המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום הריון ולידה (עמוד 5474)

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
שרשור חדש
תגידו לי משהו...אשה של בעלי
 רק אני יצור תראומטי שכששמעתי את הסיפור המחריד מירושלים שאבא דתי חרדי רצח את הבת שלו לא תפקדתי???
רק אני כל יום שישי בכיתי וכל הזמן חבקתי את הבת שלי שבאותו גיל (8 חוד') של הבת שלו??
תגידו לי רק אני מסתכלת על השלילי???
מהרגע ששמעתי את הסיפור הזה לא תפקדתי לקח לי שעה לעקל את זה וכל הזמן רצתי וחיבקתי את הילדה שלי והודיתי לה' על הילדה שיש לי ועל האבא הבריא שלה (עד 120)
תגידו לי איך לא מכניסים את הראש לזה כל כך הרבה
אני כל הזמן חושבת על האמא של התינוקת הזו אני לא יכולה
מה עושים<?????
בבקשה תרגיעו אותי שכולם כאלה ולא רק אני או שתגידו לי מה עושים???
את מזה נורמלית...raka
אני קראתי את הידיעה הזו במוצ"ש וחלמתי על זה חלום זוועתי בלילה...
את הכי נורמלית שבעולם!!! אם זה לא היה מזיז לנו והיינו נשארים אדישים נוכח מה שקורה היום-אני חושבת שזה היה מראה על רמת אי השפיות שהגענו אליה...
אז את בהחלט נורמלית ושפויה. צריך להסתכל על הטוב שהקב"ה נותן לנו ולהודות בלי סוף, להתפלל ולבקש בשביל כל עם ישראל שכולם יהיו נורמליים.
שבוע טוב
ובשורות טובות
מחזקת אותךאמא מסורה
לדעתי, התגובה שלך באה מהאינסטינקט האימהי של הצורך להגן ולגונן על הבת שלך מהרוע שקיים בעולם.
 
בעלי ראה את הידיעה הזאת ממש בבוקר כשרק קמתי מהשינה וכששמעתי את זה מיד הלכתי לחדר של הילדים והרעפתי על הבת שלי (בת שנה) נשיקותשהיא לא הבינה מה עובר פתאום על אמא שלה ואח"כ עברתי גם לגדול.
 
מה שכן כמה דקות אח"כ כבר תפקדתי כי הילדים לא איפשרו לי אחרת.
 
יתכן שאצלך התגובה הייתה חזקה יותר בגלל הקירבה לגיל.
 
וגם אני הודיתי לה' בליבי על כל הטוב שהוא גמל וגומל איתי שיש לי כזה בעל שהוא גם אבא מסור שסף הסבלנות שלו לעומתי גדול יותר (אני מתפרצת יותר בקלות ממנו- אל דאגה, כמו כל אמא נורמלית ) ושהויכוחים איתו לעולם לא מגיעים לפסים מעשיים והוא עושה הכל כדי שנגמור עם הכעסים מהר..
 
אני עכשיו הכי מרחמת על האמא כי אם יש לו בעיה נפשית, חוץ מהכאב הנורא על רצח הבת היא כבולה אליו כל החיים כי מבחינה הלכתית אדם שוטה (אדם עם בעיה נפשית נחשב בהלכה לשוטה= חסר דעת עצמית) לא יכול לת גט.
פסיכיאטר קבע שהוא כשיר לעמוד לדין-+mp8אחרונה
נראה לי, אם כך, שהוא כשיר גם לתת גט, רק שירצה לעשות זאת, כי אם מדובר ביצור כ"כ חולני ומעוות- מי יודע?!
איפה מאבחנים התפתחות תינוקות?שירק
התינוקת שלי בת עשרה חודשים ועדיין לא יודעת לזחול על 6, היא כבר נעמדת וזה נורא מדאיג שהיא תעקוף את הזחילה. בטיפת חלב אמרו שהכל בסדר, אבל אני רוצה ללכת בכל זאת למישהי, יש המלצות?
אני לא מכירהחבילת טישו
אבל גם הבן שלי זחל על 6 מאוחר יותר.
 
לדעתי אין מה לדאוג (ואם הטיפת חלב אמרו לך אז ממש אין מה לדאוג...)
 
בהצלחה רבה
יונתן שלי לא זחליוקטנה
והיום הוא ילד בריא לגמרי ובעל יכולות ממש מרהיבות בתחום הפיזי (למרבה האימה שלי, הרבה פעמים... ). 
(אני לא מכירה אנשים מהתחום, אז אני רק מנסה לעודד )
יש מה לדאוג!!!אנונימי (פותח)
מחקרית הוכח שדילוג על השלב הזה גורם לבעיות בקריאה בהמשך, רק שבטיפת חלב לא מעניין אותם ההמשך! גם לבת שלי היה אותו דבר ולחצתי עליהם בטיפת חלב שישלחו אותי לטיפול, ורק אחרי לחץ מסיבי ונודניקיות הם הפנו אותי לפיזיותרפיסט שהיה מזועזע מכך שהם אמרו לי שזה לא נורא והוא נתן לי שיעור שלם על כמה חשוב השלב הזה, הוא עשה עבודה מדהימה והוריד את הבת שלי חזרה לרצפה כדי שתזחל, היה קשה אבל משתלם (אני מקוה , נדע עוד כמה שנים...)
בהצלחה
הזחילה מחזקת את הגב, ועוזר במתמטיקהmp4
למה?
מסבירים, בזחילה התינוק צריך למצוא מטרה ואת הדרך
כמו במתמטיקה,
מעניין
אבל לא יודעת אם נכון
לכי לפיזיותרפיהveredd
רופא ילדים יכול להפנות אותך. אני שמעתי שזה כן יכול לפגוע אם מדלגים על השלב הזה...
כל עוד שאת מטפלת בזה, אל תילחצי, ואל תראי לה שאת לחוצה...
קצת סדר בדבריםאמא מסורה
יש הבדל בין לא יודע לזחול בכלל לבין לא זוחל על 6.
יש תינוקות שלא עולים על 6 בזחילה וזה בסדר, אבל זוחלים כמו חייל מיומן בחי"ר.
 
הבת שלי כזאת  והיא אוטוט בת שנה, לפעמים היא מרימה את האגן ונשארת ככה כמה שניות, אבל אם היא רוצה להגיע למשהו היא חוזרת לזחילת גחון (והיא כבר עומדת).
הבן שלי (הגדול יותר), התחיל לזחול בגיל מאוחר (10 חודשים) ורק אחרי חמישה חודשים, בהם הוא הספיק גם לשבת/ לעמוד/ ללכת עם תמיכה הוא פתאום למד לזחול על 6.
 
יכול להיות שזה יבוא לה מאוחר יותר, ויכול להיות שבכלל לא, גם בזחילת גחון הם מפעילים את שרירי הכתפיים, אז אל חשש.
תנסי את לזחול על גחון ועל 6- תראי איפה צריך להפעיל יותר את הכוח ואת השרירים.
 
אם בכל זאת את רוצה לבדוק, את צריכה ללכת לרופא ילדים שיוציא לך אישור לפיזיוטרפיה התפתחותית (עד גיל 3 מקבלים את כל הטיפולים אצל פיזיוטרפיסט התפתחותי), את האישור המרפאה שולחת למוקד הקופה שיאשרו ורק אחרי שיש לך אישור מהמוקד לקבל את הטיפול, את יכולה ללכת לטפל בזה.
יתכן שהרופא ילדים בכלל לא יתן לך אישור שכזה, ואין לך מה לדאוג.
 
אני יודעת שזאת הביוקרטיה בכללית ולאומית, לא יודעת לגבי שאר הקופות.
ארחי ששלחתי שמתי לב שלא הבהרתי מספיקאמא מסורה
לא יודע לזחול בכלל= חייבים לטפל, ואם רופא ילדים לא נותן לך אישור את צריכה להתעקש על כך.
 
לא זוחל על 6- יש מצבים כאלה, לא צריך להדאיג, ולא חייבים לטפל. יש רופאים שחושבים שאין צורך לטפל בזה ואם בכל זאת את רוצה תנסי להפעיל לחץ אולי הוא יסכים בכל זאת לתת לך אישור
אז גם אני אבהיר...אנונימי (פותח)
הבת שלי היתה זוחלת על הישבן, באמת שאין לי כ"כ מושג לגבי זחילה על גחון.
בכל אופן היינו אצל אחד הפיזיותרפיסטים הטובים בכללית והוא אמר לנו שזה ממש לא בסדר שההפניה הגיעה מצד לחץ מאיתנו ולא מצד הרופאים.
אגב, עד כמה שידוע לי הזחילה עובדת על תאום עין יד וזה יושב במח בדיוק איפה שהחלק של הקריאה.
זחילת גחוןאמא מסורה
זו זחילה על הבטן כשכל הגוף על הרצפה והאגן לא מתרומם למעלה (בזחילת 6 יש יותר נשיאת משקל של הידיים).
גם בזחילת גחון יש תיאום עין-יד ותיאום בין יד לרגל וגם בהמשך התינוק מפתח תיאום עין- יד, זחילה זו אחד מהשלבים הראשונים של התפתחות תיאום עין-יד.
 
איך היא זחלה על הישבן, שכבה על הגב וככה התקדמה?!
 
אני לא אומרת שהפיזיוטרפיסט לא צודק, אני מגיעה מתחום של חינוך מיוחד ויודעת את החשיבות הרבה של התפתחות תקינה ושהפיזיוטרפיסטים עושים עבודה טובה (כמובן שיש יוצאים מהכלל כמו בכל תחום שיש כאלה שמחפפים), רק שכל מקרה לגופו ויתכן שאצל הבת שלך המצב היה חמור יותר ממה שמתארת מי שפתחה את השירשור, היא נתנה מידע חלקי ולא את כל התמונה.
הבת שלי...אנונימי (פותח)
פשוט ישבה על הישבן וככה התקדמה לאט לאט (בעצם היא ממש פיתחה את זה כך שבשלב מסויים היא זחלה כך ממש מהר...), את צודקת שמחברת השרשור לא נתנה תמונה מלאה אבל שימי לב למה שהיא כתבה למטה, שהרופא שלה אדיש ולזה בדיוק התכוונתי, היום הרופאים מצפים מאיתנו לדאוג להתפתחות של ילדינו יותר מהם, לכן הכי טוב זה ללחוץ כדי להגיע לפיזיותרפיה ומקסימום שם יחזירו אותה הביתה, כך לפחות לי נראה...
תמונה קצת יותר מלאה:שירק
היא זוחלת גחון סימטרי יפה מאד, ומצליבה. מתרוממת על שש רק כשבא לה להתנדנד או לטפס על משהו. אבל אם היא רוצה להתקדם היא מיד יורדת על הבטן. ניסיתי להחזיק לה את הרגליים במצב של 90 מעלות אבל זה נורא קשה, כי משום מה הרגליים שלה לא אוהבות להיות צמודות במצב הזה - וזה מה שנראה לי הבעיה שלה.
עכשיו, יש לי תור מחר לרופא, ואני מרגישה שאין לי הרבה סיכויים לקבל ממנו הפנייה, כי בכל זאת היא כן זוחלת. ואני בכל זאת לחוצה למרות שאני יודעת שהרבה ילדים ככה והם בסדר גמור, בכל זאת הרי יש אחוז מסויים של ילדים בחינוך מיוחד שלא זחלו. אולי הם לא זחלו כי היה להם בעיות מלכתחילה, ואולי יש להם בעיות כי הם לא זחלו, ואת זה אי אפשר לדעת בבירור.
עכשיו, אם הוא לא יתן לי הפנייה, והוא לא ייתן, בטח יש מקומות פרטיים לפיזיותרפיה, זה עולה הון? יש המלצות?
תבואי מראש בגישה שאת מוציאה ממנו אישור ויהי מה!אמא קטנה
אם ציהי נחרצת ו"נודניקית" כמו שצריך ,ועם כל המידע והסיבות שלך בשביל לדרוש ,רוב הסיכויים שהוא לא "יעמוד" בפניך...
בהצלחה!
אם חשוב לך אז תלחצי על הרופאאמא מסורה
ואגב, בד"כ ילדים שהם בחינוך מיוחד ולא זחלו, הם כאלה שיש להם עוד בעיות ולא רק דילוג על שלב הזחילה.
 
מה שמשיגים בזחילה על 6, תינוק רגיל שלא עשה את זה בד"כ ימצא בהמשך דרכים אחרות לחזק את חגורת הכתפיים (זה הדבר העיקרי שמתחזק בזחילה על 6 לעומת זחילת גחון).
 
ולפי מה שתיארת, הבת שלי בדיוק כזאת והיא עוד מעט בת שנה, אני אישית לא לחוצה על זה.
אם את רוצה לעזור לה, עד שתקבלי את ההפניה בעז"ה, צריך להחזיק את האגן למעלה ובכל פעם לדחוף רגל אחת קדימה, תוך שמירת האגן למעלה, אם את תופסת את שתי הרגליים ביחד, אין לה אפשרות להתקדם ונשמע שמה שקשה לה זה להחזיק את האגן למעלה ולא להתקדם עם הרגליים.
 
הרגליים ממש לא צריכות להיות צמודות ובכל שלב של התפתחות בהתחלה הבסיס הוא רחב (כלומר יש מרחק גדול בין הרגליים או הידיים) וככל שהתינוק מיומן יותר, המרחק מצטמצם אבל אף פעם לא צמוד. ניסית פעם ללכת עם רגליים צמודות לגמרי?! (השאלה, חלילה, לא באה כהתרסה, אלא כהסבר על זה שהרגליים לא צריכות להיות צמודות)
 
בהצלחה רבה!!
נכון, לא צמודות לגמרישירק
אבל במצד שנוח שלה, על הבטן, תמיד הרגליים של מפוסקות יותר מדי, כמעט כמו שפגט.
קודם כל...אנונימי (פותח)
לא התכוונתי שעד כדי כך צריך לדאוג, לא מגיעים בגלל זה לחינוך מיוחד, דילוג על זחילה מקסימום גורם לבעיות בקריאה.
שנית, לנו הפיזיתרפיסט המליץ להעמיד אותה על 6 ואז לעמוד מעליה עם רגלים מפוסקות צמודות למתניים שלה חזק כך שאין לה אפשרת ליפול, כך עשינו 5 פעמים ביום במשך 20 דקות, בשבוע הראשון היא רק צרחה בשבוע השני היא התחילה להזיז את עצמה אחורה וקדימה, זו היתה התחלת הטיפול, את ההמשך כבר יותר מסובך לי להסביר לך במלל...
בהצלחה
מ ק ס י מ ו ם בעיות בקריאה?????שירק
בעיות בקריאה זה נורא! אני רוצה שהיא תאהב לקרוא, שתהנה מספרים! ילד שמתקשה בקריאה גם אם ילמד בסוף לקרוא הוא אף פעם לא יהיה מת על הדבר הזה.
זה מעניין התרגיל הזה שאמרת, אבל הוא נשמע לי אכזרי, לא? אני לא מצליחה להחזיק מעמד אפילו שתי דקות, אז איך 20 ?
הדיון על הקשר בין זחילה לקריאהאמא מסורה
עניין אותי בתור מורה לחינוך מיוחד, לא זכרתי שלימדו אותי שיש קשר, אז הלכתי לחפש באינטרנט וזה מה שמצאתי (יש עוד דברים אבל מתוך מה שראיתי זה היה נראה לי הכי ברור ומפורט)
 
 
למי שאין כוח לקרוא, את התשובה כותבת מדריכה להתפתחות תינוקות.
היא אומרת שזחילה על 6 מחזקת את ההצלבה וזה מעודד קשרים של הצלבה במוח (הערה שלי- הפעילות הפיזית גורמת לקשרים מוחיים מעבר לתנועה הספציפית). כאשר תינוק מדלג על שלב התפתחותי מסוים, הוא מפסיד אבן דרך הכרחית להתפתחות, זה לא מחייב שיהיה לו קושי מוטורי ויש כאלה שמפצים על כך בדרכים אחרות, כמו שבני אדם שונים זה מזה. קיים קשר סטטיסטי בלבד בין דילוג על זחילה לבעיות בקריאה ולכן ממולץ לטפל,  אבל זה לא צריך להיות מתוך לחץ.
 
ושירק- היית כבר אצל הרופא, הצלחת להוציא הפנייה?
אם עדיין לא היית, יש לך כמה טיעונים טובים שיתכן שיעזרו לך להוציא ממנו את האישור המיוחל.
סיבה ותוצאהיוקטנה
אולי ילד שמתקשה בקריאה מתקשה גם בזחילה כי לשניהם גורם זהה? כלומר, לא הדילוג על הזחילה גורם לקושי, אלא הוא רק מנבא את הקושי, כי לשני הדברים מחולל זהה. 
יוקטנה- כתבת משפט מענייןאמא מסורה
אבל עדיין לא הוכיחו שילד שהתקשה בזחילה, יותר מאוחר התקשה גם בקריאה. רק ראו סטטיסטית שאחוז הילדים שהתקשו בזחילה ובהמשך התקשו גם בקריאה, היה יותר גבוה מילדים שלא היה להם קושי בזחילה ואח"כ היו להם בעיות בקריאה.
זה לא מחייב שילד שהתקשה בזחילה יתקשה בקריאה, הוא נמצא בסיכון גבוה יותר שיהיה לו קושי. אבל כמו כל דבר שהוא סטטיסטי בסיכון גבוה יותר, לא תמיד מתתמשת התחזית כלפיהם.
 
זה לפחות מה שהבנתי משיטוטי באינטרנט.
לא אמרתי ש...אנונימי (פותח)
בעיות בקריאה זה לא נורא ואיום אלא שמדילוג על זחילה לא מגיעים לחינוך מיוחד (שזה הרבה יותר נורא מבעיות בקריאה!)
אכן התרגיל לא נעים בכלל, אז חילקנו אותו: פעמיים אני, פעמיים בעלי ופעם אחת המטפלת. כך זה לפחות נתן קצת לנו כוחות לעמוד בזה...
לא כדאי לדאוג אבל שווה לנסותs83
שלום,
אני חדשה כאן בפורום (למרות שצפיתי הרבה זמן מהצד ולא העזתי להגיב...)
אצלי הוא זחל רק על הגחון וחמותי בערך בגיל 10 חודשים פשוט לימדה אותו לזחול. החזיקה לו את הבטן וקידמה אותו יד אחרי יד (הוא היה רגיל לזחול עם שתי הידיים קדימה) וב"ה זה עזר...
(סליחה על חוסר הנימוס וההתפרצות מבלי שהצגתי את עצמי)
מקווה שהעלתי נקודה נוספת למחשבה.
בהצלחה!! 
אל דאגה!אנונימי (פותח)
שלום!
תמיד היה ידוע שזחילה היא קריטית להתפתחות שכלית... היום הגישה היא קצת שונה ויש עוד פרמטרים שיכולים לעשות את העבודה במקומה.. אז דבר ראשון את לא צריכה להילחץ מזה..

ישנם מכונים להתפתחות הילד בבתי החולים ובקופ"ח ששם יוכלו לתת לך הדרכה ועצות מה כדאי לעשות..

רק בריאות!
תודה על כל העצותשירק
אני רק מקווה שאצליח לשכנע את הרופא ילדים להפנות אותי לאן שצריך, הוא כזה אדיש! ואי אפשר ללכת לרופא אחר באמצע רבעון.
 
 
שיטת ורדי!בוזי נוזי
שירק, כתבתי לך משהו חשוב מאוד, בסמוך לשאלה שלך, למעלה.
אני דווקא רואה את זה למטהשירק
תודה, זה מעניין! קראתי קצת מה שמצאתי ברשת.
יש לי תור לרופא ביום ראשון, אח"כ נראה מה.
ישבתי לידה המון ביומיים האחרונים ושיגעתי אותה, והיום היא עשתה פסיעה אחת בזחילה, אולי זה כבר יבוא לבד, ה' יעזור...
שיטת ורדיבוזי נוזי
הכי טוב שיש!
הבן המתוק שלי , גם לא זחל על 6 וכבר התחיל  לעמוד, ולא רק זה, הוא גם היה זוחל רק על יד אחת, ולא בהצלבה, כמו שצריך.
אחרי שהתייאשתי מלחכות לכל הטפסים בקופת חולים, לקחתי אותו למטפלת מעולה בשחיטת ורדי, ותוך 2 פגישות הילד זחל נ-ה-ד-ר1!
 
ורק 2 פגישות....
כדי לברר על מטפלת באיזור מגורייך , כדאי לחפש באינטרנט, נדמה לי שנתקלתי אז ברשימה כזאת.
אל תזניחי! כדאי לטפל.
הזחילה חשובה לבנייתה תאים במח, ולפיתוח השרירים!
בהצלחה!
אם כבר מדברים על שיטת ורדי...אנונימי (פותח)
הם שולחים הביתה דיסק "פשוט להתפתח" למי שמבקש (אני קבלתי בחינם).
איזה מצחיק אנישמחה תמיד
בדיוק נכנסת לפורום ובאה לשאול על זה...ביתי בת 8 וחצי עוד שבוע 9 חודש קיצר יש לה גמישות יתר באמת זה מגניב אבל בזמן האחרון זה כבר לא מגניב יש לה טיקים בעיקר מהידיים והיא לא זוחלת מרימה אתהתוסיק או את הראש והחזה אבל קשה לה את שניהם יחד..מדי פעם שזה אומר פעם בשבוע היא דוחפת קצת אחורה זה לא נראה רצוני, על הגחון היא גם לא הרגליים שלה כל הזמן בפיסוק היא לא מצליחה להתקדם אבל היא יושבת ומיום ליום יותר יציב מה לעשות?
לשירקיעל -NDאחרונה
שלום,
ניתן לאבחן התפתחות ילדים במרכזים להתפתחות הילד, ישנם מרכזים כאלה לצד כל קופת חולים.
עליך לבקש מרופא ילדים שלכם הפניה מתאימה.
אל תיכנסי ללחץ, כל ילד מתפתח בקצב שלו ויש גם ילדים שמדלגים על שלב הזחילה - וזה בסדר.
אבל עדיף שיזחל, כי נמצא קשר בין זחילה למיומנויות הכתיבה בהמשך.
בהצלחה! יעל
חיזוק ילדים עוד מימי ההריוןיעל -ND
מזמן כבר ידועה שיטה נטורופתית, המבוססת על סוג הדם.
אחת הדרכים לחזק את מערכת החיסון של ילדינו, אומרת התזונאית שרה בר-אשר, היא לבנות להם תפריט בהתאם לסוג הדם שלהם, ואת זה כדאי להתחיל כבר בזמן ההריון. מקור:
דלקת עינייםמשפחת הדובים
שלום,
לבן שלי בן שנה ו9 היה דלקת עיניים הרופאה הביאה לו אנטיביוטיקה ואמרה שזה מדבק, אחרי יומיים הוא הבריא,
אך הבת שלי בת 4 חודשים נדבקה, שמתי פעם על חלב אם שאם שמים בעין זה עוזר להבריא,
האם זה נכון או תרופת סבתא? האם ללכת לרופא או שזה יעבור לבד?
 
השאלה אם זה חיידקי או וויראלי (נגיפי)יוקטנהאחרונה
הרופאים בדרך כלל לא בודקים אם הדלקת בעיניים היא מחיידק או סתם ווירוס, ובדרך כלל זה ווירוס. הסכנה היא שעל ההפרשה שנגרמת מהווירוס, יתלבש חיידק, ועל כן ישר נותנים אנטיביוטיקה לכולם. כשאצלנו יש דלקת עיניים, אני משתדלת לשמור על העין נקיה מהפרשות, כדי שלא יגיעו חיידקים, ואם דלקת עוברת לבד אחרי כמה ימים, הרי שזה היה ווירוס. אם יש חום גבוה או משהו לא נראה לי, אני מתחילה טיפול אנטיביוטי (האמת - עוד לא יצא לנו). כשיש לך חלב אם, זה ממש בונוס, כי יש בו רכיב אנטיבקטריאלי - כמו אנטיביוטיקה חלשה אם לא, אני מנקה בתה (תרופת סבתא).
לא מוצאת את עצמי בתחילת הריוןאנונימי (פותח)
בנות, מה עושים, אני בתחילת הריון שלישי עובדת במשרה מלאה ומרגישה נטולת חיים ותיאבון. מה לעשות איך לשרוד ולתפקד עם הילדים שלי בתקופה הקרובה? תודה
יש לך בכל המירוץ המטורף גם זמן קבוע פנוי לעצמך?נווה מדבר
חוג, הליכה, חברה, יציאה עם בעלך סתם בערב?
איזה חמודות אתן אבל פשוט אין לי חשק לכלוםאנונימי (פותח)
אני לא יוצאת מהבית וכשבעלי מגיע בלילה אני כבר עייפה ורוצה לישון. אתן חושבות שאני בדיכאון?
לבעלי יש תפקיד חשוב:נווה מדבראחרונה
להעיר אותי בכוח (במיוחד שאני בהריון) ו....
 
לגרש אותי מהבית לחוג הקבוע שלי (ערב אחד בשבוע), אפילו שאני מתחננת על נפשי "עזוב, היום ממש אין לי כוח! אני גמורה!" או : אני פשוט לא מתחננת , כי אני ישנה כ"כ חזק ולא שומעת...  
 
ואחרי שאני חוזרת מהחוג, מלאת כוחות ומוטיבציה, אני אומרת לו: "שלא תעז לוותר לי גם בפעם הבאה!...  תודה!!"
 
פשוט , את חייבת משהו שיכריח אותך לצאת , לעשות משהו.
כמו לקבוע עם חברה, שלא נעים לך לבטל לה כל פעם , חוג שמשלמים מראש וכד'
 
זה לא נראה כמו דיכאון, פשוט עודף "תעסוקה מבצעית" , ב"ה , יש לך המון מטלות שדורשות המון אנרגיה ואת עייפה ומותשת. מוכר ממש!
לכן, חשוב שתמלאי את עצמך באנרגיות מחודשות, וכמו שאמרו לפני, ויטמינים שיכולים לעזור.
(אגב, אם כבר, עשית בדיקות דם של ברזל, ויטמינים וכו' ?)
 
ועד אז...  קבלי חיבוק וחיזוק!
ויטמין B6שושנה1
זאת עצה שיוקטנה "זרקה" פה פעם לחלל הפורום, שהצילה ומצילה אותי כעת, בהריון השלישי,
לאחר שני הריונות זוועה, ואחרי תחילת הריון שלישי זוועה, כמו שאת מתארת, נטולת חיים ותיאבון ואפילו מדוכאת,
התחלתי לקחת קומפלקס B (אותו מחיר כמו רק ויטמין B6, אז אמרתי לא יזיק...)
ותוך יומיים שלושה ראיתי הבדל עצום.
35 שקלים בסופרפארם. ממליצה ממש.
ותודה ליוקטנה
וואו תודה לך!יוקטנה
איזה כיף לשמוע! נתת לי כח לחזור ולהמליץ על זה
ומצטרפת גם לנווה מדבר! חובה לכל אמא, ובעיקר לאמא הריונית! תפרגני לעצמך פינוקים לבד ועם חברות וגם עם הבעל (בקיצור - בלי הילדים )
דעתכן בנוגע למחלות חורף לילדים - מתי לרוץ לרופא?בת נוגה
יש לי שלושה בנים שיהיו בריאים תמיד אמן,
ובתקופה זו כפי שמצוי אצל כולם, כל כמה זמן אחד מהם חולה, לצערי.
מעבר לאי נוחות הטכנית שזה גורם לי בגלל העבודה,
והצורך לאלתר שומר מחליף או להעדר בעצמי,
אני מתלבטת רבות בשאלה מתי ללכת לרופא (אם בכלל),
וכוונתי בשאלה זו היא כשנראה באמת שזה שוב צינון עם חום
או מחלה ויראלית שאין הרבה מה לעשות לגביה,
ולא במשהו מעורר דאגה ח"ו.
ביום הופעת החום? למחרת?
מה דעתכן?
תודה מראש!
 
אף פעם לא... כמעט תמיד זה עובר לבד תוך כמה ימים...חבילת טישו
מנסיון, אם החום לא עובר תוך 3 ימיםאנונימי (פותח)
לגשת לרופא, אולי יש דלקת אזניים/גרון/ריאות.לא לוקחים סיכונים מיותרים שהמחלה תחריף!
רק כשאת צריכה אישור מחלהחילזון 123
  הנחיות של רופא הילדים שלי -טלי10
באים לרופא במקרה שקורים אחד הדברים הבאים:
* חום שלא יורד שלושה ימים.
* ילד אפאתי (לא מגיב).
* ילד שלא מוכן להכניס דבר לפיו.
 
האמת-שאני אמא הסטרית...raka
ביום שמופיע חום אני קובעת תור לרופא ומשתדלת שזה יהיה באותו היום-ולמה? יש לי ב"ה 5 ילדים (שיהיו בריאים) ואם אני לא "תופסת" את זה בזמן כל הבית נדבק. סתם דוג'-הבת שלי קיבלה חום(בחמישי בבוקר) ובאותו יום היינו אצל הרופאה שבדקה ואמרה שזה כנראה חיידק בגרון וכבר התחילה טיפול אנטיביוטי והיום היא התקשרה שהמשטח גרון באמת יצא חיובי. אז מזל שהלכתי מוקדם... אחרת כבר כולם היו עם החיידק וזו לא הפעם הראשונה שזה מציל אותנו למרות שלפעמים אין מנוס מלהידבק...
גדלתי בבית מאד מאד שמרני בקטעים האלהאשה של בעליאחרונה
מעולם לא היינו אצל הרופא סתם ככה
יש לך חום? תשכבי במיטה תשתי תה וזה יעבור
הרפא שלנו היה מרחק של רבע שעה נסיעה מהבית(!) וזה היה בשביל שנחשוב 10 פעמים לפני שנסע אליו
אבא שלי תמיד טען
תלכי לרופא? יתן אנטיביוטיקה ותהי בריאה תוך שבוע
לא תלכי ? תשכבי במיטה ותהי בריאה תוך שבעה ימים
אבל למרבה הפלא גם אני וגם אחיותי לוקחות את הילדים שלהם על כל שטות ובאותו יום שזה מתחיל לכולם הרופא ליד הבית ואף אחת לא יצא כמו ההורים
טוב ירידת הדורות
הבן שלי משלשל אווף זה לא נגמראם הבנים12
הסיבה - ויראלי כנראה שיניים(הוא בן 10 חוד')

כבר שלושה ימים!!! סיימנו כבר כמעט חצי חבילת טיטולים 3 מכונות ו... נמאס

יש לכן רעיונות איך לעזור לו נשמח מאוד!
משהו מעולהraka
תבשלי חצי כוס אורז בהרבה מים, תקררי ותתני לו את המים של האורז במזרק לפה 3-5 פעמים ביום כל פעם בערך 2-3 כפות. חוצמזה תני לו לשתות הרבההה שלא ייתייבש אפילו עם מזרק ורצוי גם מתוק.
אוף...מוכר כלכך..אמא קטנה
ביתי שלשלה לי שבוע ויומים...
ככה סתם בלי כל סיבה..
זה היה סיוט ועצבים.
המי אורז באמת עזרו,תנסי..
ניסיתיאם הבנים12אחרונה
אורז עם מי בישול ואז הוא הקיא

אני אנסה את עצתכן רק מי בישול.

אני מקווה ב"ה שיעבור מהר!!

תודה רבה!!
זקוקה לעזרה בעניין הנקה.......אנונימי (פותח)
אני מניקה את בני בן ה3 וחצי חוד' הנקה מלאה, ביומיים האחרונים הוא לא מוכן בכלל לינוק מהצד השמאלי ממש צורח ולאחר מאבקים יונק בקושי ובאי נוחות מהצד הימני. הערב הוא לא הסכים גם לינוק מהצד הימני אזשאבתי חלב והבאתי לו מבקבוק והוא אכל כ-60 סיסי ולא רצה יותר, שאבתי בערך 120....
משהי מכירה את התופעה?
 
בסוף השבוע החלפתי מרכך כביסה שריחו מאוד דומיננטי האם יש סיכוי שזה קשור? מנסיון כשאני מחליפה בשמים, ספיד סטיק וקרם גוף זה לא מפריע לו בכלל לינוק בשקיקה.
 
שטפתי את החזה והחלפתי חזיה וכשהוא התעורר לאכול את הארוחה הלילית שלו חצי רדום לא לקחתי סיכון והאכלתי מצד ימין והוא אכל כרגיל, כאשר הוא התעורר שוב ניסיתי את צד שמאל ו....לא לא רוצה לינוק (צרח) אז האכלתי שוב בימין ושאבתי בשמאל כי נראה לי שמתחיל שם גודש. בכל אופן מאז תחילת ההנקה (כשהוא נולד) תמיד בצד השמאלי כואב לי יותר להניק, יש קשר?
כל סוף השבוע הייתי מאוד מקוררת והבוקר עלה לי החום כנראה שפעת כולם אצלנו בבית חולים, לקחתי אקמול להורדת החום אולי זה גםן קשור?
 
סליחה על הבילבול וכמות האינפורמציה, מקווה שהייתי ברורה מספיק, ואם לא...אז תשאלו ואנסה לענות
אם יש עצות אשמח לשמוע כדי לא להתייאש....
לפני הייאוש! שווה להתייעץ עם מדריכת הנקה.חבילת טישו
חבל על הסבל שלכם
אולי יש לו דלקת אוזניים ?אנונימי (פותח)
קורה לפעמים שיש דלקת באוזן אחת ולכן הם לא מוכנים לשכב בתנוחה שמכאיבה באוזן הספציפית, תנסי אולי תנוחה אחרת, יש מה שנקרא תנוחת הדרבוקה, היא לא כ"י נוחה, אבל אולי זה יעזור לו.
אכן כן, יש דלקת אזנייםאנונימי (פותח)
איך לא כתבתי את זה? כנראה מרוב בלבול ועייפות.
בינתיים הוא חזר לאכול פחות או יותר משני הצדדים. מקווה לטוב.
תודה!
ברוך ה'אנונימי (פותח)אחרונה
אתמול עשיתי שקיפות עורפיתנחשונית
והרושם שנשאר לי מכל דפי ההסבר והאזהרות של הרופא באולטראסאונד זה: (לא שמישהו אמר או כתב את זה בפירוש, אבל זה המסר שהרגשתי באויר ומתחת לפני השטח)
"אנחנו נורא מפחדים מתביעות על רשלנות רפואית, אתם הישראלים כולכם משוגעים, היסטרים ורק לדבר אחד: שרק יצא התינוק מושלם, לא פחות! ואם לא, אתם אומרים לנו, נתבע אתכם על רשלנות רפואית! כי אתם חייבים לגלות הכל עוד ברחם, יש לכם היום בדיקות שיכולות לגלות הכל, אז תגלו את זה, ואם התינוק לא מושלם, כלומר הבוהן שלו הולכת קצת ימינה, אנחנו תיכף עושים הפלה! אז אנחנו הצוות הרפואי חוזרים ומזהירים אותכם: אנחנו לא יכולים לגלות הכל ברחם, ומסירים ידינו מכל אחריות. ושלא תגידו שלא אמרנו לכם. ואה כן שכחנו, לגדל ילד פגוע, כלומר כזה שמעפעף בעין ימין יותר מהר מבעין שמאל, זה נורא קשה, אז עזבו, תעשו הפלה ודי, למה לכם?  וזה לא בסדר שאתם הדתיים לא מפילים את הילדים הפגועים, אח"כ המדינה צריכה לממן את כל הילדים הנכים שלכם. רבנים? מכון פוע"ה? לא תרצח? הקב"ה? אמונה? ביטחון? יאללה יאללה. תתבגרו כבר, צאו מהסרט."

הייתי פעם בהרצאה של ד"ר חנה קטן, והיא אמרה שאחוז הבדיקות בהריון בישראל הוא הגבוה בעולם. גם אחוז ההפלות גבוה ביותר. על מה? על כלום. עצוב. גם אני רוצה ילד בריא, אבל כל ההיסטריה הזאת, בשביל מה?
כמה שאת צודקת...אנונימי (פותח)
פעם שאלתי את אמא שלי איך היא ילדה את כולנו בלי אפידורל והיא ענתה לי שהיא לא מבינה איך אנחנו יולדות עם כל הבדיקות שיש היום, היא אמרה שהיום אנחנו צריכות אפידורל כי כ"כ מפחידים אותנו כל ההריון שהאשה מגיעה ללידה חסרת כוחות נפשיים... ועוד הוסיפה שאם היא היתה יולדת היום היא היתה מפסיקה ללדת אחרי שני ילדים...
דרך אגב, שמת לב גם שכל הלוחות שנה, הפתקים המרובעים וכו'... שנמצאים אצל רופאי הנשים מפרסמים את הגלולה שתציל אותך במקרה שעשית את "הנורא מכל" ונכנסת להריון...
בקיצור, אנחנו פה בשביל לחזק... צאי לדרך בהרגשה שיש לך עובר בריא ושלם בן/בת לאמא בריאה ומאושרת. 
בהצלחה
נכון מאד.אנונימי (פותח)
כל כמה שנים מיתווספת עוד בדיקה להריון.
אני מוותרת על רוב הבדיקות ומאמינה שיהיה טוב. וב"ה יש לי שיבעה ילדים בריאים.
מה שכן כדאי להתיעץ עם מכון פועה ולשאול אילו בדיקות כן חשוב לעשות ומה מיותר.
שמעתי מרב אחד שאומר שאוסר לעשות אולטראסאונד, שאם יש בעיה עם העובר וההורים יודעים את זה , יותר קשה להקב"ה לשנות את הטבע ולהפוך אותו לבריא. אם ההורים לא יודעים מה עם העובר כי לא עשו אולטראסאונד , אז ה' יכול להפוך אותו מחולה( ל"ע) לבריא בלי שיהיה שינוי בטבע.
מעניין...
מענייןאם6
אתמול יצא לי לקרוא כתבה ישנה על ד"ר יגל שאומר בדיוק את זה-היום רוצים ילד מושלם וקשה להורים להכיל שונות אפילו קטנטונת.
בקשר לus הוא דוקא הסביר שזה מאד חשוב כי יכולים לגלות דברים חשובים מאד,למשל תינוק שקיבל בהריון ערויי דם (משהו כזה) או הערכות מוגברת בזמן הלידה שממש הצילה תינוקות.
אחות טיפת חלב שלי אומרת שיש נשים שהבדיקות המטורפות האלה שצצות כל יום הן פשוט סוג של פסיכולוג שמרגיע אותן. (אבל מה קורה עם האחוזון נותן להן סיכוי לאיזה שהוא מום...?)
בהריון האחרון שלי היה חשש למום בלב,ואין לכן מושג מה עברנו עד הסקירה השניה..
אז מאחלת לכולן שה' לא ינסה אתכן וכל אחת תעשה מה שנראה לה או לרבנים שלה
אם כך, אז למה עשית שקיפות עורפית?בילי
שואלת באמת לא בציניות.
 
הרי את יכולה להחליט מה לעשות ומה לא, וכך לווסת לחצים.
שאלה במקוםנחשוניתאחרונה
1. אני בהריון בסיכון גבוה, אני זכאית לבדיקה הזו חינם במרפאה הקבועה שלי להריון ולא צריכה לנסוע למרפאה חיצונית ולשלם.
2. מכון פוע"ה ממליצים לעשות כל בדיקה לא פולשנית שתורמת מידע למעקב, במיוחד בהריון כמו שלי.
3. שקיפות עורפית זה פשוט סוג של אולטראסאונד.
4. במכון פועה נאמר לי שגם אם העובר יאובחן כבעל סיכוי גבוהה לתסמונת דאון, וגם אם כזוג שומר מצוות לא מתכוונים להפיל, כדאי לדעת שזה יהיה תינוק פגוע ומיוחד וללמוד מה זה אומר תסמונת דאון ולהתכונן לזה, ולא בבום.
איי, כמה שאת צודקתveredd
כמה בדיקות עברתי בהריון... נראה לי שאת כל האפשריות. מהשקיפות עורפית, שהיא היחידה שהתכוונתי לעשות (רבות מחשבות בלב איש) פפשוט גילגלו אותי מבדיקה לבדיקה כי כל פעם מצאו משהו אחר (הורמון ברמה גבוהה הביא לסקירה מוקדמת שגילתה כדור גולף בלב שהוביל לאקו לב עוברי שהביא לייעוץ גנטי כי לא היה שם משהו לא בסדר שהביא לסקירה מאוחרת כדי לבדוק אם הכדור נעלם שהביא לאולטראסאונד יום לפני שילדתי שגילה שאחת מהכליות מוגברות שהביאו לאולטראסאונד לתינוק בן יומיים...) וחוץ מזה, גם בגיל יומיים אמרו לי שהוא חרש. כיום אני יכולה להגיד לכן שכולם פשוט כיסו את עצמם מכל הכיוונים.
זה ממש מזעזע מה שהולך היום. מספיק שהבדיקה הכי קטנה יוצאת לא בסדר- ויאללה להפלה. והדבר הכי מזוויע הוא שדווקא החילונים שנחשבים "ליברלים ופתוחים" הרבה יותר מאיתנו, הדתיים הסגורים והמכונסים- הם אלו שרוצים את התינוק המושלם, אה?
תחילת הריון שלישי, שמירת הריון ותסכוללללללל...אמא לשניים
שלום לכן!
קראתי שירשורים פה הלוך וחזור והפורום שלכן נראה כל כך תומך, שהייתי מוכרחה לשתף ולבקש עזרה...
ב"ה אני בהריון. שבוע 14 בערך. אני יודעת שהבחילות וההקאות הבלתי נגמרות אמורות להיגמר ממש עוד מעט, אבל אני פשוט מרגישה כ"כ חסרת אונים!
 
הרופא אמר לי להיות בשמירה כי אני זקוקה להרבה מנוחה בגלל ההקאותועוד סיבות. 
אני לא עובדת ושוכבת רוב היום במיטה וזה גורם לי לפעמים להרגיש משועממת...
יש לי שני ילדים מתוקים-מתוקים שממלאים את החיים שלי בשמחה.
 
אבל מה שמפריע לי (ולבעלי) זה שאין לי כוחות בכלל! אני פשוט מותשת אחרי 3 דקות ערנות...
במצב הזה אני לא יכולה בכלל להיות עקרת בית וזה נורא מפריע לי!
הבית במצב מאוד לא טוב. מפריע לי שאין לי יכולת לשטוף כלים, לנקות רצפה, לסדר את הבית, לקפל כביסה... הכל כ"כ מוזנח ואני מרגישה מאוד לא טוב.
א. כי לפעמים זה מגעיל אותי וגורם לי להקיא
ב. כי הבעל והילדים חיים בבית לא מאורגן ולא נקי
ג. כי יש לי רגשות אשמה על חוסר התפקוד שלי בבית. אני לא ממלאת את תפקידי כעקרת בית. אני כבר בבית ויש לי את הזמן להשקיע בו, ואני לא עושה זאת! מתסכל...
 
אנחנו רוצים לקחת עוזרת לתקופה הזאת עד שאתחזק בע"ה, אבל אז אני מתביישת בפני העוזרת על מצב הבית המוזנח!...
 
אפילו השיתוף עוזר לי, ובכל זאת אשמח לתגובותיכן המחכימות.
 
כמוני כמוךנחשונית
אני במצב מאוד מאוד דומה. לא בשמירה ובלי הקאות, רק בחילות וצרבות נוראיות 24 שעות ביממה ממש, ועובדת מעט מאוד שעות אבל חוץ מזה בדיוק אותו דבר.  
מאוד מזדההאמאקנגורו
אני בשבוע 10+, לא בשמירה, אין תירוצים...
חוץ מזה שאני עייפה בטירוף, מרגישה רע, יש לי בחילות ואני בהריוווווון...
גם אני מבלה המון במאוזן, הבית די מוזנח, והילדים לומדים להעסיק את עצמם.
אז למה אני רגועה?
מכמה סיבות:
קודם כל, כי כמו שניתן להניח, לא נכנסתי להריון מרוח הקודש, ולכן ברור גם לבעלי שבהריון יש לו 2 משרות- עבודה בחוץ, וארגון הבית כל ערב... אני משתדלת לעזור, אבל עפ"י מידת הכוח והאפשרות שלי.
דבר שני, אני עובדת על עצמי, להיות שלמה עם עצמי כמו שאני בשלבים האלה, ומזכירה לעצמי שאני לא עושה עוול לילדי כשאני קצת מזניחה אותם, אלא עושה להם רק טוב כשאני מביאה להם עוד אח לשמחה הכללית. (ואני באמת מאמינה שכל אח מביא רק עוד טוב לאחיו.)
דבר נוסף, זו גם הזדמנות לילדים ללמוד לעזור. בכורתי בת ה5 עוזרת לי המון עם הקטנים, והשבוע התחילה גם לשטוף כלים אחרי ארוחת צהריים. היא תמיד מבקשת, ולי אין כח לקצב שלה...אבל עכשיו גיליתי שכאשר אני רגועה, הולכת לשכב בסלון ומאפשרת לה לשטוף בקצב שלה, גם היא מאושרת על הזכות...וגם אני מאושרת על ההקלה במטלות.
לגבי עוזרת- אין לי אפשרות כלכלית, אבל אם היתה לי, הייתי מוותרת בכיף על הבושה, ושמחה להיעזר בכל מי שרק מוכן.
אנחנו לא סתם 'מסטלבתות', אנחנו עובדות קשה מאוד גם אם לא רואים את זה. הגוף שלנו מוציא המון אנרגיות על ייצור אדם שלם! זו עבודה מתישה, ומותר לנו לנוח!
יש זמנים בחייםאם הבנים12
שצריך להיעזר באחרים!

להכניס מישהי לנקות בשכר או בהתנדבות מאוד מקל והבית יותר נעים.

תנסי לנצל את הזמן לדברים נחמדים בשבילך- ספרים, סריגה, לימוד ובעיקר המון מנוחה!

שיעבור בשמחה ובקלות!

חיבוק!


חן חן לכולכן, בתקוה שהתקופה תעבור מהר!אמא לשניים
שיהיה בשעה טובה!!אם6אחרונה
עזרה בבית היא חשובה ביותר,שימי את הבושה בצד. אפשר גם להעזר בנערות אפילו ילדה בכתה ד' יכולה לנקות,לסדר או לתלות כביסה.( והתעריף שלהן נמוך)
תנסי להקל כמה שיותר-פעם בהריון צפוף במיוחד אמרה לי האחות-עכשיו תחצי את הכביש ותלכי לקנות המוןןןן כלים חד פעמיים. אם יש לך מיבש כביסה-הוא נחשב עוזרת בית. כנ"ל אוכל מוכן
והעיקר-שיהיה בנחת ובבריאות!!!
עזרה דחופה בקשר להנקה מכל המבינות ומכל המנסותדבי חיה
שלום לכולן. אני מחפשת עזרה לעזור לאמא טריה וחמודה שרוצה להניק, והנה מה שקרה:
היא הניקה מהלידה עד שהגיע כיום לפני הברית, למצב בו חשדה שטיטולי התנוק יבשים מידי והוא בוכה כל הזמן ולא רגוע (אמא שלה טוענת כי גם היה לו ריח מהפה של ילד מיובש).. הלכה לטיפת חלב למרות חששותיה שיגידו לה לתת מטרנה, אך היא הסתמכה על זה שידוע שהאחות הזאת מעודדת הנקה. האחות אכן אמרה לה שהיא צריכה לתת לו מטרנה שירגע, אבל שקודם כל תניק אותו כל פעם. המצב כיום (הוא בן חודש):היא מניקה אותו לפני המטרנה. הוא יכול למצוץ או 5 דקות או אפילו חצי שעה.... אבל אח"כ הוא בוכה ואוכל 120 גרם (תמ"ל)! ואז הוא רגוע וישן, לפעמים 3 שעות ולפעמים אפילו 7....
היא מאוד רוצה להניק, ועל סף יאוש.
אני פונה אלכין, חברות מנוסות יותר או פחות: איך מגבירים את תפוקת החלב?
מחכה להרבה עצות.
(אגב, בקשר לשאיבה היא שמעה תגובות סותרות: שזה מגביר/ מפחית את החלב. לי ברור שזה מגביר. מאיפה הדעות האילו?) 
אין מבינות????? מה קורה פה?דבי חיה
השאלה העיקרית שלי היא: האם הפתרון לעבור להנקה מלאה זה לזרוק את הבקבוק ואת התמ"ל לחלוטין ובאופן מוחלט או לנסות איזושהיא הדרגתיות?
היתה לי את אותה בעיהחבילת טישו
עם הבן הראשון שלי, רק שהסוף לא היה טוב..
 
אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי מתעקשת איתו יותר...
 
פשוט להבין שכשהוא רעב הוא יינק, והוא יתאמץ! כי ברגע שהם רגילים לבקבוק שזורם בלי מאמץ לא בא להם לינוק.
זהירותיהודיה מא"י
כי נראה שיש פה באמת בעיה רצינית, יותר מרק תינוק מפונק שלא רוצה להתאמץ.
ואחרי חודש זה כבר לא פשוט בכלל. השאלה המרכזית היא: כמה היא מוכנה להשקיע ולהתאמץ בשביל הנקה?
אפילו אישה שלא ילדה מעולם יכולה להניק, אז בטח שמישהי שילדה לפני חודש. וזה למרות שנשמע שמאז שהוא נולד הוא בעצם לא מקבל חלב מאימא שלו כמעט בכלל.
הדבר הראשון זה ללכת ליועצת הנקה! ואם אין לה כסף, שתפנה לליגת לה לצ'ה, אני חושבת שיש להם גם מדריכות הנקה שעובדות בהתנדבות. ככה היא תקבל עצות הרבה יותר טובות מאשר הפורום הזה. יועצת הנקה תוכל גם לזהות בעיות כמו במקרה שהתינוק לא תופס טוב, או שיש לו לשון קשורה
לגבי שאיבה - שאיבה מגבירה את החלב בתנאי שזה בנוסף להנקה ולא במקומה. ובמקרה הזה שאת החלב הוא יקבל במקום המטרנה ולא במקום ההנקה.
דבר נוסף שקראתי עליו בספר על הנקה - אביזר עזר להנקה, שמיועד כעקרון למי שהפסיקה ורוצה לחזור להניק, אבל נראה לי יכול לשמש גם כאן. מדובר בשקית עם צינורית דקה. את השקית ממלאים בחלב, ואת הצינורית מצמידים לשד בזמן הנקה. התינוק יונק מאימא, אבל מקבל תוספת אוכל מהשקית. ככה לא צריך בקבוק, וגם בזמן שהתינוק אוכל מטרנה הוא מעודד היוצרות חלב אם. אבל שימוש בדבר כזה צריך יעוץ מיועצת הנקה. 
בכל מקרה היא תצטרך נחישות, והדבר צריך להיות לה חשוב מאוד.
ולגבי דברים שמגבירים תפוקת חלב - חילבה (כדורי חילבה), שמרי בירה (להשיג בחנויות טבע) תזונה טובה, שתייה של מים או מיצים טבעיים בלבד, ובכמויות גדולות מאוד. שקדים, אגוזים, בוטנים וקווקאר. להוריד צריכת קפאין לאפס.
שיהיה בהצלחה
שאיבה מגבירה את החלב, כאשר היא בנוסף להנקה.אנונימי (פותח)
אולם אם היא רק תשאב ולא תניק זה עשוי להפחית את תפוקת החלב.
יש לבדוק עוד דברים לדוגמה, האם הוא יונק נכון, לפי כל הכלליםקצת שכחתי אותם) לדוג: האם הפה שלו פתוח לרווחה מעל הפיטמה? האם שומעים קולות של יניקה עמוקה ולא של מציציה וכו'... יכול להיות שבזה טמונה הבעיה וברגע שהוא ילמד לינוק נכון הדבררים יסתדרו, רק לא להתייאש. 
וכדאי לשאול יועצת הנקה- בהצלחה!
יש אבקה מצמחים שאיני זוכרת את שמה -שמגבירה חלבאנונימי (פותח)
חברה סיפרה שכל יום היא אכלה  חמש פעמים בהאבקה (המגעילה יש לאמר ) וזה ממש עשה פלאים.
מי יודעת מה שם האבקה? אני רק זוכרת שבין היתר היא מכילה סירפד וזנגויל
יועצת הנקה מוסמכתיוקטנה
אם כבר עברו כמה שבועות, לא הייתי ממליצה על דעת עצמי, בלי לראות ולעקוב, להפסיק עם התוספות. 
יועצת הנקה מוסמכת תוכל לעקוב ולהדריך. 

...טל שחראחרונה
הדעה על  זה ששאיבה מפחיתה, אולי מקורה בזה שזה פחות יעיל מהנקה ( לגירוי ייצור חלב), אך בבדאי שדרישה ופינוי נוספים- מעודדים ייצור.
נשמע לי שאם היא באמת נחושה- ממש כדאי להיפגש עם יועצת\ לה לצ'ה כלשהו- אולי האחיזה לא  אפקטיבית, צריך לראות הכי חשוב- את העליה במשקל. יש פורום טוב על הנקה לבי"ח שיבא.
בהצלחה
מחפשת עוד סוכנים/ות לספר שהוצאתיאנונימי (פותח)
רצוי לפנות באימייל (כך לא אקשר בין הניק למהות)
וכדי שלא יהיה פרסום, לא נותנת עוד פרטים
מוזמנות לשמוע גם מי שמתעניינת בספר ולא בסוכנות...
אם יאשרו לי אשמח לצרף קבצים לדוגמא או קישור לאתר...
מחכה לכם
אתי
גמילה מהנקהמומין אמא
אני צריכה רעיונות בדחיפות
 
הבן שלי בן שנה ושמונהחודשים ועדין יונק- במהלך היום, הוא גמול מהלילה אבל מהרגע שהוא מתעורר הוא יונק
אני עובדת בשעות הבוקר אז יש לו הפסקה של הנקה כמה שעות עד הצהרים.
הוא כבר מספיק גדול כדי להרים לי את החולצה או פשוט להתמקם אלי בשכיבה מוכן להנקה.
ברור לי שבמהלך היום זה פינוק לחלוטין, הוא כבר אוכל במהלך היום ולא, לא עוזר שאני יביא לו אוכל אחר או שהוא לא מסכים לקחת את האוכל שאני מציע לו או שהוא אוכל וכשהוא מסיים הוא לא שוכח ומבקש הנקה למנה אחרונה.
 
בגדול נחמד לי וטוב לי ולא אכפת לי שהוא יונק אבל לפעמיים כבר בא לי לצעוק די וגם יאללה הוא כבר גדול
הבן הבכור גמל את עצמו בגיל שנה ו-4 חודשים ואין לי מושג איך אני עושה את זה
 
בבקשה רעיונות....ועידודים לא להשבר.
 
יונק גדול - איזה כיף לך!יוקטנה
רק פעם אחת הצלחתי להניק כל כך הרבה זמן כמוך הרגשתי גם אני את הכיף - וגם את הקושי!
אני הרגשתי שלמה לחלוטין לסרב להניק, כשהרגשתי שאני מתקשה להתפנות להנקה, מבחינה פיזית (עסוקה, עייפה...) או נפשית (עצבנית, רוצה זמן לעצמי...).
עם הזמן, רחלי למדה שלעיתים היא עלולה להתקל בסרוב. השתדלתי מאוד (ואני תמיד משתדלת) שלא להסתכל על כמויות המזון שרחלי (וגם שאר הילדים) מכניסה לפיה. אני מאמינה שכל עוד ליללדים יש ירקות ופירות זמינים, וכל עוד אין עודף פחמימות ריקות (ממתקים, עוגות, לחם, פסטות), הילד ידאג לכלכל את גופו בתבונה, על פי אינסטינקט בריא.
מאחלת הנקה מהנה לשניכם!
ליוקטנהמומין אמא
את ממש מתוקה
שכתבתי עידודים לא להשבר- התכוונתי לא להשבר במהלך תהליך הגמילה- אני לא טובה בלהיות עקשנית אני נשברת מהר.
חוץ מזה שאני הרבה פעמים מנסה לסרב להניק כי יש מצבים שהוא יכול להחליט לינוק כמה שלוקים ללכת לשחק קצת ולחזור לעוד - וזה משגע אותי, אבל כמו שאמרתי ברגע שהוא מנג'ז הרבה או בוכה אני נשברת ונותנת לו.
 
לעניין האוכל אנחנו בבית אוכלים די בריא הבן שלי ממש אוהב פירות ואוכל המון, ממתקים אצלנו הם לרוב עוגיות ביתיות בריאות ותמרים ואגוזים וכדו'- אני לא דואגת לו מבחינה כמויות האוכל אני רק רוצה שירגיע עם כמויות ההנקה.
 
יום נפלא
גם אצלי נגמל לבדveredd
אבל בכ"ז אנסה לעזור...
אני ממש ממש לא באה לשפוט, ואני יודעת שכולנו בני אדם, אבל תחשבי לעצמך אם כל פעם שהוא מנג'ס ובוכה את נותנת לו מה שהוא רוצה? (שוב! ממש לא בקטע של לשפוט!!! רק תעשי חושבים... עשיתי את זה עם הבן שלי ומאז אנחנו מסתדרים הרכבה יותר טוב עם הרבה פחות בכיות). כלומר, ההנקה משגעת אותך, הילד כבר ענק, הוא אוכל יפה וינק הרבה והרבה זמן- אז את ההנקה הוא לא ממש צריך, את חסרת מנוחה בגלל זה- אז פשוט תפסיקי. תושיבי אותו יום אחד ותודיעי ברוב עם ועדה שאת סוגרת את הבעסה. תכיני ממתק טעים- צימוקים או חלב עיזים מתוק- לרגעי השבירה. אחרי כמה ימים זה ייגמר. יותר מזה, אולי גם זה יועיל לו להבין שמותר לקבל "לא" לפעמים, וזה בסדר וזה לא אומר שמקפחים או לא אוהבים אותו.
אגב, סחתיין על האוכל הבריא... ורציתי לשאול- חוץ מקלמנטינה ובננה, איזה עוד פירות אפשר לאכול בחורף?! אני משתגעת! הבן שלי מבקש עוד פירות ואני רק נותנת לו בננות וקלמנטינות כל היום...
פירות חורףמומין אמא
תודה על התמיכה.
אני יודעת שזה לא טוב שאני נשברת יחסית מהר, אבל באמת אני מנסה לדחות אותו ולהגיד לו שעכשו אי אפשר או שאני בודקת האם הוא פשוט רעב או צמא ומציאה לו אוכל/שתיה, אבל לרוב זה לא עובד הוא פשוט אחז בי ומנסה להרם לי את החולצה ופשוט נדבק אלי  ( אוי אני ממש צוחקת עכשיו, אם יכולתן לראות אותו הוא כ"כ מצחיק...)
או כשהוא גומר את הפרי/ עוגיה הוא פשוט חוזר אלי ושוב חוזר חלילה....במצבים כאלה אני נשברת
אהבתי את הרעיון של הצימוקים - נראה אם זה יעבוד.
 
לגבי פירות- תפוחים, אגסים ( הבן שלי אוכל את הפרי שלם כולל את הגרעינים- לעומת תפוחים האגס רך ופשוט הוא לא יודע שלא אוכלים הכול..), תפוזים או בצורת אוניות עם הקליפה  או לחתוך כל פלח לחתיכות  ,מנדרינות,קלמנטיניות ובננות.
ואפשר גם לנסות רימונים- למרות שהעונה כבר נגמרת- הבנים שלי טורפים רימון.
ואם אין בעיות אלרגיה-קווי, אפרסמון ( אך בלי קליפה ולא יותר מידי- אומרים שזה פרי קשה לעיכול)
לפעמים תמרים כשמתחשק לתת משהו יותר מיוחד.
 
יו, המון פירות, תודה לה' על השפע, איזה כיף
 
בהצלחה
לדעתי - תפסיקי ומהראנונימי (פותח)
זה כבר לא מועיל לילד - חוץ מחום ואהבה וקשר מיוחד שאין דומה לו (כמובן), אבל זה ברור שלא מדובר בצורך אמיתי.
 
יש הרבה מידע ברשת, והנה כתבה נחמדה על מיתוסים בנושא הפסקת הנקה.
 
 
זה כבר לא מועיל לילד?!?!?בילי
משרד הבריאות של ארה"ב שאי אפשר להאשים אותו בעודף "טבעיות",
ממליץ להניק לפחות עד גיל שנתיים! ואם אפשר גם אח"כ.
 
אז אם יש רצון להפסיק וזה לא מסתדר אז סבבה. אבל לא לבוא ולגיד דברים חסרי בסיס
שזה לא נותן לילד כלום חוץ מחום ואהבה.
 
אני אישית הפסקתי להניק בגיל שנה ועשר כי אני בהריון וכבר היה לי קשה.
אך אם הייתי יכולה הייתי מתאמצת לסחוב עוד קצת.
 
אגב גם ביהדות יש הרבה איזכורים לכך שאישה יכולה וצריכה להניק עד גיל שנתיים.
(שוב, כמובן כל מקרה לגופו, זה בגדול)
גמילה מהנקהאנונימי (פותח)
קודם כל שנה ושמונה חודשים זה לא כל כך גדול. לפי מה שאני מבינה מהסיפור שלך את חסרה לו בבוקר כשאת עובדת והוא זקוק לך מאד. בהנקה הוא משלים את השעות "חסר אמא". אני חוששת שאם תפסיקי להניק עכשו את פשוט תגרמי לעצמך בעיה עוד יותר קשה. הרבה פעמים בחינוך ילדים ובמיוחד עם תינוקות הדחף שלנו הוא להרחיק אותם. אבל בדיוק כשילד נדבק ונמרח ומעצבן הוא אומר לך "אמא אני זקוק לך מאד" ואם את תביני את זה ותחפשי דווקא איך להתקרב אליו את תגלי שהוא ירגע מכיוון שהוא יקבל את הצורך שלו ואז הוא יעזוב אותך לעט לעט. אני מאמינה שאת עייפה אחרי יום עבודה. אני מציעה לך לקחת אותו למיטה שלך ותשני איתו אם אפשר או לשחק איתו כשאת בשכיבה וקצת נחה. אני מציעה שתמשיכי להניק, ואף פעם אל תשווי ילד לילד אחר. כולם שונים.
שיהיה לך בהצלחה ותגידי לנו מה החלטת ומה קורה.
אני חסידה של הנקה. אצלי כולם ינקו מעבר לשנה....אנונימי (פותח)
שנה וחמישה, שנה ושבעה הכי הרבה.

למה הפסקתי? הרי היה לי טוב עם זה וגם לתינוקת?

אז ככה, אצל אחת הבנות בגיל שנה וחמישה היא פשוט היתה נושכת אותי... וצוחקת. אמרתי לה שאמא לא מרשה וזה כואב. אבל היא המשיכה וצחקה פשוט זה היה  לה כמו משחק. עכשיו, צריך להבין שילדה בת שנה וחמישה שנושכת זה ממש כואב. אז אמרתי לה שאם היא לא תפסיק היא לא תאכל יותר מאמא. ואז הפסקתי פשוט ביום אחד , לא בהדרגה
אלא בפעם אחת. אני מודה, היה לה קשה עם זה, היא היתה כמה ימים עצבנית. אבל מכיון שאני הייתי שלמה אם זה
לא הראתי וגם לא הרגשתי חוסר שקט בגלל זה. ידעתי שהיא תתגבר ואכן כך היא התגברה תוך כמה ימים.
הילדה הזאת היום בת 14- ילדה חמה, טובה ומדהימה את כולם מכל הבחינות בלע"ה.


בת אחרת גמלתי ג"כ בבת אחת (בגיל שנה ושבעה)
לאחר שהרגשתי שהיא לא ממש צריכה לאכול, אלא אני פשוט כמו מוצץ בשבילה. ולזה לא הסכמתי.


אל תחששי לגמול בבת אחת, זה לא יזיק לה. אבל את חייבת להיות שלמה עם זה, כי אם לא, את מעבירה מסר עקיף של יסורי מצפון. ככלל בכל עניני חינוך, צריכים להיות שלמים עם מה שעושים או לפחות להעביר את התחושה שאת שלמה עם עצמך.

בהצלחה רבה!
לאחר שכתבתי תגובה, קראתי את השאר ולכן רציתי להוסיףאנונימי (פותח)
שאמנם אני בעד לגמול בבת אחת, בגלל שהילד כבר יותר מדי קשור לזה,
אבל חשוב בימים הבאים, לתת לו הרבה תשומת לב, מעבר לרגיל, ולהגיד לו כמה את אוהבת אותו וכו'
ע"מ להשלים לו קצת את החסר הפתאומי. ובע"ה הוא יעבור את זה בלי שום משקעים.

הפסקה בבת אחת לא גרמה לך לגודש?אמא מסורה
אני יודעת שאחת הסיבות שממליצים להפסיק בהדרגה היא בגלל שזה עלול לגרום לגודש שיכול להתפתח לדלקת.
 
אשמח לשמוע מנסיונך
 
אמנם, אני עדיין לא חושבת על גמילה, אבל רוצה לדעת.
אפשר לענות גם?בילי
בדרך כלל בשלב כזה כבר לא נוצר גודש.
אלא אם כן יש לך עדיין מלא חלב שנוזל גם בלי קשר ליניקה ואת עדיין עם רפידות
אז זה משהו אח"כ. בדר"כ בגילאים כאלה המצב כבר לא כך, ופשוט לא תרגישי שום אי נוחות.
גודש זה עניין אישידבי חיה
אני הפסקתי בגיל שנתיים וחודשיים והיה לי גודש! לא הרבה, אבל כאב. התייעצתי עם יועצת הנקה והיא המליצה לי לשאוב קצת. (אני לא היייתי מעיזה לחשוב על זה כי הייתי בטוחה שזה יוסיף חלב וחוזר חלילה)
בעניין הגודש....אנונימי (פותח)
בגיל שנה וכמה חודשים..ההנקה היא לא מלאה ולכן בהפסקה מיידית היה לי גודש 3 ימים, משהו נסבל. גם אם למשהי יש גודש מציק
אפשר לשים עלי כרוב זה מייבש.
אגב, גם בהנקה יש משברי הנקה, וגודש וכו', וכל מי שהניקה מכירה את כל החוויות הלא נעימות, סדקים, מוגלה וכו', בעיקר בהתחלה.

ולמרות כל הקשיים, ממשיכים להניק, בגלל כל היתרונות של זה.
אבל אם את מרגישה שאת כבר 'שבעה' מענין ההנקה, אז גם אם יהיה קושי מסוים בהתחלה, תעברי אותו.
עברת דברים יותר גדולים מזה... הריון, לידה, הנקה, ורוויה מההנקה...
בהצלחה.
במקום הנקהאם הבנים12
חיבוקים ונשיקות -  אצל הבן השני ככה הפסקנו. הוא היה אוכל ואח"כ בא אלי לינוק, (הייתי צריכה להפסיק ב"ה) ולכן ראיתי שהצורך שלו זה לא אוכל אלא חום וזה היה פשוט מדהים! כל פעם שהוא בא הייתי נותנת לו חיבוק חם ונשיקה והוא הסתובב וחזר לשחק. אני בעצמי הופתעתי מהקלות והפשטות - זהו!

בהצלחה!
שלום לך מומין אמא.שרון נגארי
אני אמא ל-5 ילדים.את הבנות שלי הנקתי 10,8,7 חודשים(נכנסתי להריון)
ואת הבנים שלי שנתיים ושנתיים וארבעה!
בן השנתיים כבר היה אומר תודה בסוף כל הנקה...
בן השנתיים וארבעה כבר היה מנסה לברך...
 
אני מאמינה שהנקה היא דבר ניפלא שתורם להמון תחומי התפ' של הילד.
 
למשל-לי מאוד בולט אצל ילדי שככל שנתתי להם יותר קירבה אלי בינקותם,הם יותר עצמיים אחר"כ.זה נותן את הביטחון.(והפוך ממה שחושבים שזה עלול ליצור תלות וחוסר עצמאות עד גיל מאוחר)
 
אבל עם כל זה שאני ממש גרופית של הנקה,
אף פעם לא אומר למשהי תמשיכי זה העיקר וכו'.
יש לי חברה שמפסיקה להניק ממש בהתחלה ,יש לה קשיים מאוד גדולים עם הנקה וכשכולם מסביב אמרו לה למה היא חייבת להמשיך..
אמרתי לה שהעיקר בשביל הילד שלה זה אמא שמחה ושלווה.
 
אם אישה מגיעה לשלב שהיא כבר לא שמחה בהנקה אלא חסרת מנוחה,היא לא לוקחת לילד שלה משהו כשהיא מפסיקה להניק היא נותנת לו אמא רגועה ושלווה.
 
לי נראה מדבריך שאת עדיין לא בטוחה מה את רוצה,את כותבת:"בגדול נחמד לי וטוב לי ולא אכפת לי שהוא יונק אבל לפעמים כבר בא לי לצעוק די..."
לעניות דעתי שום עיצה שתקבלי לא תעזור לתהליך הגמילה של בנך כל עוד לא תבררי עם עצמך מה את באמת רוצה.
כי כרגע מצד אחד את רוצה לגמול אותו ומצד שני גם לך זה נחמד וטוב ואולי גם לך עדיין קשה להיגמל מזה לגמרי,
אם זה המצב זה גם מה שאת משדרת לו.
 
כדאי לך לשבת עם עצמך בנחת ברגע שיש לך עם עצמך לבד ולפני כל הטיפים והפטנטים לבדוק -
מה את רוצה,לגמל או להמשיך עוד קצת?
אם להמשיך-מה יאפשר לך להיות יותר ויותר במקום שנחמד לך ופחות ופחות במקום של ה"דיי".
מה ישמור עליך שמחה ושלווה בתהליך.
אם לגמול-מה המחשבות שיש לך שעוצרות אותך מלגמול?
מה זה אומר עליך שאת גומלת אותו-כלומר-מה את אומרת לעצמך על עצמך לא במודע כשאת רוצה לגמול אותו ולא עושה את זה?
(למשל -שאני לוקחת לו משהו,או -שאני אמא פחות טובה אם אפסיק,אלה רק דוגמאות אני לא יודעת מה התשובה כי היא שלך ואצלך,אבל כשאנחנו רוצים לעשות משהו ולא עושים יש אפשרות שאנחנו לא באמת רוצים לעשות זאת ויש אפשרות שאנחנו רוצים אך משהו עוצר אותנו,מחשבה לא טובה על עצמינו או על המצב אם נעשה זאת)
 
בהצלחה!
שרון, אהבתי את דבריך. אני אישית התקשתי מאד בהנקה,פועה
והפריע לי מאד מאד היחס של הסביבה שלא הבינה את הקושי שלי.
לא מספיק שהיה לך הקושי עם ההנקהשרון נגארי
עוד היה עליך להתמודד עם חוסר ההבנה של הסביבה.
 
אנשים נותנים עיצות מכוונה טובה.
אבל זה עלול להזיק.
 
אין כללים גורפים,כל מיקרה לגופו.
 
זה נכון לכל תחום-מה יותר נכון לגדל ילדים בבית או לצאת לעבוד?
 
נשים יוצאות לעבוד וחשות יסורי מצפון שהן לא עם הילדים נטו,
 
נשים נשארות עם ילדיהן וחשות יסורי מצפון שאינן נושאות בעול הפרנסה.
 
אישה צריכה להיות שמחה,ילד צריך אמא שמחה.
 
מי ששמחה בבית עם פחות הכנסה ובצימצום אבל עם ילדיה-זה מה שנכון לה,
וזו ששמחה לצאת לעבוד וחוזרת מלאה בכוחות לילדיה-זה מה שנכון לה.
 
קשה להתחבר לקול הפנימי שלנו ולמה שנכון לנו בתוך בליל העיצות והקולות,
אבל אפשרי!
 
זיכרי שאת אמא ניפלאה גם אם לא תניקי בכלל,
בהצלחה,
מילים מחבקות! תודה!יוקטנה
תודה לכולןמומין אמאאחרונה
תודה לכול המגיבות - כיף לראות שאני לא לבד במערכה.
 
ולשרון- המון תודה דבריך מיקדו ועוזרים לי כרגע להבין את מקומי.
כמו שאמרת אני לא יודעת איפה אני עומדת בנושא,
מבחינה שיכלית אני ממש רוצה לגמול אותו- די הוא כבר גדול ( לברך לפני הוא עדין לא יכול אבל הוא נותן לי נשיקות לפני שהוא יונק -לא טקס קבוע ...)
מבחינה ריגשית - תלוי במוזה שלי.
 
אני מודה לה' שנתן לי כוח ויכולת להניק את ילדי, אני מודעת לקשיים הקיימים לנשים אחרות ושמחה ביכולות שה' נתן לי.
לבנתיים נראה לי שאמשיך להניק ואכן אקח לליבי את הדברים שנאמרו פה על גמילה בעוד כמה חודשיים אצטרך אותם.
 
שבוע אור לכולן
 
כמה שאלות...טוזי
שלא קשורות אחת לשניה...
 
א. מתי אפשר להתחיל לתת לתינוקות מים? ולמה לעשות זאת בכלל?
 
ב. האם כשמפסיקים לקחת סרזט מתחיל דימום?
 
ג. (עם השאלה הזו מגיע סיפור...) הייתי עם ביתי בת החצי שנה אצל רופאנ התפתחותית והיא אמרה לי שפתח יציאת הווסת עוד לא נפתח וזה לא תקים ולכן לשים לה משחה מסויימת.. קודם על, מישהי אי פעם שמעה על דבר כזה? דבר שני, על הקרם אובסטין מישהי שמעה? ממה שקראתי בהוראות זה נראה לי קרם ממש חזק....
 
תודה רבה!
לא למשחה!יוקטנה
זה מסתדר בעצמו בגיל ההתבגרות (כשהגוף מפריש אסטרוגן בעצמו, ואז לא צריך משחה).
תקראי את הדיון בנושא הזה באתר באופן טבעי.

לגבי מים - כשהם מתחילים לאכול, אפשר להציע להם גם לשתות.
תשובה ל-ב.אמא מסורה
כשמפסיקים לקחת, את לא מוגנת, כל אחת הגוף שלה מגיב אחרת.
 
אני נכנסתי להריון כשבועיים-שלושה אחרי שהפסקתי את הסרזט (כלומר, נקלטתי בביוץ הראשון שהיה אחרי הפסקת הגלולות).
 
אם את מניקה, יש כאלה שלא מבייצות עד שלא מפסיקות להניק או שמפחיתות הנקות, והמחזור הוא בהתאם.
 
אצלי ההפסקה הייתה חלקה, ללא דימום או כתמים.
לגבי סרזטאנונימי (פותח)
לי היה ממש בלאגן עם הסרזט ולפי מה שקראתי באינטרנט גם לנשים רבות אחרות.
אני אישית דיממתי שלושה שבועות מכיוון שהנקתי ולקחתי סרזט יחדיו.
משהו מצחיק שקראתי באחד הפורומים- סרזט היא גלולה מאוד בטוחה, לא נכנסים להיריון כל עוד לוקחים אותה. פשוט מדממים כל הזמן.
חזק!! ואם זכרוני אינו מטעיני - גם נכוןבת נוגה
 
בקשר למשחה לתנוקתדבי חיהאחרונה
התופעה הזאת, כמה שנשמעת מוזרה, היא קיימת. לאחיינית שלי זה קרה, והרופאה אמרה שבגלל כמות גדולה של משחה שאמא שלה מרחה לה (משחה להגנה מתפרחת חיתולים). אכן, היא מרחה משחה והמקום נפתח. לא שמעתי שהיו לה בעיות מיזה.
עוף חברי'ה, עוף??!אמא קטנה
לכל המנוסות,ולכל המבינות..
ממתי נותנים לילד עוף?[טחון כמובן..]
נתתי לבת שלי בשבת סתם למצוץ איזה חתיכה והיא כלכך התלהבה מהטעם!!!
יש בעיה בגיל חצי שנה להתחיל עם עוף?

קודם כל- לא קרה כלום...חבילת טישו
באופן כללי עדיף לתת בהתחלה בעיקר פירות וירקות- הכי בריא והכי מזין. עוף פחות טוב (לדעתי...)
אפשר בהחלט בחצי שנהדבי חיהאחרונה
לדעתי אין בעיה!
הבת של גיסתי היתה פלטנית איומה, אז המליצו לה לטחון חזה עוף מבושל ולהוסיף את זה לחלב אם. זה גרם לסמיכות וככה היא פלטה הרבה פחות...
תזכירו לי...שלה שוב
איך יודעים להבדילאם הלבן הזה על הלשון של הקטנטנים הוא פטריה או חלב אם?
אולי כשמנסים לנקות עם נגיד צמר גפן לחדבי חיה
ואז אם זה מתנקה זה חלחב, ואם לא זה פטריה. מסתכלים נראה לי גם בחיך...
רגע, רגע ילדת?אני ירושלמית
(כנראה שכן..אם זה מה שמעניין אותך כרגע.) בשעה טובה!!!!!! הרבה מזל טוב! בן/בת? איך היה? שתפי!
ככה מבשרים?!אמאקנגורו
יאללה, תמצאי 2-3-30 דקות לספר...מה נולד? איך היה? איך עכשיו?
ושיהיה במזל טוב!
חמודות.באמת ילדתי.שלה שוב
והאמת שאותי מאוד עניין לפני הלידה לקרוא סיפורים של אחרות, כדי להיות מוכנה לכל...
אבל כשילדתי פתאום היה נראה לי...
מה כבר אספר? ואם אני אספר את הסיפור כל מי שמכיר אותי יזהה את הניק שלי
אבל ראיתי את התגובות שלכן הבוקר ואז חשבתי על זה במהלך היום (כמה שאני מסוגלת לחשוב בין כל העיסוקים עם הילדים וכמה שאני מסוגלת בכלל להצליח לחשוב בשכל המנוון שלי לאחר הלידה...):
א. בעיקר היתה נחמדה ההתעניינות.תודה
ב. אני בד"כ משתדלת לעמוד מאחורי דברי, אז לא אכפת לי שיזהו מי אני...
ג. לי מאוד עזר בלידה משהו ששמעתי ממישהי אחרת, אז אולי זה יעזור במשהו...
 
אז סיפור הלידה שלנו:
החודש האחרון שלנו ביחד, מחוברות בגוף, היה כבר קשה מאוד, הייתי מאוד כבדה, מאוד מסורבלת, התקשתי לעלות מדרגות ספורות, בקושי ישנתי בלילות (טוב, נו...נראה לי שאני לא צריכה להמשיך: כל מה שנשים סובלות ממנו בחודש האחרון, היה...) ובעיקר, למי שזוכרת, חששתי שלא אדע מתי מתחילה הלידה- כי כבר היו לי צירים סדירים,כמו בספרים, ופתיחה של 2 ולא זז...
אז באמת- לא ידעתי מתי מתחילה הלידה.
אבל, וקשה לי להכניס את זה למילים ספורות ופשוטות - יש מישהו שהוא המוביל האמיתי בלידות-
 בכל הלידות שלי לא הצלחתי להרגיש  בדיוק מתי (כי צירים כל הזמן היו) ואיכשהו הגענו ללדת בתזמון מושלם.
אז כך היה גם  הפעם-
בעלי היה איתי בבית (פחד מס' 1- שהבעל יהיה בעבודה הרחוקה...)
ובארבע בבוקר התעוררתי רועדת כולי (מוזר) עם כאב חד במפשעה (אל תדאגו לא משהו שאי אפשר לעמוד בו-פחד מס' 2)
הערתי את בעלי שנלך לבית חולים. אבל...לא חשבתי שזאת לידה. חשבתי שפשוט משהו לא בסדר. אז אפילו נסענו בלי כל התיקים שלי ללידה (שוב בעלי גווע מרעב כל הלידה...ניסיתי דווקא הפעם להיות אישה טובה וקניתי לו כל מיני חטיפים-רק שנשארו בבית...) הגענו- והיתה פתיחה 4.
וכאן מגיע החלק שבגללו אני מספרת:
כמו כל קבלה רגילה ללידה חוברתי למוניטור מיד. ישבנו בשמחה ובשלווה (אני לא ממש סובלת בשלבים האלו) וחיכינו לראות צירים סדירים- אבל...אין! לפחות לא סדירים. מה שכן היה זה ירידות בדופק.
אני לתומי חשבתי שהמוניטור לא מסודר (כמו שבכל ההכנות ללידה מזהירים...) אבל לפתע קפצו עלי כל הצוות שהיו בחדר קבלה- בלי ששמתי לב הכניסו לי עירוי והרופא אומר-להתכונן לניתוח.
מה? לא קלטתי.
 עד שראיתי את הפנים של בעלי. הוא בד"כ שיא האדיש. ומצד אחר- התחום הרפואי זו המומחיות שלו (והעבודה שלו) והוא עמד עם דמעות בעיניים.
היתה ירידה בדופק של 5 דקות.
וזה לא שהמוניטור לא קלט, אלא שהעובר במצב מצוקתי.
אותו רגע חשבתי- אין לך מה לעשות, עכשיו- זה רק הקב"ה.
בשניה שחשבתי את זה (כמו בסיפורים...אבל מה לעשות- כך היה...) חזר הדופק.
והכניסו אותי לחדר לידה.
עכשיו- למה אני מספרת את כל זה?
הרופאה בחדר לידה היתה ממש קשוחה ומפחידה (למרות שחברה אח"כ אמרה לי שזו הדרך שלה לזרז לידות תקועות...) כל הזמן שידרה לחץ ודוחק-
"אם הלידה לא מתקדמת- אנחנו מריצים אותך לקיסרי". פחדו מפיטוצין, כי ניחשו שהירידות בדופק זה בגלל שהחבל טבור כרוך סביבה וכל פעם שמתקדמת למטה- יש בעיה-ופיטוצין זה משהו מסיבי ביחס לצירים רגילים.
אז הציעו פקיעת מים- ולראות מה המצב.
אני- כמובן...אמרתי: לא לפני אפידורל!! (וזה פחד מס' 3- שנגיע בלילה כשאין מרדים בכיר/מרדים פנוי. אז בשלב הזה כבר התחילה משמרת הבוקר והגיעה המרדימה הנחמדה מכולן בעין כרם- קרוליין. אם אתן מתכננות עין כרם- אז תתפללו גם להרדם איתה...) שזה היה מזל גדול. כי אח"כ שוב היתה ירידה בדופק ארוכה- והרופאה הכניסה יד לאושש את התינוקת מבפנים- ואם לא היה אפידורל בטח זה היה כאבי תופת והייתי מתנגדת-פיזית, מפאת הכאב)
אז, נו...פקעו את המים ועכשיו צריך צירים...
מה לעשות?
יומיים קודם באופן מוזר לחלוטין דודה שלי סיפרה לבעלי שכשהיא הגיעה ללידה- היא עשתה עיסוי פטמות- ומיד ילדה.  
אז שמעתי שזה מקדם קודם - אבל לא הבנתי עד כמה- התחלתי לעשות (ולעסות. יש לציין שזה משהו יותר כואב  מאיך שזה נשמע) ומיד התחילו צירים. והלידה התחילה להתקדם:פתיחה 6, 9 ולדחוף...
עזר כ"כ שאפילו המיילדות אמרו לי להפסיק לעסות שזה כבר יותר מדי מסיבי...
ואם זה גם מעניין היתה לי מילדת מקסימה- מתמחה (פחד 4- שתיפלי על מתמחה מכל סוג שהוא...) שדווקא היתה כ"כ מקצועית ונעימה, ועשתה לי עיסויים ועודדה ועזרה ותמכה. מיוחדת.
וכך התנתקה ממני הקטנטונת ויצאה לחיים חדשים בעולם הזה. חיים ארוכים ושמחים.
זהו בקיצור ואירוך.
אירוך- כי זה לא האורך הסטנדרטי של התגובות כאן, וסליחה למי שהתייגעה. ובקיצור- המתקדתי בכמה עוזר עיסוי (למי שלא שם לב במלל המתמשך...) בתקווה שאיזה מישהי תקרא ואולי יעזור לה ביישום.
ורק לסיום- תודה למי שהביאני הלום, ולמדני מהי השגחה (כל מה שפחדתי ממנו לא התקיים) ולימד אותי מה החיים האמיתיים (התקלות האמיתיות הן אלו שבד"כ אנחנו לא צופים אותם אז חבל לפחד לשווא) ונתן לנו חיים חדשים, תינוקת נפלאה.
 
איזה כיף להיות אחרי!!!+mp8
מזל טוב, גידול קל מתוך נחת, שמחה והרבה כח!!!
וואו איזה סיפור!יוקטנה
אז אף אחד לא יודע בכלל מה היו הירידות האלה? נשמע כל כך מפחיד ומלחיץ! איך אפשר ללדת ככה?!  את לביאה את!
ובקשר לפטריה - אם זה לבן שלא יורד - זו פטריה.
אם זה גם על החיך ופנים הלחי והשפתיים - זו פטריה. (אבל הרבה פעמים זה רק על הלשון)
אם הפטמה אדומה מבהיקה, שורפת או מעקצצת - זו פטריה (אם למישהי יש רעיון למילה צנועה יותר - אשמח ללמוד! אפשר במסר!)
איזה מרגש! מזל טובאמאקנגורו
נשמע שעברה עליך חויה שדורשת עיכול...
כל הירידות דופק האלה...דרמה אמיתית, שב"ה שהסתיימה בצורה השמחה והמרגשת הזו...
שיהיה גידול קל והרבה נחת
וואו, מרתק ומפעים, מזל טוב חם!בת נוגה
התרגשתי מהסיפור שלך (ודרך אגב, את מתנסחת היטב ולהפליא), והשורה התחתונה היא פאנץ' ליין עוצמתי, שהוא שיעור חשוב שטוב שהעברת למען כל אחת כאן, לא רק לפני לידה.
ברוך' ד'! שיתן לך רק כח ושמחה ונחת ממנה ומקודמיה שיהיו בריאים.
בת נוגה
מזל טוב! איזה מרגש!אדמונית החורש
באמת חשבתי שבטח ילדת כי כמה ימים כבר לא שיתפת אותנו בלבטים ובחששות (:
 
תהני ממנה ומכולם ושיהו רק בשורות טובות.
 
 
מזל טוב!!אם הבנים12
תזכו לגדלה לתורה, חופה ומעשים טובים ברוב נחת!

נשמע ממש מלחיץ, את ממש גיבורה!!
וואו איזה  כיף!נווה מדבראחרונה
מזל טוב!!!!!! ענקי!!!!!!!!
 
ו...למרות כל הקשיים, הפחדים והחששות -
 
קיבלתם תוצאה מתוקה לידיים!!
 
הרבה נחת! ושמחה תמיד!
רעיונות לעבודה מהביתתהילולה
החלטתי להשאר בבית עם בני הבכור בן ה-4.5 חוד' עד גיל שנה (אולי פחות, אולי יותר...).
למישהי יש רעיון איך אפשר להתפרנס מהבית?
בתודה מראש
צריך לדעת מה מתאים לאורח חייךיוקטנה
בלי להכיר את השכלתך או כישורייך:
ניקיון, מכירת סנדוויצ'ים במקומות עבודה, דוורות, הקלדה (של עבודות סטודנטים), תרגום (של מאמרים לסטודנטים)...
דוורות??תהילולה
מה זה אומר?
גם לגבי הכנת הסנדויצ'ים נשמע לי מעניין (בעלי טוען שאני תותחית בהכנת סנדויצ'ים...)
אשמח ליותר פרטים, אם לא קשה לך...
פרטיםיוקטנה
אם את מתגוררת בעיר, פני לסניף הדואר הקרוב, ותתענייני האם מחפשים דוורים באזור מגורייך \לגבי הסנדוויצ'ים - פשוט לקנות לחמניות מסוגים שונים, ירק, נקניקים, גבינות, סלטים (טונה, אבוקדו...), ולהכין ערימה של סנדוויצ'ים מסוגים שונים. אחר כך תסעי לאזור התעשייה הקרוב, קחי סלסלה נאה, תעמיסי עליה כך וכך סנדוויצ'ים, וצאי לסיבוב במקומות העבודה השונים! עם הזמן, אנשים יתרגלו ויצפו להגעתך בשעות קבועות!
את שתי העבודות ניתן לעשות עם תינוק
חשבתי על זה...אבלתהילולה
הקטנטן שלי מעסיק אותי מספיק, ואני מפחדת שזה יהיה לי קשה.
חוצמזה שאני מעוניינת במשהו (מעבר למטרה הפרנסתית...) שיוציא אותי קצת מענייני הטיטולים, בכי ונדנוד בעגלה.
 
 
אני עובדת מהביתאמאקנגורו
אבל אצלי התהליך היה הפוך. קודם עבדתי מהבית, מצאתי שבבית טוב לי ונוח לי יותר לעבוד מאשר בחוץ.
למדתי לעבוד מהבית ולא להזניח את עצמי ואת ביתי תוך כדי...ואז באו הילדים והשתלבו יפה במסגרת הזו...
אני אישית חושבת שעבודה מהבית דורשת משמעת עצמית ורצון הרבה יותר מעבודה בחוץ, כך מנסיוני.
וגם יש לי תקופות של משבר, אבל סך הכל זורם.
צריך לדעת שללמוד לעבוד מהבית יכול לקחת לך את כל השנה...ועד שתתחילי גם להנות ולא להרגיש שאת משתגעת מלהיות בבית...כבר תיגמר לך השנה...אז לא לצפות ליותר מדי מבחינת סיפוק. אם המטרה היא פרנסה, אז לכי על זה, אבל אם המטרה היא לא להשתגע...אל תבני על זה...
אני אישית עוסקת באמנות ונהנית מאוד, אבל כאמור, היו שלבים שזה לא היה קל.
יש קורסים קצרים שיכולים לפתוח לך אופציות..אמא קטנה
למשל של חברת ביטוח ,או משהו יצירתי שמעניין אותך-עיצוב בגדים ותפירתם,אומנות כל שהיא וכו'..
הקורסים האלו לרוב גם בשעות הערב..

אמאקנגורו לגמרי צודקתבת נוגה
גם אני התנסיתי בשתי החלופות, עבודה בחוץ ובפנים.
אני סבורה כי אין טעם להכליל, כי הדבר באמת משתנה מאד מאחת לשניה
והינו אינדיבידואלי לחלוטין.
בכולופן, עד שתתנסי בעצמך, אומר לך זאת תהילולה יקירה:
לשתי האופציות יש מעלות וחסרונות,
ובכל אחת שתבחרי - תרגישי יותר את החסרונות! זה טבע האדם, מה לעשות...
ואל תתנפלנה עלי עם 'תלוי על מה מסתכלים',
זה נכון, אבל מנסיוני,
כאשר עבדתי מהבית (גם כן בתחום האומנותי) והייתי משוחחת עם חברות,
הייתי באופן קבוע מתמלאת תסכול על כך שהן מסתכלות עלי בקנאה,
ושוכחות שגם אני עובדת, על כל משקל המילה.
יש יתרונות, אין ספק: אין לך בוס על הראש, אין קדחת של נסיעות, אין לחץ היסטרי בבוקר, ועוד.
מצד שני, את לעולם לעולם לא גומרת באמת עם העבודה...
בזמנים של לחץ עבדתי גם עד אחת לפנות בוקר... ומאידך - ברור שהיו המון שעות ש'הלכו' לי בלי שיונצלו עד תום.
הדבר דורש המון משמעת עצמית.
אז תחשבי אם זה מתאים לך.
המון הצלחה בכל בחירה!
רעיונות...raka
הי תהילולה
גם אני בדיוק בחיפושים כנ"ל. (אמא ל-5 ורוצה להישאר בבית...)
אני מחפשת ב"לוחות" בחלק העליון של העמוד.
תעלי למעלה בעמוד שאת עכשיו ותיכנסי לקישור של "לוחות" של האתר(בדיוק ליד הקישור של הפורומים) ותראי שם קישורים נוספים שיובילו אותך למודעות דרושים דרך הרשת.
בהצלחה
רעיונות לעבודה מהביתאנונימי (פותח)
א. שמירה על ילדים - מניסיון אישי זה מאד קשה. להיות עם הילד שלך זה כיף אבל ילד נוסף זו אחריות כבדה וצריך כוחות לזה.
ב. דרך המחשב.-או גרפיקה או תיכנות או הדפסת עבודות לסטודנטים -תלוי במה את טובה.
ג.למכור מהבית :כלים של TAPERWER
                     קוסמטיקה ואיפור
                     מיטפחות
                     ספרי קודש
                     מישחקי ילדים
או שאר דברים שלא מצריכים איחסון מיוחד .
ד.למכור אוכל לשכנות (חלות ביום שישי,סלטים,פיצות או כל דבר שאת טובה בו.)
ה. אין לי יותר רעיונות כי אני עובדת בבית בלי להרוויח (כביסה בישול נקיון וכו')
עבודה במכירות יכולה להיות נהדרת למי שמתאימהיוקטנהאחרונה
רק צריך לשים לב שעובדים במכירות, ולא באיזה "פירמידה"... כשעובדים במכירות, את לא צריכה לשלם עבור הסחורה מראש. כשעובדים ב"פירמידה", את צריכה לקנות הרבה סחורה מראש, ואז להיפטר ממנה (בדרך כלל על ידי שאת "מפילה" עוד חבר או קרוב או מכר אל תוך הפירמידה). כשאת עובדת במכירות, את מקבלת כסף עבור העבודה שלך, וכשאת עובדת ב"פירמידה", את צריכה לשלם הרבה כסף, משום מה... 
פעם ראשונהאמאקנגורו
שאני רואה באולטרסאונד ראשון עובר קטן משתולל ומקפץ, ולא רק שעועית עם דופק...
אתמול, שבוע 9+4 הגעתי סופסוף לא.ס ראשון...איזה כיף, ב"ה.
אז עכשיו, בהריונות הקודמים הייתי מטופלת במרפאת פוריות ועשיתי א.ס משבוע 5...עכשיו אני בנחת ובאמונה
אז בינתיים מדווחת שהקטן עוד יונק (פעם-פעמיים ביום, אבל זה מספיק לשנינו...)
ושהכל עובר בכיף, בבחילות, בעייפות, בחששות כלכליים... ובהמון שמחה
יום טוב לכולן
אוי,קסם הבריאה !!איזה נחת!אמא קטנה
זה מדהים לראות אותם כלכך קטנים וכבר משתוללים=]...
אני זוכרת שאצלי בשבוע 12 בערך,ראינו באולטרסאונד "קפיץ"...
ומאז כל א.ס היא היתה זזה,וחשבנו לנו "ואי ואי איזה ילדה שובבה תיהיה לנו..."
והיא כלכך שקטה עכשיו,שזה מצחיק לי להזכר...
ב"ה,שתזכו לגדלו/ה בשמחה ונחת!
איזה כיף! איזה עדכון שמח יוקטנה
שימשיך בנחת ובכיף!!! הרווחת ביושר!
תודהאמאקנגורו
לכו-ל-ן
מרגש! ניסי! אלוקי! ומזל טוב לךבת נוגהאחרונה
מטפלת או מעון- זאת השאלה...נעמיל'ה
מה אתן אומרות? יש לי בן בן חצי שנה, ילד ראשון. אני כבר נורא רוצה לשלוח אותו למטפלת/ מעון ולהתחיל לחזור קצת לחיים. עד היום היינו שנינו בבית וזה נחמד ויפה אבל מעבר לקושי האישי שלי (אני כנראה לא ממש בנויה לזה- יש כאלה, לא?) אני מרגישה שהילד פשוט יוצא נפסד. אין לי מספיק גירויים בשבילו ואין לו עוד חברה חוץ ממני כל היום.
ההתלבטות היא כזו:
מטפלת- יחס יותר אישי, יותר גמיש מבחינת שעות/ ימים ומצד שני יותר יקר ואולי פחות גירויים
מעון- יותר זול, יותר חברה ומצד שני, אני נורא מפחדת דווקא בחורף הזה עם השפעת הזו לקחת ילד שהיה די מבודד מכל החיידקים ולשים אותו במעון שם ברור שנדבקים יותר במחלות שונות ומשונות...
והבעיה הכי גדולה- הוא לא לוקח בקבוק. הוא אוכל מוצקים אבל כמעט תמיד דורש ממני השלמה של הנקה. למי תהיה הסבלנות להרגיל אותו לבקבוק או להאכיל אותו בקצב שלו? (בכל זאת הוא רק בן חצי שנה)
ובעיקר- איך מתמודדים עם הקושי של הגעגוע והדאגה לילד ראשון שמוציאים מהבית? 
אם יש לך אפשרות - מטפלתשיקמה
כרגע הוא לא זקוק לחברה (וגם לא ממש יזדקק לה בחצי השנה הקרובה), ואם את יודעת על מטפלת טובה = שווה. לא נראה לי שהוא זקוק ליותר גירויים ממה שיש בכל בית פשוט (רצפה + כמה צעצועים בסיסיים, והרבה הרבה חופש פעולה - כמובן בהשגחה)
מטפלתשלה שוב
הוא עדיין קטנטן ויותר צריך את החום האישי.
כשהייתי סטודנטית תפרנית שמרתי על תינוקת בת 4 חודשים שאמא שלה יצאה לעבודה, והאמא היתה ממש בלחץ כי היא ינקה עד אז. ואני, שעדיין לא ממש הבנתי כמה זה מורכב פשוט ביום הראשון לקחתי אותה התיישבתי על כסא נדנדה והיא אכלה ודי. נראה לי שהיא פשוט הבינה שאני לא אמא...
למטפלות יותר קל לגמול
גם אני בעד מטפלתיוקטנה
מצטרפת לכל מה שאמרו: בגיל הזה הצורך העיקרי הוא טיפול של בוגר אוהב.
הצורך הזה הוא קריטי, בעוד צרכים אחרים כמעט ולא קיימים בגילאים האלה, בדרך כלל, ואף מאוחר יותר.
בקשר לסרבנות בקבוק - בדיוק ניסיתי בהצלחה גדולה את הטיפ ההיסטרי שלי על השכן הקטנטן: לעטוף את פטמת הבקבוק בחיתול בד, כך שהחלב יעבור דרך החיתול, והתינוק ירגיש את מגע הבד בפיו, במקום את מגע פטמת הבקבוק החלק. מגע הבד מזכיר להם יותר את מגע השד, והם מבינים שמדובר באוכל, ולא בגוף זר. נשמע קצת משונה, אבל שווה לנסות! וכמובן  - תחזרי לדווח, לצורך התיעוד
 
הדיווח...נעמיל'ה
קודם כל, יוקטנה, צר לי, אבל ראיתי כבר פעם שכבר כתבת את הרעיון הזה ושמחתי עליו כ"כ, רק ש... זה לא ממש עבד...
אבל אני כן יכולה לבשר שהתחלתי לחפש מטפלת ודיברתי עם מישהי שממש לא התרגשה מזה ואמרה שהיא כבר עשתה את זה לכמה ילדים והם עברו לבקבוק... והשוס הכי גדול בסיפור הוא שלא תאמינו כמה היא רוצה לשעה- 5.5 ש"ח. כן, חמישה שקלים חדשים וחצי. אומנם אני ממש לא מכירה את השוק, אבל הייתי בטוחה שזה יצא לי עסק הרבה הרבה יותר יקר! (ובעלי עשה את החישוב שלאשפז אותי במוסד יעלה לו אפילו יותר... )
אני אמשיך לחפש ואעדכן. ואני מקווה לעדכן ששמתי אותו אצל מטפלת ומה קורה איתנו בהמשך...
תודה לכן על העזרה והתמיכה!
הבן שלי בן חצי שנהאמא ל-5
והוא במעון, אני כל יום מתלבטת אם להעביר למטפלת. אחת שרק תעניק לו חום ותרוץ אליו בכל פעם שיבכה ומהר.
מצד שני יש לשים לב למטפלת, האם את מכירה? מישהי יכולה להמליץ עליה? אני מכירה את המטפלת במעון של הבן שלי והיא ממש מעבר לגדר אצלנו, לכן אני סומכת . פשוט עם מספר רב של ילדים מן הסתם לא יהיה לה זמן לתת את אותו טיפול כמו מטפלת פרטית.
שמחה שמצאת .
בגדול גם אני ממליצה על מטפלתטוזי
אבל ממש בזהירות! אנחנו שמנו את הבת שלנו אצל מטפלת כשהיא הייתה כמעט בת ארבעה חודשים (היא אוטוטו חצי שנה) ואני מטפסת על הקירות. היא על הפנים! כל היום התינוקות בעגלה!!!! 5.5 זה ממש ממש זול! אצלינו לוקחים בין 10 ל-12 והמטפלת שלי לוקחת 7. בעז"ה ביום שני אני אדבר איתה ממש ואביא לה שמיכה (היא אמרה לי שאין לה שמיכה....) ואודיע לה שאם אין שינוי אני אמצא מישהי אחרת, אמא אחרת כבר עשתה את זה ואני מניחה שהיא תתחיל להבין...
 
תקבלי המלצות עליה! ותוודאי שהיא לא חושבת שהיא רק צריכה להאכיל/ להחליף ולהרדים אותו. לצערי הרבה מטפלות היום עושות את זה כי זו עבודה נוחה, אפשר להיות עם הילדים בבית ולהרוויח סכום נכבד. הן רק שוכחות לטפל בילדים האחרים.. (הבית מצוחצח, שולחן שבת מוכן ביום חמישי בבוקר!!! וכו)
 
בהצלחה!
5.5 שקלים לשעה!!!!! אדיר! איפה את גרה???קרן732
וגם טוזי שכתבה פה שזה בין 10-12 שקלים ועוד שלה לוקחת 7 שקל לשעה...איזה  כיף לכן!!!
אני  אומנם מודעת לעובדה שברעננה הכל יקר אבל לפני שנה וחצי מצאתי מישהי ב-15 שקל לשעה (שזה היה שוס רציני) בתנאי שזה יהיה תשלום באופן קבוע. כל המטפלות באזורנו לוקחות מעל 20, 25 שקלים וחברה שלי השנה סגרה על מטפלת שאומנם באה אליה הביתה אבל ב-35 שקלים!!!!!!!!
זו הסיבה שהייתי רוצה מטפלת אבל זה עסק יקר ורק במעון אפשר לקבל הנחה אם עובדים או לומדים אז כרגע אני בבית-הכי זול אבל כבר משעמם!!!
אם את רוצה לחזור לעבודה כי אין לך ברירהרבקה למפרט
גדלתי שישה ילדים בבית עד גן חובה והייתי עדה לעיניהם המשתאות של כל ידידי ובני משפחתי. הם סברו שלילדים יגרם חסך תרבותי. כולם למדו לקרא לפני הגיעם לגן או בשנת הגן. היו שקראו כבר בגיל 3 והכל במשחקים שהכנתי בעצמי או כאלה שהכינה אחותי (היא לימדה בכיתה א' בשנות חלדה). חלק מהילדים אף כתבו  לפני הגן. בתקופה ההיא, הם למדו טוב יותר מאשר בבית הספר (חלקם למדו גם בבית הספר). לדעתי כדאי לגשש אם הילד מוכן לקריאה ואז ללמדו במשחק ובכיף. זה מאוד נוח ילד קורא (בעיקר אם הוא הבכור כך הוא מעסיק את הקטנים באשר הוא קורא להם סיפורים). אחת מבנותי היתה קוראת לילדי הגן סיפורים וכותבת סיפורים בעצמה. לגננת זה היה מאוד נוח.... הרעיון הוא בשלות והנאה הן לילד שירגיש כיף להיות עם אמא והן שיהיה לו כיף ולא קשה מדי אך מאתגר מספיק. כן רצוי קצת ידע בדידקטיקה, ונסיון ללמד כמה ילדים בכיתה בלתי מדורגת....(גילאים שונים) שמפריעים כי רוצים גם תשומת לב של אמא. גילוי  
מטפלת או מעוןאנונימי (פותח)
חמודה,
אני יודעת שזה קשה להיות בבית לבד עם תינוק, במיוחד עם הילד הראשון, אבל תזכרי שכל ילד את מגדלת רק פעם אחת. מה שכבר נעשה אי אפשר לחזור בו אחרי שהילד גדל, יש רק להצטער על שנים נפלאות שלא יחזרו לעולם.
 
אני מציע לך אם קשה לך להיות בבית לבד עם תינוק הרבה שעות למצא פעילות, או עבודה או כל דבר אחר שתוכלי לעשות מתוך הבית ביחד עם התינוק. אפשר גם למצא פעילות מחוץ לבית שתוכלי לעשות עם התינוק איתך. בכל מקרה מעון מזמין מחלות ובעקבות זה קשיים אין סופיים והעבוודה תהפך לסיוט. כשתהיי בעבודה תחשבי כל הזמן על הילד וכשתהיי בבית תחשבי על העבודה שאת לא מצליחה לעשות כמו שצריך. מטפלת מושלמת,  קשה למצא. ובכל מקרה הריצות של הבוקר ואחרי העבודה לא שוות את הרווח הקטן שיהיה לך. תינוק קטן לא צריך חברה חוץ מאת אמא שלו לפחות עד גיל שנתיים. ואם את צריכה חברכה שזה הגיוני תחפשי עוד אמא במצב דומה ותקבעו להפגש איפה שנוח לכם או אפילו לעשות איזה עבודה או התנדבות ביחד וביחד עם התינוקות. צריך המון כוח לגדל ילדים, אל תשלי את עצמך שאחרי שעות עבודה יהיה לך את הכוח הזה. תעשי את הכל כדי להשאר בבית עם התינוק ותהני מהגידול שלו. ושיהיה לך המון הצלחה והנאה. אמא שנשארה בבית עם כל הלב.
זו אכן שאלה ענקית, שגם אני מתחבטת בה רבות, אבלבת נוגה
אשמח אם תוכלו לחוות את דעתכן לגבי אותו נושא, אך בתינוק גדול יותר.
בגילאי שנה - שנתיים, מה עדיף? מטפלת בבית או מעון שהוא בעצם יותר גנון?
ונקודה אחרת -
איך אתן יודעות אם באמת טוב למחמד עיניכן במקום משמרתו - מטפלת או מעון?
מה באמת יכול להצביע על כך?
תודה לכן
ובהצלחה לך נעמי'לה
בת נוגה
מטפלת!!!אנונימי (פותח)
ילד בגיל כזה זקוק למישהיא שתחבק אותו. לא לגירויים ולא לחברים בני גילו.
ואת זה הוא יקבל הרבה יותר ממטפלת ולא במעון!!!
לגבי הקשיים, אם את יודעת בהכרה פנימית שטוב בשבילך ובשבילו לצאת , כל הקשיים מתגמדים. לוקח קצת זמן ונכנסים לשיגרה. אם את מהססת ולא בטוחה זה יקח הרבה יותר זמן וגם את תיסבלי מזה וגם הוא ואולי כדאי לחכות איתו עוד קצת זמן בבית עד שתהיי בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות ואז זה יזרום לך.
מה שחשוב זה לדאוג למטפלת טובה ! ואסור להיתלבט בנושא! זה לא כמו מעון שיש פיקוח. חייבים משהי שמכירים ומעריכים!!
בהצלחה!
איזה כיף לשמוע חיזוקים!אני ירושלמית
אני עובדת מהבית כבר כמעט שנתים, וזה לאחר החלטה כי עבודה בחוץ אמנם ריוחית יותר (לי, לפחות בינתים) אבל היתרונות לילדים ולי גדולים יותר כשאני עובדת בבית.
בהריון האחרון הרגשתי שאולי זו היתה החלטה מוטעית לעבוד מהבית כי כך אין לי כמעט חברה מלבד חברה מזדמנת של לקוחות/עו"ד שאינם יכולים להוות חברת בוגרים אמיתית. החלטתי אז שבעז"ה לאחר הלידה אחפש עבודה בחוץ וגם כלכלית היו לנו המון הוצאות בעקבות ההריון והלידה, כך שחשבתי שעלי לצאת לעבוד 'בחוץ'.
ועכשיו ברוך ה' אלף פעמים אני אחרי הלידה עם נסיכה מקסימה ואהובה בת שלושה חודשים ב"ה, ואין לי שום חשק לשלוח אותה למטפלת/מעון! אני רוצה להיות איתה כל היום! עם כל ילדי הייתי בשנה הראשונה בבית (כמעט...- השלישי היה כמה שעות בודדות אצל מטפלת במשך כמה חודשים וזה היה לי מאד מאד קשה) ועכשיו הנסיכה, איך אפשר בכלל לשלוח כזו בובה מפונקת שרגילה להיות על הידיים של אמא כל היום? וגם לי זה כ"כ כיף איתה, ב"ה! אבל אמרתי לעצמי שלאחר הלידה חוזרים לעבוד בחוץ... אז הרגשתי קצת מפונקת כשקבעתי בחורף אין בכלל מה לדבר. בעז"ה אני איתה בבית. אחרי פסח נראה... הרגשתי גם עוול כלפי הילדה, מסכנה אין לה 'חברה' עלק...
ועכשיו כשאתן מחזקות אותי ואומרות שתינוקת בגיל הזה זקוקה רק לאמא, זה כ"כ כיף!להרגיש שאני עושה את הדבר הכי טוב בשביל המתוקה שלי וגם בשבילי... תודה!!!
אין כללים הכל תלוי במצבאנונימי (פותח)
לדעתי אם אמא מרגישה צורך לצאת מהבית כדאי שתעשה זאת , זה לא מזיק לילד כשזה נעשה במידה סבירה.שנים התלבטתי בסוגיה  והגעתי למסקנה שטוב לי שיש לי עולם נוסף של התפתחות מקצועית ועבודה, אך צריך למצא מינון שטוב גם לפרנסה וגם לך ולא פוגע בבית.
לא לכולן טוב להשאר בבית, חמותי לא יצאה לעבוד והיא לא מרוצה מכך ומתארת תחושת תסכול.
לדעתי ההורות שלי הרויחה מכך שאני עובדת ולמדתי הרבה דברים על חינוך , דוקא מההתמודדות בעבודה, ועדיין לא קל לשלב ולפעמים בא לי להיות בבית או לעבוד פחות.
 
לגבי מטפלת , מנסיון של חמישה ילדים , חשוב לודא שהמטפלת , גם אם היא מאוד נחמדה, לא עסוקה חצי מהזמן בלנקות ולבשל ושהיא לא מקבלת המון ילדים ועושה טובות לשכנות כולל לשכנה שהשאירה אצלה ילד חולה , פעמים רבות יש צעצועים לא בטיחותיים, ואין פיקוח חוץ ממך כאמא שיכולה רק לשער מה קורה כשהיא לא נמצאת .
 
הקטן שלי במעון( פעם ראשונה בגיל צעיר מאוד- עשרה חודשים) ואני מאוד מרוצה, המטפלות חמות, יש פיקוח, הן לא עסוקות בכלום חוץ מהטיפול בילדים, המעון נקי והעיקר הילד מרוצה ולא בוכה בבוקר.
כמובן שהכל תלוי באיכות המעון. לדעתי גם תינוק בגיל כזה נהנה מחברה, הוא אוהב להתבונן באחרים
 
                            בהצלחה
עשיתן לי מצפון...נעמיל'ה
עד שקראתי את התגובות היה לי ברור שאני חייבת לשלוח אותו למטפלת כי כבר הרגשתי שאין לי חיים... ועכשיו פתאום יש לי מצפון... הוא כ"כ קטן, זה ילד ראשון, אני ממילא בבית, אני אפסיד רגעים קריטיים בהתפתחות שלו וכו' וכו' 
מה עושים 
אולי לשלוח אותו רק מידי פעם? אבל זה עלול לבלבל אותו. אולי לחכות עוד קצת? אולי לקפוץ למים וזהו?
אולי רק לשעה שעתיים ביום? או יום יומיים בשבוע?שיקמה
כך גם את איתו, גם ההוצאה לא כ"כ גדולה וגם את יודעת שבזמן מסויים יש לך חיים לעצמך
לזרוק את המצפון לפח...veredd
את אמא ט-ו-ב-ה!!! עצם זה שאת מרגישה שאת מתפרקת ועדיים יש לך רגשות אשם שאת צריכה קצת עזרה- מראה כמה את אוהבת את הקטן!!
אם ממש קשה לך, למה שלא תקראי לאמא\ אחות או משהו כזה להישאר איתך כמה ימים? אם זה לא אפשרי- אולי להודיע לבעל שייקח איזה משמרת או שתיים עם התינוקי, לפחות שעתיים ביום כדי שתוכלי קצת לחזור לעצמך- לצאת קצת, לקרוא ספר טוב במיטה...
האמת, אם את בבית אז לשלוח למטפלת ילד בן חצי שנה אולי זה קצת יותר מדי (למרות שאני ממש לא שופטת- אם את מרגישה שאת צריכה את זה- כנראה שזה באמת ככה). אבל אם יש לך רגשות אשם כאלה- את גם ככה לא מי יודע מה תהני כשהוא יהיה אצלה.
ומה עם כמה שעות של בייביסיטריות? או מטפלת אצלך בבית? תנסי לבדוק אולי יש איזו אישה בת 50+ שבא לה להרוויח קצת מהצד, שתבוא ותיקח אותו לטיול כל יום לכמה שעות?
בכל מקרה, את המצפון לסל וחסל.
בואו נפתח את נושא המצפוןתהילולה
ממה יש לנו מצפון בדיוק? (וגם אצלי הוא עובד שעות נוספות...)
צריך לזכור שאם אנחנו לא "נתדלק" מידי פעם את עצמנו, ונעשה משהו שהוא לא הרדמה, החתלה, האכלה, בישול ניקיון כביסה... אז בסופו של דבר מי שיסבול מזה (בנוסף אלינו כמובן) זה התינוק שאנחנו לא מסוגלות ל"עזוב" לשניה (וגם הבעל המסכן שסופג את התסכולים). איך יהיה לנו כוח להעניק לביתינו ומשפחתינו היקרים לנו מכל?!
קשה לי להאמין שיש אישה/ אמא שהטיפול בתינוק ממלא את כל כולה שאין לה צורך בשום עשייה אחרת עם עצמה, ואם כן אשריה ואשרי משפחתה.
"להיות בבית" עם הילדים, לא מתאים לכל אחת. העניין מאוד אינדבידואלי, ואם אישה יוצאת לעבוד (נניח שבאמת מתוך צורך נפשי ולא מכורח כלכלי) ושמה את הילד במעון/מטפלת, זה כנראה לטובתה (כן, "טובת האם", זאת לא מילה גסה) ולטובת הילד. זה לא הופך אותה לאמא פחות טובה ואוהבת, זה בסדר ולגיטמי. וטוב שכך נעשה אם נעודד אישה את רעותה המתוסכלת.
אנחנו לא אמורות להתבטל (במובן של ביטול) אל מול תפקידנו כעקרות בית. כמו כל דבר בעולמו של הקב"ה גם כאן דרוש איזון. הבית חשוב, הכי חשוב, ובגלל זה בדיוק אנחנו יוצאות ממנו. לצבור כוחות כדי לחזקו יותר.
 
הידד!veredd
כמו לקרוא ממתק
צודקת במאה אחוז.
תודה תהילולה!נעמיל'ה
כמה שאני אומרת את זה לעצמי, כ"כ טוב ומחזק לשמוע את זה מאוד מישהי!
אתן מכירות את זה שאתן פשוט "משוגעות" על הילד/ים שלכן ואתן לא רוצות לעזוב אותם אבל גם צריכות קצת אויר ?
תמשיכו לחזק ולהתחזק!
גם אני רוצה לחזק ולומר שהאהבה שלך לנסיכהבת נוגהאחרונה
דומה שהיא משודרת מתוך ההודעה שלך בגלים, ובטח מפתחת אצלה בטחון רב ואושר.
כל הכבוד. נשמעת מתוקה אמיתית
תאומים במצג עכוזאנונימי (פותח)
אני בשבוע 34, עם תאומים, ואחד מהם במצג עכוז. מישהי יודעת מה אפשר לעשות כדי שהקטנצ'יק יתהפך? הדבר האחרון שמתחשק לי הוא ניתוח...
אפשר לנסותלילך זוארץ
לעשות דיקור סיני להיפוך עובר זה ברוב המקרים עובד אם עושים את זה עד שבוע 36 אבל בתאומים זה סיפור אחר !!!
תלוי איך הם ממוקמים ברחם ומי העכוז ואיך מצג  העובר השני.
אם יש אפשרות ומטפל שמוכשר לכך כדאי מאוד לנסות זה בדרך כלל לא יכול להזיק !
( בתאומים הפחד היחיד יהיה שהתאום השני יתהפך גם הוא בעקבות הטיפול - לכן כתבתי לך שצריך לדעת בדיוק את המנח שלהם לפני הטיפול .)
הטיפול הוא פשוט מאוד ולא כוב עושים דיקור או מוקסה ( חימום עם צמח מרפא ) על נקודה מסויימת ברגל ונותנים לאשה תנוחות מסוימות להיות בהם אחרי הטיפול וגם בבית ממשיכים את הטיפול במשך שבוע עם המוקסה .
 
יש גם כל מני סגולות לעניין שאני לא מספיק יודעת את כולן בטח כבר משהי כאן תזכיר לנו ...
 
בכל אופן לידה קלה שיעבור בקלות וברוגע ...
 
להתפלל על זה אני לא צריכה להזכיר לך נכון ?
 
אם את רוצה לדעת איזה מטפלים קרובים אליך אני אשמח לעזור. 
ד"ר פולק מביקור חולים בי"ם מומחה להיפוכיםאנונימי (פותח)
אני עברתי אצלו היפוך מוצלח ב"ה לפני 8 חודשים. אין לי מושג אם כשיש תאומים זה רלוונטי.
בכל אופן שיהיה בשעה טובה ובהצלחה!
הראשון או השני?יוקטנה
הבנתי שכשהשני בעכוז, יש מקומות שמיילדים כך בלידה רגילה. אני מציעה פשוט לברר בעוד בתי יולדות. 
  היפוך בתאומיםטלי10
אצל תאומים לא מבצעים היפוך, וגם הרבה מטפלים טבעיים נרתעים מלהתעסק בהיפוך במקרה של תאומים.
כפי שנכתב לפני, העובר הקובע, הוא זה שאמור לצאת ראשון. במידה והוא נמצא במצג ראש, יש סיכוי טוב ללדת בלידה רגילה.
שמעתי על משהי שהיו לה תאומים במצג עכוז והיא הלכה לסטף עם בעלה, ביצעה את הסגולה, והעוברים התהפכו.
שווה לנסות!
(מצטערת שאני לא יודעת בדיוק את הפרטים המדויקים של סגולה זאת, אבל מן הסתם בסביבתך הקרובה יש משהי שמכירה).
    נ.ב. כדאי לך לקרוא את זה -טלי10
לחצי על הקישור - מאמר בנושא היפוך
הפרשת חלה!קיפי.
אצלי זה עבד
(אמנם לא עם תאומים, אבל שווה לנסות..)
ברכה מהרבנית קנייבסקי...קרן732
שמעתי מחברה. שאחותה ביקשה ברכה והיא אמרה להם גם לבדוק אם כל ספרי הקודש בבית מונחים נכון ולא הפוכים.
זה אומנם היה עובר אחד אבל האמת הם מצאו ספר הפוך.
בכל מקרה אני הייתי מנסה ללכת לבקש ברכה ממנה. זה לא מסובך
גם לאחותי היה מצג אכוזאשה של בעלי
אצל הראשונה היה לה מצג אכוז היא לא ידעה מה לעשות היא קבעה היפוך בתל השומר
ביום ראשון אבל ביום חמישי פתאום צירים ו... ניתוח חירום והיא כל כך סבלה וממש לא יכלה לזוז שבועים
אצל הבאה היה לה שוב מצג אכוז ואז היא אמרה שהפעם היא תעשה הכל כדי שזה התהפך
ואז חברה שלה הציעה לה ברכה מהרבנית קניבסקי זה ממש עובד. צריך אצלה הרבה פרוטקציות אבל זה משהו ממש מוכח שזה עוזר היא גם אמרה להם להפוך את הספרים
והיא ובעלה הפכו ספר ספר (שהיה הפוך) חוץ מזה היא גם קבעה תור לרופא גדול בראש העין שהוא ממש מומחה לזה תבררי אין לי מושג את שמו אבל כל תומכת לידה או מעבירה קורסים יודעת את שמו
אבל עד שהגיע התור העובר התהפך
זה היה שמחה גדולה
אבל שוב תבררי על הרופא הזה בראש העין הוא ממש מומחה גדול שצריך הרבה זמן קודם לקבוע
הרבה הצלחה
לאחותי היה מצג עכוז...שומשום אחר2
והיא שמה אוזניות עם מוזיקה על הבטן התחתונה- כדי שהוא ייתהפך וכן האירה בפנס באותו מקום, והבחור התהפך.
ביחד עם זה היו הרבה תפילות....
בהצלחה ושתהיה לידה קלה ומהירה ותצאו בידיים מלאות (כפול 2).
אני ילדתי כךאנונימי (פותח)
אני ילדתי תאומים מתוקים לפני חודשיים! בעיקרון אני לא כותבת בפורום, אלא שהפעם הנושא קרוב לליבי..
קודם כל אני יכולה להגיד לך שזו חוויה מדהימה!!!!!!!!
בקשר לעכוז- זה מאוד משמעותי האם הראשון או השני במצב עכוז. אם הראשון עכוז חייבים לנתח (אלא אם כן הוא יחליט להתהפך לבד קודם), אם השני עכוז אז יש כמה אופציות: לעשות ניתוח, שזה בהחלט לא כדאי..
      מה שאני עשיתי (אצלי השני התהפך למצב עכוז בשבוע 35..) זה רופא פרטי מעולה (היה שווה את זה) שהפך אותו, או יותר נכון הוציא אותו דרך הרגליים, בזמן הלידה.
היתה לי לידה  מדהימה והתאוששות טובה!!!
אז שיהיה במזל טוב, והכוח מגיע יחד עם הברכה הכפולה.. 
היפוך על ידי דמיון מודרךאנונימי (פותח)
לי היה גם עובר במצב עכוז- ואפשר מנסיון- ובטח בשבוע כמו שלך עדין להתהפך.
לי הקב"ה עזר על ידי דמיון מודרך.
מה שעשיתי זה לשבת בבוקר רגוע ושקט, ופשוט לדבר אל העובר, "עובר יקר שלי, אני אוהבת אותך, אתה יקר לי" ולמשש את הבטן תוך כדי- ואז להמשיך ולדבר אליו ולבקש ממנו להתהפך, תוך כדי שאת מראה לו את הכיוון על ידי מישוש הבטן -איך להתהפך. את תרגישי תנועות קצת חזקות בבטן, וזה סימן להתהפכות.
ב"ה זה עובד. עם הרבה ריכוז ומחשבה טובה וחיובית. לי ב"ה העובר התהפך, וב2 האולטרסאונד שעשיתי מאז הוא נשאר במצג ראש.
זה מדהים כמה התפילות, המחשבה הטובה והדמון פועלים וחזקים.
שיהיה בשעה טובה ובקלות
בביה"ח ביקור חולים אפשר ללדת רגיל אם הראשון ראש !!אנונימי (פותח)
בבית חולים ביקור חולים אפשר ללדת רגיל אם הראשון ראש (לא משנה מה המצג של השני). אין צורך ברופא פרטי כי תמיד מיילד אותך רופא בכיר המומחה בעניין (אך יש אפשרות לפרטי).
בבתי חולים רבים אחרים יעבירו אותך מיד לניתוח קיסרי, וחבל...
 
* הכותבת היא רופאת נשים
השתדלות פיזית ורוחניתאנונימי (פותח)
פיזית: רופא מומחה להיפוכים דר יגל עובד בהדסה הר הצופים. נדמה לי שגר בעפרה
רוחנית: תפילה, ברכת צדיקים(צדיק גוזר...)
סגולה - קריאת ספר יונה
בהצלחה
הסגולה בסטף?אנונימי (פותח)אחרונה
תודה לכל מי שענתה לי.
שימחתן אותי מאוד.
לא הצלחתי לקבל הסברים לגבי הפרטים המדוייקים של הסגולה בסטף...
למישהי יש פרטים?
 
שניים בבטןאנונימי (פותח)
שלום לכולן.
אני בתחילת הריון. ב"ה יש שם שניים.
הרבה תהיות וקצת לחץ: איך יהיה? איך שומרים ששניהם ייצאו בריאים? איך תהיה הלידה (רגילה, קיסרית?), יותר כואבת מלידת אחד (לא יכולה לקחת אפידורל)? איך מניקים אותם? אם עם ילד אחד ישנים בקושי, איך מתפקדים עם שניים? אשמח לשמוע (בעיקר דברים מעודדים).
אני חושבת שאת הראשונה שלנו!יוקטנה
אז יישר כח, ותפקידך להודיע לכולנו בסוף שזה אפשרי! ואפילו מהנה! 
שיהיה בהצלחה ובכיף!
אליאור יקרהיעל -ND
תסמכי על ה', הכל יהיה בסדר!
יואו, מזל טוב!! זה הריון ראשון שלך?בת נוגה
בכל מקרה המון הצלחה ובקלות רבה!!
אין לי נסיון אישי, אבל מבחוץ זה נראה יותר מאמץ וגם יותר אושר!
בשורות טובות
  אליאור היקרה!טלי10
קודם כל שיהיה בשעה טובה ובבריאות!
מהניסיון שלי כאם לתאומים, תקופת ההריון באמת מלאת חששות, אבל בסוף השמחה גדולה. אני אישית ילדתי בקיסרי בגלל ששניהם היו במצג עכוז, אבל אני מכירה לא מעט שילדו בלידה רגילה.  וגם קיסרי זה לא סוף העולם.. מאחר ועברתי קיסרי, אני לא יודעת להגיד לך איך יוצאים שניים בלידה רגילה, אבל שמעתי, שזה לא שונה בהרבה מלידה רגילה, משום ש-א. הם יותר קטנים, ב. האחד 'סולל' את הדרך לשני, וממילא היציאה של השני חלקה יותר.
ניתן להניק תאומים, ואם תלדי בבית חולים שיש בו יועצת הנקה הם גם יראו לך כיצד. אני באופן אישי הנקתי את שניהם בצורה מלאה עד גיל קרוב לשנה והיתה הרבה ברכה בחלב.
לגבי השינה, זה תלוי באופי הילדים. ישנם ילדים מאד שקטים שאת יכולה לגדל שלושה ביחד ולא תרגישי, ויש כאלה שבוכים בקלות, וסובלים מרגישות יתר של כל מיני דברים, ואז לגדל אותם זה כמו לגדל כמה ביחד.
בקיצור, הכל מאתו, וכמו שהוא שלח לך שניים, הוא ישלח לך גם כח לגדל אותם ולרוות מהם נחת ב"ה.
 
נקודה אחרונה, הנטייה בהריון מרובה עוברים, היא להיכנס למצב 'בטטה' ולא לזוז.
אם אין לך בעיות בריאותיות מיוחדות ולא קבלת הוראות מיוחדות מהרופא, הייתי ממליצה לך לשמור על פעילות מתונה כגון הליכה קלה ושחייה. אני שחיתי עד כמעט חודש תשיעי וזה מאוד הקל על ההתאוששות שלי אחרי הניתוח.
סליחה על האורך..
ובהצלחה             
      
 
עידוד !veredd
סבתא שלי ילדה 11 ילדים, בלי עין הרע, מתוכם שני זוגות תאומים. והיא ב"ה שפויה לגמרי ואפילו יותר מזה.
זה קשה יותר, זה ברור, אבל מהסביבה הקרובה שלי, שמשום מה יש בה הרבה זוגות תאומים- (יש שני זוגות תאומים בגן של הבן שלי- אולי שמים שם משהו במים?!) אני רואה הורים אולי מעט עייפים יותר- אבל גם מרוצים יותר. וגם הילדים, שמחים ומעסיקים אחד את השני, אז ככה שיש יותר זמן שקט של משחק- דבר שקשה עם ילד אחד. חוץ מזה, שזה דבר מאוד נחמד- תאומים, זוהי ברכה כפולה!
ה' נותן לך מתנה שכזו, תסתכלי עליה ככזו בדיוק!
בהצלחה מתוקה, ושיהיה בשעה טובה!
איזה כיףאמא ל-5
אין מילים בפי, בהצלחה, איזה אושר
ואווו! שניים.אנונימי (פותח)
איזה יופי לך.
אני כל כך שמחה בישבילך (ןגם בישבילי שאין לי תאומים. זה באמת מלחיץ)
מיצטערת שאני לא יכולה לעזור, אבל הרבה נשים עושות את זה וה' בטוח נותן כוח למי שיש לה תאומים. בהצלחה!
כבר לאאנונימי (פותח)
תודה לכל המעודדות והמתלהבות
אבל...
 
היום עשיתי אולטרסאונד ו... אחד פשוט נעלם לו (זה היה כפי הנראה בשבועיים האחרונים).
נדמה לי שהוא קלט שהוא עומד להיוולד למשפחה עם אמא לחוצה ו... החליט לחפש לו אמא אחרת.
 
עוד לא החלטתי מה אני מרגישה: מיצד אחד כבר דימיינתי אותם בגיל שנה וחצי, חמודים שמנמנים ומצחיקים וזה עשה לי ממש טוב.
מצד שני... חששתי מהתקופה הראשונה: איך מניקים שניים? אני רגילה לישון עם התינוקות שלי כל עוד הם יונקים (5 במספר), ככה, מחוברים אלי. אבל... איך מחברים אלי שניים בבת אחת?!? והבכי? כ"כ קשה לי בחודשים הראשונים כשתינוק אחד סובל מכל הגאזים, אז שניים?!? ועוד כל מיני....
 
בכל מקרה במשך כל התקופה שידעתי שיש לי שניים אבל היה צריך לחכות ולראות אם שניהם יתפתחו ביקשתי מהקב"ה שהוא יחליט מה שהכי טוב בשבילי, כי אני אפילו לא יודעת למה לייחל: האם להתפלל ששניהם יתפתחו? האם להיות בשוק ולרצות רק אחד?
 
אמנם כעת עצוב לי (יש לי חברה שאמרה לי שחשוב שאעשה טקס פרידה אישי מהעובר הנעלם), אבל באזשהו מקום זו איזושהי הקלה (כ"כ רציתי לחסוך עוד הריון מלא הקאות ושאר איכסות הריוניות).
 
ברוך הטוב והמיטיב.
 
תודה שהקשבתן...
 
 
veredd
אל תגידי ככה!!!
הוא לא שמע כלום, והוא נפל בגלל דברים שלא ידועים לנו! אני כ"כ מצטערת. ובאמת חשוב שלא תכניסי את עצמך לסרטים ורגשות אשמה שלא במקום!
אני גם חושבת שחשוב לעשות טקס פרידה מהקטן, אולי זה יעזור לך להשתחרר. כל הרגשות שלך הם טבעיים ביותר ואין שום צורך להתנצל בפני אף אחד...
והכי חשוב, שיהיה המשך הריון משעמם וקל
אוי יוקטנה
כמה עצוב לאבד תינוק שכבר היה חי וקיים בבטן, וגם בלב  
גם אם זה מאוד שכיח (אחד מתוך שלוש בהריון רגיל, ויותר בהריונות של תאומים). אולי אפילו יותר קשה בהריון של תאומים, כי אז כאילו אין לגיטימציה להיות עצובים... אבל יש לגיטימציה! לאבד תינוק זה עצוב!
מאחלת החלמה מהירה ושלמה 
כל כך מיצטערת בישבילך.אנונימי (פותח)
רציתי להגיב שלא נורא ושלפחות נישאר  לך עוד אחד בבטן ושהכל לטובה ,
אבל קראתי את מה שהנשים החכמות למטה כתבו.
זה באמת עצוב וצריך ומותר לבכות על האובדן.
אבל טוב לדעת שהכל מושגח!!
תישמרי על עצמך ובע"ה  ה' יתן לך כוח .
אולי הריון הבא יהיו לך תאומים...
תודה!אנונימי (פותח)אחרונה
תודה לכל המנחמות.
זה מצחיק, אבל אני ממש מרגישה שאני צריכה את הניחומים האלה...
 
מה שעוד יותר מוזר לי זה שאיני מצליחה לעשות את טקס הפרידה הזה.
אני כאילו חשה שהוא נספג בגופי, והוא חלק ממני, לכן אין צורך להיפרד...
 
זה נורמאלי?
 
מה שכן- בקשר להריון הבא (כמו כל הריון מאז הרביעי)-אני לא בטוחה שיהיו לי את הכחות לזה.כמו שכעת ובהריונות הקודמים הייתי סחוטה, מרוטה ועצבנית כלפי הילדים והבעל (שדרך אגב עובד הכי קשה ב9 חודשי ההריון ועוד כ3-6 חודשים אחרי הלידה, עד שאני מתאוששת, ולכן כל הריון בשבילו זה... מועקה).
 
שהקב"ה ייתן לכולנו את הכוחות והסבלנות...