פורום הריון ולידה (עמוד 593)

דומה כי גם לנו יש פטור וגם לי הזמהחרדה הכי נוראית יש שלי..מוכנה אני למות..חו'' ש..ולא להשאר לבד חלילה

וגם הלהיות לבד ..ועוד לבד עם כולםם לתקופה..זה סיוט עבורי נפשית. וגם פיזית ומעשית

וגם אצלי בעלי זה מממש מממש חשוב ומשמעותי לו

ובעצם זה כ''כ חשוב לו שסוג שאין לי ברירה אלא להסכים אבל בלי לדעת איך אתמודד עם זה

הטיפה שונה זה שאצלי הוא גוייס בשמחת תורה ושירת 3 חודשים רצוף+

אבל לא בעזה

וזה היה לי סיוט וטראומה ממש

אז עוד יותר קשה לי להסכים

אבל אין לי ברירה

אז בעיקר מתפללת שיקרה נס

ועד הפעם הבאה

או שאמצא דרך להיות מסוגלת ולדמיין מסוגלות שפויה יותר

או שהרצון שלו יחלש

או שיבא המשיח

חושבת שבאמת להתנדב יותר קשה

אני מנסה לשכוח שזה בעצם התנדבות והוא לא חייב

כי זה באמת יותר קשה לי להתמודד עם הלנדב למצב כזה

ובזמן אמת יש כוחות מלמעלה ויש אין ברירה כזה שאיכשהו מגלה בנו כוחות שלא ידענו על קיומם

וסליחה שאין לי הרבה עצות

אני הסתדרתי רק מהאין ברירה

ועכשיו זה שוב מרגיש לי משימה מעל הטבע

בעיקר מבינה אותך..

כמשהו שלא תלוי בי

בעלי מעל 40... כבר פטור ממילואים

בנוסף- התברר לי שבמהלך המלחמה, מקום עבודה שעבד בו בעבר שהוא תעשיה בטחונית- רצה למשוך אותו למילואים אצלו- שזה אומר יומיות במשרד

והוא סרב

זה שלו...

ואני יכולה להבין את הצורך הזה שלו

(גבר בDNA שלו מתוכנת להגן ולשמור... כמו שאנחנו בDNA שלנו מתוכנתות לדאוג...)

השתחרר אחרי 120 יום- חלקם בעזה...

ואנחנו לפני סבב נוסף

(ואני בשמיני)

וזו המציאות שלנו-

אולי הייתי נאבקת בה אם זה היה לחץ וחרדות ברמה שמפריעות לתפקוד

כרגע- בוחרת להשלים עאיתה

ומצחיק שגם אני עשיתי את זה 90 יום  ועדיין אני שואלת

איך?

זה רק אני שהרגישה כ-ל הזמן בלי חיות ושמחה מכלום?

כל יום הוא רק עוד משימה לצלוח

בודדה מממש נפשית

ועם אחריות 24 שעות על כולם והכל תמיד עלי (ולא.בייביסיטר לא הקלה על התחושות)

אני מרגישה שזה משימה לא עבירה מבחינתי

ומצד שני

כבר התייאשתי מלמצוא מוצא חלופי..הוא לא בעניין של שום דבר אחר

הוא מתחשב ורגיש וטוב אבל יודעת שזה ויתור שכרגע לא בכלים שלו

אני מנסה להבין מה תכלס מאפשר לחוות את זה יותר שפוי

וכן מתחברת ללהתייחס לזה כעובדה למרות שרשמית זאת התנדבות

יש משפט שאומר

שההכרח הוא אבי ההמצאה

אז במילואים האלו- נאלצתי להמציא את עצמי מחדש (ולמצוא את עצמי על הדרך...)

אני סוליסטית

חוץ מאחרי מי שפיר- שהייתי חייבת לנוח

לא שחררתי את הילדים לביביסיטר בכלל...

רק לבדיקות הריון - וגם זה קבעתי רק לערבים

והם ישנו- ובכלל לא ידעו שהלכתי.

שבוע ראשון היה על הפנים

לא תפקדתי בכלל

יצאתי מהבית להתארח אצל משפחה

ואז פשוט נפל לי האסימון שאין לי ברירה- ואני חייבת למצוא את הכח

אן יותר נכון- להמציא כוחות מאפס

(יש לי משפחה מהממת שעטפה ועוטפת אותי מכל כיוון... אני יכולה להפיל את כל הכדורים ויודעת שיש מי שיתפוס אותם... זו אני שלא מסוגלת לשחרר. חייבת שליטה על החיים שלי ועל הילדים שלי בקטע קיצוני, אני חושבת שמפה נבע גם הקושי הגדול בשבוע הראשון..

ורגע של אאוטינג...

יש לי גם שני ילדים כתומי שיער וכמות ההודעות שקיבלתי במהלך החג ובמוצאי החג מאנשים שהכרתי בעבר - אם אנחנו בסדר- לגמרי ערערה אותי

ההבנה שאין לי שליטה על הכל...)

חזרתי הביתה

החלטתי שאין יותר מסך

אני אמא במשרה מלאה בתפקוד גבוהה

ואני הופכת להיות האמא שאני רוצה להיות

ממש עברתי שינוי

שטפתי את הבית במלחמה הזו יותר משטפתי אותו כל השנה

בישלתי מלא

כל היום הייתי פרודוקטיבית

הייתי אקטיבית ממש

ברמה - שכשבעלי חזר הביתה הוא היה בהלם מהשינוי שהבית עבר- ואני, הילדים- הכל

בדיעבד-

הזמן הזה לבד,

הוא מתנה גדולה עבורי

גיליתי כוחות שלא ידעתי שיש בי בכלל

אבל אני אחת כזו שחיה ממצבי קיצון

הקפיצות הכי גדולות בחיים שלי הגיעו ממשברים

(ואם מישהי במקרה זיהתה... תגלו לי)

זה שינוי גדול מאיך שהיה אצלכם קודם? 

היה מסך מידי פעם במהלך בשבוע לפני המלחמה- בעיקר כשהייתי צריכה זמן לעצמי

ב3 ימים הראשונים למלחמה- היה כל יום כל היום, גם להם, גם לי

שנאתי את זה...

אבל לא הצלחתי לתפקד בכלל

ואז היינו יומיים אצל גיסתי (איחדנו כוחות... אחי גם היה מגויס)

וגיליתי שאפשר אחרת

הכל אצלה היה אסוף ובשליטה.

והיא תפקדה ברמה מעוררת השראה

וראיתי כמה הילדים זקוקים לזה

ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה- אין סיבה בעולם שאני לא

אז החלטתי שאני עושה שינוי

אז המסך באמצע שבוע נעלם לגמרי

אבל עדין מאפשרת

ביום שישי- לזמן קצוב כשחוזרים מהגן ורק אחרי מקלחות

וכשגוזרים ציפורניים (בפלאפון שלי)

ומחוץ לבית- כשנוסעים לסבא וסבתא

והם כבר לא מבקשים

למדו להעסיק את עצמם בדברים אחרים

(זה כן דורש ממני לוודא שיש חלופות תעסוקה

קנינו חוברות עבודה וטושים

משחקים חדשים. יוצאים יותר לגימבורי או לגינה)

גם אצלנו בעלי התנדב, הוא כרגע בהגמ״ר מחוץ לבית ואני לבד חוץ מהזמן שהוא חוזר ליציאות. שמחים מאד על האפשרות לשרת. אין פחד קיומי לשלומו כמו אצל מי שבעלה לוחם בפועל. אבל הבית בהישרדות. מאז שהוא יצא וכל יום בעצם אני מחליטה את ההחלטה שהחלטת, שאני אמא בתפקוד גבוה, האמא שאני חולמת להיות. אבל אני פשוט. לא. מצליחה. יש תינוק קטן שקם המון ואני מחוסרת שינה ברמות. הטיפול בו גם לוקח את כל הזמן שפעם היה מתחלק בין שאר הילדים, כך מה שנשאר לי עבורם זה הרבה פעמים רק פירורים של תשומת לב אמיתית או זמן ביחד. כואב לי הראש כי אני לא ישנה. אנחנו מאחרים בבקרים למסגרות… אני עם פחות סבלנות. (המסך אצלי פחות אישו. זה שמור לזמנים שאני מניקה או משכיבה את התינוק ואני שלמה עם זה. אבל להיות אמא נינוחה, אמא נוכחת וכו׳, אני פשוט לא מצליחה כרגע. ועצוב לי 😭). יכול להיות שזה לא מספיק פשוט להחליט? שזה גם פונקציה של מה הנתונים? חולמת ממש לחיות כמו מה שאת מתארת. מתפללת

על זה ממש… (גם בשגרה, שם אני מצליחה חלק מהזמן ב״ה, אבל בוודאי עכשיו. ואצלי יש גם תסבוך כי בגלל שהתנדבנו לזה, אני מרגישה שהמחירים שהילדים משלמים הם ״בגללנו״. הגעגועים לאבא, הדאגה, חוסר הפניות שלי, מה שהם נדרשים לעשות בבית מעבר לרגיל… הם גם גאים (בעיקר הגדולים) וצומחים לי מול העיניים. ויש רגעים טובים ומיוחדים ב״ה. אבל עדיין עם כל מיני תהיות ותסכול. אולי יש לך מה לכתוב לי על כל זה?

אז מאמלקת...

ברור שזה ענין גם של נתונים

אבל אני גם חושבת שחוץ מהנתון של השינה

הרוב זה בעיקר הסתכלות

יש לי נתונים מעולים!

ממש

אני חושבת שהחיים שלי מדהימים ויש בהם הרבה ברכה

יש לי 'רק' שני ילדים

והם ילדים טובים

ובהריון עובר ב"ה בטוב

ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

וסביבה תומכת (שאני פחות נעזרת ב"ה אבל יודעת שהם גיבוי למקרה הצורך)

וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים

אבל ככה אני רואה את הדברים

כי זו גם בחירה איך לראות את החיים ומה שלא מוצא חן- לעבוד קשה כדי לשנות

אבל אולי במשקפיים אחרות אפשר להסתכל על הדברים אחרת

(יש לי 'רק' שני ילדים - כי עברתי גם 3 הפלות בשנה וחצי האחרונות...

ואחותי עם השבעה שלה תמיד אומרת לי  שהרבה יותר קל לה - כי הגדולים עוזרים...

והם ילדים טובים- כי עבדנו על זה קשה, התחלנו את השנה עם התפרצויות זעם וויסות חושי בעייתי...

ובהריון עובר ב"ה בטוב- כי הוא ברכה גדולה אחרי 3 הפלות ואני מקבלת הכל באהבה... אבל כם היו אתגרים ועד אמצע חודש שישי ריחפה מעלינו האופציה של הפסקת הריון בגלל איזשהו סיפור רפואי הזוי

ויש לי עבודה עם אנשים טובים ובוס מבין

- שהיא גם מאוד דורשת ומלאת אחריות

ולפעמים עם בוס מבין יש את הצורך להיות איתו הכי בסדר שבעולם ולהתאמץ במקסימום

וזוגיות שהיא פשוט ברכה גדולה משמיים- שלקח לי הרבה זמן למצוא..   התחתנו מעל גיל 30 אחרי הרבה שנות רווקות מאוחרת)

בקיצור-

אני באמת מאמינה שחוץ מעניין השינה

שבלי זה באמת שאי אפשר לתפקד וזה מצריך טיפול אובייקטיבי

רוב הדברים הם סוביקטיבים

והכי חשוב- בלי ביקורת עצמית!

תעיפי את המילה 'בגללינו'

שום דבר לא בגללכם

יש בו מציאות פסיכית

וכל המלחמה הזו היא לזכותינו

לזכות הילדים שלנו

שיגדלו לעולם טוב יותר

ובטוח יותר

גוזרת ושומרת לעצמי!!

(וגם מזדהה עם הרבה מהדברים.... סיפורים שונים אבל הרבה קווי ממשק)

הצבת לנו רף עידן עמדי 🤭

תודה שכתבת

התחברתי לחלק מהדברים (אני השלמתי שהבית מטונף והילדים ראו יחסית הרבה מסך למצב רגיל וגם יותר אוכל ג'אנק כמו קרונפלקס ומעדנים)

אבל אהבתי ולקחתי לי לקחת אחריות על מה שאפשר ולא ליפול למקום של חוסר תפקוד

אצלי האתגר היה בעיקר להירדם בלילה, אחרי שסוף סוף כולם ישהו חיכיתי כ"כ לרגע הזה כל ערב מחדש, ואז זה הגיע. ההרפיה הביאה איתה את מבול המחשבות והכאבים פיזית בכל הגוף.

יותר קל להגיד קשה לי להירדם, הכל עולה לי בלילה מאשר לפעול אקטיבית להרגיע את המחשבות ולאפשר להיכנס לשינה טובה.

ב"ה שהצלחתי עם הזמן להיכנס לשינה טובה יותר ויותר מהר.

להגיע למצב שלם

להשלים אם מה שאין בכוחי

ולעבוד על מה שאני לא מצליחה להשלים איתו

ואז גם הכל מצטייר כמשהו שלם

אני די בטוחה שחלק מהתמונה שאני מציירת נראת 'מושלמת' כי היא שחמה עבורי

ויש מצב גדול שלמישהי אחרת היא תהיה חסרה

אבל החוסר הזה לא בא לידי ביטוי פה בהודעות כי אני כבר לא רואה אותו

שנים התהלכתי בחוסר ביטחון וטונות של ביקורת עצמית

(בעיקר בשנות הרווקות)

זה חרסם אותי מבפנים

לאחרונה- אני מרגישה שלמדתי לעוף על עצמי

להרים לעצמי

ולראות את עצמי במשקפיים הרבה פחות ביקורטיות

אז אולי זה מצטייר שאני מושלמת

אבל זה ככל הנראה רק מצטייר

המציאות יותר מורכבת

לא הצלחתי להתחבר לניק הזה מהפלאפון שלי והמחשב פחות היה לי נגיש. וגם התקשתי למצוא זמן. ויכול להיות גם שהייתי זקוקה לזמן כדי לחשוב על הדברים שכתבת. 

קודם כל ממש תודה שלקחת מזמנך וכתבת לי ככה באריכות, ועוד פעמיים, אחרי שהתגובה הראשונה נמחקה לך.

חיבוק על הדברים המאד לא פשוטים שעברת. נשמע שהם הצמיחו אותך בצורה מדהימה. את ענקית.

עם המון דברים אני יכולה להזדהות ממש. אני גם רואה את החיים שלי ושלנו כמדהימים ומודה לה' עליהם יום יום. וכולם הגיעו, כמוך, ביזע דם ודמעות. עברנו הרבה.

לא התכוונתי לרגע להגיד שהחיים שלי או שלנו לא טובים. ואני לא בטוחה אם יצא לך לקרוא עוד שרשורים שפתחתי במלחמה אבל אם יצא לך אז תוכלי להבין עד כמה אני רואה את עצם שרות המילואים שלנו כזכות עצומה ואפילו כנס וכמה אני בהודיה לגביהם. 

הנקודה שלי הייתה על קושי נורא ענייני. שבאמת אני לא מצליחה כמו שאני רוצה. לא שהחיים שלי לא טובים. אלא שיש כאן מציאות נקודתית (ההורות שלי במילואים בחלק יותר מדי גדול מהזמן בשבילי) שאני לא מצליחה לפצח אותה כדי להצליח אותה כמו שאני רוצה. וככל שאני חושבת על זה, אני מגיעה למסקנה, ואני עונה לעצמי (אחרי שבוע של התבוננות על הדברים שכתבת), שהנתונים היבשים כן! עושים את כל או את רוב ההבדל. אם זה תינוק קטן ואם זה מספר הילדים (כשהיו לי שני ילדים, הרגשתי שהורות זה דבר קל יחסית. היום אומנם יש לי יותר ניסיון ובשלות מצד אחד, וגם כמה 'גדולים' שעוזרים קצת, אבל מספר הילדים הגדול יותר גם מאד מאתגר אותי). כי שאיפות, אידיאלים, הודיה ותחושה שאני מבורכת, יש לי בשפע ב''ה. אבל ברמה הטכנית, אני טרם מצאתי את הנוסחה שמתאימה לנו כדי שאצליח להיות בנשימה ובפניות עם הילדים ועם עצמי כשיש לי כל-כך הרבה מה לנהל לבד. ואולי גם אין נוסחה כזאת, ולפעמים פשוט קשה. כמו כשיש חום. קשה, אוביקטיבית. אני עונה לעצמי שבאמת לא לישון, זה כן עושה את כל ההבדל. אין: אדם לא יכול לתפקד ברמה הכי גבוהה כשהוא על 5 שעות שינה שגם הן מחולקות ל-2 או-3 חלקים למשך כל-כך הרבה זמן, ואז הוא צריך לנהל את הכלללל לבד. זה משפיע לא קצת, אלא המון.  וכשיש תינוק בבית, זה 'אוכל' הרבה הרבה מהזמן שהיה יכול להגיע לילדים האחרים. כל ההרדמות הארוכות, כל הלהחזיק אותו, וכולי. זאת פשוט מציאות. 

ואני גם עונה לעצמי, מנסה לפחות, שזה בסדר שיש זמנים שאני לא מצליחה לעוף על עצמי. באמת במלחמה אני מרגישה פחות חזקה מבחינת הביטחון העצמי שלי. אבל זה בסדר שיש תודות כאלה, נראה לי.

תודה שהיית איתי בבירור הזה ושאיפשרת לי לענות לעצמי

ואת לגמרי מהממת.

אני גם ניסיתי להיות הכל.. וגם היו לי סןג של כוחות מיוחדים משמיים לסיטואציה הזאת

אבל לא יכולה לתאר לך חוויה חיובית

תפקודית דווקא תפקדתי ממש טוב אפילו יותר מהשגרה

תיקתקתי את הסלון כל ערב ..ויחסית שמרתי שלא יתבלגן מדי

ברור שזה דרש כוחות אבל הסתדרתי

אמהית- דוקא מרגישה שמצד אחד בפועל היתי אמא ממש טובה יחסית לסיטואציה..

עם הרבה סבלנות וכוחות

מצד שני..כן היו המון אתגרים ורגעים קשוחיםם מאוד

וגם האחריות התמידית על הכל ממש העיקה עלי כל הזמן

מה שעזר לי זה דבר ראשון להוריד רף..

גם בטכני -חד פעמי, אוכל פשוט..מינימום מקלחות ...

סדר יום קבוע יחסית

קניתי מהסטוק מלא ערכות יצירה בשקל..וכל יום כשרציתי טיפה לנוח קצת הבאתי להם..

ובזכות זה הסתדרתי יחסית.. איכשהו

אבל אני כן הרגשתי ממש במצוקה נפשית כל הזמן

דבר ראשון ברגע שהחיים הפכו להיות נטו הישרדותיים לא הרגשתי בעצם כלום ביום יום. ריקנות עמימות ממש דכאון וחוסר חשק להכל. כלום לא שימח אותי.

גם נפשית בדידות..

ותחושה שאין מי לשתף

ובכלל לחיות רק בסביבת ילדים כל היום..ובלי הזמן הזוגי באף ערב

ובלי איזונים

ובלי חברות במצב דומה

ובלי משפחה או אף עזרה

או עבודה מספקת

לי לא היה קל בכלללל בחוויה

היה סיוט וטראומה עבורי

אפילו שעל פני השטח נראה שהצלחתי והתמודדתי מעולה

הקשה. נשמע שעשית מעל ומעבר בכזאת גבורה. אבל היית נתונה במציאות ממש ממש קשה. בעלך היה באיזור לחימה? זה גם מוסיף ברמות לתחושת הקושי אני מתארת לעצמי. אני מקווה שתצליחי להתאושש וכמה שיותר בקרוב ולהירפא מתחושת הטראומה המובנת מאד. ותודה רבה על כל מה שנרמלת לי, אני ממש מעריכה.

בעלי במילואים כבר כמה חודשים וברוך השם הטוב הספקתי ללדת מאז ולעבור כל מיני זמנים טובים ופחות טובים.

הבית שלי נקי כי זה מה שעושה לי טוב אבל זה לא עיקר הקושי שלי בכלל.

הקושי שלי הוא לא בהתארגנות או בזמן מסך אלא פשוט בזה שאני צריכה את בעלי כאן לידי.

זה משהו בנפש, זה לא משהו שבייביסיטר או עזרה מהקהילה יכול לפתור.

זה תחושה של לבד בשבתות גם כשיש אנשים איתי, פשוט כי בעלי במילואים.

אז אני כאן כדי להגיד לך שזה ממש נורמלי וממש תקין ובסדר ועוד מילים כגון.

זה לא מצב פשוט ואת לא חייבת להיות חזקה.

חיבוק 💜

טוב לדעת שאני לא לבד בתחושה 

והמון כוחות להמשך. איזו גיבורה.

הגמ"ר זה שירות לא חשוב פחות. יש ישובים בדרום שכיתות הכוננות הצילו את הישוב...

לדעתי תדברו ותראו איך מאזנים בין צרכי הבית לצרכי הבעל ולצרכים שלך.

אני חושבת שהגמ"ר מתאים לכם בשלב הזה של החיים, ובעיני הוא תפקיד לא פחות חשוב

או שהוא יוצא על דעת עצמו.

ברגע שהוא יוצא ההתמודדות שלך היא עם הבית.

המחשבה שאולי היה אפשר אחרת כי הוא לא חייב,

היא מחשבה מתעתעת כי אין לך באמת ברירה, והיא מחשבה מחלישה.

את בעצמך אומרת שאם היה מקבל צו 8 היית מתמודדת אחרת.

מקרמה הסבירה את יפה את ההתעקשות הלא רציונלית הזאת לצאת להילחם בכל מחיר ובכל מצב.

זה לא שהוא לא אוהב אותך, או לא רואה את הקושי שלך, זאת באמת מלחמת אין ברירה והוא יוצא להילחם מתוך ראיית הכלל ולא מתוך זלזול בבית.

אמנם בעלי גויס בצו 8 אז אני לא התמודדתי עם התחושות האלו ב7 באוקטובר,

אבל אחרי שהוא נפצע (כמעט נהרג)

הוא יצא הביתה למנוחה 3 ימים ורצה לחזור מיד להילחם ואני הייתי צריכה לטבול ולא הבנתי את ההיסטריה לחזור כ"כ מהר, וכן האמת גם נפגעתי קצת אישית על ההתעקשות הזאת אחרי שגם טבילה קודמת השתבש אז כאילו מה הלחץ הוא כבר בבית שיישאר עוד יומיים אני אטבול ואז יחזור. גם עדיין הייתי בטראומה מהאירוע רציתי אותו עוד טיפה בבית

בסוף המפקד שלו (בלי קשר אלי) ממש שכנע אותו להישאר עוד יומיים ולחזור יותר בריא לפעילות.

אבל אחרי היומיים האלו הוא יצא בכזאת הסתערות כאילו נעלנו אותו בבית חודשיים.

כולה 5 ימים היה בבית, והוא לא הצליח להכיל את זה,

אז קצת כן מבינה איך זה מרגיש וההתמודדות שלי הייתה לקבל שככה זה וזהו ולא להתחיל לשאול אם אפשר אחרת, כי פרקטית אין אפשרות אחרת כשהוא נעול להילחם וזה לא משנה אם זה לפי חוק או לפי מוסר כליות פנימי.

לשכנע להישאר בשמירה יישובית. במיוחד עכשיו החודש ראמדאן , אם אתם ביו''ש, אז הוא לגמרי תורם , כל הזמן יש ניסיונות לפגוע ביישובים או בכבישים.

אבל יש לנו מגבות של עצמנו ששורדות כביסה הרבה יותר טוב מאלה של הילדים.

אבל מרגיש לי לא בטיחותי לרחוץ איתם קטנים כאלו, כאילו הן עבות וגדולות מידיי 

ואז אין סיבה שהוא ייפול...

ואם יש אפשרות - אז הכי טוב להלביש אותו באותו מקום של המקלחת: להוציא אותו מהאמבטיה ולהניח על שידה או משהו דומה שעליה מונחת המגבת, לנגב היטב ואז לשלוף בעדינות את המגבת מתחתיו ולהלביש אותו.

מה שחשוב זה גרם למטר ככה מודדים איכות של מגבות.

אז בחנות רצינית של מגבות תבקשי הכי עבה אבל בגודל של מגבת רחצה קטנה יחסית

אנחנו משתמשים כבר שלוש שנים ברצף כל יום , מכבסת בתדירות די גבוהה, והמגבת עדיין רכה ונעימה. שווה!

ולספרדים אפשר משחה

אבל אפשר מי פה אם אתם נוהגים איסור במשחה

ולגבי מייק אפ - אני לא מתאפרת בשבת עצמה, לפני ערב שבת כן ומה שנשאר נשאר וזהו. לרוב זה נראה טוב 

ומצחצחים עם מי פה.

לא מושלם כמו משחה, אבל עושה את העבודה...

אנחנו מצחצחים עם משחה רגילה. 

ואני לא מתאפרת בשבת מה שנשאר מהלילה נשאר

ובשבת לא מתאפרת בכלל. גם לא באיפור של שבת כי זה לא לפי הפסיקה שלנו.

ולא מתאפרת בבוקר פשוט

לא שמעתי היתר כזה לפי פסיקה אשכנזית. לא יודעת מה את... אני חרדית אז יכול להיות באמת שהפסיקה שלנו שונה לגמרי.

מרתק אותי לגלות פה עולמות פסיקה שונים ממה שאני רגילה.

כמובן שאת לא חייבת לשתף. זה נטו לסקרנות שלי...

אני לא יוגעת להגיד בדיוק על מי הוא מסתמך

ואני גם לא זוכרת בדיוק מה בעלי הסביר לי אבל בגדול הוא אומר ששתי הסיבות לאיסור ממרח לא תקפות במשחת שיניים

כי בעצם היא לא ממש מתפקדת כמשחה, היא לא נספגת בעור או משהו..

היא יותר כמו סבון, הופכת לקצף..

ולגבי הוצאת דם, לצחצח בעדינות

משחה שנבלעת ונספגת בעור איננה אסורה (לפחות לפי הרב עובדיה יוסף זצל), אלא רק משחה שיוצרת שכבה חוצצת / מגנה על העור , ושאיננה נספגת - יש בה איסור ממרח

ישנם כמה עניינים בזה, סיבה אחת שזה עלול לגרום להוצאת דם שאסורה בשבת

1. מצחצחת רגיל

2. עושה הפסקה בשבת מאיפור בד"כ או מתאפרת רק בע. שבת עם אודם עמיד

אבל כשרק התחתנתי קניתי איפור של שבת שמתי בע. שבת עם פריימר מתחת ובבוקר הייתי קצת מחדשת. עדיין זה לא כזה עמיד, אבל נתן לי הרגשה טובה

ובעלי אמר לי שלפי הספרדים אפשר לצחצח רגיל רק לא לשטוף את המברשת אחר כך...

זה מגעיל אותי אז ממשיכה לצחצח עם תיאדנט 

לפי איזה פסיקה את הולכת?

ויש מישהי שגם שמה מייקאפ בשבת לפי הפסיקה שלה?

כרגיל אבל לא לשטוף את המברשת אם אני זוכרת נכון משום מלבן. וצריך לצחצח בעדינות כדי לא להקיז דם

לגבי מייקאפ - אין שום היתר לשים מייקאפ רגיל שהוא לא מינרלי, זה עובר על מלאכת צובע

ועוד משהו - אם אני זוכרת נכון אסור לשים מתחת גם פריימר או קרם כדי שיישב טוב יותר כי זה הופך אותו לדבר המתקיים

ויושנת עם זה, מותר לי לשים בשבת בבוקר מהאבקה?

אני ארצה גם סומק, גם שימר 😉 ואז זה כבר השקעה.

וכן הוא אחלה גם ליומיום, אין לו את ההרגשה הכבדה של המייקאפ, במיוחד עם הלחות בקיץ זה מעולה

יום שישי ארוך לא באמת מנוצל אצלנו. תמיד איכשהו נכנסים לשבת באותו לחץ, וגם אם מתארגנים מראש כמו שכתבת - הקטן כבר מספיק לבלגן וללכלך שוב.. ממש ברגעים אלו אני רואה אותו מורח במבה על הרצפה שסיימתי לשטוף רק לפני שעה וחצי חם, אז זה לא שנצא לטייל, ואנחנו לא גרים באזור של מעיינות, אלא ליד הים ואין מצב שיוצאים לים בשישי ומביאים מיליון חול הבייתה (עשינו את הטעות הזאת כמה פעמים ומאז ביג נו נו) בקיצור יום מרוח ומבוזבז. מותח את העצבים של יום שישי עד הקצה.

שבת עצמה עם אחהצ ארוך וחםם פשוט חםם אז אין מצב גן שעשועים וכאלה... אז זה רק בבית ובשלב מסויים משעמם, אז עושים שנצ ארוך מדיי... ואז מוצש קצרצר ולא מספיקים כלום, אבל לא נרדמים בגלל השנצ של שבת. מתחילים שבוע עייפים וכיף כיף כיף!ובכללי - אצלנו זה שיבש את הלו"ז, עוד לא נסגרתי על שעת השינה של הבן שלי אחרי המעבר לשעון קיץ. והאמת אנחנו גם ככה קמים מוקדם לעבודה/ ללימודים אז זה מבאס שהוא ישן מאוחר וקם מאוחר, כי ככה גם אין לי ערב, וגם צריך להעיר אותו בבוקר אז הוא קם פחות בטוב (בשעון חורף היה מתעורר מעצמו וקם שמח ורגוע).

ובכללי לא אוהבת את הקיץ המיוזע, הדביק והמגעיל הזה. מתה לעבור מפה ליו"ש או לצפון. כל החום והלחות מביאים לי עצבים... 

מיד אחרי הדלקת נרות ונרדמים

וזה קצת חבל לי.. כן אוהבת שכולם יחד סביב השולחן

להשכיב בצהריים

אין לי כח לעשות את זה בכח

לפעמים באמת נרדמים אבל לרוב לא..

יום שישי זה היום שלו להספיק מלא דברים

וגם לנוח קצת לפני שבת בין היתר

חוץ מזה שיש לי גם חלק ילדים יותר גדולים (10-12)

שאז דווקא להתפלל מוקדם פחות מסתדר להם

הם אח''כ משועממים אחרי הסעודה.. 

אצלינו זה קורה גם בשעון חורף, אם רק סידרתי ולא הספקתי לשטוף, אני צריכה לעמוד על העניין שלא יורידו דברים חזרה לרצפה בינתיים.....

לי דוקא טוב שישי ארוך.

הילדים באמת מגיעים עייפים לסעודה, אבל מה אני יעשה להם🤷 הם לא רוצים לישון צהריים

הם יכולים לעזור בגג רבע שעה.  ואז צריך לעבור אחריהם.. הם עוד קטנים..

לגדולה אולי אפשר לתת משימות אבל זה דורש סבלנות והשגחה על הקטנים באותו זמן..

ניסיתי שישנו צהריים והם לא נרדמו..

אחרי שלוקחת אותם לגן עושה קניות אם צריך וחוזרת לבית ומתחילה לנקות

בעלי אוסף אותם ומעסיק אותם עד הצהריים, בערך 14.00 או קצת אחרי שזה הזמן שאני מבשלת או לקראת סיום. זה תמיד ככה אגב בשישי.

האמת היא ששנים קודמות הם מאוד עזרו לי בניקיון של המטבח עצמו (המגירות, העברת דברים ממקום למקום, קרצוף של חלון המרפסת ביום חם וכו) אני כן מתכוונת להיעזר בהם גם השנה כדי שייקחו חלק גם במצווה וגם כי מתישהו זה יצטרך לקרות

ומשימות מדוייקות כשיש לי כוח וסבלנות

בעלי מגויס.. הוא לא בבית לעזור לשמור עליהם

וכמו שכתבתי היה מסודר ונקי.. זה פשוט מלאאאא שעות להעסיק אותם עד שבת אז ממילא מתבלגן.. 

מדהימים

מדהימה את!!!

וחיבוק❤️ היו לי כמה ימי שישי שבעלי לא יכל לעזור גם בלי להיות מגויס וזה באמת היה קשה. אז בטח אצלך זה פי כמה..

כי ככה מספיקים גם לנקות לפסח במהלך היום הזה... (בעלי עמוס בשאר השבוע, אז רק ביום שישי מתפנה לעזור ברצינות)

אבל סתם ככה זה באמת ארוך מדי ומתמשך, וגם זה ששבת יוצאת מאוחר מאחר עוד יותר את זמן השינה של הילדים. (אבל משבת קיץ עצמה אני כן נהנית - מספיקה גם לישון, גם לקרוא, גם ללמוד, גם לעשות קצת דברים עם הילדים...)

כבר מרגישים את קדושת השבת מתקרבת,

אז אני אוהבת במקום רק לשמור ולהחזיק עד שבת, לנצל את זה לדברים באווירת שבת.

יש שעה קבועה שלובשים בגדי שבת ומקבלים מאפה מיוחד- זה גם עוזר לנו להתאפס על זמן מסויים, וגם ילדים שבעים זה עולם אחר.

אנחנו אוהבים לשמוע ברקע שיעורים ברדיו על פרשת שבוע ושירי שבת- זה גם דברים בזמנים קבועים שיוצרים שגרת יום שישי.

ויש לנו שעה עם הילדים של משחק/ לימוד שבחורף היא אחרי הדלקת נרות ובקיץ היא לפני הדלקת נרות.

אז בסופו של דבר אין כל כך הבדל בין שעון קיץ לשעון חורף.

ומצטרפת ל@אוהבת את השבת

תודה רבה לך על הגיוס של בעלך❤️

זה ל3 חודשים!

אי אפשר להפסיק

יש מדבקות ששמים על העור וזה גם לטווח די ארוך שווה לך לברר

לפי מה שאני יודעת.

(לא שזה פוסל את האפשרות הזו, אבל כדאי לדעת את ההבדל).

המשמעות של ההבדל היא קודם כל שעם המדבקות צריך לעשות הפסקות כל כמה זמן (אפשר לחבר כמו שמחברים חפיסות של גלולות, בעל בסוף מתישהו צריך להפסיק ויש דימום. וחוץ מזה, האסטרוגן שהן מכילות לפעמים גורם לירידה בתפוקת החלב).

אני נורא חוששת מהתקנה של התקן, כי לא הצליחו להתקין לי בעבר

ואני מתכננת למנוע לטווח ארוך אז מעדיפה משהו בלי התעסקות יומיומית

חברה לקחה ואמרה שזה נורא. כנראה גם תופעות הלוואי ועוד דברים. אמרה שלא תחזור על זה. (שמעתי שזה כנראה בעיקר לכאלה שלא יכולות להיות אחראיות על המניעה של עצמן מכל מיני סיבות.)

או אולי להתייעץ עם יותר מרופא אחד יעזור להחלטה טובה יותר.

בהצלחה!

אבל כשנולדה לנו הילדה השלישית הלכנו לחנות וקנינו 3 כסאות בבת אחת - כל אחת לפי הגיל שלה- וכולם מדגמים צרים, שפשוט השווינו בחנות וראינו מה צר ומה רחב.  

חשבתי להזמין מהאינטרנט.

יש איזה דגם שאת מרוצה ממנו במיוחד?

תלכו לחנות שגם מתקינים את הכסאות.

לקנות און ליין לא בטוח יתאים, החדירה לא תהיה טובה..

כשהייתי צריכה להכניס 3 כסאות במושב האחורי הלכתי לחנות לבדוק פיזית מה נכנס, זה ממש חשוב

עד גובה 1.45 צריך בוסטר ישיבה (בערך גיל 9, אבל הילדים שלי נמוכים אז בערך בגיל 11-12 רק מגיעים לגובה הזה)

עד גובה 1.25 צריך בוסטר עם גב. (בערך גיל 6, כנ"ל הילדים שלי מגיעים לזה רק בגיל 8)

גרקו affix חברה טובה, צר ונוח מאד קנינו פעמיים (באחרים הילדים לא נרדמו כי לא היה נוח). וגם אפשר להוריד את המתקן של הכוס שיכול סתם,לתפוס מקום מיותר 

תחתונים וטייצים - פשוט מידה גדולה יותר

לא רואה טעם להשקיע בייעודי להריון

סתם יקר

חצאיות - כן קניתי של הריון באבישג ארבל, יקר אבל שווה

התמכרתי והמשכתי ללכת גם אחרי הלידה

ואפילו קניתי במידה קטנה יותר כשרזיתי, הרבה יותר נוח לי מחצאיות לא של הריון

בהריון הראשון זה היה 50 אחוז ממשקל הגוף שלי. 

לא קניתי בגדים ייעודיים להריון ככ האמת, בגדים רגילים במידות גדולות יותר.

טייצים והלבשה תחתונה גם- קניתי פשוט מידה גדולה 

עד היום, 5 שנים כמעט מהלידה, אני שוקלת כמעט 20 קילו יותר.

אבל אעודד אותך בכך שלא ניסיתי מאוד להרזות כל הזמן הזה. עד לא מזמן לפחות

יצא שהחלפתי כמכט את כל הארון אבל אני ממילא אוהבת להתחדש וזו היתה תקופה ארוכה כבר.

וגם, זה לא אומר שזה מה שיהיה אצלך

אני רק עכשיו בשנה האחרונה לומדת על איך מגיעים למשקל נמוך יותר בצורה בריאה אבל יש נשים שפשוט יורדות באופן טבעי או שעושות את זה סמוך יותר ללידה

יהיה בסדר כבר עכשיו בסדר

אני פשוט מגושמת נורא.

לא רוצה להשאר ככה😵‍💫

ואם זה הסגנון- אז לפעמים אותנטי

ואפשר גם שיין לשמלות

יש לך קישורים מומלצים?

ברור שזה טעם אישי אבל אולי יעזור או לפחות יעזור להעלות לי שמלות בסגנון שלי.

בהריון לא יצא לי להזמין משם... וקשה לדעת מה הסגנון שלך

אבל כשאת נכנסת למשהו שאהבת, אם את גוללת למטה האתר מציע לך דברים בסגנון דומה

אולי יעזור?

https://il.shein.com/EMERY-ROSE-Tie-Neck-Floral-Print-Lantern-Sleeve-Smock-Dress-p-3270552.html?src_identifier=fc%3DWomen%20Clothing%60sc%3DWomen%20Clothing%60tc%3DShop%20by%20category%60oc%3DDresses%60ps%3Dtab03navbar03menu01dir05%60jc%3Dreal_1727&src_module=topcat&src_tab_page_id=page_goods_detail1712149803138&mallCode=1&pageListType=1&imgRatio=3-4

לא יוודעת מה הסגנון שלך אבל בשיין יש הרבה סגנונות תנסי לסנן את החיפוש לפי אורך, גזרה וכו

יש להם מלא שמלות וסרפנים בגזרה רחבה שמתאימה להריון וגם קטגוריה של שמלות הריון (שם מצאתי פחות).

אני ממש בעייתית בתנאים שלי לבגדים ועדיין מצאתי, ברגע שמגיעים לאחת טובה מחפשים דומות...

אני יכולה לנסות לעזור לך לחפש, אבל תגדירי מה את מחפשת (אורך, שרוולים, פתח וכאלה).

אני מזמינה שם המון

אבל יש לי סגנון מסוים שאני אוהבת עלי...

מחפשת את השרשור שהיה פה לא מזמן על חזיות במידה גדולה בשיין

דחוף לי האמת 🙏🏼

אז יש אולי מישהי שיש לה קישורים?

היא תעזור לי ממש!!

ואז החום יהרוג את החיידקים

ילדים הם פשוטיםם

נם לא דואגים קדימה

הם כרגע מתרגשים שיהיה להם תינוק וסקרנים

וככה בדיוק זה אמור להיות

תכיני אותם לזה שיהיו יומיים שלא תהיה בבית..שכשתלכי ללדת ישמרו עליהם

זה כן חשוב

תכיני אותם שתינוק בהחלה הוא קטן קטן ולא יודע לעשות כמעט כלום ורק יונק וישן

ותדגישי להם כמה כיף להם ושא

הם גדולים ויעזרו לאמא לטפל בו- ויביאו מגבונים וטיטולים כשתצטרכי וכו

ואגב מנסיוני

ובטח בגילאים כאלה גדולים

בהתחלה קשה לילד מזה שהאמא לא בבית ומשינוי שגרהצומזה שיש לך ילד בידיים

ולזה צריך להקדיש קצת זמן אישי של סיפור או דיבור או יחס

לא מקנאים בתינוק עצמו מיד

זה קורה טיפה בהמשך..ואז דוקא לאפשר להם להרגיש גדולים לתת להם להחזיק אותו .. לעזור איתו

שירגישו משמעותיים

ומצד השאלה הראשונה -ליום הולדת

אפשר שגם לו הילד הגדול יחלק פרס קטן כזה טו ממתק קטן ..לדאוג לזה מראש ..

וכן יומולדת זה לא שיוויוני

ואת לא צריכה לקחת את הז קהש וכל כך ךרחם

דווקא השדר הזה הוא ייצור לקטן ץחושת מסכנות

תשדרי שככה זה ולכל אחד יש את היום שלו

כן לפנק אותו גם במשהו קטן

כן לתת לו מקום ולא להתלהב ברמות מוגזמות ומוחצנות רק מבעל השמחה..

וסה''כ עוגה וממתקים זה כיף ךשניהם

באופן כללי אני לא מרגישה צורך לעקוב אחר שוויון בין הילדים, גם אם ילד מתלונן על אי שוויון, אני לא אנסה להשוות אלא להסביר בפשטות את הסיטואציה.

אפשר לתת לו מקום נותן ומפרגן ביומולדת של אחותו ואז הוא ירגיש חלק אבל ממקום של נתינה.

ללכת איתו לבחור מתנה/ בלונים ליומולדת. להכין איתו שלט, להכין איתו את העוגה. ואז הוא יתרגש ביחד איתה ביומולדת וירגיש חלק ולא קנאה.

שמיום אחד שבו אחד הילדים בבית מקבל יותר תשומת לב, לא יקרה כלום.

חשוב לי שהילדים שלי ירגישו אהובים בכל גיל, שאמא נותנת להם תשומת לב בכל שלב. אבל התחושה הזו נבנית לאורך זמן, והיא לא נבחנת על פי אירוע כזה או אחר.

וכשלמישהו בבית יש מאורע משמח, אנחנו שמחים כולנו יחד איתו. ומשתפים גם את האח השני בהתלהבות ובשמחה בשביל אח שלו. נכון שילד היום הולדת במרכז, אבל זה לא אומר שהאח השני לא מקבל יחס בכלל. הוא חלק מהחגיגה פשוט בצורה אחרת

אבל הרגש שלך לא שם... כי הרגשת קרועה בשבילו...

נסי קודם כול לעבוד על הרגש הזה שלך, כך שתהיי סמוכה ובטוחה שילד לא מפסיד בשום אופן מכך שאחיו מקבל תשומת לב ומרוויח - וזה יעבור בסוף גם אליו...

במקרה הספציפי הזה הוא לא באמת מפסיד - כי הרי גם לו יהיה יום הולדת מתישהו, ואז הוא יקבל את תשומת הלב והמתנות.

אני אישית דווקא אוהבת את הרעיון שיש יום אחד בשנה שילד מקבל את כל תשומת הלב המשפחתית באופן בלעדי (אלא אם כן הוא חולק את התאריך עם אח נוסף, כמו אצל התאומים שלנו ) - זה מעצים אותו והוא יודע שהוא אהוב בלי תנאי, רק מעצם זה שנולד וכולם שמחים בזה שהוא שייך למשפחה.

גם לילדים האחרים זה משמעותי - כי הם לומדים לפרגן לאחיהם ולהעריך את קיומם.

ובעצם הרעיון הזה מתבטא גם בהולדת אח חדש - ואני באמת חושבת שעדיף להדגיש רק את השמחה שבהולדת אח חדש, כדי ללמד אותם מתחילת חייו לפרגן לו ולתת לו מקום בחייהם.

(אפשר גם להכין אותם בצורה טכנית - להסביר מה זה תינוק ומה הוא דורש, מה יהיה בימים שאמא תלך ללדת וכן הלאה, אבל שהדגש יהיה חיובי ועל השמחה שבהצטרפות התינוק למשפחה)

בתור ילדה היינו אחים צפופים

אז אמא שלי בחכמתה הגדולה ב"ה

הייתה קונה פרסונים בשקל שאותם בעל היום הולדת היה מחלק

כך יצא שעדיין היומולדת היא שלו הוא מחלק וכו

מצד שני הרגשנו שיש משהו במיוחד בשבילנו

תמיד יצא שכולם יצאו מרוצים 

רציתי להגיב לכל אחת בנפרד כי אני באמת מעריכה כל תגובה של כל אחת אבל אני רואה שאני לא מגיעה לזה אז מגיבה בכלליות.

אז חגגנו שבוע שעבר, מסתבר שכל מי שהביא מתנה לילדת יומולדת הביא גם לבן שלי והוא היה מבסוט ממש.

ודיברנו קצת לפני על זה שיש יום מיוחד לכל אחד ואז הוא אמר: כן, X חוגגת יום הולדת ואני שמח כי זה ממש מגיע לה. נמסתי

היו כמה תקלים בדרך אבל בעקבות השרשור הבנתי שזאת הזדמנות ללמידה ופגישה עם "החיים האמיתיים".

תודה עליכן ועל התגובות שלכן💜

ואין חול בבית

וזה פחות בגדים לקפל הם פשוט בנפח יותר גדול

קיצר - שעון קיץ לוקח בנחסיותו

שלא נדבר על זה שהם עוד לא ישנים😱 בדרך אמנם

אבל מתיששששש

ומלבישה ארוך דק/ קצר לפי התחזית

בינתיים לא נרשמו תלונות והפוטרים נשארו בתיק

בלי קשר לשעון קיץ

אבל האמת - כבר שנים לא התעסקתי עם חול בבית ב"ה. בגני הילדים אצלנו כבר אין ארגז חול, כנ"ל בגני השעשועים. זה באמת סיוט... אין אפשרות להתחמק מזה?

בכל אופן, גם אני לא מצליחה לאחרונה לעמוד בקצב של הכביסות, ועם הכביסות שנוספות עכשיו בניקיונות פסח - אני לא יודעת אם אצליח השנה למגר את סלי הכביסה לפני חול המועד...

באמת תקופה קשוחה, ערב פסח. (שלא לדבר על זה שאני כמעט לא מספיקה לעבוד... לפחות כעצמאית אני יכולה להודיע ללקוחות שעד פסח אני עובדת בעצימות נמוכה.) היום, כדי ךהתמודד עם הבלגן והלחץ, עשיתי לעצמי דמיון מודרך - כמה כיף יהיה להתרווח בבית הנקי בפסח ולקרוא כל היום ספרים על גבי ספרים...

אם יש דגם מוצלח יותר או פחות..

מחר צריכה לקנות אז צריכה להסגר על זה.

תודה!

מאוד מרוצה ממנו.

יש כבר דגמים חדשים יותר. (אחרי V10 יצאו V11, V12, V15)

להורים שלי יש דייסון ישן, מהדגמים שעומדים ונגררים על הרצפה. עובד מצויין אצלם.  

לא לשואב אבק…

(מהשאלה האם הוא שוטף…😅)

לזה אין לי מה להמליץ.

הרובוט שלנו דגם הכי פשוט שיש.

משהו שמכרו בדיוטי פרי ב 200$ לפי כמה שנים…

Dreame robot Mop F9. הוא לא משוכלל לעומת מה שיש כיום.  

אני מחפשת רק שואב, אבל אחד טוב.

אולי בכל זאת יש המלצה עדכנית??

על הV10 ראיתי גם הרבה תגובות מאוכזבות..

בינו לבין דייסון. יש פער גם בביצועים או בעמידות?

איך יודעים??

אם אין תגובה לא צפויה - המנות הבאות ניתנות על ידי אחות בלבד, בלי נוכחות של רופא צמוד.  

זה ממש פשוט. ישנתי חזק תוך כדי 🤭

אני קיבלתי בפעם אחת 2 מנות של פרינג'קט אבל ראיתי אתמול שהפסיקו את השימוש בו, אז כנראה תקבלי ונופר.

בפעם הראשונה מתחילים אצל הרופא שמאשר לעשות את העירוי, עוברים לאחיות - תבקשי אם יש כורסה נוחה לשבת/לשכב עליה, העירוי עצמו הוא כמה דקות ואחכ שטיפה. סהכ שעה בערך. את ממש במנוחה מוחלטת בזמן העירוי וזה דווקא נחמד...

אחכ עוברים אצל הרופא להגיד לו שסיימת והכל בסדר.

זהו🙂

אישה מתה מזה לא עלינו השבוע, ועוד שתי נשים הריוניות פיתחו תגובה אלרגית קשה…

אני הייתי אמורה לקבל היום וביטלו לי.. צריך באמת כנראה להחליף לונופר

בכל מקרה כל עירוי ברזל יש בו סכנה של תגובה אלרגית ולכן צריך השגחה

אני הייתי ממש מעדיפה להמנע אבל נראה שאין ברירה

שמחה מאוד לשמוע, ב"ה 🙏🌹

במעקב משקל. וגם תלוי באיזה שלב של ההריון

אם את רוצה לדעת בגדול שהעליה היא תקינה ולא פחות אז תחשבי מהשליש השני.

אישה עם עודף משקל והדגש הוא על עליה מתונה תחשב גם את הירידה.

הכי חשוב במעקב לשים לב שאין פתאום קפיצת משקל גדולה בבת אחת שיכולה להעיד על הצטברות נוזלים

בדרך כלל תולים בפצע

גם אם יש סיכוי שזה לא משם...

אני פעם ראיתי בניגוב בשירותים וזה היה שבוע אחרי מקווה אז הרב התיר ואחרי איזה שעתיים קלטתי שאני מקבלת מחזור

אז הרווחנו שעתיים

ואת לא צריכה להרגיש שום מצפון-

את עשית את שלך ושאלת רב- הוא התיר- מעולה!

מכאן זה כבר באחריות של הרב

גם דימום הסתגלות של גלולות לא בטוח אוסר.

אני מכירה הנחיה שלובשים צבעוני ולא מסתכלים בניגוב, ועד שזה לא דימום ממש כמו ווסת, זה לא אוסר

זה מה שרציתי לשמוע.

שאפשר לסמוך על הרב ושזה קורה המצבים האלה.

אבל עדיין קשה לי לחשוב על קיום יחסים ככה, זה ממש מרגיש לי התחכמות ואיסור 🤦‍♀️

גם ככה המצווה הזאת קשה מאוד מאוד מאוד

אז למה לחפש אותה?

אם הרב התיר וגם יש לו בהחלט על מה לסמוך

זה לא שהוא התיר בלי הסבר...

תהני...

מותר לך לגמרי!

וזאת בטח שאלה מפגרת, אבל איך מחליטים שזאת התחלה של מחזור?

אני לא יודעת איך מתנהג דימום של גלולןת ולא באלי סתם להיאסר ואז לגלות שזה מהגלולות ולהסתבך עם האפשרות להיטהר.

אני פשוט פוחדת שאני טועה וזה מהמחזור כי בסוף האחריות היא עליי ולא על הרב להחליט אם זה נראה מחזור או לא.

אוף. שונאת את המצווה הזאת.

זה הרבה דם

ועם כאבי מחזור...

אבל אני לא לקחתי גלולות אז אני לא יודעת

פשוט לא האמנתי שקיבלתי כי הייתי שבוע אחרי מקווה...

אפשר ללמוד מספר ואפשר לשאול רב.

יש דיני כתמים. כתם אם הוא על גבי צבעוני הוא לא מטמא.

איך תדעי שזה מחזור? שתרגישי דם שופע. נניח וההית שמה פד היית צריכה להחליף תוך 3 שעות.

אפשר גם לשאול רב מפורש. ותשאלי גם על יחסים עם התיר הכל אז את בנחת.

לגבי קיום יחסים שימו לב שאתם מתנגבים רק במגבת אדומה ולשטוף בלי להסתכל זה הכי חשוב.

תשאלי את הרב אם יש בזה עניין.. 

תחשבי על זה - כל עוד זה רק כתמים זה לא נידה לפי התורה ופשוט חז"ל החליטו לאסור.

אז יחד עם האיסור הם גם קבעו כללים נוספים. מי שקבע שניתן לתלות בפצע או שחיב לראות על מה שמקבל טומאה הוא מי שאסר את זה מראש...

כמובן שברגע שיש לך ספק אמיתי אם זה ווסת (דימום חזק,כאבי מחזור וכדו) אז צריך לשאול שוב

אבל כל עוד זה רק כתמים אפילו דימום קל זה יכול להתמשך הרבה זמן בלי קשר לווסת

לגבי יחסים- באמת יש המלצות שונות בענין.כל עוד לא נאסרים אז מותר.

אבל חשוב ממש להיזהר לא לראות דם מיד אחרי המעשה או על הגוף ולכן תקפידו בחושך ולנקות מיד במגבות כהות

וגם יכול להיות שבאמת לא ירגיש לך נעים לקיים יחסים ככה וזה בסדר. רק חשוב שתהיו בתקשורת פתוחה סביב זה , ותחשבי טוב עם עצמך אם את באמת לא חושבת שזה מותר והעניין פה הוא הלכתי או שזה פשוט לא מרגיש לך בנח והעניין הוא אישי

אבל יש דם.

ככה זה מהגלולות?

כמה זמן זה יכול להימשך? ברצף או שיכול להיעלם ולחזור?

החלטנו שכרגע לא שואלים רב אלא פשוט נמנעים.

אם זה ימשיך עוד הרבה אז נשאל רב מה ההלכה.

תודה על התגובה!

ההלכה המקורית מדאורייתא זה במקרה של נידה ולא זבה, רק שלא יודעים להבדיל בינהם אז אוסרים כל דם מהרחם, אבל מצד שני לא כל דימום אוסר וכמו שאת מקיימת את ההחמרות של ההלכה ככה צריך לקבל גם את ההקלות, אלו ואילו דברי אלוקים חיים,

הרבה הצלחה!!

אגב אם יהיו לך הרבה דימומים מסרזט (מקווה שלא אבל הרבה פעמים זה קורה) לי פרופ' ברי קפלן נתן גלולות אסטרוגן לקחת דרך הנרתיק (כי אסור בהריון) וזה ממש עזר והפסיק את הדימומים

מה שכתבת על נידה וזבה רלוונטי לנושא של שמירת שבעה נקיים אחרי ווסת (שמדאוריתא אמורים לספור שבעה נקיים רק במקרה של זבה גדולה).

גם מדאורייתא דימום שהוא לא של ווסת יכול לאסור (זה מה שמוגדר כ'זבה'), אבל זה תלוי איך רואים את הדם. מדאורייתא רק דם שבא עם הרגשה אוסר, וזה נדיר היום.

חז"ל אסרו גם דם שבא בלי הרגשה, כשרואים אותו באופן מסויים (על משהו שמקבל טומאה, בגודל של מעל גריס) - ואז זה נחשב 'כתם', והוא מטמא מדרבנן. אבל כל עוד לא רואים באופן הזה, גם אם רואים דם, וגם אם ברור שהוא מהרחם, הוא לא מטמא.

ואמר שעדיף להימנע מאישות (לא שהיה לי תכנון במצב הזה להיות ביחד) גם כי זה יכול לגרום לכתם להפוך למראה.

אבל אמר שאם אני מרגישה פעילות רחמית אז זה כבר אסור.

מה זה פעילות רחמית? אמר שבדכ נשים שלוקחות גלולות מרגישות אבל אין לי מושג מה זה אומר (ותכלס, לא יודעת למה לא שאלתי אותו מה הכוונה)

ולא הבנתי את העניין עם הגודל, אם אני אחליף תחתון כל שעה אז זה ישאר קטן. אם אני אשאר איתו יום שלם זה יגדל.

אבל זה לא באמת מעשי להחליף כל היום.

אוף. מתחילה להתחרט שדיברנו על מניעה בכלל.

שוקלת לוותר על זה ולסמוך על ההנקה בשילוב נרות ומקסימום נזכה בעוד מתנה מתוקה.

כל מה שאני אומרת זה לפי הפסיקה שלנו בלבד.

לגבי ההחלפה של התחתון- גודל כתם מעל כרטיס אשראי אצלנו בעייתי. ולכן אומרים להחליף בתדירות גבוהה, שלא יגיע למצב כזה.

ההתנייה היא בכך שאם הדימום מגיע לכדי כמות של ווסת כפי שאת מכירה אותה, אז זה אוסר גם אם תחליפי כל 5 דק ויהיה פחות מכרטיס אשראי.

יש מי שמתירים ללבוש תחתונית כיוון שהיא לא מקבלת טומאה לפי חלק מהדעות. תשאלי את הרב שלכם על זה.

המצב שלכם של דימום הסתגלות לגלולות מאוד מאוד נפוץ, הוא תקין כל עוד הוא לא נמשך המון זמן וקשה לחזות מתי יפסק. לרוב הגוף מסתגל, אם לא אז מנסים לשנות מניעה.

העיקר זה לא להאסר. ממש להקפיד על החלפת תחתון בתדירות, לא להסתכל בניגוב!!! או לחלופין- לפי הפסיקה שלנו- להסתכל אם רוצים רק אחרי 30 שניות. להקפיד לא להסתכל במקלחת, כי אז אם זה כתם על הגוף בגולד יותר מגריס זה אוסר, והטיפות מצטרפות לגריס.

אני יכולה לומר לך אישית שיצא לי לשאול ככ הרבה על דימומים כאלה שבאמת מבינה לליבך.

תרגישי בנוח לשאול את הרב גם אם זה מרגיש לך כביכול מעיק וגם אז זה כמה שאלות ביום, בדביל זה הוא למד וזו מטרה של שלושתכם שתהיו מותרים זה לזה.

בהצלחה!!!

הרב אמר שמותר בנגיעה אז אני לא רוצה למנוע מגע לחלוטין.

אבל אני מרגישה בכל מגע קטן מצפון, אפילו בהעברה מיד ליד 🤦‍♀️

יש לי דם בתחתון, זה ברור.

והרב אמר שאנחנו מותרים.

אבל אני לא מסוגלת לשאת את שני הדברים האלה יחד ולהרגיש טוב.

ולא רוצה לאסור את עצמנו ולהרחיק אם אין צורך במיוחד שלאסור את עצמנו יסבך את כל האפשרות להיטהר אחכ עם הכתמים האלה.

ובמקום להחליף כל שנייה עברתי לתחתון שחור.

שזה גם עושה לי מצפון, אני בדכ לא שמה שחור.
 

וממש לא נעים לי שמתקשרת כל יום לרב לשאלות.

ותודה לך על התגובה!

לםי מה שפוסקים פה בארץ כך נפסק בשמיים.

אם הרב אומר שאת טהורה, אז את טהורה!

ואוי ואבוי לך שלא תחשבי אפילו לאסור את עצמך.

זה לא חסידות זה ממש אסור. אסור חלילה לגרום לבני זוג להיות רחוקים סתם ולהגיע אולי למצב של קושי גדול ואיסורים.

אני אומרת לך מידיעה, שזה קורה לעוד הרבה נשים, וכולן מרגישות כמוך. השאלה היא לא 'מאיםה מגיע הדימום?' אלא- "יש במה לתלות אותו?"

והתשובה היא כן! בשביל זה חזל דיברו על דיני כתמים!

ובזכותם אפשר לא להאסר במצבים כאלה.

את לא 'מרמה' ח"ו, את עושה את מה שצריך ונזהרת הכין שצריך. וכן, אני ממש לא סובלת את המצב הזה כמוך, מרגישה שאני על חבל דק.. אבל עדיף על פני להאסר לגמרי ולנסות להיטהר עם כתמים, כי זה בכלל סרט מתח, ואני אומרת מנסיון.

לגבי התחתון השחור, תשאלי את הרב האן זה מונע את הצורך בהחלפה תכופה, אני לא יודעת.

ואל תתביישי לשאול, את שומרת על ההלכה ומשתדלת להקפיד עליה. את עושה את שלך והוא יעשה את שלו ויענה לך. 

אןלי בשרשור אחר, מחילה. על רב שלא התיר משהו, שחבל שהוא מחמיר אבל למעשה מקל בשלום בית.

אז תחשבי על זה. כמו בכל מקרה של פסיקת הלכה, למשל כשמקלים בעוף בחלב כי למעשה מחמירים בבל תשחית -

הרב שלכם בהכרעה שלו לקח בחשבון שיקולים נוספים כי להלכה יש דינים אחרים נגדיים שמשקלם לא פחות חשוב מדיני כתמים.

את במחזור? לא. אז אין סיבה שתאסרי.

בעיקרון, רק דם נידה היה אמור לאסור אותנו.

השתלשלות הלכה וכו'-

גם במקרה שבו תראי דם על בד לבן וגדול מגריס זה גם יאסור אותך.

זו לא עצימת עיניים, זו לא רמאות של ההלכה. זו ההלכה עצמה. דם שהוא לא דם נידה לא אוסר אותך כל עוד את לא רואה אותו על לבן וכו'

זהו.

הקב"ה רוצה אותך ואת בעלך שמחים אחד בשניה. הוא רוצה את שלום הבית שלכם. הוא רוצה את הקרבה שלכם.

תשתדלי להאחז בזה, ואולי בכלל שווה להעמיק קצת וללמוד את הנושא הזה כדי להבין יותר את הפסיקות ואת ההלכה

מעניין לא שמעתי על הלהחליף תחתון כל זמן קצר..מגניב

לנו פוסקים שאין קשר לגודל כמו בכרטיס אשראי

אלא פשוט אם מפריע כבר להיות בלי תחבושת

וזה מההכרות שלי עם עצמי בכמות של מחזור -אז זה אוסר

ולא להסתכל

רוב הפעמים שהיו לי דימומים אחרי לידה אחרי הטבילה -רובם לא נאסרנו

אבל הפעם נגיד כן ..

כל עוד מדובר רק בכתם פה ושם צבעוני לא אוסר, תשאלי רב.

חוץ מזה - כן תולים כי ההלכה נותנת כח להתר, אם רב התיר לך את יכולה להיות רגועה לדעתי, רק תעקבי שלא הופך לדימום יותר רציני שאז זה כבר בעיה

סתם לשתף שטבלתי חודש וחצי אחרי לידה

עם דם

שסמכנו על זה שבודקת עשתה לי הפסק ראשון ושביעי (כן כן) דיממתי כל השבעה 'נקיים' והרב סמך על פצע שהיא ראתה בצוואר הרחם

ברמה שהלכתי עם החלוק במסדרון שבין החדר למקווה

והבלנית מאחוריי

ככ פחדתי שיטפטף דם והיא תעיף אותי משם

אני שמעתי את הרב אומר לבודקת- תגידי לזוג שהם יכולים לטבול בקדושה ובטהרה

אז

זה מה שהיה

כל עוד זה ספק ולא ודאי- זה כתמים.

זה שתי בדיקות שונות לחלוטין שמגלות מומים שונים

שקיפות היא יותר לבעיות כרומוזמיות

מעבר לתסמונת דאון שזה כפל בכרומוזום 21 - (טריזומיה 21)

יש תסמונות אחרות (לדוג טריזומיה 18 טריזומיה 13) שהן הרבה יותר חמורות מדאון ולרוב מגיע עם שלל בעיות שחלקן לא ברי חיות ולא שורדים הריון/לידה או חיים מאוד מאוד מאוד קצרים

סקירה היא יותר על מומים פיזיים שניתן לראות בעין כמו מומים בלב/כבד/כליות/מול וכו

בשקיפות בודקים תסמונות כרומוזומליות, לא רק תסמונת דאון. זוכרת שמישהי סיפרה פה פעם על תסמונת שהתגלתה בשקיפות, ושהעובר לא היה בר חיות.

סקירה מוקדמת זו סקירה שמגלה מומים בעובר, כמו לב, ריאות וכו'. גם בסקירה הזו אפשר לגלות מומים שהועבר לא בר חיות.

סקירה מאוחרת היא סקירה שדומה לסקירה המוקדמת, אבל בגלל שהועבר מפותח יותר, אפשר לראות מומים שלא נראו בסקירה המוקדמת.

אז למה לעשות סקירה מוקדמת?

כדי שאם ח''ו העובר לא בר חיות, יהיה אפשר לעבור הפלה כמה שיותר מהר, ולא לסחוב עובר שאינו בר חיות בבטן.

בשקיפות עורפית בודקים את הנוזל בעורף, וכמה מילימטרים הוא. זה מעיד מה הסיכוי שיש עובר עם מום, ואם הסיכוי גבוה, בד''כ מפנים להמשך בירור.

בשבוע 10 בא''ס רגיל א. לא רואים עדיין את הנוזל בעורף, ב. לא מסתכלים עליו בכלל.

מקווה שהצלחתי לדייק...

בעז''ה הריון תקין🙏🌹

אני עברתי הפסקת היריון בשבוע מתקדם ובדיעבד אני חושבת שזה היה עדיף על פני שבוע מוקדם יותר, בעיקר משתי בחינות:

1. ההיריון הסתיים בלידה ולא בגרידה, שזה משמעותי מכמה היבטים - הנזק הפוטנציאלי לרחם, היכולת להיות נוכחת בתהליך, להפרד ולסגור מעגל ועוד.

2. בהפסקת היריון משבוע 22 מקבלים חל"ד מלאה. זה אולי נשמע קטנוני אבל היכולת לקחת את הזמן להתאושש ולטפל בעצמך משמעותית להחלמה, בהשוואה להפסקת היריון עד שבוע 21 שאז את מקבלת יומיים שלושה מחלה, גג שבוע ואמורה לחזור לשגרה.

ההחלטה על הפסקת היריון וגם ההפסקה עצמה זה תהליכים שלוקחים זמן.

יכולה לספר מנסיוני - אצלנו ב"ה לא היה צורך להתלבט או להיטרטר, המומים התגלו בסקירה בשבוע 21 וכבר למחרת הייתי ביעוץ גנטי ומי שפיר והיה ברור רק מהאולטרסאונד שמדובר בטריזומיה 18 ואנחנו בדרך להפסקת היריון.

אז אנחנו כנראה באמת מקרה חריג אבל אצלנו למרות הודאות המוחלטת הפסקת ההיריון התקיימה רק בשבוע 27, מסיבות ביורוקרטיות בלבד.

אבל ברוב המקרים שאני מכירה לקח כמה שבועות טובים לקבל את ההחלטה, ובצירוף הבירוקרטיה זה בהחלט יכול להתקרב לשבוע 22.

לגבי הגרידה - גם אם בוחרים ללדת או להפיל באמצעות ציטוטק, הסיכוי להשאר עם שאריות שיליה ולהזדקק לגרידה אחר כך עולה ככל שהשבוע מוקדם יותר - כך הבנתי מהרופאה שלי, אשמח שתתקני אותי אם אני טועה.

(באמת מיד אחרי הלידה נבדקתי באולטרסאונד וב"ה הרחם היה ריק. גיסתי שעברה לידה שקטה בשבוע 22 כן נכנסה לגרידה אחר כך)

אם אצטרך לסיים הריון בלידה זה יהיה קיסרי..

זה בעצם הסיבה שאני שוקלת לעשות שקיפות/סקירה מוקדמת

(חוץ מזה שאני כבר לא כ"כ צעירה, אז לא רוצה סתם לסחוב זמן עם עובר שלא יתפתח לילד בריא..)

בעיקר לאופן הפסקת ההיריון,

קחי בחשבון שגם אם מגיעים להחלטה על הפסקת היריון (חלילה.. לא עליכם) זה לא קורה מיד. לצורך העניין אצלנו התור הקרוב לועדה להפסקת היריון היה רק אחרי שבועיים וחצי. וכמובן כמו שיעל כתבה יש מקרים שהאבחנה לא חד משמעית ונדרש בירור נוסף.

בכל אופן לא הייתי חוששת מזה.. לכל דבר יש את הזמן שלו. תעשי מה שאת חושבת שצריך במסגרת ההשתדלות הסבירה שלך.

יכול להיות גם אנמיה או לחץ דם נמוך או סכרת הריון סמויה או צרבת

או סתם העובר יושב בצורה שמקשה עלייך לנשום.

את יכולה לנסות תרגילי יוגה, ולהריח שמן אקילפטוס, להעלות את הברזל, לקחת כרום ומגנזיום

אבל זה מה שאמרו לי😑

אני לא בהריון, כמה חודשים אחרי לידה

אני אנסה. תודה לך 

המשקל?

ובדקת את התופעות לוואי של ההורמונים והתרופות שאת לוקחת האם זה עלול לגרום לקצרי נשימה או משהו שהביטוי הראשוני/משני שלו יבוא בקצרי נשימה?

זה יכול להיות גם אלרגיה למשהו או התקף חרדה.

יש עוד הרבה דברים גם יותר דחופים לבדיקה את צריכה רופאה טובה.

לא חשבתי על זה

קבעתי תור לרופאה חדשה. מקווה שיהיו לה תשובות בשבילי

תודה!

ראיתי גם אצלי וגם אצל הילדים, כשהגעתי למצב של חולים בלי סוף/ קושי שהפריע לי בשגרה/ המון תרופות תופעות לוואי

התעקשתי על הפניה לרופא ריאות, והוא תמיד הצליח לאזן את התרופות כך שלא ישפיע על השגרה. רופא משפחה נכשל בזה..

תודה רבה!

יש הרבה אנשים עם משקל עודף

לא כולם סובלים ככה

צריך לחפש ולמצוא את הדרך להקל עליך. אולי באמת עדיף רופא מקצועי כמו שכתבו כאן

בהצלחה 

זה הגיע למצב שאני לא הולכת לרופאה בגלל תשובות כאלו לא קשורות

תודה רבה

ועוד לא אמרתי לך ול @המקורית איזה אלופות אתן!!

תודה ענקית על ההשקעה ב @הרבנית הקדושה

ועוד שעשיתן את זה רק שתיכן!!!

אתן פשוט אלופות ברמות אחרות אחרות!!!

היה ממש כיף, מפיג ומרגיע לקרוא את השרשורים שלכן !!!!

הוא לפי הסיבה

אינהלציה באה לייבש ליחה ולהרחיב סמפונות.

קוצר נשימה יכול להגיע גם לדוגמא מחרדה ואז הטיפול הוא למנוע אותה.

כאן מדובר על קושי נשימה שלא קשור לחרדה

תודה!