פורום הריון ולידה (עמוד 613)

מה קורה אם חוסמים מישהו בוואצאפ ואחכ פותחים את החסימה.

-מתקבלות ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום?

כשחסוםמשולח הודעות הוא מקבל הודעה שהוא חסום או רק וי אחד?

בדקתי עם סלולרי אחר בבית…

כשחוסמים מישהו, הוא מקבל רק ✔️אחד.

הוא לא יודע שזה בגלל שהוא נחסם.

כשפותחים את החסימה, ההודעות שהוא שלח בזמן שהיה חסום לא מגיעות.  

הן נשארות עם ✔️ אחד.  

והודעות חדשות מכאן והלאה מקבלות ✔️✔️. 

אם חסמת,

לאחר פתיחה מחסימה

את לא תראי את ההודעות ששלחו בזמן חסימה

ניסיתי בעבר..

לא יודעת אם זה הכיוון

אבל אולי סדנא? יש מישהי שאני מכירה שעושה ציורים על חלוקי נחל עם משפטים/מילים מעצימות (אמונה, תקווה, הודיה/מי שמאמין לא מפחד/ה הוא המלך וכו וכו וכו, סתם נתתי דוגמאות) מעבירה את זה מאוד יפה ומחבר

היא גם עושה על ספלים ועוד כל מיני חומרים כאלה

וחוצמזה, אפשר גם להגיד "נשמת כל חי" בסעודה

רעיון מהמם שחשבתי לעשות כמשפחה גרעינית

תודה רבה

אז אני גיליתי שלהוסיף לסלט עוד משהו מעבר לירקות עצמם ממש נחמד ומגוון.

חלומי, פטריות מוקפצות בשמן זית וכו.

לחם שיפון יותר טוב מכוסמין מסתבר, רואה את זה במספרים והרופאה שלי המליצה לי לעבור לזה.

אז סנדוויצים מפנקים יחסית עם טונה או חביתה עם ירקות, גבינה, נגיד עלי בייבי זה כיף ומגוון.

לי פסטות מקמח מלא ואורז מלא עוברים אצלי מצוין אז פסטה עם רוטב וסלט גדול אפילו בלי חלבון סוגר לי את הפינה.

יוגורט יווני בגלל האחוזי שומן הגבוהים שלו גם היה לי טוב עד לא מזמן אפילו ביחד עם גרנולה ביתית ופרי. ממש טעים וסוגר פינה.

שוקולד של שמרלינג ללא תוספת סוכר מעלה לי ממש בקטנה, אני עם אינסולין אבל לא מזריקה לפני והערכים ממש בסדר. מבחינתי זאת תגלית🤭

אנסה להיזכר בעוד אבל אם אני זוכרתר נכון את פחות בקטע של פחמימות בכלל אז אולי מה שכתבתי זה לא הכיוון.

בכל מקרה שיהיה ממש בהצלחה ובבריאות❤

מעניין כתבת כמה דברים שאצלי ממש יקפיצו סוכר כמו גרנולה ופרי אבל אולי בגלל שאת לוקחת אינסולין זה עובר?

לחם שיפון את מכינה?

אני באמת התמקדתי בתזונה דלת פחמימות כי למעשה פחמימות זה סוכר,וסוכר כרגע די מאיים עלי🙄

אבל אני ממש אוהבת פחמימות🤩

לכן החלטתי שאם אני אתנזר לגמרי מפחמימות אני לא אעמוד בזה ואפול בדברים הרבה יותר גרועים אז משתדלת לחפש את הפחמימות שבאות לי בטוב.

ובטח מזריקה, גם לחסה🤪

הגרנולה ממש הקפיצה לי אבל זה היה שלב שהייתי חייבת דברים קלילים יחסית וה היה אחד מהם ואז ראיתי המלצה ליוגורט יווני וזה באמת איזן יפה סהכ.

את הלחם כוסמין הייתי מכינה לפי המתכון הזה, בלי סוכר.

לחם ביתי בחמש דקות עבודה - מתוקים שלי

בעיניי הוא מעולה, הייתי מוסיפה אגוזים או זיתים וזה היה עוד יותר טעים אבל ניסיתי את זה עם שיפון ויצא על הפנים, אז קונה של אנג'ל וזה סביר ממש. האמת הרבה פעמים גם אוכלת שיפון קל ואז כל פרוסה היא ממש לא הרבה פחמימה

וקורה דווקא בשלב של חשקים ועניינים!

שיפון זה קמח באמת שונה, אולי אני אמצא מתכון שעובד טוב איתו (הרבה פעמים הוא משולב עם קמחים אחרים). אני דווקא בסדר עם הטעם שלו ואפילו אוהבת אז נראה...

בהצלחה גם לך😊

אז לחם פשוט מלא של אנג'ל היה לי מעולה. יחד עם תוספת חלבון, ירק שומן...

הייתי מכינה לי טוסט עם גבינת שמנת, גבנ"צ וירקות. גבינה+חביתה, ביצה קשה עם ירקות, לפעמים לחם "מטוגן" בתנור (כף שמן זית על נייר אפיה ועליו 2 פרוסות

לחם הנ"ל טבול בביצה ומעט חלב ומלח)

צהריים מאד עזר לי מושט במקפיא. בלי להפשיר אפילו- רק לשטוף תחת זרם מים כמה דק' ולתבל איך שבא. ליד ירקות אנטי פסטי

ממה שזמין/ מתחשק.

היה לי גם מן "חזה עוף" בגריל של טבעול, ע"ב סויה. היה מצוין וזמין.

פסטה קמח מלא עברה מצוין.

בין לבין פרי+ אגוזים/ במבה/ שמנת חמוצה.

בערב כריך/ כמו בצהריים אם נשאר לי ןלפעמים פשטידת ירק שהייתי מכינה ואוכלת ממנה כל השבוע (השביחה במקרר)

בהצלחה ובקלות!

בלינצס! לא שאני הייתי עומדת לבלנצ'ס משהו עם בטן של שליש אחרון, תמיד מצאתי איזה פראייר שיסכים להכין את החביתיות

אבל זה שהן עשויות מהרבה ביצים, קמח כוסמין ובמילוי שמנת מתוקה וגבינה זה פשוט טעים וכיף. אני המתקתי אותם בסוויטאנגו, שזה תחליף סוכר

יחסית איכותי. פעם בשבוע לצרוך אותו הדיאטנית אמרה שאין בעיה, אבל גם מעט סוכר רגיל נספג יפה עם החלבון ושומן והסוכר נשאר לי מאוזן...

הגני עירייה. מי הגננת, כמה ילדים בגן שהוא יהיה מיועד אליו, איך עובדים עם ילד שקשה לו.

הבן שלי גם יליד סוף דצמבר, חששתי מאוד מהעלייה לגן, אבל בסוף אני ממש מרוצה והוא פורח.

אבל זה מאוד תלוי בגן ובגננת

ובמקביל עושה מאמצים 'שיראו' אותו בגן

כבר עורכת אבחונים שצריך אצל קלינאית ומה שממליצים לי שהגננת תראה שזה ילד שמטופל ברמה שההורים רואים אותו וזה דיי יחייב אותה.

עשיתי את זה עם הבכור שלי, גם קטן בגיל אבל מורווח והיה קושי שפתי

הגעתי בתחילת שנה עם אבחונים ובדיקות שתראה שהילד הזה מטופל ואני על זה ואני מצפה ממנה לא "להעביר" אותו כילד שקוף

הוא גם קיבל גננת שילוב שקידמה אותו רבות

שלחתי בעבר ילד שנולד באוקטובר עם איחור שפתי לגן עירייה והתחרטתי מאד, הגן לא התאים לו וזו היתה שנה קשה.

עדיף לשלם ולקבל גן שמתאים יותר.

זה כמו משפחתון, רק לילדים גדולים.

היא כן משקיעה במפגשים, יצירות וכו', אבל אני לא יודעת אם מעבר.

יש גננות עם הכשרה שהם לא משהו בכלל ויש כאלה בלי שהן יודעות איך לעבוד גם עם ילדים שקצת מתעכבים בהתפתחות או שיש להם איזה קושי. 

יש פחות ילדים ויותר יחס אישי, מה שיותר מתאים לילד עם עיכוב שפתי או קשיים אחרים, מאשר גן עירוני. פחות קריטי ההכשרה של הגננת או רמת החומר או היצירות.

כמובן שצריך גם להעזר מחוץ לגן בקלינאית לפי הצורך.

פרטי יכול להיות יותר קטן

וגם היחס בגן עירוני הוא לא אישי, לא משנה הגודל, היעדים שם אחרים, דידקטיים, לימוד עצמאות וכו׳ לילדים עם קשיים זה מאד לא מתאים.

בגן פרטי אמור להיות יחס יותר אישי ואפשר לבקש התאמות מהגננת

עבדתי בגנים פרטיים

זה לא ממש ככה...

אם הגן עירוני קטן הייתי מעדיפה

זאת גננת מוסמכת, יש לה פיקוח, באה יועצת ורואה ומתעניינת על ילדים כאלו

בגן פרטי קשה לי להאמין שזה משהו שיתנו עליו את הדעת, אבל אולי יש יחידי סגולה 

הקטנה מתוך 12

בגיל 48..

הקושי שלי בתור הבת שלה, אממ

היה לי קצת קשה התחושה לגדול בתוך בית של הורים יחסית מבוגרים

הרגיש לפעמים קצת בית אבות ולא בית רגיל..

התביישתי להביא חברות בתיכון

התביישתי לטייל איתה ביחד, כי היא יחסית מזדקנת מהר

וזה היה לי לא נעים

למרות שבינינו, יש הרבה ילדים מתבגרים גם להורים בני 30 שמרגישים ככה.

עם הזמן הבושה עברה וכיום מנצלת כל דקה פנויה כדי להיות איתם.

כמובן אחרי הכל זה תלוי באופי של הילד ושל ההורים

כמה ההורה שומר על עצמו צעיר

כמה מהר הוא מזדקן

וכו'

ומתייגת נשים חכמות

@00

@המקורית

@נגמרו לי השמות

וכמובן אשמח לשמוע מכולן.

@oo

(הניק שלה הוא האות o באנגלית ולא הסיפרה 0)

כל חילוקי דעות כאלה ואחרים שמצפים שיסתתימו בהכרזה - את/ה צודק/ת! דינם להיכשל, אם חסרה בהם נימה אישית.

ולמה?

כי בדרכ זה מלווה במוטיב של שליטה כזה או אחר.

ולכן, הייתי עושה חושבים על איך לבקש ממנו בצורה שלא תהיה מאשימה ובכיוון של 'אתה חסר אחריות ואני פה המבוגר האחראי, בוא תראה סטטיסטיקה וחוק וכו..' אלא יותר בכיוון של - זה ממש קריטי לי. ה בנפשי. אני מפחדת ש..

גם אם אתה לא חושב כמוני, חשוב לי שתכבד את מה שחשוב לי. ואז את לא צריכה את הצדק, כי יש לך את הלב שלך בכיס של בעלך והוא ישמור לך עליו גם עם הוא לא חושב כמוך

בהנחה ואת מכבדת מה שחשוב לו - זה אמור לעבוד כי זה יחסי גומלין בריאים בין גבר לאישה

במידה ולא - זה הזמן לעבוד על זה גם בלי קשר למה שתיארת.

לגבי הבעיה נקודתית כאן ועכשיו - כמה זה קורה? הוא זה שכל הזמן אוסף?

אולי יש לו אישיו עם הצבת גבולות לילד? למה הוא לא מרים אותו בעצם לבית?

אבל הדברים האלה שחשובים לי הם רבים מידי ואז זה לא מספיק שאני ממש מבקשת ומראה שזה חשוב לי..

ואני כן מרגישה שיש מוטיב חוזר בהם שאני לא יודעת להגדיר.

וכן ני משתדלת לעשות דברים שחשובים לו כי זה חשוב לו וזהו אבל מודה שאני לא מבפיק אומרת שזה בגלל זה ובעיניי זה לא נכון/ חשוב.

והוא אלוף בגבולות. ממש השראה בשבילי. אני הרבה פעמים פעולת מתוך נוחות לי והוא ממש מחנך בצורה מעוררת השראה. פשוט הוא באמת לא חושב שזה מסוכן/ לא אחראי.

ובעקרון אני אוספת אבל עכשיו אסור לי להרים כבד בכלל אז מקווה עוד חודש להמשיך לאסוף..

וזה קורה גם בסיטואציות שאני לא חושבת ובדיעבד מגלה כמו להשאיר ילד ברכב לבד לכמה דקות/ להשאיר ליד חלון בלי סורגים לבד וכו..

אני לא יכולה ולא רוצה למנוע קשר וזמן לבד של בעלי עם הילדים..

מה הקו האדום ואיפה אפשר לשחרר

אי אפשר להנדס את הבעל להיות את, צריך לתת גם לו ביטוי. 

עד גירושין.

אני פעם תפסתי ילדה בת חמש מחזיקה את אחותה בת שנתיים בכוחות אחרונים ליד כביש.

בסוף ילדות האלו גדלו בעזרת הרבה ניסים ושכנים עירניים אבל היום כנראה הייתי מתקשרת לרווחה. גם שם הייתה אמא מוזרה, " אבל אמרתי להן לא ללכת לשם, אבל ע' הייתה צריכה להשגיח על מ' " ,

ואין להם מאה ילדים , שתיים בסה''כ...

מדובר פה על בעל טוב ואבא טוב

וזה רק חילוקי דעות ספציפיים

לא מכוונה רעה

לא הורסים זוגיות במלחמות עבור זה

וזה במילא לא באמת יעזור

בכוחניות לא באמת מרוויחים משהו בזוגיות

זה לא או שהיא תוותר או שהוא

יש מרחב באמצע

ועם תקשורת טובה וחכמה הם ימצאו אותו

אין זוג שלא פוגש מקום כזה בו לא מסכימים..טזה בסדר

טמדברים שוב ושוב ושוב עד שמפרקים את מה שמונע מכל אחד להענות לשני, מבינים אחד את השני ומוצאים מתווה שמקובל

אבל אם את יודעת ששכן שלך השאיר ילד במקום מסוכן לא בטעות ולא שכח, מה את תעשי? ומי אמור לתפוס את הילד?

נגיד, במקרה המדובר שתיארתי הייתי גם עם גדולים, אם הייתי רק עם קטנים, פשוט לא הייתי יכולה לתפוס את הילדה כי אין לי מספיק ידיים.

אם בן אדם לא מעוניין לשמור על ילד שלו, הוא לא אבא טוב. 

הוא אבא טוב

שבסיטואציה מסוימת חושב אחרת

ואכן מסכימה שהוא טועה

אבל  הדרך לשנות זה לדבר

ובמצב כמו נגיד להשאיר ברחוב לבד - מסכימה שלא לעניין בכלל והיתי אומרת מאוד בישחרות שאני ממש מבקשת שלא משנה מה דעתו שאת זה לא יעשה כי זה ממש מסוכן מבחינתי ושיישה את זה נטו כדי לכבד אותי גם אם נראה לו דזה בסדר

אבל אבא לא טוב רווחה גרושים

הלכת רחוק בשיפוטיות

נניח נלל לשיטתך

איזה שליטה/השפעה תהיה לה כשהם יהיו אצלו בחלק מהשבוע בתור הגרושה שלו????

לטיפת חלב או לרופא ילדים.

לשתף אותם בלי לתת דוגמאות בוטות מדי,

לפעמים שואלים האם יש לך חשש ממשהו,

אז תעני כן. לדעתי בעלי לא נזהר מספיק עם הילד וזה קצת מציק לי ומטריד אותי,

את יכולה להוסיף אולי אני פרנואידית, אני כבר לא יודעת מה נכון רק שאנחנו מאוד שונים בהקשר הזה וקשה לי לקבל את ההחלטות שלו.

אח"כ תשלחי את בעלך ללכת לטיפת חלב או לרופא, ומשם תתני לאיש מקצוע להוביל את השיח.

אפשר להיעזר גם בגננת אבל רק אם היא אלופה בהעברת מסרים, מכירה כמה כאלה שבהחלט התערבו בקשיחות בנושאים דומים והרשו לעצמם "לחנך" הורים (בעיקר אבות..) כי הן כח הזמן עוסקות בגילאים הצעירים האלו ויודעות מהניסיון שלהן ולא רק תיאורטי מה מסוכן.

אפשר גם לפתוח מול בעלך את ההרגשה שלך שבעיניך זה ממש מסוכן ושאת מבינה שבעיניו זה סבבה, ובשביל שזה לא כל הזמן יהיה ביניכם אם אכפת לו שתתייעצו עם גורם שלישי מתווך שיכריע מה עושים.

רק תקלי בחשבון שלא תמיד בהחלטה תהיה לרוחך.

ותצטרכי לבלוע את זה ולהתפלל לה' שכמו שהוא הביא לך את הילדים האלה הוא גם ישמור עליהם כי את יכולה לעשות רק את ההשתדלות שלך ולא מעבר.

לגבי סכנות שאפשר למנוע, כמו להתקין סורגים בחלון, או ללמד ילד לנהוג בזהירות בסביבת חפץ מסוכן (סכין למשל) אז להשקיע בללמד את הילד.

(נגיד אצלנו זה החלקה על משטח רטוב או הישארות לבד באמבטיה בגיל קטן)

גם להציע פתרונות חלופיים למה שמניע את בעלך יכול לעזור. למשל אם הוא ממהר ולכן בוחר באופציה שמסוכנת לדעתך, אם יהיה לו פתרון אחר שהוא גם בסדר אולי הוא יזרום עם הפתרון החלופי.

אנשי מקצוע יקחו את זה למקום קיצוני וידווחו לרווחה

צריך להיזהר

ושמעתי המון מקרים של שיחות "תוכחה" כאלו.

במיוחד אם לא נותנים דוגמאות ספציפיות.

וסתם נזכרתי במקרה משעשע שהגעתי עם תינוקת למיון כי היא נפלה על הראש וכולם כל שניה:

שאלה: איך היא נפלה?

תשובה: מהעגלה.

הערה: לא משאירים תינוק לבד על מיטת ההורה ללא השגחה.

אחרי הפעם העשירית כבר התחרפנתי ואמרתי אבל לא השארתי אותה על *המיטה* היא נפלה מהעגלה!!!!

והמתמחה החמודה חייכה ולא הבינה למה אני חצי מעוצבנת וצחקתי איתה..

ואז הגיעה עוד אחות ושוב

שאלה: איך היא נפלה?

תשובה: מהעגלה

הערה: לא משאירים תינוק לבד על מיטת ההורה ללא השגחה.

ואז אני והמתמחה מסתכלות אחת על השניה ומתפוצצות מצחוק.

הגעתי למיון עם תינוק פצפון שנפל לי מהידיים כשמעדתי.

והרופא במיון נכנס לספר לי שגם הוא הפיל את הבת שלו כשהיתה תינוקת קטנה.

אח"כ אחת האחיות אמרה לי שגם אחיינית שלה נפלה כשהיתה פיצפונת..

וזה ממש לא אשמתי ויכול לקרות לכולם וכו..

כן הגיעה למחלקה לפני השחרור איזה עובדת סוציאלית לדבר איתנו...

לא ברמה של להשאיר ילד בן שנתיים לבד ליד כביש, אבל הבדלים בדעות הנושאים כאלה, של דברים שנראים בעיני האיש שלי סבבה, ובעיני מסוכנים, וכמה שאני מסבירה , הוא לא באמת מבין את הבעיה.

והוא אבא מדהים, ונמצא עם הילדים בלעדי לא מעט.

במה שלא מסוכן ,מציעה לשחרר, ולתת לו להיות אבא בדרכו.

בדברים שנראים לי מסוכנים פשוט ביקשתי שיעשה את מה שאני מבקשת מתוך כבוד אלי, כי אני רוצה להיות רגועה כשהם איתו . גם אם הוא חושב אחרת, לדעת שכשהם איתו הוא עושה x,y, מרשה x,y, יגרום לי להיות לא רגועה. ביקשתי שפשוט יעשה את זה בשבילי , גם אם הוא לא מבין את זה

לגבי הדוגמאות שנתת, אולי גם יעזור להסביר שהחששות שלך לא ממוצאים, גם החוק חושב ככה.

אם יראו ילד בן שנתיים לבד ברחוב ללא הורים, יכולים להזמין משטרה, רווחה וכו... וגם לפי החוק אסור להשאיר ילד בגיל הזה לבד בבית או ברכב.

ותגיעו למסקנה מה לעשות.

מותר שכל אחד יחשוב שונה אבל תכל'ס צריך לעשות משהו אחד.

ויתכן שבעלך "יחמיר" יותר לכיוון שלך (הנכון בעיני, דרך אגב), כמו שאם את היית שומרת כשרות מהודרת יותר הייתם קונים אותה, נכון?

באמת מרגיז שאין הבנה בסיסית.

לפעמים זה נובע מחוסר ידע ואז עוזר להסביר, לפעמים גם כמה פעמים.

לפעמים לא עוזר ההסברים והבקשות וזה כבר לא רק ענין של חוסר ידע. יש כאלו שנלחמות, יש שמתייאשות ועושות הכל בעצמן, יש שמשלבות, חלק עושות בעצמן וחלק נלחמות.

זה מבזבז הרבה אנרגיה, גורם לפער גדול בשותפות ומעורר מחשבות שליליות (כנראה מוצדקות) על הבעל. אין לזה פתרון קסם וזה גם פער בעייתי כי קשה (ולפעמים בלתי אפשרי) לבוא לקראת ולוותר.

אבל אולי יש מישהו שהוא באותו דעה כמוך ובעלך יקשיב לו?

אצלי למשל כשלבעלי יש רעיונות מטורללים אני מגייסת את חמותי והיא מורידה אותו מהעץ 🙈

שהוא מרגיש שאת לא סומכת עליו ואז הוא נועז עוד יותר? בשילוב של חוסר ידע שזה מסוכן ממש?

נכון על קשירה בכסא בטיחות ברכב הוא לא יוותר גם אם הילד יצרח? 

את לא חייבת לשנות את דעתו.

מותר לו לחשוב אחרת ממך...

במקומך הייתי אומרת לו- יכול להיות שאתה צודק ואני סתם חרדתית,

אבל בשביל הרוגע הנפשי שלי- בבקשה תתחשב בי ותשתדל שדברים כאלו לא יקרו...

מניסיון שלי, בעל רוצה שיהיה לאשתו טוב, גם אם הוא סובר אחרת ממנה..

וזה קו אדום בענייך שאין בו פשרות

אז אפשר להביא אותו לתובנה שלך לא תהיה את היכולת לסמוך עליו ולהשאיר את הילד איתו

לא מתוך תוכחה והאשמה

אלא תוצאה ישירה של חילוקי דעות

ויהיו לכך השלכות

כמו- השפעה על השעות עבודה שלך

על המאגר כוחות שלך

היכולת שלך להתפנות שדברים אחרים

התחלתי להגיב לכל אחת אבל זה כל רגע התבלגן לי בטלפון..

תודה לכולן.. נתתן כיווני מחשבה טובים!

אני חושבת שזה משהו שורשי כזה.. ככה הוא גדל.. בוא נגיד שגם ההורים שלו לא מבינים מה הבעיה לנסוע עם ילד לא חגור/ בלי כיסא בטיחות בנסיעה בעיר. ואת זה הוא עושה נטו בשבילי כי ממש בכיתי לו שאני רועדת מפחד שהוא נוסע איתם ברכב..

נראה לי שהפתרון הנכון לי הוא פשוט לבקש שיעשה את זה בשבילי. בלי הבנה כי לא משנה מה אני יגיד/ יוכיח חוקית הוא לא מקבל את זה.. תודה לכן!!

שקלעתי לפתרון שלך

תודה לך על התיוג 🙏

מתנצלת שרק עכשיו רואה הכל...

אני שמחה ממש שמצאת את הפתרון הנכון עבורך, ובהחלט להביא ולתווך את הלב שלך זה דבר יקר מאוד.

שתראו ב"ה המון ברכה והצלחה ❤

אצל מטפלת.

רוב הילדים בגיל הזה כבר לא בבית.

את לא שונה מאימהות שחייבות כי הן עובדות או לומדות.

את לא רק אמא יש לך את החיים שלך ומגיע לך לנשום.

ילד שבמטפלת עד 1 וחצי זה אפילו לגמרי בסדר!!!

יש ילדים עד 4 וגם זה בסדר...

בסביבות גיל חצי שנה. 7 חודשים

רציתי לחזור לעבודה, וזה עשה טוב לכולם,

הילדים שלי מאוד אוהבים גם, גם בגיל חצי שנה לצורך העניין הם נהנו בגן, בחברת עוד תינוקות,

כמובן שהכנסתי לגן שבו יש מספיק סייעות בתינוקיה, וכל הזמן הייתי מעודכנת מה קורה..

אחרי תקופת הסתגלות של כמה ימים הכל היה בסדר וכולם מרוצים 

הכנסתי לכזה בגיל 4 חודשים

כמובן אחרי חקירה מעמיקה ותמונות והמלצות ושיחות ומה לא

וכולם היו מרוצים מאד כולל הבייבי

להביא מטפלת למספר שעות/ימים ובשאר הזמן להיום עם הילד. אני אומנם חוזרת לעבודה מוקדם אבל אני כן חושבת שלפחות עד גיל שנה הכי טוב לילד זה יחס של אחד על אחד ולבנתיים עם כל הילדים הצלחתי לארגן סידור כזה (מטפלת מהמשפחה הקרובה). עכשיו כשהבת שלי בת שנה ו4 היא אצל מטפלת של אחד על 3 שזה גם מעולה לדעתי לגיל הזה. אני מכירה גם כאלו שלוקחות מטפלת פרטית שהולכת איתם למקום העבודה. זה שכולם מכניסים למעון לא אומר שזה הדבר האופטימלי זה בדרך כלל צורך + יכולת כלכלית אם יש לך אפשרות אפשר למצוא כל מיני פתרונות גמישים. אם את יכולה לעבוד מהבית או כעצמאית יש משהו שנקרא גן אמא זה גן רגיל עם מטפלות משולב מרחב עבודה להורים.

לכמה שעות הביתה ואני בזמן הזה עובדת ..אם אמצא דבר כזה ויתאפשר כלכלית ה נשמע אידיאלי

הבת שלי בגיל חמישה חודשים כבר ממש שמחה לחברה לגיוון וליציאה..

לא 8 שעות, אבל 3 ימים בשבוע 4 שעות מאד נהנתה!!

והיום בגיל שנתיים היא בגנון עד 13 ולדעתי היתה נהנית עוד שעה. חייבת לצאת כל יום לגינה או למפגש עם חברים

אולי גם תלוי כמה כבר יש בבית גדולים וממילא כמה ענין יש בתוך הבית...

זה משפיע מאוד מאוד לטווח הארוך

והילד יקבל אמא שטוב לה.

אני שמתי בתום חופשת הלידה אצל מטפלת חמה ואוהבת ושמחה בהחלטה.

אפשר לשים ולשלם לפי ימים אם את לא מתכוונת לעבוד

ברוב הלידות חזרתי מייד בסיום חופשת הלידה. די מחוסר בררה, היינו חיבים את המשכורת.

ורק עם 2 הקטנים חזרתי כשהיו בני חצי שנה. ומבחינתי , היה מושלם. להשאיר תינוק בן 3- 4 חדשים זה קשה ממש. בגיל חצי שנה, הרגיש לי ממש בסדר. התינוק כבר פחות תלוי בי מבחינת אוכל, יכול לאכול גם פרות וירקות, מתעניין כבר בסביבה ובמשחקים.

יש לי כבר גדולים , והם ממש בסדר, רגשית וכו..  ב"ה לא רואה שום נזק.

אם קשה לך להיות בבית שנתיים, את ממש לא חיבת, הילד יגדל בריא בנפשו ובגופו , בעזרת ה, גם אם תשלחי למסגרת.

וחצי שבוע איתך

תמצאי עבודה שהיא לא משרה מלאה...

לחפש עבודה גמישה או מעט שעות באופן זמני ולשים אצל מטפלת לשלוש-ארבע שעות כמו בייביסיטר ורוב היום תהיי עם התינוק

מבינה מאוד מאוד את הקושי בלשים ילד כ"כ צעיר במסגרת וגם אני אף פעם לא השארתי ילד בגיל חצי שנה במסגרת. מצד שני, השפיות שלך והשמחה שלך הם הבסיס. 

אז אפשר למצוא איזה איזון. אולי מסגרת שהוא נמצא בה שלושה ימים בשבוע, למשל. או שנמצא בה עד 13:00 ולא כל היום או איזושהיא גמישות אחרת שתתם לך את הרוגע מצד אחד ואת השפיות והשמחה שלך מצד שני. 

מה זה מותר?

מותר הלכתית? ברור שמותר

מותר רפואית? למה לא?

רד תהיי מוכנה נפשית שעלול להיות דימום נוסף..

זה שברחם יש נוזל לא אומר שהנרתיק לא החלים

איזו אלופה את על המודעות, הטיפול והתרופה. בעזרת ה' עוד קצת והתרופה תתחיל להשפיע, את תראי שתתחילי להרגיש יותר טוב.

את מצליחה לצאת קצת מהבית? לאכול טוב, לישון?

ופה רק כדי לומר, שלב התופעות לוואי הוא נורא, אבל הוא עובר. אם יש משהו חריג תתייעצי עם הרופא, אבל בגדול זה שבועיים לנשום עמוק ולתת לגוף להתרגל.

חיבוק❤️ 

פה רק כדי לאחל המון המון הצלחה בהמשך

אלופה על המודעות ועל הטיפול בעצמך

המון המון כוחות ♥️♥️♥️

וכל הכבוד שאת מטופלת ושכתבת כאן.

מתייגת את @קמה ש. שבטח תדע לעזור

סבלתי מדיכאון וחרדות בהריון והרגיש כמו בור שחור.

בסוף זה עבר (בעיקר בעזרת טיפול פסיכולוגי וזה שהגיעה הלידה וההריון הסתיים).

מעודדת אותך שבסוף, ומאחלת שבקרוב ממש, תרגישי את השינוי והשיפור.

והכי חשוב- שתדעי שלא תמיד תרגישי ככה, באמת.

עוד כמה חודשים הכול יראה אחרת ויהיה יותר קל

)אפילו תדמייני את המצב שיהיה כשהתינוק יהיה בן חצי שנה, נכון שיש עוד זמן אבל זאת מין נקודת זמן כזאת שבה כבר לא תהי במצב שבו את עכשיו, הכול יהיה יותר טוב(

בדרך כלל לכדורים של דיכאון לוקח כמה שבועות להתחיל להשפיע. טוב מאד שאת מלווה עם פסיכיאטרית ופסיכולוגית.

תעודדי את עצמך שעוד קצת המצב ישתפר בעזרת ה'.

אם אחרי כמה שבועות המצב לא משתפר כדאי לחזור לפסיכיאטרית ולבדוק איתה. לפעמים משנים מינון או מחליפים תרופה.

בהצלחה❤️

מבחינתי כשהציפרלקס התחיל לעבוד הבנתי שלפני כן הרגשתי כאילו אני צוללת בביצה ופתאום כשהתחיל לעבוד זה כמו להרים את הראש מעל המים ולנשום אוויר נקי.

לא מתחרטת לרגע.

אני גאה בך ממש שאת מטפלת בעצמך ומחזקת אותך.

עכשיו זה נראה אין סופי, בעז"ה בעוד כמה שבועות תרגישי הרבה יותר טוב

נשמע שתקפת את הדיכאון מכל הכיוונים ואת עושה הכל כדי להחלים, שאפו!!

אוטוטו בעז"ה תתחילי להרגיש טוב יותר, עד אז הרבה כוחות! תזכרי שזו תקופה שתעבור והחיים שלך יחזרו להיות בעז"ה יפים טובים ומאושרים!

בפרשה שלנו משה רבינו מבקש מה' לראות את פניו, אבל הקב"ה עונה לו "לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי".

אבל ממש לא הרבה אחר כך, עדיין בפרשה שלנו, עמ"י מצווה על המועדים, ושם כתוב "שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ה' אֱלוֹקֵי יִשְׂרָאֵֽל".

משה רבינו לא יכול לראות את 'פני ה'', אבל עמ"י מצווים לעלות לרגל לראות את 'פני ה'' (כמובן שלא כפשוטו, כי אין לקב"ה לא גוף ולא דמות הגוף. אבל כן יש גילוי אלוקי מיוחד שמתגלה דווקא בבית המקדש, שנחשב כראיית פני ה'.

(את הרעיון הזה שמעתי באחד השיעורים של הרב ראובן ששון. כמובן שמדובר בעניינים עמוקים מעבר להבנה הפשוטה שלנו, אבל עדיין זה מבטא את המעלה המיוחדת שיש בא"י, ושבעז"ה נזכה לראות בגאולה השלמה).

ועוד נקודה שרציתי לציין -

בפרשה שלנו מוזכר אחד החטאים הגדולים של עמ"י, חטא העגל.

אבל בעקבותיו אנחנו זוכים לקרוא על י"ג מידות של רחמים שהקב"ה מלמד את משה רבינו. וזה כל כך מרגש לקרוא איך ה' מלמד את משה לפנות אליו ולהזכיר את המידות שלו, ולעורר את המידות שלו, של אהבה וטוב ורחמים. ועד היום אנחנו מזכירים אותן בסליחות ובימים נוראים.

איזה מיוחד ומרומם מעלת הארץ!

אשרינו שזכינו לגור בארץ.

אמן ואמן שנזכה במהרה לראות את פני ה'.

ומשהו מעניין בנושא הזה- היום היה יום פטירת הרש"ז אוירבעך, ומה שכתבת הזכיר לי שהוא סובר שבימינו יש כבר מצוות ראיה!

ומכיוון שכתוב לראות ולראות, יש מצווה לראות את רצפת הר הבית בימינו,( שמעתי את זה באחד מסיורי חול המועד ב"בית הצלם"- שמשם רואים את רצפת הר הבית . הזדמנות כמובן להמליץ על הסיורים המיוחדים האלה בחול המועד).

הנקודה השניה שכתבת מרגשת ממש. תודה רבה!

שלא חטאו בחטא העגל. המדרש אומר שבשכר זה זכו הנשים באיסור מלאכה בראשי חודשים (זה מעניין שה'שכר' שלנו זה איסור לעשות מלאכה. אבל אני חושבת שזה מבטא מעלה רוחנית מסויימת, שמתבטאת באיסור מלאכה. כמו שבשבת עיקר העניין של השבת הוא לא איסור המלאכה, אלא עצם התוכן של הקודש בשבת, שחלק מהביטוי שלו זה איסור מלאכה).

בהמשך, בניית המשכן מבטאת איזשהו תיקון לעגל הזהב. וגם בעניין זה הכלי יקר מציין שיש שבח מיוחד לנשים, שלא היו צריכות לתקן את הקלקול של עגל הזהב, כי שם הן לא היו שותפות ולא נתנו את התכשיטים שלהן, ולכן גם לא היו צריכות לתת עבור המשכן. אבל הנשים רצו ותרמו מעצמן, מחמת חיבת הקודש.

יהי רצון שנזכה גם להיות מחוברות לקודש, לבחור ולעשות הכל לפי רצון ה' ולא להתפתות לרע, ולהביא את הגאולה במהרה בימינו...

את הדברים שכתבתי למדתי מדף לימוד שקיבלתי במייל ברשימת תפוצה של ליאון קנדיל  (יש שם הרבה תכנים חינמיים מעניינים ומיוחדים, סביב עבודת ה' נשית. אם מישהי רוצה להצטרף לרשימת תפוצה - מוזמנת לכתוב לי ואשלח לה איך אפשר להצטרף...)

מצרפת את הקובץ של הלימוד הפעם שממנו הבאתי את הדברים

20240301005043.pdf

אני חושבת שאחד הדברים שקשים לאישה הוא להיות באי עשייה, ומצד שני - זה אחד הדברים החשובים בשביל אישה, להרפות קצת, לשחרר אישה...

בחטא העגל הנשים הצליחו להתגבר על טבען ולא לעשות כלום. ולכן השכר שלהן הוא... לא לעשות כלום, בראש חודש.

כשהקב"ה ברא את העולם, הוא הפסיק את המלאכות ממש ברגע כניסת שבת, ולכן הוא בעצם לא הוסיף 'תוספת שבת', למרות שהמדרש אומר שהקב"ה מקיים את כל המצוות (באופן האלוקי של המצווה).

המיוחד שבמצוות תוספת שבת זה היכולת שלנו להוסיף מהחול על הקודש. אם הקב"ה היה מתחיל את השבת קודם - זה היה כבר קודש מעצמו, וזו לא היתה תוספת. לכן זה משהו שרק אנחנו יכולים לעשות, דווקא כבני אדם, וזה מבטא את הכוח שהקב"ה נתן לנו בעולם הזה - להפוך את החול לקודש.

התפקיד שלנו בקבלת השבת מראה את היחס בין עמ"י לקב"ה, כאשר עמ"י אינו יכול ליצור קדוש 'יש מאין', אלא הכוח שלנו הוא בהגברת הקדושה שהקב"ה מוריד לעולם. כמו גחלת בוערת שכשנושפים עליה מגבירים את האש (הבעירה הראשונית היא מכוח הקב"ה, והנשיפה - העשייה של עמ"י, מגבירה את האש - הקדושה).

הרגעים האלו של המפגש בין שישי לשבת, איפה שאנחנו 'מושכים' את קדושת השבת ומחילים אותה על החול, זו נקודת הייחוד בין עמ"י לקב"ה, וזה עומק עניינם של שני הנרות - זכור ושמור, שרומזים לאור קוב"ה וכנסת ישראל.

אצל הנשים יש כוח גדול יותר מאשר אצל הגברים, כי קבלת השבת היא לא רק על ידי אמירה אלא על ידי מעשה ממש. והמעשה הוא הדלקת האור, שרומז לעצמות אור השבת וקדושתה.

ומעצים את זכותנו כנשים. תודה רבה

ראיתי בשיעור של הרב שמעון כהן לימוד חינוכי מעניין ממשה רבינו בפרשה.

במדרש הדר זקנים  שמות ל׳:י״ב מסופר על מה שהתרחש בפרשתנו-

כי תשא את ראש. מדרש בשעה שחטאו ישראל במעשה העגל ורצה הקב"ה להשמידם לולי משה בחירו שעמד בפרץ להשיב חמתו וזעמו וחרון אפו. אמר הקב"ה למשה מה אעשה משבועתי א"ל משה הנה ידעתי שנתחייבו להרים ראשם מעליהם ולכלותם כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועתה הרם ראשם בגדולה שיהא שמך קרוי עליהם יותר משאר אומות והיינו דכתיב ונפלינו אני ועמך. א"ל הקב"ה אעשה לך מה שאמרת משל למלך שכעס על בנו ונשבע להגביה ראשו. שמע אוהבו של מלך הדבר ובא לפני המלך ופייסו אמר המלך לאוהבו מה אעשה משבועתי. א"ל אוהבו עשה אותו דוכוס או אפיפיור והגביה ראשו לגדולה. ועל זה ייס"ד הפי"יט אשרם להמלך תלוי ראש לשאת:

משה רבינו מלמד סנגוריה על עם ישראל ומבקש מה' שלא ישמיד את עם ישראל, משה רבינו מנמק את הבקשה- שה' ירומם את בני ישראל והם יהיו יותר מאומות העולם!

ואפשר לקחת את זה גם לחינוך ילדים,

כשילד עושה מעשה שלילי, האינסטינקט שלנו הוא להגיב בעונש הרתעתי, אבל לומדים כאן ממשה רבינו שהרווח החינוכי יכול להיות גדול יותר אם מעצימים את הכוחות החיוביים של הילד, ומראים לו שיש לו אחריות גדולה, ושהוא בן של מלך. ואז הוא מגייס את הכוחות שלו לדברים חיוביים.

כל בנ"א בעמ'י הוא חצי וכשמצטרף לכלל הוא שלם

וגם כל אחד צריך להביא מחצית השקל

אם אחד יחסר אז הספירה לא שלימה

כל יהודי חשוב לעמי זו השלמות כולם יחד

של הרב ראובן ששון, ששמעתי ביום שישי.

הפרשיות של תחילת הפרשה - מחצית השקל, כיור הנחושת, שמן המשחה וקטורת הסמים, כולן נכתבו כהכנה לקראת חטא העגל, וכולן מלמדות אותנו משהו ש'מכין רפואה לפני המכה' ואפשר ללמוד מהן איך לקום אחרי נפילה.

אז אני לא אכתוב פה את כולן (לא הצלחתי לשמוע את כל השיעור כמו שצריך).

אבל על מחצית השקל הוא אמר דברים שממש מתחברים ומוסיפים למה שכתבת.

עמ"י מורכב מהרבה פרטים, שכל אחד מהם בדרגה רוחנית אחרת. אבל כשמביאים מחצית השקל, זה מדגיש את הצד השווה בכולנו - לכולנו יש סגולה אלוקית שלא תלויה במעשים שלנו, ולא תלויה בדרגה הרוחנית שלנו, והיא תמיד קיימת.

והסגולה האלוקית הזו מבטאת את זה שאנחנו לא רק אנחנו בתור פרטים, כל אחד בפני עצמו, אלא אנחנו חלק - חלק מהעם שלנו, וגם מול הקב"ה יש לנו צד של חצי - בפנימיות אנחנו תמיד שואפים להידבק בה', אנחנו לא שלמים בלי החיבור אליו. כמו קשר בין איש ואישה שמתחיל מזה שהם במקור אחד, ולכן הרצון להתחתן הוא פנימי וטבעי בנו כי אנחנו מרגישים את זה שאנחנו חצי, כך גם הקישור שלנו לעמ"י ולקב"ה הוא קישור טבעי ופנימי שלא תלוי בלימוד או במעלות רוחניות, אלא הוא חלק מהסגולה האלוקית שקיימת בנו.

וזו חלק מההכנה שהקב"ה נותן לנו לפני חטא העגל, וגם ההכנה שאנחנו קוראים לפני פורים (בשבת הבאה, פרשת שקלים) - לא משנה מה הדרגה הרוחנית שלנו, לא משנה כמה חטאנו וכמה התרחקנו - תמיד יש בנו את הסגולה האלוקית שמבטאת את היותנו חלק מעם ה', תא אחד בגוף השלם של כנסת ישראל, שתמיד שייכת לקב"ה ורוצה לדבוק בו.

(וזו הטעות של המן, שחשב שאם עמ"י 'ישנו מן המצוות' אז אין בהם שום קדושה ואפשר להשמיד אותם. אבל דווקא הניסיון שלנו לפגוע בנו עורר את הנקודה האלוקית והביא לאחדות בעמ"י ולחיבור מחודש עם הקב"ה בקבלת התורה מרצון).

אבני דרך שאלות על הפרשה

תשובות לפי א' ב'

יש ספר פיצוחים שזה רמה גבוהה עם רש"י

ממש יפה

אנחנו בסעודות קוראים ומפצחים את החידות

אני כרגע בחודש שישי ב"ה אחרי כמה... ואני תמיד דואגת.. גם אם אני לא מרגישה תנועות (אני מהנסחפות מחפשת להרגיש כל הזמן) אני מתחילה להיכנס ללחץ.. נראה לי שרק אחרי הלידה ב"ה אני ארגע..

זה מאוד תלוי.. יש כאלה שזה עובר להם אחרי שקיפות עורפית ויש כאלה שבזמן אחר ויש כאלה שכנראה לא עובר... תחושה של חשש שתמיד מרחף מעלייך

הלחץ הזה מתחלף בחששות אחרים. שהתינוק/ת נושם והכל בסדר...

ולפותחת - גם אני הייתי ככה, זה עובר בשלב של התנועות ואז זה התחלף בלחץ אם הרגשתי תנועות מספיק או לא

מה שלי עזר- אם הרגשתי צורך/חששתי הלכתי להבדק. לא ייסרתי את עצמי על זה, זרמתי עם הפחד והחשש לא התנגשתי בו. לי אישית זה עזר. לרוב נבדקתי אחת לשבוע וזה נתן לי תחושבת ביטחון עד הבדיקה הבאה

שיהיה בידיים מלאות!! 🙏

וכל פעם שהייתה תחושה דומה לטריגר זה גרם לי לחוסר איזון.

בחילות, סחרחורות, דופק מואץ. בהתחלה אפילו שחור בעיניים.

תרגלתי לבד שליטה על המחשבות, נשימות, הירגעות.

רק אח"כ הלכתי לבדוק (את עצמי)

ומפעם לפעם זה השתפר.

ממש הכרחתי את עצמי לא ליפול להיסטריה אלא בהדרגה איטית ללמוד לשלוט על זה.

אח"כ כשבאמת הגיע הטריגר (דימום בהריון)

עזבתי את העבודה לנוח בבית והתקשרתי לבעלי שיהיה מוכן אבל ב"ה הכל היה בסדר.

אח"כ שוב היה קושי, אבל ההתאוששות השניה כבר הייתה הרבה יותר קלה מאשר תחילת ההריון שכל חשד הקפיץ אותי.

אני לא יודעת מה הסיפור שלך, אבל אולי כדאי לשתף איש צוות במרפאה או מכרה שלך שיוכלו לתת לך תמיכה כי מההרגשה שאני חוויתי כל הלפני מאוד מלחיץ, אבל זה לחץ שקוף. אנשים מסביבך לא יודעים עליו וזה לא מקל.

חיבוק גדול!

הריון קל בידיים מלאות 🤗

וכמובן ראיתי את זה במסך ענק מולי.

לפני הגרידה גם בדקו כמה פעמים וכל פעם במקום לראות על המסך עובר ראיתי גוש מוזר. אחרי הגרידה נשארו לי שאריות גדולות ויצא לי לעשות המון אולטרסאונד ולא לראות משהו משמח.

ב"ה נכנסתי שוב להריון, עושה הרב אולטרסאונד כדי לראות שהכל טוב. וכל פעם בלחץ גדול לפני. מרגישה את הדופק משתולל.

עד עכשיו בעלי היה מגיע איתי, אז היה לי לאן להוציא את הפחד.

הוא חזר עכשיו ללחימה בעזה, אז נאלצתי לסוע לבד, אמרתי לרופא מראש שאני אחרי גרידה, הוא היה מאוד סימפטי, אבל אין מה לעשות יותר מזה..

וכמו שזה נראה גם לסקירה המוקדמת כנראה אלך לבד(עד שהצלחנו לקבוע תאריך שייסתדר לשנינו וגם סידור לילדים🙄)

אם המחזור סדיר בדכ

אפשר להסתמך על ההפרשות ברמה מסויימת.

ביום שיש שינוי דרסטי בהפרשות, מרטוב ליבש

אז כנראה עבר הביוץ

לא צריך לקיים ממש היום הביוץ

גם אם קיימתם יום לפני זה מצויין.

כמה ימים בין וסת לוסת יש לך?

כי הפסק ביום השביעי זה סביר ביותר,

ואם המחזורים שלך הם של 28-30 יום אז את לא מפספסת ביוץ

36

41

31

29

מתחיללהיות סדיר.

מוזר עד עכשיו הרגשתי כאילו אני מקבלת כל חודש בדיוק

סופרים מיום שקיבלתי מחזור עד היום הבא שקיבלתי כולל?

יום למחרת המקווה כבר היו הרבה פחות הפרשות ויום אחרכך יבש לגמרי

אז הסקתי שביום המקווה היה ביוץ

ממש אי אפשר להסתמך על זה?

אצלי במצב דומה כן פספסתי ביוץ

ובגלל שהמחזורים היו כל כך מסודרים (כל 28 ימים בול) התפספסו כמה חודשים טובים של בירורים..

היו לי מחזורים של 28 ימים

והזמן בין הביוץ לקבלת המחזור היה יותר ארוך אצלי.

לכן או שפספסתי או שהייתי גבולית מאוד

לדעתי שווה לבדוק ולעשות מעקב זקיקים 

תנסי להשתמש במשחות שמכווצות, תתחילי ספורט שמחזק רצפת אגן ואת כל שרירי הבטן(פילאטיס יוגה וכד').

אחרי תרגול של תרגילי יציבה לגב

זה לא קשור לתפוקה שלי..?

אני מפחדת שהוא יקטול אותי ויראה לי שאני לא מספיק..

והאם יעלה לי ויעשה לי טובה- 500 ש"ח או יעלה כמו שצריך..

שהוא יעשה את השיקולים שלו, תבקשי מקסימום יגיד לך לא ואז תעשי גם כן את השיקולים שלך.

זה מה שאני עשיתי , בהקשר קצת אחר אבל על אותו רעיון ולהפתעתי אישרו לי, למרות שידעו שאני עוזבת!

תגידי את השיקולים המאוד הגיוניים שלך, תראה , הולך להיות לי עוד ילד, המשפחה כבר גדלה, יש לי עוד פה להאכיל ודיברנו בתחילת שנה על העלאה לאחר שנה אז אני אשמח אם נוכל לגרום לזה לקרות, זה ממש חשוב לי בימים האלו. אני מניחה שאתה רואה כמה אני נותנת מעצמי, מגיעה לתת את המקסימום במקום לשבת רגל על רגל בבית, חשוב לי מאוד לתת מעצמי פה ואני מקווה שרואים את זה.

אם הוא יתחיל לפטפט על זה שאת לא עושה מספיק, זה עניין שלו ולא אומר שום דבר עלייך, אני במצבך בכלל לא מגיעה לעבודה בימים האלה אז שיגיד תודה על כל פיפס שאת עושה שם. אין כמו הערכה. ואם לא מעריך תעשי את השיקולים שלך בהמשך ותתפללי למצוא מקום שיותר מתאים לך. אם זה לא שלך זה לא שלך אבל את כן צריכה לבקש לדעתי

לגבי לעבוד מהבית, חלק עושות את זה אבל זה מאוד תלוי ילד גם , ולרוב הנשים זה מאוד קשה. אולי אצלך יהיה אחרת

אמר לך מראש שכל שנה ועברה שנה. זכותך לבקש דווקא בזמן שאת חייבת כסף...

אני מפחדת שהוא יקטול אותי ויראה לי שאני לא מספיק.. 

והאם יעלה לי ויעשה לי טובה- 500 ש"ח או יעלה כמו שצריך.. 

הוא מבין שאישה לקראת לידה קשה לה

והוא מבין שתחזרי בכוחות מחודשים

והוא גם אמור להבין שבמצב כזה מתבקש להעלות במשכורת

במיוחד אם הוא הבטיח שתגיעה העלאה כזו.

טובה ועל זה תחשבי.

הוא יעשה את השיקולים שלו.

לא שמעתי על אף מעסיק שנותן העלאה כי עובד שלו צריך כסף. אם ככה היה עובד לא היו עניים בעולם,

כי מי שצריך כסף היה מקבל..

העלאה נותנים כשהתפוקה של העובד שווה את הכאב ראש הכרוך בגיוס עובד זול יותר (אם בשוק יש עובדים זולים יותר בכלל)

העניין הוא שיש מקומות עבודה שלקראת שיחות שכר אוהבים להוריד ציפיות לעובדים שלהם ולכן נוטים יותר להעיר להם על דברים כדי להצדיק את אי העלאת השכר.

לא כולם ככה כמובן. במקומות עם תרבות ארגונית מסודרת זה לא ככה,

אבל אם הבוס הוא הבעלים אז זה יותר נפוץ.

בכל מקרה אני חושבת שהתשובות שאומרות לבקש אומרות לך בעצם שאת ה"לא" כבר יש לך.

כלומר ללא שיחה, בוודאות לא תקבלי העלאה.

עם שיחה, אולי תקבלי העלאה ואולי לא.

כלומר, אין לך מה להפסיד מהשיחה אלא רק להרוויח.

אני אישית חושבת שאם את עובדת טובה, אז שיחת שכר היא אולי לא במקום מבחינת העיתוי שבכל מקרה לא תקבלי משכורת אלא דמי לידה,

אבל להמשך זה מקנה לך נקודות למשא ומתן, כי הבוס "חייב" לך.

כלומר מי שעומד על שלו לאורך זמן, בסוף יוציא את מה שמגיע לו.

צריך ביטחון עצמי ואת היכולת לשמוע לא, כדי לקרב את הכן. ואולי תופתעי ותאושר העלאת שכר, מה אכפת לך לנסות..

אם את עובדת לא טובה שמעירים לך הרבה ואת עושה טעיות ופאשלות שאחרים צריכים לתקן (לא שאת חושבת שאפשר יותר, זה לא מדד. תמיד אפשר יותר) ולאורך זמן (חודש אחד לפה או לשם לא קובע אלא התרשמות לאורך תקופה)

אז הייתי נזהרת משיחת שכר בתזמון כזה, כי חוץ מזה שמקצועית לא מרוצים, עוד יתווסף לך ניקוד רע על חוסר מודעות עצמית לתוצאות העבודה שלך ואז אחרי לידה בכלל חגיגה של חוסר שביעות רצון יחד עם בקשה לעבודה מהבית. רק בסיטואציה כזאת עדיף להימנע ולא לעשות רעש.

 הם ישנים יחסית הרבה.. 

וגם בונה על שעות הערב.. 

האם אני חולמת? 

אולי אני צריכה הנחתה למציאות? 

ובערב את רק רוצה לנוח..

ממש לא כדאי מניסיוני

לא אפשרי.

זה אפילו לא ממש ההתחלה שישנים רוב היום. בגיל שלשה חודשים כבר יש פרק זמן משמעותי של ערות. וגם אם ישנים הרבה, זה לא למשך זמן רב במהלך היום, וזה לא מאפשר עבודה רציפה

סליחה על הישירות, אבל נראה לי דרך טובה לקרוס.

גם לא להצליח לעבוד ולתת תפוקה כמו שצריך, גם להיות עייפה כל הזמן.

איך אחרי יום שמשלב עבודה וטיפול בתינוקת, יהיה לך גם כוח אחרי צהריים לילד הגדול ואז בערב לחזור לעבוד?

נשמע לי ממש ממש קשה

(לא קראתי את ההודעה הפותחת)

זה תלוי באופי העבודה ובאופי התינוק. אבל אני בהחלט עשיתי את זה כמה פעמים בהצלחה, ועוד פעם שבאמת הייתה כישלון (בגלל אופי התינוקת).

לרוב בגיל שנה-שנה וחצי כן שלחתי למסגרת, אפילו חלקית, אבל עד אז הסתדרתי. ועם ילדה אחת אפילו נשארתי יותר והסתדרתי.

אבל כאמור, זה תלוי גם באופן העבודה וכמה תפוקה את אמורה לתת ביום. אצלי לרוב מספיקות כשלוש-ארבע שעות ביום. עבודה שדורשת ריכוז אבל לא בהכרח שקט מוחלט.

זה מאוד רחוק ממה שמעסיק מצפה משכיר במשרה מלאה.

גם בעיניי, לכוחות שלי, נראה לא סביר בכלל. אבל האמת שאני זוכרת שמישהי עם ניק דומה לאור1234 כתבה פעם שהיא הצליחה לעבוד במשרה מלאה ותובענית עם תינוק (לא מצליחה לתייג אותה). אז אני מקבלת שיש בנות שכנראה מאוד שונות ממני שיכולות להצליח, כתלות כמובן גם במזג התינוק. הרוב כנראה לא (גם לפי התגובות) - @הילושש - את מכירה את עצמך הכי טוב אם את מסוג הסופר ווימן המולטיטסקריות האלה או פחות. 

בהתאם לילד שלי, כן?

תינוקי שלנו כבר בבית חולים מייד אחרי הלידה היה ער מלא שעות ביממה, לפעמים גם בלילה

סתם היה ער טהסתכל לכל הכיוונים

בגיל חודש לא ממש היה סיכוי להשאיר אותו סתם בשכיבה עם משחק, הוא רצה יחס

היה לי חלום להמשיך בלימודים בזום מייד אחרי הלידה ואיכשהו לעשות את זה איתו ביחד

כבר בשיעור השני ראיתי שזה ממש לא הגיוני..

למרות שאלה לימודים של אחת לשבוע למשך 6 שעות - זה היה ממש מורכב איתו ביחד.

אז לעבוד יום שלם על המחשב בגיל 3.5 חודש?

לא יודעת, אצל הילד שלי זה לא אפשרי

ברור לי שיש ילדים אחרים שזה עובד יופי, צריך רק למצוא את האמהות האלה 

יש מקומות שכל התהליך של העלאות שכר מאוד ברור ומסודר.

יש מקומות (בדר"כ קטנים יותר) שבונים על זה שהעובד לא מבקש ולא יעלו לו בחיים לבד.

אז קודם כל לבקש.

ולקחת בחשבון שאולי יגידו לך לא.

אבל למה להפסיד מראש?

גם כדאי שתתכונני לזה. ותכיני את עצמך מנטלית שאת עובדת טובה עם ביצועים טובים ומגיע לך.

לגבי לבקש לפני החופשת לידה, דעתי האישית שזה נראה מוזר לבקש שניה לפני היציאה.

גם לא יודעת אם יהיה לך הזדמנות בכלל לקבל את ההעלאה (כי אולי היא תחול רק מחודש הבא).

ובכל מקרה על הדמי לידה זה כבר לא ישפיע.

כשאת חוזרת מחופשת לידה לגמרי לבקש.

לגבי זה שאת רוצה לעבוד מהבית עם התינוק, לדעתי זה לא ישים.

אני לא הייתי מצליחה לעבוד עם תינוק לידי.

וככל שיגדל ויהיה בן 5-6 חודשים אז הם יותר ערניים ויותר דורשים.

אבל לעבוד מהבית זה עדיין יותר נח כי את חווסכת לעצמך את הנסיעות.

לבקש כבר עכשיו ..

כמו שציינת לפני שתחזרי מהחלד גם ככה תרצי התגמשות בשעות/לעבוד מהבית

כנראה שהוא לא יאשר הכל...

אני מעסיקה תחתיי הרבה עובדים בעמותה כך שלא אני מאשרת את הבקשות אבל זה עובר דרכי..

כן יכולה לומר לך

א לא לבקש בזמן שאת לא בטוחה בעצמך. בקשת העלת שכר אצלנו עוברת כמה ידיים לפניש מאושרת ועדיין חד משמעית ראיתי שמי שהרגישה חוסר בטחון לבקש פחות אשרו לה...

ב חזרה מחלד נחשב זמן לגיימי לפתוח לדיון תנאי שכר. זה שאת רוצה לעבוד יום מהבית זה ממש לא סותר העלאה בשכר. זה סופר מקובל היום, עובדת הייטק טענה לי שאם לא נותנים יומיים בשבוע מהבית זה צריך להתבטא בשכר גבוה יותר...

אני לא הייתי מנהלת דיון שכר או משקיעה בקידום בקשה של אשה רגע לפני יציאה לחלד. אין לזה משמעות עכשיו בכל מקרה. דוגמא הכי קטנה- באפריל שכר המינימום עולה לדעתי. זה לגמרי משהו שעובדים אומרים בבקשת העלאה - שכר המינימום עלה ולפיכך הייתי מצפה שגם השכר שלי יעלה בהתאמה...

בטח ובטח אם את מרגישה שאת לא במיטבך....

אני עובדת במקום עבודה גדול ומסודר.

הייתי אמורה לקבל העלאה ובונוס שנתי לתוך החופשת לידה.

העלאות אצלנו זה כל שנה ובונוס על פי התפוקה- ידעתי שמגיע לי.

פניתי למנהלת שלי וביקשתי ממנה לתת לי לפני כדי שהכסף הזה יגדיל לי את גמלת הלידה.

היא לא ראתה בזה בקשה מוזרה,

בדקה ואף נתנה.

אני אחדד שאם היא לא הייתה נותנת לי במועד הזה, הייתי מקבלת כמו כולם בתוך חופשת הלידה, ורואה רת הכסף אחרי,הכסף לא היה הולך לאיבוד, אבל במקרה הזה אני חושבת שמעסיקים מבינים צורך של עובד להגדיל את השכר לפני היציאה לחופשת לידה. 

אצלינו בקשות שכר בדרכ בדצמבר כי סוגרים תקציב לשנה הבאה

אבל למשל אם הייתי צריכה ללדת בפברואר אז הקדימו לי את השיחת משוב כדי שאוכל לבקש כדי שישפיע לי על מגורות לחלד.

פה היא בשבוע 40 פלוס. היא כבר לא תקבל שקל לפני הלידה. זה שאלה אם לעשות את הבקשה כשהפנים שלה החוצה או רגע לפני שחוזרת. 

אני קיבלתי העלאה במשכורת במהלך החופשת לידה.

כך שהתחלתי לראות את זה רק כשחזרתי.

הייתי יכולה לבקש הפרשים?

הוא על כל תשלום שקיבלת אחרי הלידה (עד 11 חודשים) וכולל הגדלת שכר לחודשי הבסיס לחישוב הדמי לידה למשל הבראה, בונוס שנתי וכו'.

עליה המשכורת הבסיסית לא תחשב להפרשים

ואם כבר אני שואלת, אז אם תהיה לי הורדה במשכורת בחודשיים לפני הלידה. אני יכולה לבקש מביטוח לאומי שיחשבו את החודשים של לפני כן?

שהורדתי שעות עקב ההריון או משהו כזה?

הבנתי שיש כזאת אופציה.

הבקשה לא לחשב חודשים אחרונים זה רק במקרים חריגים כדוגמת אבל, חלת ביוזמת המעסיק וכו'

אבל תודה!

כך לפחות אני רואה את זה גם בעבודה שלי

העלאה בשכר לא קשורה לאיך אני עובדת אלא יותר לוותק שלי בעבודה ולא רואה לא לנכון לא לבקש העלאה אם את עובדת שם הרבה זמן.

כן לקחת בחשבון שהמנהל לא יסכים וזה בסדר.

גם לעניין החזרה לעבודה בתנאים שלך זה נכון לומר את הדברים בלי להתבייש או להרגיש שזה אולי יותר מידי לבקש, אלא תבקשי בביטחון וחד משמעית שזה התנאי שלך לחזור לעבודה מוקדם ממה שתיכננת בפועל.

אם לא יגיע עד הבוקר אולי תשאלי במרפאה

בלוטת התריס הגיעה?

אם לא אז הייתי מחכה עוד קצת.. זה גם הגיע לי תמיד בערב מאוחר

התקשרתי לרופאת משפחה והיא אמרה שלא יודעת מה קרה עם זה

נתנה לי הפניה חדשה לבטא

אבל בפועל אני לא רואה את ההפניה באפליקציה.. (אבל כן רואה את ההפניה לאוטלראסאונד שביקשתי שהיא תתן לי)

וכשאני חושבת עלזה נראלי שחשוב שגם באמת יבדקו לי בלוטת התריס (שבעקרון היתה לי הפניה אבל גם לזה לא מופיע תוצאות משומה) כי בהריון הקודם היא עשתה לי בעיות וזה מסוכן לעןבר בתחילת הריון..

וגם יש לי עדיין את ההפניה מהרופאת נשים, היא נתנה לי לבדוק תפקודי כבד כי לקחתי חודשיים פרימולוט נור ובגלל שגלולות עשו לי בעבר בעיות בתפקודי כבד היא רצתה לבדוק שהפרימולוט בסדר לפני שהיא מאשרת לי להמשיך איתו (ביקשתי ממנה כי היה לי מחזור קצר מדי מבחינתי)

אבל עכשיו גמככה אני לא הולכת להמשיך עם הפרימולוט, אז השאלה אם בכלל אני צריכה לעשות תבדיקה הזאת.. אולי בכל מקרה חשוב לדעת מה מצב התפקודי כבד?

אם מישי יודעת אני ישמח לשמוע

וגם לקבוע עוד תור לרופאת משפחה כדי לבקש שוב הםניה לבטא ולבלוטת תריס? או שאולי לשלוח בקשה באפליקציה..

מחצית השקל

הכיור

שמן המשחה

קטורת

שבת

חטא העגל

שבירת הלוחות

תפילה של משה ושלוש עשרה מידות

לוחות שניים

שלושת הרגלים

קרן עור פני משה

עגולה, עם הסימן 1/2 בשוקולד או כח דבר אחר

ואני ממש מחכה שהילדים שלי יגדלו לגיל שלומדים פרשת שבוע, להכין כאלו עוגות.

@מאוהבת בילדי את גורמת לי להשראה

וקניתי לילדים מטבעות שוקולד- למחצית השקל. תודה לכולן על הרעיונות!

אני השתחררתי 24 שעות אחרי לידה

חותמים על סרוב. ניסח כמובן לשכנע אותי שלא, אבל הייתי מאוד נחושה ללכת

וכמובן משלימים בדיקות בטיפת חלב/ קופה. Pku שזו בדיקה שעושים אחרי 36 שעות ושמיעה אם אני זוכרת נכון

ההחלטה הייתה נכונה לי מאוד 

ילדתי ב3 בלילה בבוקר חתמתי סירוב והלכתי הביתה

בפועל לא עשיתי את זה שוב בלידה אחכ זה לחזור מהר לבית ולשיגרה דווקא המנוחה בביח היא אחלה ולא מפריעה בכלל..

החבל טבור שמשתחרריל ככ מוקדם משחררים אותך עם קליפס אז צריך לשים לב לנוריד בזמן כי אחרת הטבור נמשך החוצה ויש בדיקות שצריך להשלים אחכ

שורה תחתונה לא עשיתי את זה שוב המנוחה בבית יולדות עשתה לי דווקא טוב 

כי אני לא מצליחה לישון בכלל בבית החולים אז ממש קשה לי.

אבל דוקא בגלל שיש תינוק בן שנה וחצי לא הייתי חוזרת הביתה מיד.

את זקוקה להתאוששות קצרה לפני שתחזרי להרים אותו וכו.

שיבוא לבקר אותך...

אני הפעם מתכננת ללכת לבית החלמה כי יודעת שעם הבובה שלי בת השנתיים לא אוכל לנוח בכלל. היא נסיכה של אמא מלכת הפינןקים....

36 שעות ומשחררים אם הכל תקין

אני לא סובלת את השהות במחלקה אבל בלידה הבאה אני מתכננת להנות מכל רגע שם 😅

אחכ חוזרים הביתה ואין אפשרות לנוח כמו במחלקה

לידה קודמת בפסח הייתי מלאא זמן

ילדתי ביום שלישי לפנות בוקר, חול המועד פסח

ואיפה שילדתי נותנים 3 לילות.

יצא שהלילה השלישי היה חג שביעי של פסח

ומיד אחריו שבת

אז נשארתי עד מוצ"ש..

סה״כ משלישי בבוקר עד מוצאי שבת..

דווקא בגלל שזה היה חג ושבת היה מצויין שלא הייתי בבית כי הילדים ה"גדולים" לא בטוח היו נותנים לי לנוח כמו שצריך..

היה לי גם קשוח לעזוב עוד תינוקות

אבל גם לא נוח לי לא בבית שלי לא במיטה שלי שוילון מפריד ביני לבין זוג אחר.. 

לא כי ביקשתי. היה בייביבום ושיחררו מוקדם הציעו לי והסכמתי . היה תענוג ! היו משחררים גם 8 שעות אחרי פשוט היה בדיקה שצרצל לחכות 12 שעות אחרי הלידה.

תודה לאל הכל היה בסדר איתי ועם התינוק.

אחרי הקורונה, שחררו בלי בעיה.

כן צריך לשים לב שגם האמא וגם התינוק במצב מאפשר שחרור כי השחרורים נפרדים.

היה לי ממש מעולה לחזור הביתה, לישון ולהתקלח כמו שצריך.

האמת שאם השיקול זה הילד הגגול יותר, זאת. בעיה לדעתי, כי תחושת הדחיפות לחזור אליו ממש מהר אחרי הלידה יכולה להיות לרועץ כי טיפול בשני קטנטנים זה אינטנסיבי ממש ועדיף לתת שניה לגוף להתאושש.

הילדון יכול לבוא אלייך למחלקה. זה לא שלא תראי אותו שלושה ימים.

לדעתי תשאירי את זה פתוח ואחרי יום עם התינוק החדש תחשבי מה נכון לך. הגוף עובר שינוי הורמונלי כדי לאפשר לאמא להיקשר לתינוק החדש, אז התחושות שאת מרגישה עכשיו לא בהכרח יהיו זהות לאחרי הלידה.

ואם עדיין תרצי, לא אמורה להיות בעיה.

כמה שיותר מראש

בשביל שיעשו לכם את כל הבדיקות וייכינו לכם מכתבי שחרור

(את לא חייבת לחתום ויכולה לחכות עם זה )

יש בדיקה שעושים אחרי 36 שעות

היא בדיקת סקר או משהו כזה

מי שהשתחררה מוקדם יותר, לא עשיתם? או עשיתם במקום אחר?

בלידה השניה ביקשתי להישאר אפילו לעוד יום נוסף מעבר למה שמאפשרים בדרך כלל והסכימו לי.

בבית חיכה לי תינוק בן שנה ו3 והייתי זקוקה מאוד למנוחה הזו.. לפני שאני חוזרת אליו ולשגרה

בימים האלו באמת נחתי מלא וגם אכלתי ממש טוב..

ממליצה על מלונית אני פעם הבאה אקח מלונית חדר לבד 

כל הזמן נכנסים..עוד ועוד בדיקות וכו..מבקרים ואורחים..

ובעיקר תינוק שיונק ולא יורד מהידיים וצורח

ואי אפשר לישון איתו בשכיבה

ואין מי שיחזיק אותו כדי שאוכל לישון ( לא בעניין תינוקיה)

כשהיתי מאושפזת שבוע

לא ישנתי שבוע

ממש ככה

אולי שעה ביום גג

חולמתתת ללדת בבית

ולנוח אחרי

במיטה שלי

אפילו שיש פה חבורה שלמה שמרעישה

עדיין

תלוי בנינוחות של התינוק הנולד ובתינוקיה של הבי"ח

אני לפעמים מפנטזת על ללדת רק כדי שאוכל לנוח בבי"ח בלי כל שניה לקום להביא כוס מים או לקנח אף חחחח

אם הכל בסדר אז אין סיבה שלא. רק תשימי לב שיש בדיקה שנקראת PKU שעושים אותה הכי מוקדם 36 שעות אחרי הלידה. אז אם את משתחררת 24 שעות אחרי, תצטרכי לחזור לעשות אותה, וזה לא כיף גדול להטלטל ככה. עשיתי את זה עם הבת השניה שלי וזה היה קשה מידי. עם השלישית השתחררתי אחרי 36 שעות והיה יותר קל. 

לא עשו לי עם זה בעיות, היה מצוין

ילדתי ברביעי בלילה והשתחררתי בשישי בבוקר כי לא רציתי להשאר שם שבת

שמעתי מרופא שאמר שזה סימן טוב למצב הפיזי והנפשי של האישה אם היא מבקשת להשתחרר מוקדם

בדכ יומיים

יצא לי להשתחרר אחרי יום, ולמרות שהרגשתי מעולה עצם הפורצדורה של השחרור והנסיעה הביתה וההתמקמות מחדש בבית עייפה אותי טילים

יש גם בדיקות שצריך לעשות לתינוק בעדיפות של יותר מיממה אחרי הלידה (כמו שמיעה) ואז יוצא שממהרים לעשות את כל הבדיקות לתינוק באותו היום כמעט של הלידה וזה ממש מעייף ומייגע גם אותו וגם את היולדת