פורום הריון ולידה (עמוד 548)

וגם אפשר להסביר לגדולים שעכשיו כשהיא ישנה בחדר צריכים תהיות שקטים יותר כשהולכים לישון

הייתי מרדימה בחדר אחר אפילו בעגלה ובהתעוררות הראשונה אחרי שהגדולים כבר ישנים, מעבירה לחדר.

או עושה את המעבר באופן מלא והיא תתרגל אחרי תקופה. אצלי בהתחלה התעוררו אחד מהשני ואחרי כמה זמן התרגלו ובד״כ ממשיכים לישון גם אם יש ילד שבוכה חזק

לדעתי לא צריך לפחד מההסתגלות

היא תהיה, ותעבור

השאלה מי אמר ששם יהיו ילדים שיקדמו אותו

את יכולה לברר על ילד שניים שהולכים להיות בגן ולהכיר ביניהם בחופש כדי להקל על ההסתגלות.

בכל מקרה בגיל כל כך קטן לדעתי ההסתגלות אמורה להיות ממש כמה ימים וזהו.

(אלא אם כן זה ילד רגיש במיוחד...)

מבין האפשרויות הכי פחות נשמע לי להשאיר אותו בגן.

לא הוגן לילד שכל החברים ממשיכים לגן של גדולים והוא נשאר.

במיוחד שאמרת שהפערים בינו לבין האחרים ממש משמעותיים.

הסתגלות זה דבר שעובר ואני אומרת כאמא לילדים שיש להם הסתגלות קשה מאד וארוכהההההה.

וספטמבר השנה הולך להיות חודש שלם לפני החגים, וראש השנה הוא סופש אז יוצא שיהיה שבוע וחצי -שבועיים של חופש ממש (לא יודעת אם יש גשר בין יוכ לסוכות ובין סןכות לשבת) אבל חוץ מזה יהיה רצף יחסית שיעזור לא לחזור אחורה יותר מדי בגלל החגים

השאלה אם את מכירה את הגנים האחרים והצוות שלהם מספיק כדי להניח שאם תבקשי אותם זה יהיה יותר טוב או לפחות לא יותר גרוע

לא מכירה את הילדים בהם.

הצוות בשני הגנים טוב.

רק לא יודעת אם עדיף לשלוח לחובה או לטרום חובה...

נראה לי שאדבר עם הגננות של הגנים האחרים ןאתייעץ איתן.

תודה!! 

לא יודעת מה הייתי עושה בסיטואציה שאת מרוצה אבל לא ממש..

זה לא פשוט ההרגשה הזאת שאתה רוצה שיצליח משהו וזה פשוט צורם...

איך היא עם שאר המשפחה? גם ביקורתית? ואיך הם מתנהלים מולה?

היא תישאר.

אנשים בגילה לא משתנים.

פשוט תשמרי על עצמך ועל הלב שלך, תלמדי לענות לה והכי חשוב תשמרי על הקשר עם בעלך ואל תתני לה להזיק לקשר שלכם.

 והעיקר זה שינוי ההתנהלות.

יש אנשים שמתנצלים ולא משנים כלום גם בהמשך

זה לא מה שמעיד בעיניי.

אבל מבינה את התחושות שלך, את מחפשת סוג של גושפנקה  לשינוי

❤️

נשמע שהיא באמת רוצה להיות איתך בקשר טוב, אבל היא פשוט לא יודעת איך. כמו שהיא אמרה - זה חזק ממנה, הצורך להעיר... ולכן היא מעדיפה לשמור על קרירות בקשר כדי שלא תיפול שוב להערות פוגעניות...

תני לה את הזמן, תהליך של שינוי אופי זה משהו קשה מאוד-מאוד... תמשיכי להיות חביבה אליה, ובסוף בע"ה היא תלמד איך להחזיר באותה צורה של חביבות...

(וזה מדהים שהיא מודעת ומוכנה להשתנות! לא מובן מאליו בכלל...)

הרבה כוח, יקרה!

4 לידות

רק לידה ראשונה (3.200 קילו) הייתה עם תפרים

ולידה שלישית ילדתי תינוק במשקל 3.750 בלי תפרים ב"ה

לדעתי שווה להתאמץ שוב עם העיסוי.  לדעת שעשית ככל האפשר לעזור לעצמך.   

אני כבר יודעת שהראש גדול בשבועיים

מה צפוי לי יואווווו חחח

וגם מנח op, ממש מקווה שעוד יתהפך

שילדתי בשבוע 42 תינוק במשקל 4.060, מנח op שהאריך את הלידה אבל כנראה התהפך לפני היציאה - עם קרע אחד קטן שהרופאה אפילו ויתרה על לתפור אחרי קצת ניסיונות. הראש לא היה גדול מהרגיל אבל במשקל ושבוע כאלה... וההחלמה היתה בסדר גמור, כמו בלידה בלי התפרים שהיתה לי לפני

מתפללת בשבילך ❤️

גם op

גם זירוז שלא זז במילימטר

שכבתי כמו מקק הפוך מחכה שמשהו יתקדם

וכן - היה חתך יזום דרגה 2 וקרעים

ב''ה

תודה לה' שזכיתי

אני רק מקווה ממש הפעם שיהיה אחרת  

לק"י

ועלול להקרע יותר.

הכי טוב שהמיילדת תשפוך מלא שמן שקדים בלידה.

באופן אישי ילדתי בשתי הלידות האחרונות בלי קרעים ב"ה ובלי עיסוי. כשהקטן נולד כמעט 4 קילו (אבל היה ארוך. לא שמן).

יופי פטרת אותי מהצורך, אני מאמינה בשיטה הזאת וזהו.

ונקרעתי קצת.

בלידות הבאות לא עשיתי בכלל, בלידה אחת היה קרע פצפון, ואחר כך עוד שתי לידות בלי קרעים.

לק"י

(לפניה ילדתי בקיסרי).

בשתיים האחרונות ילדתי בהפרש של קילו, ושניהם בלי קרעים (כשהקטן נולד הכי גדול במשקל).

ומדובר בלידות בשכיבה.

חות מהקטע שיש לי 3 ולא 4

לידה ראשונה קרע קטן, בהמשך בלי תפרים -שריטות/כלום

רק בלידה הראשונה באמת עשיתי, בזו של השריטות עשיתי ממש מעט, בזו בלי כלום לא עשיתי כלום

בלידה הראשונה המשקל היה הכי קטן

לידה ראשונה היתה קיסרי

ועוד ארבע רגילות ללא תפרים. משקל התינוקות שלי 3,500-3,700

תמיד ביקשתי שיגזימו בשמן

ואף לקחתי איתי בקבוק מהבית ליתר ביטחון, אבל לא היה צריך להשתמש בסוף.

לא יודעת אם זה באמת מה שעזר..

אגב, פעם אמרו לי שנשים עם עור כהה, פחות  נקרעות כי העור שלהן יותר חזק ואלסטי

אבל אני בהירה מאוד מאוד ועם עור עדין

אז כנראה לא קשור ..

אני עשיתי עיסוי לפני לידה ראשונה, יצאתי עם תפרים.

בלידות הבאות לא עשיתי שום עיסוי ויצאתי בלי תפרים כי מניחה שהמקום לא אותו דבר אחרי לידה. 

בשניה עשיתי פעם אחת בצורה עקומה חחח

ויצא חלק ב״ה בלי עין הרע

אני חושבת שזה בעיקר בזכות המיילדת שהייתה לי שם

והרופא לא אמר על זה כלום.. כנראה שזה בסדר.

אבל אין לי עבר של משקלים גדולים והסוכר שלי בדרך כלל ממוצע

ה 100 יותר מדויק גם ככה

זאת לא מניעה בשביל מי שקריטי עבורה שלא יהיה הריון..

אבל את מבינה שיש הבדל בין זה

לבין גלולות והתקן.

בנרות האלו מספיק שזה לא הוכנס לגמרי נכון

או משהו שם בפנים אפשר לזרעים לעבור והופ האישה כבר בהריון. 

כאשר עבורי לא מתאים הריון, לא מתקרבת לזה. 

ולא הייתי בונה על זה כמניעה האמת אם לא בא בחשבון הריון מבחינתך

אפשר לשלב עם שיטת מודעות לפוריות

אפשר לבדוק דיאפרגמה וקוטל

ועוד משהו- בגלל שזה קוטל זרע לא היפואלרגני, יש נשים שזה עושה להן תחושת צריבה בנרתיק בזמן השימוש ואחריו. אז כדאי לקחת את זה בחשבון גם כן.

החלטות טובות! 

10 דקות

ברוך ה' עבד שנה וחצי

לא ממליצה לבנות על זה ככ, גיסתי נכנסה עם זה להריון בהנקה

אחרי לידות השתמשתי כל זמן שלא היה לי מחזור והנקתי

וגם לקחתי בחשבון את הסיכון שזה לא 100 אחוז

השתמשתי סביב ה9 חודשים

בכא הקטע הפחות טוב זה שהספונטניות נאבדת...

מזל ששאלתי 

יצא לי במפס 20 דק יותר

במלחמה התירו לטבול מבעוד יום 

עכשיו כבר לא.

אני אצטרך ליסוע לשם לפני כנסש ולחזור ברגל

ובמלחמה ספציפית רב העיר התיר 

כי היה ממש מפחיד בחוץ

תמיד לוקח לי כפול מהזמן שהוא אומר

אבל לא ניסיתי בדרכים באורך 40 דק, אלא יותר בסביבות רבע שעה

אבל זה לא מניסיון אישי, כי אני באותו סיפור

בני 10 ו9

נגיד אתמול, ב8 וחצי הם עדיין רקדו בסלון אחרי ארוחת ערב, ולא הערתי להם, מרשה כרגע כי חופש ולמחרת קייטנה ולא לימודים

אבל גם במסגרות אני מתחילה להתעצבן רק אחרי 9,

באמת לא יודעת איך זה קורה

אבל זה גם מאוד תלוי מה הגיל ומה הלוז שלך

שהם היו קטנים יותר עבדתי עד 3 אז היה לי הרבה זמן לשלב את הכל, אפילו היה מקום לצאת לגן שעשועים

וב6 וחצי - 7 באמת היו במיטה

על מה נמרח הזמן?

בלי לדעת קשה לענות...

בכל מקרה

אני מרגישה שאם מתחילים להכין ארוחת ערב בזמן..

וכשמקלחים אז גם- בדעה סבירה

אז אפשר להתנהל בנחת

ולא בלחץ

וגם יותר טוב למצב רוח ולסבלנות שלנו

וגם

מאפשר לישון מוקדם

עוד עצה - להכין ארוחת ערב כשהם משחקים

ולקרוא להם כשהכל מוגש לשולחן כולל אפילו מים בכוס

זה ממש מקל על המלא בקשות תול כדי הארוחה והופך אותה ליותר ממוקדת

אבל היו זמנים שהצלחנו יותר.

בכל אופן, מצטרפת לשאלה המקדימה של גילאי הילדים. (אצלנו, למשל, שיש מגוון של גילאים, מקטנים ועד מתבגרים, זה הופך את העניין למורכב יותר...)

ובינתיים טיפים קטנים:

* לספר סיפור לפני השינה. עדיף סיפור בהמשכים, שהם יצפו לו מלילה ללילה.

* לעשות זמן אישי קצר עם כל אחד מהילדים - מי שמאורגן יכול לשבת כמה דקות עם אמא ולספר מה היה היום. זה עוזר להם "לאסוף" את היום וללכת לישון יותר בשלווה.

* לעשות תזכורות בפלאפון לזמנים השונים של הערב, עם צלצולים שונים (אפשר גם להקליט את עצמך ולשים בתור צלצול: "זמן לארוחת ערב", "זמן לסידור המשחקים" , "זמן למקלחות", "זמן להיכנס למיטה").

הטיפים האלה לא בהכרח מבטיחים שהילדים ייכנסו למיטה בזמן, אבל הם עוזרים לאפס את הילדים...

אבל אצלי זה בדרכ ממש לוז קבוע. בונקר כזה.

תלוי מה אני מכינה, אני מכווננת את עצמי לשעה שבה אני רוצה שיאכלו. בדרכ 18.30

 הם יודעים שאחרי שאוכלים יש הכי הרבה עוד עשר דקות לשחק ומשם להתארגן לשינה

גם אם אני מתחילה ארוחת ערב ב6, הם יכולים להימרח ולאכול איזה 45 דקות. ואז פתאום מישהו צריך לשירותים, ואז מקלחת לוקחת פתאום יותר זמן. ועד שהם נכנסים למיטות הם כבר ממש גמורים וקשה להם להירדם...

הייתי רוצה שמתחילת ארוחת ערב עד אחרי מקלחות יהיה משהו כמו חצי שעה

אז קודם תנמיכי ציפיות

ארוחת ערב יכולה לקחת חצי שעה, וזה יכול להיות גם זמן שלהם לפטפט קצת ולחלוק חוויות מהיום.

מקלחות - עוד עשרים דקות בערך.

ואז להקדיש עוד כרבע שעה לפעילות ערב - סיפור לפני השינה, התעמלות שתרדים אותם אחר כך, שיתופים מהיום שעבר, ציור משותף...

ואחר כך למיטה, קריאת שמע ואולי לשבת ולשיר להם שירים מרדימים.

יכול להיות שאם מראש תתכוונני שזה דבר שלוקח זמן, כבר תהיי פחות מיואשת...

אצלי 5 ילדים בני 8 ומטה. מתחילים ארוחת ערב בסביבות 6 ובדרך כלל הם במיטות עד שבע וחצי.

תבדקי איפה הזמן נמרח אצלך.

אני יודעת שאצלי הם ממש נמרחים על ארוחת ערב.

אז יש ימים שאני מבקשת מחלק להתקלח/מקלחת לפני הארוחה וזה עוזר להם לקצר.

אני גם מבטיחה שמי שמגיע עד 7 למיטה יוכל לשמוע סיפור/לקרוא עד שבע וחצי. וזה גם מאוד עוזר.

אבל בעיקר אני האמת ואני זאת שצריכה להחזיק את הזמנים אז אם זה גבול חזק אצלי השעה. גם הילדים קולטים בסוף...

וזה כל יום מחדש להיות על זה. אם אני במצב רוח נמרח אז הם בוודאות לא יהיו במיטה בשעה היעודה...

למיטה

הכי חשוב למצוא משהו שעוזר להם להיכנס למיטה

נגיד כמו פודקאסט או סיפור אהוב

ואז שיהיו פחות מאבקים סביב זה

ומצד שני להציב כלל

ולדבר עליו בזמן רגוע בצהריים לפני

שמעכשיו משעה ---- נכנסים למיטות

ולא יוצאים יותר

לא משנה מה קורה

כל דבר שהם צריכים את תביאי להם

אפשר כמה ימים עם פרס או משהו

ולעמוד על זה בתקיפות

וזה יחלחל ויכול לעזור לנרמל

כותבת לך טיפים שעזרו אצלנו לפעמים

אבל עכשיו פחות עוזרים אבל בעבר עבד מעולה

עוד משהו שיכול לעזור

תנסי לכתוב לוז אידיאלי לערב לפי רבעי שעה

מה קורה בדיוק

ב6- ****

ב6:15 *****

ב6:30 *****

וכו

אפשר גם להראות להם את הלו"ז בצהריים לפני

ואז התיאום ציפיות שאת והם יודעים מה אתם רוצים יכול להקל

וגם מהשו 'למדתי בפורום

מצד אחד חשוב להזדרז בהרדמות שילכו לישון במזן

ויספיקו לישון טוב

ולך יהיה את הזמן לעצמך

מצד שני לדעת שזה זמן רגיש להם ולך

בערב צפים דברים שעברו עליהם היום

ופתאום יש כבדות בלב ובגוף...

וגם, חשוב לשים לב לדברים חריגים שאולי הם מעלים....

בהצלחה גדולה!!!

אומרת לעצמי

נאה דורש נאה מקיים

קדימה😅🫢

אצלנו אם אני רוצה שהם יהיו במיטות ב7 ארוחת ערב צריכה להיות ב5, גג 5:30.

אם ארוחת ערב ב6, אז מקלחות לפני ארוחת ערב. ככה ב6:30/6:40 מצחצחים שיניים, משחקי רגוע או סיפור והולכים לישון.

(לא שזה תמיד עובד, כי ילדים תמיד מעדיפים להמשיך לשחק יותר, אבל זה לפחות תכנון ריאלי מבחינת זמנים)

ולומר מראש שאחר כך לא אוכלים.

אפשר לשאול חמש-עשר דק' לפני תום הזמן האם כולם שבעו, ולהזכיר שזה הזמן למצוא/לבקש עוד אוכל, ואחר כבר לא.

חצי שעה זה אפילו יותר מדי, אם באמת כל האוכל כבר מוכן ומוגש בתחילת הארוחה.

אם נותנים להם להמרח עם זה, כמובן שהם אכן נמרחים...

ותמיד מזכירה לעצמי שיש את מה שתלוי בי ומה שתלוי בילד. אני יכולה לדאוג שהארוחה תהיה מוכנה בזמן, אני יכולה לשלוט בקצב של המקלחת (כשאני מקלחת אותו ולא עושה לו אמבטיה), אני לא יכולה לשלוט בקצב אכילה שלו, בכמה מנות הוא ירצה לאכול, בזמן שהוא הולך לשירותים (הוא אלוף בזה, להתיישב בשירותים דקה לפני שהולכים לגן או רגע לפני שהולכים לישון).

אז ממה שתלוי בי אני משתדלת להכניס למקלחת בחמש וחצי ולדאוג שארוחת ערב תהיה מוכנה גג עד שש ורבע. ואז באמת בשבע הוא כבר במיטה.

התשובה היא שאנחנו לא מצליחות.

אני כרגע פחות מתוסכלת מזה, הבנתי שבקיץ הולכים לישון יותר מאוחר+ילד מעון (יש לי עוד שנה שלמה ליהנות מהשנ"צ שלו הידד).

אז אני פחות נאבקת ויותר משלימה עם זה.

הבעיה היא שנגמר לי הכח....

מה שכן אני מרשה לעצמי ליהנות בגינה עד מאוחר, כי אני מבינה שבין אם אתחיל ארוחת ערב ב6 ובין אם ב7:30 בכל מקרה הם ילכו לישון סביב 9, אז חבל למרוח את הסבל.

מתחילה ארוחת ערב ברבע חשש לפעמים מתעכבים ל6

אח"כ מקלחת - אורך המקלחת משתנה בהתאם לזמנים... לפעמים ארוכה ולפעמים ממש קצר

7 למיטות

יש ימים שארוחת הערב לא מוכנה ב6 אז הם נכנסים קודם להתקלח

אם הם אוכלים יפה- אני עושה לבנתיים דברים אחרים אבל לפעמים הם מעופפים ומוסחים וצריך ממש לשבת לידם ולדרבן לאכול

לאחרונה- כדי לקצר תהליכים לפעמים את הסיפור לפני השינה אנחנו מקריאים בזמן האוכל

בקיצור לרוב הם במיטות עד גג 7:15

(ואז בעלי חוזר מהעבודה והם מתרגשים לראות אחד את השני וצריך לאפס אותם שוב)

זה שעה וחצי שצריך להיות 200% על זה

אם אני לא אוספת אותם חזק ומפקדת אותם על הלוז- הם מתפזרים ובשניה כל הלוז משתנה

ולגבי בעלך- האמת שאני במקומך הייתי אומרת לו לא להיכנס הביתה, כדי שזה לא יעורר אותם.. מנסיון... 

קריאת שמע ושיר לפני השינה

אז בגלל זה לפעמים אני מקדימה את הסיפוק

זה מספיק בשביל לאפס אותם

תנסי להבין עם עצמך- מה בדיוק לא עובד

איפה הזמן בורח?

לפעמים כם לי זה לא עובד- יש ימים כאלו

אבל אם זה דפוס- אז הייתי מנסה לפרק את הסדר ערב ולהבין מה בדיוק לא עובד

אחד הדברים שלמדתי בתקופת המילואים זה כמה הדברים תלויים בי

זה התחיל מזה שימים שאני לבד ברבה יותר מתוקתקים מימים שבעלי היה בבית ולכאורה היינו יותר ידיים -

אבל אז גיליתי שאני יותר משחררת- מחכה שהוא ישלח אותם/יאמר איתם שמע ישראל או גל שבק אחר- והייתי מורידה את הרגל מהגז

לגבי בעלי-  עם כל זה שזה מבאס- יותר מבאס לי שהם מפספים אחד את השני-

אז אין מצב שהם עדין ערים ואני לא אתן להם את הזמן ביחד

(הרבה פעמים הם נרדמים לפני שהוא חוזר... וזה גם ממש מבאס)

וזה פשוט לא רלוונטי

נשמע שהיא מנסה לקבל יחס/ מנסה למצוא על מה לדבר איתך או משהן כזה..

פשוט נשמע יציאות לא בוגרות שלה. .

תנסי להתעלם ולזכור שזה שלה

׳יואו אמאלה אופ אין לי בטן עדייןןן, כנראה זה כי אני עושה כושר וזה |לא מצאתי אימוג׳י מתנשא|׳

גודליפ לה דברים אחרים אני מעדיפה בטן…

אבל אני לא אומרת לה כלום כמובן

ומחייכת כשהיא אומרת לי שזה כי אני הריון שני…

אני כזאת הו הו חטובה וחזקה

התנהגות של כיתה ז בהריון זה באמת מצחיק😊

בדיוק ככה הורסים לאישה אחרת

הצלילה לעצבן אותי 

הייתי אומרת לה, בנחמדות תקיפה:

הבטן הזאת שלי וזה לא עניינך. תפסיקי לדבר על זה.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

לאט לאט תרגישי שגם בך משהו מתרכך ונרגע

החיבוק הוא סוג של ריפוי עבור שתיכן

אלופה שאת כלכך רגישה ואכפתית 

גם כאמא יש לי את עצמי, את הצרכים והרצונות שלי...

אם לא מתאים עכשיו - לא מתאים.

להכריח את עצמך לחבק את הילדה יוצר רגש לא טובוגם הילדה לא תפספס כת זה, לפחות בתת מודע, זה חוויה שנצרבת בשרירים

ברור שיש עך וזה נפלא לתת לה את החיבוק הזה אבל לא על חשבון הצרכים שלי

אם כבר הייתי אומרת שצריך לנסות להפריד כוחות,ללכת להרגע בעצמה ולשלוח את הילדה להרגע לבד איכשהו (אפילו מסך או משחק מחוץ למיטה . זה מספיק חשוב)

וכמובן שווה לעבד את זה ולנסות להמנע מלהגיע לקצה פעם הבאה, זה הכי נורמלי! וקורה לכולנו! אבל זה כמעט בלתי אפשרי להתמודד כשכבר מוצפים ואין כח לכלום, יותר קל לתפוס את זה לפני שזה קורה ולהתמודד

את לא חושבת שמגע הוא צורך בסיסי לילד?

הילד גם מרגיש אם החיבוק מאולץ או ״קר״ וזה יכול לעשות יותר נזק מתועלת.

לא כתבתי שאת תמיד צריכה לחבק כשאת כועסת

אבל נשמע שזו נקודה שצריכה חיזוק, ומקשה עלייך

אז בעיניי- כן, להתחיל מחיבוק יזום כדי שהוא יעורר את הלב לחבק יותר ברגעים אחרים.

חינוכית מה הבעיה בזה? המשמעות היא שאמא אוהבת תמיד, גם אם היא כועסת

ובכל מקרה נשמע שהכעס מכיוונך

ולא בגלל שהיא עשתה משהו רע..

אין סיבה שהיא תיענש ולא תקבל חיבוק, בגלל נקודה שצריכה חיזוק פנימי אצלך ❤

בהצלחה

אבל היא בהחלט התנהגה בצורה בעייתית באותו ערב.

ואמא אוהבת גם כשהיא כועסת אבל אז לא מתחשק לה להתחבק.

חינוכית- אם את (הילדה) לא מקשיבה לי (לאורך כל הערב) אז בסוף אני אכעס. ואז החיבוק לא יהיה לי נעים…

היה נשמע שהם סתם השתובבו כמו כל הילדים ובגלל שזו שעת ערב- שהיא קשה לכולנו, זה עירער אותך. אבל אם זה לא כך- אז לטעמי אפילו בעייתי לחבק. כי היא עשתה מעשה לא טוב, וחיבוק משדר פיוס וסליחה

כמו כבוד למרחב האישי שלי

ובעלות על הגוף שלי

אם היא היתה אומרת שאף פעם לא מתאים לה לחבק הייתי מציעה לה לחפש פתרון יותר עמוק שיאפשר לה כן לספק לה את זה (גם אז, כמובן לא בכח), כי זה באמת חסך רציני וכואב שילד יגדל ככה

אבל לא בכל רגע נתון היא חייבת לספק לילד מה שהוא "צריך", גם הוא יכול לחכות

ואפילו- מעבר לזה שזה עזור לה להיות אמא רגועה ושמחה יותר זה גם מחנך את הילדה שהעולם לא סובב רק סביבה, שיש גם לנו כהורים את העולם שלנו וגם היא צריכה לכבד את האחר.

וכמובן שככל הגיל יותר צעיר ככה אני יותר אתאמץ לספק להם מה שהם צריכים (גם - לא בכל מחיר כאן ועכשיו) כי היכולת להתאפק יותר קטנה

וגם זה שונה למשל לתת לילדה מים או להחליף חיתול, שזה לפנות מהזמן והכוחות שלי ויותר מתאים שאני אעשה את זה גם "בכח"

לעומת לחבק או לספר סיפור- שזה לתת מעצמי קצת יותר ומצד שני גם פחות קיומי, בטווח הקצר לפחות...

עכשיו כשהגדרת איזה שינוי את רוצה לעשות,

תמצאי את הזמן הנכון להתניע את התהליך.

תסבירי לה שאמא אוהבת גם כשהיא לא פנויה, לפעמים אמא צריכה לאכול/ להתקלח וזה לר קשור אליה (כלומר לנתק את הקשר ההפוך. כשאמא מחבקת אמא אוהבת, אבל זה לא שאם אמא לא מחבקת אז אמא לא אוהבת, אלא אמא צריכה לעשות דברים אחרים)

אפשר לשאול את הילדה מה לדעתה יעזור לה להרגיש שאמא אוהבת אותה ולהרגיע את הסערה שאצלה בלב עד שאמא תתפנה להגיע.

אפשר להציע בובה שנקנה ביחד או שמיכי נעים או חוברת ציורים שאמא מציירת.

ולאט לאט להרגיל בהדרגה שלא מיד את באה לחבק (גם כשזה כן מתאים לך)

אלא את אומרת שאת צריכה לעשות משהו ועוד דקה מגיעה, וכשאת רואה שהיא מצליחה לחכות דקה זה עולה לכמה דקות, אפשר להעלות שוב את הנושא מה יעזור לה לחכות..

תבדקי אם יש מגע אחר שכן יכול לעזור לה ולך יהיה יותר קל לתת.

למשל לעשות עיסוי בגב אפשר גם כשחם/ את רעבה/מעצבן לך..

אפשר גם להיות בטלפון במקביל כדי להתנתק רגשית מהסיטואציה,

ואז אח"כ כשאת יותר מלאה (וטיפה רגועה מהשכבה המעייפת)

אפשר להתחבק ולהתכרבל כרגיל.

יש ספר שנקרא "טיפה של תשומת לב" שמדבר על משהו דומה, אמנם מדובר על יחס ולא על צורת רגיעה, אבל הרעיון שהילדה רוצה יחס בזמן שמבוגרים לא פנויים לתת לה, אז מגבשים רעיון של "קופסת תשומת לב"

כלומר מתי שכן מתייחסים אליה, היא צוברת את החוויה, ואז כשלא פנויים לתת לה היא "משתמשת" במה שנאסף בקופסה.

את יכולה לבקש מצאט GPT שיכתוב לך סיפור כזה על ילדה שרצתה חיבוק ולספר לה אותו..

לגבי ההרגשה ההורית, זה מדהים שאת העוגן שלה לרגיעה. זה אומר שאת אמא מדהימה והילדה סומכת עלייך. ועדיין לא כדאי לייצר את ההתניה הבלעדית שכדי להירגע חייבים חיבוק, אלא לפתוח עוד אפשרויות בדיוק מהסיבה שציינת, זה לא נוראי, זה חיובי ומעשיר לפתוח עוד דרכים להירגע. זה מראה על התפתחות בריאה ועל גדילה וצעדים קטנים לקראת עצמאות.

בהצלחה!

אני לומדת ממך כל כך הרבה!!

את אמא שהיא בן אדם בפני עצמו, וגם לך יש זמנים שאת מסוגלת או לא מסוגלת לכל מיני פעולות.

אני חושבת, אפשר לא להסכים איתי, שאם לא מתאים לך לתת חיבוק, יש מצבים שבהם מותר לך להגיד אני כועסת מידי עכשיו בשביל זה, זה לא ירגיע אותי, לא עכשיו, אחרי שאני ארגע בעצמי.

אני אפילו חושבת שיש בזה לימוד חשוב לילדים להראות להם שיש זמנים שאומרים לא, ושצריך לכבד את זה. את רוצה שהיא תדע להגיד לא לאנשים שמציעים לה חיבוק והיא לא רוצה? אז תראי לה דוגמה בזה. כמובן בזהירות וכמובן לא עכשיו לסרב יותר מלהסכים- אבל בודאי שבמצב כזה שזה מעלה לך את הסעיף תגידי לה שאת אוהבת אותה מאוד, אבל יש דרכים נוספות להירגע והיא צריכה ללמוד אותן. נגיד להציע לה לשמוע שיר שהיא אוהבת (באוזניות אם אפשר זה עושה הרגשה יותר פרטית ואינטימית), לקחת ספר שמרגיע אותה או לקנות לה בובה נעימה לבחירתה לחיבוקי.

וואי, איך אני מדמיינת את הסיטואציה שהבת שלי אומרת לי בואי נרגע יחד בחיבוק ואני רוצה לצרוח עד שאני לא אשמע יותר כזה משפט בחיים. אז אני לא מציעה לך חיבוק עכשיו, רק הבנה בין אם לאם...💜

שהילדה יודעת להגיד - אמא, אני רוצה חיבוק כדי להירגע...

זה ממש ממש לא מובן מאליו הדיבור הכנה, הפתוח והרגשי הזה!

הרבה ילדים וגם מבוגרים צריכים חיבוק כדי להירגע ובמקום להגיד פשוט צועקים/ משתבללים/ בוכים/ רבים וכו'

וממש יודעת להגיד ״קשה לי״.

לצערי לפעמים אני עונה לה ״גם לי קשה״ 🤦🏼‍♀️

אוף איתי…

בכנות- מאוד יכול להיות שזה בזכות המודעות והכנות שלך מולה

זה לא רע שגם לך קשה

זה נורמלי ואנושי

כמובן שאם את מרגישה שזה יותר מדי אז שווה לקבל עוד כלים. אבל תמיד יהיה זמנים שקשה זה נורמלי

זה באמת קשוח!!

איך את יכולה להקל על עצמך?

את לובשת בגדים מאווררים?

לא שאני בטוחה שיש כאלה🫢

לובשת מאוורר ככל הניתן

אבל זה לא הבגדים ככ

זה כאילו הדליקו פלטה על העולםם

אני כל היום על הספה, המזגן פועל על 20 מעלות ויש לי גם מאוורר קטן על הפנים - ועדיין מרגישה נוטפת...

מזל שאני לא צריכה לצאת החוצה 🙈 כשכן - אני זקוקה לאיזה יומיים כדי להתאושש...

אז אין פלא שאת סובלת כל כך... חיבוק וירטואלי!

למה אין לנו עבודה עונתית..? 🧐

מצד שני, השם דואג לנו לשכר לצניעות

ב"ה

האמת שחום והליכה היה עושה לי בחילות גם בלי הריון. אז בהריון- בכלל.....

והצלתי אותם, אבל אז הם קפאו😭

ונשארתי עם בית מטונף, מלא כביסה, בלי בישולים והרבה הרבה רצון

🤦

זה נורא

מרגישה שמטגנים אותי

חזרתי כזאת עצבנית

לא יודעת איך לצאת מזה

לא יכולה יותר!! כל הזמן חם לי!

לא התחברתי בכללל לקונספט של סוף הריון בקיץ! בלעכססס אין לי מושג מי המציא את זה

ולי זו פעם ראשונה שכל סוף ההיריון שלי יהיה בקיץ 🥵 (ההיריונות הקודמים הסתיימו בחורף או באביב...)

בהצלחה לכולנו!

את יכולה להגיד ביפה להפסיק לדבר על זה , ולשנות נושא, להראות שאת לא רוצה לדבר על זה

ואם היא בכל זאת שואלת על הריון אז להביא תשובות של "בעזרת ה'" ולא תשובה חד משמעית

היא מרגישה בנוח לספר לך הכל וזה מהמם , אבל זה לא מחייב אותך לפעול בהתאם. ברכה שורה על הנסתר💞

רק שאני מרגישה כל הזמן שאני בלחץ שאכשל בלשון

צריכה לעשות סוויצ במוח

הנחת פה כ"כ הרבה פרטים, אין מצב שהיא חברה שלך גם בפורום?

וכמובן, בשעה טובה ובידיים מלאות

היא אחת ששונאת חשבת מול מחשב או עם הטלפון

מבקשת ממני להוציא לה הזמנות באתרים כי היא לא מסתדרת עם זה וכו

אז...

(וסתם במאמר מוסגר, אני תמיד, גם בגלגול הקודם שלי פה, משנה פרטים שלא קריטים לעניין, אז הרבה ממה שפריטי פה זה רק דוגמאות שלאו דווקא היו בצורה הזאת, אבל העיקרון מאחוריהם דומה)

אבל לא הבנתי מה הקטע לשמור את זה בסוד מכזו חברה קרובה. בעיני מיותר ואפילו פוגע.

( מכינה את עצמי לעגבניות, קדימה תתחילו)

שדבר שאני רוצה ומרגישה צורך לשמור אותו לעצמי

אני ירגיש בנוח לעשות את זה....

במיוחד שגם אם חס ושלום יהיו אתגרים בדרך, כנראה היא כן תשתף את החברה, לא?

ואפשר לשתף ולומר שכרגע זה סוד מכולם ולא מעוניינת לדבר על זה.

כמובן שאת צודקת, ובקשר בין שתי חברות ראוי שכל אחת תשתף רק במה שנוח לה, ולא בגלל לחץ מצד החברה.

לעניין כאן, אפשר לומר שוב שהיא פחות מעוניינת לדבר על ענייני פוריות כרגע, ואם יש צורך לענות כך על כל הערה בנושא.

כאמור פשוט פחות מבינה את הקטע לשמור בסוד משהו שעוד כמה שבועות יהיה ברור לכולם. ועוד מכזו חברה קרובה. 

(נניח זה שהיא יכולה להציע לי שוקולד ליד אחרות ובלגיד בקריצה: "תשמיני קצת, עוד רגע את ממילא בהריון ותרדי הכל". האחרות שבסביבה, שיודעות שיש בינינו קשר קרוב מה מבינות מזה? אה היא בטח מנסה להכנס להריון... אם איקס מדברת על זה כנראה שהיא יודעת על מה היא מדברת... וככה המעגל מתרחב)

לרוב שמירת סוד זה לא העניין

אלא התחושה שלא נכנסים לך לחיים ..

כמו שמעה שמקבלים בטעות לרוב לא כואבת כמו מכה שמקבלים בכוונה..

התחושה הזו הרבה בחיים...

ויתכן וגם מפריע לך בעוד נושאים רק שהריון/התקן זה כבר ממש ממש חדירה לפרטיות.

לדעתי, את צריכה לבדוק/להתייעץ איך להגיד לה בצורה עדינה ולדבר אתה שיש שדברים שהם שטח פרטי

אבל הדרך לשם כן

הרצון כן. לפעמים.

ולפחות בהתחלה להמון נשים - גם כן. לא משנה מה הסיבה. לא משנה שאחכ רואים ויודעים. זה הרצון כרגע. ולדעתי יש עוד יותר אנטי טבעי כשאוכלים לך תראש על הנושא

לא חייב לשתף אם היא לא רוצה

אני לא שיתפתי חברות בהפלה ובהשלכות שהיו לה עליי למשל

כל אחת ומה שהיא רוצה וטוב לה

תגובה

אין לך דברים שאת מרגישה צורך לשמור לעצמך? את משתפת כל דבר עם מי שקרוב אליך?

כאילו מנסה להגיד, שמכירה את זה שלכל אחד יש את מה שהוא אוהב לשמור לעצמו?

אז בכל ענייני ההריון תמיד הייתי חרדה לפרטיות שלי, אולי זה בגלל ההקצנה שאף פעם לא באמת זכיתי לזה.

כולםםםם ידעו שאני בהריון משבוע 5

בין אם אמרתי ובין אם הבינו לבד...

הפירמאזיס קשוח

אז אולי משם זה מגיע

אבל זה לא כך כך משנה מאיפה זה מגיע

משנה שבא לי שזה ישאר פרטי שלי (ואגב גם לחצי השני שלי זה מפריע אז בכלל.. וגם אם יהיו חלילה קשיים, לא חושבת שאשתף, אולי רק בדיעבד ואחרי זמן, כסיפור)

לעניות דעתי

לדעתי כדאי לך לנסות קצת לדלל פגישות

נשמע שאתם קצת יותר מדי ביחד..

הקשר נהיה מדי קרוב והגבול של הפרטיות הבריאה

הטשטש ונעלם

וכנראה היא לא אחת שמגיבה לזה טוב...

למשל מה שסיפרת עליה-

שהיא עם תחושה ואפילו אומרת את זה גם

שאת תוציאי בטח את ההתקן אחריה כי תרצי להיות כמוה

מעידה על מצב לא בריא... בכלל...

עדיף למנן קצת את הקשר עכשיו ולשמור על הדברים הטובים שבו

מאשר שזה יגיע למשבר ותפסידו שתיכן לגמרי אחת את השנייה

שיהיה הריון קל ומשעמן!! לידה קלה ותינוק בריא !!!

איפה עובר הגבול הדק

זה לא חברות שבא לי להפסיד

אני נתרמת ממנה וגם תורמת לה

וזה לא שהחיים שלנו שזורים אחד בשני

רק היא עוברת את הגבול קצת, ואני לא מכירה אותה כזאת

יכול להיות שזה ההריון שחדש לי בה ואולי תחזור לעצמה אחרי הלידה (ב2 ההריונות הקודמים שלנו לא היינו בקשר כזה קרוב, הכרנו בשלום שלום, רק אח"כ מסיבות מסוימות הקשר התהדק ממש).

אבל את צודקת שאני צריכה לשים גבול

בכל מקרה זה שכתבתי פה עזר לי יותר מוקדם לענות לה תשובה מודה, מכבדת אבל עם מסר של "תצאי לי מהחיים בנקודה הזאת".

את זה..

כל הכבוד!

לשים גבולות זה חשוב בכל קשר שיש...

איך לשים אותם לפעמים זו שאלה מאתגרת..

קשר קרוב מדי עלול להיהפך ללא בריא

והכל ששמים לב ופועלים בזמן

יותר סיכוי שתוכלי להמשיך את הקשר בצורה בריאה שתיתן ולא תיקח ממך....

בהצלחה יקרה!

תשמעי, כרגע הנושא של הריון וילודה רגיש אצלי, ואני מבקשת שלא נדבר על זה. אני מרגישה שאני זקוקה לפרטיות וסומכת עליך שתתני לי את המרחב הזה בלי להיעלב.

איך היא תקבל את זה?

רק בלי הרגיש

נראה לי אני אמצא איזה מילה שתסביר לי שבכללי הנושאים האלה פרטיים בשבילי

אני לא מרגישה בנוח לדבר על x

או אני לא אוהבת שמדברים על זה

אני מעדיפה שלא נדבר על הנושא הזה

וכאלה דברים 

אבל בסוף זה נגמר ולא בטוב.

כי כמו אמרה "אוהבת את השבת" (אגב, אם את אוהבת לבשל לשבת, מוזמנת אליי)
יש גבולות בריאים בקשר. ופה נשמע שהקשר ביניכן על גבול הסימביוטי. אתן מדברות על הכל, אבל נשמע שאם תעזי לפתוח משהו שאת לא אוהבת ביניכן- תהיה פה היעלבות ופיצוץ.

היו לי כמה חברויות כאלו, שישבו על מקום כזה.

יש בהז קסם בהתחלה, כביכול מצאתן זו את זו, סוףסוף נפש תאומה,

אבל הדמיון הזה הוא לא בריא, כי חסר שם הגבול הברור- שפה זו אני. ואת *מכבדת* את זה.

כבוד הוא מרחק. 

וכשאין כבוד ויש ערבוב- אז הקשר כאילו נוגס במרחב הפרטי שלי עצמי.

ויש שם כעס, רק שאסור לבטא את זה, כי הערבוב הזה הוא מה שמחזיק רת הקשר.

לי לא היו נסיונות טובים עם כאלו סוגים של קשרים. כל פעם זה נגמר בפיצוץ, בעיקר מצידי.

כי פשוט הרגשתי שאני לא יכולה עם האשמה וחוסר הנעימות שקשר כזה יוצר. שאני מרגישה מחנק וחוסר יכולת לבטא את המחנק הזה.

והבעיה היא שאני ממש אדם של חופש.

אז פשוט העדפתי את החופש שלי על פני הסימביוזה הלא בריאה.

טבעית טובה כזו...

שמחה שקלעתי לדעתך😅

מחכה תמיד לתגובות שלך!!

אני קלעתי לדעתך, לא את לדעתי.

תודה❤️

את הגבול שלי ולהיכנס לי למרחב הפרטי עם 'את לא רוצה עוד ילדים'?

ו'עד מתי את רוצה למנוע'

ו'איך זה אצלכם .'

וסיפורים על טבילה ויחסים כשאני מכירה את הבעל כי הוא חבר של בעלי

אני לא מתחברת לקשקשת אינטימית (מחילה ממי שכן. בעיניי זה לא שייך השיתופים האלה בין חברות והלכתית אני יודעת שלפחות לפי חלק מהדעות זה ניבול פה וגם כמובן, לשון הרע)

הייתי צריכה לספר למישהו...

תספרי כשיהיה לך טוב לספר

עכשיו קראתי ואני ממש מעריכה כל אחת שטרחה להגיב

אני מחכימה

שהיא ביררה את זה לעומק

ושומרת במקפיא עד חצי שנה

בלי אחריות, לא בררתי בעצמי

רק שמעת מחברה שלרוב מניקה ויש לה קופסת מטרנה במקפיא למקרה הצורך

מה שכן, היא אמרה שאם מוציאה למחלק מנות, נגיד ליציאה, ואז לא משתמשת -היא זורקת לפח ולא מחזיקה לקופסא

הייתי מסתמכת על חברת מטרנה בעצמה..

אגב, במצבים של שימוש נדיר אני קונה מטרנה טוגו

רק כתבתי שלא הייתי מסתמכת על המידע של מטרנה אם הם אומרים שאסור להקפיא.. כי בכל זאת יש להם אינטרסים

ודרך אגב, הילדים שלי לא צרכו הרבה מטרנה

אבל לפעמים גם הייתי נותנת להם אחרי שעבר הזמן.. לא בהרבה.

אם זאת לא התזונה הבסיסית של התינוק אז לא חושבת שיש בעיה.

לא אומרת את זה כהמלצה

אבל ב"ה לא נרשמו בעיות

להם עדיף שאקנה חדש כל חודש...

המוכנים.

פעם אמרו פה שאפשר לקנות בסופר פארם, לא בדקתי

ואף פעם לא שמעתי על מטרנה במקפיא

אני לא צריכה את זה באמת, וממש השתדלתי שלא נגיע למצב שצריך לקנות, אבל יום אחד שלא היה לי מספיק שאוב למחרת אילץ אותי לקנות קופסא, אין באיזור שלנו איפה לקנות טו גו או בקבוק מוכן. עכשיו הקופסא כאן, עלתה 50 ש"ח... 

מה שכתבתי שנותנת לו פעם בכמה ימים זה לפעמים בערב מרגישה שהוא עוד רעב וההנקה לא מספיקה לו וכיוון שיש את המטרנה הזאת ממילא אז נותנת, אבל בלעדיה הייתי נותנת אוכל או הנקה בכל זאת למרות שהוא מתעצבן כי בסוף גם כשהזרם חלש עדיין יש חלב.

אני לא רוצה לתת לו בקבוק קבוע בערב כי אז באמת יהיה פחות חלב ונצטרך לקנות גם את הקופסא הבאה...

ואני לא צריכה לשאוב נניח אם אני משאירה אותו עם בעלי...

אולי אני אשאיר כאן קצת במקפיא ואמסור את שאר הקופסא...

כשקניתי קופסה של מטרנה והבת שלי סירבה לקחת, ביררתי בקבוצה של ההורים במעון מי משתמש במטרנה והבאתי להם כדי שלא ייזרק

הסיכון הוא הידלדלות של הויטמינים הקיימים באבקה.

זה קריטי מאוד עבור תינוק שניזון מזה באופן בלעדי (כמו פרשיית רמדיה למשל),

אבל אם מדובר על תינוק שרוב תזונתו היא הנקה ומוצקים -

לעניות דעתי הדלה, הייתי לוקחת סיכון. כי גם ככה לא כל ארוחה שלו מלאה בדיוק במגוון הויטמינים הדרושים, וגם ככה ההנקה מספקת לו את מה שצריך.

אצל תינוקת גדולה (שנה ו7), שלוקחת רק בקבוק לפני השינה, וממש לא צריכה את זה תזונתית (אוכלת ביום ארוחות מלאות ומגוונות),

צריכה את זה כסוג של פינוק והרגעות-

היית משאירה יותר מחודש ברוגע?

כלומר - אין חשש שיתקלקל?

אצל הגדול שלי שקיבל רבע כפית כדי לצבוע את הבקבוק בלבן השארנו את אותה קופסא שלושה חודשים עד שכבר ממש נהיו גושים וריח לא טוב בכלל ואז זרקנו והוא נגמל ועבר לישון עם בקבוק מים.

בארון או במקפיא?

באמת אנחנו בשלב שאני מתחילה לדלל לה את הבקבוק

היא אוכלת 180

השבוע ירדנו ל2 כפיות ובינתיים היא ממש בסדר

אני רוצה בהדרגה להמשיך להוריד לה

לא יודעת כמה זמן זה יקח,

בינתיים השימוש הוא בממש מעט מטרנה...

התחלנו את התהליך בדיוק עם פתיחת קופסא חדשה

זה היה ילד בן שנתיים, וזה היה רבע כפית רק כי לא הצלחתי להוריד את הבקבוק המיותר הזה לפני השינה. כשהתקלקל הראיתי לו את הקופסא, והראיתי לו שאני זורקת כי זה מקולקל וזהו מאותו לילה הוא נרדם עם בקבוק מים במקום בלי בעיה.

במקפיא - לא הייתי בלחץ כמו תינוק קטן.

אבל בכל זאת זה בקבוק יחיד ביום, והיא עדיין קטנה, כן הייתי רוצה לדעת שזה נותן לה ויטמינים ולא סתם חלב. לכן לא הייתי מגזימה, נניח מקסימום חודשיים במקפיא. זו דעתי האישית והלא מוסמכת בעליל.