אלוקום ואלידל לא ממש עוזרות ובימים האחרונים יש התפרצות בפנים, משהו שלא היה לנו עד כה.
התחלתי כמובן מייד למרוח אלוקום (בהתאם לחוד רפואית), ועדיין - אני חוששת שמפספסת משהו.
טיפ ראשון שקיבלתי הבוקר זה לקלח הרבה פחות כי מקלחות מייבשות את העור - זה נכון?
לעבור להשתמש בשמפו שקונים בבית מרקחת ושכחתי את שמו.
אשמח ממש לשמוע מניסיונכן.
לק"י
יש שמן לאמבטיה וקרם של לה רוש פוזה. יקר, אבל טוב. (לפעמים יש מבצעים בכל מיני מקומות, למשל בשופרסל אונליין).
לנגב היטב, גם בקפלים (נראה לי שבפורום המליצו לנגב בטפיחות).
להלביש בגדים מ-100% כותנה.
(לשני ילדים שלנו היה בתור קטנים, וב"ה עבר. לקטן הנוכחי ולזה שלפניו יש יובש בגוף, אבל לא כמו שהיה לאחרים).
בלנאום, משהו כזה
אלה עשו לו פריחה מוזרה
אבדוק על השמפו שציינת
תודה @יעל מהדרום על התיוג.
מצרפת לך משהו שכתבתי פעם. אני פה לכל שאלה.
ד"א הכי בזול מצאתי את השמן והקרם לחות בסופר מדיקה. לוקח כמה ימים משלוח..
https://www.supermedica.co.il/web/?pagetype=9&itemid=354570
הילד שלי אובחן בגיל חודשיים וחצי עם אטופיק בדרמטיטיס ברמה חמורה מאד.
אחרי הרבה ניסוי וטעיה(או תהיה 
) הגענו למתכון שהכי טוב לו. ב"ה בשנים האחרונות כמעט ולא היו התפרצויות שנזקקנו להשתמש בסטרואידים.
אז ככה:
1. ללבוש רק 100% כותנה. בקיץ זה קל, בחורף קשה למצוא אבל שווה להתאמץ ולהשקיע כסף בדברים איכותיים. יש לקסטרו 100% וגם לנקסט
2. לתינוק שצריך גופיה - להפוך את הגופיה כי התפרים מאד מציקים ומגרים את העור, במיוחד בגופיות פלנל של חורף.
3. להקפיד על בית נקי מאבק. יודעת שזה קשה לביצוע, אבל לפחות החדר בו ישן. לאוורר את החדר הרבה ולדאוג במקרים שיש חימום בבית לתוספת לחות.
4. מקלחות:
* קצרות!! בשום אופן לא אמבטיות
*שמן אמבט ולא שמפו או סבון. אני ממליצה כרגיל על ליפקאר באום של לה רוש פוזה- לדעתי זה מה שהציל אותנו! הוא מצד אחד עם ריח נעים, מצד שני לא שומני כמו מקביליו... לא מומלץ שמן אמול/בלנאום, הרופא שלנו טען שזה רק מחמיר את המצב לאטופיים. היו פה המלצות שונות על מוסטלה וכד', לנו רק ליפיקאר באום זה עזר.
*ראיתי שהרבה המליצו על אמבטיות שיבולת שועל. יש ילדים אטופיים רבים שרגישים לשיבולת שועל וזה רק מחמיר להם את המצב, זה נראה שיש רגיעה לאחר האמבטיה ואז זה מחמיר. מצד שני יש כאלו שכן עוזר להם. ד"ר אפרים שגיא- מומחה עור ומתמחה באטופיק ממש הזהיר אותי לא להשתמש בזה וגם לא בשמן בלנאום.
*לנגב במגבת בטפיפות זהירות ולא בניגוב חזק.
*תוך דקה מהיציאה מהמקלחת, למרוח את העור בקרם לחות איכותי. (כשהעור עדיין לח) אני משתמשת בליפקאר באום של לה רוש פוזה.
5. במקרים של התפרצות חמורה:
באזור הפנים והצוואר- משחת אלידל, היא לא עם סטוראידים ומאד מאד עוזרת
בשאר הגוף- אלוקום (סטוראידים) לשים יומיים ואז להפסיק ולראות איך מתקדם. שיטת ON&OFF
6. אם הילד לא מצליח לישון כי מגרד לו מאד- פניסטיל/טינדן. לי הרופא אמר לא לתת כל היום ולתת בלילה כמות משולשת. כדי שהילד ישן טוב והגוף יוכל להחלים וגם שההורים שלו ישנו טוב כדי שיוכלו לטפל בו.... עשיתי את זה רק במקרים חמורים.
הרבה הצלחה והחלמה מהירה
עם טיפול עקבי והקפדה על יומיום מריחת קרם לחות, אפשר לעבור חודשים בלי התפרצויות. כמובן שבימים יבשים ובעונת החורף צריך להקפיד הרבה יותר
מניסיון אישי מזג האוויר הנוכחי מאד מגביר התפרצות.
לשמפו קוראים לה רוש פוזה והוא נהדר.
אכן כדאי להמעיט במקלחות.
אצלנו עזר טיפול אלטרנטיבי בשם "ביקום".
מכירה את העמותה הישראלית לאטופיק דרמטיטיס? אם לא ממליצה לקרוא את החומרים שלהם.
לדעתי יש גם קבוצה בפייסבוק, אני לא נכנסתי אליה.
בריאות שלמה!
סבונים של לה רוש פוזה אבל לא רואה משהו לשיער, שמים להם בשיער את הסבון של הגוף? או שאמור להיות אחד בנפרד?
הוא יקר אמאל'ה!!!! כיום הוא עם שמפו של פינוק חחח
קיבלתי המלצה לעוד שמפו, שקונים בבית מרקחת
לא זוכרת איך קוראים לו אנסה להיזכר
מעניין אם את מכירה ומה מביניהם טוב יותר
ליפיקאר הוא השמפו וסבון של חברת לה רוש פוזה.
זה שמן שקוף- צהבהב, אכן יקר.
ממליצה לא לסבן את כל הגוף אלא רק במקומות היותר מלוכלכים..
ולא הרבה זמן. מקלחת קצרה...
בלי סבון אלא עם שמן. יש אמול ויש בלנאום.
ברור
זה אחד הגורמים ליובש
אני רק שוטפת לבן שלי הקטן את הפנים וכבר ניהיה יובש
יום כן יום לא?
פחות מזה?
כיום אנחנו עושים אמבטיות, כל פעם למשך כשעה. אחלה תעסוקה ופריקת אנרגיה. נצטרך לראות מה לעשות
מקלחת זריזה עם הדוש באמבטיה, על זרם חלש ונעים.
ומוציאה...
כן קילחתי כל יום לפי מה שזכור לי...
שעה שלימה הוא משחק שם, חלום שלו להתקלח פעמיים שלוש ביום.
מעבר להנאה, משהו בפעילות הזאת מווסתת אותו, מרגיעה.
חושבת מה לעשות.
תודה לכולן על המענה.
לק"י
או לעשות אמבטיה עם מעט מים.
מקלחת יומיומית, אבל בעמידה של 30 שניות והחוצה...
לנגב היטב את כל הגוף בטפיחות עדינות.
ובאמת יש תקופה של יובש באויר עכשיו, גם לבן שלי יש החמרה קלה במצב
תרגישו טוב!
פחות מקלחות וקצרות ככל הניתן
אצלנו שמן אמבט של o8 עובד הכי טוב מכל מה שניסינו.
וקרם שנקרא Aveeno (הזמנו מאמזון).
למרוח ממש בקביעות ועדיף פעמיים ביום.
ביגוד 100 אחוז כותנה.
בנוסף, ידוע לי שיש עניין להפסיק שימוש במשחות סטרואידים בהדרגה ולא בבת אחת.
רפואה שלמה
ויודעת אם היא מטפלת בסוכרת הריון?
במזכירות אמרו לי שכל הרופאים להריון בסיכון מטפלים בכל המטופלות, אבל אני יודעת מניסיון שלא כל רופא יודע לטפל בנשים סוכרתיות..
אני יודעת שהיא מהממת ושיש עליה המלצות עד הירח, אבל עדיין דואגת..
הרופא שבוודאות מומחה לסוכרת הריון זמין רק בעוד חודשיים 🤦
אולי מכאן תבוא לי ההרגעה🫣
ממליצות לקנות עכשיו? או לחכות לאחרי הלידה? (שבוע 31)
ואם מישהי מכירה קורס הכנה להנקה מוצלח, אז ממש אשמח לשמוע 👂
או לא טבעי
אבל שמתאים להנקה
מומלץ לשים קרמים עפ מקדם הגנה
כי ההורמונים של הריון והנקה מגבירים פיגמנטציה בחשיפה לשמש
יש גם יותר זולים
וגם טובים
שמעתי על גרניאר gernier גם מאוד מומלצים ויותר זולים
יש בסופר פארם מבחר גדול.
חשוב למרוח סרום טוב לפני הקרם
וכזה שמכיל ויטמין סי הבנתי שזה מאוד משפר את האיכות.
יש לה קצף לפנים שאני משתמשת בו קבוע, ממש אוהבת.
וקרם פנים יש לי של ערוגות, יקר אבל ממש איכותי ומספיק למלא זמן.
לי אישית מוצרים לא טבעיים יצרו תופעות לוואי ולא יכולתי להשתמש בהם, ושני אלו ממש טובים ונעימים.
מוצרים מצוינים איכותיים וטבעיים במחירים מאוד טובים ונגישים
יש גם את ערוגות אבל המחירים קצת יותר יקרים, ריח טוב להכל. גם איכותי מאוד
לשתיהן יש אתר אונליין ואפשר לקנות ולנסות בניצת הדובדבן
של מיכל סבון טבעי
סבון פנים וסרום
ומחירים נוחים מאוד
אם להכין לבד - אפשר לקנות קנבס גדול וצבעי אקריליק, ופשוט לזרוק עליו צבעים. אומנות אבסטקרטית שיכולה לצאת יפה.
את יכולה גם לחפש הדרכות ביוטיוב. יש גם הדרכות לציורי נוף.
אני אישית אוהבת בסלון דברים עם פסוקים וכדומה, אבל זה כבר דורש יותר ידע אומנותי...
בכל אופן, יש כל מיני יוצרות ויוצרים שמכינים דברים כאלה. לא ממש יודעת להמליץ, כי לא קניתי אף פעם... (מעדיפה לנסות ליצור בעצמי)
שאני חולמת לקנות ממנו יום אחד -
ובדרך מצאתי גם את זה שנראה מעולה
חחח לא מעיזה לקנות לעצמי בכזה מחיר...
יש לי בבית- טפט על קיר ענק גדול
פשוט מושלם! הם באו והדביקו
סגור נקי בטמפרטורת החדר
כמה זמן מותר להתשמש? לא מוצאת מידע באינטרנט
ש30 יום מהפתיחה של החבילה
למה שיהיה הבדל?
או משו כזה
בטוח יום אחד?
ומה עם תמל ששמים במחלק מנות? לא הגיוני שזורקים כל יום
ולפעמים ממש אני צריכה איזה מנה שתהיה לי בבית אם יצאתי לכמה שעות
או שיצאתי והתעכבתי
מקרים כאלה…
אני לא אקנה קופסת תמל ואשתמש רק במנה שתיים
מתלבטת מה נכון לעשות
אפשר לקנות מטרנה טו ג'ו.
זה ה מגיע כמה אריזות סגורות שכל אחת מכילה כמות קטנה.
או לשאוב ולהקפיא.
אם יש שכנה עם תמ"ל, אפשר לקחת באותו זמן שצריך.
אני תמיד הייתי שופכת אחרי יממה מה שיש במחלק מנות.
היתה פעם שהביאו לו במעון ממחלק מנות של מישהו אחר והילד שלי הקיא כמה וכמה פעמים. עד שגילינו את העניין שקיבל מטרנה שישבה שבוע במחלק מנות
כי יצא לי להביא ממחלק מנות אפילו יותר משבוע כי זה היה נראה בסדר גמור ולא נרשמו בעיות.
אני רואה שהמטרנה טו גו לדוג היא בשקיות קטנות מזה שונה מקופסא?
בפני עצמה קופסה שפתחת. כמו שקופסא סגורה יכולה להשמר כל עוד היא סגורה עד התוקף שלה,
אז ככה כל שקית קטנה יכולה להשאר שמור כל עוד לא נפתחה.
תמיד היה לי שפע של חלב, תינוקות שמנים עם חדודים חמודים כאלה ועם המתוק הזה הכל שונה בן חודשיים שנולד בסוף חודש 8 בקושי עולה לי במשקל... כרגע עלה קילו וקצת..
מודה שבקושי אוכלת.. בורחת בעיקר לנס קפה +שוקולד מתוך עצלנות ועייפות🙈 (לא לזרוק עלי עגבניות פליז)
החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהקפיד יותר על אוכל ושתיה
חשבתי להביא לו בקבוק של תמל אחד ביום לפחות לזמן הקרוב עד שהמשקל יתאזן.. לא רואה את עצמי שמה אותו אצל מטפלת במצב הזה...
אשמח לטיפים והכוונה..
לק"י
אם כן, אז כדאי להעיר אותו אם הוא נרדם בהנקה, ושיינק עוד.
ולפעמים ממשיך לינוק.
לא תמיד יש לו גרעפס..
את מרגישה שהוא לא אוכל מספיק, או שאוכל ובכל זאת לא עולה מספיק במשקל?
הוא מתעייף מהר, יונק בצורה לא יעילה, ישן ופותח רווחים גדולים בין הנקות, אין לך מספיק חלב?
את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה, כדי להבין איפה הבעיה.
כמובן שכדאי שאת תקפידי על ארוחות מסודרות, שתייה ושינה, עד כמה שאפשר.
אפשר גם לאכול דברים שמדברים את החלב הופכים אותו לעשיר יותר.
את יכולה לשלב תמ"ל, אבל קחי בחשבון שזה יכול אולי לגרום לו להעדיף בקבוק על הנקה, ויכול לגרום להתמעטות של החלב.
אם בכל מקרה את רוצה לשלב תמ"ל כשהוא יתחיל מסגרת, אז לא נורא שהוא יתחיל כבר עכשיו.
אפשר גם לשאוב ולתת לו חלב שאוב בבקבוק, אם יש לך כח להתעסק עם שאיבות. גם ככה הוא יכול להעדיף בקבוק, אבל זה ישמור על כמויות החלב.
את עוקבת על המשקל בטיפת חלב?
מה אמרו לך על זה?
גם אם הוא עולה יותר לאט במשקל, זה יכול להיות בסדר.
אם הוא חיוני, ממלא טיטולים ומתפתח, לא צריך להילחץ.
הוא בעיקר נרדם תוך כדי ואז הוא יונק חלש.. צריכה להניח אותו בעגלה כי רק ככה הוא מתעורר, יונק ונרדם שוב..
אני מניקה כל שעתיים שעתיים וחצי בד"כ אבל אני תמיד מציעה כשהוא ער..
יש חלב, אני לא מרגישה מלאה אבל גם לא מרוקנת..
אני במעקב בטיפת חלב, הוא עולה אבל ממש לאט בסביבות ה150 בשבוע...
שוקלת להביא לו תמ"ל פעם ביום, בעדיפות לערב אחר הנקה כדי שיעלה במשקל, יתחזק ולחזור להנקה מלאה...
הוא אכן ממלא טיטולים אבל כנראה מתעייף מההנקה
מתסכל שאחרי כל המאמצים הוא לא עולה מספיק.
משתפת בטיפ חשוב-
תינוק צריך להגיע *קצת* רעב להנקה כדי שיאכל ברצף ובאפקטיביות. לכן ממליצה לרווח קצת ולר למהר להציע לו הנקה לעיתים קרובות מדי. ככה גם הוא יגיע דרוך וגם את תספיקי להתמלא והחלב יזרום לו בקלות. ככה גם יהיה שבע וישן טוב.
תנסי את הכיוון הזה..
אם את מביאה בקבוק תקפידי שזה יהיה בהאכל. תומכת הנקה ובקבוק בזרימה איטית שלא תהיה העדפת בקבוק
בדקת אם יש לו לשון קשורה?
לק"י
לסחוט חלב עם היד לבקבוק.
לפעמים זה קל יותר משאיבה
שאוב ומאז הוא לא מוכן לינוק צורח
מה אני עושה? אתן מכירות את התופעה?
זה נראה לי תופעה די מוכרת.
הרבה יותר קל מהבקבוק אז למה להתאמץ לינוק?
במצב עדין כמו שלך הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה טובה שתדריך אותך, יש לזה יותר סיכוי להצליח מאשר לקט עיצות בפורום...
בהצלחה! הלוואי שתעברו את זה מהר ובקלות!
היא אמרה לי שבגלל שהוא קטן קשה לו לינוק באופן יעיל ולרוקן את השד ושכדי שאני אלחץ על השד כשהוא יונק וככה בעצם לעזור לו לקחת שלוקים יותר גדולים.. ובנוסף לשים לב שהוא לא לבוש יותר מידי עם שמיכה או שהמזגן מחמם מידי כי זה יכול לגרום לו להתעייף .. אז פשוט לדאוג שהוא יהיה עם שכבה אחת כדי שזה יגרום לו להיות יותר ערני..
ניסיתי וזה ממש עזר לי! ממש שמעתי את הלגימות הגדולות שהוא לוקח והוא היה ערני כל ההנקה ועשה גרפס מכל הלב.. ולקינוח הוא ישן טוב והיה ניכר שהוא אכל כמו שצריך.
אומנם הסתדרתי אבל כותבת למי שתצטרך אי פעם..
תודה לכן נשים יקרות על הרצון הגדול לעזור
הנקתי גם פעם תינוקת קטנטנה- נולדה קטנה ובקושי עלתה, זה באמת מתיש הרבה יותר מתינוק גדול.
שיהיה לך מלא בהצלחה
ילדתי בזמן אבל עדיין קטן וחלש
ושקלתי ממש כמוך להוסיף תמל רק כדי שיגדל ויתחזק
הבנתי שזה כאילו מעגל שמזין את עצמו, הוא קטן וחלש ולא יונק טוב ואז שוב חלש.
במשך כשבועיים אני חושבת השתלדתי ממש לשאוב אחרי כל הנקה, דיי עבדתי בשה אבל זה היה שווה
כי הוא היה קטן וחלש ולא הצליח לינוק עד הסוף, אז שאבתי אחרי כל הנקה והבאתי לו וזה ממש עזר הוא התחיל קצת לגדול להתחזק ואז לינוק.
מאנונימי כי זה מלא פרטים מזהים.
עבדתי דרך משרד החינוך וגם דרך עמותה, אני מתכננת לחזור רק לעבודה של משרד החינוך ולא לגן עמותה. יידעתי אותם מראש שאני עובדת שם רק עד הלידה. העבודה שם בעצם היא עד סוף יולי, אני אמורה לחזור שלושה וחצי חודשים לפני כן, אם אני מאריכה לחצי שנה בלי תשלום אני חוזרת באמצע יוני.
השאלה אם מותר לי בכלל להאריך יותר מחצי שנה מהלידה? (עבדתי שם שנה ורבע עד הלידה) או שאהיה חייבת לחזור או להתפטר? (מקסימום, אולי אני אחזור לחודש הזה בלי הרבה חשק אם יהיה לזה רווח כלכלי משמעותי)
ואם אני מתפטרת לצורך טיפול בילד, מה זה אומר? מה זה נותן לי?
וגם, מותר לי להאריך חופשת לידה או להתפטר ממקום אחד ולחזור כרגיל למקום השני, נכון?
אם את מתפטרת לצורך טיפול בילד את זכאית לפיצויים כאילו פוטרת. אם את חתומה על סעיף 14 בחוזה העסקה יכול להיות שזה משנה.
להאריך חל"ת מעבר לחצי שנה - אני חושבת שזה פשוט אומר להתפטר. אין לך זכאות לחחל"ת אחרי חצי שנה, שזה אומר ששומרים לך את העבודה.
ברוך ה' מרגישה טוב פיזית ונפשית (תודה לה', לא מובן מאליו!) יש לי עוד חודשיים, חודש מעכשיו עד פורים וחודש מפורים עד פסח, מפורים עד פסח זה כבר פחות חופש...
אני אתחיל מזה שהייתי זקוקה לחופש הזה כמו אויר לנשימה ואם לא הייתה לי חופשת לידה אז לא יודעת מה הייתי עושה. יש לי גם כמה וכמה פרוייקטים בבית שרק מחכים שלמישהו יהיה זמן ואנרגיות לטפל בהם.
כיום מה שקורה זה שאני נחה בבקרים (נצרך עם הנקות לילה), מתפעלת את הבית (לסדר, כביסות, בישולים, מעט נקיונות בקטנה), מטפלת במתוקי, מעט תחביבים והזמן עובר מהר מדי.
החלום שלי זה לעשות דברים מהפרוייקטים של הבית, גם כדי לסמן עליהם וי וגם כי אני יכולה מאוד להנות מזה, אבל הבעיה שיש פה אפרוח קטן (שהוא הסיבה שבכלל יש לי חופש) וזה יותר מאתגר לעשות דברים איתו או לתכנן את הלו"ז שלי איתו.
יש עצות ורעיונות בקהל? וגם אם לא מה שצריך לעשות פה אני אשמח לרעיונות לדברים שנחמד וכיף ומספק לעשות וזורם בחופשת לידה עם תינוק קטן (שהוא ילד טוב בסך הכל, לא תינוק שכל היום צורח וכל היום צריך ידיים)
וזה באמת מעצבן שהשארתי בלאגן סביבי כשסיימתי את המנה אבל משתדלת לתכנן את עצמי בצורה יעילה יחסית.. לדוגמה כשסידרתי את הארונות - העברתי הכל למדף אחד ומשם סידרתי. שקית לכל מה שיוצא מהארון ומדפים מסודרים.
בהזדמנות אחרת למיין ממה שיוצא מהארון מה נשאר בבית ומה הולך למסירה..
עכשיו איזה תקופה אני תקועה עם הארון של החומרי יצירה שרציתי לסדר, ופתאום היום קלטתי שיש מגירה ריקה שאני יכולה להעביר אליה באופן זמני את הדברים ומשם לסדר..
זו ממש לא חופשה של הספקים בבית בעיני, אלא זמן החלמה והתאוששות שמטבע הדברים פחות מתאים לפרויקטים... הטיפול בתינוק פיצי+ בך לאחר לידה לבדם ממלאים את רוב הזמן, בטח כשיש בית וילדים מהצד...
כך שבעיני אם משהו כיף לך ומספק אותך- לכי על זה. אבל אל תצפי מעצמך "להספיק" דברים ופרויקטים עכשיו...
אני אישית אוהבת לקחת את התקופה הזו באיזי ולהנות מכל רגע של שקט. לא מנסה להספיק עוד משהו מעבר ללנוח, וכמה שיותר😊.
מצרפת קישור רלוונטי, מצחיק:
ולכן אני לא מתבאסת על השעתיים שאני ישנה כל בוקר אחרי שהילדים הגדולים יותר במסגרות, אבל אני ברוך ה' חזרתי מהר לכוחות שלי, ונגמר המשכב לידה, והטיפול בתינוק לא גומר את כל הזמן שלי בכלל (הוא רק קוטע אותו במרווחים לא קבועים לכן אי אפשר לצלול לתוך משהו, הכל צריך להיות און אוף עם התינוק ודברים אחרים), לכן לי ספציפית יש גם זמן, הוא פשוט מתבזבז לו איכשהו
אין פתרון קסם חוץ מלקחת פרוייקטים קטנים שלב שלב בבית.
אמרת שממש היית צריכה את החופשה הזו
אז תעשי לך חופשה
מה משמח אותך? מה ממלא אותך?
אני כנראה הייתי משלבת יציאה לטבע (גם 5 דקות הליכה בחוץ אפשר להחשיב בימים קשים)
לימוד של משהו לשמה (ככל הנראה משהו תורני או פילוסופי, במקרה שלי כמובן)
תחביב או יצירה כלשהי. (נגינה זה רועש לרוב, אבל אומנויות אחרות לרוב לא)
וחיי חברה. זה יכול להיות להיפגש עם חברה שגם בחופשת לידה. זה יכול להיות משפחה. זה יכול להיות כל דבר. אבל אדם מבוגר נוסף על בעלך יהיה מעולה חחחח
שמש בשמייםאפילו כבר הרכבתי פאזל של 1000 חלקים וזה עשה לי ממש טוב
אולי אני אתחיל עכשיו מקרמה.
טבע זה ממש אהבה שלי ואני באמת יותר מדי בבית ופחות מדי יוצאת, אני צריכה גם סתם לצאת עם הפיצי לנשום שמש בחוץ.
עד עכשיו הייתה עלייה איטית אבל עלייה.
עכשיו שקלתי אותו והוא בירידה.
נולד 3.200
בגיל חודשיים שקל 5.200
בגיל 4 חודשים 6
ועכשיו 5.300 🤦♀️ (שקילה בבית)
יש מה לעשות בהנקה או שהפתרון זה תמ"ל?
אני לא רוצה להשתגע על זה אבל כן רוצה לנסות לפני שמוותרת על ההנקה.
יצא לי לראות במשקלים שונים יום אחרי יום הפרש משמעותי
וגם לוודא שהמשקל תקין, לשים קילו קמח ולראות כמה שוקל
אם באמת ירד בהנקה זה מדאיג וצריך ליווי של יועצת הנקה / אחות / רופא לפי הגישה שאת רוצה
כדי לקבל תוצאה הכי מדויקת.
ואם הוא היה חולה בזמן הזה, הגיוני שהוא ירד.
גם אם הוא יורד, לא מחייב לוותר על הנקה.
אפשר לאכול דברים שומניים שמעשירים את החלב,
להניק בתדירות יותר גבוהה (אם הוא מסכים).
ועוד מעט אפשר להתחיל גם מוצקים, ואז כמה שיותר להעשיר אותם.
תמשיכי לעקוב אחרי המשקל, ואם הוא ממשיך לרדת ולא לעלות, אז תבדקי את זה הלאה.
ומה עם מוצקים?
אפשר להוסיף דייסה בכפית, אבוקדו וכו'
לא נראה לי שתמל זה הפיתרון הראשון
אבל כמו שכתבו לפני, קודם כל תשקלי באותו משקל (משקל ביתי הוא הרבה פחות מדויק ממשקל תינוקות), כדי לדעת מה באמת המצב.
דבר שני, תבדקי עם רופא הילדים מה דעתו על זה. הרופאה שלנו אמרה לי - אם הוא עולה 140 גרם בשבוע זה מספיק. נדמה לי שזה רק בחודשים הראשונים, ובגיל 5 חודשים העליה כבר אמורה להיות איטית יותר, אבל אני לא יודעת.
רק אח''כ, תתחילי להילחץ מה לעשות... אפשר כבר להתחיל לתת קצת מוצקים, אז לתת שומנים.
וחוץ מזה, למה לוותר על ההנקה? יכול להיות שבקבוק אחד ביום, אפשר (בהתייעצות עם גורם רפואי) גם להעשיר אותו בדייסה או כפית שקדיה, יכול להיות שיספיק כדי לעלות במשקל.
מציעה לך גם לעשות רישום הנקות וטיטולים לאורך 48 שעות. תוכלי להגיע עם זה לרופא, תראי כמה הוא יונק ביממה (אם הוא יונק 6 פעמים ומטה - צריך לצופף הנקות), ותכתבי לך גם אם הרגשת שהוא לא שבע בסיום הארוחה או נרדם מהר מדי. תכתבי כמה טיטולים היו, כדאי לצלם צבע של הצואה, כל זה יתן מידע לרופא האם ההנקה תקינה.
אקח אותו לשקילה בטיפת חלב, חשבתי לוותר על זה כי לא באלי שילחיצו אותי.....
בשאר הדברים נראה לי שמתפתח מצויין ב"ה
הוא מצונן.
אבל אם היה עם בקבוקים זה גם היה משפיע על המשקל?
אפשר כבר להתחיל מוצקים? איך מתחילים?
עם הקודמים התחלתי בגיל גדול יותר בירקות מעוכים במזלג, מתעצלת לטחון תפוא בשביל ביס אחד.
@השם שלי זאת בדיוק השאלה, מה אפשר לעשות כדי לשמור על ההנקה.
מה זה דברים שומניים?
הוא לא מסכים לינוק אם זה לא בזמן שהוא מחליט, מקווה לפחות שזה לא אומר שהוא רעב כי התחילו לי יסוריי מצפון על זה
יונק 8-9 פעמים ב24 שעות.
היו לו שבוע שעבר יומיים שינק 6 פעמים אבל כל השאר לפני ואחרי זה 8-9 (אני כןתבת לעצמי קבוע אז בדקתי עכשיו)
וזמן ההנקה זה בין 10 ל15 דקות
בקודמים ברגע ששילבתי בקבוק זה היה אות הסיום של ההנקה
ומה זה מאכלים שומניים? בשבילו ובשבילי, אשמח לפירוט
להחליף ארוחות.
וממש לא לטחון. לתת מעוך במזלג ממה שאתם אוכלים..
כמובן שאלרגנים לתת בנפרד אבל שאר הדברים אפשר לתת ביחד.. נניח למעוך ירקות מהמרק, בננה גם אפשר למעוך במזלג או כפית.
מאכלים שומניים- אגוזים לסוגיהם, אבוקדו, טחינה, שמן זית.. גם לך כדי להעשיר את החלב וגם לו אפשר להתחיל לתת לאט.. (נגיד כשנותנים ירקות מעוכים אפשר להוסיף לזה קצת טחינה, או להוסיף חמאת בוטנים טבעית/ ממרח שקדיה לפירות מרוסקים)
ולגבי השקילה- אפשר גם לשקול אצל רופא ילדים ולפעמים הם פחות מלחיצים מהאחיות
לדעתי כאמור, קודם כל לשקול במשקל קבוע.
אם לא בא לך על טיפת חלב, אפשר גם אצל רופא הילדים, העיקר שיהיה באותו משקל כמה פעמים כדי לעקוב.
את לא חייבת לשלב בקבוק, אפשר גם לתת לו דייסה סמיכה בכפית... בגיל חמישה חודשים כבר מותר.
לגבי טעימות ומאכלים שומניים - אפשר להתחיל בלתת לו ללקק כמה טיפות מהאצבע שלך: טחינה (מוכנה או גולמית), אבוקדו, שקדיה, נוזלים של סלט חי.
בטיפת חלב לרוב סתם מלחיצים... (אבל יש גם רופאים שמלחיצים)
אפשרות אחת שיש לך היא ללכת ליועצת הנקה טובה, כדי שתראה שהוא יונק טוב ויעיל ושיש לך מספיק חלב, ואם לא - אז שתיתן לך טיפים איך להגביר את החלב ולייעל את היניקה.
אפשרות שנייה (שזה מה שהרופא כנראה יציע) היא לשלב תמ"ל - בקבוק או שניים ביום.
אני ניסיתי את האפשרות הראשונה, אבל לא הצלחתי לעמוד בדרישות... בסוף הלכתי לפי מה שאמר הרופא.
במשך כחודשיים היא קיבלה בקבוק תמ"ל ביום, וכשהמשקל התייצב עברנו להנקה מלאה.
(לא משנה שבשלב מסוים ראיתי שהיא פשוט לא יונקת טוב, אז לקראת גיל שנה שוב שילבנו תמ"ל, עד שההנקה דעכה לאט לאט, לצערי ויגוני הרב
)
לך לעשות סדר
ממש ממליצה לך כבר היום לפנות
צריך לזכור שחלב אם זה הכי טוב לתינוק.
צריך להבין למה הוא לא עולה במשקל..
יכול להיות שווה ללכת לאוסטיאופטית וכו' כדי לברר רגישות אולי הוא רגיש למוצרי חלב שאת אוכלת.
אני חושבת, לא זוכרת בדיוק...
ואמרו לי בטיפת חלב לשים לב שאני לא מושכת אותו ונגיד לא להציע מוצץ אלא להציע לינוק
ושמתי לב שאני באמת מושכת אותו וממישכה לו שאת השינה בעגלה או במוצץ או במנשא וככה יש רווחים גדולים יותר בין ההנקות- זו היתה תקופה מאודד אינטנסיבית ולכן משכתי הרבה..
ואז אחרי שהיצה את הירידה או העצירה לא זוכרת, התחלתי להניק כל הזמן, למדתי להניק כשהוא במנשא והייתי מניקה כשהולכת ממקום למקום בפיזורים ואיסופים רוב הדרך הייתה הנקה וככה גם בבית, בדרך לתורים וכו...
האמת ברגע שזה הלך במנשא זה ממש הקל עלי והרבה את ההנקות.. וגם חוסך זמן חחח.. לא רציך לשבת כשמניקים.. אבל אינטנסיבי לגב..
ואחרי כל זה הוא לא עלה המון אלא סביר.. ואז הבנתי שזה הילד.. לא אכול הרבה.. והוא ככה עד היום..
המנשא גם עזר בזה שזה הגיל של משבר גיל 4 חודשים שהכל מעניין אותם ברמות אחרותתתת וממש קשה להם לינוק כי כל הזמן יש להם גירויים... אבל בתוך המנשא הוא לא ככ יכול להסתכל לצדדים אז זה ממש ריכז אותו בהפקות..
ואפשר להביא דברים שומניים כדון חמאתצבוטנים טבעית או חמאת שקדים
יוגורט יווני עם הרבה אחוז שומן
טוב להגיע עם שלפוחית מלאה
זה עוזר לראות יותר טוב כי השלפוחית מגביהה את הרחם
אבל עשו לי ביטני,
הטכנאית רצתה לעשות לי וגינלי וביקשתי שתנסה ביטני והיא ראתה מצוין.
ותלוי ביום...
אצלי לפעמים הספיק בטני ולפעמים לא.
בפעם הראשונה היא ממש סירבה לנסות בטני, בפעמים אחרות ניסתה והצליחה.
כיוון שאצלי זו גם ביקורת שנתית אצל רופאת נשים, אז לא מסתפקים במיקום ההתקן וצריך גם את כל האזור - יותר פעמים היה צריך נרתיקי בסופו של דבר
טו בשבט הגיע.
חג לאילנות.
ולך?
חג?
או יותר כבדות ודכדוך?
האמת שאם נלמד מהצמח גם אותו בהתחלה לא רואים כלל.
גם הצמיחה והפריחה שלו בהתחלה נראית כלא קיימת, איפה הוא בכלל הצמח הזה? יש פה רק אדמה...
וכמו הזרע שנזרע באדמה ועובר תחילה תהליך של פירוק וריקבון חלקי לפני שהוא מצליח לנבוט ולצמוח,
כך גם בהתפתחות האישית שלנו - לפעמים אנו צריכים לעבור תקופה של כישלון, קושי או חוסר הצלחה כדי להשתנות ולהתחזק. כדי לצמוח.
גם אם זה עדיין לא נראה -
יש בך נבט
וגם אם עדיין אין - תתחילי.
רק להתחיל.
רק בצעד אחד.
רק לטעת בך את הנטע.
מה את רוצה לטעת בך?
אולי תקווה?
אולי תפילה?
אולי רצון?
אולי כמיהה?
בקשה?
אולי צעד מעשי אחד, ובאמת רק אחד קטנטן?
דווקא היום
בראש השנה לאילנות
שיכול להיות גם עבורנו ראש השנה לצמיחה ופריחה מחודשת
להתגדל
לטעת היום
לצעוד צעד קטן היום
להתקדם רק מעט
לא לחשוב על הצעד הבא, רק על זה הנוכחי.
ולעשות בעצמינו את היום הזה ראש ל...
ראש לשינוי המבורך שאנו רוצות
ראש לצמיחה שאנו מייחלות
ראש לגדילה העצמית שלנו.
זה לא חייב להיות מושלם
זה לא חייב להיות 0 או 100
עדיף משהו קטן מאשר לא כלום,
מה את רוצה שזה יהיה?
במה תתחילי היום?
רק להתחיל.
טו בשבט שמח ❤️🌱
היי, פתחתי ניק חדש לשאלה אישית..
מישהי התנסתה בקורס מיניות של בינת הופמן או ציפי ריין?
או קורס אחר?
אשמח לשמוע חוות דעת והמלצות.
אתן קצת רקע... נשואים כ-8 שנים, עם ילדים, ברצף של הריונות / הנקה / גלולות. אף פעם לא היה לנו ממש טוב מבחינה מינית, אבל היו עליות וירידות. הלכנו תקופה לטיפול בנושא אבל מהר מאוד הגיע הריון (שלא היה ממש רצוי, ב"ה התינוק מאוד רצוי) וזה נהיה פחות רלוונטי.
אחרי הלידה אני מחפשת קורס בנושא. מתכננים למנוע הפעם עם פחות הורמונים לתקופה ארוכה כדי שנוכל לטפל כמו שצריך וגם לראות אם וכמה ההורמונים משפיעים. רוצה קורס פרקטי שיעזור לי בהעלאת החשק ובאופן כללי להעלות הנאה (אין לי מושג אפילו לאן בדיוק אני רוצה להגיע כי לא היו לי מספיק התנסויות טובות...).
אשמח לכל המלצה. תודה 🙏🏼
מהחוויה האישית שלי, וגם ממה ששמעתי מעוד נשים.
לכן אני חושבת שלפני שאת ממהרת להירשם לקורס, כדאי לבדוק עד כמה דברים נפתחים מעצם החזרה לטבעיות של הגוף.
כמובן ייתכן שאת כבר יודעת שאת בכל זאת רוצה ותפיקי תועלת מקורס! (אני לא מכירה, מקווה שיהיו אחרות שידעו להמליץ)
בהצלחה רבה!
מעדיפה לפרט בפרטי.
של ציפי ריין לא מכירה
לגברים
מעולה !!!
סליחה אין לי מה להמליץ לנשים רקלתשוהנאבל ממש מומלץ, גם אם אין שום בעיה, ובטח אם מרגישים שיש מה לקדם
יש שם המון כלים מדהימים! בפועל לי זה היה יותר מדי כלים בבת אחת ולא הצלחתי ליישם כמעט כלום. כשאמרתי לה את זה היא המליצה לי להתחיל מקצת דברים ולאט לאט להוסיף. בפועל לא כל כך הצלחתי . זה נראה אולי תלוי באופי, חריצות, משמעת עצמית ויכולות התארגנות- כמה את מצליחה לקבל המון כלים ולמצוא את הדרך ליישם בחיים. בהמשך הבנתי שלי מתאים קורס מקוון בעיקר אם הוא מאוד ממוקד על תהליך ספציפי ואני צריכה ליווי יותר אישי בשביל לעשות שינויים יותר רחבים.
מציינת שזה היה לפני יותר מ4 שנים. יכול להיות שהיו שינויים בקורס מאז.
עשיתי את של אפרת צור בתחילת הנישואין וחזרתי כמה עפעמים לנושאים רלוונטים
בנוסף של אלירז פיין מדהים!! ועמוק ופרקטי וממש מחובר ויונק מתוך הקודש
לא דרך הקופה..
שואלת בעקבות הערה שלך @מתיכון ועד מעון בשרשור אחר..
מה הקושי?
אם יש המנעות ממגע וכד', אפשר לחשוף בצורה הדרגתית.
אם יש צורך במגע, אפשר לתת אותו בדרכים מבוקרות.
יש 'עזרה ראשונה' שזה לנסות באמת להפחית הצקות.
למשל, להלביש רק בגדים נעימים.
לקנות אזניות עם בידוד רעשים
כיסוי עיניים למנוחה במקומות הומים
על אותה הדרך ללמד טכניקות הרגעות (לתאם עם המורה שיכול לצאת באמצע שיעור אם מרגיש מוצף)
יש עזרה לטווח ארוך
להגדיל חשיפה במינון איטי (מה שמכונה דיאטה סנסורית)
כי בסופו של דבר העולם שלנו מאד מוצף ואנחנו רוצים שיוכ להתמודד בו.
עוד משהו שראיתי שמאד חשוב זה עבודה על הביטחון העצמי
מכיון שהמון פעמים הוא נתקל באנשים שמזלזלים בקושי שלו
חשוב לתת המון כבוד למה שאומר, לקבל את התחושה שלו באמון מוחלט
ובהרבה אהבה
ולהסביר לו על הבעיה שלו-
לילד שלי זה נתן המון גב
(הסברנו שיש לו כשרון מיוחד להרגיש
דברים שאנשים רגילים לא מרגישים
האם ידעתם שאפשר 'להרגיש' רעש?
שאפשר להריח תבלינים פתוחים מהצד השני של הבית?
לזהות כל צ'יפ שיוצא מהבגד בגודל ננו מיקרוסקופי??)
הילד רק לאחרונה התחיל להתלונן על התוויות של הבגדים.
התלונה היא לא ברמה שמאבד את זה אלא בקטנה, אומר לי שמגרד לו וממשיכים הלאה.
חולצה אחת הייתה עם תווית סופר חופרת ובאמת פרמתי.
באופן כללי אם הילד לא ממש מתלונן אלא רק מציין את זה - אומר לי למשל שיש תווית על התחתון, זה קצת מגרד וזהו ממשיך הלאה, האם להוריד או להשאיר כדי לתת אולי ''להתרגל'' לזה?
אם זה מפריע אני מורידה, אבל אם לא ממש מפריע - האם יש מקום ''להגנת'' יתר?
מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת.
שואלת כאן כי עוד לא התחלנו טיפול רב''ע ואין לי ממש את מי לשאול.
מציעה לשתוק.
אם הוא קטן ממש/לא מאד מדבר לשים לב שלא יוצר אי שקט.
לפעמים יש אי שקט בגלל זה כי קשה להם להבין את ההקשר.
ואם לא אז באמת עדיף להשאיר.
לתמלל, לתת לתחושות מילים.
למשל "הסוודר הזה לא נעים לך? אתה רוצה שנלבש חולצה רכה מתחת שתיגע בעור שלך".
או "אני שמה לב שהרעש הזה חזק לך מאוד".
כי ילד קטן מתקשה לפעמים להסביר מה מפריע,
ויש הצפה חושית אז זה קשה...
יותר נעים לשמוע את זה במילים. לשמוע שיש פיתרון. שמבינים שקשה לי, אמא שמה לב למה שאני מרגיש בגוף שלי.
קצת כמו כשאנחנו הורמונליות וצריכות את ההבנה למצבנו 😉
שרשור נוסף
ואת השלישי אני דוחה רק מסיבות עומס 😅.
יש לי כל מיני משחקים ברווזים, דלי וכפות כזה של חול שמונחות באמבטיה על המדף הזה שהוא חלק מהמאמבטיה מקווה שהבנתן
לא נוח לי המיקום מבולגן לי מידיי, וגם מצטבר שם מים שעומדים וזה יכול להיות לכלוך
בקיצור
יש רעיונות שלא חשבתי עליהם?
**
ושאלת בונוס
איך מנקים את השחור הזה שנהיה בחלק מהסיליקון שבאמבטיה?
בסטוקים/ דן דיל
קניתי כבר פעמיים לפחות
מאוד מהר מבפנים
אני לא השארתי שןם דבר מהסגנון הזה..
יש רשת למשחקים באמבטיה, זה השם של זה.
זה מגיע עם וו להדבקה באמבטיה. בסניף שהייתי זה היה ליד החלקי חילוף לדוש במקלחת
שלום יקרות
אשמח לשמוע אם יש לכן רעיון..
חצי שנה אחרי לידה ובתקופה האחרונה מרגישה שהרגליים בקושי סוחבות אותי, כל הליכה קצרה ניהית מסע כומתה, הולכת ממש לאט ובקושי ואחר כך צריכה להתאושש..
המאגרים שלי בסדר בסך הכל, אני אוכלת טוב, ישנה סביר (קמה בלילות..), רזה.
מה יכול לעזור לי בדבר הזה? זה ממש מקשה עליי.
תודה רבה
תפני לרופא, תתעקשי שיתנו לך בדיקות ויתייחסו אלייך ברצינות.
תשאלי אם יש תוספי תזונה שמומלץ לקחת.
חוץ מזה, פעילות גופנית ונעלי ספורט איכותיות.
יכול להיות גם שצורת ההליכה שלך לא נכונה.
את מניקה? איך נראית השגרה שלך?
שגרה מאוד עמוסה, אבל תמיד אני מאוד עמוסה ועכשיו החולשה הזו חדשה יחסית..
יכול להיות קשור לזה שאני עומדת הרבה בעבודה?
לעמוד בעבודה חצי שנה אחרי לידה יכול להיות מאוד מתיש.
יכול לקחת לגוף שנתיים לחזור לעצמו.
לי לקח יותר
במיוחד שהשגרה מאוד עמוסה.
נסי להוריד הילוך או לשבת יותר.
אי אפשר להשוות את עצמך לעבר, הגוף משתנה כל הזמן ובד"כ לא נהיה צעיר יותר.. צריך לתת לגוף את המנוחה והיחס הנכון ולא להעמיס ולצפות שהוא יתפקד בטופ שלו לאורך זמן.
(אני מרגישה את זה פיזית בבדיקות עד) קשה לי ללכת ולעמוד הרבה זמן.
עוד לא ניגשתי לבדוק, אבל זה כיוון ששווה מחשבה לדעתי.
שבועיים וחצי אחרי לידה ואני עדיין מרגישה את המקום של הזריקה בגב התחתון ויש שם איזה ריבוע של 9 סמ שממש כואב לי
כמה זמן זה עוד נורמלי?
במחלקה אמרו לי לקחת משככי כאבים אבל זה נהיה מוגזם,
אז הפסקתי לקחת ובאמת כואב לי..
לי כאב גם תקופות ארוכות אח"כ.
בזמני קור לפעמים עדיין צץ לי הכאב וילדתי לפני כמעט 4 שנים.
חשבתי שבועיים, חודש גג...
יש לי ילד בכיתה ב' והוא מאד נמוך. אמנם שאר הילדים שלנו גם קצת קטנים אבל הוא בפער גדול. לא עשיתי מעקב גדילה בטיפת חלב כשהיה קטן ולמעשה לא טיפלתי בזה כלל.
כעת חשבתי לפנות לרופא משפחה ולהתחיל לברר מה יכולים לעשות בעניין. אשמח לדעת ממי שיש לה ניסיון - מה הדברים שמציעים היום לעשות, איזה בדיקות עושים? ואשמח לשמוע על הצלחות וטיפים.
ממה שאני מכירה מודדים גובה ומשקל לאורך תקופה לראות שגדל ולא נעצר , ומחשבים אחוזונים(לא בטוחה שיהיה לכם מעקב לאורך תקופה כי התחלנו בגיל צעיר יותר) חשוב להם לדעת באיזה אחוזון הוא.
ומה הגובה של ההורים
שולחים לבדיקות דם, צילום כף יד
אחכ מעקב אצל רופא ממוחה לזה. לא זוכרת את שם התפקיד
בדיקת הורמון גדילה בבית חולים
לראות אם הילד לא גדל כמו שצריך,
עושים צילום כף יד כדי לראות גיל עצמות.
רופא משפחה יפנה אתכם לאנדוקרינולוג להמשך טיפול.
בד''כ עושים אצלו מעקב, מבקשים את הגובה של ההורים, של האחים הגדולים אם יש וכו'...
אם חוששים שיש עיכוב משמעותי, עושים בדיקה של הפרשת הורמון גדילה, ואם יש צורך אפשר לקבל את ההורמון בזריקה (על בסיס יומיומי) מגיל מסויים.
אני לא בקיאה ממש בכל התהליך, כי הבת שלי בגיל 6, אז כרגע רק עשתה צילום כף יד וביקרה אצל אנדוקרינולוג.
בכללי כל המשפחה שלנו נמוכים, ויש דפוס של צמיחה מאוחרת. עם זאת, חלק מבני המשפחה המורחבת קיבלו/מקבלים הורמון גדילה עקב חוסר.
אבל מכירה מישהי שלבת שלה היה עיכוב בגדילה, ובסוף גילו שזה בגלל צליאק.
אז אני מניחה שזה גם אחד הכיוונים שצריך לבדוק, בנוסף לגיל עצמות והורמון גדילה שכתבו פה.
אגיד את זה לרופא
והיא באמת נמוכה
היא ממש קטנה אז לא ככ דאגתי
אבל אני אקבע תור לבירור
הבדיקות דם מעמיקות וצילום כף יד. רופא משפחה יכול לתת וגם לוודא שאין משהו רפואי כמו צליאק נגיד.
עם התוצאות ללכת לאנדוקרינולוג. לרוב עוקבים ואם צריך בשלב מסויים בודקים הורמון גדילה בבי''ח.
השאלה אם חוץ מהורמונים יש מה לעשות (כמובן אם שוללים צליאק). הוא גם מאד בררן באוכל וזה לדעתי מעכב את הגדילה שלו. הוא רודף כל הזמן אחרי סוכר. אני כבר כמה חודשים נותנת לו על בסיס קבוע שייק חלבון עם ויטמינים וכו' אבל לא ראיתי שיפור כלשהו (זה בעיקר היה כדי להכניס לו קצת ויטמינים לגוף אבל ציפיתי שיצמיח אותו טיפה). הוא נגעל כמעט מכל אוכל מבושל או אוכל כלשהו, נמשך רק לממתקים וסוכר (נותנת לו בכמות מוגבלת מאד) ומכינה לו דברים שהוא אוהב.
האנדו' שלח לדיאטנית וזה עזר, הוא גדל משמעותית עם ההמלצות שלה.
עדיין נמוך וצנום אבל פחות דרמטי
האמת שמכירה גם כאלו ילדים שגובהים אבל אם כבר העלית את זה
יש את כל מה שצריך כדי לגבוה באוכל לא מבושל. ירקות חיים, פירות חיים. מוצרי חלב (אני נותנת אצבעות גבנצ)
כדורי אנרגיה עם תמרים ובעיקר אגוזים וכו שזה גם מלא מינרלים.
זה לגמרי מצריך מאמץ אבל ילדשלא אכול מבושל לא חייב לאכול בהכרח ג'אנק
אם מגלים שחסר הורמון גדילה, הפתרון היחיד הוא זריקות? אין אפשרות לקחת דרך הפה?
יש לי ילד מאוד נמוך, תוהה אם נרוויח משהו מלבדוק את זה בכלל, כי אין סיכוי שהוא יסכים לקבל זריקה באופן יומיומי (ילד בן 8 שצריך להילחם איתו כדי להתקלח ולצחצח שיניים, לשים משחה על פצע וכדומה... כשצריך לגזור ציפורניים או להסתפר זה בכלל קטסטרופה)
הבת שלי לקחה שנה את הזריקה היומית,
וכבר שנה וחצי מטופלת בזריקה החד שבועית.
מצד אחד זה מקל, מצד שני הזריקה החד שבועית הרבה יותר כואבת לה, אז גם שיקול...
ב"ה שיש תןצאות טובות, והיא מבחירה שלה רוצה להמשיך...
זריקות כן או לא זה השלב האחרון,
קודם כל לשלול גורמים אחרים (כמו שהזכירו כאן צליאק, שזה ממש נפוץ כגורם לחוסר גביהה, אבל יש גם חוסרים אחרים או נתונים אחרים שעשויים לגרום לזה).
אם הוא היסטרי גם בבדיקות דם, כדאי לדעתי ללכת לרופא טוב וסבלן, שיתן לכם את כל בדיקות הדם שעולות בדעתו כקשורות לגובה וגם כאלו שלא קשורות אבל קשורות לתזונה ולחיים בכלל,
כדי שתעשו בפעם אחת בדיקת דם שתכלול את כל האפשרויות.
אם בסוף בסוף תגיעו למסקנה שחסר הורמון גדילה, אז תוכלו לשקול בכובד ראש את האפשרויות ואת ההשלכות. ילד בן 8 מסוגל להבין ואולי לבחור בעצמו כן לקחת זריקות כדי לגבוה. אבל באמת שהבירור הוא הרבה יותר מזה. והוא חשוב לדעתי.
שהזריקות לא נעימות אבל לא מאוד כואבות.
אבל הערה לא קשורה, נשמע ממש ממה שאת כותבת שיש לו קושי תחושתי, אולי שווה לסייע לו בזה
יש שלא עשו כלום וגדלו בגילאי העשרה, יש שלקחו הורמון גדילה וזה עזר, יש שעשו דרך טבעית וזה עזר, יש שלא עשו כלום ונשארו נמוכים
ואז זה מעקב או בבית חולים או אצל מטפלת טבעית
לפני כמה ימים היה לבן שלי אירוע שהייתי צריכה להשתתף בו, באמת משהו שמדובר בבית כבר שבועיים בבית.
יומיים לפני וגם יום לפני וכמובן באותו יום תזכרתי את בעלי מתי הוא צריך להיות בבית כדי לשמור על הקטנים (בעיקרון הם בגילאים שמשאירה קצת לבד, אבל חששתי שתהיה אזעקה).
עשר דקות לפני השעה שאני והבן צריכים לצאת מתקשרת כדי לשאול אם הוא יודע איפה יש משהו שחיפשתי ועל הדרך שאלתי איפה הוא. והוא מספר לי שהוא עוד לא יצא מהעבודה, מרחק כמעט שעה נסיעה. חטפתי עצבים וכעסתי עליו ממש, דיברתי איתו בצהריים והוא אמר לי שנשארה עבודה של שעה.
עצבנית עליו שהוא לא עמד במילה שלו לחזור בזמן ועוד יותר עצבנית שהוא לא חשב להודיע שהוא מאחר בכל כך הרבה זמן.
למרות שאחכ חשבתי על זה ואם הוא היה מתקשר להודיע שמתעכב זה היה גם מעצבן או י כי הוא ידע מספיק זמן מראש.
והסיבה שהתעכב לא קשורה לתפקיד שלו בכלל ואם זה לא היה אאוטינג גמור הייתי מפרטת אבל הסיבה שנשאר הופכת את זה ליותר מרגיז.
אז התעצבנתי ממש ומאז אנחנו לא מדברים ולי זה כמובן מפריע יותר ממנו כי אני טיפוס של שלום, אז אתמול שלחתי לו הודעה שאם הוא בעניין נשמח שנדבר והוא לא ענה (לא יודעת מתי ראה, זה היה מאוחר בלילה, אבל לא התייחס מאז)
ואני שונאת את ההתנהגות הזאת שלו שמהמקום שפגע הוא הופך להיות זה שנפגע, ועוד יותר מעצבן אותי שלמרות שעבר זמן הוא לא בא לדבר .
מרגישה שעשיתי את חלקי, ובאתי לקראת ומה עכשיו?
העניין הזה של לאחר ושאי אפשר לסמוך על המילה שלו לא חדש, וגם זה שהוא לא מודיע. אבל הרבה זמן זה לא קרה כי כבר פחות זקוקה לו מבחינה טכנית כמו בעבר
האם לדעתו הילדים יכלו להישאר לבד או שהוא גם כורך את האיחור שלו באיחור שלך.
זה משנה את כל התמונה.
יום ויומיים מלפני "תזכרת" אותו באיזה שעה הוא צריך להיות או תיאמת איתו?
אם הוא לא איתך בראש לא משנה כמה פעמים תשאלי או תתזכרי, בסוף הוא יעשה מה שהוא רואה לנכון.
זה כמו שאני יכולה להגעד לבן שלי 10 פעמים שיש סיר קציצות טעים ברמות אחרות ושכדאי לו לאכול,
ובסוף הוא יכין לעצמו טוסט.
אם לא בראש שלו קציצות למרות שאני מולהבת על זה ממש, זה לא עניין של תדירות התזכורות, זה פשוט לא לשים לראות איפה הוא מונח ביחס לנושא.
אם הוא איתך בראש, צריך להבין מה עבר לו בראש ואז להתמקד בתקשורת ופתרון בעיות ולהבין מה מקור הקונפליקט.
רוצה להוסיף עוד משהו, לפעמים כשאחד מהסוג ממש מודלק על איזהשהו רעיון, לפעמים לצד השני זה גורם להתרחק מאותו רעיון.
נגיד כשילד מבקש ממני אמא בקשה בקשה ממש בא לי, אמא אפשר, יואו אתצלא מבינה איך בא לי..
לי זה גורם פחות להגיד לו כן
מאשר כשהוא בא בצורה אסופה יותר ושואלת את דעתי באופן כנה יותר.
אפילו בהלכות לשון הרע יש התייחסות לאמירת "לשון הטוב" כשמשבחים מישהו לפעמים זה גורם לשומע להגיד דווקא את הרע.
או אם מביאים רשימת יתרונות למשהו, זה גורם לשומע להצביע דווקא על החסרונות.
בקיצור יש איזה נטיה נפשית לתת קונטרה להתלהבות יתר.
יכול להיות שזה לא קשור למה שקרה אצלכם, סתם כנקודה למחשבה.
מלכתחילה לא יודעת אם זה מה שהיה בוחר, אבל הוא היה מסונדל.
לא יודעת מה הבעיה בלתזכר, כשיש לי משהו אני אומרת לו שצריכה אותו בבית בשעה כזאת וכזאת ואם הוא לא מביע התנגדות או אומר שיש לו משהו ולא יוכל, מבחינתי זה אישור.
לא היה מדובר בשעה מוקדמת מאוד, שעה סבירה לחלוטין שהוא יחזור בה מהעבודה.
את העניין הנקודתי הזה מאמינה שבסוף נפתור, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה. אבל הקטע הזה שהוא לא יודע להשלים ועכשיו הבית בוויב מוזר כזה שלא מדברים בו מתיש אותי ברמות אחרות..
יכול להיות שהוא גם לא מודע לסיבה שגורמת לו להתנהגות.
כשאומרים למישהו משפט שאין בסופו סימן שאלה
והוא לא מביע התנגדות זה לא אומר שהוא מסכים.
זאת דינמיקה נפוצה אבל יש בה בעייתיות מסויימת.
בהצטברות מקרים זה יכול לגרום לתחושה שאין לו מספיק מקום להביע את דעתו.
זה הרבה יותר נעים כשפונים אליך עם סימן שאלה.
זה מצריך הרבה סבלנות אבל זה בריא יותר.
הקשר לזה שהוא עכשיו משתבלל, זה כי הוא לא יודע לומר את מה שהוא מרגיש/ לא מודע למה שהוא מרגיש/ לא יודע איך להביא את הצד שלו לשיחה.
הגוף שלנו וההתנהגות מספרים לנו הרבה יותר ברמה של פי המון (לא זוכרת אם אלפים או מאות)
יותר מאשר מה שאנחנו מסוגלים להסביר במילים.
זה הוכח מחקרית (לא יודעת איך בודקים את זה)
ניתוח מדוייק של הבעת פנים של אדם כתגובה לאמירה מסויימת, יכולה להעיד על דעתו, הרגשתו, פי המון יותר מאשר כל מלל שהוא יגיד אח"כ.
זה שהוא לא מצליח לומר אם מתאים לו או לא מתאים לו הבקשה שלך, זה אותו צד של המטבע שהוא לא מצליח להביא את עצמו לשיחה איתך עכשיו.
לא כתבת הרבה דוגמאות אז לא רוצה לקבוע שיש פה דפוס, אלא מעלה זאת כאופציה שאולי יש פה דפוס שלך ברור מה אמור לקרות
(להגיע בזמן, לפתוח בשיחה)
והוא לא שם.
זה יכול להיות מתסכל לשניכם,
אבל הדרך לפתרון היא קודם כל במודעות.
הייתי יכולה לשאול אותך איך את היית מרגישה אם זה היה הפוך, אבל זו לא שאלה נכונה, כי אם את טיפוס שתמיד אומר מה מתאים לו ומה לא, את לא תביני את מי שלא כזה, מי שיותר באופי של הימנעות מעימות ולתת לדברים לעבור.
(רק שזה מתבטא בסוף לא בחוסר הסכמה אלא בחוסר עשיה בפועל, בדברים שבסוף נופלים בין הכסאות)
אני למדתי למשל לזהות לפי השפת גוף להבין איפה בדיוק הוא מונח ואז לבקש ממנו לעשות דברים לקראת, אם הוא משתף פעולה אז אני מבינה שהוא מונח נכון, אם לא, אני מבינה שהוא לא לגמרי בקטע.
נגיד אם אני רוצה לעשות יום הולדת בבית לאחד הילדים, אם אשאל אותו הוא יגיד שבסדר, כי הוא לא יודע מה הוא חושב אז כזה "נראה"
ואז אם נתכנן ונרוץ קדימה הוא כבר לא יהיה מסוגל לבוא ולהגיד שמעי חשבתי על זה, פחות בקטע שלי.
לכן במקרה כזה עוד לפני שאני מדברת עם הילד אבקש ממנו לעשות משהו קשור לאירוע.
למשל לבדוק מה התחזית באותו יום, או להזמין את ההורים שלו וכד'
אם הוא עשה בזמן, באופן אפקטיבי, כמו שהוא עושה משימות שחשובות לו, אני מבינה שהוא בטוב עם הרעיון.
אם הוא מורח היום/ מחר,
מורח התחזית יכולה להשתנות
שלחתי להם מייל הזמנה (אתה רציני? דיברת איתם 3 פעמים היום והזמנה ליומולדת שלחת במייל?)
אז אני מבינה שהוא לא על זה.
אז מסקנה שלא נכון לרוץ קדימה, אלא לאפשר לו את המרחב שהוא זקוק כדי להגיד אם בא לו או לא בא לו באופן כנה.
עכשיו יום הולדת זה דוגמה מוצקה, זה יכול לקרות במלא דברים קטנים ביומיום.
ושוב מסייגת, יכול להיות שזה בכלל לא מה שקורה אצלכם, אבל ממה שתיארת זה עשוי להיות מה שקורה.
בעבודה גם לא חסר משימות שממונים מורידים עליך מלמעלה בלי לשאול.
זה לא הגיוני שכל פעם שבן אדם לא רוצה לעשות משהו , הוא לא יעשה את זה .
זו תגובה שנעשית באופן לא מודע.
וזה לא מחייב שיקרה בכל דינמיקה,
ולא מחייב שיקרה בדינמיקה אחת כל הזמן,
זה סוג של הצפה.
תדמייני כוס שממלאים אותה לפני שהיא מצליחה להתרוקן,
בסוף משהו נשפך בחוסר שליטה.
לא כי זה בסדר או כי יש בזה אמירה מסויימת, פשוט זה קורה כי ככה זה, דבר שקורה.
אני מאוד מקווה שככלל, אנשים מבינים מה המשמעות של מה שהם עושים בעבודה ויש להם מרחב להביע הסכמה או הסתייגות. (גם אם בסוף הם יעשו את זה בכל מקרה) היכולת לבטא את עצמך ביחס למשימה היא חשובה כדי לעבוד באופן אפקטיבי לאורך זמן.
בגיל ארבעים זה סתם ניצול.
יש פה win-win בשבילו
גם לא יבקשו ממנו כלום אף פעם כי אין טעם גם אם הוא יסכים. כי גם במקרה כזה הוא לא באמת הסכים כי הוא סתם אמר כן ...
וגם לא יהיה אימות אחר כך כי זה סתם הורס אווירה בבית וכבר אין טעם.
וגם אישה תרגיש שהיא עובדת קשה על קשר ושלום בית , ככה תעריך אותו יותר כי היא השקיעה המון שהייתה חכמה ולא צודקת.
במקרה הזה, זה נראה לי אובר הכלה.
היא כתבה שתזכרה, בכל יום וגם באותו היום.
ונכון שהוא לא פה ולכן את פונה רק אליה, אבל נראה שכל דבר שהיא תעשה לא נכון.
אם היא לא תתזכר- למה לא תזכרת .
אם תתזכר- היא לוקחת בשבילו אחריות / מראה מדי התלהבות.
לפעמים פשוט בן הזוג מפשל וטועה, ולא כל טעות שלו היא בתגובה ישירה למעשים שלנו,
אנחנו לא שולטות על הכל.
ונכון שצודק או לא צודק לא יעזור לה כרגע, אבל להתבחבש בדקויות של הדקויות מה היא יכלה לשנות כדי שזה לא יקרה ולנסות להבין מה גרם לטעות שהוא עשה, פחות נראה לי.
אני כן חושבת שבלי קשר למקרה ולמי צודק צריך לפתור את בעיית הריבים, כשהוא מתעלם ובורח כשהוא נפגע, נכון שזה גברי לברוח למערה, אבל זה שזה גברי לא אומר שכך בהכרח צריך להתנהג ,גם שם יש גבול שצריך לפתור.
אבל דווקא התיאור שהיא הודיעה, הוא לא הביע התנגדות, וככה נוצרה ההסכמה, היא הבעייתית בעיני, הזרעים היו יומיים לפיי האירוע. מפה אם היא תתזכר או לא, זה כבר לא מה שישפיע.
כלומר הפצרון הוא מראש להבין האם הוא רןאה את התוכנית עין בעין,
ולא לשאול את עצמה האם נכון לתזכר או נכון לא לתזכר.
מה שצריל לשאול זה האם הוא מסכים או לא מסכים.
ואם לזה התכוונת, אז אני לא חושבת שזה דק.
לדקק את זה זה בדיוק הבעיה, לא לראות את הצד השני.
ממה שאני מכירה בד"כ כשאדם מפשל זה לא גורר לחוסר תקשורת ותסכול הדדי.
בד"כ ריב של חוסר תקשורת נובע מכך שכל אחד חושב שהוא צודק והשני טועה וגם לעיתים זה תסכול מצטבר.
בכל אופן יכול להיות שזה בכלל לא מה שקרה אצל הפותחת, אבל תיאורטית זו דינמיקה ותוצאה שיכולה לקרות.
במקרה כזה החוסר תקשורת היא יותר שלו משלה.
או שיכולה להיות בעיה בהערכת זמן, נפוץ אצל לא מעט גברים, גם בעלי כזה😅
בעלי בעל מקסים חמוד אוהב.
ברוך ה'. ככה אני מרגישה.
הבעיה היחידה שלו שפוגעת לנו בשלום בית זה ענין הזמנים שלו.
קרה לי כמה פעמים משהו דומה לשלך. ממש הרגשתי כאילו אני כתבתי מה שכתבת. גם שהתעצבנת והאמת אצלך...
אז השאלה שלי קודם כל האם הוא עשה את זה בכוונה תחילה?
או שמא שכח שצריך לצאת מוקדם?
גם אני תוקפת את בעלי ומתעצבנת אם משהו לא כשורה. והוא אוטומטית נאטם.
והיו תקופות שגם פתאם לא התייחס להודעה כמו שכתבת. וששאלתי למה לא עונה. כתב שהיה עמוס. שלא שם לב או שאין לו כח להודעות הארוכות והתוקפניות שלי.
נראה לי שצריך פשוט לדבר אליהם באופן אחר להגיע בגישה קצת שונה...
כי זה סוג של פוגע באגו שלהם שאנחנו כועסות ומתעצבנות עליהם. אם נגיד להם בדרך אחרת לדעתי הם לא יפגעו ככה ויותר יהיו פתוחים לשמוע. קל לי להגיד לך שאני מבחוץ אבל אחרי שיחה עם בעלי הוא הסביר לי פעם אחת. שיש לו אגו וקשה לו ממש שאני תוקפת אותו. כמובן אני אומרת לו מי תקף רק טיפה התעצבנתי. אבל אם ניכנס לעומק אז כן שאני בעצבים אני תוקפת.
הוא אמר לי אני מרגיש שאת פוגעת לי בכבוד. ממש הסביר לי לעומק. אז אני באה אח''כ ברוך ובחיבוק והוא מבקש סליחה ואנחנו משלימים.
וכן גם אני אתמול שוב חטפתי עצבים על איחור שלו. והוא כעס חזרה ורבנו והוא כבר איפשהו רגיל. אז שהוא חזר הוא חייך דיגדג אותי וחיבק אותי ואמר לי בצחוק תירגעי גברת.... קיצר עזבי אותך מכל העצבים וכל הכעס. קודם תבואי ברוך ובאהבה. ואז תדברו תפתחו את זה ותשלימו.
בהצלחה רבה
אבל הפעמים שאני מבקשת משהו הן לא גדולות, אין לי הרבה דרישות, והפעמים שאני מתעצבנת הן חצי ממה שמגיע לו ;)
באמת משתדל ומבינה שזו לא הדרך בכעס, מצד שני מרגישה שהוא לא מבין את המשמעות של המילה שלו, ושהסדר יום שלו משפיע על כולנו
ואחראית.
ושקשה לך שאת המבוגר האחראי פה, ושהוא העמיד אתכם בלחץ הזה.
לא הייתי הולכת.אתו ראש בראש על הקטע של-
אתה צריך לעבוד על הזמנים שלך כי אתה דופק את כולנו
אלא להסביר לו שחשוב לך שיגיד לך מראש, כדי להתארגן על בייביסיטר
וגם- ההרגשה של הילד. הוא מתוח כי זה אירוע שלו, והוא חווה עוד מתח ממך, כי את לא יודעת מה עם הילדים.
אז אם בעלך יגיד הרבה זמן מראש- כל הבית יהיה רגוע יותר (תועלת), ואת גם תעריכי אותו יותר.
ולגבי הריב והכעס- זה עניין של להגיד לו למה את מצפה כשאת פגועה.
אני מצפה שתבין אותי ותפייס אותי. אני צריכה את המשענת הזו ממך.
ופחות- נמאס לי שאתה הופך להיות הנפגע מבינינו, בזמן שאתה צריך בכלל לבקש ממני סליחה
כי גם אם את צודקת, הוא יאטם.
פשוט להביא את התוצאה הרגשית הטובה שתקרה,ולאט לאט זה יחלחל לו במודעות.
צריכה כשיש התנגשות..
אבל כמו שאמרת יש בי התנגדות להיות הבנאדם הבוגר שצריך להסביר, אני כל כך משתדלת לא לפגוע באמת שזה בנפשי, מתחשק לי שגם הוא ירגיש ככה כלפיי, ושיגיע רגע שהוא יבין שנפגעתי ויעשה פוס משחק לא התכוונתי, אני איתך 🙁
נגמרו לי השמותאחרונהחשוב להנכיח את מה שאת מרגישה וחווה גם מול הפגיעה עצמה (שהגיע באיחור למרות כל התזכורות והדיבור על כך), וגם מול התגובה של ההתרחקות וההשתבללות שזה יוצר מכיוונו.
נשמע שעשית את כל מה שיכולת מהצד שלך - ומכאן יש מקום גם לו לפעול במרחב ולהביא את הקושי / הרצון / הצורך שלו ולדבר אותם, לשתף אותם, לומר אותם.
הרי בלתי אפשרי ליצור מציאות שאת עושה גם את כל מה שבתחום אחריותך וגם את כל מה שבתחום אחריותו, אלא כל אחד אחראי על הצד שלו ובאמת לוקח 100% אחריות על הצד שלו.
ומשדיברת, הזכרת, אמרת את החשיבות וכו' - נשאר לשמוע אותו. באמת ועד הסוף.
ממקום מתעניין וסקרן ולא ביקורתי, אבל כן רוצה להבין ולשמוע את הצד שלו.
מה היה שם מבחינתו?
מדוע הוא איחר למרות ההבנה של החשיבות מבחינתו?
מה הוא בכללי מרגיש וחושב על כל העניין?
האם הוא מצליח לראות את הקושי שלך שם?
האם יש לו גם קושי משל עצמו שם?
איך הוא רואה את הדברים?
וגם לעניין התגובה עצמה - מה הוא אומר על עצם ההתרחקות והסגירות שלו למול מה שקרה?
האם הוא שומע את איך את מרגישה למול הריחוק הרחב יותר הזה?
האם את נותנת ביטוי לאיפה את מול המקום המתרחק ולא מדבר שלו?
חשוב מאוד לתת מקום להכל.
גם לכל מה שמתחולל בך.
גם לכל מה שמתחולל בו.
גם לקושי שלך למול התגובה של אי-הדיבור המתמשך
וכן הלאה.
כאשר הדברים מדוברים ומונכחים, גם אם עוברים דרך קונפליקט וחיכוך - בסופו של דבר זוהי הדרך הארוכה שהיא קצרה כי היא מסוגלת להביא לידי קירבה אמיתית ובכנות, בלי לשמור ולאגור דברים בבטן.
והמקום הנוכחי הזה בו אתם נמצאים מזמין צמיחה והעמקה עוד יותר גדולים ב"ה במרחב הזוגי, וזו דרך אבל דרך מחזקת ומתגמלת מאוד ב"ה.
דרך של ניראות ומקום לכל אחד בשלמות, וצמיחה והפרייה הדדית והתברכות גם מהשוני ולא להישאר רק באיום ובקושי שהשוני יוצר, אלא להצליח להתברך ממנו, ללמוד ממנו את המפתחות החשובים לנו שם, ולגדול.
המון ברכה והצלחה יקרה 
ותודה רבה @אמהלה יקרה על התיוג והמילים הטובות 🙏❤️
