לפני כמה ימים היה לבן שלי אירוע שהייתי צריכה להשתתף בו, באמת משהו שמדובר בבית כבר שבועיים בבית.
יומיים לפני וגם יום לפני וכמובן באותו יום תזכרתי את בעלי מתי הוא צריך להיות בבית כדי לשמור על הקטנים (בעיקרון הם בגילאים שמשאירה קצת לבד, אבל חששתי שתהיה אזעקה).
עשר דקות לפני השעה שאני והבן צריכים לצאת מתקשרת כדי לשאול אם הוא יודע איפה יש משהו שחיפשתי ועל הדרך שאלתי איפה הוא. והוא מספר לי שהוא עוד לא יצא מהעבודה, מרחק כמעט שעה נסיעה. חטפתי עצבים וכעסתי עליו ממש, דיברתי איתו בצהריים והוא אמר לי שנשארה עבודה של שעה.
עצבנית עליו שהוא לא עמד במילה שלו לחזור בזמן ועוד יותר עצבנית שהוא לא חשב להודיע שהוא מאחר בכל כך הרבה זמן.
למרות שאחכ חשבתי על זה ואם הוא היה מתקשר להודיע שמתעכב זה היה גם מעצבן או י כי הוא ידע מספיק זמן מראש.
והסיבה שהתעכב לא קשורה לתפקיד שלו בכלל ואם זה לא היה אאוטינג גמור הייתי מפרטת אבל הסיבה שנשאר הופכת את זה ליותר מרגיז.
אז התעצבנתי ממש ומאז אנחנו לא מדברים ולי זה כמובן מפריע יותר ממנו כי אני טיפוס של שלום, אז אתמול שלחתי לו הודעה שאם הוא בעניין נשמח שנדבר והוא לא ענה (לא יודעת מתי ראה, זה היה מאוחר בלילה, אבל לא התייחס מאז)
ואני שונאת את ההתנהגות הזאת שלו שמהמקום שפגע הוא הופך להיות זה שנפגע, ועוד יותר מעצבן אותי שלמרות שעבר זמן הוא לא בא לדבר .
מרגישה שעשיתי את חלקי, ובאתי לקראת ומה עכשיו?
העניין הזה של לאחר ושאי אפשר לסמוך על המילה שלו לא חדש, וגם זה שהוא לא מודיע. אבל הרבה זמן זה לא קרה כי כבר פחות זקוקה לו מבחינה טכנית כמו בעבר
אבל זה יוצא מן הכלל)
)
פעם הבאה אבדוק בעז"ה