הבת שלי בת 10 חודשים כבר שלושה שבועות מקיאה בלילות. כמעט כל לילה.
ביום סבבה לגמרי, רוצה לשתות הרבה (מובן) אבל משחקת רגיל לחלוטין.
בהתחלה האשמנו את הוירוס. אח"כ אולי את השיניים, אבל הילדה מרזה וזה ממש מדאיג...
בדיקות דם וצואה תקינות.
אולי מישהי נתקלה במצב דומה?
לק"י
אצל הגדול זה היה בגיל שנה וחצי.
עבר כמו שבא. אין לי מושג מה זה היה.
למישהו יש ניסיון בצליאק אם זה מגיע עם אנמיה?
שצליאק יכול לגרום לאנמיה.
אבל לא בטוח שברסל תקין יכול לשלול אנמיה.
בגיל גדול יותר (סביב 3-4)
עבר אחרי חודש +- לבד
אבל כן צריך ללכת לבירור רפואי, כי רצו לשלול צליאק, רגישות לחלב או רגישות אחרת.
מתלוננת שכואב לה- ממש לפעמים אחרי שנת צהרים.
מוצרי חלב- שווה בדיקה. תודה.
צליאק- אכלה טוב גם לפני ולא גרם לכלום, אז כנראה שלא.
שיעול- תאמת שלא, אין כלום...
תודה רבה לכולם!
לפעמים גם זה יכול לעשות..
ולעשות בירור רפואי לדעתי..
תגגלי גם eoe
יש לכם רופא ילדים טוב?
בדיקת עיניים זה דבר ראשון
קשור. לפעמים לחץ תוך גולגולתי מתבטא בהקאות ובודקים מהעיניים.
אבל לא מאמינה שזה יכול להיות זה אם במשך היום היא בסדר...
גם אם במהלך היום היא בסדר.
בעז"ה זה יהיה תקין, אבל חייבים לשלול הכל
לחץ גבוה יכול להתבטא בהקאות, בעיקר אחרי שכיבה.
בבדיקת עיניים בודקים את קרקעיות העיניים ואם יש בצקת (פפילאדמה) זה מצריך המשך בירור (ct ראש למשל).
אבל לא צריך להלחץ, זה רק ליתר ביטחון.. לא נשמע שפה זה הסיפור.
אחרי שהבאנו מוקסיפן עבר (כמובן בהנחיית רופאת הילדים)
חודש שלם היה מקיא כל לילה.
זוועה
לא עלה במשקל מגיל חצי שנה עד שנה
רק זוכרת שהרופאה אמרה תנסו אולי זה יעזור.
היא מקצועית מאד.
לא זוכרת על מה הסתמכה.
ההקאות היו רק בלילות.
משהו הזיה.
איזה חודש
רק נשכב וקם לאכול מקיא הכל.
ביום חיוני ומתנהג רגיל.
הולך לישון ב18:00 ועד עכשיו היה מתעורר ב06:00
בימים האחרונים התחיל לקום יותר ויותר מוקדם. אתמול נגיד ב04:30. היום קם ב5 וחצי אבל באמת הלך לישון מאוחר מאוד אתמול.
בגדול הוא לא ישן צהריים. אולי יש למישהי רעיון מה הסיבה ואיך לעודד אותו לקום ב6?
בסביבת 4.5 -5 בלילה מתקרר יותר.
החלון סגור? ישן עם ארוך?
לא יודעת איפה גרה ומה המזג אויר אצלכם אבל הייתי חושדת.
עוד משהו- תשימי לב האם ביום הוא עייף או לא. אם הוא עייף סימן שמתעורר מסיבה חיצונית.
אם במשך היום לא עייף- ברכותיי, כנראה צריך פחות שינה
באמת נהיה קר יותר בשעות האלו הבעיה שבערב עוד חם . אני מלבישה בארוך ודק וגם שמיכה דקה.
ובאמת היה עייף כבר ב4 גם כשקם ב6
תודה!
או שהולכים לישון ממש מאוחר ואז לפני מחליפים להם שמיכה
לחילופין לסגור חלון
אצלינו זה ממש כמה תקופות בשנה שזה קורה ולא הייתי בשביל זה מאחרת את השעת שינה..
מה שעזר במצבים הקשים שלא חזר לעצמו תוך כמה ימים היה לקום ברגע שהם קמו ולשכב לידם ולהרגיל אותם שלא קמים וחוזרים לישון.. אפילו עד יותר מאוחר מהרגיל..
משתפת מאצלנו שהצום עצמו ממש בסדר
אבל הייתי עייפה עייפה עייפה וישנתי הרבה (והיו לי נקיפות מצפון שזה מה שאני עושה ביום כיפור במקום להתפלל)
אחיינית שלי הצעירה הייתה אצלי ושמרה הרבה על הילדים
אומנם הצלחתי להתפלל בבית את כל התפילות אבל היה לי קשה כי הילדים בכו ברקע ונדנדו לי.
רצית לצאת קצת להתפלל בבית כנסת אבל הילדים ממש לא נתנו לי, בכו והלכו אחריי
ובסוף השלמתי שזה לא תפקידי ללכת לבית כנסת ביום כיפור.
רק נעילה כשאחיינית שלי כבר היתה חלשה והלכה לנוח
יצאתי עם הילדים לבית כנסת (לנעילה מגיעות אצלנו הרבה נשים עם ילדים אז זה די מקובל)
והילדים התנהגו יפה וסוף סוף גם אני בצלחתי קצת להתפלל ולהתחבר
אבל ב"ה הצלחתי להתפלל את כל התפילות (בבית) וגם ללמוד קצת. (תוך כדי אמנם נעצמו לי העיניים🤦♀️ אבל בסופו של דבר נמנמתי בין לבין על הספה, ליד הילדים)
בעלי הבטיח שיעזור לי, אבל למעשה לא הרגיש טוב😐 (ברמה שחשבתי שהוא יצטרך לשבור את הצום...)
אבל האמצעיים שלא צמו (או צמו חלקית) יחסית עזרו לי יפה עם הקטנות. ואמנם פעם אחת לצערי התרגזתי על הילדונת, אבל ב"ה יחסית הצלחתי לשמור על מצב רוח טוב מולה (וזה יפה - בהתחשב בזה שהיא הספיקה בין השאר למרוח על עצמה סבון וגואש ואף לגזור לעצמה שערות וגם לסרק את אחותה התינוקת מ"כינים"🤦♀️)
שמחה לשמוע שעבר לך טוב ושעוד הצלחת לצאת לנעילה!
כל הכבוד על הסבלנות. בטח הייתי מאבדת את זה עוד בהתחלה...
ועוד בצום שגם ככה מביא אותנו לקצה.
מקווה שהתאוששתם מהצום ושאת מרגישה טוב וגם בעלך
אבל השילוב של חולשת הצום ושל העובדה שנודעתי בדיעבד על רוב השטויות (כי היא הייתה עם האחים הגדולים), וגם זה שהשתדלתי יותר לרגל יום כיפורים - גרם לי להתעצבן פחות...
חוץ מזה - כבר עברתי סטאז' בבלגנים אצל התאומים שלי כשהיו קטנים😅 היא אמנם עולה על שניהם, אבל גם הם היו שובבים לא קטנים...
(ביום כיפור לפני שנים, כשהם היו בני חמש, הם גזרו את כ-ל השיער לאחותם הקטנה, השאירו אותה בלי קוקיות בכלל🤭😱 אז מה שהילדונת עשתה עכשיו קטן על זה... בכל אופן, הם ב"ה גדלו ובגרו והיום הם נערים מדהימים ועוזרים🥰 אצלה לא בטוח שזה יקרה...)
איזה סרט
לגזור פוני ופה ושם קורה לכולם
אבל ככה הכל יאבאלה
נכון שבסוף יגדל אבל עד אז.....
איזה סרטטט
אבל כן, בהחלט בכיתי אחר כך... וניסיתי קצת לשפר את המצב, בלי להועיל הרבה...
אבל ב"ה היום יש לה שיער מהמם! חלק וארוך, והיא לא מוכנה לספר אותו בשום אופן - בצדק...
יחסית לצומות אחרים.
לא יודעת אם ההכנה לצום זה מה שעזר..בטח כן..
או זה שלא שתיתי קפה כבר חודשיים.. בטח גם.
בבוקר קמתי מאוחר (כי הקטן ישן עלי), ופחות הייתי עייפה במהלך היום. ישנתי גם בצהריים.
הילדים היו בסדר. הגדולה חלק מהזמן הייתה עם חברה, אז פחות רבה עם השאר.
התפללתי בבית שחרית, מוסף ומנחה.
לא יצאתי עם הילדים לסיום של נעילה, רק הגדולה הלכה לנעילה.
כשאכלנו אחרי הצום, הקטן היה סביבי, וגם בסעודה מפסקת הייתי צריכה לאכול כשהוא בוכה ברקע.
האמת חוץ מבערב בקטנה וסוף נעילה ממש לא העליתי בדעתי ללכת לתפילות
ישנתי המון
אפילו לא הספקתי להתפלל מנחה ונעילה
אבל אין לי מצפון בכלל😁זה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות כדי לעבור את הצום בשלום
להיפך, מפרגנת לעצמי שבעלי התפלל את כל התפילות
היה די קשוח. לקראת סוף הצום כבר הרגשתי ממש רע ואיכשהו סחבתי את הסוף (חיכיתי לבעלי להעלות את התינוק מרוב שלא היה לי כוח להעלות אותו במדרגות..בדיעבד אולי טעות שהלכתי לנעילה אבל הילדים מאוד רצו לשמוע את השופר)
עכשיו מרגישה חלשה
כל היום הייתי סביב השעון שותה בשיעורים.
ב"ה התפללתי את כל התפילות אמנם בבית ובישיבה אבל כן הצלחתי להתפלל
היה עזרה עם הילד וגם ישנו שנ"צ
בסוף היום יצאתי למרפסת ושמעתי את סוף הנעילה מישיבה קרובה אז זה היה יפה.
תמיד אחרי צומות אני מרגישה חלשה, לא קשור להריון
השתדלתי לנוח רוב היום כמה שיכלתי ולתת לילדים לחגוג, עשיתי בעצם כל מה שיכלתי כדי שלא אצטרך להתחיל לשתות שיעורים (זו ההנחיה שקיבלתי למקרה ו..)- אז ממש השתדלתי לעשות את המינימום ההכרחי.
תודה להשםם עבר בטובבב יחסית, יכולתי לאכול ולשתות כשיצא צום שזה הישג!! התפללתי שחרית הישג שניייי
עם כל החולשה- לא הגעתי למצב קצה
גם היה לי נס - אין דרך אחרת להסביר אתזה, הקב"ה עשה איתי חסד והבת שלי הסכימה לאכול מטרנה ביום כיפור כשלפני זה היא תמידדד סירבה, הפעם זרמה כאילו זה ברגיל שלה, ממש חסד של השם, הנקתי ממש מעט.
בט באב הנקתי והיה גרוע גרוע גרוע.
לא חשבתי שאצליח לצום וקיבלתי גם היתר מראש לשתות שיעורים ברגע שאני מרגישה צורך, אבל ב"ה הצלחתי לשרוד את הצום עם מנוחה בלי סוף והמון המון עזרה.
הטעות היחידה הייתה שניסיתי ללכת לנעילה, שאב ממני מיליון כוחות לצאת, הרגשתי נורא ולא היה לי איפה לשבת אז פרשתי חזרה הביתה אחרי כמה דקות.
התארגנתי על מלאי של ספרים, ממתקים, פרסים ומשחקים חדשים.
התכוננתי היטב מבחינה גופנית והצום עבר ממש בסדר והרגשתי טוב.
הצלחתי להתפלל את כל התפילות ואפילו להיות שעתיים בבית כנסת.
עבר עם הרבה סיפוק ב’’ה!
אמא פעם ראשונה לילדון בן חודש
דרש מלא לינוק, הרבה יותר ממה שהתרגלתי ולא הסכים כל היום לישון
רוב היום הייתי לבד איתו אפילו שאני אצל ההורים כי כולם היו בבית הכנסת
לא התפללתי אפילו תפילה אחת, הזיה. פשוט כל הזמן סביבו (עד עכשיו אגב)
ומתפוצץ לי המוח מעייפות
קצת אחרי שכתבתי הערתי את בעלי והוא שמר עליו ואחר כך הבנתי שאמא שלי שמרה גם עד איזה 4
אתמול הוא פשוט כל הזמן רצה לאכול ולא היה לי שאוב אז לא היה להם איך לעזור לי
מבחינה רוחנית
מבחינתי הרגשתי שהטיפול בילדים בצום זה בהחלט כל מה שנדרש ממני...
והשתדלתי לשמור על הכוחות שלי
בערב התבאסתי ממש על עצמי כי התפוצצתי על הבנות.. הן הרגישו חג ולא ממש הבינו למה אני רוצה שילכו לישון לפני שאבא חזר מביכנ"ס..
ולגדולה יש עכשיו קטעים שיכולים להוציא מהדעת. וכשהיא מתחילה להרביץ לאחותה סתם ככה ואני עם התינוק על הידיים זה מאתגר.
בכולופן בבוקר באה לפה חברה עם הבת שלה אז זה די העביר וב"ה בצהריים הצלחתי לגרום לכולם לישון באותו זמן וכשבעלי יצא למנחה ונעילה הוא הבטיח לבנות שאם יתנהגו יפה הוא יביא להם סוכריה כשיחזור וזה הצליח להחזיק אותן, אז גם אני הצלחתי להיות בשעות האלה קצת יותר על הספה וב"ה היה לקטני מספיק חלב ואני סיימתי את הצום יחסית על הרגליים, קצת חולשה וסחרחורת אבל בסדר. שרדנו כדי לספר.
פעוט בן שנה וחצי שובב ומלא מרץ אבל חכם ותקשורתי (לא מדבר המון אבל מביע את עצמו מצוין)
לאחרונה- שבועיים שלוש לפחות- מבקש להחליף טיטול אחרי שמרטיב, וכשעושה צרכים גדולים- מתישב מרוכז.
ביומייםה אחרונים למד להוריד לעצמו את הטיטול וזה הסיוט
מצד אחד- יעללה בא נגמול אותו, הוא נורא אוהב את השירותים כל היום הולך לשם ומנסה לעשות בעמידה...
וסקרן לגוף שלו, באמבטיה אפשר לשים לב עליו רגע לפני שמרטיב.
ואני שונאת לחתל ילדים גדולים וכבדים
מצד שני אני בהריון מתקדם. זה אולי סיבה גם ללמה כן- כי אין לי כח ל2 מטוטלים.. ולהרים אותו לחתל אותו אחרי לידה- הוא מופרע ממש..
מצד שני מרגיש לי זמן פחות 'נכון'
ובטח בגיל הזה יש יותר פספוסים מבגיל שנתיים (בערך בגיל שנתיים גמלתי את הגדולים וזה יחסת היה לי בקלות)
עוד משהו שבחורף קר כאן ואני שמה שטיח, די מאסט. אז בעצם צריכה לסיים את השלב הראשון של הגמילה די מהר כי אין דרך לנקות שטיחים בתקציב סביר (יותר זול לקנות חדש..)
אשמח לשמוע דעות לכל הכוונים ואולי נקודות שלא חשבתי עליהן
לגבי הגן יש לו גננת מקסימה שאני מאמינה שאם יגיע אחרי החג עם תחתונים תשתף איתי פעולה, למרות שזה גיל שבדרך כלל לא גומלים בשנתון הזה.
בגיל כזה גומלים בסיר?
או שאפשר בישבנון?
אבל עכשיו הוא למד להוריד לעצמו
ואין לו מספיק שכל בשביל להבין שאם מורידים טיטול- צריך לשים חדש
הוא שם בפח את המלוכלך, יאמר לשבחו.
אבל אני רצה אחריו בכל הבית והוא נהנה מהסיטואציה ומשתחל לי מתחת למיטות וכאלה שאין לי גישה כשהוא בלי טיטול..
זה גם לא סיטואציה אידאלית בחורף..
(יש לו מלאאא כח. הוא כבר חורר לי בגד בנשיכות, כי קרא לי וניסיתי להתעלם אז הוא פשוט נשך לי בחצאית עד שהיא נקרעה.., אז לא להציע לי לסגור לו תיתקים- בדרך כלל הוא מצליח לפתוח, ונניח והם יהיו חזקים במיוחד- לדעתי הוא יקרע את הבגד..)
אבל אפשר לשמר את המודעות שלו, וגם לנצל את זה.
אם סיר זה סבבה בשבילך - אפשר ללמד אותו לעשות גדולים בסיר.
אפשר גם לעודד אותו לתת שתן באמבטיה, או כשמחליפים בגדים.
לדעתי זה שווה גם כדי שבהמשך הגמילה תזרום בקלות יותר. וגם ככה את פחות חוששת מפספוסים ופחות מוגבלת מבחינת המחוייבות לרוץ אליו, אבל כן יכולה לחסוך קצת החתלות.
ניסיתי לגמול ואחרי שבוע החזרנו חיתול כי היא לא הצליחה לשחרר באסלה.
עכשיו היא בת 1.8, עם חיתול. אומרת כשעושה ומורידה לעצמה את החיתול אם אני לא ניגשת מיד. טיקטקים וכו' לא עוזרים, היא יודעת לפתוח דרך.
מצד שני, בזכות הגמילה היא למדה להתאפק ולכן אני לא בלחץ כשהיא מורידה לעצמה. שמה לה חיתול חדש כשאני מתפנה. היא לא בורחת כי אני לא רודפת אחריה בנושא...
אני בהריון חודש תשיעי והרבה פעמים הבת שלי בכיתה ה' שומרת על האחים מחוץ לבית
ואני מרגישה השכנה יותר מידי מנצלת את זה אומרת לבת שלה שתהיה איתם גם.
לפעמים זה מפריע לי כי אני רוצה שהבת שלי תלך איתם למתקנים ובגלל שהבת של השכנה שם הם לא הולכים ונשארים איתה ליד הבית ואז יש מלא רעש ואני לא יכולה לנוח.
ביום כיפור היא גם היתה איתם הרבה
וגם היא הלכה גם עם הבת של השכנים למתקנים והשכנה אפילו לא אמרה לה תודה.
אמרתי לבת שלי שאני חושבת השכנה צריכה לשלם לה על זה.
הבעיה שאני לא יודעת איך לדבר על זה עם השכנה,
מצד אחד לא נעים לי,
מצד שני אני מרגישה שהיא יותר מידי מנצלת אותה ..
היי שולה, מה נשמע?
לאחרונה זלדה עוזרת לי המון עם הילדים והבנתי שמטילדה מצטרפת אליהם הרבה.
מצד אחד ממש משמח שטוב להם ביחד, אבל מצד שני רציתי לבקש שנתאם את זה מראש כי לפעמים אני רוצה שזלדה תלך לאיזה מקום עם הילדים ופחות מתאים שהיא תצטרך לשמור גם על מטילדה בנוסף ל-X ילדים שלנו.
רוב הזמן זה ממש מסתדר ובכיף, אבל נשמח פשוט שיהיה מתואם 🙏
----
זה יפחית בודאות את הספונטניות ביניכן, אבל נראה שהספונטניות הפכה לניצול (גם אם רק בתחושה שלך) אז נראה לי שעדיף לאזן את זה בחזרה.
לתת בתחושה רעה זה לרוב דבר שמתפוצץ בסוף
לא נראה לי שזו אחת שבא לה לשלם.
מה שהייתי עושה זה פשוט אומרת לבת שלי לקחת את הילדים מיד למתקנים בלי להתמהמה.
אם השכנה אומרת לה לקחת גם את הבת שלה, היא יכולה להגיד לה שהיא לא יכולה לשמור על כולם.
וזהו לדעתי.
שלפעמים הבת שלי הולכת ומציעה לשמור עליה
ולי זה מפריע כי בסוף הם באים ומפריעים לי, אולי אני אעלה את הנקודה הזו גם מול השכנה
את צריכה לבקש מהבת שלך לא להציע.
וגם אם היא הציעה, לך כאמא יש זכות הטלת ווטו.
בודאי שהבת בגיל כזה, תחזירי את ילדי השכנה מיד הביתה.
באופן כללי כדאי לדבר עם הבת ולברר מה הסיבה שמציעה את עצמה.
וכדאי גם לדבר על מקרים של אי נעימות, חרטה מדברים שהתחייבנו אליהם וניצול.
לק"י
תבקשי ממנה לא להציע את עצמה לשכנה, אם היא צריכה לשמור על האחים שלה.
בזמנה הפנוי, אם היא נהנית מזה, אז למה לא?
היי בנות,
אנחנו מנסים כבר תקופה ארוכה ואני ממש בלחץ.
לקחתי אוביטרל ב17.9 והזרעה ב18.9. עשיתי אתמול והיום בדיקה של סנסוטסט שמגלה היריון 4 ימים לפני איחור.
מה דעתכן? היריון?
באמת נשמע שזה לא בטוח 😕
אבל גם יכול להיות שכן פשוט אי אפשר לדעת כנראה כרגע...
זה ממש גבולי להגיד למרות שממש בא לי להגיד שכן❤️ הלוואי הלוואי ותבשרי בשורות טובות בקרוב
אולי תנסי לעשות בדיקה ביתית שוב ביום שישי בבוקר?
כבר אפשר להגיד מזל טוב
יצא שלילי...
אולי יש פס ממש בלתי נראה אבל זה לא נראה לי מעיד על משהו 😢
כמה אתם מדליקים מזגן בימים אלו?
אני מרגישה כל הזמן שחם לי (לא בהריון) והמזגן פה דולק המון שעות ביום
ואני תוהה אם זה אני שהתרגלתי מידי למזגן ולא יכולה בלעדיו או שבאמת עדיין חם שצריך אותו.
והשאלה באה בעיקר בעקבות חשבון החשמל האחרון שהגיע לסכום ענק 🫣🙄
אנחנו מאוד מקפידים לכבות אותו כשיוצאים מהבית
ויש לנו מזגנים בכל החדרים (לא מזגן מרכזי) כך שבאמת מדליקים רק בחדרים שצריך.
בלילה יש 2 מזגנים שדולקים כל הלילה על 24-25 מעלות
דולק כל הזמן
המזגן שם לא דולק בכלל
פליז עצות לפטמות סדוקות
אני משתמשת בפטמות סיליקון ועדיין הכאבים נוראים
מורחת משחת לנסינו (זה מה שהרוקח המליץ)
מה אפשר עוג לשים כדי להקל על הכאב או בשביל שיחלים מהר.
תודה רבהה
כי אם לא אז שום דבר לא יעזור ותמשיכי להיפצע.
לי עזר להניק בתנוחת פוטבול
מתחילים לי כתמים
לפעצים זה הופך לשטף, אבל עכשיו ממש חשוב לי לא להיאסר, אם אקח שני כדורים יחד זה יכול לעזור?
משהו אחר שיכול לעזור?
מישהי עשתה את זה ושרדה כדי לספר?
צריכה לצום כרגיל. מניקה הנקה מלאה.
מפחדת ממש...
גם על עצמי (עוד לא מרגישה שהתחזקתי בכלל...) וגם על החלב (אין לי שום אוכל אחר להביא לו אם פתאום אין חלב)
לק"י
אם לא, מציעה לך לשאול במוקד שיש גם רב וגם רופא (יש במכון פועה, ופרסמו פה בפורום עוד מספר של רב שהוא גם רופא).
שתדעי גם באיזה מקרים צריך לשבור את הצום, ואיך (שיעורים/ רק שתיה/ גם אוכל וכו'). כי תוך כדי הצום לא בטוח שתשיגי רב.
ולא ילך לתפילות
ושאני אהיה במיטה ואצום...
ורק במקרה שאין חלב לעבור לשיעורין (רק שבעיני אם כבר אין חלב זה שלב מאוחר מידי, כי בכלל לא ברור לי שיש לי מה להביא לו לאכול... שאבתי ויש מטרנה בבית, אבל בנתיים הוא לא הסכים לאכול מבקבוק)
רק פשוט מאוד מחמיר בעניין של יום כיפור
(תשעה באב כמעט תמיד אמר לי לא לצום למרות שהילדים היו גדולים יותר בהנקה, בגלל שהיו סרבני בקבוקים...)
אשלח את בעלי להתייעץ איתו שוב, כי באמת ממש מלחיץ אותי שלא יהיה לתינוק מה לאכול.
ברור שזה מאתגר לצום בשלב הזה
זה מאוד לא כיף לחשוב על זה שזה יהיה קשה.
אבל אם תשכבי ותנוחי הגוף שלך לא אמור להפגע
ולגבי החלב גם אם יגמר מתישהו, ובדרך כלל לא נגמר אלא רק מתמעט, בעקרון הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שהתינוק יהיה קצת עצבני לקראת סוף הצום, אבל לרוב התינוקות לא אמור לקרות כלום מכמה שעות כאלו.
2 מצבים שבהם כן הייתי חוששת: אם יש לך אתגר עם הכמויות של החלב (אם זה לא ילד ראשון אני משערת שאת יודעת אם יש לך אתגר סביב העניין הזה), ואת חוששת שזה ישפיע לך על החלב לא רק בצום אלא גם אח''כ
או אם זה תינוק קטן מאוד או תינוק שלא עולה יפה במשקל..
אם כן אז הייתי חוזרת לרב עם הנתונים ושואלת
אם לא, אז באמת להכנס לראש שזה יהיה קשוח אבל אפשרי, ובאמת לנח מלא
לק"י
מדובר פה בתינוק שרק זה האוכל שלו.
אי אפשר לשחק עם זה.
לק"י
ומטרנה- לא הייתי מנסה בפעם הראשונה/ השניה בצום.
במקרה שתתגלה אלרגיה, זה זמן פחות נוח לזה🤦♀️
קניתי מטרנה ובקבוק, אבל כולם אצלי היו סרבני בקבוקים ככה שאני לא באמת בונה על זה.
שנים קודמות עבר לי בסדר, אבל אף פעם לא התחלתי צום כל כך חלשה ורגע אחרי לידה...
לידה ראשונה, אז לא היו לי ילדים אחרים לטפל בהם.
היה לי חלב שאוב למקרה הצורך.
הצום עבר בסדר.
בערך מהצהריים היא התחילה לינוק בתדירות יותר גבוהה, כנראה היה קצת פחות חלב.
לקראת סוף הצום נתתי בקבוק של שאוב, היא לא שתתה ממנו הרבה.
כשיצא הצום, אמא שלי קצת היתה איתה בזמן שאכלתי ושתיתי. ואחר כך שתיתי עוד מלא.
כדאי לקבל הנחיות מרב, אם ומתי לשתות לשיעורים וכד', ולהכין מראש כוס עם סימון של הכמות.
צמתי פחות משבוע לפני לידה.
לא קמתי מהמיטה כל הצום. (מישהו אחר טיפל בשאר הילדים) תמיד כדאי שיהיה אצלך מטרנה ליום אחרי הצום שאז החלב עלול להתמעט. אצלי בפועל זה לא פגע בכלל.
אני הרגשתי בסדר, אבל החלב התחיל להתמעט מהצהריים ואז התחלתי שיעורים והתחיל לחזור
תבדקי לגבי שיעורים, את שניה אחרי לידה ואת התזונה של התינוק!
היה לי מצויין ב"ה. התארגנתי עם מטרנה ובקבוק, אבל לא היה צורך כי היה לי גודש מטורף מטורף ובזכות הצום הרגשתי שזה מתאזן טיפה.
בנוסף צמתי גם 3 שבועות אחרי לידה. התארגנתי על חלב שאוב, בדיעבד ביום כיפור שניסיתי לתת התינוק בכלל לא רצה את הבקבוק כי הוא לא ידע לאכול מבקבוק. אבל היה מספיק חלב ב"ה וגם נתתי לו קצת במזרק.
מאחלת לך בהצלחה בעז"ה יהיה טוב ויעבור בטוב
הייתי אצל אמא שלי שתהיה בריאה והיא השגיחה בשבילי על הגדולה.
אני גם ממש מסכימה עם אמא של @לפניו ברננה!, יש סייעתא דשמייא מיוחדת, אני ממש מרגישה את זה כל צום כיפור שאני מניקה. אצל הגדולה כיפור נפל כשהייתה בת חצי שנה, ותמיד היה לי חסר חלב מאז שנולדה, ובסייעתא דשמייא ביום כיפור היה לי שפע לא נורמלי! אין הסבר אחר
גם לחוצה
אבל אמא שלי אמרה לי שבצומות האלה יש סייעתא דשמייא מיוחדת
היא הניקה אותי 10 ימים אחרי הלידה הנקה מלאה והיה מעולה
אמא שלי מספרת אותו דבר על ההנקה שלי ביום כיםור הראשון לחיי...
(ואני שנה שעברה גם הייתי יותר משלושה ימים אחרי לידה, אבל מכיוון שהיא הייתה קיסרי הרופאה אמרה שאני חייבת לשתות ושתיתי לשיעורים... בדיעבד אולי זה היה טוב גם לתינוקת, שלא עלתה טוב במשקל בתחילת חייה. למרות שבדרך כלל צומות לא משפיעים לי על החלב)
אני בא', את בב' בהפרש של 10 שנים לטובתך אם אני זוכרת נכון
וב"ה הצום עבר בטוב בזכות חמותי ובעלי.
לא היה חסר חלב
לקראת הסוף הייתי נורא חלשה אבל עכשיו מרגישה כבר מאוששת.
קל. אין לי מושג באמת למה.
רק זוכרת שהבייבית ינקה כל הצום ורק לקראת סוף הצום הבאתי לה מנה שאובה.
אחרי זה לקח יום יומיים עד שהחלה התאזן חזרה
כמובן שכבתי ולא זזתי מהמיטה
גם אם את חלשה .
בהתחלה יש המון חלב אז לא הייתי דואגת בקשר לזה
תשתי המון לפני . גם תירוש ענבים.
רק לנוח בצום
תשאלי רב מה קורה אם את פתאום עם כאבי ראש
או חוסר חלב
שיעבור בקלות ומזל טוב
והרב אמר להתחיל כרגיל ולפני שאני מרגישה שהחלב יתייבש אז לשתות משהו מרווה לשיעורים
אם את לא מרגישה טוב,
זה גם משהו שאמור להתייחס אליו
שתיתי ואכלתי לשיעורים
מתחילת הצום
שבועיים אחרי לידה
ובלילה קודמת - חודש אחרי לידה
תשאלי שוב רב אחר שתומך בהנקה
בעיני זה לא הגיוני לצום בשלב הזה וגם לא לתינוק
אתחיל בזה שצמתי כרגיל, והיה בסדר גמור ויש לי חלב ב"ה.
הייתי במיטה רוב היום ובעלי היה עם הגדולים, מידי פעם הלך קצת לתפילות אבל לא נשאר כל התפילה אלא רק תפילת 18.
בגלל שכל כך פחדתי שאלנו שוב את הרב ואמר שבוודאי שאם יש שינוי בחלב מיד להתחיל לשיעורים, ושהתכוון שלהתחיל את הצום כרגיל ואם יש שינוי לרעה בהרגשה שלי מעבר לצום רגיל או שמתמעט החלב מיד לעבור לשיעורין, ושלא צריך להגיע למצב של תחליפים כמו מטרנה אלא ברגע שקצת מתחיל להתמעט מיד לעבור לשיעורים עם נוזלים שהם מעבר למים כמו מיץ ענבים, מרק...
(ולמדתי לשאול בעצמי כדי לקבל תשובות מדוייקות יותר. בעלי ניסה לחסוך לי ובסוף המתח והפחד שלי עד ששאלתי שוב וקיבלתי תשובה שמדוייקת לי לא היה שווה את זה...)
שאפשר להתייעץ איתו ?
דיברתי עם רב והוא אמר לי שאני חיבת התייעצות עם רופא- דרך הרופא אצלנו זה לא הלך לא יודעת מה לעשות 🤦🏼♀️
השאלה אם מתאים להתקשר אליו??
0522602349
לק"י
תגגלי "חדר מצב יום כיפור".
מקווה שהם פעילים גם מחר.
*חדר מצב לכבוד צום יום כיפור*
צוות רבני מכון פוע"ה עונים לשאלותיכם בשיתוף רופא, בחדר מצב שנפתח במיוחד עבורכם.
לפרטים נוספים:
לק"י
כנראה שסגרו לפני שתיים (שזה מה שהיה כתוב באתר).
אבל התייעצנו עם רב אחר.
ענו תוך כמה דקות.
תודה לכן אגבבב
יש מצב אני אלך על כיוון של לחם חביתה וירקות...
עוגה וקפה קודם כמובן
אחר כך מי שרוצה בתוספת למרק אז עוף עם פירה או קוסקוס
אחרי צומות...
כרכע בחילות אחרי הפתיחת צום... אז אכלתי קורנפלקס עם חלב וגם קצת בלי חלב וזה קצת עזר.
כולם אומרים שזה היום הכי מרומם ומהמם בשנה ומקסים וניצנוצים ואלוקות וחיבור לאלוקים… מחכים לזה כל השנה.
אז אצלי לא.
אצלי זה יממה קשוחה מאוד
של רעב וצמא, עצבים, סחרחורת, הנקה/הריון, לרדוף אחרי תעסוקה לילדים, להכין להם אוכל, לא להצליח לפתוח סידור ובטח שלא להרגיש אלוקות…
לא מחכה לזה כל שנה ורק סופרת את הזמן שיעבור.
זהו.
אני חושבת שלכולם יום כיפור הוא יום מורכב.
הצום באמת קשה, וכך ההתנהלות מאתגרת, ומצד שני אם מצליחים, אפילו קצת, להחזיק בראש את סגולת היום זה בהחלט עשוי מעט לרומם, למרות שעדיין לא קל.
ואישית אני לא רואה כאן סתירה. זה יום מרומם ונשגב ומאתגר ומעייף. לא או או
זה קשוח מבחינת הצום
יום של השרדות גופנית
בלי חיבור רוחני
רק תחושה רעה פיזית
גם מחכה שהזמן יעבור
לגבי תעסוקה
קניתי לקטן פאזלים חדשים לבקשתו אבל באופן עקרוני אני לא דואגת לתעסוקה אלא נותנת לילד להיות יצירתי לבד
כשאני בתוך זה ממש קשה ורק מחכה שיגמר
שונאת צומות.. מבחינתי אחת המצוות הקשות
אבל בסוף היום תמיד מרגישה סיפוק על מה שעשיתי למרות הקושי
והרגשה של נקיות, טהרה, התחלה חדשה...
שביקשתי מנערה שעדיין לא צמה, בגיל 10 או 11
שתעזור לי ואשלם לה, לקחת את הילדים לשעה או שעתיים למתקנים.
אם את מצליחה למצוא מישהי כזו זה יכול לעזור
וגם להביא להם הרבה ממתקים במהלך היום, זה מעסיק אותם.
בהצלחה ושיהיה צום מועיל!
וטיפול צמוד
שולחת חיבוק❤️
ועוד משו - היום לא צריך להרגיש מרומם. עצם היום מכפר. עצם הצום מכפר, ולפום צערא אגרא
גמר חתימה טובה יקרה!
שהתרוממות רוח זו מתנה בפני עצמה
וזה לא בשליטה שלנו תמיד
בעלי ממש יש לו עבודה סביב ימים נוראים והוא אוהב אותם אהבת נפש ומחובר והכל
ועדיין הוא אומר לי
בסוף אני עושה את שלי
ואם הלב נפתח או לא- זה בידי שמיים
גם לב פתוח זה מאיתו יתברך, וזו מתנה שלא תמיד זוכים לקבל
הריונית?את רק אומרת בקול את מה שהרבה חושבים בשקט
גם אני מרגישה הקלה עצומה שעבר
ולא מרגישים התרוממות בצום בבית עם ילדים
נשמע לי הגיוני
הילדים שלי כבר יחסית גדולים וזכיתי להתפלל בציבור בשנים האחרונות אבל דוקא השנה אחד הילדים היה חולה וכשנשארתי איתו בבית וממש הרגשתי את הקושי והצער.
אגב בשנים הקודמות הרגשתי הקלה עצומה במוצאי כיפור כי הצום מאד קשה.
יש לי שני טיפים לאמהות לקטנים:
1. לחלוק עם הבעל- למשל שהוא ילך למניין ראשון ואחרי שחוזר תלכי למניין מאוחר או שהוא יפסיד חלק ממוסף כדי שאת תלכי
2. לחפש או אפילו ליזום מניינים עם משחקיה לילדים. אצלנו זה עובד מדהים!
שנה ראשונה עם תינוק פתאום מרגישה רגשות שליליים מאוד ליום הזה
בתור בחורה לא יצאתי מבית הכנסת
יכולתי להתפלל לפחות חלק מהתפילות ביישוב הדעת.
זו הייתה חוויה מרוממת שלא זכרתי אותה לפני.
בתור רווקה לא ידעתי להעריך וגם הייתי סוג של צינית (גיל ההתבגרות וזה)
ובעשור וחצי האחרונים הייתי סביב ילדים, הריונות והנקות. גם כשכן הגעתי לתפילות זה לא היה ביישוב הדעת.
אז בהחלט יכול להיות שביום מן הימים תזכי לחוות את החוויה הזו.
אחרי שעוברים דברים בחיים, יש חלקים בתפילה שמקבלים משמעות מצמררת.
לבינתיים במסלול החיים כיפור שלך נראה אחרת וזה בסדר גמור.
שהוא לא הרגיש מחובר ורק בתפילת נעילה נפתח לו- פייר? לא ידעתי אם לצחוק או להעיף לו סטירה (מטאפורית כמובן🫢)
כי אני אפילו כבר לא מצפה לזה.
אבל מקבלת בהשלמה את זה שאלו השנים שבהם יום כיפור שונה מאד ממה שהיה לפני. ובעז"ה הילדים יגדלו ושוב יו"כ יקבל אופי אחר
יש לי גם עידוד- מתישהו הם גדלים והולכים.
ושניה פרופורציה- הייתי מעדיפה לא להיות יכולה ללכת השנה...
מותר להרגיש קושי. אבל בסוף את עושה את שלך והתפקיד שלך מבורך! וזה באמת יעבור...
כרגע כאמהות התפקיד שלנו שונה לחלוטין. והמשימה הכי גדולה היא - לצום. אז הגיוני שלא נרגיש איזה התעלות ...
זה עודד אותי לחפש זמן כן לנצל את הרגעים היקרים של כיפור גם אם זה לא בדרך המקובלת
וב"ה הצלחתי. וזה היה לי משמעותי...
אז תודה לכן ❤️
איך היה לכן?
שמחה שעבר לך בטוב, ב''ה!
אצלי היה בסדר
היו רגעים מאתגרים שרק רציתי כמה דקות להניח את הראש
אם כי ב''ה לאחר מעשה אפשר להגיד שעבר טוב
בסעודה מפסקת לא הצלחתי לאכול מהאוכל והעוף (כנראה הורמונלי) אז אכלתי פירות אגוזים ותמרים
ולמרבה הפלא היה ממש טוב. פעם ראשונה שלא הייתי ממש צמאה וגם הרעב לא הציק לי. קמתי בבוקר עם מלא חלב כנראה בגלל האגוזים והשתיה המרובה. ולא היה כאבי ראש.. ממש תודה להשם
וגם הצלחתי להנות מהילדים ביום הכיפורים הזה, ברוך השם!!
רק בשעה האחרונה כבר הרגשתי חולשה ממש.
רק להודות להשם!
והיא צרחה לו כל הדרך... כאילו - מה זאת אומרת שאבא בא לקחת אותי? תמיד אמא באה!
(ובעלי מטפל בה הרבה והיא אוהבת אותו ושמחה להיות אצלו, זה לא שהיא לא רגילה אליו...)
כמובן, זה מעורר בי שוב את הדאגות🙈
אבל אם תספרו לי שגם לילדים שלכן כתינוקות זה קרה, ושכיום הם בסדר גמור ומסתגלים לשינויים ולחריגות בשגרה בלי בעיה - אני אצליח להירגע...
תודה!
לק"י
מהמעון, והיה צריך לשכנע אותם🙊
אנחנו טוענים שזה בגלל שבעלי היה איתו בחופשת לידה.
בעיני זה אולי סוג של קושי ען שינוי לא צפוי. לא גאמת כי יש בעיה. בטח בסוף היום כשהילדה עייפה ויש הרבה תירוצים על למה לבכות.
כשאני מביאה/מחזירה.
יש לציין שהוא ההכי דבק אלי שראית בעולם... ברמה שאין לי מושג איך יסתדר כשאלד
סתם מרובע קטן שרוצה את המוכר והידוע
אבל אני האמא הכי חשדנית בעולם, ועובדת בתחום
מגיל שעה בערך אני מאבחנת אותם ברצף בכל הבעיות שבעולם
ואין לו אוטיזם.
לק"י
או שבסוף היום רוצים דוקא את אמא/ אבא.
הבן הקטן שלנו היה די קשור לבעלי, אבל בלילות כמובן שרצה רק אותי...
הבת השניה שלי היתה עושה קונצים בימים של המטפלת/ הסייעת המחליפה. וזה נראה לי סתם כי זה היה שינוי.
אני מבינה את החשש שלך. אבל מקווה שסיפורים כאלה עוזרים לך.
מנסיוני כמו שאמרתי שני בתחום, אגיד לך שאם את עדיין לא רגועה- תקבעי אבחון לעוד חצי שנה
נורא קשה לאבחן אוטיזם בתפקוד גבוה, בטח בגיל צעיר.
לכן יש הרבה שמאובחנים בגיל 10, נניח, שזה גיל ממש גבוה לאבחון של דברים אחרים.
ויש ילדים שבגיל 3 פסיכולוגית התפתחותית תקבע בבטחון שאין להם אוטיזם ויקבלו אבחנה כזו בגיל 8..
לא בשביל להלחיץ, אומרת לך איל אני מסתכלת על זה בתור אמא- חושבת שזכותי להיות רגועה ואם צריך לחזור לבירור אז חוזרת לבירור
ואנחנו במעקב בהתפתחות הילד בגלל עיכוב מוטורי ושפתי (לא חמור כל כך). ובאמת בעוד כחצי שנה אנחנו אמורים להגיע לבדיקה נוספת אצל קלינאית תקשורת...
אני גם ככה עם יד על הדופק עכשיו בנושא הזה... (כי כשיש ילד במשפחה עם ASD יש סיכוי שיהיו עוד ילדים...)
תודה!
אבל אמרה לי אחכ ועשתה לי מצפון- למה לא באת לקחת אותי? רציתי שאת תבואי....
וכו'..
מתקשה ממש עם כל שינוי הכי קטן.
אני אתן לך כמה דוגמאות:
אם בטעות תלינו את המגבות שלו ושל אחיו בסדר הפוך מהרגיל, הוא פורץ בבכי ועד שמסדרים את זה אי אפשר לדבר איתו על כלום.
הזזנו את השידה בחדר שלו למקום טיפה שונה, הוא ממש ממש התקשה להתמודד עם זה, בכיות של שעתיים בערך, וכמה ימים שמדבר על זה בכאב.
בדרך לגן כל בוקר הוא צריך שנגיד את אותה סדרת משפטים קבועה כללל יום. אין מצב ללכת בלי זה.
והוא ילד מדהים עם תקשורת נדירה לגילו!
מאוד מודע לרגשות שלו ומתמלל אותן מדהים, אכפתי לסביבה שלו, ובאופן כללי ילד מוכשר ומתוק!
כמו זה שהיא רוצה את אמא אחרי יום שלם...
כמה מהאחים שלי היו עושים פרצופים כבאו אנשים שהם לא אמא לקחת אותם גם בגילאים גדולים הרבה יותר
פעם באתי לקחת אחד מהם מהגן (גיל 3-4), והוא ברח ממני ולא הסכים לבוא בלי אמא
עברנו בקיץ מאזור השפלה לאיזור הררי.
הקטנה (שנה ושמונה) לא מוכנה להתכסות בשמיכה בשום פנים ואופן. היא כן משחקת עם שמיכות, אבל שם זה נגמר.
מאז שהיא קטנה היא לא אוהבת שמיכות וכל פעם שניסיתי לכסות אותה היא התעוררה מזה ובכתה. עד עכשיו לא הפריע לי. פשוט הלבשתי בפיג'מה חמה כשהיה קריר וזהו.
עכשיו אנחנו באזור קר יותר ובלילות כבר קר. הלבשתי אותה עם פיג'מה חמה וזה לא מספיק. היא מתעוררת המון בלילה והידיים שלה קפואות והיא גם התחילה להשתעל.
ניסיתי להסביר לה שמעכשיו ישנים עם שמיכה. עזר לילה אחד בדיוק ומאז היא מסרבת. ניסיתי שמיכה דקה וכמעט לא מורגשת, שמיכת צמר רכה ושמיכת פוך.
אי אפשר לחמם נקודתית את החדר כי האחים שאיתה עברו לפוך והם יתבשלו אם נחמם.
אשמח לרעיונות
מלבישים פיגמה חמה.
פוטר או פליז לפי התקופה
אם רואים שלא מספיק פשוט מוסיפים גופיה דקה מתחת. אבל לרוב בלילה אם החלון סגור פליז זה די והותר ממה שזכור לי (הוא היה פצפון יותר מהבת שלך).
שמיכה גם ככה יורדת בלילה אם זזים. אבל אם היא לא זזה הרבה תלבישי פוטר ותשימי שמיכה אחרי שהיא נרדמת
אז תנסי להוסיף שכבה כל פעם יותר ממה שיש לה או לשנותאת הבד לעבה יותר עד שתראי שמספיק (כאילו ארוך דק, ארוך דק עם גופיה, פוטר, פוטר עם גופיה, פליז, פליז עם גופיה..)
אגב אפשר לחמם את החדר ולהעביר את הגדולים לשמיכה דקה יותר
אנחנו גרים באזור קר ועדיין הילדים ישנים עם פיג'מה קצרה ובלי שמיכה (חוץ מהקטן שישן איתנו ואני אוהבת לפתוח חלון, אז ישן עם ארוך)
אולי הפיג'מה לא מספיק חמה.. או שאפשר לנסות שק שינה
אבל בבית נעים.. לפנות בוקר קצת קריר..
אולי גרים בקרוואן או בית בלי בידוד
פיג'מה חמה נשמע לי מספיק
ולתת לה לבחור שמיכה יפה שהיא אוהבת?
של דמות אהובה או צבע, נצנצים וכו
אולי זה יושב על עניין תחושתי, אני למשל לא יכולה לישון בלי פוך, וחובה שיהיה עליו ציפה. העניין של המשקל שמונח על הגוף גם משפיע
טוב. אני פתחתי לפני תשעה באב שרשור שאני לא מסוגלת להיות בלי לאכול כי אני מרגישה רע.
עכשיו הגיעו התוצאות בדיקות דם. ויש לי סוכר נמוך בצום 66. וממוצע סוכר שלי ב 3 חודשים האחרונים היה 78 שזה נמוך.
מה שהרופא אומר שמסביר את התחושה הרעה שלי.. .
אני אבקש מבעלי לשאול את הרב לגבי כיפור יותר קרוב לצום. כי הלוואי ויהיה שיפור. אבל מסקרן אותי לשמוע ממכם. מה ההנחיות שקיבלתם. ואם יש משהו שאני יכולה לשפר מעכשיו.
פתחתי שרשור דומה לפני כמה ימים....
אמנם לא עשיתי את הבדיקות שאת עשית אבל גם לי יחסית על הצד הנמוך בצום ואם אני לא אוכלת מרגישה לא טוב בכלל.
את בהריון ?
אני גם מחכה לתשובות מהרופא ורב די לחוצה על זה
את יכולה לשאול עוד אם יש לך שאלה ספציפית
ההנחיה הרפואית שלי )דתיה ואחכ שאלתי רב) היתה לצום עד 7 בבוקר ואז לאכול לשיעורים
יש לי תור הערב לרופא ואז אשאל בע"ה רב.
לפי מה שכתבו בשרשור יש כאלה שצמו בשיעורים ואחת נראה לי כתבה שלה לא נתנו. אבל משערת שהסטוריה של סכרת הריון זה פקטור די גדול ( אצלי ב"ה אין )
אבל ממש מבינה את הלחץ שלך, באמת מלחיץ אותי לצום, אני מרגישה על הפנים ככה בלי צום...
מה שכן אצלי אין סכרת הריון אז זה כנראה מאוד משנה את המצב...
בגלל שהיה לי קיצור צוואר הוא אמר שאני לא יכולה לצום וחייבת לשתות בשיעורים ואמר שלהוסיף גם מיץ ככה שייכנס גם סוכר אבל לא חשב שאני צריכה לאכול 😬
צריכה לשאול גם רב...
קיבלתי הנחיה לא לצום.
אבל גם לא לאכול רגיל.
אכלתי לשיעורין ושתיתי לשיעורין
ראיתי רק עכשיו
אכלתי בזמנו רבע לחם כל חצי שעה
ומים לשיעורין
זו ההנחיה מהרב
ממה שאני זוכרת מה שנכנס לנפח של קופסת גפרורים. זה יכול להיות כל דבר, רצוי דברים מזינים
אולי למישהי יש מילים קצת מרגיעות בשבילי
אני ממש בחרדה מיום כיפור
סוג של בלאק אאוט
אני בתקופה לא הכי בריאה נפשית (מטופלת)
והיום כיפור ממש מוציא אותי מאיזון
לא מצליחה לעשות כלום
יש לי דמעות שחונקות בגרון
לא יודעת אפילו מה אני מרגישה אבל צריכה מילים טובות ומנחמות
משהו רוחני?
בכל אופן אולי לא לזה התכוונת אבל החיזוק שלי בשבילך הוא תשמחי, יום כיפור הוא יום חג הוא יום של שמחה הוא יום של התחדשות. גם אם תשכבי במיטה ולא תעשי כלום, עיצומו של יום מכפר.
ה' רוצה להיטיב איתנו ובנה לנו כאן ממלכה שלימה שנועדה בסופו של דבר לגרום לנו כיף, עונג, ושמחה.
הצדיקים היו מחכים לכיפור ממש בהשתוקקות
אני כל כך מרוחקת
בחיים לא הגעתי ככה ליום כיפור
לא יודעת להסביר את זה אבל אני לא מסוגלת להתפלל בכלל, בתקופה האחרונה. כלום. גם בראש השנה
וזה ממש קשה לי
אני גם בהריון אז ממילא הצום יהיה במיטה..
מלא מחשבות ולאכול את עצמי בלי מלח
את לא מחויבת להתפלל את לא מחויבת להיות מי שהיית כל השנים או מי שאת רגילה להיות בכיפור או כל יום רוחני אבל זה באמת יכול להביא למחשבות לא חיוביות על עצמנו
תרגישי טוב, את עושה דבר ממש חשוב, מביאה נשמה לעולם, תשמחי... תנוחי. את נשמה טובה ויפה, הכל בסדר ❤️
מקסימום תקחי לך כמה שניות, מדגישה שניות כדי להגיד לקב"ה משהו קטן... בשביל ההרגשה שלך
את יכולה להרגיש נוח
כי אני בטוחה שיש עוד נשים עם הרגשה כזאת
שלא מצליחים להתחבר
וקשה להתפלל.
אז קודם כל
ביום כיפור המצווה היא צום.
לא חייבים את התפילות (מסכימה איתך שזה נותן הרגשה ואוירה יותר מחברת)
תהיי מי שאת.
איפה שאת נמצאת , הקב"ה קרוב אלייך באמת!
(הקב"ה שמע את תפילת ישמעאל
"באשר הוא שם" איפה שהוא- ולכן לא דנים אדם לחובה אף פעם, כי יכול להיות שעשה תשובה בסוף)
עיצומו של יום מכפר
זה כמו להיות במקווה
לא עושים כלום והקב"ה משפיע שפע טהרה!
גם בסוכות זה ככה, לשבת בסוכה - זה להיות מחובקים אצל הקב"ה בלי שנעשה משהו מיוחד
גם בפסח זה ככה .
בכלל
יום כיפור זה יום מיוחד
כמו מכונת כביסה
אנחנו לא צריכים לעשות משהו אקטיבי
"עיצומו של יום"- רק העוצמה שלו, מכפר.
המיוחד ביום הזה - הוא מיוחד לעם ישראל
רק בגלל שהקב"ה אוהב אותנו
ורוצה לנקות אותנו מהלכלוכים שפוגמים בנשמה
לכן "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים? ומי מטהר אתכם?- אביכם שבשמיים!"
בראש השנה לא ניעם לי לומר אבל ממש הציל אותי עלונים קלילים כאלה שעזרו לי להימלט מהלופים
ועכשיו שכחתי לדאוג לי
ופדיחה לבקש עכשיו משכנה?
בדיוק נכנסתי עכשיו בשביל לכתוב לכן תודה
קצת לפני יום כיפור היה לי איזה הצפה קטנה, אבל ב"ה אחרי שדברתי על זה ושחררתי מהלב היה יותר טוב
והילדים התנהגו יפה, ואני נחתי
והלב במקומו, וזה העיקר
עיצומו של יום מכפר.
גם אם לא תתפללי, לא תרגישי את הצום מי יודע מה, לא תעשי שום דבר- יש כח ליום עצמו.
אני באה לאבא שלי
ודבר ראשון מחזיקה בראש שהוא אוהב אותי
באמת
אפילו שאני לא מבינה איך וכמה
אני מאמינה חזק שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אוהבת את הילדים המתוקים שהוא נתן לי
ומתוך זה אני באה להתקרב אליו בחזרה
להצטער על מה שעשיתי לא טוב.
לבקש שיעזור לי לגדול מזה ולהיות טובה יותר
ולבקש חסד ורחמים עלי ועל בני ביתי לא כי מגיע לי משהו, אלא כי הוא אבא שלי.
ואבא תמיד רוצה את טובת הילדים שלו, במיוחד כשהם באים עם לב פתוח
כי אני עם הילדודס בבית
וקשה לי עם צומות
אז מניחה שלא אהיה הרבה בביץ הכנסת
זה תוך כדי הטיטולים, והאוכל של הילדים, והמשחקים וכזה
אבל משתפת במשהו שכתבתי, על בסיס לימוד מתוך הספר 'טללי חיים - אלול-תשרי', על מהות יוה"כ.
לי זה היה לימוד מאיר ומחדש.
יום כיפור הוא יום של כפרה. כל השנה אפשר לעשות תשובה, אבל ביום כיפור, עצם היום עצמו מכפר, כמו שכותב הרמב"ם - "וְעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם'" (הלכות תשובה א', ג').
בגמרא מובאת גם דעתו של רבי (שאמנם לא נפסקה להלכה, אבל כן מבטאת רעיון שאפשר ללמוד ממנו) שעיצומו של יום הכיפורים מכפר אפילו בלי שנעשה תשובה - "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה, ע"ב).
איך אפשר לומר שהחטאים יכולים להתכפר אפילו ללא תשובה? מהי סגולתו המיוחדת של היום הזה?
בספר 'טללי חיים - אלול-תשרי' מוסבר שביום הזה מתגלה הפנימיות האמיתית של עמ"י. נשמות עם ישראל הן קדושות ועליונות, חצובות מכסא הכבוד, ומצד האמת משתוקקות להידבק בבורא. רק העכירות של עולם החומר מסמאת את האדם וגורמת לו להתרחק מהרצון הנשמתי שלו ולחטוא. וביום כיפור הפנימיות מתגלה יותר מאשר בשאר השנה, והנשמות מאירות ומגלות את רצונן להידבק בבורא, וממילא מתברר שהחטאים שהאדם חטא כל השנה הם רק בגלל הבלבול של עולם החומר, ומצד הנשמה זה כמו 'אונס'.
למרות הדעה של רבי, להלכה נפסק כי הכפרה היא רק אם האדם גם שב בתשובה. ירדנו לעולם הזה כדי לעבוד בתוך עולם החומר, ולכן כדי שהחטאים שלנו יתכפרו אנחנו צריכים לעשות מעשה. אבל עצם עבודת התשובה מתחברת גם היא למהות היום עליה למדנו.
לאורך יום כיפור אנחנו חוזרים בתשובה שוב ושוב על ידי 10 וידויים שאומרים לאורך התפילה (וגם מי שלא מתפללת את כל התפילות, ראוי שתשתדל להגיד לפחות פעם אחת וידוי).
כשאנחנו מתוודים על החטאים, אנחנו מגלים שהם בעצם חיצוניים אלינו. אנחנו מנתקים את החטא מאיתנו על ידי ההגדרה שלו כחטא, שמבטאת את זה שכשחטאנו זה לא היה מחובר לרצון האמיתי שלנו. "עקירת הרצון כעקירת המעשה" (מסילת ישרים ד').
וכך, דרך התפילה והוידויים, אנחנו מתחברים לנשמה הפנימית שלנו שמתגלה ומאירה ביום הזה באופן מיוחד, וכך מתכפרים לנו כל העוונות גם דרך העבודה שלנו, וגם דרך 'עיצומו של יום' שמכפר.
אבל קראתי משהו שממש חיזק אותי. ביום כיפור-עיצומו של יום מכפר! עצם זה שחיים ביום הזה, שמקיימים את ההלכות שלו(הבסיסיות, וידוי פעם אחת, צום וחמשת האיסורים)- עצם זה עושה את העבודה, מזיז בנו משהו ומזיז כלפי שמיא.
גם הייתי בהריון (יש לי נטיה לדכאון בהריונות, שלא תדעו על אף אחת!)
והיה די מורכב- זה היה בתחילת הריון וגם פיזית הרגשתי ממש ברע
וניחמתי את עצמי בכל הדיבורים האלו
ואז כשהגיע שמחת תורה היה לי מלא האשמה עצמית
שלא התפללתי
וקרו לנו כאלו דברים גרועים
אמנם זה היה אסון כללי אבל גם המשפחה שלי נפגעה, באופן אישי.
אלי עכשיו באמת השילוב של הכל, וזה שאנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש שם מישהו שעוד לא חזר,
זה בלתי נתפס והכל ביחד ממש מציף
גם אם לא נתפלל ולא נעשה בו שום דבר.
אם את מרגישה צורך להיכנס לקונכיה ולא לחשוב כל היום הזה, זה גם בסדר,
הכל לפי הכוחות שלך.
אפשר להעביר את היום בקריאת ספר ועדיין לעצם היום עצמו יש משמעות בעולם.
אם את מסוגלת תלכי לבי"כ רק לתקיעת שופר של סוף הצום להרגיש חלק,
אם את מסוגלת בנוסף גם נעילה זה ממש מספיק.
שולחת חיבוק והלוואי שהיום יעבור לך בטוב 🧡
שיהיה צום קל ומועיל
מלא מיגרנות.
עצותי: חיבוק.
לצאת לאויר הקריר, בחושך.
לשטוף פנים
מגבת רטובה מקוררת על המצח
אופטלגין- זה הדבר הכי חזק שהתירו לי לקחת, שלום לילדים ב"ה.
ולשתות מילקשייק. משהו בסוכר הקפוא שעולה למח עשה לי ממש טוב, כל פעם בערך לחצי שעה.
אבל מעבר לזה לא יתירו לך בהריון
לגבי המילקשייק מבחינה תקציבית באיזשהו שלב עברתי להכין בבית
תודה
אני בשרית, אז זה לא אקטואלי
מחר אנסה את זה
בדקו לי לחץ דם
הלכתי למוקד
אולי כדאי לנסות רפואה טבעית כמו דיקור
הבן שלי בן שנתיים וחצי בתהליך גמילה, כחודש. ברוך השם מתאפק יפה ועושה קטנים בשירותים ולפעמים עדיין יש פספוסים. אבל! הוא לא מציע לבד ללכת לשירותים, עושה רק אם אני מזכירה לו.
לגבי גדולים בכלל לא מוכן לעשות בשירותים, רק בתחתונים. אשמח לשמוע טיפים מניסיון של אחרים איך אפשר לעזור לו לעשות את המעבר גם בגדולים?
בן 3 וקצת, ובדיוק אותו דבר.
ועכשיו גם עושה יותר קקי מתוך שינה.
ניסינו ממתקים, הבטחה למתנה גדולה, ולא עוזר...
לוקח זמן עד שהיחד הולך לבד
אצלנו זה לקח 4 חודשים
לגבי קקי אצל 3 ילדים היה פער גדול בין גמילה מפיפי לקקי
וגם זו היתה גמילה עם התקדמות ונסיגה שלקחה למעלה משנה
אז פשוט נתנו לה לעשות בטיטול, או בטיטול של הלילה או שכשהייתי רואה אותה ''רוקדת'' הייתי מציעה לה טיטול והיא הייתה עושה. לקח לה כמה חודשים עד שפעם אחת היא עשתה בשירותים (היא שלה, אז כנראה שזה קרה בטעות😅) ומאז די ירד לה הפחד, והצלחנו לשכנע אותה לעשות בשירותים.
הפואנטה שלי היא שעדיף טיטול מאשר פספוסים, ואז אפשר להרגיל לאט לאט אחרי שכבר מכירים את השירותים טוב...
לק"י
ובאסלה הוא עשה צרכים פעמיים לפחות. ובכל זאת הוא מעדיף לעשות בבגדים. מתחבא ועושה.
אני מדברת איתו על זה, אבל לא הבנתי מה מפחיד אותו (הוא מדבר ויודע לענות על שאלות, אבל זה אולי לא ברור גם לו).
(גם בטיטול בתקופה האחרונה היה מוצא פינה שקטה ועושה, ולא תמיד רוצה להחליף).
לגדול שלי גם היה קושי עם לעשות צרכים באסלה. נתתי לו הפתעות מהשקל כשכן היה עושה. לא זוכרת תוך כמה זמן זה עבר.
זה מפחיד בגלל שזה תחושה כאילו זה חלק מהגוף יוצא מהם, לא כמו פיפי. כאילו איזה חרדה מחוסר שליטה על הגוף.
חוצמיזה, שפיזית צריך ללמוד להרפות מצד אחד וללחוץ מצד שני, זו פעולה קצת מורכבת...
לק"י
למרות שכשהוא כן עשה באסלה, הוא לא נראה מבוהל.
לעשות אין לו בעיה, הוא במודע מתחבא ורק אז עושה.
את חושבת שזה צורך בלהתפנות לבד?
אני חשבתי שהבן שלי מתחבא (בדרך כלל נכנס מתחת לפינת אוכל בין כל הכיסאות) כי הוא מבין שהוא עושה כרגע משהו שלא מרשים לו (לעשות בתחתונים..)
הבן שלי היה מתחבא ועושה בטיטול בתקופה האחרונה (ואז לא תמיד רוצה להחליף).
לק"י
או שלהציב עובדה, כי הוא דעתן למדי🫣
בשבת הצעתי לו שנשים נייר על המים, הוא רצה. אבל בפועל לא עשה בשירותים.
והוא באמת מותק😅 ילד מצחיק ואהוב💕
לק"י
בשבת תפסתי אותו לפני שהתחיל לעשות והושבתי אותו על האסלה. ניסיתי להסיח את דעתו, אבל הוא פשוט ישב ובכה (ועשה רק פיפי).
בסוף אמרתי לו שיעשה איפה שבא לו, רק שלא יתאפק (כי הוא כמה פעמים כאלה, שהוא לא עשה יומיים- שלושה).
אני מקווה שיצא לו שוב באסלה, וזה יוריד ממנו את הלחץ.
בדיעבד יש לו קושי בויסות חושי שהקשה על זה, הוא היה עושה קקי רק בתחתונים במשך חצי שנה.
אני חושבת שצריך ממש להרפות ולדבר איתו בגובה העיניים בצורה עניינית,
להגיד לו שאם הוא לא מצליח לעשות קקי בשירותים אז כנראה זה לא הזמן ולהחזיר חיתול.
זה ממש לא בושה להחזיר חיתול.
עשיתי את זה עם השני שלי וכשהוא רצה מעצמו בערך חודש אח"כ (בד"כ זה רצון שצריך לזהות ולדחוף קדימה, בכל זאת אנחנו צריכות להוביל), הגמילה הלכה ממש חלק..
עניין הפרסים לדעתי לא טוב אם זה לטווח ארוך מדי . הם קצת מתייאשים עצמם וזה לא מדרבן אותם.
ממליצה פשוט להתרגש ולשמוח איתו על כל הצלחה שלו. וכשהוא לא מצליח אז בצורה עניינית ממש להעביר את זה הלאה..
בהצלחה!
