ואז הכתמים האלה לא אוסרים.

(אני יודעת שלכתחילה עדיף לבנים, אבל זה פתרון ידוע ונפוץ).

אלא אם כן יש פסיקות מסוימות שמתירות באופן גורף, לא מכירה אישית

וגם אז - אישה צריכה לדעת שזו הפסיקה שלפיה היא נוהגת

אצלינו למשל אין כזה היתר בשום מצב

גם אם מתקשה להיטהר

וגם אם אני כבר חודשיים אסורה ברצף.

ממליצה לך לבדוק שנית. קשה לי להאמין מה שאת אומרת. 

את יכולה לקרוא בפניני הלכה של טהרת המשפחה הוא מציג גם דעה כזו ומסביר

אבל נכון שחשוב לציין שזו לא הפסיקה הנפוצה וצריך ללמוד ולהתיעץ

יש דעה יותר רווחת שממליצה לשים מגן תחתון שאינו מקבל טומאה, ואז הרבה יותר קל להתיר אבל עדיין זה לבן בהתאם למנהג (זה לא בדיוק כוונת המנהג ויש שמחמירים שלא, ויש גם שמחמירים בכתמים בשבעה נקיים גם כשהם לא על דבר שמקבל טומאה.

אבל זה גם המלצה מקובלת)

בקיצור- כדאי ללמוד ולבחור עם מי להתיעץ מה ראוי לעשות

ולפי הפסיקה שלנו, זה לא אפשרי.

הפסיקה של ללבוש צבעוני זה פסיקה בד"כ פרטנית ולא גורפת. ובמגזרים שונים לא קיימת בכלל.

וכן, מתסכל לקרוא פה לפעמים על היתרים שהיו נותנים לי מרווח נשימה (לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי... דימומים בין ווסתיים ב3 מילים...)

אבל מודה לה' שנותן לי כל פעם מחדש כח לעמוד בנסיון הזה בגבורה.

ולפותחת היקרה- תמיד לשאול!!! @Soonsoon 

כל עוד זה קטן משנקל לא להתייחס ולא צריך לשאול.

כשזה גדול משנקל- כאן המקום לשאול- כמובן שאני מדברת על כתם ולא על מראה בעד וכד'.

מאד יתכן שיש פצע/קרום הבתולים שלא נפתח עד הסוף וכד'.

לכן חשוב מאד לשאול, כי יש הרבה דרכים להתיר

בהצלחה והרבה מזל"ט

ועוד יותר מתקשה להבין לאור ההיסטוריה המורכבת שלך. ממש כואב לי עלייך.

את מוזמנת לקרוא מה שכתבתי לפרח חדש.

יותר מאשמח לדעת מהו המגזר שלכם- או לפי איזה רב אתם הולכים. כי הרוב המוחלט של הדעות מתיר צבעוני כשיש קושי להיטהר.

שום רב שהתיר את זה אצלנו.

קשה להאמין לפסק ההפוך

כי אני מבינה את ההגיון של מה שהרב שלנו פוסק.

אבל אני יודעת שיש פסיקות שונות ומשתדלת ללכת אחרי הפסק שלנו באמונה ובלב שלם.

זה מאד חריג מה שאת מתארת.

צר לי.

בכתמים הולכים להקל- ודיני כתמים חלים החל מהפסק טהרה. אז נכון, לובשים לבנים, ויש את הבדיקות אבלבדיוקבשני הדברים האלה יש מנעד מאד גדול של לכתחילה ובדיעבד. בין השאר בדיוק בשביל מקרים כגון קושי להיטהר.  

את כותבת שזו הפסיקה שלכם. ואני תוהה אם זו פסיקה ששייכת לבית מדרש מסויים- דהיינו כמה רבנים או ששאלתם שוב ושוב את אותו הרב.

אני הייתי שואלת עוד רב או שניים שאני סומכת עליהם כדי להבין את זה.

אגב הוא אחד מגדולי הפוסקים במגזר הליטאי.

אבל מכירה כמה נשים ששאלו רבנים אחרים ולא קיבלו כזה היתר.

אני בכלל לא מבינה איך אפשר להתיר כזה דבר, הרי שבעה נקיים כשמו כן הוא.

אז בדיקות לא עושה כל יום, לא עושה מוך

אז מה כן יהיה בשביל לקרוא לזה 7 נקיים?!

לדמם כתמים גדולים מגריס ולהגיד שאני נקייה?

זה בעיני עוד יותר מוזר.

וזה קשה ההמתנה לטהרה (אני כבר 8 שבועות אחרי לידה ולא טבלתי) אבל מבינה שאני לא יכולה לעשות עבודה בעיניים כדי להיות טהורה.

וכמו שכתבתי, אני לא מבינה איך אפשר להתיר

אבל אני גם לא למדתי את ההלכות לעומק כמו הפוסקים

לכן אני לא אומרת שמה שפסקו לך זה לא נכון. אלא לא נכון עבורי ולפי הפסיקה של הרב שלנו (ועוד רבים אחרים) 

לי אחרי לידה היה פצע ורב אמר לי ללבוש צבעוני או פשוט פד (שאצלנו לא מקבל טומאה)

והדם נתלה בפצע, גם אם זה יותר מגריס, אבל למרות שאפשר לתלות, עדיין עצם זה שזה יהיה על לבן זה בעייתי

לכן לשים צבעוני

וכן, במקרה שלי מה שהפך את זה ל7 נקיים זה בדיקה בראשון ובשביעי (נקי מדם שמטמא, למרות שיש דם מסוג אחר)

מקווה שהצלחתי להסביר טוב

כשאין פצע

אז הדימום מהרחם

אגב, אני עכשיו משתמשת בתחתונית לבנה

אבל הרב הסביר שזה בשביל כתמים גבוליים

אם יש לי על זה כתם ענק שהוא ללא ספק יותר דימום מאשר כתם, אי אפשר להתיר רק על סמך זה שהוא על תחתונית, לפי הפסיקה שלנו. 

לא מתירים כתם בגודל של יותר מכרטיס אשראי. לא משנה שהוא על תחתונית. ונגיד כן נותנים היתר לתחתון שחור עם התקן.

אבל כמו שאת אומרת, אם יודעים בוודאות שזה לא פצע זה כנראה מהרחם (קל וחומר אם אישה הלכה לבודקת או שזה עניין רפואי ידוע)

ולפי הפסיקה שלנו נגיד התקן זה כמו מכה/ פצע אז במקרה שלי התירו הרסה כתמים

אבל זה לא שכל כתם מתירים או משו כזה, יש לזה ביסוס מן הסתם

היה נשמע שאת בכלל לא מבינה איך אפשר ללבוש צבעוני, אז הסברתי איך יש מקרים של כן ולמה..

יש מצב שלא הבנתי אותך טוב פשוט

וכן, גם מה שהסברתי זה לא לכל דימום, זה עד גודל של חצי כרטיס אשראי בערך, שעל לבן גודל כזה מטמא ועל צבעוני, זה עובר..

ואם זה לא פצע, אז זה מהרחם

ודם מהרחם אוסר בתנאים מסויימים

גודל, צבע

ואת זה אני לא מבינה איך צבעוני פותר מבחינה הלכתית.

אבל כמו שכבר כתבתי, אני מבינה שיש פסקים שונים שאני לא בקיאה

אבל הפסיקה שלנו לא מתירה את זה.

לא מכירה את המקורות לעומק בעצמי.

אבל ממה שלמדתי במכון פוע"ה (ואני מקווה שאני מדייקת), יש שתי גישות הלכתיות עיקריות - של הרב וואזנר (ושל הרב אלישיב, הרב הילברשטם, הרב קרליץ ועוד), ושל הרב שלמה זלמן אויערבך (והרב עובדיה, הרב אליהו, הרב יעקב אריאל ועוד).

הגישה הראשונה היא גישה מחמירה יותר -

שפוסקת על פי 'רוח ההלכה' - אם האישה ראתה דם מהרחם, אפילו אם על לבנים צבעוניים, או על משהו שאינו מטמא, אם ברור שהדם הגיע מהרחם זה כן מטמא אותה כי לא לזה התכוונו חז"ל כשקבעו את התנאים לכתם שמטמא (הכללים נועדו למנוע מהאישה להיטמא ממשהו שלא באמת בא מהרחם, אבל אם ברור שהדם בא מהרחם, אז אין אפשר להתיר).

בגישה השניה פוסקים על פי הכללים ההלכתיים נטו - אם הדם לא עומד בתנאים שמטמאים אז הוא לא מטמא, גם אם ברור שזה מהרחם.

זו הגישה שמכון פוע"ה הולך בעיקר על פיה, ואני חושבת שבציבור הדתי לאומי זו הגישה הרווחת אצל הרבנים.

זה לא נקרא 'לעבוד בעיניים', זו גישה הלכתית מבוססת, ויש בהחלט רבנים גדולים שאפשר לסמוך עליהם.

אבל באמת למי שהולכת על פי רבנים שפוסקים בשיטת הפסיקה המחמירה יותר, אין דרך להתיר לבישת צבעוני בזמן שבעה נקיים. וזה באמת לא פשוט להמשיך ולהקפיד על הדרך ההלכתית כששומעים שזה היה יכול להיפתר בקלות עם שיטת פסיקה אחרת.

מעריכה מאוד אותך ואת @אמהלה וכל אחת אחרת שנמצאת פה וקוראת על הקלות הלכתיות שהיו יכולות כל כך לעזור ולהקל עליכן, ושבכל זאת אתן מקפידות על מה שפסקו לכם הרבנים שלכן.

כתבת מהמם!

רוצה גם להוסיף משהו, שזה יכול להיות מאוד מתסכל למישהי לשמוע אבל אולי זה לא נכון. אבל הפסיקה שלכם לא הגיונית.

אני הכי בעד להבין, להכיר איך פוסקים הלכה, לא לקבל הכל כמובן מאליו.

אבל לפעמים יש באמת באמת גישות הלכתיות שונות. ולי אישית לשמוע אמירות כמו "לא צריך להחמיר כל כך" או "תבדקו אולי אפשר להקל" גורמות להרגיש פראיירית, למרות שאני בטוחה בדרך שלי. (לא מתייחסת לחוויה שלי כלפי הפסיקה הזו ספציפית, אלא כלפי שאלות הלכתיות באופן כללי).

אז לצד זה שחשוב לדעת וללמוד ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו, חשוב גם להבין שיש לפעמים פסיקות שונות. וזה לא אומר ש"זה לא הגיוני" או "מנותק". אמירות כאלו כלפי פסיקת הלכה מסוימת רק מחלישות וגם לא מכבדות. זה קורה לא מעט שסוגיות שונות נלמדות בדרכים שונות, והפסיקה שונה. צריך להכיר גם את זה ולא לזלזל במי ש"מחמיר".

זה נאמר באופן כללי כי הנושא הזה חוזר לא מעט בפורום, אז מנצלת את ההזדמנות להביע את דעתי.

שהלכנו לפי פסיקה (מחמירה) והגיע רגע שזה לא התאים לי יותר, ואז עברנו לפסיקה אחרת (מקילה)

רוצה להגיד שכל אשה יכולה בכל רגע נתון לבחור, אם היא רוצה ללכת אחר פסיקה מסוימת או לא.

וזה נראה לי מהות הדיון שמתפתח פה כל פעם, להביא את המידע מכל הכיוונים, גם ההלכתי וגם המבט האישי.

פסיקה אחרת שהיא לא הגיונית או חריגה, זה כבר משהו אחר.

אני בתור חרדית, ואת בתור חרדית לשעבר, בטח רואה את הבדלי הפסיקות כאן.

אני גיליתי פה עולם שלם של הלכה שלא התוודעתי עד כה לקיומו.

וכל פעם שאני קוראת פה על פסיקות ששונות לחלוטין מהפסיקה שאני מכירה, אני תמיד שואלת את בעלי,

והרבה פעמים הוא בודק בשבילי את העניין, סתם כי זה מעניין אותי.

ועוד לא קרה פעם אחת שהוא אמר- כן, גם אנחנו יכולים לנהוג כך....

ואני בוחרת כל יום מחדש להמשיך בדרך שלנו.

לא תמיד הדרך הזו קלה, ויש לנו הרבה אתגרים, אבל אני יודעת ש"לפום צערא אגרא"

ושהקב"ה רואה את המאמצים שלנו.

וב"ה גם זוכה לראות את כל הטוב שה' מביא לנו.

מעריכה כל אחת ואחת שמקבלת את הפסיקה שלהם והולכת בדרך שלה.

לא חושבת שבגלל זה יש פה מישהי טובה יותר או פחות.

לומדת פה המון ומחכימה.

ואוהבת לקרוא אותך, גם כשלרוב אנחנו פחות מסכימות

אני חושבת שהרבה פעמים כנשים כותבות על פסיקות שהן לא מכירות שהן לא הגיוניות או חריגות, זה באמת לא ממקום מזלזל, אלא ממקום 'תמים' שבאמת לא מכיר ומופתע (ובמקרה כמו שלך, ממקום אכפתי שרוצה לעזור ו'לגלות' ששווה לשאול כי יש פה אפשרות להקל).

אני יכולה להגיד שאחרי שאני התחתנתי (ועברתי לנהוג על פי דיני הספרדים), כשבעלי אמר לי שמותר לי לעשות כל מיני דברים שהתרגלתי שאסור (כמו למעוך אבוקדו בשבת, לסחוט בשבת לימון לתוך משקה) בהתחלה לא הסכמתי להאמין לו עד שהוא לא הראה לי בספרים איפה זה כתוב.

לפעמים כשידועה לנו רק הפסיקה שלנו, אז מאוד מפתיע וקשה להבין ולקבל פסיקה אחרת. וזה לא מגיע מזלזול.

אבל באמת חשוב לזכור ולהבין שגם אם אנחנו לא מכירות, יש מקום לכבד ולהעריך את מי שנוהגת שונה מאיתנו.

מילים מחזקות

ואני צריכה אותן עכשיו 😔

איך מתייחסים לכתם זו שאלה שונה לגמרי מהיחס ללבישת תחתונים צבעוניים ב7 נקיים.  כי כן, אחרי הפסק כתם שקטן מגריס יאסור על תחתון לבן ולא יאסור על תחתון צבעוני. ובזה אני לא מדברת על שטף גדול וכאלה. כך בדיוק גזרו חז"ל.

על עניין התחתונים הלבנים שגן כשיש בעיות מקפידים ללבוש אותם. כתבתי שמוזר לי מאד מאד .

אז הלכתי לבדוק אצל הרב וואזנר:

כתוב בשיעורי שבט הלוי . שכמובן שצריך ללבוש לבנים אבל אישה שמתקשה להיטהר תלבש בימים האמצעיים תחתונים צבעוניים בהתייעצות עם רב.  

אני מאד מכבדת את כל הגוונים והדעות בהלכה. אבל-  עם כל הכבוד להבנה האנושית שלנו ומה שנראה לנו 'הגיוני' כמו שהציגה את זה פרח חדש.

יש חשיבה הלכתית של מסורת ההלכה ששונה מההיקשים הרגילים שלנו.

ובתפיסה שלי דרך הפסיקה היא זו הקובעת ודווקא בגלל זה אני מתפלאת מאד על מה שנאמר כאן.

אני רחוקה מלומר שצריך לבחור רב  רק לפי הרב 'שמייקל'. אבל הכח של הפורום הוא כן בלפתוח את הראש לדברים חדשים ובירור נוסף. כדי להבין יותר את ההלכה ולא לעשות דברים סתם.

בטח ובטח כשהמחירים כבדים ובטח ועוד יותר בטח כשההלכה מתייחסת למחירים האלה ונותנת מידרג של לכתחילה ובדיעבד בדיוק בשביל מקרים כגון דה.

הכוח של הפורום בהקשר הזה, לדעתי, הוא לדעת מתי יש טעם לשאול רב, ולהכיר ולהבין שקיימות גישות פסיקה שונות, ומתוך הידע הזה לקבל החלטות זוגיות את מי ואיך לשאול.

אבל את הבירור ההלכתי הרב עושה, לא אנחנו.

ואני מרגישה שזה טעות להיכנס עכשיו לדיונים לגבי מה בדיוק הגישה ההלכתית של הרב וואזנר.

כי בשביל לפסוק הלכה למעשה צריך להכיר הרבה יותר מאשר לפתוח כמה ספרים. ואת זה יכול לעשות רב שלמד במשך שנים.

את מה שאני כתבתי, כתבתי לא בשביל לרדת לפרטי הדינים. לכן זה לא משנה מבחינתי אם הדיון הוא על כתמים או על לבנים צבעוניים.

מה שניסיתי להגיד זה שיש פה גישות הלכתיות שונות, שלשתיהן יש מקום בהלכה. ואם אנחנו מכירים רק גישה אחת, אז השניה עשויה להישמע לנו לא ברורה ולא הגיונית (משני הכיוונים), אבל כל אחת מהגישות מבוססת על פסקים של רבנים גדולים מאוד. וצריך להבין ולכבד את זה, גם אם לנו זה לא נשמע הגיוני על פי שאנחנו למדנו בגישה ההלכתית שאנחנו פוסקים על פיה.

כתבת שכתם קטן מגריס על תחתון לבן אוסר אחרי הפסק.

וזה לא נכון. 

הכתם הזה כמו בהלכות כתמים, דינו לפי: צבע, גודל, מיקום, הרגשה.

אז אם הוא על תחתון לבן, אבל פחות מגריס, אינו פוסל את ה7 נקיים

צריך ללמוד ולהכיר את השתלשלות ההלכה....

כמובן לא באה לשנות לך את הפסיקה רק בשביל ההבנה של המרחב העצום שיש בהלכה בנושא הזה

ברור לך שבזמן שנשות ישראל קיבלו על עצמן 7 נקיים בכלל לא היו תחתונים?

זה פריט מאוחר יחסית מהמאות האחרונות...

וגם סדין נקי לא היה כזה דבר טריוויאלי, ולבן לא היה ממש לבן ומצד שני צבעוני לא היה נפוץ זה היה יותר משהו לעשירים. בקיצור- הכל היה קצת אחרת.

תחתונים לבנים וסדין לבן זה מנהג.

מנהג זה דבר חשוב! לא באה לזלזל אבל יש לזה מעמד הלכתי משלו וגישות שונות איך להתיחס אליו

וכנראה גם שכל הגישה אז היתה אחרת והידע של הבדל בין דם לדם והמודעות לגוף היה הרבה יותר נפוץ ועבר במסורת מאמא לבת

וגם לגבי בדיקות- הבסיס ההלכתי הוא הפסק ובדיקה בתחילת וסוף 7 נקיים.

אז בוודאי שיש מעמד חשוב לפסיקה שהתקבלה של 2 בדיקות בכל יום אבל כשמכירים את הדיון ההלכתי אז כבר פחות מוזר שמקלים בזה כל כך

בעיני חשוב ללמוד יותר ולהכיר את המרחב ההלכתי.  שוב- לא כדי שתשני את הפסיקה בפועל. בסוף תנהגי לפי מה שהפסיקה שלכם אומרת

וגם כשמכירים עדיין יש גישות שונות של איך מתיחסים להבדלים בין אז והיום ולמסורת הפסיקה ולמנהגים שהתקבלו

אבל זה חשוב כדי להבין ולהיות מחוברת לאפשרויות ההלכתיות ולא להתיחס להקלות שהן לגיטימיות מאוד כ"עבודה בעיניים".

כי לפעמים כשפוסקים לך להקל זה הדבר הכי נכון

בגלל שבסופו של דבר אנחנו בחרנו רב והולכים על פי הפסקים שלו בלי לעשות יותר מידי שאלות

ולא להיפך..

ואמר לי שאין שום דרך להתיר תחתון צבעוני.

כן הציע פתרונות אחרים- כמו פד לבן לגמרי.

אפפם לא קרה לי שכתמים על תחתונים פסלו לי ספירה

ושלחתי שאלות עם כתמים שהיו נראים מכובדים למדי...

לגבי תחתון צבעוני- זה ממש תלוי פסיקה

וצריך לשאול רב

בע"ה שתצאו מזה מחוזקים!

ממליצה למצוא מישו להתייעץ על דברים כאלה

יש קו של נשמת, עכשיו יש להם שירות חדש גם של שאלות בוואטסאפ. יש קו של מכון פועה, בערב יש גם נשים שעונות

או אם נוח לך להתקשר למדריכת כלות או שבעלך ידבר עם מדריך חתנים/ רב שנוח לכם

יש הרבה דברים בהלכות טהרה שקשה להבין לפני שעושים אותם, ושווה בהתחלה להתייעץ ולשאול כדי לצמצם את הזמנים האסורים עד שמבינים את העניין.

וגם לאורך החיים יש כל מיני עניינים ששווה שיש גורם שנוח לדבר איתו ומקומות שאפשר להקל בהם.

בהצלחה רבה!!

הכי דחוף שאפשר

מזל טוב!

זה תופס מקום מאוד מאוד גדול והקושי של ההרחקות וההלכות ממש קשה.

אז קודם כל חיבוק גדול, תדעי לך שכולם עוברים את זה ולאט לאט העניינים נכנסים לפרופורציה.

תמיד כדאי ללכת לשאול רב וכמובן תשלחי את בעלך, יהיה לך יותר נעים.

ותשאלי את הרב אם אפשר להקל בתחתונים צבעוניות או מגן תחתון (ואז אפשר להחליף אותו בלי להסתכל ובלי לראות כתמים ובלי קשר יש דעות שכתם על מגן לא תופס טומאה, לא פוסקת כאן הלכות).

וגם פחות בדיקות, הגיוני מאוד שיתנו לך היתר בטח להתחלה (בפרט אם קצת כואב הבדיקות)

יש מצב שהגודל בסדר גמור, כדאי לשאול רב או אפילו לבדוק לבד מאיזה גודל אוסר על לבן

היו כמה פעמים שהייתי בטוחה שאין מה לשאול והרבה התיר

לשאול לפרט שאת כלה ....

לכן חשוב ממש למצוא כתובת שיהיה לך נעים ושתהיה מספיק בקיאה כדי להתיר

אולי שווה לברר אם יש באזור יועצת הלכה

או להתייעץ טלפונית ורק מראות למצוא למי להביא באזור

אולי להשאיר בתיבת דואר וכדו

בהתחלה קשה עד שמוצאים פתרון נח ומישהו שמספיק בקיא בהלכה וגם בפסיקה שלכם אבל העידוד הוא שפשוט לומדים ומתרגלים

ושאת נורמלית

בהצלחה! ומזל טוב

אם את מרגישה יובש לדוגמה יכול להיות שזה פצע.

גם אם העדים נקיים

ולא, פצע לא מחייב בודקת. היו לי המון פעמים פצעים ואף פעם לא הייתי אצל בודקת. כמובן שזה תלוי הרבה ברב שלך..

המון פעמים כשאני חושבת שיש בעיה הרב אומר שזה טהור.

בהצלחה 

בטח בחודשים הראשונים שאחרי חתונה,

אפילו יותר מדוייק בשנים הראשונות.. שזה עניין של של למידה

תמיד תמיד כדאי לשאול. זה כלל ראשון.. ככ הרבה פכמים הופתעתי מדברים שהותרו.

הייתי מתקשרת או למדריכת כלות שלך או לרב שלו או לדמות אחרת באיזור מגוריכם שאתם סומכים עליה. ושואלת אותו את מה שכתבת פה, אבל לא רק את זה אלא באופן קבוע כל שאלה שיעלה לכם צורך...

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.