פורום הריון ולידה (עמוד 5432)

ה"תאריך המשוער ללידה", הוא תאריך סטטיסטי שאינו אומר כלום. ברוב העולם סוחבים עד סוף 42 ואפילו יותר בלי שום לחץ.

רק בארץ, התאריך הממוצע הולך ויורד כל הזמן, כי היום רופאים שולחים לזירוז כבר בשבוע 40, בלי כל הבחנה.

ממליצה לעקוב אחר תנועות, ולעשות מוניטור אם המליצו לך...

לנשום עמוק, ולחכות שהלידה תגיע בע"ה בזמנה ובעתה.

(אלא אם כן יש ממצאים מחשידים כמו מיעוט מי שפיר, וכו'... שאז לפי העניין מחליטים האם לזרז)

אז שיהיה בע"ה בהצלחה!

לדעתי כל זוג צריך לנהג איך שהוא מרגיש בעניין הזה.
בגלל שיש כאן עניין של פיקוח נפש  ועובדה זו מתבטאת בכל ההיבט שקשור ללידה,לדוגמא -אם לידה מתחילה בשבת אין עניין לנסוע לביה"ח   הקרוב אלא להיכן שהיולדת רוצה כדי להניח את דעתה.
אני לא פוסקת ,וכן ,גם אני יודעת שלפי ההלכה היבשה מותר לבעל לגעת באשתו עד פתיחה של 2 אצבעות או עד שמופיע דם אבל,
כל זוג ואיך שהוא רוצה לעבור את הלידה,
יש בהחלט זוגות שאף על פי שהם שומרים על הלכות נגיעה וכו' הבעל יותר פעיל בלידה ,אין לי אסמכתה הלכתית ,אני חושבת שכדאי לכם לחשוב ביחד ןאם מתאים לכם לשאול רב אז בהחלט לפרוס בפניו את הרצון לכך שבעלך יהיה פעיל.

כולי המומה! אין קשר בין פיקוח נפש לבין היתר בהלכות נידה!

אין בכלל מה להיות בהלם
זה מובן מאד

שלפי ההלכה האשה נאסרת בלידה.

זה בעצם הזמן שהאשה צריכה את בעלה ממש באמת.

וגם התקופה שאחרי הלידה בפרט בלידות ראשונות מאוד קשה . וזה ניסיון גדול ולא מובן לי. סליחה אם מישהו נפגע מדברי.

כמובן אני משומרי ההלכה לחומרה. אבל כאן אני מרימה גבה .למה??

למרות שגם הרבה נשים שלא שומרות מצוות יבחרו בתמיכה של דולה או אמא על פני הבעל.

זה קשה מאוד אבל,צריך לשים את הגדר איפשהו.אז איפה ישימו את הגדר כשהתינוק בחוץ? כשהשלייה בחוץ? הרי הרבה לפני כבר יכולים להיות דימומים וכו'.

נכון שמאוד צריך את התמיכה הפיזית אבל התמיכה הנפשית היא הרבה יותר משמעותית בעיני מאשר היד שלי בתוך היד של בעלי.  

בטוח לי שאם זה היה אחרת הפורום היה מלא בקיטורים על שהבעל לא מבין "אותי" אחרי הלידה ושיעזוב אותי כי אני מפורקת.אז יופי שאת רוצה חיבוק אבל מי אמר שהבעל הכי טוב יסתפק בזה?..

קראתי בספר הכנה ללידה שהסיבה לטומאה אחרי הלידה היא כיח בלידה היית ממש עם ה' ובגמר הלידה ירדת חזרה למדרגה הקודמת אז יש חסר ולכן יש טומאה ומימלא ריחוק. ומעבר לסיבות קודם כל אסור ולא יעזרו תירוצים.וצריך להבין שזה טוב לנו.גם אם קשה..

"יש בהחלט זוגות שאף על פי שהם שומרים על הלכות נגיעה וכו' הבעל יותר פעיל בלידה ,אין לי אסמכתה הלכתית ,אני חושבת שכדאי לכם לחשוב ביחד ןאם מתאים לכם לשאול רב אז בהחלט לפרוס בפניו את הרצון לכך שבעלך יהיה פעיל." (ציטוט).

מה זה נקרא הבעל פעיל בלידה? מרגע שאסור, אז אסור! (לא נכנסת ל-ממתי בדיוק אסור, זה כל אחת לפי הרב שלה).

אז אם להיות פעיל זה לעזור נפשית ע"י הגשת שתיה, מילים מעודדות וכו', בכיף! אבל אם יותר מזה, והמבין יבין, אז אני בהלם שתגטבה כזו מופיעה בפורום דתי, כי יש לנו הלכה, והלכה ודעת תורה מעל הכל. לא?

גם בפורום הזה.
כן, כל זוג יחליט לפי איזו דעה הוא פוסק ואיך הוא מנהל את  עצמו במצב של  צירים וכו.
אם זה  על ידי מלים מעודדות ,והגשת עזרה בשתיה וכו' ועד לילד ממש במו ידיו.
השואלת שאלה שאלה שכל אחת ואחד שואל את עצמו לפני לידה.
במיוחד בחברה שלנו   שההלכה כן קובעת אבל כידוע  במצב של לידה יש דברים שחושבים עליהם ולא סתם העליתי את הנושא של פיקוח נפש  ולידה בשבת,כי ההלכה כן לוקחת  לתשומת ליבה גם דברים כאלה ויש כאלה  שכן רוצים להיות פתןחים לצורות חשיבה שונות במצבים שונים.ובגלל שבחברה הדתית הדברים כן נידונים ונפתחים לדיון  .
אתן לך דוגמה.
יצא לי ללוות לידה של אשה שילדה תינוק גדול.
הזוג עשה הכל כדי ללדת בלידה רגילה ,לעומת זאת הצוות של ביה"ח  לא תרם יותר מדי ואיימו לאורך כל הדרך  על הצורך שהיא תיכנס לניתוח אלא אם כן היא תלד תוך כך וכך זמן  .דבר שלא הוסיף רוגע  לאשה היולדת.
עד שהגיע רופא  אמיץ.

הוא לקח פיקוד על הנעשה ובשיתוף פעולה מלא עם היולדת הכניס אותה לתנוחה שיעזור לתינוק להיוולד  (כזכור היה תינוק גדול מעל ל 4 ק"ג)  ותוך כדי הלידה הרופא קרא לבעל שיעזור להחזיק את אשתו בצורה מסויימת  ,דבר שרק הקל ועזר לתינוק לצאת כמה שיותר בקלות.
ברור לכל שהיתה פתיחה מלאה ולפי ההלכה היבשה הנגיעה אסורה ,אבל ,לעזור במצב כזה...
אז כאן כל זוג לוקח את ההחלטה על פי שיקוליו.
אני אישית חושבת שיש מקום לזוג להגיע להחלטה זוגית לגבי  תפקידו של הבעל בלידה,תהיה החלטתם אשר תהיה. והעיקר לצאת מחווית הלידה מחוזקים כזוג ועם הרבה כוחות   ושמחה כזוג הורים חדשים  לתינוק חדש .

ברור שההלכה קובעת, אבל כשעונים תגובות, את מצפה שיהיה יחס להלכה... קצת.

כמו שאני לא אומר מראש שאני רוצה אפידורל, אלא לפי הענין והזמן בלידה, כך גם כאן- א"א לומר מראש אני אעבור על ההלכה... כמו שסיפרת- במקרים מיוחדים, אבל שוב, במקרים מיוחדים!

מה זה הלכה יבשה? הלכה זו הלכה, ולכן אני לא מבינה באמת למה ריבק מרימה גבה. לא מבינה.

אני גם שמעתי על רופא שאמר לבעל להחזיק את העירוי או משהו לאשתו, והוא סרב. הבעל נורמלי לחלוטין, ויותר מזה. הוא פשוט שומר הלכה! אז הרופא לא הבין וחשב שהוא לא אוהב את אשתו או משהו... אז מה?

ברור שזה הזמן שהאישה הכי זקוקה לבעלה, ובמיוחד אחרי הלידה, אבל כך אמרה התורה, וזה סוף פסוק מבחינתי. אם מישהו לא חושב כך, שיערב לו. כמו שבשומרי נגיעה לפני החתונה יש כמה רמות(...) אז כנראה גם כאן. זהו.

ונכון שכל אחד יכול לומר בפורור מה שרוצה, ויכול לעשות מה שחפץ ליבו, אבל כדאי שבפורום של ערוץ 7 נרגיש שזה ערוץ 7 ולא נענע או YNET.

דווקא יוקטנה נראית די מעודכנת בעינייני הלכה.

לאף אחת מאיתנו אין יכולת לפסוק הלכה. רק לרב. נראה לי שזה ממש לא קשור לחילוניה.

אני ב"ה בחודש שמיני והתחלנו להתכונן ללידה במובנים הפיזיים הרוחניים והנפשיים. הפחד הכי גדול שלי (יותר מהכאב הצפוי...) הוא הריחוק מבעלי בשעת הלידה. מבחינתי אין אפשרות שאמא/דולה/אחות יהיו איתי בלידה וברור לי ולבעלי שהוא יהיה זה שיצטרך לתמוך בי פיזית ונפשית. ולכן המחשבה על כך שהוא לא יוכל לגעת בי ממש ממש קשה לי!!! אני מודעת לזה שלהיות יהודיה שומרת תורה ומצוות זה לא פשוט ושיש מצוות/איסורים שהם קשים אבל כאן זה מעבר לקושי הרגיל זה ממש מלחיץ אותי וגם מעורר בי תהיות לגבי הרגישות וההבנה שהיתה לפוסקים בקשר למצבה של יולדת והצורך שלה באדם קרוב שיחזיק את היד,ואני אסביר-
כפי שידוע לי, בשביל יולדת מותר לחלל שבת,ולא רק בשביל להגיע לבי"ח אלא כל דבר שיכול לעזור לה בלידה. יש איזה סיפור (בגמרא אולי?) על יולדת עיוורת שהדליקו בשבילה עוד נר בשבת רק בשביל שהיא תרגיש יותר בטוחה. אז אני לא מבינה.... למה שמירת שבת פחות חשובה משמירת נידה?! הרי זה ברור (לי לפחות) שהדבר שהכי יקל לי בלידה זאת תמיכתו של בעלי שיעמוד לצידי בחדר לידה, ועם כל החשיבות שיש לתמיכה בדיבורים ומילים, מה שבדר"כ עוזר ליולדת להתמודד עם הכאב זה מגע. שלא נדבר על האפשרות שרוצים לרדת מהמיטה/להתיישב וחייבים תמיכה פיזית.

אז מה עושים?... אי אפשר לבנות על זה שכל הזמן תהיה לידי מיילדת שתוכל לעזור בתמיכה פיזית וגם אני ארגיש הרבה יותר בטוחה אם בעלי יהיה זה שיחזיק לי את היד או יעשה לי עיסוי.

אז השאלה שלי בעצם מתפצלת לשתייים-
1. מאיזה שלב בלידה אני אחשב נידה? אשמח לשמוע אם יש דעות שמקלות בעניין הזה. (אני בדר"כ לא מחפשת דווקא את הדיעה המקלה אבל בעניין הזה נראה לי שלא תהיה לי בררה כי אני פשוט לא יעמוד בזה.) והאם יש הבדל בין מגע של חיבה (נגיד ליטוף) לעזרה פיזית בלבד?

2. אשמח להסבר על השאלה שהעלתי למעלה- למה לא מקלים עם יולדת בעניין הרחקות כמו שמקלים במקרה של יולדת בשבת?

סליחה על האורך, פשוט הנושא הזה בוער בי ומטריד את מנוחתי...

הרב דייכובסקי:

...מקור הלכתי נוסף לחשיבות הרגעת היולדת, הוא במשנה במסכת שבת (פרק יז, ג): "וקורין לה חכמה ממקום למקום". מדובר באשה הכורעת ללדת, שניתן לקרוא לה מילדת בשבת ממקום למקום. ה"תפארת ישראל" במשניות כתב: "ונראה לי, דנקט חכמה, לאשמועינן דאפילו יש מילדת כאן, ורק דזו חכמה ביותר, אפילו הכי שרי". משמעות דבריו, לכאורה, שמותר לחלל שבת עבור הבאת מילדת חכמה ביותר, גם אם יש כאן מילדת חכמה שכישוריה מספיקים לטפל ביולדת.

הייתי מוסיף, שגם אם המילדת הנמצאת בריחוק מקום אינה חכמה יותר, אולם היולדת חשה בטחון ורגיעה עמה, והיא עומדת על כך שתטפל בה, ניתן להביא את המילדת הזו בשבת. וזאת, משום שלא מן הכל זוכה אדם להתרפא, ולב יודע מרת נפשו. ואכן כך הסיק כבוד הגר"י זילברשטיין שליט"א (בספר "תורת היולדת" פרק ז, ג), בשם חמיו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. אולם ציין, שאם בבית החולים הקרוב נמצאים רופאים בקיאים, אלא שברחוק נמצא רופא שידבר עמה בנחת ובפינוק, אך גם בקרוב אין לה פחד להיות מטופלת, צריך עיון גדול אם מותר לנסוע לשם בשבת.

לאמור לעיל, נראה לי. שאם היולדת עומדת על כך שתטופל ע"י הרופא הרחוק, ואין לה רגיעה נפשית בטיפול ע"י הרופא הקרוב, אזי ניתן להביא זאת בחשבון בהכרעה ההלכתית לנסוע לרופא או לבית החולים הרחוק. ואם התירו חז"ל הדלקת נר ליולדת סומא, בכדי להרגיעה, אע"פ שאינה רואה כלל את הנר, כל שכן שיש להתיר בכגון זה. כידוע, ברפואה, יש חשיבות רבה להרגשה הסובייקטיבית של החולה ולרגיעתו הנפשית. אי שקט או מתח, עלולים לפגוע באם או בעובר, ועל כן יש להתחשב בגורם זה, גם אם אין עדיפות לרופא הרחוק על פני הקרוב.

מאותו טעם נראה לי (בתשובה לשאלתו של ד"ר דניאל מלאך הי"ו), שאם האשה הכורעת ללדת, דורשת בתוקף שבעלה יחזיק בידה בעת הלידה – בעיה בהלכות נדה – ונראה לעין שהיא זקוקה לכך, לצורך רגיעתה הנפשית, אזי יש מקום להתיר לו ולה. הדברים אמורים במקום שנראה בעליל, שלא מדובר בפינוק יתר, אלא בחרדה אמיתית ובחשש לשלומה. עצה חכמה בנושא זה, ניתנה בכנס של "מכון פועה", והיא חבישת כפפה רפואית דקה על ידו של הבעל, בדרך זו, הבעיה ההלכתית קלה בהרבה. מובן, שאין להתיר מגע מסוג זה, שלא לצורך רפואי, כאמור לעיל.

אדגיש במפורש, שהדברים אמורים רק כאשר קיימת בעיה אמיתית, שלא ניתן לפותרה בדרך אחרית. ברור, שאם אמה או אחותה נמצאות במקום וניתן להסתייע בהן, אזי אין מקום להתיר. אבל, כאשר אין אפשרות כזו, או שהיולדת מתעקשת ולא ניתן להרגיעה בדרך אחרת, יש מקום להיתר.

באחד השיעורים שלה שצפיתי באתר אשירה - (מומלץ!!!) היא מדברת על העניין שבעצם הגברים לא ניחנו ביכולת דיבור מרשימה

10 קבין של דיבור ירדו לעולם 9 לקחה האישה... מה נותר לגבר?

עניין הנידה בכלל והלידה בפרט הוא נסיון לגבר לדעת לשוחח ולעודד את אשתו בדיבור כי בעצם מילה טובה מהבעלים שלנו חשובה בעניינו יותר מכל מעשה אצילי בעולם שיעשה.

אישה נקרעת בלידה ויש מספיק מי שיעזור לה בדקות/שעות קשות אלה. הלו! כל הצוות הרפואי נמצא שם! את לא לבד!

תפקיד הגבר בלידה (אם הוא נוכח - לא מומלץ מנסיון שלי) או אחרי הלידה הוא לדבר, ולעודד במילים חמות טובות ואוהבות במקום להנהן וללטף - ולהתפטר בעצם מעניין השיחה.  סופסוף לא תהייה לו ברירה והוא יאלץ לדבר, לשוחח, להקשיב, ולתמוך בך נפשית כי אסור לגעת. והמילים שלו יהיו כאלה נפלאות שלא תבינו מהיכן הן צצו והיכן הן הסתתרו כל השנים.

כמובן שכל זה לא ציטוט מימיה כיוון שקטונתי, ניסתי בגדול להסביר אותה במילים שלי מקווה שלא נפלה טעות בדברי.

בהצלחה!

דבר שאני רוצה להוסיף מנסיוני הדל בעלי רצה להיות בשתי לידותי ואני לא ממש התלהבתי מהרעיון, אך הוא דיי התעקש וגם בלידה לא אהבתי את הרעיון שהוא רואה אותי בשיא! אבל בשיא כאבי, צערי וכיעורי - פשוט כך, אי אפשר לדעת איזו לידה תהיה לך, למרות שהוא קרה ויודע בשעת מעשה וכשמדובר באשתו זה יכול להביא ליידי כך שהוא יגעל ממך בעתיד או להיפך ואני מכירה את זה מספיק מקרוב.

תפסיקו להיות מודרניות כאלה בעניין הלידה הלידה היא תפקיד האישה, שהבעל ישב בצד ויקרא תהילים, זה הרבה יותר יעיל מלצפות בך בסיטואציה כזאת!

בעלי מאוד (!!!) עזר לי בלידה.

אז מה אם הוא ראה אותי בכאב הכי גדול שלי?? הוא הרגיש שותף מלא בחווית הלידה.

ההלכה לא נגדינו. היא לא נוצרה כדי להקשות ולהכאיב. כשמסתכלים על הלכות נידה באופן כללי, כמה שהן לפעמים ק-ש-ו-ת באותו הרגע, אבל כשמסתכלים בטווח רחוק אי אפשר לתאר את השמחה, הטהרה, האצילות שהן מביאים איתם. כמישהי שהיתה גם שם וגם כאן, אני מרגישה בכל ליבי ההלכה לא נלחמת באהבה וברומנטיקה! ההלכה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לזוגיות.

ולגבי לידה- אני לא באה להצדיק את ההלכה אלא לתת את ההסתכלות שלי מתוך הלידות שלי ולידות שליוויתי.

 מניסיון בלידות שליוויתי כשראיתי מהצד, ההגדרה של פתיחה של 4 אצבעות היא מאד נכונה. בד"כ זה השלב שהיולדת "מפסיקה להיות עצמה" במובן הרגיל, זהו בד"כ שלב שהכאבים מתגברים.

אני לא יודעת אם אתן מודעות לקושי של בעלים רבים שלא שמרו על ההלכה להיות אחר כך עם נשותיהן. זו בעיה מוכרת מאד, שאחרי שראו את הלידה, מרגישים קושי להמשך אל האשה. כמו כן יש מצבים טבעיים לגמרי של יציאת צואה בזמן הלחיצות שזה דבר טבעי לחלוטין, אבל יכול מאד להביך את היולדת כשהבעל שם.

עוד בעיה שנתקלתי בה היא שזוגות שלא שמרו על ההלכה אחרי ובמהלך לידה הגיעו למצב שהבעל רצה ביחסי אישות הרבה לפני שהאישה היתה מוכנה.

קשה מאד ברגעים האלה לא לגעת. אבל אפשר לנצל זאת להפתח למשהו חדש וגדול ביניכם. בהצלחה

לפני הלידה היו לי רצונות סותרים לגבי נוכחות של בעלי בלידה: מצד אחד לא רציתי שיראה אותה בסיטואציה כל כך "מושכת ומפתה" מצד שני שמעתי מעליזה בן דוד (מנחה סדנא למודעות עצמית) שגברים צריכים לחוות ארוע באופן מוחשי על מנת להתחבר אליו באמת ולכן חשוב שיהיו נוכחים בלידה. אז מה שעשינו זה שבעלי עמד מאחורי וילון בכניסה וראה רק את הסוף של הרגליים שלי אבל גם את התינוק בהיותו מזנק ממני אל המיטה. אני הרגשתי טוב עם זה והוא בהחלט חווה את מה שאב צריך לחוות בלידה...

בעלי עמד לידי או מאחורי וילון באותו חדר עד שהגיע רגע הלידה עצמה ואז הוא יצא.
אני ממש מעדיפה שהוא ייצא כי זהממש לא נעים שהוא ישמע אותי מתאמצת להוציא את התינוק.
אני בכלל לא מבינה מה כל כך נחמד שהוא נמצא ברגעים האלה.
העיקר שאני יודעת שהוא נמצא איתי בצירים, מוודא שמתייחסים אלי בסדר, מתפלל ודואג לי לדברים שאני צריכה.
זו תחושתי. ואני גם חושבת שההלכה בעניין הזה, כמו בכל דבר, יודעת את נפש האדם ומותאמת למציאות.

אפילו רצוי.

רק להלביש ממש טוב, שמיכה, כובע, אוזניים מכוסות וכו'

הכי טוב במנשא + מעיל עליך ככה בטוח לא יהיה לו קר.

יצאתי כבר אחרי שבוע פחות או יותר.. כבר היה קשה להשאר בין כותלי הבית עם הבן הגדול. דאגתי שתהיה עטופה היטב ויצאנו.. (למרות שאנו גרים באזור יותר חם מירושלים).

טיול מהנה!!

מקפיצה

יום אחד היא נשארה עם אבא שלה והיא הייתה "מסטולית" מעייפות אבל גם עקשנית לא קטנה בכלל,  אז הוא הרדים אותה בידיים עם מוצץ בפה, זה לקח לו משהו כמו רבע שעה, למזלי הוא היה מספיק סבלן ופירגן לי לצאת והבטיח להיות עם הקטנה היונקת והעקשנית. וכך מס' פעמים עד שהיא הפנימה את העניין שאמא לא נמצאת ואין מהיכן לינוק וכל נסיון כזה התקצר לפחות זמן עד שהיא נרדמה. לפני מס' חודשים כשהייתה בערך בת 7-8 חוד' החלטתי שכשהיא עייפה אני  פשוט מניחה אותה במיטה. בהתחלה היא בכתה אז ליטפתי אותה אותה במיטה או שהרמתי אותה וחיבקתי והחזרתי אותה למיטה שלה והסברתי לה שהיא עייפה וצריכה לישון זה לא היה קל כ"כ אך הייתי עקשנית וזה עבד, היום היא כבר בת 11 חוד' וכבר חודשיים אני פשוט מניחה אותה במיטה ואומרת לה לילה טוב היא מתבכיינת חצי דקה ונרדמת. 

מקווה שעזרתי במעט

בהצלחה!

אצל הילדים שלי (כשהם היו תינוקות) הקפדתי שהם לא יישנו בשעות אחר הצהרים וגם הקפדתי לעייף אותם(ע"י משחקים וכו') אח"כ עשיתי להם אמבטיה חמה (בדר"כ אמבטיות מרגיעות ומרדימות ) והנקתי....אחרי ההנקה השכבתי אותם במיטה ואם הם בכו לא רצתי מיד אלא חיכיתי כמה רגעים ורק אז נכנסתי להרגיע אותם ושוב יצאתי מהחדר, אחרי מספר פעמים הם התרגלו לשגרה זו והיה קל יותר להשכיב אותם לישון. בכלל אצל ילדים הסוד הוא עמידה במסגרת וזמנים קבועים כאשר אני לא עיקבית יהיו לי מלחמות איתם עד שעה מאוחרת וכאשר אני נצמדת למסגרת  כמעט שאין בעיות..

העיקר שתגדלי אותו רק בשמחה !  

ובהצלחה....

אני עשיתי מסאז' גם בסוף ההריון. היה מעולה.

תשאלי על מישהי שעושה לנשים בהריון.

לגבי הכאב בעצם הזנב, אין כ"כ מה לעשות............

אבל צריך שתהיה משהיא שמבינה ביעסוי נשים בהריון. יש דברים שאסור לעשות מבחינת העיסוי.

תרגישי טוב.

מה היחסים בין הרכיבים?

פשתן - טחון?

משתמשת ב- חצי כוס שקדים רבע כוס שומשום ורבע כוס פשתן (לא טחון)

אבל אם למשל את לא אוהבת שקדים ויותר אוהבת שמשום, או רוצה לשים יותר פשתן אפשר בהחלט (למשל חצי כוס שומשום רבע כוס שקדים ורבע כוס פשתן או שליש שליש שליש- ) זה ממש תלוי בטעם אישי.

ברנפלקס בחלב

אפשר להוסיף גם תותים ו/בננות

אחרי 10 דקות את בשרותים- ראי  הוזהרת!

אני בהיכון כבר מתחילתו כי כבר ילדתי בשבוע ה-36 באחד הילדים וזה אכן די מביא למתח...
עכשיו אני כבר ב- 39 ועוד לא ילדתי...

אני מתארגנת ככה:
תיק לידה מוכן - כל האביזרים הנחוצים לבי"ח, ביגוד ליציאה מבי"ח לתינוק ולי, מסמכי לידה וכו...
שקיות עם ביגוד לילדים לעזרה ראשונה... - חולצה ומכנס, לבנים, גרביים וכל שקית עם שם.

חוצמזה - צריך באמת להשתדל שהבית יהיה מאורגן כדי שלא נופתע פתאום ואז נתבאס לצאת בבלגן...
וגם מידי פעם, כשיש לי זמן, אני מכינה אוכל ומקפיאה לשעת חרום.

בהצלחה ולידה קלה בע"ה!

2 אופציות אחרונות- הבת הגדולה שלי הסכימה לאכול מכוס פטנט (של אוונט מגומי) מגיל 4 חודשים.

אופציה שניה להאכיל במזרק כמו של נורופן- לא דוקר ודק, אבל מעצבן הכמות הקטנה כל פעם.

היא משחקצת ומוצצת מעט מוצץ שאין פטמה דומה לבקבוקים! והבעיה זה שהיא מוכנה קצת לשחק עם בקבוק כשהיא לא רעבה. אם היא רעבה ואני לא באיזור היא בוכה, וכנמובן נחנקת אם מנסים להכניסס לה את הבקבוק. גם כשהיא קצת שותה מהחלב דרך משחק, אח"כ כואב לה הבטן כי נכנס לה מלא אויר. עד שהיא לא עושה גרפס ואז פולטת הכל ובאה ישועה לבטנה הכואבת...

אני אכן אנסה את עצותיכן! שבת שלום לכל עם ישראל.

אני בשבוע 18 וסבלתי במשך כמה ימים מכאבי בטן איומים שכנראה היו מגזים כלואים. מה שעזר לי היה לשתות תה שומר (כזה של ויסוצקי) והוא גם בלי קפאין... לי לא היה נראה שהגזים קשורים למשהו מסויים שאכלתי, אני יודעת שלפעמים בהריון ההורמונים פשוט מחרפנים גם את מערכת העיכול וזאת התוצאה... לגבי הבחילות אין לי שום רעיון בשבילך חוץ מלחזק אותך ולקוות שזה יעבור ממש מהר..

עפ"י ידיעתי רק עוזר לכל הנ"ל שציינת, הוא סופח אליו את הגורמים לחימצון בגוף ולבחילות וכן לגזים.

העיקר לשמוח שזה לא גרוע יותר כי אני מכירה לא מעט נשים של הריון שלהן עובר רובו ככולו בבי"ח....

אז ב"ה ובעז"ה שתסיימי בקלות ובידיים מלאות.

בכל מקרה הוא גורם לי לבחילות אז אני דיי נמנעת כרגע.

תודה

איזה כיף גם לי היה בחילות ווהקאות בערך 8 פעמים  ביום לי ממש עזר איגלו גם קצת סווכר וגם קרח, מסטיקים עזרו לי לא חריפים כמובן.. בקשר לגזים תרגישי בנוח הליכות משחררות מאוד וגם יעשו פעילות מעיים בעז"ה

בהצלחה

גב תחתון יכול להצביע על דלקת בכליות או בשאר דרכי השתן.

האיבר יכול להיות שהוא צורב בזמן שאת בשרותים?

כאב חזק- מצריך יחס.

כך לדעתי.

אני אישית לא בעד כל הבדיקות לא תמיד מה שיגידו זה נכון-יש לי חברה שהשקיפות והחלבון עוברי לא יצאו תקינים והילד יצא בריא ב"ה אני יתייעצתי עם רב שמבין ואמר לי לעשות שקיפות עורפית ובכלל ההשתדלות לעשות הכל חוץ ממי שפיר רק עם צריך..

בהצלחה

אני כמובן עם יוקטנה, התנוחה שהיולדת רוצה היא התנוחה הנכונה. לפעמים עמידה לפעמים נענועי אגן לפעמים מקלחת לפעמים סתם שכיבה על הצד... מקוה שזה כבר לא רלונטי וילדת אם את עם צירים מאתמול בלילה...

לורן

אמנם הלוכיה (הדימום שלאחר הלידה) נוטה להיעלם ולחזור וכן הלאה, אבל בגלל שזה אחרי הפסקה של שבוע שלם אולי שווה לבדוק.

הי...

גם לי היה בדיוק את אותו הדבר אחרי שתי הלידות. הדימום הפסיק וחזר ונראה כמו שאת מתארת כמחזור. בפועל הדימום בשתי הפעמים נגמר סופית לאחר 8 שבועות מהלידה.

אם את מרגישה שגופנית את לא מרגישה טוב ושיש לך עדיין תפרים שאולי לא התאחו אז תלכי להבדק אבל אני לא הייתי מתרגשת.

הלואי. אני מתעצלת ללכת לרופא... ולהיבדק...

ואני דוקא מרגישה מעולה, ובכלל אין לי תפרים ...

אבל זה לא נראה מחזור! בלידה הקודמת גם היה לי כך, אבל אז זה היה דם דם. עכשיו קצת ורוד+ שנהיה אדום. אוף. אני לא יודעת מה לחשוב. כנראה שכן אלך לרופא...

יש כזה דבר שאחרי לידה אחת תהיה ווסת סדירה, ואחרי לידה שניה לא תהיה ווסת? (כמובן הנקה מלאה). סתם בשביל שתהיה לי תקווה אני שואלת.

וכל לידה עומדת בפני עצמה..

אחרי הלידה הראשונה שלי חזר לי המחזור אחרי 5 חודשים (בהנקה מלאה..), אם כי הוא התארך והגיע כל חודשיים.. גם משהו.

אחרי הלידה השניה- שנה ורבע בלי מחזור!! כשהילד הגיע לגיל שנה וכבר ינק רק פעמיים ביום ממש התחלתי להילחץ ועשיתי בדיקות הריון כל שניה ושאלתי איזה 10 רופאים אם זה בסדר ומכולם שמעתי אותו הדבר- יש כאלה שמספיק שיחסירו הנקה אחת כדי שיחזור המחזור, ויש כאלה שהנקה אחת מספיקה כדי למנוע ממנו לחזור... (בחיים לא האמנתי שאני אחכה שהוא יחזור..)

בקיצור- אין כללים, הכל יכול להיות.

זה לא נשמע מלחיץ במיוחד.

לי היה דימום הולך וחוזר במשך 11 שבועות לאחר הלידה הראשונה שלי והייתי אצל הרופא פעמיים.

בזמן זה גם הגעתי פעמיים למצב שבו קיבלתי שוב לאחר שכבר התחלתי שבעה נקיים.(פעם אחת זה היה ממש ביום השביעי, מבאס...)

כל זה עם הנקה מלאה!

אני מאמינה שזה יעבור לבד ואני מקווה שזה יקח פחות זמן.

מזל טוב.

אחרי הלידה הראשונה לקח לי חודשיים להיות נקיה, אבל ככל שעברו יותר לידות - אני עכשיו נקיה תוך שלושה שבועות עד חודש!

למה לחכות שלושה חודשים???

במכון פועה אומרים שצריך להתאמץ על כל יום של טהרה (מפי הרב בורשטיין), ולא נראה לי שזה עושה טוב לשלום בית הדחיות האלה...

כמובן כמובן לא להכנס ללחץ- זה תמיד גרוע, אבל לא לוותר בקלות!. אני מציעה מנסיון- לכתוב שאלה בשו"ת שלהם באתר פוע"ה או להתקשר אליהם כדי לדעת אם להתחיל לספור או לא.

שמחה וטהרה!

(פשוט שמעתי שיעור של הרבנית לבנון על זה)- היא אמרה שבאמת יש לה ויכוח על זה עם הרב בורשטין (אח שלה...). ושאחרי לידה יש רק שני דברים חשובים- אימא ותינוק, וכל מה שמעבר מחכה בצד. ובד"כ לוקח ליולדת ולתינוק בערך 3 חודשים כדי להיכנס למסלול. אבל כמובן שזה לא גורף.. הנימוק היה שהדבר הראשון צריך להיות זה הבריאות והרגיעה של האשה- ובשביל זה שווה לחכות קצת, וכל זוג מחליט לעצמו כמה הוא צריך.

ומניסיון שלי, שאחרי הלידה הראשונה הייתי לחוצה בטירוף להתנקות כבר, ואחרי הלידה השניה לקח לי המון זמן מרגע שחשבתי שהדימום נגמר ועד שהוא באמת נגמר (נראה לי שיש כמה בתיח"ר לעדים שחייבים לי את הפרנסה שלהם באותם חודשים), דווקא כל הניסיונות והכשלונות והשאלות וה"מתי זה ייגמר" עשו לי (ולנו) יותר גרוע מאשר אם היינו מחכים יותר אבל בנחת.

כל כך הרבה זמן!!!!

שלושה חודשים...

להשתגע...

אני כבר אחרי חודש וחצי מתחרפנת...

וגם לא הרגשתי טוב אז הלכתי להיבדק.

לפי מה שהרופא אמר 6 שבו' אחרי הלידה הרחם עדיין לא חזר למקומו. לידה שנייה השרירים כבר קצת יותר חלשים{אלא אם כן חיזקת אותם} וגם אם את מרגישה חזקה צמצמי את המאמץ הגופני למינימום.לא נורא אם כמה חודשים הבית לא יהיה מבריק . כשהילדים לא צריכים אותך נסי להיות ברגיעה.

ומאוד חשוב לחזק את רצפת האגן.הרופא שלי נתן לי תרגיל שאין סיבה לא לבצע אותו.

-לכווץ את שרירי הסוגרים של השתן לכמה שניות ולהרפות{קיגל}.כך כמה פעמים ביום בטח יש עוד אבל זו התחלה.

מיצוי של עלי פטל. יעיל לחיזוק הרחם גם לאחר הלידה

מיצוי של עלי עץ הלימון/רימון

מסטיק תימני

מן הסתם יש עוד דברים. לתשומת לב! להתחיל לקחת רק כחודש אחרי הלידה ולא לפני! לי זה ממש עזר!

מה זה מסטיק תימני? איפה משיגים?

כן... הדימום היה בשבעה נקיים... זה היה כ"כ נחמד... אבל אני עדין בדימום. חלש ובהיר, אבל דימום.

ואין לזלזל בה, קודם כל הרופא בודק אם הרחם נקי משאריות ההריון (לעיתים נשארת נעוצה חתיכה מהשיליה) חוץ מזה שהדימום לא מפסיק בגלל אותן שאריות, זה עלול להתפתח לזיהום מסובך, חוץ מזה שאריות שיליה עלולות לפגוע קשה בהנקה. מצב כזה מצריך גרידה.

חוץ מזה בודקים את צוואר הרחם, ואם הוא נסגר לגמרי, לפעמים באולטרא סאונד ולפעמים ידנית- תלוי ברופא.

מה שאני כמדריכת הכנה ללידה מדריכה את היולדות- בשום אופן לא לקיים יחסי מין לפני בדיקת הרופא, כיוון שזה חלילה עלול לגרום לזיהומים אם משהו פתוח. 

להרגיל כ"כ מוקדם?? אולי להתרגל לרעיון?

את הולכת לישון מוקדם יותר? כי זו תקופה שעייפים... אם זה ממשיך אולי כדאי גם להרגיל את הגוף לתנומה קצרה ביוםעם תינוק שלא יושן בלילה חייבים את זה..

אני לא הייתי רגילה בכלל לישון ביום והיה לי קשה {ועדיין קשה}להשלים שינה כשהתינוק משתולל בלילה..

הלואי!!!

אני עובדת ב2 עבודות ולומדת...

זה הענין! שאני הולכת לישון מתה מעייפות ופתאום אחרי כמה שעות מועטות מתעוררת לבלי שוב!

ואח"כ עייפה כל היום...

ורחלי, בדיוק היום אמרתי לאחותי שהמשפט "תנצלי את הלילות שאת יכולה לישון" כבר לא אקטואלי...

זה הזמן שלוקח לרחם לחזור למקומו וזו אחת הסיבות החשובות לבדיקה. אם המליצו לך בבי"ח באופן אישי ללכת כבר אחרי 4 שבועות, כנראה שיש לזה סיבה. כדאי ליצור קשר עם הרופא שנתן את ההמלצה הזו ולשאול מה בדיוק הסיבה ללכת מוקדם יותר. אז גם תדעי מה להגיד ולשאול את הרופא בבדיקה ולמה לשים לב. ומזל טוב! מה נולד? הכל בסדר איתכם?

אלא ככה אמרו לכולן. נראה לי זה נובע מהענין שאם רוצים לקחת אמצעי מניעה אז רק אחרי שבועיים מאז שלוקחים זה בטוח עובד ואז זה יוצא 6 שב'. (אני לא מתמצאת כ"כ בתחום כך הבנתי)

תודה על הברכות. נולדה בת ב"ה ושלומנו טוב. (כתבתי כאן הודעה לפני כמה זמן שכבר נדחקה אי שם.. בע"ה אכתוב בפירוט יתר על הלידה..צריכה רק זמן לכך)

באמת לא הגיוני שזה בגלל המניעה.

אבל סתם, שמעתי שכדאי להתחיל לקחת עוד בזמן הדימום, כי הגלולות בד"כ גורמות לכתמים. (כנראה זה מה שגרם לך לחשוב שצריך לקחת לפני סיום 6 שבועות)

אני אומנם במכבי, אבל חיפשתי באתר מאוחדת וראיתי שהיא מקבלת גם שם.

וזו באמת כנראה הבעיה היחידה אצלה, וכנראה לא באשמתה, אלא באחריות הקופה והמזכירות: במכבי לפחות, מחכים להיכנס אליה בד"כ שעה! לתור שנקבע מראש כמובן! תמיד תביאו ספר לתור אצלה, תמיד. או משהו ללמוד, לסרוג, לאכול, להקליד, להניק, אחרת פשוט משתגעים. גם ככה תור לרופאת נשים זה הרבה פעמים בזמן מתוח וגורלי.

מקבלת בכתובות הבאות:       רח' מירסקי יצחק 31              רח' ברכת אברהם 16

אני לא יודעת באיזה קופ"ח היא כן מקבלת, אבל לא במכבי, לצערי הרב.

בלאומית - ד"ר חוה-יעל שרייבר. מקבלת בירושלים ובפ"ת.

שתיהן עובדות גם עם מכון פוע"ה ומכון בניין שלם. יש עליהן המלצות חמות מכל עבר, כולל של שני המכונים הנ"ל. רק מה, כמובן, תשיגו תור רק לעוד שנתיים בערך. תקימו מאחז ליד החדר שלהן, ואולי כשיוולד לכן הנכד הראשון, תיזכו להיכנס לפני ולפנים.

בהצלחה.     

אוף, בנות יקרות, תלכו ללמוד רפואת נשים כבר! אנחנו צריכות אתכן דחוף!   

נדמה לי... ואומרים שיש שם יחס יוצא מן הכלל ביחד עם מקצועיות. מאחר וברוב הביוחים המשלימים יש החזר על 3 ביקורים בשנה.. שמעתי שממליצים ללכת לשם (גם הרב אבינר אמר פעם משהו על זה בשידור). נדמה לי שד"ר חנה קטן מקבלת שם..

חבל שלא בחרתי ללמוד רפואה...

לא נראה לי אבל תשאלי