה של איבחון וטיפול ברגישויות.

עושים את זה אצל קינזיולוגים...

אני יודעת על מיכל שרביט מק. ארבע, (שיש לה קליניקה בירושלים) שהיא מומחית לזה.

אצלה עשינו את האיבחון של הגדולה.

הבעיה עם קנזיולוגיה, שרובנו מגיעים עד לשלב של האיבחון, אך מוותרים על הטיפול- כי זה דורש זמן והשקעה כספית...

היא די גדולה אפשר להכין דייסות נמסות כאלה של סימילאק/מטרנה וכו במרקם קצת סמיך ולתת בכפית

את יכולה גם לגוון בטעמים ולראות מה היא אוהבת.

חוץ מזה אפשר להכין דייסת קווקר אמיתית (תבשלי טוב שיהיה רך), להוסיף קצת סוכר חום או סילאן,

אולי דייסת אורז או סולת (למרות שזה פחות מזין מקווקר).

ורעיון אחרון - אם היא אוכלת כבר אוכל "אמיתי" למה לא לתת לה אוכל אמיתי משביע לארוחת ערב, נגיד מרק/ירקות מבושלים/תפו"א/אורז, לחם עם ממרח מזין כלשהו (טחינה/אבוקדו/גבינה וכו)

מקווה שזה מתאים לשאלה שלך...

ואני זוכרת את קבלות הפנים בכל החודש התשיעי: נו, את עוד כאן? הוא לא רוצה לצאת?

את נראית כבר ממש מבושלת...כל יום מ-30 מורות.

פשוט תחיכי ותגידי שממש טוב לו. מה רע?

אגב לפעם הבאה... את תמיד יכולה לתת תאריך משוער רחוק יותר או פשוט להגיד בערך....

זה באמת קשה לעמוד בלחץ, בייחוד אם את כבר רוצה ללדת.

את צריכה לנסות לנצל אתהזמן, לנוח להרגע, לעשות דברים שלא תוכלי לעשות אחרי הלידה.

והעיקר: להאמין! להאמין! שהתינוק יוצא מתי שהוא צריך לצאת בע"ה! ולא רגע אחד קודם.

אז חיזקי ואימצי, ותשתדלי לא להתייחס לכל ה"נשמות הטובות" שסביבך...

ב"ה

אני ילדתי את ביתי ביום הראשון של השבוע ה-42 וןכל פעם שראו אותי אמרו לי: עוד לא ילדת? או "בסוף הוא יצא" (די באמת?!!!)

בקיצור לא להתייאש.אומנם כל יום נראה כמו שנה אבל בסוף זה מגיע ואז אתה בהלם!!! שזה כבר הגיע.

בקיצור.. תהני מהשקט שלפני הסערה ותשני טוב.

ההמתנה בסופו של דבר משתלמת כי יוצא הדבר הכי מקסים!!! בעולם.

שיהיה בעז"ה בעיתו ובזמנו ובקלות.

רק שמחה.

אני ילדתי את שני ילדיי בסוף שבוע 42 וסבלתי מ-3 שבועות של ניג'וזים לפני כל לידה.

לא להתרגש . אנשים לא עושים את זה מרוע למרות שזה באמת מעצבן. אנשים מסתקרנים לדעת מה יצתא או שהם באמת נמצאים בהמתנה המורטת עצבים הזאת ביחד איתך והם חשים צורך לומר משהו.

לפי דעתי ככל שהילד נמצא בפנים יותר זמן כך הוא יוצא לעולם יותר מוכן. יותר בשל. יותר גדול ועם פחות בעיות.

אני הייתי אומרת לאותם אנשים : למה אתם בלחץ?  הוא בטח יצא כמעט בסוף שבוע 42. כשנגיע לשם- תדברו איתי....

שיהיה במזל טוב.

בס"ד

ש"ממליצים" לא לספר לפני סוף חודש שלישי.
אומרים שעד אז (וזה אולי נכון) העובר רק הולך ונבנה,
ורק בסוף חודש שלישי הוא מקבל את צורתו המושלמת.

וכמובן קיים הענין של "אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין", כמו שנאמר לפניי.

ובקשר לבדיקות, ובמיוחד שקיפות עורפית... אני חושבת שיש רבנים שמתנגדים לבדיקות מרובות
ובמיוחד לבדיקה הספציפית הזאת. אני נמנעתי מלעבור אותה, למרות שהרופאה שלי "המליצה".
ובכלל השתדלתי שלא לעבור יותר מדי בדיקות, כמו שאמרה שירק, שהבדיקות עלולות להראות חלילה
שמשהו לא כשורה, למרות שבעצם הכל תקין!

בהצלחה ובשורות טובות!

קודם כל, בכנס השנתי של מכון פוע"ה שנערך לפני כשבועיים דובר על בדיקות בהריון ודווקא שקיפות עורפית וסקירת מערכות הומלצו כיוון שישנם מומים שניתן לתקן עוד ברחם ואם לא התינוק מועבר לטיפול מיד בתום הלידה.

הבדיקה ה"בעייתית" היא בדיקת התבחין המשולש מה שנקרא בפי העם "החלבון העוברי" שהיא בדיקת סקר ותוצאותיה שנויות מאוד במחלוקת, מה גם שמדובר במומים כרומוזומליים (ובעיקר "תסמונת דאון") שע"פ רוב הרבנים ממילא לא עושים הפלה ואין מה לעשות עוד ברחם.

לגבי הבדיקות בגלל הגיל וגם בהתיעצות עם מכון פועה אני אעשה את השקיפות והסקירת מערכות.

בהצלחה לכולנו.

ממה להנות?

מההקאות? מהבחילות? מההשמנה המסחררת? מחוסר החשק..?

סתאאאם זה בסדר...

ב"ה

קודם כל בשעה טובה!!!

אני סבלתי בערך ארבעה חודשים ראשונים מבחילות איומות אך מכיוון שאני אף פעם לא מקיאה גם בהריון לא הקאתי (אומרים שההקאה מקילה מהבחילות...)

מה שעזר לי זה סודה הטעם לימון-שווה לנסות.

שיהיה בשעה טובה והמון מזל"ט.

תרגישי טוב!!!!

עדיין מקיאה בשבוע 12 - אוי זה נשמע על-הפנים... לא מאשימה אותך שאת קריזיונרית במצב הזה ;) טוב, אין חכמה כבעלת נסיון - ויש לי הרבה נסיון עם בחילות איומות!!!

המשך קל וכייפי!