7 שבועות אחרי-אבל הנה הסיפור.
אפתח בתודה לה´ ייתברך שכל התפילות שבעולם לא יצליחו להביע את תחושת הכרת הטוב שאני מרגישה.
אז ככה- 5 ילדים מקסימים ובעל מדהים מחכים ללידה המיוחלת. הילדים מתרגשים כאילו זו לידה ראשונה ולא מפסיקים להתלהב-"איך נקרא לה, מי יחזיק אותה ראשון, למי היא תהיה דומה.." גם אנחנו-מתרגשים ומצפים-כאילו ילד ראשון-מתרגשים מכל תנועה ומכל בדיקה,מתפללים שהכל יהיה בסדר.... תל"מ-בו´ אייר, פסח עובר בנחת ובכבדות... חמי וחמותי אצל האח בחו"ל ומשביעים אותי שאחכה עם הלידה עד שהם חוזרים. הם אמורים היו לחזור בר"ח אייר...
הכל בסדר, למעט צירונים קטנים אני לא מרגישה כלום ובטוחה שאלד בתאריך, לא לפני ולא אחרי. בלידות הקודמות ילדתי בול בתאריך המשוער ובחמישית ילדתי 3 ימים לפני. כל הלידות התחילו בצירים שהתפתחו יפה, קיבלתי אפידורל-למעט הלידה השלישית שהילדה "החליקה" החוצה... אז זהו... אני לא לחוצה. לעבודה לא הלכתי כבר חודש לפני אז העברתי את הזמן
בכיף עם הילדים,ועם הרבה מנוחה ותפילות לקראת ההמשך.הספקתי ללכת למקווה לטבול לפני לידה, הכנתי חלות+הפרשת חלה לפני שבת ולא הפסקתי להתפלל...וכך עובר לו יום השואה ומגיע יום שלישי שאחריו-קמים בבוקר כרגיל ומתחילים להתארגן עם הילדים לגן ולבית הספר. אני נפרדת מהילדים בחיבוק ונשיקה ליד הדלת ופתאום מרגישה "פלק" (עם דגש על הפ´...) בדיוק כמו שתיארו לי כשיש ירידת מים... אני מסתכלת על הבעל ואומרת לו שאני הולכת שנייה לשרותים כי הרגשתי משהו.אני הולכת ורואה קצת רטיבות אבל לא מתרגשת-אומרת לבעל שאולי זה ירידת מים אבל ממממממש לא נראה שזה "זה"-כאילו מה? זה ירידת מים???. שוב אמרתי שלום לכולם ובעלי אומר שהוא יוצא לסבב ההסעות וחוזר כדי לראות מה איתי. בינתיים שמתי תחבושת וחיכיתי לנהר של שיטפון אבל זה הגיע בטיפות. הבעל חוזר, מחבק ואומר:"אני סומך עלייך-אם זה "זה" את כבר תדעי". ואני בלחץ-"אבל אף פעם לא הייתה לי ירידת מים"!!! קצת דמעות אבל נרגעת ונשלחת לנוח. לא מצליחה לעצום עין. הולכת לשירותים ומבינה שזה "זה". אני נכנסת לפורום המקסים הזה ושואלת לגבי ירידת מים. אני מבינה שזה קורה ומתחילה בהמלצת צדיקות הפורום לארוז תיק ללידה (שלא היה ארוז כי יש עוד זמן...) ולהתקדם לקראת בית היולדות. הבעל הצדיק-שיכול להיות כבר דולה-מרגיע ומשמח אותי ומתלהב שעוד מעט נחזיק אותה ושהכל יעבור בקלות ובמהירות. הוא כ"כ רגוע ומתוק שזה משפיע עליי ואנחנו יוצאים בשמחה מהבית אחרי שדאגתי להכין לילדים ארוחת צהרים חמה שההורים שלי ייתנו להם כשייחזרו.

אנחנו מגיעים אחרי נסיעה קצרה ונעימה אל בית החולים. אין צירים-רק טפטופים ואני מקווה שהכל יעבור מהר. בכניסה לביה"ח אני ממשיכה להתפלל ולא עוזבת את "תפילת חנה" כל הדרך.נכנסים למיון יולדות ואני נרשמת בקבלה ומוכנסת פנימה-אני מעדכנת שנראה לי שיירדו לי המים,נותנת שתן ומוכנסת למוניטור. תוך כדי אני מבקשת שייתנו לי אפידורל (???) והאחות מסתכלת עליי וצוחקת שמאיפה זה בא לי כי אני בכלל לא בכיוון ושזה יכול לקחת המוווון זמן עד שייתפתחו צירים ושהמוניטור מראה שאין עדיין כלום אז אפידורל??? הצחקתי אותה והלחצתי את עצמי. בעלי מחכה בחוץ ולא מפסיק להתפלל-אני יוצאת אליו אחרי עוד בדיקות ומבשרת לו שאנחנו מתאשפזים כי זה יכול לקחת הרבה זמן. אני מבואסת-רגילה לצירים,אפידורל. לידה וזהו. אבל הפעם... עולים למחלקה מ-ה-מ-מ-ת ומקבלים חדר של יולדות בסיכון (אני???סיכון???אני רוצה ללללללדת!!!מה נהיה???). לידי שטכבת בחורה בשבוע 35 עם צירים ואסור לה ללדת-אבל לי מותר. אני לא מבינה למה אני בלחץ ואנחנו מנסים להירגע. הבחורה לידי מדברת עם מבקרים, עוברת טיפול רפלקסולוגי, מסאז´ וכדומה ואני-מחכה. ההורים שלי כבר רוצים לדעת מה קורה ואמא שלי שבאותו הזמן מבקרת בקברי צדיקים (ראש חודש...) מבטיחה להתפלל ומעבירה לי אנרגיות טובות (היא בטוחה ביכולתה "לזרז" מרחוק...). ההורים של בעלי (ע"ע חלק א´) עלו על הטיסה חזרה לארץ מבלי לדעת שאנחנו כבר בבית החולים...מכרים ומשפחה מתקשרים סתם כדי לדבר ולנו נשאר רק לשתוק כי אין כלום ולא רצינו סתם להתחיל חרושת שמועות. הילדים כבר יודעים שנסענו ולא מבינים מה קורה? למה זה לוקח כ"כ הרבה זמן? הם כבר מתחילים לצייר ולהכין את הבית ומאוד מתרגשים. אבא שלי שנמצא יחד איתם מתרגש נורא והוא במתח בשבילי ולא מפסיק להתפלל. הוא מנסה לשחק אותה רגוע כי הוא עם הילדים אבל בפנים...צדיק!!!
מגיעה השעה 17:00 ובעלי אומר שהוא יוצא לכמה קניות ולהביא לי משהו לאכול כי הייתי בטוחה שאלד ולא אכלתי והתאבון היה ממני והלאה...ולא הבאנו כלום לאכול כי יולדים-לא??? הוא חוזר בסביבות 18:00. אין צירים אבל אני מגלה בשירותים שה"פקק" הרירי יצא ואני מתחילה להבין שזה מתקרב. אנחנו מתחילים להתרגש אבל ממשיכים לחכות. מחכים,מטיילים במחלקה,אוכלים, צוחקים, אני עושה שיעורי בית עם הגדולה דרך הטלפון. אנחנו מאחלים לילה טוב לילדים ומתחילים להרגיש צירים בהדרגה. בינתיים מעדכנים את אחותי שגרה ליד בית החולים והיא מתחילה בתפילות (ממש משפחה של אדמורי"ם...)ואני גם מודיעה לאחי הקטן(26) ומריצה איתו צחוקים כדי להוריד מתח. 21:30 הצירים מתגברים ואני מבקשת מוניטור ו-אפידורל. האחות ממקודם צוחקת שוב ואומרת "בואי נראה כמה באמת כואב לך ואז נחליט" היא הייתה מקסימה וכשהיא רואה שאני אומרת "על אמת" אחרי 10 דקות מוניטור היא מובילה אותנו אחר כבוד את חדרי הלידה. יייייייייייייייש!!!! אננחו מאושרים ולי כבר ממש מתחיל לכאוב.
אני מוכנסת לחדר לידה רגוע וצבוע בצבעי פסטל יפים ורגועים והכל בשקט ובנעימות.אנחנו מחכים קצת עד שבאים אלינו כי המיילדת שלנו באמצע לידה(עכשיו זה נראה "קצת" אבל אז זה היה נראה לי כנצח...)ואז מגיעה מיילדת מלאכית שמרגיעה ומבטיחה אפידורל בקרוב ונותנת לי את החלוק המה-מ-ם של בית החולים עם הפתח המדהים מאחורה... מכניסים לי עירוי ואני מבקשת לסתובב עד שהמרדים יגיע כי הצירים כבר ממש כואבים ואני בטוחה שכבר יש לי פתיחה מלא. וזה ממממממש כואב כבר ואני ובעלי לא מפסיקים להתפלל, תפילת חנה לא עוזבת את ידי-ואני מתפללת,מבקשת,מתחננת ומתרגשת מאוד. בזמן הצירים אני נושמת נשימות עמוקות שמאוווווד עוזרות לי לעבור לציר הבא והמיילדת מעסה את הגב התחתון ומקלה על הכאבים. ב23:00 מגיעה מרדים מקסים ורגוע ותהליך הכנסת המחט והחומר המרדים עובר ב"ה בקלות ובמהירות כאשר תוך כדי ההכנסה אני מרגישה 3 צירים שעוברים ממש בסדר הודות למיילדת שמעסה לי את הגב והנשימות שמאוד עוזרות. בעלי עומד בצד ולא מפסיק להתפלל ולהידהם (ככה כותבים) מהכוחות שלי (את זה הוא אמר לי אחרי הלידה...) .
האפידורל משפיע-ובא לציון גואל. זהו...אני מוכנה עכשיו לנוח ולאגור כוח ללידה.
אבל-תוך 10 דקות מודיעה לי המיילדת שבינתיים התחלפה(החלפת משמרות) שאני בלידה-פתיחה מלאה. ואני-לא מרגישה כלום אבל מתרגשת בטירוף. המיילדת "אילנה" רגועה וחביבה מתארגנת בזריזות אבל ברוגע מפתיעה ביותר. מעמעמת את האור בחדר ומסבירה לי בעדינות כיצד ללחוץ ומה לעשות. בעלי עומד ליד הראש שלי, מתפלל ומעודד. אני נושמת ומנסת ללחוץ, שוב נושמת וקצת לוחצת ומושיטה יד להרגיש*-אני לא מאמינה*-זה הראש שלה*-(עכשיו עולות בי שוב דמעות התרגשות...בזמן הכתיבה). והמיילדת מבקשת עוד לחיצה חזקה והפלא הזה "מחליק" ממני לאוויר העולם ומונח עליי כמו שהוא... אנחנו מתחילים יחד לבכות מהתרגשות ובעלי לא מפסיק לומר" וואוו-איזה נס..."
הקטנה רגועה,מתבוננת,עירנית. בעלי חותך את חבל הטבור בעדינות ובהתרגשות גדולה ואני מתחילה לה(ע)ניק את הייצור הקטן,המדהים הזה שלפני שנייה היה בתוכי... ממש פסטורלי-הכל רגוע, שקט מופתי. נשמה חדשה ירדה לעולם והקב"ה עשה אותנו מאושרים. אחרי כמה דקות יוצאת השיליה וב"ה אפשר כבר לספר ולומר "מזל"טוב". המיילדת מארגנת אותי ואנחנו נשארים לבד-אבא,אמא ופלא קטן שהקב"ה שלח לנו בניסים גדולים ובאושר עד אין קץ. הילדים,שכבר הלכו בבית לישון,מוערים על ידי ההורים שלי וצוהלים משמחה והולכים שוב (בקושי רב)לישון בהתרגשות גדולה.
וההורים של בעלי???
בחלק הבא...

בשעה 11:00 בבוקר שאחרי הלידה נוחתים ההורים של בעלי ומקבלים הודעה שנולדה להם בלילה נכדה חדשה.
הם בשוק טוטאלי כי הם בטוחים שיש עוד זמן... הם מתאוששים מהר מאוד ובאים לבקר ועדיין לא מאמינים שלא חיכיתי...
אני רוצה לציין את בית החולים "לניאדו" המדהים שאפשר לי חוויה מדהימה של לידה ואישפוז נהדרים. החל מהכניסה למיון ועד לשחרור יש לי רק מילים טובות לומר. המיילדות,המרדים,האחיות במחלקה ובתינוקיה, כוח העזר החביב.
ואסיים שוב בתודה לה´ ייתברך שמחולל ניסים גלויים כל יום.
שיהיו רק בשורות טובות!!!

לאחרונה יש לי כאבי גב יומיים, בלי סיבה נראית לעין (טוב, האמת שגם אם היה משהו לראות, זה היה היה קשה כי זה בגב...). אני לא מעקמת את הגב שלי יותר מהרגיל או משהו כזה, ולא יודעת למה הוא כואב ככה . חשבתי שאולי זה קשור להיריון, אבל הכאב הוא יותר בגב האמצעי (אם יש כזה דבר), ובגב העליון, אז... לא יודעת. יש למישהי ניסיון בזה?

 

ו... בימים האחרונים אני צריכה לשירותים לעיתים... יותר מדי קרובות. בעבר הייתי משייכת את זה למחלה קלה או לחורף, אבל אף אחד מהם לא רלוונטי הפעם. אז למה זה? ומה אפשר לעשות?

 

תודה רבה

אני לא יודעת מה לעשות!!!! אני לא מפסיקה לרעוב, אוכלת ארוחה טובה ולאחר כמה שעות, מועטות(הכי הרבה שעתיים) מתה מרעב כאילו לא אכלתי כלום.. זה משגע, ואין לי מה לאכול כך כל היום!! מישהיא מכירה??

מפחדת לצאת פרה בסוף ההריון הזה..

האם ממולץ לתת בשר/עוף או רק ירקות ופירות?

היא יונקת עם קצת מטרנה

תודה מראש

היי בנות ילדתי את בני הראשון לפני 7.5 שבועות הלידה וההריון היו תקינים ב"ה הילד מתוק בל"ע רק דבר אחד מתסכל הדימומים כבר כמה פעמים התחלתי לספור נקיים ובאמצע התחיל שוב דימום זה כבר לא נראה לי הגיוני לפני שבועיים התחלתי לקחת סרזט יש מצב שזה בגלל זה? מה יהיה?

שמעתי שמועה כזאת לאחרונה, לא לתת יותר מידי כתומים לתינוקות

אימאל'ה

התינוק שלי בן ה-10 חודשים כבר 5 חודשים אוכל כל יום ירקות טחונים עם הרבה בטטה וגזר (לא רק אבל הצבע כתום בולט)

 

אכן כך הדבר?

 

 

ב"ה אניבהריון ומפחדת מאוד המלידה...

אשמח לשמוע את חוות דעתכן..(יש לציין שאני אחרי לידה ב"ה))

מה שכן מאז אני סובלת מצירים ככה מדי פעם וכאבים חזקים בגב התחתון, דברים שחוויתי רק ביום הלידה בפעם הקודמת, זה נורמלי להסתובב כך כמה ימים? אני גם לא זוכרת, ציר חייב להיות כשכל הבטן מתקשה לגמרי?

שלום!

 

אני מדריכה בארגון לה לצ'ה (ארגון שמעודד נשים להניק ומסייע, חינם, לאמהות).  קבלתי את הפניה הבאה.  אם יש מי שיכולה לעזור, אפילו חלקית, נא לפנות לפי הםרטים הרשומים מטה.

 

תודה רבה,

פיגא

 

 

 

חברים יקרים,

 

ברוך השם זכיתי ללידה בריאה ולהנקה טובה, אך לא לכל אשה שילדה לפני חודש יש חווייה דומה.
יש תינוקות שסובלים ואימהות שמתייסרות וזקוקות לעזרה.

 

לחברה שלי מאיזור רשל"צ יש תינוקת בת חודש בעלת משקל ירוד ובעיות עיכול קשות.
אנחנו מחפשים עבורה בדחיפות מינקת בתשלום. אשה בריאה שאינה אוכלת מוצרי חלב .
אין חובה להיניק ישירות ואפשר לספק חלב שאוב .
גם חסד ופיקוח נפש וגם פרנסה .

בבקשה, הפיצו בדחיפות וכתבו אליי ל orit.levav@gmail.com או צלצלו 049575553

מקווה בקרוב, בזכותכם, לבשר בשורות טובות !

שבת ~ שלום .

אורית לבב
מאמנת תזונתית
www.adama.net
049575553

שלום חברות,

אני אחרי לידי חמישית ב"ה. בעבר השתמשתי תמיד בפמולן והיה נהדר, חוץ מהפעם האחרונה שהיה מאד קשה להשיג (אני בכללית). סרזט עשה דימומים מעצבנים נורא. יש למישהי מושג אם ואיך אפשר להשיג פמולן באיזור ירושלים?

אני ב"ה בשבוע 33 (עם תאומים...) , ובשבועות האחרונים הרגליים שלי התחילו להתנפח ממש...אני כבר לא מזהה של מי הרגליים האלה... בערב קשה לי לדרוך עליהן, והן כבר לא כל כך נכנסות לתוך הנעליים...בקיצור, מה עושים? אמרו לי לשכב עם רגליים למעלה, אבל כמה אפשר ולמי יש זמן וסבלנות?

זו תהיה בעז"ה לידה רביעית, ובהריונות הקודמים לא היו לי תופעות כאלה, כך שאשמח מאוד לעצות, תודה!   

 

ליווי הלידה של א':

שבוע 41 כל השבת אני בכוננות אולי היא תתקשר..מעניין אם התחילו צירים,קמה בבוקר שבת בבהלה אולי היה טלפון ולא קמתי מסתכלת במסך ואין כלום.. מגיע מוצש"ק י' סיוון 22.5.10

מתקשרת לא' לשאול לשלומה..היא מספרת לי שהפקק הרירי יצא,ויש לה כאבי בטן אבל היא חושבת שזה לא צירים אלא כאבי בטן מהאוכל של שבת.. (ואני הבנתי שהלילה יתפתח לידה בע"ה.)

אמרתי לה שתלך לנח ותהיה בקשר.

בשעה 23:25 אני מקבלת הודעה מא':"טוב,אלו באמת צירים.הם קצרים ולא סדירים.אני נכנסת לישון". ואני כ"כ מתרגשת ישר מוציאה את תפילת חנה ומתחילה להתפפל, ונכנסת להתקלח,הכנסתי דברים אחרונים לתיק,שאבתי עוד מנה לנעם,הנקתי אותו ונכנסתי למיטה גם לצבור כוחות.

מרוב התרגשות נרדמתי רק ב 2 בלילה שבשעה 2:53 אני מקבלת טלפון מא',היי,יש לי צירים כל 5 דק' 40 שניות כל ציר,הם מאוד כואבים ואני רוצה להספיק אפידורל. בעלה נוסע להביא את חמותה והיא אמרה שניפגש ב 3:30 בהר הצופים. קמתי מלאה באדרנלין ציחצחתי שיניים,הנקתי את נעם ויצאתי לדרך. פגשתי אותם (את א' ובעלה י') בכניסה למיון וישר תקף את א' ציר חיבקתי אותה לחצתי לה בסקרום  ונשמתי אותו הנחתי אותו להוציא קול נמוך בזמן ציר. הציר היה ארוך בערך דקה.. המשכנו להתקדם ולא עבר 2 דק' ושוב ציר ארוך,א' נשענה עלי ושוב אותו דבר. א' אמרה לי שהיא מרגישה צורך להקיא אני כבר הבנתי שאפידורל היא לא תספיק היום,ושהיא מאוד קרובה ללידה לא רציתי סתם לנחש לכן לא אמרתי לה כלום. עלינו מדרגות והזמנו את המעלית לקומה 6 מחלקת יולדות,הגענו לקבלה וביקשו ממנה לתת שתן ולבנתיים שמענו צרחות מהחדר הסמוך וא' אמרה:אני לא מסוגלת ללדת,ממש הפחידו אותה הצרחות. א' נכנסה לשירותים,וראיתי בקבלה סטג'רית ממש מוכרת מסתבר שזו מישהי שפעם פגשתי..

ישר הכניסו אותנו לחדר לידה בלי מוניטור ובדיקה פנימית,נכנסנו לחדר 6,לא' היה מאוד חם,פתחנו חלונות ונכנסה רוח קרירה ונעימה,הרטבתי לא' את הפנים,ולחצתי לה עם יד אחת בסקרום ויד שניה במפתח הלב. קבלנו את המיילדת טל,שהיא מדהימה,ב"ה טל שמה רק מוניטור שישמיע את דופק העובר,ועשתה הערכה ידנית ואמרה 3.400 (בהערכת משקל אמרו 3.200) ובדקה פתיחה,פתיחה 10!! את יכולה ללחוץ. ראיתי את האכזבה על פני א' היא היתה מאוד כאובה וכ"כ רצתה אפידורל,לחשתי לה באוזן "ישועת ה' כהרף עין"..תלחצי כשתרגישי צורך.

א' התחילה ללחוץ והלחיצות לא היו מספיק אפקטיביות,א' הייתה מאוד עייפה,מרחתי לה שמן תפוז על השפתיים, הבאתי לה כדור ושמתי אותו על המיטה,א' החליפה תנוחה לעמידת 6 אבל לא היה לה כ"כ כוחות אז החזרנו אותה לשכיבה על צד שמאל,המיילדת הרימה לה רגל אחת ואמרה שתדחוף את הרגל על המותן שלה (של המיילדת)

אמרתי לה,תפתחי לו (לתינוק),הקב"ה הוא המיילד שלך, טל המיילדת פחדה שהתינוק במצג  op עורף לפנים, כי הלחיצות לא היו מספיק יעילות, שינינו תנוחה על הגב עם המשענת קצת מורמת חצי שכיבה חצי ישיבה שרגל אחד הסטג'רית מחזיקה ורגל שניה אני מחזיקה וא' לוחצת הזכרתי לא' לחייך וכשהגיע ציר את הנשימה הבלומה,הבאתי לה את היד שלי,היא קצת נשכה אותי. ובאמת ראינו את הראש,וכולנו ביחד אומרות לה הנה,הנה הוא יוצא.. ואופס הוא חזר לבפנים,נגמר הציר וטל אמרה תמשיכי ללחוץ גם בלי ציר,בעלה של א' אמר את יכולה לצעוק,ובאמת א' התחילה לצעוק. ושוב התינוק התחיל לצאת ראינו כבר את הראש וכולם מעודדות אותה,ואני לוחשת לה: את נהדרת,את מדהימה,הנה עוד קצת ותחזיקי את האוצר שלך..

ואז המיילדת אמרה לכולנו שקט שעכשיו א' תקשיב רק לה,ותתחיל להשתעל כי הראש בחוץ,ובשעה 4:42 הנסיך יצא לאוויר העולם והתחיל לבכות הרמתי עם א' קצת את החלוק ושמנו את התינוק על הגוף של א'.. א' התחילה לרעוד.. לקחנו את התינוק והתינוק נולד במשקל 3.946 לכן כנראה הלחיצות היו קצת ארוכות,א' לחצה עוד לחיצה קטנה והשליה יצאה ב"ה בשלמות,טל בדקה את א' בנוכחות רופאה (שגם אותה אני מכירה מהיישוב שלי) וב"ה אין תפרים. א' ביקשה ליטול ידיים הבאתי לה נטלה וקערה ונטלנו ידיים ובירכנו הטוב והמטיב..

התינוק פתח זוג עיניים והתחיל לאכול את היד א' הצליחה ב"ה להניק אותו, מצד שמאל היה קצת יותר קשה אבל גם משם התינוק ינק קצת..

השארתי את ההורים המאושרים קצת לבד והתקשרתי לבעלי לבשר שנולד ב"ה בן בריא וכו'..

בעלי ידע לפני ההורים שלהם,י' בעלה התחיל לעשות טלפונים בשעה 6 בערך..

והלך לילדים בבית,שעדיין ישנו. הלכתי עם א' למקלחת וא' התקלחה חיכיתי לה בחוץ. וזהו.. א' שמחה בסופו של דבר שהייתה בלי אפידורל והייתה בשוק מהמשקל של התינוק,את 2 הילדים הגדולים היא ילדה במשקלל 3.200 ו 3.400  וזהו היא הגיע למחלקה והלכה לנמנם קצת..

ולקחה ארניקה. ואני חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה.

זה נורמאלי הפחדים האלה או סתם?

שלום וברכה.

אמרה לי מישהי לפני מס' שבועות שדבש ואגוזים טובים להריון.

מישהי יודעת על זה משהו?

שמעתי שיש כל מיני "טוב למעוברת" למיניהם. מישהי מכירה משהו בנדון?

ומה עם אבן האודם שאומרים עליה שהיא מקילה בצירים? יודעות על זה משהו?

שבנתשר רק בטוב.