פורום הריון ולידה (עמוד 57)

נשמע ממש ממש קשוח

שה' ישלח לך בקרוב בשורות טובות

שלא תדעו עוד צער

לא פשוט בכלל

להרגיש שתמיד האחריות היא עליך

אין לי עיצות רק חיבוק

ולהגיד זה קשה ממש ממש

אני יודעת שזה קשה ליישם, אבל אם את רוצה שינוי אמיתי אמיתי, את חייבת לשחרר!

הוא היה הולך בלי טיטולים, ואת לא מעירה ולא מאירה מילה!

ומגלה את זה, ומתמודד עם הסיטואציה כמו גדול! אז או שהוא היה הולך לקנות אצל ההורים במכולת או אם אין מכולת היה אוכל קש ומוריד לו את הטיול ומנקה אחריו כל שניה (או שהיה גומל אותו...חחח...) ובפעם הבאה אין סיכוי שהיה שוכח טיטולים!! אבל אם את תזכירי כל הזמן דברים, אין שום סיבה שהוא יקח אחריות.

תרפי למשל בתחום אחד, כי זה קשה מאוד לשחרר במיוחד אם את טיפוס שחשוב לו להיות תמיד בשליטה, תחשבי מה הכי יכול לשגע אותך,

אין לקטן נעליים הוא יצטרך להתמודד ולהרים אותו כל היום... בקיצור, את תלמדי לשחרר וכך ייאלץ להתמודד 

לא על חשבון הילד.

נשמע שלא מפריע לו שהילד עם טיטול מלא, אז כנראה לא רואה צורך להחליף לו.

אותו כנל לגבי נעליים. 

בסוף הוא האבא של הילד.

יש לו שיקול דעת, ובשלב מסוים הוא ילמד (ואם יהיו לילד פצעים מהטיטול המלא- צריך לשחרר גם את זה. להראות שזה מה שקרה, ולתת לו להתמודד עם ההשלכות).

לא נולדנו אמהות, והגברים שלנו לא נולדו אבות. אבל איך הגבר ילמד אם היא תדאג להכל כל הזמן?

ויותר חשוב- תראי מה זה עושה לזוגיות שלהם.

המרחב הזוגי בין ההורים זה יותר חשוב להתפתחות של הילד מהחלפת טיטול בזמן.

אחד הדברים הכי טובים שקיבלתי מהקורס של יוני אנטמן (המלצתי עליו פה בעבר), היה לשנן לעצמי את המשפט 'זכותו לגדל את הילדים כמו שהוא מאמין'. הוא אבא שלהם, בדיוק כמו שאני אמא שלהם. אז מי החליט שדווקא אני יודעת יותר טוב?

ולא צריך לשרוף לו כי האבא צריך מרחב למידה

אפשר לשלוח את האבא לקנות חבילת טיטולים וכפכפים לילד

זה גם מאפשר לילד תנאים נורמליים וגם מלמד את האבא שצריך להצטייד לפני שיוצאים או שצריך לטרוח ולקנות מה שחסר

קשה לי ממש השפה הזו שבה האמא 'מלמדת' ו'מחנכת' את האבא.

גם הבן הבכור שלי סבל כי עשיתי טעויות של אמא צעירה. נכון, זה לא נעים ולא כיף. אבל ככה זה החיים.

והאופציה השניה, של לחיות כילד לאבא שמוקטן כל הזמן על ידי אשתו- גרועה בעיניי עשרות מונים.

אם הוא לא הבין לבד

אפשר ללמד את בן הזוג לעשות דברים

זה לא חייב להיות שלילי

רוב הדברים שבעלי עושה בבית (בשמחה וביוזמתו) אני למדתי אותו

למה ללמד זה משהו שלילי?

'אתה חסר אחריות'

'אני לא יכולה לסמוך עליך'

'למה אתה לא יכול לזכור'

חיובי זה לומר

'לא נורא ששכחת אבל צריך ללכת לקנות לו טיטולים וכפכפים אחרת יהיה לו תפרחת והוא יכול לדרוך על זכוכיות'

או 'להגיד לו לקנות', את שמה את עצמך במקום שאומר לו מה לעשות.

זה מקטין את הגבר מאוד.

יש גם הורים שמבחינתם זה סבבה שהילד יהיה יחף רוב היום (בעלי בעיניהם). אז למה דווקא אני והפותחת צודקות, שילד חייב להיות עם סנדלים?

אפשר להגיד 'אני מפחדת שהוא ידרוך על זכוכית'. זה לא כמו להגיד- 'תנעל לו נעליים'.

בראשון אני מדברת על הצורך שלי, ומשאירה לו את הדרך לבחור איך למלא אותו. השני זה לחלק פקודות, ולהיות ה'צודקת' (שידוע, היא אשתו של 'הפגום').

מדברת או כותבת לבעלי (או לכל אדם אחר) אני מנסחת בקשות בצורה נעימה

נראה לי הגיוני להחליט שהילד ילך עם נעלים/ כפכפים

או שהטיטול שלו יוחלף בתדירות סבירה

ולא להשאיר לו את ההחלטה

האישו הגדול בזוגיות (ובתקשורת בכלל) זה *איך* אומרים

התוכן חשוב אבל בדר"כ לא הוא מהווה את הבעיה

(כי מי שמתעקש גם על קטנות לרוב לא יודע להתנסח בצורה נעימה

זה הולך ביחד)

בין להגיד משהו ממקום חברי לבין להגיד משהו ממקום 'אמהי',

את יכולה לעשות את אותה פעולה אבל המניע בלב הוא שונה, וזה מה שמשפיע על הקשר.

את יכולה לקנות לבעלך בגדים כי 'אם אני לא יעשה את זה הוא פשוט לא יעשה את זה, והוא כזה בלגניסט שחייבת לקנות לו!'

ואת יכולה לקנות לו בגדים ממקום של - 'פשוט רציתי לפנק אותך ולקצר לך תהליכים! '.

וזה הבדל שמיים לארץ , כנל עם הכפכפים והטיטולים ... אני אישית חושבת שהדרך הנכונה לשחרר והוא ילמד את עצמו הסרת מסקנות. 

בגדול יש אמון ואת סומכת עליו, ולכן את יכולה לבקש דברים בצורה שיתקבלו על הלב.

צריך שאני קראתי את ההודעה הפותחת (וכמובן שיש סיכוי טוב שאני טועה, אני הרי לא מכירה את הכותבת), נשמע שיש לה הרבה ביקורת על בעלה, וכיש ביקורת שומעים אותה בין המילים.

העבודה היא פנימית, לשחרר את הביקורת ולסמוך עליו שהוא יסתדר (וגם אם לא יסתדרו הקב''ה החליט שהוא האבא של הילדים האלה, אז זכותו גם לעשות איתם טעויות).

צריך ללמוד לשחרר את הביקורת

היא גם לא עוזרת לשום דבר

וגם

מפריעה לתקשר בצורה נעימה

גם לא לכל האמהות.

וכותבת בתור בת לאבא כזה שהוא מדהים אבל אין לו את זה וזה לא קשור בכלל לאם היו נותנים לו, וב"ה שלא היינו שפני הניסיונות שלו.

זה הדברים שהכי מפריעים לי בו היום.

אני טיפוס לחוץ אז חיפשתי מישהו רגוע והיום זה הדבר שהכי משגע אותי-האדישות הזו.

אולי בגלל שהתחתנתי צעירה ולא הבנתי לגמרי מזה אומר?!לא יודעת.

כמה אורך רוח יש לך לאפשר לו התנסות טבעית בלי ביקורתיות.

הוא לא לקח נעליים, לא לקח טיטולים. הוא ילד גדול הוא יתמודד עם מה שצריך.

את תקתקנית ולכן לא מבינה איך הראש שלו עובד ולא מאפשרת לו מרחב למידה.

אז או שאת בוחרת שתמיד הכל יהיה עלייך, או שתתני לו ללמוד מטעויות לאט בקצב שלו.

אני בטוחה שיש בו גם הרבה טוב חוץ מבעיות הארגון שלו. מבינה שזה תופס אותך, השאלה כמה את מצליחה לשחרר מולו.

איך את יודעת מה הוא לקח ומה הוא לא לקח?

שאלת אותו או שהוא שיתף מיוזמתו?

אם את שאלת, אז שלב ראשון לא לשאול.

אם הוא שיתף, לתמוך בו ולעודד אותו שהוא בטוח ימצא פתרון והכל בסדר והוא מקסים כמו שהוא 🙂

יכול להיות שיש קשיי קשב וריכוז?

זה באמת קשה לחיות לצד מישהו עם קשיים כגון אלה, במיוחד שאת הפוכה, אבל עצם ההבנה שיש לו קושי כבר מורידה קצת מהכעס... וחוץ מזה - אפשר לטפל בזה.

ניסיתם ללכת לייעוץ זוגי?

מבחינה כלכלית זה לא מתאפשר כרגע לצערי,אני חושבת שאם נלך זה יתן לנו המון.

וחוץ מזה, להתחיל לחפש מטפלים זה ממש סיוט, אילו היו ממליצים לי על מישהי אחת תותחית שלא לוקחת מחיר בשמיים אולי היינו עושים את הצעד הזה .

ובעלי לא כזה חושב שאנחנו צריכים ממש טיפול זוגי,אולי אנחנו פשוט לא נמצאים באותו מקום מבחינה רגשית,לא יודעת.

ובכל זאת -

אם מישהו מכם היה חולה חלילה במחלה מסוכנת, ורק אצל רופא פרטי יכולתם לקבל מענה - לא הייתם מוצאים את הכסף בשביל זה?

(אני יודעת שזה שונה, כי במקרה של מחלה אולי אפשר לשתף את המשפחה והם יעזרו כלכלית, ובמקרה של קושי בזוגיות פחות אפשר לשתף, ויש עוד שינויים - אבל זה באמת פיקוח נפש... זוגיות היא הבסיס לכל החיים...)

לגבי לחפש מטפלים - מבינה אותך מאוד❤️ אבל כאן זה מקום טוב להתחיל...

ובכל אופן, אבחון לקשב וריכוז אפשר (כנראה) לעשות דרך הקופה, אז אולי תתחילו בזה, אף שזה ייקח זמן? בעלך יסכים?

ובינתיים - תנסי להתייחס לזה כאל עובדה מוגמרת, שיש לו קושי מובנה והוא לא עושה את כל הדברים האלה בכוונה. אולי זה קצת יעזור לך לשנות את המבט עליו, ומתוך ההסתכלות השונה והחיובית שתהיה לך כלפיו - אולי גם הוא יתחיל *קצת* להשתנות ולהתאמץ יותר...

בהצלחה יקרה❤️

ממליצה על הרב מוטי הרשקופ .עושה טיפול מעמיק. משורש הענין.חושבת שלא מאוד יקר.מקבל בפתח תקווה וירושלים.נראה לי שגם בעטרת.

שיהיה שותף להישען עליו מאד מובן

אבל

אני חושבת שזו קצת פנטזיה שאפשר לסמוך על בן הזוג בכל התחומים

כי לכל אחד יש חסרונות

ולכל אחד יש דברים שהוא עושה פחות טוב או אפילו גרוע

לכן גם אם בן הזוג מושלם בלקיחת אחריות על הבית או הילדים

הוא כנראה יהיה פחות טוב בתחומים אחרים

אפשר לבחור את התחומים בהם אפשר להישען ובתחומים הבעייתיים ללמוד לשחרר/ לא להישען 

נשמע לא פשוט

כן אמרו לך פה מאד בחכמה שאם לא תשחררי אין סיכוי שזה יקרה

אגיד לך אני מהצד של מופרעת הקשב והשכחנית..

שאחרי השחרור מצד בעלי (שעלה לנו בדם ודמעות, כי הוא מסודר ופדנטי שאין דברים)

אז היום אנחנו במקום אחר

ואני גם יכולה לבקש ממנו שייקח אחריות ויזכיר לי

וזה באוירה טובה ופתוחה של שות]פות.

אבל, כל עוד תהיי אמא שלו

אז באמת, מציאות בטבע- לא תהיה ביניכם אהבה זוגית.

וכמו שאמרו הוא לא ילד קטן...

אני לא אמליץ לך על לדעת להכנע כי בעיני הוא קיצוני קצת ומייצר סתם אנטי, אבל באמת אם טיפול לא מתאים לכם כרגע

אז לעשות עבודה אישית... קשה אבל הכי שווה בעולם!

מכירה את זה מקרוב.. בעלי מאובחן ען קש"ר אבל לא מטוםל וחווינו את זה בדיוק לאחד

אבל אני חייבת להגיד שיש דרך להתקדם מזה ולפרוח. אל תתייאשי.

אני אחרי יום עבודה ארווך מדי אז קשה לי להאריך כרגע, אבל מתחברת לזה שאת צריכה לשחרר. ויותר מזלחרר, את צריכה לגלות הבמה כלפי זה שעד עכשיו את היית על הכל והוא לא התמודד באמת וזו למידה וזה לא מעיד על טיבו כבנאדם או כבנזוג. רק על קו חשיבה שונה כי זה דבר שחדש לו. ואם הוא לא יתמודד עם זה, איך ילמד?

זה בסדר לשלוח אותו לקנות טיטולים או נעליים. מטעויות לומדים. תסמכי עליו שהטא אבא אוהב זרוצה בטובת הילד ובטובתך והוא ימצא דרך להסתדר

לדעתי ומנסיוני, המחיר של הלמידה שלו קטן עשרות מונים מהמחיר של להמשיך לקחת הכל על עצמך

זה רק נראה לנו שניסינו לסמוך ולהישען הרבה פעמים. בתכלס, לא עשינו את זה באמת או עד הסוף וברגע האמת - לקחנו שוב אחריות וקלקלנו את התהליך.

וכן,  לדעץי  החלק הכי קשה זה לעמוד מנגד ולתת לדברים פשוט לקרות בלי להפריע לתהליך.

תני לו ללמוד להיות הגבר שאת רוצה שהוא יהיה. 

אני פחות מוטרדת משאלת הטיטול או הנעליים.

גם בעלי לא כמוני בכל הקטעים האלו. רחוק ממני לגמרי. אני דומה לך ובעלי חושב שאני חרדתית. אני גם לא סומכת עליו ולא משחררת. דפיקה שלי? יש מצב, אבל כרגע אני לא במצב של לשנות את זה.

אבל הוא גברי בעיניי בדברים אחרים, ולכן זה משמר את את הריקוד הזוגי.

פה זה נשמע,ותקני אותי אם אני טועה, שהוא לא גברי בעינייך במשהו מהותי יותר. וזה לא רק בגלל שאת לא יכולה לסמוך עליו עם הילדים.

נשמע שכדי שהוא יחזור להיות הגבר שלך, את צריכה לקחת צעד אחורה. אפילו כמה צעדים.

כי כרגע יש אותך, חזקה מאוד מאוד, מתפקדת, שולטת במצב, אחראית, לוחמת

והוא כזה חיוור, לא מבין עניין, לא ראוי, לא מעניין

אבל את לבד כי במרחב הזוגי יש הרבה הרבה אותך.

תני לו מקום.

תאמיני לי שזה קשה.

אצלי זה התבטא בזה שאני ישר חושבת על דברים אחרים כשהוא מדבר.

חושבת איך להתנגד למה שהוא אומר, או חושבת על דברים שצריך לתקתק, או עסוקה בתסכולים פנימיים שלי

והייתי ממש צריכה להתאפס על עצמי. להכריח את עצמי להקשיב ורק להקשיב!

לא להוציא מילה.לא לקטוע באמצע משפט. לא לחשוב איפה זה פוגש אותי...

כל אחת ואיפה שהיא צריכה ללכת אחורה בקשר.

ותאמיני לי שלנו הנשים הכי קשה זה לסתום ולהרכין את הראש ולומר שאני עוד צריכה לעבוד על עצמי, נוסף על כל העבודות שכבר יש לי

אבל- א. לתת מקום זו עבודה שנותנת לך בסוף רוגע. כי אם את הכל,

אז הכל עלייך.

וסף החרדה נמוך,והכל מתפוצץ.

ב. כשאת נותנת לו מקום את לומדת להעריך אותו מחדש.

ג. מול הילדים זה אחד הדברים הכי חזקים- באופן אוטומטי את יותר תקשיבי להם ופחות לעצמך

והם רואים שיח מכבד ביניכם. זאת מתנה עצומה עומה בשבילם

אבל כל זה תלוי בזה שאת גם תבחרי להיכנס יותר פנימה ולצמצם את עצמך.

גם אם את מאוד צודקת וגם אם הוא כלומניק

גם כלומניק יש בו מה להעריך

מצד אחד לשחרר,

אבל לא לשחרר בלי הבחנה ובלי לדבר על זה.

את לא רוצה להתמודד עם ילד ששורף לו בטיטןל יום שלם, או שנפצע כי הלך יחף.

ולאמיתו של דבר גם האבא לא רוצה שזה מה שיקרה, אם הוא היה אב יחידני, מה הוא היה עושה?

כמה הוא משחרר כי הוא כזה?

וכמה כי הוא יודע שמישהו (את) יתפסו את המושכות?

אני מציעה לדבר איתו על זה, ולהבין באופן ברור איפה את משחררת ואיפה לא.

ממש עם דוגמאות ספציפיות, ודף כתוב.

תחליטו על גבולות אדומים שלך שהם חשובים לך, ואותם את לא משחררת. אבל חשוב בעיניי שהוא ידע ויסכים לזה.

לדוג' ללכת יחפים יכול ליצור פצעים, זה גבול אדום.

לשכוח לקחת טיטולים זה סבבה.

לא להביא לילד לאכול יום שלם כי שכחת, זה גבול אדום.

להביא לו לאכול קורנפלקס זה סבבה.

ובסוף, אין מה לעשות.

איש זה איש.

שבכל מה שקשור לפערים בין בני זוג, צריך להבין שבן הזוג הזה הוא "עסקת חבילה", על שלל מעלותיו וחסרונותיו.

ועכשיו השאלה ששואלים היא - נגיד והוא ככה עד סוף כל הדורות, את מוכנה להיות נשואה לו או לא?

במידה והוא לא משתנה בכלל בכלל.

ואם לא, האם את מוכנה שהמחיר יהיה גירושין?

אם התשובה היא לא, אנחנו חוזרים בחזרה לשאלה הראשונה, אז את מוכנה לקבל אותו ככה כמו שהוא?

אין אמצע. הבחירה היא בין להמשיך ככה לבין לא להמשיך בכלל.

חשוב לי להגיד, שזה לא בשביל לייאש ולהגיד שאין מקום לשינוי. וזו גם לא בהכרח מחשבה פרקטית. אבל היא נועדה לשנות תודעה.

זה קודם כל מצב של תודעה, שבה בוחרים מחדש בבן הזוג, ורק מתוך הבחירה בבן הזוג ומתוך היכרות עם כל היתרונות והחסרונות שלו, זה פותח גם אפשרות לשינוי. אבל זה חייב להגיע מתוך אהבה ובחירה, ולא מתוך ביקורת. והמטרה היא לא שינוי שלו! אלא יכולת לחיות יחד באהבה ורצון.

לפעמים נדמה שהיכולת הזו תלויה רק בשאלה האם בן הזוג ישתנה, אבל הרבה פעמים זה קודם כל תלוי בנו ובעבודה שלנו. ביכולת שלנו לשחרר, להבין שלא נשנה את בן הזוג שלנו, ללמוד לאהוב את מה שהוא מביא לזוגיות בעצמו (ולא כי אנחנו רוצות שיביא), ללמוד להכיר בחסרונות שלו ואת מה שהוא לא יביא, להשלים עם זה שהוא לא מושלם.

ואז מתוך המקום המקבל והמכיל, אפשר לדבר על דברים הרבה יותר בנחת או למצוא פתרונות יחד. כי זה מגיע ממקום אוהב ומשלים, ולא מתוך ניסיון לחנך  

עד 21:00 שאז הרדמתי את התינוקת בעגלה ומאז בלי מזגן

מניחה שאת היום במקום אחר... בוגרת יותר

אבל הכאב צורב עד היום . זה ברור

אני חושבת בשביל שזה לא יתקע במערכות יחסים בחיים בתור בוגרת, כדאי ללכת לשיחות אצל מישהי כדי שתוכלי לעבד את זה בצורה הטובה ביותר

בגילאי תיכון שחוות את השנים האלה כסוערות בהקשא הזה. אפילו מאד סוערות.

הרבה טלטלות ותחושה כמו שאמרת.. לא אהובה

חיבוק חם חם

נשמע כואב

או מוקד עם מוניטור ואולטרה סאונד מספיק ?

יש אצלנו מוקד שנפתח בערב

לא בא לי להסחב לבית חולים סתם ( נסיעה בשבילי )

אני יכולה לראות אם יש מיילדת פנוייה אבל בדיקות פתיחה כואבות לי ממש - מעדיפה להמנע

לא צפוף

וגם לא כואב כמו צירי לידה בכלל

תמיד שהבטן מתקשה קשה לי לנשום

זה הלחץ בפי הטבעת שקצת מוזרה לי.

סתם ככה הבטן מרגישה לי יחסית קשה סתם ככה

הלכתי לשתות 😅

אז אני במוקד

לא בודקים אורך צוואר אבל היא עשתה לי מוניטור המים זה 71

הבנתי שזה גבולי

מה עושים במצב הזה ?

היי שאלה אותי אם יש לי טפטופים, בכמות כבר חודשים אני מתלבטת אם יש לי דליפת שתן או מים

לפני חודש הייתי במיון ואמרו שזה שתן ב"ה ( מצחיק לשמח על דליפת שתן)

יש לי את פדים שקניתי מסופרפארם שאמורים לגלות, שווה לנסות את זה או שזה שטויות ופשוט לגשת למיון ?

כנראה יעשו לי מוניטור, הצירים לא התרוחו אפילו יותר מתלבטת אם לעשות בכלל

ובטח שלא נשים בפורום.. אנחנו לא יכולות לקחת אחריות על חלילה מצב של סכנה שלא נזהה.. במוקד יש רופא והוא יחליט אם להפנות אותך למיון או שאין צורך, ודאי שתעשי מוניטור

בהצלחה יקרה!!!

עשיתי מוניטור, יש צירונים לא משהו דרסטי

מחכה לראות מה יגידו 

כל פעם שהלכנו אמרתי טוב ב"ה שהלכנו סתם

אני פשוט ,נרדמת פה בעמידה בעלי עם עיניים אדומות מרב עיפות.

אבל נחשב תקין..אבל מצריך מעקב..

לא יזרזו ובטח בשבוע מוקדם בגלל כזה ערך

אבל כן יעקבו..תתיעצי איתם..

אותי זרזו עם 5 ומשהו..כשראו כל הזמן מגמת ירידה אבל בשבוע יותר קדימה..

יש לי נסיון עם מיעוט מים..

מה שכן תנסי לשתות הרבה... לפעמים זה משפיע

יש גם תרופות סבתא טבעיות ..לא ניסיתי 

הם רצו שאלך למיון לבדוק פתיחה , לא אמרו לי כלום על המים.

החלטתי לחכות למחר בבוקר לבדוק פתיחה אצל מיילדת באזור ( אלא אם כן משהו ישתנה ) אבל לא יודעת מה לעשות לגבי המים.

מקווה שאצליח לדבר עם רופא מחר

יש לי פדים שאמורים לגלות דליפה - שמתי אחד לראות מה קורה

אנסה לשתות הרבה 

לא היה לי אישית.

בדרך כלל הכל בסדר.

ממליצים על סקירה מכוונת כדי לבדוק שאין עוד דברים.

ועל מעקב גדילה, כי במצב כזה יש חשש שהועבר לא יגדל מספיק.

בהחלט גם לי המליצו.

תודה רבה 🙏 

נקרא גם iugr.

חוששים שיהיה פער בגדילה.

בפועל הבחור נולד בשבוע 40 במשקל 4 קילו (בניתוח! מרוב שהיה שמן!).

היום הוא בן 8 ובסדר גמור

ככה שזה לא השפיע עליו..

לק"י

כי אני ילדתי בן במשקל של כמעט 4 קילו בלידה רגילה. והוא לא היה שמן, אלא ארוך. ולא חשבו על ניתוח בכלל.

אבל אני לא זוכרת מה היתה הערכת המשקל האחרונה (אני כמעט בטוחה שהיה פער של 300 גרם פחות ממה שנולד בפועל. רק לא זוכרת אם זה היה אצלו).

נוספים אולי שמצטרפים

אבל סתם ככה ממש לא הנוהל..

ילדתי מעל.. ויש לי חברות שילדו 4.5 טבעי

הכי חשוב להיות רגועה ולהאמין. גם בתוצאות וגם בבדיקה עצמה. זאת בדיקה שעושים המון והרופאים כבר ממש מיומנים.

כואב לכמה דקות וזהו והכל יהיה בסדר. ותקחי לך את היום יומיים שאחרי לנוח גם בשביל הנפש. 

עם המיומנות של הרופאים והטכנולוגיה שמתלווה לזה הוא ממש נמוך

זה פשוט סתם בדיקה ממש חשובה עם יחסי ציבור ממש גרועים

היה ממש קליל

(התינוק ממש לא נולד בזמן ולא בריא אבל זה מאותה סיבה שעשיתי את הבדיקה ולא בגללה)

עבר בטוב, נחתי יומיים בבית

וב"ה נולדה תינוקת מתוקה מתוקה

שתי העובריות ב''ה בריאות ושלמות.

אבל, תנוחי אל תנסי להיות גיבורה, פשוט תנוחי

כן חשוב להקפיד על המנוחה אח''כ.

הסטטיסטיקות של ההפלות בעקבות הבדיקה כוללות גם בדיקות שנעשות במדינות עולם שלישי.

פה בארץ די נדיר מקרים של הפלה בעקבות הבדיקה.

אז אם זה הדבר הנכון לעשותו סמכי על הקב''ה. הוא דואג עבורך לטוב ביותר.

מתכננת לנוח כמה ימים. לחוצה כי שמעתי על שני מקרים שזה נגמר לא טוב. אני מבינה בשכל שסטטיסטית זה חסר משמעות, אבל בטוחה שלנשים האלה הסטטיסטיקה כבר לא משנה.....

אני כל כך מתפללת על הילד הזה ולא יכולה לשאת את המחשבה שמשהו רע יקרה.

אתפלל לטוב, מרגיע שהרבה נשים עברו את זה לפניי בטוב

תכלס אם תשאלי במוקד יגידו לך לנסוע..

כי אף אחד לא ייקח אחריות על זה

אבל אם זה לא הריון ראשון אז הייתי שומכת על ההכרות שלי עם הגוף שלי

אמרו לי הערב במוקד.

ראו צירים סדירים במוניטור.. שבוע 31

הרופאה אמרה שעברתי כמה לידות. אני יכולה לסמוך על עצמי כדי לדעת אם זה צירי לידה.

אצלי למדתי שהמדד זה עוצמת הכאב ולאו דווקא ההתקשויות.

נתנה הפנייה למיון אבל חזרתי הביתה.

אם זה הריון ראשון/משהו שונה שאת לא רגילה להרגיש/במעקב על הצוואר רחם, זה משהו אחר.

ההתלבטויות האלה כל פעם מחדש משגעות אותי

משמעותי

עכשיו זה אמנם תכיפות גבוהה אבל לא כואב כמעט..

אז תודה שכתבת שהיא אמרה זה מרגיע ממש!

וכן ההתלבטויות והדאגה משגעות... אני מפחדת לזוז..

חברות ילדתי בשבוע 26 ולא הרגשתי ציר אחד אפילו כואב!!!!!!

הגעתי עם דימום ומשם נכנסתי לחדר לידה ליומיים ואז ניתוח חירום כשרגל הייתה כמעט בחוץ (מצג רגליים)

לא באה להפחיד אבל חייבת לעורר!!

אני כרגע כמעט בשבוע 35,מודה ומתוודה שלא הולכת על כל התקשות למיון אבל רק כי נבדקתי מלא פעמים ולא הייתה פתיחה צוואר ארוך וסגור וזה בערך אותו דפוס כאב

אלא אם יחמיר כן ללכת להיבדק גם באמצע הלילה

גם לשים לב אם משתנה במנוחה,האם מדובר בכאב של התקשות שמקשה עת תפקוד,מקשה על שינה

סורי אם הפחדתי מישהי...פשוט בכל כלל יש יוצא מן הכלל

הרופא אמר שהכל תקין ב"ה וכנראה ברקסטונים  ואפשר להתעלם... 

תודה לכולכם!!

מעודד אותי שהמחזור לא הגיע, מתפללת ומקווה לא להתאכזב

בהצלחה לשתינו

ובינתיים הגיע רק הפרוגסטרון - 6.19

כנראה שזה לא הריון, נכון?

יש סיכוי להריון תקין?

זה משמח שהתחיל משהו (הריון קודם לא היה לגמרי טבעי), אבל זה נמוך

זה יכול להיות התחלה מוקדמת מאוד,

ויכול להיות הריון כימי...

אם הייתה לך דרך מדוייקת יותר לזיהוי זמן הביוץ, היה אפשר לדעת אם זה כבר מאוחר כל כך שאם זה היה הריון תקין - היה צריך להיות מספר יפה יותר.

העיקר בבריאות ובעז"ה בקלות 😀

אני לא אופטימית

ולא יודעת מה לחשוב

אם זה כימי תוך כמה זמן אמור להגיע מחזור?

מאוד מאוד נמוך

זה אומר שכנראה תיכף הרירית תנשור ויגיע מחזור

חיבוק

עברתי את זה כמה פעמים ואני יודעת כמה זה כואב ומאכזב..

התגובה שלך מאד עזרה לי

והלוואי שנזכה בקרוב להריון תקין וילד בריא ושלם

והסתבר בדיעבד שהוא היה אלרגי לאחד הרכיבים שם,

לא בטוח לי שזה הסיבה אבל שווה לבדוק

ולא עושים דבר כזה, מי שמציע בעצם מתחייב להכין. ואמור לתת לך גם מאוכל שלו. העיקר לא להשאיר אותך בלי אוכל לשבת.

בעיניי זה קודם להכל.

אבל האמת שקרה לי מקרה דומה כמשפחת מילואים וממש סמכתי על ארוחת צהריים שבסוף לא הגיעה.. וזה היה מתסכל ברמות והוסיף לי מלא עבודה.

פשוט תעבירי את התחושות שלך. במקרה הראשון פשוט לומר - חיכינו לאוכל, לא הכנו כי סמכנו עליכם ובסוף לא היה.

לגבי המקרה השני, מה האוכל שהיה במקפיא כמה חודשים?

למען האמת כל אוכל שבמקפיא כמה חודשים נשמע לי זוועה, באופן אישי. ובוודאי לא הייתי מביאה כארוחה ליולדת.. 

לרוב אין לי בעיה עם אוכל מההקפאה,

בעצמי יש לי לא מעט בתקופות רגילות (עכשיו פשוט לא מבשלת כי את הכוחות שלי מעדיפה להשקיע בתינוק ובגדולים, אז אוכלים את מה שיש במקפיא + אוכל קנוי ותוספות שבעלי יודע לבשל)

רק אורז ותפא באמת לא יוצאים טוב מההקפאה.

וזה בהחלט בסדר גמור לא להביא. גם לי לא תמיד מתאים להכין לאחרים. יש תקופות שזה קל יותר ותקופות שקשה ולא מתאים, ואף אחד לא חייב לי כלום...

אין סיכוי שהייתי אוכלת מזה.

ואם אכן זה מהמקפיא ואכן זה מאירוע שנשאר לה ( אגב , למה את חושבת כך? ) -

נשמע כמו שכנה שפינתה מקפיא לחגים.

להבא הייתי אומרת מראש שאם לא מסתדר שיתריעו מראש.

לגבי אוכל מהמקפיא , קשה לי להאמין שיקרה שוב.

לק"י

בכל מקרה, לא הייתי תורמת את זה לאנשים בלי לשאול אותם מראש אם זה בסדר.

וכשאומרים לך עוד לפני הלידה שאל תדאגי ובישלתי לך לשבועיים, ובסוף את מגלה שהרוב זה תפא ואורז מוקפאים (ועוד מאירוע, הייתי באירוע- אני זוכרת את האוכל וראיתי שכל מה שהגיע זה דברים שהיו בו. והם גם ממש לא סיגנון הבישול של המביאה) זה מעצבן.

כי היא טרחה סתם להביא לי ותפסה לעצמה מקום במקפיא,

ואני בניתי על זה סתם כי ידעתי שיש כמות של אוכל שמביאים לי.

נכון- זה חריג ממש.

אבל זה גרם לי לחשוב אחרי כמה דברים חריגים שקרו לי שאולי הסביבה מרגישה מאוד צורך לעזור וב"ה אני מרגישה טוב ואנחנו בהחלט יכולים להסתדר. בעלי יודע להכין תפא/ אורז/ פסטה/ קוסקוס בהכוונה שלי, ואני לא לגמרי בניתי על כולם ומילאתי את המקפיא בבשרי מוכן (הכנתי כל פעם עוד קצת בחודש תשיעי) ובהחלט לא מפריע לנו שבתקופה הראשונה לא נשטוף יסודי את הבית אלא רק נעביר שואב שוטף. הקושי היחיד הוא עם כביסות, ואני פחות בקטע לשחרר בזה.

אז נכון שמפנק שמביאים לי אוכל טרי, אבל מבחינתי מי שמביאה זה בגדר פינוק ולא בגדר חובה.

ובטח שלא רוצה שהסביבה תרגיש חייבת

וגם מי שבישלתי לה או שמרתי על הילדים לא חייבת לי כלום. עשיתי את זה בשמחה, כי זה היה בכוחות וביכולת שלי. ואם זה לא בכוחות וביכולת של הסביבה שלי זה באמת בסדר. אנחנו גם בתקופת חגים, שזה בכלל עמוס לכולם... ואני טיפוס כזה שבאמת מסתדר ואם אני צריכה עזרה ואין לי אני אקח אותה בתשלום.

רק שאני לא מוצאת את המילים להגיד את זה לסביבה שלי, ובמיוחד למשפחה הקרובה.

ניסיתי לשלוח הודעה של תודה רבה לכולם על העזרה עד היום וב"ה אנחנו מסתדרים מעולה ומאורגנים לכל תקופת החגים. אבל יודעת שההודעה לא תספיק (כי מגיעים לפה לבקר ולעזור בלי התראה מוקדמת... וזה מעמיס עלי ולא מאפשר לי לנוח) ואני תוהה לעצמי איך לומר בצורה ברורה יותר שעזרה זה מאוד כיף, אם זה מתואם איתנו ועם הצורך שלנו. ואם זה לא מתאים לנו אז עצם הרצון מחמם את הלב אבל עדיף לוותר על העזרה.

הי, ההצעה שלך מחממת את ליבנו מאוד, אבל בימים שאחרי לידה אני צריכה הרבה מנוחה ולפעמים זה אומר שאני לא יכולה שיהיו פה אנשים אחרים.

עם המון הערכה לרעיון שלך, אשמח שלא תגיעי במיוחד לפני שאת קובעת איתי/ עם בעלי זמן, ואם יצא לנו לציין טווח של שעות זה, שוב, כדי לשמור על האיזון של הבית בין מנוחה לפעילות במציאות החדשה וחלק מהעזרה מבחינתי זה לעמוד בזמנים האלה.

ותודה רבה על ההצעה הזו שוב, כמה נעים להרגיש שמשתתפים איתנו, אפילו אם בסוף זה לא יסתדר זה כבר משמח ממש.

פשוט הגיעה אלינו הביתה ודפקה בדלת.

זאת בדיוק הבעיה.

אם יש הצעה- יש איך להגיב. לאשר או לסרב.

כששכנה מגיעה פשוט עם ארוחת ערב (ומתבאסת לראות שבדיוק סיימנו לאכול והכלים עוד על השולחן...)

או גיסה מופיעה לעזור בבית ועם הילדים

זה אחרת...

לא להגיע ללא תיאום מראש

והאמת, במצב כזה של הגזמה - הייתי תולה שלט על הדלת: שלום, כאן יולדת טרייה! נבקש לא להגיע ללא תיאום מראש. ההודעה תקפה גם אם כבר הגעתם 

לבוא לעזור עם הילדים (שלה אני מבינה?) בלי התראה מוקדמת זה באמת לא לעניין🤦‍♀️

לק"י

כמה דקות זה בסדר בעיני.

(אלא אם כן קולטים שזה לא הזמן לביקורים ונשארים בכל זאת...).

וואי, חבל שלא תיאמת איתי מראש. אפילו להתקשר רבע שעה לפני לבדוק.

ואם מגיעים בלי התראה- אפשר להיות נחמדים כמה דקות ואז להגיד שאת הולכת לישון או להניק בחדר... ומי שהגיע שיסתדר

לא לסמוך יותר על עזרה בדברים שהם קריטיים.

שתמיד יהיה לך שניצלים במקפיא וקוסקוס משקית. תמיד יש לי גם שעועית קפואה, ובזמנים שלא יכולה לבשל דם תערובת ירקות קפואה שמכניסים לתנור עם זילוף שמן זית ומלח.

אם מביאים משהו שתשתמשי, השניצלים ישארו בהקפאה,

אם לא, יש לך בשלוף.

ומשפחה שבאה לבקר ושואלת מה להביא אני מבקשת נשנושים בריאים (גרנולה, תערובת פיצוחים או אגוזים לא קלויים, פירות, עוגיות קווקאר לחמניות ביתיות מקמח מלא או כוסמין וכד')

זה ממש כיף שיש את זה כאקסטרה, אבל אם לא מגיע או לא לטעמי, לא סוף העולם..

לא למותרות

כשמישהי אמרה לי שהיא תדאג לי לעוגה לשבת

הסתמכתי על זה כדי לא לטרוח

אם אני אכין בעצמי אני לא צריכה ממנה כלום

אם מבריזים ולא מביאים בסוף, זה מבאס אבל לא תוקע אותך בלי אוכל לשבת.

בשרי אם לא מביאים זה חתיכת תקיעה ולכן אני אוהבת שתמיד תהיה לי מנה במקפיא לכל מקרה.

לי קשה לסמוך על אוכל של אחרים, תמיד דואגת שיהיה את הבסיס הממש בסיסי בבית לכל מקרה.

בסיס יכול להיות גם סלט טונה עם מיונז או ביצים קשות או פסטרמה.

בנוסף גם קובה או סיגרים קפואים שממש מהיר להכין ברגע האחרון וקוסקוס משקית.

חייבת לדעת שאני מסודרת ולא סומכת על מישהו ברמה הזאת שאחרת אין אוכל בבית.

במקום תפו"א שעברו הקפאה, אפשר להכין אטריות נודלס אם יש לך.

אני קונה במצבי קצה כשאני יודעת שהולכת להיות תקופה מאתגרת עם יותר חוסר וודאות מוודאות. פסטרמה יכולה להיות בהקפאה חודשיים ויותר, העיקר שאני יודעת שיש משהו בשלוף מה שלא יהיה.

למשל בתחילת המלחמה למרות שבד"כ התארחנו אצל משפחות בקהילה בשבתות, תמיד היה לי משהו בשלוף אם פתאום יהיה משהו (יותר חששתי מהחמרה בטחונית)

ובאמת כשהבן שלי היה חולה ממש ולא היה מצב לצאת מהבית אלתרתי ארוחות ממה שיש בבית תוך כדי השבת עצמה בלי לבשל שום דבר מראש.

בשבת שבעלי נפצע במלחמה, הוא ביקש שלא יודיעו לי עד מוצש אז אמנם המשכנו את השבת כמתוכנן, אבל אז בדיעבד עוד יותר הבנתי כמה זה נכון שתמיד יש לי משהו בבית בשלוף והילדים היו יכולים להסתדר לבד בבית, מה שלא יתפתח..

(אין לנו קרובי משפחה באיזור וגם אצלנו יש נטיה להבטחות מנופחות חסרות בסיס.. אצלנו זה מוגזם אז יודעת לא לבנות על זה כבר ברגע ההבטחה, מקסימום אופתע לטובה)

זוכרת גם שסבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים בחמישי בלילה,

בשישי הייתה הלוויה ובהמשך היום התגלגל שהייתי שבת מחוץ לבית ובעלי נשאר עם הילדים, בדרך הוא קנה דברים של הרגע האחרון והסתדרו. הכי חשוב שתמיד יש איך להסתדר לבד.

מהנקודה הזאת, כמה שיותר קרוב לשבת נורמלית, יותר טוב. ואם יש עזרה משכנים מה טוב ומה נעים. ואם יש פינוקים כמו עוגות בכלל מוסיף לאווירה ולהרגשה טובה וקצת נורמליות בתוך התקופה המתאגרת. אבל אם אין, בכל זאת מסתדרים.

שכשאומרים לך שיכינו מיד תגידי תודה רבה ושזה מאוד עוזר וחוסך ממך

ושאם בסוף לא מכינים תשמחי לדעת כמה שיותר מוקדם שתוכלי להתארגן על חלופה.

רוב האנשים שאני מכירה ישארו בעצמם בלי אוכל במקום להבריז ליולדת

אבל הן גרמו לי להבין שצריכה דרך להגיד לסביבה שלי שזה מאוד מחמם את הלב שמציעים עזרה, אבל כנראה פחות מתאים לי.

מעדיפה להתכונן מראש, לדעת שאני מסודרת באוכל שטעים לנו ומפנק אותנו, ובטח שלא לארח פה אחרי לידה ליום שלם, גם אם עוזרים לי עם הילדים.

אני לא מוצאת את המילים להסביר את זה בלי לפגוע,

ובנתיים שני הצדדים מפסידים...

מקווה שהצלחתם להתאושש!

נשמע די חריג השכנות..

ולגבי ביקורים מרחוק באמת אפשר ללמוד מזה שעדיף שלא.. כי איך שלא יהיה זה בסוף אירוח ולזמן ארוךךך ויקרררר..

חיבוק יקרההההה

האמת שאחרי לידה סיכוי טוב שהייתי בוכה מזה 🫣

זה לא משהו נפוץ... די מוזר ולא בסדר... מקווה שלא תחווי כאלה דברים שוב! 

לגמרי

בתור יולדת גם

יש אפשרות לעזור שזה באמת עוזר 🤭

במילואים קרה כמה פעמים שהבטיחו ארוחת ערב ואז היא התעכבה והגיעה מאוחר, וזה היה פשוט הפרעה יותר מאשר עזרה.. ממש סיוט. הייתה פעם שהייתי גמורה במיוחד ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לאסוף את עצמי ולהכין ארוחה. וזה רק היה מעצבן יותר. מאז באמת הפסקתי להירשם כשחילקו מהמערך ההוא..

אבל כשזה פרויקט של הכנה למלא משפחות זה באמת הגיוני ומתבקש שיהיו עיכובים.

אם יש לכם אחראית לתיאום ארוחות ליולדות הייתי פונה אליה ומעדכנת במה שרלוונטי (גם כדי שתדע שאי אפשר לסמוך על המשפחה ההיא בפעם אחרת. שליולדת אחרת זה לא יקרה.)

לגבי המשפחה, ממש תרגישי חופשי להגיד שאת עייפה וצריכה לנוח ותשמחי שיעשו א-ב-ג

או שיקחו את הילדים למתקנים ויקנו להם לחמניות וגבינה לארוחת ערב.

אני ממש לא הייתי מנסה לארח מיד אחרי לידה, במיוחד אם מישהו היה מגיע לבקר בלי לתאם איתי.. כאן לדעתי הציפיות שלך מעצמך גבוהות מדי...

או מגוייסות, ואני מתנהלת אחרת לגמרי.

מכינה ביומיים מרוכזים בשבוע.

מציעה 2-3 אפשרויות של דברים שאני מכינה באותו יום, ומעדכנת באיזה שעה אביא. וכמובן שולחת הודעה אם מתעכב.

אז יש את מי שאחראית, אבל לרוב היא פונה אלי ישירות כי יודעת שאני אוהבת להכין.

לא ניסיתי לארח.

פשוט התנחלו פה בבית לכמה שעות, ותכלס לא עשו כלום. לא שיחקו עם הילדים או דאגו להם למשהו.. ואז זה סתם עוד אנשים בבית שמדברים איתי ולא מאפשרים לי לנוח.

כנראה שאני באמת צריכה לומר ישירות, פשוט לא נעים לי...

דבר ראשון- עברה רק חצי שנה של נסיונות. מתוכן היו כמה חודשים עם מחזור משובש. אז זה ממש הגיוני שעוד לא נקלטת. זה לא אומר שמשהו לא בסדר, פשוט לפעמים לוקח קצת זמן. כשרוצים, כל חודש נראה נצח, אבל באמת זה לא הרבה.

כמה זמן לוקח לך מהטבילה עד המחזור הבא?

אם זה פחות משבועיים, אז יכול להיות שאת מפספסת ביוץ. אם זה שבועיים ויותר, אז כנראה שאת לא מפספסת. (אם זה גבולי, כדאי לבדוק בדיוק).

אני בדרך כלל עושה הפסק טהרה ביום החמישי, אבל היו גם תקופות שלקח יותר זמן. לא יודעת להסביר למה, אבל אם זה 6-7 ימים זה לגמרי תקין.

בדרך כלל ההנקה אצלי מונעת כל עוד לא קיבלתי מחזור. פעם אחת קרה לי שהמחזור חזר יותר מוקדם, אבל לא סדיר, ולקח לי יותר זמן להכנס להריון. אני משערת שההנקה כן עדיין מנעה לי, למרות שחזר המחזור. ולא הנקתי בלילה באותה תקופה.

יכול להיות שבהתחלה, כשהמחזור היה משובש, ההנקה עדיין מנעה. ואז זה אומר שהיו לך פחות הזדמנויות להיקלט. ויכול להיות שההנקה עדיין מונעת, למרות שהמחזור נהיה יותר סדיר.

את יכולה בינתיים להמשיך לנסות, ולקוות שזה יקרה בקרוב.

וגם לפרולקטין (לא כלול אוטומטי... צריך לבקש)

זו בדיקת דם שעושים ביום 2-3 למחזור, ויכולה לתת תמונה האם המצב תקין.

פרולקטין זה הורמון של הנקה, הוא אמור להיות גבוה בהנקה ולמנוע אפשרות של הריון. בפועל כיום להרבה נשים הוא לא מספיק גבוה כדי למנוע הריון, אבל ייתכן שזה המצב למרות שיש מחזור.

לרופא פוריות אבל

נשמע שאם זה קשור לעובר ודאי שזה ירד מסל ההריון

לעשות

אצלינו הן עושות בדיוק את הדברים האלה

עברתי סניף כי בשכונה ליד יש מזכירה אלופה שלא מתיאשת ומשיגה לי אישור למה שצריך...

ויש פקח עירוני שאמור לטפל בזה.

אם הפניות למוקד לא עזרו אז לנסות למצוא מי הגוף המדויק בעיריה שמטפל בזה ולפנות אליהם.

מכירה ממקומות אחרים שמשפחות שהביאו חיות משק לחצר של בית פרטי הכריחו אותם להעביר הלאה כי הרעש הפריע לשכנים, ומדובר בחצר של בית פרטי, אז כשמדובר בבנין בטח שזה בעיה.

גם לגבי החזקה של בעלי חיים צריך תנאי מחיה מינימליים בשבילם.

בקיצור נראה לי שצריך למצוא את האדם הרלוונטי בעיריה ולדבר איתו ישירות. ואם זה לא עוזר אז להתלונן לנציב תלונות הציבור על ההתנהלות של העיריה כי זה אחריותה.

אפשר לדבר גם עם משרד החקלאות, אאלט הם אלה שנותנים היתרים בנושא. ואולי אפילו פניה למשטרה שיבואו לראות אם מה שקורה אצלכם תואם את החוק

וחוצמזה- מדובר על שטח משותף

ברורהשהם לא יכולים לעשות בו כעל העולה על רוחם

ועד הבית לא צריך הסכמה שלהם

שיתנו דד ליין שאם עד מחר המפגע לא מתםנה הם פונים לארגון שיבואו לקחת את בעלי החיים

בקיצור יש חוקים ברורים וכל עוד אין להם אישור מגורמים מוסמכים זה עברה על החוק. 

שמטפל בזה, פקח שיבוא לדבר איתם או משהו.

אם עכשיו הריח מסריח, בחורף כשהכל רטוב זה עוד יותר גרוע.

אין דיון בכלל שזה דבר שצריך לפנות מהנכס עקב פגיעה בצורכי החי.

בלי קשר, אם הוועד מפריש תשלום לאגודה לתרבות הדיור, גם אליהם אתם יכולים לפנות כיוון שמדובר בשטח משותף שנגזל מכם

לק"י

אותי הפנו תמיד.

זו בדיקה פשוטה, ואת יכולה לעשות לעצמך.

זה בדיקה כל כך מהירה, פשוטה, את עושה אותה לעצמך שחבל לא לעשות אותה

זה מקרין בהמשך גם לכפות רגליים, כך אמרו לי אז בעבר וכך אני חווה כעת.
הורידים במחזור, בהריון כואבים יותר.
 

מגנטים ומכוניות..

לקצת יותר גדולים קוביות, פליימוביל, תחפושות (מבגדים ישנים שלי ושל בעלי, מטפחות, נעליים מחנות יד שנייה וכדו)

משחקי דמיון כמו שכתבתי למעלה

משחקי הרכבה לגיל הזה (עדיין בניה מאוד ראשונית)- צינורות, מגה בלוקס, מגנטים.

משחקי קופסא לגיל הזה אפשר לוטו, פאזל של 4-6-9 חלקים, משחקי התאמה של צורות וצבעים.

זה מאוד תלוי אופי של ילד כבר בגיל הזה למה הוא מתחבר. יש ילדים שיכולים לשחק מלא במגנטים למשל, הילדים שלי לא הילדים שלי יכולים לשחק שעות בכלי מטבח, ילדים אחרים לא יעיפו מבט...

הבן שלי כמעט בן שנתיים לאחרונה מאוד נהנה מפאזלים של חיות כאלה של לוח עץ וצריך לשים כל חיה בשקע שלה. אבל הוא בכללי בקטע של חיות עכשיו, ספר עם תמונות של חיות, פאזלים של חיות, בובות של חיות.

יש לי איזה 4 חבילות והם יכולים לשחק בזה שעות

גיל 3-4

מגנטים, קליקס

היא אוהבת גם פטריות אבל דורש השגחה

וגם משחקי השחלות

שלי ממש אוהב את הדוגן גלידות וכריכים של מליסה ודאג

מגנטים

המשחק של הקופה ברושמת

כל משחק דמיון שכילל להמציא תרחישים עם המכוניות והטרקטורים ומנופים (ממתיא שהאוטו מתהפך בא ןמחלץ עם מנוף כל מיני כאלה)

סט כלים "לתקן" דברים בבית/צעצועים

עכשיו בדיוק גם הזמנתי דוכן פיצות של מלחסה ודאג

כל מה שקשור במשחקי דמיון ותפקידים ממש ממש

מגנטים, קפלות, רכבת עם מסילה, מכוניות, מטבח וכלים אצלנו כמה שיש יותר דברים "אמיתיים" זה מענין יותר. ובובות. פאזלים עד 24 חלקים. פלמובייל. גם אוהבים פטריות, משושים, כלי נגינה.

כמובן לא הכל כל יום. יש ילדים שיותר זורמים שעות על משחק אחד ויש ילדים שכל 20 דק צריכים להחליף תעסוקה.

ואוהבים לעבור ממשחק למשחק.

אז עוברים הרבה ואז מתחילים מחדש את הסבב.

אצלי מאוד אוהבים חיות ומכוניות.

אבל ממש הרבה.

עשרות חיות ועשרות מכוניות.

בכללי סטים גדולים שימשו לאורך יותר שנים.

בובה ועגלה. בובות יש לנו מלאאאא והם משחקים בכולם בסבבים, עגלה הם מעדיפים דווקא את האיכותיות יותר, בפשוטות בקושי משתמשים🫣

וספרים. זה לא משחק אבל מעסיק שעות.

כבר בערך שנתיים מגיל שנה וחצי

והוא משחק בה כמעט כל יום

יכול לשבת לשחק שעתיים

חוץ מזה רכב של פליימוביל עם אנשים, פאזלים (קצת נמאס לו)

באיזשהו שלב בחיי כאמא הפסקתי לנסות לחדש ולקנות משהו אחר, ובמקום זה אני קונה עוד מאותו דבר.

עוד מגנטים, עוד פליימוביל, עוד מכוניות, עוד חיות, עוד כלי מטבח. הגיוון הוא לא במשחק מסוג חדש, אלא בתוך הקטגוריה. אני נוהגת לשאול את הילדים מה חסר להם במשחק- וככה יכולה לקנות דברים שבחיים לא חשבתי עליהם, אבל הם מדויקים לצרכים שלהם (נגיד מיטת רופא לפליימוביל, או טוסטר לכלי מטבח).

זה הפוך מהאינטואיציה, אבל גיליתי שזה מעסיק את הילדים יותר טוב מלנסות לגוון בכוח, ולראות שהם חוזרים שוב ושוב לאותו הבסיס, אז אני מעדיפה להמשיך ולהרחיב את מה שעובד. (ובונוסים חשובים מאוד- ככה קל לי למצוא מה לקנות ולחדש, וגם יותר קל לסדר את ארון המשחקים...).

בקיצור, ממליצה לך להסתכל מה הילדים שלך אוהבים, ולקנות משהו דומה למה שיש להם והם כבר אוהבים.

שיש ערך בעיני לגיוון ולהיכרות עם סוגי משחקים שונים, שיכולים לפתח מיומנויות שונות.

אבל פה בשרשור- המטרה היתה תעסוקה לילדים. ואת זה גיליתי שאני משיגה הכי טוב כשאני מרחיבה את מה שכבר מעניין אותם.

למנוע מריבות ובלאגן כשיש מספיק חלקים בשפע לשניהם והם לא מרגישים שהשני לוקח להם...

אפילו אם זה לא מגוון בכלל את המשחק. למשל במגנטים, שיהיה שפע מהריבועים והמשולשים הפשוטים בעיני יותר משמעותי מעוד מכונית או מסילות מגניבות וגשרים.

משפחת סילבניאן+ פליימוביל

מגנטים

משחקי הלבשה מגנטיים + לא מגנטיים של מיני מאוס

מטבח