יש מגבלה לכמות המלווים בהחזרה?? בעין כרם?אנונימית בהו"ל
מישהי?אנונימית בהו"ל
אין לי מושג. ממליצה להתקשר לשאול ישירות במחלקהאמהלהאחרונה
השערה שלי היא שאולי הבעל יכול להכנס, וודאי לא עוד אנשים. בכ"א זה הליך שאמור להיות סטירלי, ויש עוד אנשי צוות.
בהצלחה רבה, שיעבור בקלות ובבריאות,
בשורות טובות
....נבוכה לי
ערב טוב, זה לא המקום לשאלה כזאת בפורום פתוחיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
אבל שתדעי שיש בזה דיעות שונות.
גמגום אצל ילדיםשירה_11
הילדה שלי פתאום התחילה לגמגם כזה
אם אני מנסה לראות מתי זה התחיל אז קצת אחרי הלידה.. בא נגיד כמעט חצי שנה
אנחנו כמובן בנחת איתה לא משלימים משפטים לא לוחצים ולא כלום
אבל זה לא משתפר ולפעמים אפילו נשמע יותר חמור
הבנתי שזו תופעה הגיונית שחולפת, בנתיים אנחנו בתופעה, מתי השלב שהיא חולפת? 😅
וואו קשוח שזה נמשך כל-כך הרבה זמןשושנושי
אני לא יודעת מה להגיד לך, לא מבינה בזה בכלל
המון כוחות!!!
תודה🩷🩷🩷שירה_11
גם הבן שלי ככהshiran30005
בעניי זה רק הולך ומחמיר, הקלנאית בכלל לא מתרגשת מזה. אמרה שזה לגמרי תואם גיל
אצלי הוא אצל קלינאית בגלל עיכוב בדיבור
סבבה שזה תואם גילשירה_11
אמרה לי אל תלחצי עליוshiran30005
ברגע שהשטף יגיע זה אמור לעבור
אם את לא רגועה תתייעצי
ביקשתי הפניה בנתייםשירה_11
אז כן את יכולה להירגע 😊shiran30005
זה נראה מלחיץ ומפחיד אבל לגמרי תואם גיל
הילדים שלנו באותו גיל...
אחד הילדים שלי היה ככה במשך כשנהבארץ אהבתי
עם גלים של שיפור ואז שוב חזרה לגמגום.
התחיל לגמגם בגיל שנתיים ומשהו, והפסיק סופית כעבור כשנה, לא זוכרת בדיוק.
אבל בגדול אם היא מגמגמת כבר כמה חודשים כן הייתי ממליצה לפנות לקלינאית, כי יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לה (נראה לי פחות טיפול ישיר בגיל הזה, אבל את יכולה לתת לה דגם של דיבור שהיא תחקה וזה יעזור לה). אני באופן אישי התייעצתי עם חברה שטיפלה בגמגום וכיוונה אותי מה אני יכולה לעשות כאמא כדי לעזור לו. (אחר כך היה לי עוד בן שגמגם, ואצלו זה עבר מהר יותר. לא זוכרת בדיוק זמנים. אבל אולי זה קשור לזה שאצלו כבר הייתי מנוסה והתחלתי יותר מוקדם לעשות את מה שעשיתי עם אח שלו...).
תודהשירה_11
רק לי נראה שקלינאית זה בולשיט??shiran30005
תחושה של מה את עושה איתו בכלל? כלום ושום דבר
או שהיא לא מקצועית בכלל.
שורפת כמה שעות כל שבוע ונררה לי שהיא לא עובדת איתו, גם בעלי אמר את זה כשהלך איתו לטיפול פעם 1
קצת מוזר לי. להחליף מטפלת לא ניתן לצערי כי אחרת אחכה עוד שנה...
כנראה שנפלתם על אחת פחות טובהבוקר אור
קלינאית תקשורת קידמה את הבן שלי ממצב שלא דיבר, אולי שתי מילים, למצב שהיה לו אוצר מילים מספיק להגיד כל מה שרצה כולל צירופים ימשפטים קצרים
בה המשיך להתקדם גם אחרי סדרת הטיפולים הראשונה
זה לא, אבל כן יש עניין של התאמהטארקו
יש מטפלות טובות יותר ופחות
ויש עניין של התאמה בין מטפל למטופל(ואצל ילדים בין מטפל למטופל להורים)
ואם את מרגישה ככה ממש לא הייתי ממשיכה להילחם על הטיפול הזה, אלא סוגרת יפה ומחפשת מטפלת אחרת שתתאים לכם יותר. אולי שווה בפרטי(אנחנו הולכים למרב"ע פרטית מדהימההה. זה לא זול אבל שווה כל שקל, אחרי שהיינו בציבורי אצל מרפאה בעיסוק גרועה.. זה לא אומר שכל המרפאות בעיסוק גרועות, זה אומר שזו שהיינו אצלה ספציפית הייתה גרועה, ועכשיו אנחנו אצל אחת מדהימההה)
אוף, נשמע ממש מבאס להרגיש ככהבארץ אהבתי
כשאת משקיעה כל שבוע במיוחד לקחת אותו אליה...
ניסית לדבר איתה? לשאול על מה היא עובדת איתו? אם היא רואה שהוא מתקדם (כי את לא ספיר מרגישה שיפור)? ואיך אפשר להמשיך לעבוד איתו גם בבית?
קלינאיות הרבה פעמים עובדות דרך משחקים, ולפעמים למי שלא מבין זה נראה שסתם מעבירים את הזמן ולא עובדים על כלום. אבל אולי אם היא תסביר לכם תוכלו להבין יותר ואז גם להמשיך את העבודה איתו בבית.
מבאס ממש שחיכיתם לזה כל כך הרבה ובסוף את מרגישה שזה לא אפקטיבי...
זה כמה חודשים למיטב זכרוניכורסא ירוקה
אם מתייחסים או מלחיצים את הילד זה עלול לקבע את הגמגום
רק מסייגת משהובארץ אהבתי
אם הילד מודע לגמגום שלו וזה מתסכל אותו - לא להתייחס לזה יכול לגרום לזה להיות 'הפיל בחדר' וזה לא בהכרח נכון.
כשאני ראיתי עם הילדים שלי שזה מפריע להם, אמרתי משהו כמו 'לפעמים הדיבור קצת נתקע לך בפה, וזה מעצבן ומתסכל, זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אנחנו מקשיבים לך בסבלנות עד שתגיד כל מה שאתה רוצה להגיד'. לא צריך לחזור על זה יותר מידי. אבל כן נכון להתייחס למצוקה של הילד ולא להתעלם.
אם נראה שזה לא מטריד יותר מידי את הילד אז לא צריך בהכרח להתייחס.
וכמובן לא להחליץ, לא להשלים מילים, ולהיות עם הרבה סבלנות.
ממליצה לקרוא באתר של אמב"י, יש פה עוד הרבה מידע שיכול לעזור:
מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב"י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.
צודקת לגמריכורסא ירוקה
קרה לנו עם שניים מתוך 3 ילדים שלנוניק חדש2אחרונה
אצלנו עבר אחרי כמה חודשים.
זה היה נורא.
ברמה שהילד היה מנסה לדבר ומסתתר מאחורי החצאית שלי ממש בקושי רב לחלץ מילים
מדובר בילדים שהיו מדברים שוטף לגמרי לפני.
התקן - מלא שאלותאנונימית בהו"ל
אני אחרי לידה, רוצה למנוע לראשונה עם התקן.
איך עובד הפרוצדורה? מי עושה את ההתקן? הרופא הרגיל או מישהו אחר? צריך לדבר על זה בתור 6 שבועות אחרי לידה או שאין צורך ומזמינים מראש כבר תור לרופא שמבצע את ההתקנה?
ועל בסיס מה מחליטים איזה התקן לקחת?
איך נמנעים ממעגל קסמים של עצבים?כורסא ירוקה
יש לנו ילדה בת 2.5 בערך, רגישה ואוהבת למתוח גבולות שדורשת הרבה אסרטיביות אבל גם הרבה אורך רוח.
חוץ מזה אני מרגישה שיש פער בין הרעיונות שלה לדברים שאנחנו מרשים לה לעשות (יש מצב שאנחנו קצת נוקשים אבל עם כל הכבוד לקפוץ מהגב של הספה, לבשל בעצמה ולא רק לעזור, ללכת באופן עצמאי לפארק, לקבוע את סדר היום כשיש לי אילוצים או לנהוג זה לא משהו שאני יכולה לאפשר) ובעיקר בין מה שהיא מבינה, חושבת ומרגישה (היא חכמה בטירוף) לבין מה שהיא מסוגלת לבטא, למרות שהיא כן מדברת יפה לגילה, אבל זה די "שטוח" כלומר היא מן הסתם מתקשה לתמלל מורכבות או רגשות וזה מאד מתסכל אותה כשלא מבינים אותה עד הסוף ובאופן מיידי.
כל זה יוצר לנו מצב של ילדה שמגיעה לתסכול ממש מהר כי לא מרשים לה או לא מבינים אותה, אנחנו כבר מותשים ועצבניים, יוצא שהרבה כועסים עליה, היא נעלבת וכועסת ועוד פחות משתפת פעולה, אנחנו עוד יותר כועסים וחוזר חלילה. חצי מהזמן איתה כבר הפך להיות בכי שלה וצרחות (גם שלה וגם שלנו).
אנחנו מנסים לפעמים את ה"אני מבינה שאת מרגישה ככה ורוצה איקס, כרגע האפשרויות הן אחת ושתיים.." אבל זה פשוט לא עובד. היא נעולה על מה שהחליטה ואיך שהחליטה ואם לא זה אז כלום.
יש לה ביום אחד יותר מרץ ממה שהיה לי בכל ה20 שנה האחרונות ביחד ועייפתי כבר אז אשמח לעצותיכן החכמות, כי בא לי שהיא תלמד שהרצונות שלה זה בסדר גמור והמחשבות שלה נפלאות, אבל צריך גם להתאים אותן לסביבה.
השיח הזהoo
שמתחיל במשפט
אני מבינה שאת מרגישה ככה ורוצה איקס
סופו מועד מראש לכישלון
כי הוא הקדמה ל'אבל'
וסתם טרחני עבור השומע
בטח אם היא בגיל 2.5
היא אבדה את הקשב באמצע המשפט הראשון
הבעיה היחידה בהתנהלות שתארת
הוא הציפייה שלך שמשהו אחר יתרחש
ככה מתנהגים ילדים בני שנתיים (חלקם) וזה תקין לחלוטין
הפתרון הוא לצפות את זה מראש ואז זה לא מעצבן
או לפחות הרבה פחות מעצבן
כשלא מתעצבנים
מצליחים להגיב יותר נכון ויותר בסבלנות
יש ילדיםמוריה
שיש אצלם פער בין המחשבה לביטוי.
זה יוצר לפעמים קושי רגשי. תחושתי ועוד.
תנסי לראות אם יש גם קושי בכיוון הזה, ואז לאבחן ולטפל לפי הצורך.
וכדאי לחפש מה יכול לעזור לה להרגע. אם זה חיבוק. או אולי עיסוי.
אני לא חושבת שזה המצב אצלהכורסא ירוקה
נשמע כמו מגננת אלפאאפונה
ומוסיפהאפונה
שגם אם זה מאד נפוץ
זה לא אומר שזה תקין וטוב.
הרבה ילדים (ומבוגרים..) היום תקועים במגננת אלפא
ומאד לא קל להיות הורה לילד במצב כזה
מחזקת אותך ברצון לשינוי.
זה ממש תואם גילדרקונית ירוקה
אין הרבה מה לעשות מלבד להבין שככה זה ולהכיל את התסכול.
כדאי מיוזמתכם להציע לה דברים שהיא יכולה להיות עצמאית בהם. למשל לחתוך מלפפון, לקלף גזר, לקפוץ על מזרון. לתת לה זמן לעכל את החלופה.
אפשר למלל לה "רצית א ואמא אמרה שאי אפשר. את מתוסכלת". להציע חיבוק, להציע מרחב ולתת לה להרגע ולקבל את השינוי בין הרצוי למציאות. לא להבהל ולא לכעוס אלא להשאר ביציבות רגשית כדי שהיא תוכל לחזור לרוגע בהדרגה.
בהצלחה
זה שלב קשה ומדהים בו זמנית. היא לומדת כרגע איך להיות עצמאית ואת הגבולות שלה. אח"כ מגיע שלב הלמה😅
זהו אני יודעת שהתיאור מאד תואם גילכורסא ירוקה
אבל אני מרגישה שיש פה משהו מעבר, קשה לי להסביר בדיוק. אבל אולי בכמ אין מה לעשות בגיל כזה.
כלומר העצה הכי טובה כרגע זה מה שאמרת - שאנחנו נשאר יציבים רגשית ולא נכעס, כי לדבר איתה על זה ולצפות ממנה יהיה רלוונטי בגיל מאוחר יותר. אבל זו גם העצה הכי קשה 😅
מה עם הסחות דעת?אפרסקה
עוזר חלקית..כורסא ירוקה
גיל שנתיים קלאסידיאן ד.
זה גיל ממש ממש קשוח.
לי מאוד עזר להגיד לבן שלי כשרצה משהו (למעשה עד היום)
נגיד היום רצה מאוד ברד
אני אומרת לו: אתה רוצה ברד?
הוא: כן
אני: אני מבינה שאתה רוצה ברד, איזה צבע ברד אתה אוהב?
הוא: הכי אוהב כחול וסגול
אני: זה באמת מאוד טעים, בוא נחשוב על איזה יום חגיגי מתאים שנלך לקנות ברד
וגם כשהוא מתעקש ומתעצבן, אני משתדלת להיות סבלנית ולחזור שוב ושוב על מה שאמר
"אני מבינה שאתה מאוד רוצה ללכת, לעשות, לשחק ב... זה באמת כייף"
את ה"לא" אני משתדלת להגיד רק פעם אחת
ולהבין את הרצון שלו מלאאא פעמים
אבל פשוט לא זורמת עם הרצון.
ובכנות, קל לכתוב. יש לנו מלא אתגרים איתו ואנחנו מנסים ללמוד מה הכי עובד לנו איתו.
אצלנומחי
יש צרחות ומשתטח על הרצפה.
אני מתיישבת לידו על הרצפה ואומרת אתה ממש עצוב, אני מבינה, רצית לצאת ע-כ-ש-י-ו מהבית ועכשיו אי אפשר, רק יותר מאוחר. אתה ממש ממש כועס, נכון? רצית לצאת? כן, אני מבינה. עכשיו לא יוצאים, רק אחר כך.
שותקת קצת, נותנת לו לצרוח ולבעוט. מדברת עוד קצת, שותקת עוד קצת, עד שהוא מתרכך ואפשר כבר להרים אותו ולתת לו חיבוק, ולהציע רעיונות חילופיים לפעילות אחרת.
כמובן שזה במצב האידאלי שאני באמת פנויה לשבת על הרצפה לידו...
גיל שיכול להיות מאתגרתהילה 3>אחרונה
כמה נקודות:
1. לגבי שיח על הרגשות שלה, כששוללים אותם באותו משפט זה לא נותן לה את ההכרה והמענה.
תגידי לה: ממש ממש רצית להכין את העוגה? את ממש עצובה שאני לא מרשה?
לתת חיבוק, לחכות שתגיד כן או תהיה באיזה הרפיה, ואז רק לעבור לשלב הבא אם יש צורך.
2. לתת במידת האפשר בחירה *מראש* ולמנוע תסכולים;
את רוצה לעזור לי לשים את המים או להביא את השמן?
ומעבר להתנהלות נכונה איתה, התנהלות נכונה עם עצמך:
1. להכיר, שזה קשה, סוחט מאתגר. ההכרה הזאת מאפשרת גם לנו כמבוגרים קצץ להרפות ולהרגיש יותר בטוב.
2. לעבד גם לעומק יותר את התחושות מולה.
בתור התחלה, אפשר בשיח קליל עם בעלך, לשתף שהיה מתסכל קשוח מעייף מתיש וכו. ככל שאת תהיי יותר פניה רגשית בעצמך תוכלי להכיל גם אותה ולהיפך.
בית שאין בו דיבור על רגשותאנונימית בהו"ל
מצד אחד מעציב אותי לכתוב את מה שהולכת לכתוב, כי אני נשואה עשור וחצי ומתמודדת עם זה און ואף ותמיד מרגיש כאילו ככה זה יישאר וזהו.
מצד שני, יש לנו ילדים מתוקים ונפלאים תודה לה', אז אולי כן אנחנו עושים משהו טוב?
ואחרי ההקדמה,
אנחנו זוג כזה שלא מדבר רגשות, לא משחנש, אין כזה וואי אני חייבת כבר לפגוש אותו/לדבר איתו דחוף לשמוע מה יש לו להגיד על..
הוא בוודאי כזה מלכתחילה, טיפוס סוליסט כזה, לא באמת חייב אנשים מסביבו. הוא כן יותר נוכח הילדים, הוא כן משתדל לשוחח איתם קצת מעבר ליומיום, מספר להם המון סיפורים צדיקים והם תופסים ממנו. אבל אין לו את שפת הרגש, להיות אמפטי, לפעמים זורק הערות אחרי שהילדים משתפים אותו שזה ממש מצמרר, לא מרוע, פשוט אין לו את זה.
אני גם יחסית לנשים לא מחפשת לדבר הרבה, טיפוס די שקט ומופנם, אבל כן במקומות מסויימים שמרגישה בטוחה שמקשיבים לי, אוהבת לחשוב בקול, להתייעץ לשמוע מה חושבים וכו'...אבל אני לא יודעת ליזום את זה ולדרוש את זה..
סהכ אנחנו די מסתדרים, בתקופה ההתחלה היה הרבה יותר קשה כי היו הרבה יותר אתגרים ולא ידעתי להביע את הקושי, והוא לא ידע לראות אותו לבד.
עכשיו הילדים גדלים ואני מרגישה החמצה שאנחנו כזה בית, שאין בו דיבור על רגשות, שילדים לא באים שואלים שאלות, משתפים, מתייעצים (יש לנו גם ילדים גדולים, דווקא הקטנה בת 4 הכי מבטאת את עצמה יפה מבחינת רגשות).
אני מפחדת שהם יעברו דברים בלי לשתף אותנו או מישהו אחר, איך ידעו מה לחפש בבני זוג שלהם? יש ביננו אהבה אבל כנראה שהחלק הזה פחות נוכח במרחב הציבורי.
היה לי ברור שזו בעיה שיש לי, ועוד לפני שהתחתנתי החלטתי שבבית שלי הכל יהיה פתוח, אפשר יהיה לדבר על הכל, אני אהיה שם בשבילם, אבל מרגישה שנכשלתי..
יודעת שימליצו טיפול, הייתי לא הגעתי לשורש הבעיה, גם טיפול זוגי היינו ולא הרגשתי שזה פותר את הבעיה.
מבינה שהוא לא ישתנה, וגם אני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני, אבל איך בכל זאת אפשר לעזור לילדים שלי לא להיות כמונו ולשתף יותר ברגשות?
אולי לשחק במשחקים שמעודדים פיתוח שפה רגשיתנפש חיה.
יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים
גיל 3-6 כזה
ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם מטפלת רגשית
או אפילו אפשר
להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)
לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "
ומי שמנחש נכון מקבל אותו.
מנצח מי שיש לו הכי הרבה.
לגילאי יסודי +
יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות
כך שזה לא רק חינוך למידות טובות
(גם בסיפורי צדיקים!) אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.
עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית
למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל
או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"
או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."
או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"
הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם.
כשניסיתי משחקים זה תמיד יצא מאולץ מאודאנונימית בהו"ל
לא ממש מנסיון ולא במקום דברים עמוקים יותרקופצת רגע
אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.
תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?
תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.
מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.
או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף.
זו עצה טובה שקיבלתי בטיפול שהייתיאנונימית בהו"ל
אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..
אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..
את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה.
אני ממציאה משהו. עובד מעולהירושלמית במקור
ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.
(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...
או למשל:
"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..." זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)
רק לגבי המאולץטרכיאדה
יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,
ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ
ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.
אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.
אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות
תראי אין כאן איזו חובה, את אומרת בעצמך שיש לכםקופצת רגע
ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.
אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.
ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.
מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.
אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם.
ממש לא צריך לנתח ולחפור.שיפור
את יכולה במהלך היום לחפש דברים שיהיה מעניין לספר1112
במקום לשתף על עצמךהמקורית
אפשר פשוט לשאול אותם
או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.
לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?
מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו
קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?
אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל
כנראה שאין לך ילדים שתקנים
אנונימית בהו"ל
גם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..
הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..
בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות
ילדים מגיבים לדינמיקההמקורית
מניסיוני לפחות
בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן
ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅
לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️
להפתח רגשיתלב אוהב
זה עבודה
מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...
בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך
ממליצה ממש תמצית שנקראת cerato היא פותחת רגשית
את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה
וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.
ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,
יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו
אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...
אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות
כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות
יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך
ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.
אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.
אפשר לנהל יומן רגשות.
זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב
ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה.
לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול,
לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה
אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.
אם את פנויה להקשיב ולא שיפוטית מדיפילה
אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.
לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק
אולישיפור
כשילד עצוב/ כועס/מתוסכל/ מתרגש- תשקפי לו את זה. "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שאתה מנסה... ולא מצליח. זה באמת מתסכל" "וואי איזה מרגש שמחר יש מסיבת טו בשבט בגן!" "ממש מבאס שלא קיבלת את הציון שרצית במבחן".
ואם תצליחי גם לספר על עצמך, עוד יותר טוב- "היום בדרך לעבודה נתקעתי בפקק מלא זמן והייתי לחוצה שאני אאחר" "היום שכחתי את האוכל בבית וממש התבאסתי"
הגיוני שבהתחלה זה יהיה קצת מאולץ אבל אם תשקיעי בזה עם הזמן זה יותר יזרום.
ואת מתארת מעבר לשפה של רגשות שבכללי חסר שיתופים בבית- את זה אפשר להתחיל בכל שיתוף הכי קטן- ושיתוף שלך נותן מודל לילדים לשתף גם. וכשהם משתפים אז להקשיב ולהתעניין.
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל
גדלתי בבית דומה. אבא שלי בכלל לא איש של רגש, גם לא מביע חיבה וכזה, אמא שלי אחת שכן מדברת רגשות, אבל זה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מולנו כשהיינו ילדים. היא עבדה על זה המון, למדה כל מיני דברים בנושא (תעודות וכאלה) ולאט לאט הצליחה להכניס לבית שיח רגשי.
זה קרה ביחד עם זה שגדלנו ולמדנו שזה לא כזה מאיים. עדיין זה לא שיח שבא בקלות לרוב האחים שלי, אבל תדעי שזה אפשרי.
(בעלי בא מבית עוד יותר 'מאתגר' במובן הזה, שני ההורים שלו לא מדברים רגשות בכלל ובכללי משפחה ממש צינית והוא עבד על זה קשה בתור אדם בוגר, אז תדעי שלפעמים זה מגיע לבד)
הדרך העיקריתoo
בה הילדים מושפעים
זו דוגמה אישית
אז אם את לא רוצה לעשות שינוי עם עצמך
הסיכוי להשפיע עליהם אפסי
וגם לעשות שינוי בשביל מישהו אחר (הילדים) זה לא דבר שמחזיק
שינוי צריך לבוא מצורך/ רצון פנימי חזק
רק אחרי שינוי אישי אפשר לנסות להשפיע על אחרים
לא מאוחרתהילה 3>אחרונה
ממליצה לך להתחיל בעצמך ללמוד להכיר ולהתחבר לעולם הרגשי שלך.
אמא היא הלב של הבית, ומתוך חיבור שלך לעצמך, יגיע שיח שלך עם בעלך שבע"ה יחבר אותו לזה, וגם עם הילדים.
ללמד את הילדים לשיים ולהכיר ברגשות;
היה ממש מאכזב שאבא לא יכל לקחת אותך
ממש קיוית שנוכל ללכת לשחק
אתה ממש כועס שלקחו לך משחק בלי רשות.
לי אישית יש תכנית לנשים שזה חלק מהותי מהעניין שלה, גם חיבור ללב שלנו כנשים ומתוך כך בזוגיות ובהורות, אם מעניין אותך מוזמנת לפנות בפרטי.
ובכל מקרה, מציעה לך למצוא את הדרך שלך לדברים שאת מתחברת אליהם בעולם הזה של הרגש, פשוט תרגישי מה מדבר אל ליבך❤️
שיח רגשיפילה
כולם מדברים על זה. ואני בהרגשה שהיום יש איזו הגזמה עם זה.
כשבן אדם נמצא במצב שהוא לא מבין מה בן אדם אחר מולו מרגיש או נמצא בסיטואציה שדורשת את שיח , אז ברור צריכים לדבר רגשות.
גם עם ילדים קטנים. רק שגם בסיטואציה כזאת יש מלכודת . קורה שילד ממש כועס ואמא שלו מתמללת - לא נעים לך . קורה גם הפוך. קצת לא נעים לו ואמא מתמללת כאילו הוא מרגיש רעידת אדמה בפנים.
אבל ביום-יום שיח ישיר על רגשות לא מקרב , הוא מעצבן.
נגיד, אספתי ילדים ברגל ובדיוק התחיל גשם עם ברד. אז אני מצפה ממישהו שאני משתפת לתגובה של הזדהות או סתם להקשיב. אם הוא יגיד לי - נו, פילה , מה הרגשת עם ברד בפרצוף?
אני אחשוב שהוא צוחק עלי . או שהוא לא נורמלי. וזהו.
שלישית , אנשים לא תמיד בנויים לא רק לדבר רגשות אלא גם להקשיב, במיוחד כשמדובר על רגשות פחות חיוביים .
רביעית , הרבה פעמים רגש קשור לאיזה מאורע וסתם דיבור רגשי לא פותר כלום כי בעייה לא נפתרה...
דבר ראשון את צודקת גם אני חושבת שיש קצת הגזמהקופצת רגע
לפעמים. זו כנראה איזו תגובת נגד לזה שבדורות הקודמים לפעמים לא היה שיח רגשי בתוך החינוך, אלא רק ציפיה שילדים ישמרו על כללי התנהגות ברורים.
היום לפעמים מגזימים לצד השני.
דבר שני, הזדהות ואמפתיה זה בדיוק בדיוק שיח רגשי. מה היית מצפה שמישהי תגיד לך כשאת משתפת על משהו מבאס שקרה לך? נניח ברד כשאת אוספת ילדים? נניח היית רוצה שהיא תגיד משהו כמו, יואווו איזה באסה! מבאס שהברד ירד בדיוק עכשיו, איזה מסכנה וכו'? משהו כזה? זה בדיוק הזדהות ומעבר לזה זה גם תיקוף של הרגשות שלך, שאת מרגישה מסכנה ו' בצדק',' יש לך זכות' להרגיש מסכנה כי קרה לך דבר מבאס.
אם לא היית רוצה בסיטואציה כזו שהיא תתחיל לשאול אותך בדיוק מה את מרגישה, אל תעשי את זה את לאנשים אחרים וגם לא לילדים שלך כשאת מבינה לבד שהם מאוד מבואסים ממשהו. אלא תתקפי את הרגשות שלהם ותזדהי איתם, גם אם *לדעתך* הם מבואסים בגלל משהו מטומטם ( משה לקח את הכוס הכתומה ובדיוק אני רציתי לשתות בכוס הכתומה עכשיו! )
אגב, הזדהות, תיקוף ושיח רגשי לא בא במקום גבולות וחינוך ושמירה על התנהגות תקינה, וזה לדעתי מה שלפעמים חסר היום ונותן הרגשה שמגזימים עם כל השיח הרגשי.
כי תלוי מה המשמעות של דיבור רגשילב אוהב
בעיניי קודם כל אדם לעצמו צריך כמה שיותר שיהיה מחובר לעולם הרגשות, מחובר לעצמו
אני חושבת שככה אוטומאטית הוא גם יוכל לדבר עם אחרים בשפה יותר רגשית או רגישה
לא חייב תמיד לדחוף מילים של רגשות בכח
החוכמה זה פשוט להיות רגיש מול הבן אדם שמולי לפי הצרכים שלו, לדבר איתו בשפה שלו.
לרוב בהקשבה לא צריך לשאול מה הרגשות שהיו שם, זה כבר המטפל יעשה.. לרוב צריך בעיקר להיות נוכח, אולי קצת לשאול שאלות שמראות התעניינות, תלוי בנושא.
אני בן אדם מאוד מודע רגשית וחושבת שדווקא הרבה פעמים לא משתמשת בשפה הרגשית דווקא, בעולם בחוץ... אלא אם כן חברה ממש מבקשת את זה
לרוב השיח יותר פשוט, יותר תואם אישיות וסיטואציה ובעיניי זה החוכמה האמיתית.
כשזה מלאכותי ומאולץ זה כבר לא זה...
מה זה בעצם שפה ריגשית?ממתקית
לדבר איך אני מרגישה היום, כלומר מה היה היום אבל גם יותר עמוק, איך הרגשתי?
אני מאוד כזאת, לצערי בעלי לא
הדוגמא שנתתoo
לא קשורה לשיח רגשי אלא לשיח לא תואם סיטואציה
כי יש תגובה רגשית מתאימה ומכילה להרטבות בגשם כמו
איזה מבאס/ קשוח
לרוב כשאדם משתף על רגשות שליליים
הוא רוצה הכלה/ ניחום ולא חפירה
דיבור רגשי לא בא לפתור בעיות אלא לשוחח על התחושות מאחורי הבעיות
לדעתי, לפחות במסגרת המשפחתית, זה הרבה לפני זהמרגול
אתן דוגמה
אתם אוכלים ארוחת ערב משפחתית
את מתעניינת איך היה היום של הילדים, לא בקטע דרמטי, סתם בקטע של שישתפו
האם מרגישים בנוח לשתף גם על אכזבות שהיו להם היום? או רק על דברים חיצוניים או חיוביים שקרו?
ובכלל, איך שיתוף על אכזבה או עצב יתפרש?
ואולי מולכם, לא מול האחים, הם מרגישים בנוח? הם מספרים?
ממש לא בשביל שתעני. אלא בשביל להביא היבט אחר של זה. אני גדלתי בבית מהמם ושמח שזה פשוט לא היה חלק. לא בקטע אנטי, כמו שזה לא היה נוכח בכלל ואני עד היום לא ככ יודעת איך לעשות את זה.
הרי החיים רצופים רגשות, בטח אצל ילדים. חבר העליב אותו, הוא ענה תשובה לא קשורה והרגיש מבוכה, חבר העדיף לשחק עם ילד אחר והוא הרגיש דחייה. זה לא בהכרח בא עם חרם, זה בא עם מהלך חיים רגיל. השאלה היא על השיתוף.
עונהפילהאחרונה
כן , ילדים בדרך כלל משתפים. לא תמיד . ולא בארוחת ערב. יותר בשיחות רגילות אחד על אחד או כמה ילדים בנושא מסוים.
אבל אני עושה איתם שיח רגשי. מי הרגיש מה ולמה הרגיש? פשוט מקשיבה , מתעניינת פה ושם , מביעה הזדהות במקומות הנכונים .
לפעמים קורה בתגובה פחות מתאימה.
אבל לא מנהלת שיח רגשי ועל רגשות כמעט אף פעם.
כאילו זה ברור מהקשר. כל התמלול רגשות הרבה פעמים מרגיש לי מוזר...
לדעתיתהילה 3>
א. זה צריך להיות תואם סיטואציה. לא עם כל אחד בכל מצב מתחילים לפתוח את הלב ולהכנס לעומק.
למשל אם ירד על מישהו גשם לרוב אין פה משהו יוצא דופן, ולא כל שכנה חולפת במעלית או מוכרת בסופר היא האדם לשיח רגשי ...
ב. יש אנשים שבכללית זה לא בא להם בטוב מאנשים חיצוניים, וזה גם בסדר וזה עניין אישי.
ג. גם במצב כמו שתיארת, לרוב אם מישהו יבוא ויגיד
וואי מעצבן, או לא נעים, ובלי לחפור מעבר יביע אמפתיה זה יהיה סבבה, ובדרך כלל אין צורך במעבר, גשם זו גם לא חוויה רגשית מציפה בדרך כלל...
ד. רגש אכן הרבה פעמים בעומק קשור לחויות ומאורעות והוא בהחלט לא אירוע של מה בכך לפתוח עם כל אחד על הדרך.
הוא נולד!!!!! ברוך ה'!!!!!גלויה
זה לא תינוק אמיתי, אבל כן פרוייקט שהבשיל המון זמן:
הספרון שלי מודפס!!!!!!!! חסדי ה'!!!!!
חפרתי עליו פה המון, עודדתן אותי וחיכיתן איתי... תודה יקרות!!
למי שלא מכירה - אני עברתי מסע, הייתי גרושה צעירה בלי ילדים, ב"ה היום אני נשואה ואמא לשני מתוקים.
הספרון הוא מילים ושירים שכתבתי במסע, חלק גם פה בפורומים...
רציתי להוציא אחרי החתונה את השירים על הבדידות עד לחתונה, אבל בעלי החכם אמר: זה צריך לצאת ממקום של משפחה.
ואז ב"ה ההריון של פוצונת (6.5) והלידה הפלאית שהיתה תיקון כ"כ גדול...
והורות והתמודדות
והריון של פוצון (4)
ועבודה והתלבטויות
והנה עכשיו זה קורה!! ברגע האחרון נכנסו 2 שירים מההריון של פוצון, כנראה שזה חיכה עד שבכל יבשיל....
תודה ה'
תודה לבעלי
תודה לכן!
מוזמנות לברך פה (רק ברכות בפורום...)
פרטים - בפרטי. (כותבת באישור @יעל מהדרום )
אוהבת
נגה
מלכה! מזל טוב!שיח סוד
תודה רבה!!גלויה
וואו! בשעה טובה ❤️כתבתנו
תודה!!גלויה
אכן.... הריון עודף
כל הכבוד! בשעה טובה!אן אליוט
תודה!גלויה
איזה יופי!מכחול
כל הכבוד שהתמדת ולא התייאשת, אפילו שזה היה הריון ארוך במיוחד....
את מוכשרת ממש, והשירים שלך הם ממש השראה. תודה שאת חולקת אותם עם העולם!
תודה!!גלויה
תודה רבה!!
בשעה טובה!!יעל מהדרום
תודה רבה!!גלויה
פּתלמים
בשעה טובה! חלומות נועדו להתגשם!!דיאן ד.
תודה רבה!!גלויה
וואוו איזה יופי! בטח מלא סיפוק עכשיו ❤️❤️💚נפש חיה.
תודה רבה!!גלויה
כן, עוד לא קלטתי...
וואו!! בשעה טובה. שתראי ברכה בעמלך. הרבה הצלחהאמהלה
וקובץ השירים שלך- שמור אצלי
ומפעם לפעם אני אוהבת לקרוא בו
את מדהימה ומרגשת
והאומץ שלך לאורך המסע שעברת
והיכולת לבטא את הרגשות במילים
היא פשוט נדירה
מעריכה!!!
תודה רבה!!גלויה
וואוו!
בשעה טובהההההה! שלחי קישור חיכינו לואורוש3
תודה רבה!!גלויה
בפרטי.
ישתבח שמו!nik
עקבתי בשקט אחרי ההתפתחויות..
הכתיבה שלך כל כך נוגעת!
שתראי ברכה בספרון בע"ה ושהקב"ה ישפיע עלייך טוב גלוי 🩷
ממש!!!גלויה
תודה רבה!!
וואוו בשעה טובההשקט הזה
שמחה בשבילך שבסוף קרה, כל הכבוד על הנחישות😅
תודה רבה!!גלויה
108 עמודים
של שירים, מחשבות ומילים שה' שלח לי.
וואו בשעה טובה!!ואני שר
איזו מלכה!
אני מעריצה של אנשים שמצליחים לחלום ולהגשים 🙌
תודה רבה!!גלויה
א-לו-פה!!!!!!!!!!!! מזל טוב!!!!!!!!קמה ש.
תודה רבה!!גלויה
מזל טוב!!לפניו ברננה!
תודה רבה!!גלויה
תראו איפה הייתי...גלויה
בתאריך של אתמול, לפני 9 שנים!
ושיר שמתאים לפרשת "בא" -הכל התגשם ב"הגלויה
כמה אמונה ועוצמה!חשבתי שאני חזקה
שימשיכו להיות לך ימים טובים כל הימים!
ב"ה ששלח לי מילים גלויה
תודה רבה!
אמן!!
ועוד שיר - לפרשת בשלח. מוזמנות לשלוח לכל מי שבמסעגלויה
תודה על זהואני שר
תודה לך!!גלויהאחרונה
למישהי יש ניסיון עם מחטב?אנונימית בהו"ל
יש לי אירוע ורוצה לנסות
מידה 44 בערך
מאיפה קונים?
חנויות הלבשה אישיתנפש חיה.
תתייעצי עם המוכרת שתתאים לך.
בהצלחה
הזמנתי באינטרנטמרגולאחרונה
אולי מאפרודיטה? נראה לי עשיתי קניה של פיג'מות ועל הדרך הבאתי גם מחטב בשביל אירוע שהיה קרוב
אני קניתי בצבע גוף כי השמלה היתה בהירה
מניחה שיש בכל חנות הלבשה תחתונה
(שלי זה היה כמו תחתונים רק שהם עולים ממש גבוה על הבטן)
היי חברות, לגבי קרישיות בהריון והפלות חוזרות ,ליבונת
היו לי 3 הפלות חוזרות( יש ילדים), מבירור קרישיות יצא גבולי, כרגע בתחילת הריון, וההמטולוג אמר לי לקחת אספירין משבוע עשר ולא קלקסן , זכור לי משרשורים קודמים פה שבנות לקחו קלקסן גם כשהקרישיות יצאה בסדר כשסבלו מהפלות חוזרות, וזה מוזר לי כי אצלי למרות שיצא חיובי קבלתי הוראה לקחת רק אספירין( שזה גם מוזר כי ההפלות היו עד שבוע עשר)
השאלה אם יש עניין להילחם על זה או שכל אחת והסיפור שלה וזה מיותר לקחת סתם
גם לי יצא קרישיות גבולי- ועבר עשיר שלshiran30005
הפלות כולל לידה שקטה בחודש 9. וקיבלתי אספירין 100 מ"ג ולא קלקסן
ככה שזה לא מחייב מה כולם לוקחות. זה תלוי כל מקרה לגופו
רק מעודדת שילדתי 2 אחרונים אחרי מסע של 8 הפלות רצופות והריון חוץ רחמי. אז הכל מאת ה'
הרבה תפילות
תודה על התגובה, אולי אני צריכה באמת לשחררליבונת
אם את לא שקטה עם ההנחיה שקיבלתבארץ אהבתי
אני ממליצה ללכת לרופא אחר מומלץ לחוות דעת נוספת. שווה בעיני להשקיע גם בפרטי בשביל זה (ואם יש ביטוח משלים בקופה, לפעמים אפשר לקבל החזר משמעותי).
את יכולה לבקש פה המלצות לרופאים מומלצים בתחום (אולי גם בפורום אבדן הריון יש נשים עם ניסיון דומה שידעו להמליץ, אבל לא יודעת כמה פעיל שם)
האמת שניסיתי לחפש ולא כ"כ מצאתי ולכן שאלתי פהוליבונתאחרונה
פינגר פודיהלומה..
מארחים היום לרגל יום הולדת חשבתי להכין אוכל אבל הם אמרו שאין צורך אז ומחפשת רעיונות לפינגר פוד לא ממש קשה אבל שיהיה מרשים וירצו לאכול. אם חלק מהדברים יהיו פרווה אז הרווחתי
בדקתי קצת בגוגל אבל הלכתי לאיבוד! מה מציעות?
ירקות ופירות חתוכיםיעל מהדרום
לק"י
קרקרים למיניהם.
גריסיני
בשרי גם טוב? אפשר שניצלונים.
(דברים כאלה? או שאפשר גם דברים שאוכלים עם צלחת קטנה ומזלג?)
ומזל טוב ליומולדת!
תודה! בשרי מצוין לא חשבתי על זהיהלומה..
אולי יש לך מתכון טוב לשנמיצלונים? רעיון טובממתקית
לארוחת ערב היום...חחח
הבאת לי רעיון, אבל אין לי מושג איך לבצע
חחח...כמו שניצלים, אבל לחתוך לרצועותיעל מהדרום
טובלים בביצה ואז פירורי לחם?ממתקית
ולטגן בשמן עמוק?
כןרקאני
אפשר לשים שומשום בפרורי לחם
ולתבל
אפשר. אני עושה אחרתיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
משרה עם תיבול, קמח וקצת שמן.
טובלת בפירורי לחם ומטגנת.
(בלי ביצה)
תוסיפי בבלילה מיונז/צילי מתוק לשדרוגPandi99
אפשר גם קצת חרדלרקאני
טורטיות עם כל מיני מילוייםשומשומ
מחפשת המלצות לצימר כיפיאמא טובה---דיה!
באזור עמק המעיינות / גליל / גולן.
שיהיה נקי ונעים ויחסית מפנק.
יש באמיריםSeven
תודה רבה! אני רואה שיש שם הרבה...אמא טובה---דיה!
יודעת להמליץ לי על אחד ספציפי?
אחפש לך איפה היינוSeven
בפניםSevenאחרונה
נעימת החליל
צימר ואוו!
הריון שישי עם דימומיםאמאגיבורה
נראה ליתקומה
לדבר לדבר לדבר.
סליחה על הקלישאה
אבל צריך תיאום ציפיות והבנה שאת לא האחראית הבלעדית על ההריון.
האם המחיר של התמוטטות של בעלך לא שווה את ההחזקה של ההריון?
(ובואי נפרק רגע, מה זו התמוטטות? האם זה קושי לתקופה הקרובה או שאת מתכוונת להשלכות רחוקות יותר?)
אני בכוונה מקצינה
כי לפעמים מה שכאן ועכשיו נראה לנו הרבה יותר קשה מהטווח הרחוק, אבל אם תצללי ממש פנימה, צריך להעמיד את זה על קושי תקופתי, מול ילד.
ועכשיו עם המטרה המשותפת הזו, את ובעלך חושבים איך מנהלים את הבית.
את לא צריכה למצוא לבעלך פתרון לקושי ואת לא צריכה לפחד שיהיה לו קשה
אתם צריכים יחד לחשוב איך מנהלים את התקופה הקרובה כך שאת תצליחי לנוח כמה שיותר
ואם משהו יותר מידי בשבילו, אז חושבים יחד על אופציות אחרות.
ולגבי ניהול סיטואציה, זה משהו שאת יכולה לעשות גם במנוחה?
נסי לחשוב איך את כן מעורבת בהתנהלות, בלי לאמץ את עצמך פיזית.
בעיני זה לקבל החלטה ואז הכל יסתדר לפיהרק שואלת שאלה
אם את מחליטה לשמור ולא לסכן את ההריון
אז תחליטי
תנוחי. נקטדה
והכל יסתדר לפי זה
לבעלך יהחה קשה-והוא יתמודד
ואיפה שלא-קחו עזרה חיצונית
אפשר גם מראש להקל עליו ולקחת
זה כן מקל מאוד
אפשר מישהי שתדאג לכלים לשטיפה לכביסות
ואפילו שתעסיק את הילדים אחה''צ
את תקפלי כביסות בישיבה ותספרי לילדים סיפורים ותחתכי ותקלפי ירקות בישיבה..
תקנו מלא חד פעמי ואוכל פשוט
מינימום מקלחות
תתנו תורנויות לילדים עם פרסים
תתפלאי כמה הם יודעים לעזור ככה..
גם אני לא מחנכת בפרסים קבוע..אבל כשחייב אז חייב
למצוא פתרונות תמיד אפשר
אבל אם לא תחליטי כלום לא יקרה
ההנחיה לנוחירושלמית במקור
וואיתלמים
מבינה אותך ממש עברתי את זה
זה קשוחח שולחת חיבוקים
רק מחזקת לנוח כמה שיותר.. יודעת כמה זה קשה והבית על גלגלים, אבל לפחות אצלי ראיתי שרק כמה שיותר מנוחה (ותפילות) השפיעה שתספג
היתה תקופה קשה ממש שלא הרמתי כלום בערך והבית נראה כמו שהוא נראה אבל בסוף נספגה וההריון המשיך רגיל
מה ההגדרה של מנוחה?אמאגיבורה
סירים זה כבדאמאשוני
הליכות קצרות רגועות אין בעיה, זה אפילו מומלץ כדי להימנע משכיבה ממושכת.
רגועות הכוונה לא בלחץ, לא לרוץ,
לא להפעיל לחץ על שרירי הבטן.
שבוע 9 זה ממש הזמן לעשות הכל כדי שההמטומה תיספג כמה שיותר מהר וזה יהיה מאחורייך.
בהמשך ההחלמה מתארכת כי התינוק מבפנים בועט בהמטומה, אז כבר לא יעזור גם אם לא תזוזי.
לכן עדיף עכשיו לתכנן חודש קדימה עם יותר מנוחה ופחות מאמץ ולא להרים דברים כבדים.
שימי לב שאם את מרימה משהו רחוק יותר מהגוף, אז יש את אפקט המנוף ואז מופעל לחץ גדול יותר על הבטן, לכן עדיף צמוד יותר לגוף.
אם צריך נגיד להכניס ילד קטן לאמבטיה,
אפשר כשאת יושבת על שפת האמבטיה להצמיד שרפרף לדופן האמבטיה,
ללמד את הילד לשבת על שפת האנבטיה, לסובב רגליים לבפנים, להחזיק ואז להיכנס פנימה.
וכן על זו הדרך.
הייתה לי ילדה בגמילה, לימדתי אותה לעשות בצד בלי להרים אותה, מוצאים פתרונות..
לגבי עזרה בתשלום זה מעולה.
לא חייבים לסדר את הבית כל הזמן, כשהמנקה תגיע שתרכז בערימה את כל מה שמפוזר, ואז מה שהילדים יודעים שהם יסדרו, ומה שלא, ישאר אחר כבוד עד מתישהו.
לפעמים לא צריך לנהל את הבית, לפעמים צריך לשאוד ולתת לגל לעבור.
הרבה בריאות!!
תודה!!!אמאגיבורה
סליחה שלא קשור: מה זה ללמד לעשות בצד?ירושלמית במקור
לעשות בעמידה בלי שצריך להרים אותהאמאשוני
(כמו בנים)
מורידים את התחתונים לגמרי, מרימים את השמלה, מפסקים ועושים..
מה שנרטב נרטב,
בהתחלה הרטיבה את הסנדלים עד שלמדה איך עושים.
לא יודעת אם זה שווה את הבלאגן כשיש ברירה,
לי זה היה שווה שתהיה עצמאית בנושא כדי לשמור על ההריון.
אפשר גם לצאת עם סיר ושקיות ואז יש לה איך לשבת רגיל.
לקניון נגיד הייתי עושה ככה. כדי לא להרים אותה בשירותים ציבוריים.
תודה, מה עם הגרביונים בחורף? א"א לפסק...ירושלמית במקור
נכון זה היה בקיץ אצלנואמאשוני
אולי אם אין ברירה להוריד את הגרביון לגמרי,
לנקות עם מגבון את הרגליים ואז להתלבש שוב.
או לחפש שיטות אחרות,
בטוח יש עוד פתרון חוץ מהורה מתכופף למרות שזה הכי נפוץ.
תודה...ירושלמית במקור
מורידים את הגרביון עד לברכייםאוהבת את השבת
היא מחזיקה אותו כדי שלא ירד
ואז יושבת באוויר כאילו יושבת על אבן קטנה לא על כסא, ועושה פיפי
הפיפי יוצא קדימה לכן כדאי שהגרביון יהיה מוחזק בגובה ברכיים כדי שהפיפי לא ירטיב אותו..
רגליים מפוסקות קצת כמובן
תודה! יעבוד גם עם מכנסי פוטר? חורף...ירושלמית במקור
למה לא? צריך רק להחזיק את זה קצתחילזון 123
לא צריך להריםחילזון 123
ושוב הכל נרטב
ירושלמית במקור
מסכימה איתך🙈 אני לא מצאתי דרך נקיה לבנותאמא לאוצר❤
תודה... אם אצליח אעדכן אותך! ירושלמית במקור
כשלא בהריוןאמאשוני
עוזר לי שהיא יושבת כשקצה הישבן על שפת המדרכה (האבנים המוגבהות טיפה)
הרגליים לכיוון האדמה/ דשא כשהם נמוכים מעט מהאבן שהיא יושבת עליה.
הרגליים מורמות ב90 מעלות כלפי מעלה (כמו בפילאטיס,
אני יושבת עם הפנים לכיוון הגב שלה,
מוודאת שהגוף שלה מוטה קצת כלפי מטה,
וככה היא עושה והבגגים בעצם מעל זרם הפיפי.
חיסרון:
בד"כ זה לא מאוד מוסתר וקצת קרוב לרשטת הרבים. אם הגינה מלאה ואין שביל צדדי, פחות מתאים.
חיסרון נוסף שאני מעורבת מאוד, אם יש פעוט שובב זה יכול להיות מאתגר להיות צמודה אליה לוודא שהרגליים מורמות מספיק גבוה.
עוד חיסרון, לא לכולם מתאים לרדת לגובה הזה.
לא מבחינת גב, לכלוך, נעליים שלא נוח להתכופף איתם וכד'.
אחלה רעיון! טוב בעצם לרוב האבנים, לא רק שפת מדרכהירושלמית במקור
אני מצאתי דרך לעזור לה בלי להרים אותה. גם בחורףווטר מלון
קודם כל - מרימים חצאית למעלה, ותוקעים בתוך הפתח של החולצה כדי שלא תיפול, והידיים ישארו פנויות.
אח''כ מורידים את התחתונים והטייץ (גרביונים, פוטר ...) הכי למטה שאפשר, עד הנעליים ממש.
ואז -
הילדה יושבת הכי *אחורה* שהיא יכולה, ממש בכריעה,
ותוך כדי אני נותנת לה 2 ידיים -
ובעצם אני מחזיקה אותה כ'קונטרה'.
הישבן שלה רחוק מהנעליים והבגדים,
הידיים שלה מתוחות קדימה אלי, ואני בעצם 'מושכת' אותה כדי שלא תיפול.
לפעמים עוזר לנו - אני עולה עם קצות הנעליים שלי על הנעליים שלה, כדי לייצב אותה.
בצורה כזו אני לא מרימה אותה,
לא פוגעת בגב שלי וברצפת האגן שלי,
אבל כן עוזרת לה להיות יציבה בתנוחה לא מלכלכת.
מקווה שכתבתי מובן,
ושיהיה לעזר לעוד אמהות לבנות..
תודה! את עצמך באותו זמן בישיבה? עמידה?ירושלמית במקוראחרונה
סתם פריקה של סוף הריוןאנונימית בהו"ל
שבוע 41 ומיציתי כבר.
מראש ידעתי שאלד אחרי התאריך ולדולה שלי אמרתי ט"ו בשבט, אבל יש לנו אירוע עוד חודש וחצי ולא בא לי להיות קרובה מידי ללידה. וחוץ מזה שהרופאים מלחיצים (סתם בלי סיבה) ומשגעים את השכל על זירוז. הכל תקין ב"ה וזה סתם מריחת זמן.
יצאתי כבר לחופשת לידה ואני כבר משתגעת בבית, הספקתי לסיים את הסל כביסה פעמיים, למלא מקפיא ולהתחיל לרוקן אותו חזרה, לשטוף את הבית ולהתחרפן.
מה עושים עם הזמן הזה עד שיולדים?
מזדהה כל כךחנוקה
ב"ה אני אחרי אבל זה קשה מאד!!
איך מנצלים את הזמן?
אני הייתי גמורה וניצלתי את הזמן לקבל ונופר חחח..
אבל בגדול לנסות לשחרר, הלידה תבוא כשהרגע יבוא.
לנוח הרבה ולקבל את עצמך
לי עזר שהיתה לי חברה מנוסה שבאזניה הייתי פורקת את התסכול והיא עודדה אותי להבין שהקושי שהוא נורמלי
נורמלי שאין סבלנות לאף אחד
נורמלי שאי אפשר לראות אף אחד
להתכנס בבועה
לנצל את סוף ה'מותרים' של ההריון
לשמוע מדיטציות הכנה ללידה (עזר לי המון! לדעתי ממש קידם גם בפועל)
להתפלל על העתיד
לאגור כוחות
תודהאנונימית בהו"ל
אני מנסה לנוח, אבל כמה אפשר?
מתחרפנת מזה שאין לי מה לעשות.
בעלי חוזר רק בלילה מאוחר, אז אפילו אין זמן נורמלי איתו. וגם כבד ואני בלי כוחות, וכל אחר הצהריים להעביר עם הילדים מתיש ואת העזרה שומרים לאחרי הלידה...
אני צריכה ללמוד ליצור לי בועה ולהשאיר בתוכה
באיזה חלק את בשבוע 41?יעל מהדרום
לק"י
אם את לקראת הסוף, אז לא סתם ממליצים על זירוז.
לי הסבירו שאת מצב השיליה רואים הכי טוב שהיא יוצאת.
אני גם יולדת תמיד אחרי התל"מ, ולוקחת חופש לפני. אז ממליצה לך לנסות להרגיש כאילו אך בסתם חופש. לא רק לחשוב על הבית, אלא להנות- לצאת החוצה כשנעים, ללכת לאכול משהו טעים, לקרוא, לעשות יצירות וכו'.
ובעז"ה בארוע כבר תהיה כמה שבועות אחרי הלידה.
מאחלת לך לידה קלה, בנחת, בריאות ובידיים מלאות🙏🏽
אמן, תודה!אנונימית בהו"ל
התחלתי היום, אז זה סתם הלחצות. כבר ילדתי בזירוז ב41++ ולא רוצה להגיע לשם שוב.
הזמנתי כבר לפני חודש יצירה שתהיה לי תעסוקה והמשלוח תקוע כבר שבועיים בחברת משלוחים והם מורחים אותי והמזג אוויר פה לא משהו שיהיה לי כיף בחוץ. לפחות מחר אני צריכה להגיע שוב למעקב, אז אם יהיה לי כח, אמשיך לקניות או משהו.
ליבי איתךיעל מהדרוםאחרונה
לצאת אחרי המעקב זה מעולה. לי זה היה נותן אנרגיות ללכת למעקב.
אפשר לעשות העמסת סוכר 75 3 חודשים אחרי לידה?מולהבולה
לא עשיתי בדיקות דם הייתי כל כך עמוסה
עכשיו מתחילה קצת לא להרגיש טוב ובעיקר דפיקות לב מהירות
וחולשה שאופפת אותי כל הזמן.
הייתי עם סכרת הריון סמויה ובסוף קיבלתי גם אינסולין לצערי ולא עשיתי העמסה אחרי...
וגם השתחררתי עם המוגלובין 8 ולא לוקחת ברזל 🤦
אפשר עוד לעשות?
לכי לרופא משפחהחנוקה
ההמוגלובין לגמרי יכול לגרום למה שאת מתארת
בכללי כדאי בדיקות דם אחרי לידה, לוודא את מצב המאגרים.
ואם יש חשד לסכרת יש דרך לבדוק את זה, לאו דוקא בהעמסת סוכר אבל בוודאי יש לזה בדיקה
(חושבת שבודקים דוקא סוכר בצום אבל זה הרופא ידע)
אני חשבתי שאפשר תמיד לעשות...יראת גאולה
מציעה לך להיות בקשר לגבי זה עם רופא המשפחה,
וגם כדאי לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר a1c, זו בדיקת דם שבודקת את ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.
המוגלובין 8 זה מאוד נמוךרקאני
ודפיקות לב מהירות וחולשה זה ממש חוסר בברזל
תתחילי לקחת ברזל דחוף
אולי אפילו תבקשי עירוי
הייתי מבקשת עירוישמ"פ
זה ברזל ממש נמוך
העירויים ממש הצילו אותי
קודם אני צריכה לעשות בדיקות 😐מולהבולה
לא מוצאת זמן
ועוד רק חושבת על העמסת סוכר אני מקיאה
תתחילי עם כדוריםרקאני
ותקבעי תור לבדיקות דחוף
אני לא מבינה איך את מתפקדת עם ברזל כזה נמוך
יש מצב שזה עלה כברמולהבולה
באמת מוזררקאני
אני אחרי הלידה קיבלתי 2 עירויים באשפוז
כי היה לי 8
ברור שעלה ועדיין אם את לא לוקחת מסתבר שהוא נמוך
הקטע הוא שאני יחסית מתפקדתמולהבולה
גם לי היה המוגלובין 8 אחרי קיסריshiran30005
לא התרגשו ושיחררו הביתה רגיל.
אחרי כמה זמן נבדקתי בקופה וזה הספיק לעלות
כן ממליצה לבדוק, לרוב זה באמת נמוך אבל זה מתאזן שוב לאחר הלידה
אגב אני כשבביח היה לי המוגלובין 8חנוקה
נתנו 2 מנות ברזל לפני השחרור
(התלוננתי על סחרחורת אז בדקו ולא שחררו לפני זה..9
אני יודעת שמתחת ל 8 נותנים מנות דםshiran30005
אבל 8 ומעלה (אפילו 8) לא עושים כלום. זה מה שהיה לי בלידות האחרונות עכשיו
לכן חשוב לבדןק, לי זה עלה לבד בהמשך ל 11 לי תוסף חיצוני בגלל בעיות עיכול וספיגה
מניחה שכמו בבדיקות רגילותחנוקה
זה תלוי גם מה מצב המאגרים, הבי12, וכו
בכל אופן זה מה שהיה איתי, ויש פה עוד מישהי שמספרת שקבלה מנת ברזל בהמוגלובין כזה
בהריון קיבלתי ב10מולהבולה
נכוןשמ"פאחרונה
לי המוגלובין היה 11 אבל פרטין 2 ולכן נתנו עירוי
ממש חשוב שיבדק מאגרים
עכשיו את מזכירה לי שהרופא נתן לי הפניה ולא עשיתי עדיין 😬
דרך אגב, אם את כבר הולכת לעשות בדיקת דם תבקשי שיעשו לך גם בלוטת התריס הרופא שלי אמר שיש פעמים יש שיבושים אחרי לידה ושולח את כולם לעשות לא קשור לתסמינים או כלום
אשמח לעצות (ייעוד בחיים סטיילינג)חולמת להצליח
הגעתי לשלב כזה שחשוב לי לעשות שינוי בלבוש כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי וגם להתחדש,
דיברתי עם סטייליסטית אחת והיא נתנה לי הצעת מחיר ממש יקרה בשבילי, היא אמרה שליווי קניות איתה עולה 400 לשעה ובד"כ זה יוצא 3 שעות.
כרגע אין לי 1200 ש"ח להוציא על זה..
אתן מכירות אולי מישהי יותר זולה?
דבר שני, התחלתי לחשוב מה הייעוד שלי, מה התפקיד שלי בעולם, מה החלום שלי להיות ואין לי משהו בראש
איך מגיעים לזה?
כדאי לקחת אימון אישי לזה?
יש מישהי שאתן ממליצות?
ממש מרגישה שזה מטריד אותי וגם מפריע לי שאני לא מגשימה את עצמי..
הממ תלוי גם מבנה גוףמרגול
יש כאלו שרוב הבגדים "יושבים טוב" ואז זה עניין של טעם אישי מה יפה בעינייך, אבל פחות מסובך לקנות. תעקבי אחרי נשים שאת אוהבת את הלבוש שלהן ומעלות מאיפה הן קונות ומה, ותקני בהתאם
יש כאלו שהמבנה גוף שלהן הוא כזה שדורש גזרות ספציפיות יותר, וצריך להכיר את המבנה שלך כדי להחליט על בגדים
כלומר, לא תמיד צריך סטייליסטית
ובכללי, אני, כחסרת חוש סטיילינג, מעדיפה מלתחת קפסולה. כזו שרוב הבגדים הולכים עם רוב הבגדים ואני לא צריכה כל בוקר לחשוב מה להתאים למה ואם נראה יפה. אין לי כוחות לזה. נראית טוב, לא בשיא הסטייל, אבל אני אוהבת את מה שאני לובשת…
יש לי גם פריטים מאוד ספציפיים כזה שהם מהממים ומיוחדים, אבל אז גם נמאס לי מהם מהר יותר והם יותר בולטים לסביבה כשאני לובשת שוב.
ממליצה על מלי סגליהלומה..
אני למשל לא מצאתי את עצמי כל הזמן החלפתי סגנון לבוש והייתי קונה בגדים ועדיין לא היה לי מה ללבוש. אפילו לפעמים הייתי נכנסת לחנות וקונה סטים!! כיתה לא הצלחתי לחבר חצאית לחולצה בבית.
גם עם מטפחת היתי נתקעת כי זה היה כבר יותר מידי בשבילי להתאים 3 פריטים😆
התחלתי לעקוב אחריה בסטטוס וקבוצה בואטסאפ וזה ממש עזר לי..
יש כל מיני גישות תחפשי קצת ברשת ותראי למי את מתחברת
וממליצה באמת ללכת אחרי הלב מה שמרגיש לך בנוח בגוף וגם במראה. שאת מרגישה שלמה עם מה שאת לובשת ולא לקנות רק כי זה יפה כשלעצמו..
וגם לנסות לא לקנות מלתחה שלמה בבת אחת. לקנות כל פעם 1-4 פריטים שבאמת אהבת ובטוחה שתלבשי וגם את יודעת עם מה זה מתאים.
אפשר מספר שלה?שושנושי
שלחתי במסריהלומה..אחרונה
יש בפינטרסאנונימית07
רעיונות מה לקנות לחנוכת בית בתקציב לא גבוה?ואז את תראי
שעון קיר יפהרקאני
עציץווטר מלון
כרבולית לספהטרכיאדה
עציץ מלאכותי לקישוט
(כותבת את כל הדברים שהביאו לנו ועד היום שימושיים ממש)
לכי לפוקס הוםחנוקה
יש עכשיו מבצעים ממש שווים ואת יכולה לצאת עם מתנה יפה ב50 שח
תודה רבה לכולן💜ואז את תראיאחרונה
לא מזמן הלכתי לחנות ג'מבו יוון (בקריות)דיאן ד.
יש שם מבחר מטורף של פריטים לבית, במחירים ממש טובים
תחילת הריוןאנונימית בהו"ל
(שהתגלה בבדיקה ביתית, עדיין לא בטא), איחור של יומיים במחזור שאף פעם לא מאחר + תסמינים נוספים.
התחילו הכתמות ומעט דימום
מישהי יודעת אם יש מה לעשות? יש משמעות למנוחה או פשוט לחכות לראות לאן זה מתפתח?
יש בכלל סיכוי או שזה די אבוד?
יכול להיות הרבה דברים.מוריה
או הריון כימי שהתחיל ונגמר.
או דימום השתרשות.
או המטומה.
כדאי ללכת לעשות בדיקת דם לבטא, ולראות אם זה במגמת עליה או ירידה.
תודהאנונימית בהו"ל
בשורות טובות. 🙏🙏מוריה
במצב כזה כדאי גם להיבדקמולהבולהאחרונה
חגורת בטיחות - חוכמת ההמונותדרקונית ירוקה
לנו יש משהו שקנינו לשלב בינייםחנוקה
אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר
מה קניתם?דרקונית ירוקה
זה נקרא בוסטר רצועותחנוקה
זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.
יש עם איזופיקס ויש בלי.
קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים
ויש להם דברים שאין במקומות אחרים
(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)
אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.
בוסטר גב.. שמתפרק אחרי זה לבוסטר רגיל..ואילו פינו
גם לבוסטר גב היא גדולה מידי?טארקו
לא ניסינודרקונית ירוקה
שלנו בן 7, ועדין בבוסטר גבמקרמה
תודה לכולןדרקונית ירוקה
לא לאוואלה באלה
בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.
ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס
ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר
ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן
וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅
מענייןדרקונית ירוקה
משהו כזהוואלה באלה
אוף, לא מצליחה לצרף תמונהוואלה באלה
תודה שניסיתדרקונית ירוקה
בפניםDoughnut
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב
ועודDoughnut
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב
תודה רבה!דרקונית ירוקה
כמו שכתבו אפשר בוסטר רצועות יש כאלה שמספיקיםקופצת רגע
ומה שיותר כלכלי והגיוני בוסטר גב, זה הרבה יותר נוח לילד מסתם בוסטר אז זה שיקול, וכמובן זה גם יותר בטיחותי אז זה עדיף מבוסטר רגיל.
בחלק מהרכבים והחגורות יש אפשרותניגון של הלב
להוריד את החגורה למטה, שתתחיל ממקום נמוך יותר. ניסיתם?
אין אצלנו, בדקתידרקונית ירוקה
יש בשייןאנונימית07
כזהDoughnutאחרונה
הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב