פורום הריון ולידה (עמוד 56)

היא היתה אבל כבר יותר גדולה. חמישה חודשים נגיד.

*** הערה לגבי נוטרילון- היה עכשיו ריקול לכמה מוצרים שלהם שהתגלה איזה חיידק, מי שמשתמשת שתבדוק טוב שזב לא מה שיש לה!

אצלנו מאוד אוהבים ללכת לבאולינג

גם ילדים בני 3 נהנים (שמים להם מתקן שעוזר להם)

וכמובן שגם מבוגרים נהנים.

שהמקום סגור

אם את רוצה יקר אפשר אולי מגי'ק קאס - תלוי כמובן בגיל שלהם 

ליום יום יש ספריות נהדרות. לא צריך לשמור על שקט, רק לא להתפרע.

יש בחלק מהספריות אזור של משחקים/ תחפושות/ כלי כתיבה וכד'.

אם את מחפשת יותר אקשן אז אי גאמפ וכד'.

איזור מישור החוף נעים לבלות בו רוב החורף אז אם נסיעה באה בחשבון זו גם אופציה.

אפשר גם לעשות בבית אווירה שונה ורגועה.

כדאי לבחור איזור של חצי חדר, או מבואה נוחה

להביא לשם מזרונים (אפשר מזרוני ספורט או שקש וכד'

או שמיכות/ מחצלת מה שיש לכם

ליצור אווירה

בלי נעליים

יש משהו כיפי בגרבי חורף עם בגדים נוחים שאפשר להתכרבל ולעשות דברים.

אפשר זמן רוגע של שוקו-עוגיות.

אפשר שהילדים עושים הצגה מאולתרת/ פנטומימה

אפשר לבנות מחנה או מבנה מקשקשים או מה שהם אוהבים ולשבת בפנים..

זה בתוך הבית עם נוחות של בית אבל באווירה מיוחדת יותר.

אפשר גם להזמין להם חברים שאת מכירה שמעסיקים אותם יפה.

חיפשתי בעיקרון יציאה מהשגרה אבל לא הצלחנו לצאת..

אז בינתיים באמת שווה לנו לנסות מה שכתבת על הדברים בבית.. תודה!!!

לשים על העד בדיקה ג'ל סיכוך (ky)

זה מקל באופן משמעותי..

אבל אולי כדאי לשאול רב

שלא יהיה סחוט, אלא מעט לח.

אבל זאת ממש שאלה לרב...

כמובן שיותר נחמד כשיש הפרשות טבעיות...

אבל היה יותר טוב מאשר עד יבש

ממש בקטנה, אני מרטיבה וסוחטת חזק ומניחה לייבוש עד שזה נהיה לח כזה סוג של כמעט יבש וזה מושלם, אני סובלת מיובש רציני ובדיקות עם עד יבש פצעו אותי. 

באותו רגע, כשיש לחות, זה כן עוזר לנוע עם העד.

לא יודעת מה את נוהגת לעשות בשגרה

לי יש שם כל מיני רגישויות

אמרו לי לעשות עם העד בעיקר מסביב, להכניס רק טיפונת וזהו.

וכן, אני לא עושה יותר מפעמיים בשבעה נקיים עצמם.

לא עושה מוך דחוק בכלל.

שמן שקדים זאת שאלה מעניינת, כדאי לפנות לייעוץ הלכתי. בכל מקרה, הייתי שמה את השמן ישירות על הגוף ולא על העד (מבחינה פיזית רק, שפחות ישפשף, הלכתית לא יודעת מה עדיף)

אבל שוב, זה הנחיות ספציפיות

תפני לייעוץ הלכתי פרטני אצל רב או יועצת הלכה שאת סומכת עליהם 

פעם אחרונה היתה לפני ההריון

הפעם שלפניה היתה אחרי הלידה הקודמת (לפני שנתיים)

אבל כן, יש לי שם רגישויות שונות ובאמת לא עושה מוך דחוק וממעטת בבדיקות (הפסק ראשון ושביעי)

ובגלל חוסר השגרה, ב"ה, מסתבכת בזה מאד כי אין לי מיומנות כל כך.

מבינה שאין מנוס מלשאול רב. אוף.

גם לי אין באמת שגרה חחח. מחברת מניעה הורמונלית המון המון

לרב לא חייב ללכת

וזה גם לא חייב להיות רב שמכיר אותך אישית

אפשר למצוא רב שאת סומכת על פסיקתו, ולשאול בהתכתבות או בטלפון. תסבירי כמובן את המצב האישי שלך מבחינת כאב וכו. מאמינה שהוא יחשוב על פתרון. 

והוא מאד נחמד ויחסית מקל בפסיקות אז שמחים להתיעץ איתו

(מאז שעברנו אליו הטבילה קורית מהר יותר)

אבל לא כיף לי להסביר לרב שכואב לי במקום אינטימי..

ולבעלי זה עוד פחות נעים

גם אם הרב לא יודע מי אני לי זו לא שיחה שנח לי לעשות עם גבר

לא מכירה יועצת הלכה שעונה לפי הפסיקה שלו..

נצרכת. כאילו אני ממש ממש מבינה את הקושי לשאול רב, גם בזמנים אחרים,

אבל אם כבר יש לכם רב, אפשר פשוט שבעלך ישאל אותו בלי יותר מדי לפרט, מה אפשר להקל אחרי לידה כי לאשתו קשה. 

לשים ווזלין

אבל אני לא זוכרת כמה זמן לפני הבדיקה...

וגם אני שמעתי על להרטיב את העד בעדינותממש.

אבל זה דברים שצריך לשאול רב.

ויש גם עדים רכים יותר, מכותנה

העדים של סריגית הכי הכי רכים ועדינים.

לא עוזר ליובש אבל כן לעדינות

כנראה המקלחת ממש ייבשה את המקום

היום הבדיקה הלכה ממש בקלות ב"ה ובלי כאב

(משתמשת בסריגית זה ההכי עדין בשוק לדעתי)

אז התחמקתי מהשאלה לרב

מקווה לא להזדקק לו בקרוב...

להתקלח שעתיים לפני., לשתות הרבה מים ואז לעשות הפסק

כשהמקום מקבל את הראיות הטבעית ולא אחרי האמבטיה מיד

כמובן כדאי שתשאלי את הרב שלכם בנושא

מים מותר

אני תמיד בודקת בעד רטוב

לבדוק בעד רטוב במים זה גם לא לכתחילה, לפעמים מתירים אבל זה גם שאלה לרב. היה לי גם פצע אז הרב אמר שאם אני יודעת שהפצע בצוואר הרחם אז לבדוק לא עמוק עד צוואר הרחם כדי לא לפתוח אותו. אבל כל אלה הקלות שהרב נתן לי ספציפית במקרה הספציפי, ואחרי הלידה הבאה אם יהיה צורך אני אשאל שוב, אז מציעה לך גם לשאול רב, אבל כשאת שואלת את יכולה לשאול על הפתרונות האלה כי אולי הרב לא יחשוב להציע את זה.

אני עושה לפני

שאז אם יש קצת רטיבות זה נשאר ולא נשטף במקלחת...

לגבי מה לשים, לגמרי שאלה הלכתית

אולי כדאי שבאחת השיחות פעם, תגידי את זה שרגישות זו ברכה, ולא חיסרון.

ושידעו לשים לב בפעם הבאה.

זה ההפך מהם.

וגם לא נראה לי שאני רגישה במיוחד, אבל אצלם בן אדם שמרגיש משהו הוא כבר רגיש מדי.

נסעתי, והאמת היא שהייתי עצבנית נורא גם עליהם וגם על בעלי על עניין אחר, אז היה לא כל כך מוצלח עד שהחלטתי לשנות ראש ולהנות, ואז נהיה כן כיף ב"ה

מורכב ממש כשיש פערים כאלה

מזכיר חע את החוויה שלי מול המשפחה של בעלי בתחילת חיינו, מאז ב"ה זה השתפר לרוב

ואחרי כמה זמן?

אני נשואה שבע שנים, ועדיין לא התרגלתי...

אני חושבת שבהתחלה הייתי מאויימת מהם, הייתי הכלה הראשונה במשך לא מעט זמן ולקח להם זמן להתרגל לזה שמישהו אחר עם תפיסת עולם שונה הצטרף, וגם לי היה קשה להצטרף למשפחה שפחות הרגשתי שמעוניינת בי. הייתה פעם די מיד אחרי החתונה שחזרתי מהם ממש בוכה ברמה שהחלטתי שאני יותר לא חוזרת לשם, דווקא בעלי לא נבהל וקיבל את זה וזה הקל וגם איפשר לי לחזור אחרי.

אני חושבת שעם הזמן אני קצת התרככתי, לא נעלבתי מכל הערה, הבנתי שלא הכל זו הערה שהיא נגדי אישית אלא שזה פשוט דרך חיים (מוזרה, כן) אבל זה פער שכנראה לא ישתנה, גם הם לאט לאט למדו לקבל אותי בד"כ. קרה לא זמן שהיינו אצל חמותי והיא העליבה אותי ופשוט הלכתי לבכות בחדר, אבל זה ממש כבר נדיר.

גם מצד שני עם הזמן אני כבר לא כ"כ פוגשת אותם טכנית. יש לי כבר ילדים גדולים ממש, ורוב השבתות אני בבית, ואם אני פוגשת אותם יש לי מספיק התעסקות עם הילדים שלי שחלקם כבר בוגרים, אז זה גם מקל.

מקווה שהצלחתי לעזור

זה לא היה דלקת בכלל אבל גם לא היה חום

היו המון ליחות ושיעולים עד הקאות

היא קיבלה אינהלציה וזה מאוד עזר

השבת זה קרה לה שוב

ועכשיו היא לא מפסיקה להשתעל

והפעם כן יש חום

אני קובעת תור למחר אבל מה יכול לעזור בלילה שתצליח לישון???

וזה לא עזר

היא מתגלשת מהכרית כשהיא מחפשת תנוחה

עכשיו נרדמה בעגלה כשזה על מצב לא שוכב לגמרי

אבל מידי פעם משתעלת ובוכה מהשיעול

סיוטטט

אבל אם השיעול והליחה מציקים זה גורם מעיר בפני עצמו

לכן לפעמים העדפתי ללכת לטרם כדי לקבל טיפול מיידי (אם כי טרם במוצש זה סיוט גדול)

אני גם ככה בלחץ

ובעלי יצא עם הרכב

אין מצב טרם עכשיו 😓

אני יושבת ולומדת ותוך כדי מנדנדת את העגלה

ה' יעזור

אנטיביוטיקה/ אינהלציה

אצלי 2 ילדים היו רגישים בריאות

כל שיעול וליחה משמעותיים היו מתפתחים לדלקת ריאות/ ברונכיטיס 

שהיתה אומרת קודם כל וירוס ורק אם ימשיך כמה ימים היתה בודקת יותר..  הציעה להקשיב לנשימה שלנו אם אנחנו מרגישים צורך אבל הנשימה שלו נשמעת לגמרי בסדר

אז נחכה למחר לראות מה קורה. תודה לכולכן 

אני חושבת שזה מצריך בדיקה.

אגב, החום יורד עם אקמוח/נורופן? ואיך הילד מתנהג כשהחום יורד?

זה גם מדד לבדוק מה המצב.

לחלוט טימין במים רותחים עם דבש ולתת לו לשתות.

עובד כמו קסם.

אחות מוסמכת מאוד מקצועית מיומנת ואחראית על תחומים רבים במקצוע,

אמרה לי שאין כמו המתכון הבא נגד ליחה:

לחתוך אגסים לפרוסות, קוביות - לא משנה קלופים או עם הקליפה.

לכסות במים ולבשל כשעה אחת.

לשתות את המיץ פעמים אחדות במשך היום.

היא לא ציינה את הכמות. אבל נשמע פשוט.

רפואה שלמה!!

מניחה שאת יודעת שחלב ודברי חלב לא עושים טוב לליחה. להיפך. 

יכולה הרבה להזדהות.

חיבוק גדול!

אני מציעה כן לפתוח מולו את התחושות שלך, תנסי להיות כמה שפחות מאשימה אלא משתפת שזה פוגע בך

. 

לא כל מחשבה צריך להכיל

להגיד במפורש

זה לא עושה לי טוב לשמוע את זה

אני מכירה את דעתך

אני יודעת איך אתה מרגיש

אתה לא חייב לשמוח.

מותר לך .. זה שלך

אבל לי לא עושה טוב לשמוע את זה

תן לי לשמוח...

אבל מהצד השני זה גם יאלץ אותך להתנהג בהתאם

ולא חבוא אליו ולשתף אותו בהתרגשות על החתונה... הוא לא שם עדיין

לא נעים… אבל כן.

קשה להסביר את התחושות האלו שפשוט מה שלא תעשי את לא מצליחה להתחבר למשפחה של הצד השני, וזה הופך לקצת קיצוני.

באמת בכאלה מקרים אני כן משתדלת באירועים לבוא בקטע חיובי ולזרום בשביל שלבעלי יהיה טוב ובסוף אני גם בעצמי יכולה להנות ולמדנו כבר להתנהל. בשנה שנתיים ראשונות היה קשוח. אבל כיום זה בכלל לא עולה על סדר היום כי למדנו להתנהל טוב

הפיתרון זה לדבר איתו להסביר לבקש להסכים על דברים מראש, ולשים זוגיות במקום הראשון… חייב לדבר אף אחד לא מבין לבד.

עד כמה שזה לפעמים קשה כשזה מול המשפחה שהייתה שם קודם.

גם בעלי ככה

חצי מהחתונות של האחים שלי הוא הרס לי😔

גם מתנהג ככה במשפחה שלי,לא מוצא שם את עצמו בכלל.

והמשפחה שלו?

ה' ישמור,כמעט התגרשנו בגללם,הם פשוט נוראיים ממש.

אני חושבת שאצלו זה היה פשוט קנאה שלו אין משפחה חמה ואוהבת כמו שלי וגם לעשות לי דווקא כי אני פי אלף לא הסתדרתי עם המשפחה שלו למרות שעשיתי ממש מאמצים גדולים,הם לא קיבלו אותי בכלל.

כשהלכנו לטיפול זוגי פתחתי את הנושא הזה,היום הוא לא אנטי כמו פעם,יותר קשוב ומכיל,בא לקראתי,וכתוצאה מיזה הוא גם קצת נפתח למשפחה שלי.

אין לי עצות יותר מידי,

אבל הטיפול הזוגי כן עזר לי להביא את עצמי מולו וגם הוא את עצמו.

אז אולי פשוט לדבר על זה בלי שפוטיות?

ושיתוף של רגשות??

שלו ושלך,

להבין ולהכיל וגם להכין תוכנית פעולה זוגית על זה?

תוכנית שתקח את הצרכים של שניכם בחשבון?

אולי תתייעצי עם מוקד אחיות?

רק בריאות!

תגגלי על זה קצת הבנתי שהוא ממש טוב

אם את רואה שזה לא עוזר הייתי לוקחת אסטרופם עם מרשם לקחתי פעמיים ונקלטתי

זה דוחה תביוץ בצורה מדהימה 

זה חזק מאד.

בגדול זה נראה שהוא מסדר את המחזור כל 28 יום ומחזק ביוץץ

לאחר את ביוץ אני באמת לא יודעת אפשר לנסות..

אני השתמשתי לאיזון הורמונלי

מציעה להתייעץ לפני עם הומאופט

אני לקחתי כדי לסדר את המחזור והביוץ שהתפספס .

עזר מאוד על הסיבוב הראשון ב"ה נקלטתי .

התחלתי להשתמש כשבועיים לפני קבלת המחזור.

ממליצה להתייעץ עם נטורופת לגבי מתי וכמה ,לכל אחת יש את העניינים שלה וכדאי לשאול כל מקרה לגופו, בהצלחה רבה !

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא.

שיש כאלה שזה עוזר להן ויש כאלה שזה משבש ואז לוקח זמן עד שזה מתאזן..

רב אחד אמר לי פעם לרשום על דף את התאריכים של הווסת וברגע שזה המחזור יגיע פחות או יותר באותו התאריך אני אקלט..

עקבתי אחרי זה ולאחר שלושה חודשים שזה יצא באותו תאריך נכנסתי להריון אחרי שנה ומשהו שחיכיתי...

ממליצה בחום ממש!

בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת

אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט

וההוצאה לא כזה כואבת

מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי

איך קראו להתקן ?

כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...

תבדקי את זה..

בעיקרון התקן הורמונלי הוא רק פרוגסטרון(כמו גלולות הנקה ולא כמו גלולות משולבות) ולכן כן יכול להתאים לרוב בעיות הקרישיות..

לי ההתקנה הייתה ממש בסדר, לקחתי לפני כדור בהנחיית הרופא

היו כמה ימים אחרי ההתקנה של כאבים כמו כאבי מחזור קלים, לא משהו משבית.

לא זוכרת משהו היסטרי

כאבי מחזור כאלו,

לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה

למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.

כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה

כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי

ולצערי אין לי חוויות טובות מרופאות נשים אז אני הולכת בעת הצורך רק לגברים. ההתקן היה שונה בכל פעם. 2 התקנים הראשונים לא הורמונליים והשלישי מירנה (בעקבות כניסה להריון עם הלא-הורמונלי)

אחרי לידה זה כאבים נוראיים

אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,

הרגשה שיש משהו ברחם מציק

ותוך כמה ימי זה הסתדר.

לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....

קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה

אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.

בפעם הראשונה אם אני לא טועה בפעם השניה לקחתי אקמול לפני כן כדי שלא יכאב לי...

בכל מקרה היתה פעם אחת שלא לקחתי וגם לא כאב. הרופאה היתה ממש עדינה

אני עשיתי לפני כשש שנים, ההכנסה לא הייתה כואבת. עשיתי באלעד ,לצערי לא זוכרת את שם הרופאה.

יכולה להזהיר ולהגיד שזה לא מתאים לכל אחת, לי זה גרם לדלקת חריפה מאוד באגן וברחם, לקח לי חצי שנה עד שהכל עבר והייתי צריכה להיכנס להריון נוסף כדי שהכל יתרפא. ברור שכל אחת מגיבה אחרת אבל זה משהו שיכול לקרות.

שכחתי את שמה

בעיניי הזיה שלא משתמשים בחומרי הרדמה או משככי כאב

התקנתי פעם אחת, כאב פיגוזים אבל גם ההתקנה עצמה הייתה בעייתית אז זה בהכרח גרם לחלק מהכאב

בגדול צוואר הרחם זה איזור רגיש, ובהתקן עוברים דרכו וההתקן יושב בתוך הרחם עצמו…

ברמה שלא האמנתי לו כשהוא אמר לי שסיים.

זו הפעם השלישית שהתקנתי וזו הייתה חוויה ממש טובה.

הזוי שאני אומרת את זה כי הפעמיים הקודמות זכורות לי כדי נוראיות.

ממליצה עליו מאד אבל הוא מקבל בירושלים, בלאומית

ד"ר יהונתן שוסהיים (הבן)

ממש לא כאב, התקנתי אצל רופא מומחה פרטי שעובד עם קופת חולים אז עלה לי קצת פחות ממחיר מלא.

לגבי הקרישיות אני מכירה יותר מאישה אחת עם קרישיות ששמה התקן הורמונלי בהמלצת רופא, ממליצה לך לבדוק שוב.

רוב מוחלט ממש של הרופאים (כולל מומחים והמטולוגים) אומרים שאין בעיה,

אבל היו כמה שאמרו שזה אמנם לא בעייתי ברמה שמסוכן או משהו אבל זה כן פחות מומלץ מלא הורמונלי, כי זה יכול לגרום לקרישיות זמנית להתקבע ולהיות כרונית או משהו כזה, לא בטוחה שהבנתי את הסיבה במאה אחוז אבל אני כן יודעת שיש בודדים שאומרים שעדיף שלא....

לא כאב לי בכלל.

בפעם השניה כאב לי מאודדדד. וגם בשעה של אחרי ששמו את ההתקן היו לי כאבים כמו של מחזור, אבל הרבה יותר חזקים.
 

אני חושבת שעל כל מצב, כדאי לקחת לפני כן שני כדורים של משכך כאבים חזק\נורופן, כדי לעזור עם הכאב.

דוגרי ההכנסה היתה כואבת לי בצורה לא סבירה

ראיתי כוכבים כאב לי כמו שכמעט לא זכור לי שכאב לי משו בחיים ועברתי דברים כואבים ילדתי בלי אפידורל וכו'.....יש לי סף כאב מאד גבוה.

ןהתקנתי אצל רופאה ממש טובה.

אני לא אומרת כדי להלחיץ אלא כי אני חושבת שלי היה הרבה יותר קל אם הייתי יודעת שזה ככה יכאב והייתי מתכוננת נפשית... בפועל זה גם כאב ככ וגם הופתעתי ברמות כי לא ציפיתי לזה אז זה היה עוד יותר גרוע.

אבל-

עדיין ממליצה

חוץ מכאבים בהתחלה (בימים הראשונים)

וזה שזה עשה לי את הוסת משמעותית יותר חזקה וארוכה אבל חשוב לי להגיד שזה גם ממש השתפר אחרי כמה וסתות והיום זה לא מאד דרמטי....

אז אין תופעות לואי

ומכל האמצעים שעברתי (הרבה מאדדדד)

אני מרגישה שהוא הכי טוב

או הכי פחות גרוע....

בהצלחה🤍

שהסיבה שככ כאב לי זה כנראה בגלל המיקום והמבנה של צוואר הרחם שלי, ההכנסה היתה מורכבת ולקחה קצת זמן...  

אבל עכשיו הוא יושב מעולה ולא זז ולא עושה בעיות

לשאול - אני גם לפני הכנסת התקן, ותמיד בלידות היה קשה יותר לבדוק פתיחה כי הרחם שלי קצת אחורית, זה יכול להשפיע גם בהכנסת התקן? בררר...

לרופא מיומן יותר כי קצת יותר קשה להגיע בזווית טובה אל הרחם.

כתבתי למעלה, שבפעם האחרונה הרופא שם לי כמו ספריי מאלחש ולא הרגשתי בכלל את ההתקנה.

ואני ממש רגישה שם... בפעמים הקודמות ששמתי היה לי ממש רע...

שנתיים..ההתקנה לא כאבה לי זה היה שתי שניות בדיוק!! זה משתנה מאחת לשניה כנראה נפלתי ברוך השם על רופאה עדינה 😊

הרגשתי צביטה קלה ברחם וזהו 

אבל גם סתם באסה בשילוב הריון יכולה לגרום לזה...

תני לעצמך חיבוק על הבאסה, זה באמת מבאס

ותיקחי את הזמן להתאושש מזה, ובהמשך לראות איך את כן משמחת את עצמך על ההריון... 

היה לזה טריגר מסוים?

אני תוהה אם זה באמת דיכאון או עצבות ואעזבה בגלל שזה לא בת

דיכאון שהטריגר שלו זה מין העובר.

כלומר זה משהו שקיים.

דיכאון זה רצף, לא מופיע אצל כולם באותה הצורה,

שימי לב אם זה נמשך הרבה זמן או שאת עדיין קרוב לגילוי, ואם את מצליחה להתגבר על זה או צריכה עזרה..

ועברתי משבר קל כשגיליתי שזה בן בהריון החמישי.

תני לעצמך את הזמן לכאוב ולהתאבל על כך שזו לא בת כמו שציפית.

מותר לך!!!

אם את מרגישה שזה גדול עלייך ואת לא מסוגלת להתמודד - תמצאי מטפלת רגשית ותלכי לכמה שיחות.. דאגה בלב איש ישיחנה , זה יוריד ממך קצת עול.

מאחלת לך לצמוח מהתקופה הזו! 

לקח לי שנים לאבחן את עצמי בדיעבד

לא טיפלתי ולא כלום

תפקדתי במינימום הנדרש שגם הוא היה לי מעל ומעבר

ועבר לי בה

בפעם הבאה שקרה לי התייחסתי כאילו שהגוף חולה

וזה עזר לי.

עשיתי את המינימום של המינימום. המסך עבד שעות נוספות.

שחררתי כל מה שיכולתי ושכבתי ונחתי כמה שיותר.

לי זה ממש עזר. הרגשתי שמה שאני עושה, או לא עושה, זה מתוך בחירה מודעת כדי לתת זמן לנפש להחלים.

ולסערת ההורמונים להתייצב.

וממש כמו שיש דיכאון אחרי לידה יש גם לפני, אבל יש לו פחות יחסי ציבור

אני בדיכאון בהריון כרגע... והיה לי גם בהריון השני... (עכשיו רביעי)

אבל דכדוך זה לא אומר בהכרח דכאון. אם את מרגישה שזה מעבר לדכדוך, ממליצה לפנות למרפאה הילה או משהו בסגנון שמטפלות בנשים בדיכאון סביב הריון ולידה.

בנוסף בלי קשר ממליצה על טיפול נפשי שיעזור לך להכיל את הבן הנוסף ולהצליח להתחבר אליו יותר.

לפני יותר מחודש היא שאלה על לידת מים, והשבוע פתאום גילו שזה תאומים.

אני לא אוהבת לשפוט כל כך מהר, אבל מייד כשקראתי לא היה נשמע לי אמין.

אולי זה טרול ואולי לא אבל אם לא אז ממש לא נעים לקבל תגובה כזאת בפורום, ויכול להיות מישהי שבתחילת הריון וכבר חושבת על איך היא רוצה ללדת, זה לא שאלה מאוד מוזרה, וגם אין פה שום דבר מטריד או אינטימי בשרשורים שלה...

מצד שני יש גנטיקה

ואולי זה לא אמיתי? 

לשאלות ודיווחים אנחנו זמינות באישי.

בבריאות ושמחה.

וידיים מלאות בע"ה.

כל כך מורכב

ואיזו אחות טובה את

מתפללת שה' ישלח לו את האחת בקרוב ובקלות

לבעלי היה חבר צעיר מהישיבה שגם מישהו לכלך עליו בשידוכים ואמר שהוא בכלל לא יושב ולומד.

היום הבחור הזה נשוי באושר ואפילו משמש בתפקיד כלשהו של רב...

באמת מזעזע איך אנשים מרשים לעצמם להרוס לאחרים את החיים בלי הסתייגויות

מתפללת בשביל אחיך (וגם בשבילך) שהוא ימצא את האנשים המתאימים שימליצו עליו ויראו את המכלול שלו, ובעזרת ה' שימצא את הרעיה המתאימה שלו שביחד איתה יצמח❤️

וואי זה פשוט נורא שאנשים מרשים לעצמם ללכלך בלי לחשוב על ההשלכות.

ותודה על התקווה!

כי פוסט טראומה זה גם לא דבר שקל להתמודד איתו,

והשאלה גם מה זה "השאיר את זה מאחוריו".

אני מבינה את התחושות והסערה שלך,

אבל מצד שני הייתי רוצה שאם אני מבררת על בחור עבור הבת שלי יאמרו לי דבר כזה.

זו חתיכת התמודדות.

בעזרת ה' שישלח לו את המדויקת והטןבה עבורו!!!

תחשבי שברגע שאומרים "פוסט טראומה " עוד לפני פגישה ראשונה, רוב האנשים יחשבו שזה סתם להכניס ראש בריא למיטה חולה וישללו מראש.

אני לא יודעת מה המצב של הבחור הנ''ל, אבל בהנחה והוא במצב טוב, זה ממש לסגור לו את האופציות...

כמובן זה לא משהו שמסתירים, אבל עדיף שהוא יספר במהלך ההיכרות 

אף אחד לא חושב להסתיר

זה ברור שמציגים

והוא גם התייעץ עם סמכות רבנית על זה

מכאן ועד להציג את זה כמו שהוצג- הדרך רחוקה

להגיד שזה קיים, להביא איך זה בא לידי ביטוי בפועל סה"כ, ולתת לה להחליט אם בא לה.

אם היו אומרים לי "תתרחקי" הייתי מתרחקת בוודאות.

אם היו אומרים- הוא מקסים וחכם אבל… ולהציג דברים שנגיד החבר רואה (מתקשה לשבת בנחת, וואטאבר), אז אולי הייתי מחליטה שלא ואולי שכן 

ואמן!

אם היו פונים אלי לברר על בחור/בחורה והייתי עומדת בפני דילמה אם לספר או לא לספר
 

יש לי אחין שגם עבר התמודדות לא פשוטה

הוא מהמם ומי שתתחתן איתו תזכה בלוטו

אבל אי אפשר להתעלם גם מהמציאות
 

העצה שלי בשבילו היתה להכיר בלי תיווך...

או קבוצות היכרויות, חברה מעורבת

מפגשים דרך חברים, אתרי היכרויות

משהו שיתן לבחורה הזדמנות להכיר אותו עוד לפני התווית

ואז לספר לה בהקדם... לא להסתיר

התחתנתי מאוחר

אבא שלי תמיד אמר לי שבניגוד להרבה דברים בחיים פה הדרך לא באמת משנה..  המסע שעוברים לא משנה

להשיג את המטרה - זה מה שחשוב (למצוא בן זוג טוב)
 

אנחנו צריכים ליצור את ההזדמנויות לתת לקבה לעשות את שלו... הוא כבר יודע את העבודה😉

ולכן קשה לי להציע לו.

אבל יש דרכים לומר דברים...

ונתת רעיון אל דרך להכיר, תודה!

גם לי היה סיפור דומה, על עצמי...

מעצבן שאהשים שלא קשורים סתם דוחפים את האף

אני הכרתי את בעלי כשגם היה לו רקע כלשהו. נפשי.

ידעתי על הרקע הזה הוא לא הסתיר ממני כלום.

יודעת שבחורה אחת לפני הרב שלו אמר לה להתרחק ממנו.

גיליתי את זה אם אני לא טועה לפני החתונה.

אבל איזה כיף שאמר לה להתרחק ממנו.

הרווחתי בעל מושלם.

יש לו קטעים כמו כל גבר.

אבל הוא עם מידות מצויינות ותמיד בעבודה עצמית לבדוק איפה הוא יכול להשתפר.

הוא מעריץ אותי ותמיד דואג לי ומראה אהבה.

יש לנו כמה ילדים ובאמת תודה לאל.

הרב היה שליח להרחיק מישהי שלא מתאימה לו.

ושינסה להכיר בדרכים אחרות ולא בצורה כזו שיש לרב או לחברים אפשרות לדבר עם הבחורה.

מנחם.

ומה לעשות שזה חלק מההסטוריה שלו? היא פשוט ניגשה לאיזה רב שם, בלי קשר אליו

הוא לא יסתיר את זה שלמד מספר שנים מכובדות בישיבה מסויימת

הרב שליח.

גם לא כל אחת תלך ותברר יותר מדי.

הקב"ה מזווג זיווגים. בסוף הוא יתחתן בע"ה עם זו שמתאימה לו בדיוק.

🩷

ובזכותך החכמתי כי מי שקורא פה עד הסוף מבין שפוסטראומה כשלעצמה אם עברה טיפול מוצלח דווקא מחזקת ובונה, ובטח לא נושאת בהקשרי שידוכים "סיכון" גבוה מסיכונים אחרים, וחייבת לציין שנשמע לי סביר שנפוצה גם אצל נפגעי טרור שנישאו, אלמנות מלחמה שנישאו, ולא מעט אחרים שלפעמים בגילאים צעירים (כמו שנשמע אחיך) רוחשים להם סוג של הילה:

"זו שאלה עמוקה שנוגעת בליבה של חוויית ההחלמה. התשובה הקצרה היא כן, אבל ה"השלכות" הללו לא חייבות להיות שליליות או מגבילות כפי שהיו בזמן הפוסט-טראומה הפעילה.

חשוב להבחין בין "צלקת" לבין "פצע פתוח". טיפול מוצלח הופך את הפצע הפתוח לצלקת – היא קיימת, היא חלק מהגוף, אבל היא כבר לא מדממת או כואבת באותה עוצמה בכל מגע.

הנה כמה מהדרכים שבהן הטראומה ממשיכה להשפיע, לצד נקודת מבט אופטימית יותר:

1. השפעות נוירולוגיות ופיזיולוגיות

גם אחרי טיפול מוצלח, המוח "למד" דפוסים מסוימים.

* רגישות מוגברת: מערכת העצבים עשויה להישאר מעט יותר דרוכה (Hypervigilance) במצבי לחץ קיצוניים בהשוואה לאדם שלא חווה טראומה.

* זיכרון גופני: לעיתים הגוף מגיב לגירויים (ריח, צליל, תאריך בשנה) עוד לפני שהמודעות מבינה למה. ההבדל הוא שבזכות הטיפול, האדם יודע לזהות זאת ולהרגיע את המערכת במהירות.

2. "ניהול תחזוקה" לכל החיים

החלמה מפוסט-טראומה היא לעיתים קרובות תהליך מתמשך ולא "זבנג וגמרנו".

* טריגרים חדשים: שינויי חיים משמעותיים (לידה, אובדן, מלחמה חדשה) עלולים להציף תחושות ישנות.

* ארגז הכלים: מי שעבר טיפול מוצלח לא נבהל מהצפות אלו; יש לו את הכלים לווסת את עצמו ולמנוע מהן להפוך שוב להפרעה תפקודית.

3. צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth)

זהו הצד החיובי שלעיתים קרובות שוכחים להזכיר. מחקרים מראים שאנשים שעברו טראומה ועיבדו אותה בהצלחה מפתחים לעיתים קרובות:

* חוסן נפשי גבוה: הבנה עמוקה של הכוחות הפנימיים שלהם.

* פרספקטיבה: סדר עדיפויות חדש והערכה רבה יותר לחיים ולקשרים אנושיים.

* אמפתיה: יכולת יוצאת דופן להבין ולעזור לאחרים הנמצאים במצוקה.

לסיכום: האם זה נעלם לגמרי?

הזיכרון של האירוע נשאר, וההשפעה שלו על עיצוב האישיות היא לצמיתות. עם זאת, הסבל הכרוני והפגיעה בתפקוד בהחלט יכולים להיעלם. אדם אחרי טיפול מוצלח הוא לא "פגום", הוא פשוט אדם עם היסטוריה מורכבת יותר, ולעיתים קרובות גם עם חוכמת חיים עמוקה יותר.

> הערה חשובה: אם אתה או מישהו קרוב אליך חווים חזרה של סימפטומים, זה לא אומר שהטיפול נכשל. זה פשוט אומר שהנפש זקוקה ל"כיוונון" נוסף מול אתגרי ההווה.

>

תרצה שאפרט על שיטות טיפול ספציפיות שעוזרות לשמר את תוצאות הטיפול לטווח ארוך?"

ושמעתי על הרבה כאלו

ולכן זה מכעיס שאנשים תוקעים את האף והורסים

ועוד אנשים שאתה מצפה מהם להרבה יותר

יש סיפור על אחד מגדולי ישראל, לא זוכרת מי, שבאו אלי שיש שכן שתמיד הורס לו שידוכים והרב אמר לו שכשיהיה השידוך הנכון אז הם לא ישאלו את השכנים האלה ההורסים.

בעזרת השם כשתבוא הבחורה הנכונה היא לא תשאל את הרב ההוא

ותודה על הסיפור, מחזק!

לק"י

בעיני מה שלא יפה זה, שהמליצו לבחורה להתרחק, במקום לתאר לה את המצב, ולתת לה לעשות את השיקולים שלה בעצמה.

תחשבי גם שאם הוא נפגש עם מישהי, ומספר לה רק אחרי פגישה אחת או יותר, יכול להיות שהיא תחליט שלא להמשיך בגלל זה. ואז זה גם כואב וגם סתם פגישה מיותרת.

בעיני עדיף שידעו מראש.

יצאתי פעם עם מישהו עם רקע נפשי.

אבל זה מישהו שהכרתי לפני זה, אז ראיתי גם דברים טובים

אם הייתי יודעת קודם את הנפשי ואחר כך הייתי מכירה- לא יודעת כמה הייתי נותנת צאנס אמיתי

אני באמת מתלבטת מה הנכון לעשות. 

בתור מתמודדת ocd בעצמי...

נפתחה עכשיו קבוצה של שידוכים למתמודדי נפש (אני אחת המנהלות...) 

מוזמנת לפנות בפרטי. 

יש קבוצה לדתיים ויש קבוצה נפרדת לציבור הכללי.

השאיפה היא גם לקיים זומים של סדנאות ו/או מפגש פרונטלי בעז"ה. 

כולל שניים ממשפחה קרובה שלי (שניהם נשואים היום עם ילדים)

דווקא הם, שעברו קושי וכיום מתפקדים כרגיל

אומר שהם אנשים מדהימים ושכל מה שיבוא להם בחיים יקחו בפרופורציה וזה דווקא חיזק אותם וזה לטובה וזה ממש נראה לעין באיך הם מקבלים סיטואציות

מקווה שימצא את האחת שלו בקרוב ובדרך קלילה בעז"ה.

אנשים תמיד ידברו…

ואת אחות מהממת.

חבר של בעלי הוא בן של איזה רב

ויש מישהו שממש מתנגד להשקפה שלו

והוא פשוט הרס לחבר הזה שידוך

אחרי שהוא כבר התארס

הלך וסיפר דברים שלא היו מעולם למשפחה של הכלה

והם הורידו

לק"י

זו ההודעה שלהם שלחו:

השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀

מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:

מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯

בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️

*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140

אני לא בן אדם של נבירות ודחיפות וחטיפות, תני לי לשבת על הספה ולהזמין אונליין 

הרוב לא היה במלאי, ככה גם בפוקס

אני ירדתי מזה  רק ללכת לחפש פיזית בחנויות

מסכימה איתך, אני פשוט כ"כ מעדיפה את האונליין מלטרוח ולנסוע ואז להידחק עם עוד המון אנשים, לחטט בערימות, ולרוב בכלל להתאכזב ברגע שנכנסתי לחנות הריקה מסחורה ולברוח.

האתר חזר

אבל אצלי לפחות אין אופציה לשלם

לא יודעת מה הם חושבים לעצמם...

אז מי שרוצה - מציעה לנסות לראות אם יש אופציה לתשלום לפני שמבזבזים זמן לבחור...

נותרו ממש פריטים בודדים מכל דבר.

מצאתי חולצת שבת אחת מהממת ב-15 ש''ח, ועוד זוג חליפות גן ב-20.

אבל באמת בקושי יש מידות, והלחץ גדול, ותור אינסופי...

לא נראה לי שהייתי נוסעת במיוחד. נכנסתי רק כי גם ככה הייתי צמוד.

עשיתי הזמנה, יש לי אישור ומספר הזמנה.

עברו 7 ימי עסקים ועדיין לא הגיע המשלוח (גם לא קיבלתי למייל קבלה על הרכישה) בפעמים הקודמות הגיע תוך יום-יומיים.

תוהה לעצמי אם זה בגלל העומס? בשירות לקוחות ענו לי לפני כמה ימים שההזמנה בטיפול, מאז דממה🫤

בטוחה שהם טובעים בעומס...

אבל מקווה בשבילך שלא מפשלים :/

יומיים בערך אחרי שקיבלתי הודעה שההזמנה נארזה

נחתכה בחצי והדברים הכי שווים שהזמנתי לא הגיעו

אבל עדיין נחמד מאוד מאוד

הזמנתי ואין לי מושג מה עם זה

לא מייל ולא סמס

מירנה זה הפרשה נקודתית במינון נמוך

ספק אם זה הגורם

עם ההתקן

חזרתי לבייץ כרגיל וגם כל התחושות של לפני ואחרי

ומתי שאמור להיות. מחזור יש לי כתמים

אז כנראה קשור לזה שהפסקת הנקה

ומתרוקנת בתדירות מספקת? 

כדאי גם להרגיל להתאפק מעט ו"לשחרר" גזים בשירותים ולא בכיתה ליד החברות שלה. 

היא מספיק גדולה כדי להצביע לבקש להתפנות ולצאת עבור זה בדיוק כמו שהיא יוצאת עבור קטנים או גדולים. 

בהצלחה 

אבל הייתי מנסה להפסיק לה לגמרי את הקטניות.

כולל ממרח חומוס אם היא אוכלת

אצלי למשל גם קטניות מונבטות גרמו לגזים ... למרות שזה בריא

זה בהחלט מבאס אז הייתי מנסה להוריד וגם לעשות איזה בירור אולי משהו טבעי יעזור ...

אפילו שעוברות השריה ארוכה. עדיין זה קטניות…

גם כרוב, כרובית, ברוקולי ידועים כמחוללי גזים בעיכול.  

ויכולה להיות גם רגישות לחלב, בגלל חוסר באנזים הלאקטוז.

מומלץ להתחיל עם רופאת הילדים שלכם.  היא תפנה לתזונאית, כנראה גם לבדיקות גסטרו.  

ללעוס היטב לפני שבולעים, לאכול בישיבה, לא לנשנש בין הארוחות חוץ מארוחת ביינים.

ואני חושבת שפירות הדר במיוחד יכולים לגרום לזה.

פירות הדר (תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות וכו') נחשבים לרוב לפירות "בטוחים" יחסית מבחינת גזים.

לאנשים עם אי-סבילות לפרוקטוז, סוכר פירות (אפילו קלה), הסוכר לא נספג טוב במעי הדק, עובר למעי הגס, ושם חיידקים מתסיסים אותו ויוצרים גזים.
 

לכן ממש חשוב ללכת לבירור רפואי ולא לנסות סתם ככה מעצות לא מבוססות.  

אני לא תזונאית ולא מומחית. 

אבל כן מאוד קרובה ומתמצאת מנסיבות החיים, לצערי.  

עקב מחלת קרוהן אצל בני המשפחה.  

אי סבילות. לאנשים שונים יש תגובות שונות במערכת העיכול.

כן יש אנשים בריאים לחלוטין שפירות הדר עושים להם תסיסה בעיכול.

לדעתי גזים לא מצב שדורש בירור רפואי, אלא שימת לב להרגלים ומשחקים של ניסוי ותעיה.

אם הפותחת הייתה מתארת עוד בעיות שקשורות למערכת העיכול זה כבר היה משהו אחר.

התופעה המתוארת בפוסט הפותח נראית שווה התייעצות מקצועית.  

הילדה סובלת וגם נתונה לדחייה חברתית.  

אבדוק בהחלט

 האם הבטן שלה נפוחה? האם סובלת מעצירות?

שמעתי פעם מרופאה שאומרת שגם סדר האכילה משפיע על העיכול

כדאי לאכול קודם פירות ואז ירקות (וגם בתוך הפירות והירקות יש סדר, לדוגמא, פירות הדר לפני תפוח. עגבניה לפני מלפפון)

אחרי הירקות פחמימות ורק אח''כ חלבונים

העיקרון הוא לפי מהירות העיכול

זה לא משהו שאמור לקרות,וכדאי לבדוק לפחות ברמה בסיסית, לפני שעושים ניסוי ותעיה ומטילים על ילדה קטנה מגבלות באוכל. או לפחות לעשות את הבירור במקביל לניסויים.

נכון שיש מאכלים יותר ידועים שמגבירי גזים,

ונכון שהרבה פעמים רכישות במערכת העיכול היא לא משהו שהרופאה הקונבנציונלית מכירה / פותרת,

אבל ייתכן שזה כן משהו ששייך לרופא, וחבל שלא לבדוק.

מכירה מישהו שזה גורם לו לגזים.

מה שכדאי להוריד קודם קניות שידועות כגורמות לגזים ולראות אם עוזר..

מקווה שתמצאי כמה שיותר מהר איך לעזור לה... 

לפעמים יש משהו מסויים שגורם לזה-

כמו שכתבו קטניות

ממרח חומוס (קטניות...)

שתיה מוגזת

מאכל כלשהו שרגישים אליו

אפשר למפות מה אוכלים ולבדוק אם הגזים מופיעים אחרי אכילה של משהוא מסויים ,

להוריד אותו מהתפריט ולבדוק אם באמת מפסיקים הגזים.

(לפעמיםהגזים מופיעים ביום אחרי שאוכלים, זה ממש ניסוי ותהיה) 

נקודות.
מודה לכן ממש על כל כיווני החשיבה.

כתבתי את כל הנקודות של כולן, תודה לכן ממש!!!
נשלול דבר דבר כי הילדה באמת סובלת.

מצטטת מהערך בויקיפדיה:

משפחה זו בעלת חשיבות כלכלית רבה, ועם מיניה נכללים הירקות: כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולורבי, לפת, גרגיר ועוד.

תקראי שם..

https://www.altman.co.il/article/probiotics/digest/cruciferous-vegetables/

משפחת המצליבים קיבלה את שמה בשל צורת עלי הכותרת של פרחיה המזכירה צלב.

בין חברי המשפחה נמנים: כרוב על כל סוגיו (כרוב סיני, כרוב מסולסל, כרוב ניצנים, קייל), כרובית, ברוקולי, לפת, צנון, צנונית, גרגיר הנחלים, רוקט

מה הקשר בין ירקות מצליבים לנפיחות ולגזים בבטן?

ירקות מצליבים מכילים רפינוז (סוכר מורכב קטן המכונה אוליגוסכריד) המתפרק על ידי אנזים (שנקרא אלפא גלוקוזידאז) שאינו מצוי בגוף האדם. כך שלמעשה, כאשר אוכלים ירקות מצליבים הרפינוז מגיע בשלמותו למעי הגס וחיידקי המעי מתסיסים אותו.

אנשים מתלוננים שמעבר לעובדה שהם אוכלים ירקות מצליבים נוצרים גזים, לאותם גזים יש ריח אופייני מאוד חזק וחריף. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהירקות המצליבים מכילים בכמות גבוהה גם רכיבים תזונתיים המכילים גופרית. מטרת הרכיבים הללו היא למעשה להרתיע בעלי חיים מאכילת העלים שלהם. הם גורמים לטעם מריר שאופייני לירקות אלו (למשל המרירות האופיינת לכרוב ניצנים), אשר מונעים מבלעי החיים לאכול אותם. גם את הרכיבים הגופרתיים הללו הפלורה מתסיסה ומייצרת מהם גז מימן גופרתי בעל ריח חזק.

לגבי כרוב למשל, המתפרק על ידי אנזים שלא קיים בגוף האדם.
והרי אני יודעת שכל מה שברא הקב"ה בטבע זה בשבילנו ולטובתנו, ואיך ייתכן שהקב"ה ברא בעולמו ירק מזין שאין ביכולת הגוף שלנו לפרק אותו?
 

וצמח הקיקיון הוא דוגמא מצויינת.

הצמח שימש כידוע לעשות צל ליונה הנביא, בסוכה שהקים ליד נינווה.

הפירות של הקיקיון רעילים מאוד!

וגם מבין הצומח והפרי שראוי לאכילה - יש אנשים עם ליקויים ורגישויות גופניים שמונעים להינות ממה שאחרים אוכלים בבריאות טובה.  

סוגים רבים בעולם הצומח משמשים מזון לבעלי החיים -והתועלת מגיעה אלינו מאותם בעלי חיים.  לא ישירות מהצומח.   

כי אין לנו את האנזים שיכול לפרק אותם?

משפחת המצליבים (כמו ברוקולי, כרובית, כרוב, כרובי ניצנים, קייל, צנון ורוקט) נחשבת לאחת מקבוצות המזון הבריאות ביותר בטבע.

עם זאת, כמו בכל דבר, יש להם גם צדדים שדורשים תשומת לב.

ריכוז היתרונות והחסרונות העיקריים:

יתרונות:

- הגנה מפני מחלות: המצליבים עשירים בפיטוכימיקלים כמו סולפוראפן ו-Indole-3-carbinol. מחקרים רבים מצביעים על כך שחומרים אלו מסייעים לנטרול רעלים בגוף ועשויים להפחית סיכון לסוגי סרטן מסוימים.

- עושר בויטמינים ומינרלים: הם מקור מצוין לויטמין C (לחיזוק המערכת החיסונית), ויטמין K (לבריאות העצם) וחומצה פולית.

- סיבים תזונתיים: הם עמוסים בסיבים המסייעים לתחושת שובע ממושכת, איזון רמות הסוכר ותפקוד תקין של מערכת העיכול.

- נוגדי חמצון: הם עוזרים להילחם בדלקות כרוניות בגוף ולשמור על בריאות הלב.

חסרונות: למה כדאי לשים לב?

- נפיחות וגזים: המצליבים מכילים סוכר מורכב שנקרא רפינוז. גוף האדם מתקשה לפרק אותו, והחיידקים במעי הגס עושים זאת במקומנו – מה שיוצר לעיתים קרובות גזים ותחושת אי-נוחות בבטן.

- השפעה על בלוטת התריס (גויטרוגנים): מצליבים חיים מכילים חומרים שעלולים להפריע לספיגת יוד בבלוטת התריס.

הערה:

עבור רוב האנשים זה לא מהווה בעיה, אך מי שסובל מתת-פעילות של בלוטת התריס צריך לצרוך אותם במידה, ועדיף מבושלים (בישול מנטרל את רוב ההשפעה הזו).

אינטראקציה עם תרופות: בשל הכמות הגבוהה של ויטמין K, אנשים הנוטלים מדללי דם (כמו קומדין) צריכים לשמור על צריכה יציבה ולא מופרזת של ירקות אלו, שכן הויטמין מסייע לקרישת דם.

דוגמא אחרת - בננות, תפוחי אדמה, בטטות:

עשירות באשלגן.

חולי לב צריכים לצמצם מאוד צריכת אשלגן.  

ולא יכולים לאכול כאוות נפשם מהירקות האלו.  

פשוט לא באמצעות אנזימים שאנחנו מייצרים.

יחד איתנו בגוף חי מיקרוביום, אוכלוסיית חיידקים שלמה שמפרקת עבורנו חלק מהמזון, לדוגמא תאית, שנמצאת בכל ירק...

אבל שוקלת לעשות עכשיו גם

מה הסיבה שעשית?

עשו בחדר לידה בפתיחה 4

זה גרם תוך דקות לפתיחה מלאה ולידה

אבל לתחושתי זה לא היה רק הפרדת קרומים אלא ממש התערבות לזרז את הלידה

(מקצועית ומוצלחת מאד)

הרופא שעשה את ההתערבות

שאל אותי לפני  

אם הוא יכול לבצע 'הפרדת קרומים'

בכל מקרה אצלי סטריפינג ראשון גרם לצירים שלא קידמו הרבה

יומיים לאחר מכן הגביר צירים ופתיחה

כמה שעות לאחר מכן בבית חולים עשו לי שוב וילדתח שעתיים אחרי 

הריון ראשון הבייבי היה גדול, עשיתי סטריפינג ולא עזר.

עשיתי זירוז והיה סיוט!!!!

אני אחרי 2 לילות רצופות של צירים...

תמיד מתחיל בצהריים ונגמר בלילה

אחרי הלילה הראשון  נבדקתי בפתיחה 2 ועשינו הפרדת קרומים.

נראה לי הרופא הסכים כי הוא ריחם עלי

אני בהריון האחרון הייתי 3 ימים עם צירים, חזקים כואבים וסדירים

ביום יחסית נרגעו, היו בעיקר בלילה.

היה נורא מתיש ותחושה שהלידה תקועה מאוד.

בסוף, הדולה שלקחתי עשתה לי תרגילים לאיזון אגן וממש הרגיש שהצירים משנים צורה והלידה התחילה להתקדם.

אולי תנסי לחפש ביוטיוב תרגילי איזון אגן.

הפעילות צירים שנרגעו.

ועברו 24 שעות ועדיין אין לידה

יש תינוקות יותר בררנים

שלי עד גיל שנתיים אכל בעיקר תפו"א ומעט דברים אחרים

לא העלאתי על דעתי שיש בעיה עם זה

כל עוד המשקל תקין ואין בעיה בריאותית

(אחרי שבדקתי וראיתי שתפו"א מכילים ויטמינים ומינרלים רבים)

(עם הזמן הוא נפתח למאכלים נוספים

היום בגיל 6 הוא עדיין בררן אבל אוכל את מה שאוהב בצורה טובה

ולא חסר לו כלום)

נהייתה בררנית

זה לא מדאיג אותי

אני עצמי בררנית מאוד

היא כנראה דומה לי בזה (לצערי 🤭)

אני משתדלת לא להתייאש ולהמשיך להציע לה הכל

רואים ממש העדפה ברורה לפחמימות ולמתוק 

(תפוחי אדמה ופסטות היא עפה עליהם לעומת ירקות... וגם מבושל היא תעדיף את המתוק ולא המלוח)

נראה לי שכדאי להמשיך לחשוף בלי לחץ... לתת לה להתנסות בנחת.

אבל כמובן אני לא מקצועית. 

אני כן מרגישה שזה מדאיג, בעיקר כי פעם היא הייתה מוכנה לאכול יותר (ופירות וירקות היא מוכנה לאכול, אבל לא תמיד).

וכן, גם אני בררנית, ויש לי עוד כמה ילדים בררניים, ודווקא בגלל זה אני רוצה כבר עכשיו לטפל בזה כדי שלא תגרור את זה שנים.

חוץ מזה שהיא הרבה פעמים עצבנית, ואנחנו מרגישים שזה בגלל שהיא רעבה...

ממליצה ממש על תרצה שני. היא מומחית בנושא בררנות אכילה. מקבלת בזום.

בכל אופן ממה ששמעתי ממנה (מקווה שאני זוכרת נכון) זה תהליך שעובר על הרבה ילדים בגיל שנתיים בערך, ואחר כך מתאזן.

אז אם זה הגיל-לא הייתי מתרגשת בכלל.

מישהי שאלה על הבת שלה שבת שנה ועשר ונהייתה בררנית

ומלא כתבו שזה קרה אצלן סביב הגיל הזה...

לדעתי זה היה השבוע. ואני לא מצליחה להיזכר מי הייתה הפותחת רק שקראתי ואמרתי לעצמי "אה! אז זה ממש סבבה מה שקורה פה אצלנו..."

לא שאני חושבת שלהתייעץ זה שלילי וגם מאמינה שבגלל שהיא התשיעית שלך זה ממש הגיוני שאת מרגישה שמשהו אצלה לא רגוע לך ותרצי להתייעץ, יש לך פרספקטיבה.

אבל אולי שווה לך למצוא את השרשור ההוא ולראות אם זה פשוט שלב התפתחותי כזה..

והתלבטתי אם "להתלבש" עליו, אבל בסוף החלטתי לפתוח שרשור משל עצמי, גם כי הגיל שונה בסופו של דבר וגם כי הסיפור קצת שונה.

בכל אופן, אני מרגישה שזה לא שלב התפתחותי אלא מעבר. לא זוכרת שינוי קיצוני כזה משאר הילדים שלי. אבל יכול להיות שאני סתם מגזימה ולוקחת את זה קשה... (השנה האחרונה העלתה לי את סף החרדות ההוריות שלי...)