בעלי "x אמר לי שאשצו צריכה ללדת"
אני " כן אני יודעת ראיתי"
בעלי "מהה למה לא אמרת לי"?
לא יודעת זה מרגיש לי רכילות כזה אבל באמת זה משמח להגיד, גם אם כבר יש ילדים וכו..
אז אמרתי לו שיש כמה נשים של חברים שלו (שהן גם חברות שלי) שאני יודעת שבהריון אז הוא ביקש שאגיד לו.. הרגיש לי מיזר להתחיל למנות לו אבל מצד שני ממש מבינה אותו.. כי תכלס הבנים לא תמיד יספרו בעצמם..
מה אתן עושות?
פשוט אני יותר שמה לב לדברים מסוג הזה,מטבע הדברים...
אם סתם גילו לי בשקט אז פחות ירגיש לי בנח
למה הוא צריך לשמוע על זה?
אם זה חשוב לחבר שלו אז שהחבר יספר לו.
אני לא הייתי רוצה שחברה שלי תספר לבעלה סתם ככה עדכון עלי שאני בהריון.
לא יודעת.
מרגיש לי לא קשור (כמו אגב כל עדכון עלי לבעלה).
אם יש משהו רלוונטי נגיד
X צריכה עזרה בלהוציא את הילדים מהגן, אכפת לך להוציא לה? זה ממש יעזור, היא בהריון והעליה קשוחה לה..
אז סבבה
אבל סתם ככה לעדכון?
אם זה חשוב לבעל של החברה שיתכבד ויספר...
וואלה האמת אני מספרת
ובעלי מספר לי
כחלק מה ''רכילות'' היומית (אם כי עד לרגע זה לא חשבתי שזו רכילות, או שכן - לא יודעת. התייחסתי לזה בתור עובדה עניינית שיהיה נחמד שיידע)
אני חושבת שהשיתוף התחיל והתחדד לנו בשנות ההמתנה
בהן להגיע לאירוע ולהתקל בחברה הריונית היה לי ממש ממש קשה ומאתגר לכן הכין אותי מראש
..
כיום פשוט התרגלנו למנהג הזה וככה הוא נשאר..
לא תמיד חברים משתפים
אבל נגיד אם אמהות יושבות בשיירה מול הבית כנסת, ממש מול הכניסה
הוא לא מתעמק בכל אחת אבל אם זה בולט לעין אז כן, משתף..
(חושבת על זה עכשיו שזה בטח נשמע ממש מוזר שגבר רואה על אישה שהיא בהריון, מאין אמממ לא צנוע שמסתכל - אבל יש פעמים שזה ממש בולט והיא עוברת לו מול הפרצוף ככה שרואה, הוא לא טיפוס שיתחיל לעקוב ולספר קילוגרמים)
בשנים שהמתנו, הוא היה מתגונן ושואל למה הוא צריך לדעת את זה חחחחח קצת מייבש האמץ אבל
כל אחד והדרך שלו.
אבל האמת כשאני משתפת חברות בדברים לרוב אין לי בעיה שיספקו לבעל אלא אם כן אמרתי אחרת...
אני מתייחסת לזוג כמו 1 לגמרי בקטע הזה
אני אפילו לא חושבת על אופציה אחרת שהם לא יספרו לבעל..
אני אישית אם חברה תשתף במשהו אישי לא אספר לבעלי בכל אופן רוצה לשמור על הכבוד שלה
אבל לספר שהיא בהריון? נראה לי הכי הגיוני שיש בעולם
מבחינתי אם אני מספרת משהו לחברה ברור שגם בעלה ידע
וגם ברור שזה ישאר בינהם
ענק ומיוחד. לא מבינה איך אפשר פשוט לעבור ליד זה.אני ממש מרגישה שזה משנה את המשפחה. וכמובן שזה משמח וטוב.
אצל החברים שלנו זה באמת ילד ראשון-שני לא יודעת איך הייתי מגיבה לילד מתקדם.
פעם ממש לא הייתי אומרת, כי אני לא בקטע שהוא יסתכל על אחרות, ומה זה מוסיף לו תכלס?
אבל משהו קצת קהה עם הזמן, בעיקר כשמדובר בחברים שלנו שמחכים הרבה זמן אז קשה לי לשמור בבטן.
אני לפעמים אומרת לו משהו בסגנון-
יש לי חברה שב"ה חיכתה הרבה ושימח אותי לראות אותה בהריון היום. בלי שם ואין לו איך לדעת.
כשזה כבר ממש ממש בולט ברמה שכל אחד רואה אני גם אומר לו מפורשות, או שזו מישהי שצריכה ללדת איתי וזה ממש מרגש אותי.
אבל תכלס זו יותר חולשה שלי מאשר אידאל...
כחלק משיתוף במשהו משמח ששמעתי או היה לי היום.
אני משתפת אותו בכל מיני דברים שעוברים עלי, ולא מעט פעמים אלו דברים שקשורים לאנשים אחרים. לא רואה בזה רכילות אלא לשתף במה שעבר עלי היום. וגם להפך, הוא משתף אותי בנושאים כאלו.
זה לא נאמר ממקום של לרכל על אחרים סתם בשביל לדחוף את האף. אלא לשמוח ביחד, או להתעצב ביחד, או להיות ערוכים ולחשוב על עזרה פרקטית ביחד.
(ולפעמים אני אשתף גם ממקום פרקטי שכדאי שהוא ידע).
לא הבנתי איך זה קשור לרכילות. כמו שמספרת שזה וזה עברו דירה וכו'.
כשחברה מספרת לי שהיא בהריון זה ברור לה שאני אספר לבעלי
אני מספרת לו רק שזה כבר משהו שממש רואים
לפני זה תמיד אבקש ואשאל אם מתאים.
נכון שהריון זה דבר שרואים אבל יחד עם זאת לי תמיד הרגיש שזה אישי ורגיש❤️
גם על נשים שאין לו מושג מי זה נגיד מהעבודה שלי
כאילו מבחינתי כל מה שאני רואה שומעת מרגישה וכו משתפת אותו את מי אני אשתף אם לא הוא? .... לא חשבתי בכלל על הדבר הזה שיש רכילות בין בני זוג
חוץ ממשהו אחד אם פגשתי מישהי במקווה נגיד או קלטתי בשבת שאחת האחיות שלו הלכה אז אני לא אגיד לו (ראיתי באיזה מקום שכתוב לא לספר לאף אחד אז לא מספרת)
גם אם מישהי אומרת לי משהו לא לספר לאף אחד אני ישר אומרת שתדעי שאני אספר לבעלי אני לא אצליח להמנע מזה אבל אזהיר אותו לא לספר
ברמה שכשהוא אומר על זה משהו אני חצי מתעלמת, מעבירה מהר נושא.
אני לא אשכח שכשאמא שלי היתה בהריון (אחרי שכבר היינו כמה וכמה ילדים בבית) רק קצת אחרי שההורים סיפרו לנו, אחותי שמעה איזה זוג צעיר שדיבר על זה שרואים שהיא (אמא) כבר ממש צריכה ללדת, למרות שבעצם היתה ממש רחוקה מתשיעי, וחשבתי לעצמי כמה זה לא לגיטימי לבחון גודל של בטן של נשים ולהחליט שהן בהריון ובאיזה שלב ועוד לדסקס את זה. אבל זו אני, ואפשר גם אחרת
בהריון.
ואי ראית שלזאתי יש בטן ממש גדולה אני חושבת שהיא בחמישי כבר.
על הגוף באמת פחות שייך לדבר עם הבעל..
אאוטינג רציני אבל
כשהייתי קטנה אמא שלי סיפרה באיזה טרמפ על ההריון שלה לאמא של חברה שלי
ובבית הספר
החברה ועוד אחת פשוט דיברו איתי על זה שאמא שלי בהריון כשאני בכלל לא ידעתי מזה!! ואי חוויה כואבת חחח
בכל מקרה באותו ערב ההורים שלי כבר סיפרו לנו אבל אני פיזית התווכחתי עם החברות עלזה שאמא שלי *לא* בהריון
גם לי קרה אותו דבר בדיוק
התווכחתי עם שכנה שנה מתחתי אם אמא שלי בהריון או לא.
אמא שלה סיפרה לה, ואמא שלי עוד לא סיפרה לי...
החברה ראתה את אמא שלי והבינה.
אשכרה יש את אלו שמזהות על המורות וכדו'
אני עד היום לא רואה הריונות של אחרות עד לשלב ממש מתקדם...
ואני לא קלטתי בכלל.חחח
היתה קצת פדיחה .באמת לא נעים
אבל לא סיפרתי לה
היינו בכפרות, מי שבהריון עושה כפרות עם שלושה תרנגולים. תרנגולת לה ועוד תרנגול ותרנגלות לעובר.
אמא שלה ביקשה מחברה שלי לקחת את האחים הקטנים הביתה ואז עשתה כפרות עם שלושה תרנגולים.
היא הייתה ממש ממש בהתחלה כי לא הייתה לה שום בטן.
אז הבנתי שהיא בהריון והנחתי שחברה שלי לא יודעת.
לא אמרתי כלום כמובן.
למה לא?
שמחים בשבילם.
בעלי בכל מקרה לא מסתכל עליהן, הוא בקושי יודע מי זאת מי ומי זאת אשתו של מי..
אני מספרת לו כי ככה הוא יודע שחבר שלו בקרוב אבא /בקרוב יהיה לו ילד נוסף וזה מרגש אותו ואותי לדעת שיש ב'ה עוד לידות. לא בקטע רכלני אלא בקטע של 'עדכון'
אולי ראוי יותר להימנע מזה אבל *בכל מקרה* אני חושבת שהדיון פה הוא בכלל לא על הבטן שלה אלא סתם על המצב. ושוב , בעלי בכ"מ לא יודע מי זאת מי ולא מתבונן בנשים באופן כללי.
פשוט בחברה דוסית ואנחנו גם לא אוכלים עם חברים כמעט אף פעם, אז, זה המצב ב"ה.
אבל זה רק בינינו...
לוידעת גם כשחשדתי שגיסתו בהריון ישר אמרתי לו (וצדקתי)
אני משתפת אותו בהכל גם דברים שלא ממש מעניינים אותו...
אני בשבוע 16 ועוד לא מרגישה תנועות והתחלתי קצת לדאוג..
עשיתי א"ב בשבוע 8 והטכנאית ראתה שהשק קרוב יחסית לצלקת של הקיסרי ולכן שלחה לא"ס נוסף בשבוע 10 ששם זה היה תקין. עשיתי גם שקיפות בשבוע 12.
אני לא מוצאת את הדף של התוצאות של הא"ס בשבוע 10. בתוצאות של הא"ס משבוע 8 ושל השקיפות לא כתוב על מיקום השליה.
באפליקציה (כללית) לא מצאתי את התוצאות של הא"ס בכלל.
יש דרך לדעת את זה חוץ מללכת לא"ס נוסף? (דווקא יש לי הפניה בעיקרון אבל לא בא לי ללכת סתם..)
עוד לפני הסקירה (גם אז הייתה לי שליה קדמית ולקח זמן עד שהרגשתי תנועות)
פשןט הסקירה (אני עושה רק מאוחרת) עוד הרבה זמן..
לפי מה שאני זוכרת
אולטרסאונד פשוט אצל הרופאה
תנסי להסתכל באפליקציה בסיכום רפואה יועצת או משהו בסגנון.
בבית מקרה זה לא מדאיג שאת לא מרגישה תנועות בשבוע 16. עד 20, אולי אפילו אח"כ זה בסדר לא להרגיש
נראה לי שהרוב אפילו לא מרגישות
זה שבוע ממש מוקדם
גם אם השיליה אחורית..
עם המרוץ הזה של הבדיקות, כדורים, מעקבים.
אני גם עצרתי לחודשיים בערך כשהרגשתי לא מסוגלת יותר.
מאחלת שתזכו בקרוב, מתוך נחת ושלווה ❤️
למה הביוץ כ''כ צמוד להפסק? 24 זה גבולי אבל לא בלתי אפשרי.
חיבוק.
הייתי מתחילה ספורט. חבל.
בשלב של לפני שיודעים לא אמורה להיות בעיה. ומתי שתיהי בהריון בע''ה תתייעצי עם רופא ובמסגרת של הספורט. רוב הדברים אין בעיה בהריון. קפיצות בשליש ראשון פחות מומלץ, הרמת משקלים גבוהים בשכיבה על הגב לא (אני לא ברמה הזאת סתם נאמר לי כשבדקתי). בגדול להקשיב לגוף.
בכלל לא הייתי ממהרת ללכת לפתרון של גלולות כשאת סובלת ממחזרים משובשים.
זה יכול במקרה הגרוע לשבש לך עוד יותר ובמקרה הטוב רק למסך את הבעיה (כלומר שבמשך תקופה לא תדעי מה קורה עם הגוף שלך ולא תוכלי לטפל בבעיה).
ממליצה לך לשקול לתרגל שיטת אביבה כדי להאריך את המחזורים ולקצר את הוסת, ולהגביר את הסיכוי להיריון.
על הדרך סוגר לך פינה של פעילות גופנית שזה בונוס נחמד.
את יכולה לקרוא על השיטה באתר שיטת אביבה. הלימוד הוא 1 על 1 עם מדריכה. מוזמנת בשמחה אם יש שאלות נוספות.
ומה מצבך בדיוק
לי זה עשה טוב פעם לעשות רגע הפסקה. לקחתי משהו שידעתי שמשפיע עלי טוב (יחסית להורמונים)
לא יודעת מה ניסית מבחינת איזון הורמונלי, מכירה כמה שעזר להן מאוד תזונה עם הפחתת פחמימות. ושיטת אביבה או ריקודי בטן גם יכול לעזור
חיבוק חזק והרבה כוח!!
מה שהציל אותי היה כדורים של ציון פארם מירושלים. זה טבעי וזה עוזר לרווח בין המחזורים. חושבת שהמליצו על זה פה כמה פעמים וזה ממש הציל אותי. לוקחים את זה ב3 חודשים ובכל חודש זה דחה לי את הביוץ קצת עד שנכנסתי להריון.
חושבת שיש להם משלוחים
בדומה לך רווחים קטנים בין מחזורים. כשנמאס לי מהאסטרופם. המליצו לי במכון פועה על יונתן דרור . יחש לו קפסולות שעוזרות לחזק את המערכת ההורמונלית . ולי זה עוזר. בלי אני מקבלת כל 23, 24 (חוץ מפעמים בודדות) ועם אני מקבלת לרוב כל 26-28
פעם הייתי ממש בכושר ונהנת מזה. היום עייפה מכדי לצאת לסטודיו. מבאס אותי לצאת להליכה/ריצה עם מיליון שכבות אז מעדיפה בבית וממש עם מוטיבציה לזה כי רואה איך זה ישפיע לטובה על הבית. (כרגע מאוד חלשה פיזית ומשפיע על המון במהלך היום יום)
ניסיתי לחפש ביד 2 אבל לא ראיתי משהו משתלם. אלו שהם כביכול כמו חדשים גם המחיר שלהם הוא פחות או יותר כמו חדש..
אשמח להמלצות זה ממש משנה חיים בשבילי!!
הוא לא מקצועי אבל סבבה ממש לבית
לא תופס מקום
מהירות יש דגם עד 10 ויש עד 12 לי הוא אחלה לא צריכה יות מזה
אלא אם כן יש לכם בית גדול עם מלא מקום מיותר
היינו בטיפת חלב והאחות היתה מוטרדת מאד מזה שהמתוק לא ממש תופס חפצים.
הוא כן מתבונן ומתעניין ומושיט ידיים, אבל עדיין אין לו ממש Grip, וגם אם מצליח מהר מאד החפץ משתחרר לו, וזה גם לא כזה מטריד אותו.
יש לו קשת פעילות על העגלה והוא ממש מסתכל ותופס דברים, כי כשזה מחובר אז יותר קל, ובעצם גם אם הוא משחרר זה לא נופל. ואם יש כאלו צעצועים מבד דק אז גם יותר קל לו.
מעבר לזה, מרים ראש יפה על הבטן, התהפך כמה פעמים בודדות מבטן לגב ומתקשר מהמם ב"ה.
מה אתן חושבות מניסיונכן, באמת מטריד?
היא אמרה שנבוא עוד שבועיים למעקב ואם עדיין לא ישתפר, תפנה אותנו לפיזיותרפיה. עכשיו- לא אכפת לי ללכת לפיזיותרפיה, אבל מנסה להבין אם זה באמת נחשב עיכוב.
ההתפתחות הכללית שלו נשמעת נפלא.
אבל יתכן לפעמים חולשה באזור מסוים בגוף שבכמה טיפולים בודדים אצל פיזיותרפיסטית זה פשוט נעלם.
אני דווקא כן הייתי ממליצה לך ללכת לרופא ילדים שאת סומכת עליו לשאול את דעתו ולבקש הפניה לפיזיותרפיה.
אקבע תור
נשים שעברו הריון חוץ רחמי ונתנו להן זריקת מטוטרקסט
בבקשה תגידו לי שאפשר להיקלט לאחר מכן בלי הפריות אלא בדרך הטבעית? יש סיכוי עדיין?😢
טוב שלא קראתי אז... נשמע מלחיץ...
אצלי לא ראיתי שום השפעה ונכנסתי ל5 הריונות אחרי הזריקה, בקלות ב"ה.
היה לי חוץ רחמי ועשו לי ניתוחון להוציא את התוכן הרחמי. לצערי גם החצוצרה שלי נהרסה מכל העניין כולו...
אבל מכירה מישהי (מכלי ראשון!) שהיה לה כך גם והיא נפקדה בהכל טבעי מס' ילדים דו ספרתי...
אני כ"כ אוהבת להניק
ואין
אין חלב
תצחקו
תייעצו
עברתי מספר לא קטן של לידות
ומיליון יועצות הנקה
זה מתחיל מזה שלא נותנים שתן מספיק
ולא יציאות מספיק
ולא עולים במשקל
סטרס פסיכי שלי בעקבות זה....
ואז אני מביאה בקבוק עם המון כאב לב
והשקט והרוגע חוזרים לבית
הלוואי שה' כל יכול
יעשה לי נס הלידה הזו
ואם הוא ירצה
אוכל בעזרת ה' להניק הנקה מלאה ורגועה
ואם לא הקב"ה
אני מבטלת את הרצון שלי מפני רצונך
תודה רבה על הכל!
על הרצון שלך
על המאמצים
חיבוק על הכאב. נשמע קשוח.
רק רוצה לומר בצד הפרקטי שזה לא הכל או כלום. כל טיפה שאת מצליחה לתת להם היא זהב. יש המון ערך להנקה רגשית ובריאותית גם כשהיא באה בשילוב של תמל.
בד"כ שאני מוסיפה בקבוק (ואני מוסיפה יחסית זריז שלא יהיה סכנה - הם לא נותנים שתן)
הם לא רוצים יותר הנקה
ולאט לאט זה נגמר....
דובדובההכי חשוב שתהי שמחה ורגועה....
אני פחות מאמינה במלחמות אם הן שואבות מאיתנו כוחות ועלולות להשפיע לרעה על התפקוד שלנו ..
יכולה להגיד לך עלי. שכבר בילד/ה הראשון היה לי כאבי תופת ובעלי נלחם איתי שאניק וכמה זה בריא וכו' ובאיזשהו שלב ממש רבתי איתו וצרחתי עליו ואיימתי עליו שלא יתערב לי ומה הוא מבין ועירבתי אפילו את אחותי. שהתעצבנה עליו.... ואז הוא ממש השתתק והתנצל החלטתי לעבור למטרנה סופית. ואז פתאם שהחלטתי לעבור לתמ'ל..הכל יסתדר עם ההנקה וכבר לא כאב לי.. אני חושבת שברגע שהרפיתי והשלמתי עם זה הלחץ של אני חייבת להניק ירד והחלב היה בשפע.
וגם לא הפסקתי להגיד לעצמי את יכולה עכשיו להפסיק את יכולה לשלב את יכולה לעשות מה שטוב לך ולא להקשיב לאף אחד. וככה היה שילבתי תמ'ל וגם הנקתי. ולא נגמר לי החלב. ונכנסתי להיריון שוב. ואז הפסקתי להניק. קרוב לגיל 10 חודשים. אחכ הנקתי כבר את כל השאר עם בול אותם מחשבןת אם כואב או אין חלב לא נלחמים עוברים לתמ'ל, משלבים הכל טוב. ובאמת יצא שהנקתי אחכ גם עד גיל שנה וחצי חלק, וחלק עד גיל שנה. בלי מלחמןת בלי שאיפות מעצמי. כי איפשהו היה לי נוח כבר עם זה וברגע שלא היה לי נוח חתכתי..ההמלצה שלי להיות קשובה לעצמך ולא להילחם.. להילחם רק להיות רגועה שמחה ומאושרת... בהצלחה
מאחלת לך הנקה מופלאה
ומעריכה אותך כל כך שאת יודעת מתי לעצור ולעשות כיוון
הרבה הצלחה❤️
בדיוק חשבתי לעצמי למה אני המוזרה השונה אולי שלא מתחברת להנקה , כאב לי בטירוף ב 2 הגדולים שממש נלחמתי על זה והתייאשתי. מאז לא מוכנה לשמוע אפילו, ישר בקבוק
אז כל הכבוד על הרצון והאהבה לזה, שאפו ומצדיעה לך! ❤️
תודה רבה לכן
זה ממש מחזק
מישהי שכתבה בדיוק בסיטואציה שלך- מקווה שתתחברי
-----------------------------
את מניקה הנקה מלאה?
- לא. הנקה מרחל
- מה זה??
- ממממ.. ביטוי שאני המצאתי. באלך לשמוע?
י******
לידה ראשונה.
שלושה ימים אחרי
אני קולטת שהוא בוכה.. רעב...
"עדיין לא הגיע אצלך החלב" פוסקת היועצת הנקה
"תמשיכי להניק לפי דרישה
והוא חייב לקבל בקבוק תוספת,
ואת תלכי לשאוב בין ההנקות להגביר את החלב"
תוך כדי שהיא בודקת "הוא תופס מצויין"
כמה מידע לאמא טריה
כמה הוראות בלתי הגיוניות ליולדת
אז אני יושבת בחדר השאיבה
ואני מתבוננת
בטיפות החלב המתאמצות שלי
יורדות אחת אחת
מקווה שהן יגיעו בכלל לקצה הקו התחתון של הבקבוק
שיהיה מה לשים במקרר ..
ואני קולטת
אין. לי. מספיק. חלב.
אבל הי,
אני רוצה הנקה מלאה! מלאה!
מה לא ברור פה?
מה משתבש?
עשיתי הכלל לפי הספר באמת...
ומשם אני אפילו לא זוכרת
אבל חזרנו הביתה.
ואני שואבת ושואבת
לפי התכנית שעשתה לי יועצת הנקה
והתינוקי יונק לפי דרישה ואני עושה באמת הכל
רק. שההנקה. תצליח.
ואני אוספת כל עצות מכל אישה
רק שיהיה חלב.
תמרים אגוזים
כדורי חילבה
מלא מלא מים
"הוא לא עולה במשקל זה כבר מסוכן"
האחות טיפת חלב נוזפת
עושה לי תכנית האכלה מפלצתית
של מטרנה
רק מטרנה.
רק שיעלה במשקל...
ואני. מתחילה להאכיל אותו
בבקבוק.
בוכה.
ממשיכה לשאוב
והטיפות עדיין מגרדות את קרקעית הבקבוק.
ואני כועסת על הגוף שלי שמקולקל.
לא מסוגל לייצר חלב לתינוק שלי..
בסיסי כל כך!
מאכילה ובוכה.
וההנקה נכחדת.
התינוקי כבר לא מעוניין בכלל
הוא כל כך מתענג על הבקבוק
ואני נעלבת.
ועוד יותר בוכה.
י*******
לידה שניה.
באתי נחושה.
הפעם
זה
מצליח.
הפעם הנקה מ ל א ה!
ואני מכינה מראש כל מה שצריך
משאבה דו צדדית מטורפת
ויועצת הנקה
קוראת ולומדת
ומבקשת מהדולה שחשוב לי ממש ההנקה בחדר לידה.
ושוב כמה ימים אחרי הלידה
והחלב מגיע בטיפות טיפות
ואני עדיין לא מוותרת
יועצת הנקה מדהימה
תכנית שאיבה מפורטת
כולל סחיטה ידנית, תוספי מזון וכל מה שאפשר
ואני, שהפעם באתי להילחם על זה
כמו שעון. יום ולילה.
שואבת ושואבת ושואבת
וסוחטת גם את עצמי.
לא נשאר בי כלום.
עייפה.
רעבה.
אמא חסרת סבלנות
אני מבינה שאני לא רוצה לאבד את הכל
ואני מניחה לזה.
מניקה מה שיש
ומאכילה מבקבוק.
ובפנים הכישלון מכרסם.
לא הצלחתי.
י******
לידה שלישית.
כל ההריון רק עסקתי בזה.
בהנקה.
הגעתי למסקנה כנראה יש איזה מחסום עמוק פנימי.
אז מה הבעיה?
ננסה להסיר אותו והפעם זה יהיה אחרת.
מטפלת בעצמי
מטפלת בגוף, מדברת איתו
תהליכי עומק פנימיים
נקיון יסודי של אמונות מגבילות
ומה לא...
לקראת סוף ההריון בטיפול אחד היא מניחה לי:
ואולי לא?
אולי הגוף שלך לא מתאים לו?
הרצון "להצליח" זה גברי כל כך.
את אישה.
מלחמה היא לא השפה,
אי אפשר למדוד עשיה נשית ב"הצלחה"
ובכלל מהי הנקה?
הנקה היא חום, קרבה
הנקה היא לא רק אוכל היא הרבה מעבר,
ואם את לא נותת אוכל בהנקה
את יכולה להניק אנרגטית, לתת את החום והקרבה...
יצאתי משם בוכה
כמה זה קשה.
זו לא התשובה שרציתי. רציתי לטפל.. להלחם.. להצליח...
אבל החלטתי בתוכי להניח למאבק.
ועדיין כשגם הפעם היה מיעוט חלב
עם הבקבוק הראשון שנתתי לתינוק
בכיתי...
אבל הפעם
אני לא שואבת.
לא את הגוף ולא את הכוחות שלי.
הפעם אני מאכילה מבקבוק
ומניקה מה שיש אפילו קצת...
הנקה.
לא מלאה,
הנקה מרחל.
זה ביטוי כזה שהמצאתי לי.
כי הנקה מ-לאה
זו לאה. האישה. הרעיה. האם הבלתי מעורערת
שהכל כמו שצריך ולפי הסדר ולפי הספר...
ורחל,
רחל זה הגעגוע,
זו המערכות הנשיות שעובדת בקצב אחר לא כמו שאת מצפה,
זה הכמיהה לדבר,
זה ההסכמה לעבור דרך גם אם היא נראית משובשת לגמרי,
זה השמחה במעט שיש, גם אם רצית יותר...
וזה להסכים גם למה שאין.
להסכים להיות אין.
וזה להיות עדיין אמא, הכי אמא בעולם.
אז אני עטרה.
ויש לי מעט חלב לתת לתינוקי
ואני מניקה הנקה מרחל,
ומתגעגעת, וכמהה כל כך,
ומשתדלת לשמוח ביש ובאין
ואני הכי אמא בעולם.
עטרה גבריאלי
ה'
אני מבטלת רצוני
עשה כרצונך!!!
רק שנהיה שמחים!
נראה לי ששתינו באותה הסטטיסטיקה.
תקשיבי לעצמך ולמה שמתאים לך ולתינוקי, זה מה שהכי חשוב.
לפני הנקה צריך שפיות
את מכירה את הצינורית? אם את מתחברת לקונספקט, מעולה . זה יכול לענות על הצרכים שלך
והטיפ הכי משמעותי לכמות החלב זה תדירות ההנקות בשעות שלאחר הלידה.
ידעתי את זה אבל לא הבנתי עד כמה זה מטורף, אכתוב על כל בשרשור חדש עוד מעט כי זה ממש חשוב.
וואיי..חיבוק!
תאמיני לי, התייעצתי עם הטובות ביותר,עשיתי מה שצריך לפי הספר, שאבתי כמעט מההתחלה להגברת חלב וכו
ולא היה מספיק חלב גם בלידה השניה...
ההבדל העיקרי היה שכבר הייתי עם יד על הדופק (ועל המשקל) ונתתי בקבוק לפני שהיו בעיות
ב"ה בלידה האחרונה היתה לי תקופה ארוכה של הנקה מלאה ועליה יפה במשקל
אז הנס יכול לקרות
אבל גם אם לא- את אמא טובה ונהדרת.
למישהי יש המלצה על נעליים נוחות?
הגעתי לגיל הזה, שזה מה שמחפשים...
רצוי סנדלים כי מזג האוויר כבר חם
או תנכיות.
אבל הכי נוח יחפה..
אני מעוטף עזה, בעלי גויס ב7.10 ואני התפנתי עם הבן שלי למלון.
היה סיוט! כל שבוע מקום אחר, קיוויתי אמצא את המקום שלי שיהיה לי ולו טוב, נודדת עם מזוודה הכי בודדה בעולם.
הבן שלי היה בלי מסגרת, אני בתחילת הריון במלון לבדי.
מקיאה מולו, בוכה מולו... צורחת עליו
הורמונים משתוללים, אני רעבה אני עייפה! ואין טיפת עזרה.
ביקשתי מבעלי שינסה להשתחרר, שאני לא מסוגלת יותר
אני קורסת נפשית ופיזית.
אבל הוא רק אמר לי, מה אני יכול להגיד? את לא חודש תשיעי,
אין לי סיבה להשתחרר.
ושרדתי בקושי רב את החודשים האלו, עד השחרור
ועד שחזרנו הביתה.
והנה אני חודש תשיעי והוא גויס שוב, למרות שהוא הבטיח לי
אני מותשת.. חסרת כוח, וצריכה להתמודד עם הכול לבד.
כי מבחינתו זה אחלה, והוא מעדיף על פני העבודה.
באלי לבכות לצרוח!!!!!! לא מגיע לי נחת??????
לפחות לנוח בחודש הזה?
כועסת עליו וגם שונאת אותו!!! בבקשה אל תשפטו.
אין לי כבר כוח, ואין לי עזרה מאף אחד.
לא משפחה שלי ולא שלו, ולא קהילה ולא עזרה בתשלום.
ניסיתי הכול..
לא מבינה למה הוא הבטיח לי משהו ולא יכול לקיים,
הוא הבטיח שבחודש תשיעי הוא יהיה איתי ולא יעזוב אותי!!!!
חיבוק גדולכבתחילהזה באמת קושי לא נורמלי שהכל עלייך+הריון. בלי לדבר על כל הדברים הנפשיים.
לא יודעת מה לייעץ לך לעשות בפועל
אולי שווה להתקשר למפקד הישיר שלו ולהסביר את הסיטואציה. בכל מקרה, ללידה עצמה לדעתי חייבים לשחרר אותו.
בהצלחה גדולה ושתהיה לידה קלה!
נשמע מאוד דומה למה שעברתי!
אני גם בתשיעי עכשיו ובעלי זומן למילואים, אבל שיחררו אותו כי אני בתשיעי.
אולי תנסו לשלוח למפקד (או למי שאחראי שם, עוד לא הבנתי איך זה עובד)
אישור עם התל"מ שלך?
חושבת שהם צריכים לאשר משבוע 35
עריכה: בעצם מתלבטת אם זה שונה בזמן רגיל לעומת מלחמה.
בעלי נמצא באיו"ש, אולי אם בעלך בעזה/ צפון זה שונה?
בכל מקרה שווה לבדוק
כשהמלחמה כל כך ארוכה, יש יותר התחשבות בבקשות אישיות.
זה כמובן תלוי פיקוד גם, ותלוי תפקיד.
אבל גם לוחם בדרום או בצפון, יכול לקבל שחרור בנסיבות משפחתיות.
אבל צריך לבקש, לפעמים קצת לעמוד על שלך, ואת זה לא כולם רוצים / יודעים / יכולים לעשות.
חיבוק גדול!!
אין שום סיכוי לקבל עזרה?
אפילו בתשלום?
נערה שתהיה קצת עם הילד ותוכלי לנוח?
ממה שהבנתי לאנשי המילואים יש אפשרות להשתמש בעזרה חיצונית ולקבל החזר על ההוצאה. לא יודעת איך זה עובד , בטח יש כאן יותר מנוסות שיודעות ואולי יכולות לשתף במידע.
זה ממש קשה לבד הכל. וממש מובן הכעס והתסכול שלך, נראה לי שגם אני הייתי מגיבה ככה..
ולכן כדאי שתעשי הכל כדי לקבל עזרה עד כמה שניתן , אפילו לדרוש אותה מאנשים שלדעתך יכולים.
הייתי יוצאת מדעתי..
מתחרפנת..
בוכה צורחת...
אולי תגידי לו כמה זה מסוכן אחרי לידה שאין לאישה תמיכה, זה עלול להיגרר לדיכאון קליני. זה לא צחוק ולא סתם...
הוא חייב לעשות הכל כדי לבוא להיות לצידך..
האם חסר אנשים שיוכלו להחליפו?
האם הוא מפקד?
מה התפקיד שלו?
אין שום אפשרות בעולם שהוא יצא ?מבחינה לוגיסטית אני מתכוונת...
הלוואי והיה לי רעיון בשבילך...
חיבוק ובהצלחה
ממש ממש ממש לא הגיוני ונורמלי לעבור את זה ככה...
אני מכירה את הסימני קריאה האלה. של
אני לא יכולהההה יותר!!!!!
כל פעם הגעתי לקריסה הזאת
ובכיתי לו את חיי
התחננתי שיבא
גם היתי באמצע -סוף הריון+חבורת ילדים
ובהתחלה גם בלי בית ואח''כ כבר חזרנו
היו רגעים שהנפש שלי פשוט התמוטטה
ולא רק מהטכני
פשוט קשה להיות לבד כל הזמן בהכל
ובטח בהריון עם ההורמונים
אבל מעבר להכל
וזה מה ששמעתי בין במילים
זה האכזבה והכאב
מהאיש שלך
שהוא הבטחון שלך
והעוגן
ומי שדמיינת שתמיד יהיה שם עבורך
ופתאם
הוא של מישהו אחר ששמו צה''ל
ופתאם את צריכה
והוא לא שם
ונכון יש
לא יכל
אבל בלב יש גם חשש
שאולי אולי הוא כן יכל
אבל לא מספיק רוצה..לא מספיק קולט כמה את לא יכולה
חושב שתתמודדי כשלך כבר נגמר האויר
וזה כבר כואב באמת
יותר מהטכני
אם החוויה שלך היא של קצה
בבקשה תלכי לקבל עזרה
גם טכנית -כן תלשמי על בייביסיטר כמה ישעלה גם אם יש לך מינוס
תמצאי דרך טיפה להקל על עצמך פיזית זה גם ממש עוזר ואני יודעת כמה תרוצים יש לזה למה ניסתי וזה במילא לא יעזור ואין וכו
אבל כשאנחנו רגע לפני קריסה
אז זה עזרה ראשונה
שיהיה מרווח נשימה
שתרגייש לרגע את עצמך שתוכלי רגע לנוח
דבר שני
לדבר איתו
אבל ממקום אחר
את רוצה שיבא הוא אומר שאי אפשר
תלמדו לדבר את זה
לא בדרישה
אלא בהקשבה
תשתפי בתחושות
גם בלי לבקש שיחזור
תנסי להבין מה עובר עליו ומה הוא מרגיש
ותמצאו איזה מתווה נשותן מקום
יכולה לגלות לך שמה אשני עשיתי ולקח המון זמן עד שלמדנו לדבר דיבור נכון בסיטואציה
בסוף הגענו למתווה בו נותנים פרק זמן מסויים נגיד של שבוע שבועיים ואז רואים מה הלאה
ואז מותר לי לבחור
אבל עד אז מנסים יחד לגרום לזה להצליח
והבהרתי לו שצריכה גם שותפות שלו -שהוא ימצא לי עזרה ללהקפיץ מהגנים ומישהו שיעשה קניות
שלא הכל יפל עלי
באותה תקופה הוא יכל להיות זמין לזה אז זה הסתדר
וגם אני השקעתי בלייצר שגרה כמה שיותר שפויה
זה כן הקל מאוד אגב!!
אחר כך שוב היה משבר רציני אצלי ואז המתווה היה שיוצא לשבתותכץ כמה שיותר
הוא דיבר עם המפקד וזה הסתדר איכשהו לרוב
(שוב היה אפשרי באותה תקופה ובתפקיד שהיה)
ובסוף לפני הלידה הוא כבר השתחרר
וגם אז היה לא פשוט כי עוד לא באמת חזר בנפש
וא י היתי פגועה
והוא שקוע בעולמו
ולקח מזן עד שבנינו מחדש את עצמינו יחד
אני משתפת
כי זה פחות מדובר פה
המה זה יוצר בינכם
וזה בעיני פי כמה חושב מרק עזרה טכנית
ממליצה מהלב ללכת ךטיפול אישי ללכת לשתף לפרוק מהלב ולעבד את התחושות המורכבות
יכל ממש לעזור לך ולזוגיות
חיבוק גדול!! באמת ניסית להיעזר? אין סיכוי אולי לברר על מישהי שתוכל לעזור לך?
לא מאמינה
חסדים שאני הייתי אחרי לידה מהיום הראשון של המלחמה ולא בהריון.
לדעתי הריון יותר קשה.
מרגישה גם שבעלי שוחרר ורק מנסה לברוח למלא משימות בצבא ובאזרחי.
זו תקופה קשוחה לכולם.
תביני שאת לא היחידה ותכעסי מאוד מהמצב.
אבל לא עליו אישית
אל תתני לכעס והתסכול לשבור את ביתכם הקטן
נכון עכשיו הוא לא חוף מבטחים
ואין לך מספיק עוגן להישען עליו.
אבל אל תשברי את מה שכן יש או היה.
בבקשה זה לטובתכם.
ממליצה לעשות רשימה של דברים קטנים שמשמחים אותך.
ותבחרי לעשות כל יום אחד או 2.
ותגידי מול המראה שאת נפלאה גיבורה אהובה מיוחדת ושווה.
זה יתן לך כוחות
וממש אל תוותרי לפנק את עצמך בדברים קטנים ממש
ותנסי לראות איפה את מקלה לעצמך בדברים קטנים
עוד סרט לקטן.
פחות מקלחת יום אחד
פיצה או אוכל מוכן בהזמנה
לצאת לקניון לטיול
להזמין צ'ופרים משמחים מהרשת
לצאת לטיול בטבע הקרוב לבית
מה שעזר לי שהייתי לבד עם פציקיים
א. לנשום עמוק כמה נשמות להתמקד בנשימות ולשהות בהם.
ב. להתפלל לה' שהוא אבא של הילדים האלו שיעזור לי לטפל בהם.
ג. פינקתי את עצמי באוכל שאני אוהבת
כן עליתי הרבה במשקל. זה כואב לי מאוד כי אני אחרי לידה ובהנקה אני משמינה.
אבל אני יודעת שרןכל טוב זה זריקת אנרגיה לבדידות שהיתה. אז וויתרתי
ד. לעשות כל דבר בנחת. לא להלחץ מהפתעות
לפתור כל דבר שלב שלב.
ה. להשתמש במדיה
ו. לוותר בכל מיני משימות
ז. לשדר נחת רוגע שלווה ושמחה. אפילו לשיר או רק לשים מוזיקה. כמים הפנים לפנים. איך שאני מובילה ומרגישה הילדים קולטים ומשקפים לי את התנהגות.
וזה עוזר פלאיים
אני מרגישה אהבה הערכה מנוחה כיף משפחתיות או תחושות אחרות וזה משודר לילדים.
הלוואי
בהצלחה גדולה
תודה תודה תודה
מכל עמישראל
את יכולה למצוא מקום שיהיה כתף ואוזן מסביב??
נשמע שאת חייבת!!!
אפילו לשלם פרטי ולשלם כמה שצריך
להגיע בתחושות כ"כ כבדות ללידה
יכול להיות מאוד כבד
אם את צריכה המלצה למישי בפרטי
יש כאן מישי רצינית וממש אובה שפעילה גם בפורומים האלה
@נגמרו לי השמות מדהימה ויש את הפרטים שלה בכרטיס אישי שלה
אני עוקבת אחריה כמה זמן
בהצלחההה
ועל התיוג 🙏
ו@ורד22 יקרה וואו רוצה לשלוח לך חיבוק גדול גדול
את מתמודדת עם כ"כ הרבה ולמען כל יהודי וכל יהודיה מעם ישראל... את ובעלך הצדיקים.
אבל כמה כמה שהעול הזה קשה מנשוא
ועוד בהריון, במלחמה, במילואים, בחודש תשיעי,
בנדידה, בעקירה מהבית,
בחוסר יציבות,
בילד קטן בלי מסגרת
בהקאות, בחולשה
בשבר פיזי ונפשי
בחוסר עזרה
בלבד אחד גדול
ואל מול ההבטחה שכתבת בסוף, שהבטיח שיהיה איתי ולא יעזוב אותי
ואת מרגישה כך עזובה וכ"כ כ"כ לבד 
אוי כמה שזה קשה ושורף!!!
באמת שאין מילים אל מול גודל הקושי והכאב
רק תמיכה והשתאות על הכוחות והגבורה, הגם שלא בחרתם בה
מתפללת חזק לקב"ה שישלח לך שליחים נאמנים שיאירו לך עוד ועוד את הדרך
שתזכי לרוגע ושלווה שלמה ואמיתית
לעזרה ותמיכה טובה
לכוח
לשמחה
ולישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה
תודה לכם על הכל
❤❤❤
אולי אני יכולה לעזר לך? לשמור על הילד? ארוחות?
או כל דבר אחר שעולה על דעתך
אני עם מירנה כבר שנתים, היו לי בהתחלה חודשיים של דימומי הסתגלות, ומאז ועד עכשיו אני מקבלת מחזורים סדירים כשבין מחזור למחזור אין דימומים או כתמים.
אבל עכשיו כבר שבוע שיש לי דימומים וכתמים, ממש מזכיר דימומי הסתגלות, כי יום אחד יש דימומים ואז יום שני נקי לגמרי יום אחרי כתמים אדומים ולמחרת חומים וכו.
יש דבר כזה שאחרי תקופה ארוכה של התקן הדימומים חוזרים?
לא זוכרת כמה זמן.
מידי פעם דימומים בלי קשר לכלום....
רק לא אמורים לא לקבל איתו מחזור?
אני מעל 35, תמיד עשיתי. בהיריונות האחרים יצא תקין.
אם העובר בגודל רגיל לשבוע ואני רזה גם יחסית,
זה לא אומר שרוב הסיכויים שאין לי סכרת הריון?
או שזה לא קשור?
כמובן אבצע את הבדיקה, אבל עניין אותי לדעת אם עדיין אני פתאום יכולה לגלות שכן יש לי סכרת למרות עובר בגודל רגיל.
תודה רבה
את יכולה לאכול הכי בריא ולהיות במשקל תקין ותהיה לך סכרת.
אני מכירה מישהי ש5 הריונות לא היה לה, בשישי היה לה ואח"כ עוד הריון שלא היה לה, ככה שאי אפשר באמת לדעת.. זה גם לא רק המשקל של העובר זה גם שהכתפיים/בטן לא גדולים מידי, ואז הוא עלול להיתקע בלידה וכמות מי השפיר.. גם יכול להיות שעכשו העובר בסדר אבל אם יש סכרת ואת לא יודעת ואז לא דואגת שיהיה מאוזן, העובר בבת אחת יגדל..
בק
בקיצור-אי אפשר לדעת לפי הנתונים עכשו אם יש או אין, בשביל זה יש את העמסה
אני רוצה לעשות הליכה על חול
אולי זה יקדם לי משהו..
אני כבר לא מצליחה בקושי לשבת מרוב שהעובר לוחץ לי למעלה על הקיבה והנשימה..
מכירות איזור כזה?
לא חושבת שיש חוף שבטוח יהיה מתאים, אבל היום לא ממש חם אז אולי כן.
ממליצה על רצועת החוף של ראשון, יפה ולא צפופה.
לא יודעת בדיוק להסביר איפה זה
אבל זה בעיקרון אזור של טיילת מול החוף, אבל לא חוף רחצה
אבל ללכת על החול זה לא בעיה.
הפרשה פותחת הציווי להיות קדושים
ומרחיבה לנו במצוות הראיות לחיי קדושה ,
בין אדם לחברו ומצוות התלויות בארץ הקדושה.
כיצד ראוי לעם קדוש לחיות על אדמת הקודש,
וזה מתחבר יחד עם ההפטרה על שיבת העם לארצו ופריחת הארץ
ליום העצמאות הקרב ובא.
מוזמנות לשתף אותנו .
מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,מוזמנת לכתוב לנו.
וכל מי שרוצה להצטרף...
ההפטרה השבת ( למנהג אשכנז)- נבואה מהנביא עמוס, על שיבת עם ישראל לארצו-
כל שנה מחדש אני מתרגשת כשקוראים אותה- דברי הנבואה שאנו זוכים לחזות בעינינו.
יג הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכָל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃ יד וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃ טו וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ.
ההפטרה הזו מאד מתאימה ליום העצמאות,שבדרך כלל קוראים אותה בסמיכות אליו,
אשרינו שזכינו לראות בעינינו את עם ישראל בשיבתו לארצו, ואת גאולת הארץ- ההרים המלאי עסיס .
השנה בעז"ה נקרא אותה פעמיים רצוף,
קראנו אותה שבת שעברה ונקרא בעז"ה גם שבת זו.
זה צרוף מקרים נדיר- שפרשיות אחרי וקדושים גם נפרדות וגם לא שבת הגדול/ ערב / ראש חודש.
פעם קודמת זה קרה בשנת התשנ"ז.
הפטרת קדושים אמורה להיות מספר יחזקאל, אבל נהגו ( מנהג ירושלים שפשט לעוד הרבה מקומות)
לא לקרא אותה כי מדברת על תועבות ירושלים,
יש על כך הרבה פולמוסים והרבה סיפורים,
לדוג' מסופר על הבעל קורא של הרב חרלפ שבשנת התש"ג לא הגיע לבית כנסת והרב חרלפ שלח לחפש אותו בכותל כי הניח שבוודאי "ברח" כי לא מסוגל לקרא בתועבות ירושלים, ושלח להגיד לו שיבוא ולא יקראו את ההפטרה הזו.
על תשנז שמעתי שמספרים על הרב הדרי שלא היה מסוגל לקרא בתועבות ירושלים וקרא את ההפטרה מעמוס.
ויש עוד הרבה סיפורים כאלה.
ראיתי בסיפורים האלה לימוד בשבילנו - לא להיות מסוגלים לדבר בגנות עם ישראל .
הלוואי שנזכה להגיע לזה!
חשבתי שמעניין שדווקא השנה יוצא הצירוף הזה, אולי יש כאן לימוד בשבילנו, לאור הדיבורים - האם לחגוג השנה או לא,
דווקא בשנה זו- אנו קוראים פעמיים את ההפטרה המנחמת כל כך!
בעז"ה שנזכה במהרה
שכל המפונים ישובו לביתם,
ונשוב לכל מרחבי ארצנו
וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
ולא נגרם נזק לעובר.
תבקשי מרופא המשפחה שיסדר לך תור מהיר אצל אנדוקרינולוג, ובינתיים גם הוא יכול לרשום לך מרשם לכדורים. בע"ה הכול יהיה בסדר.
(באחד ההיריונות היה לי ערך של 6.5 ב-tsh. התחלתי מיד עם הכדורים והייתי במעקב אצל אנדו' - שאמרה שעדיף שהערך יהיה 2.5 - וב"ה הכדורים באמת עזרו ונולדה ילדה בריאה לגמרי )
וללכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג. בהריון רוצים שהערך יהיה 2.5 ומטה. אחרי כמה זמן עם כדורים יבדקו שוב ואז יראו אם צריך להתאים מינון.
לי בדקו לפני הטיפולי פוריות, והייתי בטווח אבל מעל 2 והביאו לי כדורים כדי להוריד לראות הטיפולים והריון
כשמתחילים לקחת כדור לבלוטת התריס צריך לקחת אותו כל החיים.
לי היה בהריון יתר פעילות קלה שהסתדר מעצמו.
יכול להיות שתת פעילות מסוכנת יותר, אני לא יודעת.
בכל מקרה תתייעצי עם אנדוקרינולוג כמה שיותר מהר ותשאלי אותו אם חייב תרופה. את יכולה לומר לו שאת מסתייגת מלקחת והאם זה חובה. הרופא שאני הלכתי אליו אמר לי שבמצבי עדיין לא חייב. וברוך ה הכל הסתדר בסוף לבד.
הייתי בהריונות עם מספרים הרבה יותר גבוהים של tsh
וברוך השם נולדו ילדים בריאים ושלמים.
רק מה ? את צריכה להיות במעקב רפואי ולקבל כדור במינון נכון עד לאיזון הבלוטה.
לכולכן על השיתוף יקרות.
התחלתי הבוקר לקחת כדורי יותירוקס ובעזרת
השם אני מקווה להתאזן ושהכל בסדר שם בפנים
אצלי גם היה מאוד גבוה,
ואז הוא ראה שבאחד מההריונות הקודמים גם היה בהתחלה גבוה ואחכ ירד.
אז הוא אמר שיש נשים שיש להן דפוס כזה.
אמר לי לעקוב אחרי זה, ובבדיקות דם בשבוע 17 באמת ירד מאוד.
אז לא חייבים להילחץ. כדאי לקבוע תור לרופא בהקדם כדי להתייעץ איתו.
הפסקתי להניק לפני חצי שנה והמחזורים בהתחלה היו בהפרש גדול ובחודשיים האחרונים נהיו סדירים.
עכשיו יש כבר שבוע איחור במחזור, יש לי כאבים קצת בבטן ובחילות, הרגשתי כל השבוע שאני עומדת לקבל, הרגשתי שיש הפרשות כמו לפני כל מחזור ועדיין לא קיבלתי.
עשיתי בדיקת הריון אמינה ו יצא שלילי.
אני לא על מניעה ולא על שום דבר…
הייתן הולכות לבדוק למה המחזור מאחר או שמחכות/מתעלמות?
ילדה בת שש, טוענת שכואב לה ומציק.
בדקתי תולעים, לא מצאתי.
מה זה יכול להיות?
יכול להיות תולעים למרות שבדקתי עם פנס?
לאחותה היה לפני כשבועיים..
בכל אופן ניסיתי לתת לה ורמוקס והיא מסרבת. היא ממש בעייתית עם תרופות..
הבו לי עצות בבקשה..
לוקחת מקל אוזניים ומורחת הרבה וזלין או משחת החתלה כבדה על פי הטבעת, ככה גם אם יש תולעים הן לא מציקות.
גם רוב הילדים שלי לא מסכימים ורמוקס אז כשיש תולעים זה מה שאני עושה.
לא ראיתי תולעים, בדרכ אני רואה..
לכן זה מוזר
כתבה פה לא מזמן על שמן אתרי מסוים נראה לי הדס, ואלי עוד משהו
כמה טיפות של שמן הדס ושמן לבנדר מעורבבות במשחת בסיס (אני משתמשת במשחת קלנדולה)
אצלנו העלים לגמרי ב"ה
מרחתי בפי הטבעת 2-3 לילות לכל הילדים
(בכלל כשלאחד הילדים יש תולעים צריך לטפל בכולם, אחרת זה סבב שלא נגמר. אם לאחותה היה לפני שבועיים קרוב לוודאי שהיא נדבקה)
משחת החתלה אני שמה הרבה
אנסה אמבטיית סוכר..
לקחת גופיה נקיה ישנה של בעלך
לשים עליה וזלין
ולפוצץ עליו כמוסת שמן שום
ולמרוח בפי הטבעת.
התולעים לא מתקרבות.
ולגדולים- אפשר מתכון למתקדמים🤐
שן שום קלופה עטופה בווזלין להכניס בפי הטבעת כמה ימים..
הסתכלת בפנס ?
אצל בנות הן נודדות מפי הטבעת אל פתח הנרתיק ושם צריך להסתכל...אם לאחותה היה סיכוי סביר שנדבקה
אחרי אמבטיה לפני השינה לשים שיאה(אני מוסיפה טיפה של שמן הדס) או וזלין בטוסיק זה מפר את התנאים של התולעים והן לא יוצאות
קלינתול מוצר טבעי ומעולה אבל אם היא מסרבת לורמוקס אז מניחה שגם זה לא תסכים..
לא ראיתי.
לבינתיים נרגעה בה.. תודה!
צריך כשהילד ישן ורפוי, לא כשהוא מתעורר, מתלונן ומכווץ.
בערך חצי שעה-שעה אחרי שהן נרדמות תציצי לראות מה קורה אולי תופתעי (אצלנו הרבה פעמים ראיתי והם לא התעוררו מזה בכלל)
קבוצת וואצאפ בנושא הריון ולידה
אחת מהחברות עם רקע נפשי, מטופלת
כעת בשליש שלישי
היא התחנה לפני מספר חודשים
כעת בהליכי גירושין
היא מספרת שבעלה גירש אותה מהבית
משתפת שגם המשפחה לא בקשר איתה
נטלה סמים
כרגע לטענתה מתגלגלת ברחובות
היא כותבת הרבה בקבוצה ולבנות בפרטי שלא אכלה מהבוקר, שחייבת שיקנו לה
והיא מתה מרעב וכו'
הצענו כמה פעמים לקנות אוכל ולשלוח למקום
אבל היא לא רוצה שיקנו לה, היא רוצה את הכסף
לחלק מהבנות מבטיחה להחזיר בעשירי..
היא גם לא משתפת מיקום מדויק אלא רק את שם העיר בטענה שהיא לא רוצה שהמשטרה תדע ממנה ויקחו לה את הילד (זה מאוד מעסיק אותה, הקטע של הילד..)
כמובן אנחנו שבורות מכאב,
ממש לא נעים לקרוא את זה ולחוות את השיח הזה
...
תכלס - מה עושים?
יש עמותה שאםשר להפנות אליהם?
משטרה? רווחה?
אבל לגבי השאר שום דבר לא אמין בכלל!!!
אנחנו יודעות על הרקע שלה.. יש שם בעיות
היא למשל חםרה בקבוצה לפני איזה חודש שמחפשת רופא פרטי שיעשה לה קיסרי כי כבר בא לה ללדת
מבינה את הסוג?
זה שיש לה בעיות זה עצוב מספר 1
זה שהיא עוברת דברים מזעזעים זה כבר עצוב שני
והילד - שלישי
ועוד..
אני לא יכולה סתם כך להתעלם
מצד שני ברור שלי ולחברות קבוצה אין דרך לסייע
צריך להיות חמור יותר וברור שפונים לרווחה, ואם התגןבה שלהם לא מיידית - אז בגלל הסמים (הנחת העבודה היא שהיא אכן צורכת) צריך לשכנע אותה ללכת בעצמה (או לקבל ליווי מכן) למיון פסיכיאטרי (היא אמרה הרי שסובלת מרקע כזה) שהם יחליטו אם היא מסוכנת לעובר כשאיננה באשפוז.
אם יתברר שאין היריון אז זה מקרה קל יותר
אומרת מניסיון העבר, יואו סיוטטטטטט
אבל זה באמת מה שאעשה מחר, אשלח מייל לרווחה בעיר שהיא מצהירה שנמצאת שם.. בטח הם כבר מכירים את המקרה.
נשמע לא אמין כ"כ, מכירה את הסוג הזה של האנשים, הרבה פעמים מגזימים...
אבל אין לדעת, אולי יש דרך להיפגש איתה? לדבר איתה בטלפון,? שיחה של אחת על אחת, לראות באמת מה קורה איתה... ואולי באמת לדווח לרווחה, כמו שכתבו לך...
היא עלולה להיות מאוד מניפולטיבית
להתיע עזרה באוכל ומשלוח וזהו
לא נשמע אמין בכלל לתת לה כסף. הוא כנראה לא יגיע למקום הנכון...
אוכל הייתי שולחת. או מוצרים. אבל אם היא לא משתפת פעולה אז עוד יותר בטוח שלא בשביל זה הכסף.
בגדול אם היא לא רוצה לעזור לעצמה לא באמת אפשר לעזור לה. כמה שזה כואב...
את יכולה לפנות לרווחה אבל היא בטח גם יודעת איך לפנות בעצמה אם היתה רוצה את העזרה שלהם...
זה בסוף הילד שלו גם, ובהחלט אם היא נוטלת סמים היא מסכנת את העובר.
לא חושבת בשום אופן לספק לה כסף, הוא לא ישמש לאוכל כנראה אלא לדברים אחרים שרק יזיקו.
צריך לערב רווחה חד משמעית, אם יש מסוכנות לתינוק אז אפילו ברמה של אימוץ אחרי לידה או אומנה..
כי היא שיתפה שהוא מרביץ לה וכו'
הוא בכלל זרק אותה מהבית, לטענתה היא ברחובות..
כמובן המלצנו לפנות לעמותה בתחום
אבל היא לא בקטע
רק מבקשת כסף
ולא משתפת בכלום מעבר
התחננו לשלוח משלוח אוכל שרק תביא כתובת או שתעדכן באיזה חנות ואנחנו נשלם באשראי ישירות מול המוכר - אבל אין על מה לדבר מבחינתה
הגרוש הרביץ לה? אולי, אולי הוא גילה שאשתו לא בריאה פשוט?
היא לא רוצה שתשלחו אוכל מהסעבה הפשוטה שאוכל לא חסר לה!
חסר לה כסף לדברים אחרים...
אנחנו בקבוצה מידי פתטיות כדי לחשוב על זה שהיא אולי לא אמינה
את לגמרי צודקת
אני חושבת שאסכם עם אחת אחרת שהיא כותבת לה המון שבכל פנייה תפנה ברוטינה לרווחה או עמותה קרובה..
נטלה סמים ?
אם היא מכורה ולא 'סתם ' עישנה ג'וינט אז ברור שהכסף שהיא מנסה לגייס זה בשביל סמים
הייתי בקבוצת וואצפ של הריון ולידה שנפתחה מאפליקציה בשם "פורטי" והיתה מישהי שהתגלתה כמתחזה, בחורה בת 16 שחיפשה חברות..
לא יודעת אם זה המקרה, אבל עדיף לעשות בדיקה.
במקרה אצלנו הרבה בנות רצו להפגש איתה כי התחברו לאישיות שלה אבל היא תמיד הבריזה או הביאה תירוצים
ובדרך כזו או אחרת עלו על זה שהיא העלתה תמונות של הריון של אחותה/גיסתה ולא שלה
סנו אוקסיג'ן לא עזר, וגם שמש לא...
שלוש חולצות חדשות לגמרי
אולי יהיה לכן רעיון?
אז מקסימום אולי אפשר להבהיר את זה טיפה אבל לא יעלם לגמרי
זה כמו כתמים של בוץ
הבן שלי חזר השבוע עם החולצה הלבנה שלו, מוכתמת בכתמי רוטב אדום מהגן 
אחרי כביסה הנחתי בשמש, לא נשאר סימן!
שווה ניסיון
תשרי כמה שעות בכיור עם מים חמים וחומר להורדת כתמים. אני שמה בדרכ וניש קליה אבקה, לאחרונה, התחלתי עם גל אורנים והוא עובד ממש טוב.
אחרי כמה שעות. כביסה רגילה ולתלות בשמש, תפרשי את הבגד כך שהשמש תגיע לכולו..
ממליצה להשרות כל הלילה כדי שבבוקר הבגד כבר יהיה בשמש..
ניסיתי כמה פעמים עם כתמים שעברו כביסה רגילה וזה הצליח..
בהצלחה!
חודש שישי ב''ה, ומרגישה מממש סמרטוטים ובלי כוחות.
עובדת בבוקר, ואחרי שמוציאה מהמסגרות נשפכת על הספה. אין לי כח לכלום.
המוגלובין 11.5, לכן התחלתי להקפיד לקחת את התוספים כי לא לקחתי כמו שצריך.
התחלתי לאכול בריא יותר, יותר ירקות וחלבונים פחות פחמימות סוכרים.
הרגליים כואבות, למרות שאני רזה ולא עליתי עדיין הרבה (5 ק''ג בערך), ואני עוד אעלה מלא, לא יודעת איך אצליח לסחוב.
בעל שמלה לימודים ועבודה במשמרות, ורוב הזמן שבבית ישן, ואם לא אז לומד.
איך צוברים כח? מרגישה שאני ממש לא בטוב, שונאת להיות בלי כוחות...
עשית כבר את הצעדים החשובים והעיקריים להרגיש טוב יותר!
את יכולה לעשות כמה דק' יוגה להריון כל יום, יש ביוטיוב.
לגבי הויטמינים, אני רוצה להתחיל b12 בנוסף לפרנטל
וברזל נפרד כבר לוקחת, וזה עוזר עוד קצת.
נוטלת גם אומגה 3 ומשפיע על ההרגשה.
חלבונים הכי חיזק אותי זה פשוט בשר, בנוסף לעוף והודו.
רגליים להרים למעלה בכל הזדמנות, כדי שינוחו.
ובסופו של דבר היום שלך עמוס, ואת מטפלת בעוד ילדים, אז ממש ממש טבעי! אולי לקחת עזרה?
תרגישי טוב💗
ככל הידוע לי.
אני אחרי 2 הפלות ועוד כימיים ועוד אחרי טיפולים ובכלל לא עלה עיניין של שמירה או להוריד פרופיל
אבל יש ברקע גם בעיה לבבית (שלא משפיע על כלום בתכלס)
עברתי 8 הפלות ברצף. התפלאתי שאישרו לי מהר האמת
ונתן לי רופא של הריון בסיכון בבית חולים
הלבבי וגם כי 8 הפלות זה לא מעט בכלל, לעבור אחד זה שברון לב. מצטערת ממש לשמוע
ההפלות היו בשלב התחלתי? ומה איתך עכשיו?
ילדתי בשנה האחרונה 2 תינוקות מהממים כנגד כל הסיכויים. חושבת שמה שבאמת החזיק את ההריונות האלה זה המנוחה שהייתי . בראשון יכלתי לנוח מלא מלא, חוץ מבישול וקצת סדר לא עשיתי כלום, בשני כבר הייתי עם תינוק בבית אז היה מאתגר, בעלי היה שותף מלא מלא
העבודה שלי פיזית אז אני כן מקשרת את זה להפלות. בגלל זה התעקשתי על שמירה והמזל שלי שהרופא זרם איתי וגם ב.לאומי. כי אין הוכחה ששמירה ומנוחה מונע הפלה
יש לי בבית 2 גדולים (12-13) אחכ התחילו ההפלות בסרייה ואז זכיתי ללדת שוב. חוויה מטורפת, אמהות מכל הלב והנשמה כי אני יודעת להעריך את זה כמה שלא ברור מאליו
ההפלות שלי היו סביב שבוע 5-8;, בהריון הראשון הראשון שלי היה לידה שקטה בחודש 9 ובנוסף הריון חוץ רחמי. אז נראלי יש לי הסטוריה עשירה
במקרה שלך עם דימומים ובסוף הפלה כן הייתי ממליצה לנסות שמירה, אפילו משלב מסוים ששם הכל מתחיל אצליך.
מכירה מקרוב משהי עם מקרה בערך כמו שלך שההריונות מסתיימים בשבועות 16-22 בגלל דימומים וכאלה והייתה בשמירה וכן הצליחה ללדת 2 אחכ
אני מעריצה אותך על כל מה שעברת! ושהצלחת להמשיך ולנסות! והצלחת!
יש לך גם לידה שקטה וחוץ רחמי, זה כבר לא רק הפלות..
ולפותחת-אם יש המטומה אולי מספיק לקחת חופש ולנוח עד שהיא נספגת, מהקריאה בפורום זה טוב, אבל לא יודעת אם יתנו על זה שמירה אז את יכולה לקחת מחלה או סתם ימי חופש עד שהיא תספג, ואח"כ אני מבינה שלא צריך יוצא ואפשר להמשיך כרגיל
כמה נסיונות חווית, ואו שה' ישמור אותך ושלא תדעי יותר עכבה או קושי בשום תחום🙏
בכל המקרים של ההפלות לא נתנו לך שמירה , וכשנתנו שמירה זה צלח?
לפחות את יודעת במקרה שלך מה לעשות כשתרצי ילד נוסף בע"ה
וכרגע אצלי זה הפך להיות יותר מורכב.. רופאת נשים אמרה לי לא לערב רופא בסיכון כרגע עד שאעשה אולטרסאונד נוסף עוד כשבועיים לראות שהעובר מתפתח, כי הוא קטן ביחס לתאריך ווסת .
אז גם אם רופא להריון בסיכון יאשר לי שמירה אז כנראה זה לא יהיה בקרוב, רק כשאפגש איתו לפחות
גם אצלי לא היה בטוח שיאושר. כנראה העניין של הלב שיחק שם יותר
כי לא מופחע באף מקום שמנוחה מונע הפלה, לכי תסבירי להם מה זה עוגמת נפש וצער על הפלה...עצוב שכך
הצוואר התחיל להתקצר (הגיע ל-25ממ) והלידה שלפני היתה מוקדמת, אז אישרו. אחכ באמת הצוואר ירד ל15ממ ול-0... התחלתי לידה ב33, עצרו אותה ואושפזתי, וילדתי ב35 בסוף.
אבל רוצה להגיד שלא נתנו בקלות, רק כשהתחיל להתקצר. בהריונות הבאים אפילו לא נתנו למרות שביקשתי (והיה לי היסטוריה של לידות מוקדמות, ולא עזר)..
הרבה מנוחה
משבועות ממש מוקדמים..
בגלל סיבה מסוימת.
אבל זה קשה.. היתי רוצה לעבוד
ב״ה.
ולמרות שאני מבינה את הקושי של להיות בבית 9 חודשים- אם זה מה שיציל את ההריון אז נהנה מזה.
הפסקתי מניעה כבר לפני 4.5 חודשים. 4 מחזורים סדירים. באחרון היה ממש מעט דם. בלי כאבים בכלל. משהו ממש מוזר. טבלתי ב"ה ועכשיו אחרי 18 יום שוב טיפונת דם. ממש קצת.
מה זה יכול להיות??? עד כדי כך משובש לי?
יש לי תןר לרופא שלי לעוד חודש. לדעתכן כדי ללכת כבר השבוע לרופא אחר?
יש קשר בין פעולות כירורגיות
כמו ניקיו אנדומטריוזיס למיעוט דם במחזורים?
לפעמים פעולות ברחם עלולות לגרום להידבקויות (גרידה, ניתוחים וכו')
לא יודעת להגיד לך על הפעולה הספציפית שעברת
לפני 6 שנים גרידה...
ולא בדקתי הריוו אבל מאיפה יהיה הריון עכשיו?
ולא מחזור..
יכול מאוד להיות גם שלא אבל הייתי בודקת.
שינוי תזונה קיצוני?
מחזור ראשון לאחר מכו נכנסתי להריון תקין בה ונולד בן בריא. מאז הכל היה תקין.בלי בעיות בכלל במניעה. עבד חלק. רק עכשיו אחרי שהוצאתי התחיל הבלאגן.
וכמובן שלילי.
אין שינוי תזונה קיצוני.
אוכלת טוב כרגיל כמו תמיד
מיד בימים הקרובים?
או לחכות לרופא שלי בעוד חודש?
