פורום הריון ולידה (עמוד 598)

יצא לי לספר בשבוע 8 או 9 לילדים בני 13-12 והלאה.

לרוב מעדיפה לספר קצת אחר כך, בסביבות שבוע 15 או 16. לקטנים מתחת לגיל 10-9 מעדיפה רק אחרי סקירה מאוחרת.

בסוף הם כן קולטים קצת... לא?

וכששואלים אותו איפה בייבי הוא יודע להצביע על הבטן שלי

אבל לא חושבת שהוא באמת מבין משו. קלט שלבטן של אבא קוראים בטן ולבטן של אמא קוראים גם בייבי.

לא נראה לי שמעבר

כי הייתה בת שנה ולא באמת הבינה, ככל שההריון התקדם גם היא הלכה וגדלה וכבר הבינה יותר וגם קצת דיברה יותר  

ברור לי שבהריון הבא אספר לה מאוחר יותר כי היא כבר מדברת ומבינה.

אין לי ילדים עדיין אבל נראלי בהתאם לגיל...

ממליצה לך להצטרף..

יש קבוצה אחת שהיא של נשים בלבד

מישהי שאני מכירה, לקחה תקופה ארוכה תמצית באך לפחדים... 

גם נלפ אחלה לפוביות/פחדים ממשהו ספציפי

לא נהגתי כמעט בכלל. היתה לי ממש חרדה מזה (דפיקות לב, בחילות, סטרס מטורף על הכביש..., וגם כמובן המנעות עד כמה שאפשר)

היום נוהגת הרבה. לא חופשי עדיין לגמרי לצערי, אני לא אגיד שאוהבת את זה ושנוהגת לכל מקום שארצה, אבל בהחלט התקדמתי משמעותית. אבל נאלצתי לנהוג בגלל עבודה שהתחלתי. אז הלכתי למטפלת cbt, עשיתי איתה בערך 10 טיפולים, ביניהם גם טיפולים שהיא היתה איתי ברכב ויצאנו לנהיגות, בסיום כל טיפול קיבלתי משימות "חשיפה"- יציאה לנהיגות שהפחידו אותי, בכל פעם הרחבנו קצת את הטווח. וזה עזר... מה שהכי עזר היה העבודה עצמה וזה שנאלצתי לנהוג וזה הכריח אותי להתמודד עם זה ברמה היומית, ככל שמתאמנים יותר החרדה פוחתת. 

למדו אסטרטגיות להרגע ולשחרר מתח. למשל למתוח את הגב העליון בזמן רמזורים.

ממש ממש פחדתי ולא הצלחתי להביא את עצמי למצב שאני קובעת שיעור נהיגה.

לא למדתי נהיגה בארץ אז התהליך היה לי קצת שונה, בחרתי לי מישהו שאני ממש בוטחת בו ללמוד איתו ועשינו תהליך איטי ממש. בהתחלה רק בחניה ריקה בנסיעה איטית ממש ואז רק כשהרגשתי מוכנה עלינו על כביש קטן, לאט לאט התקדמנו והארכנו את הנסיעות. רק כשהרגשתי שאני מוכנה עברנו לשלב הבא.

פעם ראשונה שעליתי על כביש מהיר בכיתי ממש, פחדתי מאוד, אבל עשינו נסיעה ממש קצרה בשעה שהכביש די ריק וככה לאט לאט צברתי יותר ביטחון.

המון חיזוקים חיוביים של המלווה שלי והמון תפילות

ובאמת להיות מאוד מאוד קשובה לעצמי, לא לדחוף יותר ממה שאני מרגישה שאני מסוגלת. להאמין בי ובקב"ה

ב"ה היום אני עם רישיון בערך חצי שנה

לא אוהבת לנהוג אבל שמחה שאני יכולה וגאה בעצמי מאוד שהצלחתי!!

מקווה שעוזר❤️

מעניין שכולן כותבות שעדיין לא אוהבות לנהוג...

ובזה שאני כבר לא משגעת את בעלי😅

נסיעות קצרות אני סבבה

תמיד אעדיף להימנע מנסיעות ארוכות לבד

מאז שאני אמא אני מרגישה שהאחריות עלי בנהיגה הרבה יותר כבדה ומעדיפה להעביר למישהו אחר..

מה גם שלרוב אני עייפה ברמה זו או אחרת..

הידיים ממש רעדו לי בפעם הראשונה שנהגתי נסיעה ארוכה מחוץ לעיר.

אבל עבדתי כל כך קשה על הרישיון הזה שהתעקשתי להתגבר על החרדה הגדולה שהיתה לי.

היום אני נוהגת כבר כמעט שנה ומאוד מאוד אוהבת לנהוג.

אני נוהגת המון המון מחוץ לעיר, מפעם לפעם החרדה קצת ירדה...

אוהבת את העצמאות שהנהיגה נותנת לי.

ונוהגת מחוץ לעיר.

ושוב נראה לי אצלי זה לא פחד רגיל. כי עשיתי המון טסטים עד שעברתי ועדיין זה לא היה המניע שלי לנהוג (במיוחד אחרי שנתחתנתי)

בסוף אני נוהגת רק חצי שנה

יכול להיות שלאט לאט אוהב את זה יותר

אז היא לקחה את עצמה בידיים  , קנתה אוטו והכריחה את עצמה לנהוג כל יום לעבודה

בשבוע הראשון נעזרה בבעלה שיהיה מלווה שלה בבוקר ואז הוא חזר עם האוטו ובסוף יום אסף אותה מהעבודה והיא נהגה חזרה הביתה.

אחכ היא כבר נסעה לבד הלוך חזור לבד, בערך אחרי חודש של נסיעה יום יומית לבד- קיבלה ביטחון ונוהגת לבד עם הילדים שלה בביטחון .

במקרה שלה עזר לה להתמודד עם הפחד 'ולהסתכל לו בעיניים'

בתחילת הנהיגה.

לי יש ממש פחד שמשתק אותי. יצא לי לנהוג עם בעלי ועדיין זה לא עזר

נראה לי שלא חידשתי את הרישיון שלי (לא שילמתי נראה לי את האגרה שצריך)...כי מבחינתי הייתה תקופה שאמרתי אין מצב אני נוהגת!

אצטרך לעשות שוב פעם טסט?

אולי מישהי יודעת מנסיון

מוכרים באחת החנויות הירושלים ממש יפה עבור אחיות ורשום עליו משפט תואם קניתי לחברה טובה וממש מתאים ומשמח

אפשר גם להזמין דרכם אם את לא מהאזור

להשתמש בו בעבודה זה לא תג זה המחזיק תג

קוראים לחנות 'מתנות משמחות'

שרשום עליה "עושה חיים" עם קריצה או משהו כזה...

עט עם הקדשה כתובה

אולי יש כרית או בלון עם הכיתוב אח/ות נולד/ה- אחות תרתי משמע ...

עוגה שכתוב עליה בהצלחה אחות

בהצלחה אחות!

תודה 😊

וכדאי וחשוב שזה יהיה פעיל, במיוחד כשזה חינם

ורק בבריאות!

(למה אני כותבת מטרטרים? כי את מתקשרת למוקד של הקופה, שנותנים לך את הטלפון שלך המוקד של החסרת ביטוח שהם עובדים איתם, הייתי צריכה לנסות 3 פעמים עד שתפסתי נציג, ואח"כ הוא רק לקח פרטים ואמר שיחזור אלי, התקשרתי חזרה וכתבתי עוד 3 פעמים!!! עד שקיבלתי מענה וסוף סוף זכיתי שזה יופעל לי. סליחה אם אני מייאשת, אולי בקופות אחרות זה יותר טוב)

עד איזה גיל

מה המשמעות של ביטוח סיעודי מגיל קטן

בגדול עד גיל 18 זה חינם, מגיל 18 תצטרכי לשלם

נותן כסף אפ הילד במצב סיעןדי

הבכור שלי צורף אוטומטית וחשבתי שככה זה.

כשהשלישית נולדה גיליתי פתאום שהיא וזאת שלפניה לא מצורפות לביטוח הסיעודי,

הבעיה היתה שכיוון שלשניה התגלתה סביב גיל שנה בעיה רפואית, התנו את ההצטרפות שלה לביטוח הסיעודי בהגבלות על הביטוח.

אם הייתי יודעת שצריך לצרף לביטוח סיעודי והייתי מצרפת מיידית אחרי הלידה, הייתי יכולה להכניס אותה לביטוח בתנאים הרגילים.

(ומכירה מקרה דומה שבו לא הסכימו בכלל לצרף את התינוקת כי עד שפנו לרישום התגלתה בעיה רפואית אחרת)

לביטוח הסיעודי.

פעם בכל לידה מחדש היו צריכים לרשום לבד.

כיום יצא איזה חוק שהקופ"ח מחויבת לרשום כל ילוד.

אבל-

אני ממליצה לבדוק בכל מקרה, כי לאחד הילדים שלי זה התפספס.

וזה חינם עד גיל 18- וחשוב מאד. שח"ו לא נצטרך אף פעם לממש את זה

כן תנסי להגדיר לעצמך את החוקים כדי שאם כן תאפשרי- שיהיה ברור מתי כן ומתי לא.

אצלינו לדוג

מותר ביום שישי וכשגוזרים ציפורניים

(ואז החכמולוגים האלו לא מוכנים לגזור ציפורניים ביום שיש כי זה מבטל להם זמן מסך באמצע שבוע)

בהצלחה!

ותאמיני שאת יודעת מה טוב לילד ומה נכון בעבורו.

כשאת מאמינה בעצמך שזה מה שנכון לו, זה כבר לא קשה בכלל!

כמו שאת יודעת שזה לא טוב שהוא יאכל לארוחת צהריים צלחת של טופי, והוא יכול לצרוח, אבל את נשארת נחושה כי את יודעת שזה פשוט לא יכול להיות ארוחה, כך גם עם המסך.

וברצינות - יש מקומות של חללי עבודה משותפים לעצמאיות. הבנתי שמנסים להקים אצלנו דבר כזה.

אני אישית מעדיפה את הנוחות של לעבוד מהבית מאשר להיטרטר למקומות זרים... והאמת שלא חסרה לי מאוד החברה באופן יומיומי. מדי פעם יש פה ערבי נשים וכאלה, וזה מספק את הצורך... (ופעם גם הייתה היציאה לגני השעשועים ומפגש עם אימהות שם, אבל כבר שנים שזה כמעט לא קורה אצלי... הילדים כבר יוצאים לבד )

היה לי בדיוק ככה באחד ההריונות.

בדיוק גם אני הייתי צריכה לטוס. כמה רופאים ששאלתי טענו שזה לא מוסיף לסיכון בכלל, רק שבגלל 'ממילא עלולה חלילה להיות הפלה לקחת בחשבון שזה אולי יהיה בחו"ל...

אני נסעתי, וב"ה הכל היה בסדר. המשיך דימום חלש מדי פעם במשך כמה שבועות, ואז הפסיק. ב"ה ההריון הסתיים בידיים מלאות.

הלוואי שגם אצלך יהיה סוף טוב!

מסייגת - ממליצה להתייעץ עם הרופא שלך ספציפית לגבי טיסה

ממה הדימום נובע

אם יש חשד להפלה מאיימת

לא הייתי נוסעת.

לא בגלל שהנסיעה מוסיפה סיכון.

בגלל שאם חלילה תיהיה הפלה בחול זה יהיה הרבה פחות נעים

אולי תשאלי את הרופא לגבי חיזוק להריון

הרופא אמר שזה שום דבר...

לא אמר על להזהר או לשמור.

הגיוני דימום כזה סתם בלי שום סיבה ?

(בעיקר ראיתי בניגוב )

רק השאלה מה עושים בזמן טיסה

אולי תנסי לדבר איתו על זה?

לפעמים גברים נרתעים בהריונות מכל מיני סיבות שממש לא קשורות למידת המשיכה שלהם לאישה(פחד לפגוע בעובר, חוסר נוחות בקיום יחסי אישות בחודשים מתקדמים וכו')

אולי הוא טרוד ממשהו?

הכי טוב לנסות לדבר

בהצלחה יקרה

ועד עכשיו הכול היה בסדר כך שזה לא משהו שקשור להריון עצמו

הוא אכן טרוד בכמה דברים אבל זה לא משהו חדש ולא משהו שהולך להשתנות בזמן הקרוב (וכנראה גם הרחוק)

אמרתי לו, לא את כל מה שכתבתי.. רק במילים פשוטות  שאני רוצה להיות איתו ושאני מחכה לו, פעמיים אמרתי לו את זה בתקופה הזאת ולמרות זאת גם בפעמים האלה הוא לא בא

בטוב...

בלי לחשוף את הפגיעה והעלבון מיד

כי מבינה למה לבקש שירצה בי זה קצת מבייש

פשוט להתקלח ללבוש פיג'מה יפה לשתף שהתגעגעתי אליך💖

לראות איך מגיב...

אם גם אז לא ירצה...

כן היתי משתפת

אבל בלי מסכנות או האשמה

לאחרונה הרגשתי שמשהו אולי מפריע לך.

יצא שלא היינו קרובים כבר הרבה זמן..אז חשבתי אולי משהו קרה? יש משהו שאתה רוצה לספר -לבקש?

משהו כזה

שקודם מקשיב

ולא הופך את זה להאשמה

שאני רוצה להיות איתו ומחכה לו

וגם יצא לי להגיד אני מרגישה שאנחנו רחוקים

מעבר לזה לא מסוגלת להגיד יותר או לדבר על הנושא 

קודם כל לדבר איתו, זה בעלך לא אדם זר.. ותסבירי לו את הצורך שלך.

דבר שני, למה את לא יוזמת? 

האישה לא יכולה לתבןע בפה

אלא רק ליזום

אני קצת יוזמת- מתקלחת, מתארגנת, אומרת שמחכה לו

אבל גם כשעשיתי את זה הוא לא הביע שום רצון לקרבה ותחושת ההשפלה והעלבות היא גדולה.. בא לי שהוא יזום, שהוא יראה שהוא רוצה, שהוא אוהב אותי וחושק בי, שאני יפה בעיניו

זה אולי באמת לא הכי נעים לדבר על זה, מבינה אותך...

אבל באמת שרק תקשורת תעזור

האחריות שלנו היא לתקשר, מה שיקרה אחכ ה' גדול 

את יכולה גם לכתוב לו מכתב, או סמס או ווטאספ אם יש לך, זה נותן איזשהו חוצץ 

עשית צעד בזה שביטאת כאן את הרצון שלך, את הכאב שלך, וזה מצוין

עכשיו נסי לתווך לו את זה, עם כל הרגשות, תחושות, בלי להאשים... 

אולי תנסי ליזום יותר? נשיקות וכו.

וחוץ מזה שלא בהכרח הדחיה היא ממך

זו יכולה להיות פשוט עייפות.. 

זה ממש לא נעים שאת מנסה ליזום ויש דחיה. וזה מעליב וכואב. זה ברור

ובאמת שזה קשה אבל ברור שהכי טוב שתצליחו לדבר על זה,על הרצון והצורך ואולי גם להבין מה מעכב מבחינתו

אבל בכלל לא בטוח שהבעיה זה הגוף שלך וההריון

ואולי את מכניסה פה עוד עלבון "מיותר" והעניין הוא אחר...

אולי זה בגלל שמותרים הרבה זמן?

אולי קשור למשהו אחר אצלו?

אולי המלחמה?

אולי משהו גופני? 

שתדעי שלי היו 4 הריונות ורק באחרון היה לבעלי קשה להיות איתי

שפתחתי איתו הוא אמר לי תאכלס חחח

ואז חיכיתי לאחרי הלידה

אז אני חושבת שאל תקחי את זה בכלל בכלל למקום שזה משו אצלך זה פשוט פיזית שונה וקשה יותר

וכן חשוב מאוד שתפתחו דברים ותדברו אמיתי בלי מחסומים זה הא-ב של אינטימיות זוגית לדבר על הכללל אז פשוט תשבי איתו לשיחה אמיתית ותדברו על מה זה יושב

הוא בעלך, וזה נושא ככ חשוב ומהותי בקשר.

אני לא רואה דרך לפתור את העניין בלי לדבר באופן ישיר וכנה- בלי להאשים.

לשקף את התחושות שלך-

אני צריכה אותך, מתגעגעת ל... (להסביר בדיוק בדיוק). רמזתי לך כמה פעמים, למשל ביום... כש... וביום... כש...

חיכיתי לך בזמן הזה, התארגנתי.. לפרט.

שמעתי אותך ממשיך לצפות ב...

וזה ככ הכאיב לי. הרגשתי שאתה... תגידי מה בדיוק! אתה לא נמשך אלי בהריון או מה שבדיוק את חושבת.

זה ככ חסר לי. אני פגועה מאוד והיה לי חשוב לבטא את הצער הזה ולא להסתיר ממך ולכעוס בלב.

חשוב לי שתהיה איתי כנה.

אני גם רוצה שתפייס אותי, אבל בעיקר רוצה להבין מה קורה לנו? למה זה נראה ככה? יש מה שמפריע לך ואני יכולה לנסות לשנות?

גם אם לא אני רוצה להבין ממה הריחוק הזה נובע. 

לשתוק לא יעזור

רק יהיה יותר קשה

היום ביקשתי שנצא ועדיין לא הייתי מסוגלת לדבר איתו על זה, אוף..

ודווקא כשיצאנו הוא כן הביע חיבה במגע וההרגשה שלי קצת השתפרה אבל לא לגמרי

כאילו נכון שהוא עייף, אבל במשך שלושה שבועות הבן אדם לא מוצא אפילו ערב אחד שבו הוא פחות עייף ומנצל אותו להיות עם אישתו במקום לראות סרטונים??

הלוואי ואיכשהו אמצא את הזמן והמקום לפתוח את זה מולו

וכמו שכולן כבר כתבו לך- כדאי מאוד לדבר

למרות שאני ממש מבינה את הקושי!

וכשאני מדמיינת את עצמי בכזאת סיטואציה (למרות שהמצב אצלנו אם כבר הפוך...)

אני בטוחה שברגע שאני הייתי מנסה לדבר זה היה מתפרץ עם איזה בכי...

אבל לא נורא, תגידי לו, ותבכי, שיבין שקשה לך ויצא את הדרך לפייס אותך...

זה באמת מוגזם שלושה שבועות לא למצוא זמן...

מה היה לפני ההריון? הכל היה בסדר? 

יש לו משהו שמטריד ומעייף אותו אבל זה כבר תקופה ארוכה של כמעט שנה וזה גם לא משהו שהולך להיגמר בזמן הקרוב

אף לא היה זמן ארוך כל כך שלא היינו ביחד, זה ממש חריג וממש מוזר לי

ניסיתי קצת לדבר איתו ובעיקר יזמתי למרות הקושי, אבל גם כשהיה משהו סוף סוף הרגשתי את העייפות הגדולה שלו,  זה לא היה כרגיל

אבל לפחות עכשיו אני פחות חושבת שזה משהו שקשור רק אלי ולהריון 

לא מגיבה פה הרבה.

אבל כן, גם בעלי כזה. בתקופות עמוסות הוא אפילו לא מצליח לעצור לחשוב עלי. ונכון הוא מוצא גם קצת זמן לפרקים/ סרטים אבל אלי לא וזה אחרת.

אנחנו ממש מדברים על זה ולכן למדתי שהוא באמת באמת אוהב אותי והוא פשוט קצת שונה ממני.

כשהוא עמוס ועייף הוא באמת לא מצליח לחשוב על הדברים האלה (כן גם שלושה שבועות לפעמיים).

המקרה שלכם נשמע ממש דומה לשלנו, הוא אוהב אותך אבל מרוב עומס אפילו לא מצליח לעצור ולחשוב על זה.

תתחילי בלנסות לשחרר את הפגיעה (כרכע את ממש פגועה ובגלל זה אפילו לא מצליחה לדבר איתו). ואחכ תנסו לדבר ולמצוא פתרונות.

ותדברי איתו על זה כמו שזה, לא ממקום מאשים אלא ממקום שבאמת קצת נפגעת והיית רוצה להבין איך הוא פועל.

בהצלחה!

מאוד עוזר לקרוא דבר כזה ולדעת שזה לא רק אצלנו

הלוואי ואצליח לדבר איתו

אפשר גם לטבל שניצלים, ושיישאר רק לטגן.  

פשטידות וקישים.

קציצות דגים - אם אוכלים אצלכם.

פרוסות סלמון טרי, מופרדים ועטופים בנייר אפייה, שאפשר יהיה להוציא אחד אחד, להפשיר, ולאפות בתנור עם תבלון קל ופשוט - שמן זית, לימון ופלפל שחור.

מרקי ירקות טחונים, אם אוכלים אצלכם.  

(מרק כתום, למשל)   

אטום היטב שלא יקבל טעם של מקפיא. 

גם סלטים- חציל מטוגן/בתנור

מטבוחה

פטריות מוקפצות 

טאמס לא לוקחת כי פתאום גיליתי שאין לו כשרות😱

אבל בהריונות הקודמים אין זוכרת שזה עזר בדיוק לדקה🥴 אח"כ הצרבת חזרה..

אומפרדקס צריך מרשם? שמעתי שלא כ"כ פשוט לקחת אותו (או שאני מתבלבלת עם משהו אחר...)

חוששת לפעמים מתרופת כאלה, ברמה שמעדיפה קצת לסבול, או פשוט למצוא פתרונות קסם טבעיים.

מלפפון שוקדים, עוזר כמו טאמס, לאותו הרגע ואז הצרבת שוב חוזרת (גם חלב ושוקולד תכלס קצת מקלים..)

אבל מחפשת משהו שיעלים את הצרבת לגמרי🙊🙊

(חוץ מללדת😅)

ויש לך רני אם את לא רוצה טאמס

אני לוקחת רני כרגע עדיין מספק מענה

כן יש כאלה שרני לא עוזר להן ואין מנוס מאומפרדקס

אפשר לקנות קופסה אחת בלי מרשם, לשימוש של יותר מזה צריך מרשם.

אני גם חששתי כמוך ודחיתי ודחיתי את זה אבל ככ סבלתי מכל דבר שאכלתי ובאמת ששום דבר אחר לא עזר לי. וזה היה הצלה, העלים לי את הצרבת לגמרי. רק כשלקחתי הבנתי כמה הייתי בסבל... 

רק לא ניסיתי

מעניין אם משהי שמעה

לי אומפרדקס לא עזר.

כן עזר קצת שהקפדתי לא לאכול אחרי שבע בערב וככה השינה הייתה ממש רחוקה מהאוכל.

אבל מזדהה אתך ממש,

חוץ מללדת לא מצאתי פתרון טוב..משתמשת בטאמס למרות שלפעמים לא עוזר/ עוזר רק מעט

אני כל הריון סובלת מלא מלא מצרבות

לא רק בגלל אוכל.. גם כשיש לי זמני עומס בעבודה או לחץ מקלחות בערב

זו סוכריית מנטה כזאת

פשוט נמצאת לי בכל תיק!!

מעט ממש, עם רבע כוס מים

ב"ה עבר לבד... פעמיים כבר..

איזה יום יומיים מציק ולא נעים אבל ב"ה עבר לבד

לא זוכרת שלקחו אצלי משטח..

הלוואי גם אצלך יעבןר מהר ובלי שום התערבות

כשתבוא עדן בן זקן, או מישהו יקרא לך אמא

אם יש לך עוד ילדים את יכולה לשים לילד הקטן חולצה "אני הולך להיות אח גדול" ולשלח לה את התמונה

אבל אני עדיין לא מספרת לילדים בבית

אבדוק את האחרים תודה!

אבל יש שם

שיר מהמם

מילים לשיר עטוף ברחמים - ריטה

שיר שכתבה הרבנית ימימה מזרחי אם לא טועה,

אנסה לחפש 

אם כי לא מתאים לדעתי לתת לאחות

אצרף את זה לכאן אולי יבוא לאחרות לידי שימוש

אז ימימה כתבה את המכתב הזה

אני קצת שיניתי את המילים, הורדתי חלק

הבאתי לה את זה עם מתנה -- תחינות 

במסגרת השיתוף על הריון ראשון אחרי המתנה..

מצרפת כאן את המקורי:

נבקש ממך, אמא, אלף סליחות.

כל כך רציתי לספר לך חדשות שמחות.

אני יודעת כמה שנים את מחכה

שבִּיתך שבגרה תרוץ אליך, כמו רבקה.

"אמא", היא תאמר לך בשמחה גדולה.

"ראי מה הביא לי האיש – אני כלה!"

כמה את מחכה שביתך, כמו שרה,

תלחש לך "שחוק עשה לי אלוקים, אמא. אני הרה".

איך את רוצה שנרוץ אליך בצעד מתנשם

ונאמר לך, כמו לאה, הפעם אודה את השם.

את לא רוצה שנחכה ונייחל

ונהיה כמוך, אמא; כמו רחל.

סליחה, אמא, שאנו באות אליך רק לבכות.

סליחה שאת רואה אותנו ועינינו רכות.

סליחה שאנחנו באות בידים ריקות.

אמא, אין לנו עוד כוח לחכות…

מאין נמצא כוחות לרקוד בחתונות?

כל כך רוצות פעם אחת להיות הכלה ולא השושבינות.

איך לא נקנא באחותנו, כבר יולדת תינוקות

ואנחנו שוממות. אמא, כך עונים את המעוּקוֹת?

בִּיתך כבר בכתה בפסח, בפורים, בימים נוראים,

כבר ענדה את כל הקמיעות, אספה את כל הדוּדאים

נסעה לאומן, לרבי שמעון ולכל הצדיקים

אמרה פרק שירה, פיטום הקטורת ואת כל הפסוקים.

אספה את כוחותיה לשמח את אחותה.

מתי כבר, אמא, יאסוף אלוקים את חרפתה?

בלילה היא חולמת. תקווֹת היא מלאה.

ובבוקר שוב היא קמה… והנה היא לאה.

אנחנו יודעות, אמא, שעכשיו בשמים

את מול כיסא הכבוד ועינך יוֹרדה מים.

עומדת שם, לא זזה. רחל מבכה

וסביבך משמר כבוד: חיילי עופרת יצוקה

לידך הבבא אלעזר, הרבנית קנייבסקי,

הדס פוגל התינוקת ולייבי קלצקי,

המוני פעוטות שלא זכו להיגמל,

ששת המיליונים ושרופי הכרמל

וה’ יאמר אז: "מי אתם פה, בנֵי בְּחוּנַי?"

ואז תעני בקול רועד: "כולם היו בני".

"כל אלה שלך?"

ואת תעני: "כולם".

ויגזור אז ה': "ישובו לגבולם".

וקהל גדול ישובו הנה, כל הבנים

הרה ויולדת בבכי ותחנונים

צולע ופיסח נשענים שכם אל שכם

רצים אליך, אמא, בדרך בית לחם

וישיב ה’ אבות לבנים ובנים להורים

ואת בצד הדרך, אמא, דמעותיך – תמרורים.

"ראי, רחל", יאמר ה'. "הם שבו. ושוב את בוכה?"

ולראשונה תאמרי, אמא: "זה מאוֹשר.

הפעם אני אם הבנים שמחה".

מאמינה שהיא לא תבין את המסר....

אבל בלי קשר היה שווה לקרוא.

את בכלל ביקשת קישור לשיר

אני חשבתי לשיר כתוב חחח

טוב, לא נורא

בכל אופן מזל טוב!!!

התחלה של טיפולי פוריות

אם כבר..

וכיתוב חמוד?

כמו- מחכה כבר להכיר את הדודה הכי שווה שלי!

ותל"מ

לא ראינו אותה כבר שנה וחצי חוץ מזום לצערינו...........

מקסימום יתלהב מהמתנות שהיא בטח תשלח לו...

אחפש.

מעדיםה משהו ממש עם משמעות ברורה כדי שהיא תבין למה שלחתי לה.......

אז לא יובן המשמעות כנראה.

אבל באמת רעיון. 

זה הריון שישי שלי ברוך ד'.

אז זה כאילו לא מרגש במיוחד את הסביבה. 

כזה מוזר שאותי זה כל כך מרגש ותופס ולאחרים זה לא מזיז. 

אימא שלי ואחותי אחרת נודע להן פשוט כי נסענו יחד והיקאתי את נשמתי.

ואז דיברנו והן פרגנו וזה.......

אז בגלל זה מרגיש לי שלא בא לי עוד אחת שיוודע לה בלי קשר. 

נראה מה נעשה... ממש תודה לעונות!!

בתכלס? למה לא לשלוח פשוט היי אחותי היקרה, שמחה לשתף אותך שאני בהריון/ שיש עוד חמוד בדרך/ שבעז"ה עוד x זמן אהיה אמא לשישה/ יצטרף אלינו תינוק חמיד למשפחה וכו'

נראה לי פחות מסובך

רוב השיר אולי לא קשור אבל הפזמון מרטיט אותי כל פעם.

"באמצע כל התכניות רגליים קטנטנות הפכו לי את החיים"❤️

ויש גם "קחי לך" אבל זה שיר מאמא לבת.

אוהבות יצירות וכאלה,

אבל זה אנחנו עושים בשגרה.. 

אצלנו זה לא ימים שלמים אלא כמה שעות, כולם אוהבים שאני מכינה איתם משהו טעים לשבת / קינוח. הם כמובן מקבלים לאכול כשזה מוכן😋

אפשר אולי לבשל ואז לצאת לאכול בפארק או משהו כזה...

לסיבוב קניות (שבדרך כלל נצרך בפני עצמו), ואז קונים גם לילד הנבחר משהו כיף (אני מגבילה במחיר). לפעמים גם קונים משהו טעים לאכול, ואם מסתובבים בקניון וכדומה - אז הקטנים אוהבים "לנסוע" על המכונות הממונעות שיש שם

אם בבית - אז עושים משהו מיוחד שהילד הספציפי אוהב. לכתוב סיפור ביחד, להכין יצירה מושקעת (נגיד גואש/אקריליק זה משהו שאני לא כל כך מרשה בשגרה), במקרים מיוחדים גם לראות סרט שגורר דיון (זה בעיקר עם הבת הגדולה)...

אבל העיקר הוא שיהיה פתח לשיח עמוק כלשהו. עם הקטנים זה בדרך כלל פחות עובד, אבל עם הגדולים היו כמה פעמים מדהימות כאלה, שהם פתחו דברים שישבו להם על הלב... ❤️

חוף ים

מעיין

ללכת לפינה יפה בטבע עם דפים וצבעים ולצייר אחת הנוף

קניות בשוק

הכותל

נסיעה בכלי תחבורה שלא רגיל אצלכם - רכבת, רכבת קלה, אפילו אוטובוס יכול להיות אטרקטיבי לילדים שרגילים לרכב פרטי...

שיט

להכין אוכל שווה ולאכול אותו כפיקניק

מוזיאון

ממש מושקע ומהנה

באמת כיף!

אבל יותר מתאים כמשפחה 

כל ילד מעדיף משהו אחר  ומדמיין משהו אחר.

סתם דוגמה: כשלקחתי את בת ה9 ליום כזה. שאלתי אותה מה רוצה- ארטיק, גלידה, סופלה, וופל בלגי? מה ענתה? ברד...

היא רצתה יום קניות איתי. קנינו לה כמה דברים, אבל לא תכננתי מראש מה. וקנינו משהו לבית שחיפשתי הרבה זמן ופתאום מצאנו, וקנינו גם שמלות לאחותה. ולמרות שהיא לפעמים כועסת שאני קונה לאחותה יותר (פשוט כי היא הגדולה ואין לה ממי לקבל) הפעם דווקא שמחה לקנות איתי.

וגם (זאת היתה המטרה העיקרית מבחינתי) נתתי לה את הספר של @קיווי בואי ביתי וקראנו בו קצת ודיברנו קצת בנושא. 

לשאול אותם, לקבל עוד רעיונות

הייתי צריכה לנסח בשאלה.. 

שאמא שלי הייתה יוצאת איתי וקונה לי גלידה או פיצה והיינו מפטפטות

הן רוצות מלא זמן יום כיף איתי ולצערי הרבה זמן לא הייתי פנויה לכך..

התחושה של הלבד, זה אחת התחושות הכי קשות שיש, במיוחד אחרי לידה שאת הכי רוצה להרגיש עטופה.

מה שאת עוברת זה מתכון טוב להגיע לדיכאון...

דבר ראשון, מה שאת לא חייבת, פשוט לא לעשות. עוגות לשבת- ממש ממש לא חובה שניה אחרי לידה. אם זה חשוב לך אז אפשר לקנות.

דבר שני, אם את רוצה שלילדים שלך תהיה אמא טובה, את חייבת לדאוג לעצמך , את צריכה לשירותים, הילדים יכולים לבכות, הכל בסדר, העיקר שהם במקום בטיחותי , אף אחד לא מת מבכי של אמא בשירותים...

את מכינה אוכל קודם כל לעצמך, אח''כ לילדים שלך, בסוף זה לטובתם שאמא שלהם שבעה, רגועה ולא מסוחררת, עצובה ועצבנית מרעב. תכיני לך משהו טעים, אל תתקמצני על עצמך, תפנקי אותך כמו שהיית רוצה שאמא שלך תפנק אותך, כמו שהיית מדמיינת שחמותך הייתה שולחת לך.  תאמרי לעצמך - אני יולדת, וזה מגיע לי. גם אם הילדים קצת עצבניים ברקע, תזכרי שבסוף זה לטובתם.

דבר שלישי, למצוא איך כן אפשר לקבל עזרה, מוועדת חסד, מהקהילה, משכנה טובה, מבעלך. את יכולה גם לשתף את אמא שלך כמה קשה לך, אולי היא הספיקה לשכוח כמה זמן לוקח להתאושש מלידה. גם זה קורה לפעמים. 

האמת?

לא הגיוני בעיני להיות שבועיים אחרי לידה לבד בבית עם פעוט וניובורן

משהו צריך להשתנות

או שבעלך ישאר בכית

או להכניס את הפעוט למסגרת

או להשיג עזרה ממקור חוץ

לא מכינים שבת

בטח שלא עוגות

הראשונה שצריכה להבין את הסיטואציה היא את ובעלך

איך תכננתם שהתקופה הזו תראה?

זה הזמן לחישוב מסלול מחדש

כי הנתונים שאת מתאר - הם בלתי אפשריים

זה לא הבעיה בך... זו המציאות שבעיתית!

שביקשתי מאמא שלי עזרה, היא אמרה שהיא לא יכולה לפספס עבודה, ועוד כמה תירוצים..

אני בוכה מרוב כאבים, והפתרון של בעלי זה תקחי משככי כאבים כמה שתצטרכי.

וככה אני בעצם מצליחה לתפקד, לבשל ולנקות.

ניסיתי להשיג עזרה בתשלום, אבל אף אחת לא פנויה 

בעלך חייב להבין שזה לא עניין של משכך כאבים

ואם הוא לא יבין את זה, זה יבוא אליו אחר כך בצורה הרבה יותר קשה.

אני אגיד לך משהו, בעלי אדם מקסים וטוב חב' ממש, אבל לא הבין מה זה אומר להיות אחרי לידה... עד שהרופאת נשים המקסימה שלי קלטה בחושיה החדים מהדיבורים הקצרים שדיברתי אצלה אחרי הלידה הראשונה , שבעלי בעצם לא מבין, וניערה אותו... והוא מבין ממנה.

לפעמים צריך אדם מבחוץ שיתווך את הדברים. תשתפי מישהי אחת לפחות שתבין אותך(שכנה/ חברה וכו') שתוכל לעזור לך. למענך. למען הילדים שלך. חיבוק גדול יקרה

אתם שייכים לקהילה?

יש מצב לפנות לאשת הרב? רכזת קהילה?

בעלך ניסה להשיג פטור זמני?

לבשל ולנקות זה כרגע ממש לא אופציה

לגבי הלבשל  לקנות אוכל מוכן!

לנקות- זה ממש מותרות כרגע שאת לא יכולה להרשות לעצמך

נראה לי שעדיף לקנות אוכל מוכן ועוגות לשבת והבית ישאר מבולגן ולך לא יהיו כאבים.

וגם תינוקות יכולים לחכות כמה דקות שתאכלי/ תלכי לשירותים, אם לא תשמרי על הכוחות של עצמך אף אחד לא יעשה את זה.

הילד הנוסף לא במסגרת?

לגבי שבת קונים אוכל מוכן כולל עוגות.

אומרת לך בתור אמא בשלנית ואופה, שבבחילות הייתי קונה אוכל מוכן לשבת והילדים שלי בקושי היו אוכלים והיו מתבכיינים למה לא הכנתי. פשוט קבעתי להם עובדה שכרגע זה מה יש וב"ה זה עבר בסוף..

גם ליומיום, לא מספיקה לאכול? תזמיני לך, תגדירי עד כמה את מוכנה בשבוע או ביום ותפנקי את עצמך. מגיע לך. כן זה עולה כסף ואולי המון, אבל זו הבריאות הנפשית שלך.

גם לקנות אוכל מהיר לאכילה, לקט סלט מוכן, שניצל עוף טוב וכו..

ולנסות לחפש נערה לעזרה..

אגב אם יש לידך בית חב"ד. לפעמים מפעילים ארוחות ליולדות, שווה לבדוק..

בהצלחה!!

מה עם הצד של בעלך?

אני במקומך הייתי כותבת פשוט מאוד

"חבר'ה אני שבועיים אחרי לידה אני בקריסה.

אמא /חמות/ אחות/ גיסה אני חייבת עזר!!!

תדמיינו את עצמכן במקומי!!!

מי יכולה לתת יד ולבוא לעזור לי"

שאין תמיכה כזאת ועוד אחרי לידה זה מסוכן ממש גם לנפש.

בנוסף להתקשר לבעלך לבכות לו שימצא פתרון דחוף. שאת מתמוטטת. .הייתי גם שולחת איזה משהו מהאינטרנט מה קורה לאישה שאין לה תמיכה אחרי לידה. זה טריגר חס וחלילה לדיכאון.

אנשים סביבך לא קולטים את זה?...

מדאיג שעדיין בזמנינו לא מבינים את זה. עצוב לי לקרוא אותך. בא לי לבוא לעזור לך או לעורר את השכנים והמשפחה שלך למצבך.

אל תשמרי כלום בבטן. תבכי לכולן עד שיעזרו.

תעדכני מה עשית. מה שבטוח אל.תישארי ככה במצב כזה. זה לא נורמלי.

תרשמי מאיזה איזור את.. ננסה לעזור לך! אם את קרובה אלי כל יום אדאג לך לארוחות עד לבית.

אני יודעת שזה פורום וצריך להיות אנונימי וכו.. אבל אחרי לידה לעבור את כל זה?

קשוח לי לשתוק מהצד…

אם אפשר לעזור, אשמח.

אולי יש אצליכם שפרה ופועה?

הם שולחים ארוחות, ולפעמים יש גם שרות של עזרה בשמירה על הילדים או ששולחים מנקה, תלוי באזור

אבל אם ביום ראשון יצא לך כבר פס, זה אומר שהבטא היתה לפחות 10+

ולכן ביום רביעי הבטא כבר אמורה להיות יותר מ27...

אז שום דבר לא בטוח אבל לדעתי הכיוון לא מזהיר.

אני במקומך הייתי עושה עוד בדיקת דם כדי לוודא מה המצב של הבטא.

חיבוק והלוואי בשורות טובות!

לא נמשע ממש תקין

אבל כדי לדעת ודאי תצטרכי עוד בדיקה

ואמן שבקרוב יהיה בשורות טובות 💖

נגיד שבראשון בצהרים היה 10. עד שלישי בצהרים פי 1.5 זה 15...

אבל נגיד שלא דחוף לי לדעת בוודאות. יש חשיבות רפואית לדעת אם זה ממשיך או לא?

אם נגיד יראו שאין הכפלה, ממילא פשוט מחכים לדימום לא?

אז תלוי בך כמה את רוצה לחכות לתשובה וודאית יותר.

אם את רוצה להיות בטוחה, תעשי בדיקת דם בראשון ותראי אם יש הכפלה משמעותית.

בשורות טובות. 

אני יודעת ממש בקטנה שבתחילת הריון כשעושים בדיקץ דם אז הבטא צריך להיות גבוה וזה סימן להריון

ואחרי תקופה הוא אמור להכפיל את עצמו (משהו כזה) וזה מראה שההריון באמת קיים ומתפתח .

אבל מה זה הבטא הזה בגוף שמסמן הריון?

והאם הוא גדל לאורך כל ההריון או רק בהתחלה?

יש לך פה הסבר- 
בדיקת דם לגילוי היריון (בדיקת בטא, HCG) | שירותי בריאות כללית

עליה תקינה זה הכפלה כל יום-יומיים. (Cערך)
אם העליה לא תקינה ויש פער משמעותי, זה אומר שכנראה ההריון לא מתפתח כצפוי. 

יש שלב שהוא כבר לא עולה, והמדדים שלו לא משמעותיים ככ. 

ויש סיבה שלא עשו לי בדיקת בטא בבדיקות דם הראשונות של ההריון?

אולי כי תמיד אני מגלה על ההריון מאוד מאוחר אז לטענתם הרופאים לא רלוונטי?

(מגלה חודש שני בדרכ עקב ווסת לא מסודר)

של ההריון, 
בעצם זה בדיקה שלרוב עושים אותה בלבד, אחרי האיחור, רק לוודא הריון..
היא נותנת בעיקר מדד אחד.

לאחר מכן כבר עושים בדיקות מקיפות יותר. 

כלומר א"ס

אין שום משמעות לבדיקת בטא

זו בדיקת דם שבודקים בשלב מוקדם כדי לדעת בוודאות שיש הריון

זה שלב שעוד אי אפשר לראות בא"ס שום דבר

רק בדיקת דם נוספת, או א"ס עוד מספיק זמן יתנו תשובה ודאית

בהריון של הבת שלי התחלתי מבטא 48

אם הייתי בודקת יום או יומיים קודם מניחה שהייתי מקבלת תוצאה דומה לשלך..

הייתי עושה עוד בדיקת דם

כדי לדעת למה לצפות

גם בהריון כימי יכול להיות דימום חזק יותר ממחזור רגיל, (מנסיון אישי),

ואישית הייתי מעדיפה לדעת לקראת מה אני הולכת

אבל זה לא באמת חובה

בדיקת דם תוכל לתת לך כיוון ממש טוב לאיפה ההריון הולך

אני הייתי מעדיפה לדעת, כדי לדעת אם לצפות או כבר לא..

אבל זה באמת ענין של כל אחת איך היא מתמודדת

בשורות טובות!!

אבל את מסוגלת?

למה לא לעשות עוד בדיקה?

ויצא 81

ארבעה ימים אחרי

זה לא הכפיל פי 2 אבל כן יותר מפי1.5

מה אומרות? אפשר להפסיק לצפות לדימום?

בשורות טובות

קודם כל המון כוחות

תבדקי יומיים מהיום

כלומר, בשלישי

אם היום היה 80

בשלישי היינו רוצים לראות ערך של 160 בערך (יכול להיות גם קצת פחות, אבל לפחות שיהיה הכיוון)

האמת גם בשלב הזה לעשות אולטרסאונד אין ממש סיכוי

כי רואים שק רק מערך של 2000 אם לא טועה..

בשורות טובות!!!

האם את יודעת מתי היה הביוץ?

אם כן כמה ימים אחרי הביוץ היתה הבדיקה הראשונה?

אני שואלת כי באיזשהו שלב

גם אם יש עליה יחסית תקינה,

אבל אם נמצאים כבר רחוק מהביוץ אז זה שהמספרים נמוכים, זה כבר סימן לא ככ טוב. זה מנסיון שלי בהריונות כימיים שעברתי.

נניח אם תגידי שהבדיקה הראשונה היתה 12 ימים מהביוץ אז מעודד קצת

אבל אם זה 14+ ימים אחרי זה כבר קצת מחשיד

המחזור שלי לא סדיר בעליל

בדיקה יצאה חיובית לפני שבוע ביום ראשון בצהרים עם פס חלשלוש

כתוב עליה שהיא מיומיים לפני האיחור

תודה לכולכן, אוף, קיוויתי שיצא חד משמעי

לא נראה לי שאעשה עוד בדיקה... יש לי תור לרופאלעוד שבוע וחצי. נראה מה יהיה לו לומר

כבר שק. אבל לא נראה לי יותר מזה.

אני במצב כזה כן הייתי עושה בטא, כדי להבין לאיפה זה הולך.

לפעמים זה פשוט הריון צעיר

לפעמים זה הריון כימי

ולפעמים זה יכול להיות ריון חוץ רחמי שגם אז העליה לא תמיד תקינה.

אז דווקא במקרה שלך נראה לי כן שכן כדאי לעשות שוב הכפלה.

כמובן זה רק דעתי ותעשי מה שטוב ונכון לך.

(ושוב- כתבתי לך למעלה, לא יודעת אם זה רלוונטי לך- אם את סוג דם מינוס אז זה כן חשוב לדעת מה המצב... כי במקרה שחלילה זה לא יתפתח ויהיה דימום אולי יצטרכו זריקת אנטי די.)