ילד בן ארבע וחצי, מתוק מדבש, עם צורך להרבה מגע חזק. לא מקבלת תלונות מהגן בכלל ברוך ה', אבל כן רואה בבית שלפעמים יכול לצבוט, להרביץ חזק וכו', וכנראה שלא מכוונה רעה (יכול גם לעשות את זה לי, כמעט בחוסר תשומת לב). הוא מקבל גערות ומפחדת שיגרום לו להרגיש ילד לא טוב.
בטוחה שריפוי בעיסוק יעשה לו טוב, אבל מתעצלת למלא טפסים ולחכות להתפתחות הילד, במיוחד שברוך ה' חוץ מזה הכל בסדר. אם יש פה מרפאות בעיסוק, אשמח לרעיונות מה אני יכולה לעשות בבית כדי לעזור לו. תודה!
היא מומחית לענייני תחושה עמוקה וויסות חושי....
לגלגל את הילד בתוך שמיכה כמו נקניקיה
לשים לו על הגב פוף ושיזחל כמו צב
להתנדנד בנדנדה או בערסל כשיש עליו משקלכגון פוף
לסחוב דברים כבדים ממקום למקום כגון סל כביסה
אני אזכר בעז"ה בעוד תרגילים ואעדכן
מלבד התרגילים היא עזרה לו להבין מתי הוא בהצפה חושית ואיך יכול להרגיע את עצמו וכד'
ממליצה מאד ללכת למרות הטרטור
ולמלא את הטפסים
הדרכה של איש מקצוע אחרי שצפה בילד ואבחן אותו שווה הרבה יותר מהמלצות של איש מקצוע מוצלח ככל שיהיה בלי היכרות ובלי להכיר את הדינמיקה
לדברים החכמים שכתבו לך (ומצטרפת מאוד למלא טפסים יודעת שקשה. אבל כדאי להשקיע בזה)
לנסות לא לכעוס (שוב, יודעת שקשה)
ולנסות להכניס בבית שפה שמכירה בקושי אבל נותנת לו מענה אחר. כלומר, במילים שלנו, זה בסדר שאתה צריך מגע, אבל זה צריך להיות מותאם (לאנשים שסביבנו, לסביבה שבה אנחנו נמצאים וכו'). אני לא אומרת את זה ככה לילד בן ארבע, אבל מכניסה את זה בסיטואציות.
מרביץ חזק, את בתגובה - וואו! יש לך המון המון כוח בידיים! איזה חזק אתה! אבל להרביץ זה לא נעים. אנחנו רוצים להשתמש בכוח שלנו לדברים טובים. בא נתופף יחד חזק חזק על הספה. - מתופפים. - ויותר חזק. איזה כיף!
נגיד נמרח על הרצפה, נשכב על אנשים - את בתגובה - אתה רוצה חיבוק? בא חמוד שלי. תן לי חיבוק חזק חזק (מחבקת אותו חזק חזק ואומרת לו כמה שאת אוהבת אותו)
מעבר למצבים האלו שזה תגובה למה שהוא עושה ואז את נותנת מענה כשאת רואה צורך, באמת עוזר גם להכניס את זה בלי תגובה. שזה דברים בסגנון ש@אמהלה כתבה.
אבל בכמה מילים על המערכת התחושתית אחרי שחקרתי לעומק את הנושא עקב אחד הילדים שלי.
מגע עמוק שהילד עושה על הגוף שלו בעצמו הוא הכי מווסת, הכוונה לנשיאת משקל הגוף.
אפשר ללכת באופן קבוע פעם בשבוע לג'ימבורי או לגינה ולכוון אותו לפעילויות שמערבות הרבה נשיאות משקל.
למשל לעשות עמידות ידיים, קפיצות צפרדע, התגלגלות בחבית, בריכת כדורים עמוקה עם הרבה כדורים (שנותנת תחושה בכל הגוף),
לתת לו לסחוב דברים כבדים בבית כחלק מהרוטינה- לסדר קניות, להזיז רהיט כשצריך.. להגיד לו לדחוף את הקיר
אולי אפילו להוסיף מוט של מתח כזה שעושים מתיחות..
בהתפתחות הילד עורכים בדרך כלל אבחון מקיף לילד, ולפעמים עולים על דברים שלא חשבנו עליהם - וזה חשוב לדעת אותם מוקדם כדי לטפל בהם כמו שצריך מוקדם...
(ואני הכי מבינה אותך על ה"עצלות"! כמות הטפסים שמילאנו בשנות הורותינו יכולה למלא ספר שלם🥴 וזה באמת מתיש נורא...)
בכל אופן, את יכולה גם ללכת למרפאה בעיסוק באופן פרטי (אם יש לך את הכסף) - יכול להיות שאפילו כמה מפגשים בלבד יעזרו, והיא גם תוכל לתת לך הדרכה ספציפית על הילד שלך, אחרי שתערוך לו אבחון.
בהצלחה יקרה❤️
דשתי בזה בעוד מקום לכן האנונימי..
מרגישה שאין הלימה בין הפנים לחוץ שלי בקשר למוזיקה
ויש לי הרבה מצפון פנימי וחיצוני על זה..
באה ממקום שמגדיר שאם אתה דוס אז אתה לא תשמע
זמרים בלי כיפה וכו
אבל אני אוהבת מוזיקה!!! מאוד..
ואוהבת לשמוע זמרים כאלו..
וככ חוששת שישפטו אותי/תמשפחה/תילדים
שזה חלילה גם ישפיע על הקבלה למוסדות לימוד שלהם ועוד
אני מדברת על מוזיקה של מילים סבבה וכן קצת בינו לבינה אבל לא בקטע לא צנוע..
אבל המקום שאני באה ממנו זה קו אדום בוהק שאני לא חלק אם אני שומעת..
@חושבת בקופסא אולי יהיה לך מה לומר? לא מכירה אותך אבל התגובות שלך בפורום מעניינות
ואומרת לעצמי בראש: עוד יגלו את זה..
סוג של לחיות בהסתרה, מרגיש לי לא נכון
בין לוותר על השירים, להמשיך לשמוע בקול ולקחת סיכון שיגלו את זה ויתייגו אותך, או להמשיך לשמוע בפרטי. כנראה שאם תהיי שלמה עם המקום שלך עם לשמוע את השירים, יהיה לך קל יותר עם זה...
ואגב גם בעלך לא יודע איזה שירים את שומעת? כי אם הוא יודע לא הייתי מרגישה שזה לחיות בהסתרה, פשוט לא לחיות בפרסום לכל מי שזז😅
מבינה מה שאת אומרת אבל המושג "להיות שלמה" קצת קשוח..
והבעל יודע
בכל תחום לא רק בזה...
זה בעצם מרחיק אותך מהדעות והרצונות שלך
שזה הבסיס לכל התקדמות רוחנית-
להיות קודם כל אנחנו, החומר גלם הבסיסי ביותר.
ואחר כך לקנות הנהגות טובות בעבודת ה' לפי המקום שלך...
יש אנשים שלעולם לא יראו צורך להתקדם בסוג התוכן שהם צורכים מבחינה מוזיקלית
ויש אנשים שרואים בזה ערך חשוב
תבררי קודם מה את מרגישה וחושבת לגבי זה...
את צודקת ממש
הבעיה שזה גם מעבר לעצמי,
אני יודעת שיש בחירות שמקבלים עליהם מחיר
במיוחד בציבור דתי שאני בתוכו
אז זה סותר את זה שאת אומרת שלהיות אני
ציבור או מגזר זה בסהכ דרך לשמור על חברה עם גבולות מוגדרים מראש, שייכות, תרבות וכו'
לעשות הפרדה בין הרצון שלי, המקום הרוחני שלי השאיפות שלי וכו
לבין מה שהציבור מחייב או דורש ממני
אין בעיה להחליט ללכת לפי הנהגות מסוימות כדי לשמור על הכללים של החברה בה אני חיה
אבל בלי לבטל את הזהות והאני שלי.
סתם יצא פילוסופי, שורה תחתונה אם את רוצה לשמוע מוזיקה עם עצמך בלי שזה יפריע למישהו-פשוט תשמעי...
אבל הפחד שיש לזה המון השלכות..
כמו שכתבתי על תיוגים לילדים וכו
קודם כל, אני מבינה אותך
ואני רוצה לומר שאני בטוחה שגם בחברה שאת נמצאת בה בטוח יש כאלה ששומעים גם שירים כאלה או נחשפים לכל מיני תכניות וסדרות, פשוט מתחת לרדאר.
אני חושבת שזה עמוק יותר מזה שאולי אחרים ידעו כי בתכלס אין לאחרים ככ איך לדעת מה את שומעת באזניית הפרטיות שלך, בהנחה שאת לא משמיעה את זה בקולי קולות או מעלה סרטונים מהופעות,
אלא זה יותר תחושה אישית של חוסר הלימה בין אורחות חייך לבין השירים שאת דומעת? והשאלה האם את רוצה לשנות את זה?
הרי בסופו של דבר לא סתם את יודעת שהשירים האלו לא מקובלים.. האם את שלמה בשמיעה שלהם או מרגישה שזה לא בסדר וזה פשוט יצר הרע
אני כן אגיד לך חד משמעית ששירים לא צנועים שאת תשמעי בבית ולא באופן פרטי, הילדים שלך ישירו בחוץ ויהיו חברים מבתים שמורים שזה יפריע להם וגם יספרו למורה שפלוני שומע שירים כאלו (כותבת לך מנסיון רב שנים עם זה במערכת החינוך)..
אנחנו משתייכים למקום מסוים לפי מה שאנחנו מגדירים כנכון, לא לפי מה שאנחנו מבצעים בשקט בחדר.
כשאני כותבת את זה ככה זה נשמע צבוע נורא, אבל אם אנסה רגע לפשט למה הוא מתכוון-
כמעט כל אחד עושה מעשה/מעשים שהוא חושב שהם לא נכונים. הדוגמא הכי קלאסית היא לשון הרע ורכילות.
דוגמא נוספת באמת זה מוסיקה/סרטים/עיתונות כללית (הדוגמא של בעלי באופן קבוע)
וכלשונו- זה שאני שמוע שיר חילוני לא הופך אותי לחילוני. זה שאני יודע שזה לא בסדר, משתדל להיות במקום שבו לא אקרא את זה (לא בצורה של מאבק מתמיד עם עצמי אלא פשוט להתעסק בדברים טובים יותר) זה הופך אותי לאיש ערכי יותר.
זה שאת רוצה להשתייך לחברה שבה לא שומעים מוסיקה כזו, זה שאת עושה את זה בשקט באזניות שלך אבל ברור לך שאת לא רוצה להחשב 'אחת ששומעת מוסיקה כזו'- בעיני זה הרבה יותר מגדיר אותך.
לי היו תקופות שנאבקתי בתוכי פנימה בכיסוי הראש. למרות שזה לא מקובל בסביבה שלי, אני לא מקפחדה על כיסוי ראש בבית כי מאד קשה לי עם זה.
עובדתית, כשהילדים שלי גדלו והבנתי שזה יצא החוצה ויתייג אותי- אני יותר מקפידה ליד הילדים. למה? כי בסוף אני רוצה להשתייך לחברה שבה כיסוי ראש בבית הוא הנורמה, למרות האתגר שלי עם זה.
אגב גם הפסקתי לשוע שירים מסוימים בקול (רק באזניות) מאז שגדלו הילדים, כי אני אמנם שומעת אבל אני לא חושבת שזה הפלייליסט שאני רוצה להגדיר ולשיך את עצמי באמצעותו.
החברה שלנו מאד מדביקה תויות לאנשים. ככה זה. אז כן, יש לזה מעלות וחסרונות, לא נדון בזה, אבל בסוף- את לא צריכה להרגיש צבועה. את צריכה להיות גאה בעצמך שאת רוצה להשתייך לחברה שלא שומעים בה את המוסיקה הזו. ולמלא את עצמך בטוב.
וספציפית במוסיקה- לי בשניםה אחרונות יותר קל. כי אני אוהבת מוסיקה איכותית וברוך השם יש יותר מוסיקה דתית כזו... וזה מקל עלי.
מרבית המארשים החסידיים היו גויים במקור. אבל רבעס חסידיים הרגישו שזה נגון נקי ולכן שרו אותו והצמידו לו מילים טהורות
אז האם יש ערך בלשמוע רק זמרים דתיים? וואלה לא יודעת. אבל אל תגדירי את עצמך דרך זה, ותשייכי את עצמך בגלל זה למקום נמוך יותר.
בעצם, בשביל השורה החאורנה כתבתי לך את כל ההודעה הארוכה הזו...
מעריכה את זה..
נתת לי חומר למחשבה..
❤️
לשמוע באוזניות לבד זה "סבבה"?
לי בראש יש מחשבה שהילדים בסוף יודעים הכל
גם כשזה בחדרי חדרים,
וכתבת שילדים ששומעים שירים אחכ ישירו בחוץ- זה ממש התפילה שלי שישירו רק קודש וממש לא ההפך... ועדיין קשה לי
כי ודאי שהקב"ה שם לב לכל מעשינו ואם לדעתי זה לא רצון ה', אז גם בחדרי חדרים זה לא מתאים.
מרגיש לי מההודעות שלך שאת לא שלמה עם זה שאת שומעת את השירים האלו בכלל.. אולי כדאי להתחיל תהליך הדרגתי שאת לאט לאט מפחיתה לפחות במשהו שאסור ממש- למשל: שירים של בינו לבינה
שמיעת זמרים חילונים עפ תוכן לא אסורה על פי ההלכה
אבל זה רק רק אם באמת מתאים לך לעבור עםזה דרך
אצלנו קראו רק ספרות חרדית בבית. אמא שלי לקחה מהספריה גם ספרים לא חרדיים בעליל וקראה בחדר שלה. גיליתי את זה אולי בתיכון או אחרי וגם אז לא היה לי כל כך אכםת.
מצד שני אולי זה תלוי אופי כי ילד יותר סקרן/חטטן יגלה יותר מוקדם וגם ירצה להתנסות
מה שהוא 'אסור' או 'לא ראוי' לפשוט 'לא תואם גיל'.
אגב גם במוסיקה יש דברים שאני שומעת שלא אכפת לי שהילדים שלי ישמעו כשיגדלו אבל לא בגילם..
ובטח בטח בקריאה.
אני יודעת שיש אנשים שחושבים שזה פתטי אבל אני כן מאמינה שחשיפה צריכה להיות תואמת גיל.
בגיל קטן הכל שחור לבן
בגיך גדול יורת אפשר להכיל שאמנם הגיבור לא דתי אבל יש לו ערכים חשובים, וללמוד מהם בלי ללמוד מאורח חייו הכללי.
יש מלא ספרים שהשפיעו עלי ממש לטובה למרות שאורח החיים של הגיבורים והכותבת רחוקים ממני מרחק שנות אור.
דבר ראשון אף פעם אף פעם את לא יכולה לדעת מה קורה אצל אנשים
במיוחד בחדרי חדרים
אנשים זה דבר מאוד מורכב
וגם דקרובים לך ואת מכירה אותם טוב
את עדיין לא מכירה אותם לעומק
אז מבחינת זה את לא יכולה לדעת
מה הבן אדם שומע רואה מסתכל מכיר וכולי
דבר שני אני חושבת שהיום בעידן הטלפונים החכמים
המון אנשים שמגדירים את עצמם כדוסים
או שהם באמת דוסים
בגלל האפליקציות
של השירים שיש בהם את כל סגנונות השירים
הרבה שומעים המון סגנונות וזמרים,
אני אישית חרדית וגם חיה בחברה חרדית
יחסית סגורה אפשר לומר
ואני מכירה המון מסביבי
ששומעות את כל סגנונות המוזיקה
ואני לא באה להגיד לך את זה
בשביל לתת למוזיקה הזאת הכשר
או משהו כזה
אלא בשביל שתראי מה את בוחרת לעשות
לי אישית
מוזיקה זה דבר שמאוד מאוד משמעותי לי
וכרגע קשה לי לעשות את השינוי
אבל תשבי עם עצמך ותבדקי מה מתאים לך
אני חושבת שהדבר היחיד
שאת צריכה לחשוב עליו זה עלייך
ולגבי הילדים-
הילדים שלי לומדים גם במוסדות סגורים ושמורים
הם לא שומעים את מה שאני שומעת והם גם לא מכירים את השירים שאני שומעת
וזה בסדר מבחינתי
אני לא חושבת שאני צריכה להיות באותה רמה דתית של המוסדות שלהם
יכול להיות שהם יגדלו אני אאפשר להם לשמוע יותר
ויכול להיות שלא
ויכול להיות שזה בכלל לא יהיה תלוי בי
אבל כרגע זה מה שמתאים לי
ואף פעם לא חשבתי שאני צריכה לתת דין וחשבון לאנשים סביבי מה אני שומעת ומה לא
כל אחד שיעשה את הטוב בעיניו.
ברכב נגיד
או בערב ,לילה שהם ישנים
יציאה עם בעלי או חברות
כל מיני הזדמנויות
אולי זוכרות אותי מהשרשור ששאלתי אם בדיקת ההריון חיובית, באזור ה12/9.
אז היא הייתה חיובית.
גם הבדיקות דם שרק הכפילו את עצמן מאז,
לפני שבוע וחצי הייתי על 11,640.
לפי הווסת אני בשבוע 7.4 ולפי הרופאה במיון הייתי בכלל בשבוע 5.3 לפני 13 יום.
אז לפי החישובים שלי אני בכלל בתחילת שבוע 7,
בכל אופן הייתי אתמול אצל רופאת נשים
והיא אמרה שאני שבוע 6, (ועברו 12 יום אתמול משבוע ה5.3, שזה לא הגיוני).
היא גם אמרה שאני בהריון בסיכון גבוה,
גם עקב הגיל שלי ומצב רפואי.
הייתה בשוק שנכנסתי להריון ספונטני ולא מטיפולי פוריות (קצת מעל גיל 40)
היא בדקה אותי ואמרה שלא הגיוני שלא רואים עדיין דופק.
ושלחה אותי במהירות לקבוע אולטרסאונד מיילדותי לעוד שבוע, וגם להיכנס אליה ישירות אחרי האולטרסאונד,
ואם אצטרך אז גם מיון אחרי הא.ס. לביצוע הפלה עקב חוסר בדופק אולי!
היא כתבה בממצאים:
שק הריון בחלל הרחם עם הד עוברי בגודל 4 מ''מ ללא דופק עוברי.
גם לפני 3 שנים עברתי הפלה נדחית,
כי לא היה קוטב עוברי,
בדיוק בתחילת שבוע 7.
אז המקרה דומה קצת...
לא רוצה לעבור שוב הפלה...
בכיתי בטירוף אתמול.
אני והבן זוג מבואסים.
יש סיכוי שיהיה דופק בעוד שבוע, אם הביוץ היה מאוחר, לפי מה שקראתי.
גם כשעשיתי אז בדיקת דם להריון 12 יום אחרי ביוץ, היה שלילי. אבל אחרי כמה ימים יצאה בדיקת דם חיובית.
אז אולי בגלל זה לא רואים דופק, בגלל ביוץ מאוחר. סתם משערת כדי לעודד את עצמי. ללא הצלחה ממש.
בכל אופן אני ממש בלי מצב רוח,
חושבת על הworst case scenario, ולמרות שיש סיכוי קטן לדופק אני לא מצליחה לראות את זה או לחשוב שזה באמת יהיה.
תותי.
אבל הכל עוד יכול להיות
אתפלל ואקווה איתך לבשורות טובות
בטעות ביטלתי גם את התור לא.ס. בשבוע הבא כי ניסיתי לקבוע תור למרפאה אחרת מחר ללא הצלחה. 😆 אבל הכל לטובה.
מחר אתקשר למרפאות אחרות לבדוק לאן אפשר להגיע.
אני אתחרפן לחכות מצד אחד...מצד שני אולי זה באמת מוקדם לדעת. אז נראה מה יהיה מחר, ומה שצריך להיות יהיה. 🤗
תודה לנה!! ♥️
ממש הגיוני שעוד לא יראו דופק בשבוע הזה
בטח אם היה ביוץ מאוחר
ממליצה להבדק לקראת שבוע 8
אבל מבינה ממש את הקושי להמתין❤️
לאן אצליח לקבוע, מקסימום אחכה שבוע.
תודה! חיזקת! 🤍🤍🤍
אף פעם לא ראו אצלי דופק לפני שבוע 8 או 9.
עוד שבוע הדברים יתבהרו.
בשורות טובות
זה לא אומר שכבר אפשר לראות דופק, למרות שגם אני קראתי שאפשר לראות בבטא כזאת ,
טוב, אולי זה יותר לראות הכפלות ועלייה.
אבל נראה מחר! 🙏🙂🤍
נכנסתי להריון ספונטני בגיל 39, ילדתי ב 40.
שאלתי את הרופא כמה זמן אצטרך מניעה, אמר לי יש לך זמן, עד גיל 50 בערך שמתחיל גיל המעבר..
גם אחותי נכנסה להריון ספונטני אחרי 40 אבל עם מעקב ביוץ
מכירה מישהי שנכנסה להריון ראשון וספונטני בגיל 43
אז אני באזור הגיל הזה, 43. 😆
בעזרת השם, הצלחה גם אצלי.
לי אמרו שהפוריות קיימת עד גיל 45. כלומר, שאפשר להיכנס להריון. וגם גוגל טוען את זה.
אבל גם שמעתי על מישהי שנכנסה להריון בגיל 46.
תודה לך 🤍 מעודד...
אגב, רק החלטנו שאנחנו מנסים להיכנס להריון, וישר נקלטתי. מעבר לזה שהיה ביוץ. 🙂
למקרה שזה מוקדם מדי, ומה שצריך להיות יהיה.
נכון, אני מתחרפנת לחכות, אבל מאמינה שיהיה בסדר...לפה או לשם...
אעדכן שבוע הבא אחרי הא.ס. על ההתפתחויות.
בין הסיכוי להריון בגיל מאוחר,
לבין להסתמך על הגיל מבחינת מניעה.
גם אם בגיל הזה הסיכוי להריון נמוך מאוד, עדיין צריך למנוע אם לא רוצים הריון, כי עדיין יש סיכוי כלשהו.
שנכנסת להריון בלי טיפולים בגילך.
לזה התייחסתי
כן, זה בהחלט אפשרי. אם לסמוך על זה- כל זוג והמקום שממנו הוא מגיע.
לי לקח כשנתיים להיכנס להריון, אבל לא היה לי לחוץ. אמרתי לעצמי כן כן, לא לא.
ושמחה שקיבלתי את הבת שלי ב"ה
שמצא שאיכות הביצית לא משתנה עם הגיל והיא טובה עד אזור ה 45
מה שכן נפגע באיכותו עם הגיל זה הזרע. שהאיכות מתחילה להיפגע כבר בגיל 30
אישה שילדה קודם, יש לה יותר סיכוי להיכנס להריון טבעי גם מעל גיל 40 (מכירה לא מעט כאלו). הריון ראשון טבעי מעל גיל 40 זה באמת יותר נדיר (אבל לא בלתי אפשרי).
והגיל שבו מסתיימת הפוריות משתנה בין אישה לאישה. זה בדרך כלל בטווח הגילאים 40-50, אבל זה לא גיל אחיד לכולן.
טבעי בגיל 48 וילדה ילד בריא ובזמן
הסיכון היחיד היה הגיל שלה.. לא שום גורם סיכון אחר.
לא היה דופק עוברי גם אחרי שבוע, ההריון לא התפתח ונאלצתי לעבור הפלה בציטוטק אתמול.
בשעות הראשונות הייתי אפאטית לגמרי נפשית מההלם.
הפלה שנייה בדיוק באותו שבוע אחרי 3 שנים.
בכל מקרה, מבואסת, ומרגישה קצת ריקנות. אבל הצלחתי לחזור לאופטימיות. אני והבן זוג פה אחד בשביל השנייה.
ואני מודה על כך.
בעזרת השם הריון שלישי יצליח...לא סתם אומרים על השלישי פעמיים כי טוב.
לפחות אני יכולה לשתות קפה. 😆😆😆
🤍🤍🤍🤍🤍
מצטערת בצערך
מאחלת לך כוחות והריון תקין בקרוב בידיים מלאות
אני בחודש תשיעי ויש לי צירים שהאורך בין ציר לציר הוא בין 7 דק' ל14 דק'.
מתי כדאי לצאת ללידה? זו לידה רביעית,
הייתי היום במיון והם ראו שהצירים לא היו סדירים,
מתי זה נחשב שהם סדירים?
והם צריכים להיות כואבים מאוד?
תודה
בין ציר לציר
ומזל שאמרו כי הגעתי ברגע האחרון...
כמה את רחוקה מהבית חולים? זה מאוד משמעותי לעניין...
ותביאי אוזניות שתוכלי להישאר ב'בועה האוקסיטוצינית' שלך.. זאת אומרת שהאווירה של בית חולים עם כל הקבלה וזה לא תגרום ללידה להאט...
בע"ה לידה קלה ותינוק בריא!!
שאני לא יודעת כמה הצירים רציניים, הייתי שם היום והם היו לא סדירים, עכשו הם קצת יותר סדירים אבל לא כואבים מאוד.
אוף חוששת שיצחקו עלי במיון שבאתי שוב 😥
השיקול רק להגיע כשזה רלוונטי..
אם את מרגישה קרובה- תיסעי...
מה הסדירות עכשיו? סדירות זה כן משמעותי..
וכואבים זה משתנה מאחת לאחת..
אם לא כואבים אולי תחכי קצת...
חצי שעה זה לא מעט ועדיף שהנסיעה לא תהיה בשלב שהצירים כבר כואבים ממש כי אז סיוט לעבור אותה וזה יכול לגרום לך להיות מעוכה גם אחרי...
עדיף לעבור את הנסיעה כשאת יחסית בטוב גם אם זה יותר זמן בבית חולים
אולי לחכות שיהיו ברווח של 10 דקות בין ציר לציר?
תודה שאת עונה!
נראמי 10 דק הגיוני, אולי טיפה יותר...
תנסי לישון בינתיים שתהיי בכוחות..
ואם לא עובד לך לישון אולי תנסי מקלחת רק תתכונני שזה מזרז לידה.. ויכול להגביר את הצירים אבל גם מאוד מרגיע...
בכל מקרה כדאי להתכונן ליציאה...
תכיני לך את כל מהש את צריכה וממש ממליצה על אוזניות ופלליליסט...
את יכולה לקרוא קצת על היפנוברתינג ולחפש מנטרות מרגיעות לחזור עליהן בזמן הצירים..
המדריכה שלמדתי אצלה פעם אחרונה אמרה לי להזכיר לעצמי שכל ציר זה כאב שדרכו מתקרבים לרגע הגדול של פתיחת השער והלידה.
וטיפים טוב של בארץ אהבתי כל ציר לעשות 5 נשימות עמוקות וככה הוא עובר. נשימות של להכניס 4 להוציא 8, סה"כ 12 שניות כל נשימה. כפול 5 זה בדיוק 60 שניות של ציר..
אחרי יום וחצי של צירים נבדקתי, והייתי בפתיחה 5.
די מהר אחר כך ילדתי.
תשימי לב אם יש איזשהו שינוי בעוצמה או בתדירות.
ואם יש לך אפשרות זמינה להיבדק, אז כדאי.
אם את מרגישה שכדאי לצאת, תלכי.
ושיגידו שם מה שרוצים, את תעשי את מה שאת מרגישה וחושבת שנכון לך ולתינוק שלך.
שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות בעז"ה!
אחרי לילה ללא שינה..
במוניטור לא ראו צירים ולא היתה התקדמות אז חזרתי הביתה.
מקווה שהלידה תגיע בקרוב בע"ה..
וידעתי ללכת לחדר לידה לפי אורך הציר (בהתחלה הם קצרים, או בינוניים, אבל כשהם נהיו ארוכים זה הסימן שלי.
ארוכים
וחדים- כואבים ברמה של כמה שניות להתקפל ולהיות בבועה של עצמי.
בין ציר לציר מדברת צוחקת הכל חופשי, מתארגנת, מתקלחת, יכול להיות הציר הבא גם אחרי רבע שעה. אבל העוצמה של ציר (שאת לא יכולה לענות או לתפקד, ושהם נהיים ממש ארוכים- זה סימן לרוץ לחדר לידה).
בואי נאמר- כשזה ציר, ציר , ציר!!!! את לא תכתבי פה ולא תתלבטי, את כבר תשבי ברכב לבית החולים.... 
בהצלחה
ובידיים מלאות בע"ה
8.
אצלי מרחק של עשר דק ואז 7 דק ואז 12 דק וכן הלאה מאחד לשני וארוכים אני בפתיחה חמש-שש כבר.
אם אחכה להוראות לפי הספר כמו שאומרים בכל ההדרכות למינהם אלד בבית.
זה לא היה סימן גם אצלי.
תיארתי שאצלי הסימן ללידה זה צירים ארוכים מהרגיל וחדים.
צירים סדירים- אף פעם לא היה לי.
היו לך צירים סדירים?
כואבים במיוחד?
איך התפתחו הלידות שלך?
תנסי להיזכר איך היית בלידה פעילה
אולי תוכלו לעזור לי במציאת קישורים טובים למוצרים הבאים-
משטח פעילות בגוון אחיד על הרצפה
קשת לעגלה
פיג'מות ארוכות לבנים
אני כל כך מסתבכת אבל המחירים פה בארץ פשוט מוגזמים
תודה ענקית
היה לבן שלי שנה שעברה, קניתי ב 2 צבעים שונים חרשנו על זה כל החורף
פיגמה ממש נעימה, לא מהקישור הזה אבל נראה בדיוק כמו זה (הפיגמה שקניתי שנה שעברה כבר לא במלאי, אבל נראית בדיוק ככה)
היה נעים.
כיבסתי מלא וב"ה נשאר טוב גם אחרי עונה שלימה (כמובן שעם הזמן הפרווה הייתה פחות פרשית, אחרי ייבוש במייבש חזרה להיות נעימה)
חליפות פיג,scm-url:1007.40196.439370.0,pvid:1da0481f-e67e-4c6b-b229-8327fd1d6482,tpp_buckets:668%232846%238110%231995&pdp_ext_f=%7B%22order%22%3A%22457%22%2C%22eval%22%3A%221%22%2C%22sceneId%22%3A%2230050%22%2C%22fromPage%22%3A%22recommend%22%7D&pdp_npi=6%40dis%21ILS%2172.10%2125.00%21%21%21151.80%2152.65%21%40214100f417605213466907658e587c%2112000039323581187%21rec%21IL%212521567100%21X%211%210%21n_tag%3A-29919%3Bd%3A80d06740%3Bm03_new_user%3A-29895&utparam-url=scene%3ApcDetailBottomMoreOtherSeller%7Cquery_from%3A%7Cx_object_id%3A1005007077344052%7C_p_origin_prod%3A
עורכת: כמו שאת יכולה לראות בתמונה היא גדולה, רחבה. לבן שלי זה היה נוח אולי יש כאלה שמעדיפים צמוד יותר..
יש בבלו וייב פיגמות קטיפה 2 חלקים ב 69 שקל אם לא טועה, אולי 79 - לא יותר.
שנה וחצי אחרי לידה, הפסקתי להניק בגיל 8 חודשים בגלל מניעה הורמונלית (נגמר החלב) לפני כמה חודשים הפסקתי עם המניעה ועכשיו אני קולטת שיש לי חלב😳
מאז שהפסקתי אני מרגישה כמו תחושה של התמלאות חלב, עקצוצים כזה בחזה, לא התייחסתי
קרה למישי?
מה זה אומר?
ואם אני רוצה לחזור להניק? חחח איזה מוזר
וזה לא מפריע להכנס להיריון?
וגם אם אני בהיריון אני בשבוע 1
😁
בתחושה של ההתמלאות זה די מאז שהפסקתי עם המניעה
לא מניקה כבר איזה חצי שנה
ופתאום בזמן האחרון היו עיקצוצים וכזה זרמים
וחשבתי אולי הריון אבל אז הגיע מחזור אז לא
מאוד משונה
ממש קטע
קצת הזכיר לי קולוסטרום
אבל זה ממש מבאס כי נגיד במגע מיני השד מגיב
ואני ממש קשה לי עם זה זה מתסכל
אחת הסיבות שחיכיתי לסיים עם ההנקה
ואז חזר…
בן שנתיים ו 8 אחרי תקופת רגיעה יחסית בקיץ (התקף אחת לחודש וכל הזמן שבין לבין שקט יחסי) החודש האחרון היה השיא אני חושבת אפילו יותתר מהחורף. בראש השנה קיבל התקף חזק טופל לפי הפרוטוקול - 5 בטניזול לילה, 3 בבוקר , משאף ונטולין כל 4 שעות והוספנו גם אמפתרים (חזק מאוד) זה בבוקר ובלילה בנוסף כמובן למשאף הכתום. (תארו לעצמיכם את כמות הבכי שהיה פה בבית בתוצאה מהכדורים). קיבל בנוסף גם אזניל אחרי מס' כי בקושי היה שיפור , אחרי כל זה היה שקט יומיים בדיוק והכל חזר שוב. כמובן שהכל בליווי צמוד של הרופא ריאות שלנו משיבא , מעדכנת אותו אונליין והוא אומר מה לעשות בכל שלב. אחרי השקט של יומיים זה חזר שוב- הפעם הוא אמר לא לתת בטניזול כי הוא קיבל המון לאחרונה הוסיף לנו את המשאף אמפתריום כל 4 שעות בנוסף לונטולין. שאני עושה כל 4 שעות הוא יחסית בסדר.ככה כבר שבוע וחצי לערך
עוד שבועיים יש לנו תור אליו, כל הבדיקות שעשינו יצאו תקינות (ברונסקופיה הוחלט לא לעשות כרגע מהסיבה שאולי יראו מעברים צרים וזה מתרחב עם הגיל כך שאין מה לעשות -אולי יחליטו עכשיו כן לבצע לא יודעת)
מחר הוא חוזר למסגרת, מקווה שהוא יסתדר בלי המשאף לפני השינה כי אחרי מאמץ וריצה הוא ממש מתנשף ונראה שקשה לו.
האמת? שעייפתי, אני לא יודעת מה לעשות, מה עוד ניתן לתת לו משהו שלא קיבל עד כה.
לא נראלי הגיוני לתת משאף ככ חזק מלא פעמים ביום הוא עוד פיצי.
קיבל סינגולייר שנה 1 ולא עזר לכן הופסק כנראה שנתחיל שוב, קיבל אנטיביוטיקה מניעתית שגם לא הועיל.
מפחדת ממש ממש ממש מהחורף הקרב ובא , אם בעונת מעבר אני סביבו כל הזמן מה יהיה בחורף?
מה עושים כשהוא צריך משאף בגן? לא תמיד מנה 1 עוזרת לעיתים אני עושה לו עוד 2 סבבים אחרי 20 דק (כמו שקרה היום)
אמהות מנוסות אשנח לטיפים ואולי גם הרגעה 🙏
למשאפים יש השפעה הרבה יותר קטנה
מי מלח מייבשים את הליחה שיושבת בדרכי הנשימה וב ריאות
ומונעים התפתחות דלקת
יש רופאי ריאות שפחות מבינים בזה
כדאי לך לקרוא ברשת על זה
לבקש מהרופא שייתן מרשם
ולהרגיל את הילד לשבת עם האינהלציה (אנחנו הרגלנו ילד עם מוגבלות)
הוא מקבל לפני הצורך דרך האינהלציה
בודיקורט/ ונטולין/ אירובנט
אפשר לבדוק עם הרופא אם אפשר להחליף את המשאף באינהלציה
האתגר הוא למצוא את התרופות והמינון המתאים. יכול לקחת חודשים..
אצלי לא בגיל כזה שמר על האסתמה הכי מאוזנת סנגולייר וסרוטייד, פעמיים ביום קבוע במשך שנים. חורף קיץ היה שינוי במינונים, העלאה בחורף הורדה בקיץ.
אבל לקח שלוש שנים לפחות עד שהגיעו לתרופות ולמינונים המתאימים..
מאתגר ממש
במעברים הקודמים, ותמיד חשבתי ככל שהוא גדל ההתקפים ילכו ויפחתו אבל לא
מעבר לזה שהוא ככ מתוק ופשוט לנשנש אותו כל היום אז עוד יותר קשה לראות אותו ככה
כל החג התארחנו אצל המשפחה והערב חזרנו הביתה.
אני ממש בלחץ כי עד עכשו הייתי עם עוד אנשים ועכשו אני אהיה לבד רוב שעות היום ובעלי יהיה בעבודה.
המרחק שלו מהבית הוא שעה וחצי
וזה ממש מלחיץ אותי.
מה עושים? אני ממש חוששת שיתחילו לי צירים/ ירידת מים ואהיה לבד.
גם 2 הלידות האחרונות שלי היו מהירות כך שזה יותר מלחיץ אותי..
מה המרחק שלך מהבית לבית חולים?
או לחפש חברים או משפחה שיקפיצו אותך?
אם זה יהיה אמצע הלילה, מה תעשו עם הילדים?
מחזור אבל עם דימום כבד ממש
יכול להיות שהבדיקה לא טובה? יש מצב שיצא חיובי אבל זה בעצם לא היה הריון?
או שזה כן היה הריון והוא נפסק?
ואם כן, אז מחשיבים את זה 'הפלה'? זה נכנס לסטטיסטיקה של כל אשה שלישית מפילה או שבשלב כזה זה לא נחשב? (סתם מעניין אותי)
לי כשהיה כך זה היה הריון כימי.
אבל גם יש הריונות תקינים שמתחילים בדימום
הכי טוב זה לעשות בטא ולוודאות מה המצב
חיבוק גדול
לק"י
שיערתי שזה הריון כימי.
(בדיקה חיובית שאחריה קיבלתי מחזור. לא חושבת שהיה כבד במיוחד).
שיצא חיובית
והרופא רצה שאמשיך לבדוק כדי לראות שהבטא יורד או משהו כזה
אבל האמת שאמרתי לעצמי שאם לא הייתי בודקת הייתי חושבת שזה מחזור רגיל(ממש לא מסודר אצלי) אז לא המשכתי לבדוק, ובה זמן קצר אחרי זה היה הריון תקין לחלוטין
אני הכנסתי את זה לסטטיסטיקה של הריון כימי
לדעתי האישית אני לא רואה בזה הפלה, כי זה משהו שקורה אפילו בלי לדעת, ורק נשים שמנסות להכנס להריון בודקות ומגלות בעצם שהיה כאן משהו
יש רופאים שמחשיבים כהפלה ממש ויש שלא מתייחסים לזה.. יש הרבה נשים שזה קורה ואפילו לא יודעות מזה..
בפועל הרופא שלי כן התייחס לזה כאל הפלה ממש. כי היה עוד כימי לפניו עם בטא חיובית שלא עלתה ואחריו הפלה בשבוע 9
ואחרי ההפלה בשבוע 9 הפנה לבדיקות קרישיות כי זה הכל היה ממש רצוף ומבחינתו זו הייתה מגמה שהוא רצה לבדוק..
הריון כימי כנראה
נראה לי במצב כזה רוב הרופאים לא מחשיבים כהפלה
כאילו נקיה, אבל כשעושה בדיקה מגלה שבעצם לא ויש שאריות
מנסה להטהר כבר וזה מתיששש
לשתות הרבה מים
ולא להתאמץ
ולא להתפדח לשאול שוב ושוב ושוב רב על בדיקות
כל החגים שאמורים להיות קהילתיים עוברים עלינו לבד.
ברוך ה' כיף לנו מאוד ביחד, אבל עדיין היינו רוצים להתארח ולארח וגם היה לנו הרבה יותר קל אם לילדים היתה חברה של עוד ילדים של חברים וכו.
נניח עכשיו בשמחת תורה, בית כנסת מלא מבוגרים, לא מרגישים ממש את השמחה כמו במקומות אחרים וכמה שמנסה לומר לעצמי שהשמחה תלויה בנו ומתחילה מבפנים, עדיין....
ניסינו להזמין בנות שירות וכאלה אבל זה לא מה שאנחנו מחפשים. מחפשים קהילה, לא סתם חברה.
אלא אם זה גרעין תורני או שליחות אז זה שונה
בעיני לגור במקום ששייכים אליו אנושית זה האלף בית
גם בעיר זה קיים בשכונות מסוימות..
ובעיני זה לגמרי שיקול בעניין
אם לא אפשרי - אז לנסות ליצור קשר עם שכנים, עם אמהות בגינה, עם הורים לש הילדים מהגן-בי''ס..
אפילו משפחה או שניים..
ולשמחת תורה או חגים מסוימים- אולי לנסוע להורים או משפחה או חברים עם בחכנ''ס עם יותר אווירה?
ולא מרגישה את השליחות.
האמת שגם בשלב הזה בחיים יותר חשוב לי הקהילה מאשר השליחות.
למשפחה לא רלוונטי לנסוע...
לקראת כיתה א' לדעתי כדאי כבר לגור בסביבת מגורים מתאימה לאורחות חייכם כדי לרשום את הילדים למסגרות חינוך חזקות.
איפה שיש ביקוש, יהיה היצע.
לגבי שמחת תורה, אולי יתאים לכם לנסוע?
אנשים אכפתיים,
דתיים לאומיים יחסית תורניים,
קרוב למרכז, עם משפחות וילדים יחסית צעירים.
בתי ספר, גנים וכו, סופרים, מרפאה, לא חור.
חשבנו על ניר גלים/מרכז שפירא אבל לא עומדים במחירים שם.
יש שם רמי לוי ומרכז קניות נחמד ממש. רכבת נוחה למרכז או כביש 6.
לגבי שמחת תורה תבדקי אופציה לשדרות או קריית שמונה.
אבל חברה גרה ביישוב שם והיא ממש מרוצה.
יכולה לברר לך את המקום.
אבל זה מעבר לקו הירוק, אז כדאי לחשוב פעמיים...
מעבר לקו הירוק?
שואלת כמתנחלת
לפני שרואים שם בית או חושבים על קניה, לחשוב אם מתאים האיזור או לא...
וללכת לראות באור יום.
כמובן בטוחה שהיישובים שם מדהימים ויוקרתיים עם איכות חיים, ועדיין...מעבר לקו הירוק.
אשרי מי שגר שם!
וכיום גרה מחוץ "לקו" ביישוב מדהים.
מרגישה ביישוב עצמו בטוחה מאוד!! וגם בכבישים בסוף מתרגלים לכל דבר… ובעיניי לא חסר יישובים-ערים בתוך הקו הירוק שמרגישים הרבה פחות בטוחים…
בלוד יש הרבה קהילות
ברמלה יש את הגרעין אבל אני חושבת שבגלל שהוא כבר דיי גדול זה לא רק עשייה מתמדת אלא כן יותר קהילתי
והמחירים שם סבירים
שמעתי דברים טובים על הקהילה ברמלה
ומי שבכלל זורמים על אקסטרים- הקהילה בלוד, ברמת אשכול- מהממת ממש. אם לא הייתי מפחדת מהשכנים היינו גרים שם
ילד בן 14.5 כבר תקופה ארוכה (מאז החופש הגדול) חשבנו שהוא מעשן- אחרי שהורים של חברים שגם מעשנים העירו את תשומת ליבינו.
הוא הכחיש כל הזמן. הוא יוצא עם החברים המון כולל בערבים- וחוזר בשעות מאוחרות למרות בקשותינו שיחזור עד שעה מסויימת שקבענו. אבל זה כבר לעניין אחר
מפה לשם, שבוע שעבר כשחזר הביתה נכנס מיד לחדר שם דאורדורנט. הרחתי מהחולצה שלו ריח עישון. אימתתי אותו והוא שוב הכחיש. אבל לי לא נותר לי ספק- הוא מעשן
היום בחג חזר שוב עם ריח סיגריות מהחולצה, אמרתי לו עישנת, לך תחליף חולצה והוא כבר לא הכחיש. קיבלתי אימות הבן שלי בן 14.5 מעשן😥😬
אם הייתן במקומנו איך הייתן מגיבות? גם לנושא השקר וגם לזה שהוא מעשן???
יודעת להגיד בדיוק.
אבל חשוב לא להרים ידיים
זאת אומרת, בחרתם שילך לפנימייה - יש לזה מחירים.
האם אתם מוכנים למחירים האלו? האם אתם מבינים את המחירים האלו? (זו לא שאלה מתריסה, וכמובן גם לא שאלה שאת צריכה לענות. אלא יותר שאלות למחשבה)
האם יש איזשהו קו אדום שתגידו, אם זה המחיר, אז אנחנו לא מוכנים שילמד כאן?
האם יש אפשרות לדבר על גבולות, כך שגם אם זה לא יהיה בדיוק כמו שאתם רוצים, זה יהיה באיזושהי צורה סבירה?
האם זה שילד הולך לפנימייה, אומר שלהורים אין יותר מה להגיד בעניין החינוך שלו?
עד כמה אנחנו משלימים עם דברים שלא נראים לנו "כי ככה כולם" ועד כמה אנחנו מתעקשים? איפה עובר הגבול שלכם?
בעיניי קודם כל להיות מודעים, לדעת מה קורה. לא לתרץ לעצמנו שאם ככה כולם אז זה בסדר. יש פעמים שככה כולם עושים, וזה לא בסדר. אבל כולם משלימים עם זה כדי לא להיות חריגים (יש גם פעמים שכולם עושים משהו וזה בסדר. אבל זה שכולם עושים משהו, לא הופך את זה לתקין)
ואחרי זה, לעבור לשאול את השאלות האלו את עצמכם, ובהתאם לתשובות המתאימות לכם, לחשוב איך נכון להתנהל ולהגיב
משווה בין בוגהו בי 6 ובין יויו החדשה..
ראיתי שבוגבו בי 6 שוקלת יותר מיויו..
שאלה מי יותר יציבה ואם אצל מישהי מהן הטיולון הוא שכיבה מלאה?
ואם יש עץכאן בנות שיש להן אחת מהן, אשמח שתכתבו התרשמות☺️
בגדול, אנחנו לקראת לידה חמישית ומחפשת משהו קומפקטי לרכב בלי מקום לזבוב, ושיהיה חזק ויציב לנסיעה במדרכות ול"טיפול מסור" של אחים גדולים...
אני אישית עם בוגבו בי 3 ולא אוהבת בכלל ורוצה למכור אותה..לא מכירה איך הדגמים החדשים..
נוסעת טוב רק בדרכים עירוניות
באבנים או עפר סיוט
לא קלילה במיוחד לדעתי אבל סבירה
וקיפול סביר..
אבל כן יציבה ועמידה אז זה בוודאי יותר מתאים מיויו שבעיני בכלל לא יציבה ובטח לא לאחים שובבים
ואם את פתוחה להמלצות
אז אמנם לא מקורי אהל ספורטליין בעיני לוקחת בסיבוב פי כמה משתיהן
נוחה יציבה מאוד נוסעת מושלם בכל תוואי דרך
מתקפלת בקלות
היא חזקה וקלה שזה שילבו מנצח
אבל אין לה שכיבה מלאה
והאמבטיה שלה פיצית
אבל יכולה להחזיק עד 90 קילו;)
אני כן מחנכת את הילדודס לא לעלות על העגלה אבל היא ממש יציבה ולא נוטה ליפול אחורה
הפעוט בעצמו, כשהשתולל בה.
אבל אני חושבת שהיא מאד עמידה,
כלומר- מחזיקה מעמד הרבה זמן לעומת עגלות אחרות ובטח לעומת איך שהיא נראית.
רואה שמעבירים אותה מילד לילד בלי שום בעיה
מסכימה עם יעלה ויבוא
אם רק טיולון ממליצה על סייבקס ביזי
אבל אין לה אמבטיה
הבוגבו בי ענקית ממש לא קומפקטית היויו כן
בי 6, זה הדגם החדש אמורה להיות מהקטנות, לא?
והספורטליין לא באה בחשבון, היא לא מתקפלת קומפקטית לרכב עמוס וצפוף פלוס אמבטיה...
עוד שאלה על היו והבוכבו היי יש להן חיבור לסלקל?
להפריד.
עגלה שתהיה טובה לבית, יציבה וכו'
וטיולון פשוט שנשכב לשכיבה מלאה ומתקפל קטן בשביל נסיעות.
לרוב עגלה קומקפטית לא תענה על הדרישות של יציבה לאחים גדולים וכו'
ממש יציבה, יחסית קומפקטית. באמת שלדעתי היא מושלמת.
והיה לי בוגבו בי 6 שנשבר לה המושב. אבל חוץ מזה היא גם היתה מושלמת 😄
היתה לי הבי 5 ואחרי כמה ילדים קניתי שוב את הבי 6.
ממליצה מאד! חזקה, יציבה, קומפקטית. יצא לי גם ללכת אתה בדרכים לא סלולות ועל החול בים.
הטיולון שכיבה מלאה, היא לא מתקפלת פיצי כמו יויו או טיולונים קלילים אבל יחסית לעגלה משולבת היא מתקפלת די קומפקטי.
יש לי עגלה אחרת לאמבטיה ואצלי היא משמשת אצל כל הילדים כטיולון מגיל חצי שנה עד 2-3.. אני מאד אוהבת אותה ומרוצה ממנה.
היא יחסית קומפקטית
אבל חזקה ונוחה מאוד
חג שכל פעם מחדש מחפשת את החיבור אליו.
מרגיש לי תמיד שמפספסת משהו. מישהי מזדהה?
מחברות אותי וכאן המצווה פשוט להסתכל על כל השפע והטוב, על הלימוד של בעלי כל השנה והסיפוק שלו- להודות ולשמח!! מבינה את זה בשכל, אבל זה ממש מאתגר לי הלעצור הזה .. כל כך רגילה לרוץ!!
כל העניינים הטכניים של החגים-
לאכול דווקא בסוכה, כל בלאגן החמץ בפסח ולהפוך את המטבח ובחזרה,
כבדות של ראש השנה (אולי בגלל שזה יומיים)
צריכה להתגבר על כל מה שמוריד לי מהחג כדי להתחבר. כלומר אני כן אוהבת את החגים אבל מרגישה שאני שמחה למרות ולא בגלל,
ובשמחת תורה מרגישה שבאמת מצליחה לשמוח בלי כוכביות. במיוחד עם ילדים קטנים שסוף סוף יש להם מקום של ממש בבית הכנסת ולא צריך להשתיק אותם.
אוהבת את השירים והריקודים. חג קליל, בלי הגבלת אוכל ומיקום, בד"כ כל אחד חוגג עם הקהילה שלו, אז אין ענייני מורכבויות של אירוח.
מבחינתי זה השמחה של פורים בלי הלחץ של המסביב.
אולי גם הידיעה שאחרי החג חוזרים לשגרה 😄
זה החג שאני הכי אוהבת מאז ומתמיד.
גם כנערה, בחג היינו נוסעים כקבוצות "משמחים" להרים את האווירה במקומות שצריכים חיזוק, וכם שנה שעברה חגגנו בשדרות,
מבחינתי זה לא חג של לשמוח בו מלימוד אישי, אלא התורה ניתנה לכל עמ"י במעמד הר סיני,
אין יותר מרגש מלראות את כל עמך בית ישראל רוקד ברחובה של עיר עם ספרי תורה מתוך שמחה וקדושה וחיבור פנימי אמיתי, כל אחד בדרגתו.
נגיד בישיבות וכאלה
או בסגנון של ספרדי/ חסידי
אם לא היית עדיין בהקפות של בית כנסת חסידי, ממש ממש מומלץ!
זה כ"כ לא הסגנון שלי, במיוחד לא חסידי חרדי,
אבל הייתי פעם בבית כנסת של איזה חסידות (לא זוכרת שמות)
מאז חזרתי לשם כל שנה (עד שעברנו דירה)
וזה היה אחד הדברים היותר מרגשים להיות בהם.
(העזרת נשים הייצה למעלה, משקיפה על העזרת גברים)
וראו עלי שאני לא שייכת, ובאתי עם הבן והבת שלי (הבן היה בן 5 בערך)
והתייחסו אלינו ממש יפה והיה באמת כיף.
היום אנחנו חוגגים עם הקהילה שלנו אבל אפשר ללכת גם לבתי כנסת אחרים.
תחשבי מה טוב לך..
יש לך בנים? כשהם יעלו לתורה פעם ראשונה זה מרגש ברמה של ברית בערך חח
כרגע כל הבתי הכנסיות ברדיוס שלי זה עם עזרת נשים קטנה ולא באות האמת הרבה נשים.
אני מאמינה שיום אחד אזכה! עצם הרצון הזה שלא להתפשר על הבינוניות בחג הזה ורצון להרגיש שמחה זה כבר דבר. עצםזה שיש געגוע וחסרון זה כבר טוב, זה יותר טוב מאדישות.
להיות ב-שמחה זה להיות במחשבות על שמחה וברצון לשמחה אמן ואזכה!
עוד השנה, ובע"ה מדי שנה בשנה!
ולא מרגישה שצריכה לרקוד עם ספר תורה בשביל לשמוח בחג להבדיל מהגברים. כן הולכת לתפילות ולהקפות עם הילדים אבל כי זה משמח אותם וגם אותי
אבל לגביי בכל אופן -
כבר הרבה שנים יש לי לימוד קבוע על פרשת השבוע ועוד כל מיני דברים שאני מציבה לי כיעד כל שנה ואז מתחילה מחדש מבראשית ולימוד חדש וההתחדשות הזו משמחת אותי כל שנה מחדש
חוצמזה שזה יום טוב שבכל מקרה יש בו אווירה שמחה
כל החגים משמחים
זמן חגיגי ומשפחתי
לנוח ולצאת מהשגרה
לא צריכה חיבור מיוחד
מרגישה ככה עם כל החגים, רק עם שמחת תורה יש לי איזה רגש שאני רוצה יותר.
כבר 10 ימים קמה כל בוקר עם מלא הפרשות בעינים
חוץ מזה כלום. לא מתמלאות ההפרשות שוב במהלך היום
לא עשיתי כלופ עד עכשיו כי חיכיתי שיעבור לבד
אבל עוד יומיים חוזרים למסגרות...
לשים טיפות עיניים? ללכת לרופא?
לא נראה שמציק לה בכלל
משהו שרופא עיניים יכול לפתור בקלות בדרך כלל, עם מסאז' לאזור העיניים (לא לנסות לבד!).
כמובן, אחרי הסבר שלו איך לעשות את זה.
מודה שלא יותר מדי עשיתי את זה... ב"ה כמעט לא היו לה שוב הפרשות. (אבל נראה לי שחסימה בצינורית הדמעות זה משהו שנולדים איתו, ואז זה אמור להופיע בגיל קטנטן. לפחות כך היה אצל הבת שלי...)
שחסימה לא מופיעה פתאום בגיל שנה
זה נפוץ בתינוקות ממש קטנים
או שיש חסימה חלקית שמחמירה בהצטננות.
(מכירה גם מקרה של חסימה שהופיעה בגיל ההתבגרות).
(כמובן שיותר נפוץ מיד אחרי הלידה)
לא התכוונתי שזאת פעולה מסוכנת או משהו כזה,
אלא בעיקר חששתי שמישהו יעשה משהו בגלל שאני הצעתי רעיון, בלי להתייעץ קודם עם רופא שמכיר אותו.
זה יכול להיות כחלק מצינון.
ויכול להיות גם דלקת שלא מציקה, אבל אז בדרך כלל יש הפרשות גם במהלך היום.
אפשר לטפטף לעיניים חלב אם.
או לשים טיפות עיניים.
זה רק בבוקר...
לא מצוננת
בגדול, לפי מה שהבנתי - אם העיניים אדומות קצת אז זו דלקת וזה מדבק, אם לא אז כנראה הסיבה אחרת.
אבל צריך ללכת לרופא כדי שיראה...
וצריכה לרוץ לעבודה ברביעי על הבוקר
בגלל שזה רק בבקרים אני תוהה לעצמי
תמיד כשלילדים שלי היתה דלקת, זה היה כל היממה.. ההפרשות..
ועכשיו זה בבוקר בלבד
נראה לי שלפעמים יש מצב של הפרשות רק בבוקר ובכל זאת זו דלקת.
אבל אולי - לא רוצה לקחת אחריות, אבל יכול להיות שזה מה שאני הייתי עושה - ביום רביעי בבוקר תנקי היטב את העיניים שלה (עדיף בתה קמומיל או במגבוני עיניים ייעודיים) ותשלחי אותה למסגרת. כנראה שאם לא יהיו הפרשות בהמשך יש פחות סיכוי שהיא תדביק אחרים. ואז אחר הצהריים תיקחי אותה לרופא ומכאן תנהגי לפי מה שיאמר לך...
בזמן שהיא מצוננת. לא מדבק או משהו.
אם יש לך אפשרות, תדברי עם רופא און ליין. בכל מקרה, תנגבי לה את ההפרשות עם מגבוני עיניים יעודיים, יש לתינוקות.
שדיברתי עם הרופא אןנליין
והוא אמר שאם ההפרשות הן בבוקר בלבד, ואחרי שמנגבים בבוקר, אין שום הפרשה עד הבוקר הבא, אז זה לא מדבק ואני יכולה לשלוח בכיף למסגרת
כל המערכת מחוברת
אם היא מצוננת זה ממש הגיוני
הייתי שולחת למסגרת ללא חשש
אשמח לעזרתכן.
יש לי מקווה בשבת.
אממה. נהיה אצל חמותי.. וממש מעדיפה לא לדחות. בעלי בדכ עמוס מאוד. וגם אני בעבודה. וסוףסוף שבת וחג שנינו בבית... בלי לחץ של עבודה ומשימות.... ממש כיף אם נהיה גם מותרים.
הבעיה הכי גדולה- אני בחיים לא יוצאת ככה סתם מהבית בערב שבת.... בדרך כלל אני וחמותי יושבות ומדברות... עד שהבנים באים מהתפילה.
במקסימום יוצאת רבע שעה לפני סוף התפילה לקראתם עם הילדים.
עוד נתון- הילדים שלי קטנים. יש לי תינוק בן שנה וקצת ועוד ילדונת שדי דבוקה אלי... הסיכוי שיתנו לי לצאת בלעדיהם הוא נמוך מאוד.
ולסיום, המקווה קצת רחוק. נגיד 10-15 דק הליכה לכל כיוון.
הכי טוב היה אם הייתי מספרת לחמותי, היא היתה שומרת לי על הילדים, הולכת חוזרת והכל טוב.
אבללל
בעלי לא מוכן שנספר לאמא שלו.
מבחינתו שנדחה והעיקר שלא תדע.
אני די מבואסת מלדחות. עד שיש חג. ויש נחת. ומוצש גם לא יהיה ככ זמן. ובקיצור....
יש לי חברה שהיא גם שכנה שלי שנמצאים השתב גם אצל ההורים של בעלה- וזה באותה שכונה.
אני יכולה לספר לה שיש לי מקווה וצריכה את עזרתה.
חשבתי על סיפור כזה שאגיד לחמותי שהיא שכחה משהו בבית/שביקשה שאקנה לה משהו ואני אקפוץ אליה להביא לה...
ואז נפגש באיזה גן שעשועים ואקפוץ למקווה... והיא תשמור על הילדים. (בתקווה שלא יצרחו כשיראו שאני הולכת........ אנחנו לא מתראות המון ביומיום אז הילדים לא ככ מכירים אותה)
אבל
זה יכול להסתבך.
למשל אם חמותי תציע לגיסתי (הרווקה) ללוות אותי כדי שלא יהיה לי קשה עם הילדים.... מה אני יעשה איתה?
או אם הילדים שלי יספרו אחכ בטעות שהלכתי והם נשארו איתה לבד?
או- מה היא תספר לחמותה..?
קיצור אם יש לכן רעיונות או תובנוצ בעניין אשמח.
מתלבטת אם ללכת על זה או לוותר ולטבול ביום ראשון.
התינוק הקודם שלי נולד יותר מארבע קילו אבל בשבוע מאד מאד מאוחר (שמעתי על אישה אחת שהגיעה לזה) אז הרופאה אמרה לי לעשות העמסה של 100גרם וממש לא בא לי.
לא מרגישה כלום כלום כלום.
לא בא לי לדחוף לעצמי כמויות סוכר ולהרגיש זוועה כל אותו יום ואולי גם עוד יום. לקחת סיקים ולהיות מרותקת.
מרגיש לי כל כך כל כך סתם!!!
לא הרגשתי טוב אחרי זה.
של 100
עבר קלי קלות
והרגשתי מצוין באותו יום
* והבדיקה יצאה פחות טוב....
והרגשתי נורא ואיום, גם שעות אח"כ
מה שאת מתארת, סיוט
וזה רק בגלל שהתינוקות שלי גדולים, עשיתי מלא פעמים את הבדיקה ובה לא היה צל של סכרת.
זה אוטומטי - עובר גדול אז כנראה שפספסנו סכרת, יצא תקין? אז נבדוק שוב, שוב תקין? בטח פספסנו, הריון הבא נבדוק שוב
ובכל זאת אני ממשיכה, כי מפחידים אותי כל פעם מחדש
ניסיתי למצוא רופא עם הגיון שיראה מעבר למספרים, בינתיים לא מצאתי
כי מה אכפת להם, הם לא שותים את הנוזל המחריד הזה ומבלים יום שלם במרפאה
אז לא נראה לי שיש לי מה לומר לך, חוץ מזה שאני הכי מזדהה בעולם, ומה שתחליטי לעשות- כל הכבוד לך ושיעבור בקלות
לא הסכימו לי להתחיל זירוז, למרות שכבר עברתי 40 והיתה הערכת משקל וצירים שלא התקדמו
עד שעשיתי בבית חולים העמסה נוספת של 100
ומודדים כמה פעמים ביום לפני ההנחיות למשך שבוע לפחות (לפעמים מבקשים יותר)
לי אמרו למדוד בצום + 3 פעמים ביום שעתיים אחרי אוכל, ככה במשך שבוע
לי היו הרבה סחרחורות וכאבי ראש לפני זה
חושבת שזה היה קשור לסוכרת.
בבדיקת סוכר של ה100 הרגשתי מזעזע ברמות קשות.
באחת הפעמים השכיבו אותי במיטה כי פחדו שאתעלף
בפעם אחרת פשוט עמדתי במשך שעתיים מול חלון עם אוויר קר ללא תזוזה. שעתיים שלמות.
האחות שאלה מה קורה אמרתי לה אם אני מזיזה את הראש אני מקיאה את נשמתי.
והעוברים שלי במשקלים תקינים.
שניים מהם נולדו קרוב לשבוע 40 במשקל 3.2 ו3.3
הקטן נולד 3.3 אבל בשבוע 38. יחסית גדול. אבל לגמרי תקין בשביל סכרת היריון.
שלא אשתף מישהו בו בחיים גם לא חברה טובה...
היינו היום באיזה פארק עם הילדים. דווקא פארק שמסתובבים בו בעיקר מהציבור הדתי
אני ב"ה בסוף הריון אבל מבחינה חיצונית מרגישה מה זה לא יפה,נפוחה וענקית ולא מושכת בעליל
הסתובבה שם מישהי עם שמלה לבנה שקופה וראו לה הכל מאחור.. בדגש על הכל
(סוג לבנים הכי הכי חושפני שיש בצבע שחור!!!!) האמת נגעלתי בתחילה
ואחר כך זה עשה לי כווץ' מטורף בלב.. אני כבר לא בגילה וגם לא בתנאי גוף שלה....
ועוד בהבלטה השקופה הזו גרמו לי לחשוב "מה בעלי חושב על זה?!?!!?!!"
זה ביאס אותי ממש
למרות שמחר כבר אשכח מזה בטוח... אני לא מתרגשת מדברים כאלו בדרכ
אבל רק בגלל התחושה שלי עכשיו וזה שאני מה זה מתאמצת עכשיו להיראות בטוב!!!
ובשניעה אחת באה מישהי כזו שלמראית עין היא דתיה .... 🤢
לזכור שאהבה של בעל ואישה
היא בסוף לא אהבה רגעית של המשיכה הראשונית.
זו אהבה שנבנית עם החיים המשותפים והעבודה.
והיא חזקה.
ואישה אלמונית שנפגשו בה לשנייה, במצב בריא ואוהב, היא לא באמת מאיימת.
שאהבה חיבור ומשיכה הם כל כך הרבה מעבר לגוף חטוב ומראה חושני.
האם היא חתיכה? כנראה ממה שאת מתארת, האם יכול להיות שיש בה משהו מעורר ומלהיב? יתכן.
האם גבר החי בחיים מאושרים זה ידגדג לו מעבר לשניה? בחוויה ובתחושה שלי ממש לא
מה הסיבה שאישה ככה הולכת בחוץ?
אולי כי חסר לה אהבה מבפנים, בתוך הבית שלה ומנסה לקבל צומי בחוץ?
כיוון מחשבה כזה גורם לי להרגיש כלפיה חמלה ולא קינאה
למה לנסות לחשוב בצורה שלילית?
יש אינספור סיבות לשאלה למה אישה בוחרת להתלבש איך שהיא בוחרת להתלבש.
הרגל
תרבות
חוסר תשומת לב
אהבה לאיך שהיא מתלבשת
רצון להראות טוב
וכן, יש פעמים שגם רצון להיראות נשית / מושכת / כל מילה אחרת שתקראי לזה.
אבל למרבה ההפתעה, יכולה להיות מישהי מאוד אהובה, ועדיין היא מתלבשת בצורה מסויימת מהסיבה האחרונה. זה לא סותר
זה אולי לא תואם את סט הערכים שחלקנו מכירות
ואולי את לא תבחרי בזה
אבל לפעמים זה לא אומר שום דבר
כמו שזה לא בהכרח אומר שהיא לא שמה לב
זה גם לא בהכרח אומר שרע לה או חסר לה משהו
ואני חושבת שקנאה זה רגש שבעיקר כדאי שיעורר אותנו לחשוב מה חסר אצלנו שגורם לנו לקנא, ופחות יעורר אותנו לחשוב מה חסר אצל אנשים אחרים שגורם להם להתנהג בצורה כזו או אחרת.
מבחינתה ההיא שווה מליון והיא אפס
זה לא אומר שהיא באמת לא אהובה וכתוצאה היא ככה מתלבשת.
בואי..הגברת מתלבשת איך שבא לה ונכון לה
אז מותר גם לחשוב עליה דברים..
לא כל דבר צריך להצדיק
זה לא סותר את מה שאת אומרת.. שזה נכון מאוד
חושבת שהמיקוד בכלל לא אמור להיות באותה אישה.
לחשוב אפשר מה שרוצים
האם זה מקדם אותנו?
אני לא חושבת
האידה היא רק הטריגר למראה פנימה, לזה שמשהו חסר או מפריע
ולהוריד או לזלזל באחרים (גם בלב, כתפיסה, מול עצמנו), בעיניי לא באמת עוזר לנו להתמודד עם קנאה
לא יודעת, לא חושבת שיש מה להתערער מהסיטואציה,
כשהודיעו לי שבעלי נפצע במלחמה,
הדבר האחרון, אבל האחרון שעניין אותי זה ההשלכות של המראה החיצוני.
אם להודות על האמת, כנראה שלא הייתי מתחתנת עם אדם עם פגיעה גופנית משמעותית, או עיוות כזה או אחר במראה החיצוני
אבל מהרגע שאנחנו בעל ואישה, הורים לילדים,
נשואים יותר משנים בודדות,
כל העיסוק במראה החיצוני נמצא במקום אחר..
ברגע האמת הייתי מוכנה לקבל אותו עם כל מראה שיהיה, אני יכולה לחתום על זה בפה מלא.
הדבר היחיד שהטריד אותי זה המצב התפקודי והנפשי שלו וכאב לי שכואב לו.
לפעמים לא מבינים את זה עד שמרגישים כמה היית קרוב לאבד הכל..
אמנם בעלי יצא מהאירוע ממש בזול, אבל באמת שכל ה20 קילו, הקרחת ושאר שינויים פשוט אהבתי כל מילימטר בגופו שהזכירו לי כמה לא ברור מאליו שהוא פה..
אני בטוחה באלף אחוז שאם בעלך יעמוד בפני בחירה אם לחיות עם אשה שמנה, מחוצ'קנת, נפוחה ולא יודעת מה, אבל בריאה ושלמה, שמחה, וטוב לה,
הוא יעדיף את זה פי מיליון מדוגמנית.
זה בשום מצב לא בר השוואה בכלל.
את זאת את, את אשתו ואת חשובה לו הרבה יותר מכל מראה חיצוני.
מאוד מובן למה את רוצה להיראות אחרת ממה שאת, השינוי המהיר והפתאומי בנוסף לשאר התופעות הגופניות לא קל להכלה,
אבל זה אף פעם לא בהשוואה לאחרים. אלא רק מה שאת רוצה ויכולה וטוב לך איתו.
המרחב הזוגי מכיל כ"כ שהוא רק של הזוג, שזה כבר לא פקטור מה יש בחוץ..
בתוכך גדל הדבר הכי יקר לו בעולם, בשר מבשרו. אני בטוחה שהוא אוהב כל מילימטר בגוף שמייצר לו ילד, ורק רוצה שהלידה תעבור בשלום בע"ה ותזכו לחבוק תינוק בריא ושלם.
רפואה שלמה בגוף ובנפש
ולך המון המון כוחות
אוהבת לקרוא אותך כל הזמן!
את אישה מדהימה
הוא ב"ה בריא ושלם היום.
זה קרה לפני כמעט שנתיים, הוא עשה מאז עוד מאות ימי מילואים,
אבל משהו בתפיסה מאז לעולם לא יחזור להיות כשהיה.
בכל אופן מעריכה מאוד את החיזוקים,
ושתהיה לפותחת לידה קלה בבריאות איתנה!
שאמאל'ה נראות כמו נשים אמיתיות!! אז כבר הai מחליף את הדוגמניות וכו'
אז תמיד יהיו מושלמות מאיתנו אם לא נשים אמיתיות אז רובוטיות 😅 אבל אנחנו יותר מגוף! החיוך שלנו, האנרגיה שלנו אף אחת לא תחליף😉
לא קציצות
לא טורטיה ממולאת
ולא פאי רועים
זה לא יהיה מנה בשרית יחידה בשולחן שבת, אבל זה נותן עוד סוג בשר שקל להכין וסוגר פינה לילדים בררניים.
מוסקה
מפרום
קבבונים
עראייס
לחמעג'ון
בשר טחון ברוטב מתקתק כזה
והגשנו במגש גדול שסידרנו בחלק החיצוני שלו פירה ואז באמצע ערימה של בשר. היה טעים וחגיגי
עוד רעיונות-
ממולאים. אני לא אוהבת פלפל אבל גיליתי שסירות קישואים ובצל ממולא זה לא מסובך וזה חגיגי מאוד וטעיםם.
בורקס על שלל סוגי הבצק-עלים/פילו/שמרים/פריך. אפשר גם בורקס פתוח כזה כמו קערות, או כמו לחמבעג'ון
כנאפה בשר
לזניה בשר
והכנתי לחג ראשון מוסקה מיוחדת: חצילים מגולגלים ממולאים בבשר.
חוץ מזה אפשר עלי פילו/ אגרולים ממולאים בבשר מטוגן
מהשו קל יותר שאוהבים אצלינו-
להכין
עיסה של קציצות
לבשל תפוחי אדמה בישול קצר של חצי שעה
ולפרוס לפרוסות לשים בצורה עומדת פרוסת תפו''א וקציצה ..כמו סנדביצים..
ולשפוך מעל קצת רוטב של תיגול ושמן וסילאן
לכסות ובסוף לתת קצת השחמה
ממש יוצא טעים בתנור
היי חברות, אשמח לשמוע דעות ומחשבות בעניין שקצת קשה לי, חושבת שזה יכול לעזור לי לשנות גישה בעניין...
מאוד מאתגר אותי ללכת למקווה, גם ההכנות וגם החוויה בפועל לא קלות לי, קשה לי גם להתחבר לקיום יחסים אחכ שתמיד מיד אחרי המקווה מרגיש לי מתוכנן ולא ספונטני וזורם.
כל פעם אני משתפת את בעלי בקושי וממש מבקשת שישים לב לתת לי יחס מיוחד בשבוע שלפני ועד המקווה, יותר תשומת לב, רגישות, פינוקים וכו... פעם אחר פעם הוא שוכח ולא ככ על זה, כשאני מזכירה בנקרה הטוב הוא זוכר לכמה שעות ובמקרה הרע אנחנו רבים על זה. מאוד מתוסכלת מזה! זה גרם לי כמה פעמים לא ללכת.. מרגישה שהוא לא רואה את המאמץ הרב שזה דורש ממני לא משנה כמה אני מסבירה... הוא ממשיך כרגיל... (והוא ברגיל מאוד מתחשב, עוזר ואיכפתי!) אבל שום דבר מעבר...
לי באופן אישי אין את המניע הדתי ללכת למקווה ולשמור על זה.. התחתנו די דוסים ואני מאוד רחוקה מהמקום הזה עכשיו, חיים באהבה גדולה למרות הפער ואני ממש מוכנה ללכת בשמחה כי זה חשוב לו אבל ממש קשה לי שאני לא מרגישה גם את המאמץ שלו.. ממש אשמח לשמוע מה אתן חושבות על זה.. אולי יש רעיונות על איך כדאי להסתכל על זה ואיך להתמודד...
גם לי מאוד קשה עם המקווה
מה שעזר אצלנו זה הסכם פרקטי - לא באופן כללי להגיד שאני צריכה יותר תשומת לב, אלא ממש החלטנו שלכל ערב של בדיקה ב7 נקיים הוא קונה לי משהו מתוק קטן ומביא לפני, ולכל בוקר של בדיקה הוא שם לי פתק חיזוק עם משפט נחמד
אולי כדאי לנסות להחליט על דברים ספציפיים שהוא יעשה כדי שיהיה לו קל יותר לזכור ולהתייחס
(גם אנחנו עם פער משמעותי ברמה הדתית אבל הפוך מאצלכם...)
אי אפשר לעשות מצווה (בטח שלא מצווה משמעותית וקשה כמו טבילה במקווה) "בשביל בן הזוג". זה פשוט לא עובד לטווח הארוך.
אני חושבת שהנושא פה הוא איך את יכולה למסגר מחדש את המקווה כשמשהו שאת עושה בשביל הזוגיות שלכם.
לתפיסתי, הציפיה שהוא יתרגש מהמקווה נראית לי לא ריאלית, אין גבר שמתרגש מהמקווה, יש גברים שמעמידים פנים. זה קשה, זה מתיש, וזה לא ממש קשור אליהם. אישה הולכת למקווה וזה שלה. נקודה. ואם לה אין אינטרס לשמור, אז צריך לבדוק למה היא בכל זאת מסכימה ללכת. לדעתי הבעל לא יכול להיות הסיבה.
יכולה לשתף שאצלנו יש כלל מאוד חד משמעי כבר מהשלב שיצאנו שאף אחד לא מתערב לשני באף נושא דתי, מלבד הדברים המשותפים שהגדרנו מראש שהם אינטרס משותף של שנינו.
מידי פעם אנחנו פותחים מחדש את הרשימה הזאת ומרעננים, איפה כל אחד נמצא, מה חשוב לנו, מה צריך לשנות ולייעל.
ממליצה ממש לפתח שיח כנה ופתוח על הנושא, כמו על כל נושא אחר. לי עוזר גם לשמוע מזוגות אחרים שמתמודדים עם פער דתי איך הם מתמודדים
לא דיברתי על זה ישירות עם גברים אחרים כמובן אבל כן עם נשים אחרות שנשואות לגברים אחרים... ומסתבר שהשקר הזה של " ההתרגשות של כל לילה טבילה הוא ליל כלולות" לא עובד אצל רוב המוחלט של הגברים.
נכון תמיד נשים מספרות על מריבות דווקא לפני הטבילה?
אפשר לקרוא לזה השטן ואפשר פשוט להודות שלאישה יש ציפיה שבעלה יהיה שם איתה בהתרגשות ובצפייה והגבר הקלאסי לא שם
המוח שלו עובד אחרת לגמרי.
אני יכולה לתת כמה פרשנויות משלי, למשל שהדרך של הגבר הממוצע להתמודד עם הריחוק הוא פשוט לשים מחיצה. באופן כללי ככה גברים מתייחסים לאיסורים. הם פשוט חוסמים את האופציה הזאת. ולכן בשביל הרבה גברים המעבר מה ל100 הוא לא טבעי בכלל. דווקא לאישה יש את ההכנה ואת ההדרגה של המקווה, מבחינת הבעל זה סתם יום.
זאת פרשנות אבל, יכול להיות 100 הסברים אחרים. מה שחשוב הוא שהאישה תבין שהמקווה הוא שלה, המצווה שלה ואם יש קושי סביב החיבור של הבעל זה בגלל ציפיות לא ריאליות מהצד של האישה והיא זאת שצריכה לעשות לעצמה סדר מחדש.
וגם מאוד מרגיע לשמוע שהפער הזה נפוץ...
מניחה שכל אחת פה חווה את הבעל שלה ולא ערכה מחקר מקיף על יחס הגברים ליום המקווה.
מסכימה שהטבע של הגבר להתמודד עם איסור הוא לשים מחיצה ובאמת לתת יחס וחיזור מצידו ב 7 נקיים באמת מצריך הרבה דיבור זוגי להעלאת מודעות לצורך שלך ועבודה שלו. מכירה את ההתמודדות הזו ועצם הידיעה שזה טבעי עוזרת לא לכעוס עליו בענין ולהמשיך להזכיר. אבל מהחוויה שלי ( גם אני מכירה רק גבר אחד לעומק...) בעלי כן מחכה ליום המקוה וזה יום מיוחד עבורו, ממש לא סתם יום. והאמת נראה לי הגיוני שגבר יחכה לזה. מה שמצריך עבודה זוגית זה השבוע שלפני , התשומת לב גם כשאסורים. אולי יכול לעזור לקבע דברים ספציפים. כמו יציאה לערב זוגי בשבעה נקיים. או כל דבר שעושה לך טוב. ממש לקבע . ואם את צריכה להזכיר לא לכעוס על זה ולא חקחת קשה להבין שזה לא בגלל שלא חשוב לו .
במה שכתבת זה "וזה די מובן מאליו שאני אעשה את הויתור". בעיני אין כזה דבר בזוגיות שנקרא ויתור, בטח שלא בנושא כל כך רגיש. וההוכחה היא שאם היית עושה ויתור אמיתי באהבה גדולה לא היית מתאכזבת כל פעם מחדש ולא הייתם רבים על זה. שלא תביני אותי לא נכון, אני כן מאמינה שאת אוהבת מאוד את בעלך, זה ממש ניכר מהטקסט שלך, אבל אני פשוט מאמינה שבזוגיות אין כזה דבר ויתור מאהבה. זה פשוט לא קיים. בזוגיות כנה יש שני אנשים שמוצאים דרך לחיות אחד עם השני באופן שמתאים להם ובאופן שבו שני הצדדים מצליחים למצוא פשרה שמתאימה לשניהם.
אני לא מאמינה שצד אחד יכול להבליג ולוותר ושזה ישרוד לאורך זמן.
אני חייבת להוסיף שהציפיה שהמקווה יהיה "חוויה זוגית" היא ציפייה שכמעט כל אישה שדיברתי איתה על הנושא מתמודדת איתה ואין לה קשר לפער הדתי ביניכם, אצלך במקרה זה מתחבר לזה ולכן את יותר מתוסכלת כי את מרגישה שאת עושה את זה רק בשבילו והוא ממש לא באירוע. ניחוש שלי, רשימת מכולת של דברים שהוא יעשה כדי לגרום לך להרגיש שהוא מתאמץ להיות בעניין לא תעזור פה. קלי את זה כמחמאה שהזוגיות שלכם כנה ואמיתית ובלי זיופים.
מה כן אפשר לעשות? לדבר איתו. שיחת עומק. לשתף אותו בקושי שלך עם הטבילה, שיתוף אמיתי ועמוק. לא לספר לו מה את צריכה ממנו אלא פשוט לשתף אותו מה את מרגישה כשאת הולכת למקווה רק בשבילו ושקשה לך ממש ולנסות לחשוב ביחד קודם כל , למה את עושה את זה, ואיך אפשר לעשות את זה פחות גרוע מבחינתך. @דיאן ד. כתבה לך פה מאוד יפה על הפרדה בין מקווה ליחסים בעיני זה ממש ממש קריטי!
חוץ מזה את יכולה ללכת לטבול במקווה אחר, אולי בלי בלנית, אולי פשוט לטבול בים? אני סתם זורקת, יש כל כך הרבה דרכים יצירתיות להפוך את זה לפחות ויתור ויותר נסבל
מרגישה שממש הבנת את המקום שלי ועשית לי קצת סדר בראש...
כל כך מתחברת לזה שזה נטו ממקום של ויתור ושבלתי אפשרי להחזיק ככה בכיף לאורך זמן...
לצערי באמת קשה לי עם היחס של הבלנית והנקיון במקווה (ובעבר היו לי שם כמה חוויות ממש לא נעימות בעניין הנקיון והבלנית שפשוט חזרתי בוכה... זה השתפר ממש כי אני חושבת שנשים העירו על זה אבל זה עדיין הולך איתי ומרגישה שהמעמד הזה לא מכבד אותי), בעבר גרנו בעיר גדולה ובאמת החוויה הייתה אחרת לגמרי! לצערי אין מקווה נוסף באיזור ונסיעה ארוכה פחות מתאימה לי... הלוואי ואמצא פתרון... צריכה להשקיע בזה יותר מחשבה, אולי אפילו יחד עם בעלי
אבל חייבת להגיד שבעיניי אין שום קשר בין טבילה במקווה לקיום יחסים.
את יכולה ללכת לטבול בשבילו בשביל המגע והקשר הזוגי, בשביל טהרה שלך ובשביל הקב"ה (מבינה שיש לך אישיו בנושא...)
וקיום יחסים יכול לחכות בסבלנות למחר או שבוע הבא.
אולי גם יעזור לחיזור שלו אחרייך ...
מאוד קשה לשנות יחס פתאום בשבוע שלפני המקווה, זה כמו לשנות את האישיות שלך, זה כמו להגיד למישהו קר להיות חם פתאום, זה באמת לא פשוט.
לדעתי כדאי לתת נקודות מאוד ספציפיות כמו - ביום של הטבילה תקנה לי שוקולד ופרחים או תנקה את הבית ותכין ארוחה רומנטית, או מה שיעשה לך את זה.
אומרת פה בזהירות, בימים שלפני הטבילה אפשר לדבר ביניכם על מה בא לכם לעשות כשתהיו מותרים, הדיבור הזה יכול מאוד לפתוח את הלב.
חוצמיזה, בעיני, את טובלת בלי קשר למצב הזוגי שלכם, את טובלת כי זו מצווה שאת מחוייבת בה, אם אח''כ אתם מקיימים יחסים או לא, זה נושא אחר. יש לך מטרה להיות טהורה, גם אם בעלך עכשיו בחו"ל את טובלת, ככה אני רואה את המצווה הזאת. כמו הדלקת נרות שבת, יש זמן מסויים לקיים את המצווה, לא משנה מה יש מסביב.
כל הכבוד לך
אבל למה הבעל בגלל זה צריך לעבוד שעות נוספות ?
לא יודעת לי זה נראה מעמיס לבקש ששבוע לפני פינוקים וכו
זה חמוד אבל קשה להחזיק בדבר כזה, קשה להתמיד, זה הרבה השקעה...
אם זה חד פעמי אז מילא אבל לבקש פינוקים על בסיס קבוע, אני חושבת שזה יכול ליצור אצל הבעל תחושת כבדות...
חושבת שאולי פשוט תנסי לחפש איך את מתחזקת באופן אישי לקב"ה ואז כתוצאה מכך כל מצווה תראה לך הכי יפה בעולם, גם המצווה הזאת...
ובינכם תעשו הסדר שנח לכם ולא דורש יותר מדיי השקעה ועבודה...
(אני בעד להשקיע בקשר הזוגי, פשוט בקטע כיפי וזורם)
נשים צריכות הרבה פעמים את הקרבה הרגשית כדי לבנות חשק. אצל גברים זה יכול לעבוד גם אחרת
אם את מרגישה שזה חסר לך, אל תקיימו יחסים עד שיתמלאו לך המצברים. תנכיחי את הצורך שלך. בסוף יוצא שאת מקיימת יחסים כדי לרצות אבל תכלס זה לא אמור להיות ככה אלא הםוך - הגבר צריך לפייס ולדבר עם אשתו ולהיות שם במובן הרגשי בשבילה עד שתתרצה לקיים יחסים ולא הפוך, שאת מתכופפת לרצונו ומוחקת את שלך.
זה הרגל חדש שאפשר לבנות. שאת תפסיקי לרצות, והוא יבין את מקומו ותפקידו בליל הטבילה
