אני בשאיפה להריון שלישי בעזרת ה'.הראשונים הגיעו בקלות יחסית ברוך ה' .כבר לא זוכרת מה היה עם הקודמים אבל האם אפשר להבחין אחרי ביוץ שינוי בהפרשות שיכול להעיד על הריון מוקדם? לפני האיחור במחזור..
או שאמור להיות הפרשות רגילות כמו אחרי ביוץ גם אם היתה הפריה או לא .האם שמתן לב למשהו אחר ?
בנוסף יכול להיות חד פעמי חודש בלי ביוץ מסיבות שונות כמו סטרס שינויים וכאלה נכון ?
בהחלט יכול להיות חודש ללא ביוץ, כתוצאה מסטרס, הורמונים שנלקחו בחודשים קודמים או סתם חוסר איזון הורמונאלי
בשורות טובות
אלה 12אחרונהבשעה טובה נולדה לנו בת ואין לנו שום רעיון לשם...
עברנו על השמות שהציעו בשרשורים אחרים ולא התחברנו לאף שם. חלק מהבעיה זה שהרבה מהשמות שאני אוהבת כבר "תפוסים" במשפחה.
אנחנו מחפשים שם רגיל יחסית, אפשר קצת מיוחד. דוגמאות לשמות שאהבנו אבל תפוסים:
מוריה, תמר, נטע, נגה
אני לא שמה פס.
אם אני אוהבת שם קראתי.
זה שכבר יש זו לא סיבה מספיקה מבחינתי לוותר
שיקפצו
ומצד שני הרבה מהמשפחה שלנו לא..
אני לא קיצונית, אבל כן דודים, בני דודים, סבא סבתא..
יש לי חברה שלא קוראת גם בשמות של בני דודים שלה🙈
בסופו של דבר ישמצב שמישהו מהמשפחה יקרא בסוף בשמות שנתנו.. אי אפשר לדעת
אבל לי מפריע לתת שם שכבר יש..
אביגיל
שירה
נֹעם
אחינֹעם
מזל טוב
שם זה מהות. זה לא סתם משהו שאוהבים. זה משהו שילך עם הילד כל החיים... ולכן בעיניי לחשוב קודם כל מה המשמעות שרוצים ואחר כך לחשוב על רעיונות...
וגם, לא רואה בעיה לקרוא בשמות שכבר תפוסים... אנחנו קראנו בשם שיש הרבה במשפחה, וזה לא נורא בכלל
ואז ראינו שהפירוש התאים גם למה שחיפשנו.
יש שם שבעלי ואני ממש אהבנו, ואז הבת שלי נולדה ממש יומיים אחרי שקראו הפטרה שהשם מופיע בה.
אבל כנראה שבכל מקרה היינו קוראים בשם הזה
אבל זה לא שהייתה לנו רק משמעות אחת בלעדית שהיא המתאימה. היה לנו סגנון של משמעות שחיפשנו שם יפה ומתאים שהכי יתיישב לנו על הלב ועל הילדה.
אני חושבת שזה עבד לנו🙈
ומאפשר לחשוב על שמות
חושבת שרוב ההורים בסופו של דבר בבחירה של השם כן בוחרים גם לפי המשמעות ולא רק לפי המצלול..
וסליחה שלא עונה אחת אחת
נתתן המון רעיונות מצוינים, תודה!
תגדלו אותה בנחת ושמחהטארקואחרונהשל המילואים?
מנסה להבין למה דוחים לנו כל בקשה גם אם היא עומדת בקריטריונים שלהם
תודה
אני נכנסת עוד רגע בע"ה לשבוע 31 כבר..
אבל בימים האחרונים אני מרגישה מלא מלא התקשויות, חלקן כואבות קצת..
אני יודעת שיש התקשויות בשבועות האלה, אין תורים. ותכלס גם אין לי כח ללכת.
מצד שני, מפחדת שזה התחלה של צירים...
יש לי דרך לדעת בלי להיבדק?
מה צריך לעשות?
תודה!
כדי לדעת אם זה צירים צריך להיבדק..
לא יודעת איך זה בקופות אחרות, במכבי יש מוקד נשים ולשם לא צריך תור.
זה באמת מתיש אבל אם את לא רגועה הייתי בודקת..
גם אם זה צירים זה ממש לא אומר שזה מוביל ללידה כבר עכשיו, אבל כן חשוב לבדוק שאם זה צירים צוואר הרחם עדיין ארוך וסגור
ולנוח ולראות אם זה עובר
גם לי בשבועות מאוחרים יש הרבה התקשויות
הייתי בהריון בסיכון ולכן תמיד עשיתי מוניטור שגם הראה צירונים ואפילו היה קיצור צוואר עד 14, בפועל לא התייחסו לזה כי אמרו שכל ההריונות שלי עם התקשויות ולא ילדתי אף.פעם מוקדם
זה הריון ראשון? בשבועות האלה יכול להיות אבל אם זה משהו שאת לא מכירה אז אולי כן כדאי לך להיבדק, במכבי יש מוקד כל יום עד שעה 5 זה בחינם
דווקא בהריון האחרון התחילו התקשויות ממש כואבות בשבוע 36 וילדתי
במקרה של 4 התקשויות/צירים בשעה או כאב חריג.. ללכת להיבדק
אם את לא רגועה במקומך הייתי הולכת להיבדק
אני אמא לשני קטנים.. וצריכה לחזור מחלד
התפטרתי ממקום העבודה מסיבות פחות נעימות (מנהלת שממש התנהגה כלפיי בצורה מבזה )
ואני נאלצת לחפש מקום עבודה חדש.
בהכשרתי אני מנהלת חשבונות.. אבל ממש רוצה לצאת מהנישה לכיוון רכש /רכזת תחום/אדמינ'
האילוץ העיקרי הוא השעות.....
כל טלפון שאני מקבלת ואני מעלה את נושא הגמישות בשעות.
אני נתקלת בסירוב אוטומטי
אני כבר ממש ממש מיואשת
איך עושים את זה?
אני צריכה לאסוף שני קטנים עד השעה 16.
ככה שאני צריכה לצאת לפחות ב15 ורבע אם העבודה נמצאת במקום מגוריי...
אני יכולה להתחלק עם בעלי בחלק מהשבוע
אבל עדיין יהיו יומיים /שלושה שאצטרך לצאת בסביבות 15.
איך אתן עושות את זה?
אשמח לעצות
תודה
צריך בדכ משרה מלאה
מה שכן את יכולה בימים שאת צריכה לצאת מוקדם להתחיל לעבוד ב7 בבוקר
אני הייתי עובדת ככה בעבר
בכל אופן בהנהח למייטב ידיעתי הרבה יותר קל למצוא משרת אם
ולא ממש יש התחשבות לעבודה מהבית, מאוד קשוחים בנושא הזה
אמורה לחזור תיכף מחל"ד ומקווה שיזרמו איתי על עבודה מהמשרד 5-6 שעות והשלמה מהבית
דןוקא חברות הביטוח והישראכרט די גמישים בנושא אבל זה לא התחום שאת מחפשת
תמיד מחפשים עובדים בתחום הרכש..
בדרך כלל יש אפשרות לאמהות להגיע מוקדם ולצאת מוקדם
לא יודעת איפה את גרה אבל יש הרבה משרות בירושלים
ובעוד מקומות מן הסתם רק פחות..
נציבות שירות המדינה מכרזים
תבחרי מכרז פומבי
המיונים יכולים לקחת קצת זמן
את יכולה לחפש גם משרה זמנית ואז זה לא במכרז והליך יותר מהיר
בנות, תתפללו עלינו שלא יצטרך אשפוז מחר!!!!
הוא צהוב🤕
והברית נדחית
ויום שישי
ואם הוא מתאשפז מתחת לאור זה רק הוא בלי אמא
ו..
ו..😥
אנא ה' תשלח לו רפואה שלימה!!!!!
איך גיליתם שהוא צהוב?
איזה מבאס וקשה 
את מניקה?
לי המליצו בבית חולים להניק כל שעתיים על השעון
(לא רציתי לתת תמל)
ואם כן מאושפזים אותו אולי תבדקי באיזה בית חולים יסכימו גם לך להישאר ביחד איתו אם מתאים לך
שיהיה בשורות טובות ורפואה שלמה!
בשום אופן לא הייתי מסכימה שהוא ישאר מאושפז לשבת בלעדי...
וחיבוק גדול גדול ורפואה שלימה לשניכם!!
השאירו אותה מאושפזת ואותי שחררו ולא הסכימו לתת לי מיטה(יומיים אחרי לידה ותפרים!)
היו עוד נשים שנאלצו ללכת הביתה כי היתה שבת ולא היה להן איםה להיות כי התינוק בתינוקיה ואין להן אפילו אופציה להיות לישו כל הזמן
אני התעקשתי ופשוט נשארתי שם שבוע שלם על כסא פלסטיק במסדרון(עם תפרים זה היה סיוטטט)
ובלילה התגנבתי לחדר הנקה לישון על הכורסת הנקה
קיצר לצערי יש דבר כזה
ומא זלמדתי לקח
לא חותמת על שחרור לפני משאה אחוז התינוק משוחרר
ולך
גם לנו היה צהבת ובמקום להשתחרר בשישי היא נשארה שם בשבת. קיבלתי את זה מאוד קשה
אני לא הנקתי והאחיות במחלקה ראו שקשה לי לשחרר הציעו לי לינת לילה במחלקה אבל הייתי מותשת נפשית מהלידה והקיסרי שרק רציתי לחזור לבית ולילדים שבבית אחרי שבוע שלם של אישפוז שלי ונאלצתי להשאיר את הקטנה שם בשבת בלעדי בשביל הנפש שלי קצת להיתאפס
בשבת קיבלנו טלפון שהיא משוחררת (היה מלחיץ ביותר לקבל טלפון מהם בשבת כי הם לא ידעו שאני שומרת שבת)
ומצטרפת לדברי באר מרים. הילדים שלך גדולים יסתדרו
תבקשי מבית החולים שיאפשרו לך להיות בשבת. אולי יש להם פתרונות כמו מיטה נפתחת.. אז את לא מאושפזת אבל יכולה להיות
אם ילדת בשע"צ ישתדלו ממש לתת לך מיטה במחלקה.
בבתי חולים אחרים, את תמיד יכולה להיות לידו על כסא בתינוקיה, זו זכותך המלאה.
ואם את בוחרת להתאשפז בבית חולים אחר, לא זה שילדת בו, ככל הנראה יאשפזו במחלקת ילדים ואז יש לך כורסא לידו.
בהצלחה!
אולי זה תלוי מחלקה
וברור שגם תלוי עומס
לא בטוח שיעלה עד כדי כך
את בטח יודעת שמומלץ להאכיל הרבה כדי שהבילירובין יתפנה מהגוף.
אגב, כשהיתי מאושפזת לאחרונה ביולדות בהדסה עין כרם, נתנו להורה שחזר עם תינוק לאשפוז באור, מיטה בתינוקיה בקצה עם וילון
אלומה111מנסיון של צהבות ואישפוזים, שכמה שזה הכי לא הדבר שאני רוצה אחרי לידה, הפוטו בשורה התחתונה היה הכי יעיל ועזר לנו לסיים את הסיוט הזה.
הלוואי שיהיה בריא בלי! בעז"ה!
אבל זה פשוט עושה סוף לסאגת המעקבים, חולשה, עייפות, להעיר להנקות..
איפה הייתם?
מה שלומו?
אז ב"ה תודה לאל היינו בשבת בבית כי היתה מעט ירידה.
עוד לא בטווח של ברית אבל תודה לה' שלא נזקקנו לאשפוז!!!!
מחר בבוקר ניסע שוב לבדוק..
בע"ה לבשורות טובות..
ושוב, תודה על ההתעניינות!
האמת היתה שבת מרוממת.
איזה זכות להיות בבית עם תינוק חדש ♥️
הלב מלא בהודיה לקב"ה
לי גם הרופא וגם המוהל אמרו שבד"כ אם מתחילה ירידה בצהבת אז זאת המגמה והירידה ממשיכה.
ורק שתדעי שככל שהילד גדל (ממש כל יום שעובר) אז הערך של הצהבת שמצריך אשפוז משתנה ורוב הסיכויים שאם עד עכשיו לא נכנס לפוטו אז גם לא יצטרך
ומשהו שגיליתי רק בילד הזה (כולם אצלי היו עם צהבת) זה שאפשר לעשות בדיקת צהבת במיון ילדים בבית רפואה והתוצאה מיידית.
לנו זה עזר כשרצינו לדעת יום לפני הברית (הדחויה) שבטוח הצהבת בטווח שמאפשר ברית ולא רצינו לעשות בקופה שאז התשובה מגיעה רק בצהריים.
רפואה שלמה! ❤️
אני מקווה שאתם במגמת ירידה.
איך את מרגישה?
את מספיקה להרגיש שאת יולדת? מספיקה קצת לנוח?
האמת התאוששות אחרת לגמריי כשיש גדולים בבית..
פתאום יש ידיים נוספות לעזור..
תודה לה'.
ושאלה לא קשורה: יכול להיות שהפטמה של בית חולים גורמת לקטן פחות לינוק אלא לרצות בקבוק כי החור שלה גדול?..
איתה אני משתמשת 🫣🙁
יש פטמות ממש קטנות יש 00 למאמ
וכשמאכילים להחזיק את הבקבוק במאוזן כך שהפטמה תהיה חצי מלאה.
בהצלחה רבה!
הממ נשמע שלאחיות האלה לא היו ילדים שסבלו המון מגזים כי זה סיוטטטט
ולא משהו ש'בקטנה שיבלע קצת אוויר'
לילה לבן מחכה לי אחרי בועת אוויר כזאת
אצלי לא ראיתי שהשפיע לרעה
אבל כל תינוק שונה
קם הבוקר עם פצעים סביב הפה, מה זה יכול להיות??
אין בתוך הפה אז זה לא מחלת הפה ב"ה, מרגיש טוב, אוכל וישן כרגיל. לא נראה שזה מציק או מגרד לו.
יש למישהי רעיון?
תוהה אם זה יכול להיות מדבק? יש סיכוי שהמטפלת לא תרצה לקבל אותו מחר??
במכבי רפואת עור אונליין זה לשלוח תמונה ותיאור ויענו תוך 7 (!) ימי עסקים.. . ממש עוזר.
נראה אם אצליח למצוא תור בקרוב.. אז בינתיים היית משאירה בבית? 😓
חוזרת מהרופא, זה אמפטיגו ומדבק כמו שכתבתן.
התחלנו עכשיו טיפול ומקווה שיעבור מהר בעז"ה.
תודה רבה ובשורות טובות!
נראה לי שהיא בכללית. לא בטוחה
ההורים שלה עוזרים אבל גם להם אין מספיק
לטיפול רגשי דרך הקופה, בלי קשר לרקע.
אבל זמני ההמתנה יכולים להיות מאוד ארוכים (בין חצי לשנה ואפילו יותר).
בכל אופן כדאי להתחיל את התהליך כמה שיותר מהר, כדי להיכנס לרשימת המתנה
פונים לרווחה, לא יודעת לאן בדיוק
אפשר להתקשר לברר מה הפרוצדורה
המתוקה שלי בת שלוש.
כל הזמן מתלוננת שהתחתונים שלה רטובות..
עכשיו גם עשתה אפצ'י והיא אמרה שיצא לה גם נזלת וגם פיפי...
בכלל, תמיד יש לה שם אדמומיות. כל הזמן שמים לה משחה של תינוקות.
מנגבת טוב בשירותים..
אשאל את המזכירה במרפאה..
תודה!
זכור לי שפעם חיפשתי לעצמי ומצאתי טבלה באינטרנט של פיזיו רצפת אגן
(אולי אפילו הקישור היה מהפורום)
ועל כל פיזיו היה כתוב באיזו אוכלוסיה מטפלת - נשים/גברים/ילדים (חלקן מטפלות ביותר מאוכלוסיה אחת)
אני חיפשתי וגם לא ידעתי ככ איך למצוא וכששאלתי במרכז להתפתחות הילד הפנו אותי לפיזיותרפיסטיות באיזור שלי דרך הקופה (ובאמת כנראה אין הרבה דרך הקופה..הייתי צריכה לסוע כמה זמן עד מה שהכי קרוב אלי)
ובאמת צריך קודם לשלול דלקת ולעשות אולטרסאונד כליות ודרכי שתן (אפשר הפניה מהרופא משפחה)
אתחיל עם הרופאת ילדים.
וב3 שנים האחרונות לא חגגנו... (אאוטינג שלום)
פעם אחת הייתי ממש לפני לידה, פעם אחת אחי התחתן ופעם אחת אחותו התחתנה...
ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות לציין איכשהוא...
בעלי פחות יוזם, יותר זורם...
אבל הוא גם לא מרגיש כל כך טוב. אז יציאה לא באה בחשבון...
אני רוצה להכין מוס טריקולד- צריכה עוד לקנות מצרכים.
הכנתי כבר אלפחורס לבבות ונשיקות..
אני בעצמי לא יודעת בדיוק מה אני רוצה, אולי תעזרו לי?
הבן שלי ילד מתוק בן שנתיים ו10 לאחרונה פשוט לא אוכל כלום
לא מתגרה אפילו מעוגיות וחטיפים
הדבר היחיד שמסוגל לגרות אותו זה סוכריות וחמצוצים
עשינו בדיקות דם היה ברזל נמוך מביאים לו ברזל כבר שבועיים
אבל לא רואה שום שינוי בתאבון אני כבר מרגישה שאנחנו מגיעים למקום לא הכי טוב עם האוכל
אני ממש מתחננת אליו שיוכל אם לא פשוט לא אוכל אין לו בעיה גם יום שלם לצום ממש וזה קרה כמה פעמים מה שגורם לי להתחנן שיכניס משהו קטן לפה
מה עושים? אני ממש חסרת אונים
יש לציין שמילד מתוק וחיוני הפך לבכין ועצבני
הוא במסגרת? איך הולך שם עם האוכל? הוא ירד במשקל?
מה שכן אני ממש ממש דואגת לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה
מחלת חום כלשהיא או משהו אחר?
מה אהב לאכול לפני זה?
לפני זה גם היה בררן קצת אבל אכל שניצלים אורז טוסטים
היום פשוט כלום
חוסר ברזל בהחלט יכול לגרום לירידה בתאבון ויכול לקחת זמן עד שיעלה
אבל אם זה משהו שהוא מעבר לשבוע לדעתי זה מצריך בירור רפואי.
יכול להיות גם התנהגותי או רגשי כדאי להתייעץ עם מישהו שמבין
הלכנו לרופא לא מצאו כלום חוץ ממחסור רציני בברזל והוא מטופל
נוספים כולל גסטרו
ואם היה כבר בעבר בררנות באוכל אני חושבת שכן שווה לגשת לאבחון. שם יכולים לראות אם יש סיבה רגשית או התנהגותית.
גם גסטרו וגם אבחון זה תורים עם זמן המתנה ארוך שווה לבקש הפניה ולקבוע תור ומקסימום לבטל אם הוא לא יצטרך.
פלפל שחור זה לכלוכים
בצל זה בל יעבור מבחינתו
אבל היה מוצא דברים שאוהב
(חסימת מעיים או מחלה אחרת) אולי הברזל עושה לו תופעות לוואי.
צריך ממש להזהר עם העניין משום שזה יכול להתפתח לסוג של הפרעה סביב האוכל.
בהנחה והילד בריא לחלוטין - אני יודעת שההנחיה היא רק להציע ולא להתחנן וודאי לא בכח.
כשכולם אוכלים לשים לו בטבעיות מנה ולהציע לו. לא לתת ממתקים או חטיפים. אם לא אוכל, להשאיר לו את הצלחת על השולחן או במקום נגיש אחר שהוא יכול לקחת משם כשיהיה רעב.
חשוב לא לעשות מזה עסק בכלל ולא לדבר על זה כשהוא בסביבה.
גם לא להתרגש ולהחמיא כשהוא כן אוכל, רק להגיב בענייניות וטבעיות.
יכול להיות שיש לו עצירות כאבי בטן ואיבד תיאבון?
קודם כל, אם הוא ממש לא אוכל כלום חשוב לתת לו את הסוכריות והחמצוצים הגוף הקטן חייב סוכר פשוט שיכול לספוג אחרת הוא ירד במשקל מאד. ותקבעי תור דחוף לרופא! אין דבר כזה שילד לא אוכל יום שלם ולא יעשו בירור רפואי על זה
עשינו ברור התחלתי בינתיים הברזל היה ברצפה מה שגרם לחוסר תאבון והוא מטופל
הבעיה שאני כבר מפחדת שמרגיש שמקבל תשומת לב שלילית על הענין
מצד שני בגלל שהוא לא רעב הוא פשוט לא אוכל
ילד לא עושה סתם שביתת רעב, משהו קרה לו פיזית או נפשית, וצריך למצוא את הדרך לעזור לו.
את מתארת שהייתה בררנות קודם אבל ההםסקה הזאת נשמעת משהו שצריך להתייחס אליו.
אוכל זה אחד הדברים היחידים שילדים יכולים לשלוט עליהם בנוגע לעצמם..
נראה שהוא ממש צריך את להחזיק את השליטה עכשיו, מעניין להבין למה.
הייתי משוחחת עם הגננת, לנסות להבין איך הוא אוכל בגן
כמו שכתבו לך כאן בהנחה ובדקתם בצורה מעמיקה את העניין הרפואי אז לא לעשות מזה עניין למרות שזה סופר סופר קשה...
בנוסף,אם הוא בגן הייתי שמה מקליט גם אם עד עכשיו סמכתי בעיניים עצומות...
משהו עובר עליו פיזית או רגשית וזה כמו שאמרת משפיע עליו..
ה' יהיה בעזרכם לעלות על הנקודה..
יש ךי ילג שבקושי אוכל
ממש יכול לצום שעות ארוכות, זה הטבע שלו, ירש ממני... היום ברוך השם יש לי עודפים
טיפים שונים שקבלתי:
להשאיר אוכל נגיש בבית- סלסלת פירות, מעדנים במקרר בגובה נגיש, ביסקויטים/ביגלה. שאם זה ענין של אגו יוכל לאכול ולהרגיש שאכל בלי שראיתם. אני הייתי מוצאת בלילה תפוחים חצי אכולים שהיו קצת מרגיעים אותי..
ברזל נמוך- זה קריטי. לתסף בתוסף איכותי, אצלי טיפטיפות מעולה. להקפיד מאד.
אם לוקח בקבוקים- לשקול לחזור למטרנה אם אהב. בסוף יש בזה את רב מה שהוא צריך. לגיל יותר גדול גם יש משקאות רפואיים מזינים, כמובן בהתיעצות עם רופא. היינו שם תקופה...
לא לדבר על האוכל. לא לעשןת מזה אישיו ובשום אופן לא להתחנן. רק להציע. בעדינות.
לתת דוגמא אישית! שיראה אותך אוכלת. הכי טוב כשאת רוצה שתהיה ארוחת ערב ממש לערוך שולחן לכולם, לא שזה זמן שרק הוא אמור לאכול בו, שיהיה ענין חברתי סביב האוכל.
בניגןד לזה נוזלים כן חשוב לוודא שמקבל ואם צריך לתת חצי מתוך שינה..
להרפות. לזכור שבסוף הוא כן אוכל. פחות ממה שצריל אבל בעזרת השם זו תקופה והיא תעבור.
וחיבוק על המצפון האימהי וואי זה קשה!!! לפעמים בלילה הייתי בוכה כשהייתי חושבת כמה מעט אכל היום. למרות זאת הוא מתפתח יפה, אפילו קצת גבוה, חכם וערני.
ותבדקי אם בגן הוא אוכל קצת יותר. ולהשקיע במה ששולחים לשם, כי הרבה פעמים בוקר פלוס ענין חברתי גורמים לילדים לאכול יותר טוב בגן.
ועוד משהו, קראתי שהציען לך לבדוק כוון רגשי התנהגותי.
אם כבר, הייתי בודקת עניין תחושתי. בהנחה שהבנתי נכון ותמיד היה בררן...
גם בגן הוא לא אוכל?
וכאילו "תשכחי" שזה שם. ותציצי בבוקר תראי אם הוא אכל.
לדעתי: להמשיך לברר
אבל מבחוץ: לתת לו תחושה שהכל בסדר ולרגע מהלחץ,
כי לחץ לא מוביל לתאבון😏
להשרות תחושה שהכל בסדר.
לחבק
לשמוע אולי יש לו משהו לספר.
עוד אפשרות זה לצאת לאכול בחוץ בשביל הכיף ולראות אם הוא אוכל באווירה אחרת- פיצה/פלאפל ומה שבא..
המלצות ותובנות למי שיש?
ממש מתלבטת איזו מהן לקנות.
אני השתמשתי הרבה במיכלים שלהם.
וזה גם יותר אסתטי בעיני, שהחלב לא יוצא ישירות למכונה.
ומעולם לא ניתקלתי בצורך לראות את מצב הבטריה תוך כדי הטעינה.
פשוט הטענתי קבוע כל ערב, והספיק לי ברווח לכל השאיבות של אותו היום.
בהצלחה
האמת זה ממש חדש אז עוד לא השתמשתי, אבל קראתי וחקרתי על שתיהן, ולי זה נראה מאוד משמעותי שיש מיכל. וגם בסופט הם הגדירו את זה לנשים ששואבות הרבה ואצלי השאיבה היא השלמה בקטנה וממש לא בלעדית או קרוב לזה
זוכרת איזו מהן?
ואכפת לך לפרט ממה את מרוצה?
אם כן זה הסופט.
אחרת זה הפאמפ. שאמור לעלות בערך 200 ש"ח פחות משני האחרים.
נשמע שהיתרון הגדול של הפרו זה שניתן לאחסן במיכל שאליו שואבים, ולא צריך להעביר מיד את החלב. נכון?
והיתרון של הסופט זה שיש צג, וגם המנוע שלה חזק יותר, והרכבה קלה יותר (פחות חלקים).
עדיין מתלבטת🙄...
אבל ההרכבה של הפרו קלילה ממש ממש
כאילו, לא צריך יותר קל מזה.
זה כמו להגיד שקשה להכניס כריך לשקית אז נמציא שקית שעוטפת לבד את השקית
כמובן אין לי מניות באף אחד מהם..
מקווה שתהיי מרוצה ממה שתחליטי לקחת
וזה באמת הדגם הראשון שלהם, הבאים יותר משודרגים כבר.
יש בפרו גומיה כזו שצריך לשים? ראיתי באתר שיש גומיה, אבל הבנתי שבמיכלים החדשים של ה-180 מ"ל לא צריך גומיה, אבל אותם קונים בנפרד.
ולא מפריע לך שאין מסך? נראה לי נחמד לדעת כמה זמן שאבת.
יש גומי כזה, לא ממש גומיה, קל מאוד להוציא ולהחזיר, וזה לא במקום שהחלב נוגע בו, אז זה לא מתלכלך או משו.
לגבי משך הזמן, נשאב לי כ"כ מהר עם המשאבה הזאת, שהייתי חייבת לשים שעון מעורר בטלפון מיד כשהתחלתי לעוד 4 או 5 דקות
אחרת, בגלל שאת לא מחזיקה כלום והידיים פנויות ואת יכולה לעשות הכל תוך כדי, אז הדעת יכולה להיות מוסחת בקלות, המיכל יכל להתמלא, וכולי התלכלתי בחלב ב"ה על השפע.
נשמע שבאמת כדאי להשקיע עוד 99 ש"ח ולקנות את המיכל הגדול יותר של ה-180 מ"ל.
כך שה180 מיותר לי.
פשוט הייתי צריכה לשים לב לעצור
אבל חמוד שהם התחילו לייצר מיכל גדול
חכם מצידם
ותודה על המענה!
עדיין מתלבטת בין הדגמים כי נראה שבאמת אין הבדלים מאד משמעותיים.
באמת הנוחות שניתן לסגור עם פקק ולאחסן בלי להעביר את החלב- נשמע משמעותי.
ההתלבטות שלי היא כי המנוע של הסופט חזק יותר.
בסופו של יום אני חושבת שהדברים הקטנים הנוחים ביומיום עושים את ההבדל, ולפי זה נשמע שהפרו עדיפה.
החלטות קלות ומועילות
אני ממש מרוצה
ההרכבה ממש קלה ומהירה לדעתי
לדעתי כן נוח שיש צג
איך מבחינת המיכל? חייבים מיד להעביר את החלב באמת?
כי נשמע שזה היתרון של הפרו עליה.
ואם תוכלי לפרט עוד מה אהבת בה ואיך השימוש ממש אשמח.
להעביר מיד את החלב כי לחוצה שישפך וכאלו
למרות שהמשאבה עומדת יציב, אבל זה בלי פקק אז לא אוהבת שהחלב לא סגור.
מה אהבתי? הכל, ניסיתי כמה משאבות לאורך השנים והיא פשוט מושלמת
נוחה, קלה, ככ כיף שהיא בלי כבלים
אפשר לעשות תוך כדי דברים אחרים.
שמעתי מכמה שאומרות שהמנוע לא מספיק חזק, אני לא הרגשתי את זה
לדעתי מושלמת
הבטריה מחזיקה מלא... בקושי צריך להטעין (אם כי אני לא שואבת כל יום)
מה עושים חוץ מורמוקס?
שמעתי על שום? איך שמים? מכניסים לפי הטעת?
זה ממש שורף לו
דחוף..
רפואה שלמה
ממש ממש בזהירות, אסור שהיא תיפצע
ולהכניס עטופה בווזלין פנימה
אצלנו עושה ממש שקט
בלי שום שריטה זה לא שורף בכלל...
ניסיתי את זה על עצמי 🙈
לא ניסיתי בעצמי
שן שום עטופה בשמן קיק או שקדים או וזלין או חמאת שיאה ומכניסים לפי הטבעת.
במקרים קשים אז קילפתי את שן השום עד שנשאר רק הפנימי דלה ואת זה עטפתי בהרבה שמן מסביב והכנסתי.
אבל לגבי ורמוקס שמעתי פעם מרופא מאוד טבעי שאין שום בעיה עם התרופה הזו וזה סתם שמועות...
ו @יראת גאולה המליצה כאן לתת בשלוש סבבים , ע"פ המלצת הרופא שלהם.
לתת שלוש ימים ברצף, אחרי 10 ימים מהיום הראשון עוד מנה ואז עוד שבועיים עוד מנה.
בהצלחה!!!
זה יכול לגרום לכוויות!
(מעבר לזה שזה מזעזע בעיני לדחוף לילד דברים לפי הטבעת שיש להם אלטרנטיבה...)
- להפחית סוכר
- לאכול רימונים ואננס
- הכי עוזר גרעיני דלעת אבל הילדים שלי לא הסכימו
- למרוח בפי הטבעת משחת קלנדולה מעורבבת עם שמן לבנדר ושמן הדס
לאחרונה עשינו.
אחרי כמה לילות שהילדה התלוננה מאוד על כאב בטוסיק. כמעט ביקשתי ורמוקס מהרופא (התעכבתי כי בהתחלה חשבתי שזה אולי עצירות ואז הגיעה שבת).
אז בשבת בלילה הושבנו אותה לאיזה חצי שעה באמבטיה עם סוכר. לא ראיתי כלום ואין לי מושג מה זה עשה אבל מאז- ברוך ה'!- לא כואב לה שם.
חברה שלי ממש טובה, התארסה!
אחרי שהיא היתה בשידוכים המון המון שנים.
היא התארסה עם בחור כ"כ טוב ומיוחד, והיא מאושרת!!!
ה' לא שוכח אף אחד!
היא כבר חצתה את ה30, והיתה קצת מיואשת---
והיא זכתה ובענק!!
תודה לך ה'!
שירבו שמחות!
מקווה שאתן מצליחות לשמוח יחד איתה,למרות שאתן מזמן התחתנתן.
נורא חשוב לשמוח יחד אחרי האירוסין, ולפעמים כשכבר עברו הרבה שנים מהזמן שכל החברות עשו את זה ,שוכחים...
ותודה על התזכורת!!
איזה רגישות יפה יש בך.
שזכתה בחברה כמוך!
זה ממש לא מובן מאליו השמחה שלך יחד איתה.
אשרייך!!!
אני גננת בשנותיי הראשונות. הרגע התחלתי וכבר מרגישה שמיציתי. לא בגלל העבודה, כיף לי ללכת לגן, כיף לי עם הילדים (לרוב🥴), כיף לי ללמד, כיף לי להיות דמות משמעותית לילדים, כיף ומעייף מאוד אבל מרגישה שאני נשחקת בעיקר בגלל ההורים. כמעט רק דרישות והערות, כל הזמן!!
אני משקיעה בילדים המון. המון זמן אישי, הקשבה, מעניקה אהבה בלי סוף, מחמיאה, שמה לה לכולם, צשקיעה כל רגע פנוי ללמידה, וזה דברים שרק ה' רואה ויודע, וזה בלי כל החומר שאני צריכה להכין, דוחות שצריך לכתוב על הילדים, מיפויים, הכנה לא', קניית חומרים לגן, התעסקות עם קבלות, מלא כסף שהייתי צריכה להוציא מכספי, ועוד מליון ואחת דברים שתופסים לך את הראש ואת היום במיוחד לילדת קשב וריכוז כמוני. וזה עוד בלי לדבר על אסיפות הורים, מסיבות, פעילויות מיוחדות, שיחות בערב, ילדים מאתרים ועוד ועוד.
ואני מרגישה שההורים לא מעריכים ויודעים באמת כמה זו עבודה מאתגרת ומשכורת עלובה. (עלובה ממש!) מקבלת לפעמים תודה בסוף היום מכמה הורים וזהו. לפני חגים גם לפעמים משהו קטן.
גם מהפיקוח תמיד דרישות וביקורת. פלוס 35 בוסים על הראש (ההורים)
מרגישה צורך לפרוק עכשיו כי הנה אני ביום חופשי מאווררת את הראש אחרי תקופה עמוסה במיוחד בגלל הגן, ואחת האמהות כותבת לי הודעה שהילד שלה לא מקבל יחס בגן. וזה אחד הילדים שכמעט כל יום יוצא לשבת איתו לשיחה/משחק אחד על אחד.
וואלה אין לי כוח להתחיל להצדיק את עצמי ולשווק אותי.
אני כותבת את זה כי יש אמהות בקהל, ואני יודעת שהשגרה שוחקת ולפעמים שוכחים.
אבל אם אנחנו רוצים לתת חשק למורות/גננות איכותיות להשאר בעבודת קודש הבאמת לא פשוטה הזאת, לא צריך לעשות הרבה -
מילה טובה, הערכה, משהו קטן מידי פעם, הודעה בוואצפ.. זה מה שנותן כוח.
ובבקשה, לא לתלות כל מצב רוח של הילד בגננת היא לא תמיד אשמה, כמו שההורים לא תמיד אשמים.
יצא לי גם פריקה וגם אולי קצת העלאה למודעות.
מאחת כמוני שחושבת כבר הרבה זמן על הסבת מקצוע רק בגלל הסיבות הנ"ל.
תודה למי שקראה עד כאן
את באמת מעוררת אותי לחשוב איך להביע יותר הערכה לגננות. אתן באמת מסורות ועושות עבודת קודש!
(ובסוגריים, כתבת לא לתלות כל מצב רוח של הילד בגננת, אפשר להציע לך גם הפוך? לא כל תלונה/אמירה של הורים לקחת אישית? נראה לי שהתנהלות מול הורים זה מקצוע בפני עצמו, אבל אם אמא אומרת לך שהילד לא מקבל יחס בגן, אז הייתי שואלת למה היא חושבת ככה, ושאת תקחי לתשומת לבך, ושכל יום את יושבת איתו אחד על אחד ואת תראי מה עוד אפשר לעשות... ילדים לא תמיד יודעים לספר בבית מה שקורה בגן, אז אם את אומרת לה שאת יושבת איתו היא תדע לשמוע ממנו על זה)
אנונימית בהו"לאת צודקת
אבל היא אמרה שהילד שלה חוזר לאחרונה עצבני וזה כנראה בגלל שהוא לא מקבל יחס אישי, ואני שואלת- עד עכשיו שהוא חזר שמח לבית לא יכולת להגיד מילה טובה? למה רק כשיש משהו ההורים יודעים לבוא ולהתלונן וכשהכל הולך טוב לא שומעים מהם..
אני משתדלת להודות ואשתדל יותר
אם את יושבת עם ילדים זמן אישי את יכולה לכתוב להורים "היום ישבתי עם איקס זמן אישי ודיברנו על... עשינו איקס... ראיתי שהוא ממש טוב ב...
בתור אמא זה היה משמח אותי ומאפשר להודות על זה :
האמת שאין לי מושג אבל בכל גן יש זמן אישי עם כל ילד פעם ב?
נשמע ממש טוב ! כל הכבוד לך!!
גננות עובדות בפרך. גם זמן אישי מדהים שמצליחה לקיים. אז להתחיל לכתוב להורים? אי אפשר ךצאת מזה..
ואגיד לך ששקלתי בעבר ננול מעון ושמעתי מכמה מנהלות שהחלק הכי קשה זה ההורים.
לפעמים בלי לשים לב מרב מיקור חוץ של חינוך הילדים שלנו אנחנו שמים הרבה אנרגיה בלבקר את הגננות המטפלות הצוות וכו, כי באמת היינו רוצים להיות שם וזה לא אפשרי.. אז לפחות להרגיש שמקבלים הכי טוב.
ולך אגיד שהשם יודע מה את משקיעה ונותנת. אבל הקושי שלך מובן בהחלט בהחלט!!!
אין לי כל כך זמן וראש לזה..
ובתור אחת עם קשב וריכוז זה עוד יותר קשה לי.
ברוב הגנים לא יודעת מה הולך,
אצלי אני משקיעה את רוב הזמן והכוחות שלי ביחס לילדים💛
ותודה, מחזק לשמוע את זה!
הלוואי ולבן שלי תהיה גננת כמוך
רק רוצה להתייחס לנקודה אחת
את כותבת שאת לא רוצה לשווק את עצמך
אבל הרבה םעמים ההורים פשוט לא יודעים כמה השקעה את משקיעה.
אני בטוחה דאם האמא הזאת תדע שאת יושבת לזמן פרטני עם הילד שלה מספר פעמים בשבוע ,היא ממש ממש ממש תעריך את זה, זה באמת לא מובן מאליו. אבל אם לא תספרי לה היא לא תדע....
אנונימית בהו"לאבל איך לעשות את זה?
ממש ממש קשה לי לבוא ולספר עשיתי ככה וככה וככה.
ילד שחוזר הביתה שמח והרגיש שהיה לו מקום בגן, שהגננת תמיד פנויה ומקשיבה לו, זה כבר משהו שההורים רואים ומרגישים בעצמם..
זה אופי
הילד שלי לרב חוזר עצבני
הוא עייף כבר
וקצת נטיה לאופי רטנוני כזה...
והגננות שלו מקסימות ואוהבות.אותו, זה לא קשור..
הם רואים שההילד גדל ומתפתח, אוהב את הגננת ורוצה לבוא לגן אבל אין להם מושג מה עובר עליו..
אני ממש ממש ממליצה לעשות משהו כמו דף שבועי שיש עליו מקום לעדכונים
ובסוף שבוע את ממלאת, למשל: ''ביום שני ורביעי, דני ישב עם הגננת לזמן עבודה פרטני. תרגלנו אותיות ומספרים והיה כיף'' או כך דבר אחר....
ואז ההורים יכולים להיות שותפים
זה לא בשביל לייחצן את עצמך
זה בשביל לשתף את ההורים במה שעובר על הילד בגן
וממילא הם יעריכו
ואת מרגישה שזה לא יישים...
אני חושבת שרוב ההערות הם מרצון להיות שותף ולדעת מה קורה עם הילד
חלקן כמובן מגיעות ממקום אחר ואץ חייבת לדעת לשים גבולות
הייתי ממליצה לעבוד בשתי התחומים-
מצד אחד לחשוב איך לשתף את ההורים
מצד שני לשים את הגבולות, למשל האם כותבת שהוא לא מקבל מסםיק תשומת לב?
לומר לה הוא מקבל כך וכך, את מרגישה שיש לו קושי? ספרי לי וניתן מענה בגן... או כל תשובה אחרת שמציבה את הגבולות שלך
יש לך צוות בגן? אולי זו תהיה משימה של אחת הסיעות?
אם יש קבוצת הורים אז להעלות תמונות, זה מקובל וכמה שחופר להורים זה יסתום להם קצת את הפה... ואם לא אז בפתק פשוט/ הודעת סמס לתכנן איזשהו נוסח גנרי שהיא אחראית לפי הילדים שעבדת איתם פרטנית לשלוח
לאמא של דני, היום קיימנו שיחה פרטנית..
או משהו יותר כללי להורים היום עשינו עבודה בקבוצות על..
בהתסכלות שלי השטוחה והחיצונית
גננות מהזה חיות טובבבבב
מסיימות עבודה ב14.00
הרבה פעמים תוך כדי העבודה במשך היום מצליחות להשחיל את הכתיבת דוחות
אבל יחסית זו עבודה ככ נוחה יום או יומיים חופשיים.
והכל על מי מנוחות
ברור שמשקיעים מעל ומעבר אבל לא מרגיש לי שכל הזמן ההורים צרכים לרוץ אחרי להודות לצוותים....
גם להם יש את ההתמודדויות שלהם.
ואת המספר ילדים שלהם. .
מה שמרגיש לי ממה שאת כותבת
שיכול להיות שחסר לך עבודת צוות וקשר עם צוות שיהיה משמעותי לך ויבנה אותך ויחזק אותך.
יכול להיות שפחות מתאים לך הקונספט של עבודה יחדינית בניהול גן.
שזה מתאים לאנשים שאוהבים לעבוד לבד
יכול להיות שאם תעברי לביהס יהיה לך צוות מכיל מחבק תומך ומייעץ ולא תרגישי ככ מאוימת מההורים.
גם פחות פוגשים אותם כי ההורים לא נכנסים לכיתות כמו שנכנסים כל יום בבוקר ובצהרים.
רואה גננות מהצד וזה לגמרי לא עבודה כזו סבבה.
זא השעות והחופשים מקסימים לאמא
אבל יש על גננות המון לחץ
להעביר כל מיני שאלונים ואבחוים את הילדים
להיות ערניות על קבוצה גדולה, ברמת אחריות מאד גבוה
זה שלב קריטי בהתפתחות ומצפים מהן להמון, ממש המון. גם ההורים וגם הפיקוח.
ולצערי אני לא מעריכה מספיק בפועל, יש אצלינו תרבות מאד יפה שך מתנות בראש חודש, בטו בשבט, כל תאריך לא משהו גרנדיוזי אבל שוקולד, עציץ קטן, עם פתק ואני לצערי לא מהאמהות שמצליחות לכור תמיד, אני בכלל לא תמיד זוכרת שראש חודש.
אסל חושבת שהן ראויות לזה. והשכר לא מתגמל מספיק בוודאי גננות מתחילות. לא מדברת על ותיקות ומנוסות.
אני מקווה שהגננות של הילדים שלי מרגישות שאני מעריכה ומוקירה גם בלי שאני זוכרת לציין את זה כל הזמן כי באמת יש לי הכרת הטוב אליהן.
וחושבת גם מהצד השני כן יש להן חלק עצון בילדים שלנו יותר ממורה שזה רק כמה שעות ןרק או כמעט רק בסביבה לימודית זה הרה יורת מזה.
הגננת בגן הראשון של הבן שלי אמרה לי בהזדמנות אני זוכרת שכל ילד כאן שתפסתי בזמן בעית ראיה שלו וילמד לקרא טוב, ילמד יותר טוב תורה בזכותי, יחווה פחות תחושות כשלון וחוסר הצלחה... כן זה אחריות כבידה כשרואים את זה ככה.
גננות מזה לא חיות טוב כמו שהצגת את זה..
אני לא גננת אבל עובדת צמוד לגננות (חנ"מ). עבודה קשה מאוד. מסביב לשעון. אין הפסקות, העבודה כמעט תמיד באה איתך הביתה, טרטורים של קניות לגן ועוד ועוד. לפעמים קשה לזכור שהתפקיד המרכזי של הגננת הוא להיות עם הילדים, מרוב שיש כל כך הרבה התעסקות מסביב.
במצב כזה חופשים זה פשוט מאסט. קשה לי להבין למה, אבל אני עובדת בכמה עבודות, חלקן משה"ח וחלקן לא. אני מרגישה שבגנים שאני עובדת בהם אני חייבתתת חופשים, לעומת מקומות העבודה האחרים שאני עובדת בכיף בחופשים. משהו בגן מרגיש שמצריך התאווררות (לילדים ולצוות).
וכמובן הנקודה הרגישה, השכר.. מביש לכתוב את זה. ההסכמים האחרונים שיפרו רק במעט. (וזה בלי להיכנס לכך שלא כל הגננות מועסקות דרך משה"ח, אלא דרך עמותות למיניהן, ושם השכר עוד יותר נמוך).
אולי ההורים לא צריכים "לרדוף" להודות, אבל יש הורים שמתנהגים בצורה פשוט משפילה.. כל היום תלונות, כל דבר לא בסדר. זה מתיש ממש, כל אחת רוצה שיאהבו אותה בעבודה, וכשהפידבק שמגיע מההורים כל כך שלילי ולא מעריך זה מחליש מאוד מאוד.
אמאלה סליחה,
אחותי היקרה, מחילה ממש
אבל זה רחווווקקקקק מלהיות המציאות. רחוק ש
כרחוק שנות אור!
זו אחת העבודות המפרכות, ממש פרך להיות גננת.
עבןדה אינסופית שלא נגמרת,
ההורים דורשים דברים הזויים בלי סוף, מציקים, מחפשים את הגננת.
בשעה 14:00 העבןדה הקשה מתחילה
כי עד 2 היא בגן עם הילדים, במקום שלה, עם עוד צוות, זה קשה גם ךיסית וגם מנטלית אבל יש לה עם מה חעבוד.
אחרי 2 מול ההורים, שלא נמצאים בגן ולא יודעים איך ומה מתנהל. ומנסים ללמד, לחנך, להתלונן (מדברת על הסוג הזה, שהאחוז שלו הולך וגדל פלאים)
וגם סתם מציקים לגננת בכל פיפס,
האתגר פי כמה גדול.
וזה שבדרך כלל, הרוב, מרןקנות מאנרגיה לחלוטין כי השקיעו הכל בילדים בבוקר?
והדוחות זה ממש לא פעם ב תוך כדי,
ואיזה גננת יש לה קבוע 2 ימי חופש כל שבוע? חחחח, קיצור, לא ככה בכלל...
הייתי שבוע אחד בקייטנות בגן, ו-- וואו.
תמיש הערצתי את הצוות, עכשיו עוד יותר.
קודם כל, להחזיק לו"ז. לתכנן איך כל יום יראה במשך כלללל היום. לחדש ולגוון מיום ליום ומשנה לשנה. שמצד אחד יהיה גם צד לימודי של העברת ידע, גם קידום הילדים מבחינה מוטורית בהתאם לגיל שלהם (זה ממש חלק מעבודת הגננת, שלא מספיק מודעים לזה), גם קידום חברתי.
חוץ מזה, זה תשומת לב לכל הילדים. כל רגע מישהו רוצה לספר לך משהו, שתקשיבי לו, שתראי אותו.
לגשר על מריבות (של 30 ילדים, לא כמו בבית)
לטפל באלימות
להעבירים מפגשים, ליצור סדר ומשמעת וכללי התנהגות
לעמוד בקשר מול ההורים
לתכלל את כל ההתנהלות של הצוות בגן
לעזור לילדים שמתקשים בהתארגנות (שטיפת ידיים, הוצאת אוכל, שירותים וכו')
וחוץ מזה, גם עבודה פרטנית עם כל ילד, לבדוק שמתקדם בהתאם, אם לא להמליץ על טיפול, למלא שאלונים.
ואני בטוחה שלא פירטתי הכל
בקיצור, זו מלאאא עבודה
והם ראויות לכל הערכה.
אגב, יש גננות שעובדות עד 16
הייתי בשירות לאומי בגן (בתקופה שהוא עוד נגמר ב-13:30), וזה היה פשוט מעייף! לא נחים לרגע! למורה לפחות יש הפסקות (גם שם אני לא יודעת כמה יוצא לה לנוח), אבל גננת צריכה לאכול ביחד עם הילדים (ותוך כדי לבדוק שהם יושבים יפה) ולהגניב יציאות לשירותים, ולרדוף אחרי ילדים בחצר ולהרים אותם לפעמים (תחשבי מה קורה כשגננת בהיריון...) - ואם לי היה מעייף (עד כדי כך שגנזתי את חלום הילדות שלי להיות גננת), אז לגננת עצמה פי כמה וכמה...
אז לא, זו ממש לא עבודה קלילה כמו שזה נראה. לי נשמע שבהחלט קל יותר בעבודה משרדית עד ארבע-חמש, גם אם היא יותר שעות...
אני תמיד מעריכה מאוד את הגננות של הילדים שלי ולא חושבת לבוא אליהן בתלונות, אבל אחרי כל הפירוט שכתבת - אני מרגישה שכל יום אני צריכה לומר להן תודה מכל הלב!
בכל אופן, מקווה שהגננות אצלנו לא מרגישות כך... ממה שראיתי, כל ההורים מפרגנים ב"ה.
מאחלת לך שמתישהו תגיע קבוצת הורים שתעריך אותך באמת! ❤️
איזה מבאס שזה ככה..
נשמע שאת פשוט גננת מדהימה!!!!!
יש מצב לשקף להורים משהו מהתחושה הזו וממה שכתבת כאן?
בפניה אישית או בקבוצה?
יש בקהל?
או הספר על בניה שראל.
אוהבת ספרים על אנשים. דוקומנטרי או סיפורי אבל שקרה באמת.
שלא מציגים את האדם כמושלם.
שאפשר ללמוד ממנו ולקחת דברים אבל לא ספר לימוד נטו כי זה כבד לי מידי.
אשמח להמלצות🙏
נשמע לי בסגנון "וקראתם דרור" על דרור וינברג
אולי גם "ואין יותר גבעול" של בת שבע סדן על ההורים שלה - הרב אלי ודינה הורביץ
זוכרת שיצא ספר על רות פוגל הי"ד "בשבילי תישארי תמיד רותי" - נשמע בסגנון שלך
קראת?
אנסה להיזכר בעוד...
יש מלא בסגנון הזה דווקא..
מנסה להיזכר..
באהבת עולם, דגן
שירת מרים(אולי מושלם מידי בשבילך)
בשבילי תמיד תישארי רותי
הספר על אהרן קרוב
אולי גם ספרים של עזרא יכין.. אלנקם, שירת השולמית..
לדבורה עומר יש ספרים ישנים ממש בסגנון הזה גם
יש עוד מלא, זה ז'אנר שגם אני אוהבת.. רק לא מצליחה להיזכר עכשיו..
הספר על תמר אריאל
ואין יותר גבעול
אם אני לא טועה קוראים לו 'מה יקרה אם אמות מחר בבוקר' אני גם אוהבת את הסגנון, מאד רציתי להציע את 'וקראתם דרור' אבל ראיתי שכבר המליצו 😉
'בשמחה תמיד' על דסי רבינוביץ'?
אל תשלח ידך אל הנער של הרב ישראל מאיר לאו
מה ילד יום של בת גלים שער (אמו של גלעד שער הי"ד)
אני באופן אישי ממש מתחברת לספרים על השואה, בעיקר כשזה בקטע אמוני, אז אפילו לא חשבתי לתת אזהרה.
❤
ועדיין, זה סגנון שונה משאר הספרים שהועלו כאן...
ותודה אורות המלחמה
הסיפור שלא סופר
על הרב עובדיה
חידשתן לי עם כמה ספרים וזה קשה😂
מקווה ביום ראשון למצוא זמן ולפנק את עצמי באחת ההמלצות
שבויות של אשתו של חצרוני
שירת מרים של מרים פרץ
בזה שנוגע גם בקשר ובמסירות לאדמה ובחיים עם משמעות וכו..
היא לא כתבה שחייב דווקא ביוגרפיה
ומאוד אוהבת את הכתיבה שלה
מתואמתובכללי עם ספרים עצובים
הספרים פה באמת חזקים וכתובים טוב
וקראתי את כולם
אבל קשה לי עם מוות
ואיך קוראים לספר של עמנואל מורנו? עשית לי חשק לקרוא
בס״ד
סגנון קצת שונה אבל מתחבר לי איכשהו לסוג הספרים שאת אוהבת (אני גם אוהבת את הספרים שציינת ושצוינו בשאר השרשור): ״חמש דקות ביום״ ו״בארץ החיים״.
אני גם חושבת על ״א. אלמנה״ של יעל שבח.
בעוז ובתעצומות.
זה סוג של אוטוביגרפיה, כי היא בעצם שקלוט של הקלטות שהוא הקליט, שבהן הוא סיפר על עצמו. מי שערך אותן לספר כרונולוגי זה אבי רט. (מודה שלא קראתי הכול... אבל ממה שכן נפעמתי מאוד...)
יש גם ספר על הרב חנן פורת, "רציתי להיות טוב". יש עליו עוד ספרים, כמדומני.
אם אני לא טועה רציתי להיות טוב וחנן פורת סיפור חייו.
מן המדבר והלבנון של עשהאל לובוצקי
אני לא זוכרת את שם הספר של מיכאל שיינפלד על חוויות של בייניש מהצבא, חמוד
בשפריר חביון של הרב סבתו
ימי שלישי עם מורי זה גם קצת הז'אנר
יש ספר על שרה שנירר שאני לא זוכרת את שמו. סגנון הכתיבה קצת מלאה, אבל מלא השראה מהאישה המיוחדת הזו
נחמה של חיותה דויטש
סדרת נועזים קראת בילדות? ספרי נוער שאפשר להנות מהם גם בהמשך החיים (כל מיני הצנחנית שלא שבה, שרה גיבורת ניל"י, פורץ המחסומים וכו')
אהבתי ממש!
לא עונה ומודה לכל אחת בנפרד אבל זה שרשור אוצר מבחינתי😅
שומרת לי שיהיה לי גם לחופשת לידה בעז"ה.
ממש ממש תודה לכן!!!
?
חשבתי רק לביוגרפיות...
טוב, האמת שאין הרבה ספרים שלגמרי דומים לספרים שלו, אבל אולי תאהבי את חלק מהספרים של מיכאל שיינפלד ואת הספר עבודת קיץ של ענת דומן... (אולי יש עוד, לא זוכרת כרגע)
תכל'ס, את יכולה להיכנס לאתר של דברי שיר לקטגוריה של פרוזה, ולראות מה שם נראה לך מעניין - ואז לשאול פה אם אנחנו ממליצות...
נכון, בהתחלה חשבתי על הספרים של הביוגרפיות כיזה הספרים הקלאסיים שאני קוראת ומאוד נהנית.
אחכ נזכרתי בספרים של הרב אנגלמן שמאוד נהניתי מהם.
לא מכירה את הספרים של מיכאל שיינפלד. מעניין, אנסה לבדוק.
תודה!
"אבל למה הוא לא רואה אותי?!"
"אבל למה היא לא רואה אותי?!"
לפעמים אנו יכולים למצוא את עצמינו במצב בו שנינו יחד, גם אני וגם בעלי/אשתי, במצוקה.
שנינו נמצאים "במקום הקטן שלנו",
מקום בו אנו לא במיטבנו,
מקום עם המון קושי
עם המון תסכול
המון עייפות
והמון המון כאב.
ובמקום הזה,
לכל אחד כרגע לא טוב.
לא טוב פיזית ולא טוב רגשית, או גם וגם.
ומכל אחד המציאות הזו שואבת אנרגיה רבה.
האיש חוזר הביתה. הגם שחוזר לאשתו ולילדיו האהובים, הטיפול והעומס והשיגרה של היומיום קשים לו מאוד מאוד כרגע.
לעיתים הוא מותש.
גם ביום רגיל, וקל וחומר ביום של מלחמה
ביום של מילואים
ביום של התמודדות אישית-נפשית
ביום של קושי כלכלי
ביום של קושי ואתגר מול עצמו
ביום של שמיעת חדשות
ביום של לחיות כאן בארץ שלנו עם כל המציאות המורכבת הזו.
ואפילו הרדמה של 10 דקות, ושמיעת בכי של 5 דקות, כאשר כוחות הנפש כבר כמעט גמורים או אולי גמורים לגמרי - כל דבר הכי קטן יכול פשוט לרסק. לשבור. באמת באמת ולא בכאילו.
ממש כמו הביטוי "הקש ששבר את גב הגמל".
אז קשה לו.
קשה לו לחזור ולדעת שעדיין הוא צריך להיות במוד של "עבודה" ולא של רגיעה ומנוחה.
ועם זאת,
הוא מנסה ככל יכולתו.
ממשיך לקום כל בוקר
ממשיך עם נסיעות
ממשיך עם עבודה / מילואים / מסגרת אחרת
אבל לעיתים הגוף שלו, הנפש שלו - צועקים הצילו!
אני פשוט לא יכול יותר!
אני רוצה!!! אבל פשוט לא *יכול* לא יכול. הכוח שלי נגמר,
אני חייב להתמלא ממשהו כי אי אפשר לעבוד על 0 אחוז בסוללה
הוא ממש על אדים כרגע.
ויש גם אותך יקרה.
אישה מדהימה
אולי גם כבר אמא
שמתמודדת יום אחרי יום עם כל האחריות הענקית הזו שנקראית בית / עבודה / ילדים.
ואם את כבר אמא, את מוצאת עצמך יום אחרי יום באחריות שאיננה נפסקת לרגע לילד/ים שתלויים בך 24/7
ולפעמים את רק מרגישה שאין לך לאן לברוח, שהילדים/התינוק תמיד תמיד שם
ואת תמיד תמיד אמא שלו/שלהם
גם כשאת מרוטה מעייפות
גם כשכבר לא יכולה לשמוע טיפת צעקה – והילדים צועקים ומשתובבים בשובבותם הילדית.
ואת פשוט מותשת.
עם כל הברכה והתודה העצומה לקב"ה עליהם - בד בבד מגיע הקושי.
הקושי בהריון שסחבת 9 חודשים שלמים
הקושי בלידה הכואבת
הקושי בהנקה / האכלה תכופה מבקבוק
הקושי בלילות שפתאום טרופים והעייפות התהומית זועקת לשמים
הקושי בגידול
הקושי באחריות
הקושי בתלות של יצור חסר אונים בך
הקושי במעבר החד הזה מלהיות אדון על עצמך ועל הזמן שלך - ללהיות משועבדת ממש ללו"ז ממש לא מסודר של יצור קטן וצרחן...
ואולי גם הקושי בלנהל בית במקביל
ועבודה
ועוד אלף ואחד דברים שאת לא מבינה איך תצליחי לדחוס לשגרת היומיום העמוס כ"כ...
וזה קשה קשה קשה!
גם את באפיסת כוחות כרגע!
גם את בעייפות תהומית
ואת רק רוצה יד שתושיט עזרה
ואת רק רוצה קצת שקט.
לישון לילה שלם (וסליחה אם הצחקתי אותך בתיאור המושג "לילה שלם" שכה רחוק ממך כעת ונראה לך כמו מדע בדיוני...)
להתקלח בשקט, לאכול בשקט, לצאת לבלות בשקט
אבל אין את השקט הזה!
אין!
יש צרחות
ובכי
וצרחות
ובכי
ועייפות
והרדמה
ושוב
ושוב
ושוב
די! לפעמים משתגעים כבר ורוצים לברוח לאי בודד ולישון שם שנה שלמה אם אפשר!
אז גם את מגיעה לקצה היכולות שלך.
והמצב הזה שקורה כאן הוא בעצם מצב ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*
הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מים, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית אלא רק אחד מהם זה יהיה יותר פתיר וקל...
אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר
מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת
נסו להשלים שינה אפילו לחצי שעה כאשר אפשר,
נסו למצוא עוד יד אפילו של נערה או בייביסטר
נסו להקל מעליכם באוכל מוכן, דברים קפואים, מדיח, מייבש, הורדת סטנדרטים לאפס, לעשות דברים שאתם אוהבים ומטעינים אתכם באנרגיה.
ולזכור שזו תקופה. היא קשה, אבל היא תעבור ב"ה!
המלחמה תיגמר ב"ה בניצחון, הילדים יגדלו לאט לאט ועצמאותם תגבר, אתם תישנו לילות שלמים, אתם תחזרו לכוחות שלכם בגוף ובנפש.
זה יעבור
עוד יום,
עוד שבוע,
עוד חודש,
עוד שנה ואו עולם אחר
עוד שנתיים עוד יותר
אתם פשוט כרגע בעיצומו של משבר, בעיצומה של מצוקה אמיתית לשניכם בו זמנית וזה מאוד מאוד קשה
נסו גם יקרים עם כל הקושי *להבין* אחד את השניה
*לראות* את הקושי של השני/ה, גם אם מאוד קשה לכם - בכל זאת - להיכנס רגע ללב ולראש אחד של השנייה ולדמיין שאתם במקומו/ה יום שלם ואיך אתם חווים ומרגישים וכמה אתם מותשים באמת.
תנו לשני מילה טובה. אפילו אחת. אפילו אם היא מלווה בדמעות של קושי אישי שלכם, תגידו גם את הלב הזה שלכם. תתקשרו אותו. אל תהיו עם זה לבד.
תנו לשני חיוך. אפילו אחד. אפילו אם הוא נמהל בקושי הגדול.
תנו לקושי של השני ניראות. אפילו קטנה.
תנו לו/ה להרגיש שאתם אוהבים. שאכפת לכם. שאתם כאן. ביחד.
ולנסות להחזיק את הראש מעל המים כרגע בתקופה של ההישרדות הזו
ואח"כ יהיה אפשר לנשום הרבה יותר לרווחה
ובינתיים לנסות בכוח למצוא אפילו חצי שעה ביום לזמן של טעינת מצברים - להתמלא. לעשות דברים שאוהבים.
לנוח. לישון. לאכול טוב. פעילות גופנית. זמן זוגי. לזכור גם את היופי והטוב בחיים גם עכשיו.
יהיה טוב ב"ה!
כבר עכשיו יש הרבה טוב
ויהיה עוד הרבה הרבה יותר!
אל תעזבו ידיים
תהיו בזה יחד
צעד אחר צעד
ותעברו גם את זה כמו גדולים 💪❤
ובשמחה 🙏
וכוחות הביטחון בכללותם:
רוצה לשים לכם שוב ושוב כתר זהב לראשכם 👑🏆🎖
שמשמחת תורה אתם אולי מוצאים עצמכם פעם אחר פעם במצוקה בו זמנית
ועוד הרבה יותר מכך
מוסרים נפשכם
למען כל העם שלנו
הגביע הוא שלכם, לגמרי
מה ששלנו - שלכם הוא
חיינו, אושרנו, רווחתנו, המשך ההתנהלותנו היומיומית מסורים לכם ובידיכם
איך הקמתם מדינה שלמה, עם שלם מאפר
איך הרמת את הראש לכל כך הרבה אנשים
איך גרמתם לפיסות של רוגע אור ושלווה לצוץ ולהיות שולטים עוד ועוד במקום אזעקה אחר אזעקה, פחד אחר פחד
איך גרמתם לילדים לישון ברוגע בשנתם, ללא הרטבה במיטה סיוטים ופחדים
איך החזרתם לכולם את השגרה בעוד אתם נאבקים דקה אחר דקה בקושי עצום נטול שיגרה
איך החזרתם לעם שלם אוויר לנשימה
איך החזרתם לעם שלם את החיים!
תודה לכם
תודה עליכם
תודה ❤
אתם אלופים שאין דברים כאלה!!!
גיבורי וגיבורות על
המלאכים שלנו ששומרים
שהקב"ה יברך אתכם בכל הברכות הקיימות ויחזיר לכם שבעתיים באושר, בריאות, שמחה, הצלחה, נחת אהבה וכל הטוב שרק קיים!!!
ב"ה נתפלל שהקב"ה שהכל מאיתו ישלח לנו ולכל עם ישראל ישועה שלמה שלמה
בכל מקום ובכל תחום בשלמות, במהרה בגלוי, בחסד ובמתיקות 🙏
סתם.. תודה על הפרגון!! כל דבר כזה כ"כ משמעותי ומרגש 💞
כמה שזה באמת קשה מנשוא וכמה זה להחזיק... באמת שאין מילים
רק הערכה ענקית כנה ועמוקה 🙏👑
ובאהבה גדולה ❤
התחיל להרטיב בגלל המלחמה. הוא ילד רגיש 🙏
ותודה❤️❤️
נגמרו לי השמותאחרונהכתבת ממש את תחושות..
תוסיפי לזה גם מצוקה בו זמנית של הילדים..
אני אומרת לעצמי כמו שלי קשה ואני מצפה מהם ליותר מהרגיל, גם להם קשה ולא תמיד יכולים לתת אפילו את הרגיל..
אבל מספיק שאתה מראה לשני שאתה רואה אותו, גם מבלי שיש לך יכולת להכיל או לעזור, זה כבר משפר מאוד את ההרגשה.
זה לא שהוא לא רואה אותי, זה שהוא עוזר לי בזה שהוא דואג לעצמו שלא יקרוס לפני שהוא מציע לי עזרה.
ולפעמים מותר גם קצת לקרוס אחד מול השני ולהישען.
ואח"כ גם מחליפים תפקידים.. כי אין ברירה.
רק אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני. אז אחרי שפורקים ונעזרים, מתאספים ועוזרים לשני שיפרוק גם.
אם לא נמלא אחד את השני, בסוף שנינו נתרוקן.
יותר קל לסחוב יחד את האלונקה של שנינו, מאשר שכל אחד סוחב רק את האלונקה שלו.
את כ"כ צודקת גם עם המצוקה הבו זמנית של הילדים ובכל מילה שכתבת
יש בה, בכל מילה שלך, כ"כ הרבה עומק ולימוד חשובים מאין כמותם פשוט לגזור ולשמור!
שוב תודה ענקית לכולכם גיבורים וגיבורות שלנו ❤🎖❤
אחת כמונימחפשת מקום לקנות בו פיזית תחפושות. משהו חמוד ונח לגיל 2 ולגיל חודשיים.
אזור ירושלים
תודה
גם יש מבצע שווה
תחפושות ממש מתוקות
שיח סודאחרונהבס"ד.
היי.
אשמח אם מישהי תוכל להדריך אותי איך לוקחים כדורי פנימה למניעת הריון...
הרופאה הסבירה לי, אבל קצת שכחתי... לוקחים 21 יום מאז שמקבלים מחזור, ואז מפסיקים ל 7 ימים. ואז?....
הייתי עד עכשיו עם סרזט שעשה לי רק כתמים מטורפים. והיום רוצה להתחיל עם הפנימה.
תודה !!!
שזה משםיע ממש על החלב, אם לא הורג את ההנקה
בגדול אחרי 7 ימים חוזרים לחפיסה חדשה
אפשר לחבר חפיסות וכך לא להיאסר אם זה עובד לך, מה שאומר שלא עושים הפסקה של 7 ימים אלא לוקחים רצוף
אם התחלת לקחת נניח היום, החבילה תסתיים ביום חמישי עוד שלושה שבועות, את מפסיקה לשבוע וביום שישי את מתחילה לקחת שוב את החבילה הבאה.
כמו ש @המקורית כתבה לך, אפשר לחבר חבילות (לקחת פשוט בלי ההפסקה) אבל בד"כ ההמלצה היא בפעם הראשונה כן לעשות הפסקה כדי לתת לגוף להתרגל ואחכ לחבר חבילות..
בסד
עזרתן לי ממש!!
ואני לא מניקה, הפסקתי.
בסד
אני רואה שזה מוחלק עם חיצים ולפי ימים.
זה משנה אם לוקחים כל יום סתם כדור ממקום אחר?
תודה!
אף אחד מהילדים שלי לא פלט.
התינוק הזה, כל היום פולט.
איך יודעים אם זה פליטות תקינות או משהו שצריך לראות רופא?
ואיך רופא יאבחן ריפלוקס?
הוא אוכל ובין דקה ל3 דקות אחכ הוא מוציא כמות, לא בקשת. פשוט נוזל לו מהפה.
לפעמים זה יוצא ממש סמיך, גושים כאלה.
והוא מצונן, לא יודעת אם זה קשור.
ואם זה ריפלוקס והוא יונק, יש מה לעשות חוץ מתרופה?
לא יודעת לגבי המשקל כי עוד לא הייתי איתו בטיפת חלב 🙈
פולטים בכלל וזה לא תקין-רפלוקס סמוי.
החומציות אצל תינוק באופן תקין היא נמוכה ותינוק יכול לפלוט עודף מזון או בגלל גזים וכד' כל עוד הילד לא סובל . עולה יפה במשקל. אין סכנה לחנק לרוב אין צורך לטפל
ומה זה אין סכנה לחנק? לפעמים נשמע כאילו נחנק ואז מרימה אותו והוא פולט
בגלל זה משתדלת שיהיה על הגב מוגבה או על הצד או הבטן
לגבי סכנה זה באמת הגדרה קצת מופשטת.
רק בגלל המשקל הגדירו אותו עם ריפלוקס, משקל ותאור של סוג ההקאות והפליטות.
לגבי קשת? פליטות בקשת לא, אבל הקאות בקשת כן.
הקיא לפעמים גם את כל הארוחות שאכל..
אצלי רוב הילדים פלטו
כל עוד הוא רגוע ועולה במשקל אין בעיה עם זה
התינוק שלי ברוך ה עולה ממש יפה במשקל ויש לו רפלוקס
הוא היה פולט כמויות בערך מאז שהוא נולד, לא נינוח ונראה סובל גם שעתיים אחרי האוכל
בגיל ארבעה חודשים עברנו לרופאה אחרת והיא אמרה שזה רפלוקס
עברנו למטרנה אי אר וברוך ה זה ממש עוזר
לא יודעת מה אפשר לעשות בהנקה חוץ מתרופה
לפעמים גם בקשת
שתיהן עלו תקין ולא סבלו אז לא טרחתי לבדוק אפילו ריפלוקס
יש תינוקות שפשוט פולטים. תדאגי שיהיה חיתולי בד בכל מקום אפשרי
בדכ גם רופאים לא מאבחנים את זה לפני גיל מסויים גם אם זה די ברור לעין שיש.
צריך לעקוב באמת אחרי משקל (אבל נראה לי מעקב רגיל של טיפת חלב מספיק, אל תלכי במיוחד לשקילה) וכמובן אם התינוק סובל ממש אחרי אוכל.
