תגידו
יש לכן המלצה על דרך ללמוד אנגלית?
אני גרועה בזה ממש
איכשהו שרדתי את התיכון ואת התואר (למדתי הוראה אז הקטע של אנגלית היה לא קריטי בעליל)
מרגישה שלא לדעת אנגלית זה אשכרה סוג של נכות.
אוף
בא להשקיע בזה
קורס זה משהו יעיל?
יש לכן המלצות?
מחפשת משהו רציני, עם דגש לאנגלית מדוברת, (זה מה שחשוב לי - להבין ולדבר.)
המלצות?
סדר גודל כמה עולה?
תודה 🙏
דרך שיחות טלפון עם מישהו שמדבר איתו באנגלית ונותן לו משוב על הדיבור שלו.
לא יודעת בדיוק פרטים, אבל זה נשמע משהו שיכול להתאים לך.
@לפניו ברננה! בטח תדע להסביר יותר בפירוט...
ויודע להסביר ואתם באמת מצליחים לעמוד בזה אין סיבה שזה לא יעזור.
אם לא אז באמת שווה לעשות את זה בצור מסודרת עם מורים. ממה שידוע לי לגבי מה ש @בארץ אהבתי כתבה, יש לג'רוזלם פוסט שירות כזה של שיעורי אנגלית טלפוניים והבנתי שזה מוצלח מאד.
אין איך להימנע מזה. ככל שתתמידו תתרגלו וזה יהיה זמן זוגי כיפי ומצחיק.
המלצה לפחות להתחלה - להקדיש לזה זמן ומקום ספציפיים, במקום שזה יהיה כזה טוב עכשיו עוברים לאנגלית, שזה דבר שמאד מאד קשה לעשות - יושבים במקום ספציפי, זה יכול להיות אחד החדרים או בספה או ליד שולחן או אפילו בספסל בחוץ שהולכים אליו למטרה הספציפית של לדבר באנגלית למשך זמן מסוים (אפשר לשים טיימר). עדיין זה יהיה קשה אבל ככל שתתעלמו מהנפילות לעברית ותתעקשו לחזור לאנגלית זה יהפוך לקל יותר
צריך לדעת איך לדבר אנגלית בצורה שמלמדת את בן השיח. ממה שהבנתי מאח שלי, בונים את זה עם תכני שיחה, ואחר כך מקבלים משוב על השיח, וזה לא סתם כמו לדבר עם מישהו שיודע אנגלית.
אבל שוב, לא דיברנו על זה לעומק, פעם בנופש המשפחתי היתה לו שיחה כזאת אז קצת התעניינתי, אבל פרטים מדוייקים @לפניו ברננה! (גיסתי האהובה, אשתו...🙂) תוכל להגיד יותר טוב ממני.
כי את לא מחוייבת, ומהר מאוד תעברו לעברית
תנסי קורס של ברלינגטון
ממליצה להוריד את האפליקציה duolingo 5-10 דקות של תרגול כל יום או לפחות כמה פעמים בשבוע יקדמו אותך מאוד. מתחיל ממש מהבסיס של לבנות אוצר מילים (שאמרת שאין לך) ומתקדם למשפטים, סיפורים קצרים ובהמשך גם תרגול של שיחה
מה שאני מכירה זה שעושים הפוך - לוקחים עברית לדוברי אנגלית ולומדים דרך זה.
זה יכול לקדם, אבל זה לא נוח כמו לימוד שנועד מלכתחילה ללימוד אנגלית.
גרסת 4o
יש אפשרות של דיבור ושמע (עוד לא ניסיתי אבל מתכננת להתחיל בקרוב)
חינם לגמרי
זה ככ מגניב וקל ואיטואיטיבי
כלי ai שאפשר לדבר איתו חופשי (אני ניסיתי רק באנגלית), מגיב במהירות ובצורה עניינית וטובה.
כדי לתחזק את הידע בשפה זרה, צריכים כל הזמן להשתמש בה.
לקרוא ספרים בעקביות ( מעשיר את אוצר המילים והידע הכללי), להתכתב (להתכתב מכריח אותך לדעת להתנסח), וכמובן לשוחח. לשוחח לשוחח לשוחח.
עד שלא התחלתי לעבוד - גם האנגלית שלי היתה מאוד בסיסית.
אבל מאז התחלתי לעבוד ויש קשרי עבודה הדוקים עם חו״ל, רוב המיילים באנגלית, גם בתוך החברה, שיחות ועידה לעיתים קרובות עם חו״ל, כתיבת מסמכים באנגלית - וזה נמשך באופן קבוע, מאוד שיפר לי את המיומנויות בשפה האנגלית.
אל תתקשרי אליהם
הם שירות פח אשפה
הם נתנו לי הצעת מחיר, לא הייתי מעוניינת ומאז הם מתקשרים כל יום! אני חוסמת מספרים שלהם והם מתקשרים ממספרים אחרים
מטרידים ממש!!! ועוד צועקים עלי שעם רמת אנגלית כמו שלי אף אחד לא יקבל אותי ללמוד אנגילית חוץ מהם... לא איתנו האנשים.
איימתי עליהם כבר כמה פעמיים
והם לא מקצועים בעליל.
סליחה שאני ככה משחירה אותם.
אבל אני שניה מלפתוח עליהם תביעה.
זה נשמע די הזוו, אבל אני למדתי שם, חבילה של 60 שיעורים והיה מושלם! האנגלית שלי קפצה בכמה רמות, רכשתי אוצר מילים וקיבלתי ביטחון לדבר. יש לי עוד מה להשתפר אבל אין מה להשוות לפני ואחרי.
נכון ניסו בסוף לשכנע אותי לעשות חבילה נוספת, אמרתי לא ובזה הסתיים הענין.
לפותחת - ממליצה בחום
בהצלחה!
ומקווה שיציעו פה קורס מקוון כלשהו שיתאים לך
לא בא לו לשחק לבד
רק עם חברים או איתנו, ואי אפשר כל הזמן.
מגנטים, לגו, קוביות, מכוניות - מוכן כמעט רק איתנו או עם חברים
גם ספרים - מאד אוהב ויושב וקורא אבל המון רוצה שנקריא לו.
אני ממש מותשת מזה. לא יכולה כל היום לצאת לפארק, קורקינט במרפסת משעמם לו לבד, חברים אי אפשר כל הזמן כי טכנית זה מורכב, ומסכים מבחינתי שעתיים בשבוע זה הטופ.
אבל באמת לא יודעת מה לעשות, הוא לא בן יחיד ואי אפשר להיות רק איתו כל הזמן. האחות בשלב הכי לא כיפי מבחינתו - מספיק פעילה כדי להציק לו ולא מספיק גדולה כדי לשחק איתו.
יש להם זמנים של כיף וצחוקים ממש אבל זה לא ממלא אחר צהריים שלם.
פעילויות יצירה או בצק או בישול וכאלה ממש לא הקטע שלו. הוא נהנה מזה חצי שעה גג..
בקיצור תושיעו אותיייייי נמאס לי להקריא סיפורים ולבנות מגדלי מגנטים כדי שהילדים יהרסו אותם בתורות..
באיזה גיל אני אוכל לשבת עם עצמי לנשום שניה כשהם משחקים ליד?????
סליחה שנתקעתי על זה.. חח
בגיל הזה אי אפשר לצפות מהם העסיק את עצמם ברציפות יותר מזה.
כן זה הגיל לשבת איתם על השטיח ולבנות מגדל שיפרקו ולהקריא עוד ספר ועוד אחד ועוד אחד..
זה לגמרי הגיל.
לדעתי משתפר לקראת גיל 4-5.
לבנתיים תתכנני את היום כך שהפעילות העצמאית שלו תהיה בין תעסוקה אחת לשניה ולא כזמן מוגדר שעכשיו הוא צריך להעסיק את עצמו.
אני מתכוונת שאחרי שאת מספרת לו כמה סיפורים, את מתחילה לבנות איתו משהו או לתת לו מדבקות, וכשאת רואה שהוא עסוק את קמה לעשות דברים אחרים ממוקדים.
הוא אוהב לעזור לך במטבח לבשל/ לשטוף כלים/ להכניס כביסה למכונה? אם כן תקראי לו לעשות את זה איתך.
תנסי למלא אותו ביחס שלך בלי שהוא יצטרך לבקש ולהיות דבק, יהיה יותר קל לשחרר.
אם הוא אוהב למלא משימות (בד"כ זה הגיל)
אפשר לבקש ממנו להביא מגבת, לשים גרביים במקום וכאלה דברים שלא מוגדרים "משחקים" אבל הוא יכול לעשות אותם בלי שתלכי איתו.
מה עם מים באמבטיה, הוא אוהב? אולי אפשר לשים אותו באמבטיה עם בגד ים ומעט מים והרבה משחקים.
כדאי להצטייד בתעסוקות מרעישות/ מדליק אורות, למצבים קריטיים. יש הרבה דברים מהשקל או משחקים ממש כמו דוג דגים או גיטרה מנגנת זה גם מעסיק יפה. לא להרבה זמן, אבל נגיד את צריכה עשר דקות להכניס אוכל לתנור או לסדר איזה עניין בטלפון.
עכשיו אני נזכרת שאצלי מאוד מאוד אהבו התעסקות בגרוטאות. אפשר לתת סלוטייפ קטן חופשי שיבזבזו כמה שרוצים וידביקו גרוטאות אחד לשני איך שבא להם..
מבחינתי העלות של הסלוטייפ לגמרי שווה את התעסוקה.
תנסי את מטלות הבית לא לעשות כשהוא ער.
מה עם פארק? מעייף אותו? הוא במעון עכשיו ועולה לגן עירייה? אם כן אז מאוד יכול להיות שבתחילת שנה הוא יחזור גמור.
כשהם יגדלו הם ייצרו עניין לקטנים אחריהם אז כבר לא תרגישי את הגיל הזה עד כדי כך באינטנסיביות, אז תתעודדי..
יצירות קלות, מדבקות, צבעים
להכין לו עיסה לעוגיות והוא יעצב
לגזור עיתונים ישנים
כדור
לסדר את המגירה שלו
לסדר מדף עם מוצרים יבשים
לעשות אמבטיה מוקדמת עם משחקים
להשמיע סיפורי ילדים בשעת משחק חופשי
אנחנו לפעמים כל המזון בתחושת התנגשות שחוזרת שוב ושוב
הייתי בהריון תאומים, בסיכון... זה לאאמהלההרשים אף אחד... 
את הבסיכון…
תכלס הכל בסדר היא שמה היא בהריון הקודם התינוקת נולדה קטנה יחסית (בואו… 2.600 יש קטנים יוצר…)
אבל עכשיו בינתיים העובר תואם לשבוע בדיןק ברוך ה׳
ואני ממש רוצה לידה מים אם יסתדר ולא יתנו אם זה בסיכון
וגפ לטוס לחול הביטוח הרבה יותר יקר ככה…
אשמח לשמוע אם לא האופציה הזאת מה כן אפשר לעשות
ילד, הכי מתוק בעולם בן כמעט שנתיים
הוא מאוד אוהב לברוח, זה הסוג
ילד עם מלא אנרגיות, מסוג הילדים שבגימבורי הוא יכול לקפץ בטרמפולינה גם שעה רצוף..
בינתיים לא הצלחתי ללמד אותו שממני לא בורחים
לא מדברת על הכביש שיש לו איזה אהבה מיוחדת לדבר הזה.
הוא רק רואה כביש וכבר עומד שם במרכז, פחד אימים!
כמות הצפירות שקיבלנו, אין אין - מזעזע.
אני פשוט לא יוצאת איתו מהבית בלי שהוא חגור בעגלה כל הזמן (גם לא גינה, כי גם שם תמיד ימצא את הדרך להיעלם בשנייה)
אמא שלי הציעה לי בשבת רצועה כזאת שקושרים ליד
כי טיילנו ביחד
היא ראתה בעצמה כמה זה מורכב
הילד בורח ממש מהר
לרוץ אחריו בלי הפסקה אין לי אפשרות, פיזית אני לא יכולה (בלי קשר להריון, גם בעלי לא יכול כל הזמן ביציאה מהבית להיות עסוק בריצות)
ככה שהאופציה היחידה שנשארה לנו זה לקשור אותו בעגלה וחבל.
אנחנו מסבירים לו מלא, אבל הילד פשוט צוחק לנו בפרצוף ושוב בורח.
רצועה נשמע לי נורא,
כאילו הכי בעולם לא דמיינתי את עצמי ככה מטיילת עם הבן שלי
עזבו את זה שבעלי לא בכיוון בכלללללללללללל אין על מה לדבר מבחינתו
אם רגע תוהה מה עדיף
רצועה במרחק 2 מטר ממני
קשור בעגלה
או להיות כל הזמן עם יד אליי
ברור שעדיף רצועה, זה נותן קצת מרחב לסיבובים עצמאיים..
אבל חברתית בעיר שלנו אין סיכוי שזה קורה.
בקיצור,
אשמח ממש להחכים ולשמוע על דרכים נוספות ללמד ילד לא לברוח לנו ברחוב
ויותר מזה לא לרוץ לכביש
ואם אני מבקשת שיחזור אז שיחזור ולא יברח יותר מהר ויותר רחוק
אשמח ממש לקרוא הכל, זה ממש בגדר הצלת חיים כפשוטו!
נ.ב. למי שתוהה ומקשרת לנושא גבולות
גבולות אחרים אנחנו מצליחים להציב
רק הגבול הזה נתקע ולא נושא תוצאות.
אז מי שעוקבת , עדכנתי על מכה בבטן , בתחילת הריון, שכאבה לי גם כמה דקות אחרי..
מאז היו כמה דימומים בניגוב
בדקתי בבריאות האישה ואין בקרבת מקום
ולאור היסטוריה של לידה שקטה והפלה מאוחרת אני מפחדת אפילו להבדק
בעלי נראה לי כמוני, רוצה לחכות לסוף השבוע שיש גם ככה רופאה להריון בסיכון
מפחדים להבדק, מפחדים ממה שיראו או לא יראו
אם חס ושלום זה יגמר אני מפחדת על הנפש שלי, מפחדת עלי..
אני גם מפחדת לקבוע מראש סוף מר, מצד שני מפחדת לבדוק ורוצה גם לדחות לתור
אני חושבת שאם היה בריאות האישה שקרוב אלינו אז היה פחות ספק והיינו נוסעים
אבל כל מקום אפשרי זו נסיעה של חצי שעה לפחות, שעצם הנסיעה מסכנת את ההריון
הריון קודם היה מקרה שנסענו ולא ראו כלום , היה דופק ולא ראו חשש לדימום הקל שהיה לי, ואז בחזור היה לחץ מהנסיעה והיה דימום מסיבי ומפחיד, אבל אז כבר חששתי לחזור כי הנסיעה היא זו שגרמה לזה
מוטרדת ממש
ומתפללת לנס
מתפללת שלא אחווה עוד ניסיון
מתפללת שההריון הזה יסתיים בחודש תשעי בידיים מלאות ושיביא לי רצון לעוד ילדים כי תהיה תקווה למרות ההריון המאתגר הזה
מתפללת איתך להריון תקין בבריאות בקלות ובידיים מלאות.
מבינה מאוד את החשש להיבדק.
ממש מבינה אותך לגבי החששות.
גם אני חוויתי דימום ברוב ההריונות שלי בכל הריון זה היה בדרגה שונה.
5 נגמרו בידים מלאות אבל עוד 3 ( לא רצוםים) לצערי הסתיימו בהפלות. כל ניסיון כזה הגביר אצלי את החרדה אבל כן יכולה להגעד לך שבהריון האחרון פשוט דיברתי עם ה בלי סוף הזכרתי חעצמי כל הזמן שכלום לא בידיים שלי ורק ה מחליט וממש עבדתי על עצמי.
החרדות לא נעלמו אבל הצלחתי להתמודד איתם.
מאחלת לך המשך תקין ובריא
והלוואי שגם אני אזכה להריון תקין ושלם בקרוב
אין לי כוח יותר וקשה לי
חייבת לפרוק
רק השאלה היא מה הגבול..
ודרך אגב, אני גם תמיד בדילמה הזאת..
כמה לדחוס עומס ולעבור אותו מול כמה לרווח..
הרבה פעמים במבט לאחור אני רואה סמסטרים או תקופות משוגעות שלא ברור איך הצלחתי אותם ואני מתלבטת אם 'לשמוח' שצלחתי את זה או להתחרט קצת על המחירים ששילמתי עבור זה..
כל כמה זמן את הולכת לרופאת נשים
שואלת גם בנות שעושות את כל הבדיקות וגם כאלה שלא.
אשמח לתשובות
אבל עדיין לא הגעתי לגיל שצריך לעשות פאפ וכאלה.
אז אני הולכת כל שבועיים שלוש -
הייתה המטומה בעבר
כבר לא קיימת
אבל הרופא אמר 'בגלל שהיה בסיכון אני צריכה להמשיך בדפוס הזה
(עכשיו בלי קשר התחיל קיצור צוואר גבולי, אז בכלל חזרתי אחר כבוד להיות בסיכון אמיתי חחח)
שבוע 7-8 לאו"ס ראשון,
אחכ יש שקיפות וסקירה ראשונה.
הרופאה אמרה לי להגיע בשבוע 18 אחרי הסקירה.
אחכ יש סקירה שניה והעמסת סוכר,
ואמרה לי להגיע אחרי העמסת סוכר.
אחכ זה כבר בהערכת משקל.
אז לרופא נשים עצמו זה בערך 4 פעמים בהריון.
אבל במקביל יש את שאר הבדיקות שבודקות שהכל בסדר. כמובן שאם יש צורך/בעיה הולכת גם בנוסף.
זה מה שהרופאה אומרת ואני מאד ממושמעת חחח
ובעקבות השרשור שלך חשבתי על זה שאני לא עושה בדיקות דם ושתן כל חודש 😳
רק מעקב הזה וזהו
ופתאום ראיתי דוח שהרופאה כתבה ובין היתר היא כתבה בחרה לא לעשות בדיקות(מי שפיר סקירה וכ').
ביקור אחות תחילת הריון שבוע 5 הרגשתי ממש כאילו היא מצביעה עלי ואומרת לי את לא בסדר😅☺️
קניתי לפסח שמלה ממעצבת מוכרת, שמלה יפה וגם המחיר מאוד יפה.
מהפעם הראשונה שלבשתי אותה היא הורידה לי נצנצים בכמויות, איפה שישבתי, הלכתי, על הגוף. פשוט הכל.
דיברתי עם המעצבת, היא אמרה שזה אמור לרדת אחרי כביסה ראשונה. לא קרה.
ביקשתי החזר על השמלה או להחליף. היא אמרה שזה פעם ראשונה שזה קורה ואין החזר על השמלה..
יצא לי עשן מהאוזניים מרוב עצבים. שמלות שאני קונה בשיין, יותר איכותיות..
בקיצור ממש מעצבן.
לענייננו, השמלה כובסה מאז כחמש פעמים ועדיין מוציאה מלא נצנצים.
מישהי יודעת על דרך להוריד הכל פשוט בפעם אחת? והבד שלה יהיה רגיל. בלי נצנצים..
אם למישהי יש רעיון טוב ממש אשמח.
זה יותר פריקה כי השקעתי בשמלה שאמורה לשרת אותי עד סוף ההריון כי בגדים רגילים שלי פחות באים עלי, וזה כזה מבאס ששילמתי מלא לחינם..
לא מצאתי פיתרון, ליבי איתך....
אולי תנסי למכור יד שניה במחיר מוזל?
יש גם קבוצות וואטסאפ ייעודיות לפי מעצבות..
ואז לפחות לא תרגישי את הבאסה שאת נתקעת איתה ותוכלי בסכום לקנות שמלה אחרת נוחה להריון 😉
לא הייתי רוצה לקנות כזו שמלה גם לא ביד 2
אם לא אמצא דרך כבר אוותר וזהו, כפרת עוונות
יש כאלה שאולי פחות מפריע להן הנצנצים..
אבל יכולה להבין מה את אומרת ❤️
פשוט לא רואה איך זה לא מפריע. זה כמויותתתת
כל הבית נצנצים, כל הגוף..
אז נראה לי פחות שייך.. אבל תודה!
( למרות שגיליתי שלכמה אנשים בסביבתי זה כן מפריע 🥴)
אבל שוב, זה כמות היסטרית..לא רואה מי תהיה סבבה עם זה
ובלי קשר, אין לי כוח להתעסק עם למכור
ואני אפילו אוהבת, יש נצנצים בכל איזור שהלכתי, כמו איזו פיה חחחח
הכיסוי זה באמת מבאס כי יש אחכ נצנצים בקרקפת
אבל שמלה לדעתי זה יפה, ובלי נצנצים זה יראה פשוט, לא?
אולי זה פחות ממה שיוצא אצלי..
אבל לי זה ממש מפריע ללבוש אותה כך, כך שאני מעדיפה כבר בלי..
''פעם ראשונה שזה קורה''...
את מוזמנת לעשות החזר פעם ראשונה...
התעצבנתי לקרוא את זה!
כ"כ התעצבנתי
ממש עבודת המידות מבחינתי
רשמתי לה שפרנסה מאת ה' וזהו.. כפרת עוונות.
באסה ❤️
מוכרת כאן מאוד ופעילה מאוד מאוד
העדפתי לא מהאנונימי ולפתוח נייק שרק אפרוק ואצא לניק שלי לקרוא
ככה שכל מה שתרשמו אקח לעצמי אבל לא אגיב סליחה וזה פוגע במישהי
נשואים כמה שנים טובות,
יש כמה ילדים תודה לאל,
אבל אין זוגיות. למה הכוונה?
אין תקשורת, אין מגע, אין דו שיח מפרגן, מחזר, אוהב.
שבנות רושמות כאן שהם מתגעגעות לבעל אני מרימה גבה. מה זה געגוע? זה קיים בכלל?
כל-כך רציתי בית אחר בית של חום ואהבה
בית של זוגיות טובה בדיוק כמו שראיתי אצל הוריי היקרים
כזה שמכיל, כזה שאוהב כזה שששמח אחד בשני.
ואין בנינו אהבה
היינו בטיפולים זוגיים לא אחד ולא שתיים….
ככה אין צורך לרשום
ואני עייפה נפשית בעיקר. צמאה לאהבה. לזוגיות! לתשוקה!
מיותר לציין שיחסי אישות לא קרו הרבה זמן נכון?
הטבילה במקווה יש פעמים שהוא אפילו לא יודע מתי.
ומה אני צריכה ממכם?
אני כל-כך רוצה להתגרש אבל לא עושה כלום למען זה עייפה מדי בשביל התהליך
וכל-כך רוצה עוד ילד
אבל אין כלום.
והצומת הזאת פשוט מעיקה עלי נפשית.
לא רוצה שתחליטו בשבילי אבל אולי אם יהיה לכן איזה עידוד קטן
כי הכל מורכב לי וקשה לי
ההחלטה להתגרש כרגע הכי קלה
כי אני באמת סובלת! אבל לא עושה כלום למען זה
וכן אני מטופלת. וכלום לא עוזר לי כל עוד הוא לידי. הנפש שלי כבויה.
מאחלת לך שתחליטי החלטות נכונות בשבילך,
ובשביל הילדים שלך!!!
לא פשוט בכלל
אני לא יודעת מה לייעץ אבל לפחות אקפיץ את השרשור
חיבוק יקרה!
אז רק להגיד שקראתי
יש בעצם הסבר או נקודת הנחה איפה כן הבעיה?
מה הבן זוג שלך אומר/רוצה?
שאני כואבת את כאבך ממש❤️
אנחנו הרבה פעמים חיות את החוסר כי בדמיון יש מציאות שלמה ואידאלית, שמכסה על הקיים, ואנחנו מחכות שהמציאות תגיע אלינו ו'תקרה' לנו
אבל הרבה פעמים יש סבך רציני מתחת לפני השטח. וזה בסדר לחלום ולהשתוקק לתיקון. זה הכי נורמלי ותקין שיש. מי לא רוצה זוגיות טובה ואוהבת..?
השאלה היא מה אנחנו עושות למען זה והאם אנחנו מצליחות לראות גם את העבודה שלנו.
גם די ברור שהנוכחות שלו מקשה עלייך. הוא מסמל את המצב שבו את נמצאת ולפעמים נראה לנו שאם נעלים את ה'בעיה' (הבעל) - הבעיה תיפתר. כשלמעשה זה לרוב לא הפתרון. (לפעמים כן וצריך להתגרש) אלא השם מדבר איתנו דרך הסובבים אותנו ודרך הקשיים שלנו כדי שניפגש עם דברים שצריכים אצלנו תיקון. (וכמובן גם בבן הזוג)
כדי לדעת מה צריך לתקן, צריך לחזור אחורה להתחלה ולבחון האם לפני שהכל דעך, היה את התשוקה והאהבה. לפעמים זה לא היה חזק מספיק ונוכח בחיים שלנו כי לא הספקנו לבנות את זה ונזרקנו למים של חיי משפחה, הריון ועבודה שמאוד שוחקים. לא מתחזקים מספיק כי זה מובן מאליו, מקימים משפחה ואז מתעוררות בעיות כי הצורך עולה מתוך הפניות הנפשית ומבינים כמה זה חסר לנו
לפעמים זה באמת היה, אבל עומס החיים ושינויים שעוברים עלינו,ותקשורת שדועכת, יוצרים מציאות של ריחוק גדול.
צריך להבין בדיוק איפה אתם עומדים כדי לדעת איך 'לתקוף' את הבעיה ומאיפה לגשת אליה. אבל בכל זאת חשוב לי לומר - לא משנה איפה אתם עומדים בין האופציות - כשמדברים בשפה של הלב, שהיא לא מאשימה אלא רוצה לבנות ומראה פגיעות ורצון לתקן ולהתקרב - התהליך יכול לקרות ויכולה לצאת שמחה גדולה. אבל בשביל זה צריך להניח את כלי המלחמה בצד, להסתכל על הטוב שבקיים, לחפש בזכוכית מגדלת את הטוב שנסתר מעינינו, ולעזור לעצמנו להוציא עוד הרבה טוב אחד כלפי השנייה - מתוך נתינה ועין טובה, והבעת צרכים רגשיים בצורה נכונה.
אני מאמינה לך שאת כבויה. בעיות שלום בית מעיבות על הנפש מאוד ולוקחות המון אנרגיות. הצורך להרגיש אהובה ונחשקת מצד בעלך היא גזרת הכתוב - ' ואל אישך תשוקתך..' וייתכן והנכון לך הוא להתגרש, אני לא יכולה לדעת באמת מה קורה ביניהם מקריאה של פוסט אחד, אבל זוגיות טובה היא ריקוד של שניים. וכל פעם מישהו אחר מוביל. וצריך הרבה תעצומות נפש כדי להוביל. לצאת ממעגל ה- 'אני רוצה שיבוא ממנו', ו'למה הכל עליי/ רק אני מוותרת/ מה אני אשמה שהוא כזה..' זה לצאת מתוך עצמנו למען מטרה גדולה, שהיא בסוף בסוף - חוזרת להיטיב איתנו בגדול. בכח שזוגיות טובה נותנת.
ולפעמים טיפול זוגי לא מצליח לעזור
לא שיתפת בעמדה של בעלך בעניין ואיך זהמהצד שלו אז אני כותבת לך מזווית של הקריאה של מה שכתבת ויכול להיות שלא רלוונטי למצבך כמובן
מהיכרות, תהליך של גירושין הוא באמת מתיש. ועולה הרבה כסף. אבל זו לא סיבה להימנע ממנו אם יש צורך. מצד שני - רק את יודעת בפנים אם עוד יש דברים שלא ניסית לעשות וכמה את מוכנה לעשות ולנסות כדי לשמור על הבית.
שולחת חיבוק
הצורך של האישה במילה טובה, בחיזור, במחמאה.
הנסיון שאת מתארת קשה מאוד!
יש לי חברות שמספרות על קשיים שלהן עם הבעלים והקושי הזה הכי קשה.
יש להן בעלים שעובדים קשה, מפרנסים טוב, עוזרים עם הילדים,אבל כל עוד חסר היחס, כל זה לא שווה להן.
ויש הפוך, בעלים שבקושי מצליחים לפרנס, בקושי עוזרים בבית וילדים, אבל "על הפשעים תכסה אהבה ", כל עוד האישה מקבלת מילה טובה, יחס טוב, זה מפצה על הכל כביכול.
אין לי עצות, חוץ מתפילה.
להתפלל על הבעל, שיראה כמה הדבר הזה חסר לך.
שיראה לו מה זה אישה וכמה היא צריכה כבוד.
שיהיה לו את השכל להוריד מהלחץ והעומס בחיים שלא נותן לו פנאי להשקיע בזוגיות שדבר כל כך חשוב.
וגם להתפלל שה' יאיר בלב שלך את המעלות שיש בבעל, שיבעיר בלב שלך אהבה וחמלה כלפיו, שבכל זאת הוא לא מלאך, אבל יש בו נקודות טובות שכל כך אהבת כשרק הכרתם.
ה' חיבר בינכם ורק הוא יכול שוב לחדש את הכל. ישועת ה' כהרף עין! אל תתיאשי!
כבר יצא לי לכתוב פה, שאנחנו חיים בתקופה שבה אישה יכולה להסתדר בלי גבר בחייה ולחיות חיים מספקים ומהנים, וגם להיפך. לכן אם אנחנו נכנסים לזוגיות, אנחנו רוצים לקבל ממנה את הערך המוסף של חיים עם האיש אשר אהבת, תשוקה, חיבור.
והאמת שאנחנו גם משתנים כל הזמן, ולכן כל פעם צריכים לרצות את זה ולבחור בזה מחדש.
מעניין אותי (רטורית, אני יודעת שלא תעני) אם האיש שלך מכיר את הרעיון הזה שאת רוצה להתגרש. הוא מודע לזה?
אם גם הוא מיואש מהזוגיות, גם בשבילו היא עול, אז אולי זה לא יהיה כל כך מייגע להיפרד.
ואולי הוא דוקא אוהב, בדרכו שלו, ואיכשהו מספיק טוב לו המצב כרגע. ואז אולי מה שצריך זה להגיד לו שזו מחשבה מאוד רצינית אצלך. לפעמים רק כשמבינים שעומדים לאבד משהו שנתפס קצת כמובן מאליו, פתאום נותנים לו את הכבוד הראוי לו.
ואולי הוא לא זה ולא זה, הוא טיפוס אחר עם בעיות משל עצמו, ואז בעיני למרות מה שזה יסחט ממך שוה לגשת לגירושין, את ראויה למישהו טוב יותר בחייך בע"ה בבוא העת. תקיפי את עצמך באנשים שהם דורשי טובתך, תסתערי על האתגר הזה (בחוכמה, להתייעץ עם אנשי מקצוע עם לב טוב לאורך הדרך) ואל תוותרי על עצמך ועל השמחה שלך.
ואם שום דבר פה לא שייך ולא מנחם אותך, אז סליחה, ובכל מקרה אני איתך... שה' ישלח לך חוכמה להחלטות האלה, ולהתנהלות איתן. חיבוק גדול🤍
הנסיך חוגג שנתיים
רעיונות למתנות מושקעות ממשפחה שגאה נורא בנכד הבכור יתקבלו בשמחה גדולה!!
יש לנו ים של ספרים, כדורים, מגנטים, בימבות
אשמח לעוד כיוונים..
יש לך קישורים?
וזה סט ניקיון-
יש לי גם את הערכת איפור שלהם, אבל מאמינה שאת הגבר שלך זה פחות יעניין🤭 וגם זה מתאים לגיל גדול יותר.
לא הזמנתי מהלינקין האלה, זה סתם מה שקפץ לי עכשיו
איזה מתוקי הנקיון הלוואי שזה יצליח להאהיב עליו את המלאכה לנצח
וכן, איפור בעז"ה להבאות בתור😍
יש לנו כזה פירות לחתוך לשתיים ומידי פעם הוא מביא לבובה לאכול
מתלבטת כמה זה יעניין אותו מטבח
יש כאלה שפחות מתחברים..כשיש לו שדרוגים כאלה כמו כלי מטבח שונים זה ממש כיף לבשל ארוחה לחמם במיקרו וכאלה
עוד רעיונות
לגו דופלו
פליימוביל 123
רכבת מעץ כזה שמרכיבים לה את המסלול אם את מבינה מה שאני מתכוונת
אולי פליימוביל באמת..
עשיתי חיפוש על מליסה ודאג רואה שיש באלי אקספרס
אמין? כי מחירים בריצפה
אלא מפלסטיק ואז זה מבאס כי הרבה מהקטע של מליסה ודאג זה האיכות והעץ.
יש לי אולי קישור לסט ניקיון מוצלח מעליאקספרס אם מעניין אותך. יכולה לחפש
מתאים לגיל שנה ו 10 כבר, נכון?
איזה חברה מומלץ לקנות?
עם איזה סוג כדאי להתחיל?
הילד שלי כל היום משחק עם זה.
קנינו לו כי הוא מאוד אוהב את האותיות וממש מזהה (הלם אמיתי, הילדון בן שנתיים!!) אז הוא בכלל אוהב את זה
מה שכן, אם הרכבת לא איכותית זה לא שווה את זה
כי זה נהרס וגם קשה להרכיב אותה
הסבתות אמנם כרגע לא בקטע של לפנק
אבל אנחנו נדאג לפנק ויש פה אחלה רעיונות
יש רכבת דופלו (קצת יקר אבל ממש שווה)
ויש גם רכבת של איקאה, שהיא גם שווה.
ואז אפשר לשדרג בכל פעם עם חלק אחר וה ממש נחמד
של פישר פרייס, עולה עכשיו רק 100 שח עם משלוח חינם לארץ. שווה ממש.
הקטנטן בן שנה וקצת, ואני לא יכולה להשכיב אותו לישון.
עם אבא שלו הוא הולך לישון בקלי קלות. שיר, חיבוק, שתי טפיחות על הגב וזהו.
כשאני מנסה להשכיב אותו זה- צרחות, קימורי גב, ודרישות להנקה.
אני יודעת שזה גם אשמתי, כי היו לילות שלא היה לי כח להשכיב אותו במיטה שלו ופשוט הנקתי מתוך שינה. אבל איך יוצאים מהלופ הזה?
שתבינו שהערב, בעלי לא היה, ואחרי חצי שעה של צרחות ביקשתי מבת ה-13 להחליף אותי- ואצלה הוא נרדם תוך שתי דקות.
מצד אחד בא לי לגמול אותו וזהו, מצד שני בא לי להתכרבל איתו ופשוט לישון צמוד צמוד אליו לנצח. ונראה לי שזו הבעיה האמיתית. שאני לא מצליחה להיות סגורה על עצמי.
או שזה פשוט כי ככה ממליצים מסביב?
אבל לרוב גם אם הוא נרדם בהנקה (ולאחרונה זה פחות קורה), ברגע שאני מנסה להעביר אותו למיטה שלו הוא מתעורר בצרחות וצריך להרדים אותו מהתחלה.
אז זה נורא נחמד כשגם אני רוצה לישון. אבל כשאני רוצה שהוא ילך לישון בשבע בערב ושיהיה לי זמן לעשות עוד דברים- זה פחות מוצלח.
לק"י
איזה קשוח זה להעביר ילדים שמתעוררים....
בגיל הזה באמת עוד ישנו לידי. את שני הגדולים העברנו בסביבות גיל שנה וחצי למיטה רגילה, כי היה לי נוח להניק אותם בשכיבה בלי להצטרך להעביר אותם אחר כך.
הבן שלי תכף בן שלוש,
עולה לגן עירייה ועדיין לא גמול.
איך יודעים שהוא מוכן?
איך יודעים שאני מוכנה?
איך עושים את התהליך הזה בכלל? הוא ילד ראשון ואני לא יודעת כלום
זה תהליך שלוקח זמן. כדאי לקנות סיר קטן, ולשים אותו במקום מרכזי או במסדרון. לעודד אותו אחרי הארוחות או בזמנים אחרים לעשות, לספר לו סיפור כשהוא יושב או לתת לו עיסוק אחר בזמן הישיבה.
אפשר לתגמל אותו כל פעם שיושב.
את הטיטול כדאי להוריד בזמן קבועים או להוריד לגמרי, שזה לא יבלבל אותו.
לגבי הלילה, יש כאלה שמצליחים להיגמל גם בלילה, נרא. לי תתחילי קודם ביום.
תתכונני עם בגדי החלפה זמינים, כי בהתחלה יהיו פספוסים. וזה לא נורא, ככה הוא לומד
שכחתי.אשמח לקווים מנחים להתחלת תהליך כמו שצריך.אצלי קצת יותר קטן שנתיים ושבע חודשים .
גם עולה לגן עירייה
או שעדיף לחכות לחופש מהמעון באוגוסט בערך ולעשות ברצף כי קשה באמת להתחיל ככה כשהן במעון עד ארבע ולא נשלח אותם עם תחתונים בימים הראשונים כשבטוח יפספסו מליון פעמים
אז קודם כל אני לא מומחית בכלל אבל רק משתפת איך עשינו אצלנו.
קודם כל כבר חצי שנה לפני שהתחלנו רשמית נתתי לו לשבת בשירותים ולימדתי אותו מה זה פיפי ומה זה קקי.
כל פעם שעשה בשירותים קיבל עדש.
ולא הורדנו טיטול, היה יושב עושה ומחזירים טיטול.
אבל שיכיר ויידע מה זה כל דבר.
בשתן זה עבד מעולה ביציאות הוא פחד ולא כל כך עשה אבל כשהחלפנו לו טיטול אמרנו לו מה זה שיכיר.
בפסח הורדנו את הטיטול, דיברנו על זה קודם שבפסח נוריד את הטיטול והוא יעשה בשירותים.
(נ.ב. אני לא כ"כ השתמשתי במחמאה גדול. שהוא גדול ועושה בשירותים כי ילדתי בת קצת קודם ואמר כמה פעמים שהוא רוצה להיות קטן כמו התינוקת.
השתמשנו בכל מיני מילים אחרות: אתה אלוף, אתה גיבור, אתה כמו X Y Z שעושים בשירותים וכו')
קנינו כל מיני הפתעות זולות שיקבל כשעושה בשירותים.
בהתחלה לקחנו אותו כל 40 דק' עד שעה והושבנו בשירותים
בדר"כ די מיד הוא עשה.
הרבה פעמים הוא התנגד ללכת לשירותים והיינו צריכים קצת או הרבה לשכנע שילך.
בכמה פעמים הראשונות שעשה בשירותים התקשרנו לסבתות לספר להם איזה אלוף הוא שעשה בשירותים
מאוד דיבר אליו.
כמובן שהיו לא מעט פספוסים, בעיקר כששכחנו לקחת אותו.
לאט לאט למד גם ללכת מידי פעם מעצמו.
עכשיו חודש אחרי, בבית הוא גמול, כמעט ולא מפספס. עדיין מזכירים לו ולוקחים מידי פעם אבל מלא פעמים הולך מעצמו.
בגן לא מסכים בכלל ללכת לשירותים והוא עם תחתון טיטול. אני מקווה שעוד כמה שבועות נעשה ניסיון חוזר בגן גם (ואם לא ילך אז מצידי שהניסיון הבא יהיה רק בגן עיריה שנה הבאה)
דרך אגב באמצע התהליך כשכמעט נשברתי מישהי נתנה לי ספרון שנקרא: הדרך הקלה לגמילה מחיתוולים. שכתבה בתיה אליאך
עזר לי מאוד. ממש ממליצה.
בחודש האחרון מידי כמה זמן נופלת עליי מן עצבות כזו. בדרך כלל בלי סיבה כלשהי, פשוט סתם כך. עשיתי את השאלונים באינטרנט, והרוב מתייחס לעייפות, ושינה טובה בלילה וכל מיני שאלות כאלו. וברור שאני עייפה, בחודש שמיני...
מרגישה כאילו התסמינים של ההריון חופפים לתסמינים של דיכאון.
אני באמת בלי כח לעשות דברים, אבל גם כי אני כבר כבדה ממש. ואני גם מתוסכלת מכל מה שקורה במדינה. וכרגע הכל נראה לי לא טוב- העבודה, בעלי, המשפחה, החברות... הכל מעצבן אותי וקשה לי ומתסכל אותי.
בקיצור, אני מבולבלת ועייפה, וממש עצובה. רוצה לבכות אפילו בלי סיבה
וגם יש דבר כזה דיכאון הריון.
את יכולה לבקש מהאחות למלא שאלון אם בא לך להיות בטוחה.
כשאת כבר פוגשת אנשם כן נחמד לך? יש דברים שאת מצפה להם? אם כן תנסי לשבץ אותם יותר בשבוע, ולהתנתק מדברים שקשים ואת לא חייבת לדעת עליהם כמו חדשות (את הדבריפ החשוביפ כבר תשמעי...)
כן תנסי למצוא לך נקודות אור בשבוע שגם יוצרות ציפיה, אבל גם - אם את עייפה או עצובה תני לעצמך מקום..
ויש לזה גם הסבר פיזיולוגי
בדיכאון יש חוסרים הורמונליים וגם בהריון יש הרבה מאוד שינויים הורמונליים
אז מאוד הגיוני שבהריון יש תחושות של דיכאון.
זה לא כ"כ משנה אם את בדיכאון בלי קשר להריון או סובלת מדכדוך בעקבות ההריון.
אם קשה לך ואת לא מצליחה להתמודד עם התחושות לבד, כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית.
ממני שסבלה בהריון מדיכאון ושולחת לך הרבה מאוד כוחות!!
ילדתי לפני מספר חודשים
מאז ומתמיד ההשכבות עם הגדול (2.6) לא היו להיט אבל בימים האחרונים נהיה סיוט
הקטנה (1.6) היתה הולכת לישון יפה מאוד בקבוק בלול וישר נרדמת בשמחה
בימים האחרונים נהיה נורא
היא בוכה בלי סוף אפילו שעתיים צורחת צרחות אימה רוצה לישון במיטה כמו הגדול
אנחנו מעבירים למיטה היא צורחת ורוצה שנישאר לידה ונלטף אותה עד שתרדם.אם לרגע עוצרים היא לוקחת את היד ושמה עליה.
אבל מה הקטע היא לא נרדמת בליטופים
מחזיקה את עצמה בכוח ערה
עושה שטויות
מנשקת
אומרת 20 פעם קריאת שמע
ובנתיים הגדול (שישן במטפלת עד 13:30)
במיטה שלנו חוגג
הולך לישום במקרה הטוב ב21 רק במיטה שלנו אחרי שצועקים עליו
די נמאס לי
נגמר לנו הכוח והאוויר
אני מנסה לשכיב את הקטנה כבר מ6 וחצי והיא עדין ערה
ברגע שיצאתי מהחדר כי מה לעשות יש עוד ילדים היא לא מפסיקה לצרוח
עכשיו ברור לי שזה מהילדה
שהיא זקוקה ליחס
רוצה להרגיש גדולה
אבל דיי זה כבר מטורף
אנחנו בהשכבות מ6 וחצי עד 9 ואז נרדמים גמורים מהיום
זה גומר לי את הכוח
את החשק להיות איתם
לאהוב בפשטות
מרגישה במאבק אינסופי
ובנוסף להכול צריך גם לטפל בתינוק שנולד ולקום בלילות.
בבקשה תביאו עצה מה עושים? איך גומרים להשכבות נורמליות בפרק זמן סביר??
פשוט לתת להם לצרוח את נשמתם עד שתיאשו?
המקוריתניסית לאחר את ההשכבות? 6 נשמע לי מוקדם.
והייתי מרדימה אותם יחד
הצמודים שלי עם הפרש של שנה וחודשיים, מגיל ממש קטן הרדמתי יחד ועד היום זה ככה
בזמןשהם עוד ערים אפשר לתת תשומת לב במקום להילחם, ולקבוע שנגיד ב7 וחצי 8 הולכים לישון. שניהם.
ממש חימם את הלב
אני באמת מפורקת
כן נסינו ב7 וחצי אבל הקטנה הייתה ככ עייפה ונודניקית
שזה פשוט לא היה שייך והגדול היה ערני לחלוטין.
קודם כל כל לידה משנה את המאזן במשפחה והכל הרבה יותר קיצוני אצל הילדים. אז זה הכי מובן בעולם ועוד מעט יתרגלו למציאות החדשה
נשמע ששש וחצי זה יכול להיות מוקדם מדי לשינה. הייתי מתחילה יותר לקראת שבע וחצי
עושה ממש סדר בשינה
בצורה ברורה כל אחד ישן במיטה שלו
הקטנה - צריכה להיות בלול. היא עדיין לא בגיל של מיטה.
גם אם היא בוכה לא לוותר על זה. למצוא פתרונות אחרים כמו- אני יכולה לשבת ליד המיטה. אבל אין אופציה לישון מחוץ למיטה .
להתחיל את השינה בסיפור נחמד ושמע ישראל.
כשסיימתם להישאר לידם ובשקט. לא לאפשר שיח על כלום.
תגידי להם שאם הם מדברים/ יוצאים מהמיטה את הולכת.
להיות ברורה
בסוף הם ירדמו!
תודה על התגובה. לא מובן מאליו שאת מקדישה לי זמן והכי רוצה לעזור..
הבעיה הקטנה באמת עייפה בשש וחצי.. נופלת המון מגרדת בעיניים בוכה מכל דבר..
ואני קצת מפחדת לעשות שינוי כזה לגדול אחאי הלידה
כי מגיל קטן לצערי הרגלנו אותו לישון במיטה שלנו
ואני מפחדת שהוא ירגיש שאנחנו "זורקים אותו" אחרי הלידה
אני כן משתדלת לעשות זמן אישי לכל אחד לפחות 3 פעמים בשבוע אבל לא תמיד זה קורה ואני כן מרגישה שבלילה כל אחד רוצה אותי לבד אבל בלי הפסקה..
הוא לא מוצדק
אפשר לעשות שינויים ןעדיין להרעיף אהבה גם בתוך השינוי. הרי הוא לא ישן במיטה שלכם לנצח, נכון?
לגבי הזמן אישי בהשכבות - אני אמא ' רק' ל2, וזה נראה לי בלתי מושג האמת. אני עשיתי כאמור מבצע 1+1, וזה מאוד הקל עליי. זמן איכות אפשר לעשות בזמנים אחרים. וגם בהשכבה אפשר לתת תשומת לב, לא חייב אחד על אחד לאורך זמן כי את נגמרת.. מילא אם זה החה לך טוב..
אני חושבת שהמצפון ורגשות האשם יושבים עלייך חזק ומונעים ממך לעשות שינוי וחבל. ילדים יכולים להרגיש אהבה בכל מיני דרכים, גם אם עושים שינויים. הם לא קרבן של המציאות הזו שנולד להם אח ואז צריך לשמור עליהם מפני נזק שייגרם, הם זכו בעוד אח ויש שינויים שמגיעים עם זה.
וחיבוק ענק! זה קשה ככ
כשהבן שלי היה במעון וזה מה שהיה ישן לא היה מה לנסות להשכיב אותו לפני 21.30
זה היה סיוט וזאת אחת הסיבות שאת הבת שלי לא שלחתי למעון. חייבת את השקט שלי בערב.
כן. תתני להם לבכות ולצרוח, אחרי השכבה נעימה מצידכם, ק"ש, שיר, חיבוק ונשיקה.
אמא יוצאת, הדלת סגורה, יש אור קטן ולא יוצאים מהמיטה.
כל הילדים שלי עברו את זה (בגיל שנה אומנם) וכולם ב"ה בריאים בנפשם. ההשכבות הן שמחות, אם מתאים לי להישאר אני איתם כמה שאני רוצה ויש זמן פינוק עם אמא במיטות. ואם לא מתאים, אז אחרי ישנים לבד.
שמעבר עם הצרחות יקרה מתישהו אלא אם את רוצה להרדים בליטופים גם ילד בן שמונה (מכירה גם כאלה) אבל את המנהיגה, את לוקחת החלטות. אם זה מציש אותך וגורם להורות שלך להיות חסרת סבלנות ועל הקצה מבחינת כוחות תסמכי על הילד שלך שיש לו מספיק כוחות נפש להתמודד.
כמו שאמרו- יש הרבה דרכים לפנק. את יכולה להיות הרבה יותר פנויה בשבילם אם יהיה לך ערב פנוי. זה יבוא לטובת כולם בסוף גם אם הדרך לא נעימה.
עברנו כל כך הרבה עם השינה של הגדול שלי
אין לי כל כך הרבה טיפים כי כל העצות שעזרו אצלנו עזרו לזמן מוגבל מאוד.
אבל אשתף שהבן שלי בן שנתיים וחצי מראש מתחילים להשכיב משמונה וחצי והלאה.
היום הלך לישון בתשע.
כי ראינו שאם משכיבים בשבע וחצי אז ההשכבה לוקחת שעה וחצי
ואם משכיבים בתשע היא לוקחת רבע שעה.
אז מעדיפים שיהיה ער ויסתובב.
תתעודדי ששנה הבאה בגן כבר לא ישכיבו אותו לישון ואז אולי השינה תתאזן.
לגבי הקטנה,
יש מצב להפריד בין ההשכבות?
כלומר להשכיב רק אותה בשש שבע ואח"כ את הגדול?
אה ועוד טיפ, הבן שלי שנאאא את המיטת תינוק (לול)
היה רואה וישר מתחיל לבכות שעות.
ומתישהו בערך בגיל שנה העברתי אותו שיישן במיטה רגילה נפתחת.
הייתי משכיבה על המיטה התחתונה כדי שגם אם חס וחלילה ייפול זה יהיה מגובה קטן
זה היה לי שווה העיקר שההשכבה תהפוך להיות יותר רגועה ונעימה.
זאת ממש היתה נקודת מפנה. גם אח"כ ההשכבות לקחו מלא זמן אבל לפחות רגועות ובלי צרחות.
שלום! אני בשבוע 21, כבר בערך חודש וחצי של נשירת שיער עצומה. כמעט ונשארתי בלי שיער על הראש 
מישהי חוותה משהו דומה? הבנתי שבהריון השיער אמור להתחזק ולהיות שופע יותר בגלל האסטרוגן.
אם מיישהי יכולה לחלוק מנסיונה על איך לחזק את השיער ולמנוע את המשך הנשירה, אודה לה מאד.
היתה לי נשירת שיער פסיכית באחד ההריונות.
עשיתי בדיקות דם מקיפות והיו הרבה חוסרים.
התחלתי לקחת והנשירה לאט לאט פסקה.
