פורום הריון ולידה (עמוד 63)

הוא מקדומים,

אם הבנתי נכון יש לו עסק שהוא מתכנן איתך בדיוק מה את רוצה ואז יש לו כל מיני נגרים שעושים את זה.

כמה אצלנו במשפחה עשו אצלו הזמנות של רהיטים שונים וסופר מרוצים.

(אנחנו שקלנו להזמין אצלו ארון אבל החלטנו לדחות את הקניה כרגע).

אז זה לא כל כך משנה...

אנחנו עשינו פעמיים בשערי צדק. עכשיו אנחנו אמורים לעשות עוד אחד, וזה יהיה בהדסה עין כרם אצל רופאה מומחית מסוימת, כי מדובר בניתוח מסובך מהרגיל.

הרופא אמר שאפשר לבחור בית חולים, אבל לא רופא מנתח.

בניתוח כפתורים כל יום ושבוע שווים פחות פער התפתחותי 

פחות תסכול..

לפעמים ירצו בדיקות שמיעה נוספות.

מראש כבר תבקשי הפנייה לבדיקת שמיעה נוספת. ממליצה על קדמה יש להם מומחיות לבדיקה אצל פעוטות והרבה סבלנות.

בהצלחה!

בעיקרון אם יש לה נוזלים ובאמת רואים ירידה השמיעה אז היא יכולה לקבל מרופא הפניה לכפתורים. אם אני זוכרת נכון עושים גם צילום לשקד ואז מצרפים את הניתוחים יחד.

העיכוב השפתי יכול להיות ממש מזה.

אצל הילד הספציפי שניתחנו הוא הדביק את הפער צ'יק צ'אק אחרי הניתוח. בפשטות הם מתחילים לשמוע תוך יום יומיים טוב

אבל זה כנראה גם שקד שלישי, מעניין מה הזמינות שם....

אסותא אני יודעת תוך כחודש מקבלים אותכם כבר וזה רןפא שאת בוחרת. לנו אסותא לא מתאפשר כי הןא אסמתי מאוד אז אני לא יסכן אותו חלילה אבל כפתורים בלבד זה ניתןח פשוט ביותר

בהצלחה ובשורות טובות!

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

בריאות ורווחה נפשית זה לא מותרות בעיניי.

יש לנו נטייה לדחות את עצמית לתחתית סדר העדיפויות וזה עובר גם בלהקטין את הצרכים שלנו ל"לא באמת חשוב" ו"לא ענין רציני".

מעודדת אותך לבחור בעצמך.

ואם את צריכה עוד מוטיבציות - אז טוב לך זה גם טוב לזוגיות ולמשפחה.

אצלינו גם כשהשוטף מדויק הוצאה של טיפול לא תכניס אותנו למינוס אלא תגרום לדברים אחרים להצטמצם (לפחות לא תהליך קצר של 10 מפגשים נגיד) אז הייתי לוקחת מהשוטף ומצטמצמת קצת

ואם הייתי רואה שיש צורך להמשיך ואנחנו לא מסתדרים כלכלית הייתי עוברת לחיסכון

משווה את זה לדוג שאם פתאום מכשיר חשמלי יקר מתקלקל אני לא לוקחת מהחסכונות האלו ומסתדרים

אז גם כאן ככה

בנוסף

יש הרבה בעלי מקצוע (פסיכולוג/עוס/תרפיסט מוסמך)שאפשר לקבל עליהם החזר אם יש לך ביטוח פרטי אז תבדקי את זה 

וממה מצמצמים נגיד מהשוטף?

יבאס אותי לרדת ברמת החיים בשביל הטיפול...

ואין לי ביטוח פרטי...

זה לעלות ברמה כמה דרגות ברווחה הנפשית שלך בעזרת הטיפול...

בעיני לגמרי שווה לשבת ולחשוב איך מצטמצמים קצת כדי לתת לעצמך את המתנה הזאת.

וכל הכבוד לך!

ולא יודעת כמה להעביר לך במילים איך זה שינה לי את החיים.

הפסקתי לריב עם אמא שלי (היא עדיין מרגיזה אבל לא אכפת לי)

שיפרתי תקשורת עם בעלי.

שיפרתי תקשורת עם הילדים.

והפכתי לאישה הרבה הרבה יותר טובה

כבר דיברתי עם מטפלת שקיבלתי עליה המלצה.

בעז"ה נעשה ונצליח!

עו"סית קלינית שמקבלת ברמת גן גבול בני ברק.

קוראים לה יעל לוין, ממש מעולה. 050-748-6687

אותו לשום מקום.

יש לו זכות בחירה ובזה הוא בחר.

ומסרים כדאי להבין באופן ברור ומפורש בפה מלא.

למה אם את אומרת משהו לאחד הילדים בעלך אמור להבין שזה מסר אליו? אני לא הייתי מבינה.

הייתי ממליצה לשבת ולדבר על זה בנחת ובפתיחות.

(אני אגב באופן אישי לא הייתי נסערת אם הייתי מגלה אצלי דבר כזה)

בנוסף לכל התגובות שהפותחת ודאי תקבל

זה לא שלך

את לא צריכה להבהל

אף אחד לא מושלם

לכל אחד יש את הנפילות שלו, הנסיונות שלו, ההתמודדויות שלו..

גם גברים "מסופקים" נופלים בזה. 

אפשר לעזור

אפשר לחשוב יחד

להיות אוזן קשבת

או לתת לו להתמודד בעצמו ולבחור 

מבינה ממש את התחושות שלך,

(למרות שאת ממש ממש לא אשמה בשום צורה)

גם את האשמה העצמית ( זה היה בחירה שלו!)

וגם את ההלם והתחושות שמתעוררות בעקבות זה.

תני לעצמך זמן לעכל,להפנים,להבין.להכיל.

לקחת אויר לנשימה ולעשות לעצמך משהו שיעשה לך טוב.

וכשאת בטוב עם עצמך

אז כן כדאי לדבר בצורה נינוחה ביחד.

לא במקום של האשמה או מקום של מבקר אותו כי אז זה רק ירחיק בינכם אלא ממקום שרוצה להבין אותו ולהכיל את הקושי שלו.

כי סביר להניח שגם לו קשה לו עם עצמו שנכשל בזה.

הוא מספיק כועס על עצמו.

המקום הנמוך הזה יכול להיות מקפצה למקום שמקרב בינכם ונותן הכלה בזוגיות שלכם וגם אם הוא ירגיש מספיק בטוח לא לקבל שיפוטיות וביקורת אז זה גם יכול ממש לחזק את האמון שלכם אחד בשני.

וגם לגרום לאינטמיית ריגשית בינכם.

את לא דחקת אותו לשום פינה

זה החיים ובחיים יש גלים וזה הגל כרגע

אפשר לדבר על זה

הוא יכול להגיד שהוא ממש בקצה, ולך יש את הנסיונות שלך.

הוא צפה מתווך בחירה ומתוך שלא עמד בקושי, זה לא הופך את זה לבסדר.

תכף יגיעו הנשים שיגידו לך שזה שלו וכו וכו

תרגישי בנוח עם זה שזה גם שלך. לא מבינה איך צפיה בתכנים האלה לא קשורה לאישה…

יחד עם זאת באמת תריך לשקול את התגובה מה ואיך

אני חייבת לסיים מקווה להמשיך מאוחר יותר

יש לי עוד לכתוב

🩷🩷🩷

שאני מתכוונת שזה לא רק שלו זה חלילה לא אומר שיש לך איזה אשמה כל שהיא, בשום צורה!

אני רק מתכוונת שזה בסדר הגיוני ונורמלי שזה מפריע לך 

שהאישה לא תמיד יכולה לספק יצר, ושלאיש יש יצר חזק - אפשר להתמודד עם "זה שלו"

קורה שיש תקופות יותר מאתגרות בחיים סביב יחסים, מה שהגבר מחליט לעשות עם זה - זו בחירה שלו. יש נשים שיקחו את זה אליהן, ירגישו אשמות, ירגישו שזה מעליב/ בגידה, ויש נשים שחיות בתודעה אחרת בהקשר הזה

אני אישית לא הייתי נופלת מהרגליים מידיעה כזו.

זה שיש לו יצר "חזק" לא הופך את זה לסבבה

אני יודעת שאת לא נופלת מהרגליים, את הראשונה שעלית לי בדיעה הזו כשכתבתי

גבר שמחליט כשקשה לו לצפות בנשים אחרות כדי לספק את היצר המיני שלו זה לא מתקבל יפה בשום צורה

ואני לא חושבת שזה אמור לעניין אותי כשאשתו אם הוא נמשך אליה רגשית או לא.

הוא מגיע לסיפוק מצפיה בגוף של אישה אחרת? מספיק לי

שאתן מדברות (הלם מוחלט ופגיעה/זה שלו ולא אמור להיות קשור אלי) לא נכונים

ויש משהו איפשהו באמצע..

כי אם הם נשואים ויש בעיות או קשיים במיניות

זה בהחלט קשור גם לאישה. היא לא אשמה

אבל צריך לראות איך לפתור את זה בצורה שמכבדת את שני הצדדים

במיניות.

ואז מה תגידי?

לא משנה ככ מה הרקע בעיניי וברור שאם יש בעיה צריך לנסות לפתור אותה, אבל אני באמת חושבת שגבר שצופה בתכנים פורנוגרפיים זה בעיה שלו ועניין שלו עם עצמו וזו בחירה לא להתמודד ולהתגבר שהיום היא מאוד קלה אגב כשיש לכולם טלפון פרוץ ביד

היא מספרת שיש מורכבות בנושא הזה

יכול להיות שההתמודדות שלו מביאה אותו לצפות בזה ויכול להיות שהיה צופה גם עם הכל היה מעולה בתחום המיניות.

לכן אני חושבת שיש כאן מקום לשיח ביניהם על נושא הצפיה, אולי באמת היצר מתגבר עליו כי חסר לו את זה ביניהם

וינסו לפתור את הבעיה מהשורש.

שגבר שצופה זה לא דווקא אשמת האישה או אומר שיש להם בעיה מסוימת, וזה שהוא צופה זה בעיה שלו בהחלט

אבל זה עדיין פוגע מאוד לאישה, אין שאלה בכלל. זה ממש לא כמו שהוא יבחר להתמודד (או לא להתמודד) בעזרת אכילה רגשית לדוגמה שזה עניין שהוא רק שלו...

שהאישה לא נמשכת כי הוא לא נראה כמו פעם, ושוב חוזר חלילה

זה קצת מעגל שלא נגמר

ואני עדיין בידיעה שונה. פוגע לאישה זה אינדיבידואלי לכל אחת ואיפה זה נוגע בה ביחסים מול בעלה ומול עצמה.  לי זה לא היה מפריע אבל יכולים להפריע לי דברים אחרים

אני רק מתכוונת

שלפתור את זה בצורת צפיה בתכנים האלה זה לא צורה שמכבדת 

צריך פה שיח ביניהם

אולי כמו שהציעו פה לדבר עם רבנים לבדוק הלכתית מה הפתרונות

אם יש לדרך לקיום יחסים בצורה שלא תכאיב לך ולא תדרוש כל כך הרבה הכנה? כי אולי יש לזה פיתרון שלא ידרוש כל כך הרבה מאמץ ןיאפשר לכם  חשק ותדירות שיותר יתאימו לכם...

(כמובן שזה לא פותר את הקטע של הצפייה, אבל זה נקודה שקפצה לי במה שכתבת...)

זה לא הגיוני שכל פעם זה כל כך מסורבל

יש כל מיני היתרים למקרה של כאבים

אני מאמינה שגם לך זה חסר 

ולא כיף בכלל כל הזמן לפחד מכאבים

מוריד את החשק לגמרי

וחיבוק גדול על מה שגילית

אני מאמינה שאפשר לפתוח את זה בצורה נכונה

גם שלי ושל עוד כמה סביבי

לדעתי עולה 120 והיתה לי הנחה בבית מרחקת של הקופה...

הוא הילד הראשון שלך? יש עוד אחריו/את בהיריון?

מה שאת מתארת זה קלאסי לגיל שנתיים. מתיש נורא וקשה, אבל זה לא אומר שאת אמא לא טובה❤️

ואם יש לך עוד תינוק אחריו או שאת בהיריון - אז הגיוני לגמרי שאת בלי כוחות בכלל-בכלל...

רק שימי לב שאת לא מגיעה לדיכאון❤️

ובקשר להתמודדות הטכנית מול הילדון - מציעה לך לחפש את הבלוג של בהתהוות, ושם את הפוסט "גיל שנתיים הצדיק". הוא משנה חשיבה...

בדיוק ככה אני מרגישה

לשמור/ לטפל/ לתקשר

זה יכול מאד להתיש

גיל שנתיים זה הגיל בו התקשורת נבנת ולוקח זמן עד שהילד לומד לשתף פעולה

כדאי להפחית ציפיות בנושא הקשב שלו ולא למדוד בכך את האמהוּת

וגם למצוא זמנים שמישהו אחר ישמור עליו ואז להתמלא באנרגיות וסבלנות 

לפעמים בגיל הזה הם לא מבינים הוראות אלא צריך פשוט לקום ולקחת אותם/להזיז/לסגור ארונות עם תופסן מיוחד וכד להרים דברים גבוה

זה חוסך הרבה תסכולים...

זה לא שהוא לא שם עליך קצוץ אלא שהוא באמת עוד תינוק שלא מבין עד הסוף

גיל שנתיים זה ערבוב של יכולות גבוהות ומעט מאוד דעת...

לא יודעת אם יעזור, לי היה עוזר לשמוע את זה -

בגיל הזה אני לא חושבת שהם אמורים להקשיב, זה יותר הובלה שלנו תוך כדי משחק או למידה דרך עשייה יחד איתם. זה יותר אנחנו מתאימים את עצמנו אליהם, מאשר הם אלינו.

פשוט לי עוזר קודם כל להתאים ציפיות, ואז אני פחות מתוסכלת.

לגבי שילוב של עבודה, לימודים, אימהות. סופר קשוח.

כל הלחץ והשילוב ממש גרמו לי חוסר סבלנות.

אני הייתי משתדלת להפריד בין כל דבר.

כשבלימודים - רק בלימודים

אבל כשאני עם הילד - רק עם הילד, בלי לנסות עוד משימות

לי זה ממש נתן רוגע נפשי

לק"י

שאחריו מגיע השני והשלישי וכו'🙊

זה באמת מתסכל שלא מקשיבים. אם כי בגילו זה עוד מובן יותר.

אני השבוע תהיתי לעצמי, איפה נמצאים הילדים האלה שמקשיבים להורים. לא תמיד, אבל לפחות שיקשיבו לחלק....😅

איזה מעודדת 🤣

ולפותחת- חיבןק זה באמת תקופה מאתגרת

אני קראתי קצת פה ושם על חינוך גבולות וכו, זה עזר לי לסדר לעצמי קצת את הראש ולהיות יותר החלטית ומכילה 🩷

לק"י

הפלוס של הנייחים שהם יותר חזקים ושורדים מאשר הניידים.

לא יודעת אם הייתי לוקחת עכשיו בשביל אולי עוד שנה (לא בכל בית ספר משתמשים במחשב בגילאים הנמוכים)

גם לא בטוח שתצטרכו מחשב מייד לכיתה א'.

אפשר למצוא ניידים סבירים לגמרי בסביבות 1500 ש"ח, נייד עדיף בהרבה לדעתי מהבחינה שאפשר לסגור ולשים בארון והוא פחות מול העיניים כל הזמן.

הייתי קונה מחשב נייד זול כשיהיה לכם צורך בזה, לא עכשיו. 

(קנינו עוד לפני שהניידים היו נפוצים) ומסרתי באיזה שהוא שלב.

לא אהבתי שהמסך תמיד מול העיניים והוא תמיד נגיש.

הנייח גם תפס הרבה מקום בבית. הנייד קטן, מתקפל, ורוב הזמן נמצא בכלל בארון (אני מעמידה אותו כמו ספר בתוך הספרייה). לא מצריך שולחן עבודה קבוע.

וכאמא למשפחה רב גילאית- נוח לי שהגדולה יכולה לעבוד עליו בשקט אצלה בחדר בלי שהאחים הקטנים מסתובבים בין הרגליים (לפעמים זו אפילו דרישה, נגיד כשיש מבחנים מקוונים- דורשים לעשות אותם בחדר שקט).

ואפילו ביום שישי, נתתי לשני ילדים לראות סרט בחדר, בזמן ששטפנו את הסלון. זה לא היה אפשרי עם המחשב הנייח.

בקיצור, בעיניי לא שווה את זה.

קודם כל רוב המדפסות מתחברות היום בווי פיי

וגם אם לא, לנו יש מדפסת ישנה ויש לה כבל שמחברים ביואסבי

אני לא ממליצה מחשב נייח

זה ממש מסורבל ולא נוח

מחשב נייד זה אחלה

נח לשימוש ולהעברה בקלות בין חדרי הבית ולצרכים השונים של כל אחד(אם יש מבחן וצריך קליטה - עוברים לחדר בו הקליטה יותר טובה למשל..)

ובכיתות א השימוש היה ממש מינימלי.גם בכיתה ב היה שימוש מועט.ולזה לגמרי מספיק מחשב נייד.

בינתיים לא ראיתי צורך ממשי בנייח

כי אפשר למקם אותו בסלון, כשכולם רואים אותו, ואז אין כזה דבר להסתגר בחדר ולעשות במחשב דברים לא ברורים...

אבל באמת בגיל של הילדים שלך נראה לי שעדיין אין צורך במחשב, ואם יהיה - הוא יהפוך למסך לצפייה וימשוך את העין...

(לנו בבית יש נייח אחד, שקניתי בזמנו בשביל עבודות גרפיקה, ושלושה ניידים - של בעלי, שלי ושל הבכורה. כרגע המחשב הנייח משמש בעיקר את שאר הילדים, ואני שמחה שהוא בסלון מול העיניים שלי, וככה אני יכולה להשגיח שהם לא עושים בו שטויות... הקטנים דווקא כל כך רגילים אליו כחלק ממראה הסלון, כך שהם בקושי מבקשים מעצמם לצפות בו בסרטים...)

והם קטנים ממש...
לא הייתי לוקחת.

בפינת עבודה שמחוברת למטבח.

הילדים משתמשים בו בעיקר לעיצוב מצגות ועבודות לבית הספר.

ולפעמים סתם משתעשעים בתוכנה של עריכת סרטים, מוזיקה וכד'.

על אף שהוא בלי חיבור לרשת בכלל, אני עדיין מגבילה את זמן השימוש בו ל25 דקות-חצי שעה כי אני רואה שתמיד אחרי שמשתמשים בו יוצאים טיפה מטורללים

זה ממכר....

לי יש נייד של העבודה

הוא בחדר ממד, שם בעלי עובד. הילדים לא משתמשים בו

אצלינו זאת היתה טעות נוראית

הכנסנו בשביל משהו מאוד מסויים ודי מהר גלש לדברים פחות טובים והגענו למצב של התמכרות אמיתית למשחק

הוצאנו מהבית אחרי הכנה ושיחה עם הילדים

עדיין לא השתחררו מזה לגמרי

הנייד משמש את כל הגדולים בבית
הנייך מונח בחדר שאינו בשימוש, ורק בימי שישי או בזמנים מיוחדים הקטנים צופים בו.

אצלנו יש סיסמא.

ונועלים כשלא מאשרים שימוש.

ואין לו צורך במחשב.

יש לנו ניידים בבית.

לא רואה צורך בנייח.

משתמשת בבית רק בנייח, הניידים של העבודה והלימודים ופחות בשימוש.

מבחינת גודל המסך ומהירות הגלישה אני מעדיפה את הנייח. הוא ממוקם בחדר קטן שהפכנו לחדר עבודה.

טוב, לא תרמתי לך להחלטה חחח, לנו פשוט הרבה יותר נוח הנייח. לא יכולה לדמיין את עצמי עובדת רק על הנייד. 

להדפיס משהו או ללימודים...

פפפפ

ממש מתלבטת

מחשבים נייח חזק יותר. לרוב משתמשים בו כשצריכים לעשות גם דברים רציניים יותר, או לשמור המון אחסון (אצלנו בבית צרבו מלא דיסקים וקלטות והעבירו למחשב, ככה שהיא צריך מחשב נייח).

אם הוא רק לשימוש פשוט, אין הבדל בין מחשב נייח לנייד, וזאת בחירה חינוכית שלכם מה עדיף, ויש יתרונות וחסרונות לכל צד כמו שכבר כתבו פה. בלי קשר, אם זה רק ללימודים, בגיל הזה כמעט ואין צורך, וגם כיש אפשר להסתדר בלי. אם יש לך או לבעלך מחשב אז בכלל אין טעם שיהיה בגיל הזה מחשב ללימודים לילדים, תלוי בית ספר אבל יכול להיות שגם עד סוף היסודי תסתדרו בלי מחשב שמיועד ללימודים לילדים

לק"י

ונראה לי שהייתי הולכת על נייח, שהוא עמיד יותר.

את מכירה בבית ספר שלכם שצריך? או משערת?

ובכל מקרה מצטרפת למי שאמרה מעלי שיש מחשבים ניידים בבית ועושים את העבודה מצוין.

אני מרגישה שמחשב נייד מאפשר הרבה יותר התמקדות לשימוש כשרוצים/צריך, ושאר הזמן הוא סגור וזהו

את יכולה לומר לו שאת מבינה שהוא מרגיש ורואה אחרת ממך את ליל הטבילה

וזכותו

אבל הבעיה היא שאת מרגישה אחרת וזקוקה למשהו אחר.

ושלכן צריך לדבר יחד ולהחליט מה עושים

לא יתכן שהוא מתנהל לפי מה שנכון לו ואת רק מבךיגה ומרירה

צריך לשנות את הדינמיקה

אבל לא במאבקי כח או נסיונות להתווכח מי צודק ומה נכון

ברור שאני וכנראה רובנו נסכים איתך

אבל

אם הוא לא- אז מה זה יעזור?

הנק' היא לא מי צודק

אלא איך מחליטים יחד על מתווה שנותן לשניכם מה שאתם זקוקים לו. ובכבוד ושכל אחד מכם ירגיש שרואים אותו ושיש לו מ4ום

לק"י

אם פעם ב... היה לו משהו חשוב בליל טבילה, אז זה מובן יותר.

אבל כשכל הזמן יש לו דברים שהוא לא מוכן לוותר עליהם או על חלקם, ולך זה מפריע- זה כבר לא לעניין. 

אפשר באמת לבלוע כשזה פעם ב.. אבל כמה זה כבר נותן הרגשה לא נעימה..

אז מחזקת אטתך להמשיך לדבר איתו על זה, עדיף בזמן רגוע ולא על הדרך ולהסביר בכנות את התחושה...

ותודה על המילואים!!!

בע"ה שתראו הרבה ברכה ותצאו מחוזקים מהכל!!!

אולי הוא בעצמו עדיין בבלבלה ולכן ליל טבילה מציף גם אצלו דברים וכדי להתמודד עם ההצפה אז הוא "בורח"

כלומר מנרמל לעצמו את הערב הזה כמו כל ערב אחר.

בגלל שהנושא הזה ממש רגיש לזוגיות,

הייתי מנסה לפני הפניית טענות או יותר גרוע אשמה,

לנסות לפתוח איתו בעדינות לנסות להבין למה זה קורה, האם מחוסר אכפתיות או מאובר אכפתיות (=הצפה)

מכירה את זה שילד לא משתף פעולה והורס מסיבת יום הולדת שלו שתוכננה בקפידה?

זה לא מחוסר אכפתיות, זה מאובר אכפתיות, אז כזה..

אם זה הסיפור שלו אז לספר לו כמה הערב הזה משמעותי לך יכול רק להחמיר את ההצפה ולהקצין את ההתנהגות.

אולי כדאי (אם זה זה) להפחית ציפיות ולעבור את היום יותר רגוע עד שהוא יצליח להתחבר חזרה לעומק הנפשי בקשר הזוגי בהקשר של ליל טבילה.

אגב שתדעי שזה ממש נפוץ שתקופה ארוכה אחרי סיום המילואים יש תקופה של קהות רגשית.

זה יכול להתבטא בכל מיני מרחבים. מן הסתם זה גם לא תורם לעניין. אבל זה מנגנון הגנה חשוב ממש להתמודד עם טראומה ולהימנע מלפתח פוסט טראומה, אז בבחירה בין בעל שהחזרה לעצמו ממש איטית, לבין בעל פוסט טראומטי, נראה לי עדיף האופציה הראשונה אז אולי זה קצת מנחם איכשהו..

בהצלחה בכל אופן!

הארת לי נקודות שבכלל לא חשבתי עליהם.

זה במסגרת טיפולית? אם כן אז זה המקום הכי נכון להעלות את זה.

ואם לא אז ממליצה בחום. עברתם משהו משמעותי. גם הוא וגם את . וזה חשוב ומרפא לתת לזה את המרחב ואת הזמן לעיבוד וצמיחה

(ברור שטיפול זה השקעה. אני לא מזלזלת בזהבכלל. אבל בעיני טיפול זוגי טוב שווה כל שקל וכל דקה)

מסכימה עם אלה שכתבו לפני שכנראה זה לא יושב על זה שהוא לא מבין מה את רוצה, את כותבת שהסברת את עצמך זה לא שציפית שהוא יבין לבד, אלא על זה שפשוט קשה לו לתת את זה.

זה יושב על משהו רגשי

שמאוד הגיוני שקשור למילואים ולריחוק שהם יצרו אצלכם

וגם אני חושבת שככל שתפעילי עליו יותר לחץ (הסברים, מתח רגשי, כמובן לא הכוונה לחץ ממש)

זה רק יכניס אותו יותר לשבלול שלו ולבריחה (שאולי היא בכלל לא מודעת. מאוד הגיוני שהוא לא שם לב ולכן יכחיש אם תנסי לשאול אותו )

את נעלבת בצדק כמובן. אם המרחב האינטימי היה מבחינתו ממלא כמו ששניכם הייתם רוצים כנראה שהוא היה עושה הכל כדי להגיע אליו מוקדם ופנוי. אני פשוט חושבת שהבעיה היא שזה לא ממלא אותו כמו שצריך ... אלא לוקח ממנו אנרגיה מאיזשהי סיבה

זה ממש לא אומר שזה אשמתך או קשור אליך! או שאת כבר לא מושכת אותו או דברים כאלה. שלא יובן לא נכון. זה יכול לשבת על תהליכים רגשיים ונפשיים שלו. בייחוד בקשר ארוך טווח

אז קודם כל נראה לי חשוב בצד שלך לנסות לא לקחת את זה למקום של "הבר מצווה יותר חשובה ממני" או "העבודה יותר חשובה" כי זה רק יצור יותר מתח ותסכול שמרחיקים

ולנסות להסתכל על זה בעיניים של איך שניכם יחד מחזקים מחדש את הדבק ואת האווירה הטובה והנעימה. ויוצרים מהמרחב הזה משהו שממלא את שניכם

זה קשה..וזה באמת מתסכל וכואב...

אבל אם תצליחו לקחת את זה כאתגר של שניכם ולא כאתגר בינך לבינו זה יקדם אתכם הרבה יותר להצליח להתגבר על המרחק

בהצלחה!!

הוא עצמו היה בטיפול פסיכולוגי אחרי הסבב השני כי היה במצב נפשי לא פשוט.

אבל זה די מזמן וחשבנו שזה הספיק.

בינתיים היו מאז עוד כמה סבבים, פחות בחזית אז חשבתי שפחות טלטלו אותו.

אבל באמת הארת לי כמה דברים.

תודה רבה!

את אומרת שאין לל בעיה לעבוד על עצמך, רק לא יודעת איך.

אבל בדיוק לפני כן כתבת על תחושת האשמה ושהלבד מערער אותך.

אז כדאי לעבוד בדיוק על הדברים האלו.

איך שזה מתחיל, לחזק מנטרות:

זה לא אשמתי

זה לא בגלל משהו שקרה

זה קשור רק אליו

זה לא שלי

זכותו להיכנס למערה מדי פעם

זה יעבור

הכל בשליטה

הכל בסדר

וכו וכו.

ובנוסף לעבוד על עצמך איך לא להתערער מהלבד.

קודם כל לקבל את זה.

גם לאישה יש תקופות בחודש שהיא יותר מכונסת בעצמה וזה טבעי ונורמלי.

לחשוב מה את עושה בזמן הזה, שיהיו לל רשימת דבאים כיפיים שמתאים לעשות אותם דווקט לבד ואז לשלוף מהשרוול כמה אפשרויות.

סיבוב בקניון

יציאה עם חברה

ספורט (הליכה, ריצה, שחיה או חדר כושר)

לראות סרט/ סדרה שאת מאוד אוהבת ופחות בטעם שלו

לנסות אפיה/ בישול של משהו שבא לך להתקשקש איתו

אומנות

וכו'.

לגבי איך לעזור לו, אז העזרה הכי גדולה היא מודעות. תנסו לנתח מה הסימנים הראשונים כשזה מתחיל.

ואז ממש להגיד. אתה נכנס למערה. (לא בקטע להוציא אותו בכוח, אלא להיערך לזה כל אחד ממקומו)

זה לא להיבהל מזה.

אז הוא נכנס למערה, אז מה ?

זה לא הופך אותך לבודדה, זה הופך אותך להיות לבד. ויש הבדל.

לבד זה כיף, זמן עם עצמי, נהנת מהשקט, עושה דברים שרציתי לעשות ולא כל רגע

רצה לפתח המערה לבדוק אם הוא יצא.

זה שהוא נכנס למערה לא בהכרח קשור אלייך, זה שלו עם עצמו, וזה לא צריך לערער אותך

או להפחיד אותך, הוא יחזור בהמשך ואת בנתיים תהני מהפרטיןת שלך. 

בגדול הספה בסדר אבל יש דברים שלא לקחתי בחשבון,  נגיד היא מבד שאפשר לכבס טבל להוציא את הבדים זה די קאדר אז לא באמת עשינו את זה כבר שנה ועכשיו היא נראית פחות טוב

והכריות הן בעצם חלק נפרד מהספה אז נופלים לשם מלא דברים..

סה"כ היא נוחה ויפה

יש כל מיני צבעים לבד,לדעתי הכחול כהה הכי יפה וגם הכי פחות רואים כתמים

לצערי הוא לא היה במלאי שנה שעברה כשבאנו

EKTORP ספה תלת-מושבית, Kilanda בז' בהיר - IKEA

היה לי אותה שנים ואחרי שנהרסה קנינו שוב אותה ספה

היתה לנו ממש נוחה. הבד היה נשלף לכיבוס (קניתי בד נוסף וככה כשהייתי מכבסת תמיד היה על הספה כיסוי)

החלפנו כי קיבלנו ספה מאוד איכותית במצב חדש 

ואיך זה אחר כך להלביש אותו שוב?

תודה!!

לצערי כבר לא נמכרת אז לא יכולה להמליץ על הדגם שלנו אבל ממליצה באופן כללי . כדאי מאוד לדעתי שיהיה בד שאפשר להוריד ולכבס. אפילו שזה כן לוקח זמן אבל עדיין מדי פעם עושים וממש מחדש. בנוסף הבד של הספה שלנו הוא כנראה דוחה כתמים אז לא כל כוס מים שנשפכה משאירה סימן (יכול להיות שעוד ספות שלהם ככה כי לא חשבתי על זה בכלל לפני שקניתי)

יש לנו 2 ילדים מאוד פעילים ושובבים ב"ה והיא עומדת בהם יפה

ספה של איקאה שקנינו יד שניה

אני מאוד מרוצה

מתלבטת לגבי רכישת מוצרים גדולים מאיקאה.

תלוי בספה כמובן

ואפשר לקשור מעל הרכב עם ראצ'טים

או לקחת משלוח בתשלום נוסף

זה משתלם כי יש מחיר מינימום

אבל מסכום מסוים זה הולך לפי אחוזים

ויחסית להובלת רהיטים זה משתלם וגם מגיע מאד מהר

המינימום זה 250 שח, מעל זה באחוזים מהקניה

אז אפ הקניה גדולה כן 

הם זולות יפות ומחזיקות טוב

ומספקים אותם מהרגע להרגע

LANDSKRONA ספה תלת-מושבית, Grann/Bomstad שחור/מטאלי - IKEA

ריהוט אקספרס. אם תרצי אפרט.

פשוט חשבתי לנסות לנצל איקאה סייל, אבל ממש לא חובה.

היא אצלנו מסוכות

קיויק פינתית

ממש נוחה

מתנקה סבבה וגם אפשר בעיקרון לכבס

בנגן של הפלאפון

ככה בטוח לא יידלקו דברים אחרים

את פותחת ערוץ משלך ואז משחקת עם הפרטיות ומגדירה שזה יהיה חשוף רק לך או לאנשים שאת מזמינה.

מודה אני

איזה בוקר נהדר

יש עוד המון. להופ ילדות ישראלית יש המון

אני שמה אותם דרך יוטיוב/יוטיוב קידס

אפשר גם דרך ספוטיפיי, אבל אז זה בלי תמונה

באמת לא ברור...

אני מעדיפה ליצור רצף שלם משל עצמי, כדי שלא יעבור לשירים אחרים שלא בחרתי.

לק"י

מצאתי פעם שיר על החודשים העבריים. זה עם ילדים אמיתיים, לא ציורים.

אם זה עשוי לעניין אותה- אני אחפש.

והשיר השני הוא של אברהם פריד, על פי מילים שאמר הבעש"ט - אז זם גם חב"ד...

שיר על החודשים העבריים פחות קשור לבוקר, אבל אולי זה כן יהיה נחמד...

ולי זה כנראה התקשר, כי השתמשתי בו במפגש בוקר בעבודה.

"בוקר טוב התעוררתי

מודה אני אמרתי

לא שתיתי ולא אכלתי

עד שאת ידי נטלתי"

יש לו המשך, לצערי לא זוכרת את שמו

לא יודעת אם יש אנימציה

לי יש סוג דם שלילי ובכל היריון אני עושה את הבדיקה הזו כדי לדעת אם אני צריכה זריקת אנטי די או לא. להבנתי אם היה לי עובר שגם סוג הדם שלו שלילי, לא הייתי צריכה לקבל אותה.

אם זה באמת העניין גם אצלך (רק הפוך) - אז זה אומר שבשבוע 28 צריך לקבל זריקת אנטי די. לא הכי נעים אבל נסבל.

בכל אופן, הכי טוב שתשאלי את הרופא המטפל שלך, כי אולי אני סתם מחרטטת שטויות...

רק הפוך יכול להיות בעייתי.

לכן רק נשים עם סוג דם שלילי מקבלות אנטי די.

לא יודעת מה בקשר למקרה של הפותחת.

זה צריך לשאול את הרופא.

הדרך לדעת את סוג הדם של התינוק היא על ידי בדיקה פולשנית (בדיקת הדם שלו, או בדיקת הדנ"א שלו - סיסי שליה או מי שפיר), או על ידי בדיקת ניפט (לגנים הניפט אני לא בטוחה, עכשיו שאלתי קצת על הנושא בצ'אט ג'יפיטי והוא כתב לי את זה. אף אחד לא אמר לי על האפשרות הזו בעבר...).

הסיבה שבודקים coombs במהלך ההריון היא לבדוק האם יש לאמא נוגדנים, כי זה מצריך התנהלות קצת שונה במידה מוצאים נוגדנים (כמו אצלי...), וזה תלוי גם בכמות הנוגדנים.

אבל במהלך ההריון בכל מקרה מקבלים אנטי די, גם אם לעובר יש סוג דם שלילי, כי את לא יודעת את זה (אלא אם כן בדקת במיוחד, אבל בדרך כלל אין סיבה לבדוק בהריון). אחרי הלידה מקבלים אנטי די נוסף רק אם לתינוק יש סוג דם חיובי.

במצב שלאמא יש סוג דם חיובי אז זה באמת סיפור אחר. כנראה מדובר על נוגדים אחרים ולא אנטי די. כתוב שם מה סוג הנוגדנים? @^כיסופים^

זהו אני לא יודעת איזה סוג נוגדנים, לא כתוב שם

קבעתי מחר תור טלפוני לרופא משפחה בתקווה שידע לענות לי

הרופא לא ידע להגיד לי ואמר לי לשאול את רופאת הנשים

שהתורה הקרוב אליה הוא עוד חודש!

מה כדאי לי לעשות עד אז?

אולי יוכלו להקדים לך את התור.

תגידי להם שאת צריכה דחוף.

ואם זה דחוף, אולי הרופאה תיצור איתך קשר כשהיא תראה את התוצאות.

לק"י

או שתפני למוקד נשים, אם יש.

מי הפנה לבדיקת דם?

אם רופאת הנשים, אז היא אמורה ליצור איתך קשר אם יש בעיה.

ואם היא זמינה באפליקציה, תשלחי לה שם הודעה בינתיים. יש כאלו שעונים מהר.

כל הריון מחדש הרופאה נלחצת מזה כנראה כי ישר חושבים על האנטי די. אז אחרי בירור בתל השומר

לי יש נוגדנים בדם לקור אז אם חלילה אצטרך תרומת דם , יצטרכו לחמם לי אותה לפני חח.

באמת כשנכנסתי לקיסרי חיממו בשבילי 2 מנות ובחסדי השם לא נזקקתי להן אז הן הלכו לפח (לצערי ולשמחתי)

מקווה שגם אצלך זה משהו לא משמעותי שכזה

זה אומר שיש לך נוגדנים לסוג דם של התינוק

שאין מה לעשות איתם.

זה קורה גם בסוג דם חיובי פשוט לא מסוכן כמו בשלילי..

זה גורם בדכ לצהבת יותר קשה ביילודים (אם אין להם את סוג הדם שלך)

מאיפה מגיע הקול הזה, מהקדוש ברוך הוא או מהיצר הרע?

ודאי שמהיצר הרע

מי שנתן לך שפע טוב בטוח שאת ראויה

מי שמוריד אותך זה רק את עצמך.

למה את מרגישה לא ראויה?

הרע הרגיש לי הרבה יותר מוכר ובטוח ובתת מודע מסיבה מסוימת בחרתי להישאר שם.

וכשקרה טוב לא יכולתי להכיל, הרגשה שלא מגיע לי, כנראה זה יתפוצץ ויעלם, אני צריכה להיות הרבה יותר טובה עכשיו כדי שאהיה זכאית לזה.

יש הרבה יותר מה להפסיד כשטוב לנו.

זה מגיע הרבה פעמים מתחושת ערך עצמי נמוך וגם מגישה מוטעית של שכר ועונש.

כשאני טובה מגיע לי טוב כשאני רעה מגיע לי רע.

אבל זה לא עובד ככה.

אם אלוקים / היקום מביא לך קושי ותקופה רעה - זה לא כי היית רעה, זה שיעור שאת צריכה לעבור, זה הכי טוב ונכון כרגע בשבילך ויש לך את הכוח להתמודד עם זה.

בתקופה טובה בדיוק אותה הדבר - זה לא הגיע כמתנה למעשים שלך, כרגע זה הכי נכון וטוב לך, זה השיעור שאת צריכה לעבור עכשיו, וראוי לך לקבל את הטוב הזה, יש לך כלים להתמודד איתו, תחבקי אותו, תודי עליו, אבל הוא לא יעלם אם לא תהיי "מספיק טובה", אם הוא יעלם זה מהסיבה שזה כבר לא נכון לך יותר.

אם אין תור לאאג אז רופא ילדים אולי אפשר לקבל בתור התחלה טיפות שימיסו 

זה ללא מרשם וזה מרכך את השעווה. ככה אפשר להוציא עם המכשיר אצל הרופא כשתגיעו. אחרת אצלנו לפחות היא תמיד שולחת לשים טיפות קודם

זה בלי מרשם

ולפעמים זה מספיק

בדרכ מניקה על מלא ולוקחת את התינוק לכל מקום

אבל הפעם לא מסתדר

מה לגבי מחזור?

לא בכמויות החלב ולא במחזור

מאמינה שזה משתנה בין נשים

אבל את בטח יכולה לקבל אינדיקציה מהלידות הקודמות שלך, מה היה...

אגב אם זה רק לכמה ימים ויש לך משאבה זמינה אולי שווה לשאוב קצת, גם כדי להקל על הגודש אם יהיה וגם לשמר בקלות יותר את החלב

*ככל הידוע לי*

זה פשוט קשה כל חודש מחדש

מרגיש כמו 'אבל' כזה

ולדעת שצריך לעבור הכל מחדש כדי לקוות שוב.. וסת, 7 נקיים, טבילה, ואז שבועיים המתנה..

הכי מבינה אותך!!

אולי תבקשי מהרופאה פרופיל הורמונלי ותעשי החודש? (עושים בימים הראשונים של המחזור)

בעז"ה שתזכי בקרוב

(ואגב לגבי הפרוגסטרון, מתי בדקת? כי אלו מתאימים לשבוע אחרי הביוץ. אז אולי הביוץ שלך איחר החודש ואת עדיין לא באיחור?)

והפרופיל ב"ה תקין....

נכון בדקתי בערך שבוע אחרי הביוץ פרוגסטרון..

ואני עדיין לא באיחור אני בין 3 ל5 ימים לפני שהוסת אמורה להגיע. אבל זה פשוט נראה שזה שוב הולך לכיוון שלילי ואין לי כוחות להכיל את זה יותר. 

חיבוק גדול,

ובע"ה עוד תבשרי פה בשורה טובה בקרוב. אם לא החודש (אולי יש עוד סיכוי, אם הביוץ התאור קצת... ) - אז חודש הבא!

🫂🙏

יש זמנים שזה נראה חלילה שזה לעולם לא יקרה

וזה כל כך קשוח כשכולם מסביבי בהריון אחרי הריון, אפילו נשים מטופלות פוריות ותיקות "עוקפות" אותי. אני הכי שמחה עבורן בעולם!!!!

אבל שורף לי בלב שרק אצלנו זה לא קורה.

חלילה לא אומרת מה "עדיף" אלא מנסה רק להאיר על התקווה שיש אצלכם מחדש כל חודש.

לפחות זה

ממש ממש קשה

מחבקת אותך

מתפללת לה' שלא יעמיד אותי בנסיון הזה זה נראה לי קשה מנשוא❤️

הלוואי וגם את תבשרי כאן בשורות טובות בקרוב! ידיים מלאות! הריון קל ופשוט ובריא מהרה!

ומקווה עבורך שיבוא במהרה אירוע נוסף בהרגשה הטובה שאליה ציפית, במקום האירוע הקרוב. בעוד פחות מחודשיים כבר פורים שיתהפך על כולנו בע"ה לטובה

בינתיים זה שורף בלב..... לראות את כל מי שילדה איתי את הילד הקודם, בילד השני/שלישי אחרי

להזכר כמה שנים אני מחכה ומקווה, כואבת ורוצה.

ולהתחיל להתייאש מזה שמשהו יקרה

עצוב וקשה להחזיק את זה בראש אבל הייאוש, הקל יותר, יוביל למקומות לא טובים...

ף(ושמחה לשמוע שכבר יש לכם ילד מלפני! זה מגדיל את הסיכוי)

שימי לב שהיום מאוד נדיר שאישה לא תצליח ללדת

הרפואה כל כך מתקדמת ב''ה, בעז''ה זה יגיע!

באמת מטלטל כל הנסיונות האלו

אבל אל תתייאשי