פורום הריון ולידה (עמוד 596)

היי , לבן שלי יש.. גילינו עוד בהריון בסקירה מורחבת שנייה. כרגע הוא במעקב אצל נפרולוג ואורולוג.

לפי מה שאני יודעת לרוב זה עובר לבד ובמקרים שלא צריך ניתוח קטן לתיקון. כמובן שכל מקרה לגופו..

הבן שלי לוקח אנטיביוטיקה למניעת זיהומים

ובכל אופן זה נשמע כמו תסמונת קדם ווסתית

זה כאבים שאני אישית לא רגילה להם בזמן הווסת . יש סיבה בכלל לראות רופא נשים ?

אם זה היה הריון זה היה שבוע ארבע . 

נניח והיתה יוצאת לך בדיקה חיובית זה היה נחשב הריון כימי

אין אפילו השתרשות תקינה

אולי את לא מרגישה טוב בלי קשר? 

פעם ראשונה שאני ובעלי מנסים הריון . לפני השתמשנו באמצעים . לפני הרגשתי מעולה . רוצה להאמין שאני בכללי מרגישה טוב הטיימינג של הכאבים האלה מדאיג אותי . הריון כימי לא דורש שום בדיקה אצל רוםא אחכ ? יודעץ שחצי מהנשים שחוות אותו לא באמת מודעות אליו . השאלה אם זה משהו שיכול לסכן אותי .

ותודה על הצענה , מרגיע קצת

אם את רוצה להיות בטוחה תעשי בדיקה ביתית אבל אני אישית לא רואה טעם

בשורות טובות! 

כשמדובר ברצועות- זה אמנם מגביל ומרגיז, אבל ב"ה שזה לא גבס כי אז זה הרבה יותר קשה.

ראשית- טיפול בגיל צעיר הוא לטווח קצר יותר ויותר יעיל.

כמה שהתינוק יותר קטן יותר טוב.

אם תופסים את זה בגיל מאוחר כבר הרבה יותר קשה לטפל

וגם זה עלול לפגוע בהתפתחות המוטורית של התינוק.

(מכירה באופן אישי תינוק שטופל רק בגיל 3 חודשים ונזקק לניתוח, היה מגובס כמה חודשים....)

הרעיון זה- עם כל הסרבול, לא לוותר ולשים את הרצועות כמה שיותר זמן- כמובן לפי הוראות האורטופד.

לשים מכנס טריקו נעים ונוח כדי שהרצועות לא יגרו את עור התינוק

להקפיד לשנות לו תנוחות- על גב ועל הבטן.

וללכת למעקב רפואי הדוק אצל הרופא.

בהצלחה יקרה, שיעבור מהר, בקלות, בבריאות ושיהיה יעיל.

הבן שלי כבר ממש גדול ביחס לטיפול בזה, אבל כנראה שיכול להועיל לו (בעיה אחרת מהרגיל) אבל אני ממש חוששת מההתנהלות איתו ומהקושי שלו...

הוא היה תקופה קצרה ממש אחרי הלידה והיה קשוח מאד!

מחפשת טיפים להקל על כולנו

פיזיותרפסטית, שתתן טיפים איך למנוע נסיגה בהתפתחות.

מקווה שיהיו פה בנות שיוכלו לשתף.

אני פה הרבה מניק אחר בגלל אאוטינג..

פשוט לא מצליחה לפתוח את האנונימי וכתבתי מכאן על הבן שלי...

אני לא יודעת אם יעזור לך,

אך שרדתי כדי לספר....

מגיל 6 שבועות למשך 6 שבועות. סבלתי מזה והייתי בעיקר על הידיים.

אמא שלי אומרת שזה הצריך בעיקר שינוי מחשבתי שזה כרגע התפקיד שלה, להיות איתי בזה ולהחזיק אותי/להעסיק אותי הרבה יותר מהרגיל בגיל הזה.

ולבטל תכניות אחרות לתקופה הזאת.

בהצלחה רבה!

שכנראה אצטרך לעזוב את העבודה...

מעניין אם אני יכולה להיות משולמת על זה איכשהו...

וואי איזה טירוף!! מסכן שלי😓

אין לי איזה פתרון מושלם, אבל מעלה איזשהו כיוון-

להכניס המון הומור.

אפשר לחשוב על תגובה עוד לפני שקוראת הסיטואציה, ואז יש לך בדיחה בשלוף שמוציאה את העוקץ מה סיטואציה הלא נעימה. 

עצם הרצון שלך ממש מדהים ומיוחד!

מספרת מנסיוני עם עניין אחר במשפחה,

הרבה מוגעות והרבה דיבור 

המון

מאוד עוזר

וגם לתת לזה שם חיבה מצחיק ולהגיד אה טוב צוקון הגיע לביקור...

וגם, בשבילו-, לנסות לזהות לפני ההתפרצות וללכת לחדר.. להחות שם קצת להירגע ולבוא..

אמרת שיש לו הרבה התמודדויות,

חשוב שהם יהיו שלו ואת תתמודדי איתו במה שקשור אלייך- הילדים ואת

מה ששלו- שלא ירגיש גם כישלון כלפייך-

נשמע שיש לכם הרבה כבוד ואהבה

ואתם תצאו מזה מחוזקים וגדולים יותר!!!

והכל יהיה בסדר בע"ה!!!!

משטח בגובה של השיש? 90 ס"מ?

לא נראה לי שקיים..

תצטרכי לקחת שידה אן ארון שירות ולהכין לבד

אם זה מוצר שמשתתף במשלוח חינם בהזמנה מעל 50 דולר, זה שווה.

אחרת צריך לבדוק את מחיר המשלוח, הוא יכול להגיע למאות דולרים... 

זה ריהוט לגנים ילדים, הוא באמת איכותי.

כל המטבחי פלסטיק בחנויות הם זבל..

מצרפת קישור שנראה איכותי, אבל מניחה שעולה בהתאם

https://gamelagan.co.il/product-category/%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%A6%D7%A8-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95%D7%98-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%97%D7%99%D7%9D/page/3/

את צריכה לקנות של חברה טובה (כמו פישר פרייס, ליטל טייקס, step 2) אבל כמעט כבר לא מייצרים כאלה, ומה שיש הוא מאוד יקר.

אני מצאתי לפני שנתיים בערך בksp ב600 שח של ליטל טייקס

יש באמזון

אני אישית הזמנתי מוולמרט לכתובת בניו יורק והעברתי לארץ 

אני לא יודעת לענות לך אבל נשמע קשה ממש!!!

בהצלחה עם כל האתגרים!

עדיין מחזיקה מעמד, מפחדת שזה יתפוצץ מתישהוא

...

אני חושבת שיכול להיות וירוס ארוך,

הכי טוב לחכות לבדיקת צואה.

יש לך איך לשאול אמהות אחרות בגן אם גם אצלן יש את זה? אולי מישהו מהם עשה בדיקת צואה וקיבל תוצאה? 

בבקשה תנסי לקחת כל עזרה שרק אפשר

זה על אנושי.  ....

חיבוק ענק!!!!!

- להגיש אוכל מגוון על השולחן באופן קבוע ולשאול אותו מה הוא רוצה, גם אם כל יום יבקש אותו דבר אולי מתישהו יבקש עוד משהו.

-לא ליצור לחץ סביב מה אוכל כי אז זה יכול להיגרר למאבקי שליטה סביב אוכל.

-להראות לו שאתם טועמים מאכלים חדשים או מאכלים שאתם לא אוהבים, כי מדי פעם כדאי לטעום, אולי עכשיו כן נאהב. כי ילדים לומדים הכי טוב מדוגמא אישית.

-כל פעם שמסכים לטעום משהו חדש או אפילו טיפה שונה מהרגיל, גם אם לא אהב בסוף, לפרגן לו.

ולא הייתי מכינה כל יום צהריים בנפרד, פסטה מחזיקה מצויין במקרר כמה ימים.

ואולי שווה לבדוק אם יש לו רגישות תחושתית, אם כן אולי מרפאה בעיסוק יכולה לעזור אם זה.

בכללי אני ממש משתדלת לא להאבק איתו על אוכל

מצד שני כל מה שהוא כן אוכל התחיל כמאבק חד פעמי ואז בסוף הוא אגל

אחרת היה אוכל פיתה 3 פעמים ביום..

נשמע לי שיש כאן עניין תחושתי. כל הדברים שאמרת שהוא אוכל הם במרקם חלק ורך. גם העניין עם להקיא מביס קטן ולא להסכים לטעום מראה על הכיוון הזה.

אני חושבת שמרפאה בעיסוק יכולה לעזור בזה. לא יודעת אם כל אחת או דרך מרפאת אכילה.

ובינתיים הייתי מכינה לו אוכל נפרד. זה נשמע שממש מציק לו ולא סתם עקשנות.

את יכולה להתחיל מלהציע לו ממרח בטעם יחסית עדין עם הפיתה. תמרחי מעט, שזה לא יהפוך למרקם צמיגי

חלבון של ביצה קשה

מעדן בטעם דומה, להרחיב את המאגר

גבינה לבנה

מניסיון לבת 12 בררנית עם מגוון מצומצם של מאכלים שגדל מעט עם השנים

לפני כמה שנים כשאמרתי לרופאה שהיא אוכלת: פיתות, מרק מסונן!, תפוח ירוק מידי פעם, טוסט וחביתה,

היא אמרה שזה בסדר. לא מומלץ ולא מלכתחילה אבל גם טוב...

והיא אמרה לי להפסיק לריב על האוכל כי זה רק יוצר אנטגוניזם.

באמת אחרי ששחררנו במהלך השנים נוספו עוד קצת מאכלים לתפריט המצומצם...

כלומר גובה ומשקל?

אני חושבת שאם הוא תקין מבחינת הנתונים האלו אז תניחי לו

תכיני אוכל לכל המשפחה ואל תכיני לו בנפרד.

תכיני מגוון וכל אחד שיקח מה שרוצה

ואם אין שום דבר שאוהב שלא יאכל.

מה את חושבת שיקרה אם הוא יישאר רעב?

אני לא חושבת שצריך להגיד לו או שתאכל שניצל או שאין אוכל.

אלא היום יש לאכול שניצל, פירה וירקות. תאכל מה שנראה לך.

ובכללי לא להתעסק עם זה ולא להיכנס למאבקי שליטה.

וגם לא להחמיא לו כשכן טועם משהו. פשוט לא לדבר איתו על זה.

עוד טיפ ששמעתי פעם לחתוך פירות וירקות באופן מגרה, להניח על השולחן בסלון וללכת.

יש מצב גדול שיאכל כשאת לא רואה.

שכשהייתי ילדה, אם לא היה אוכל שאני אוהבת הלכתי לישון רעבה.

לא תמיד זה עובד...

הייתי מסוגלת לרעוב כי לא הייתי מסוגלת לאכול...

אמא שלי ניסתה את השיטה הזאת עד שנשברה והכינה לי את מה שאני כן אוכלת...

כי אם הוא לא גודל מספיק זאת בעיה חמורה יותר.

גם אני בתור ילדה הייתי בררנית באוכל.

זוכרת בעיקר בסנדוויץ לבית ספר לא הסכמתי שום דבר כממרח וגם לא לחם לבד

ואמא שלי היתה שואלת אותי כל בוקר וכל בוקר אמרתי לה שלא יודעת ולא רוצה כלום.

ואחרי תקופה כשגילתה שכל הסנדוויצים שהכינה לי מעלים עובש פשוט הפסיקה להכין.

גדלתי עוד קצת והתחלתי להרחיב את מעגל הטעמים שלי.

לא קרה כלום שתקופה ארוכה לא אכלתי בבי"ס לחם.

חוץ מזה שבאמת כאמא אפשר לנסות ליישם טיפ ולבחון אם מתאים לילד ולאמא, לא צריך לאחוז בשיטה בכל מחיר.

רק רציתי להדגיש.

שלא לכל אחד זה מתאים...

קוגנטיבית

הוא חלש מאד.

הוא רוצה אופניים ואינסיכןי שיצליח לסחוב אותם.

רואים את כל העצמות בולטות, יש לו ממש חור בבטן.

מבחינת גובה אני משווה לחברים הוא בסדר.

לא יודעת ממה.

איך מגיעים למרפאת אכילה?

באמת כדאי לפנות למרפאת אכילה.

תנסי לבדוק דרך רופא ילדים.

יש לי בן 4 בררן, הוא בוחר מה לאכול, לרוב הוא אוכל את אותם מאכלים (קצת יותר מגוון משלך) אף פעם לא משכנעים ובוודאי שלא מכריחים, מציעים לו מגוון מאכלים, לעיתים רחוקות הוא רוצה לטעום משהו חדש, לפעמים הוא מתלהב ומוסיף לתפריט שלו.

קצת שונה...

בעיני רוב עניין הבררנות הוא התנהגותי ותגובתי ליחס שלנו המבוגרים. כמובן שיש אופי שפחות מתלהב ממאכלים אבל זה מקבל חוזק מהלחץ שלנו והדיבור סביב זה.

אני לא הייתי מתחננת, מציעה יותר מדי ומכינה אוכל אחר.

הייתי אומרת שזה מה שהכנתי להיום והוא יכול לאכול מה שרוצה.

אחרי 3 ימים עם פיתה הוא יתחיל לנסות קצת.

וגם אז, לא לעשות עסק ולהתקשר לכל המשפחה שx הצליח לאכול.

אלא פשוט לחייך ולהגיד לו יופי שניסית,  בתאבון וכו.פשוט מאוד.

אצלנו עזר מאוד שדיברנו על בגרות ואוכל.

אלא אם יש לו ממש הפרעה, זה אמור פשוט להוציא את העוקץ מעל האישיו מסביב.

מניסיון של ילדה בררנית,  ברגע שהפסדנו לדבר על זה כל היום, זה די נרגע.

עדיין היא לא אכלנית הדור אבל בפרוש הרחיבה את הרפרטואר ומנסה יותר דברים.

אני כזאת עד היום.

ממש ברמה הזאת...

ממליצה לך מאוד- לנסות לטפל בזה עכשיו כי ככל שהוא גודל הסיכוי יורד...

המליצו לי לא מזמן לנסות ריפוי בעיסוק כי לפעמים זה בעיה עם מרקמים.

אני מרגישה שאצלי זה יותר ממרקמים אבל בהחלט גם המרקם מפריע לי.

ועצה שלי- כשהוא טועם משהו חדש, גם אם טעים לו וגם אם לו-

לא לעשות מסביב זה דרמה.

זה מאוד מלחיץ לטעום שוב משהו חדש כשהוא יודע שכולם מתרגשים מזה...

(עד היום אני ככה... לא מסוגלת לטעום דברים חדשים)

לק"י

ראיתי המלצה של תזונאית או אשת מקצוע אחרת, להתקרב לאוכל בהדרגה.

אפשר לתת לו לקחת חלק בהכנת האוכל- רק לגעת בשלב הראשון.

אח"כ אפשר רק לגעת בפה.

לאט לאט לנסות לטעום.

זה יכול להיות סתם קיבעון או פינוק, ויכול להיות קושי עם מרקמים.

אולי שווה להתייעץ עם איש מקצוע בתחום.

זה נשמע ממש מחרפן.

הייתי לא מזמן בהרצאה של תזונאית והיא דיברה על זה שהחשיפה צריכה להיות הדרגתית.

למשל דלעת, דבר ראשון לתת לילד לעזור לסחוב אותה הביתה כשהיא בשקית. אחר כך שיעזור להוציא מהשקית, לשטוף, לקלף, לחתוך, להכניס לסיר, לערבב. להריח. לחתוך או למעוך אחרי הבישול. כמובן שלא הכל ביום אחד, כל פעם עד השלב שהוא מסכים להתקרב. להסכים לטעום יגיע רק אחרי כל זה. (כמובן שהכוונה לילדים בררנים במיוחד ויש ילדים שיסכימו לטעום גם בלי כל ההקדמה הזו)

בהצלחה! לא קל בכלל, אבל שווה לטפל בזה מוקדם

אני שמה במרק רק. יש עוד רעיונות שילדים יוכלו לאהוב?

סליחה על השאלה כי לא קשור לנושא המקורי

שזה סלט דלעת מבושל של תוניסאים.

וממליצה על מאמר מאיר עיניים (לדעתי) בנושא -

"אתגר הירקות" של צילי פז-וולק

עוזר לי המון

נהנה מהענין. מקלף, מערבב,

בחיים לא טועם.

אפילו עוגות הוא חושש לטעום...

לק"י

נראה לי שכדי לדעת איך לקדם אותו בנושא, צריך לדעת על מה הקושי יושב. ובשביל זה צריך איש מקצוע.

אפשר כמו שהציעו לך, לנסות לתת לו דברים שדומים למה שהוא אוכל.

אפילו לערבב קצת, נניח שהוא אוהב מעדן וניל, אז לערבב בפנים טיפה גבינה. אולי כן יסכים לטעום?

ואז להגדיל את הכמות של הגבינה.

לא היה אכפת לי שיאכל נניח רק פסטה ועוף.

אבל אין לו בתזונה בכלל חלבונים חוץ מלבן.

חביתה הוא לא אוכל.. ביצה קשה.

והוא בגיל של התפתחות

אל תזניחי!

חפשי עליה בגוגל. הטיפול במרפאת הפרעות אכילה ילדים בבתי חולים.

חשוב מאוד להבהיר שאמנם מדובר בהפרעת אכילה של ילדים אך לרוב אין הפרעה נפשית כמו באנורקסיה, אלא קושי רגשי נקודתי.

הטיפול הוא משולב  ומותאם לילד: דיאטנית, פסיכולוג, פסיכיאטר, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי

זה נשמע בדיוק מה שיש לי...

אבל זה הגיוני שזה נשאר עד גיל מבוגר?

אצלה זה יושב על קושי תחושתי (אבחון שלי. לא קיבלה טיפול)

אוכלת: פסטה, פתיתים, קוסקוס, אורז

לחם- רק אם אני הכנתי, או טוסט/צנים

טונה- לאחרונה כמעט ולא.

פירות וירקות- רק זיתים ותפו"א כציפס כמה שיותר שרוף.

שניצל- חותכת לחתיכות מיניטוריות ממש. נניח בגודל הציפורן של הזרת. כמובן צריך להיות דק ולא בשרני.

לחם מטוגן, חביתה, טוסט עם זעתר ושמן זית, חמאה על טוסט.

לפעמים לארוחת צהריים אוכלת פרכיות או קרקרים הכי פשוטים שיש. או מכינה לעצמה פסטה/קוסקוס (בת 11)

לא מוכנה לאכול אם זה מאתמול....

ממתקים מעדיפה חטיפים חריפים והיבשים יותר.

אחרי שנים של תסכול שחררתי. זה שלה. שתתמודד. נשאר רק לצחוק על זה ולנסות להציע לה אם בטעות בא לה לשנות את דעתה... גם היא, כמו הבן שלך, אוהבת להכין אוכל אבל לא לטעום. והיא ככה מאז שהיתה תינוקת בת חצי שנה, זה רק החמיר עם השנים הבררנות. הלוואי ואצליח למצוא טיפול שיעזור לה.

בגלל ששלך עוד קטן זה באמת יותר מתסכל כי כאילו האחריות עליך. לכן שווה להתייעץ עם איש מקצוע שירגיע אותך וגם לבדוק חוסרים בגוף אם יש.  ולמצוא לו את הנשנושים כמו ביגלה קרקר פרכיות וכו שהוא יכול לאכול כשאין פסטה.

ואולי משהו ממה שהבת שלי אוכלת יתן לך כיוונים חדשים, סה"כ הם נשמעים לי די דומים.

בהצלחה רבה!!!

חפשי בגוגל. מניסיון אישי.

יש לה תוכנית מאד מדורגת לבררני אכילה.

יש לי ילדה בררנית מאוד.. לא ברמות האלה אבל עדיין.. פחמימות לא אוכלת בכלל..

וכן אני מכינה לה צהריים בנפרד.. קשוח.

חביתה, ביצה קשה הוא אוכל?

אנחנו אצל תזונאית והיא המליצה כדור אחד ביום.

אני יודעת שאפשר עד שניים, תבדקי גם את זה

אנחנו בלי אמבטיות, אבל זה בגלל שבקושי יוצאים מהבית והעגלה לא בהית אלא בכניסה.

כרגע עם עריסות- להמשך נחליט מה מתאים כמיטה. 

ב"ה כבר גדולות

אבל אני הייתי מאד מרוצה מהעגלה הזו. קלה, צרה מאד. מאד נוחה לנסיעה, נוחה גם בעליה וירידה במדרגות.

אנחנו השתמשנו באמבטיות הרבה זמן, כי הן היו פגות וקטנטנות עד גיל חצי שנה. וזה היה נוח ומאד בטיחותי.

אנחנו השתמשנו בשלב הראשון בעריסות קטנות של יד שרה, כשגדלו העברנו לעריסות פלסטיק גדולות.

אח"כ (בגיל שנתיים וחצי בערך) הוצאנו מחדר שינה והעברנו ל2 לולים בחדר ילדים. (לא היה לי מקום ל2 מיטות)

אבל יש מיטות של מטר, שהן קצת יותר קטנות מהמיטות הרגילות אבל עדיין גדולות ומרווחות, אולי זה יתאים לכם.

לי מאד עזר לול ענק בסלון, כשהן קצת גדלו, שמתי שם את שתיהן, הן היו בעניינים, ומסביבם הילדים- תוך שמירה על הבטיחות שלהם, כך יכלתי לכמה דקות להיות משוחררת.

(והיא נהרסה די מהר, בעיקר כי הפתח בבית שבו גרנו היה צר והיינו צריכים להכניס את העגלה על הצד)

לגבי מיטות - אנחנו השתמשנו במיטות רגילות. בהתחלה הם היו ביחד באותה עריסה, אחר כך כמדומני שאלנו כוד עריסה והם היו בנפרד. ואז הם עברו למיטת תינוק והיו ביחד עד גיל חצי שנה בערך, נדמה לי, ואז קנינו מיטת תינוק נוספת והם היו בנפרד עד סביבות גיל שנתיים וחצי. (ואז במשך תקופה הם היו ביחד במיטת נוער שגידרנו מסביב, ובערך בגיל ארבע כל אחד עבר למיטה משלו.)

הם נהנו מאוד להיות ביחד! (בשלב השובבות שלהם אנחנו פחות נהננו, כי הם עשו בלגנים ביחד 🤭)

דברים נוספים - חוץ מכיסא אוכל בבוא העת לדעתי לא צריך שום דבר כפול. אולי רק אם מדובר בבן ובת אז צריך יותר מקום אחסון בשביל הבגדים. אצלנו הם שני בנים, אז הסתפקנו בשידה שהייתה לנו מהקודמים.

בשעה טובה ובשמחה!

אני חושבת שיש לו מרפאה ברחובות ואולי גם בראשון לציון.

אנחנו איתו בתהליך של IVF, ומרוצים ממש.

רופא עדין, מקצועי, בן אדם מאוד מאוד נחמד (זה היה לי ממש חשוב)

ופשוט נותן תחושה בטוחה.

אנחנו ממש מרגישים בידיים טובות איתו.

שיהיה מלא בהצלחה בעזרת השם!!!

תנסי להסתכל באתר שלה או במאוחדת בסינון לפי שם הרופאה.

אני הלכתי אליה לפני החתונה, בירושלים, קיבלתי איזה החזר מהתקופה נראלי רוב הסכום.

שקל בלי החזרים.

רק אחרי זה אפשר לקבוע במרפאה.

אני מאד רציתי ללכת אליה ובגלל המורכבות וההוצאה הגדולה ויתרתי.

גם הרגשתי שאני לא יכולה בתור טלפוני להעביר את כל הסיפור שלי...

אמנם אם את לא בכללית אז תצטרכי ללכת אליו פרטי

אבל לדעתי זה שווה את זה. מקבל בפתח תקוה.

הוא רופא דתי כך שמבין את כל המורכבויות

והוא מאוד בן אדם, מתייחס יפה ומאוד יסודי.

ושמעתי על כמה נשים שממש קראו לו מלאך

כי באמת שיש לו קטע מאוד אנושי, וב"ה יש אצלו הרבה הצלחות.

והוא סופר זמין בוואצאפ. כך שאת חוסכת כמה ביקורים.

אם זה מעניין אותך דברי איתי בפרטי.

אבל אולי זה יכול לעזור כאן לבנות אחרות

תודה על המחשבה עלי

זה מחמם את הלב!!!!

תנסי להעסיק את עצמך בשבועיים הקרובים כמה שיותר....

ומנסים כבר הרבה זמן...........

שתזכי מהרה גם את וגם הפותחת!!!!!!

יובש באזור, חסר באסטרוגן בטח בהנקה, ורידים במפשעה, פטריה, ציסטה..

בקיצור כדאי ללכת לרופאה נעימה

והכי חשוב לא להזניח!!

ולא לקיים יחסים אם זה כואב.

זה לא מועיל..

אם זה מתמשך אז שווה להתייעץ עם רופאת נשים

מניקה מעט מאד

בעיקר אחרי

בפתח הנרתיק לכיוון הפרינאום

משהו שווה כמו שמן זית, דבש וכו'.

אפשר לארגן מחנות טבע.

כשהיינו זוג וגם עכשיו יצא לנו לקבל מגשי פירות וזה תמיד בגודל וכמות ששני אנשים שלא חיים מפירות פשוט לא מסוגלים לסיים בימים בודדים וזה מתקלקל במהירות שיא..

בעיני עדיף משהו שאפשר להשאיר תקופה ולאכול לאט

אפשר לתת ביום שישי, סיכוי גבוה יותר שילדים בוגרים מגיעים לשבת.

יותר בעייתי בעיני שזה פשוט מאדדדד יקר בד״כ, באמת היה אפשר להוזיל אם המארזים לא היו ככ גדולים.

אם כואב- לבקש ישר הקלה.

לשמור עדים - לא לפסול על דעת עצמך.

אצלי- עושה הפסק אחרי אמבטיה

ללא מוך דחוק

בדיקה בראשון ושביעי (ואולי רביעי- תלוי בהרגשה)

אבל יכול להיות שלא לדעת כולם...

ובכללי אחרי לידה  יש טווח עצום של גישות מהקצה של "לכולן יש כתמים ובעיות, זה לא סיבה להקל" ועד לויתור על בדיקות ואפילו על לבישת לבן כדי להצליח לסיים שבעה נקיים למרות הכתמים

מה שכן- לגבי הרגישות של האזור יש יותר נטיה להקל- בדיקות פחות עמוקות,פחות בדיקות, וכמו שכתבתי- בלי מוך

כי אחרת בגלל היובש של השינוי ההורמונלי וכו בקלות נוצרים פצעים וזה רק מסתבך עוד יותר....

בקיצור- הכי טוב להתיעץ אישית לפני שאת מתחילה עם דמות הלכתית שאת סומכת עליה.

לגבי מתי להתחיל לנסות- מהנסיון שלי המדד הכי טוב זה כשההפרשות עצמן כבר לא אדומות טרי אלא רואים שיש הפרשות אבל הן בצבעים יותר טהורים

ולאטלאט תנסי יותר..

כדאי לשאול רב אם בדיקה בקטנה מספיקה והוא ינחה אותך..

למכון פועה יש מענה ממש רציני בשעות הערב

אין על עין כרם בעולם

מדהימים ממש

גם בגישה, גם במקצועיות, גם בכבוד ליולדת

לא יודעת איך לניאדו אבל בהדסה בכל הלידות זרמו איתי והציעו לי לבחור תנוחה אחרת אם אני רוצה או עיסוי/ מקלחת או כדור..

אני מקובעת אז העדפתי לשכב במיטה אבל הם היו הכי מהממים שיש!!

מאמינה שבכל מקום אפשר ליפול פתאום על מיילדת זוועה אז אף פעם לא לוקחת אחראיות..

והייתה לי חוויה לא טובה. לצערי נפלתי על אחראית לא נעימה בכלל בקבלה,

והיא אמרה לי כמה פעמים שבמידה ואכנס לחדר לידה הם יזרזו ויתנו לי פיטוצין.

אחרי קיסרי אולי לא יגידו לך את זה אבל תדעי שזה יכול לקרות שיהיה עומס או לחץ כמו בכל מקום.

בדיוק לכן מפחדת להמליץ בפה מלא.. כי כמה שלי היה שם הכי טוב בעולם בכל הלידות ה' יכול לסדר לך בכל מקום אחת לא נעימה בכל תפקיד שהוא ואז החוויה שונה לגמרי.. חיבוק!

איפה יש יותר עומס בשערי צדק או בהדסה?

נוח לי להגיע לשערי צדק אבל חוששת מהעומס שיש שם והחוסר זמינות של הצוות.. 

הצוות מתורגל בעומס ומשתדל להענות לכולן,

אבל בהחלט יותר עמוס

אבל יש שם גם הרבה צוות.

בשניהם הגישה היא לאפשר ויב"ק כמה שאפשר

הייתי בכמה מיוני נשים מומלצים בארץ והצוות שאני נתקלתי בו בשערי צדק היה הכי מדהים שפגשתי.

בלידה האחרונה היה עומס פסיכי וממש לא הרגשתי אותו, הגעתי בשלב יחסית מתקדם והן זיהו ותקתקו לי הכל, תוך פחות משעה מאז שהגעתי הייתי בחדר לידה, עם צוות מתוק מסביבי שהיה זמין כל הזמן.

הצוות מתורגל בעומס ולי יש מהלידות שם חוויה מקסימה!

בכללי בירושלים עמוס.

לא מאד אוהבת את המחלקה אבל פשוט שווה לי את חווית הלידה שם ואת הצוות החם גם במחלקה. היה לי צורך יוצא דופן והן ממש קיבלו והכילו את זה

יש לי 2 חברות שילדו שם ודוחפים שם ממש לקיסרי על כל דבר קטן

אחת אמרה שיחד איתן במחלקה לפחות עוד 5 נשים עברו קיסרי ללא עבר כלשהו

במיוחד אם יש לך עבר של קיסרי חירום ממליצה לך להתרחק

אם את רוצה הדסה הבנתי שהר הצופים יותר מומלץ

ומאוד לא הרגשתי ככה

עשו לי ויבק למרות שממש היו סיבות ללכת לקיסרי.אז דווקא ממליצה🙂

בלבלנו אותך קצת @דיקלה91

לאחרונה ביקור חולים נסגר, והצוות הרפואי שלהם עבר לשערי צדק. ביקור חולים היו ידועים בתור שמרנים שנמנעים כמה שאפשר מניתוח (עשו שם גם לידת עכוז טבעית), והגיוני שזה שהצוות שלהם שם גם משפיע.

אמא שלי ילדה בהדסה בניתוח והיא עד היום זוכרת להם שזה לא היה נצרך, והיא הרגישה שדחפו אותה לשם סתם. זה היה ממזמן, ולא בהכרח מעיד על מה שהיום, אבל מודה שמאז יש לי קצת אנטי בלב להדסה

זה השפיע בהרבה בחינות

וגם גרם אפילו ליותר עומס..

לו לבד ללכת לשירותים.

אם הבעיה היתה קטנים אז הייתי מושיבה אותו באסלה חצי שעה בערך אחרי ששתה , אבל כל עוד מדובר בגדולים אז אין מקום לפספוס, הוא מרגיש את זה ממש, אז גם אם כמה פעמים יעשה בתחתון אז בשלב מסוים הוא יזהה וילך לשירותים

וכשזה יקרה כמובן להרים לו

את מסבירה לו שכשהוא מרגי שהשוא צריך שילך לשרותים

ואני רק מציעה או מזכירה אחת ל..

וזהו

ובהתחלה מפספסים

וככה לומדים מצויין

אולי פה טמון הכלב....

כ''כ רוצה שיגמל כבר, ניסיתי לגמול אותו לפני הלידה ואחרי יומיים התייאשתי כי נשבר לי הגב, הייתי בתשיעי ולא היה לי כח לרוץ איתו כל פעם לשירותים. וגם היה הרבה נסיעות בחג. עכשיו אני אחרי הלידה ואין לי כח... מצד שני גם טיטולים לילד גדול זה סיוט... שמישהו יגמול לי אותו 😭

תודה לכולן! נראה לי המרכיב החשוב זה סבלנות, נחכה שתחזור אליי עוד חודש אולי. 

בעיני גמילה=פספוסים בהתחלה

ככה לומדים

כמו כל דבר בחיים

ואם את לחוצה מזה זה מחלחל לילד ורק מעכב ותוקע

לא כתוכחה

פשוט כהצעת ייעול

פרקטית

חבילות מגבונים נגידות

סמרטוט נגיש

לקפל שטיח

להשתדל פחות בספה

מה שמפחית סיבות ללחץ שלך

שבוע-שבועיים כאלה

וזה שווה את זה

מה שכן

כמה זמן את אחרי לידה?

אם לך אין כוחות

אז חכי

עוד חודש תראי אם יש לך כח

עד אז תני לו להתנסות לזמנים קצרים לתרגל ולהתרגל

את התסמון תבחרי לפי הכוחות שלך

מכנסיים בארון...

כבר התחלתי גמילה איתו לפני הלידה, והיו פספוסים כמובן, אבל לי לא היה כח לעזור לו לעלות כל פעם לשירותים ולתת לו יד ולרוץ כל פעם, אז עצרתי את זה וחיכיתי לאחרי הלידה, עכשיו אני שבוע וחצי אחרי לידה, לא יכולה להרים אותו אבל באמת לא יודעת מתי להושיב אותו לגדולים... בטוחה שיהיו פספוסים, וכבר היו, השאלה איך אני יכולה למזער אותם למינימום. ? 

למה החלטת להתחיל עכשיו?

לדעתי הם גם מרגישים את הלחץ שלנו אם הוא קיים ואת הרצון למזער נזקים וזה לא ממש עוזר להם...

רק רוצה להתכונן.

פתאום הרגשתי שאני לא יודעת איך גומלים מגדולים, למרות שכבר גמלתי שלושה 😲 כאילו אין לו זמן ספציפי, אז סתם להושיב אותו חצי שעה? 

אצלי לפחות הכל נראה הר ובלתי ישים.

גם לחשוב על להכניס מכונה או לשטוף כפית.

אחכ לאט לאט הכל מתכנס ומתנרמל, ככה זה לפחות אצלי

והאמת שאני התחלתי לגמול את הבת שלי לפני הלידה והיה לי קשה ופתחתי שרשור וכולן פה אמרו לחכות לאחרי הלידה.

עכשיו כשקצת נרגעתי התחלנו את התהליך וטפו טפו חמסה הולך טוב!

אולי זה יעודד אותך😊

להתחיל גמילה שבוע וחצי אחרי לידה?!?!?

למה?

גם אם היו משלמים לי לא היתי בחיים מדמיינת לעשות דבר כזה!

למה לעשות את זה לעצמך

את אמורה להיות מרוכזת בלהחלים להתאושש ולטפל בקטני

ובנוסף- קצת יחס לגדול כשמסתדר

מה פתאם

לא נכון נפשית -איך יש פניות וסבלנות עכשיו?

בעיני יכל להתפתח בקלות ללהתפרץ ולכעוס ולהיות חסרת סבלנות (ובצדק)

וזה הכי גרוע לגמילה

וגם פיזית -לקום כל רגע ...ואת באמצע להניק או שהקטן בוכה..

וואי בא לי ממש לבקש ממך לחכות עד שהקטן יהיה בן חודשיים

לפחות

תראי כמה הכל ירגיש אחרת

גם הילד שאת רוצה לגמול- הוא מתמודד נפשית עם שינוי גדול בחייו.זה גם ככה לא קל ורגיש.. התקופה הכי רגישה ועמוסה נפשית עבורו

(זה לא תמיד מתבטא בשבוע הראשון..לפעמים טיפה בהמשך)

להעמיס עליו עוד התמודדות..בעיני ממש מאתגר ולא קל בכלל

מצטערת שהבעתי ככה את דעתי

האמת הפתעת אותי לרגע לא דמיינתי שאת כ''כ סמוך ללידה

הכוונה שלי רק לטובה...

ואם בכל זאת נכון לך כמובן שזכותך המלאה

וגם מנסיון

גם עם הילד עולה לגן עדיין לא צריך להלחץ

א. כרגע יש עוד זמן ..זה לא בלתי אפשרי גם בהמשך

ב. לא סוף העולם גם אם לא גמולים מושלם בתחילת הגן.

עכשיו אני עוד אוספת את שברי הגוף שלי 😟

אבל כן להתחיל להתכונן... נפשית ...

אבל אני חד משמעית צריכה להירגע, כל פעם שהוא עושה קקי אני שואלת את עצמי למה הוא עוד לא גמול 🥴 🙄. אבל בע''ה בעיתון ובזמנו.

תודה על ההודעה המאפסת ! 

וגם, בגמילה של בנים אני הושבתי גם ל"קטנים". כדי שלא יהיה הבדל בין גדולים ל"קטנים... בשניהם הוא יושב על האסלה.

וצריך גם לדעת שזה נורמלי, הרבה ילדים מסתבכים עם גדולים, וזה יעבור

לא שירות לקוחות.

לדעתי יחזרו, אבל את יכולה להתקשר בעצמך לאחיות (אולי עדיף דווקא למוקד נשי-אישי) ולבקש שיחזרו אלייך מהליווי הריון טלפוני.

שיהיה בשעה טובה