פורום הריון ולידה (עמוד 57)

כי הרחם קצת פצועה מההכנסה של ההתקן

אצלי זה תמיד לקח כמה שבועות עד שפסק. (בהורמונלי זה לקח חודשים...)

וגם יכול להיות שאת מקבלת מחזור?

אם זה מחזור, כי עדיין מוקדם מבחינת הימים וגם הדימום מתמשך הרבהזמן

אולי תדברי עם מכון פועה?

מניחה שהם כבר נתקלו בעניין הזה של כתמים עם התקן ותרופות נוגדי קרישה

לא יודעת מה קורה כשמקבלים אותם בגלל קרישיות, אבל בייעוץ עם רב, אולי שווה לברר אם זה לא פצע שלא מחלים ולכן זה מה שקורה.

אבל היא עלתה שעות בהדרגה.

זה נשמע בסדר.

תעקבי איך הוא במשך היום.

אם מעל שלושה קילו - אז מצוין, שיישן ותנוחי. ותדעי שזה עלול להשתנות בהמשך🤭

אם מתחת - אז צריך להעיר... (זה מה שהיה לי עם הקטנה שלי - עד שהיה לי תינוק שישן לילה, הייתי צריכה להעיר אותה לאכול כי היא הייתה קטנה מדי וגם לא עלתה טוב במשקל... כבר היה קל יותר אם היא הייתה קמה מעצמה🤭)

טיטול יבש אחרי 8 שעות בגיל הזה זה לא תקין לדעתי.

הייתי מעירה לאכול.

שינה יכולה להיות שינה טובה וחיונית והיא יכולה לרמוז על אפאטיות ועד שלא תעירי לא תדעי.

אם הוא עושה בטיטול והעניין היחיד זה רק השינה הרציפה ובשאר היום הוא מתפקד טוב אז לא הייתי מעירה.

הוא אמור לעשות מלא פיפי בשלב הזה

כנראה הוא ישן למרות שהוא כן צריך את ההנקות בלילה

עד הטיטול אמרתי יאללה איזה כיף תהני מזה

אבל הטיטול הוא נורה אדומה ובעיני מאותת שצריך להעיר אותו.

6-7 שעות

אפילו 8 לפעמים

גם בן חודשיים

אבל טיטול יבש לא נשמע טוב...

לי הוא קם עם טיטול מפוצץ ולפעמים אפילו מרטיב קצת את הבגד

לא יודעת למה בחרת למחוק. קצת מאתגר אז חיבוק.

אם זה הסיבה שכתבת בהתחלה אז תרגישי בנוח.. אין מספר הודעות נדרש כדי להתייעץ 🧡

לא יודעת למה, התחרטתי בסוף. הכלטוב, אל תדאגי

לא התכוונתי לשתף בקטע מתלונן אלא נטו מתוך מקום של לשמוע איך נכון להתנהל.

ועוד יותר טוב

ועוד יותר טוב

ועוד יותר טוב

ועוד יותר טוב

ועוד יותר טוב

ותמיד יהיה רק טוובבב 🥙

והילדים שלי ככה בול, לא רק הגדולה גם אלה שאחריה...

אומרת להם כל פעם כזו שאני האמא ואני דואגת ל-x ולכן אתה לא צריך לדאוג.

ויש מצב שכשהוא יגדל קצת זה ירגע.

מצד אחד זה באמת מדהים ומתוק לראות את הדאגה אחד לשני, מצד שני אני חושבת שכדאי ברגישות ובנחישות לא לתת לו להפר מילה שלכם או איסור, אם הוא מביא לו משהו שאת לא מרשה כי הוא בוכה לחזור על זה שוב ושוב- אני האמא, אני מחליטה, ואני לא מרשה. אני ממש שמחה לראות שאתה דואג לו אבל אמא לא מרשה. אתה רוצה אולי להביא לו דובי/ לספר לו סיפור/ ווטאבר משהו אחר שירגיע אותו.

מאמינה שעם עקביות בזה בלי אמוציות בסוף הוא ילמד.

ואת מהממת ואוהבים אותך פה גם בלי שאת מגיבה! לכולנו יש תקופות עמוסות.

קודם כל, זה כן הגיוני בעיניי לשלם על מעון בלי לשים. אני עשיתי את זה השנה חודשיים ולא מתחרטת בכלל.

זה באמת מאוד מבאס לזרוק את הכסף אבל בעיניי עוד יותר מבאס זה לשים תינוק מוקדם מדי. אצלינו הברירה הייתה שאם אני לא משלמת על החודשיים הראשונים אז לא יהיה מקום ולא היו לי עוד אופציות לאיפה לשלוח.

לגבי סעודת הודיה: לקבוע תאריך, תפריט שמתאים לך ואת טובה בלהכין אותו ( אצלינו היה לחמניות, גבינות, סלטים וקצת פשטידות) וזהו, לעשות... אם יש מקום בבית/ בחצר הכי טוב אם לא אז באמת יותר מסובך...

דרך אגב, אם את מתכננת מפגש ליותר מ4-5 אנשים לא לבחור זמן ש" כולם יוכלו לבוא " כי אין זמן כזה. פשוט לקבוע זמן ממוצע ומי שבא ברוך הבא.

בהצלחה!!

ובפועל הכנסתי כמה חודשים אחכ

לי זה לגמרי הגיוני

בסוף כמו כל דבר זה שיקולי עלות תועלת

את האחרון הכנסתי בחנוכה כשהוא היה בן שנה

שלי זה היה גיל סביר

אם לא הייתי שומרת לו מקום מראש

המחיר היה או להכניס אותו קודם שעבורי זה מחיר יקר

או לחזור לעבוד רק בספטמסר שטחכ שגם זה מחיר יקר

אז העדפתי לשלם...

לק"י

היא לקחה לנו חצי מחיר.

היה לי שווה כדי לדעת שיש לי מקום טוב.

תקבעי זמן שנח לכן

תקני קרקרים גבינות זיתים ..לחמניות..ועוגיות או משהו הכי פשוט ..בעיני חבל לא לעשות בגלל ציפיות גבוהות.. העיקר זה המפגש

אני עשיתי מלאתפעמים משהו כזה

אפשר גם להכין משהו בקטנה איך שנחתלך

לגבי הקטנה לא יודעת מה לומר לך. זה מבאס ממש המציאות הזו של לשים אותם פיציים. החלטות טובות שיהיו.

לגבי החברות נראה לי שעדיף תפריט צנוע שיזרום לך. אפשר לקנות לחמים או קרקרים, ירקות מיני שאז זה רק לשטוף ולא לחתוך. לקנות טחינה, ממרח שמנת, עוגיות שוות כאלה, שוקו ומוקה כאלה שקונים, מים, מיץ. כל זה את רק קונה, מקסימום שוטפת וזה בסיס טוב. על גבי זה את יכולה לשדרג עם משהו כן יותר של הכנה. מה שהכי קל לך. נגיד מבין האופציות- גלילי פיצה (מתכון של ניקי ב טעים וקל), פסטה, מרק, פשטידה, שקשוקה. כלים חד''פ.  

הם היו מתקשרים אלי למה אני לא מביאה קצת בינתיים (וגם הזהירו אותי שלא יהיה לי הנחה על החודשים האלו)

הייתי באה מידי פעם עושה סיבוב וחוזרת הביתה

עד שטיפה יותר גדלו ולא היתה ברירה כי חזרתי לעבודה.. (ודרך אגב לא שילמתי מלא על חודשים אלו.. לא זוכרת איך סידרנו את זה אבל זה מה שהיה בסוף ב"ה)

עוסק פטור בשביל איזה משהו צדדי שאני עושה מידי פעם.. אבל לא סגורה על זה ב100 אחוז

רק אומרת שבוודאות לא היתה איזה קומבינה כי בעלי ממש ממש מקפיד על זה גם בגלל שזה עלול לפגוע ברשיון עו"ד שלו

הנחה ושעדיין זה שווה לי.. זה שהסתדר היה בונוס

אבל אין מחיר לזמן של התינוק איתך..

לשים.. איך הסתדרתם כלכלית?? 

וכן... כולל גם התזמון של מתי עוד ילד...

עוד כשיצאתי עם בעלי הודעתי לו שאני הולכת על חופשות לידה ארוכות... שיערך בהתאם

גם לבוס בראיון עבודה הודעתי שאני קודם כל אמא...

כמו שכל אחת נערכת להוצאות שיש עם עוד ילד

אני נערכת לכשנה של חופשת לידה

את עובדת? מתכוונת לחזור לעבודה ברגע שתשימי אותה? כי זה לא היה ככ ברור מהדברים שלך...

אנחנו ב''ה יכולנו להסתדר בתקופה הזו מהמשכורת של בעלי 

היה באמצע חגים

הייתי צריכה לחפש עבודה ושמתי קצת שעות שהייתי צריכה ולא מעבר.

ב"ה לכמה שעות מדי פעם היה בסדר, בד"כ כבר ב12:00 התקשרו שאאסוף אותה (ביקשתי שיגידו לי)

מבחינה כלכלית גם לא עבדתי באותה תקופה אבל ב"ה מצאתי יחסית מהר וגם בשביל הפניות לחפש עבודה וללכת לראיונות הייתי צריכה לשלם.

החגים, תהיה בת 8 חודשים בעזרת ה...עדיין לא יודעת איך עושים את זה בגיל הזה. שמתי רק בגיל 11 חודשים. עדיין נשמעת לי פיצקוש. אשמח לשמוע אתכן. תזכירו לי את הגיל הזה..

אחרי ההסתגלות, היא ממש שמחה ללכת למעון. הייתה לה מטפלת מאוד חמה ואוהבת ברוך ה'.

וזה כבר שלב שזוחלים ומתעניינים בסביבה, בילדים האחרים, ג'ימבורי, משחקים, שירי אצבעות, מרחב מעניין לחקירה.

שאני הכנסתי בגיל חודש וחצי

ושרדנו את זה...

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

זכור לי שצריך 6, אתמול היו לו 5, לפני זה לא עקבתי...

או ש6 זה רק לניו בורן?

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

לא יודעת כמה הוא ינק אבל משהו כן יש שם... אז מקווה לטוב

והתינוק מתוסכל, נראה לי מפתח העדפת בקבוק, כבר נמאס לו לינוק ככה, רק שאין לי בקבוק להציע לו, החלב במקפיא כמעט נגמר ואת האחרון אני שומרת לתשעה באב...

יש מים רתוחים בבקבוק ואוכל מוצק (שהוא אוכל ממש יפה ברוך ה')

הוא גם פלט עוד כמה פעמים אבל קיא מפחיד כזה לא היה לו שוב ואני משתדלת להניק אותו כמה שיותר עד שנמאס לו...

ותקשיבי גיליתי היום שההנחיות השתנו וכבר לא צריך מים רתוחים מעל גיל חצי שנה כשזה לשתייה ולא לתמל... הייתי בשוק!

תודה על המקום לפרוק והעצות וההשתתפות שלכן ❤️

התינוק כמעט בן חודשיים

משבת מרגישה חוסר בחלב, והיום יותר גרוע

המצב רוחשלי על הפנים

מפחדת ממש שזה מבשר על מחזור בדרך

איפה קונים פולן ואיך את אוכלת קוואקר?

רוצה מאד להגביר אתהחלב ולא לאבד את ההנקה

ולא לקבל מחזווור

קווקר אפשר להכין עוגיות, גרנולה עם יוגורט ודייסה. אפשר עם חלב קר לשים כמה שעות במקרר ולהוסיף פירות ודבש.

גם מורינגה ממש עוזר תחפשי תוספים באינטרנט או בחנות טבע.

ושום דבר לא ימנע לך את המחזור אם הגיע זמנו להגיע...

אם את לא מכירה אז אולי תכתבי אזור ונוכל לעזור לך למצוא.

קווקר אני הוספתי לי לקפה בבוקר כף קוואקר ועוד באמצע היום שתיתי חלב חם עם קווקר.

אבל אני באמת לא יודעת אם בזכות אלה חזר לי החלב. את הפולן לקחתי יומיים, אחרי פעמיים כבר התחיל להתמלא החלב, אחרי היום השני כבר לא הרגשתי צורך ואני אקח שוב לפני הצום.

אז אם זה בזכותו הוא השםיע מאוד מאוד מהר, רבל המהירות הזאת מחשידה בעיני שאולי אין קשר לפולן...

בכל מקרה בגיל חודשיים הייתי יותר משקיעה בהנקות תכופות, שאיבות אפילו אם לא יוצא וככה לאותת לגוף שיש ביקוש. (אני לא שאבתי כי השאבה שלי נהרסה)

בהצלחה רבה!

מזדהה עם הפחד הזה, הלוואי שיעבור מהר ויהיה לך שפע חלב בחזרה!

פעם לקחתי לפני יום כיפור כשהנקתי כדי שהצום יעבור בטוב

וסיימתי את יום כיפור עם גודש למרות שהנקתי כרגיל

אולי כדאי לך לקחת מיד שרה או עזר מציון. לא מבינה איך הצלחת לשאוב תקופה רק בסחיטה ידנית. זה ממש קשה גם כשיש שפע חלב.

או לקנות מאלי אקספרס משהו זול עם המלצות

והכי חשוב לאכול טוב, לשתות הרבה ולישון טוב.

ולקראת 3 חו' הגוף מתאים את עצמו לכמויות דל התינוקות ועש פחות מלאות, זה גם יכול להרגיש כאילו חסר חלב

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

מנסה לענות....זה לא התפרצויות של זריקת חפצים

זה צעקות ואיבוד שליטה על הפה בעיקר

שזה יכול להיות הכי הכי פוגע

ותמיד אני צריכה להיות אסופה ולשתוק או להיות "השוטר הטוב"

עד שהכל יעבור

וגם אני בתוך הלחץ וגם אני עוברת

אז כמה אפשר להישאר חזקה?

והוא תמיד הכי הכי מסכן והכי קשה לו

מה שטוב זה שאפשר לתקן

אני חושבת שאתם קצת בהיפוך יוצרות

בעיניי גבר/ בעל לצורך העניין כמובן, הוא דמות להישען עליה.

ממליצה ללכת לטיפול כדי לדעת איך להגיע לדינמיקה נכונה עם ליווי נכון. זה נכון שהוא מגיב בצורה מסוימת אבל יש לך אפשרות לשנות את התגובה וההתייחסות להתנהגות שלו ומכאן דברים יכולים להשתנות

אני לא אומרת שתצעקי אחריו בחזרה כי זה כנראה לא יעזור

אבל לדבר באסרטיביות

ככה לא תדבר אלי, לא מקבלת שככה מדברים איתי.

רוצה ששוב נשב יחד לארוחת ערב? תתנצל ותבטיח שתטפל בהתפרצויות שלך.

כנראה שלא.

כי הוא יודע שהחבר לא יקבל את זה.

לרוב גם כשאנחנו ממש כועסים יש לנו שליטה על זה.

אפשר לנסות לדבר על זה בזמן רגוע? לומר למה את מוכנה ולמה לא. (אני מוכנה שתסתגר בחדר או תצא להליכה) אבל שלא תצעק עלי.

אם תצעק אני אפסיק להקשיב ואצא.

שתלמדו ביחד איך להתמודד עם הסיטואציות האלו.

אם הוא מספיק פתוח לביקורת אפשר לנסות לדבר איתו על זה בזמן רגוע, על כמה שקשה לך בסיטואציות האלו ולחשוב ביחד על פתרונות איך לשפר את ההתנהלות הזוגית. אבל הרבה פעמים זה יותר יעיל בתוך טיפול כשיש דמות מבחוץ שמבינה באינטראקציות זוגיות ולא מעורבת רגשית.

לבקש ממנו ללכת לטיפול זוגי ולכוון את המטפל/ת שילך גם לפגישות לבד בהמשך

אין סתם התפרצויות זעם

וברוב המקרים זה בכלל לא קשור אלייך

אלא משהו יותר עמוק שלו עם עצמו

בהצלחה וחיבוק

הוא דחיינ של הביוץ כדי להוריד את הסיכוי להפריה. ואם הביוץ נדחה- אז גם הוסת תדחה

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

ה"להיות בתפקיד" הזה, עם כל הברכה שבו, ב"ה, יכול גם להיות קשה ומכביד נפשית לפעמים

זה לא אומר שאת לא בסדר אם קשה לך, בעיניי את פשוט נורמלית כי זה הרבה להחזיק באמת לאורך שנים

ועם זאת, יש את התחושה שאת כלואה. מנסיוני תחושה כזו נובעת לפעמים ממצב שכביכול אין לנו בחירה במצב שדוחק אותנו לקיר ומאלץ אותנו להיות בסיטואתיה שאנחנו מרגישים בה לא בנח

אז אני רגע רוצה לשאול - מה היה נותן לך תחושה של חופש כביכול? תתפרעי רגע במחשבה עם עצמך

אולי באמת פיזית נפשית להתרחק רגע ייתן לך מילוי? יום יומיים מחוץ לבית נניח

לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אולי לפרק רגע את הריכוזיות בבית ולתת לעצמך את האופציה להתאוורר קצת מאחריות שמקשה עלייך לאורך זמן? להיעזר בילדים, לקנות אוכל, להוריד תלות של הילדים בך ולעודד אותם ליותר עצמאות? פחות לרצות אותם בכל דבר? כמה בעלך מעורב ונוכח?

את ישנה טוב? זה ממש משפיע על תחושות ייאוש מנסיוני

מה שעוזר לי זה לעשות לי 'חופשים' קטנים במהלך היום, נניח מקבלת אותם בצהריים בחזרה מקייטנה, מדברת איתם קצת, שעה, שמה להם לאכול ואז מסתגרת בחדר לרבע שעה/ חצי שעה, תלוי כמה הם מסתדרים. וככה במהלך היום נכנסת לחדר מפעם לפעם, נועלת, מבקשת שלא יפריעו, בה לא תמיד הולך אבל בגדול הם פתאום מתחילים לדבר אחד עם השני במקום רק איתי שזה אחד הדברים שסוחטים אותי ממש, להקשיב לסיפורים הלא נגמרים האלה וכולם רוצים לדבר ביחד...

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

להתחיל משחרור הכאב

להבין שהמצב בבית עמוס אובייקטיבית

זו לא רק התחושה שלך זו התחושה האמיתית

זה קשה וכואב

וזה יעבור מתישהו אבל יקח זמן

עד אז כדאי לחשוב על צמצום נזקים

אם אפשר יותר עזרה

יותר יציאות ובילויים לעצמך

והכי חשוב

יותר הבנה עצמית

שזה פשוט קשוח מדי

כי הרגשתי בדיוק ככה לפני כמה שנים

עם 4 ילדים בגילאים 0-7

אני זוכרת שהייתי רואה אישה בהריון ודבר ראשון חושבת אמאלהה איזה מסכנה מה מחכה לה 🫣

היתה תקופה של כשנה וחצי שהייתי בבית ולא עבדתי, באמצע פרצה הקורונה ואז בכלל הרגשתי שאני בכלא

לא היה הבדל בין יום ולילה

כל היממות היו ברצף כי ביום תפקדתי עם הגדולים יותר בלילה הקטן היה ער רוב הלילה

בסוף מה שהרים אותי היה לצאת לעבוד מחוץ לבית

זה היה מאוד קשה השינוי הזה אבל הרים אותי ממש. פתאום פגשתי עוד אנשים, טיפלתי בדברים שלא קשורים רק לתפקוד הבית

חיכיתי עוד כמה שנים להריון הבא אבל אני יכולה להגיד לך שככל שהזמן עבר והם גדלו המצב השתפר מאוד

יש לי עדיין ב"ה הרבה עבודה והרבה תפקידים בבית אבל הילדים יותר עצמאיים ולא תלויים בי לכל כוס מים

מה אני רוצה להגיד לך זה שכשהייתי במצב הזה לא הבנתי איך אני אשרוד ככה תמיד

אבל הם גדלים וזה נהיה יותר קל מבחינות מסויימות

ותחשבי מה את יכולה לעשות לעצמך שיעשה לך טוב.

ההכרה במצב היא התחלה מצוינת

כדאי לקבל עזרה.

לדעתי זה באמת לא צריך להיות ככה..

למרות הקושי האובייקטיבי, התחושה שלך היא לא מחויבת המציאות ואפשר אחרת

ממליצה לך בחום לפנות לטיפול

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

מישהי סיפרה לי שעשתה והיה משמעותי, לא זוכרת מי.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

עוד סיבה שאני נוסעת לשבת.

אני נגיד הולכת לקבלת שבת קבוע..עם כולם.. חלק איתו וחלק איתי וחלק הגדולים עם חברים.

ומקסימום יושבת עם חברות בחוץ אם לא הצלחתי להתפלל.. עדיין יוצר תחושת שבת ותפילה גם אם לא הצלחתי לומר בריכוז וברצף

בבוקר אצלי הוא לוקח את הבנים ולפעמים גם עוד כמה

הם אוהבים 5ת זה ומקסימום משחקים קצת יחד בחוץ

אבל גם אם כולם נשארים- למה זה כל כך הרבה שעות? אולי לשנות מניין למשהו יותר קצר?

ו..למה הכל עליך?למה לערוך לבד? למה לפנות לבד? למה לא להתחלק בטיפול בילדים בשעות הצהרים? ואז לנוח..

להוסיף לשבת משהו שעושה לך טוב.. זמן לקרוא.. להפגש עם חברה ללמוד חברותא עם הבעל?לשחק עם הילדים מהשו שנחמד לל?ללכת לשיעור?

לבשל טעים אבל בכמות סבירה שלא תגמור לך את הכוחות. לבחור משהו אחד שמושקע ומפנק אותך. אבל לא להתפרס על הכל..

לנוח ביום שישי

לתת לילדים תורנויות לפנות ולערוך

אצלי מגיל 3-4 הם עורכים-מפנים-מגישים...לא תמיד ברוח התנדבות חח אבל בשביל 3ינוח הם בדר''כ זורמים

קיצר.. זה היה רק דתם זריקת רעיונות

ומנחשת שמיד תגידי על הכל לא רלוונטי

אבל אולי כן תנסי לפתוח ראש יצירתי קצת איך אפשר לייצר שינוי שעושה לך יותר טוב

קצת מבררים, עושים שיחת התאמה ואולי גם פגישה ראשונה בלי התחייבות כדי להרגיש אם זה מתאים או לא...

לגבי השיטה- אני אהבתי טיפול בגישת cbt, עזר לי עם דברים ברעיון דומה למה שאת כותבת. כן מדברים על הילדות קצת כדי להבין מאיפה הגיעו אלינו הדברים שאנחנו מאמינים בהם (לדוגמה פחד מכישלון להבין למה אנחנו מרגישים שאם אנחנו טועים אנחנו כבר לא שווים וכו') אבל לא מתבחבשים בזה אלא יותר מתמקדים באמונות והרגשות שלנו היום

אקרא על זה קצת יותר.

איך מגיעים למטפלות בגישה הזאת?

הן יכולות לעשות רק קורס בשביל זה, נכון?

איזה הכשרה כדאי שתהיה למי שאני הולכת אליה?

שעובדת בגישת cbt. ממש חשוב שיהיה הכשרה של תואר שני כי ככה הטיפול מקיף הרבה יותר, ואת לא מסתכנת בפספוס של משהו מחוסר מקצועיות

איך מגיעים אני לא יודעת, אני הגעתי דרך הקופה.

גם לך @מצפה88

אז לקופה יש רשימה של מטפלות ופשוט בחרת אחת?

אני לא חושבת שיש בחירה. אני הגעתי לעו''סית של מרכז בריאות האישה, ונראה לי הייתה שם רק אחת, אבל גם דרך עמותות שעובדות בהסדר עם הקופה לא יודעת אם יש אופציה לבחירה. אבל יצא לי טוב ב''ה

לברר לפני ולעשות שיחת טלפון מקדימה לראות אם מתאים לך, לקרוא כל מיני שיטות טיפול ולראות למה את מתחברת.

ספציפית אם את מהמרכז יש לי המלצה למישהי שמקבלת בפתח תקוה שמתאימה בול לצרכים שלך.

שיחת תיאום ציפיות ובדיקה אם זה מתאים לך, לפעמים אפשר בשיחה להרגיש אם מתחברים או לא.

ובאמת זה לא קל למצוא מטפלת טובה, ממש כמו שידוך... לא להתייאש עד שתמצאי!❤️

ומקווה שלא אתייאש כי קשה לי עם הדברים האלה

למישהי שלמדה אימון אבל היא מהממת ממש, בכיתי לה הרבה

והיא עזרה לי ממש בנקודה שרציתי אבל גם בכל המסביב שהוביל לזה.

קוראים לה דבורה עמרני

אם כן, מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

להתאים פה עין הבדולח

תקראי על השיטה

בשיטה מדברים על העבר אבל לא בקטע חופר כי זו לא מטרת הטיפול

ונפתחות עכשיו קיליניקות של הסטאז אם זה מתאים לך אוכל לקשר אותך

תכתבי לי בפרטי

תפני אליי בפרטי

אני לא מאמינה בשיטה שלא מתבחבשת בילדות בשום שלב בדרך.

את כזאת היום בגלל הילדה שהיית והיא עדיין מנהלת אותך,

הריצוי הוא מנגון שהגן עליך בילדות ומלווה אותך עד עכשיו. אז כדי להבין מי את היום ומה גורם לך להתנהג בצורה שאת מתנהגת, חייב לחזור אחורה.

אני לא חושב שפסיכולוגיה קלינית היא הדרך היחידה אבל היא חייבת להיות בעיניי חלק משמעותי מהדרך.

בעיניי מי שלא מתבחבש מעט בילדות לא יכול להיות מבוגר עם מודעות מלאה ובריא נפשית לגמרי.

ואיך מצאתי? קצת מהמלצות (מטפל זוגי שהמליץ על מטפלת אישית)

וחלק בלי המלצות שניסיתי כמה מפגשים לראות האם יש או אין חיבור.

לא חושבת שיש יותר זול ממנה בארץ

קניתי שם שולחן וכסאות ב 700

ייאמר לזכותם שהשולחן זכוכית לא נשבר למרות שנפל (אחרי כשנה מאז הרכישה).

הכסאות? נשברות אחת אחרי השנייה. כרגע אנחנו עם 4. סיכמנו שנקנה בשבירה הבאה.

יכול להיות שספציפית ה שאנחנו קנינו לא שווה הרבה, אני לא באמת מצפה לאיכות טובה במחיר כזה.

מיטה לא הייתי קונה שם אלא הולכת למקום יותר מקצועי / איכותי.

זה לא אישי נגדם, באופן כללי כל חנות זולה מידי, מלחיץ לקנות שם מיטת קומותיים. לא?

חשבתי על שמורת הזורע

לק"י

אולי זה נהרס בגלל ההדברה הרצינית שעשינו, אבל נשמע לי מוגזם.

אני יכולה לשלוח לך תמונות בפרטי.

זה גם תלוי בסוג של המזרנים שאת קונה.

הדגם שקנינו היה מיטת קומותיים דור. הוספנו מיטה שלישית ו2 מגירות אחסון.

+972 54-605-8117

ראיתי עכשיו שהם פרסמו שיש להם מתחברת להשאלה

בת שבע

‏‪+972 52-863-0044‬‏

היא מירושלים?

אבל העריסות שלה עוברות בין אחת לשניה. הרישום עובר דרכה והיא אומרת למי להגיע כדי לקחת את העריסה.

אבל תוודאי איתה איזה סוג של מטחברת זה כי יכול להיות שהגמח הוא רק למטחברת עבודת יד בנגרות. לי היא המטחברת מעץ הייתה פחות נוחה ממטחברת רגילה אז שתדעי מראש.

ואם עדיין אין כלום, אז בודקת בהמשך.

זה תקין דימום 12 ימים מהביוץ. הטווח הוא 12-16 ימים.

ויכול להיות שיבושים בגלל שרק חזר המחזור.

כשהמחזור חוזר אחרי הלידה, במיוחד אם את מניקה, הגיוני שהוא יהיה לא סדיר.

בשלב הזה היו לי גם מחזורים של 45-49 ימים.

הייתי מחכה לאיחור יותר משמעותי, ואז בודקת הריון.

ואם את לא מעוניינת בהריון, כדאי לעבור למניעה יותר בטוחה.

ואז קונה חבילה גדולה של סטיקים שיהיה לי לכל פעם שארגיש משהו או אדמיין שהרגשתי

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

אני עייפה מלאאאאא לאחרונה!

גיסתי שאלה אותי איך אני מרגישה, אמרתי לה שטוב אבל עייפה

אז היא אמרה לי

טוב עם זה אין לי איך לעודד, זה מעכשיו עד 120

😂😂

חיים מלאים באושר ב"ה מהמתנות האלה המעייפות ככ

אנחנו במעבר דירה בדיוק (יוצאים מיחידה של ההורים אחרי ארבע שנים לדירה)

ובשישי ניקיתי ממש שיפשופים שירותים אמבטיות ארונות, כדי שנוכל להעביר דברים כבר

והתעייפתי בשלב מסוים באמצע השטיפה (בכל זאת חודש שישי😅)

ועבר לי בראש שיואו עכשיו אני שוטפת בעשר דק ולעבור לפה זה להתרגל כל שטיפה חצי שעה ארבעים דק

ואז עצרתי ואמרתי לעצמי

אני של לפני שנתיים היתה חולמת על זה, אז תגידי מזמור לתודה שיש בית מרווח וגדול ויפה לנקות

ובגדים יפים ונקיים להכניס לארונות

וילדות מתוקות ואהובות שירוצו פה

הכל חסדי ה'

מהיום שנכנסתי להריון עם הגדולה (שהיא תכף בת 5) ועד היום..

בין לבין יש אולי כמה ימי חסד שבמקרה אני לא עייפה.

ובכלל מרגישה שהיכולת הזו לישון כמו שצריך נדפקה. גם בפעמים שיצאתי עם בעלי ללילה בלי הילדים קמתי מוקדם יחסית מתוך הרגל

רק שאצלי זה כבר 18.5 שנים🤭

אני זוכרת איך פעם אחת, כשהייתי בהיריון עם התאומים, פיהקתי בקול באחד השיעורים במכללה ונאנחתי, "מה יהיה עם העייפות הזו?"

המרצה נפנתה אליי, ומיד ענתה, "היא רק תלך ותגבר."

והיא לגמרי צדקה...🤦‍♀️😅

בכל אופן, לדעתי הימים האלה מעייפים יותר לכולם, כי הם חמים מאוד...

החום מעייף גם מתחת למזגן

בשבת בצהריים הלכתי לישון עייפה

וקמתי גמורה מעייפות חחח

הבן שלי שואל אותי מתי אני לא אהיה עייפה 😞

אולי תשאלי רופא שיניים?
אני יודעת שיש כתמים- כמו פסים שחורים- וזה סוג של פטריה בשיניים, לא מסוכן או משהו.
רופא שיניים אמר לי, שכשיש את הפטריה הזו, זה מגן מפני עששת.
אפשר לנקות אצל שיננית.
ואולי תחליפי משחת שיניים?

יש משחת שיניים בסופר פארם מעולה שהסירה את הכל בקלות, יכול להיות שיעזור. מצרפת לינק

בלנקס משחת שיניים להסרת כתמים מהשיניים

זה באמת תעלומה

ואבדוק על המשחה הזו, תודה!

הוא יונק? אצלי עם תינוקות יונקים אני מרגישה שיותר קשורים אלי, היה לי ילד שהנקתי עד גיל שנה ו8 ועד היום הוא מאוד קשור אלי.

אין לי כ"כ עיצות חכמות, רק חיבוק

אין לי עיצוב, רק אחת מעצבנת ;)

בסוף זה עובר... זה ילדים מסוג מסוים, היא כל היום חיבוקים וקרובה אלי גם היום, כמובן שבלי בכי וכו אם אני הולכת

אבל יותר מכולם מחפשת את הקרבה שלי.

אם היא כבר על הריצפה משחקת, אפשר לשבת לידה, להגיד לילדים נוספים לבוא לשבת, לשחק ביחד

לאט לאט הם מתרגלים להיות בחברת עוד אנשים

חזרת לעבוד כבר? היא במסגרת? אם כן איך שם?

לא יודעת למה עד כדי כך קשה למ לשאת את זה. מרגישה שאין לי רגע אחד הכי קטן לעצמי

וזה אובייקטיבית לא מדויק אבל זו התחושה  

לא חזרתי, הוא איתי בבית.. 

בן אדם צריך זמן לעצמו

רק הוא

ואם אין לך את זה, כמה שהמי שתלוי בו יהיה חמוד ומצוק ואהוב, זה לא יעזור לזה שלא יהיה קשה

חיבוק!

שלי נולדה בא' שבט

דבוקה אלי כמעט כאילו זה היריון.

היא כן יונקת.

אני עובדת מהבית ומביאה בייביסיטר לידי והיא בוכה כשעוברת אליה.

זה מכביד בדיוק כמו שאת מתארת.

בשבועיים האחרונים עזר לי לעשות שיפט במוח,

במקום לחשוב על זה כבעיה - להפנים שיש לה צורך מוגבר במגע חיבוק וקירבה ודווקא אלי.

ככה אני לפחות לא עסוקה בלמצוא פתרונות (הלכתי איתה פעמיים לאוסתיאופטית).

היא גם עם יכולות צווחנות מרשימות ביותר.

אבל איך את מספיקה דברים בבית שרק את יכולה לעשות? כמו עבודה נגיד.

וכשהגדולים יותר משגעים אותך את לא מרגישה שנפשית קשה לך יותר בגלל העובדה שאת פיזית סוחבת מישהו עלייך כל הזמן? אני מרגישה שאני הרבה יותר קצרת רוח כלפיהם בגלל זה. כאילו הוא תופס לי לא רק את הידיים אלא גם תאים במוח.

אני לא מביאה בייביסיור בדיוק כי יודעת שזה בסוף לא יעזור אז אין לי מה לשלם על מישהי שתסתכל עליי מחזיקה את התינוק שלי.

מלא עזרה מאמא שלי עם הגדולות.

בית מלוכלך.

אתמול ניקיתי אחרי שבועיים שלא, כמות השערות על הרצפה...

זה תופס הרבה מהמוח, עוד מעט היא תקום, עוד מעט תאכל, עוד מעט תבכה מעייפות.. שעות השינה שלה זה שעות החסד.

אבל עכשיו אני בעיצומה של אופוריה מכך שמצליחה להרדים אותה רק בשכיבה על ידה, ולא אחרי סשן צרחות של חצי שעה עם הליכות וסיבובים לא נגמרים בעגלה! אני ממש רואה איך זה נוסך בה רוגע וביטחון.

לגבי בייביסיטר החלטתי לפטר אותה בפעם האחרונה, ובשבת התחרטתי וחשבתי לעצמי האם כדאי להשקיע את הזמן לסגל את התינוקת אליה, אם יהיה מזה מספיק תועלת..

זה הפרט שנתפסתי עליו 😅 הוא גם ישן עליי בערך חצי מזמן השינה שלו... אבל מזדהה איתך כל כך בדברים שכתבת.

לא יודעת מה להגיד לגבי הבייביסיטר.. מקווה שיהיה בקלות!

אם היא הייתה ישנה עלי אולי באמת הייתי חוסכת לי את כל הצרחות בחודשים האחרונים, כי ממילא לקח הרבה זמן להרדים, כבר היה עדיף לשכב איתה עלי.

אבל עכשיו אולי תנסי כמוני לשכב לצידו, להסתכל בעיניים, לתפוס את היד, ככה איזה עשר דקות רבע שעה, עד שנכנס לשנת עומק, ניסית? ככה את יכולה לקום בלי "להסיר" אותו ממך ולהסתכן בקימה

שלי עכשיו בן 8.5 חודשים ומרגישה קצת הקלה.

היה עלי במנשא כמה שעות טובות ביום. לא עניין אותו משחקים, לא מוכן להיות באוניברסיטה , נדנדה עזר לפעמים.

כן התעקשתי על הרדמה עצמאית שלא היה קל, אבל אחרת לא יכולתי להיות עם האחים הגדולים שאחד בבית איתי.

עכשי הוא יותר סקרן למשחקים אז מוכן להיות עם הרצפה יותר, (וסוף סוף מתחיל לזוז). כשאבט או מישהו אחר מחזיק אותו, גם אם לא בוכה - הוא פשוט מסתכל עלי ועוקב אחרי עם הראש חחח

הבכור ממש מקנא, מרגישה שההסתגלות היתה קשה ועדיין לא נגמרה.

אבל מאמינה שזה ילך וישתפר ככל שעובר הזמן.

ומבינה ממש לגבי הביביסיטר. איתו ועם הגדולים

הוא לא יישאר דבוק אלייך עד החתונה🙂

לנסות להוריד סטנדרטים- לעשות פחות, מיקור חוץ, שהבעל יעשה במקומך

לוודא שהמנשא פיזיולוגי ושאת לובשת אותו נכון, שיכאב כמה שפחות. ואם זה מנשא שמאפשר נשיאת גב- אולי כדאי, ישחרר אותך לעשות דברים גם כשהוא עלייך

לנסות למצוא אם יש משחקים ספציפיים שמעניינים אותו- נניח משחקים מנגנים, או לשים אותו בכיסא גבוה עם אוכל ואז כל פעם שאת רוצה 10 דקות שקטות להביא לו את המשחק/ אוכל הזה

וגם לשכב לידותכשהואמשחק על הבטן וככה יותר ויותר יתרגל לזה וילמד לעשות דברים וככה יהיה יותר על הבטן...

אולי כדאי ללכת לרופא לקצר את החוט? מאד יתכן שזה פוצע אותך.

הכי מבינה אותך בעולם!!!!

אני לא רוצה להיאסר, יש יותר כתמים משאין

אבל אולי אין מנוס

למה את חושבת שזה עלול לפצוע? זה אמור להיות חוט דייג לא?

אם את יודעת שיש לך רגישות במקום אין סיבה שתאסרי

את גם מתארת כאב מקומי.

בעקרון 4 חודשים אחרי ההתקנה אם היו כתמים בגלל ההורמונים זה אמור להתחיל להתמעט

נשמע ממך שזה סיפור אחר. ואפשר לתלות את הכתמים ברגישות בצוואר הרחם וכד'

שעדיין יש גם.כתמים מההתקן עצמו

שאם הגיוני שהדם הוא מפצע- לדוג' אם עברת פרוצדורה שעלולה לפצוע שם, אז לא צריך לחשוש שמא הוא לא מפצע.

אתם פוסקים לפי מכון פועה בכל הלכות הטהרה?

אם כן- מעולה. לא באה לערער עלייך חלילה

אבל אם לא, ממליצה מאוד לפנות לרב שלכם כי יש שונות מאוד רחבה בהתייחסות הלכתית להתקן וכתמים שנגרמים ממנו, ויש גם עניין של פסיקה פרטנית.

לגבי החוט המורגש כדאי לפנות לרופא, לא אמורים להרגיש בעיקרון.

אבל הרבנים של בעלי (אין אחד ספיציפי) לא יותר טובים מהם ולכן אני לא מעיזה לשאול אותם

אפיקי מים של הרב פנירי

יש להם פוסקי טהרה בכל הארץ ואפשר להתייעץ גם טלפונית. עזרו לי מאוד

ה'רתיעה' היחידה שיש זה שנשים עונות לנשים.

הן פשוט לומדות את זה כמו למבחני הרבנות.

כמובן שגם יועצות ההלכה מתייעצות עם רבנים כשיש צורך אבל הידע הבסיסי שלהן יותר רחב מהנורמה. והיתרון המשמעותי הוא שגם כשהן מתייעצות עם רב הן הרבה יותר רגישות לסיטואציה גם יותר יודעות על מקומות להקל. מה שמאד יכול להשפיע על הפסיקה.   

ויש אפשרות גם לשאול שם נשים. אם זו שאלה פשוטה הן עונות או מכווינות ואם שאלה קצת יותר מסובכת, מעבירות לאחד הרבנים.

הגישה שלו נחשבת מקילה (או לשיטתו- מחמירה בשלום בית.)

לשאלות בשיחה.

0528465585

למענה בוואצפ

0515465585

בית ההוראה  הרב זכריה בן שלמה שליטא

מתייעצת רק כשאין ברירה