פורום הריון ולידה (עמוד 5452)

שמחה לשמוע שבאו ימים טובים

יש מצב שההקאות היו איזה וירוס, ובגלל זה הוא גם לא ישן טוב?

נראה לי שסתם נהיתי סתם איזה אמא פולנייה...

ככה כתוב באתר של ביטוח לאומי.

וזה לא בדיוק חודש וחצי לצערנו...

אמנם יש דיעות שסקירות רבות אינן מועילות כ"כ לתינוק, אבל זה לא הוכח מחקרית באופן חד משמעי.

השאלה היא למה עברת כ"כ הרבה אולטרסאונד? אולי תוותרי על חלק מהבאים.

היא צריכה לעבור את כל זה , כי ...איך לומר בעדינות...ההורים לא כל כך בריאים, ויש כל מיני דברים גנטיים , עד שאני שואלת את עצמי בפעם המאה , אם זה  היה מוסרי להביא אותה לעולם. אני מתפללת שתהיה נורמלית ובריאה. גם אם הכל יהיה בסדר ובסייעתא דשמייא , כשתהיה גדולה היא תביא ילדים בivf בגלל , שהיא נשאית של מחלה גנטית . אבל הבטחתי לעצמי ,שאם היא רק תהיה נורמלית , אני פשוט כל יום יברך את הקב"ה , ולא אתלונן.

מה שאמרתי בהודעה שנבלעה, זה שיש מיילדות שיכולות לדעת את מצג העובר והערכת משקל לפי מישוש, ואז אפשר לוותר על האולטרסאונד האחרון.

 

בכל מקרה, הנזק של הא"ס במקרה שלך הוא זניח לחלוטין לעומת התועלת שבגילוי מוקדם ואפשרות לטיפול אם ח"ו יש משהו.

זקנת השבט יקרה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא יודעת אם שאלה של מוסריות זה שאלה נכונה

האם עפ"י התורה אסור לנו להביא ילדים לעולם אם בעיות גנטיות? לא נראה לי שאסור אבל יש כאלה שינטו להמליץ להבדק! ויש שיגידו שבנושא של נשמות ותיקונן כאן בעולם -גם אם זה משהו שבידים שלנו למנוע - אין ברשותנו להתערב כלל!

האם עפ"י התורה זוג שיודע שהוא יכול להעביר מחלה גנטית לילדיו צריך לעבור IVF או לחילופין לאבחן את זה במהלך הריון כדי להפסיק הריון של עובר חולה- גם כאן אין דעה חד משמעית! (לחייב לבדוק ולהבדק בטח אף אחד לא יחייב.

את צריכה לזכור שאת יהודיה ואת הולכת עפ"י רבש"ע . החלטת להביא חיים נוספים לעולם, החלטת לבדוק את העובר ולהמשיך את ההריון אעפ"י ולמרות מה שמצאו או לא לבדוק את העובר בכלל ולהתפלל- זה נכון וזה נכון! אל תתיסרי על כך!

ולגבי שאלתך-  אם תשאלי רופאים הם יגידו לך שאפשר גם כל יומיים לעשות אולטראסאונד. אם תשאלי כאלה בגישה טבעית- יגידו לך בכלל לא לעשות.

אני בשבוע 17 וכבר עברתי 4 בדיקות US - קצרות יחסית, לא סקירת מערכות, אבל בשביל הרוגע שלי ובשביל לדעת שהכל בסדר למרות הדימומים שהיו (ותודה לא-ל עזבו אותנו כעת) היה לי חשוב לעשות.

אני מאמינה שגם לרוגע של אמא חשיבות מרובה ואם עשית את הבדיקות כי היית צריכה מכל מיני סיבות- גם כאן עשית נכון!

והעוברית שלך גדלה בבטן של אמא שמתפללת ודואגת לה- ואוהבת אותה- וזה חשוב מאוד מאוד מאוד!!

שיהיה בהצלחה! ממש! 

 

עודדת אותי מאד. לאבא של העוברית יש מחלה . אם היה בן - אז הוא היה משוחרר מהאיום , אבל כל הבנות של בן זוגי יהיו נשאיות , והן יצטרכו לעבור ivf. מבחינתי , כשנגיע ליום הזה -ארקוד ואשיר- כי זה אומר א. שהיא נורמלית ,וב. שהיא מצאה חתן .

ממש תודה רבה !!!!!

במקרה הזה, השאלה המוסרית היא אכן סבוכה, ולא מתפקידנו לדון בה.

אבל כעת, שהתינוקת כבר בדרך, מה שחשוב זה לא לעסוק בשאלות היפותטיות אלא לעשות את המקסימום לטובתה, להחליט לקבל אותה כפי שהיא תהיה ולאהוב אותה.

 

אם זה מטריד, אז לדעתי מומלץ מאוד ללכת לרב צדיק וחכם ולבדוק בעזרתו את השאלה המוסרית, ולעשות תיקון ותשובה אם יש צורך בכך, ולהגיע ללידה רגועה ושמחה.

 

לא התכוונתי לדון  בשאלה או להכריע או לשפוט את זקנת השבט ח"ו - להפך!

ואני מסכימה איתך בנוגע לביצוע המקסימום לטובתה של העוברית הקטנה הזו

(ונראה לי שזקנת השבט הבינה אותי, לפחות לפי התגובה שלה)

 

הילדה בריאה, שלימה ומתוקה...

(אבל איזה הריון מלחיץ.. וואו.)

בהריון הקודם עשיתי ככה:

א"ס התחלתי

שקיפות עורפית- גם א"ס וגם בדיקת דם

עקב ממצאים לא טובים בבדיקת דם, הפנו אותי למעקב הריון (כל שבועיים א"ס- עד חודש תשיעי) 

סקירה מוקדמת- התגלה כדור גולף בלב, הופניתי לעוד בדיקות

סקירה מאוחרת

אקו לב עוברי

ואז עוד א"ס אחד כששיחררו אותי מהבי"ח בשבוע 41+5 אחרי שהיו צירים סדירים אבל בלי פתיחה,

ואז נמצאו כליות מורחבות

התינוק עצמו עבר עוד א"ס בגלל הכליות כשהיה בן יום וחצי.

הוא בריא, שלם וב"ה לא נולד עם שום דבר לא בסדר! ושוב אני מזכירה- עברתי א"ס כל שבועיים מחודש רביעי עד תשיעי...

אז נראה לי שאת יכולה להירגע...

תודה . (כל פיפס מכניס אותי לסרטים)

אל תאמר לאלוקים הצרות שלי גדולות

תאמר לצרות אלוקים גדוללללללללללל

אימצתי

אני בשבוע 29, ובשבועות האחרונים, כל פעם שאני  הולכת ליותר מ-5-10 דקות, במיוחד בעליות, יש לי כאבים ממש חזקים בתחתית הבטן. כמו ההרגשה כשרצים, אבל הרבה הרבה יותר כואב. אני מגיעה לפעמים למצב של התקפלות כשאני מגיעה לגן של הקטן... יש לי תור לרופאה עוד שבועיים- אני אמורה להילחץ מזה?

ועוד משהו- עד מתי אפשר לעשות העמסת סוכר? עוד לא עשיתי. שונאת את הבדיקה הזאת...

היה שם הרבה מידע מועיל.

 

בקשר לכאבים אני לא יודעת. אולי תתקשרי למוקד האחיות ותשאלי?

עושים בדר"כ עד שבוע 28,אני מאמינה שעדיין תוכלי לעשות,ואולי את של ה 100

לגבי הכאבים אחרי הליכה זה קורה,את שוצה מספיק?

בשביל השקט הנפשי לכי להיבדק.

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=110&MessageId=147978008

המטפל הספיציפי שעליו מדברים כנראה לא רלוונטי כאן
אבל מקרים אחרים שיכולים לקרות רלוונטים כאן.

ועוד יותר חשוב,שלכל אדם שנבדק גופנית, יש זכות שימצא איתו אדם אחר. אז מי שצריכה לעבור בדיקה שלא מוצאת חן בעיניה, שתדחה אותה ותביא לפעם הבאה ליווי.
כל כך חשוב שכל אחת תדע מה הנורמה ומה הגבול בעניינים האלה, מה מיותר ומה מהווה הטרדה, ניצול או תקיפה

אולי כדאי להעתיק את תוכן ההודעה בלבד לפה, ולא לגרום לנשים לקרוא שם את כל התגובות. ממש לא ענייני.

כנראה שלאברכית יש את המסלול החסום ביותר.

 

אשרייך!

הבנתי במה מדובר ואני מחזקת את דברייך.

גם תוכן ההודעה נשמע לי מתאים יותר לנשואות בלבד.

אבל חשוב לי שכל הנשים שגם לא גולשות שם יקראו..

ושידעו שגם דולה-אישה,ובכלל רופאים וכו' מה מותר ומה אסור.

כל אישה חשוב שתדע כשהיא הולכת להיבדק אצל רופא אלטרנטיבי או לא אלטרנטיבי את גבולות המותר והנכון.

לפעמים כשהולכים לבעל סמכות/ מרות/ ידע לא מספיק נמצאים עם היד על הדופק.

 

בקישור שיפעת העלתה מופיעים מחדלים איומים.

של נשים רבות שהלכו לדולה - גבר,

(שאני מסופקת אם יש כאלה פה, בל גם דולה אישה שעושה דברים כאלה זה לא לגיטימי כלל...)

והוא ניצל ממעמדו,

ביקש מהן להיות בטיפול בעירום מלא, או עם כיסוי מינימאלי, תוך נגיעה במקומות האינטימיים ביותר,

כל זאת תחת מעטה של טיפול.

 

יש בנו משו מאוד תמים.

ברור לי שאם הייתי נקלעת למצב כזה לא בטוח שהייתי יודעת להגיד "לא!!!"

אבל אני מלכתחילה הולכת לרופאת נשים (ולא לרופא),

וכשאני הולכת לרופאים אחרים אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים חוששת ממגע שהוא לא לצורך...

 

מצטערת אם יש פה תיאורים גסים מידי, אבל זה נראה לי הכרחי כדי להבין את חומרת הדברים בהם מדובר,

וכדי להזהיר נשים ממקרים כדוגמת אלו...

 

 

 

מחכות בקוצר רוח לסיפור.

 

הרבה שמחה, בריאות ונחת!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב.

מחכה במתח לקרוא את סיפור הלידה.

ואחרי השרשור שלך, באמת סיפור הלידה מעניין....

 

הרבה נחת, בריאות ושמחה!!!

תודה רבה על הבשורה המשמחת, שתזכו לגדלה בנחת ובשמחה לתורה חופה ומעשים טובים.

מה הריבוי,כמה?

את גדולה?

בדר"כ בסביבות שבוע 34 הם מתהפכים לראש,וגם אם לא יש דרכים להפוך אותם,ויש גם היפוך חיצוני.

הוא רק אמר שיש ריבוי.

אני בשבוע 22 וקצת גדולה.

אם זה סימן יחיד, לא הייתי נכנסת לסרטים.

זה יכול להיות סימן לעוד כל מיני דברים, וגם "סתם". מכירה מישהי שהיה לה "סתם" (ולא מכירה אף אחת אחרת שהיה לה).

גודל העורף, מרחק בין העיניים, מום בלב, חסימה במעי, רווח בין הבוהן הגדולה לאחיות שלה, ועוד, ועוד, ועוד.... כמו שהרופא שלי אמר: כמעט כל מדד יכול להיות סימן". אם לא אמרו לך שום דבר אחר - נו - לא הייתי נלחצת

אם זה ממצא יחיד וכל השאר בסדר אז זה בסדר -  

כלומר כשיש תסמונת דאון אז סביר מאד שיהיה ריבוי מים (בין כל הממצאים) אבל ההפך הוא לא נכון

כלומר ריבוי מים זה לא אומר תסמונת דאון.

 

איזה חודש את?

 

לפעמים לפעמים זה יכול להצביע על משהו במערכת העיכול אבל אם לא ראו משהו בUS אז כנראה שהכל בסדר לא?

 

בכל אופן תדעי שהיום ב"ה ברפואה יודעים לתקן הרבה בעיות ומומים. ככה שאם ח"ו בכל זאת יש משהו בעייתי זה לא סוף העולם.

כזאת שמצד אחד זה פלסטיק אטום ומהצד התחתון שלה זה כמו על-בד כזה.

ואז תתפרי (או תבקשי ממישהי שתתפור לך אפילו תופרת ) כיסוי בגודל של המזרון (זה ממש לא בעיה סתם ריבוע) ואז תכניסו את המזרון ותתפרו גם את הפתח.

א. לפנות לאתר אגורה לבדוק אם יש למישהו מזרון בשבילך

ב. לקנות שקיות זבל מהסוג הענק-כזה שאפשר להכניס את המזרן לשקית בלי שהוא מתקמט. לעטוף את הספוג בשתי שקיות ,  , ועל זה לתפור בד.

ג. אולי ניילון נצמד? (לא בטוחה שזה טוב - צריך לנסות)

וליוקטנה- חשבתי שרפד יעלה יותר ממזרן חדש!...

חלמתי שבעל תניא אמר לי מה יש לי ואיזה שם נקרא לו/לה..

 

ובאמת זה מה שיש לנו, וזה השם שכנראה ניתן...

מה שהכי חשוב בפתרון חלומות הוא לפתור אותם לטובה.

אם רוצים לספר את החלום, אז רק למישהו אוהב שיפתור לטובה.

החלום הולך אחר הפיתרון.

בקיצור, חלמתי שאנייולדת חתלתולים, וגם כלבלבים, וגם חלמתי פעם שיש לי נחש מגולגל כמו ספירלה בבטן (החלומות בכלל לא היו מפחידים. רק כשהתעוררתי הם היו מוזרים).

בהריון הזה חלמתי על שני ברווזונים שחורים (אבל יש לי רק אחד בבטן).

בשתי הריונות חלמתי שאני משאירה את התינוקת אצל קרובת משפחה, ונזכרת בזה רק אחרי כמה ימים, ואז נלחצת שאני לא אצליח להניק אותה יותר!

 

לדעתי חלומות מפחידים מבטאים... נחשו מה... פחדים! ופחדים זה סתם יצר הרע אתגר גדול בשבילי להתגבר על הפחדים האלה! לפרש לך לטובה? זה שאת פוחדת עד כדי כך שזה משפיע לך על החלומות, מצביע על כך שאת אמא אוהבת ודואגת

 

מאחלת חלומות טובים לכולן!

אתמול חלמתי שאני מבקרת את אפרים קישון בארמון שלו , כאשר בעצם באתי לטיפול שינים אצלו....בקיצור חלום מלא שטויות

 

אתמול לעומת זאת - כתבתי בפרוט על חלום מלא מסרים שליליים שהיה לי בתחילת ההריון , שמצביע על ...אתן כבר מתארות לעצמכן - וכל ההודעה נמחקה . גם זו לטובה .

 

 

רב ורבנית שלמדתי אצלם ואני מאוד מעריכה.

כבר לא צעירים... שה' יאריך ימיהם...

חלמתי שאני הולכת בבית קברות ורואה את הקברים שלהם.

זו היתה ממש הרגשה מוזרה כי אני יודעת שהם חיים.

 

פתאום נזכרתי שאני בהריון ואסור לי להיות בבית עלמין כי אולי יש לי כהן קטן בבטןן..

אז מהר הלכתי משם....

 

 

אין לי מושג מה זה אומר אבל קצת מלחיץ... לא.??

 

אם הייתי צריכה לפרש את החלום , הייתי מפרשת שיש לך צדיק קטן בבטן ושהוא יאריך ימים   , ויתחתן עם אחת מבנות משפחת הרבנים הזו.

כי גם לי חזו שחורות .

א. ממקור ראשון , מי שפיר שהעידו על כך שהעובר עם תסמונת דאון - לא היה תסמונת דאון . שמעתי בערך עוד שני סיפורים כאלה מכלי שלישי.

 

ב. תחזיות קודרות למומים קשים , שהתבררו לבסוף כאצבע מחוברת לשניה (ניתקו אותן בניתוח) או כילד בריא ונורמלי , עם עיוות קל ביד .

 

ג. אמא לתאומים ספרה לי שהפחידו אותה שאחד התאומים לא מתפתח. חזיתי בשני התאומים במו עיני. אכן אחד גבוה ושמנמן , והשני קטן ורזה - שניהם נורמלים ונחמדים מאד.

 

הרופאים חייבים לכסות את עצמם. מברכת אותך בהריון תקין , ובילד/ה בריא/ה . אמן.  

מתוקה קודם כל וחיבוק

אני נזכרת איך בכיתי שלעובר לא ראו משו לא זוכרת ופרטו לי את המומים ראיתי

בלהות בכיתי ממש

הקיצר הלכנו לאקו היה שם רופא שאמר הם מלחיצים

בעזרת ד לקוות לטוב ולדעת שהכל יהיה טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

להתחזק באמונה

דברי עם מי שהכי תחזק אותך מראש ולא למלחיצנית כך נל

בהריון השני בסקירה ראו 2 עורקים במקום 3, זה היה הסקירה הבסיסית דרך הקופה (כלומר שחור לבן בדו מימד).

ובנוסף היה פער של שבוע וחצי בין גיל ההריון (שהיה קטן) לשבוע ההריון, מזה לא התרגשתי כי גם לאמא שלי היו עוברים קטנים והראשון גם היה קטן.

 

בכל זאת אמרו לי שממצא כזה עלול להצביע על בעיה, אבל זה ממש לא מחייב. מבחינה סטטיסטית יש מס' של הריונות שבהם יש 2 עורקים והעובר בריא (לא זוכרת במספרים).

הרופאים שולחים לבדיקות מקיפות יותר כדי לכסות את עצמם וגם כדי לשלול בעיה.

 

אני אישית עשיתי את האקו לב, בעיקר בשביל השקט שלי. ליעוץ גנטי לא הלכתי, כי בד"כ במצבים כאלה ביעוץ ממליצים על דיקור כדי לשלול בעיה (אין להם יותר מידי מה לעשות רק עם המידע של הסקירה) וזו בדיקה שבטוח לא אעשה.

 

בלידה הייתה הפתעה, היו 3 עורקים בשליה, ולא ברור לי איך זה נעלם בסקירה כשהרופא הסתכל טוב כדי לבדוק האם יש 2 או 3.

 

בזמנו חיפשתי על זה מידע באינטרנט, והמידע שכתוב על זה הוא די מעודד, תכתבי בגוגל- 2 עוקרים טבוריים (או משהו בסגנון).

הרופא בעצמו הרגיע אותה ואמר שזה לא נורא.

 

יש לה בת מתוקה מדבש בת שנתיים והכל הכל ב"ה תקין לחלוטין!!!

 

 

רק בשורות טובות!

 

כתבתי שאני מכירה הרבהההההה תינוקות כאלה, ממש המוווווווון, וכולם לגמרי בריאים

והצעתי לך להשתדל לא לחיות מתוך פחד, ואז החיים יותר נעימים

ושלחו אותנו לבדיקות מעייפות של אקו לב עוברי.

זה היה כ"כ מעייף, כי לא ראו מספיק טוב, אז ביקשו שאבוא שוב בעוד כמה שבועות ואח"כ שוב.

בסופו של דבר אחרי הלידה ראו 3 כלי דם. שניים היו צמודים באופן שאי אפשר לראות באולטרא סאונד.

אני כבר אחרי הסקירה (ששם ראו 2 כלי דם) הלכתי להתייעץ עם הרב שלנו- הרב ניר בן ארצי.

הוא כבר אז אמר לנו שבגלל ששניים צמודים, הרופא לא יכל לראות את זה, שניהם נראים לו כמו אחד.

היה מדהים אח"כ לראות את חבל הטבור ולהבין הכל...

בכל מקרה, לדעתי לא כדאי להעביר הריון עם ספקות ופחדים.

בדיקת מי שפיר יכולה לפתור את הספק ולהרגיע מאוד.

כמובן אחרי התייעצות עם רב.

 

בהצלחה!

אני כל כך כועסת!!!!!!!!!!! ומי שזה לא מוצא חן בעיניה שלא תקרא!!!!!!!! הרופאים החוצפנים האלה, מלחיצים על שטויות!! מסכנים הריונות באמהות לחוצות, בוכות ומפוחדות! גררררררררררררררררררררר! ואל תענו לי על זה שצריך לבדוק ושקרו מקרים ושלרופאים יש כוונות טובות ואני לא יודעת מה! כי אני לא יכולה לסבול את ההפחדות שלהם!

 

נונה, אל תחששי לא מהממצא הזה ולא משום דבר אחר שיגידו לך. הם אומרים את כל האפשרויות הכי מטורפות שיכולות לצאת מהממצאים, כי הם חוששים מתביעות.

לכי לאקו לב ליתר בטחון, ואם ימצאו משהו חלילה אז גם לייעוץ גנטי. לפי מה ששמעתי (וכך גם אני מבינה מאמא מסורה), במקרים כאלה בד"כ לא שומעים בייעוץ הגנטי משהו מעבר למידע שאפשר למצוא באינטרנט ממילא.

בכל מקרה אל תדאגי!!! כמו שאמרו לך כאן, זה קורה המון וברוב מוחלט של המקרים התינוק בריא ושלם ב"ה.

בס"ד

 

יוצאות לי דמעות, מאושר.. אתן ממש מצליחות לעודד אותי

צדיקות!

אמן, בעז"ה.. בריאות ושמחה.

הריון שני, בסקירה מאוחרת (לא עשיתי מוקדמת וגם לא שקיפות) גם התגלה שיש שני כלי דם במקום 3,

למרות שהרופא היה ממש נחמד וניסה להרגיע (בדרכו הרופאית משהו) הוא רק הכניס אותי ליותר סרטים..

כאן עלי לציין שמי שהרגיעה אותי מאוד זאת אברכית, תודה

עשיתי מחקר שלם על העניין, זה לא נדיר מסתבר, וכשזה מופיע לבדו, רוב הרופאים מתיחסים לזה ככלום.

 

אבל- הם רופאים, ויש חוק, החוק מחייב אותם להפנות אותך לאקו לב, וייעוץ גנטי, הלכנו לשניהם כדי להיות שקטים, וזה באמת מה שקיבלנו.. אישור לכך שאין בזה סכנה ממשית, רק הדבר היחידי- הומלץ לנו לעשות מעקב גדילה, מפני שבכל זאת יש עורק אחד פחות שמזין את העובר. זה לא נראה לי כ"כ נורא ללכת לעוד כמה  U.S  כדי להיות רגועים

סליחה על החפירה...

איך אתן מצליחות לנהל בית וגם להכין חלות?!

אני ממש מעריצה!

תגידי, את מניקה? כי אומרים שזה מרזה...

ההנקה אף פעם לא השפיעה עלי בקטע הזה.  וכמו שאמרתי אני לא מצליחה להתנתק מהמתוקים...

1. אל תכניסי לעצמך שאת בדיאטה כי המחשבה הזו מביאה תיאבון.

2. תימנעי מקניית דברים מתוקים, אם זה בלתי אפשרי, אז תקני דברים מתוקים שלא מושכים אותך.

3. שיהיה לך תמיד ירקות חתוכים במקרר, כך שאם יבוא לך מתוק תמירי את זה לגמבה.. (לחיי ההבדל)

4. שימי תמונה שלך רזונת ויפה על המקרר וכך יהיו לך נקיפות מצפון לאכול מתוק או הרבה.

5. הכי חשוב! אכלי מעט כל מס' שעות מועט. ככה לא מגיעים לרעב נוראי ואוכלים בשביל גדוד.

6. עשי פעילות גופנית של כפיפות בטן לפני השינה.

7. רשמי בדף כל מה שאכלת בפירוט מלא, וכשתרצי לאכול משהו שלא מן המניין תקראי וזה מוריד לפעמים את החשק.

8. בקשי תמיכה מהסובב, שיחמיאו לך אפילו אם זה לא ממש נכון. זה מעודד וייתן לך מוטיבציה.

 

בכל מקרה, תפרגני לעצמך גם כשאת שמנמונת, מותר לך, את אחרי לידה!

 

מזל טוב ענקי ושיהיה בהצלחה!

כשאני מניקה אני רעבה כל הזמן - לא משנה מה אכלתי וכמה- שעה אחרי אני רעבה מחדש...

 

הגעתי למצב של 20 קילו בעודף!!!

 

ואז התחלתי :

1) להפריד פחמימות מחלבונים,

2) לאכול כ6 עד 8 ארוחות ביום (אפילו רק מעדן או פרי או מס' קרקרים)

     אבל עם מחשבה - של לפחות שעה או שעה וחצי  בין פחמימות וחלבונים!

3) שקילה כל בוקר.

 

לאט לאט למדתי איזה סוג ארוחות עוזרות לי לרדת  ואז אם רציתי משהוא משמין- הייתי "מפצה" את זה עם ארוחה דיאטתית במיוחד ,

לאט לאט ירדתי את כל העודף שהיה לי והיה מאד כיף לקבל מחמאות.

 

מאז הייתי שוב בהריון ושוב עליתי ואני שוב מניקה ורעבה כמו פיל -

יש לי שוב כ 8 קילו לרדת, ואין לי חשק וכח להפריד את הפחמימות מהחלבונים

אני נשקלת כל יום יומים, ובודקת שאני לא עולה - אם אני  קצת יורדת בכל אופן- אני משתדלת לשמור על זה

וכשהבת שלי תגדל קצת (היא בת 7 חודשים) אני חושבת שיהיה לי שוב חשק לחזור למשטר ההפרדה כדי להוריד אותם- זה לא כל כך קשה ומאד שווה את המאמץ

זה לא מידי מדויק 

 

בעיקרון - פחמימות זה :

לחמים למנהם

קרקרים

תפו"א , אורז, אטריות , קוסקוס,

 

חלבונים :

עוף/ בשר

ביצים

דגים

מוצרי חלב (גבינות , מעדנים, חלב וכו')

 

קטניות:

ישפיעו אליך שונה - בעיקרון הם יותר נחשבות לחלבונים

אבל אני למשל שמתי לב שכל יום שאני אוכלת אפונה - זה יום שכאילו לא שמרתי על דיאטה.

 

ירקות

חופשי כמה שבא לך ואם מה שבא לך

 

פרות:

גם אותם אכלתי די חופשי אם כי אני לא אוכלת הרבה פירות, והייתי אוכלת אותם כעוד משהוא (בארוחה קטנה) או שהייתי מוסיפה ליוגורט/מעדן  (וכן כמעט כל יום אכלתי מעדן - וניל /פרי  וכו' )

 

שומנים ושמנים:

הם מאד חשובים לבריאות שלנו ואל תורידי מהם!

הם הולכים טוב גם עם פחמימות וגם עם חלבונים, כך שאפשר לשדרג יוגורט עם אגוזים למנהם,

ואפשר למרוח על הלחם - טחינה, אבוקדו, חמאת בוטנים או חמאת שקדים (קצת יותר משמין אבל לקחת חברה שהיא רק 100% בוטנים או שקדים)- שימי לב שאת רוב הממרחים את  לא יכולה לשים על הלחם...

 

כדי להתמודד עם מתוק- תשתדלי להכין לבד כל מני עוגות ו"ממתקים" ותנסי להכין אותם עם נטיה גדולה לבריאות (לא רק להרזיה) כגון דבש במקום סוכר , קמח מלא  וכו' וזה מאד עזר לי.

 

קחי בחשבון שאת לא בלחץ- לא תרדי תוך חודש !

לי זה לקח בהדרגה -5 קילו ראשונים לקח שנה - ו15 הורדתי יותר מסיבי וירדתי תוך חצי שנה בערך. עם נקודות יעד באמצע- למשל התחלתי אחרי פסח- אז אם עד שבועות אני הרד 5-6 קילו - אני הכין עוגה יפה - ואם עד החתונה של ... אני יורדת עוד שתי קילו אני קונה בגד לחתונה , ואם ... כך שמתי בעצמי  - לעצמי מטרות קטנות שאני יכולה לעמוד בהם ושיהיה לי נחמד התשופר שבהמשך-

 

עוד טיפ חשוב לדעתי:

חשוב להתחיל את היום עם סדוויץ (1,2,3, כמה שבא לך) משביע !

 

ההתמכרות למתוק (וגם לפחמימות בכלל, וגם לעוד הרבה דברים), היא גלגל סובב, שבו אנחנו מתרגלים למתוק ואז הגוף דורש אותו יותר ויותר.

אם תפחיתי בהדרגה, תראי שבשלב מסויים את תיגעלי ממאכלים מתוקים מדי, וגם תרגישי הרבה יותר טוב, עם הרבה יותר אנרגיה.

עצה שלי: אם חלק גדול מהמתוקים שלך הם שוקולד, מעדנים וכד' - תהיי בשרית כל היום.

עוד עצה: תכיני לעצמך עוגות טובות מקמח מלא ומעט סוכר חום או תרכיז תפוחים.

 

בכל מקרה כמדומני שלא מומלץ לרדת יותר מכ-4 ק"ג בחודש. כך שתהיי מוכנה מראש לכך שלא תחזרי למשקל הקודם...

ובכל זאת... זה כל כך מקסים בעיני, שאני מתקשה לשפוט!

בעצמי הצלחתי להתאפק שנתיים, לפני שעשיתי לבנות שלי חיכיתי עד שהן ביקשו בעצמן, ואז טסתי איתן לחנות לפני שיתחרטו כמובן שטחנתי להן במח חודשים לפני זה, כדי שיבקשו את זה

זה בכלל לא חינוכי; הרבה פעמים זה עושה דלקות ובלגן; זה כואב (לפחות קצת); והייתי צריכה לריב איתן על ניקוי באלכוהול. זה נורא. אני יודעת. אני נגד (בתיאוריה, לפחות).

למרות שלי עשו בגיל שנתיים,ואח"כ פחדתי לעשות עוד חורים..אל דאגה,בסוף עשיתי עוד.

ויש עדות,מגזרים וכו'..שנהוג אצלם לעשות ממש מוקדם,ארגנטניים וכו'..

כל אחד שיעשה מה שמתאים לו.

לילדה שלך מגיע לעשות את ההחלטות האסטתיות שלה בעצמה.

ההורים שלי חיכו עד גיל 12, שאז יש כבר שיקול דעת בסיסי, ושאלו אותנו אם אנחנו רוצות רק אז.

אני אישית בחרתי שלא (אני לא אוהבת את העניין של עגילים עלי, רק על אחרות...) ואילו אחיותי התלהבו ועשו. אחות אחת חיכתה עד גיל 18...

בכל מקרה, אני שמחה שהשאירו לי את ההחלטה הזו, כי אני מכירה חברה שעשו לה בגיל שנה, היא לא אוהבת את המראה ולכן לא שמה עגילים מגיל 10, אבל רואים מן צלקת קטנה שם- החור עוד לא נאטם לגמרי, כי זה מגיל צעיר...

בקיצור, תנו קצת חופש לילדות...

זה שהן לא נוגעות בזה וזה מפחית בעיות ותיסבוכים.

אגב - מה כל כך נורא בזה? כשהן יהיו גדולות יותר זה כבר יכול להכאיב יותר (כי הן כבר מבינות מה עושים להן...)

יש בזה מסר שהחיצוניות חשובה, ושתכשיטים חשובים, וכן הלאה...

לדעתי העניין הוא לא המסר שחיצוניות חשובה וכו' (כי בוודאי שהיא כן חשובה באופן מסויים, לא צריך להיות מכוער ומוזנח) אלא המסר שבשביל קישוט זה טוב לקלקל את הגוף.

 

שמעתי גם שברפואה הסינית וכדו' האוזן זה מקום רגיש מאד ומשפיע על כל מני דברים.

נראה לי הרבה יותר הגיוני לעשות את זה בגיל שכבר יש הבנה של היתרונות והחסרונות (ובטח שלא לפני גיל 12).

 

<לי אין עגילים וזה ממש לא מפריע לי>

עברנו מקראוון קטנטן ומתפרק לבית "אמיתי" עם תקרה גבוהה ולא כזו שמסתיימת במטר 90...

ב"ה יש מקום לנשום

 

ונראה שממש מוצא חן בעיני הבת שלי החדר החדש..

התחלתי לחוש את תנועות הקטנצ'יק בבטן, זה כ"כ כיף!!

מרגיע, נעים, משמח!!

הודו לה' כי טוב!!

שתזכי תמיד לבשר לנו דברים משמחים!

והעיקר, כמו שיפעת אומרת- הריון קל בריא ומשעמם!

אמנם בשבוע שעבר אבל לא הספקתי לעדכן. הודו לד' כי טוב!

אמנם היום יום רביעי, אבל אני ממש מתרגשת לספר שהיום נכנסתי לחודש תשיעיייייי 

ברוך ה'...!!!

 

עכשיו אני מתחילה להרגיש חששות... כאלה מהכאבים וכל זה... משתדלת לא לשקוע בזה אלא לשמוח שזה הולך ומתקרב ב"ה!

וזה הריון שלישי...

אז לכול הסקרניות

מזל טוב - לנו - נולדה לנו בת לפני  כ-13 יום

הודו לה' כי טוב

סיפור הלידה בהמשך....

 

חוץ מזה מגניב לראות איך התגלגל השירשור-בעקבות ההודעות הריקות

 

רק טוב

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה!

השירשור באמת יצא מצחיק.

יש היונקים צד אחד ויש היונקים 2 צדדים

כידוע לי ולפי הניסיון שלי

תינוק יונק צד אחד וכשהוא מסיים צריך להציע לו עוד צד- אם התינוק ישן לרוב מחליפים טיטול כדי להעיר אותו או שהתינוק מתעורר מהגרפס ואז מציעים צד שני אם הוא רוצה הוא ינוק עוד.

כאשר תינוק יונק 2 צדדים צריך לזכור שבהנקה הבאה נותנים לתינוק לינוק מהצד האחרון שממנו הוא ינק.

תשימי לב אם אחרי שהתינוק ינק צד אחד והוא לא מעוניין לינוק צד שני האם הוא רוצה לאכול עוד אחרי חצי שעה או אחרי שעתיים שלוש- זהו גם סימן האם התינוק צריך צד אחד או שניים.

 

בהצלחה ממש

 

לא בהכרח שהתינוק ינוק משני הצדדים בארוחה. זה תלוי בהרגלים שלך ושלו, וכמובן, בכמות החלב שיש. יתכן מצב שכל ארוחה התינוק ינוק מצד אחר, (חשוב! כדי שלא יצטבר גודש בשד שלא יצא ממנו חלב). או מצב בו בארוחה הוא יונק משני הצדדים. בד"כ כשכמות החלב בשד אחד מספקת אין צורך להמשיך להניק גם בצד השני.

בהצלחה רבה!

חשבתי שכך יותר נוח ולמה להסתבך עם 'מה היה הצד האחרון' וכך יקבל יותר מהחלב השומני וכו'. כשהגעתי אחרי חודש ליועצת הנקה עם עלייה מזערית במשקל ודמעות בעיניים היא סיפרה לי בין השאר שהנקה רק מצד אחד זו עצה טובה מאוד שנותנים למי שסובלת מעודפים כדי לצמצם את הייצור.

אני לא אומרת שבכלל לא לעשות כך, אבל כיוון שזה לא הניהול הקלסי כדאי לקבל אישור מיועצת הנקה שזה מתאים לנתונים אצלכם. אצלי זה לא התאים וחבל שהחלטתי על דעת עצמי.

מומלץ להניק מצד אחד ואחריו תמיד להציע את הצד השני. בהחלט יש תינוקות שינקו מעט מאד מן הצד השני כי הם שבעים מן הצד הראשון, יש שימשיכו לאכול ( וזה טוב למי שלא מייצרת חלב בכמויות עודפות...)

 

חוץ מזה- לא הבנתי- את איזה אמריקה את מרגישה שגילית?, לא אמרת לנו.

האמת - לקחתי על עצמי להילחץ משום דבר שאני שומעת או קוראת, ולעשות בהנקה את מה שהכי נוח ונעים לי ולתינוקת, אבל עכשיו פצקרשת הצליחה להלחיץ אותי שוב...

 

בהתחלה היא ינקה בלי סוף, אז ברור שאחרי שהיא סיימה צד אחד - היא ישר ינקה מהצד השני ומיד אחר כך מהצד הראשון ומיד אחר כך שוב מהצד השני... ככה שלא היה זמן לאף צד להתמלא כמו שצריך והיא אכלה קצת מכל צד - ונראה לי שלכן היא הייתה רעבה כל הזמן. אז הגיע השלב שהחלטתי שבמשך 3 שעות אני נותנת רק מצד אחד -  לפי דרישה, ובזמן הזה הצד השני התמלא קצת, והיא קיבלה ממנו במשך ה-3 השעות הבאות. זה גרם לכך שהארוחות שלה קצת גדלו ואז היא דרשה פחות לינוק (באופן יחסי כמובן).

אחר כך עברנו להניק כל 2-3 שעות - ונשארתי עם הרעיון של לינוק מצד אחד, כי אז זה נותן מרווח זמן (לפחות 4 שעות) לצד השני להתמלא כדי שהארוחה הבאה תהיה משביעה...

 

אז עכשיו את באה ומלחיצה אותי שזה יכול לגרום לדילדול?????

הרי התחלתי עם השיטה בגלל שהיה דילדול...

 

אבל אני לא אתחייב על זה, מכיוון שאני לא יועצת הנקה

נראה לי שבאמת הכי חשוב ללכת עם ההרגשה - איך מתסדרות הכמויות ואיך הילד מגיב.

 

שש שעות, בערך.

ממליצה לא להילחץ. לשקול היטב את הנתונים שלכם, הרגשה כללית של מה עובד אצלכם כמו שכתבה יוקטנה, ואם אפשר - מומלץ בחום לפרוש את כל הנ"ל גם לפני יועצת הנקה (גיל, משקל מדויק, תיאור הגסיבות להעדפה) ולשמוע את דעתה. זה לא חייב להיות בפגישה פנים אל פנים, יש גם כמה פורומים לייעוץ הנקה ברשת. הנה אחד לדוגמא: http://www.leida.co.il/forums/index2.php?id=3&lang=HEB .

 

להיטלטל לכאן ולשם על כל סיפור שקוראים זה ודאי לא רצוי, ואני מאוד מחזקת את ידייך בהחלטה לא להילחץ מכל דבר.

אבל לעניות דעתי גם הקיצוניות השנייה לא טובה. אני מצטערת היום על כמה וכמה דברים שבהם סמכתי רק על עצמי. הרבה דברים האינטואיציה יכולה ללמד אותנו, אבל לא הכול. איך, למשל, יכולתי לדעת שתכולת הבקבוק במחלקת יולדות (60CC) היא בערך פי ארבע מתכולת קיבה של תינוק בן יומו? אם לא הייתי לומדת את זה בחיים לא הייתי יודעת. סתם דוגמה. יש עוד הרבה דברים במערכת המופלאה הזאת של ההנקה שאי-אפשר לדעת מהאינטואיציה.

 

אני בעד דרך האמצע: עשה לך רב. למצוא לך דמות שמבינה בהנקה ואת סומכת על דבריה, ללמוד ממנה כמה שאפשר, ובעזרת המידע שאת צוברת - לסנן אמירות שונות ומשונות ששומעים מכל הכיוונים.

אני מצאתי לי דמות כזאת. היא יועצת הנקה שעברה את מסלול ibclc התובעני, וקראתי מספיק טקסטים שלה בשביל להבין שהיא ממש יודעת על מה היא מדברת, ויודעת להנחות אותי נכון באיזון העדין שבין אגירת מידע לבין הסתמכות על חושים אימהיים בריאים (-:

תודה על מתן העצות

היתה לי בעיה קשה עם הינוקא היא מוצצת קצת 3 דקות צד א ואז יונקת 3 דקות צד שני

והיתה צורחת ממש חשבתי שזה גזים והיתי פולטת לרוב

עד שדיברתי עם תזונאית שאמרה לי לתת ארוחה אחת מצד אחד ששם הכל מסופק

נושא אחד אני רואה שנהיה טוב הפליטות ירדו יפה

אך עדיין יונקת בהתהפכיות וחוסר נחת

כפי שכתבו לך אין טעם להילחץ מכל סיפור...

כל אחת והגוף שלה...

בהצלחה...

היה לך תוכן שנמחק בגלל התקלה באתר?

 

בכל מקרה, תומכת לידה חשובה ממיליון סיבות.

היא עוזרת בזמן הצירים, בעיסויים ובטכניקות שונות לשיכוך הכאב.

היא עושה אווירה, בשיר, בדיבור, בעידוד ובתפילה.

חשוב מאוד: היא יכולה לעזור ליולדת להחליט אם לקבל את המלצות הצוות הרפואי. בכלל, היא שם כדי שלא יעשו איתך מה שהם רוצים, אלא כדי להזכיר לך שאת בעלת הבית על גופך ועל הלידה שלך, ושמותר לך להחליט אם את לא רוצה בדיקה פנימית, או פקיעת מי שפיר, למשל, או שאת רוצה רופאה דווקא, וכו' וכו'.

הרבה פעמים יש עומס, והמיילדת בקושי נמצאת בחדר הלידה. התומכת עוקבת אחרי מהלך הלידה, קוראת למיילדת אם צריך, ועוזרת בעצמה אם לא צריך.

מי שרוצה לידה טבעית - עם דולה יש לה סיכוי הרבה יותר גדול להצליח.

לפני הלידה היא זמינה לשאלות, אם היא גרה קרוב  היא יכולה אפילו להגיע ולבדוק אם את צריכה לנסוע לבית הרפואה (זה מאוד משמעותי למי שגרה בחור), ואחרי הלידה היא אמורה לעזור עם ההנקה וגם להיות זמינה לשאלות.

 

בקיצור: אני חושבת שדולה מקצועית ומנוסה - זה שווה. לא סתם שווה אלא שאני לא מבינה איך בכלל אפשר ללדת בבית רפואה בלי זה.

וגם אני חשבתי על כך (בסוף יצא שלא...) אבל לא כ"כ הוגן להדגיש

ללדת עם דולה זה נשמע ממש נפלא, אבל לבוא ולומר שאינך מבינה איך אפשר בלעדיה זה לא הוגן כלפי המילדות שרובן הגדול באמת מסורות, מקסימות ורוצות לעזור ולהקל במה שניתן! (ואני ממש לא מיילדת!)

אין לזה שום קשר, אבל באמת שום קשר למסירות של המיילדות!

כמעט כל הנקודות שהצבעתי עליהן כיתרונות התומכת, הן רלוונטיות אפילו אם נחתת על המיילדת המקסימה והמסורה ביותר במחלקה.

אני אסביר שוב למקרה שלא הייתי מובנת: כמעט תמיד, למיילדת פשוט אין יכולת טכנית להיות כל הזמן עם היולדת, מכיוון שיש לה עוד יולדות בו-זמנית. כמו כן, רוב המיילדות, ולא משנה עד כמה הן מסורות ורוצות לעזור ולהקל, אינן יודעות או אינן נוהגות לעשות עיסויים וכד' בזמן הצירים, למי שצריכה (בכלל, לפעמים חלק גדול מהצירים הוא עוד לפני שמכניסים לחדר הלידה).

אם תקראי שוב מה שכתבתי, תראי עוד נקודות שבהן יש יתרון גדול לדולה, שוב - בלי שום קשר לזהות ומסירות המיילדת.

לא חלקתי עלייך בעניין יתרונות הדולה. התייחסתי רק למשפט האחרון- שאת לא מבינה איך אפשר ללדת בבית רפואה בלי דולה.

אחד היתרונות שאני רואה בדולה הוא דוקא במעבר מההתמודדות בבית- לבית החולים. כשיולדת מגיעה לקבלה בעלה נאלץ להשאר בחוץ, ומבחינתי זה אחד הקטעים הפחות נעימים בלידה- להכנס לבד (אני מאלו שמעדיפות לקחת את הבעל בלבד) לקבלה.....

כלומר, שהאמירה הזאת אינה מהווה ביקורת על התנהלות המיילדות.

ואני גם מתארת לעצמי שיש נשים רבות שיולדות בלי דולה והחוויה שלהן טובה ונהדרת.

התכוונתי בעיקר שאני באופן אישי לא רואה את עצמי הולכת ללדת בלי מלווה מקצועית צמודה, זה מפחיד אותי...

אבל כן התכוונתי שאני סבורה שברוב רובן של הלידות, נוכחותה של דולה יכולה להשפיע על הלידה באופן משמעותי מאוד - לא רק על "חוויית הלידה", אלא ממש על התפתחות הלידה עצמה. ואני יכולה לתת לזה הרבה דוגמאות מהחיים, אם אתן רוצות.

שאתמול הייתי עם בעלי בסיור באחד מבתי החולים, ובמהלך הסיור הסתבר לנו שלא מוכנים שם לקבל דולות בשום אופן...

אז אמנם אני לא מתכננת להגיע עם דולה (וגם לא יודעת אם אני מתכננת להגיע דווקא לבית החולים הזה..), אבל הייתי באמת מופתעת... אז זוגות שאלו את המיילדת שם למה לא מוכנים, והיה נשמע שזה ממש פוגע בה שמביאים דולה... היא אמרה שהן יודעות את העבודה שלהן מצוין ושהן לא צריכות אף אחת שתבוא לעזור להן... אז הסבירו לה שזה לא בשביל לעזור להן אלא כדי לעזור ליולדת.. אז היא ענתה שהן עוזרות ליולדת טוב מאוד... אז אמרו לה "אבל אתן לא זמינות כל הזמן... יש לכן עוד חדרים..." והיא אמרה שהן זמינות כל הזמן.... חח אחרי שיצאנו משם בעלי כזה עושה "אנחנו מושלמות! אנחנו עושות הכול! אנחנו יכולות לבד!" חח..

 

בקיצור זה היה חידוש בשבילי, לא ידעתי שיש בתי חולים שממש לא מסכימים להכניס דולות...

בכל מקרה באיזה שהוא מקום אני יכולה להבין, יכול להיות שיש דולות שבאמת מתערבות למיילדות בעבודה שלהן והגיוני שזה מציק...

 

אני יודעת שזה לא היה בדיוק הנושא של השיחה.. אבל פשוט נזכרתי במה שהיה אז רציתי לשתף =)

אבל עונה לך גם בתור יולדת,

דבר ראשון בשביל השקט הנפשי,בשביל התמיכה הנשית בכל שלב ההריון,הלידה ואחרי הלידה..

זמינות של 24/7

הכנה ללידה,ועיבוד חווית הלידה,

דולה נמצאת איתך בכל הלידה כאשר המיילדת באה פעם בשעה לבדוק בדיקה פנימית,לחבר למוניטור,

ובלידה עצמה כמובן כשאת בפתיחה מלאה..ואם יש עומס {שערי צדק/עין כרם} יש סיכוי שתפגשו רק בלידה.

דולה מגיע אליך הביתה גם בצירים {לא כל הדולות}

אנחנו גם לומדות רפואה משלימה..{עיסוי,רפלקסולוגיה,שיאצו,סוג'וק,דמיון מודרך,תנוחות,נשימות,הרפיה}

יש לנו ידע בסיסי+ וגם נסיון,של כל התהליכים הרפואיים ומוסגים רפואיים,משככי כאבים,זירוזים,וכל ההשלכות והייתרונות.

אני אישית ילדתי גם עם דולה וגם בלי,ואין מה להשוות.

וגם סטיסטית דולה מקצרת את הלידה,פחות לידות עם משככי כאבים ופחות לידות מכשרניות וניתוחים קייסרים.

 

צריך לעשות איתה תאום ציפיות ממש לפרטי פרטים. מה את אוהבת שתעשה לך ומה לא. להפגש איתה קודם ולראות אם את זורמת איתה- כי אם לא זה סתם עוד משהו שמעיק בלידה וחבל! אני לא בטוחה שזה מתאים לכולם, יש נשים שלא אוהבות שיש איתם מישהו"אני עם הכאב/ החויה שלי, ושאף אחד לא יפריע לי"! ויש נשים (ואולי זה הרוב?-לא יודעת!) שאוהבות שיש איתם מישהו תומך, מרגיע ,עוזר, ואולי במקרים מסוימים גם מבין בעניינים קצת יותר וזה נותן תחושת ביטחון. אבל עדיין יש מקום להתאמה אישית ולא לאמירה גורפת- כן תקחי חד משמעי! בהצלחה באשר תבחרי!

יש הרבה נשים שרוצות שלא ייגעו בהן ולא יתקרבו אליהן במהלך הלידה. ולהן באמת לא תמיד מתאים או יש צורך בדולה.

אבל ללידה ראשונה, לפני שהאישה מכירה את עצמה ועוד לא הפיקה לקחים מלידות קודמות - לא הייתי מוותרת על זה.

אני באמת מאלו שפחות אוהבות שמתערבים לי כשכואב לי, אך מאוד זקוקה למישהי שתועיל לי לשיכוך הכאבים ופחות זקוקה ל"אווירה". הייתי רגועה יותר אם זו היתה דולה שהיא גם מיילדת, כך שהיא תוכל להתערב גם במהלך הלידה עצמו ולהקל עלייי. האם יש לכן מידע על מישהי כזו בירושלים או הסביבה?

את לא אוהבת שמתערבים כשכואב - אבל את רוצה שהיא תועיל לשיכוך הכאבים? אז איך בדיוק? אם מתאים לך עיסויים, אז אני חושבת שכל הדולות יודעות לעשות. אם את רוצה לנסות מכשיר טנס או שיטות אחרות, את לא צריכה בשביל זה את הדולה.

כמובן שמראש מתאמים ציפיות, ואת אומרת לה בדיוק למה את מצפה. את יכולה להגיד לה שלא תדבר איתך סתם, אלא רק תעזור במה שאת צריכה.

 

לא ידוע לי על דולה שהיא גם מיילדת. אני חושבת שאחת כזאת תהיה מאוד יקרה. באיזה אופן את חושבת שהיא תוכל להתערב במהלך הלידה? אסור לה מבחינת בית הרפואה ליילד אותך או לעשות כל פעולה שהיא מתפקידה של המיילדת. נניח, אם את רוצה שהיא תבדוק אותך - הם לא יסכימו להסתמך על התוצאה שהיא תגיד, אלא ידרשו לבדוק אותך בעצמם (ויכול להיות שבכלל לא יסכימו שתיבדקי ע"י מישהי שהיא לא מהצוות שלהם).

 

בלניאדו יש אפשרות למיילדת פרטית, ונדמה לי שאולי גם בליס. יכול להיות שזה מה שאת בעצם מחפשת?

אני באמת עדיין בבירור עצמי מה אני רוצה, אך נראה לי שהכיוון הוא מיילדת שעובדת בבי"ח מסוים שאליו אצטרך להירשם כדי שהיא תוכל ליילד אותי (בירושלים) שגם הוכשרה להיות דולה.

את צודקת שעם תינוקת קטנה, זה בלתי אפשרי לשאוב בין הארוחות.

 

יש שתי דרכים עיקריות: אחת, לשאוב מהצד השני תוך כדי הנקה. בהתחלה אולי לא ייצא הרבה, אבל בשלב מסויים הגוף יקלוט שיש צורך כפול בחלב, ויספק את הסחורה.

הדרך השניה, היא לשאוב בשעות הקבועות שבהן את מחוץ לבית. כך השאיבה היא במקום הארוחה שלה ולא בנוסף. נדמה לי שאמרת שהעבודה שלך היא אינטנסיבית ושאין לך שם תנאים לשאיבה בזמנים קבועים - אז זו באמת בעיה. אם הדרך של השאיבות משני הצדדים תעבוד, זה יכול להיות פתרון.

העמסת סוכר היא בדיקה לגילוי סכרת הריון. ישנה העמסת סוכר חלקית, בה האשה שותה 50 גר' גלוקוז (בד"כ בכוס מים ואפשר להוסיף מיץ לימון, לא נורא...) ואחרי שעה עושים בדיקת דם בה בודקים את פירוק הסוכר בגוף. הבדיקה נעשית בצום- נראה לי משעה 12 בלילה הקודם- לא בטוחה. יש מרפאות שבאים- שותים מחכים שעה ועושים בדיקת דם, ויש מקומות שאפשר לשתות בבית ולהיות בדיוק שעה אח"כ בבדיקה. נראה לי שזה תלוי במרחק בין הבית לקופ"ח. אם התוצאות גבוהות מהנורמה עושים העמסת סוכר מלאה- אם את רוצה פרטים גם עליה- אתן בשמחה... יש לי ניסיון...

כאילו, אם אני עושה את הבדיקה ב8 אז עד 9 צום?

מיץ לימון?כאילו לסחוט לתוך זה לימון ואז הטעם לא כזה נורא?

מקווה בעז"ה לא לעשות את השנייה..

תודה רבה לך,

יאמי קרמבו

צריך לאכול ארוחת בוקר ואחריה לשתות את הסוכר, באמת מומלץ לסחוט לתוכו קצת לימון ולערבב עם מים. לא כל כך נוראי.

כמו שאמרה קרמבו מחכים שעה ואז עושים בדיקת דם.

בהצלחה!

אפשר לאכול ארוחת בקר רגילה.

טוב.. אל תאכלי עוגת קרם איכותית... אבל בהחלט אפשר ארוחת בקר.

מטרת הבדיקה היא לראות ויסות של סוכרים בגוף שלא בעת צום.

רק מרגע ששתית את ה50ג' סוכר מעורבבים היטב במים ( היטב- אחרת חלק ישקע ואז התחתית תהיה מגעילה...) אז לא מוסיפים אוכל או שתיה עד בדיקת הדם ( שעה אחרי)

וכן, אפשר בהחלט לסחוט פנימה לימון טבעי, נותן קצת טעם לימונדי.

גם אני מקווה בשבילך שלא תצטרכי את השניה...

 

אני לא זוכרת בוודאות, עדיף לשאול במרפאה מה ההנחיות שלהם. לגבי הלימון- כן, מוהלים את הגלוקוז בכוס מים חמימים ומוסיפים לימון סחוט. יוצא כמו לימונדה קצת מתוקה. נסבל...

בהצלחה והרבה בריאות.

ודרך אגב- תוצאה גבוהה מהנורמה לא מחייבת שיש בעיה, פעמים רבות ההעמסה המלאה יוצאת תקינה...

משום מה זכרתי שכך הרופאה כתבה לי בזמנו על ההפניה.

אני זוכרת כששתיתי את זה זה לא היה כל כך מתוק!?! ולא רק, היה לי די טעים! מוזר...

צריכה לעשות את הבדיקה, וההנחיות שקיבלתי הן לאכול ארוחת בוקר, לבוא לקופ"ח לשתות את ה"סוכר" (אפשר להביא לימון), לחכות שעה ואז לעשות בדיקות דם.

בהצלחה ובשורות טובות.

בהריון מאוד לא רציתי לבצע את הבדיקה הזאת,

ולא, לא בגלל שזה לא יותר מידי מענג לאכול את זה, כי ביננו יש דברים יותר גרועים.. שאלו יהיו הצרות.

 

 אלא - כי שמעתי מכמה וכמה טבעוניים בקיאים, ואנשים מבינים שמשתדלים להקפיד על אורח חיים בריא, על ההשפעה הלא טובה של הבדיקה הזאת על הגוף, נכון, לא משהו קריטי וחמור, אבל השפעה לא נכונה ולא בריאה. האמת שאפשר גם לחשוב בהגיון לבד כמה זה לא טבעי לגוף להתמודד עם כזאת כמות סוכר בבת אחת!! איך המערכות לא רגילות לזה, ואת הבלאגן שזה גורם בתוכו. ואני, לפחות, משתדלת ורוצה להתאים את ההתנהגות לטבע הגוף הבריא שה' נתן לנו..

ומאוד מאוד לא רציתי!

 

רק מה? שבהרשמה לבית החולים לקראת הלידה, (נרשמתי מוקדם) הובהר לי שדורשים שם לראות מעקב הריון כולל העמסת סוכר.הסברתי להם את הבעיתיות שלי עם זה, כשמראש תכננתי שאם יצטרכו בכ"ז אסכים, מה לעשות שזה שלב הכרחי כיום במעקב (וכן אחרי הכל זה לא שאני מזלזלת בבדיקת סכרת בהריון ומודעת לחשיבות בהערכות לכך במידה ויש).

 

 ולהפתעתי, התשובה הייתה ש"אין בעיה, אז תבואי עם בדיקת A1C".

 

 לשאלתי מה זה ואיך זה קשור, אמרה לי שזה תחליף להעמסת סוכר  והרופא כבר ידע.

אז באתי לרופא בקופ"ח (סניף ראשי, לא איזה רופא מסכן בסניף שכוח..) ואמרתי לו שאני צריכה הפנייה לבדיקת A1C. הוא כתב בלי בעיה, אך הסתקרן לדעת למה. סיפרתי לו שאמרו שצריך..ואמרתי..ואמרו שאפשר במקום..

ומה שהוא אמר לי: "שתדעי שהקדמת את העתיד".

והסביר לי שיש כבר תכנונים בעולם הרפואה ע"כ שעוד כמה שנים כבר לא תהיה כזאת בדיקת העמסת סוכר וכולם ישתמשו בבדיקת הומוגלובין A1C.

 

ואחרי הכל, מדובר בבדיקת דם קטנה ופשוטה ורגילה, שנותנת את התוצאות הרלוונטיות,

הרבה יותר נוח (וטעים) ו-בריא לגוף ולטבעו..

 

ממליצה.. [תשאלו את הרופא ע"כ בעצמיכם ותבקשו הסבר, אם תרצו]. 

 

 

 

גם אני לא רציתי לעשות העמסה, והמיילדת שלי גם אמרה שבהתחשב בגיל שלי ובגודלו הסביר של העובר, מספיק לעשות בדיקת סוכר בצום.

 

אגב, סתם מעניין אותי: מה הם יעשו למי שתגיע בלי בדיקת סוכר משום סוג? כי זה נשמע מלחיץ...

לא אמרו לי כלום, יכול להיות שהם פשוט לא הספיקו ע"ע סיפור הלידה

לא רק בלי העמסת סוכר, אלא בלי שום בדיקה.

 

מה קרה? בלידה הראשונה היה להם מספיק זמן לכעוס עליי, אבל לא שלחו אותי הביתה

 

בלידה השניה לא הספיקו ב"ה להגיד לי כלום