פורום הריון ולידה (עמוד 594)

אם את פותחת ואוכלת מהפתיחה הראשונה בלבד.

אח"כ תשאירי לשאר בני הבית.

באופן אישי אכלתי בכל ההריונות. 

השתמשתי מיד שרה

ונס מיוחד ללידה

הייתי מאוד מאוד מרוצה 

גם עם ונס מרגישים צירים

אבל זה מטשטש את הכאב

המוח לא מתרכז רק בכאב של הציר אלא גם במאין ''כאב'' נוסף של הטנס

הטנס לא כואב, הוא עושה כזה רטט בגב וככה את עסוקה בזה 

זה הקטע

זה עושה משהו למוח שלא מרגישים את הצירים כל-כך חזק כמו שאת מרגישה אותם בלי טנס

לערכת מדבקות חדשה.

ובערך 100₪ פיקדון על המכשיר.

זה אמנם עוזר פלאים, אבל צירים הם כואבים גם כאשר יש פלאים 😁

אל תחשבו שים זה תוכלו להגיע לפתיחה מלאה בלי אפידורל

זה ממש משתנה מאחת לאחרת

אבל לי זה עזר להתחלה 

בלידה הראשונה לקחתי של יד שרה

עכשיו השכרתי את של חברת צירים.

בלידה הראשונה השתמשתי בו מעט יחסית. ממש בהתחלה. ואז כבר עברתי למים וזה עזר לי יותר.

בלידה עכשיו הייתי איתו כל ההתחלה, עד פתיחה 5-6, הוא כן עזר. אל תצפי שהוא יעלים את הכאב, זה פשוט עוזר קצת להתמודד איתו. 

כאבי מחזור חלשים זה תקין מאוד. זה התרחבות של הרחם.

אם הם גורמים לבעיה בתפקוד (כלומר-חזקים) כדאי לעצור למנוחה, לראות שזה עובר, ואם לא עובר ללכת לבדוק. 

אבל הבנתי שיש כאלה שזה לא עזר להן, אז תקחי את זה בחשבון.

לגבי הטנס של צירים- יש את צעדים ראשונים שיש להם כל מיני קופונים לכל מיני דברים, גם לזה. אז אם את רוצה דווקא אותם, תנסי לראות באתר שלהם איפה הקופון, אולי צריך להירשם לדיוור שלהם בשביל זה. אני כמובן לא קשורה אליהם ולא כלום, אבל יש להם לפעמים כנסים בזום, והם נותנים שם כל מיני קופונים והנחות.

לגבי 2- אני חושבת שגם לי היה בהריון כאבים כאלה חלשים, ואמרו שזה מההתרחבות של הרחם. לגבי החולשה- אולי את צריכה לתגבר ברזל בנוסף

כשיצאנו ללדת וכבר לא הייתי במצב של נסיון לנוח, זה עזר לי.

1. כן, זה עזר. לא אגיד לך שזה היה קסם , אבל כן שווה את זה.

2. נשמעת כמו אישה בהריון 🤗

עוזר ממש ומציל אותם ואותנו

יש ביוגאיה שזה פרוביוטיקה (משהו טבעי חושבת) , סימיקול, בביביזים וכו'

או שזה לא אופציה מבחינתך. לנו עזר גם עיסויים בבטן

לנו זה עזר ממש..השתמשתי עם ביוגאיה וכשהיה צריך אז סימיקול

תזכרי שזה תקופה ויעבור בעז"ה

גם אני הייתי מיואשת, ימים ולילות בלי שינה, היה קשוח

היום היא בת 4 חודשים וב"ה הכל נרגע

שהיייתי קצת יותר גרוע ממך לפחות בקטע של האוכל לא אוכל כלום רק שוקולד כלום ברמה של כלום אם הייתי קמה בבוקר בלי להקיא הייתי אומרת מזמור לתודה בונגסטה לא עזרה לי קיבלתי נוזלים דרך הוריד כי ירדתי 7 קילו במשקל ולא חשבתי שזה יעבור ויום אחד בשבוע 19  יצאתי עם בעלי הזמנו המבורגר וכשברכתי ברכת המזון נפל לי האסימון שאכלתי ועוד בשר(רק הייתי חושבת על בשר או רואה סרטונים בטיקטוק של כל מיני בשרים הייתי הולכת פיזית להקיא) .

אז הכל עובר ועוד יותר מזה יום חמישי דפקתי ארוחה של השמחות שכללה בתוכה חביתה שגם על זה לא היה נה לדבר אז הכל עובר תנסי להתעודד תאכלי דברים יבשים או כל דבר שעושה לך טוב ובעניין גיסתך אל תתיחסי ביננו היא לא הכי מבינה את זה...❤️

2. התקנתי אחרי 2 הלדות הראשונות... הנקתי את שניהם מעל שנה (והפסקתי בגלל ההריון הבא...)

כך שאין לי למה להשוות להנקה בלי התקן אבל לא הרגשתי שיש השפעה

3. לא. ממש מעת הכתמות בהתחלה- אפילו לא נאסרנו

4. בתור אחרי הלידה- הזינה לי את המרשם- קפצתי לבית מרקחת (באותו הבנין) - וחזרתי אליה מיד להתקנה

5. מנע לחלוטין

קיילינה וג'נס מאוד דומים, קיילינה מינון טיפה יותר, ההבדל העיקרי הוא שקיילינה זה ל5 שנים וג'נס ל3 שנים.

הם לא אמורים להשפיע על ההנקה.

לגבי מניעת מחזור- זה לא קשור להנקה. אם ההתקן ימנע מחזור (וזה קורה בעיקר עם מירנה ופחות עם האחרים), זה יקרה ללא קשר להנקה.

קונים את ההתקן בבית מרקחת, צריך מרשם.

שאלתי בלי קשר להנקה. אני בדכ מניקה עד גיל שנה אבל מקבלת מחזור מאוד מהר למרות זאת.. אז רוצה למנוע את זה.

הקיילינה והמירנה הם בעצם אותו מינון? או שהמירנה יותר ובגלל זה עם יותר סיכוי למנוע מחזור?

זה בעצם מכיל את ההורמון שיש הגלולות שלוקחים בהנקה?

אני פירטתי פה כמה פעמים על הניסיון שלי עם מירנה, מוזמנת לעשות חיפוש בכרטיס אישי שלי.

זוכרת שכתבת.

היה לי חשוב לדעת רק שלא מפספסת אולי משהו מהתקן אחר הורמונלי שאולי יותר טוב ממירנה.

נשמע שהמירנה הכי טוב למקרה שלי.

כי ממש חשוב לי שלא יהיה מחזור. אני יודעת שיש אחוז מסוים של נשים שמקבלות מחזור איתו אבל חייבת לתת צ'אנס.

כי זה לגמרי באסה להניק הנקה מלאה וגם לקבל מחזור כל חודש.

ואני בדכ כן מונעת לתקופות יותר ארוכות, לא חודשים בודדים. 

אומנם די טרייה...אבל ההתקנה לא כאבה בכללל עשיתי בפרטי וטוב שכך. בחודש הראשון היו המון כתמים וגם נאסרנו מתישהוא לקח זמן לטבול. אבל מאז לא קיבלתי מחזור. שבוע שעבר הייתי אמורה לקבל , היו קצת כתמים שלפי הרב לא נאסרנו ואחרי כמה ימים באמת זה הפסיק. מניחה שזה עוד ההתחלה אבל עד עכשין זה סבבה.

לא מניקה אז לא יןדעת לענות.

וכן, קניתי את ההתקן מראש

שיהיה בהצלחה, ומקווה שאתם כבר בבית והקטני מרגיש טוב יותר 🙏

זוכרת ששאלת פה על זה לפני כמה זמן.

היית צריכה מרשם בשביל ההתקן? מי נתן לך?

וכן, ב"ה השתחררנו היום אחה"צ

הקטן מקבל אנטיביוטיקה דרך הפה + משחה מקומית

הכי כיף בבית.. אפילו שהוא ג'יפה ובלאגן 😅

בשיחה טלפונית עם רופאת נשים בקופה קיבלתי מירשם ידעתי שאני רוצה את המירנה אז ביקשתי ישר אותה וזהו.

וכן, שאלתי פה כי הדימום בהתחלה אסר לאיזה 3 שבועות וכבר היה מתסכל אבל בסוף זה נגמר

כן יש כתמים ודימומים שבאים והולכים אבל לרוב זה לא מטמא אותי

מקווה שמעכשיו יהיה לי שקט תקופה

סמוך ללידה, עם הנקה מלאה?

איך היה מבחינת ההסתגלות? 

נראה שאין פה הרבה תגובות רלוונטיות..

פעם אחת אחרי 6 שבועות

פעם שניה אחרי 5 שבועות

היה ממש מעט הכתמות

התקנתי מירנה ביום שני האחרון..

7 שבועות מהלידה, הנקה מלאה. והרירית היתה דקה.

בכמה שעות אחרי ההתקנה היה דימום,

ומאז כלום. לא דימום ולא כתמים.

יש ממש קצת הפרשות, אבל שקופות לחלוטין.

קיצר בנתיים ממליצה

הקטע שאצלנו הרב פוסק שההתקנה אוסרת

אז מפחדת שיהיה קשה לטבול ככה. כי כתמים אחרי טבילה אפשר להסתדר

אבל ב7 נקיים יותר מסובך..

אה וואי אז באמת יותר מסובך..

תתפללי שלא יהיו כתמים/שייגמר מהר.

ומציעה לשאול רב לגבי השבעה נקיים עם כתמים.. כמה שפחות בדיקות, אולי ללבוש צבעוני וכו..

בהצלחה!

כי כדי להיטהר תצטרכי לעשות בדיקה עם עד

למה ההתקנה אוסרת?

3. אני עדיין עם דימומי הסתגלות. טבלתי 3 פעמים בחצי שנה הזו. למעשה הדימומים החלו חודש אחרי ההתקנה כך שהצלחתי לטבול לפני, אבל יש תקופות ארוכות של דימומים וכתמים שלא נגמרים.

 5. עדיין לא מונע לי מחזור אם כי המחזור מתערבב עם הדימומי הסתגלות והוא חלש.

עד שאת בתוך המים.

ואז שוב מזיזות את הראש כשאת יוצאת מהמים ומושיטות לך את המגבת בלי להסתכל.

ככה בגבעת שאול היה לי עם כמה בלניות שונות

ברח' פלורנטין

ממש ממליצה

בלניות ממש נוחות ונותנות הרגשה טובה מאוד

שלא.

לפגוש שם בבלניות שמסתכלות

הן ממש מכבדות

תמיד ממתינות בצד שאכנס למים עד הסוף ורק אז מגיעות

וגם אפשר מראש לבקש הן לא כאלו שהולכות ראש בראש

הייתה לי שם חוויה לא מאוד טובה

פעם אחת הכריחו אותי לשלם כשהייתי בשנה הראשונה אחרי החתונה

ובכל הפעמים הסתכלו וחיכו עם המגבת

ביציאה?

מסיימת את הטקס יוצאת מהמקווה הביתה

לא שואלות כלום לא לפני ולא אחרי

פעם אחת הגעתי עם תינוק קטן אז היא תזכרה בארבע עיניים לגבי הנקה וזהו

למה שמישהו יכריח אותך לשלם??? היום הכל במכונה גם למי שיש חינם מעבירה את הצ'יפ (מה שזכור לי לפני עשור אולי שינו מאז)

לא גובים כסף ישירות לבלנית גם במזומן זה דרך המכונה בלבד

אם לא היה עלייך לשלם יש במכונה 'תשלום חוב' על פעם קודמת

לגבי להסתכל עלייך כשאת יורדת ועולה מהבור את יכולה לבקש לכתחילה שלא תסתכל

לי בדרכ תמיד היא מחכה בצד ואז שואלת אם לבוא

אחרי הטבילה היא מחזיקה את המגבת בלי לראות אותי(היא מסתירה את הפנים או מסתכלת לאחור) לא יצא לי לטבול עם בלנית שסרקה אותי ללא בגדים..

כי זה מקווה שנוהגים בו ללחוץ את היד לגברת?

ככה זה אצלנו

אין לי מושג מה העניין ההלכתי

אבל כל פעם אחרי טבילה יש לחיצת יד

ככה גם המדריכת כלות הכינה אותי, לא זוכרת מה הטעם 

הוא שיש עניין שהדבר הראשון שרואים/ נוגעים כשיוצאים מהמקווה יהיה טהור.

כלומר: יהודי/ חיה טהורה.

ויש חשש שפתאום יבוא זבוב/ נמלה וכו

וככה אם כשעולים מהמים מיד רואים את הבלנית זה פותר את זה.

(אולי מספיק לראות ולא לגעת)

את מזכירה לי נשכחות 

אז אצלנו לוחצים יד 

וואלה לא מסתכלת

רק לוחצת יד ובורחת ךבתארגן חחח

תבקשי מראש מאמינה שיכבדו את הבקשה

הן לא אמורות לנחש...

בזמן שנכנסתי לחדר של הבור היא כן היתה..

אבל הם ממש היו כולן נחמדות ומכבדות,

אני יודעת שביקשת שלא אבל אם תבקשי שלא יהיו הן לא יעשו פרצופים לדעתי..

וכשיוצאים מהמים

זה היה ככה בלי שביקשתי

ליד ירושלים

בשניהם הבלניות ממש מקפידות לא להסתכל

מקפידות ברמה מוגזמת

מרימות את המגבת או מסתובבות 360 מעלות לקיר 

הייתי כמה פעמים והבלניות היו מאוד עדינות ומסתכלות לצד השני

ללכת להיבדק. ככה זה כשמקבלים מכה בהריון, וככל שהשבוע יותר מתקדם, יותר חשוב. אבל גם בהתחלה כי אולי צריך מנוחה יותר.

ולגבי הבחילות, חייבת לדייק

שזה בכלל לא מדד לתקינות של ההריון.

אז אני מבינה מה שאת אומרת כי זה גם הרגיע אותי בזמנים מסויימים. אבל קרה לי גם שהיו לי בחילות ולא היה תקין. 

ובאמת היו לך בחילות כשלא היה תקין??

ה' ישמורר קודם כל ממש עצוב לי לשמוע!

ובאמת טוב לדעת, זה מה שניחם אותי עד עכשיו

ומכירה את התופעה שבשבוע 10 יש כבר בליטה כששוכבים על הגב?

עדיף ללכת ומקסימום לגלות שזה היה ״סתם״. 

כי אין משהו מהיר שאוכל להבדק...

או שיש? זה רק לקבוע תור פנוי לרופאת נשים שיהיה רק עוד שבוע במקרה הטוב

הם יכוונו אותך מה לעשות ואיפה אפשר להיבדק עכשיו..

אני לא יודעת מה עצמת המכה

אבל כן הייתי הולכת להיבדק

בכל אוםן לא הייתי מחליטה על דעת עצמי לא להיבדק

בשביל זה יש מוקד ייעוץ לנשים בהריון..

לגבי הבחילות,

אין קשר בין זה לתקינות ההריון

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך!!!!

שבוע טוב 

והמכה הרגישה בעוצמה לא חזקה מדי אבל בגלל שכאב לי גם אחרי כמה דקות זה מה שהבהיל אותי

תודה רבה רבה, אלך להבדק

שבוע טוב ואמן!

אבל תמיד כדאי להתייעץ כדי לא לקחת סיכונים מיותרים

כנל חוסר בחילות

אני חושבת שבשבוע שלך הרחם עוד באגן ומוגנת אבל כמו שאמרו כאן כדאי ללכת להבדק לשקט הנפשי

ואגב הבליטה זה מההורמונים כרגע

יכול להיות הריון תקין בלי בחילות

והריון לא תקין עם בחילות

(הפעם היחידה שהקאתי בכל הריונותי אץהיתה דווקא בהריון החא תקין ובדיעבד אנחנו יודעים שבשלב בו בקשתי כבר העובר היה ללא דופק)

בשבוע 10 סביר להניח שהבליטה היא בעיקר התנפחות שחףל הבטן בגלל הורמונים

סביר להניח שהכל תקין, התינוק מאוד מוגן בשבוע הזה עמוק בבטן- וגם אין הרבה מה לעשות בשלב זה

אבל בעיקרון על מכה בבטן צריך ללכת להיבדק 

ואני מדגישה בכל זאת לגבי הבליטה (סורי, פשוט זה לא נפיחות של בטן כמו גזים )

אני ממש שוכבת על הגב    , כל העור הולך לצדדים (סורי על התיאור אני פשוט רוצה לפרט כי את נראת מבינה)

הבטן שטוחה שטוחה כמו שיש, חוץ מהבליטה שמופיעה בחלק התחתון מאוד של הבטן , בליטה קשה מאוד בגודל של עגבניה בערך

העצם הזו גדלה עם ההריון?

כי זה מה שקורה אצלי

בהתחלה לא הרגשתי אותה, ואז הרגשתי שהיא קטנה ומדי שבוע אני מרגישה שהיא גדלה ועכשיו היא כמו עגבניה בערך

תזניחי את הצד השני

ותבדקי אם נסתמה לך צינורית, אחרי שמשחררים זה מקל פלאים

אחרי שיגמר הגודש תתחילי כל פעם מצד אחר

ברגיל מניקה מצד אחד ארוחה מלאה...

נקודה לבנה על הפטמה?

תשמעי היה קשוח.

המון עזרה חיצונית,

מתוך הבנה שהבריאות שווה יותר...

וכן עברו שנים מאז ועדיין זה צרוב בי

חולשה קיצונית בתקופה האחרונה לשנינו

ילדים אנרגטיים מתוקים ותובעניים

עבודות לא קלות

ואין אופציה לעזרה חיצונית כי כסף

אין לי עצות, אבל חיבוק.. 

בכל מה שאפשר להיעזר ולהוריד מעליכם- לכו עליו.

אוכל, ניקיון, קניות באונליין, פיזור ילדים למסגרות עם חברים/שכנים/הסעה/אוטובוס ולא איתכם דווקא.

ובמקביל כמובן להתחזק שניכם-

בדיקות דם, מנוחה, אוכל טוב, שינה טובה.

לקחת ויטמינים, ותכלס לא נורא לקחת יום חופש מהעבודה מידי פעם ופשוט לנוח או לצאת לבלות שניכם.

הקושי העיקרי שלנו עם הילדים זה סביב ההשכמות וההשכבות, שזה פשוט סיוטטטט, אבל אי אפשר להביא בשביל זה עזרה מבחוץ.. (בשאר היום אני די מסתדרת איכשהו, גם יש ילדים די גדולים שאם אני מצליחה לשכנע אותם הם מוכנים קצת לעזור..)

אבל אולי באמת נעבור לקניות אונליין (כבר עשינו את זה כמה פעמים בעבר) למרות שהרבה פעמים אין הכל/יש טעויות במשלוח ואז צריך לעשות השלמות במכולת.. אבל זה יקל על בעלי בטוח (במיוחד שאין לנו אוטו אז זה הכל בתחב"צ/מונית)

לגבי העבודה- אני באמת הורדתי קצת עומס (קצת, כמה שאפשר בלי להסגיר עדיין את מצבי) אבל בעלי מורה ועד סוף שנת הלימודים אין סיכוי שהוא יוכל להוריד עומס (לפחות סוף השנה מתקרב)

ועזרה בניקיון הלוואי שהייתי מסוגלת.. כרגע קשה לי לחשוב על להכניס מישי לג'יפה שיש פה כל יום.. אבל אולי כן אצליח לוותר קצת, אולי נגיד מישי בשביל לעשות כלים..

נתפלל לטוב

תתחילי מלהביא נערה שתעזור לך עם כלים, קצת כביסות, לסדר משחקים, נקיון בסיסי... 

שאת לא צריכה להרגיש לא נעים עם עצמך, הקושי שלך מובן ולגיטימי. בעל במילואים זה קושי מסוג אחר.

כשהוא בחוץ, ההתמודדות היא רק עם הילדים והבית.

טבעי שרוצים  להרגיש מהבעל בטחון, שהוא חזק וכשבעל חולה זה משפיע גם על האישה כי צריך לטפל גם בו.

ובכללי לראות אותו לא במיטבו , לא שמח, זה ממש קשה לאישה.

שוב, לא צריך להשוות, שניהם זה קשה וזה לא מגמד את הקושי שלך.

זאת תקופה! וזה יעבור!

בינתיים תחשבי: איך את יכולה לשמח את עצמך,כי זה שתהיי שמחה זה הכי חשוב ויתן לך כוחות להמשיך הלאה וכל השאר יסתדר. אולי לצאת להתרענן עם חברה? 

באמת יש משהו קשה יותר בבעל חולה בבית, כי הוא בבית אבל אי אפשר להעזר בו, או שזה מלחיץ להפיל עליו דברים..

לגבי לשמח את עצמי, איפה.. אני בקושי יוצאת מהבית בשביל הדברים שחובה, אז איך אני אגרור את עצמי לבילוי אבל אני מנסה למצוא לי זמנים של סרטים, ספרים וכו'.. ואוכלת הרבה שוקולד. הרבה מדי

אז כמו בכל ימי שישי האחרונים אני עובדת ממש לאט בגלל החולשה. וכמובן שהבלגן הגדול שהילדים השאירו אחריהם לא עוזר לי כ"כ..

אבל היום דווקא שני ילדים חמודים פינו את המיטה שלהם בבוקר והקלו עלי, אבל אחד מהם השאיר משומה בגדים במיטה. אז פיניתי אותם לכביסה ועכשיו הוא חזר וכשגילה את זה התחיל כולו לבכות ולכעוס! מסתבר שזה בגדים שהוא הכין לעצמו לשבת הבוקר, בגדים שבחר במיוחד😑 אבל אני רציתי להשאיר מיטות פנויות לגמרי כי אנחנו נוסעים לשבת והבטחנו את הדירה לשכנים (אין לי מושג מה עבר לי בראש שהבטחתי אתזה) ולכן שמתי את זה בכביסה בלי הרבה מחשבה (כי הרי אפילו לחשןב קשה לי לאחרונה)

ועכשיו הוא כועס עלי נורא,  והוא כמובן לא ירביץ לאמא אבל הוא כן התחיל לבעוט באחותו הקטנה סתם ככה 😖

ובעלי בכלל לא בבית (הסכמתי לו ללכת להלוויה של חייל) ואני פשןט גמורה כבר וזהו

ולא באלי לנסוע לשבת (למרות שזאת שבת משפחתית מורחבת) ואין לי שוםםםם כוח לסדר את הבית בשביל האורחים

ןגם לא לטפל בילדים ולזרז אותם לסדר ולהכנס למקלחות

באלי להסתגר מתחת לשמיכה ולחזור לעולם רק כשהכוח חוזר אלי☹️☹️☹️

שהתחלתי לקחת ממש עכשיו כדי שיהיה לי כוח (חשב שזה רעשן😑 ורשרש ןאז הפקק נפתח וכמעט הכל התפזר)

וזהו, זה כאילו סמלי כזה שדווקא את מה שאמור להביא לי כוח הןא פיזר..

חוץ מזה שבצהריים גם בעלי וגם אני ממש קרסנו והיה לא נעים.. אני ממש ישנתי בחדר כמעט עד מוצ"ש ובעלי היה גמור על הספה ליד הילדים ואיכשהו קצת טיפל בהם..אבל המשפחה המתוקה שלנו עזרה לנו והצלחני לחזןר בשלום הביתה

נקווה שהילדים יהיו בסדר היום, ושגם אנחנו..

תודה!

משתפת אותך שגם אני הרגשתי ככה.

את הגדולים שלי ילדתי כולם בשבוע 39 ובאחרונה ילדתי בשבוע 41+3. הייתי על קוצים, במצב רוח נוראי, הכל עיצבן אותי.

בסוף הלכתי לרפלקסולוגיה (בבחינת אם לא יועיל לא יזיק) ובאותו יום ירדו לי המים. אבל אז הייתי בבית חולים עוד יום שלם עם צירים ממש לא סדירים ועד שהגיע תורי לזירוז, התברר שהצירים הקטנים שהתחילו לי מספיקים כדי ללדת רגיל וילדתי בלי זירוז (אבל גם לא במים וכאלה).

הלידה היתה ממש טובה ב״ה אבל אני עדיין זוכרת את כל ההרגשה הנוראית של סוף ההיריון וכשחיכיתי ללידה. אז חיבוק על זה אבל שתדעי שזה שהיה לחברה שלך קיסרי ממש לא מחייב אצלך...

מקוה ומאחלת לך שתלדי ממש בקרוב, בקלות רבה ובידיים מלאות.

ילדתי שלושה פעמים אחרי התאריך (בפעם שילדתי יום אחרי הייתי ממש בהלם שזה כבר קורה)

ופעם אחת הייתי כמוך.. עד שהגעתי לזירוז בשבוע 42. רוצה לומר לך שהייתי מלאה חששות לקראת הזירוז, אבל בפועל זו היתה הלידה הכי מדהימה שהיתה לי. קיבלתי אפידורל לפני הפיטוצין, כל שלא חוויתי כאבים דרמטיים בלידה (אמנם עד הזירוז היו לי מלא צירים מדומים...)

אז אל תדאגי. בעזרת ה' בקרוב את אחרי, חובקת אוצר קטן

ממש מחזק ומחמם את הלב.

נכנסת לשבת בתחושות מאוד קשות. עוד שבוע ושום דבר לא השתנה.

שבת מביאה איתה התמודדויות נוספות בהקשר הזה.

המון זמן עם הילדים שדורשים ממני המון כוחות שאין לי (ב"ה יש עזרה, אבל כבר לא נעים לי, לא חשבתי שאצטרך כל כך הרבה זמן)

מפגש עם המון אנשים ששואלים כל רגע 'מה לא ילדת' ולא מבינים עד כמה זה קשה לי

וזאת נקודת ציון שאומרת הנה עוד שבוע שלא קרה בו כלום.

הלילה ממש בכיתי, באמת יש לי תחושה שזה לא יקרה לעולם

מפחדת מקרעים מטורפים בגלל המשקל

הגדולים שלי היו כמעט קילו פחות!

הייתי אמורה ללכת היום שוב למעקב הריון עודף אבל הרגשתי שזה גדול עליי וגומר אותי נפשית

כל פעם אני חוזרת משם מפורקת ובוכה אחרי שרופאים אומרים שאין כלום

בע"ה אלך ביום ראשון

ממש מודה לכן על ההתייחסות, זה גורם לי להרגיש קצת פחות לבד בזה

עושה מוניטור ואולטרסאונד, ולא רואה טעם בבדיקה פנימית. אם תהיה פתיחה של לידה, אני כבר ארגיש את הצירים כמו שצריך😅

אולי עדיף לך לוותר.

וזה קשה ממש.

תקני לך פינוקים לשבת. חומר קריאה וקרטיבים מרעננים.

עוד מעט התינוק בידיים שלך בעז"ה

על קרעים? אני מכירה נשים שילדו תינוקות במשקל 2.5 קילו ונקרעו ממש, וכאלו שילדו מעל 4.5 קילו ויצאו בלי שריטה.

הרבה יותר משמעותי זה התנוחה בה התינוק נכנס לאגן, הסבלנות שלך בזמן הלחיצות, המיומנות של המיילדת, ולצערנו הגנטיקה- יש נשים עם רקמה שנוטה להקרע מאוד. מה שיכול לעזור לזה זה למשל לא ללדת על הגב, אלא כשאת שוכבת על הצד. זה אפשרי גם עם אפידורל, צריך פשוט לבקש מהמיילדת.

ממש מבינה את התסכול על ההערות של אנשים, זה שיגע אותי! שכותבים לי "נו מה איתך ילדת?"(מה נראה לכם?! איזה תשובה אתם רוצים לקבל? אם הייתי יולדת הייתם יודעים. אם אני בחדר לידה כנראה שלא אגיד. ואם לא ילדתי עדיין זה סתם מעצבן! אז מה המטרה?)

אולי תנסי ללכת לטיפול אקוויליבריו? אני עשיתי יום לפני הלידה וזה ממש הקל עלי. פתאום שעתיים של רוגע ונינוחות..  ולא יודעת אם זה קשור אבל הוא יצא תוך 3 דק מהרגע שהייתי בפתיחה מלאה, בקושי לחצתי. היה מוברג טוב.. 

לק"י

רק בשניים מהם קיבלתי זירוז, וגם זה לא היה זירוז מאפס.

אם זה מפחית לך קצת את החשש.

אז כדי לא להגיע לסיבוכים צריך לעשות השתדלות ולהתפלל.

שתזכי ללידה קלה, בידיים מלאות ובראיות, ובנחת!!

זה יגיע בסוף!

אומנם אולי אותך זה כבר לא יפתיע, אבל אני כבר חשבתי ששוב אצטרך איזשהו זירוז ופתאום התחילו צירים והתחילה לידה מדהימה! נולד תינוק מתוק מתוק כמעט 4 קילו עם כמה תפרים בודדים!

בקיצור, אני ממש מבינה אותך. הייתי שם לא מזמן, אחרי התאריך ובסוג של יאוש כזה ..

קחי את הקצת כח שיש לך ותכווני לתפילות ללידה קלה ותינוק בריא!! אלוקים מקשיב!!

מקווה שמעודד אותך אבל מכירה מישהי שיש לה ילדים ממש גדולים (אני גם חושבת שיש לה סכרת הריון)

והיא יולדת תמיד אחרי התאריך

מלאא אחרי התאריך (41+++)

ובשני האחרונים שלה כשילדה 4 קילו + לא היו לה תפרים בכלל.

וגם עשו לה בהן זירוז והלידות היו ממש קלות ומהירות.

אז באמת שזה לא מחייב בכלל.

שולחת לך באמת חיבוק וחיזוקים

בסוף זה יגיע בשמחה ובקלות ובידים מלאות ואמן שבקרוב ממש.

באחת הלידות שלי חשבתי שאלד לפני התאריך כמו בלידה הקודמת, בפועל ילדתי ב41 שזה לא נשמע כ''כ נורא , אבל כשאת מצפה לזה בכל רגע ובכל דקה, זה נצח נצחים . התחושה הזאת שהוא לא יצא לעולם, ושכל שבת נסענו להורים כי אני בטח כבר אלד... ולחזןר במוצש כלעומת שבאנו... וההרגשה שזה קורה עוד רגע... אבל.. לא.

וזה היה באוגוסט, אז גם החום גמר אותי, והכל כל כך כאב והרבה בכי ולחץ והורמונים... עעעעבהההה!!!

היה איזשהו חג שמאוד חששתי ללדת בו או שהברית תצא בחג , בסוף בסוף שיחררתי ואמרתי לעצמי, זהו, אני לא יולדת עד אחרי החג הזה, כי אם זה לא קרה עד עכשיו זה גם לא יקרה... ונכנסתי לאמונה שזה פשוט לא יקרה בקרוב. הרפיתי. ואז ... צירים... וזה הגיע...

מאז כבר ילדתי ב40+5 אבל החוויה של הסיוט לא היתה אותו דבר, כי כבר אמרתי מראש שאני לא אלד בזמן.

ובלידה הבאה, כ''כ הייתי בטוחה שאני עוברת את התאריך, שלא הכנתי תיק לידה, לא דאגתי שיהיה מישהו עם הילדים בשבת, התארחנו בליל שבת, היו לי תכניות לקניות וסידורים ורופא שיניים בראשון... בסוף ילדתי לפני המשוער בשבת בבוקר, ברגע היה צריך למצוא סידור לילדים, לארגן תיק, וכו'. התיאוריה שלי, כשמרפים ולא חושבים מתי זה יקרה , אז זה קורה.

ולגבי המשקל של התינוק, זה לא כ''כ משפיע, אחרי שכבר עברת לידה, זה לא אמור להשפיע על קרעים. אני ילדתי את אחד הילדים במשקל גבוה מאוד 3 לחיצות והיה בחוץ, כי זה כבר היתה לידה רביעית. זה לא כמו לידה ראשונה שהכל סגור וחדש... 

איזה נורא💜 ממש מבינה אותך על הצורך בפרנסה שלא מאפשר להוציא אותם וזהו.

שה' ישלח לכם עצה טובה!

שני ילדים קטנים אומרים משהו דומה, זה לא בהכרח נכון, אם כי זה יכול להיות נכון ומצריך בדיקה.

אם זה מקום לא טוב, ברור שהייתי מוציאה.

לקנות אוכל אפשר גם ממשכורת אחת, עד שמוצאים מסגרת חילופית. אם לא מצליחים לקנות אוכל ממשכורת אחת, כדאי לבחון ולשנות את ההתנהלות הכלכלית.

האמירה שלהם רק היתה הוידוא האחרון מבחינתנו.

לא מעוניינת להכנס כרגע לדיון על ההתנהלות הכלכלית שלנו.

פשוט לא רוצה להספים את השרשור

יש לנו שם שני ילדים בקבוצות גיל שונות. אם נוציא - נוציא את שניהם. גם ככה קשה למצוא מסגרת באזור שלנו, אז בשביל שניים ובגילאים שונים זה נראה לי כמעט בלתי אפשרי..

אנחנו בחיפוש בכל אופן.

@שואלת12  @אהבתחינם אתן צודקות, הלב שלי נקרע. אבל בעלי אומר קודם למצוא ואז להוציא. והטיעונים שלו גם הגיוניים. גם כלכלית, וגם נפשית זה עדיף. אם הם יהיו בבית אני אשתגע והם יסבלו, וכלכלית נהיה במצב לא טוב..

אין מישהי מהמשפחה באזור

@שמן קוקוס אין לגן רשיון, גילינו את זה עכשיו, אבל גם לאף משפחתון ומעון אחר פה אין, חוץ מאלה ששייכים לרשת, והם גרועים..

פניתי למטה המאבק עוד לפני הסיפור הזה, הם ענו לי שיש המון דגלים אדומים וממליצים לדווח וגם המליצו על מקליט. פניתי כבר למישהי שמשאילה ובעה נשלח אותו בראשון עם

אחר כך למצוא איך מסתדרים..

מה לא נעשה בשביל הילדים שלנו? 

כל-כך מבינה

את הכי בעולם רוצה את טובתו של הילד

וכן מבינה גם את חוסר היכולת פשוט להתפטר מהעבודה (אומרת מהיכרות עם מקרה דומה, לא תמיד יש קשר לכלכלה כמו שזה גם הנפש.. יש נשים שחייבות לעבוד! וזה לא אומר שהן לא רוצות הכי בעולם בטובתו של הילד)

את פשוט אמא מדהימה

בתקווה שבורא כולם ייתן לך המון המון כוחות לתהליך הזה

אין סבתא/דודה שתוכל לשמור עליהם?

מטפלת אחרת אולי?

אולי חלת לטפל בהם ובעוד 2-3 ילדים בתשלום גם תהיה להם חברה וגם הכנסה בשבילכם? (במידה וישלך סבלנות לזה כמובן).

הלואי ולא תמצאי כלום.

והכל בסדר רק כדי שהנפש של הילד לא תיפגע!

חיבוק!

הלוואי שתמצאו פתרון הגיוני ומתאים!

אוטוטו התיכונים יוצאים לחופש.

יש מצב שתוכלי למצוא נערה רצינית שתוכל לשמור על הילדים בבית?

עוד אפשרות - להתאגד עם עוד אימהות, ולחפש מישהי שתשמור על הילדים. אפשר בכל יום בבית אחר (בסבב קבוע), אפשר בבית של אחד הילדים ואז המארחים לא משלמים למטפלת (או משלמים פחות).

שני הפתרונות לא אידאליים, אבל נשמעים לי טובים יותר מהמצב הנוכחי. 

ובמקביל תתחילי לברר על משפחתונים, תיכוניסטיות וכו.

לא יודעת מה אתם עובדים, אבל אם יהיו לך הוכחות ביד, אולי יהיה לך יותר קל לעמוד מול המעסיק שלך, להסביר לו את העניין ולבקש חופש לשבועיים ככה עד שתראו מה עושים (עוד פחות מ3 שבועות התיכונים בחופש)

הייתי מוציאה וכמה שיותר מהר.

ממש מבינה את העניין הכלכלי.

אפשרי לקחת מחלה/חלת לחודש?

אולי כבר עדיף עד תחילת שנה? 

מצטערת בשבילך זו ממש חוויה לא פשוטה

רק רוצה לומר שהשם עוזר...לנו זה קרה,וזה היה היום האחרון שלהם במעון

איך אפשר לעבוד כשאני יודעת שהילדים שלי לא בידיים הכי טובות שיש ?

למה שיהיה אסור?

ממה שזכור לי יש רק חשש סחיטה של שיערות.. 

כן יש דינים שנוגעים לאיסור רחיצה בשבת. זה מורכב ונראה לי פחות המקום לדיון הלכתי פה.

אפשר לקרוא פה יותר בהרחבה ועם מקורות..

רחיצה בשבת וביום טוב - עולמות

לא התייחסו פה לבריכה, אלא לרחיצה במים בתנאים שונים.

לגבי רחיצה בבריכה נראה שיש סיבות נוספות שאוסרים בסופו של דבר.

האם מותר להיכנס לבריכה בשבת?

אבל גם פה לא מדובר על איסור של ל"ט מלאכות, אלא על גזירות שגזרו חכמים.

(אני לא אוהבת דיונים הלכתיים בפורום. ולא אוהבת לכתוב דברים שאני לא מבינה בהם יותר מידי. אבל הבאתי מקורות שנראים לי אמינים, רק כדי שהדברים יהיו ברורים יותר).

מה שכן, אף אחד פה לא דיבר על מציאות של מלחמה, שבה לפעמים יש דינים אחרים. לא חושבת שאפשר למצוא על זה תשובות באינטרנט... ולא חושבת שאף אחת פה יכולה לפסוק מה היה נכון לו לעשות.

בכל מקרה, נראה לי שהשאלה העיקרית היא ההרגשה שלך לגבי זה.

אני מבינה את ההלם שלך, בעיקר כשהיה לך ברור שזה אסור לגמרי.

אני חושבת שהנקודה כרגע היא לא להיכנס לפרטים של מה בדיוק הוא היה אמור לעשות.

מה שהוא עשה ואם זה היה נכון או לא זה עניין שלו מול הקב"ה, וזה גם כבר קרה, ולא דיון להבא.

השאלה היא אם את רוצה לפתוח את זה מולו, או לעבד את זה מול עצמך בלי לדבר איתו על הקושי שלך עם הבחירה שלו.

(או שעכשיו אחרי התגובות שכתבו לך זה כבר מרכך את ההרגשה)

(שעתיים אחרי)

אבל היא כבר לא מתלוננת שכואב לה...

כדי להזרים דם. אולי לתת לה לשחק בבצק או פלסטלינה.

אם היד בצבע תקין ורק נפוחה לא הייתי בודקת.

לא הייתי בודקת

הלכתי להבדק

ממצג ראש נהיה רוחבי

אוף איזה באסה

תודה לה שהכל תקין עם הדופק

אני במקומך הייתי הולכת להיבדק לשקט הנפשי..

שבוע 38 זה ממש מתקדם 

צריכה א.ס

אני בלאומית

ואין לי הפנייה....

אזור בינימין ירושליים

יש אחות בריאות האישה

היא תפנה אותך או לטרם או למיון

אני משערת שזה יהיה למיון יולדות 

סהכ תנועות,ברוך ה

יש משהו אחר שחייבת לבדוק ואין לי הפנייה

אם זו סיבה מוצדקת הם יתנו הפניה 

שיחה ל 1700507507

בוחרת בנתב אחיות בריאות האישה

הן לא נותנות הפניה לכל דבר

אבל אם לדעתן מדובר במקרה חירום שמצריך פנייה ישירה לבדיקה

הן מפנות למיון יולדות

או מרכז בריאות האישה

לבדיקה..

הם לא יתנו למשל הפניית אס להערכת משקל עובר 

משהו אחר והיו האטות ויילדו מיד

ממליצה בעקבות זה להיבדק

שאנשים עוד משתמשים בביטוי הזה'לשבת בבית '

להיות בבית עם הילדים זה הדבר הכי קשה,לכן רוב האמהות בורחות לעבודה

אני עשיתי שינוי כזה  והיום עם הילדים בבית,עם חופשת לידה שמתארכת

עברתי דרך הרבה מחשבות ותובנות והחלטתי שזה מה שמתאים לי לזמן הקרוב ושיותר חשוב לי כרגע להיות אמא נוכחת ,לגמרי אפשר גם וגם, עוד לא מצאתי את הנוסחא

וסתם בכללי על מה שהחברה אמרה,תמיד לאנשים יהיו הערות על בחירות, פשוט כי זה נוגע להם גם בנקודה רגישה 

אני מהאלה שבורחות לעבודה🤭 למרות שעכשיו מאוד נהנית מהחלד אבל זה אחרי עבודה עם עצמי ומאמינה שעוד כמה חודשים אמצה.

אני מעריצה נשים "שיושבות בבית"

עובדה.תרבות המערב סילפה לנו את לכולנו לי ולך ולכולנו את המחשבה,מעונות ומוסדות לילדים לא נולדו מתוך רצון שיהיה להם חברה אלא מתוך צורך שההורים ילכו לעבודה.זה הכל.לילד לפחות בגילאים הקטנים עד חמש שש בטוח טבעי נוח להיות עם הוריו.כמו שזה ברור שהנקה עדיפה .זאת עובדה .אם יש אמהות שפחות מתחברות או לא הולך להן זה כבר פרשנות אבל יש עובדות פשוטות מהיכן התחיל הרעיון הזה של מסגרות בכלל.

וכן,להיות עם הילדים כל יום כל היום זה קשה תובעני ברמות אחרות,לכולנו אין שבט לשען עליו ולגדל ילדים אחת עם השנייה..  אבל העובדות הפשוטות שלילד הכי קרוב ובטוח זה עם אמא;)

שאמנם לתינוקות המסגרות זה בעיקר בשביל שהאמא תוכל לעבוד, והיה עדיף להם להיות בבית. אבל מסביבות גיל 2-3 יש ילדים שבאמת יותר טוב להם במסגרת עם חברים בני גילם מאשר עם אמא אפילו אם היא משתדלת לתת תשומת לב ולשחק עם הילד.

ואני פעם חשבתי שהכי טוב לילד להיות בבית כמה שיותר, וגיליתי על הילדים שלי שלא.

לילד צורך בחברה.

אבל זה אבל גדול מ3 חודש עד 3 שנים יש מרחק עצום עצום. 

זה היה משמעותי ממש.

אבל מסכימה שיש שיש פער גדול מאוד.

אמא.

ובעיני גם מ3 חודש ל6 חודשים יש פער ענק וגם בין 6-9.

בהתחלה הם מתפתחים הכי הכי מהר. 

אני עובדת מהבית, וכל בוקר קמה לפני הילדים, מתלבשת כמו שצריך, מארגנת אותם, שולחת אותם ללימודים (ואת הקטנים לרוב לוקחת בעצמי), ורק אחר כך מתיישבת בבית ומתחילה לעבוד. ולפעמים יש שיחות עם לקוחות, כך שאני לא מדברת רק עם ילדים כל היום. ואם אני ממש רוצה - אז אפשר לבדוק אם יש חברה פנויה לשיחה טלפונית... וגם אמא שלי לרוב פנויה

בקיצור, גם בלי חלום קרייריסטי גדול, את בהחלט יכולה להחליט לעשות שינוי בחיים שלך. חלום של לגדל משפחה גדולה בנחת הוא חלום מספיק ענק בשביל זה.

אם את מרגישה שהעבודה הנוכחית שלך עמיסה ושואבת מדי, אז תתחילי לחשוב על שינוי כיוון. או משהו שקשור לתחום שלך אבל דורש פחות שעות, או משהו אחר לגמרי. (הכול כמובן תוך שימת לב למצב הכלכלי שלכם.)

ובינתיים - נצלי את החופש, קומי בכל בוקר בשמחה, תתלבשי, תצאי לדברים שקשורים בבית ובילדים, תשקיעי קצת בתחביבים... ותיהני! בלי נקיפות מצפון!

אני ממש מנסה לחפש עבודה מהבית אבל זה לא ממש הולך, נראה שאין דבר כזה אם לא רוצים להישאב לפירמידות וכו.

האמת שאני לא משהו באפיה, אוהבת לבשל אבל לא בעניין של לפתוח עסק ובכלל לא ממש רוצה להיות עצמאית.

ככה שאני מתלבטת איזה שינוי בדיוק לעשות ומפחדת שבינתיים הזמן עובר ועובר...

כלומר, אם את לא מטפלת בכמה ילדים, אז ברוב המשרות תצטרכי להכניס למסגרת אם כי לא חייבים

משהו ארוך. קחי בחשבון שככל שתינוק גדל כך גדלות שעות הערות וגם הצורך שלו בתשומת לב.

אני הייתי שמה אצל מטפלת לכמה שעות כדי שאוכל לעבוד בריכוז ואספתי ישר לשנ"צ והמשכתי לעבוד.

הוא בעצם רצון שעוד לא התממש, לא בהכרח שיש כזה רצון, גם לי אין חלום כלשהו, כשיש לי רצונות אני מוצאת את הדרך לממש אותם.

לרצות לשמוח מהרגעים הקטנים, זה רצון מדהים, להבין את המשמעות האמיתית של החיים.

לא יודעת להגיד לגבי חיים ללא עבודה, אף פעם לא ניסיתי, אין לי רצון לנסות, העבודה מספקת לי הרבה רגעים של אושר וסיפוק.

אם עוזבים עבודה שנהנים בה, צריך למצוא מקור אחר להנאה הזו.

להיות עם הילדים שלי ולצערי בסוג המשרה הזו זה או או.

אם אני עובדת אז אני חוזרת הרבה אחרי שהם כבר ישנים.

שבה שניכם חוזרים אחרי הילדים, ואתם לא מרוצים מזה. הפתרון הוא שאת תישארי בבית.

מה עם בעלך?

המשרות של שניכם מחייבות חזרה מאוחרת הביתה בכל יום?

אולי אפשר לאזן - לפעמים את מסיימת מוקדם ולפעמים הוא?

אולי זה יצריך הקטנת אחוזי משרה, אבל ממילא את מתכננת לעבור למשרה מצומצמת.

יש נשים שיכולות להיות מאוד מסופקות מלהיות אימהות במשרה מלאה, ויש נשים שצריכות סיפוק מסוג שונה, שמגיע מהעבודה ואי אפשר למצוא אותו בבית.

נשמע מההודעות שלך שעבודה אצלך היא לא רק צורך טכני של פרנסה. היא גם עושה לך טוב.

את הצורך הטכני אפשר לפתור עם עבודות מהבית בסגנון של הקלדה או שירות לקוחות, אבל הצורך הנפשי חשוב לא פחות.

את מרגישה שתצליחי להיות מרוצה גם בלי עבודה שתואמת את הכישורים שלך?

אני רוצה לעבוד אבל בעבודה עם מעט שעות, שאגיע לפני הילדים הביתה, שיהיה לי נחת ופניות נפשית להיות עם הילדים.

וכרגע זה נראה רחוק מאוד..

בעלי סטודנט בלימודים עמוסים מאוד ולא מרוויח הרבה. עד שיגמור את הלימודים יעבורו עוד 4 שנים ואז סטאז' והתמחות.

בעבודה עכשיו סובלת מאוד.

חיפשתי משהו אחר לשנה הבאה שנשמע טוב מבחינת התפקיד אבל השעות קשות מאוד מאוד. 3-4 ימים להגיע בארבע וחצי הביתה כשאחת מהבנות מגיעה בשתיים ואצטרך למצוא לה כל יום סידור אחר.

אז מתלבטת על זה מאוד...

זה לא שיקול עבורך?

באופן אישי אני מאוד קרייריסטית ועכשיו בחופשת לידה בהתחלה היה לי ממש קשה להיות כל היום בבית

ועכשיו מתחילה יותר להינות מזה, מהחיים הנינוחיים והרגועים יותר.

אבל גם אם ארצה אין מצב שאני מוותרת על העבודה בגלל שאני צריכה את הכסף.

לדעתי תתחילי לחפש אופציות, מה האפשרויות האחרות שלך?

אם יש לך אפשרות לעבודה של פחות שעות ותוכלי להיות יותר עם הילדים. זה שווה לך?

זה בסדר כלכלית ובסדר מבחינת הסיפוק והשמחה שלך?

עוד נקודה שאני חושבת, תחפשי עבודה שתשמר אותך בשוק העבודה שלך.

תבדקי כמובן אם זה אפשרי

אבל אם למדת מקצוע משמעותי קחי בחשבון שייתכן ויבוא יום ותרצי לחזור לזה

הילדים יגדלו והבית יתרוקן ויירגע

אם תעבדי אפילו חלקי במשהו שמשיק ונוגע למקצוע שלך יהיה לך קל הרבה יותר לחזור לתחום.

התרגשתי לקרוא את החלום שלך,

על כזה חלום מדהים את כותבת שאין לך חלום?!

החלום שלך ממש הזכיר לי את החלום שלי,

ב"ה מודה לה' שאני זוכה להגשים אותו,

זה הצריך קפיצה למים,כי כמו שכתבת- זה נשמע שאין חלום,ויש הרבה חששות-חהיםרד מההרגלים המוכרים וללכת בדרך חדשה.

וזה כמובן גם גבה מחירים ,והתואר שלי- אני חושבת שכבר לא ממש רלוונטי להיום,כי השוק בתחום הזה עבר שינוי,אז אחרי שהילדים יגדלו ממש לא נראה לי שתהיה לו משמעות.

אבל התועלת שהרווחתי בהגשמת חלום הזו עולה עשרת מונים על ההפסד.

חוץ מהידיעה בשכל- שאני עושה את המעשה הנכון בשביל הבית שלנו.

זה גם בלב- תחושת אושר וסיפוק עצומה.

יש תחושת שלמות שב"ה אני מצליחה להשקיע במשפחה ולא מג'נגלת בין עבודה למשפחה.

לי זה נותן שלווה וסיפוק הרבה יותר מהימים שג'ינגלתי ולא הרגשתי שלמות באף תחום מהשניים.

מה שהכי עוזר לי- להיות בקשר טוב עם חברות שלא עובדות.

ללמוד אמונה - ולהתחזק בהבנה שזה תפקידי הטבעי כאישה ( כמובן שאני לא חושבת שזו דרך הכרחית לכולם ומעריכה מאד מאד מי שבחרה דרך אחרת,אבל כן מחזקת אותי ההכרה בכך שזה שרוב הנשים בחרו בדרך אחרת לא אומר שהדרך שלי לא טובה, אלא הפוך- היא דווקא מתאימה לי מהרגע שהקב"ה ברא אותי.

בעז"ה שה' ינחה אותך בדרך הנכונה לך ותוכלי להגשים את חלומך בשמחה❤️

כי זה נשמע שחייב להיות משהו גדול.

זה בסדר לא לדעת איפה תהיי בעוד 5 שנים. החיים מאוד דינאמיים. והרצון שלך להנות מהרגעים הקטנים ולהיות בכאן ועכשיו זה שווה הרבה יותר מאיזה חלום רחוק.

את רק 4 חודשים אחרי לידה *עכשיו* נראה לך נכון להשאר בבית עם ילדים. תלכי עם הרצון שלך ואל תתבלבלי מקולות חיצוניים.

את תמיד יכולה לשנות את ההחלטה ולחשב מסלול מחדש.

עולם מלא בהזדמנויות חדשות והרבה פעמים הזמן הזה בבית  נותן לאישה את השקט ופרספקטיבה על החיים.

אנשים תמיד מדברים על הפחדים שלהם. במיוחד חברות שנמצאות באותו מצב זה מסקרן אותן איך את הולכת לעשות את זה ואולי גם בין עצמן מתלבטות אם עשו את הבחירה הנכונה.

הייתי עם ילדים 4 שנים בבית. עד שהקטנה הלכה לגן עירייה.

אני מאוד נהניתי והיה לי משמעותי. אבל מובן לי שלא לכל אחת זה מתאים.

תמיד עבדתי והצהרתי שאני עובדת בשביל הסיפוק. שלצערי לשבת בבית, כן ככה קראתי לזה, לא יספק אותי. אני אוהבת את הילדים שלי אבל זה לא מתאים לאופי...

ובא היום וחזרתי מחלד שהארכתי ולא הייתי מסוגלת. סחבתי שנה של מחשבות מאש קשות, תחושות לא טובות, ואז חתכתי לשנה.

ובערך חודשיים הרגשתי שהגשמתי את החלום והערצתי עם בעלי שזרם למרות שכלכלית זה בכלל לא מובן מאליו, ואחר כך, עד עכשיו אגב, אני בתהיות לגבי זה.

כרגע מחפשת משרה חלקית מאד שזה בעייתי- אם לא עצמאית זה בדרכ בשכר מאדדד נמוך, ומעברל קושי הגלכלי גם קשה לי להרגיש שאני מרוויחה 40 לשעה. באמת שזו לאצורה להעריך אנשים אבל כן איםשהו אני יודעת שיש לי ידע נסיון וכישורים ששווים כפול לפחות...

מה אני אומרת לך?

שלהאריך חלד זה נהדר

זה זמן להבין את עצמך

חלד עד שמאפסים הוא נגמר...

בעיני את בצומת נהדרת שבה ניתן לדחות את ההחלטה בחודשיים וחצי לפחות- כשאפילו מבחינה הורמונלית את יותר יציבה ויכולה לקבל החלטות מושכלות יותר, בלי לאבד מקום עבודה

ושהשם ינחה רותך בעצה טובה, תתפללי על זה זה לא פשוט!!!

זו נשמעת החלטה מדהימה.....

וסחתיין על האומץ!!

וזה לגמרי החלום שלנו וזה בסדר לגמרי שיהיה תקופות בחיים שזה יהיה החלום היחיד.....

זה באמת העיקר של העיקר בחיים

מה שכן, יכול לעזור לדעתי למסגר אתזה בראש כתקופה שאת עושה ככה כי זה מה שאת מרגישה שטוב לך, זבה מה שאת רוצה ועוד איקס חודשים תראי מה באלך...

לא להכניס לראש שאני ככה עד 120 כי זה גורם לתחושת גורליות ואולי קצת חשש מהשהייה בבית ו"ההסתגרות" לכאורה לכל החיים.

את את ממסגרת את זה כזזמן מסויים שאת בחופשת לידה ונהנית ממנה ומהילדון הקטן ... ונחה ולומדת וחווה 

זה חכם מה שהצעת פשוט לבחון כל כמה זמן איך אני מרגישה עם ההחלטה הזו.

אני בשבוע 17

וגם חישבתי שאם חודש ראשון זה 6 שבועות וכל חודש 4 שבועות אז חמישי זה כן 18

אז למה לא כולם אומרים ככה?🤔🤔

בקיצור בלבלו לגמרי לגמרי

הוא 4 שבועות + יומיים

אם תסתכלי על כל חודש כ4 שבועות - ההריון יספר לך כ10 חודשים (40 שבועות..)

אז קבעו (באופן שרירותי, כן? זה לא שזה באמת כך..) שחלק מהחודשים הם 4 שבועות וחלק 5

וככה זה מתאזן

בגדול אין לזה באמת משמעות

הרפואה מסתכלת על שבועות, לא על חודשים

אישית לא מכירה דעה שחודש חמישי ממתחיל בשבוע 18, אלא ב20

אוהבת להסתכל על הטבלה הזאת, מאד נוח לראות את חלוקה לחודשים ושלישים

אבל קטע שהתל"מ שלי יוצא שחודש חמישי בדיוק בשבוע 18

אבל את צודקת שזה לא באמת משנה..

תשעה חודשים עבריים מהיום שנכנסת להריון- יום הביוץ.

בדוק ומנוסה.

ואז כל חודש מתחיל בתאריך העברי המתאים.

אפשר פשוט לקחת 9 חודשים אחורה מהתל"מ.

לדוגמא: אם את צריכה ללדת בד אלול

אז חודש תשיעי מתחיל בד אב

חודש שמיני בד תמוז

וכן הלאה 

וזה יוצא שבאמת שבוע 18 זה תחילת חמישי

מעניין שכל כך הרבה מקומות אומרים אחרת...

בדקתי, הם פתוחים רק בראשון עד חמישי בבוקר

ובראשון הברית אז יש לנו עוד הרבה זמן עד שנגיע...

אני פתאום נלחצת מזה ממש.

יש לה משקל.

2 טיטולים רטובים הכוונה שאת מיליפה כל 3 שעות ורק פעמיים ביום יש משהו בחיטול השאר הזמן הוא יבש?

לא חייבים טיפת חלב לביקור ראשון אחרי לידה, אפשר לקבוע תור לרופא ילדים. אני תמיד הולכת לביקור ראשון אצל רופא ילדים בגיל שבוע - שבוע וחצי לראות שחזרו למשקל לידה ובדיקה כללית (במקום טיפת חלב). 

אח"כ בגיל חודש לטיפת חלב

אם את מחליפה כל הנקה (בערך כל 3 שעות) אז צריך להיות שם משהו (פיפי/קקי)

את עם טיטולים של האגיס עם הפס הצהוב שמתחלף לכחול כשהוא עושה פיפי? ככה קל יותר לעקוב.

לפעמים הפס לא מתחלף כי הוא משתין גבוה יותר (איפה שהפס לא מגיע) אבל אז את אמורה להרגיש טיטול כבד יותר.

ועוד משהו, בבית חולים שמת לב כל כמה זמן עשה בטיטול? הוא היה איתך בביות או בתינוקייה?

אם למרות הכל אין את הכמות שהם דיברו עליה בהחלט הייתי מתייעצת בהקדם עם רופא ילדים

שפשוט הפס לא מתחלף אבל הטיטול כן רטוב (כנראה שלא הרבה שתן)

באמת הטיול גדול עליו...

יש מספר על מכתב שחרור.

לגבי טיטולים , יש מידה nb .

האמת שנשמע לי קצת מעט טיטולים. זכור לי שבכל הנקה הייתי צריכה להחליף כי היו רטובים או מלוכלכים (בחודש הראשון, אח"כ ליונקים יש יציאות בתדירות נמוכה יותר)

איך את יודעת שהוא אוכל טוב?