אין דבר שעשה לה יותר טוב מאשר לעלות לגן

אבל תלוי ילד ממש

אני העלאתי יליד אוקטובר והתחרטתי, הייתה לו שנה מאד קשה והוא נשאר באותו גן שנה נוספת, אבל יש לו הפרעת קשב וליקוי למידה, ככה שהיו עוד דברים שהקשו עליו.

עוד שנה במעון, אתם צריכים וועדה שתאשר שהילד מעוכב התפתחות.

פעם זה לא היה ככה, היום זה הנוהל.

הבן שלי יליד סוף סוף דצמבר. גם חששתי, אבל ב"ה אין שום עיכוב והחלטנו לא ללכת לוועדה.

הייתה לו גננת מקסימה, והוא פרח וקיבל המון ביטחון בגן.

כמובן שעקבנו ווידאנו שהוא לא "נפגע" מכך שהוא הכי קטן בגן.

אבל הוא היה ממש ממש בסדר, בניגוד למה שחשבתי.

ובכל אופן, כאמור זה לא כל כך פשוט להשאיר ולא בטוח שתקבלו אישור. בטח לא בשלב הזה של השנה.

אז כדאי לבדוק גם את העניין הטכני.

*כל מה שכתבתי מעודכן נכון לשנה שעברה.

יש את הענין של פטור מחינוך חובה בגיל 3 - שמה שאת רשמת עונה על זה

אבל יש את הענין שילד שאין לו עיכוב- או סיבה לא יתנו לו לתפוס מקום במעון תמת- אז הפתרון הוא אכן גן פרטי- אבל לא רק לומר- אלא באמת להיות שם

באמת אפשר לפנות לגנים / מעון פרטי ואז הרישום הוא בהתאם למי שמפעילה את הגן. 

לק"י

ואז הילדים נמצאים שנתיים באחד מהם.

לא תמיד ישבצו איפה שתרצו, אבל אפשר לערער.

אז תאורטית אוכל לבקש פשוט שנתיים בכל גן?

זה אין לי מושג 

בד''כ כשיש שני גנים

אז בשנה הראשונה - תהיו בגן הראשון טט''ח.

בשנה השניה - הם מן הסתם מחלקים את ילדי הטרום חובה בין שני הגנים, אז את הצעירים של השנתון הגיוני שישאירו בגן הראשון את הגדולים יותר יעלו לגן השני.

והילד שלך צעיר אז הגיוני שישאר בגן הראשון.

ובשנה השלישית - הוא יהיה בחובה בגן השני, ובאזור פורים-פסח מחליטים אם משאירים שנה נוספת או לא.

וגם אם במקרה יצא שבשנה השניה ישימו את הילד בגן השני כבר, אז לא קרה כלום והוא יהיה מקסימום 3 שנים באותו הגן.

הרבה יותר פשוט להישאר בגן חובה לפני כיתה א, מאשר עוד שנה במעון

כי איך אני רואה את זה, עדיף להשאיר לפני גן חובה אם כבר מבינים שזה הכיוון. 

בגן חובה הרבה מהשיח הוא הכנה לביה"ס ויש ”קושי” מסוים להשאיר ילד שנה נוספת בגן

ככה שחלק עולים לכיתה א וחלק לא.

וגם אם אין משני שנתונים, תמיד כמה נשארים. ככה שזה לא כזה משהו יוצא דופן שאי אפשר לתווך לילד.

יש איזה חצי שנה מראש שהגננת יכולה לתווך את זה ולהכין אותם.

אמורים להכין לבית הספר רק את אלה שעולים אליו.

הוא נולד 4 ימים לפני ה1 בינואר?

אם כן, לדעתי להעלות לגן, אלא אם יש לך מעון מאד מיוחד ומקדם ויוצא דופן או משהו כזה.

יהיו עוד ילדים שנולדו בינואר, זה לא נורא, הגן אמור להיות מותאם בגיל הזה.

היתרון בגיל גבולי שתוכלי אם תרצי בקלות להשאיר אותו עוד שנה בגן חובה בלי התלבטויות... והוא יעלה לכיתה א' מהגדולים.

עלתה לגן עירייה רק לקראת גיל ארבע, אף שדווקא הייתה בוגרת. זה היה מצוין לה! (בין השאר כי בשנות הגן הייתה צריכה לעבור שני ניתוחי כפתורים... בבית ספר זה מורכב יותר, לחוות קושי בשמיעה...)

יש לי בת ילידת חשוון, שנכנסה לפני גיל שלוש לגן, והיה מאתגר מאוד... (ובסופו של דבר היא נשארה ארבע שנים בגן)

בקיצור, אני בעד לתת לילד להיות דווקא הגדול בין החברים, כי זה בונה את הביטחון העצמי. רק במקרים של ילד בעל ביטחון עצמי גבוה באמת עדיף להעלות...

הבת שלי נולדה בסוף אוקטובר והיא עלתה לגן והיה לה קשה רגשית.

הייתה בוכה המון ועייפה, לא מצליחה לשתף חוויות (במעון הייתה מספרת)

יצא שהשנה הזאת הייתה שנת סגרי הקורונה אז היא הייתה יותר בבית מאשר בגן,

כשחזרו ללימודים באמצע השנה היא כבר פרחה.

אנחנו העלינו לא' כשהיא קטנה כי חששנו שהיעדר אתגר מחשבתי יוביל אותה למקומות פחות טובים,

יצא שהיא עלתה לא' והתחילה מלחמה,

שוב בכיות וקושי להתמודד עם החיים.

אבל כשבעלי חזר מהמילואים היא שוב פרחה וסיימה את א' בהצטיינות לימודית, חברתית, ורגשית.

אז גם אצל אותו ילד זה יכול להשתנות ולהשאיר שנה יכול להיות פתרון טוב (אם כי לפעמים באמצע השנה זה כבר מרגיש לא מתאים המסגרת עם הקטנים)

שיהיה לכולם בהצלחה!

האמת שאני אפילו לא העליתי בדעתי את האפשרות להשאיר אותו עכשיו, כן חשבתי שאולי לפני כיתה א נצטרך להשאיר אותו שנה.

המטפלת שלו אמרה לי לשקול להשאיר אותו שנה שלדעתה מבחינה רגשית הוא עדיין לא בשל (שאר הבחינות בסדר גמור)

התקשרתי להתייעץ עם גננת של גן טט"ח ואמרה לי שלדעתה לא כדאי להשאיר

ושרק אשים לב שתהיה לו גננת ממש ממש טובה שתשים לב אליו.

ואני באמת לא משאירה אותו שנה.

לא יודעת אם עזרתי לך כי זה עדיין לא ניסיון

אבל חשבתי על זה הרבה מה עדיף, להשאיר ילד לפני גני עיריה ושיעלה לגן לקראת גיל ארבע או עדיף להשאיר בגן חובה

אני ארשום לך קצת נקודות למחשבה:

* בגן חובה לומדים קריאה וזה ממש טוב ללמוד שנתיים זה ייתן לילד בסיס טוב של קריאה

* בגן חובה ילד יותר מבין ויכול להיות לו אכפת שכל החברים עולים לכיתה א והא נשאר עוד שנה בגן

* במעון בדר"כ זה קבוצות יותר קטנות מאשר בגן, מצד שני זה ילדים הרבה יותר דורשים

* העלות הכספית של מעון היא מטורפת לעומת גן שכמעט לא עולה, רק צהרון (זה שיקול אינדבדואלי כמובן)

לק"י

*בדרך כלל בגן חובה לא לומדים קריאה. לומדים אותיות וצלילים, ואצל הילדים שלי בגן כתבו משמיעה. לא למדו ניקוד למשל.

*יש מקומות שיש 2 גנים- טרום חובה וחובה, ואז נשארים שנתיים באחד מהם. כך שגם בחובה לא כולם עולים לכיתה א', כי חלק נשארים שם עוד שנה 

אצלי זה הבכור ואני מודה ומתוודה שלא בקיאה מה בדיוק לומדים בכל גן.

זה מה שאמרולי לגבי גן חובה...

ולגבי הגנים את צודקת, אצלנו זה באמת לא ככה. יש 3 שנים גן לכולם אבל מכירה מקומות שיש רק שנתיים.

ההחלטה להעלות או להשאיר עוד שנה בגן חובה לא תלויה בהחלטה אם להעלות לגן טטח.

ועוד יותר, השיקול אם ללמוד שנתיים בגן חובה (מבחינה לימודית) לא משתווה בכלל לפן הרגשי של בשלות לעלות לטטח ולאחר מכן לבשלות הרגשית לעלות לחובה.

להיפך, ילד בשנתון האמצעי שלא בשל רגשית לעלות לשנתיים בגן חובה,

יפיק הרבה יותר תועלת להיות שנתיים בטטח, לחזק את הביטחון העצמי, ולעלות בשל לשנה אחת בגן חובה.

בשביל ללמוד צריך הרבה יותר פניות רגשית מאשר חשיפה לידע.

ילדים יכולים ללמוד אותיות ואפילו קריאה בלי שמלמדים אותם בכלל.

ילדים שלא נמצאים במקום טוב מבחינה רגשית, גם צי של מלמדים הכי מוכשרים לא יצליחו לקדם אותם.

במקרה הכי "גרוע", ילד שמחליטים להשאיר אותו עם הקטנים בשביל בשלות, ורוצים לאתגר אותו שכלית, אפשר לעשות את זה גם בבית בעזרת חוברות ומשחקי למידה.

בסוף זה רק להקנות אותיות ומספרים..

לרוב המעונות יש לדעתי פחות יכולת לתת מענה ולפתח ילדים, דווקא בגן אמור להיות להם יכולת לתת מענה טוב יותר, במיוחד שהיום בגנים גדולים יש 2 סייעות..

אצלנו במעון הקבוצה הכי גדולה הם 30 ילדים בחדר (עם 3 מטפלות), לא רואה איך זה שונה מאוד לטובה מהגן.

אם יש גננת טובה בגן לא הייתי חוששת מחוסר בשלות... גננת בגן טטח אמורה לתת לזה מענה

כמובן שאם יש אפשרות למעון/משפחתון ספציפי מאוד טוב עם מטפלת מסויימת טובה שאת יודעת שתוכל לקדם אותו ולתת לו מענה, אז זה סיפור אחר, ואז כן הייתי שוקלת את זה

זה גם תלוי בשאלה כמה יהיה לכם כבד לשלם עוד שנה במעון

ולדעתי צריך לשקול גם את עניין השינה בצהריים במעון, אצל הילדים שלי הם כבר לא היו צריכים את זה בגיל הזה וזה היה מאתגר מאוד.

תמיד אחר כך אפשר להשאיר עוד שנה בגן לפני כיתה א... בעיני זה יותר משמעותי (וגם עולה פחות כסף)

לא היה לי ספק שהיא עולה לגן כי היא פלפלית וחכמה - אבל כן וידאתי שהיא תהיה בגן טוב ועם חא הרבה ילדים. שיראו אותה ויתנו לה מקום והיא לא תלך לאיבוד

לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היתה לי אפשרות לגן כזה

גדול בגן מאשר הכי קטן...

לי אין אופציה להשאיר במעון כי פשוט אין מקום! והייתי מאד רוצה להשאיר אותו.

הוא עדיין כזה תינוקי, הדיבור שלו ילדותי מאד, לא גמול, חושש חברתית... אני רואה אותו ליד ילדים שיהיו איתו הגן, בנים של חברות שלי והם בשלב אחר לגמרי!

בעיני מסגרת של מעון הרבה יותר מחבקת בשבילו ויכולה להעניק לו יותר ביטחון. נכון שגן מפתח יותר, ומלמד. הבן שלי חכם ויכול להיתרם הרבה מזה, אבל ”הספקים לימודיים” הרבה פחות חשובים בעיני מביטחון עצמי, מהרגשה מוגנת ומצליחה.

אני גם ילידת דצמבר ואמא שלי חיכתה איתי והייתי גדולה בשכבה, בעיני זה יתרון גדול!

אז השאלה למה את קוראת לא בשל, ואם זה בפן ריגשי הייתי שוקלת להשאיר אותו.

הרבה יותר חשוב מהספקים לימודיים!

אמא לילד שהוא יליד סוף דצמבר, והיה השנה הכי קטן בגן, אני יכולה לשתף שהוא פרח מבחינת ביטחון עצמי בגן עירייה.

גן זה לא רק עניין לימודי.

יש הרבה התנסות עם חברים

נכון, בתחילת שנה הוא שיחק ליד החברים ולא איתם. אבל זה הגיל.

ועם השנה הוא התחבר דווקא לילדים הכי גדולים בגן (שגדולים ממנו בשנה ובראש). יש להם "חבורה", יחסי הכוחות ביניהם שווים פחות או יותר והם תורמים לו כמו שהוא תורם להם.

השפה שהוא נחשף אליה עשירה יותר, ההתנסות המוטורית שלו (הוא חלש מוטורית, אבל ככה יש לו "רמה" לשאוף אליה). הגן גדול יותר ובחצר יש הרבה יותר מרחב ובחירה מאשר במעון.

בקיצור, גם מהבחינה הזו, זה ממש לא חד משמעי בעיניי.

אני יודעת שמעון זו מסגרת כיבכול יותר מחבקת. אבל לפעמים דווקא העצמאות ומעבר השלב הזה טוב להם, אפילו שאנחנו ההורים חוששים.

זה לא אומר לא לשים האם טוב לו, זה לא אומר שלא צריך שיהיה צוות טוב בגן.

אבל זה לגמרי אפשרי שיהיה טוב ומחזק גם לקטנים בשנתון

כי כמו שאמרתי, שלי יעלה כי אין לי מסגרת אחרת...

אני לא מפחדת מהדרישות בגן והרמה, הוא יתמודד עם זה בכבוד בע"ה! יש לי ילד מתוק ותותח!

אני מפחדת מההרגשה שלו מול אחרים כשהוא יראה שהוא קטן יותר ויודע פחות(אני רואה כבר עכשיו שהוא מבואס כשהוא לא יכול להשתתף או שקשה לו כי עדיין הוא לא באותה רמה- כשהוא רואה ילדים רצים מהר מאד, מטפסים משתוללים, רואים שהוא רוצה ולא תמיד מסוגל! ואני מפחדת שירגיש פחות או לא מצליח.

שהחברים ילעגו לו- הוא עדיין עם קוקו, כמעט כולם כבר לא, על הדיבור שלו.

ועל מכות שבטוח יש כלפי חלשים יותר אני בטוח לא מדברת... הבנתי שהגננת מדהימה ממש ועדיין....

האמת אני גזרתי לו לפני כי רציתי שיראה גדול גם בעיני הצוות

ואין לנו מנהג מקודש מידי בקשר לחאלקה ;)

גמלתי אותו בחופש שלפני הגן אז הוא עלה עם קצת פספוסים. ב"ה זה היה בהתחלה ומהר מאוד כמעט בכלל

שלי קטנטונת ממש גם ילידת דצמבר וגם מיניאטורית

לא מתחרטת לרגע שהעליתי

היתה לא שנה מדהימה

כולם קוראים לה 'התינוקת של הגן'

אבל מוסיפים שהיא לא פריאירית בכלל ואהובה מאוד

משתתפת ממש

ולרגע חא מרגישה שהיא לא נסוגלת- להפך, היא פתחה מלא ביטחון עצמי ותעוזה

ולא הייתי גוזרת את הקוקו

שיראה קצת ילד בהתחלה... זה יכול גם להיות לטובתו- מעין תזכורת לצוות ליחס נוסף

ואם הגננת מדהימה זה יהיה יחס חיובי

זה לא שכולם גדולים והוא היחיד הקטן.

לק"י

למרות שהיא לא מהקטנים בשנתון, אלא באמצע.

אבל ב"ה עלתה לגן וטוב לה. ויש שם עוד צעירים ממנה, וגם נראים בגודל שלה.

אולי עוד נקודה למחשבה

לנו יש נסיון טוב עם להעלות לגן 3 יליד נובמבר.

המעבר היה קשה. אבל גם לגדול שלי היה קשה ההתחלה..

היצירות שלו ברמה קצת נמוכה לעומת של חברים שגדולים ממנו וזה בסדר גמור!!

למשל קשה לו לצבוע בתוך הקווים

אבל נותנים לו לנסות דברים ברמה הרבה יותר גבוהה מהמעון וזה מפתח אותו

עד כיתה א יש לנו זמן להחליט מה עושים...

עלתה לגן עיריה, ואני ממש שמחה מזה.

היא ממש התפתחה וגדלה מזה יפה, יש לה ביטחון עצמי, ורואים את ההבדל בין תחילת שנה לעכשיו. אני לא מתחרטת על זה 

בסוף החלטנו להשאיר את קטני במעון שיעלה לכיתת הבוגרים בעזרת השם ומעדיפים שיעלה לעירייה בן 3.8 בעזרת השם

תודה לכולן על העצות והמסקנות של כולן ל2 הגיוונים וססורי שלא ענייתי, רק עכשיו יש לי מכשיר חלופי נורמלי עד שנקנה חדש חחח

בהצלחה לכם

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'