אני אמא ל-5 ילדים.את הבנות שלי הנקתי 10,8,7 חודשים(נכנסתי להריון)
ואת הבנים שלי שנתיים ושנתיים וארבעה!
בן השנתיים כבר היה אומר תודה בסוף כל הנקה...
בן השנתיים וארבעה כבר היה מנסה לברך...
אני מאמינה שהנקה היא דבר ניפלא שתורם להמון תחומי התפ' של הילד.
למשל-לי מאוד בולט אצל ילדי שככל שנתתי להם יותר קירבה אלי בינקותם,הם יותר עצמיים אחר"כ.זה נותן את הביטחון.(והפוך ממה שחושבים שזה עלול ליצור תלות וחוסר עצמאות עד גיל מאוחר)
אבל עם כל זה שאני ממש גרופית של הנקה,
אף פעם לא אומר למשהי תמשיכי זה העיקר וכו'.
יש לי חברה שמפסיקה להניק ממש בהתחלה ,יש לה קשיים מאוד גדולים עם הנקה וכשכולם מסביב אמרו לה למה היא חייבת להמשיך..
אמרתי לה שהעיקר בשביל הילד שלה זה אמא שמחה ושלווה.
אם אישה מגיעה לשלב שהיא כבר לא שמחה בהנקה אלא חסרת מנוחה,היא לא לוקחת לילד שלה משהו כשהיא מפסיקה להניק היא נותנת לו אמא רגועה ושלווה.
לי נראה מדבריך שאת עדיין לא בטוחה מה את רוצה,את כותבת:"בגדול נחמד לי וטוב לי ולא אכפת לי שהוא יונק אבל לפעמים כבר בא לי לצעוק די..."
לעניות דעתי שום עיצה שתקבלי לא תעזור לתהליך הגמילה של בנך כל עוד לא תבררי עם עצמך מה את באמת רוצה.
כי כרגע מצד אחד את רוצה לגמול אותו ומצד שני גם לך זה נחמד וטוב ואולי גם לך עדיין קשה להיגמל מזה לגמרי,
אם זה המצב זה גם מה שאת משדרת לו.
כדאי לך לשבת עם עצמך בנחת ברגע שיש לך עם עצמך לבד ולפני כל הטיפים והפטנטים לבדוק -
מה את רוצה,לגמל או להמשיך עוד קצת?
אם להמשיך-מה יאפשר לך להיות יותר ויותר במקום שנחמד לך ופחות ופחות במקום של ה"דיי".
מה ישמור עליך שמחה ושלווה בתהליך.
אם לגמול-מה המחשבות שיש לך שעוצרות אותך מלגמול?
מה זה אומר עליך שאת גומלת אותו-כלומר-מה את אומרת לעצמך על עצמך לא במודע כשאת רוצה לגמול אותו ולא עושה את זה?
(למשל -שאני לוקחת לו משהו,או -שאני אמא פחות טובה אם אפסיק,אלה רק דוגמאות אני לא יודעת מה התשובה כי היא שלך ואצלך,אבל כשאנחנו רוצים לעשות משהו ולא עושים יש אפשרות שאנחנו לא באמת רוצים לעשות זאת ויש אפשרות שאנחנו רוצים אך משהו עוצר אותנו,מחשבה לא טובה על עצמינו או על המצב אם נעשה זאת)
בהצלחה!
הרגשתי גם אני את הכיף - וגם את הקושי!
