פורום הריון ולידה (עמוד 627)

אני לא מאמינה שעבר כל פסח ולא ילדתי עדיין.

מנסה להרפות ולהגיד שיבוא מתי שיבוא. לא מצליח לי

עכשיו שעבר, הכלים שטופים

בגדים נכנסים למכונה בקצב

מרגישה מוכנה ורוצה שהצירים המדומים שיש לי יהפכו לאמיתיים..

עצתי היא שתעשי עכשיו דברים שכיף לך

תנסי להסיח את הדעת כמה שאפשר בדברים נחמדים.

בסוף זה יגיע בעז"ה..

למרות שלא עשינו פסח בבית..

אפשר לחכות גם ליום ראשון🤭

אם כי כדאי שאהיה ריאלית שאני לא הולכת ללדת לפני אמצע אייר...

שבוע 37+ ב"ה

אין צורך לעשות אולטרסאונד נוסף במיוחד.

בשלב שלך הסיכון להפלה ח"ו יורד משמעותית.

בביקור הבא אצל הרופאה תוכלי לראות את הלב פועם ובקרוב גם תוכלי להרגיש תנועות ולדעת שהעובר בסדר.

אם חזה את מתכוונת,

אם יש בזה ממש שכיב מלאה (לא יצא לי לברר מה רמת השכיבה שלה) - אז את פותרת את בעיית השכיבה הממושכת בסלקל..

אני לא קונה את זה כי גיסות שלי משתמשות לילד עד גיל חצי שנה - שמונה חודשים

לאחר מכן טוענות שזה כבר לא נוח לילד, צפוף וכו'

עבורי זו הוצאה גדולה לפרק זמן כזה קצר לכן לא קניתי

מה גם שידעתי שאן אקנה אשתמש בזה המוווןן מה שממש לא מומלץ לילד - להיות כל-כך הרבה זמן בסלקל

אבל שוב, פה את פותרת את העניין עם השכיבה המלאה 

אבל בגלל שזה חדש לא חושבת שיהיה.

לא חשבתי על עניין הגודל ומשך השימוש... בהחלט נקודה חשובה

תודה על התגובה 

דונה זה מוצר ישראלי. אל יש משהו מחול שימי לב שאת קונה משהו שמתאים לתקנים של ישראל.

אם את קונה יד שניה תבדקי דלא פג תוקף

לדעתי דונה ממש שווה את המחיר ובאמת להקפיד לשאם משתמשים מעבר לנסיעה עצמה להוציא מדיע פעם את התינוק מהדונה

כי זה לא מתאים לתקן הישראלי בעלי דיבר עם הרכש של דונה בחול ולכן אני יודעת

שלי ספציפית ארוכה (לא פרסה)

זה ממש עוזר לי בשינה כשהבטן מתחילה לגדול וקשה לישון עליה

האלה בצורת ח'

לא יודעת מה יש בסופר פארם. קניתי של דר' גב, יש גם של חברת הריונית.

מה ההצעה שיש לסופר פארם? אשמח לקישור..

אני השתמשתי בה המשלב שכבר אי אפשר לשכב על הבטן עד סוף ההריון.

ברמה שגם אם התארחתי לקחתי איתנו כי פשוט לא היה סיכוי בלי.

כן מציינת שיש לי מכרות שקנו ולא הבינו מה ההתרגשות של המוצר הזה..

אז מקווה שזה כן יעזור לך.

אני לפני שקניתי השאלתי מחברה כדי לבדוק אם אני מרוצה מהרעיון, אולי שווה לך גם לנסות 

הריון ראשון היתה בשימוש

בשני היתה על המיטה

בשלישי אפילו לא יצא מהשקית ואקום

הייתי קונה רק איכות טובה: בד נושם, מילוי גמיש ובגודל או גזרה מוצלחים. אחרת זה יכול להיות מציק ממש. במיוחד בחום של הקיץ..

קניתי כרית פרמיום של הריונית ומאוהבת קשות. לא מבינה איך הסתדרתי בלי עד עכשיו...

הלילות מפנקים ונוחים. שווה כל שקל.

אני לא הייתי אוכלת בחיים. אבל בהריון ממש ממש לא.

ההנחיות הן להקפיד באוכל באקסטרה ממששש. כי החיידקים השונים שיש במזון לא טרי או מקולקל יכולים לפגוע בך ובעובר. ממש ממש לא שווה את הסיכון. 

בבוקר

זה בעיקרון כבר מבושל אז פחות מטריד

תריחי לפני שאת אוכלת

תריחי ממש טוב, אם טיפלה חשוד לדעתי תוותרי.

אומרת לך כמי שכנראה נדבקה בסלמונלה בהריון, זה היה סיוט! לא שווה את הסיכון אם מריח לך חשוד

מה גם שיש פעמים שמכינה אוכל ממש מאוחר בלילה (אחת עשרה נגיד)

ולא רוצה להכניס למקרר כשזה חם, אז מראש משאירה עד שבע בבוקר בחוץ כדי שיתקרר קצת..

ככה שעבורימזה נשמע לכתכילה שבלכתכילה

לק"י

האוכל כבר בטוח נאכל או נזרק.

זה שרשור מלפני פסח.

להפטר מהן..

הקושי עם שיער ארוך, ואצלי גם מתולתל, זה להגיע לכל הכינים.. 

וזה מגעיל נורא כי ממש רואים את הכינים ואת הביצים מסתובבים בשערות

הקטע שהם מתרבות בשניות

בבוקר הראש נקי

בערב שורץ

ותמיד יש את הבנים הקבועים שנדבקים ואילו שבכלל לא

יש יתרונות לבית של בנים..

אצלי הגיסות שלי צוחקות שאין לי את הבעיה של טיפות פיפי על הקרש..

יתרונות לכאן ולכאן😉

אבל ההדבקות ממש תכופות.. ומעצבן שצריך לכסות את השיער בשמפו קודם..

כי שתיים מתקלחות לבד ולא עושות את זה מספיק טוב 

מכינים ביחס של 1:1

משאירים על הראש כמה שעות

מסרקים בלי לשטוף

המרכז סותם לכינים את הנשימה

החומץ ממיס את הדבק של הביצים

אני נדבקת ממש בקלות, והכינים מתרבות אצלי מאוד מהר. אם הבת שלי נדבקת, אז גם לי יהיו כינים, גם הרבה אחרי שלה כבר אין.

אחרי שניסיתי את כל התכשירים ואת כל הסוגים של הדברים- זה היה אצלי הכי מוצלח.

הכל יוצא אחרי הסרוק

חופפים עם זה בלי לשטוף

ואז מכסים את השיער לכמה שעות

ואז מסרקים? מסרק סמיך? 

מהקרקפת ועד לקצוות, שלא יהיה להן לאן לברוח. עוטפת את השיער בשקית ניילון. אחרי כמה שעות (3-4) מסרקת עם מסרק סמיך והכל יוצא.

להשאיר כמה דקות עושה את רוב העבודה!

למרוח טוב טוב בכל השיער,

לסרק, עדיף עם אסי2000 שמוציא גם ביצים,

ורק אח"כ לשטוף את המרכך.

לבת שלי אני מרססת סרקל וגם עכשיו כשהייתה הדבקה במעון מצאתי לה כינה אחת בלבד על הראש

הייתי משתמשת בספרי למניעה של הדרין וגם לא עבד..

אם יש המלצה למשהו יעיל אשמח.. 

אני נדבקת מהן כל פעם שהן נדבקות.. זו ממש מכה

ואמא שלי מספרת שגם אני שהייתי קטנה היה קשה להפטר לי מכינים..  יש כאלה שיותר קשה אצלם. 

וגם קראתי כאן לפני כמה שנים,

לתת תוסף בי 12 , אם אין מספיק בדם כי

יש משהו בריח הגוף שנוצר (בריאקציה עם הויטמין) שגורם לכינים להתרחק.

לק"י

אבל אם לא, אולי טוסט מצה?

חביתה עם קמח מצה או שברי מצה?

לקטנה שלי אני שולחת אוכל לצהריים גם.

חשבתי שיש אורז מלפני החג, אבל מסתבר שנגמר, אז הכנתי קינואה. מקווה שתאכל. היא כן אוהבת בעיקרון, אבל הטעם שלה משתנה מיום יום.

מקווה שיספק אותו

תודה

אבל אין מצב שהם יסכימו לקחת

נשאר לי פנקייק שהכנתי בבוקר החג, זה בסדר לאכול מחר?

בעיקרון לפני שהייתה לנו ילדה עוד אכשהוא יצאתי לטבול

וגם כשהיינו חג שני של סוכות שמתי לי תיק איפור של שבת מחוץ לבית ומלמלתי משו שאני יוצאת לבית כנסת או לפגוש חברה

התאפרתי זזריז לפני שנכנסתי ואפחד לא שם לב

אצלך זה נשמע קצת יותר מורכב ועם ילדים בכלל הם ישאלו כל רגע איפה אמא

אני חושבת שאם את יכולה לשתף רק את חמותך ואת יודעת שהיא תעזור לך ממש ותחפה אז הייתי עושה את זה.

ודבר שלישי אני גרה במקום בו המקווה הוא כמעט שעה ברגל ויש היתר גורף לכל מי שגרה באיזור הזה לטבול לפני שבת ולפגוש את הבעל בצאת הכוכבים

קרה לי פעם אחת יצאתי לפני שבת וחזרתי לפני שנכנסה.

אני לא מאמינה שיתירו לך כי זה בעיה כלל שבתית אבל תמיד אפשר לנסות..

בהצלחה 3>

אצלנו מאוד מחמירים עם נושא של חציצה ובכל זאת שמעתי שבמקרים כאלו רבנים התירו לטבול עם איפור.

להתרחץ אחרי המקווה את יכולה עם מים קרים ושטיפה לא של כל הגוף יחד.

לשחרר. ואם יבינו לאן הלכת? אז יבינו. ויסתמו אני מקווה. לא שווה עוד יממה של אסורים. יצא לי מלא שבתות בחודשים האחרונים. שבעלך ייקח את הקטן לאחרים אני לא מספקת הסבר. אומרת שהולכת וכבר חוזרת ויוצאת. לדעתי מותר לטבול עם איפור עמיד שיראה טוב אחרי. אבל תבדקי כי לא עשיתי את זה בעצמי (מתאפרת לפעמים אבל לא תמיד אז לא אישו אצלי) ולפעם הבאה אולי תקני איפור של שבת. לגבי מקלחת אני לרוב גם מתקלחת אבל לא בדקה של אחרי הטבילה אלא אח''כ בלילה. אני מתקלחת בשבתות רק מוודאים שהדוד חשמל כבוי. אם את לא בעניין אז במים קרים בטח לא בעיה.

ברור שהכי טוב להיות שבת בבית אם זו אופציה. אבל בכל מקרה לא הייתי דוחה. יצא לי גם לשתף בת משפחה במקרה הצורך בסיטואציות שונות.  מקןוה זה חלק מהחיים. 

אפשרות נוספת- לספר לאחת הגיסות או האחיות שתעזור לך ותחפה עלייך אבל זה לא פותר את כל הבעיות (איך תחפפי ראש בשבת?)

(ביקשת דברים חכמים)

אני במקומך הייתי מנסה להוריד כמה שיותר חלקים מאתגרים.

כמו לוותר על האירוח בשבת, תעשו בבית.

שבעלך יישאר עם הילדים הקטנים.

לגבי האיפור - אני לא יודעת מה השיטה שלכם אבל יש רבנים שמתירים שימוש של איפור מותאם לשבת

ויש גם רבנים המתירים לטבול עם איפור.

כדאי לנסות לברר את זה, אולי מכון פועה ידעו לענות.

לגבי מקלחת אחרי טבילה, תנסי לברר גם על זה

כי מותר לך להתקלח, מותר לשים שמפו? (זכור לי שכן, מקווה שלא מטעה)

הבעיה היא שאסור לסחוט את השיער..  

אחרי כל אלה אם עדיין ממש ממש לא מסתדר לכם, זה אכן לא נעים ומורכב

אבל יש פעמים שאני אישית דחיתי טבילה כמובן לאחר קבלת היתר, בגלל מורכבויות כאלה ואחרות.

טבלתי בשבת, רק בגלל מה שכתבתן!

בעיקר @אורוש3 שהייתה נחרצת ו@שושנושי שעזרה לי לפרק אתזה לחלקים...

כן התארחנו כי סגרנו את הבית לכל החג אז זה לא היה אופציה. אבל מוכרחה להגיד שזה לא היה "קסום" אלא בעיקר מאתגר וברור לי שידעו...

בכל מקרה שמחה שלא דחיתי, בעיקר לטובת הזוגיות, להשאיר אותה הדבר שחשוב יותר מהכל. 

זכות ענקית!!!!!

שתמיד יהיה לכם רק טוב 

תכלס, באמת, אז מה אם ידעו?

גם לי יצא כמה פעמים לקלוט בשבתות משפחתיות כאלו שהיה נראה שהולכות למקווה (אני ממש לא מהמחפשות והשמות לב..) אבל יצא לי להתקל בהן וזה באמת היה ברור, ובאמת שאז מה?

כמו שאורוש כתבה זה חלק מהחיים והכל טוב....

באסה בעיני לדחות בגלל זה.

סתמתי כמובן את הפה והשתדלתי גם את המחשבות, זה מעשה שלי זה מעשה שלה....

וזה החיים 🩷

איזה אלופה את, והעיקר שיהיה לכם תמיד טוב ביחד❤️

הרבה פעמים המקווה כבר לא קסום ויותר מאתגר... לא רק כשיוצא בשבת. וזה חלק מהחיים, להבין שמקווה הוא כבר לא ארוע שכל החיים סביבו כמו שהיה בשנה ראשונה, אלא נכנס בשגרת החיים ולומדים לזרום איתו ולהתארגן סביבו. זוכרת שהיה פה פעם שרשור על זה, של אשה מאוכזבת על כך שלילות המקווה הם כבר לא מה שהיו. עייפים, צריכים להשכיב את הילדים, הבעל לא הביא שום דבר רומנטי, וכו', וזוכרת את הדיון שהתפתח שם שככה זה, וההתגייסות של הבעל לעזור עם ארוחת ערב השכבות ולסדר קצת את הבית לפני שאשתו חוזרת זה הרומנטיות של השלב הזה בחיים.

סתם זה הזכיר לי. מלכה שזרמת עם החיים והלכת למרות הכל, ליל שבת זה באמת אחד הקשים! ולא נורא ששמו לב, הרבה פעמים אין איך למנוע את זה. 

דלקת ראות זה הרגשה מזעזעת ממש.

ככה אני מזהה אצל הילדים שלי דלקת ראות. פשוט כמו שק תפוחי אדמה שצריך להוזיז ממקום למקום אחרת ישארו באותה תנוחה שעות..

אני הייתי עם בחילות בלי הקאות, כמו שאת מתארת (רק מלקרוא מתחיל לי בחילות..).

הריון אחד לקחתי דיקלקטין וזה היה הצלה, בהריון נוסף התחלתי בונג'סטה וזה החליש אותי מאוד אז הפסקתי, אבל מכירה כמה שלקחו וזה הציל אותן.

לא צריך להקיא בשביל לקחת כדור, גם רק בחילות זה סיוט

לא לקחתי בהריונות הקודמים. והפעם, הרגשתי שאני משתגעת מהחוסר תפקוד ומהגועל התמידי שאני מרגישה... לקחתי בונג'סטה.

אז זה כן באמת מעייף אבל בעיניי שווה את זה הרבה יותר מאשר בחילות מבוקר עד ערב.

אני רואה את זה ככה. עם בחילות- בקושי תפקדתי במהלך היום (ראיה לכך היא הר הכביסה שהייתה🤣) וסבלתי גם פיזית וגם נפשית מזה.

ועם בונג'סטה- אמנם פחות שעות שאני ערה ביממה (נאלצת לעשות גם שנ"צ הרבה פעמים) אבל כשאני ערה- אני מרגישה אחלה ואני יכולה לתפקדדדדד

בחילות לגמרי יכולות להוציא מתפקוד

בהריון של הבת שלי היו לי בחילות זוועתיות

אפס הקאות

בטח שהשפיע על התפקוד, שכבתי על רצפה מקופלת ובכיתי מרוב בחילות.

הבונג'סטה הצילה את חיי, לקתי משבוע 6 עד שבוע 19

לא מעלים לגמרי לגמרי את הבחילות, אבל מקל מאד ומאפשר לתפקד

בשעה טובה ובקלות בעז"ה!

של זה שחיפפת עם הברזל... אולי אני טועה אבל זה לא נראה לי הגיוני. את עם ברזל נמוך מאד?

לי נשמע הגיוני שיש סיבה אחרת, למשל אולי פסח 🙃 אולי המצות מכבידות עלייך מאד? אולי את לא שותה מספיק? ימים חמים ויבשים מאד.

וזה מרגיש ככה

והתחתלתי את ההריון עם ברזל קצת נמוך, וכמו שאני מכירה את עצמי אם לא הייתי מתחילה לקחת ברזל הוא היה יורד מאוד מאוד.. אז התחלתי לקחת ובאמת הוא התחיל לעלות, אבל עכשיו כשכמעט לא לקחתי בימים האחרונים הוא בטח ירד..

זה בטח גם שילוב של החום ההזוי הזה (אני שותה מלא אבל עדיין). מצות אני לא אוכלת הרבה יחסית..

טוב, נו, ננסה לשרוד את הימים הבאים..

תודה לשתיכן❤️

גם לא בהריון ובלי קשר לרמת ברזל

זה חום ממש קיצוני זוועה..

נקווה שיתקרר קצת 🤭

כי בערב החג הלכנו הרבה והיה חם (אולי לא חום אימים אבל כן חם) ושרדתי די יפה, וזה אחרי 3-4 ימים שחזרתי לקחת את הברזל..

אולי אני טועה בכ"ז🤷‍♀️

כזה מיידי 

אפילו רפואית אני לא יודעת אם זה בכלל הגיוני כי ברזל לא עולה ויורד בכמה ימים בכזאת רמה...

זה חולשה בהתחלה

יכול להיות שזה גם פסיכולוגי , הגיוני

זה מה שאני למדתי, לשאול תמיד תמיד..

יכול להיות שלט יהיה איך להתיר אבל בשביל הסיכוי הקטן..

בעלי היה בטוח שאין מה לשאול בכלל. כזאת כמות של דם - מתחילים לספור מחדש.

בעקבות העצה החכמה שלכן פה - ביקשתי ממנו רק שירים טלפון לרב.

הרב ביקש לראות את הבדיקה.

ראה ואמר - שלפי צורת הדם, יש סיכוי שזה פצע.

ביקש שאבצע עוד שתי בדיקות כדי להבין אם אכן נראה סוג דם של פצע.

ביצעתי. בעלי הצדיק רץ לרב שהראה לו שהכתמים בדיוק באותה צורה, מה שמלמד על זה שכנראה באמת זה פצע.

הציע שאלך לבודקת טהרה.

אני לא רוצה. מתביישת. כל האירוע הזה נראה לי משפיל, פרימיטיבי, מבייש. לא רוצה.

בעלי אומר שהוא איתי מה שאני מרגישה.

אני מבינה שאולי אם אלך יהיה סיכוי. אם לא אלך - נאלץ לחכות עוד שבוע שלם. ועוד תכננתי לצאת לחופשה זוגית שתתבטל אם נהיה אסורים.

אני מנגבת את הדמעות, מתפללת מעומק לב שלא אעבור את ההשפלה הזאת לחינם.

השעה כבר ארבע לפני שבת.

התקשרתי לבודקת טהרה. הסכימה שאבוא אליה. בשעה חמש וחצי אני מגיעה.

היא רואה שיש הרבה דם. ויש גם פצע קטן. או יה.

אבל טוענת שהפצע קטנטן ממש, ולדעתה מהווה עשירית מהדם.

היא מדברת עם הרב לבקשתי, הרב מבקש לראות את הבדיקות.

אני חוזרת הביתה, מביאה לבעלי את הערכה, הוא רץ לרב.

הרב רואה ואומר שיש פצע, ואפשר לתלןת בפצע, ובעלי יכול להיות רגוע, אפשר להתיר ב100%.

טבלתי. אני אחרי.

תודה לכן על עיצת הזהב פה. תודה לרב, לבודקת וכמובן להקב"ה.

הייתן שליחות משמים. והתובנה - תמיד לשאול.

שבוע טוב וקיץ בריא של גאולות וישועות.

וכל הכבוד לך שהתגברת על הבושה והקושי..

מכירה את זה מקרוב..

אבל הסיפוק בסוף שווה את זה!

ומעקב זקיקים...

אם כבר קבעת תור לרופאה

אז סביר להניח שהיא תשלח אותך לפרופיל הורמונלי, שזאת בעצם בדיקת דם ביום ה3-5 לוסת וזה בודק בעצם את המצב ההורמונלי שלך, והביציות (ברמה הבסיסית) אם יש חשד למשהו אז שולחים לבדיקות יותר מקיפות.

ואולי תבקשי ממנה גם מעקב זקיקים. שזה מעצם אולטרסאונד אחרי הוסת עד לביוץ, לודא שיש ביוץ ומתי הוא מתרחש.

דר מריאנה

באריאל רננה שגב

ובלשם יש עוד אחת

לא הייתי אצל אף אחת מהן, רק המלצות שראיתי מנשים שהיו

את יודעת להגיד לי שם? ד"ר מרב רז

או ד"ר שירי חזן

אבל המלצתי לחברה עליה והיא לא התלהבה🙊

אז עדיין ממליצה אבל כמובן יכול להיות שפחות תתחברי.

בכללי בעיני היא מאד נעימה ורגישה, מקצועית מאד, היא דתיה גם ועובדת במעייני הישועה אז היא מאד בקיאה בכל ענייני הטהרה, נשים ולדניות וכל מה שקשור בנשים+ דת

(סתם לצורך העניין כשהייתי אצלה לפני החתונה היא שאלה מה התאריך של החתונה ואז התחילה לעשות פשוט לבד את כל החישוב של מתי להתחיל ומתי להפסיק את הגלולות כדי שלא יהיו לי בעיות עם הטבילה לפני החתונה)

עזרת לי כי היא יותר זמינה בתורים

אפשר לשאול אותה הכל, היא סבלנית, מאירת פנים, מכבדת.

ממליצה בחום!

משתדלת להזכיר להם, ולרוב הם מתפללים, אבל לא תמיד יש להם כוח/חשק, ולפעמים הם גם צריכים עזרה, ולא תמיד *לי* יש כוח...

(לא מדברת על הגדולים שכבר בני מצווה, כמובן)

הגדול בן 12 תמיד. לרוב הולך למניין.

גילאי יסודי- לפעמים צריכה להזכיר להם שיתפללו כדי שיוכלו לעשות קידוש/לאכול ארוחת בוקר.

גיל גן - בעיקרון אמור להיות, אבל לא תמיד זוכרים או מגיעים לעזור לה, והיא לא יודעת לבד.

תינוק (עכשיו בן שנה וחצי)- כשהיתה תקופה שהייתי איתו בבית, לפעמים אמרתי איתו מודה אני ושמע ישראל. או שהיה רואה אותי מתפללת ורץ למדף להביא את הסידור שלו. זה כזה מתוק! היה עומד ליד הספה ומשתחווה ומתנדנד ועושה עם השפתיים כאילו הוא מתפלל. ושמע ישראל אומר עם יד על הפה תוך כדי תנועות עם השפתיים. (דווקא בתקופה שהייתי איתו בבית כמעט לא הצלחתי להתפלל תפילת עמידה, לא ברור לי איך קלט את זה).

רוצה להתחזק בעניין 

של בעלך. במיוחד חסכנות או חוסר יכולת לסמוך עליהם בדברי אמת. 

מצד שני, דווקא הגיסות, אם שאפתניות יכולות להיות אחלה חברה. לא ברור לי חוסר הביטחון שלך מולן. כתבת כ״כ יפה ומעורר הזדהות, לא הייתי מתרגשת מהמושלמות שלהן, יש המון פייק ואילו בך יש משהו כ״כ טבעי ושלם ונכון. מניחה שאת מתנה גדולה ככלה למשפחה הזו.

וכן, לפעמים לבלוע ולנסות להנות בכל זאת!

האוכל שלא טעים או שהוא ישן וזה מגעיל אותי...

או סתם למשל כמו השבת ששוכחים להדליק מזגן ואני סובלת כל הלילה

תודה על החיזוק.

אני חושבת שהחוסר בטחון גם מגיע מהעובדה שהן גדולות ממני, ואותה אחות שמשדרת מושלמות, משדרת המון בטחון בחינוך ילדים או בזוגיות וזה משהו שלפעמים מערער אותי.

בפועל, ברור שאת צודקת. מאמינה שיש בי המון. אבל בסביבת המשפחה שלו אני כמעט ולא מרגישה את זה...

אז מה אם הן גדולות, הרבה פעמים גיל זה בראש.

נשמע שיש לך ובך איזון בריא וגם צניעות נדירה. והמורכבות שבה את רואה את חמך וחמותך שאת עם כל הקושי מלמדת עליהם זכות.

בכל מקרה, גם אם נראה לך שהן מדהימות או מושלמות או בעלות פיגורה או הספק אז מה???

זוכרת שהערצתי הרבה נשים מהמשפחה של בעלי ושלי שוואלה, מתחוור לי שמאחורי המושלמות יש מחיר נפשי, או צעקות או חוסר ביטחון עצמי, או שהיא אולי טובה במשהו אחד אבל ממש חוסכת מהילדים בדברים אחרים,

אז קחי בערבון מוגבל

חיבוק לך! ❤️‍🩹

גם אנחנו ממש לא מהאלה שזורקים אוכל כל כך מהר ושומרים במקרר מאכלים מסוימים.

אבל סלטים חיים בקושי שורדים יום במקרר אז פשוט דוחה שבוע אחרי

חמי ממש נגד לזרוק אוכל, דור שני לשואה וכל זה

ואצלם זה בא לידי ביטוי בדברי חלב וכאלה

כי הם לא אוכלים את הדברים האלה בכלל, ועד שלא נגמר לא זורקים

השבת היינו אצלם, גבינה פגת תוקף כבר 4 ימים (פתוחה), ניחא, חלב לקפה פג תוקף כבר 25 יום 😅

מזל שלילדים היא קונה שוקו במיוחד אז הוא בתוקף

אני פה צוחקת/בוכה עם עצמי

איזה הזיה

רק משהו אחד ממני:

גם אני סבלתי מחמותי וחמי עם הדברים ההזוים שלהם (תכבי את המים כשאת מתקלחת בין השמפו לסבון, זה חוסך מים, לא מריחים אוכל- אם הרחת- זורקים, ובכלל תחושה של מתח בבית, לא מתקרבים למקרר של חמותי, לא למטבח, וכו..)

אממה-

עברו כמה שנים

והיום אנחנו ב"ה משפחה ברוכה: והם באים אלינו וחסל סדר הזיות אצל חמותי....

והכל כלא היה..

(חוץ מהערות שככה היא בנויה בילת אין... אבל לפחות זה הבית שלי ואני בעלת הבית.)

אולי להביא איתך מאוורר, מצעים כריות שיהיה נוח להתארח ולא תצטרכי לדאוג?

ולהביא אוכל?

כשאני נוסעת אני תמיד מביאה איתי קופסאת עוגיות, קצת חטיפים לילדים, שוקולד בשבילי..

זה מבאס כי כשמתארחים אז רוצים לא לעבוד קשה אבל לפעמים זה מה שצריך 😞

ובקטע הזה זה סוגר לי פינה.

אבל כמו שאמרת זה מתסכל לעבוד קשה בנוסף לעובדה שנוסעים.. כלומר אם כבר אני נוסעת, שלפחות לא אצטרך לבשל ולסחוב הכל.

אבל אולי כדאי לנסות פעם הבאה.. ולראות אם זה ניתן לי תחושה טובה יותר למרות הטרחה

סתם...

אבל נשמע מנטליות משפחתית ממש דומה.

אנשים מהממים, חוסכים בחשמל, כריות זוועה אז מביאה מהבית, אוכל ממוחזר, מבטיחים מלא הבטחות באוויר שאני יודעת שאני לא יכולה לסמוך עליהם (במיוחד קשה לי כשמבטיחים דברים לילדים, ואז אחרי כמה ימים כשהילדים מזכירים להם הם צוחקים בהלם "וואו הילדים האלה לא שוכחים כלום")

זה באמת מתיש. אני חושבת שעם הזמן מתרגלים ומגיעים עם פחות ציפיות. לומדים להביא מהבית כל מה שיעזור להרגיש בנח (כרית, אוכל, חטיפים, חומר קריאה, משחקים לילדים, מה שצריך. אצלנו הכי קריטי זה ספריי נגד יתושים...) 

זה לא עובד כשיש דברים כאלה בסיסיים שחסרים.

זו טירחה, אבל זה שווה את המאמץ, אחרת אסבול כל השבת.

זה ברמה שאני תמיד דוחפת למזוודה 2 בקבוקי מים של ליטר וחצי בשבילי כי אני לא מצליחה לשתות מים אצלם (פילטר עם מים בטעם דוחה, כנראה לא נוקה כבר שנים).

אגב משחקים אני לא סוחבת, רשמתי את זה סתם בתור דוגמה. ב"ה משחקים יש להם בשפע והנכדים ממש נהנים 

וממש כל הכבוד לך

דבר שני, אני רוצה להגיב בנוגע לנקודה הזאת שאת אומרת לעצמך 'אני אהיה קלילה ולא אהרוס לכולם'..

זה נשמע שאת מאשימה את עצמך בזה שקשה לך, אולי כי את לא רוצה להאשים את המשפחה של בעלך.

אני באמת חושבת שגם אם הם אנשים מקסימים, יכול להיות שהשוני פשוט מקשה עליך.

ולכן אם את מאשימה את עצמך בקושי זה רק מקשה עליך ובנוסף מוריד לך את הביטחון שזה מבאס..

אני מזדהה איתך מאוד כי גם אני ככה

אבל זה לא נכון

יש דברים בהתנהלות שלהם שבאמת קשים

וזה לא אומר שאת כפויית טובה, או לא אוהבת אותם אן הדברים האלה קשים לך

אני חושבת שאם תקבלי את זה שקשה לך וה בסדר

וזה לא אומר דברים רעים עליך ולא עליהם

אלא שאתם שונים ולפעמים זה קשה

אז יהיה יותר קל להתמודד ולמצוא פתרונות

כתבתי קצת מבולגן

מקווה שזה ברור

עכשיו אני שמה לב....

שהרבה פעמים כשאני רוצה להגיד לבעלי דברים שמפריע לי אצלם במהלך השבת, אז אני רוצה לוודא שהוא מבין את המורכבות שאני מרגישה "ההורים שלך מקסימים ואני אוהבת אותם, אבל קשה לי להיות פה בגלל זה וזה"

ויש לי מעין צורך להראות לו שאני מעריכה את המאמצים שלהם ושאני יודעת שכולם רוצים שיהיה לי טוב.. ואני עכשיו קולטת שבאמת אני חוששת להיראות כפויית טובה ומפונקת.

אני ממש מעריכה שכתבת לי.. זה עושה לי סדר בראש. שאני לא צריכה להרגיש אשמה. ואפשר להיות בתחושה המורכבת שאני אוהבת את האנשים, אבל פחות אוהבת להיות אצלם/איתם בסיטואציות מסויימות.

תודה לך!

כיף שהצלחתי להעביר את הכוונה

אני מאטד מזדהה איתך בסיטואציות מסוימות

למדתי לדאוג לעצמי...

קונה אוכל סגור ואוכלת אחר כך בחדר.

מביאה איתי שעוני שבת, ובעצם כל ציוד שנצרך (כל שבת שיוצאים אני מעדכנת את הרשימה בדברים שהיו חסרים לי. רשימה ענקית יש לנו אבל חוסכת הרבה צער..)

דואגת למצעים שאני אוהבת (כריות ושמיכות אצלנו אין בעיה, אבל גם לא מאוד מסובך להביא...)

ואפשר גם לדאוג למאוורר קטן כמו שהציעו פה.

לק"י

אבל בעיני אין מה להפסיד מלנסות את זה.

לשתות כמה פעמים ביום.

תרגישי טוב!

עם הדיקלקטין היו עדיין בחילות אבל לא הקאתי.

עם הבונגסטה בקושי היו בחילות, לא הרגשתי עייפות מיוחדת עם זה, היה מושלם (חוץ מהמחיר...😉).