פורום הריון ולידה (עמוד 597)

עוד כלים שווים שלא יקנו סתם ככה לעצמם...

אבל אפשר גם סט סירים (אני קניתי לפני שנה לאחיינית שלי בפוד אפיל... היא אמרה לי לפני שבוע שהם בשימוש תמידי)

אבל נתנו לאחים-

זוג ספלים חמודים, וכמה אריזות של פתקים כאלה יפים לברכות, פנקסים יפים או כאלה שיש להם גם מעטפה, וכמה כלי כתיבה בסיסים לבית כמו סלוטיפ, מהדק, מספריים, עטים יפים. אולי גם איזה פירקס קטנטנן שמתאים לזוג צעיר.

הפתקים זה כדי שיכתבו אחד לשני מכתבי אהבה...

אפשר להוסיף שוקולדים לבבות או משהו.. 

אצלי הגיע תוך חודש בערך

היה דימום כמו מחזור, כנראה שזה היה באמת מחזור כי זה היה התחלה של מחזור סדיר

פעם אחת הגיע אחרי חצי שנה ואז חזר מחזור מסודר ופעם אחת דימום אחרי חודש ואז אחרי 3 חודשים חזר מחזור מסודר.

הדימום הראשון היה קצר וחלש יותר ממחזור.

הפסקתי במקביל להפסקה בהנקה.

5 שבועות לדימום, רגיל כמו ווסת

ואז די סדיר 3 חודשים, עש שנכנסתי להריון ב"ה 

תוך שבוע מההפסקה זיהיתי ביוץ ושבועיים אחרי (שלושה שבועות מההפסקה) קיבלתי מחזור.

אני רוצה היריון...

וגם אין לי מה לתכנן. פשוט להפסיק ולזכור שהכל בהשגחה פרטית.

@השקט הזה אז בעצם אפשר להיכנס להיריון בלי שיגיע דימום?

וכשאתן אומרות דימום זה אומר שעד אז גם כתמים לא היה?

אז למה הלחץ לקחת באותה שעה ואם לא זה עושה כתמים? חשבתי שזה תגובה דיי מיידית של איחור בגלולה

דמוי ווסת

שהתחיל כמה ימים אחרי שהפסקתי את הגלולות (כלומר לפני ביוץ, אז זה לא ווסת)

באורך פחות או יותר של ווסת

וביוץ כשבועיים אחרי

תאורטית אפשר להיכנס להריון בלי שיהיה דימום

לרוב הנשים נראה לי אין דימום אחרי סרזט כמו שהיה לי, רק אחרי הביוץ 

רק שאם את לא מזהה ביוץ - יותר קל "לפספס" את הביוץ הזה, כי הוא לא סביב טבילה

ואת לא יודעת מתי לחפש אותו

ביוץ יכול להגיע ממה שהבנתי בד"כ שבועיים-חודש מהפסקת הגלולות

לגבי השעה-

אני לא הפקדתי על שעה קבועה ולא היה לי כתמים

זה כנראה ממש אינדיבידואלי

וכן, תיאורטית אפשר להכנס להריון אחרי גלולות הנקה בלי דימום (בניגוד לגלולות משולבות שבהם לרוב כמה ימים אחרי שמפסיקים מגיע מחזור דמה)

אני מונעת כרגע מעט זמן, אז אולי זה גם ישפיע על התגובה של הגוף.

ולא איחרתי בגלולה (אלא אם 20 דקות נחשב איחור) אז לא יודעת אם לי היו כתמים באיחור.

אבל כל כך הזהירו אותי על הקפדה בשעה, גם הרופא וגם הרב, שהייתי בטוחה שזה עושה כתמים ברמה המיידית.

אני לא בלחץ של היריון ברמה של לחפש את הביוץ, רק רציתי לדעת אם מציאות כזאת של להיכנס להיריון בלי וסת יכולה לקרות.

אצל לידה?

כשאני מנעתי רק כמה חודשים, והפסקתי (אני עוד מניקה), נדמה לי שלא היה לי דימום בכלל. והמחזור הגיע רק אחרי שנה בערך.

אבל מניסיון העבר אני יודעת שאחרי לידה (בהנקה) בלי מניעה, המחזור מגיע אחרי יותר משנה.

פתאום חוששת.

יש לי בטן מכובדת שלא הייתה שם כל הזמן, ואולי בכלל נפוחה מהגלולות או מהאוכל שאני אוכלת בלי הפסקה.

אבל גם ביומיים האחרונים אני על מצבי רוח משוגעים בלי סיבה נראית לעין.

נכון אין מה לבדוק היריון?

פתאום עלה לי חשש שאם יכול להיות היריון אולי זה מסוכן לקחת את הגלולות

יכול להיות שהיעילות שלהן ירדה כי הפסקתי להניק?

הוא גורם לדימום, לפעמים חזק, ולכאבים. אני לא ניסיתי אפילו לחשוב על לתפקד כרגיל ובטח שלטייל זה לא ריאלי. אבל ככלל ללכת לטיול ככה זה בעיה גדולה - מה תעשי אם תתפתח הפלה ספונטנית באמצע הטיול? גם אז התלמידות יהיו בלי דמות חינוכית, פלוס לך (ואולי גם להן) תהיה חוויה קשה. מאוד מבינה ומעריכה את המסירות שלך, אבל בעיניי דורש עוד מחשבה

חיבוק❤️

צאי מנקודת הנחה שאת לא יכולה ללכת ככה לטיול. זה פשוט לא רלוונטי.

אחרי ציטוטק אין מצב לטייל (דימום חזק שיכול גם להחליש, ויכולים להיות גם כאבים). גם לפני - הגוף שלך בתהליך קשה וכואב, והוא צריך שתתני לו מנוחה וזמן להתאושש, וגם הנפש צריכה את שלה.

אם חלילה היית שוברת רגל היו מוצאים פתרון, נכון? ימצאו גם עכשיו.

אני לא יודעת למה שאר המחנכות לא מגיעות, אבל באמת שאין הרבה סיבות מוצדקות כמו הפלה כדי לוותר על טיול שנתי עם תלמידות.

חפשי מישהי אנושית בהנהלה, תסבירי לה את הסיטואציה (את לא צריכה לפרט אם לא נוח לך. את יכולה פשוט לומר שאת עוברת הפלה), ותבקשי שתיקח על עצמה את הטיפול בזה.

בעולם מתוקן, את לא צריכה להתעסק עם חיפוש מחליפה ולא עם בעיות שצצות במהלך הטיול. את צריכה להיכנס עכשיו לחדר לכמה ימים (מאחלת לך שלא יותר), להיות בלתי זמינה לחלוטין, להתכרבל בשמיכה עם כוס שוקו חם וספר או סרט שעושה לך טוב, ולתת לגוף ולנפש את מלוא המקום להיפרד מההריון ולהתאושש.

מכיוון שהעולם לא מושלם, לא בטוח שתצליחי להתנתק לגמרי. אבל תחזיקי את זה ברקע בראש - מותר לך (ורצוי!) להתנתק, וכל מענה שאת נותנת בעבודה הוא בדיעבד, כי אין ברירה. מלכתחילה זה לא אמור להיות ככה.

מאחלת לך שיעבור בקלות ובטוב בע"ה, מכל הכיוונים.

כשאת לוקחת ציטוטק, אל תשכחי לבקש מהרופא אישור מחלה.

אם הוא עושה פרצופים, אל תיבהלי. מגיע לך שבוע מחלה, אם אני זוכרת נכון, וזה לא סתם. את באמת צריכה את זה, ולפעמים צריך גם יותר.

זה לא פינוק, זה צורך אמיתי. 

מצטרפת לקודמותיי, לא הייתי יוצאת לטיול שנתי ככה, גם לפני הציטוטק.

את עלולה להיות חלשה מאוד, לדמם הרבה, ובטח לא צריכה להתאמץ ככה.

ממליצה לספר למנהלת שאת עוברת הפלה, או אם זה ממש קשה לך לספר שבגלל בעיה רפואית פתאומית את לא יכולה לצאת. תתעקשי על זה.

אם צריך, שידחו את הטיול. 

לצאת ליומיים בכזה מצב זה לקחת סיכון גדול שהתלמידות ישארו בסוף בלי מורה...

יכול להתפתח דימום

הכאבים שכבר יש לך, ואת מתארת כחזקים עלולים להתגבר.

הגוף שלך עובר עכשיו סוג של טראומה- את צריכה להיות בבית- במיטה! ממש לא בשטח או להיות אחראית על תלמידות.

חיבוק גדול על ההפלה.

שה' ימלא חסרונכם

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך

אבל שולחת חיבוק גדול!

נשמע סיטואציה לא קלה בכלל.

תקשיבי. הפלה זה לא צפוי.

אני אומרת לך בתור אחת שעברה כמה הפלות (לא באה להפחיד חלילה. בע"ה אצלך זה חד פעמי)

יכול פתאום להתפתח דימום מסיבי.לא כדאי לך להיתקע ככה בטיול

במצב הזה ללכת לטיול.

אם היה קורה משהו אחר היו מסתדרים נכון?

אז גם עכשיו זה מקרה חריג שמצדיק ברז כזה...

אני די בטוחה שאם תקחי היום כדור לא תוכלי ללכת לטיול, אבל גם אם תחכי איתו לא כדאי לך בכלל לצאת!

אני לא לקחתי כדור, עשיתי טיפול שיאצו ודיקור סיני וזה יצא לבד,

וממש ממש לא תפקדתי, לא רק טכנית, נפשית את עוברת חוויה לא פשוטה בכלל!!!!

חיבוק ענק! ובשורות טובות!

וזה רק מחזק את דעתי- אל תצאי לטיול במצב הזה!!! ממש לא!

באמת בהמלצתכן לא אלך לטיול. קצת מרגישה רע עם זה, אבל כנראה זה הדבר הנכון.

תודה!

מעולה שאת לא יוצאת.

הלוואי שתרגישי ממש טוב עם זה. זו הבחירה הנכונה והמתבקשת, גם בשבילך וגם בשביל התלמידות שלך.

קודם כל מבינה אותך מאוד, זכתה מי שיש לה קשר טוב עם חמותה, קשר אוהב באמת ומכבד.

אבל התפקיד שלנו לעשות באמת השתדלות, גם כדי לא לפגוע (תנסי לחשוב על עצמך , שהבן שלך יתחתן ופתאום הקשר איתו קצת יתנתק כי אתם מגיעים לעתים רחוקות..)

גם כדי להביא דוגמה אישית לילדים שישמרו על קשר גם אחרי הנישואין (כנל להורים שלך ולא רק חמותך)

וגם בשביל שלום בית שתכלס זה מעל הכל

ההשתדלות שלך לא צריכה להיות גדולה

את יכולה להתקשר אליה, לשים אותה על רמקול ולהמשיך בבישולים או בסידורים שלך, ותשאלי לשלומה, יש לך שליטה מה לשתף ומה לא, את יכולה לשתף בגדול ולא דברים שיכולים לפגוע בך בהמשך.

דבר נוסף, תדרבני את בעלך לבקר אותה או להתקשר אליה גם, ככה היא לא תרגיש שהיא איבדה אותו ושאולי את אשמה בזה.

ככל שהיא תרגיש שהקשר עם הבן שלה לא נהרס בעקבות הנישואין ככה היא תרגיש טוב יותר איתך.

למרות שאי אפשר להתחייב שהיא תתייחס אליך יפה יותר, כי באמת יחסי כלה-חמות הם יחסים מורכבים לרוב...

ותתעודדי ששמעתי מקרים נוראים ומה שאת מספרת זה עוד עדין, אז להתנחם בזה כמה שאפשר

בכל מקרה חיבוק ענק ומזדהה איתך, אבל זה מה שאני עושה ומפה אין לנו שליטה💞

האמת שהקשר לא נהרס עם הבן. ברור שיש התרחקות טבעית . כמו שלי יש מההורים שלי. אבל גרים די קרוב אליהם. שיחות כמעט על בסיס יומיומי ואם לא מדברים יותר מיום יומיים אז זה כאילו ממש לא דיברו הרבה זמן. נפגשים אחת לשבועיים לפעמים אפילו יותר. אם לא נפגשים יותר מזה זה כאילו לא התראנו המון זמן. זה העניין. שבסך הכול יש התרחקות טבעית ונורמלית אבל מעבר זה כבר רצון להיות יותר מדי..ואז זה גורם לריחוק. לפחות בשבילי. 

ואני חושבת המון עליי בתור חמות לעתיד. רושמת לי דברים לזכור איך להתנהג ויודעת שזה תמיד מורכב. אבל יש התנהגות שהיא כבר מעבר.. וקצת מעייפת ומרחיקה אותי לפחות. פיזית ובעיקר בעיקר נפשית. 

תודה לך על ההזדהות והעצה ♥

אם לא היתה התרחקות אז זה היה מוזר.

אבל כמו שאמרת- את הכלה הראשונה, הוא הבן הבכור.

בדרכ יותר קשה לחתן את הבן מאשר את הבת, כי יש הרגשה שהכלה לוקחת את התפקיד שלה, של הדאגה ואולי אפילו הכלה מקבלת אהבה , ובקיצור יש קנאה לא מוסברת, אבל מוסברת חחח

בדרכ כשמחתנים בת אז היא לא באמת נעלמת,

אני יכולה להעיד על עצמי שבכל הריון או אחרי לידה גרנו אצל הוריי, לא בכל ההריון אבל היו תקופות.. ואם זה בייביסיטר אז רק ההורים שלי, ועם זה יציאות או שיחות יומיומיות אז רק עם אמא שלי, חמות זה פעם בשבוע שיחה.

עם בן שמתחתן זה בלתי נמנע. הריחוק קורה מעצמו..

ואת הקורבן כי הניסיון הראשון שלה קורה איתך.

מאחלת לך שבקרוב גיסים שלך יתחתנו גם והיא תדע להעריך אותך ככלה , בתקווה שיש לו עוד אחים💞

לפי מה שאני מבינה את מתנהגת ממש ממש בסדר!

ושיחות של בעלך איתם על בסיס כמעט יומיומי זה בכלל לא מובן מאליו.

מה שנשאר לך זה רק להרפות בתוכך, כי את חמותך את לא יכולה לשנות...

אז ללמוד איך לא לתת ליחס שלה להשפיע עלייך.

להיות שלמה עם עצמך- אני בסדר! גם אם היא משדרת לי שאני לא- אני יודעת שכן!!!

תגידי את זה לעצמך וממש תנסי להפנים.

לאט לאט התגובות שלה פחות יפריעו לך.

ואת תמשיכי להית מקסימה כמו שאת.

לא לנסות לרצות אותה- רק לכבד כי היא חמותך. מה שמעבר- את ממש לא חייבת!

אם היא בוחרת להגיב בקרירות זאת הבעיה שלה בלבד! היא זאת שמפסידה לראות כמה הכלה שלה מקסימה!

ונכון שזה קשה מאוד מאוד! אבל הפתרון היחיד הוא להבין- שרק ההתנהגות שלך בשליטה שלך.

וכל השאר לא נוגע אלייך.

אם היא בוחרת להיפגע כי לא התקשר או כי השיחה לא הייתה לטעמה-

זה הפסד שלה, כל עוד היית באמת בסדר.

מצטערת על החוויה

לפי מה שאת מתארת , אם עדיין את מרגישה את הטראומה שחווית מולה

זה אומר שעדיין לא עיבדת עד הסוף את כל מה שעברת והרגשת שם

כאילו בד"כ כשעושים עיבוד טוב לחוויה, לא משנה איזה, אז נשאר רק הזיכרון בלי הרגש הקשה. 

מערכת יחסים בין שני אנשים היא מהדהדת. כלומר לך יש משהו עליה בגלל איך שהיא התנהגה אז גם היא מרגישה את זה, גם אם לא במודע...

וכנל את, את מרגישה אותה. זה הדדי. פשוט הרבה פעמים זה בתת מודע. אבל גם במודע.

את לא חייבת לשנות כלום מולה אם את לא רוצה

אבל אם תרצי את תמיד יכולה לעשות עבודה פנימית על החיבור שלך איתה

גם בטיפול עושים את זה, אבל גם אם לא

אז לבד עם עצמך

מה היא גורמת לך להרגיש, מה היא מעלה בך, 

ולהוציא את כל מה שיש לך על הלב עליה

בדיבור, בכתב, העיקר שישתחרר

יש שיטה חמודה של ביירון קייטי, שלוקחים אמירה שאני מרגישה מול בן אדם לדוג'

"היא מזלזלת בי" ומחפשים איפה אני מזלזלת בעצמי, איפה אני זלזלתי באחרים, ואיפה היא לא מזלזלת בי דוקא

זה סתם על קצה המזלג דוג' לעבודה שאפשר לעשות במערכת יחסים.

וכבר הגעת למקום שאת מבינה פחות או יותר מאיפה היא פועלת, זה כבר מהמם.

עוד טיפ נחמד- לחשוב עליה מחשבות טובות,

בפרט כשאת פוגשת אותה  ואז יותר צף דברים, ונגיד עולים בך מחשבות עליה לא הכי נעימות

אז דווקא באותו רגע לחשוב עליה משהו טוב, או לשלוח לה באותו רגע אהבה וחמלה

לפעמים זה ממש יכול להפוך מערכות יחסים...

אבל זה עבודה כמובן...

אצלי ככה התחילו הצירים הרציניים, כבר פעמיים

בשעה טובה! בקלות ובבריאות! 

אן לי עדיין צירים, זה אומר שיקח יותר זמן נכון?

או שיש סיכוי שיתפתח פתאום?

של הפקק

עברו יומיים בלי כאבים ופתאום זה בא

שיהיה בקלות בעזרת ה 

אצלי פעם אחת רק ראיתי שיצא

וזה היה יום לפני הלידה 

לידה אחת שבועיים!!!

לידה אחת שלושה ימים

לידה אחת כמה שעות

העיקר---

שיהיה בשעה טובה, בקלות, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות!!!

ילדתי ב37

אבל לפני יכל לקחת יותר..

אבל הלוואי

מרגשש

מסייגת- רק כשיוצא באופן טבעי.

היתה פעם שהגעתי עם צירים מוקדמים בשבוע מוקדם ובדקו לי פתיחה. ובעקבות הבדיקות יצא לי הפקק הרירי. מאד נלחצנו אבל בסופו של דבר זה לא העיד והתינוקת יצאה בזמן.

אצלי הסימן שמתחיל זה פקק רירי דמי.

לידה ראשונה שבועיים

לידה שניה יומיים

39

יום וחצי/ יומיים

לומר שאני עוד כאן

שבוע 40

אני יכולה להגיד לך שכמעט כל הנשים שמגיעות לשבוע 40 יולדות תוך שבועיים 😁

בעז"ה בידיים מלאות, בקרוב ובקלות!

בבריאות בקלות וידיים מלאות

עורכת.. עכשיו רואה שזה שרשור ישן שהוקפץ..

בהצלחה!! מקווה שזה יהיה בקרוב מאד❤

ובמקביל תגידי לעצמך שגם הוא עובר שינוי משמעותי ובלי קשר אלייך ולהתנהגות שלך, הגיוני שהוא יהיה מוצף,

אז אל תקחי את זה קשה שהוא לוקח את זה קשה.

תזכרי שזאת תקופה והיא תעבור.

האם יש לך מקורות תמיכה נוספים שיוכלו לתת לך יציבות בתקופה הזו?

יש תמיכה, אנחנו אצל ההורים שלי והם מקסימים! וגם אחיות שלי ממש משתדלת לעזור. אבל הם גם עסוקים מאוד אז זה לא מכסה את הצורך לגמרי. 

הוא כל הזמן דואג שאולי אני בוכה משהו בגללו

ואולי הוא לא עושה/ עוזר מספיק

הסברתי לו פעם אחת שזה לא קשור אליו ( לרוב 😉)

וזהו.. כל השאר שלו.

לא בריא לי לקחת את העול הזה גם על עצמי.

ולגבי הברית, תקחו את סכום המתנות בערבון מוגבל. אני שמחה שאצלינו לא לקחנו את זה בחשבון בכלל כי לא הגיעו הרבה אנשים ( זהו יום עבודה רגיל לרוב המוזמנים) ואילו שהגיעו לא כולם הביאו מתנה

הוא ממשיך להסתובב עם פרצוף פגוע ולפעמים גם דמעות בעיניים. אין לי כח לזה. צריכה אותו כרגע קצת פחות רגיש  וקצת יותר פרקטי (ובכללי גם לא יזיק😉)..

לא בונים על אף מתנה לברית. בדיוק לכן זה קצת מלחיץ.

וכשאני אומרת לו שלא ידבר איתי על זה הוא נבהל שנפגעתי או משהו🤦🏻‍♀️

קשוחה האמת...

ולהגיד לו שקראת בפורום שכולם בוכות ביום השלישי רביעי מלאאאאאא סתםםםםםםםם

הכל מציףך

הכלח

ההורקמונים של ההריון צונחים בבת אחת וזה לא פשוט בכלל!

בדיוק היןם מישהי שאלה את זה בקבוצת וטסאפ שאני נמצאת בה וכולן אמרו על היום ה3 ללידה שהוא קשוח

בחיים לא ידעתי על זה ועכשיו ניסיתי להיזכר בימים ה3 ללידה לא זכור לי משו חריג

איפה אני קוראת על זההה

אני חייבת עוד תירוצים ללידה הבאה🤣

ברור שמכירה תתופעןת האלה לא הכרתי תשם אז כולן יכולןת להוריד ממני תעיניים חחח

בכל מקרה בעלי לא התרגש מדיי אמר לי לכל דבר אתן ממציאות שם🤣

זה היה ביום ה-3 ללידה.

וממש ממש ממש כעסתי שהיא באה...

וכמה שהסברתי לעצמי שהיא שאלה יום קודם אם אפשר לבוא ואני בעצמי אמרתי שכן בטח.

כלום לא עזר...

שבכל מקום צריך לקבוע תור וצריך הפניה.

אני קבעתי תור במשגב לדך ובסוף ביטלתי אותו כי החלטתי לחכות לראות אם זה יוצא לבד

אם ראו שק חלמון יש עדיין סיכוי..

אצלי גם רצו לעשות הפלה והיום ברוך ה' הוא נסיך בן שנתיים וחצי, בזמנו ניגשתי לעוד רופא בהפרש של שבוע והתייעצתי עם מכון פועה.

ראו שק חלמון ולידו המטומה (30*15 ממ) ו2 ציסטות בשחלה אבל לא ראו רקמה עוברית. בשלב הזה הרקמה אמורה להיות כבר יותר גדולה מאפון, יש סיכוי שיפספסו דבר כזה?

אני בעצמי, כשאמא שלי הייתה בהריון שלי, נצפתי באולטרסאונד בלי דופק ואמרו לה שנגמר הסיפור, ואז אחרי שבוע ראו דופק. אני הכי מאמינה בסיפורים האלה. אבל מאמינה שלא לראות דופק זה טיפה שונה מלא לראות רקמה עוברית בכלל. לא?

בכל מקרה לחכות קצת ולעשות שוב אולטרסאונד

אין מה להפסיד...

רק אל תבואי מלאה תקוות...

מקסימום תופתעי לטובה.

ולהתפלל תמיד כדאי

יודעת בדיוק מתי היה ביוץ? אולי היה ביוץ מאוחר?

אני לא במאוחדת, אז לא מכירה, אבל אולי תנסי לדבר עם מוקד אחיות שיתנו לך הפניה למיון בביה"ח?

חיבוק גדול

וכל הכבוד לך שאזרת אומץ והודעת שאת לא הולכת לטיול.

קחי לך את הזמן להתאושש

אין באמת קרם שמונע סימני מתיחה שנגרמים בהריון.  

סימני המתיחה הם לא בשכבות העור, שקרם יכול לטפל בהם.  

המתיחות הן בעצם קרעים עדינים בסיבי הקולגן. 

קרמים לא משקמים סיבי קולוגן פגומים.  

אפשר קצת לטשטש  - אך לא למנוע. 

בימני המתיחה ומידת התפשטותם, שונים מאוד מאישה לאישה. 

אצל בהירות עור יותר ניכרים לעין.  

סימני מתיחה בהיריון: מהם התסמינים ואיך מטפלים? | שירותי בריאות כללית ,%2C%20%D7%91%D7%AA%D7%99%20%D7%A9%D7%97%D7%99%2C%20%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2%D7%94%20%D7%95%D7%A2%D7%9B%D7%95%D7%96.

בהריון? או רק אחריו?

הסימנים נראים ת​חילה בצבע ורוד־אדום או סגול ואחרי הלידה מתבהרים והופכים להיות בגוון העור או אף בהירים יותר.

המיקום השכיח של סימני מתיחה בהיריון הוא הבטן וצידי הירכיים, אך הם יכולים להופיע גם בכל אזור שגדל בזמן ההיריון - חזה, בתי שחי, מפשעה ועכוז.

יצאה לי כבר בטן לא ענקית אבל בהחלט נוכחת...

יכול להיות שלא יהיה לי? אני די בהירה בעיקרון...

וואי @כנה שנטעה סליחה על הניצלוש

יש לבטן עוד הרבה לאן להתקדם...

מקווה שלא יהיה...

אלו סימנים של התרופפות העור, קמטים ופסים, של העור שהיה מאוד מתוח, והתרופף אחרי הלידה.  

בהגיון גם נוצרו עודפי עור, כי שטח הגוף גדל.

ואחרי הלידה עורפי העור נראים מדולדלים מאוד.  העור רפוי ולא מתוח.  

אך לדעתי זה שונה מסימני המתיחה בשכבות העמוקות של העור בהריון.  (סיבי קול וגן שנקרעו). 

לי יצא אולי בשבוע לפני הלידה, ובעיקר לאחריה.

ויש סימני מתיחה בבטן, בירכיים, בידיים (!) ולרוב..

יש לציין שאני עכשיו שנה אחרי הלידה והם כבר בקושי נראים. מבערך חצי שנה אחרי הלידה הם ממש התבהרו.

מחכה עכשיו לסימנים של ההריון הזה💪

ובהריון שני פתאום הופיעו

סליחה שממשיכה בקו הביאוס, אבל נראה לי כדאי פשוט לקבל את השינויים האלה באהבה, עם כל הקושי(:

הריון ראשון עבר בלי שום סימני מתיחה.

הריון שני שפע רב

הקטע שסימן המתיחה הראשון הופיע עוד לפני ההריון!!

פשוט השמנתי  

לפני זה הם ממש בהירים ובקושי ניכרים לעין. זה מאוד תלוי גוון עור.

מה שכן, הזמן עושה להם טוב, אל תבהלי, זה פשוט מאבד צבע לאט לאט עד שזה פחות בולט

אבל לי לא היה כל ההריון, ויצאו לי ממש המון בסוף תשיעי..

ודווקא מרחתי קרם ושמן כמעט כל יום

עכשיו אחרי לידה אני נראית כמו סימן מתיחה אחד גדול

יכול להיות שיופיעו רק בלידות חוזרות.. 

בכל אופן זה לא מיד זה בשליש השלישי כשהבטן גודלת באמת.

לי הופיעו רק בחודש האחרון של ההריון...

שלי בהריון הראשון והשני לא יצא בכלל (בשני יצא קצת בגב אחרי הלידה)

ובשלישי הייתי מפוצצת בהרבה סימנים מטורפים

אני אחיררי לידה אחת ללא סימן

חשבתי שאני יכולה להיות רגועה לנצח

אני עוד בדיכאון מהבטן זברה שלי

בהלם שהגעתי למצב הזה מכלום-כלום-כלום סימנים

אבל ב''ה על הלידות

ומה זה לא עובבר?

בהריון הראשון המון

בהריון השני בקטנה

על הבטן, באמצע באזור הטבור

אבל ההריון הזה החלטתי כן לשים

והשתמשתי בחמאת שיאה

והרגשתי שזה עושה מאוד טוב לעור. העור מקבל אלסטיות והרגשתי שהחומר נשאר כל היום. ולא נהיה לי יותר סימנים, למרות שההריון הזה הייתי יותר גדולה מהריונות אחרים, עובדה שהבגדים שהיו לי מהקודמים היו מידי צמודים לי באזור הבטן ונאלצתי לקחת מאחותי 

מרחתי הרבה קרם גוף באיזורים המועדים, כמעט אחרי כל מקלחת.

זה תורם ללחות ולגמישות של העור, ולהרגשתי עוזר למנוע.

היתה לי בהריון הזה בטן ענקית ובקושי יש סימנים.

אני מרחתי 9 חודשים ונשארו מלא סימנים

אחותי. לא מאמינה בזה ולא מרחה כלום - ואין לה כלום..

עניין של נטייה כל אחת לגופה

בשורה התחתונה, אלה הפכו להיות אצלי סימנים של חיים

הכי מחבקת שיש

ב''ה שזכיתי

ואם את מספיק ותיקה בפורום הן נותנות לך אותם...

מי שלא ותיקה היא אנונימית ממילא...

לגבי העבודה אפשר להוציא שמירה. תלוי ברמת הכאב אבל עבודת שטח לגמרי לא מתאים.

יש ציוד מתאים כסא מנח מכון לרגליים. תרגלים שיכולים לעזור וכו

שווה לנסות

ואם עוזר לך, להתמיד  שווה כל שקל

גם עוזר ללבוש טייץ צמודות, זה מחזיק את האזור ומקל על הכאב

וחוץ מזה חיבוק, זה סיוט

אם אופי העבודה שלך הוא בשטח ועם תזוזה, את יכולה להוציא על זה שמירה בקלות, בכל אופן לחברה שלי אישרו בגלל הנ"ל ממש בקלות

יושבת כל היום זה הרבה יותר מחמיר את הכאב.. דווקא התזוזה עוזרת לי.

נגיד בשבת הרבה יותר כואב לי מאשר ביום רגיל כי בשבת אני הרבה יותר יושבת..

אם אני אשכב כל היום זה יותר טוב אבל אז יווצרו בעיות אחרות..

אני בעיר מחפשת משהו שיקל על הכאב ויעזור לעבור את השעות הקשות של הערב יותר בקלות..

תנסי את מה שכתבתי לך

ניסוי וטעייה

בסוף מוצאים מה עוזר לך

simfi.help@gmail.com

זו בחורה שריכזה המון מידע על העניין הזה ועל הטיפולים האפשריים..

יש טיפולים שהם לזמן ההריון רק כדי לסבול פחות,

יש המלצות יומימיות איך להפחית את הכאבים ויש טיפולים ארוכי טווח כדי לשקם את הגוף.

יש לה חוברת מאוד מסודרת על זה!! ממליצה!

בהמלחה גדולה!!

ומתייגת גם את @רוני_רון שאני זוכרת שרשמה על זה ולא הספקתי להגיב,

ואולי היו עוד שרשמו.... אז אשמח שתתייגו בבקשה

זה סופר סופר חשוב!!!!

מעריכה ממש שזכרת אותי!

במרחק שעה נסיעה. משהו הזוי..

יש להם תורים רק לעוד חודשיים.

והליכה באמת עוזרת לי אבל עד גבול מסויים

וזה ממש מאתגר..

עוזר-אטמי אוזניים, אוזניות, כדור של קשב… 

ועוד לא הצלחתי לטפל בזה...

אצלי זה מתבטא בקולות מאוד ספציפיים, והקושי שלי שזה יוצא לפעמים ממש על הילדים והופך אותי לעצבנית.

עוקבת..

נהיה לי עצבים בגוף וסוג של תחושה פיזית דומה לכאב, במקום מסוים בגוף

זה בלתי נסבל עבורי, אני לא יכולה לשתוק או לסבול את זה

לא יודעת איך מטפלים בזה

המשפחה שלי כבר יודעת שלידי לא אוכלים

אבל זה קשוח לי מול בעלי

ובפעמים בהם אני נאלצת לקום לגמרי לא משנה כמה נחמדת הישיבה

יום אחד אני ישנתי ובעלי אכל לחוח במיטה טוב יום למחרת יום שישי אני קמה אני אומרת לו שומע קניתי אתמול לחוח הוא אומר לי אני יודע אמרתי  אכלתי אתמול אני כולי כזה אהה מגניב ואני רואה שהוא מסתכל מוזר אמרתי לו מה הוא עושה לי כזה את לא זוכרת אני מה??? אתמול אכלתי לחוח ומתוך שינה עשית לי כזה צצצצ נו די אבל למה עם רעש.🤣🤣🤣

גק שתבינו את גודל הבעיה

כי זה דבר שצריך לאבחן,

שכיח שכשאנשים עצבניים רעשים חזרתיים מפריעים להם וזה לא בהכרח מיזונפוניה.

אם כן אז לטפל בדומה לחרדות, ובכל אופן הייתי מטפלת כי זה מפריע לך ומשפיע עליך. 

משערת שאבחון מדויק של המצב *אולי* אפשר לעשות אצל פסיכולוג או פסיכיאטר שמנוסה בחרדות. 

לדעתי האישית והקטנה בכל מקרה זה מצב של רגישות נפשית או עומס רגשי שדומה לחרדות וכדאי פשוט ללכת לטיפול רגשי אצל מטפל מנוסה ומקצועי.

זה לא מחלת נפש חלילה ואני לא אוהבת ששמים תוויות, ההשקפה שלי בנושא זה שזה לא מצב כרוני אלא עומס נפשי שמתבטא בנטיית הנפש באופן הזה ובעז"ה עם תפילות וטיפול נכון -יתרפא ויחלוף. 

ולא הצלחתי למצוא מטפלת שמתאימה למיזופוניה... אמרו לי שלא עובדות עם התחום.

אם מישהי מוצאת אשמח לשמוע😅

יש לי את זה ולא ידעתי שיש לזה שם

חשבתי אני סתם בנאדם סופר מוגזם שלא יודע להתמודד

הקטע שזה מפריע לי רק אצל אנשים מסוימים (ההורים שלי למשל, אחים)

אבל נגיד בעלי או הילד שלי מזה לא מזיזים לי.. 

ורק רעשים מאוד ספציפיים.

שנים חשבתי שאני הזויה שלא מצליחה להתמודד עם עצבים... ששטויות הופכות אותי לעצבנית. ורק לפני לא הרבה זמן גיליתי שיש לזה שם. לפחות ההקלה להבין שזה משהו אמיתי ולא סתם...

ממליצה גם לך אגב לקרוא בזמנך הפנוי

התופעה הזו אצל כל אחד מתבטא בצורה אחרת אחת זה רעש של לעיסות אחת של גרירת כיסאות ואחת לא מסוגלת ללכת לכותל כי כולם לוחשים שם תפילה וזה מתסכל היגחדלדצקגצחגגל

בקיצור הבנו ועוד משו גם האנשים שעושים את זה  שזה מעצבן אותך זה משתנה 

טוב לשמוע שזה דבר מאובחן...

חשבתי שזה הרגל, אצלנו בבית חינכו לאכול בפה סגור מגיל אפס

ובגדול לאכול בשקט,

ולכן כשאני במקומות אחרים אני מתחרפנת מאנשים שלא אוכלים בשקט

(גיסים שלי ילדים קטנים ואוכלים בחוסר נימוס וזה לפעמים בלתי נסבל)

אל תדאגי הכל בסדר

יש נשים שאפילו מעשנות בהריון ויוצא תקין

אז קל וחומר

תהיי רגועה זה הכי חשוב 

המשך הריון תקין 

עישון פסיבי בהריון - הריון ולידה - פורטל יולדת

העובר שמור מאודדדד

המנגנון של הגוף שלנו הוא מדהים

ויש נשים בהריון שנחשפות למלא רעלים והעובר שורד יפה

חשיפה חד פעמית לעשן, גם אם הרבה עשן- לא אמורה להזיק

כיף לקרוא, וכיף שיש לכם זוגיות טובה.

וגם אני מורה ותמיד מסרבת לעבוד בקיץ. אני ממש צריכה את המנוחה הזאת. תרגישי הכי בנוח.. 

מבחינת ימים, כן יש ימים מוצלחים, "רגילים", נורמלים.

במקומך הייתי מתחילה עם לבדוק חוסרים בדם- b12,d, ברזל וכו'.. ואז טיפול רגשי כלשהו שיהווה מערכת תמיכה.

כולנו באותו מצב

מרגישה שגדלתי והשתנתי, אני שמחה מהשינוי הזה, יחד עם עצב וכאב מהמצב המלחמתי שלא נגמר גם בזירה הבטחונית וגם החברתית.

בימים מממש עצובים בלב כרגע

וכן בכללי גם מזדהה

המון תהפוכות טלטלות

המון ייאוש

המון קושי

וכן

יש גם דברים טובים שקרו ושינויים טובים

אבל בגדול מזדהה

שנה קשה

לפעמים קשה משמעותי ומגדל

ולפעמים פשוט קשה עצוב ומרוקן

כרגע במצב העצוב אז מאוד מתחברת 

אני ממש ממש משתדלת לראות את הדברים הטובים יותר שכן קרו בשנה הזאת...

גם במובן האישי- קשה לי בלימודים, בתחילת השנה הייתה הפלה,

אבל מצד שני עכשיו אני בהריון וזה מרגש ויש לי בעל מדהים והשנה עברנו דירה וטוב לנו בה...

וגם במובן של העם- היה נורא! ועדיין... אבל יש התקדמות של עם ישראל לכיוון הגאולה השלימה, כל צעד כואב הוא התקדמות.

והלוואי שעוד השנה נראה כבר את הישועה...

לא נוהגים בכלל לגלות חיבה ליד הילדים (מקסימום במבטים )

אבל אני זוכרת שפעם קראתי מחקר (זה היה ממש מזמן אז לא יכולה אפילו להיזכר מאיפה זה היה כדי להביא אותו) שגילויי חיבה ליד הילדים יכולים להזיק להם. זה מביך אותם והם לא יודעים איך למקם את עצמם בסיטואציה הזו. אולי זה יכול להסביר את העצבנות שלו

זא יש דברים שהם אינטימיים שבאמת לא נעשה ליד ילד

לא נתנשק נשיקה צרפתית... אסל חיבוק כשאני מבואסת נשיקה של להתראות

הסטנדרט הוא לא לעשות את זה ליד ילדים גם קטנים?

לא יודעת מה מקובל אצלכם.

אצלנו מקובל לא להראות שום גילוי חיבה ליד אנשים אחרים, כולל הילדים

אני חושבת שחשוב שהילדים יראו ויחוו את זה. זה נותן להם בטחון באהבה של אבא ואמא

לא חייב דווקא מגע- כל זוג ומה שמתאים לו, אבל בד"כ מגע זה הדרך הפשוטה והיומיומית יותר

המחקרים דוקא מראים להפך.

נכון שמחוות מיניות בן ההורים זה משהו שילד לא צריך להחשף אליו

אבל דווקא מגע חיבה כמו לתת ידיים/חיבוק/נשיקה עדינה זה משהו שמעניק ביטחון לילד

(בכל אופן לדעתי זה לא הכרחי ויש דרכים אחרות להעניק ביטחון לילד, אבל טוב לדעת שבצורה עדינה זה לא מזיק)

שאהבה זה ההורים אליו ומוזר לו לראות משהו שונה...

אמא היא שלי

אבא הוא שלי

חיבוק זה לילד קטן מבחינתו...

אבל נשמע שהוא ממש חמוד חחח

אני עדיין לא נמצאת בשלב הזה,

אבל נראה לי אנחנו לא נראה חיבה בכלל (כמה שנצליח)

ותמיד הילדים באים להצטרף או מבקשים גם חיבוק.

ברור שלא מתנשקים לידם..

לא רואה עם זה בעיה, אולי קשור לשדר שלנו שלא מביך אותם

שנה וחצי כזה..

לי היה נראה שמפריע להם שהם לא במוקד, שלאבא ואמא יש מישהו אחר מלבדם 😉 אבל בגיל 4 וחצי זה הסבר פחות מתאים

אצלנו לא מפריע להם, אבל כן הם באים הרבה פעמים להצטרף כזה להיות גם חלק מהאקשן 😁 וזה דווקא נחמד

אני לא חושבת שזה מבוכה, זה לא כל כך אופייני לגיל והם לא משייכים לזה שום דבר מיני עדיין

אולי תשאלי? בגיל כזה הם יכולים להביע את עצמם

בכל מקרה זה לא היה גורם לי להפסיק להתחבק לידו. לא הייתי נותנת לזה לנהל אותנו ובעיני זה דבר נכון לגלות חיבה ליד הילדים

נשיקות עם קונטקסט מיני (את מבינה אותי בטח...לא נשיקה קלה כזו כמו שהיית נותנת גם לאמא או לאחות)

אני אישית לא חושבת שמתאים ליד הילדים מהרגע שהם מבינים משהו.... העולם איכשהו נירמל את זה להיות משהו פומבי אבל בעיני זה ממש כמו יחסי מין מבחינת האינטימיות והפרטיות של זה... למרות שזה בלבוש מלא 😉

לילד בגיל הזה אין הבנה בתחום ככה שמביך אותו זה בטוח לא. זה כנראה יושת על עניין רגשי אחר, אולי מציף צורך בתשומת לב, אולי העיתוי מצריך ממנו דחיית סיפוקים..

תנסי לחשוב על הסיטואציה והאופי ולהבין או פשוט לשאול אותו מה מפריע לך? למה אתה חסר שקט?

לגבי גילויי חיבה *עדינים* כמו חיבוק, נשיקה על הלחי, ליטוף- אני רואה בזה רק ברכה.

אני מאמינה שזו בריאות הנפש לילדים לראות שההורים שלהם אוהבים.

אחרת ילדים גדלים במחשבה שאהבה וקרבה גופנית נמצאת רק בפריצות, ואולי ההורים שלי בכלל לא אוהבים אחד את השני. כל הרעיון אחכ של אישות מנותק להם מכל רקע של חיבה בין אבא לאמא ונתפס כמעשה טכני.

ואומרת לך את זה כבת הרב. שאהבה בין הורים זה משהו שגם רבנים גדולים מראים מול הילדים וזה בריא ושמח ולא הביך אותנו מעולם. תרם לנו המון לזוגיות כנשואים.

אני בגישה שזה סופר חשוב להראות חיבה ליד הילדים (באופן עדין כמובן).

אחת נוהגת יורת להראות חיבה ליד הילדים ואחת פחות. אבל.. שמעצי פעם פסיכולוגית או יועצת שאמרה דבר נכון:

הדתיים/חרדים לא משנה.. לא מראים חיבה ליד הילדים וכו'.

אבל מריבות או ויכוחים זה אפחד לא שם לב וחופשי ליד הילדים(לא כולם כמובן.. אבל יש בהחלט)

ורב הנזק של לראות מריבה מאשר לראות את אבא מחבק את אמא בחיבה. .

נקודה למחשבה

(לגבי נזק מלראות את אבא מחבק את אמא זה לא שמעתי.. זה לא מגע מיני. ובכללי לדעתי חשוב ממש להראות חיבה כלשהי ושאבא ואמא בקשר טוב וכו'.

וזה אגב יכוליות גם לא במגע..

להגיד לילד: זה בשביל אמא הצלחת. היא מקבלת ראשונה מהקינוח..

או. להכנס הביתה ולהתעניין בקול מה שלום השני.

להראות כבוד. מסירות. דאגה. וזה מראה גם חיבה.. וגם עם מבט אפשר להראות שאבא אוהב את אמא ולהיפך)

לא מראים שום חיבה בציבור.

מקפיד בצניעות מאוד. לא מדבר עם נשים רק בעבודה שאין ברירה. לא עם גיסות שלי. לא עם אחיות שלי.

אבל מה שכן הוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה נגיד שמגיע או הולך מהבית חופשי ליד הילדים.

אני מאוד מקווה שלא יגלה פתאום שאסור .

אם יש עם זה בעיה ..

קיצר הוא הכי חופשי איתי מולם בקטע של גילוי חיבה. קורא לי אימוש וכו' ומחמיא לי לידם בלי סוף. וכן. מגע של חיבוק יד ביד וכו'. לשים ראש וכו'. קיצר אז ליד הילדים חופשי.

מה גם שהבנות תמיד מצטרפות ומבקשות גם חיבוק. הבן הגדול מסתכל כאילו אנחנו הזויים. והקטן מחייך ...לא משהו מעבר. מרגישה עם זה הכי נוח ושמח שיש . לא יודעת הלכתית. מקווה שלא אגלה שיש בעיה.

זה מה שחסר לי .. יותר נכון לו.. חחח

אנחנו לא מראים חיבה בציבור בכלל!

וגם לא בבית.

אבל

יש ביננו המון המון הערכה וכבוד הדדי. המון פרגון ומילים טובות  וחיוביות

משפטים כמו- נשמור לאבא, או זה קניתי לאמא כי רציתי לפנק אותה, אני הכי אוהבת  את אבא.... נשמעים הרבה בבית

ואף פעם, אף פעם לא התווכחנו ליד הילדים!!! 

ברמה, שבאחת השבתות, הבכורה שלנו אמרה לנו- שהויכוח היחיד שהיא שמעה בינינו אי פעם, 

זה- מי יביא לילדים מנה אחרונה בשבת. והיא הדגישה, אתם מבינים שזה מחמאה בשבילכם.....

כן מדי פעם, בצורה נדירה, אבל משתדלים שזה יקרה,  אנחנו מגניבים נשיקה קטנטנה מול הילדים, כדי שיבינו שזה דבר "כשר"

ושיראו את האהבה בינינו. ויש נגיעות עדינות, אבל לא משהו בולט מדי.

נשיקת יום טוב תמיד נעשה בחדר... אבל אם הם ראו במקרה, כל גילוי חיבה בינינו- אף פעם לא נבהלנו

ושידרנו להם שזה טבעי, כי אנחנו אוהבים. 

מראה רגע את הצד השני, לטובת מי שמתאים לה כיוון אחר:

כשילדים רואים שההורים מתווכחים, הם לומדים שגם זה חלק מהזוגיות. כשהם יגיעו לזוגיות שלהם בע"ה, הן לא ייבהלו מוויכוחים, כי הם ידעו שזה טבעי ונורמלי, וצומחים גם מהמקומות האלה.

כדי שזה יהיה תהליך בריא, חשוב שהילדים יראו גם את הפיוס. שידעו שאבא ואמא יודעים להתווכח, אבל גם להתנצל אחד בפני השני, ולשמח אחד את השני אחרי מריבה.

להדגיש שויכוח ליד ילדים חייב להיות בגבול.

ויכוח ולא מריבה.

וויכוח מכבד ולא משהו על גבול הזלזול אחד בשני.

כי את זה ילדים סופגים מאוד חזק.

הרבה שאזכה להראות לילדים שלי כבוד, אהבה והערכה הדדית.

וגם- הלוואי שגם אני אצליח בעתיד מול הילדים שלי...

והפעם היחידה שבה ילד שלנו העיר לנו שאנחנו "רבים" הייתה לפני שנים, כשהתווכחנו (באופן נדיר) על משהו פוליטי, והבת שלנו נבהלה ואמרה: "בגלל שאתם רבים לא ייבנה בית המקדש!"

עד היום אנחנו נהנים לצחוק על זה

בכל אופן, אני חושבת שכמו שגילויי חיבה הם משהו אישי, גם דיונים ואי הסכמות (אלה בכל מקרה לא מריבות) הם משהו אישי, ולכן צריכים לעשות בנחת בחדר, לא לעיני אחרים.

ובאמת יש מליון דרכים להביע אהבה גם בלי מגע. למשל, הסברתי לבן שלי (בן 12) שזה שאני לא אוכלת דברים שהוא הכין זה לא אישי נגדו, אלא כי אני פשןט איסטיניסטית, והאדם היחיד בערך שאני אוכלת ממה שהכין בלי חשש הוא אבא (בעלי). והוא מיד אמר: "עכשיו אני מבין שקשר בין בני זוג הוא הכי מיוחד..."

וזהו, ככה בלי להראות שום דבר ממשי, כבר הוא קיבל הכנה לחיים בנושא הזה...

לא אומרת שזו הדרך הבלעדית הנכונה, אבל זו הדרך שאנחנו בחרנו אחרי שקילת השיקולים ההלכתיים והרעיוניים לפי מה שמתאים לנו.

אישי טיפוס מקבל וקצת כנוע (יש אומרים שמדי )

ובעלי יודע עד כמה חוויות הילדות שלי עדיין חקוקות בי

גם אם יש חילוקי דעות בינינו, זה תמיד יעשה בחדר ובשקט.

אף פעם לא הרמנו את הקול אחד על השני

זה לא שהילדים אף פעם לא שמעו/ראו חוסר הסכמה בינינו,

אנחנו בכ"א שני אנשים.... 

אבל זה תמיד נאמר בכבוד והערכה ובטונים רגועים. אף פעם לא בצורת ויכוח או ריב.

אז זה פשוט לא נחווה כמשהו שלילי.

ואנחנו גם מסבירים להם כשהם רבים או מתווכחים, שמותר להביע דעות שונות.

אבל זה תמיד צריך להעשות בנחת ובהקשבה

אני הייתי בלחץ למה המריבה הראשונה לא מגיעה חחח

תמיד שמעתי סיפורים כאלה על המריבה הראשונה.... ואצלנו לקח לה זמן ברוך ה' חח

קשה.

והיום אנחנו (דוסים מאוד מאוד, אפילו בחתונה לא נתנו ידיים אחרי החופה...) ממש משתדלים להראות חיבה ליד הילדים, גם הרבה במגע.

בעיניי חשוב מאוד לתחושת הביטחון של הילדים ולאישור התחושות שלהם של רצון למגע וכו.

לידם*

בין אם זה בויכוחים ובין אם במגע(חיבוק נשיקה, משהו עדין)

ברגע שהם גדלו והיו בעלי הבנה, השתדלנו יותר להראות את האהבה כי הויכוחים (ברוך ה' לא מתכווחים הרבה) ישנם וזה משהו שהם יזכרו יותר, ולכן צריך להעצים את החיבור ולהראות גם אותו כמה שיותר מולם ולא בחדר.

בחדר יהיה מה שבאמת לא מתאים שיראו..

לגבי פומבי אנחנו מנותקים רגשית, מאוד טכנים ליד אנשים, שיכולים לחשוב שאנחנו זוג לא אוהב. לא מתווכחים ולא מצחקקים או נוגעים אחד בשניה, כלום משני הצדדים.

מדברים טכני על מה שצריך עם הילדים או משהו וזהו

חשוב להראות לילדים מגע וגילויי חיבה.

חשוב ללמד אותם מגע של אהבה. שפת גוף של אהבה, בטח! איפה ילמדו? מהרשתות?

אני מחלקת בין תאווה לאהבה.

חיבוק בין ההורים- מהמם.

נשיקה שהוא חזר הביתה- מצוין.

נשיקה צרפתית מגע אינטימי: ברווור שלא ליד הילדים.

להשען עליו בספה בערב שבת..

לשים עליו ראש..

לשים את כפות הידיים משולבות אחת בשניה בחמימות.

לחייך בטוב,

אתם המורים שלו לאיך אוהבים.

אם לא דרכיכם: הוא ילמד מהעולם...

מיניות- בחדר.

צודקת לגמרי על התובנות..

הבעיה שאנחנו נשים.. עד שלא נקבל מחזור תמיד יש לנו את התקווה (וגם אחרי.. קרה לי כמה פעמים שקיבלתי מחזור וקיוויתי שאולי זה הריון ויש דימום😅)

בעז"ה בשורות טובות!

שחוויתי עד ההריון של קטני

אמי בוחרת לשחרר ולהפנים את מה שהפנמתי בהריון שלו אז

לשחררררררר

בקשר לתובנות נכונות בהחלט!

אני גם מנסה כמה שיותר להרפות

מה זה אומר שמיד בביוץ כבר ההורמון ישאר גבוה?

זה נשמע לי מקרי

אבל אולי

בטח לא כדי חהשתגע ולבדוק בגלל זה כל החודש

הגוף לדעתי צריך הרפיה

קרה לי בהריון של הילד שלי

קרה לי גם עכשיו ואני במחזור

אז רנדומלי לחלוטין

בעזרת ה' בקרוב!

בבריאות ובשמחה.

מקסימה שלקחת את האכזבה לתובנות....

אני חושבת שלאור מה ששיתפת, אולי זה זמן טוב לחפש רופא מומחה נוסף לבדוק את עניין ההדבקויות.

כי זה יכול להפריע ולעכב הריון.

בשורות טובות יקרה

מאחלת לכם רק טוב תמיד

ובהקשר לאכזבות

למדתי בהריון של קטני שכל אכזבה שעברתי עג אליו היתה שווה כל דמעה

אז אני אמתין בסבלנות לרגע שהוא יחליט שמתאים לי להיות שוב בהריון

בתור אחת שחובבת עשיית בדיקות ומעקבים (בדיקות ביתיות)

ועברתי אכזבות למיניהן

וגם הגעתי לשלב שאני מחליטה שמשחררת.. ולא בודקת.. ומבינה שמתי שמגיע לי להיות בהריון תקין, אז זה יגיע.

ובכל זאת לפעמים "נשברתי" וכן בדקתי.

זה היה מחזיק לי לפעמים רק לחודש - חודשיים

וזה בסדר. אנחנו בני אדם, ולא סתם בני אדם.. נשים. והרצון הזה של הריון וילד בריא הוא חזק מהכל

ותקבלי את עצמך גם ככה, גם אם את מוצאת את עצמך שוב מתעסקת עם זה ושוב בודקת.

אני כן השתדלתי בתקופות האלו למלא את עצמי בדברים אחרים שאני אוהבת, כל אחת מה שעושה לה טוב. וזה קצת הקל עלי. אבל בסופו של דבר הנושא הזה היה כל הזמן ברקע.. לא הצלחתי לגמרי לגמרי לשחרר.

היה לי גם בודקת ממש כל יום ומנסה ומנסה...
ועכשיו שאני כבר במצב שאין לי כח בכלל לבדוק ולהתאכזב, שחררתי

גם ככה חצי ההריונות שלי נפלו, כבר לא רוצה לדעת

מאחלת לך שיפתיע וישמח אותך הריון תקין, בריא וקל, בלי שום מתחים מסביבו!

לכן ממש חשוב לומר בקול ניטרלי, בלי אמוציות - זה איבר פרטי ולא נוגעים למישהו אחר.

באופן אישי הייתי מתעלמת אם היא מנסה להמשיך כאילו בלי לשים לב.

ואחכ תוסיפי את המילה 'שלי פרטי'

ואחכ היא בכלל תבין מה את רוצה ממנה עם המושג 'אזור אישי'או מרחב אישי.

זו הבנייה של מושגים ותחושות שלא עוברת ברגע.

את יכולה ללמד את זה על אוכל, משחקים וכו..

ואחכ גם על חלקי גוף.

תדברי איתה על זה שלא כל אחד מנגב לה בשרותים, אלא רק... כי זה אזור פרטי (בחיוך)

ואז על אחרים. ותשאלי אותה על מגע - נעים לך שאני מדגדגת אותך? או להפסיק?

את אוהבת שמתעסקים לך בשיער?

יש פער בין תפיסה של ילדים למבוגרים.

את כרגע מעבירה לה את התפיסה שלך לנושא-את רואה בזה מיניות כרגע

היא רואה בזה סהכ איבר שונה וזה הגיוני שהיא תתעניין, תשאל, תיגע ברגע שהפכת את זה לאישו, למשהו שלא נוגעים לא רואים לא שומעים הילדה מקבלת את זה בצורה ובהבנה שזה לא בסדר, שזה אסור.שזה לא לעניין-ובהמשך ובגיל יותר מבוגר כל התפיסה שלה לאזור ולאיברים(_גם שלה) יהיו בצורת הסתרה, אי נעימות, הדחקה.

צריך להזהר עם זה. היא בסהכ קטנה ולא באמת תופסת את המטרה שאת רוצה להעביר לה.

כמו שאין עניין צניעות בין אחים שהם קטנים, שעושים מקלחות יחד וכו'.

לגבי מוגנות את יכולה להסביר לה על עצמה. ששום אדם זר וכו' לא יגע בה וכו' שוב, בצורה תואמת גיל.

קלט שיש הבדל בינו לבין בנות (אחותו התינוקת, בת דודה שלו)

ממשש את האיבר שלו ורוצה לראות כשאני מחליפה לקטנה טיטול וכו'

ומדבר על בנים בנות מה יש לכל אחד ושכל אחד עושה אחרת בשירותים.

אז קודם כל זה מאוד מאוד מאוד תואם גיל. אז נראה לי לא להתרגש.

לי אישית מאוד חשוב לשדר שזה בסדר ההתעניינות ואני רוצה לתמלל לו במילים את ההבדל

ותצחקו עלי, אני מתפדחת שילך לגן ויחזור אחריי

אז לי יש קצת חסימה בנושא.

אבל ברור לי שזה התפתחות תקינה ובריאה לגילו.

לגבי קורסים, אני ראיתי פעם בקמפוס איי אל קורס קצרצר על התפתחות המיניות ודיברו על זה שבגיל הזה הילדים מאוד מתעניינים בהבדלים בין המינים.

פעם ראיתי קורס של רב מסוים שדיבר איך להעביר לילדים ובני נוער נכון את ההתייחסות למיניות באופן תורני ובריא.

אבל לא זוכרת את שמו.

אלא באמת נטו סקרנות.

כן צריך להבהיר שאיברים פרטיים הם פרטיים

זה משהו שחשוב לקבע

אבל בנחת... גם חשוב שלא יוותר מתח מיותר סביב הנושא.

מניחה שיש דברים יותר מפורטים ברשת על מוגנות בגיל הרך.

זה אולי לא ממש מוגנות אבל זה בהחלט הבסיס שעליו ישב הכל

חשוב כבר להבהיר שיש איברים פרטיים שהם רק שלנו

ולכן אסור לגעת לילד אחר ואסור לתת לאף אחד לגעת מלבד ההורים והגננת

וגם לא מראים למישהו אחר ולא צריך להסתכל

אני כן מקלחת ביחד בגיל כזה,מסבירה שבמקלחת זה מותר או בשירותים אבל בטח לא באמצע הבית. וכמובן לא שכל אחד יכול לראות רק האחים ומי שעוזר להתקלח או לנגב (דודים וכדו )

היא תמשיך לבדוק גבולות. לא צריך להתרגש וזה גם לא נורא. אבל עצם הצבת הגבול הוא חשוב כדי שישב לה בראש איפה הנורמות

כמובן את יכולה לקבוע גבולות אחרים (מכירה משפחות שאצלן מחליפים גם לתינוק רק בחדר סגור,יותר מצד צניעות)

אבל מבחינת מוגנות דווקא בעיני זה טוב שזה טבעי ונורמלי, כדי שלא תהיה גם רתיעה,אבל יחד עם הגבול הברור שזה פרטי 

גם בגיל שלוש יש פין ופות.

אבל זה "מילים של שירותים", לא משהו שראוי לדבר עליו מול אנשים או משהו כזה, רק סביב שירותים מקלחת.... איתי הם מדברים על זה בחי בעיה כשזה רק אנחנו. בד"כ באמבטיה (כמו פיפי וקקי. זה טבעי ונורמלי וחיובי אבל לא פומבי)

אז בהריון בכלל זוועה.

לשתות בעיקר שתיה קרה (מים מהמקרר ולא סתם מהברז. אפשר ורצוי להוסיף קרח)

לאכול קרח מידי פעם

מאוורר שמכוון ישירות עלי (כמובן בנוסף למזגן שעל כל החדר)

שמלות קלילות ומאווררות

לדעת שזה רק כמה חודשים ותכף יעבור

להקפיד בחוץ להשאר בצל כמה שיותר

ללכת לאט יחסית

לדאוג שיש לך מים גם אם רק יצאת לחמש דקות לאסוף את הילדה

להתקלח במים קרירים במהלך היום (נניח כשחוזרים מהעבודה)

באמת צריכה לדאוג למים קרים במקרר ולקרח.

מקווה שאשרוד כי זה ממש קשה.. (חושבת כבר על החופש הגדול ועל הטיולים שהילדים ירצו וכבר משתגעת😵‍💫 אולי נוכל לתרץ להם שלא הולכים לטיולים בגלל המלחמה..)

באמת מאוד חם. מה שעזר לי בהריונות קיץ:

לשים מזגן על שעון שבת שיתחיל לעבוד לפני שאני חוזרת הביתה, ככה שיהיה נעים.

לקחת איתי לסיבובים בחוץ מים עם קרח. לפעמים להצמיד לגוף את הקרח.

לצמצם שהיה בחוץ.

לקבל את זה שלוקח זמן להתאושש משהיה בחום. עזר לי לשתות קפה קר עם קרח בהתאוששות.

אוף, היום בכלל לא חם וגם לא יצאתי בכלל מהבית ובכ"ז אני גמורה לגמרי! מנסה להתארגן לשבת וסוחבת רק בקושי.. (בעלי והילדים עוזרים אבל עדיין אני צריכה גם..)

אז אולי זה לא רק החום?

אולי כן חסר לי ברזל למרות שאני מקפידה על לקחת ובהריונות הקודמים הוא עזר לי?

או שזה משהו אחר שגןרם לחולשה?

או שפשוט ככה זה הריון וכבר שכחתי🤷‍♀️

ובכללי כן, צריך להוריד הילוך. לנוח. לתת הוראות לשאר בני המשפחה.. אין מה לעשות 🤷

תמיד אני לא אכלנית גדולה אבל עם הבחילות עוד יותר קשה לי.. וגם להירדם קשה לי (אבל כבר לא יודעת אם רק בגלל ההריון או סתם בגלל המצב)

אני אבקש מהרופאה הפניה גם לויטמין די ובי 12, בתקווה שתסכים

תודה לך וגם ל @אורות המלחמה

אולי יש מחסור בבי 12?

באמת קשה חול בהריון אבל אצל זה ממש משבית.. 

ההמוגלובין יורד למרות שאני לוקחת ברזל, כרגע הוא 11.4 שזה תקין לכאורה בשביל הריון אבל אני מפחדת שירד עוד..

והבי 12 166! שזה באמת נמוך.. אם אתחיל לקחת כדורים של בי 12 זה יספיק או שצריך משהו יותר קיצוני?

מצחיק שאני שמחה שהתוצאות לא תקינות, אבל אני שמחה לגלות שלא סתם אני חלשה, ובעיקר שבעז"ה יש לזה פתרון..

חושבת שיש גם ספרים של זה

אני זוכרת את אח שלי הקטן שר את זה בקולי קולות חחח