מנסה כבר פעם שניה לעשות הפסק טהרה
יצא נקי הכל סבבה
שוב כתם על התחתון
אדמדם בגודל של שניקל
יש לי בכלל בשביל מה להראות לרב?
אני נשואה טריה אז אין לי מושג בגדר של מה זה נכנס
תודה לכל העונות
בונוס
נמאס לי פשוט מכל הבלגן הזה אם יש לכם עידודים לבנאדם שרק התחתן ובשניה אחת נהיים אסורים ואז לחכות כמעט שבוע עד שהמחזור יגיע בגלל ההורמונים בכלל
קיצר אולי מה שחסר לי זה לפרוק חח
קצת נמאס לי
ואז הכתמים האלה לא אוסרים.
(אני יודעת שלכתחילה עדיף לבנים, אבל זה פתרון ידוע ונפוץ).
אלא אם כן יש פסיקות מסוימות שמתירות באופן גורף, לא מכירה אישית
וגם אז - אישה צריכה לדעת שזו הפסיקה שלפיה היא נוהגת
אצלינו למשל אין כזה היתר בשום מצב
גם אם מתקשה להיטהר
וגם אם אני כבר חודשיים אסורה ברצף.
ממליצה לך לבדוק שנית. קשה לי להאמין מה שאת אומרת.
את יכולה לקרוא בפניני הלכה של טהרת המשפחה הוא מציג גם דעה כזו ומסביר
אבל נכון שחשוב לציין שזו לא הפסיקה הנפוצה וצריך ללמוד ולהתיעץ
יש דעה יותר רווחת שממליצה לשים מגן תחתון שאינו מקבל טומאה, ואז הרבה יותר קל להתיר אבל עדיין זה לבן בהתאם למנהג (זה לא בדיוק כוונת המנהג ויש שמחמירים שלא, ויש גם שמחמירים בכתמים בשבעה נקיים גם כשהם לא על דבר שמקבל טומאה.
אבל זה גם המלצה מקובלת)
בקיצור- כדאי ללמוד ולבחור עם מי להתיעץ מה ראוי לעשות
ולפי הפסיקה שלנו, זה לא אפשרי.
הפסיקה של ללבוש צבעוני זה פסיקה בד"כ פרטנית ולא גורפת. ובמגזרים שונים לא קיימת בכלל.
וכן, מתסכל לקרוא פה לפעמים על היתרים שהיו נותנים לי מרווח נשימה (לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי... דימומים בין ווסתיים ב3 מילים...)
אבל מודה לה' שנותן לי כל פעם מחדש כח לעמוד בנסיון הזה בגבורה.
ולפותחת היקרה- תמיד לשאול!!! @Soonsoon
כל עוד זה קטן משנקל לא להתייחס ולא צריך לשאול.
כשזה גדול משנקל- כאן המקום לשאול- כמובן שאני מדברת על כתם ולא על מראה בעד וכד'.
מאד יתכן שיש פצע/קרום הבתולים שלא נפתח עד הסוף וכד'.
לכן חשוב מאד לשאול, כי יש הרבה דרכים להתיר
בהצלחה והרבה מזל"ט
ועוד יותר מתקשה להבין לאור ההיסטוריה המורכבת שלך. ממש כואב לי עלייך.
את מוזמנת לקרוא מה שכתבתי לפרח חדש.
יותר מאשמח לדעת מהו המגזר שלכם- או לפי איזה רב אתם הולכים. כי הרוב המוחלט של הדעות מתיר צבעוני כשיש קושי להיטהר.
שום רב שהתיר את זה אצלנו.
קשה להאמין לפסק ההפוך
כי אני מבינה את ההגיון של מה שהרב שלנו פוסק.
אבל אני יודעת שיש פסיקות שונות ומשתדלת ללכת אחרי הפסק שלנו באמונה ובלב שלם.
זה מאד חריג מה שאת מתארת.
צר לי.
בכתמים הולכים להקל- ודיני כתמים חלים החל מהפסק טהרה. אז נכון, לובשים לבנים, ויש את הבדיקות אבלבדיוקבשני הדברים האלה יש מנעד מאד גדול של לכתחילה ובדיעבד. בין השאר בדיוק בשביל מקרים כגון קושי להיטהר.
את כותבת שזו הפסיקה שלכם. ואני תוהה אם זו פסיקה ששייכת לבית מדרש מסויים- דהיינו כמה רבנים או ששאלתם שוב ושוב את אותו הרב.
אני הייתי שואלת עוד רב או שניים שאני סומכת עליהם כדי להבין את זה.
אגב הוא אחד מגדולי הפוסקים במגזר הליטאי.
אבל מכירה כמה נשים ששאלו רבנים אחרים ולא קיבלו כזה היתר.
אני בכלל לא מבינה איך אפשר להתיר כזה דבר, הרי שבעה נקיים כשמו כן הוא.
אז בדיקות לא עושה כל יום, לא עושה מוך
אז מה כן יהיה בשביל לקרוא לזה 7 נקיים?!
לדמם כתמים גדולים מגריס ולהגיד שאני נקייה?
זה בעיני עוד יותר מוזר.
וזה קשה ההמתנה לטהרה (אני כבר 8 שבועות אחרי לידה ולא טבלתי) אבל מבינה שאני לא יכולה לעשות עבודה בעיניים כדי להיות טהורה.
וכמו שכתבתי, אני לא מבינה איך אפשר להתיר
אבל אני גם לא למדתי את ההלכות לעומק כמו הפוסקים
לכן אני לא אומרת שמה שפסקו לך זה לא נכון. אלא לא נכון עבורי ולפי הפסיקה של הרב שלנו (ועוד רבים אחרים)
לי אחרי לידה היה פצע ורב אמר לי ללבוש צבעוני או פשוט פד (שאצלנו לא מקבל טומאה)
והדם נתלה בפצע, גם אם זה יותר מגריס, אבל למרות שאפשר לתלות, עדיין עצם זה שזה יהיה על לבן זה בעייתי
לכן לשים צבעוני
וכן, במקרה שלי מה שהפך את זה ל7 נקיים זה בדיקה בראשון ובשביעי (נקי מדם שמטמא, למרות שיש דם מסוג אחר)
מקווה שהצלחתי להסביר טוב
כשאין פצע
אז הדימום מהרחם
אגב, אני עכשיו משתמשת בתחתונית לבנה
אבל הרב הסביר שזה בשביל כתמים גבוליים
אם יש לי על זה כתם ענק שהוא ללא ספק יותר דימום מאשר כתם, אי אפשר להתיר רק על סמך זה שהוא על תחתונית, לפי הפסיקה שלנו.
לא מתירים כתם בגודל של יותר מכרטיס אשראי. לא משנה שהוא על תחתונית. ונגיד כן נותנים היתר לתחתון שחור עם התקן.
אבל כמו שאת אומרת, אם יודעים בוודאות שזה לא פצע זה כנראה מהרחם (קל וחומר אם אישה הלכה לבודקת או שזה עניין רפואי ידוע)
ולפי הפסיקה שלנו נגיד התקן זה כמו מכה/ פצע אז במקרה שלי התירו הרסה כתמים
אבל זה לא שכל כתם מתירים או משו כזה, יש לזה ביסוס מן הסתם
היה נשמע שאת בכלל לא מבינה איך אפשר ללבוש צבעוני, אז הסברתי איך יש מקרים של כן ולמה..
יש מצב שלא הבנתי אותך טוב פשוט
וכן, גם מה שהסברתי זה לא לכל דימום, זה עד גודל של חצי כרטיס אשראי בערך, שעל לבן גודל כזה מטמא ועל צבעוני, זה עובר..
ואם זה לא פצע, אז זה מהרחם
ודם מהרחם אוסר בתנאים מסויימים
גודל, צבע
ואת זה אני לא מבינה איך צבעוני פותר מבחינה הלכתית.
אבל כמו שכבר כתבתי, אני מבינה שיש פסקים שונים שאני לא בקיאה
אבל הפסיקה שלנו לא מתירה את זה.
לא מכירה את המקורות לעומק בעצמי.
אבל ממה שלמדתי במכון פוע"ה (ואני מקווה שאני מדייקת), יש שתי גישות הלכתיות עיקריות - של הרב וואזנר (ושל הרב אלישיב, הרב הילברשטם, הרב קרליץ ועוד), ושל הרב שלמה זלמן אויערבך (והרב עובדיה, הרב אליהו, הרב יעקב אריאל ועוד).
הגישה הראשונה היא גישה מחמירה יותר -
שפוסקת על פי 'רוח ההלכה' - אם האישה ראתה דם מהרחם, אפילו אם על לבנים צבעוניים, או על משהו שאינו מטמא, אם ברור שהדם הגיע מהרחם זה כן מטמא אותה כי לא לזה התכוונו חז"ל כשקבעו את התנאים לכתם שמטמא (הכללים נועדו למנוע מהאישה להיטמא ממשהו שלא באמת בא מהרחם, אבל אם ברור שהדם בא מהרחם, אז אין אפשר להתיר).
בגישה השניה פוסקים על פי הכללים ההלכתיים נטו - אם הדם לא עומד בתנאים שמטמאים אז הוא לא מטמא, גם אם ברור שזה מהרחם.
זו הגישה שמכון פוע"ה הולך בעיקר על פיה, ואני חושבת שבציבור הדתי לאומי זו הגישה הרווחת אצל הרבנים.
זה לא נקרא 'לעבוד בעיניים', זו גישה הלכתית מבוססת, ויש בהחלט רבנים גדולים שאפשר לסמוך עליהם.
אבל באמת למי שהולכת על פי רבנים שפוסקים בשיטת הפסיקה המחמירה יותר, אין דרך להתיר לבישת צבעוני בזמן שבעה נקיים. וזה באמת לא פשוט להמשיך ולהקפיד על הדרך ההלכתית כששומעים שזה היה יכול להיפתר בקלות עם שיטת פסיקה אחרת.
מעריכה מאוד אותך ואת @אמהלה וכל אחת אחרת שנמצאת פה וקוראת על הקלות הלכתיות שהיו יכולות כל כך לעזור ולהקל עליכן, ושבכל זאת אתן מקפידות על מה שפסקו לכם הרבנים שלכן.
כתבת מהמם!
רוצה גם להוסיף משהו, שזה יכול להיות מאוד מתסכל למישהי לשמוע אבל אולי זה לא נכון. אבל הפסיקה שלכם לא הגיונית.
אני הכי בעד להבין, להכיר איך פוסקים הלכה, לא לקבל הכל כמובן מאליו.
אבל לפעמים יש באמת באמת גישות הלכתיות שונות. ולי אישית לשמוע אמירות כמו "לא צריך להחמיר כל כך" או "תבדקו אולי אפשר להקל" גורמות להרגיש פראיירית, למרות שאני בטוחה בדרך שלי. (לא מתייחסת לחוויה שלי כלפי הפסיקה הזו ספציפית, אלא כלפי שאלות הלכתיות באופן כללי).
אז לצד זה שחשוב לדעת וללמוד ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו, חשוב גם להבין שיש לפעמים פסיקות שונות. וזה לא אומר ש"זה לא הגיוני" או "מנותק". אמירות כאלו כלפי פסיקת הלכה מסוימת רק מחלישות וגם לא מכבדות. זה קורה לא מעט שסוגיות שונות נלמדות בדרכים שונות, והפסיקה שונה. צריך להכיר גם את זה ולא לזלזל במי ש"מחמיר".
זה נאמר באופן כללי כי הנושא הזה חוזר לא מעט בפורום, אז מנצלת את ההזדמנות להביע את דעתי.
שהלכנו לפי פסיקה (מחמירה) והגיע רגע שזה לא התאים לי יותר, ואז עברנו לפסיקה אחרת (מקילה)
רוצה להגיד שכל אשה יכולה בכל רגע נתון לבחור, אם היא רוצה ללכת אחר פסיקה מסוימת או לא.
וזה נראה לי מהות הדיון שמתפתח פה כל פעם, להביא את המידע מכל הכיוונים, גם ההלכתי וגם המבט האישי.
פסיקה אחרת שהיא לא הגיונית או חריגה, זה כבר משהו אחר.
אני בתור חרדית, ואת בתור חרדית לשעבר, בטח רואה את הבדלי הפסיקות כאן.
אני גיליתי פה עולם שלם של הלכה שלא התוודעתי עד כה לקיומו.
וכל פעם שאני קוראת פה על פסיקות ששונות לחלוטין מהפסיקה שאני מכירה, אני תמיד שואלת את בעלי,
והרבה פעמים הוא בודק בשבילי את העניין, סתם כי זה מעניין אותי.
ועוד לא קרה פעם אחת שהוא אמר- כן, גם אנחנו יכולים לנהוג כך....
ואני בוחרת כל יום מחדש להמשיך בדרך שלנו.
לא תמיד הדרך הזו קלה, ויש לנו הרבה אתגרים, אבל אני יודעת ש"לפום צערא אגרא"
ושהקב"ה רואה את המאמצים שלנו.
וב"ה גם זוכה לראות את כל הטוב שה' מביא לנו.
מעריכה כל אחת ואחת שמקבלת את הפסיקה שלהם והולכת בדרך שלה.
לא חושבת שבגלל זה יש פה מישהי טובה יותר או פחות.
לומדת פה המון ומחכימה.
ואוהבת לקרוא אותך, גם כשלרוב אנחנו פחות מסכימות 
אני חושבת שהרבה פעמים כנשים כותבות על פסיקות שהן לא מכירות שהן לא הגיוניות או חריגות, זה באמת לא ממקום מזלזל, אלא ממקום 'תמים' שבאמת לא מכיר ומופתע (ובמקרה כמו שלך, ממקום אכפתי שרוצה לעזור ו'לגלות' ששווה לשאול כי יש פה אפשרות להקל).
אני יכולה להגיד שאחרי שאני התחתנתי (ועברתי לנהוג על פי דיני הספרדים), כשבעלי אמר לי שמותר לי לעשות כל מיני דברים שהתרגלתי שאסור (כמו למעוך אבוקדו בשבת, לסחוט בשבת לימון לתוך משקה) בהתחלה לא הסכמתי להאמין לו עד שהוא לא הראה לי בספרים איפה זה כתוב.
לפעמים כשידועה לנו רק הפסיקה שלנו, אז מאוד מפתיע וקשה להבין ולקבל פסיקה אחרת. וזה לא מגיע מזלזול.
אבל באמת חשוב לזכור ולהבין שגם אם אנחנו לא מכירות, יש מקום לכבד ולהעריך את מי שנוהגת שונה מאיתנו.
מילים מחזקות
ואני צריכה אותן עכשיו 😔
איך מתייחסים לכתם זו שאלה שונה לגמרי מהיחס ללבישת תחתונים צבעוניים ב7 נקיים. כי כן, אחרי הפסק כתם שקטן מגריס יאסור על תחתון לבן ולא יאסור על תחתון צבעוני. ובזה אני לא מדברת על שטף גדול וכאלה. כך בדיוק גזרו חז"ל.
על עניין התחתונים הלבנים שגן כשיש בעיות מקפידים ללבוש אותם. כתבתי שמוזר לי מאד מאד .
אז הלכתי לבדוק אצל הרב וואזנר:
כתוב בשיעורי שבט הלוי . שכמובן שצריך ללבוש לבנים אבל אישה שמתקשה להיטהר תלבש בימים האמצעיים תחתונים צבעוניים בהתייעצות עם רב.
אני מאד מכבדת את כל הגוונים והדעות בהלכה. אבל- עם כל הכבוד להבנה האנושית שלנו ומה שנראה לנו 'הגיוני' כמו שהציגה את זה פרח חדש.
יש חשיבה הלכתית של מסורת ההלכה ששונה מההיקשים הרגילים שלנו.
ובתפיסה שלי דרך הפסיקה היא זו הקובעת ודווקא בגלל זה אני מתפלאת מאד על מה שנאמר כאן.
אני רחוקה מלומר שצריך לבחור רב רק לפי הרב 'שמייקל'. אבל הכח של הפורום הוא כן בלפתוח את הראש לדברים חדשים ובירור נוסף. כדי להבין יותר את ההלכה ולא לעשות דברים סתם.
בטח ובטח כשהמחירים כבדים ובטח ועוד יותר בטח כשההלכה מתייחסת למחירים האלה ונותנת מידרג של לכתחילה ובדיעבד בדיוק בשביל מקרים כגון דה.
הכוח של הפורום בהקשר הזה, לדעתי, הוא לדעת מתי יש טעם לשאול רב, ולהכיר ולהבין שקיימות גישות פסיקה שונות, ומתוך הידע הזה לקבל החלטות זוגיות את מי ואיך לשאול.
אבל את הבירור ההלכתי הרב עושה, לא אנחנו.
ואני מרגישה שזה טעות להיכנס עכשיו לדיונים לגבי מה בדיוק הגישה ההלכתית של הרב וואזנר.
כי בשביל לפסוק הלכה למעשה צריך להכיר הרבה יותר מאשר לפתוח כמה ספרים. ואת זה יכול לעשות רב שלמד במשך שנים.
את מה שאני כתבתי, כתבתי לא בשביל לרדת לפרטי הדינים. לכן זה לא משנה מבחינתי אם הדיון הוא על כתמים או על לבנים צבעוניים.
מה שניסיתי להגיד זה שיש פה גישות הלכתיות שונות, שלשתיהן יש מקום בהלכה. ואם אנחנו מכירים רק גישה אחת, אז השניה עשויה להישמע לנו לא ברורה ולא הגיונית (משני הכיוונים), אבל כל אחת מהגישות מבוססת על פסקים של רבנים גדולים מאוד. וצריך להבין ולכבד את זה, גם אם לנו זה לא נשמע הגיוני על פי שאנחנו למדנו בגישה ההלכתית שאנחנו פוסקים על פיה.
כתבת שכתם קטן מגריס על תחתון לבן אוסר אחרי הפסק.
וזה לא נכון.
הכתם הזה כמו בהלכות כתמים, דינו לפי: צבע, גודל, מיקום, הרגשה.
אז אם הוא על תחתון לבן, אבל פחות מגריס, אינו פוסל את ה7 נקיים
צריך ללמוד ולהכיר את השתלשלות ההלכה....
כמובן לא באה לשנות לך את הפסיקה רק בשביל ההבנה של המרחב העצום שיש בהלכה בנושא הזה
ברור לך שבזמן שנשות ישראל קיבלו על עצמן 7 נקיים בכלל לא היו תחתונים?
זה פריט מאוחר יחסית מהמאות האחרונות...
וגם סדין נקי לא היה כזה דבר טריוויאלי, ולבן לא היה ממש לבן ומצד שני צבעוני לא היה נפוץ זה היה יותר משהו לעשירים. בקיצור- הכל היה קצת אחרת.
תחתונים לבנים וסדין לבן זה מנהג.
מנהג זה דבר חשוב! לא באה לזלזל אבל יש לזה מעמד הלכתי משלו וגישות שונות איך להתיחס אליו
וכנראה גם שכל הגישה אז היתה אחרת והידע של הבדל בין דם לדם והמודעות לגוף היה הרבה יותר נפוץ ועבר במסורת מאמא לבת
וגם לגבי בדיקות- הבסיס ההלכתי הוא הפסק ובדיקה בתחילת וסוף 7 נקיים.
אז בוודאי שיש מעמד חשוב לפסיקה שהתקבלה של 2 בדיקות בכל יום אבל כשמכירים את הדיון ההלכתי אז כבר פחות מוזר שמקלים בזה כל כך
בעיני חשוב ללמוד יותר ולהכיר את המרחב ההלכתי. שוב- לא כדי שתשני את הפסיקה בפועל. בסוף תנהגי לפי מה שהפסיקה שלכם אומרת
וגם כשמכירים עדיין יש גישות שונות של איך מתיחסים להבדלים בין אז והיום ולמסורת הפסיקה ולמנהגים שהתקבלו
אבל זה חשוב כדי להבין ולהיות מחוברת לאפשרויות ההלכתיות ולא להתיחס להקלות שהן לגיטימיות מאוד כ"עבודה בעיניים".
כי לפעמים כשפוסקים לך להקל זה הדבר הכי נכון
בגלל שבסופו של דבר אנחנו בחרנו רב והולכים על פי הפסקים שלו בלי לעשות יותר מידי שאלות
ולא להיפך..
ואמר לי שאין שום דרך להתיר תחתון צבעוני.
כן הציע פתרונות אחרים- כמו פד לבן לגמרי.
אפפם לא קרה לי שכתמים על תחתונים פסלו לי ספירה
ושלחתי שאלות עם כתמים שהיו נראים מכובדים למדי...
לגבי תחתון צבעוני- זה ממש תלוי פסיקה
וצריך לשאול רב
בע"ה שתצאו מזה מחוזקים!
ממליצה למצוא מישו להתייעץ על דברים כאלה
יש קו של נשמת, עכשיו יש להם שירות חדש גם של שאלות בוואטסאפ. יש קו של מכון פועה, בערב יש גם נשים שעונות
או אם נוח לך להתקשר למדריכת כלות או שבעלך ידבר עם מדריך חתנים/ רב שנוח לכם
יש הרבה דברים בהלכות טהרה שקשה להבין לפני שעושים אותם, ושווה בהתחלה להתייעץ ולשאול כדי לצמצם את הזמנים האסורים עד שמבינים את העניין.
וגם לאורך החיים יש כל מיני עניינים ששווה שיש גורם שנוח לדבר איתו ומקומות שאפשר להקל בהם.
בהצלחה רבה!!
הכי דחוף שאפשר
מזל טוב!
זה תופס מקום מאוד מאוד גדול והקושי של ההרחקות וההלכות ממש קשה.
אז קודם כל חיבוק גדול, תדעי לך שכולם עוברים את זה ולאט לאט העניינים נכנסים לפרופורציה.
תמיד כדאי ללכת לשאול רב וכמובן תשלחי את בעלך, יהיה לך יותר נעים.
ותשאלי את הרב אם אפשר להקל בתחתונים צבעוניות או מגן תחתון (ואז אפשר להחליף אותו בלי להסתכל ובלי לראות כתמים ובלי קשר יש דעות שכתם על מגן לא תופס טומאה, לא פוסקת כאן הלכות).
וגם פחות בדיקות, הגיוני מאוד שיתנו לך היתר בטח להתחלה (בפרט אם קצת כואב הבדיקות)
יש מצב שהגודל בסדר גמור, כדאי לשאול רב או אפילו לבדוק לבד מאיזה גודל אוסר על לבן
היו כמה פעמים שהייתי בטוחה שאין מה לשאול והרבה התיר
לשאול לפרט שאת כלה ....
לכן חשוב ממש למצוא כתובת שיהיה לך נעים ושתהיה מספיק בקיאה כדי להתיר
אולי שווה לברר אם יש באזור יועצת הלכה
או להתייעץ טלפונית ורק מראות למצוא למי להביא באזור
אולי להשאיר בתיבת דואר וכדו
בהתחלה קשה עד שמוצאים פתרון נח ומישהו שמספיק בקיא בהלכה וגם בפסיקה שלכם אבל העידוד הוא שפשוט לומדים ומתרגלים
ושאת נורמלית
בהצלחה! ומזל טוב
אם את מרגישה יובש לדוגמה יכול להיות שזה פצע.
גם אם העדים נקיים
ולא, פצע לא מחייב בודקת. היו לי המון פעמים פצעים ואף פעם לא הייתי אצל בודקת. כמובן שזה תלוי הרבה ברב שלך..
המון פעמים כשאני חושבת שיש בעיה הרב אומר שזה טהור.
בהצלחה
בטח בחודשים הראשונים שאחרי חתונה,
אפילו יותר מדוייק בשנים הראשונות.. שזה עניין של של למידה
תמיד תמיד כדאי לשאול. זה כלל ראשון.. ככ הרבה פכמים הופתעתי מדברים שהותרו.
הייתי מתקשרת או למדריכת כלות שלך או לרב שלו או לדמות אחרת באיזור מגוריכם שאתם סומכים עליה. ושואלת אותו את מה שכתבת פה, אבל לא רק את זה אלא באופן קבוע כל שאלה שיעלה לכם צורך...
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
בהחלט שכן
אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת
אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג
אולי יש לה הרבה עזרה
אולי היא תקתקנית
יש ויש
העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה
מכירה כמה נשים כאלה
ברור שאין מושלם
אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.
ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ
תקתקו פה
וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה
אז הבית היה מתוקתק
אבל לא הכל ורוד
בכלל לא
לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים
לגבי האינסטגרם
אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה
אם משהו עושה לי רע
זה הזמן לגלול הלאה
זה כל היופי ברשת
שזה בלחיצת כפתור
את מספרת שכיבסת בחול המועד
מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)
אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....
כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים
ומציאות חיים אחרת
נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול
ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף
יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים
אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן
כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים
זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...
אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר
אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)
ואין שבת מוכנה
ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית
מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.
ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ
הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.
איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.
מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).
מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).
רעיונות-
-מקלחת טובה
-טיול בחוץ
-קפה ושוקולד מפנק
-לפגוש חברה
-טלפון למישהי שמחזקת אותך
-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך
-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)
-ללכת לקנות פרחים לשבת
וברצינות
אנחנו לא במרוץ
לוקח לגוף ולנפש זמן
ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת של מלחמה
לחזור לעצמם
ממילא
הקצב אחר
הכוח אחר
האיכות שונה.
הכל בסדר!
תנשמי
תכיני לך קפה
תשבי ותשתי בנחת ממש.
הכל
יחכה.
את העיקר של הבית
שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה
קודם כל לעצמך!
שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן
ואל תדאגי.
תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת
שפחה (כן, זאת המילה)
של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,
עייפה
מרוטה
רק מתה להוריד את האיפור
שצורחת על הילדה שרוצה לשחק
לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון
אז באמת
שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא
ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת
אבל באמת באמת
את
כמו שאת
את הכי טובה!
יצר כפיו של בורא עולם ❤️
באמת שחיזקתן אותי!
כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות
ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.
ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞
אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.
הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד
המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא
תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק
יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה
שייערב להן. אני לא שם
בס"ד
זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.
וזה מצב של ברכה!
כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,
בלי להשוות את עצמו לאחרים,
בלי צורך להראות לאחרים,
בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.
היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).
והתחושות שלך ממש לגיטימיות,
עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.
עם הזמן
והניסיון
והילדים שגדלים
ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'
אפשר להשתפר ולהשתכלל
אבל תזכרי שאת כבר טובה
איך שאת עכשיו
אמא לילדים
ולתינוקת קטנה
שעברה מלחמה!!!
ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)
ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם
כל זה זה כבר המון!!!
ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!
ותכונות טובות!
ואיכויות!
ומעשים טובים!
מה שאת רוצה לשכלל
בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.
עכשיו הכי חשוב
לחבק את עצמינו
להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות
ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️
בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.
אנחנו בירידת מתח רצינית.
(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).
חיבוק גדול יקרה שאת!!!!
ברור שהכל מציף
והרבה נשים לא הספיקו
רק לא מפרסמות את זה...
מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,
אני מתמודדת מנוסה.
לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.
המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.
הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.
אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).
רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.
אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.
מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.
התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו
אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.
זה ממכר.
זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.
אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.
אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.
אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.
בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.
וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.
העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.
ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק.
מציג מצב אמיתי ..
אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה
כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף
ובואי גם אם זה אמיתי
לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .
את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות
זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש
שבת שלום
אצל אף אחת לא וורוד
אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד
תודה לה' יםםם של כביסות
וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים
ועדיין...
איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...
רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.
לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.
תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.
לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.
אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.
כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.
גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.
שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.
בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.
לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.
משהו נגד בחילות בהריון?
מרגיש לי שזה רק למקרים ממש קיצוניים
או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.
אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.
לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.
מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב!
ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.
לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת.
בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.
אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.
לק"י
לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.
יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).
לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות
אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.
בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול
אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.
תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.
לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.
בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים
באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה
לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
ממש ממש לא!
ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.
לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.
הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.
בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.
(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).
בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.
אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.
ת. דאון לא.
(אינני רופאה)
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו.
אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.
ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה
אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...
ותודה על העידוד
לא יודעת אם כדאי או לא
מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.
מילא בחדר אחד עם חולה
אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה
אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת
כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
