תזכורת- כללי הניק האנונימייעל מהדרום1. נא לעשות שימוש הגון. לא להשתלח דרך הניק בבנות אחרות, לא להגיב דרכו בצורה מזלזלת או לא מתאימה, ולא להגיב בו ''סתם''. רק לעניינים שיש בהם צורך.
שימו לב- שהיד שלנו יותר קלה על ההדק במחיקות ועריכות של אנונימי.
2. לא לפרסם דרכו. גם לא דברים חינמיים. יש לך משהו שווה לספר לנו, ושאין לך בו אחוזים?
יש לך את הניק שלך.
3. לא להעביר את הסיסמא לאנשים אחרים. גם לא לניקית אחרת מהפורום. הסיסמא עוברת אך ורק דרכינו!
מודיעות חד וחלק- אם הסיסמא תעבור הלאה, נאלץ לחסום את האנונימי ולא יהיה יותר!
תודה!פה לקצתשבוע 14 יש לי איזה חשש שיש לי הפרדות בטנית.אין לי ניסיון עבר עם משהו כזה .הבטן פשוט נראית קצת שונה..
מה עושים בעיקרון זה תקין בהריון ? ללכת לבדיקה אצל פיזיו רצפת אגן שתתן תרגילים?
זה הדבר שמאפשר לרחם לגדול, השרירים נפרדים אחד מהשני והרחם גדלה ביניהם.
אין מה לעבוד על זה בהריון עצמו, זה לא יעיל. אחרי הלידה במשכב לידה זה יכול להסתדר מעצמו ואם לא אז אפשר להתחיל לעבוד על זה בהכוונה מאימה ליולדת אחרי שיגמר המשכב לידה.
היום בעלי נתן לי חותמת למה שאני מרגישה כבר הרבה זמן. אני פשוט אמא גרועה.
חצי שנה אני בבית ולא הצלחתי לייצר איזו שהיא שגרה רגועה.
לא התקדמתי עם פרוייקטים שלקחתי על עצמי.
לא עשיתי סידור רציני בארונות.
אני עדיין לא יודעת למה הוא בוכה, ומתי הוא עייף, ואיך להרדים אותו ופשוט אבודה וזהו לא רק לי נמאס מזה.
אני פשוט לא בנויה לזה. יש נשים שזה לא בשבילן.
חוזרת לעבודה עוד שניה עם תחושת כישלון קשה וחוסר אמון בעצמי.
תודה שקראתן אולי יש מזדהות בקהל וגם אם רק פרקתי גם טוב.
אז יש חבורה חמודה
כל אחד דורש את הצרכים שלו.
ה"גדולים" לא מספיק גדולים כדי להיות עצמאיים מספיק אבל יש להם את הצרכים שלהם
והקטנים צמודים וזה אינטנסיבי מאוד.
ברוך ה' צרות של עשירים.
אחר הצהריים ממש קשוח לי.
ניסינו לפצל כוחות אני ובעלי, יצאתי לגינה והוא נשאר בבית והילדים רק נצמדו אלי, בקושי שיחקו, רבו והרביצו.
היום היינו אני ובעלי ממוקדים עליהם, עשינו זמני איכות עד שבשלב מסוים הילדה תפסה קריזה על המשחק והתחילה לבכות ולהתעצב מכל דבר.
כשאני יושבת על השטיח עם הקטנים הם מטפסים עלי ודורכים עלי וממש כואב לי הגוף...חמודים...
כבר מתחילה לחשוב שעדיף לי ללכת לעבוד במקום להיות בבית 
.
יש עוד אחת בגיל שנתיים שמתחילה לבחון גבולות ומאוד דורשת. וכבר אני שחוקה וכועסת על ההתנהגות שלה ואין לי כח.
ישבנו יחד לקרוא ספר, נהננו, פתאום היא מעיפה לי את הספר לפנים וצוחקת.
ואני לא מגיבה חינוכית אלא מהבטן כי כבר אין לי כוחות.
דואגת מה יהיה בחופש הגדול (גדול מדי!!!!!).
בנוסף אני ובעלי חלוקי דעות לגבי משהו אחר ולא מצליחים להגיע להסכמה מה לעשות. רק אחרי שדיברנו עם איש מקצוע הגענו להסכמה. ונחשו מה? זה היה מה שאני אמרתי. אבל כשזה בא ממני- אין הקשבה. כשזה בא מאיש מקצוע- יש הקשבה והבנה.
לא יודעת כבר מה לעשות. חוץ מלנשום ולחכות שהתקופה המאתגרת תעבור.
כשכולם דורשים ביחד, מדברים ביחד, צועקים ביחד, בוכים ביחד, רעבים ביחד 🤦♀️
זה כזה די שקט אני רק אמא אחתתתת
ובטח את גם מלאת מצפון כמו כל אמא טובה...
שולחת לך חיבוק ❤
אהבה.1. בן חמישה ימים, ממש ממש פעיל. רב הזמן ערני מאד ונינוח, מסתכל כזה בשקט על כולם.. בקושי ישן, גם בשעות הבוקר שלכאורה הוא אמור יותר לישון, זה תקין?
2. יש לו מלא כח, אם אני שמה אותו עלי על הבטן הוא ממש מרים ראש. עכשיו החלפתי לו טיטול והוא כמעט התהפך, אבא שלי שגידל הרבה ילדים אומר שהוא לא ראה דבר כזה בחיים.. מישי מכירה את התופעה?
3. איך מתכוננים לבריתתתתת אני בלחץ
בנוגע לסעיף 3-
אני נגד משככי כאבים, אבל בברית לא חוסכת בכלל. כמה שמותר ממה שמותר ומרגיעה את עצמי שהוא מאולחש.
עוד דבר שעוזר לי- שימי לב כשאת מחליפה לו חיתול, הוא בוכה?
אם כן תזכרי את הבכי הזה שהוא בוכה פשוט כי הוא לא אוהב להיות חשוף
ובברית אם הוא בוכה, תזכרי שזה ככה גם כשסתם מחליפים חיתול- מעצם היותו חשוף.
תזכרי שבעלך,אבא שלך, וכל הגברים שסביבך עברו את זה והם בטוב.
לא פשוט, אבל תכלס הכי כיף זה להיות אחרי זה- וזה יגיע בע"ה.
מזל טוב!
ואחרי הברית ב''ה לא בכה בכלל ואפילו ישן סבבה באותו לילה
נותנת לבעלי להחליף טיטול בימים שאחרי
ותוך 3-4 ימים האזור כבר כמעט החלים לגמרי
בזכות הביפנטן
ומציעה לא להתייחס לברית כארוע מפחיד וכואב.אלא ארוע עוצמתי ומרומם וקדוש כל כך דל מסירות נפש שלנו בכל הדורות
הבן שלי היה בדיוק ככה
כבר אחרי הלידה האחיות צחקו שהוא לא רוצה להפסיד
כל פעם ששמתי בתינוקיה בשעות היום (מקלחת וכו') הוא תמיד היה ער
רציתי לנוח ולא היה סיכוי כי הוא בוהה בי ואיך אפשר לישון ככה?
מגיל שבוע שמתי אותו על הבטן עם ספרון עומד, לא יודעת עד כמה הם רואים בגיל הזה אבל יש לי תמונות שהוא שוכב וממש מסתכל על התמונות עם ראש מורם בזמן בטן
אני לא ראיתי פה בעיה..
הייתי בודקת ליתר ביטחון טונוס שרירים גבוהה
לפעמים זה מפריע לישון וזה ילדים לכאורה 'חזקים' יותר- אבל בפועל הם קפוצים ומתוחים
אבל כתבת גם שהוא רגוע- אז מודה שפחות נשמע שזה זה
אבל שווה להעלות את זה בטיפת חלב
רגועה ועירנית, זחלה כבר ממש בגיל חודשיים.
בטיפת חלב אמרו לי שזה מראה על טונוס גבוה מידי.
לקחתי אותה לעיסוי תינוקות, זה איזן לה את הבונוס והיא הפסיקה לזחול..
תנסי עיסויים אפילו מיוטיוב, תראי אם ואיך זה משפיע עליו.
ולברית- מצטרפת לאחרות- משכך כאבים, תשבי, אל תקבלי אורחים, תוך יום יומיים הכל עובר..
מזל טוב!!
יש התפתחות מהירה אבל לא ככה
זה לא נורא אם מדובר במשהו לא חריג
רק קצת תרגילים וזהו💖
כולם עם התפתחות תקינה ב"ה
אז אצלינו לא היה משהו לא תקין בנושא הזה. מצד שני הם כן ישנו הרבה בימים הראשונים.
בכל מקרה לא תפסידי מלשאול את רופא הילדים בביקור ראשון. המון מזל טוב, נחת ובריאות!
כייף שככה מתפתח.
אבל הייתי בודקת עם רופא ילדים או בטיפת חלב.
כי זה מאוד מאוד מוקדם להתהפך (או כמעט להתהפך) בגיל כזה.
לבן הגדול שלי כשאמרתי לרופאה שהוא מתהפך בגיל חודש וקצת היא אמרה משהו שהוא לא אמור להתהפך.
בכלל לא חשבה שזה סימן טוב להתפתחות שלו (אבל לא עשתה מזה עסק).
בקשר לברית, אני התחלתי להתארגן לברית כמה שעות קודם. התקלחתי והתאפרתי איזה 3 שעות לפני כדי שההתארגנות תהיה לי נינוחה.
אחותי הצדיקה הגיעה לטפל בתינוק, היא קילחה והלבישה אותו, זה היה ממש ברכה שזה לא היה העול שלי.
ככה שרגע לפני הברית יכולתי להאכיל אותו בנחת ואז ללכת להשוויץ איתו בין האורחים.
תדאגי שיהיה לכם בבית נובימול לתינוק לאח"כ.
לקנות נובימול שיהיה בבית למקרה שיכאב לתינוקי אחרי הברית ובנוסף כל מה שהמוהל אומר (לכל אחד יש את השיטות חבישה והחלמה שלו, לכי עם מוהל שאת סומכת עליו ואל תסתבכי בין מיליון גישות שקראת באינטרנט)
תזכרי שאת יולדת, שבוע אחרי לידה ולא אמורה לעמוג על הרגליים ולארח ולארגן ולהיות נחמדה מעבר לכוחות שלך, לשמור על הגוף והנפש
זה סהכ אירוע של כמה שעות.. תעברו את זה כמו גיבורים ❤️
לבקש עזרה בימים שאחרי ממשפחה/ חברים/ שכנים...
חוץ ממקלחות והחתלות שזה קשוח, אין באמת הבדל מהותי... ניובורנים בוכים מלא משלל סיבות שהן לא בהכרח ברית 🙈
תלבשי בגדים יפים שאת בנוח איתם, אם את בקטע להתאפר אז תחליטי אם בא לך בעצמך או להשקיע על זה
תזכרי שאת מהממת! אחרי לידה לכולן עדיין יש בטן וכולן נפוחות מהורמונים ועייפות, את לא במסלול דוגמנות, העיקר תהיי בטוב עם עצמך ❤️
חיבוק! זו זכות גדולה להכניס את הילד שלך בבריתו של אברהם אבינו ולהתחבר לנצח לעם המיוחד שלנו ✨
זכות לא פשוטה, אבל מרגש מרגש מרגששש תחשבי על כל הדורות שקיימו את המצווה הזו, ועכשיו תורך
ממש עוצמתי!
מזל טוב ❤️
1. לא חושבת שיש דבר כזה אמור בגיל הזה, איזה כיף שהוא עירני! זה סימן שאין לו צהבת 
בגיל הזה ההרגלים גם משתנים כל כך מהר, יכול להיות שמחר פתאום הוא כל היום ישן...
2. גם אצלי הרימו ראש יפה בגיל כמה ימים כששכבו עלי על הבטן, ולא חשבתי שזה חריג, כמעט התהפך במנח של החלפת טיטול זה גם לא אומר שהוא התהפך (ואם זה מרגיע אותך אז הבן שלי כמעט התהפך מהגב לבטן בערך מגיל שלושה חודשים עשרות פעמים ביום אבל היפוך אמיתי הגיע רק כמעט חודשיים אחר כך, אז החצי היפוך הזה מהגב לצד זה לא אומר כלום.
בקיצור, לא נשמע לי מדאיג. לשאול את האחות בטיפת חלב בפעם הבאה נשמע לי רעיון טוב.
3. ברית זה דבר מהמם ומרגש! את מחברת את התינוק שלך לנצח, לקב"ה, לעם ישראל ולשרשרת הדורות. התינוקי כורת ברית עם ה'!
מצד ההכנות יש את הברית עצמה, אולם, מוהל, קייטרינג, מוזמנים, שעה, בגד, כרית וכו'. מקווה שזה לא עלייך אלא בעלך עושה או ההורים.
יש לבחור שם, בהצלחה
ויש את התינוק. אני אצל שני הבנים שלי לא עשיתי משהו מיוחד ועבר ממש בסדר. המוהל הגיע יום לפני ונתן קצת הדרכות, מה להביא, לא להניק שעה לפני וכו' לא זוכרת בדיוק. לא נתתי שום משכך כאבים ולא היה נראה שהם סבלו נורא. שניהם ינקו אחרי הברית ואז ישנו טוב ועמוק. גם בלילה שאחרי הברית הם ישנו טוב. החלפות טיטול המוהל הדריך אותנו. ביממה הראשונה שפכנו שמן שקדים כדי שהתחבושת תרד בקלות. אחרי זה מרחנו כמה ימים בפנטן פלוס. בימים הראשונים כשעוד יש פצע אז המוהל של הגדול הדריך לשים כל פעם שני טיטולים אחד על השני וככה הרגליים לא מתחככות בפצע וזה פחות כואב. המוהל של השני לא הנחה ככה אז בהתחלה לא שמנו ואז בהמשך כשנזכרנו בטיפ הזה ראיתי ממש הבדל, עם שני טיטולים הוא היה יותר נינוח ופחות רגיש לתזוזות.
ויש כמובן את היולדת, זה ממש תלוי איך את מרגישה, אבל תזכרי שאת יולדת, ואף אחד שבא לברית הוא לא יותר מעניין ממך ומהתינוק שלך. תנוחי, תאכלי, תשתי, תניקי. זהו.
הי אני בת 23 מנסים להכנס להריון כבר שנתיים וחצי ללא הריון
מטופלים בפוריות עם זה היה לטרוזול ואז איקקלומין בקיצור כרגע המסקנה ששחלות פולצסטיות זה הבעיה..
עוד מאז ומתמיד סבלתי משחלות פולצסטיות מחזור לא סדיר!
אני יציין אני לא רזה! אני יכולה לרדת במשקל
האם מישהי ירדה במשקל ןעזר לה?
הרבה נשים עם שחלות פולציסטיות ירדו במשקל ושינו תזונה (הורידו סוכר, קמח לבן ופחמימות) והצליחו להיכנס להריון בקלות ולפעמיים גם טבעי.
אישית אני עם שחלות פולצסטיות אבל רזה ולי שינוי תזונה לא עזר. אבל הטיפולים כן ב"ה.
בכל מקרה, יש כאן הרבה דברים לא ברורים.
אם אתם מטופלים פוריות כבר אז מה הרופא אומר? לקחת טרוזול ואיקקולומין וזה השפיע? את עושה גם מעקבי זקיקים (אולטרסאונד + בדיקות דם). את מצליחה לבייץ עם התרופות? אם כן אז אולי הרירית דקה מידי וצריך הורמונים לחיזוק?
אם לא אז אולי צריך להחליף להורמונים יותר רציניים.
שחלות פולצסטיות אכן יכול לגרום לבעיות פוריות אבל זה ממש נפוץ וב"ה לרפואה יש היום המון פתרונות.
בגלל שאתם מנסים כבר הרבה זמן הייתי מנסה לשלב גם שינוי תזונתי וגם תהליך רפואי.
אכן אני עושה מעקב זקיקים במהלך הטיפולים
אני מטופלת אצל רופא מאוד מומחה והוא רוצה להמשיך לזריקות אחרי כמה נסיוניות...
אני מגיבה לתרופות האלה אבל אין הריון יש זקיקים לקחתי ל4 חודש לטרוזול אין הריון חודשיים איקקולמין אין הריון היה ביוץ.
"הרירית לא דקה ברוך ה!!
קיצור לכן אמרתי אולי נברר על משהו כמו ירידה במשקל אולי יעזור...
זה הרבה זמן שנתיים וחצי רק לכדורים ותזמון יחסים.. אני גם עם שחלות פוליציסטיות ואחרי כמה חודשים עם לטרוזול (כולל הפלה) עברנו לזריקות עם תזמון יחסים ואז הזרעות. (היום ב"ה יש ילדונת מivf)
שמעתי דברים טובים על שינוי תזונתי וירידה במשקל, אני לא הצלחתי להתמיד הזה.. שמעתי גם המלצות על שיטת אביבה @אפונה תוכל להרחיב לך
מנסיוני נשים עם שחלות פוליציסטיות ומחזור לא סדיר מגיבות יפה לתרגול שיטת אביבה.
שימי לב שאם המחזור שלך לא סדיר אתם אולי רוצים היריון שנתיים וחצי אבל היו לכם הרבה פחות נסיונות ממה שיש לזוג רגיל בשנתיים וחצי. לכן הייתי מתמקדת בהסדרת המחזור, וגם אם תתחילי טיפולי פוריות במקביל זה ישפר את הסיכויים שלך.
במקביל אפשר גם שינוי תזונה, זה כיוון מעולה.
אפשרות של וסת (מדומה) מידי חודש. את נוטלת גלולות 3 שבועות, מפסיקה לשבוע.
במהלך השבוע יופיע דימום (וסת מדומה. לא וסת אמיתית. כי זה דימום הנובע מהפסקת הגלולות). וכעבור שבוע שוב חוזרת ליטול את הגלולות.
וככה חודש אחרי חודש.
אפשרות אחרת - לחבר חפיסות. זו הכוונה ב-30 יום רצוף. להשתמש בגלולות ללא הפסקה, וכך להיות מותרים לתקופות יותר ארוכות מאשר שבועיים-שבועיים.
בחיבור חפיסות, אפשר לחבר עד שהגוף מאותת, על ידי דימומים, שנדרשת הפסקה של שבוע. הגוף מוצף הורמונים.
כל אישה והגוף שלה וכמות החפיסות שיכולה לחבר עד שהגוף מאותת לעצור, שבוע הפסקה, במהלכו דימום, ושוב לחזור לשימוש בגלולות וחיבור חפיסות.
את יכולה גם לתכנן להשתמש בחיבור חפיסות באופן מוגבל.
לא לחבר עד שמתחילה לדמם, אחרי הרבה חפיסות, אלא נניח לחבר 2 ואז להפסיק, או 3 ואז להפסיק - לפי הרגשתך ולפי האופן שהגוף שלך יגיב לגלולות.
לא מכירה את הגלולות האלה ספציפית
אבל בגלולות המשולבות יש סוגים שבאמת מפסיקים לשבוע ואז חוזרים לקחת ויש סוגים שיש בהם שורה של גלולות לא פעילות, הן אמורות להיות בצבע אחר(נראה לי יש בהם רק ויטמינים או משהו כזה) ואז אם רוצים לחבר חבילות, צריך בעצם לדלג על השורה הזאת, ולהתחיל ישר את החבילה הבאה.. (ואם לא רוצים לחבר אז לוקחים את השורה הזאת ובמהלכה בדכ מקבלים 'מחזור')
פמינט מכילה רק 21 גלולות רגילות.תדהראין בפמינט גלולות בצבע אחר.
בסוגי הגלולות שיש שני סוגים בחפיסה, בשני צבעים מובדלים, למשל יסמין פלוס (יאז פלוס), יש 21 גלולות פעילות +7 גלולות בצבע אחר, האחרות הן חומצה פולית, לא ויטמינים.
וכתבת נכון. צריך לדלג על 7 הגלולות האחרות, ולהתחיל חפיסה חדשה עם הגלולות הפעילות.
השקט הזהמכל מיני סיבות אנחנו חושבים שזה הילד האחרון, בעיקר בריאותיות (קיסריים)
לצערי אני לא יכולה יותר למנוע עם גלולות (לצערי כי ממש אהבתי תקטע שאין דימום ואין אסורים, אני סובלת מזה ממששש) כי גילו שהם מזיקות לי לגוף בכל מיני דברים
התקן אף פעםם לא ניסיתי, מפחדת מזה בטרוף (מזה שיש לי משהו זר בגוף, מזה שצריך להחליף אותו כל כמה שנים ולבדוק שהוא במקום, מכל התופעות לוואי שנשים מתארות פה, אני לא ישרוד דימום כבד וזמני טהרה קצרים, אין סיכוי)
האמת שבניתי על קשירת חצוצרות או על משהו בלתי הפיך אחר, אבל אחרי שרשור פה בפורום אני מבינה שזה ממש לא פשוט הלכתית
(למרות שפעם דיברתי עם רוםאת נשים דתיה שאמרה לי שאחרי כמה קיסריים כמו שאני עברתי די ברור שיתירו לי את זה, אבל עכשיו פתאום לא בטוחה שהיא צודקת)
מוצאת תצמי מתחילה להתפלל שיהיה איזה משהו בהריון/לידה שיכריח כריתת רחם וזהו..😪😶 (למרות שאני יודעת שזה מביא תסמינים של גיל מעבר מוקדם ותכלס אני עוד לא בת 40)
לא יודעת מה אני רוצה ממכם תאמת.. אבל הייתי צריכה לפרוק אתזה איפושהו לפני שאני מפילה את החששות שלי על בעלי..
טוב, תאמת שרציתי לשאול מתי בכלל הגיוני להתחיל להתייעץ על כל זה, גם עם רב וגם עם רופא נשים (רוצה לקחת רופא פרטי ללידה, שהיא בקיסרי), זותומרת באיזה שבוע להתחיל לברר על זה
מה אתם אומרות?
קניתי מצעים ממש יפים מנקסט
בצבע לבן חלק עם מסגרת שחורה
גאונה שכמותי , כיבסתי את המצעים על 40 מעלות ל3 שעות🥴
והצבע הלבן הפך לצבע לבן עכור מאוד😢
יש איך לתקן את הנזק???
לפני שאני מעיפה לפח
אין לי עצות אבל כמה שאני מתבאסת איתך...
בתור נערה טסתי לפולין, למדתי והתעניינתי מאוד בשואה, למדתי עליה הרבה.. זה באמת אחד הנושאים מאוד העסיקו אותי.
ברמה של מחשבות מה אני הייתי עושה? איך אני הייתי פועלת.
ראיתי נראלי כל סרט שיצא על השואה...
עד הילד הראשון.
כאן המוח האנושי והאימהי פשוט נאטם. פשוט לא מסוגלת לחשוב על השואה, בוודאי לא על התמודדות עם ילדים בשואה.
הנפש פשוט מסרבת להתייחס ליום הזה..
אבל דווקא עכשיו, יושבת עם עצמי על הספה, מרגישה תנועות ממש חזקות.
ופתאום זה מסתדר לי, פתאום מקבלת את יום השואה דווקא בתחושת ניצחון מטורף, למרות המצב המזעזע.
אני אשכרה יושבת בבית שלי, בארץ ישראל ודור ההמשך ישנים להם בשלווה במיטות ואני לא מפסיקה, ממשיכה להביא עוד ניצחונות קטנים על הנאצים.
לא הספקתי לקרוא את הכל וגם לא להגיב והוא פשוט נעלם לי!🤔
חשבתי שרק צנח למטה אז חיפשתי עכשיו מלא זמן בניק האנונימי ואני עדיין לא מוצאת את השרשור..🙈
מתחילה לחשוב שאולי אני הוזה ולא באמת פתחתי אותו אלא רק תכננתי?😳
אשמח שתרגיעו אותי שאני לא משוגעת ובאמת פתחתי אותו ואם מישהי יכולה למצוא לי אותו ממש אשמח🤭
אני על גולולות סרזט
בימים האחרונים ריגשות לריחות קיצונית ובחילות שלא ייחסתי אליהם כלום
אממה
ביום יומייל האחרונים התחילו לי כתמים קצת כהים כאלה מוזרים
וזה לא קורה לי עם גלולות
לדעתכם הגלולות לא מתאיצות ?
או אולי הריון
או מה ?
אבל לא רצוף
כל 3 חודשים מפסיקה
לק"י
בהפסקה וקצת אחריה את לא מוגנת.
ולפעמים מתחילים כתמים בשלב מסויים. אצלי התחילו אחרי שנה בערך ונעלמו כמו שבאו. ועדיין הנקתי).
אם את מפסיקה את לא מוגנת.
הייתי בודקת הריון.
בכל מקרה,אם את לוקחת כבר שנתיים אני מניחה שאת כבר לא מניקה ואז יכולים להיות דימומים ואפשר לעבור לגלות משולבות (שבהן בדכ כן יש הפסקה כל חודש).
אבל גם לי יש בחילות ורגישות לריחות עם סרזט.
ואני לא בהריון.
גם אחרי שנתיים...
לי תמיד היו איתם וחששתי להיריון ובדקתי. אף פעם זה לא היה היריון
הבן שלי ילד עדין ורגיש, ממש מתוק. אומר לה "בואי נשחק", מוותר לה המון פעמים על דברים שהיא רוצה למרות שהוא לא חייב והיא פשוט צועקת עליו כל הזמן.
תמיד כשהם משחקים אז היא הגננת והיא מענישה אותו, משיבה אותו בפינת החשיבה ובכלל גם במשחק רגיל כל הזמן חוטפת לו וצועקת עליו.
מצד אחד אני נוטה לא להתערב אבל מצד שני בפועל לא מסוגלת. אני חוטפת לה את מה שהיא לקחה לו ומחזירה לו אבל ככה איך הוא ילמד להתמודד?
מצד שני זה לא כוחות ככה.
מה עושים??
היא מקנאה בו?
יכול להיות שככה מתנהגים אליה בגן?
עייפות 🤷♀️
לא לחטוף לה אלא לקחת.
ילדה בת 4 צריכה הכוונה איך להתנהג לאח קטן וברור שצריך להתערב במשהו פוגעני או שהכוחות לא שווים.
היא הרי לא תחזיר את זה מרצונה
הדבר היחיד שאני אחטוף מילד, הוא משהו שעלול לפצוע/ לפגוע בו או באחרים
וגם לדבר איתה (לא בשעת מעשה) על ההרגשה של מי שלוקחים לו ועל אופציות חלופיות לסיטואציות שהיא רוצה משהו שנמצא אצלו.
כשאצלי כשהגדולה חוטפת לקטן או להיפך, קודם כל אני מנסה לשכנע בכל דרך אפשרית שתחזיר. בד"כ מה שהכי עובד זה "אל תדאגי, הוא יביא לך ברגע שהוא יסיים".
אם היא מחזירה, מה טוב. לרוב הקטן ישחק בזה עוד כמה שניות ויציע לה מעצמו.
במידה והיא לא מחזירה, אומרת לקטן "חכה בסבלנות כשהיא תסיים היא תחזיר לך." לרוב הוא נרגע ומחכה בסבלנות, וברגע שאין טררם סביב הצעצוע היא משתעממת ומחזירה לו.
אם עדיין לא משתעממת אחרי כמה דקות, אני שואלת במכוון: "סיימת לשחק?" אם היא אומרת כן מה טוב, אם לא אז אני קובעת עובדה "יופי סיימת עכשיו תור הקטן..." ואז יש פחות התנגדות כשאני לוקחת לה.
אבל בכל מקרה עובדתית, עכשיו זה אצלה. והיא לא מוכנה להחזיר. אז נכון שזה לא פייר, אבל זה המצב בשטח. בדרך הזאת של לחכות קצת בסבלנות לרוב אפשר לפתור את הויכוח מהר יותר ובפחות ריבים וצרחות.
זה גורם לה להינעל על המעשה שעשתה,
אם היא תרגיש שמבינים אותה ויש לגיטימציה לתחושות שלה, החפץ או הדבר שהיא מתעקשת עליו כבר לא יהיה חשוב כ"כ בעיניה.
בנוסף שימי לב שאם את תמיד מתערבת לטובתו, זה תמיד שם אותה בפוזיציה שהיא לרעתו.
עדיף לדבר על הכלל ולא עליה או עליו.
למשל לומר: "מי שבחר ראשון לוקח והשני מחכה בתור בסבלנות"
ולא לומר: הוא בחר ראשון ואת צריכה לחכות בסבלנות"
ואת הכלל הזה לומר בהרבה הקשרים לא רק במריבות ביניהם,
למשל המללפונים נכנסו ראשונים למגירה, העגבניות יחכו בסבלנות ולא ידחפו.
ואז לשאול אותה מה יקרה אם העגבניות ידחפו? יהיה לנו רסק עגבניות... חה חה חה
ככה גם בעזרת הומור וגם בעזרת "האנשה"
לא תהיה לה שום סיבה להתנגד לכלל הזה וככה היא תפנים ותלמד.
ואז בסיטואציה ביניהם זה לא היא מולו, אלא זה כללים של התנהגות בחברה.
אם את מזהה שההתנהגות נובעת מעייפות, את בכלל לא צריכה לדבר על הסיטואציה אלא פשוט להפסיק אותה ולאפשר לה ללכת לנוח.
למשל לומר:
אני שמה לב שאת עייפה. כשעייפים זה לא הזמן לשחק ב...
בואי תעלי לשכב עשר דקות בספה ולאחר מכן אכין לך תה.
ההתנהגות שלה לחלוטין תואמת גיל והתפתחות, זה לא שמשהו לא בסדר בה.
האמת שהיא עייפה כבר ברגע שהיא חוזרת מהצהרון אז זה קצת טריקי...
אולי כדאי לחשוב מחדש על הסדר יום,
לפעמים כשנמצאים איתם צמוד ומפעילים אותם בשלב הקשה כשחוזרים, אז אח"כ הם מתאפסים על עצמם ומעסיקים אחד את השני בשקט ולא במריבות.
תנסי גם להכניס אותה להתקלח מוקדם אפילו אמבטיה ארוכה, זה גם מאושש.
בכל מקרה היא לא אשמה שהיא עייפה, אם תסתכלי על זה ככה זה גם יעזור להפחית אמוציות ולהגביר שליטה מהצד שלך על השתלשלות העניינים.
זה השאלה הראשונה שעלתה לי בראש
מאיפה היא מכירה עונשים ופינת חשיבה?
מעבר לזה-
אני כן מתערבת
עוצרת את המשחק ושואלת למה היא מתנהגת ככה
ומסבירה שזה לא נעים לשחק ככה
זה לא ממש מעניין אותה שזה לא נעים לשחק ככה. היא יודעת את זה...
מנסה לברר יותר לגבי הגן.
או לחשוב על מקום אחר שממנו היא לומדת להתנהג ככה.
לא כי לא קורה שילדים צועקים, כן?
אבל אני כן חושבת שאת רוב הפעולות שילדים עושים הם לומדים מהסביבה.
וזה דבר אחד לריב עם אח (כמעט כולם עושים את זה)
לבין מה שאת מתארת על השפלה, צעקות, דפוס של התנהגות כזו.
גם עונשים ופינת חשיבה, מבינה שזה מהגן, אבל איך זה נעשה שם?
בצורה מלמדת או בצורה שמפחידה את הילדים ומקטינה אותם?
היא קשובה לצוות, משתתפת והכל.
יש ילדים שכן יושבים בפינת חשיבה, יש בהחלט ילדים שמרביצים בגן ויש צעקות.
כמו בכל גן לצערי...
לא משהו יוצא דופן.
בין ילדים שמרביצים מידי פעם, לבין משהו שיטתי.
ומאוד משמעותית התגובה של הגננת.
את מרוצה מהדרך שבה הגננת מגיבה לאלימות של ילדים בגן?
הבן שלי למד גם שטויות מהחברים בגן, אבל כשאני שואלת מה הגננת אומרת על זה?
מאוד ברור שזה לא בסדר. ברור שמי שמתנהג ככה מקבל תגובה וגם לבן שלי ברור שזו לא התנהגות בסדר. גם אם מידי פעם הוא בכל אופן משתולל.
פער הגילאים ביניהם הוא עניין שמצריך התערבות, כי יש כאן יחסי כוחות לא שווים. גם מבחינה פיזית, אבל גם מבחינה מנטלית.
אני מסכימה אבל שלהתערב בכוח לרוב חא משיג את המטרה.
בגילאים כאלו (ובאופן כללי) יכולה לעזור דוגמה אישית, ובגיל כזה הייתי עושה את זה דרך משחק משותף שלך איתם.
ואז תוך כדי עולות סיטואציות ואת יכולה להגיב באופן מיידי לפני שזה מדרדר
התגובה היא דרך תיווך והסבר, ולא דרך נזיפה וכעס.
את מדגימה לה איך את חולקת משחקים
איך מבקשים
איך מדברים נעים
אני לא חושבת שיש כאן מקום לא להתערב. כשיהיו יותר גדולים ויחסי הכוחות ביניהם מאוזנים יותר אז יהיה מקום לתת לו להתמודד. כרגע הוא לא במקום פיזי והתפתחותי כדי להתמודד, הוא סתם נרמס.
מה שאנחנו עשינו במצב כזה הסברנו שאסור לקחת לקטנה משחק ואם הוא לוקח אנחנו מחזירים לה וחמש דקות אחרי שהיא *מסיימת* לשחק בזה עדיין הוא לא יכול לגשת למשחק הזה.
די מהר הוא הפסיק לחטוף בצורה ישירה (מצא דרכים מתוחכמות כמו להכריז שמשהו מסוכן ולקחת חחח אבל זה יותר קל להתמודדות כי מבהירים לו שהוא קורא לנו ולא לוקח לבד וכו)
ראיתי שכתבת על עונשים ופינת חשיבה שהיא קשובה אז לא יוצא לה - יכול להיות שבגן היא כאילו מרכזת את כל הכוחות שלה לא למעוד כדי לא להישלח לשם ואז כל הסטרס יוצא בבית על אחיה? כאילו כל הפחדים והלחץ שלה מזה? כמובן לא באופן מודע.
ולגבי העייפות כשהיא חוזרת - היא שותה ואוכלת כשחוזרת? לפעמים מים ושתי פלחי תפוח מאפסים אותם קצת עד א.ערב
אבל הייתי מתמקדת בלבדוק למה היא מתנהגת בה ופחות מתמקדת בהגנה על הקטן
זה נשמע חיקוי של משהו שהיא רואה על בסיס יום יומי
ויחד איתה הייתי מדברת על דרכי הפעולה הזו ובמידת הצורך גם מדברת עם הגננת
כששאלתי אותה למה היא עשתה את זה לא היתה תשובה, כנראה משיעמום.
זה פשוט מטריף אותי, אני כל כך כועסת ומאוכזבת ממנה...
אני לא יודעת אם יש מה להיות מאוכזבת ממנה. היא קטנטנה עדיין, לא מבינה עדיין ברמה שאת מבינה וגם לא פועלת בצורה רציונלית כמו אדם מבוגר.
קטונתי להסביר מה הסיבות למה שהיא עושה, רק מגיבה כדי להזכיר את זה, שלפעמים הציפיות שלנו מילד קטן(בטח כשיש לו אח קטן ממנו) ממש גבוהות מדי ביחס לשלב ההתפתחותי שלו, בהקשר של המילה "אכזבה". היא לא עושה את זה מרוע או כדי להכאיב לכם. היא עוד קטנטנה מדי.
כשרואים שילד מתנהג באגרסיביות, יש לו אנרגיות שהוא צריך להוציא איכשהו.
אפשר להגיד לו את זה, בסגנון של -אני רואה שיש לך בפנים כוח שצריך לצאת החוצה. אבל אסור להוציא אותו על אחרים. בוא נחשוב איפה אפשר להוציא אותו?
אפשר להציע לקפוץ, לתת אגרופים לכרית, ללוש פלסטלינה, לעשות כזה "פרררר" עם השפתיים או לרקוד עם כל הגוף.
לפעמים גם עוזר לעשות מסאז או לעטוף בחיבוק חזק. תלוי בילד...
אני מבינה אותך כי גם אני הרבה פעמים נופלת למקום הזה של כעס על האח המכה ואכזבה ממנו.
למדתי לא לשאול למה עשית את זה, כי באמת לרוב אין להם תשובה (בגילאים גדולים יותר לפעמים יש להם, וגם אז אני משתדלת לא לשאול למה)
אני מצטרפת לבאורות שיש לך ציפיות גבוהות מדי מילדה בת 4. היא הגדולה שלך ויש תינוקת אחריה אז היא נראית לך ענקית, אבל היא לא. היא ילדה מאוד קטנה. גיל 4 זה גיל של המון רגש, שלרוב משתלט על השכל. קשה להם מאוד לשלוט על הדחפים שלהם. היא לא ילדה רעה, היא לא אכזרית, היא לא מציקה לה בכוונה כדי לפגוע בה. אני מסכימה איתך שזה כנראה נבע משעמום, או מסקרנות.
אני מבטיחה לך שהיא לא ישבה וחשבה "אין לי מה לעשות עכשיו, אז אפיל את התינוקת מהספה, זה יכאב לה והיא תבכה, אמא לא מרשה לעשות את זה אבל בכל זאת בא לי לנסות אז אעשה את זה, בא נראה איך אמא תגיב". כשאנחנו מגיבים בכעס ובאכזבה, אנחנו כביכול לוקחים בחשבון שזה התהליך שעבר להם בראש.
אם תחשבי על זה שהיא פשוט מנוהלת מדחפים, לא היה מעורב פה שכל, בשבריר שניה עלה לה רצון לדחוף אותה, והגיוני שהיא אפילו לא חשבה מה יקרה כתוצאה מזה (וגם אם היא כן חשבה, השכל שלה לא היה מספיק מפותח בשביל להתאפק או לעצור בזמן לפני שהיה מאוחר מדי), והיא דחפה. אפילו שזה היה "בכוונה", אפשר להסתכל על זה כמו על טעות, כי היה פה שיקול דעת של ילדה קטנה שלא חושבת מספיק לעומק.
באופן אידאלי, הייתי בוחרת במקרה כזה להרים את התינוקת, לטפל בה ולהרגיע אותה, ואחר כך, כשאצליח לדבר מספיק ברוגע, אפנה אל הילדה ואסביר לה במילים ברורות, בלי כעס: "אסור לדחוף את שירי מהספה. היא נפלה וקיבלה מכה חזקה. מאוד כואב לה עכשיו. בואי נעשה לה טובה וניתן לה נשיקה. נכון שאת מאוד אוהבת אותה?"
וזהו. לא יותר. בלי כעס, בלי להראות לה שזה מפעיל אותנו ולגרום לה לרצות לעשות את זה שוב כדי לקבל תשומת לב שלילית, בלי דרמות.
זה קשה. אחד הדברים הכי קשים בתור הורים הוא לראות ילד אחד מכאיב בכוונה לילד אחר ולא להגיב באופן אמוציונלי, אבל זו הדרך הנכונה.
תנסי להתבונן במקרים האלה של ההצקות מהזווית הזו, להבין את התהליך הקצרצר שעובר בראש שלה ואת חוסר השליטה בדחפים, ומקווה שיהיה לך יותר קל לא לכעוס עליה ❤️
ממש אוהבת לקרוא אותך😊
לפותחת, סתם מוסיפה סיפור חמוד שאולי יעזור לך.
הבן שלי (5) לא הסכים ללכת לשחק לבד בסלון ולתת לנו לנוח כמה דקות. הוא התחיל להציק לאחותו ולדבר אלינו לא יפה וכו
באותו זמן פירשתי את זה כשיעמום ועקשנות אבל כשדיברתי איתו על זה אחרי כמה שעות הוא סיפר לי שהוא שיחק לפני זה עם בעלי משחק דימיון עם הפליימוביל (על מלחמות ורובים. משחקי בנים בקיצור) והוא פחד שהמשחק יהפוך להיות אמיתי פתאום.
נמסתי ופתאום הבנתי שהוא היה ממש במצוקה ובפחד וזה מה שגרם לו להתנהג ככה.
הוא בשום פנים ואופן לא יכל להרשות לעצמו להיות לבד בסלון ואני לא יכולתי לדמיין שזה מה שעומד מאחורי ההתנהגות שלו...
שלא יודעת להסביר במילים למה היא עשתה מעשה מסויים, לא אומר שזה נובע משיעמום.
ממליצה לך לנסות לקרוא אותה "בין השורות"
ולנסות להבין את המניעים שלה ולתת להם מענה.
מיקוד הבעיה הוא חצי מהפתרון.
למשל לשים לב אם היא ביקשה לפני כן משהו שלא התפנית לתת לה. אם זה חוזר על עצמו כמה פעמים, כנראה זו הדרך שלה לגרום לך להתייחס אליה (גם לכעוס עליה זה להתייחס)
תנסח לזהות דפוסים גם בהקשרים של מה היה לפני מה, גם בזמנים וגם בשפת גוף שלה.
האם שפת הגוף שלה לפני הדחיפה תאמה למצב שיעמום שאת מכירה מסיטואציות אחרות?
הילדים (3.5, 2.5) התחילו לאחרונה להתווכח מי ראשון על כל דבר. בהתחלה זה היה סביר, פעם ביום בערך. לאחרונה הם עלו רמה וזה ממש כל דבר.
מדרגות, שירותים, משחקים, אוכל, בהכל הם חייבים להיות ראשונים אחרת העולם מתמוטט. בשבת זה כבר הגיע לשיא. כל חמש דקות ויכוח מי ראשון במשהו אחר. כולל מי נולד ראשון, מי היה תינוק ראשון ומי היה ראשון בבטן של אמא.
אני מניחה שמשהו בתגובה שלנו מעודד את זה כי זה הולך ומחריף.
איך אתן מתמודדות עם זה?
במשחקים אין להם קושי לעשות תורות והגדולה גם מפסידה יפה.
אולי כדי להוריד קצת את הדחף להיות ראשונים,
אפשר לייצר שלב ביניים בין ההגעה להיות ראשון, לבין הפעולה הבאה.
למשל אחד מקבל צלחת אוכל ראשון, אבל לא מתחילים לאכול עד שהשני גם מקבל,
או הראשון מביא שרפרף לצחצח שיניים, אבל השני מקבל משחה ראשון, ככה שמי שהביא שרפרף ראשון נהנה להיות ראשון אבל הוא לא יכול להתחיל לצחצח ראשון.
ככה ליצור הפרדה בין הסיפוק "להיות ראשון"
לבין התוצאה עצמה שמרוויח מי שמצליח ראשון.
וגם בהתאם ליכולת האיפוק שלהם להחליט שאמא ראשונה.
אני עושה ככה למשל כשאני מכינה תה לילדים בסוף הארוחה. אני מכינה קודם לכולם, אבל אני מתחילה לשתות ראשונה ורק אחרי שתיים שלוש לגימות הם מקבלים כוס.
למשל בהקשר שלך, הם יכולים לעשות תחרות מי עולה ראשון במדרגות, אבל רק כשאת מגיעה את פותחת עם מפתח ונכנסת ראשונה. כלומר, גם בתוך התחרות ליצור דחיית סיפוקים.
אם את מרגישה שזה יוצר מקום לא בריא בתחרות אפשר ללמד שזה לא משנה מי ראשון. יש כמה דרכים ליישם את זה, אבל לא נשמע שזה המצב.
לגבי מי ראשון היה בבטן של אמא, אפשר לומר אתה הייתה ראשון והכנת את הבטן לתינוק הבא.
אפשר להדגים נגיד עם חפצים,
המגבת האדומה יצאה ראשונה מהמגירה, אבל למה הוצאתי אותה? כי ככה יותר נוח להוציא את הצהובה, ואז להשתמש בצהובה ולא באדומה..
או כשמציירים בטושים לשאול איזה טוש יוצא ראשון? האם אתה אוהב אותו יותר? האם את הטוש הבא אתה אוהב פחות?
בכמה טושים השתמשת?
כשהציור מוכן לשאול, אתה זוכר מי הטוש שהיה ראשון? (אם לא שמת על זה דגש בהתחלה סביר להניח שאין להם מושג..)
אז מה זה אומר? חשוב מי יצא ראשון או חשוב שיש הרבה טושים יפים?
אפשר גם להדגים תחרות קונפליקט ופתרון בין ההורים.
למשל אתם רוצים ללכת לנוח, אתם צועקים אני ראשון, אני ראשון! ואז לפני הדלת אתם עוצרים וחושבים, זה משנה מי ראשון?
ואז נגיד אחד נזכר שצריך לעשות משהו לפני שהולכים לנוח אז השני "מכין" את החדר לשינה גם בשביל זה שלא נכנס ראשון.
או שאתם עושים תחרות מי נוטל ידיים ראשון, אבל זה שנטל ראשון דואג למגבת בשביל השני ואז חוזרים יחד לשולחן..
חלק מזה אנחנו עושים. להפריד את ה"רווח" מ"להיות ראשון" זה רעיון מעניין, אני אנסה את זה.
אגב, לגבי הרעיון עם הטושים, הבת שלי יכולה גם שבוע אחרי לספר לי באיזה סדר בדיוק היא הרימה את הטושים. כולל אצל מי הטוש הסגול היה לפני ואיזה טוש היה פתוח. אבל הבנתי את העקרון 😉
למי אני עושה ראשונה תסרוקת
מי נוטלת ראשונה ידיים
מי יושבת בצד ימין וכו' וכו'
למדתי מאמא לשלישיה את הסוד-
לעשות תורנות
את היום ראשונה מחר את
אותך היום אני מכסה ראשונה, מחר את אחותך וכד'
עדיין יש מריבות על זה אבל במינון הרבה יותר נמוך
רק צריך להחזיק ראש מי מתי זה כבר סיפור אחר.....
מלא נחת!!!!
עם תאומות זה בטח קשה יותר
תורות אנחנו עושים
אבל כגודל האתגר כך גודל הנחת.
אני חושבת שהלימוד הזה שפעם אני הראשונה ופעם את
זה לימוד חשוב של דחיית סיפוקים, חשיבה על האחר וכו'
אני בטוחה שזה רק בונה להן את האישיות.
ואם אני חושבת רחוק יותר
זה גם בסיס טוב לזוגיות טובה.....
אני הרבה מתבוננת בהן וחושבת שצריך להסריט אותן ולהראות בשיעורים של מדריכת כלות/חתנים
הדאגה אחת לשניה
המסירות
ההבנה בלי מילים שיש בינהן
זה פשוט מדהים
אז סוף סוף ראיתי את הסרט בידים מלאות..
ובעיני הוא ממש מוצלח ומשקף מורכבות שקיימת בעיקר במגזרים הדתיים.. העניין החברתי של הילודה שנוסף לרצון הטבעי שיש לכל אישה. והקשיים שבעיקר אלירז חוותה במהלך ההריון גרמו לי ממש לחשוב על עצמי שאני בערך כמוה ממש לא מתפקדת ואולי זה לא הוגן כלפי היחדים שכבר נולדו לי שאהפוך עכשיו עולמות כדי להביא עוד ילד.. מצד שני יש לי רצון חזק לעוד..
כרגע אני עוד לא בשלב של טיםולים אבל מבחינת הרוםא אם בכמה חודשים הקרובים לא אקלט טבעי הוא ממליץ על טיפולים מכל מיני סיבות רפואיות שקימות אצלי.. ואני אומרת לעצמי אם הריון רכיל אצלי לוקח המון אנרגיות מכל המשפחה מה יהיה אם יתווספו לזה גם טיפולים?
זה היה לי ממש חזק וחשבתי על זה המון( האמת כבר לפני הסרט רק חידד את המחשבות)
מעניין אותי מה חושבות נשים כמוני שעוברות הרבה סבל בהריונות שלהם. לא מדברת על אלו שזכו ובא להם בקלות גם הכניסה להריון וגם ההריון עצמו. כי אצלי גם ההיקלטות לקחה זמן וגם ההריונות עצמם בסיכון גהוה..
הילדים שלך זכו בך!
❤️
מניקה טרייה, הבייבית בת חודש וחצי, לא מפסיקה לבכות ולא מצליחה לישון. תוהה אם הגענו לשלב הגזים...
בכל מקרה, אשמח לניסיון שלכן האם יש קשר מה בין מה שאני אוכלת להשפעה עליה (יועצת הנקה אמרה לי שלא).
גם סתם חיבוק יהיה נחמד. כבר יותר מדי זמן שלא ישנתי ושמעתי בכי...
אז בטח הגיוני גזים
לאוב זה בעיקר בשעות הערב והלילה
אבל לא רק..יש כאלה שמגדילים לעשות גם בשאר היום
מה שמקל עליהם
מנשא בד ממש עוזר
גם טיול בחוץ
תנוחת נמר
וכל תנוחה עם לחץ על הבטן
יש טיפות מיועדות לגזים
עיסוי ,רפלקסולוגיה
לשתות תה שומר לפני הנקה
להמנע כמה שאפשר מ-
כרוב
חצילים
קטניות-שעועית לבנה,חומוס,עדשים
יש גם עוד דברים אבל אפשר לבדוק בהדרגה למה ואם יש אצלך השפעה
לא צריך הכל
לפעמים גם מוצרי חלב גור ים לגזים
ולפעמים לא קשור בכללל לאוכל שלך
לכן אין צורך להגזים
אני כן מרגישה שלקטניות כבדות לעיכול וכרוב וחצילים גם לגדולים זה עלול לעשות..אז כן חושבת שכדאי להמנע
אבל גם את זה את יכולה לנסות- לא לאכול שבוע לראות אם יש שינוי
משתפת מניסיוני שהקטנה שלי גם בת חודש וחצי היתה בוכה הרבה בעיקר סביב יציאות והחלפת טיטול
ממש צרחות והיה נראה שמשהו מאוד מציק לה.
הרופאה הציעה לי להימנע ממוצרי חלב ועזר מאוד מאוד.
וכל פעם שאני חוטאה בכוס קפה למחרת יש יום של בכי וחוסר רוגע קיצוני
אז לדעתי כן יש קשר בין אוכל שלך לתינוקת וכדאי לנסות לראות מה יכול להשפיע עליה.
אם זה ממשיך ואת לא מוצאת מה הבעיה מציעה לך לנסות אוסטאופתיה, שמעתי שיכול לעזור מאוד.
אם בא לך קפה
יש תחליפי חלב😄 ממליצה לא לוותר על קפה בגלל החלבי
בלי חלב
קפאין שזה גם בשוקולד גם קפה
כרוב כרובית קולורבי וכל אלה..
לא זוכרת מה עוד..
אבל זה עזר
מגיל חודש עד 4 חודשים שקט תעשייתי
אחרי 4 חודשים חזרתי בהדרגה לאכול
מכירות את השקפים המונעים של vcf?
אז האם מותר להשתמש בשמן שקדים להחדרה כשמשתמשים השקפים האלה?
סליחה על פתיחות יתר..
אז הרבה זמן שכבר אין לי חשק.
הפסקתי מניעה לפני שנה, הפסקתי הנקה והחשק לא חזר.
מרגישה שאין לי חשק מעייפות מתמדת,יש ילדים קטנים בבית, מדאגה לפרנסה וחוסר יציבות.
כן, זה שאנחנו במצב די השרדותי ובעלי לא מצליח לפרנס (למרות שזה לא באשמתו, הוא עובד כעצמאי ויש תקופת יובש) מוריד לי את החשק.
בעלי לעומת זאת יש לו המוון חשק, הוא כל הזמן רוצה. וזה מתיש אותי.
לפעמים אני אומרת שאני עייפה,
אבל לרוב אני מנסה לעשות לעצמי חשק,
יש דברים שאני יודעת שידליקו אותי כמו כוס יין, אוכל, בגדים, מוזיקה , לבקש ממנו שיעשה לי מסאג'.
אבל לפעמים הוא רוצה,
ופשוט לא מוצאת לזה כוחות,
כמו שקרה בימים האחרונים.
כל פעם אמרתי שעייפה.
במוצ"ש בכל זאת רציתי לשמח אותו
כי ידעתי שהוא רוצה
הוא ביקש מסאג', אז עשיתי לו בקטנה
ואחרי שהפסקתי הוא ביקש עוד
אמרתי לו שאין לי כח.
אז הוא אמר: "טוב אז נוותר?" ונהיה קר אליי
התחלתי לבכות שרציתי לשמח אותו
ושזה היה מאמץ בשבילי?
ומה אני אעשה שאין לי חשק כל הזמן.
לא אמרתי שאין לי חשק, אמרתי שאין לי כח, שלא ייפגע.
דיברנו שצריך לבדוק חוסרים למה אני כל הזמן עייפה
והלכנו לישון.
מאז יש הרגשה מבאסת ואני עצובה על המצב.
זהו פרקתי.
מזדהה לגמרי, זה אני לפני כמה שנים...
קודם כל דאגות פרנסה ממש משפיעות על החשק והקרבה. ולגבר האינטימיות דווקא נותנת מקום מחזק ולכן הוא כן רוצה...
ואז נוצרים מתחים ומעגלים שקשה לצאת מהם...
קראתי מהרבנית ימימה שכשיש קושי כלכלי זה מאוד מרחיק, ודווקא חשוב להתעלות מעל זה ולשמח את השני, זה התפקיד שלנו... לי זה עזר לגייס כוחות.
עוד כמה דברים שאולי יעזרו:
- לנוח בצהריים או בתחילת הערב
- למצוא עוד דברים שמשמחים אותך וגורמים לך לרצות
- לקבוע מראש בתחילת שבוע מתי כן. מרגיע ציפיות. ולהתארגן על זה...
מקווה שיעזור אפילו קצת
מתפללת למצוא כוחות מתוך תשוקה ושמחה ולא מתוך חובה ולחץ. אני שמחה שבעלי חושק בי, אבל משהו באינטנסיביות של זה גם מלחיץ ובעיקר מתיש אותי (גם בסוף הנקיים הוא כבר מתחיל לדבר על זה המון)
ואני יודעת שהאינטימיות נותנת לו מקום מחזק,
מצד אחד אני שמחה,
אבל מצד שני בא לי שיהיה לו מקום מחזק כמו ספורט, חברים, לימוד...בלי תלות בי. מבינה על מה אני מדברת?
יש באתר "ואהבתם" המון המלצות למכשירים שמאוד יכולים לשפר/לעורר את החשק.
האתר צנוע ואפשר להסתכל בו ביחד.
אנחנו הסתכלנו שם על רעיונות ואז קניתי באתר אחר יותר זול (באתר השני הסתכלתי לבד כי הוא לא היה צנוע כ"כ🙈)
לא מאוד זול, אבל מומלץ מאוד!!
אנחנו נעזרים בזה הרבה במיוחד בתקופות שהחשק ברצפה (הריונות / מניעה)
מכשיר ובגדים ושמן ריחני וזה בהחלט תורם.
וכשאני כבר בתוך זה, החשק כן מתעורר.
הבעיה שלי בעיקר לגשת לזה. אין לי כח. בא לי לישון או סתם לדבר
שמן ובגדים גם יש לי, אבל אוהבת להשתמש בהם כשיש לי חשק.
עם המכשיר לפעמים עוזר גם כשממש לא בא. אבל זה עושה קסמים, מעורר מאוד מ-0 ל-100
לפעמים סתם ממש מציק, אז משחררים..
אני הסברתי לבעלי שאין לי כפתור... ולפעמים לוקח זמן ואני חייבת לפני את הדיבורים "והפוצי מוצי" ואין לו ברירה אלא לשתף פעולה..
לפעמים הוא נרדם בעקבות הדיבורים, אבל זה כבר בעייה שלו😅
אני חושבת שאמרתי לו את זה כמה פעמים
אבל התשובות שלכן עוזרות לי להרגיש בסדר עם עצמי
ולהיות יותר אסרטיבית מול בעלי
שתדברי איתו ותבהירי לו מה את מרגישה
זה קשה. אבל יותר קשה שהוא לא מבין.
חשוב לדבר כמה שיותר בפתיחות...
נראה לי בעיקר להסביר לו שזה שאין חשק זה לא קשור אליו ולא שמשהו פגום בו...
ואחר כך להסביר מה כן עוזר לך, שיתאמץ לעזור לך...
באמת דיברנו על זה והוא אמר ששם לב שזה המון זמן כבר ככה. ושאולי אבדוק חוסרים..
אני לא אגיד לו את זה. אבל כן באיזה שהוא מקום המצב הכלכלי שאנחנו נמצאים בו "מוריד" לי את החשק. הייתי רוצה להרגיש יותר בטחון. זה דבר הכי פוגע להגיד. וגם הייתי רוצה לאהוב ולתת אהבה שלא תלויה בדבר.
ודווקא הפוך- את חונקת בתוכך משהו שממש מערבל אותך מבפנים, ומצפה מעצמך להיות אישה תשוקתית וכיפית. איך?
את חרדה מהמצב הכלכלי. זה נתון. זאת לא ביקורת סמויה או גלויה על בעלך. זה פשוט המצב שלך כרגע, ונראה לי שבעלך מרגיש ככה גם, ואולי הוא מרגיש אותך בלי שתאמרי...
לפני שנתיים היינו במצב ממש מאתגר כלכלית.
בעלי היה עצמאי, אבל הלקוחות לא תמיד שילמו
הייתי בהריון בסיכון ועבדתי בכמה עבודות אבל לא הרווחתי המון,
בנוסף מזונות לילדים מנישואים קודמים,
עיכוב התפתחותי אצל הגדולה שלנו-
חנק.חנק.חנק
הייתי מדברת עם ה' באוטו.
מחדדת את ההבנה וההכרה שהפרנסה וברכת הפרנסה היא ממנו. וזהו.
ואני לא צריכה לקחת את העול הזה עליי,
ולדאוג תמידית למצב החשבון,
אלא לעשות השצדלות שלי,
*לשמח את עצמי במה שאפשר* (הייתי חופשי בבתי קפה)
ולהתפלל לברכה ולשפע בפרנסה עבור בעלי.
מצב של דוחק יש בו ברכה והזדמנות.
הזדמנות לקרוא אל ה' ולצפות לישועה ממנו.
ואני לא אחת דוסית, ממש לא.
חצי שנה מאוחר יותר-
ילדתי בן מתוק,
הייתי בחופשת לידה מוארכת,
ובעלי מצא עבודה נהדרת בדרך יצירתית וניסית ממש,
ואין זכר לעיכוב ההתפתחותי של אז.
יש אתגרים עדיין? ברור.
אבל לאנשים "שבעים" לא תמיד יש את ההזגמנות לראות השגחה עין בעין.
תתפללי על זה ותראי ישועות.
מחזיקה לך אצבעות!
ובאמת מנסה להרפות. חיזקת אותי ממש גם בזה שאת מאחורי זה (אצלי זה נסיון לא של שנה ולא של שנתיים) וגם על היתרונות שבדבר. זה באמת הזדמנות נדירה להתקרב חה' ולעבוד על מידת הביטחון.
אני משתפת את בעלי מדי פעם בקושי ובפחדים שלי, אבל גם לו לא קל.
כמו שמישהי כתבה כאן שאצלנו הנשים זה מתבטא בחוסר חשק וגבר הפוך רוצה יותר קרבה ואינטימיות פיזית במצבים כאלה.
צריכה למצוא את האיזון בין הרצונות שלי לבין הרצון לשמח אותו ולהיות מפלט בשבילו
להסביר לבעלך,
שקשה לך להיכנס לזה ולכן שיזום מעצמו, וינסה לגרום לך לרצות.
אני הבנתי את זה יום אחד ואמרתי לו,
והוא חשש קצת, כי אם את לא רוצה אז לא...
אבל אני חושבת שהמון פעמים אין כוח ועייפים והכל...- עד שנכנסים לזה ונהנים ולא מתחרטים
אז אולי תסבירי לו שינסה למשוך אותך...
כמובן שאם לא עובד- אז לא להמשיך עד אין קץ כי זה יכול להיות ממש מעצבן...
אבל אם זה באופן קבוע זה לא מבאס את הבעל?
באלי להיות גם אישה שחושקת, שמפתיעה ואני לא מבינה למה אני לא מצליחה
האינטרנט שלי הפרטי חסום.
ולמה בעתם משהו חיצוני עוזר יותר?
הכוונה גם לבגדים שמעוררים ומבליטים, שמנים, וגם לאביזרים שמותאמים להגברת ההנאה. אני בטוחה שיש חנויות שמונגשות גם לדתיים וחרדים ללא אינטרנט אולי יש פה מי שתכיר
באינטרנט- אני ממליצה על אתר "ואהבתם" אם תצליחי כן לגשת אינטרנטית. הם מנגישים לציבור הדתי בצורה אחראית ומכבדת.בעיני גם שווה לשלם להם למרות שהם יקרים גם בשביל חווית הקניה הנעימה ,המשלוח הדיסקרטי, וגם בשביל האיכות
אפשר לבדוק מול ליאורה בוקנסבוים במייל או טלפון, מאמינה שהיא תדע להכווין מנקודת מבט יותר חרדית
לגבי התועלת שבזה- זה מאוד אישי, יש מי שמרגישים שזה לא אותנטי או שזה מלאכותי, אבל לרוב הזוגות זה עוזר כנגד השחיקה והעייפות וההרגל להכניס קצת חידוש ואקשן.
וגם- לפעמים במיוחד לנשים קשה להגיע להנאה ללא עזרים כאלה , בטח אם הן זקוקות לזמן ארוך והרבה מאמץ (או תמיד או בתקופות מסוימות) ואז זה אפילו יותר משמעותי
לק"י
ובצניעות. בטח כשמדובר בפורום פתוח.
בבקשה לא לשתף בשיתופים אינטימיים אישיים, ולכתוב בעדינות.
דמיונות לכוד, מציאות לכוד.
הוא מאשים אותי שאני לא עושה לו מסאג' ארוך ושרק הוא מפנק אותי.
שיגיד תודה על מה שאני כן עושה! אוף! הוא לא יודע כמה זה קשה לי.
אלא הדינמיקה הזוגית שלכם בתחום האינטימי.
זה טבעי אני חלילה לא באה להגיד שאתם לא טובים!
אבל בתכלס מעולם לא לימדו אותנו את העולם הזה כמו שצריך וקל ליפול לתבניות כאלה של דמיונות ו"אמור" ויצר וזה מקום שמוביל לשחיקה ולירידה
כשיודעים לתקשר מיניות כמו שצריך, ויודעים להתנהל איתה בצורה שהיא בעיקר זוגית ורגשית וקשובה אז זה פותח גם לגוף את הדרך לרצות יותר ויותר.
כשאת בעיקר נכנסת לשם כי "צריך" או "לא נעים" ומתחיל מאבק סמוי או גלוי של מי נותן יותר ומה מגיע - זה מרחיק. וזה גורר גם ירידה בחשק בגוף
במיוחד לנו הנשים אבל זה גם משפיע גם על בני הזוג
אם מסוגלים להרחיב את עולם האינטימיות מעבר לתכלס - לתת מרחב של סקרנות של הנאה ושל קרבה זוגית גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית אז הרבה יותר קל לעורר את החשק.
וגם- את צריכה להקשיב מאוד לעצמך
מה מעורר אותי?
מה נעים לי?
מתי זה מתאים לי? אולי להכנס למיטה יותר מוקדם אולי בכלל בזמנים אחרים...
וכמובן להצליח לתקשר את זה בלי דרישה או האשמה.
אני גם ממליצה על מיכל פרינס
גם אפרת צור, ליאורה בוקנסבוים, בינת הופמן ויש עוד הרבה שמדברות על הנושא ופונות לאישה הדתיה כך אחת בסגנון קצת אחר תבחרי מה מתאים לך
בהצלחה!!
כאילו יש לו את הדמיונות איך הוא רוצה את זה
מסג' ארוך ומפנק וכו וכו'
אבל דמיונות לכוד ומציאות לכוד
בא לי לעשות את זה מתוך תשוקה ורצון לתת ולא מתוך מחוייבות כלשהי
שאת מרגישה שזה מחויבות מצדך ולא תשוקה ורצון אומר שזה לא טוב.
ואי אפשר להאשים הורמונים או משהו דומה....
יש שלב בחיים שלפעמים צריך לעשות קאט. לקלוט שמשהו לא תקין! ולנסות לאתחל מחדש....
היא ממליצה לא לעשות שום דבר שאין חשק לעשות.
הגוף זוכר שלא היה לו כיף וזה מביא עוד חוסר חשק…
יש לה גם פודקאסט. ממש מומלץ!
כבר ראיתי שהמליצו כאן בעבר...
וכל פעם תכננתי לזכור ולקנות ואיכשהו שכחתי...
אפשר אולי קישור לפודקאסט? יש לה כמה ..לא יודעת מה רלוונטי לנושא.
ולא פעם ראשונה ששומעת המלצות על הספר הזה. צריכה לרכוש.
ממליצה לקחת זמן ביחד ולשמוע שיחה שלה
היא נותנת כלים איך לדבר עך הדברים כך שיגרמו לקרבה ולא לריחוק...
ועוד הרבה.... בהצלחה!!!
אצלינו זה הפוך..
הלוואי שהוא היה מחזר אחריי ומשתוקק הרבה-
זה מחמאה של החיים!!!
בעלך משתוקק אלייך!!
אני מברכת אותך שתמיד תמיד ירצה בך!!
אצלינו הוא עמוס..
בנפש, בגוף..
בעבודה בחיים בילדים..
עייף מלא
ואני זאת שיש לה חשק כי אני בבית עם הקטן
ומתבאסת לי..
אבל מודה על ההתכרבלויות...
נראה לי זה די נפוץ בזוגות שאחד תמיד רוצה יותר.
המצב שלי נשמע זוהר, אבל זה גם מתיש.
החיים כמו נדנדה תבוא תקופה שזה יהיה הפוך.
בזכות ההתכרבלויות וכו' אני מבינה שזה העייפות ולא מעבר.. שגם הוא רוצה וזקוק לקרבה..
אבל העומס..
והוא צריך כח בשביל זה.
וזה שאני אחרי לידה ומלא בבגדי בית זה לא מועיל....
לק"י
והשרשור מתחיל לגלוש מעבר למה שמתאים בפורום פתוח.
לכן אנחנו נועלות.
אם יש לך משהו לשאול/ להגיד- מוזמנת לאישי.
שקיפות עורפית 2.3adiga34היי, אני בשבוע 11 היום הייתה לי שקיפות עורפית,
הרופא אמר 2.3 מ״מ ושהסיכוי הוא 1:80 מחר בבוקר
יש לי בדיקת דם שאמורה לתמוך את ההבחנה להבנתי
לרוב בבדיקות הסיכוי עוד עולה ואני ממש בלחץ…
אני בת 34 זה ההריון הראשון שלי אחרי 2 הפלות
ואני ממש חוששת, שקיפות עורפית רק עוד הרבה זמן.
מה עושים???
יש מישהי כאן שהייתה במצב שלי ויכולה לשתף?
תודה רבה!
מתפללת איתך.
הרופא היה מיואש ואמר לי שאין טעם לבדיקת דם
די רצה לסיים את ההריון
אז אני הלכתי לבדיקת סיסי שליה
וב"ה ויצא הכל תקין
מאחלת לך שכבר בבדיקת הדם יהיו לך בשורות טובות🌷
לא ל1.17 מ'"מ אלא סיכוי 1 מתוך 17 שזה סיכוי גדול מבחינה סטטיסטית.
לפותחת היקרה, אין שמחה כמו התרת ספקות, ניתן לעשות בדיקת ניפט. זה עם אמינות של 99.9 אחוז. מאמינה שייעצו לך על מי שפיר ואם עוד מספיק מוקדם אולי על סיסי שליה. מה שבטוח, זה שלא בטוח כלום. הבדיקות האלה סטטיסטיות בלבד. אני מכירה כמה וכמה שהשקיפות באולטרסאונד יצאה מעל 2 ובסוף הכל היה בסדר. קיצר אל תתבאסי, אל תחשבי על הגרוע מכל. בעזרת ה' שזה רק ניסיון והתוצאות הבאות יהיו תקינות. אמן...
עם ת. דאון (יש גם מישהי כזאת בפורום שסיפרה לאחרונה, רק לא זוכרת מי זאת)
ככה שבאמת אי אפשר לדעת באמת.. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, וזה אצל הקב"ה.
אני אפילו לא זוכרת מה היו תוצאות השקיפות
מרוב שהרופא כבר די הספיד את ההריון
אז את המספר הזה רק זכרתי של סיכוי של 1:17
זו אכן בדיקה סטטיסטית ויש לי חברה שלעובר שלה יצא גבולי (לא זוכרת כמה)
אני רק זוכרת שהיא עשתה בדיקת ניפט שהתוצאות שלו יצאו תקינות ובסוף נולד לה ילד עם תסמונת דאון
פורקת קיטור וזה בצחוק!!)
אז אם הייתי פותחת שרשור בקשר לשרשור שננעל, ואז היו נועלים אותו
ואז מישהי אחרת הייתה פותחת שרשור בקשר לשרשור שננעל על השרשור שננעל, ואז היו נועלים גם אותו
ואז עוד מישהי פותחת בקשר לשרשור שננעל על השרשור שננעל על השרשור שננעל חח זהו אין פואנטה סתם מוציאה עצבים מהיום המעפן הזה וכל המצב בארץ..
ועכשיו באמת המצב חרבנה אבל מה כבר יש להגיד שלא אמרו
אמרו את זה קודם לפניי זה לא משנה כי המצב פקקטה
פקק תנועה מטוגן זהו התחרפנתי סופית חח שימותו כלללללל המחבלים הרגע אמן
באיה למחלקת משוגעים אה שלום דר' אני לא המשוגעת אלא הממשלה יש לך מקום במחלקה לחצי מדינה?
🤬😤
באלי גם ככה להתפרק ולשחרר קצת קיטור
באעבאעייייעיייייייעעעעעעעעעעעעעעע
