היי יקרות,
מתכננת להשתמש החודש כדי לנסות לזהות ביוץ.
ניסיתי רק חודש אחד לפני ההריון הקודם ואני לא זוכרת כלום מהחוויה...
משהו לדעת או להבין מראש, מהניסיון שלכן?
מבחינת ממתי לבדוק, לאיזה חוזק פס להתייחס, לפני כמה זמן שידוע לכן שבייצתן היה הפס וכו'?
תבורכו כרגיל
בשבוע 6+4 בערך הלכתי לבדוק דופק, ראו דופק תקין אבל העובר היה קטן בארבע ימים מהחישוב לפי תאריך ווסת.
הרופאה לא התרגשה, אמרה לבוא שוב בשבוע 9.
בשבוע 9 הוא פתאום היה גדול יותר ביומיים, אז בהפנייה לשקיפות היא "הקדימה" לי את תאריך הווסת במסמך וכך השבוע היה מתקדם יותר.
עכשיו עשיתי שקיפות והעובר גדול יותר ב-4 ימים מתאריך ווסת החדש.
לא מוזר כל הסיפור הזה? אנחנו שומרים טהרה, לא הגיוני שנקלטנו לפני המקווה (ואני ב"ה נטהרת מאוד מאוד 5+7 תמיד)
מבינה את ההיגיון שהוא קטן יותר, כי אולי היה ביוץ מאוחר, אבל איך יכול להיות גדול יותר?
יותר
זה גם תלוי באיכות המכשיר ובמיומנות של מי שמודד
דבר ראשון המדידה לא מדויקת ב 100%.
יכולה להיות סטייה של כמה ימים לפה או לשם.
בהמשך ההריון, מתחיל להיות גם הבדל בגודל בין העוברים.
יש כאלה גדולים יותר ויש כאלה קטנים יותר, כמו שבלידה יש הבדל בגודל.
בשלב הזה כבר לא משנים את התאריך, אבל בבדיקות כתוב לאיזה גודל שבוע הוא מתאים.
ולא משנים תאריך.
יכול להיות שהיה ביוץ מאוחר אז בהתחלה היה קטן, ואחכ גדל יפה ומהר אז כל פעם נראה יותר גדול קצת.
אבל בשלב הזה זה חסר משמעות בטווח כזה של פער וזה גם בתוך טווח הטעות של המדידה.
במרץ שנה שעברה הפסקתי למנוע, אחרי שנה וחצי של מניעה.
קיבלתי מחזור רק אחרי חודש.
אח״כ המחזורים נהיו סדירים, ועדיין לא נכנסתי להריון.
בקיץ, באוגוסט יצאנו לנופש אז לקחתי פרימולט עד ראש השנה.
טבלתי ב9/10
אח״כ , בגלל המלחמה חזרתי למניעה.
הפסקתי קצת אחרי חנוכה.
מאז היה דימום אחרי המניעה ואחריו עוד מחזור.
ככ קיוויתי להיות בהריון, ככ רוצה את זה כבר.
והיום התחילו לי כאבי מחזור.
עוד לא דימום אבל כנראה הולך לשם…
לפנות כבר למעקב זקיקים?
באלי לבכות!!! ככ הרבה חברות שילדו אחריו כבר ילדו או בהריון מתקדם.
והלב שלי נשרף
ככ רוצה גם
בגלל שלקחת פרימולוט ועוד קצת מניעה, הגיוני שהגוף עדיין לא הגיע לאיזון.
הציפיה שלך כ"כ מובנת!!!!
ואחרי זה תסתכלי היטב:
מנעת לתקופה ארוכה.
הפסקת ולקח לגוף זמן הסתגלות
לקחת פרימולוטנור
שוב מנעת
שוב הפסקת
וכל זה בפחות משנה..
הגיוני שהגוף עוד משובש..
זה לא באמת שנה של נסיונות כניסה להריון שגרתי..
זה טבעי ונורמלי שלוקח לגוף כמה חודשים לחזור לעצמו אחרי כל תקופה משמעותית של מניעה או שיבוש הורמונלי.
וכאן כל פעם עשית לעצמך משהו אחר עם הורמונים..
אז קודם כל תני לעצמך חיבוק ענק על הרצון להריון שלאז מתממש מיד.
ואז תזכירי לעצמך שמפתח פריה ורביה הוא בידי שמים - והריון הוא לא תסריט "כפי בקשתך" וזה לגמרי נורמלי שלא נכנסים להריון ברגע שרוצים וטבעי שזה יקח כמה חודשים ואפילו שנה..
אחרי זה תפסיקי להסתכל על הרחם של החברות שלך - מה ששלהן שלהן ומה ששלך שלך (כמו שכנראה לא רצית שהן תסתכלנה עליך בתקופה שמנעת ותדברנה למה את מונעת.)
ואז תסבירי לעצמך שאת לגמרי נורמלית ושהגוף שלך זקוק לזמן ולשיגרה.
ואז תחליטי שאת מפסיקה לשחק עם הורמונים - לא פרימולונט ולא מניעה, ונותנת לגוף לפחות 6 מחזורים טבעיים בנחת ובלי לחץ..
סיכוי גבוה שעד שיסתיימו ששת החודשים האלה תגלי שאת בהריון, ואם לא - תוכלי להתחיל לחשוב בכלל מה הלאה..
אני באיחור של 4 ימים מהזמנים הרגילים שאני אמורה לקבל לפני השיבוש מהגלולות..
אחרי כמה זמן של איחור הייתן עושות בדיקה?
דיי בטוחה שאני לא בהריון אבל אחרי יומיים של כאבי מחזור הם נעלמו כלא היו והמחזור טרם הגיע.
אשמח לדעתכם
גם אם תהיה תשובה שלילית, עדיפה לי הוודאות ע"פ הספק.
בכל מקרה חיבוק והרבה בשורות טובות!!
עשיתי עכשיו בדיקה ויצאו שני פסים!
לא יודעת מה להרגיששש
מרגגגשששששששש
וואי כמה מרגש
הלוואי שימשיך תקין בע"ה בידיים מלאות!!!
בשעה טובה!!!!
מרגש ממש!!!
אין על הרגע בו מגלים על הריון חדש!
זה ממש בריאה חדשה לעולם!!
בעז"ה שיהיה הריון תקין ומשעמם ויגמר בקלות ובידיים מלאות!
והמון בשורות טובות אצל כולן!
כמה כיף לשמוע בשורות טובות..
בשעה טובה. איך שימחת אותיאמהלהשיהיה בעז"ה זש"ק
הריון תקין ולידה קלה
בידיים מלאות
בבריאות ובשמחה
הריון קל ובידים מלאות בעז"ה
אני פשוט לא מאמינהההה
אני בהלם טוטלי !!
עבר הרבה זמן מההריון הקודם
ושכחתי הכללל
מה השלב הבא בעצם?
בדיקת דם כדאי
רופאת נשים בשהוע8
ויצא 678
זה בסדר?
בשעה טובה!!
השלב הבא הוא לקבוע תור ראשון לרופאה בערך לשבוע 8.
ולעשות אולטרסאונד ראשון.
מרגש ממש!
רק בבטא כזאת ההריון שלי הצליח
ווהוו איזה כיף לךךךך
נותן עם כל גילויי ההריון המפתיעים לאחרונה 
שבעז"ה נבשר ונתבשר פה רק בכאלה בשורות טובות
מרגש ככ שאתן איתי בזה!
לגבי הבטא - מריך לבדוק הכפלה?
יש נשים שיותר מרגישות בטוחות בהריון אחרי שבודקות הכפלה
יש רופאים שממליצים ויש שלאו דווקא
אישית לא בודקת בטא ולא הכפלה
יותר מידי לחצים ורוצה לחסוך את זה ממני
הם לוחצים עליי לדעת אם זה בן או בת
אם תהיה ברית או לא .
כי רוצים לתכנן נסיעות לחול בתאריך המשוער.
זה מעצבן
מה נסגר? אני חייבת להגיד?
סליחה, לא נכנסתי אז מגיבה באיחור...
זה באמת הרגשה קשה, מצטערת בשבילך שככה את מרגישה!
אבל לא נראה לי שבנות התכוונו לפגוע בך, אלא רק לומר מה הן היו עושות במקרה כזה.
נראה לי היה כאן משהו לא מספיק ברור - עד כמה שאני הבנתי, הן לא התכוונו לומר שלא לגיטימי לשמור לעצמך במקרה כזה, ברור שלגיטימי!
יכול להיות שהן הבינו שאת שואלת - מה הן באופן אישי היו עושות במקרה שחמות היתה מבקשת מהן לגלות, ואילו את התכוונת בשאלה שלך שיקחו בחשבון את הרגשות האישיים שלך - שמאוד קשה לך עם הבקשה הזאת - ולא מה הן היו מרגישות - מה שהיה משפיע על ההחלטה שלהן?
אני אישית - לא מספרת אף פעם ולא הייתי מספרת במקרה כזה.
אבל מאמינה שגם לדעת מי שכן היתה מספרת, או אפילו מספרת באופן קבוע בלי קשר - ברור שאם חשוב לך לא לספר, הרגשות שלך ומה שחשוב לך אמורים להיות שיקול משמעותי בהחלטה - האם להיענות לבקשה של חמותך ולוותר על זכותך הלגיטימית לשמור על זה בסוד - או לא...
זה איך שאני הבנתי.
אבל זה באמת מעצבן אי הבנה כזאת, מבינה אותך...
ולגבי התל"מ - כן. הטווח האפשרי ללידה סביב התל"מ כל כך רחב, שלמען האמת - קשה לי להבין איך אפשר לתכנן ככה משהו, גם אם מספרים.
ואם עודדת אותם ליסוע בכיף - אז מעולה, אני אישית לא הייתי עושה יותר מזה.
בין אם תבחרי לספר ובין אם לא - העיקר שתרגישי שלמה ושמחה ושתעברי את ההיריון והלידה בקלות, בבריאות לשניכם ובידיים מלאות!
לא יודעת לגבי התרופות, מאחלת לך בהצלחה, החלמה מהירה והרבה נחת!!
אולי יש אפשרות לבדוק אצל הרופא המטפל? דרך המזכירות במרפאה אולי?
כן, זה בסדר גמור.
לגבי התרופות, למה בבית חולים לא רוצים שתיקחי?
אני לוקחת ציפרלקס, ואם אהיה בהריון, אני מתכננת להמשיך לקחת לאורך כל ההריון וכמובן גם לאחר הלידה.
אני הבנתי שאין עם זה שום בעיה, והדבר היחיד הוא שאם לוקחים ציפרלקס בהריון, אז יהיה צריך להשאיר את התינוק ליום אישפוז נוסף כדי לוודא שאין לו תסמונת גמילה.
אני, לפני שבועיים וחצי
נטלתי מסוף ההריון
באה אלייך לפרטי
המקוריתאצלי רצו שהתינוקת תהיה בהשגחה ב24 השעות הראשונות.
חוץ מזה לא הייתה שום בעיה
שתגדלו אותו ואת הגדולים בנחת
והתאוששות מהירה!
לא יודעת לגבי התרופות
תרגישי טוב יקרה ואהובה!!
אני לקחתי תרופות (פסיכיאטריות) אחרות
אבל לגבי עצם הדבר- למה מבוהלים?
זה אומר שלא תוכלי להניק
אבל אני למדתי משפט חשוב: לפני החלב- צריך אם!
אם זה יעזור לך לעבור את ההתאוששות מהלידה יותר בטוב, אז למה לא?
כשבדקתי לפני הלידה הסבירו לי שפשוט במהלך החודש הראשון התינוק יצטרך קצת יותר מעקבים אצל רופא ילדים
פה משום מה עשו מזה דרמה ואולי לא כדאי וכו'. אבל מחר אני משתחררת וחוזרת לליווי הרפואי שאני מכירה אז אני קצת יותר רגועה 🤍
מעל 38 מעלות.
יש גם עניין עם זיהומים שהגוף יותר רגיש לזיהומים בהריון. ומבאס מאוד להיות עם פטריה/חיידק בנרתיק בלידה ואחריה...
שבוע 17, שליה אחורית, לא הריון ראשון
ולא מרגישה בכלל תנועות
שבוע שעבר הייתי בסקירה שבה אמרו שהעובר זז הרבה
זה תקין שאני עוד לא מרגישה?
ברוב ההריונות, גם כאלה עם שליה קדמית זכור לי שכבר הרגשתי בשלב הזה
אבל בסדר!
אני עכשיו בהריון שלישי והתחלתי להרגיש תנועות בשבוע 22
שליה קדמית...
אין לי מושג למה, בפעמים קודמות הרגשתי כבר בשבוע 16.
בכל מקרה זה לא מדד לכלום. אולי תינוק רגוע יותר? זה נדע רק בהמשך...
רק שבהריון קודם הרגשתי משבוע 12-13
ובהריון שלפניו עם שילייה קדמית הרגשתי ב17
הריון שלישי שילייה אחורית לקח לי הרבה זמן להיות בטוחה בכלל שזה תנועות
אבל סביב שבוע 17-18 זה הגיע, ומאז ג'ימבורי ב''ה בלי עין הרע
וארגיש בקרוב
בינתיים אני בלחץ
גם אני ברוב ההריונות הרגשתי מוקדם
ואז בהריון השישי אם שיליה אחורית גם
לקח לי המון זמן להרגיש
וגם כשהתחלתי להרגיש היא היתה כזאת עדינה......
כל ההריון הזה הייתי בלחץ בגלל שהיא היתה מידי שקטה
ועליתי במשקל מלה מכל השוקולדים שאכלתי בשביל לנסות להרגיש תנועות😉
המצחיק הוא שאחרי שהיא נולדה היא הילדה הכי מופרעת שהייתה לי
לא נחה לרגע!!!
ממש יכל להגיע כל רגע
וסביר מאוד שבשבועיים הקרובים כבר תרגישי
ממ ש לא סיבה לדאגה..
אני בהריון שישי הרגשתי רק בשבוע 23(!!) ולפני בשלב מוקדם ממש
אבל כן מבינה את הרצון ממש להרגיש
זאת תקופה שקשה שאין ממשות להריון
כנראה יש משהו עם הריון שישי..
עכשיו אני יותר רגועה
תודה!
כמו כאבי מחזור
נורמלי כל ההריון?
שבוע 27, זה לא צירים כי הבטן רכה
פשוט מעצבן אותי ומכניס אותי ללחץ קל
שתיתי כבר 2+ ליטר היום
לא שאלתי רופא
זה בא והולך, אבל ממש לא בתדירות של צירים
מתחילת ההריון את מרגישה את אותם כאבים לאורך כל התקופה או שמשתנה?
בדרכ לא אמור להיות כאבי מחזור בשלב הזה,
יכול להיות שיש לך דלקת בשתן?
או אם הכאבים רק בתקופה האחרונה, האם יש שינוי ביציאות? זה יכול להסביר..
לפנות לרופא, לעשות US ובדיקת שתן.
אבל בהחלט יש שינוי כלשהו ביציאות וזה כנראה מסביר..
תודה!
איך
מה
כמה
ושוב: איך???
אחריי הנקות לילה ושלושת רבעי לילה שאת ערה.
קמה רעבה
לא רוצה סוכר/ קמח לבן- למנוע עצירות ובלאגנים.
מלפפון לא משביע
את כולך שפוכה ואין לך כח להשקיע בכלום!!!
אבל את רעבהה
מה עושים יא ראבי
הי, אשמח לעצות ..
כרגע בבית עם המתוק שלי קצת בחוסר ברירה כי לא מוצאת לו שום נורמלי לשים אותו..
אשמח לטיפים לסדר יום עבורו, יש ימים שרק רוצה שאהיה לידו ואחזיר אותן ויש ימים שיכול לשחק ממש יפה לבד רבע שעה או יותר, נורמלי לגיל? מצליחות לעשות משהו בבית?🙈
חוץ מזה מרגישה שבשבועות האחרונים התרגל ממש להרדמות על הידיים וגם ישן במהלך היום מקסימום חצי שעה ואז בצהריים הרבה פעמים קם עייף וקשה להרדים שוב ולכן עצבני איזה שעה עד שישן עוד פעם. מבינה שזה קשור להרגל של צורת הירדמות, איך מרגילים להרדם לבד?
תודה
אני גם בבית ומתחילה להתחרפן.... משעמם לנו ממשש..
מה עשוים כל היום? גם ישנה לי גג חצי שעה במשך היום...
גם את מאילוצים?
זה ממש קשה, מתחיל לשעמם אותם רק אמא, הם צריכים עוד גירויים...
כשאבא מגיע אז נרגעת .. אפילו סתם מחזיקה אותה אבל רואה את אבא זז ומסתכלת עליו וזה מספיק לזמן הקרוב...
גם כשיוצאת איתה למקומות אז מתענינית.. אבל שתינו כל היום בבית בלי עוד אחים מתישהו מתחרפנים...
בחרתי בזה, לא התחלתי עבודה בתחילת שנה ורציתי להשאר כמה שיותר אבל מתחילה להתחרט על זה לצערי כי זה קשוח לי מידי... תובנה קשה אבל מה אני יעשה... קלטתי על חברות שלי שהילדים קצת יותר גדולים והולכים לישון ב7 (מתי שלך הולך לישון) שלי בין 9 ל 12 בלילה.. אז הם איתם רק 3 שעות מ 4 עד 7 בערב ופתאום קינאתי...
גיליתי שבאלי שתישן כל היום .. אבל בשביל מה רציתי ילדים???
כשבעלי והילדה חוזרים הוא פתאום רגוע נורא ומסתכל עליהם.
גם אני אמרתי מראש שאני לפחות חצי שנה בבית איתו אבל בפועל כבר לפני בערך חודש הבנתי שכדאי שאתחיל לחפש כי הוא ואני משועממים במיוחד בחורף שפחות רלוונטי לצאת בהרבה מהימים... אבל הבעיה שלא מוצאת מטפלת, מקווה שבקרוב בעזרת ד'..
אבל מה שחשוב שכן תשאירי אותה כמה שעות עם בעלך או משפחה ותצאי קצת לבד, חייבים את זה לנפש, אני פה ושם גם בזמנים עמוסים גונבת הליכות, יציאות קצרות וכדומה
השאלה אם יש דרך שתעשי דברים שאת צריכה והיא תתענין בך
למשל שלי מגיל 0 אוהבים כביסה זה צבעוני ומענין.
מושיבה בסלקל מקפלת מולם ומראה זה חולצה של אבא זה גרביים של אמא זה מכנס שלך...
הבת שלי בת שנתיים מתההה על קיפול כביסה ויודעת כל פריט בבית של מי הוא, הם גם עוזרים לי אחר כך להעביר לארןנות והכי אהוב עליהם לקפל סמרטוטים.
כנל קניות בסופר בגיל הזה חויה מהממת...
אם את מחכה שהיא רתגע הרסה פעמים זה לא קורה, אוליש ווה רבע שעה עצבים כשאת מתארגנת ואז לזרום על היום שלך ולתת לה להתבונן.
באמת בגיל חציש נה הוצאתי מהבית והרגשתי שזה גם בשבילם, לא רק בשבילי. גם חזרתי לעבוד...
זה מרגיע אותם ומוסיף עניין.
באמת יש משהו בזה שכשנמצאים עם תינוק לבד זה דורש יותר מאשר כשנמצאים ביחד עם עוד ילדים...
המון בהצלחה!
בשביל להיות בבית עם מתוקי, צריך לבוא בראש מתאים.
אם כל הזמן מרגישים שזה מאילוצים,ואת חייבת,ו"נתקעת" איתו, זה באמת לא נחמד, ושום סדר יום לא יעזור .
אבל אם באים בגישה אחרת ,אז אפילו כשאין סדר יום קבוע ( זה הרי תינוקי קטן עדיין בשביל סדר יום ).
הכל נהיה יותר כיף וקליל.
קודם כל הנחת הבסיס שלי- להיות איתו זה משרה מלאה! אין דבר כזה בסוף היום להגיד שלא עשיתי כלום היום, הענקתי לו חום,טיפלתי בו,אז גם אם הוא היום היה צריך "ידיים" ולא בישלתי/סידרתי/עשיתי משהו אחר מבחינתי אני מרגישה סיפוק שעבדתי היום במשרה מלאה!
( הרי אם הייתי הולכת לעבוד במעון,הייתי מרגישה בסוף היום שעבדתי, אין סיבה שרק בגלל שזה הילד שלי ארגיש בסוף היום שלא עשיתי כלום).
לגבי דברים במשך היום-זה גיל ממש מתוק שהם נפתחים ומגלים עולם- אפשר ללמד אותו להתגלגל,לאחוז חפצים,לשחק קוקו וכו'.
יש ספרים / אתרי אינטרנט עם הרבה רעיונות לפעילויות ומשחקים בגיל הזה.
כמובן שגם חשוב לדעת לשבת בסלקל ולהסתכל עלי עושה דברים אחרים,או לשכב בשטיח ולשחק,
אבל זה מבחינתי כבונוס ולא כברירת מחדל.
זאת אומרת שאם יש ימים שלא מתאים לו, זה בסדר גמור לגיל כזה קטן ומבחינתי זה גם בסדר.
וכמובן- לצאת המון- אפשר לשים במנשא או בעגלה ולצאת החוצה- לנשום אוויר ,לראות עצים וציפורים, ולטייל לאן שעושה לך טוב.
ועוד משהו קטן - להיות בבית עם ילד זה ממש מחייב לא להשוות לאחרים ( כתבת על חברות שלך שעם הילד רק 3 שעות) זה ממש מחייב למצוא מה טוב לי וכמה הילד מרוויח מהמציאות חיים הנוכחית ולא להשוות מה ילדים אחרים חווים.
בהצלחה! ואל תשכחי להנות מהתקופה הכייפית הזו.
אפילו רק לשבת לחבק אותו ולגרגר איתו זה פשוט תענוג, זו תקופה קצרה שלא חוזרת 🥹
אני כל כך רוצה הריון!
נודע לי עכשיו על מישהי בתוך המשפחה של בעלי שבהריון (הייתה לי תחושה)
פתחתי שרשור לא מזמן שכולן סביבי בהריון (פלוס חברה בעבודה שכל היום מדברת על ההריון). שמחה בשמחתן באמת
אבל לא פשוט לי 
מתחילה סבב שני עם אסטרופם ומעקבי זקיקים
רוצה חיבוקים😔
קחי חיבוק ממני ובשרורת טובות בקרוב
מזדהה ממש…
מתחילה סבב מספר לא זוכרת על אסטרופם
כבר צעד לפני IVF
משתוקקת להריון
בעז״ה בקרוב לשתינו! 🙏🏻
יחד עם זאת אני מרגישה שבעלי לא מבין!! החשיבה של הגברים יאוו
הוא מחזק אותי, אנחנו רק נשואים שנה, אנחנו צעירים למה את מגיבה ככה כאילו סוף העולם הנה רק עכשיו התחלנו עם האסטרופם אנחנו צעירים והכל בסדר
יש זוגות שממתינים ועוברים יותר
הקב״ה יזכה אותנו ועוד דברי חיזוק
ושהוא סיפר לי על הבחורה מהמשפחה שלו
התחלתי לבכות והוא לא הבין למה אני מגיבה ככה
שאל מה את מקנאה? ואני מסבירה זה לא עניין של קנאה!! אני גם רוצה וזה צובט בלב אני לא יודעת איך להסביר לו. נראה לי זה משהו שרק אישה לאישה תבין ריגשית
בעלי רגיש אבל הוא מאוד גברי. ראש של גבר
אמרתי לו שאני צריכה תמיכה, חיזוקים לא רוצה לשמוע את אנחנו צעירים הכל בסדר איתנו, אנחנו נשואים רק שנה וכו (וכל מה שהוא אומר זה אמת ונכון)
אבל לא באלי לשמוע כלום.
וחוץ מזה, לפעמים הם כן מתקשים אבל מרגישים צורך לשמור על חזות רגועה.
בכל מקרה, זה אכן צער עמוק, ההשתוקקות הזו להריון שלא נענית. וכמובן שמקנאים, לא במובן שהיית רוצה שגם לאחרים לא יהיו תינוקות, אלא במובן שכל ה'יש' הזה שיש לאחרים רק מדגיש את ה'אין' שלך.
אני באותה סירה, זה מצב קשה מאוד להיות בו וכל הריון שאני שומעת עליו, אף על פי שאלו הריונות משמחים, מוריד אותי יותר.
לגבי בעלך, נראה לי שדבר ראשון אל תצפי שירגיש את זה כמוך. אתם שונים וזה דבר טוב, לאו דווקא היה עוזר אם שניכם הייתם שוקעים.
אם את כן רוצה לדבר על זה איתו,
הייתי מתחילה מכמה משפטים שמעודדים אותו שהוא בעל טוב, שזה חשוב לך שהוא חזק ואת רואה את הטוב שבזה, ושבאמת זה משפיע עלייך לטובה.
זה חשוב לגברים להרגיש שהם נותנים ומעניקים ומהווים משענת לאישה שלהם (ואגב, אם חופרים יותר עמוק, הגם שהוא לא ירצה לדבר על זה, ייתכן וקיימת אצלו איפשהו המחשבה שהוא לא ממלא את תפקידו אם הוא לא מצליח להעניק לאשתו הריון שהיא כל כך משתוקקת לו. ואולי גם לכן קשה לו לשמוע על הצער שלך, כביכול ככל שאת יותר מצטערת זה סימן שהוא בעל יותר גרוע. למרות שזה לאו דווקא הגיוני לפעמים זה מה שמונח בבסיס הקושי של גברים לקבל צער של האשה).
ורק אחרי שאת מדגישה כמה שהוא עושה לך טוב, תגידי לו שהיית רוצה לפרוק לו, ותגידי לו מראש באיזו תגובה את מעוניינת (נניח שבהתחלה רק יקשיב ויחבק. ואחר כך לא ינסה לעודד, אלא אם רוצה לומר משהו, שינסה למצוא נקודה אחת שהוא כן יכול להבין בה את הצער שלך).
אבל תזכרי שהוא באמת בכל זאת גבר, ולא נראה לי שאפשר לצפות ממנו שיתן לך את כל ההקשבה שאת צריכה בנושא הזה. בשביל זה יש את הפורום 🙃, יש חברות, קבוצות ווטסאפ וכדו'.
אולי אנסה זאת🙏🏼
אני יודעת שאישה לאישה יותר תבין את עומק הדבר
גברים לגמרי שונים
מזל שיש את הפורום הזה!!
על התקשורת וההכלה בדרך שונה
עובדת ועובדים על זה😅
אני הרבה יותר רגועה ממה שהייתי..ועוד עובדת על זה
חח בעלי גם אומר לי שאני צריכה להיות רגועה ולא מבין את הלחץ של ההריון… הוא מאוד מאוד רוצה יש לו חברים עם ילדים גדולים כבר
ברגעים כאלה האמונה שלו חזקה יותר משלי ב״ה!
שהוא אומר מה הלחץ. הוא מסביר אנחנו שנה נשואים, רוב הזוגות נקלטים רק אחרי שנה והכל בסדר וכו ואין מה להיות בלחץ אנחנו צעירים והכל טוב.
מה שמרגיש לי שהוא לא מבין את הצביטה העמוקה שיש לאישה כשהיא שומעת שמישהי אחרת בהריון
שאצטרך תמיד בשל המבנה שלי.
כשהלכתי לביקורת אצל הרופא אחרי הלידה הוא צחק על זה ואמר שזה נטו מיומנות של מיילדת.
בלידה הרביעית הייתה לי מיילדת מנוסה וותיקה מאד, אמרתי לה את נבואת הזעם מהלידה הקודמת
היא אמרה לי שהיא תעשה הכל שזה לא יקרה.
היא הדריכה אותי בלחיצות איזה נשימות לעשות במדויק.
ילדתי תינוק כמעט 4 קילו(הפרש של קילו מהקודמים) עם היקף ראש ענק- ללא שריטה!!!
הקטע המצחיק שם היה שתוך כדי הלידה היא אומרת לי בעצם אני יילדתי את חמותך כשילדה את בעלך...
התנצלה כמה פעמים על זה שביצעה חתך יזום ואמרה שלא היתה ברירה כי אני צרה שם...
משמח לשמוע שזה לא מחייב💜
וכשאני ילדתי הרופאה נזפה במיילדת "מזההההה???? איך היא נקרעה ככה????!!!!"
איזה משפט מלחיץ לשמוע
והיא כל פעם ביקשה ממנה עוד חוט ועוד חוט ועוד חוט
גם אני ילדתי 2 לידות ראשונות עם חתך
אחר כך הבנתי שזו באמת מיומנות של המיילדות וביקשתי כאלו מנוסות בחדר לידה
ילדתי משקלים גדולים מאוד! בלי שריטה
יכול להיות שגם עם התקדמות הלידות הסיכוי לחתך יורד
מומחה יתפור.
בלידה ראשונה מסתבר שסטאז'ר תפר אותי והיה על הפנים, החלמה מאוד קשה עם כאבים שנמשכו חודשים...
בלידה שניה ביקשתי שיתפור אותי רק מומחה וכמעט לא הרגשתי את התפרים. אז גם בזה צריך לשים לב.
לא שאני מוציאה זם רע על כל הסטאזרים אבל עדיין בעניין כזה רגיש לא הייתי נותנת להתנסות עלי
כעת לקראת לידה נוספת ומקווה מאד שלא יהיה! אבל לא מפתחת ציפיות...
בלידה האחרונה הרופא אמר לי שהוא לא היה עושה חתך יזום אם לא היה צריך לשלוף אותה מיידית.. זה היה וואקום אבל מאוד מאוד מהיר, והוא אמר לי אח''כ שאם היא לא הייתה בכזו מצוקה הוא היה מוציא לאט יותר ובלי חתך... אבל זה לא היה🤷
אצלי הוציאו בוואקום, לא דחוף במיוחד
ועשו חתך- וטוב שכך. (זאת היתה לידה ראשונה אחרי קיסרי ולקחתי רופא פרטי ללידה)
שכנה שלי עברה ואקום בלי חתך.. ה ישמור מה שקרה לה היא יותר לא יכולה ללדת לידות רגילות.
בגלל כל מיני נתונים
בלידה הראשונה שלי באמת אין מצב.. והאמת שגם עשו לי חתך וגם נקרעתי...
הפעם עשו חתך מינימלי מאוד וב"ה הוא מחלים יפה🙌
ולא היה לי תפרים בכלל.
אז לא בטוח שקשור.
3.600 אם זה משנה למישהי...
לא אומר שאין דבר כזה ואקום בלי חתך
אבל בשני המקרים אצלי זו הייתה הסיבה. עובדה.
היה חתך יזום. שניהם היו בוואקום.
גם לי אמרו שהמיבנה שלי מאוד צר, ולכן התינוקות ניכנסים למצוקה כשהם עוברים בתעלת הלידה, מה שגורם בסופו של דבר לוואקום חתכים וקרעים.
לי המליצו ליקראת הלידה הבאה לישקול אולי קיסרי. (בעיקר בשביל התינוקות, שניהם היו במצוקה נשימתית עם ירידות בדופק, ובלידה האחרונה הייה צריך לישבור את עצם הבריח כדי להוציא)
אבל סתם באופן כללי, החתך היזום לא כואב באותה מידה בכל לידה. אצלי החתך בלידה השניה בקושי כאב יחסית ללידה הראשונה, כך שגם אם יהיה לך עוד פע חתך יזום, יש תקווה שזה לא יכאב באותה מידה.
א. יש רעיונות? פשוטים וישימים?....
ב. אם זהבה ושלושת הדובים, איך משיגים בגדים חומים ופשוטים? ובגדים לזהבה?
מרגישה שאין לי השנה רעיון בכלל או חשק.
בדוגמאות של חיות) ברשתות כמו אורבניקה והאופנה הגדולות והעממיות יחסית.
זהבה- סרבל, פאה של צמות (או צמות אם זו ילדה עם שיער ארוך), סלסלה ביד
כמובן אם את רוצה תחפושת משפחתית- אני לגמרי בעד, אבל נשמע קצת שאת מרגישה שזה חובה כי כך עושים כל שנה או משהו כזה.
מתאים לקטנים וגדולים, בנים ובנות...
אפשר להחליט שלכל אחד יהיה תפקיד במטבח, נגיד הבת (אם יש) היא השפית קינוחים ואפשר לעשות לה מגש קאפקייקס.. וכדומה..
100-משטרה
101-מדא
102-מכבי אש
כל אחד מתחפש לאחד מהדברים ושמים על הבגד בהבלטה את המספר המתאים, שיקשר בין התחפושות..
אחד אריה, אחת מלכת הלבבות 0כאילו לב, אהב...) ואחת תות.
עוד רעיונות- אחד שוקולד אחת פרה...
מיני ומיקי מאוס.
אליעזר והגזר.
מהודו ועד כוש (הודי, כושית ומלך)
שום דוור (חרוש)
מעשה בחמישה בלונים
רמזור עונה ולהתלבש בבגדים בצבעי רמזור
האבא- הוא האריה, לבש תחפושת שלמה של אריה..
וכל היתר- האישה והילדים- תותים.. גרביונים ירוקות (או לחלופין מכנס ירוק), ומעל אלבד בצורת תות שגזרה וכו'..
אם תרצי אעלה תמונה של זה
בשקיפות הקודמת לא ראו דופק. טראומה גדולה כ"כ.
מפחדת, רוצה להיכנס למיטה, להתכסות ולברוח מהעולם.
ויש עוד הרבה שעות עד אז, אין לי מושג איך אחזיק מעמד.
יש מי שיכול לבוא איתך?
את יכולה להתפנק עד אז - לקרוא ספר, לראות סרט, על דבר שיעזור לך להסיח את דעתך?
האמת שנראלי זו שקיפות ראשונה שהוא בא איתי🤭
בהריון הראשון הוא היה בסדיר, ובשאר ההריונות הוא היה עמוס/היה מורכב ששנינו נעזוב את הילדים, אז ממש שיחררתי, גם לא כ"כ הרגשתי צורך.
הפעם אמרתי שאין סיכוי שאני עושה את זה לבד.
להתפנק לא אצליח, אני בעבודה ואז עם הילדים, לא יהיה פניות בכלל..
זה ממש טראומה!!!
אני כל כך שמחתי שהתעקשתי שבעלי יבוא איתי ולא ידעתי שלא יהיה דופק
לא יכולה לדמיין מה היה אם הייתי שומעת לבד את הבשורה
גם ביחד זה היה טראומטי ממש...
חיבוק ענק! ובעזרת ה' היום הכל יהיה מושלם! חוויה מתקנת!
יותר נכון, הייתי עם הילדים שחיכו עם אחותי בגן שעשועים, בדרך לאטרקציה שהם מאוד חיכו לה (אחותי גם לא ידעה, אמרתי להם שיש לי פגישה קצרה ואז נוסעים.)
זו הפעם הראשונה בחיים שראיתי עובר בלי דופק.
התפרקתי בקופת חולים לגמרי. מזל שהצוות היה מדהים.
למזלי, מראש תכננתי לעבור דרך בעלי להחליף רכב, אז יכלתי עוד קצת לבכות ולקבל חיבוק.
ואז התחפשתי לאמא מושלמת ומאושרת ונסעתי עם הילדים לאטרקציה. לפחות הם נהנו שם מאוד.
לפחות היה צוות נורמלי
כנראה ה' שולח תרופה למכה כי אצלי היה צוות מזעזע ממש!
אבל בעלי היה איתי...
באמת מותח ומלחיץ
ירגיע אותך שסטטיסטית אם היה פעם אחת אז פחות סיכויים שיהיה שוב?
בשורות טובות בע"ה שיראו דופק מושלם♥️♥️♥️
תמיד במובן החיובי ב"ה. ניצחתי אותה הרבה פעמים.
אבל תודה על החיזוק ♥️
ב"ה העובר גדל והתפתח.
זה בהחלט קצת הרגיע, עד היום...
תאחזי בזה..
זה סימן נהדר ברוך ה'..
מבינה את הלחץ (אני עברת לא מעט הפלות)
אבל שבאתי לבדוק דופק אחרי השבוע שהדופק הקודם הפסיק משהו בי השתחרר. ובאמת ההיריון החזיק ברוך ה'.
ב"ה יש דופק, העובר מתפתח מצויין והרופאה מרוצה מהתוצאות של השקיפות❤️
ישר כשהרחם הופיעה על המסך ראיתי שהגודל תקין (בשקיפות הקודמת ישר הבנתי שיש בעיה, עוד לפני שהרופא אמר שאין דופק, פשוט ראיתי שהעובר פיצי) אבל הפעם בכ"ז שאלתי אם יש דופק, וברגע שהרופאה אמרה שכן התחלתי לבכות ממש. היא הייתה בהלם, לא הבינה מה קורה. לא הצלחתי לדבר ובעלי הסביר לה.
היא הייתה מהממת, פתחה את הקול כדי שאשמע גם את הדופק❤️
ב"ה מעכשיו רק מחשבות חיוביות שהכל ייעבור בשלום🙏
הייתי במתח בשביל כל היום למרות שלא הצלחתי להגיב מוקדם יותר..
מבינה את המתח הזה ממש!
אני לא ישנה! לא מצליחה!
זה שהם מתעוררים לפעמים בלילות זה מילא, התרגלנו ועושים תורות מקסימום.
הבעיה שבלי זה אני לא נרדמת, גם כשאני לבד במיטה והכל שקט לא נרדמת, גם כשבעלי נותן לי שעתיים בצהריים אני לא נרדמת, פשוט לא מצליחה.
זה כבר חצי שנה ככה והעייפות נגררת והכל נעשה ביום יום יותר בלחץ ואין לי כח לצאת לשום מקום מרוב עייפות.
אבל הבעיה שגם כשיש לי אופציה זה לא קורה,
ולא מדברת על ימים שיש מחשבות או איזו דאגה, ברגיל אני על אפס שעות שינה. אולי מצליחה איזה שעה וחצי לפנות בוקר לישון קצת כי חייב.
בקיצור רציתי לקחת כדורי שינה אבל בעלי אומר שזה לא ממש טוב זה מלא תופעות ולא בריא…
לחשוב על שחור ומנגינות ולספור כבשים וכל זה ניסיתי לא עובד לי.
לשתות משהו לפני רק עושה לי ללכת מלא לשירותים.
יש לכן עצה?
או שזה כבר למעבדת שינה בקטע רציני?
ולא באמת יהיה לי זמן לטפל בזה.
אוף תסכול.
הייתי מתחילה מהבסיס.
ואת חייבת לטפל בזה. אי אפשר לשרוד בלי שינה.
לטפל בזה.
ההמלצה שלי הקבועה
מגנזיום.
עושה פלאים
וגם ההשפעה שלו יחסית מהירה
לקחת כל יום כדור לפני השינה.
וגם שמעתי פעם שזה יכול להיות קשור לחוסרים..
של ויטמינים וכאלה
דברים שאפשר לקחת...
אולי תנסי לברר בכיוון?
אפשר גם לנסות רפואה משלימה..
דרך הקופה או פרטי..
יש הרבה תחליפים טבעיים. שווה להתייעץ עם רוקח.
ולבדוק חסרים כמובן. אבל אל תוותרי, שינה זה בריאות!
טובים להרגעה, הפחתת סטרס והשראת שינה
תקראי על תוסף גאבא או אשווגאנדה
תתיעצי עם הרופאה אם צריך
כדורי שינה זה באמת מוצא אחרון אחרון. זה גורם להתמכרות ומתעלם מהבעיה
עוד אפשרות לנסות מיינדפולנס ודומיו לקראת השינה,לפעמים זה עוזר
ולעמעם מסכים הרבה לפני השינה,כמה שפחות ואם כן- אז בלי אור כחול (בכללי כדאי)
2 כיוונים-
קודם כל קושי להירדם, קשור בקושי להרפות, לשחרר, לחוש בטחון
הייתי עובדת על התחום הזה, בודקת איפה יש מתח בחיים, מה מלחיץ, מה מרגיש לא בטוח וכו.
ברמה הפיזית, יש תרופות טבעיות מרדימות, אולי שווה לנסות,
ואולי גם להתייעץ רפואית על להיעזר במלטונין.
לפחות בתור התחלה כדי להתחיל לחזור לשפיות.
חיבוק זה בלתי ככה כל כך הרבה בלי שינה
אל "תלכי לישון"-
תשמעי לי טוב: ככל שאני מתארגנת על "לישון"- ככה השינה הולכת ממני..
החכמה היא לחטוף את השינה
שהיא תחטוף אותך
ואיך?
תשכבי רק "לנוח" עם ספר,מתישהו תתעייפי ותניחי אותו ולשניה תעצמי את העיניים...
תשכבי בספה ולרגע תעצמי עיניים כשאת עייפה, ואם נרדמת: אל תזוזי. תהני מהשינה, ברעש, בלי פיגמה, עם נעליים: וזה שינה עמוקה ומתוקה....
תודה ! אלך בעז״ה לעשות בדיקת דם נראה מה חסר
ואקח עוד ויטמינים באמת
א. הייתי היום בבדיקת רופא אחרי לידה כאב לי כשהוא הכניס את המתמר. וישר חשבתי על חיי אישות.. זה אומר שגם אז יכאב?
ב. מישהי מבינה בטחורים?
מתלבטת אם יש לי גם פנימיים ותוהה מה אפשר לעשות..
אישות זה לא בדיקה וגינלית, אבל כן לבוא במוכנות ובהכנה גם לבן הזוג להיות איטי ורגיש. ופתוח לכל אפשרות... ולהשתמש בהרבה חורמ סיכה.
בכללי יכול להיות שהרופא פחות עדין למשל אז לא מחייב בכלל.
וזה אומר בעיקר מכינה את בעלי
שזה מפגש עדיןןןןןןןןןןןןן.
זה שונה מרופא שכמה רגיש יהיה המפגש לא אינטימי.
וגם, עוררות מינית מרחיבה משמנת ומגמישה את הנרתיק. זה גם לא קורה אצל רופא.
אם את ממש סובלת אז הייתי הולכת לפרוקטולוג
אולי זה פיסורה ולא טחורים פנימיים?
תכלס מה הוא יכול להועיל לי?
לא אכפת לי ללכת, השאלה מה זה יתן לי..
אוף, והגוף השבור הזה עובר מתישהו?
חשבתי שחודש אחרי לידה זה מספיק.
ואמא שלי בכלל מעודדת, עוד עשרים שנה זה יעבור 🤦♀️
אני יודעת שזה מרגיש כמו נצח.. אבל תחשבי שמשכב לידה בסיסי זה 6 שבועות. זה באמת יעבור ואת תקבלי את הגוף שלך בחזרה. לא בדיוק כמו שהוא היה, אבל הוא יכול לחזור להיות בריא וחזק.
אני גם הייתי מיואשת מזה.
לשאלתך, פרוקטולוג יכול לתת גם תרופות במרשם וטיפול כולל.
ואצלי הטיפול בפיסורה זה דברים שהיה צריך בשבילם מרשם.
לי זה מאוד עזר האבחון והטיפול שנתן.
זה עובר, אבל תני לו עוד קצת זמן.
בעז"ה את תתחזקי עוד ולאט לאט תחזרי לעצמך.
יש טחור חיצוני בוודאות, אבל כואב לי גם בפנים.
אשכרה בכיתי מכאבים באמצע הלילה 😓
פיסורה זה סבל איום ונורא שרק מחמיר בלי טיפול.
יכול להיות גם וגם וגם יכול להיות שזה רק טחורים.
הדרך היחידה לדעת זה ללכת לרופא.
בדיקה מאוד לא נחמדה אבל כשצריך אז עושים...
לפחות ממה שכתוב באינטרנט
לעשות בדיקה פנימית ולא א.ס פנימי עד לידה ראשונה .
כל פעם צרחתי את חיי.
רק אחרי הלידה הכל יסתדר לי ..מאז לא כואב לי כלום... גם מהלידה האחרונה לא פחדתי. והייתי בלי אפידורל ..
לאט לאט המקום מתרחב ומתרגל....בהצלחה
אצלי אמרתי לרופא שאני חושדת בוחרים היא העיפה מבט נוסף, אבל עוד לפני אמרה שהייתה שמה לב אם היו.
הכל רגיש אחרי לידה, שווה לחכות קצת לפני התרוצצות לגבי טחורים. יש גם המלצות לא ללחוץ הרבה בשירותים וכאלה, אף פעם לא מזיק..
אבל אני רואה שיש.
וגם עכשיו ראיתי דם טרי בניגוב, אבל לדעתי זה פנימי... חוץ מהחיצוני שהרגשתי.
יש מצב שהיא לא מספיק מקצועית 🤭
אני אתייעץ עם אחות מה לעשות.
ולגבי היציאות, מכירה ומשתדלת מאוד.
עושה את כל ההמלצות, חוץ מאמבטיות ישיבה כי קר לי.
אבל בהחלט סביר מאוד שיכאב בהתחלה
במיוחד אם נטהרים קרוב יחסית ללידה
אז לא להתקמצן על סיכוך, ועל הכנה של הגוף והנפש, ולפני שמתקדמים לאט לאט תקשיבי לעצמך כל הזמן.
הגיוני שיקח לך זמן,ולא יהיה כרגיל בפעם הראשונה. רק חשוב מאוד להיות בתקשורת על זה
זוגי
צפוי גשם
רעיונות לאן לצאת ומה לעשות?
כבר חשבנו על הכותל, מנהרות הכותל, סדנת שוקולד...
אם יש עוד רעיונות ממש ממש אשמח לשמוע!!
שמראים את בית המקדש במשקפי VR
זה ממש מיוחד
ממש נחמד
יש גם מוזאונים ממש נחמדים אם אתם בקטע
היינו פעם באקווריום..
אשמח לרעיונות למוזאונים
מוזאון המדע
מוזאון ישראל
מוזאון המוזיקה
מרכז מורשת בגין
יש גם מערת שדים
קארטינג ובאולינג באזור תלפיות
אם אתם בקטע של מוזיאונים יש כמה
מסעדות טובות
די סיטי מגניב ממש אם לא הייתם
המלצה למסעדות טובות?
מוזאונים?
ומה יש בדי סיטי?
כשרות רבנות, אם יש מהדרין מה טוב...
בדרכ בשרי זה יותר יקר.
יש את רובן שזה סוג של המבורגרים אבל יותר מיוחדים.
ויש את מסעדת החברים בסינמה, סגנון יותר מזרחי.
תהנו!!
תעלומה במשרדי הפארק
ממלכה במבחן (לא רק לחובבי הסדרה)
שניהם בגבעת שאול.
(אנחנו באמת צריכים לרענן את ההמלצות שלנו לחדרי בריחה בירושלים )
אקווריום ישראל
עיר דוד
אבל כל אלה יקרים...
תודה ענקית ענקית לכולכן על ההמלצות!!
עזרתן לי ממש
@אמאשוני הלכנו להמוציא והיה מדהים!!!! תודה ממש על ההמלצה
הלכנו גם למוזאון המוזיקה בהמלצת @שלומית. היה עם פוטנציטל.. אבל היו איתנו קבוצת מבוגרים שחשבו שהם מצחיקים, לא הפסיקו לדבר וזה ממש העיק על ההדרכה... התיש כזה. אבל בכל אופן היתה חוויה, היה מדריך מעולה. אגב מי שיודע לנגן זה נראה לי מדהים בטירוף..
שרשרת הדורות היתה מהממת!
ממליצה בחום.
לא הפסקתי לבכות....
וללכת משם ישר לכותל היה מדהים... התפרקתי שם אחרי כל המילואים והמלחמה וכל הזמן הזה שרציתי להתפלל ולא הצלחתי....
(אגב התאכזבתי מאוד מהסיור הוירטואלי בבית המקדש עם המשקפת, וגם במוזאון המוזיקה התאכזבתי מהחלק של המשקפות... ציפיתי למשהו יותר מרגש ומשמעותי)
מבחינת מסעדות ישבנו גם בבאבי באגריפס, אחלה שירות ואחלה אוכל.. מפנקים בשפע.
הבאנו איתנו משחקים לחדר במלון וגם ראינו מראש סרט שתכננו..
הלכנו מלא ברגל, מזג האויר למרות הקור היה לטובתנו בלי הרבה גשם וזאת היתה חוויה כשלעצמה, להסתובב ברחובות ירושלים ביחד...
קיצור תודה עליכן ובקרוב אצל כל מי שהיתה ככ זקוקה לחופש כמוני!!
שליה אחורית נמוכה מכסה בחלקה התחתון את הפתח.,, זה מה שנכתב.
הרופא הביא לי רשימת דברים שאסו לעשות, למעט נסיות באוטובוס, לא להרים כבד
לנוח הרבה, לשתות הרבה , אסור נסיעות ארוכות וכו'..
יש סיכוי שזה יזוז בעז"ה , מה יכול לעזור לזה ?
שליה אחורית נמוכה - הריון ולידה
להבנתי, אין סיבה לדאגה, ובעז"ה היא עוד תעלה.
עם התקדמות ההריון, הרחם גדלה והשליה אמורה לעלות איתה אחורה.
מתפללת על שתינו, שיקרה מהר
היום בבוקר הרגשתי צירים , שעברו לאחר זמן
והלכתי למוקד, באוטובס בדרך למוקד שוב ישבתי והרגשתי את הצירים.
ואח"כ עבר.
כשהגעתי אמרו אורך צוואר תקין וסגור , אז נרגעתי ואז אמרו לי שליה קדמית שמסתירה את הפתח.
וכשחזרתי שוב לעבודה (ישיבה) אני שוב פעם מרגישה את ה'צירים' האלו
ופתאום אני חושבת שאולי זה לא צירים זה איזה כאב של השליה , יש סיכוי?, כי זה מרגיש כאב של שריר הרחם.
קיצור אני מבולבלת.
לסירוגין כבר שבועיים.
בדיוק מה שאת מתארת.
בהתחלה היה נראה לי כמו כאבי מחזור, עכשיו יותר כמו כאב בשריר הרחם.
אמרתי לבעלי שאני ממש מרגישה בהריון. אני מרגישה את הרחם כל הזמן.
ומה אמר לך הרופא ?
גם לך זה קורה יותר בישיבה? ממש מענין אותי ..
הרופא אמר להימנע מיחסים, לא להתאמץ מדי, לא להרים כבד. כל זה כדי להימנע מדימומים.
כבר ראו את זה לפני שבועיים, בשבוע 13, והוא אמר לי לחזור אחרי שבועיים לביקורת, חזרתי אתמול והיא לא זזה בכלל. אז אמר לי לבוא שוב עוד שבועיים.
אני בפירוש מרגישה את הכאב יותר בערבים, אחרי יום שלם. ואז זה ממש מציק וכואב, אקמול עוזר מעט...
לגבי ישיבה, לא שמתי לב שזה במיוחד בישיבה, אנסה לראות מתי אני מרגישה יותר.
הייתי במעקבים והיא ב'ה עלתה.
הרבה תפילות להיות רגועה ורוב הסיכויים שהיא תעלה ככל שההריון מתקדם הרחם גדל והשלייה עולה .
בשורות טובות
הסיבות הן בדרך כלל רגשיות ולא לימודיות
כי לימודי זה משהו שמדביקים ומקבלים עזרה ולא בעיה שנפתרת.
מה למשל?
ילד שמאוד תינוקי וילדותי בכיין וכד'
ילדה שקשה לה לשבת בריכוז קופנית ותזזתיות ולא הפרעת קשב אלא מן משהו ילדותי ולא בוגר
ילדת שמאוד קטנה פיזית גם יכול להיות סיבה לפעמים
ילדה מאוד שקטה וחלשה שמרגיש שחשוב שתהיה יותר גדולה וחזקה.
מניחה שיש עוד סיבות זה מה שעולה לי.
הוא יהיה בין הבוגרים בגן, הוא כבר יכיר את הצוות ואת מהלך היום והשבוע בגן - זה ייתן לו הרבה ביטחון עצמי, ומכך גם הביישנות שלו תתגמד.
ראיתי את זה על הבת שלי בשנתיים האחרונות - נשארה שנה שנייה באותו גן (גם טרום חובה), וזה ממש שינה אותה! מילדה ביישנית ממש היא הפכה לילדה בעלת ביטחון עצמי גבוה, שחושבת אפילו שהיא מלכת הגן 🤭, פטפטנית, שמחה בכל מה שקורה בגן... זה פשוט מדהים!
הגננת שלו ילדה ממש על תחילת השנה,
החליפה אותה גננת מתוקה ממלאת מקום שאמרה לי שכדאי שישאר עוד שנה. ולא ממש עשינו איתה פגישה מסודרת ולא לגמרי הבנתי למה היא חושבת שכדאי.
הגננת הזו ילדה שלשום וכרגע יש בגן כל יום גננת אחרת
אז אני רוצה לבין ולקבל תמונת מצב
אם יש עוד סיבות שבגללן נוטים להשאיר, אשמח לשמוע
כי באמת קשה לקבל ככה תמונה מלאה על הילד, כשלא הייתה בעצם גננת קבועה...
אני חושבת שכדאי לברר אם אפשר לרשום במקביל גם לגן וגם לכיתה א', ואז לחכות עוד כמה חודשים, בתקווה שתהיה גננת קבועה, ואז לראות מה המצב שלו ואיפה מתאים לו להיות...
נותנים
אבל בכל אופן כאמא הייתי רוצה להיות ערנית ולדעת למה לשים לב ומה השיקולים בלהשאיר ילד בגן. גם כלפי ילדיי האחרים
נראה לי שאולי פספסו את הבת שלי (שעכשיו היא בכיתה ב') והיה כדאי שתשאר.. היתה לי גם אז תחושה, אבל לא ידעתי לבסס אותה
והייתי רוצה לגבש הסתכלות
הוא מסוגל להתמודד עם כללים וקצת חוסר גמישות? הוא מסוגל להתמודד עם מסגרת קבועה? עם מטלות שחובה לבצע? יכול להתמודד עם המון של ילדים מסביבו?
בסופו של דבר אמא יודעת הכי טוב מכולם מה טוב לילד שלה...
אבל בכלליות אני לא חושבת שתמיד זה סיבה אחת מוגדרת.
לפעמים הילד יכול לעלות,
אבל מנגד- שנה נוספת תתן לו זמן להתבגר, להיות אחראי יותר, עצמאי יותר במשימות הלימודיות, עם יותר ביטחון עצמי. פשוט בשל יותר.
אז אם ההתרשמות היא שאין לו ככ את הדברים הנל ימליצו להשאיר. וזה לא חד משמעי כי סהכ תמיד יש בכיתה ילדים קצת פחות עצמאיים או בטוחים בעצמם...
בסוף זה החלטה של ההורים. גם אם הגננת ממליצה או לא ממליצה.
אני השארתי כמה ילדים שנולדו באוקטובר או דצמבר ולא מצטערת על זה בכלל.
לדעתי ממש חשוב שיהיה לכן שיח עם הגגנת שמטםלת בו..
מסכימה עם מתואמת שכדאי לחכות לראות איך הוא בהמשך השנה ולשמוע מהצוות שמכיר אותו מה הכי נכון
כי כך נראה לי...
אני לא מספיק מכירה את הגיל הזה
מאחלת לך המון בהצלחה
❤️
הגננת שלו המליצה להשאיר עוד שנה בגן.
אצלו רק מסיבות רגשיות, מבחינה שכלית הוא מקדים את רוב בני גילו, בלעה"ר.
היא הסבירה לי שהיא רואה איך הוא לומד להשתלב מבחינה חברתית, איך הוא רוכש כלים איך ליצור חברויות ואיך לשחק עם חברים, והיא רואה שעוד שנה תחזק אותו בזה הרבה יותר. בבית הספר הזמן בו צריך להסתדר חברתית זה בהפסקה, כשגם המורה בהפסקה. יהיה הרבה יותר קשה לעזור לו אם יהיו שם קשיים. אבל עכשיו בגן הגננת יכולה להיות על זה, לשים לב ולכוון אותו ב'עולם החברתי' ולתת לו כלים שילכו איתו לבית הספר.
אני עוד בהתלבטות. אני כן רואה שינוי גדול ההתנהלות החברתית שלו מתחילת השנה, תוהה אם העובד כמה חודשים עד סוף שנה לא יספיקו לו, או שהוא באמת צריך עוד שנה שלמה בגן.
בינתיים כן רשמנו לגן, כי אמרו לנו שאם רושמים לביה"ס זה מסובך אחר כך להעביר את הרישום לגן, אבל אם רושמים מראש לגן ואחר כך מחליטים להעלות לבית הספר זה יותר פשוט. אז נמשיך לחשוב ולהתייעץ עד סוף השנה, ואז כבר נחליט.
וחלק גם דידקטי יותר בקטע של למידה ממה שהבנתי
הבן שלי לא נשאר, אבל יצא לי לדבר על זה עם הגננת
אף פעם לא שמעתי על הורים שהתחרטו שהשאירו
שמעתי על המון שהתחרטו שהעלו- אחרי שהתלבטו
אבל יכול להיות שאצל בנים עם בר מצווה, חיוב תפילה במנין וכו שנה לפני כל החברים ה יותר משמעותי.
מכיקה מהצד ההפוך... ילדים שהתחילו ישיבה קטנה לפני בר מצווה וזה היה להם קצת קשה
לא יחגגו שנה לפני כל החברים.
בגלל שהם גבוליים תמיד יהיו כמוהם מהשנתון הצמוד.
אם יש ילד שנולד בין ספטמבר לדצמבר ונשאר שנה בגן יחגוג בר מצווה בכיתה ז'.
שבר-מצווה בכיתה ז' זה הרגיל.
ואם לא ישאר גן ויעלה קטן הוא יחגוג בר מצווה בתחילת כיתה ח' שזה יחסית מהאחרונים.
זכור לי שלמדתי שדווקא יש חרטות על שנה נוספת של ילד בגן, כאשר הבעיה היא לא חוסר בשלות אלא בעיה מובנית אחרת.
אבל חלק מזה מתבטא בגיל גדול יותר, ולא בכיתה א' או ב'.
למשל, ילד שיש לו איזו בעיה שמונעת ממנו להיות ברמת הכיתה, כשכבר גדול יותר לפעמים הוא מתבייש שהוא גם לא מבין וגם הכי גדול.
למשל, ילדה שיש לה בעיה חברתית כלשהי, והיא גם מתחילה התפתחות מינית מוקדם יותר מחברותיה כי היא גדולה בשנה. זה מאתגר מאוד והיה עדיף אם לא היה את האתגר של הגיל המבוגר יותר, היות והבעיה הבסיסית לא נפתרה בהשארה עוד שנה בגן.
ושוב הם לא גדולים בשנה הם גדולים בחודש-שלושה.
וברור שזה לא מאה אחוז - זה אנשים. שום דבר לא מאה אחוז.
בפועל אני רואה את ההשפעה של זה בגיל הקטן. וזה מאד משמעותי. נותן ביטחון עצמי, בשלות, בדכ יהיה להם יותר קל לימודית...
אין מאה כמובן.
לא יודעת איך זה מרגיש להם בגיל הגדול
אבל בעיני-
כיתה א-ב זה הכניסה לכל עולם האקדמיה עד האוניברסיטה ועד בכלל. תחושות קשות של חוסר הצלחה הולכות עם הילדים וקשה מאד לשקם את הבטחון העצמי אח''כ
ילד שמגיע לא בשל/ תינוק/ מתקשה לימודית ( משהו שלפעמים שנה יכולה לעזור או קצת לצמצם פערים)
לא חווה חוויות הצלחה - זאת חוויה קשה מאוד.
וכמה שאנחנו כמורות עושות למידה חוויתית ומשחקית ומהממת לומדים מלאאאאא בכיתה א.
ילד שמתקשה בשליפה למשל - של האותיות, הרבה פעמים עוד שנה תעזור לזה.
זה לא קסם גם עבודה בבית.
בפועל מכירה תלמידות. הגננת אמרה להשאיר, הם החליטו להעלות ורק קשיים יצא מזה. הילדה הפכה להיות ילדת שילוב. ילדה אחרת מתקשה כמעט בכל המקצועות ( כמה שההורים עובדים בבית. שנה הייתה יכולה לעזור לה לצמצם את זה קצת). מכירה המון מקרים...
פשוט שומעים הרבה את ה'לא מתחרטים על להשאיר' וכדו', ולהערכתי זה תלוי גם באיזה גיל מתחרטים או לא. הגיוני שלרוב לילד בוגר יותר יהיה קל יותר להתמודד עם דרישות כיתה א', אבל לא תמיד זה עדיף בטווח הארוך.
מנסיון אישי יכולה לספר, שיש לי יליד דצמבר שעכשיו בכיתה ג'.
כשהיה בגן הייתה שאלה מסוימת האם כדאי להשאיר, בסופו של דבר המלצת הגננת הייתה להעלות ובאמת העלנו לכיתה א'. כשהיה בכיתה א' היו לי תהיות האם זה היה נכון, להעלות, למרות שהסתדר לא רע.
בהמשך עברנו תהליך אבחון מסודר ובאמת עלינו על בעיה מובנית. אם היינו משאירים בגן, מניחה שזה היה דוחה את הופעת הקושי בבית הספר, ולכן דוחה גם את האבחון וגם את הטיפול, וזה ממש לא היה לטובתו. שוב, למרות שהגיוני שהיה צולח את כיתה א' וב' יותר בקלות.
בכל מקרה, כמובן שכל ילד שונה וכו', רק היה לי חשוב להשמיע את הצד הזה, ש' על השארה בגן לא מתחרטים' - זה תלוי בנקודת המבט וזה אולי באמת נכון בהרבה מקרים, אבל ממש לא בכולם, וגם את החסרונות צריך לשקול בכובד ראש.
בעיקר כשלילד כבר משעמם בגן, ואז מתפתחות בעיות משמעת בגלל השעמום...
או כשהחברים הטובים שלו עלו והוא נשאר עם ה'קטנים' (בעיניו) והוא לא מוצא את עצמו
או אפילו כמה ימים.
אני ראיתי שבד''כ די מהר זה מתאזן ובהמשך השנה כבר לא שמים לב למי מאיזה שנתון
בדרך כלל משתפים את ההורים בזה ולא מחילטים שרירותית...
ילד צריך להיות מוכן מבחינה רגשית, שכלית, חברתית ועוד בחינה... לא זוכרת.
זה מאוד שכיח להשאיר ילד, ולרוב זה עושה טוב (כמובן לכל ילד מה שמתאים לו)
נזכרתי בזה פתאום
והתחיל לגרד לי ממחשבה על פדים.
הבנתי שיש כאלה מכותנה אורגנית או ווטאבר..
יש מישהי שסובלת מפדים ויש לה המלצה לחברה שיחסית הפדים שלה נושמים רגישים ולא מגרדים?
זה גם דימום ארוך וגם אסור טמפונים...
מעולות מעולות.
רק בערך שבוע אחרי הלידה קלטתי שאני סובלת מהתחבושות ואז הזמנתי, אז זה היה בעיקר לשלב של הדימון הקל שחייבים תחבושת אבל אין דימום כבד.
ישר אחרי הלידה התחבושות של הבית חולים דווקא בסדר לי, כי זה רק כמה ימים של דימום כבד וגם ככה יש כל כך הרבה כאבים אחרים אז זו הבעיה הכי קטנה שלי אז...
תוך כמה זמן בעקך מגיע?
אמורה ללדת עוד שבועיים שלושה בעזרת השם... בערך.....
הפדים של הבית חולים אחרי לידה כן היו לי טובים
אבל אח''כ היה לי זוועה...
עברתי להשתמש בפדים כותנה של קוטקס נטורל
הספיגה שלהם מעפנה ממש🤦 הם לא נוזלים אבל הדם כאילו נשאר מחוץ לפד כזה..
אבל וואלה הגירוי הפסיק
יש חברות יותר טובות בחנויות טבע כזה.. המליצו לי על good care ועל organyc
אבל לא היה לי איך להשיג ואת הקוטקס יש בסופרים/סופר פארם כזה...
בדיוק לכן רוצה להתכונן מראש.
מנסה למצוא איזה המלצה עקבית ואז לקנות מראש..
אבל עדיין...זה כמו פד
האמת יותר דומה לחיתול
חנוקהמן הבתם יותר רך צפד בגלל שזה תחתון אז גמיש, אבל קשה לי להאמין שזה יעזור לי.
תודה בכל אופן...
בעלי איש יקר באמת.
אוההת אותו
ברוב הכשרונות אני יותר מוכשרת ממנו. במנת משכל. בתקשורת בין אישית.בהתמדה, עמידה מול קשיים ועוד
אני לא כותבת את זה במנגינה מתנשאת.
הוא איש יקר ופשוט. לא מסובך או מוכשר. עובד לפרנסה בעבודת כפיים. לא אפרט בגלל אאוטינג.
הוא שיתף אותי לפני שבועיים בביקורת נוקבת מאד שמישו שעבד איתו צמוד אמר לו.
לא מדובר על ביקורת נקודתית אלא משהו מקיף שנוגע לעצם האישיות. מידות טובות וכו.
וזה אדם טוב שאני מכירה.
אני מאז בלי כוחות.
מרגישה שזה גרם לי לתפוס אותו כ0.
כאילו חסרון כזה שאני לא יכולה להאמין שאמרו על מי שהתחתנתי איתו.
מרגישה שנגמר לי האויר.
הוא שיתף ולא נראנ לי הבין כמה זה יהפוך אותי.
אני אפילו חיבוק לא באלי שהוא יתן לי בשבוע הזה.
ממש רתיעה פנימית עמוקה..... .אשמח לכלתובנה או עיצה....
שאם לפני כן חשבת שאת יותר ממנו בהכל, זה מובן למה עכשיו את מגיבה ככה
לא כביקורת, כן? רק כשיקוף❤️
למה מה שהאדם שעובד איתו אומר חשוב ככ? מי הוא שיעיד על בעלך ויתפס בעיניך בצורה אמינה ככ?
הייתי מחזקת בינך לבינך עצמך את כל הטוב שיש בבעלך. זו התרופה. להעריך ולהעצים ולראות טוב
את לא יותר טובה ממנו, אתם טובים שניכם אבל בדברים שונים. וזה הבדל
הרי זה קולגה מעבודה, זה אפילו לא אמא או אחות שהדיעה שלהן חשובה לך.
כנראה התשובה נמצאת פנימה.
אל תיבהלי מההרגשה הזאת, זה לא שבעלך לא מספיק טוב בשבילך, זה היקף עבודה *שלך* מול עצמך.
יש תקופות בחיים שנראה את הבעלים שלנו פגיעים/ לא חזקים וזה יערער לנו את הביטחון.
בתחילת הנישואים חשבנו שאנחנו אוהבים , אבל האהבה האמיתית נבנית עם השנים, כשאנחנו לומדות להעריך.
טוב חפרתי,
עכשיו הקטע המעשי: בתקופות כאלה אני מנהלת יומן תודה.
כותבת כל יום תודה לבעלי על כל הדברים שעשה למעני.
גם את יכולה. אז מה שהוא בחור פשוט!
הוא בריא בגוף? שמח בנפש? קם בבוקר הולך לעבודה?
בעיני זה דברים שחשובים יותר מכל אופי מתוחכם
בדייטים בודקים מי האדם מה יש או מה אין בו
אחרי החתונה מה שמשנה
זה מי הוא עבורך
מי את עבורו
מה קורה בינכם
מה אתם מעניקים זה לזה
כל אחת מגלה דברים בהם הבעל חסר או פחות מוכשר
ואולי היא כן
אבל מן הסתם יש גם מרחבים בהם זה להפך
גם אדם פשוט ואיש מעשה יש לו איכויות שלאיש חכם מאוד ונפשי מאוד חסר קצת
והיופי זה כשמפרים ומעריכים ומתערבבים קצת אחד עם השני
אל תסתכלי עליו מלמעלה
וגם לא מהצד
תהיי איתו
תסכימי למי שהוא
ואפילו תלמדי לראות את היופי בזה שהוא דווקא ככה
בכל מקרה תשמרי על היחד כמקום בטוח
את לא היית רוצה שהוא ישתמש בשיתוף שלך על ביקורת שקבלת או םגיעה שפגעו בך או חולשה שלך- כמשהו שבסוף הוא משתמש בו כלפיך ומאמין לו
זה מערער מאוד את הבטחון להיות הוא לידך בכנות
את בחרת בבעל הזה, ואת אוהבת אותו, ואת יודעת שהוא איש יקר באמת. אבל כל כך קשה לך להעריך אותו.
את בחרת בו 'למרות' שיש כל כך הרבה דברים שאת מוכשרת בהם יותר ממנו. אבל זה כן מורגש. את מרגישה שאת יותר 'מוצלחת' ממנו.
ופתאום לשמוע קול חיצוני, ממישהו שאת מכירה ומעריכה, שמטיל ביקורת משמעותית על בעלך - זה פוגע עוד יותר בהסתכלות שלך על בעלך. את כל כך מתקשה להעריך אותו שאת מרגישה מרוחקת ממנו, ואפילו נרתעת ממנו.
זה באמת נשמע קשה ממש...
אז קודם כל - חיבוק...
וחוץ מזה, אני רוצה להגיד כמה דברים, על פי איך שאני מאמינה. מקווה שאני קולעת, תסנני כמובן מה שלא מתאים...
הזיווג שלכם הוא משמיים.
לא סתם התחנת איתו. זו לא טעות, מה שלא ידעת או לא הבנת לפני החתונה - היה מכוון מהקב"ה *כדי* שתתחתני איתו.
כי הוא החצי השני של הנשמה שלך. בשמיים הייתם אחד. ואתם פה כדי להשלים אחד את השני - להשלים גם במובן שכל אחד משלים את החסרונות של השני, אבל במובן עמוק יותר - כל אחד מחדד לשני את המקומות שהוא צריך לתקן בעצמו, ועל ידי כך שניכם נהיים שלמים יותר, על ידי התיקון שכל אחד מוביל את השני לעשות, דווקא במקומות בהם נוצרים הקונפליקטים והקשיים הזוגיים.
אני בטוחה שזה קשה עכשיו.
וקשה לך בכלל לראות את הצדדים הטובים שבו כשפתאום האירו עם פרוז'קטור דווקא את הצד החסר שלו, אולי משהו שלא ראית בו עד עכשיו ופתאום נוכח כל כך ואי אפשר להתעלם ממנו.
אבל הוא החצי השני שלך. החסרון שלו הוא החסרון שלכם. ודווקא על ידי החיסרון שלו, את תבני בעצמך משהו חדש, דווקא מתוך הקושי הזה שמתעורר בך עכשיו, את תגיעי יותר לשלמות.
האם גם הוא יעשה שינוי ויתקן (אם זה בכלל משהו בר תיקון)? אני לא יודעת. אולי זה משהו שימשיך להיות נוכח פה עכשיו לאורך החיים. ואולי זה כן עוד ישתנה.
אבל הקב"ה הביא אותך לפה לא כדי שתסתכלי על העבודה שלו, אלא כדי שתסתכלי על העבודה שלך. והמצב הזה שהגעת אליו זה הניסיון שלך, זו העבודה שלך. לא לתקן אותו אלא לתקן אותך.
תנסי להבין מה הקב"ה רוצה ממך, מה פה הניסיון ומה יהיה עמידה בניסיון. בעז"ה עוד תגדלי מזה...
אני לא זוכרת איפה , שבעל לא יספר לאשתו דברים לא טובים שאמרו עליו, זאת אומרת , לא יוריד את הכבוד שלו בפני אשתו.. אז קודם כל זה שהוא מספר לך זה מראה כמה שהוא נאמן לך ומרגיש בטוח איתך, וזה יפה..
אני חושבת שכל בן אדם ששומע משהו אחד רע קטן על השני, זה משפיע , וזה יושב איפה שהוא, ולכן יש איסור לשון הרע כי מה לעשות, זה דבר שמשפיע, תנסי כמה שאת יכולה לסנן את זה , כי זה שההוא חושב ככה על בעלך, זה לא אומר כלום! מי הוא ? אלוהים? ככה הוא חושב, שיערב לו. עליך כווולם כולל כולם חושבים דברים טובים? אני מאמינה שלא, וצריך רק את הבנאדם האחד הזה שיבוא לבעלך ויספר לו מה הוא חושב עליך, או באיזו דרך אחרת מיותרת... תנסי כמה שאפשר לא לתת לזה להיכנס לך ללב, זה לא פייר כלפיו וגם לא כלפייך, ואם יש משהו בלי קשר לדעתו של ההוא , שבעלך צריך לשפר, אפשר ביחד, יד ביד..
(את המשפט הראשון שלך)
