פורום הריון ולידה (עמוד 547)

לדעתי תתייעצי עם דמות הלכתית שמתמצאת בתחום, תתארי את מה שקורה לך

ואולי גם ימליצו לך ללכת לבודקת טהרה

אם היא תדע להגיד לך על סמך הנסיון שזה בוודאות פצע אז את יכולה לתלות בזה

אבל סיכוי מאוד נמוך...

אם סבבה לך ולה שפשוט תלכי אליה לבדיקה זה גם בסדר. הכרעה שלה שזה פצע תופסת הלכתית

הכתובת היותר נכונה היא רב/יועצת הלכה. כי הסוגיה ההלכתית היא יותר רחבה, והגיוני שהם יותר מיומנים באבחון פצע בלי הבדיקה 

לבדוק אם זה פצע או עדיין דימום מהרחם ובכך למנוע ממך ללכת לבודקת

יתכן והוא יגיד לך שכן כדאי לך ללכת....

(אני לא מנוסה במניעה הורמונלית, אבל מקריאה בפורום אני מבינה שזה יכול ליצור שיבושים בווסתות שאחרי ההפסקה)

אבל אל תתייאשי

זה בעז"ה יסתדר

בשורות טובות והרבה הצלחה

שהווסת תהיה ארוכה יותר לאחר סיום הגלולות

ושאנסה היום לעשות שטיפה ואחרי רבע שעה בדיקה סמוך לשקיעה

מקווה שיצא טהור ולא אדום שוב..

במידה ולא אצליח אולי מחר אלך לבודקת נראה…

שרק בדיקות יוצאות אדומות ושבדיקה פחות עמוקה לא יצאה ככה?

כי זה באמת ממש נשמע פצע

זה נכון שאחרי סיום של גלולות יכולים תהיות שיבושים הורמונליים אבל זה נשמע פה קצת אחרת. 

כי התחתון נקי כבר שלושה ימים ורק בדיקות פנימיות יוצאות אדומות!!!

אתמול שטפתי ואחרי חצי שעה עשיתי הפסק לא עמוק מידי ויצא נקי

אבל היום שוב בדיקה אדומה לחלוטין

למה?

ומה הכוונה יצאו חיוביות? כאילו הראו שאת בביוץ?

הבדיקות ביוץ חיוביות וההריון שלילי

אבל תוך יומיים בערך גם ההריון יצא חיובי

תמיד שאני כןתכבת כאן מורדים לי את התקווה שזה הריון

ובעיקרון גם המחזור שלי תמיד מגיע בזמן ועכשיו לא

לזה.

הייה תאריך אחר בחודש בו הבדיקות ביוץ כן יצאו חיוביות? כלומר את יודעת מתי בייצת?

אבל אם הבדיקות הריון שליליות אז כנראה שהיה ביוץ מאוחר ואז זה כאילו את לפני האיחור אז יש סיכוי שזה הריון אבל באותה מידה יש סיכוי שלא.

זה נשמע תסימני הריון ?

או שכן או שלא... הלואי שכן

אצלי רגישות בשדיים זה גם לפני מחזור...

הייתי הולכת לרופא

ולעקוב לראות אם יש חום כי לפעמים עלול להתפתח גם זיהום ברגל 

צרחות בלילה מכאבי גדילה

כנ"ל חלק מהאחים שלי

כנ"ל הבן שלי

במחשב לא יודעת, מזמן לא ניסיתי,

נשמע שיש באמת בעיה אם שמעת מעוד מישהי...

סתם ככה, עדיף חיפוש באנגלית,נותן תוצאות הרבה יותר מדויקות.

ואם את רואה משהו בסגנון שחיפשת תמיד למטה יש הצעות דומות שיכולות לעזור להגיע לפריט המבוקש.

בהצלחה🩷

אני חושבת שאולי אפשר להגיד לו שחושב לך שתדברו על זה מסודר בזמן שקט ורגוע..

ואז לחפש הזדמנות שקטה להסתגר איתו בחדר

אפשר עם שוקו ועוגיה לשניכם כמו ש @באר מרים הציעה פעם ומאז זה ממש עוזר לי בזמנים כאלה..

ואז לדבר על זה פשוט בנחת

לשמוע אותו בנחת וברוגע

לדבר איתו בגובה העיניים

לפעמים התפרצות כזו בכלל יושבת על משהו אחר

אולי אח"כ לדבר איתו על זה

שבחרת לו מהסיבות עך וכך

שחשוב לך שיהיה לו טוב והשקעת מחשבה

וחשוב לך שגם אם זה לא מה שחלם שיגיב בצורה מכובדת ונעימה

והבת שלי בוכה אז נאלצת להפסיק..

בהצלחה גדולה

שומעים כמה שאת אמא מדהימה

וזה מבאס שלפעמים זה מתקבל בדיוק הפוך ממה שתכננו...

חיבוקקק

מבחינה חינוכית אני חושבת שאת צריכה להחליט עם בעלך ולקחת את הילד לשיחה על זה.

תכלס, הייתי בכל מקרה מבטלת את ההזמנה - גם כדי לא לפספס את חלון הזמן שאפשר לקבל החזר וגם כי ממילא זה לא משיג את המטרה של לשמח את הילד.

אחכ הייתי לוקחת אותו לשיחה, ואומרת לו שביטלתי את ההזמנה של הרמקול כי הוא לא אהב אותה אבל אני ממש מתלבטת אם להזמין לו אחד אחר אחרי איך שהוא הגיב, כי את מצפה מילד בגיל שלו, בטח שמקבל מתנות לבחירתו ביום ההולדת לדעת להביע אכזבה בצורה יותר מכבדת.

את האמת, לא יודעת אם זה חינוכי ולגיטימי, אבל האמת שבעיניי כן הגיוני לתת לו לבחור את הרמקול שרצה, אבל הייתי עושה את זה רק כתלות באיך שהוא יגיב בשיחה.

כלומר אם אני רואה שהוא מבין מפנים ומתחרט, גם אם לא באופן רשמי אמר משהו מדויק כמו סליחה, אבל אני רואה את זה בתגובה שלו, אז כן הייתי נותנת.

אבל אם אני רואה שממשיך להתנהג בצורה לא מתאימה אז הייתי אומרת לו שאני ממש מצטערת אבל מתנה אחת זה די והותר ואולי בהמשך נקנה לו רמקול אם נרגיש שהוא מצדיק את זה בהתנהגות שלו.

כמובן הייתי מתאמת עם בעלי את התגובה, וגם מי מאיתנו שיותר בדיבור טוב עם הילד היה מדבר איתו. 

עד היום חקוק אצלי.

היה לנו טיול בבית ספר וממש בניתי על ממתק מסויים שאני אוהבת שאבא שלי יקנה לי

אמרתי לו כמה פעמים וציפיתי

בקיצור הוא הגיע ורנה לי ממתק אחר לא לטעמי

ממש התעצבנתי והתבאסתי..

אבא שלי כעס מאוד שבמקום להגיד תודה זו התגובה שלי. אבל בתור ילדה התאכזבתי וזו הייתה תגובה טבעית..

מאז כל דבר שמביאים לי ולא חייבים קודם כל אני אומרת תודה.

שתי נקודות שעלו לי :

1. להראות לילד את הצד שלכם בסיפור ואיך מודים גם על דברים שלא בדיוק תכננו.. זה לגמרי שיעור לחיים..

2. התחברתי למקום של לקחת אותו לשיחה. אבל בשיחה עצמה בעיקר להקשיב ולא להגיע עם מסקנות מיד של - "טוב נקנה לך את מה שרצית"

אלא אתם תחשבו על זה.. ואז אחרי כמה ימים לבחור ביחד את המתנה שרצה. 

באתר שרכשת לגבי ביטול הזמנה ובמה זה כרוך. יכול להיות שעוד תוכלי לעצור את המשלוח ולא תחוייבי על כל ההזמנה.

עדיין לגבי התגובה שלו על מה שקרה הייתי משקפת לו את ההתנהגות שלו כלפייך בתגובה למה שקרה ושזה לא מתאים לסיטואציה ואיך כן להגיב בפעם הבאה

הפעם הוא כבר יודע מה המתנה שהזמנת.

להסביר לו את הסיפור כמו שכתבת פה מנקודת המבט שלך.

לא הייתי מכניסה טץ נושא שתי המתנות כי כבר הסכמת אז מה זה יעזור שהוא ידע, רק יעשה לו מצפון.

תשאלי אותו איך הוא מרגיש ותשאלי אותו אם יש לו רעיון לפתרון.

1. הוא צריך לתקן את ההתפרצות שלו ולתהנצך על הדרך שהגיב

2. אם הטעות מלכתחילה הייתה לא לשתף אותו אז עכשיו התיקון זה להעביר את הבעיה לצד שלו.

את יכולה להציע להחזיר את מה שנקנה בלי לפתוח ולהזמין משהו אחר, אבל יש לכך עלויות משלוח ואולי גם החדש יעלה יותר ותשאלי איך הוא יכול לגשר על פער המחירים.

אולי הוא מקבל מדי פעם דמי כיס או שיעבוד באיזה משהו  כדי לכסות על המחיר, שיביע שותפות ברכישת הציוד שהוא רוצה.

גיל 7 זה גיל שהם כבר מסוגלים לקלוט מורכבות אם משתפים אותם ולהבין חשיבה של מבוגר, ועצם ההתייחסות הרצינות לנושא מעבירה אליו מחויבות להגיב בצורה בוגרת וזה אחלה לימוד לחיים.

לומדת לפעם הבאה לא להזמין בלעדיו

הוא לומד לנסות להנות גם אם הדברים אינם מושלמים

שחוגג יום הולדת:

הלכנו לחנות מסוימת כדי לחפש את המתנה שהוא רצה. לא היה שם בדיוק את מה שהוא רצה (פליימוביל עם מנוף), אבל היו שם דברים שווים אחרים (ערכות פליימוביל אחרות). אבל מהאחים שלו הוא שמע שבחנות אחרת (שקרובה יותר לבית שלנו מהחנות הנוכחית) יש ערכה של מנוף - רק שהוא לא קלט שלא מדובר בפליימוביל אלא בסתם מנוף אחר... אז הוא לא בחר כלום בחנות הראשונה, והלכנו לחנות השנייה. רק שם הוא הבין שלא מדובר במנוף פליימוביל, וביקש שנחזור לחנות השנייה כדי לקנות את אחת מערכות הפליימוביל שראה שם...

לא הסכמתי, כי כבר הייתי מותשת. אמרתי לו שיבחר פליימוביל מהחנות השנייה, גם אם אין בה ערכות שוות כמו בחנות הראשונה.

למזלי הוא לא פצח במסע בכיות והתנגדויות (למרות שהוא לגמרי מסוגל לזה...) וקיבל את רוע הגזרה ובדרך הביתה אפילו התלהב כבר מהערכה שקנינו...

במקרה שלכם -

אולי כדאי לחכות שהרמקול יגיע ולהראות לו אותו בהתלהבות, ואז יש סיכוי שהוא כן יתלהב ממנו?

ואם לא - אז לומר לו שתשמרו את הרמקול הזה ליום הולדת של ילד אחר, ובע"ה ביום ההולדת הבא תקנו את הרמקול שהוא רצה.

כל זה בהנחה שאי אפשר לבטל את ההזמנה.

וכמובן - אחרי שמנהלים איתו שיחה בוגרת על כך שאתם ההורים האוהבים שלו, שרוצים לשמח אותו ולכן קונים לו מתנות ליום ההולדת. ונכון, לפעמים אפילו הורים קצת טועים ומתבלבלים, כמו שעכשיו התלבלבת והזמנת משהו שהוא לא בחר בעצמו, אבל עדיין צריך לזכור שהכול נעשה מאהבה ומרצון לעשות לו טוב.

ואולי לומר לו שיציע בעצמו פתרון מה לעשות עם הרמקול הזה...

תמיד טוב לשמוע שזה לא קורה רק אצלנו בבית ויש עוד ילדים כאלה

כמובן שיש כאן גם עבודה מצידי להבין שהוא גדל וכנראה כבר לא מתאים לבחור דברים במקומו.

שכחתי לציין שדבר ראשון בדקתי אם אפשר לבטל את המשלוח וזה כבר לא היה אפשרי.

בכל אופן, אחרי ההתפרצות שלו והבהרה מצידי שאני מבינה שהוא רצה משהו אחר ובכל זאת התגובה הזו לא מקובלת עלי, והסבר על המחיר ושאני לא בטוחה שנוכל לקנות עוד אחד ונדבר עם אבא וכו', הוא היה עצבני עוד כמה זמן והמשיך לשחרר פנינים מסוגים שונים, בשלב מסוים לא התאפקתי ואמרתי לו שלא רק הוא כועס, גם אמא כועסת ומאוכזבת שמשקיעים לקנות לו מתנה וככה הוא מגיב. אחר כך התעלמתי מההתנהגות שלו והלכתי לעיסוקיי, ואחרי כמה זמן הוא נרגע.

אחרי כמה שעות הוא הגיע אלי מעצמו ואמר לי אמא, את יודעת, בסוף אני כן רוצה את הרמקול שקנית לי. אהבתי יותר את השני, אבל גם הרמקול הזה טוב, ואני שמח שיש לו מקל שיחזיק אותו ואני אוכל לנגן ולשיר תוך כדי. שמחתי איתו ואמרתי לו שאני מאוד שמחה שהוא הצליח להירגע ולהגיע למסקנה הזו ושהוא בא להגיד לי את זה. ואחר כך הוא חיבק אותי ואמר תודה שאת קונה לי מתנות ליום הולדת. זה היה ממיס!

נשמע כמו סוף מהאגדות 😅 אם מישהו אחר היה מספר לי לא הייתי מאמינה.

עכשיו אני רק מקווה שהוא באמת יחשוב ככה גם כשהוא יפתח את המתנה, ולא יתאכזב ויתעצבן פתאום על משהו אחר... אבל התפנית הזו נתנה לי תקווה שהוא כן מתחיל להתבגר טיפה ולראות לא רק את עצמו.

אני נזכרת שאחד הדברים שהוא אמר לי אחר כך, שהוא התעצבן כי הוא רצה לשמור את הרמקול במגירה שלו כדי שהאחים לא יגעו, ואם זה משהו גדול זה לא יכנס במגירה והוא לא רוצה שהם יקחו לו. ואחר כך הוא חשב שכנראה אפשר להפריד את הרמקול מהמעמד, אז אולי הוא לא יוכל להכניס את כל החלקים למגירה, אבל לפחות את הרמקול עצמו כנראה שכן.

אני כותבת את זה כי כל כך חשוב להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילדים שלנו. תמיד יש סיבה מאחורי התנהגות שנראית לנו לא מתאימה או מוגזמת. לפעמים זה פשוט עייפות או רעב, אכזבה ותסכול, ולפעמים יש משהו עמוק יותר, אז תמיד כדאי לנסות לצאת מהסיטואציה, לא לקחת באופן אישי ולהסתכל על זה מהצד, לנסות להבין מה בעצם קרה פה. כאן זו סיבה שבחיים לא הייתי מנחשת לבד אם הוא לא היה אומר לי, ואני מאוד שמחה שהוא הרגיש מספיק פתוח לשתף אותי.

אין פלא שגם הוא מגלה בגרות מהממת כזו

תודה על השיעור החשוב!!

כיף שילד משתף, כיף ללמוד תובנה חדשה.

מה עשית?

א. הבעת הבנה לאכזבה שלו. לא ביטלת את הרגש שלו

ב. הצבת גבול ברור להתנהגות - שזה משהו שאולי מעצבן אבל נצרך מאוד.

ג. הסברת לו מה את מרגישה- לא נשארת מחוץ לתמונה אלא הצלחת להעביר לו את ההבנה שלא רק הוא בעסק, אלא גם את. וטוב שלא התאפקת!! זה ממש חשוב לדעתי שילדים לפעמים יבינו איך אנחנו מרגישות!!

וכל אלו ביחד גרמו לו, אחרי שהוא נרגע, לבחון מחדש  את הענין ולהגיב בצורה כ"כ כנה ויפה. 

אשרייך!!!

את עדיין יכולה להגיד לה שאת זוכרת את זה והיום מתביישת בזה, ומבקשת סליחה.

או שהיא לא זוכרת, ואז יוקל לך, או שהיא זוכרת, ואז הסליחה משמעותית 😃

יכול להיות רלוונטי?

היא  מדהימההה

את יכולה גם לנסות איתה, אולי היא מגיעה למרכז ביום שאת רוצה...

אם רלוונטי אשלח מס

אז כנראה שלא,

תודה!

כאן או בפרטי...

תודה!

ויש גם יתרון גדול בהשהיית חבל הטבור כדי שהדם הזה ייכנס לתינוק.

לא בטוח שזה באמת שווה את זה.

(לא ביררתי לעומק, אבל ממה שראיתי זה לא כזה חד משמעי שמומלץ מאוד)

העניין הזה מעלה בעיקר שאלות אתיות ומצפוניות.

באופן כללי חשוב לדעת שזה לא רק תשלום חד פעמי אלא בשלב מסויים זה תשלום חודשי.

אין הרבה ניסיון אם בכלל במטופלים שטופלו בדם הטבורי של עצמם לאחר הרבה שנים.

מה עושים משפחות שמתכננות להביא מספר ילדים.. האם ישמרו עבור כולם וכו..

החלטתי לא לעשות.

נכון להיום נדיר מאוד שמצליחים להשתמש בזה. ממגוון סיבות- גם טכנולוגית עדיין אנחנו רחוקים מלהבין איך בדיוק אפשר להשתמש בזה. גם מעל 50% מהדגימות נפסלות בתהליך הלקיחה. וגם יש סיבה למה התאים האלו שם- אנחנו רוצים שהם יגיעו לתינוק עצמו.

בכל מקרה ההמלצה של מי שמבין בתחום היא שאם מחליטים לשמור, אז לתרום לבנק ציבורי ולא לשמור באופן פרטי

את מנוזלת? זה יכול להיות סינוסיטיס

אם לא, הייתי פונה לרופא שיניים

וזה מנפח את החניכיים.

בגלל שאת מתארת שזה כואב רק במגע במקום מניחה שזה לא קשור לחורים בשיניים אלא לרגישות של החניכיים.

יש דבר כזה רופא חניכיים, כדאי להתייעץ מה יכול להקל.

לבינתיים שטיפות של מי פה לעיתים תכופות יכולות להקל.

רפאלה סגל. פרטי ברמת החיל, 350 שח.

מצויינת ממש.

אצלנו במקרה אחד הבעיה היתה לרחוק ולא לקרוב, והפתרון היה ניתוחי

מקרה שני גם היה ניתוח, הבעיה היתה גם מקרוב, הניתוח לא פתר לחלוטין והיא התאימה משקפיים שפתרו במקום ניתוח נוסף.

לא מכירה אורטופטיקה

זה היה נראה לי בדיקה מוזרה ולא מקצועית למרות שהלכתי למשהי מומלצת.

היא המליצה לעשות אצלה טיפולים למקד את הראייה, אבל לא חזרתי אליה.

הלכתי בעקבות המלצה בגלל בעיה בקריאה, בינתיים הבעיה נפתרה בלי קשר.

אבל לא קשור למיקוד.

עם מורה מתקנת מקצועית, פעמיים בשבוע במשך שנה וחצי (עדין לומד איתה אבל כבר קורא טוב)

הוא היה בעבר עם מורה מתקנת אחרת שכמעט ולא קדמה אותו במשך שנתיים.

שהלכנו לאבחון דידקטי והמורה המתקנת (השניה) עבדה לפי ההמלצות שהיו.

גם איתה במשך שנה היתה התקדמות די איטית ורק אחרי שנה הייתה התקדמות יפה של סגירת פערים, כנראה לקח לילד הרבה זמן להפנים וליישם את הנלמד.

יש לעזר מציון אבחון ב250₪ אני הייתי מאד מרוצה מהם ומאד מרוצה מהתוצאות לאחר שפעלנו ע״פ ההמלצות שלהם.

יכול להיות שהבעיה קיימת ומקשה עליו, או עלולה להקשות בעתיד.

אם את לא סומכת על האורטופיסטית שהיית אצלה אפשר לחפש מישהו אחר, אבל לא כדאי להתעלם. 

(אין לי ניסיון עם מיקוד ראיה, יש במשפחה ניסיון עם בעיה דומה שהידרדרה בגלל חוסר טיפול)

אולי יש סוגים שונים של בדיקות למיקוד ראיה?

הייתי אצל כמה שונים עם הילדים, כי לא הייתי רגועה שהבדיקה היתה מספיק מקיפה ומקצועית.

הבדיקות היו שונות והמסקנות גם.. ביקורת עוד חצי שנה אצל אחת ואצל השניה ניתוח דחוף לפני שיגרם נזק בלתי הפיך לראייה.

אם זה נראה רגיל זה כנראה בדיקה רגילה בי הדגש שצריך.

לק"י

אלא לבדיקה רפואית ולא משהו מוזר.

את הבן שלי שלחה ר.עיניים כי היא ראתה בעיה במיקוד. לא משהו חריג במיוחד כנראה.

האורתופיסט עשה לו בדיקה ונתן לו מספר למשקפיים.

גם אם לא לפותחת.

הבת שלי בגיל 3 וחצי אובחנה עם לקות ראיה לא זוכרת מה בדיוק היתה האבחנה אבל היה משהו שקשור לפזילה ונתנו לנו משקפיים אחכ שלחו לעוד רוםא ששלח לאורטופיסטית בבני ברק וכל פעם לא הצליחו להתאים לה מספר שתראה בו טוב וכל פעם שינו וככה עברו להם כמעט 6 שנים עד ששלחו אותה לרופא מסויים לא אנקוב בשמו אבל מומחה ממש שאמר שיש לה בעיה במבנה של העדשה והיא בכלל לא צריכה משקפיים. והורעד לה את המשקפיים לחלוטין. מה שממש לא היה מדוייק. לםני שנתיים פלוס הגענו חרופאה מקסימה שמיד איבחנה את הבעיה במבנה של העדשה וכששאלה מה עשינו היתה בשוק שאמרו לנו לא לטפל בכלום. נתנה לילדה משקםיים ומעקבים צמודים ממש לראות אם מצליחים לתקן את הראיה עם משקפיים. בסוף לאחר שנתיים שבהם חלה הידרדרות בראיה והחמרה בבעיה לא היה מנוס מניתוח ועכשיו כמה חודשיםמאחרי היא אומנם זקוקה למשקפיים לקרוב ולקריאה אבל רואה טוב.. אז מי שתירצה פירוט בםרטי על מה היה לה בעיניים אין בעיה בשמחה

יכול להיות שפתאום נהייה ריבוי.. אצלי נהייה ריבוי אפילו בשבוע מאוחר יותר וכנראה שהתפתחה סכרת בשלב מאוחר..

בהצלחה!

אבל כן צריך לעשות העמסת סוכר ואולי עוד בדיקות

נשמע לי שיעוץ עם מכון פועה או רופא מקצועי וסבלני יעשו לך קצת סדר

ב"ה ילדון בריא ושלם

לק"י

לא התרגשו מזה, ולא אמרו לי לבדוק כלום.

העובר היום ילדון שובבון בן שנה ושבע.

אחרי הלידה הרופאה שלי אמרה לי שזה היה נראה שכאילו היתה סכרת, בגלל הריבוי ובגלל שהוא נולד כמעט 4 קילו.

אבל ההעמסה של ה-50 היתה תקינה.

קודם כל כמות המים היא משהו דינמי, העובר בולע מים ומפריש. זה שהכמות היתה תקינה לפני כמה שבועות זה לא אומר כלום, כמו שאת רואה. זה משתנה.

מה שמדדו אצלך נחשב לריבוי קל. במצב כזה לא צריך לעשות יעוץ גנטי וסקירה מכוונת כי ריבוי קל לא מחשיד למומים, אלא יותר לסכרת הריונית או ריבוי אידיופטי (כלומר שאין הסבר). כך שהגיוני שיפנו להעמסת סוכר של 100, אולי גם לאקו לב עובר.

במקום ומרגיש שמבזבז את החיים שלו

בכללי יש לו תחושה שזהו, החיים שלו הלכו והתבזבזו, והוא רק בן 30, כן?

אולי אפשר לומר שיש לו דכדוך קל.. משהו בסגנון

טיפול נלפ בשילוב פרחי באך

אם תרצי בפרטי יש לי סיפורים מהממים ממקור ראשון על השפעה של פרחי באך בפרט על הביטחון עצמי 

דווקא מלהרפות, מלשחרר שליטה.

אני מבינה את הרצון שלך שיהיה מאושר, אבל לפעמים זה גם רצון אגואיסטי שלנו (ובצדק, בכל זאת התחתנו כדי לקבל שמחה, בטחון נפשי וגשמי). אבל זה לא מוביל לשום מקום.

את כל המאמצים והכוחות שלך תפני לזה שתהיי אישה שמחה (שמחה זה מדבק), לתת אהבה ללא תנאי, לקבל אותו כמו שהוא כרגע (למרות שאת רואה בו פוטנציאל אדיר שלא ממומש).

מאוד ממליצה על ספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל.

חשבתי שאני אישה לא שתלטנוית בכלל, אבל כשקראתי הבנתי באיזה עוד מקומות אני יכולה לשחרר והשחרור הזה הוריד מהכתפיים שלי הרבה מצד אחד ומצד שני נתן דחיפת מוטיבציה ובטחון עצמי לבעל.

כבר מתמוסס.

בהצלחה יקרה

בשורות טובות בקרוב

רק בראשונה הגעתי ל39. כל השאר איזור שבוע 37,הכי מאוחר 38+1

הרגשתי ממש שאני לא אחזיק עוד. היה לי ברור שזה עניין של ימים ספורים, ובלידה בשבוע 38 ממש נזהרתי לא לזוז כי רציתי להגיע ל38, ברגע שטיפה התאמצתי התחילה לידה..

לא יודעת למה זה, אבל ככה הגוף שלי, והילדים יוצאים ב"ה חזקים ובריאים, במשקלים תקינים, אז אני נהנת מפריוולגיה חודש תשיעי קצר.

לידה ראשונה

ערב לפני בטן גבוהה, מרגישה רגיל לגמרי.

תוך כמה שעות התפתחו צירים ולידה טבעית ב"ה.

במבט לאחור, שבוע לפני הלידה בערך היתה לי הפרשה קצת משונה. לא חשבתי שזה הפקק הרירי כי הייתי רק ב36, אבל מי יודע...

והיה לי חשד לירידת מים בטיפטופים באותו בוקר.

עד היום אין לי מושג אם זה אכן היה או לא, אבל תכלס כמה שעות ספורות אח"כ התפתחו צירים וילדתי.

ולא לא הרגשתי כלום

וכנראה הגוף שלי פשוט יולד מוקדם

ירידת מים.

לא היו סימנים מקדימים.

יום קודם סחבתי קניות מהסופר בטרמפים אבל זה לא היה מאמץ מיוחד ועשיתי את זה במשך כל ההיריון.

(לידה ראשונה)

מוסיפה כי כתבו -

ב"ה הקטן יצא די גדול (3.050), גבר גבר, ינק יפה מההתחלה.

לא הרגשתי שום דבר לפני, ודי הופתעתי למען האמת (זו הייתה ירידת מים, לא צירים).

אני אישית התפלאתי לגלות כמה הבדל יש בין תינוק שנולד בשבוע 37 לבין תינוק שנולד בשבועות 40-39 (כמו שאר התינוקות שלי חוץ מהתאומים) - הבדל במשקל, הבדל בהנקה... אז כולי תקווה שבפעם הבאה בע"ה אוכל לתזמן את הלידה לשבוע 38 לפחות...

לא היה מאמץ פיזי מיוחד, כן עבדתי כרגיל (מורה).. היה אולי קצת לחץ נפשי כי זה היה סוף שנת הלימודים, פרוייקט סיום עם השכבה, תעודות ציונים וכו'

ואכן יש הבדל בין מזנון להגשה אישית מבחינת הכמות.

את צריכה לדעת כמה מבוגרים יש

וכמה ילדים (לרוב מחשבים טותם פחות)

סוכריות- נראה לי 3 קילו מספיק

לגבי קידוש-

משתנה מבית כנסת לבית כנסת.

אשכנזי? ספרדי?

כמה רעיונות

דג מלוח, קרקרים, חומוס, טחינה, ירקות חתוכים, עוגות/עוגיות, חטיפים

סיר קיגל ירושלמי

סיר חמין

יודעים כמה מבוגרים ווכמה ילדים

השאלה כמה מנות להזמין. כמס' המוזמנים או יותר כי ההגשה היא אישית

בעל הקייטרינג לא ממש ידע לייעץ

בשונה מבר אז כל אחד לוקח כמה שרוצה.

קצת מוזר שבעל הקייטרינג לא יודע לומר לכם

זה תחום העיסוק שלו וזה דבר בסיסי.

בד"כ החישוב הוא תוספת של 5% 

לא כ"כ הבנתי מה זה אומר  הגשה אישית אבל כל אחד לוקח לבד.

אם יודעים בדיוק את מספר האנשים כי אשרו הגעה, ויש כבר מלצרים שמגישים

למה שלא יגישו לכל אורח שבא?

אחרת האוכל מתקרר וכו'

וכך אמר לי בעל הקייטרניג.

שכל אחד לוקח לעצמו.

כנראה שהמונח ה'מקצועי' הוא בדיוק הפוך (אני גם לא מכירה את המונחים האלו...)

לא כל מי שמוזמן אכן מגיע ולכן מזמינים פחות מנות ממספר המוזמנים...

אכן כדאי להתייעץ עם הקייטרינג

מעדיפה שישאר ולא שיהיה חסר.

גם וגם..כשזה מונח על השולחן

לכן צריך מס' מנות כפול. יש להם 50 מזומנים אז הם יזמינו 100 מנות?

אז כמו בכל הגשה מרכזית צריך קצת יותר מכל סוג.

ברור שלא הייתי עושה כפול

אבל אולי במקרה כזה הייתי עושה 10% יותר ולא 5% כמקובל

וממש היה חסר אפילו שהזמנו יותר מכל מנה

מזל שהמשפחות לשנו זורמות

היה ממש פאדיחות

זורמות

גם הארוע המדובר הולך להיות זורם כזה.. בשל המצב  הלא ברור גם ככה

והם פשוט עשו בלגן בטעות

הגישו את הקוסקוס ואת המרק ירקות רק אחרי מלא זמן או בכלל לא

את המנות הבשריות העמיסו בשולחנות מסוימים ולשאר לא נשאר

שמו בחלק מהשולחנות מכל המנות בכמויות ולא שמו לב אפילו שלחלק לא הגיע בכלל

והאלה שכן העמיסו 2 נגלות מכל מנה ונגיד היו 3 סוגי בשרי אז מכולם כפול 2 וכו

קיצר נגמר🫢

חח

עכשיו זה מצחיק אותי

כי תכלס הם חמודים ורצו לעזור

וכנראה בעלי שכח לתת להם תדריך לפני מרוב עומס..ואני בטוח לא היתי בעניינים

קיצר אין אץ מי להאשים

ב''ה היתה ברית מהממת וממש לא קרה כלום

מציעה להזמין יותר, מקסימום מקפיאים מה שנשאר. גם מלצרים צלם ודיגיי אוכלים בדכ. וגם- נערי בר מצווה,החברים, אוכלים יפה...