פורום הריון ולידה (עמוד 613)

אם יש יישוב אחר שהמספר ילדים במשפחה הוא נמוך יחסית, אני מאמינה שזה גם מראה על הסגנון של המשפחות באופן כללי.

ואז בעצם תחיי ביישוב עם סגנון שלא בטוח תתחברי אליו, תרגישי בדידות וכו.

לכן חייב להיות פה איזשהו וויתור מצידכם על משהו.

או על סגנון שיתאים לך או על הנושא של הילודה.

כך נראה.

בהצלחה רבה.

ובלי קשר אם יש נושא בזוגיות כל כך טעון ממש ממליצה לפתוח את זה בייעוץ זוגי מסודר

אבל ממש חושבת שהנושאי שיח זה קשור לאופי ולא לזה

זה שיש לי ילדים צפופים

לא אומר

שאין אותי

שאין לי תחומי עניין או תחביבים או רצון לשיח פנימי יותר

שיחות גן שעשועים שתיארת קורות בכל מקום

גם למי שעם ילד אחד

זה סוג של שיח שקורה כשאין את הקרקע והסיטואציה לשיח עמוק יותר

קל ליצור ככה שיח

חושבת שזה נכון לכל מקום

ואם את תהיי את

ותביאי את עצמך הרבה ישמחו לדבר מעבר לילדים

לפעמים לוקח זמן להפתח

לפעמים זה בהדרגה או תלוי הרכב וסיטואציה

אבל אל תדביקי לכל מי שיולדת צפוף תווית של אחת שכל מה שמעסיק אותה זה הילדים

להפך

דוקא בגלל שזה דורש הרבה

אני יודעת שאני צריכה את עצמי ולדאוג לעצמי ולפנות זמן לתחביבים וכו

כדי להיות אמא טובה וחיונית

והושואות תמיד יהיו בעיני

בכל מקום

זה החירה שלך

אם תחליטי להציב אץ עצמך מולן אז כן זה יגביר את המתח גם בזוגיות ומול עצמך

ואם תתמקדי בעבודה פנימית של השלמה עם הסיפור שמדוייק לכם כמשפחה

אז תראי כמה זה יקרין החוצה ויבנה אותך

אם כן הרגשת את הנישם שם מקרוב וראית שיש קשר בסגנון ויכל להיווצר םש קשר

ורוב הפרמטרים נותנים מענה

אז לא היתי נמנעת בגלל מה שתארת

פשוט ילדים זה נושא שקל יחסית לדבר עליו, ולא דורש היכרות אישית ועמוקה או קרבה נפשית מיוחדת.

אבל ברגע שמכירים לעומק, גם אם זה בזכות הילדים בתור התחלה, ומגלים שיש תחומי עניין משותפים מעבר לילדים ושיש חיבור נפשי - אפשר להגיע לעולמות שלמים של ידידות ושל שיח. (כותבת מניסיון אישי. ויש לי חברה טובה שבמשך שנים לא היו לה ילדים, ובהחלט מצאנו על מה לדבר...)

מה שכן הייתי חוששת זו העובדה שמדובר ב"חור" - אם חשוב לך (הפותחת) להיות בחוגים וכדומה, אולי מלכתחילה עדיף לחפש מקום שנגיש יותר לדברים כאלה?

או להחליט שאת נרשמת לחוגים והולכות למופעים וכל מיני כאלה, ויהי מה, גם אם זה אומר לנסוע אליהם לבד (ולדעתי זה לא נורא כל כך, חוץ מהמחיר של הדלק). ואולי שם תכירי עוד מעגלים חברתיים, ולא תצטרכי להסתפק בחברות מהיישוב, אם לא תמצאי שם כאלה לטעמך...

אני אגיד לך מה בעיני זה פשוט הרבה מעבר.

המקום של הריון ולידה הוא ממש מקום בנפש..

ובאמת יש פחות פנאי והמון נורא סביב הילדים.

יש לי חברות ממקומות אחרים שכרגע בהפסקה ובסוף אין מה להשוות.

אנחנו יוצאות כליום כיף בירושלים ולא נסחבות עם תינוק קטן. ובכללי יש פשוט יותר מקום לעצמך.

ואני גם חושבת שזה באמת יכול לתסכל עם כולם כאלה ואתם לא ואת רוצה. 

הוא בכלל לא טיפשי

ואם את מעלה את הנקודה הזו באופן הזה כנראה שזה חשוב מאוד עבורך אפילו ברמת החיות והחיוניות היומיומית, ואם זה חמצן עבורך זה זה לא פסיק זה סימן קריאה לשפיות

ועכשיו גילוי נאות גם אני תהיתי לגבי זה והחלטתי שהנכון בשבילי להשתקע במקום שאני יכולה בקלות למצות את עצמי בנושא הזה ואני מעדיפה לגור במקום שקל וקרוב לי למצוא בסביבתי העשרה אישית גם אם זה ללכת לבד (ששכנות/חברות לא מצטרפות)

המשפט הכי חשוב שרשמת זה

"אני מפחדת שהנורמה החברתית תגרום לי להפעיל עוד יותר לחץ על בעלי ועוד יותר תחזק אצלי את הרצון ותעמיק את הקונפליקט בינינו (מזכירה שזה נושא טעון מאוד מאוד אצלנו)"

בשורה התחתונה - לשים את עצמך במקום בו את צריכה להתמודד יום יום עם הקושי שלך

זה לטרגט את עצמך יום יום

את הזוגיות שלך

לא תמיד נכון להתמודד עם הקשיים שלנו באופן יומיומי

לפעמים צריך לתת לנפש מנוחה

שאני מאד מעוניינת במשפחה גדולה ובחיים מלאים באמהות

ואצלי כן יש שיקול לבחור מקום מגורים עם ילודה גבוהה ואמהות פחות קרייריסטיות

מרגישה שזה יחזק אותי לדברים שחשובים לי

וזה ממש לא שולי בחיים. בעיניי זה ממש חלק מהסגנון ביישוב

ואגב אני הולכת לחוגים ומדברים נחמדים מדי פעם

אבל את צודקת בהחלט פחות פנויה לבילויים מאמהות ללא תינוקות...

(מש מרובת ילדים ב"ה) לי יש יותר רצון וזמן לחברויות מאשר אלה עם ה5 ילדים ברווח של 3שנים ועסוקות בקריירה שלהן ולא רואים אותן בכלל. לא יוצאות לא מארחות לא מתארחות

אני עם הילדים אחרהצ- והולכת לחברה עם הקטנים שגם לה יש קטנים (וגם גדולים, לא משנה)

אני יוצאת לחוג פעם בשבוע בישוב,

ובכללי יותר מחפשת קשר.

לעומת נשים אחרות.

אז קודם לדעתי צאי מהמשוואה הזאת..

דווקא מש מרובות ילדים אני מרגישה שהן בתקופת הילדים ולא הקריירה וזה נותן זמן לחברויות.

 אני גרה במקום מעורב אז יש מהכל מכל כל.

אנחנו מיעוט של מש מרובות ילדים בישוב.

אממה- מש מאותגרות פוריות- לדעתי שיתרחקו מישובים קטנים.  

מנסיון של חברים- ומשפחה- ישובים קטנים מכניסים ללחץ לא בריא 

אני גרה במקום שמאד מזכיר את התיאור שלך:

חור

ממוצע ילדים גבוה למשפחה

יחסית הרבה עקרות בית או עובדות במקצועות לא "נחשבים" (רוב ילדי הגנים לא בצהרון).

אז קודם כל, גם במקום בו יש הרבה משפחות גדולות, יש גם משפחות ממוצעות וקטנות בין אם מרצון ובין אם בלית ברירה. וזה בעיקר תלוי בך כמה את עסוקה בהשוואות, מאמינה שאם זה נושא שמעסיק אותך מאד את תרגישי את זה כי זה אצלך, ויש כאן מקום לעבודה.

לגבי תחומי עניין - דווקא ממה שאני רואה אמהות סביבי זקוקות להתפתחות אישית ועסוקות בזה מאד, האמהות עלולה להיות שוחקת דווקא ביישוב בו אני גרה, אולי דוקא כי הוא חור, יש יחסית הרבה קבוצות לימוד, חוגים, ומפגשים שעוסקים בהתפתחות (במקום מרכזי יותר היו אולי נוסעים למה שיש בעיר הקרובה).

אם את חמישה ימים לפני וסת, את יכולה לבצע בדיקת הריון לגילוי מוקדם אבל בתכלס זה לא ממש יפתור את הספק כי אם יצא שלילי, לא מחייב שזה באמת שלילי

רק ש... דימום השתרשות אחרי 11-12 יום זה לא *ממש* מאוחר מידי?

ואז אולי זה כן מסתדר עם התאריך...

דם חום זה אומר דם ישן, אז יכול להיות שההשתרשות הייתה לפני כמה ימים והדם יוצא עכשיו

אצלי בהריון הראשון ראיתי כתם חום על בדיקת פרישה, שזה אומר שבועיים+ אחרי הביוץ

בהצלחה 🙏🏼

כלומר, לא קיבלתי ממש, אבל ראיתי שפע דם טרי בניגוב.

פשוט מתיש. מתיש ומייאש. אני יודעת שיגידו שזה "רק" חודש שלישי שאני מנסה, אבל בהריון הקודם הצלחנו בחודש השישי וזה גמר לי את הבריאות ואת הכוחות ואת האנרגיות.

הבת שלי כבר בת 2.3, לא רציתי פער כזה ביניהם אבל חיכיתי וחיכיתי עם ההפסקה של הגלולות בגלל שזה מה שבעלי רצה.

פשוט בא לי לבכות. אין לי כוח. כשהפסקתי גלולות הביוץ חזר מיד והמחזורים היו של 29 יום, ופתאום עכשיו זה 26 יום, אז אני בכלל בסרטים שהוא יצא מסדירות ושייקח לי נצח עכשיו.

אני לא בלחץ ולא בכלום, סתם לא רוצה להיגרר עם זה שנה עכשיו.

לא יודעת איך להרים את עצמי, בחיי

ואז לבקש שיבדקו אותך

או שהרופא שם יוציא הפניה לטכנאית

לא מרכז בריאות האישה?

(את בכללית?)

אבל לא בכולם

תבררי

אצלינו בעיר יש גם באחד הסניפים הרגילים

זה 40 דק' נסיעה לכל צד

יש אולי אופציה אחרת?

אני בדרך כלל מצליחה לבקש הפניה לאולטראסאונד הראשון, כי אומרת שעוד טרם הצלחתי לקבוע תור לרופא נשים.

אולי אם תסבירי לרופא המשפחה שקשה לתפוס את רופאת הנשים, הוא יסכים לתת הפניה...

אם זה רק בשביל לבדוק שהראש למטה, הייתי מבקשת מחברה או קרובה מיילדת למשש ולראות. אצלנו זה די נגיש...

גם הערכת משקל אני עושה ככה (זה לא מבקשת סתם מחברה בגינה, רק אם במקרה פוגשת את אחותי המיילדת לקראת הלידה)

מאז הרגשתי שהוא זז המון כמו שהוא אף פעם לא זז ומפחיד אותי שיתהפך

לא מכירה מיילדות בסביבתי

התקשרתי בסוף ל*2700 וקבעו לי שם תור לאוטרסאונד. צריכה לבקש הפניה מרופא משפחה

מה שכן, אחות נשים יכולה. אפשר לבקש בטלפון מאחות (במרפאה, לא במוקד) אבל רק אחות נשים, לאחות רגילה אין הרשאה.

באותה מידה אפשר לקבוע תור טלפוני לרופא/ת נשים שאינם הרופאים הקבועים שלך ולבקש

קבעתי תור וחשבתי שעד אז אשיג הפניה ולא השגתי, הלכתי בכל מקרה וב"ה היתה שם אחות שהביאה לי הפניה

על הדרך עשו הערכת משקל

לפעמים גפ הלחץ עצמו גורם למחזור לאחר

תחכי עוד כמה ימים, תנסי לשחרר לחץ כמה שאפשר

נגיד ועוברים שבועיים שלוש והמחזור לא מגיע… וגם יש כאבי בטן… ללכת להבדק? או פשוט לחכות עד שיגיע המחזור הבא?

ומה התחזית הכי גרועה שיכולה לקרות?

אחרי שבוע הלכתי לבדיקת דם והתוצאה היתה ממש גבולית של בטא. בסוף באולטסאונד הראשון הורידו את גיל ההריון ב10 ימים. ואמרו שכנראה היה ביוץ מאוחר.

היום היא בת 8

הפרשות רטובות מתחילות 4-5 ימים לפני הביוץ.

ההפרשות המאוד רטובות, ונמתחות בקלות בין האצבעות, ביומיים לפני הביוץ.  

@יעל מהדרום 

@טארקו 

@חצילוש 

@בארץ אהבתי 

לק"י

או עם וותק מסויים.

מי שחדשה, לרוב היא גם אנונימית גם ככה.

כי לפעמים המחזור מאחר בלי סיבה..

לפעמים יש ביוץ מאוחר

אבל את יכולה לעשות גם שבוע לפני איחור, השאלה אם תראי תוצאה ומה תהיה התוצאה (אם גבולית, זה יחייב לעשות עוד אחת)

בקיצור, ההמלצה הרפואית הרשמית זה לחכות הרבה זמן כדי שתהיה תשובה ודאית

אבל את לגמרי יכולה לעשות גם קודם 

כדי להיכנס להיריון את צריכה מחזור

(לא וסת... מחזור)

וכרגע את תקועה על השלב שבין הביוץ לוסת

כדי שיהיה ביוץ נוסף= סיכוי להיכנס להריון

את צריכה להםסיק את הפרמוט נור

ואז תגיע הוסת

ואז הביוץ

וחוזר חלילה

אבל כמו שאמרו צריך ביוץ בשביל הריון ואת זה את סוג של מונעת

אומרת בסוגריים שאני נכנסתי להריון עם פרימולט נור..כי הוא לא אמצעי מניעה

יש לו מלא תופעות לוואי

והוא אלוף בלשגע מחזורים ולשבש אותם.

בשיבוש הגוף?

מצד שני למה לי לקבל מחזור................

הקב"ה כבר אמר לחוה- "בעצב תלדי בנים"

מה לעשות שבשביל להכנס להריון צריך לקבל מחזור???

זה החיים

מעצבן, מבאס, לא נעים

אבל זה ההתחלה של יצירת חיים חדשים.

אז בהחלט "שווה" לקבל מחזור

אבל בטווח הקצר יש לזה תופעות לוואי

וגם יכול להשפיע על הווסת והביוץ הבא

אבל זה לא מסוכן או משהו כזה

הבטן כתוצאה מהתפתחות של העובר

לי יש המון הפרשות מתחילת ההריון...

באמת לפעמים אני ממש מרגישה שזה יוצא...

אבל עכשיו יש לי את זה יחסית הרבה...

לא נבהלתי כי הבנתי שזה קשור להריון...

על כל שלביו ונחשב תקין ונורמלי לפי מה שידוע לי

כמובן 'בשלב מתקדם יותר צריך רק לשים לב שזה לא ירידת מים

ושתן יש לו ריח לרוב

כמו שתארת ובשלב זה

לא סיבה לדאגה

הרופאה אמרה שאם זה לא כואב מאוד אלא יותר מציק אז זה בסדר, בכל זאת הגוף עובר שינוי.

אבל בכל זאת אני אישית כן התייעתי לא פעם עם הרופא. קרה שבדקו לי תרבית שתן (בעקבות התלונה) ויצא חיובי בלי שבכלל היו לי תסמינים.

*לא לוקחת אחריות רפואית. רק משתפת..

לעמוד נורמאלי, לא יכולה לעלות מדרגות,

שכיבה אני בסדר

ישיבה תלוי מתי

נעמדת- מפולת על המוח שלי!

שבוע שעבר הייתי בעבודה רק יום וחצי, היום שוב נשארתי בבית

מה יהיה??

התייעצת עם רופא?

אני מכירה שעל כאבי ראש חריגים מומלץ לבדוק

אמרתי שבטח אין מה לבדוק כי החשש מכאבי ראש זה רעלת ורעלת אין בשבוע 12

אופ מעצבן 

את ההנחייה הזו גם בלי קשר להריון

הייתי פונה לרופא משפחה, לא לרופאת נשים.

אכן רופאת משפחה

יואו די אין לי זמן או כוח לזה…

ומחר מה?? שוב יום מחלה??? בסוף הם ייגמרו לי

אופ אופ אופ

אני תריכה כבר להרגיש טוב יאללה

כבר תיכף גומרת ברוך ה׳ שליש ראשון

רוצה כבר להיות חזקה זה קשה לי להיות ככה…

מקווה שהיא תהיה זמינה היום/ מחר

ברוך ה׳ קמתי יותר טוב היום מקווה שימשיך ככה

רופאת נשים או משפחה עדיף?

זה מההתרחבות של הרחם נראה לי

יכולים להיות ימים נקיים לגמרי ופתאום דימום חזק

לא מחליפה רופא אבל לפי מה שידוע לי כמות של מחזור זה תקין

תקין

אצלי בדרכ יש דימום סביר אחרי הלידה שבוע של נקי/הכתמות ואז דימום מוגבר של ווסת ומסתיים למצב הטהרות

אם יש ריח לא תקין/דימום ממש מוגבר  שצריך להחליף פד מלא בפחות משעה צריך להיבדק

עד עכשיו כאב רק בבית חולים מיד אחרי הלידה ובהנקות, מאתמול כאבי מחזור כמו מחזור.. לא לבדוק?

דימום רציני זה פג מלא בשעה? לא פחות?

הדימום ממש לא כבד ברוך ה׳ רק שממש לא אופייני במיוחד אחרי שכבר חשבתי שאני אחרי הדימום 

דיי הגיוני כן

אבל כאבים ממש חזקים אז לא תקין- צריך להיבדק.

לגבי כמות הדימום זה מה שזכור לי בהסבר בביח' (ילדתי לפני שלושה חודשים) אם את ממש לא בטוחה אז יש אפשרות להתייעץ עם האחות במחלקת יולדות או במוקד אחיות הריון ולידה של הקופח.

הדימום לא קבוע במשך 6 שבועות יש ימים שהוא נחלש עד נעלם ואז חוזר שוב

1 אני לא עם התקן..

2 נכנסת לטבול. בודקת לפני כן שאין חציצה על הגוף וזהו טובלת, יוצאת מתארגנת וחוזרת הביתה...

3 חחח תלוי נראלי אם זה הבגד הראשון שאני מודדת או השמיני... כי אני משתדלת להחזיר אבל אז נגמר לי הכוח...

בדרך כלל לא משאירה בתא. או שאני מחזירה למקום או שאני מוציאה ושמה לעובדות מחוץ לתא.

1. כשהיה לי התקן סבלתי מזה תקופות. גרם לי לפטריות וגרד לא נעים.

ראיתי שתזונה משפיעה על זה. להוריד סוכר שומרים.

2. רק עושה עיון, מסרקת שוב את השיער וטובלת

3. תלוי, לרוב לא תולה. זה מסרבל אותי

יש חנויות גם שהכל צפוף וחנוק ורק באלי ללכת משם כמה שיותר מהר

אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי ולא נתקלתי בהרבה הפרשות. הבנתי שמה שיוצר את ההרבה הפרשות זה דוקא הפד/ תחתונית, לא זוכרת את ההסבר , תנסי לחפש בגוגל.

כשאנינבאה לטבילה לפעמים עושה שטיפה קלה, במיוחד אם הזעתי בדרך, אם זה בשבת, פשוט טובלת.

לגבי חנויות בגדים, לפעמים תולה ,לפעמים משאירה בתא

1. לא חושבת שזה בגלל ההתקן. אני הייתי עם התקן ולא הייתה לי תופעה כזו.

כן באזור הביוץ היו הרבה הפרשות, אבל זה טבעי ונורמלי.

בעקרון כל עוד את עם פד/מגן תחתון זה רק מגרה את הגוף לייצר עוד הפרשות.

ההמלצה היא להמנע לחלוטין ממגן תחתון וכד'. ואם אין ברירה אז לשים מ100% כותנה/רב פעמי/יש תחבושות טבעיות עם יונים שליליים לא זוכרת את שמם.

2. יש עניין להתקלח שוב ולעשות עיון. מלבד שבת כמובן שאז לא עושים ורק מוסיפים טבילה כדי להרטיב את הגוף.

לא יודעת אם זה הלכה מפורשת/מנהג/פסיקה. כן יודעת שבקורונה לא היו מתקלחים קודם. אז אולי זה לא חובה.

3. תמיד תמיד מחזירה. גם אם ממש אין לי כח וסבלנות. ומשתדלת לקפל/לתלות יפה כמו שהיה.

האמת שעד היום השתמשתי בגלולות ורק אחרי הלידה האחרונה שמתי התקן.

לא חושבת שזו הסיבה... זה יותר הפרשות ממה שהיה לי בהריון, שאז ידוע שיש יחסית הרבה.

קיבלתי את ההמלצות פה לנסות להיגמל מהפדים. אתמול הייתי בלי וננסה גם היום ומחר. נקווה שיעזור אפילו בקצת. 

אמא שלי מוכרת בחנות בגדים ואני רואה איך בנות ונשים זורקות את הבגדים שמדדו ומשאירות ככה על הרצפה.. ) במיוחד בזמנים לחוצים ועמוסים כמו ערב חג וכו)

א. זה גזל כלפי בעלת העסק, הבגד יכול להתלכלך או כל פגע אחר ואז אא למכור את השמלה...

ב. תרחמי על המוכרת ושאר העובדות. לפעמים זו אשה שיכולה להיות בגיל של אמא שלכם.. לאמא שלך היית נותנת ככה להתכופף בלי סוף ולהרים בגדים מהרצפה???

הגב, הכתפיים, הידיים...

בשבילך זה שמלה אחת או שתיים שמדדת, בשבילה זה לפעמים עשרות!! שמלות....

סתם לתשומת לב.. כי לי כואב הלב מהזווית האחרת שנחשפתי אליה 

ומניחה שאני לא היחידה,

שבאמת בחנויות כאלה אני ממש מקפידה להחזיר למקום

אבל חנויות בקניון שגם ככה העובדות ערביות צעירות

אז רק אם יש לי כוח- ואם אין, יש להם מקום שמניחים בערימה והן מסדרות זה התפקיד שלהן...

המדריכת כלות שלי לימדה אותי בזמנו שצריך לעשות שטיפה לפני שנכנסים, מסיבות של הגיינה. וגם מבחינה הלכתית יש בזה היגיון בעיני- כי גם אם באתי מוכנה יש סיכוי להתלכלך קצת בדרך, במינימום צריך לרחוץ את הרגליים.

לגבי 3- מחזירה למקום, מרחמת על המוכרות..

1. היה לי התקן לא הורמונלי בעבר וממש לא זוכרת תופעה כזו

2. נכנסת וטובלת. בגלל זה עושה 3 טבילות. הראשונה היא כמו שטיפה ואז מברכת וטובלת שוב.

3. משתדלת להוציא החוצה ולא להשאיר לתא. אבל לא מסדרת חזרה במקום.

2. היום זה כבר לא קורה לי (כדי לא להפריע לשגרת הערב של הילדים עברתי להתכונן במקווה), אבל בעיקרון מקלחת זריזה, סירוק, עיון וטבילה. אא"כ ליל שבת שאז בלי מקלחת, סירוק עדין באצבעות בלבד ועיון.

3. מחזירה בדיוק למקום.

בעיקר בקטע של הייגנה ולא ברמה ההלכתית. הלכתית מספיק בעקרון עיון אם ממש נסעת נסיעה קצרה ישר מהבית למקווה או הליכה קצרה. אם הלכת בדרך שאולי התלכלכת, או שעבר זמן אז כן צריך לשטוף כ

גם. בסוף גם בגדים יכולים להשאיר סיבים. אני אישית כן נשטפת זריז בלי סבון, רק שטיפה מהירה. אבל הלכתית אפשר גם רק לעיין וישר לטבול. 

אני ממש דוסית ולא שמעתי על זה...

כן אני שוטפת רגליים כי הם בנעליים וכו' אבל פשוט עושה עיון ומסרקת את השיער שעדיין רטוב ומסורק

גם מכמה דקות

וגם לעיין

אבל השטיפה-הטבילה הראשונה שלפני הברכה היא סוג שטיפה

ככה אני יודעת

אבל מן הסתם מנהגים שונים

לא..

2- רק עיון

3- משתדלת מאוד להחזיר למקום, לכל הפחות מוציאה מהתא. בחיים לא משאירה בפנים.

1-  היו לי הרבה הפרשות.

2- לטבול וזהו. אם הולכת לשרותים שוטפת

3- תלוי כמה אני בנחת או ממהרת

אבל עצם התחבושות גורמות להפרשות. במיוחד אם את אומרת ששמה תחבושת מניחה שזה יגרום לרמה יותר קיצונית מתחתונית.

תנסי להעביר את הגוף גמילה מתחבושות ובהמשך מתחתוניות

2- ישר לטבול

1. בלי התקן

2. לרוב טובלת בשבת אז לא אבל אם ביום חול אז שטיפה ממש קצרה..

3. לרוב מחזירה

2. ביום חול, עושה שטיפה קצרה (בלי סבון, סתם שוטפת חצי דקה במים וזהו) סירוק ועיון..

בשבת, עושה טבילה נוספת לפני הטבילה הראשונה (כמובן אחרי סירוק עם היד ועיון)

3. לרוב מחזירה למקום

אמרו לי פעם שגם מקובל להשאיר בתא מדידה, אבל לא מרגיש לי נוח

בשבילי זה דקה להחזיר למקום, למוכרות שיצטרכו להחזיר את של כולם, יקח הרבה יותר זמן..

אני יודעת שהלכתית אם מתארגנים בבית צריך לעשות מקלחת בלי סבון רק מים בשביל השיער...

וכמובן עיון...

3. ברוב החנויות יש מקום שאפשר להביא אליו את מה שמדדת ואת לא קונה ואז העובדות מסדרות. אם זה המון בגדים אז אני כן מחזירה חלק למקום אבל תכלס תלוי כמה יש לי זמן.

בנוסף, יש חנויות שהמוכרות מעדיפות שלא את תחזירי אלא הן כי יש להן סדר מסוים.

1. כןןן זה מעצבן ממש

2. האמת שאני תמיד לחוצה אז גם אם התארגנתי בבית לוקח לי הרבה מן לבדוק שבטוח הכל נקי ואין לכלוכים... תמיד לא נעים לי מהבלניות אבל למזלי יש עוד נשים שטובלות בינתיים...

3. משתדלת לתלות בחזרה לקולב ולהחזיר למקום... כאילו למקום של הבגדים שהמוכרת מסדרת, לרוב לא רוצים שיחזירו למקום ממש 

2. עושה שוב עיון ואז טובלת.

3. זה תלוי חנות. יש חנויות שהכל בלאגן ולרוב יש להם עמדות לשים בגדים כאלה. יש חנויות מסודרות שקל להחזיר אז אני מחזירה. ולפעמים מביאה את זה לקופה כשמשלמת, ואומרת את זה אני לוקחת ואת זה לא. בחיים לא זורקת על הרצפה. תמיד תלוי או מונח במקום גבוה או מיועד. 

אצלינו קופאית בסופר מרוויחה ככה..

לא משכורת שהייתי מסכימה לה

זה עבודה ששואבת את כל היום, וזה לא משנה כמה שעות אתה מגדיר להם שאתה נמצא.

הם דיברו איתו בהתחלה על 40 שח לשעה...

זה משכורת שאפשר לקבל בעבודות אחרות עם אפס כאב ראש...

אם הציפיות לא יתאימו לכם תסרבו ותמשיכו לחפש..

גם אם עושים טעות בראיון אחד אפשר ללמוד להבא בע"ה ובסופו של דבר מזונותיו של אדם קצובים

להגיד לו לא ללכת לעבודה הזו.

שאני מחליטה ומנהלת.

שקלים זה יותר מ0.

אני כותבת לך את זה מהצד השני.

לי יותר קשה לדרוש, לבעלי זה מובן מאליו.

ולצד זה שאני שמחה לקבל ממנו עצות, הכי חשוב לי זה שהוא יקבל אותי כמו שאני, וגם אם יש לו מה להגיד בנושא, יגיד את זה לא בצורה ביקורתית אלא כהבעת דעה.

חשוב לי להרגיש הערכה גם אם אני לא מתנהלת כמו שהוא חושב שנכון.

וחשוב לי שתהיה הערכה לשכר הנמוך שאני מרוויחה, גם אם הוא היה עושה את אותה העבודה הוא היה מרוויח יותר.

בסוף אלפי שקלים נוספים של הכנסה זה משמעותי, גם אם זה נמוך בעינייך.

ואין דבר יותר מכבה מלשמוע מבן הזוג שלך, שלמרות שאתה מנסה, אתה עדיין לא מרוויח מספיק, או שאתה מאכזב באופן ההתנהלות שלך.

להיות חסר ביטחון זה לא כיף, מי שחווה את זה הכי הרבה זה מי שיש לו את חוסר הביטחון, ולזה מתלווה גם האשמה על זה שזה משפיע על מי שסביבי, אז הדבר הכי טוב שבעיניי אפשר לעשות, זה להבין את המקום שלו, להביע את דעתך בצורה שמכבדת ומבינה אותו, ולקבל את ההחלטות שלו בענייו, גם אם בעינייך הם לא נכונות

למשל טבלאות שכר למקצוע הזה לפי מקום מגורים או וותק את תת-תחום...

מקום המגורים זה המשתנה הכי עיקרי, סליחה אם מבאסת

לא יתאים *לכם* תשבו תעשו תיאום ציפיות מאיזה סכום הוא כן לוקח תעבודה

בסופו של דבר עבודה של בנזוג משפיעה גפ עליך ולכן ההחלטה משותפת והדדית

הביקורתיות כלפיו?

זה ניסיון לא פשוט מבחינתו

במקום להטיף תחזקי לו את הביטחון תמקדי אותו לטפל בזה קודם אפילו אימון אישי ממוקד

לפי מה שאת מתארת זה דפוס התנהגותי

הוא שמח מאוד שאני עוזרת לו.

אבל לי זה עושה רע.

במיוחד שעם כל העזרה זה עדיין רחוק מלהתקרב להיות מה שצריך...

אבל בסוף נרגעתי קצת

לכן כדאי לדעתי לאפשר לו בחירה ככה שבסוף תהיה ביניכם סוג של פשרה. ובשביל זה כדאי לשלוח לו קישורים או כל אמצעי אחר שייתן לו יותר מידע

חח אמת כל דבר שקשור לכסף יכול להוציא אותנו מדעתנו

מובן התחושה של 'תתבגר' ותתגבר כמה פעמים אני "יושיע" אותך ממי שאתה...

אבל באמת לפי מה שאת מתארת זה דפוס התנהגות שלו כלפיי כסף וייתכן שזה משהו הרבה יותר רחב שאת לא מסכימה איתו כי גדלת בתפיסת עולם אחרת לגבי כסף ועבודה, ולדרוש מה שמגיע לך בלי להתבייש.

בעיקרון לא תוכלי לשנות אותו אם זה לא בא ממנו וגם זה מעייף אותך לקבל אותו ככה איכשהו.

אז קודם תזכרי שלא התחתנת כדי לשנות אותו והעזרה שאת יכולה להציע לו זה לטפל בזה ולא לסדר לו את העניינים בכל פעם שקורה כזה דבר כי את רק מקבעת את ההרגל שמישהו אחר עוזר לו והוא לא מפעיל את עצמו והגיוני שטוב לו להיות ככה..

באמת ערב קשה. קשה מנשוא

יודעת לספר רק מניסיון.

הבן שלי היה האחרון בקבוצה עם טיטול, וזה לא הפריע לו.

המטפלת טענה שהוא האחרון, ושהיא אף פעם לא מסיימת שנה עם טיטולים, ושזה יחסוך גם לי כי יש לי 3 עם טיטול אז עדיף לי פחות אחד וכו' וכו'.

אני לא ויתרתי והודעתי לה שאין לי בעיה שישאר עם טיטול ואני לא בלחץ לגמול אותו כשהוא מתנגד.

עשינו כמוכם, כשרצה נתנו לו לשבת בשירותים וגם תחתונים. וכשלא רצה החזרנו מיד.

בפסח היה חופש מהגן היה כמה ימים עם תחתונים בבית ואז כשחזרנו למעון ביקש להחזיר טיטול והחזרתי לו.

היא נגמל רק באוגוסט *אחרי* שנגמר המעון. (וכמה ימים לפני שחגג יום הולדת 3)

ולא היה אפילו פיספוס אחד, לא לילה ולא יום.

אז אין לי שיטה מנצחת.

ועכשיו מתמודדת עם בן שנתיים וחצי שלא רוצה להיגמל.

אני לא לוחצת.

חשוב לי מאוד שלא יעלה לגן עירייה עם טיטול אבל מבחינתי יש עוד זמן עד הגן אז מדברים על זה מידי פעם אבל לא לוחצת ונחכה לקיץ.

אני במקומך כנראה הייתי משחררת וגם מרימה את התחתונים לכמה זמן עד שיירגע מהסיפור.

אבל כאמור, אין לי יותר מידי ניסיון וידע אז חכי למנוסות ממני

ומוסיפה שלדעתי הבן שלי פחות הרגיש בנוח עם המטפלת אז ברגע שהיא יצאה מהתמונה הוא נגמל.

כל עוד הוא ידע שיצטרך לדבר איתה ולבקש ממנה עזרה הוא נמנע מלהיגמל.

זאת רק השערה שלי.

אבל לתת לו טווח זמן מוגדר: "עכשיו אתה עדיין עם טיטול וזה בסדר, אבל בשבועות בע"ה אתה כבר תהיה בלי טיטול ותלבש רק תחתונים ותעשה בסיר. אבל עכשיו אתה עדיין עם טיטול." ולחזור על זה שוב ושוב, כמו מנטרה, ולבקש מהמטפלת לשתף פעולה.

זה מניסיון עם ילדה דומה למה שאת מתארת - חכמה מאוד ורגישה וחששנית מאוד. ב"ה השיטה הזו עבדה איתה מצוין, אחרי כשלונות בהתחלה.

בהצלחה!

קראתי שיש ילדים שזה מלחיץ אותם שהם מרגישים שמשהו יוצא מתוכם ובטיטול לא מרגישים. יכול להיות שזה מה שגרם לו להירתע ולרצות לחזור לטיטול.

לא התמודדתי עם הקושי הספציפי הזה, אבל אולי יכול לעזור להסביר לו מה זה היציאות, שאנחנו אוכלים ושותים ואז האוכל עובר לבטן ונותן כוח לגוף ומה שהגוף לא צריך יוצא, המים שלא צריך יוצאים בקטנים/פיפי והאוכל שלא צריך יוצא כמו גוש בגדולים/ קקי בחור מאחורה.

אפשר לדבר על מה שהיה- אתה ישבתי על הסיר והגדולים יצאו בתוך הסיר. זאת פעם ראשונה שעשית בתוך הסיר, לפעמים שעושים משהו פעם ראשונה זה קצת מוזר או מבהיל, יכול להיות שזה היה לך מבהיל? ואז אמרנו לך כל הכבוד, כי אתה ילד גדול ועשית בסיר.

ואולי לנסות לתרגל את הקטע הספציפי הזה- להכין אותו לזה שפעם הבאה שהוא צריך לעשות אפשר לעשות בסיר, גם כשיש טיטול, ואז פעם הבאה שתזהו שהוא באמצע לעשות בטיטול אז לעודד אותו להמשיך בסיר בלי טיטול, או אולי לשבת על הסיר עם הטיטול תוך כדי שעושה בתור צעד ביניים.

כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה...

מקווה לכתוב עוד מאוחר יותר

גם הבן שלי בגיל דומה וגם הוא לאחרונה עם פחדים חדשים וגם הוא התחיל לקנא באח התינוק שלו, וגם אני רציתי לגמול אותו בחופש שעבר לפני הלידה ובסוף גמלתי עכשיו... בקיצור ממש דומה

וגם הבן שלי יכול להגיד דברים מתוקים כאלה כמו "ה' מרשה לי רק טיטול" (הוא לא אמר את זה אבל מאוד מזכיר בסגנון)

אז מתוך ההזדהות העמוקה הזו אני יכולה לעודד אותך שהוא נגמל בסוף! עכשיו הוא בן שנתיים ועשר והוא גמול.

והאמת שכתבו לך פה על המטפלת, אז אני גם ראיתי את זה, הוא מאוד אוהב את המטפלת שלו אבל הוא לא אומר לה שהוא צריך שירותים, בבית אני לא מזכירה לו בכלל, הכל באחריותו, ובגן אם היא לא לוקחת אותו באופן יזום אז הוא מפספס, אז זאת יכולה להיות נקודה שכדאי לשים לב אליה.

ואם בא לך את יכולה לדפדף בכרטיס האישי שלי, החל מסיפורי הגמילה בקיץ שעבר וכלה בגמילה הסופית באביב הזה.

בהצלחה רבה! ואת אמא מהממת!

לוקחת את כל מה שכתבתן.

הרבה דברים כבר יישמנו בעבר, חלק ננסה לדייק יותר.

מרגישה יותר רגועה עכשיו.

דיברתי איתו היום ברוגע ובסבלנות על מה שהיה, הסברתי שוב על כל המערכת, 

וסיכמנו שבינתיים הוא עם טיטול וכשירצה תחתונים מעצמו הוא יגיד לי.

אני נותנת לזה עוד חודש. נראה מה יקרה אז. (קשה לי אפילו להיזכר בבכי הנואש שלו כשהוא מתחנן שנביא לו טיטול...)

ניסינו לגמול בגיל שנתיים ו5 והוא כל כך נבהל שהוא לא רצה לעשות כלום כלום, לא שתן ולא יציאות. כמובן שהחזרנו טיטול, אבל הוא עדיין הוא בכה מכאבים ולא רצה לעשות איזה יום וחצי עד שהצלחנו לשחרר אותו.

עצרנו ולא דיברנו על זה כמה חודשים טובים.

כמה שבועות לפני שרציתי להתחיל שוב שאלתי אותו אם הוא רוצה, וקבענו נקודת זמן שאחריה נתחיל שוב ופימפמנו לו הרבה.

ב"ה בפעם השניה הלך חלק. בהתחלה באמת היה לו קושי עם יציאות שצלחנו בעזרת הרבה הסחות דעת, בלונים ופרסים, אבל די מהר זה הסתדר.

אני עדיין בהריון

שבוע 40 

כל דבר בעיתו ובזמנו