פורום הריון ולידה (עמוד 63)

בחנות שנקראת רהיטי שוהם בבני ברק

זה אולי לא הכי זול שיש

אבל איכותיים ממש

15 שנה והכל שלם לגמרי

ביום שבו אסור לזרוק אוכל אומר שאמא לוקחת את האוכל אז מבינים שזה אסור.

אם כשאסור לעמוד מושיבים אותו, בלי כעס, באדישות, אבל בעקביות עם המילה אסור, אז הוא יבין שאסור.

כל עוד לא ואסור הן מילים בלי השלכות הן חסרות משמעות מבחינתו

בכל גיל יש את מה שאין טעם לומר, כי זה לא יעזור..

כשהוא יבין מספיק מה זה 'לא', הוא כבר ייכנס לגיל שבודק האם אני יכול לעשות גם את מה שאמא לא מרשה...

נראה לי שהציפייה שילד יקשיב היא פשוט ציפייה מיותרת וחבל. עדיף להוריד אותו כשהוא מתחיל לזרוק אוכל, או להסיח את דעתו בזמן האמבטיה.

אבל זה שהוא מבין לא אומר שהוא מיישם

הרבה יותר מעניין להמשיך לשחק במים או כל שטות אחרת שחשוב לו לעשות😅

פרקטית- קודם כל אני משתדלת שהסביבה שלו תתאים לו כמה שיותר (לדוגמה אם לא לעמוד באמבטיה זה בגלל סכנת החלקה אז לקנות שטיח טוב ואז הוא יוכל לעמוד חופשי) ולא להגיד לא אם זה לא משהו ממש חשוב לי.

ואם יש משהו שכן חשוב לי והוא עדיין עושה, להגיד משפט קצר של לא (לדוגמה- לא זורקים אוכל. אוכל אפשר לאכול, כדור זורקים.) ולהפסיק את מה שהוא עושה פיזית, פשוט להרחיק אותו משם או את החפץ ממנו...

זה בדיוק הגיל להתחיל בהסחות דעת

להביא משחק מעניין (אני שומרת לי במדף למעלה סטוק קטן של משחקים בדיוק למקרים כאלה- כל מיני פנסים וקפיצים וכדורים ודברים מרשרשים)

להתחיל לספר סיפור פשוט (אני בדרך כלל מספרת על כבשה או כל חיה אחרת שקרה לה בדיוק מה שקרה לו)

להראות אוטו או חתולה מהחלון

כל דבר שאת מצליחה לחשוב עליו ויעניין אותו מספיק בשביל לעזוב את השטות שהוא עושה...

נתתן לי נק' הגיוניות למחשבה, אנסה להיות יותר חכמה עם זה

❤️

לפעמים הם בכוונה עושים משהו שיודעים שאמא לא מסכימה כי זה מעניין לראות מה יקרה כשהיא תשים לב.

לפעמים הרצון לעשות משהו יותר גדול מהצייתנות לכללים. היכולת לווסת את ההתנהגות עדיין לא מספיק מפותחת.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

זו לא אמא מפחדת. זו אמא מובילה.

יש מצבים של אמהות מפחדות והולכות על הביצים, אבל זה לא הכרח

זה לא או לפחד או לתת לו לצרוח שעתיים.

אפשר לעזור לו לווסת את עצמו במגוון דרכים. לא תמיד הכל עובד אבל אם מנסים בסוף מזהים מה עוזר לאותו ילד.

למה אם מתייחסים לילד מבחינתך זה אומר לחץ?

לא אומרת שאסור לילד לבכות, גם בכי עוזר לפורקן וויסות. אבל בכי זה לא אמצעי היחיד. ואם אפשר לתת לילד הרגשה שאנחנו איתו גם כשהוא בוכה וצורח ולא מצליח להירגע בדרך אחרת, בעיני זה עדיף על פני גישה של תצרח כל יום, כל היום, בסוף תגדל.

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

זה גם קושי בויסות חושי אבל גם ויסות רגשי,

הם סובלים/נהנים מעיבוד עמוק מאד של חוויות חושיות וגם רגשיות.

מוזמנת בפרטי אנסה לעזור לך עם מדריכה מתאימה.

2. לריסה גינת (אני עוקבת אחרי התכנים שלה כבר די הרבה זמן ומאוד נהנית)

ומחזקת אותך לקחת הדרכה מסודרת, גם כשיש ניסיון בהורות, זה מאוד עוזר כשיש אירוע מסויים אז שעושים לך סדר ואיפוס.

חיבוק גדול על המילואים!

מקווה שיהיה קל יותר בהמשך.

1.

כתבת שאצל הגננת הוא מתנהג שונה

אני חושבת שחשוב לבדוק איך הוא מתנהג בסביבות שונות עם אנשים שונים, מטפלת, אמא, אבא, סבא, ומקומות שונים: בית, גינה, בזמנים שונים, בוקר, ערב, שינוי, עייפות וכו'.

אם יש שוני דרמטי בין הסביבות, ייתכן שהקושי הוא בחלקו סביבתי.

2.

תארי לך את עולמו של ילד בן שנתיים, הוא קיבל אבטיח מלבן והוא רצה משולש, הוא כועס, אח''כ מרגיש את הפאניקה של אמא מהכעס שלו, הוא נבהל, אמא נבהלת חזק יותר, הוא בפאניקה, אמא מבוהלת, היא מתקשה להיות רגועה וכך להרגיע אותו. אז הוא לא נרגע.

מציעה (אני יודעת שקל לכתוב וקשה מאוד ליישם), לשים לב איך את מרגישה כשזה קורה, לשים לב לחרדה. (אני מגישה אבטיח ואני פוחדת מהתגובה שלו), הוא בוכה (הוא לא יפסיק לבכות שעה, איזו אמא רעה אני).

ולנסות להתמודד עם זה (אני פוחדת, אבל אני יכולה להתמודד), הוא בוכה, וזה בסדר, הוא ירגע אח''כ.

אני חושבת שאחרי שתהיי רגועה ומקבלת יותר יהיה לך קל יותר למצוא פתרונות.

3.

ועוד משהו, איך השפה שלו? יש מילים? חיבור של שתי מילים? במידה ולא, כדאי לבדוק בהתפתחות הילד. קושי שפתי לפעמים יוצר תסכול רגשי משמעותי.

בהצלחה! יצא ארוך

העולם לש הילד והתכונות שלו בכל גיל אז יותר מקבלים כלים איך להתנהל מולו ואיך להגיב נכון יותר

ובעיקר איך לשמור על רוגע פנימי 

זה יוצא בעצם שאצלי בוא הכי בוכה ומתעקש, אח''כ אצל בעלי ואצל האחים שלו. אצל אחרים הוא יותר זורם. אני הרבה פעמים נשארת רגועה בבכי ומכילה כמו כל ילד בן שנתיים אבל מהר מאוד זה מסלים ואני לאט לאט נגמרת לי הסוללה של הכלה...

יש לו חיבורים של 2 מילים, הוא לומד המון מילים בתקופה האחרונה ב"ה, קוף קטן חוזר אחרינו בהכל, אבל עוד לא ממש מדבר. 

פורקים תסכול במקום בו הם מונחים טוב יותר.

זה בסה"כ אומר שמולך יש לו פחות הגנות, שהוא מרשה לעצמו להרגיש את מה שבגן אי אפשר.

מנסה להביא רעיונות שהורידו אצל הילדים שלי התנגדויות בגיל הזה, יכול להיות שכבר ניסית או שפחות מתאים לילד שלך-

1. לתת כמה שיותר בחירה- כל דבר שעושה איתו לחשוב, מה הוא יכול לבחור מבין 2 אופציות שאני קובעת. אתה רוצה צלחת כחולה או אדומה? אמבטיה או מקלחת? וכו'

2. סדר יום וכללים כמה שיותר ברורים וקבועים- נגיד הייתה תקופה שהיה לילד שלי נורא קשה להפסיק לשחק וללכת למקלחת אז השתמשתי בטיימר, הודעתי לו וכשהטיימר מצפצף נגמר זמן משחק וזה ממש הפחית התנגדות. נגיד בהשכבות לו"ז מאוד קבוע ומסודר, עם ציורים מתאימים שהוא יכול להסתכל ולראות מה הסדר, שכולל גם דברים שהוא נהנה מהם והוא יכול לבחור כמו סיפור. הבן שלי פחות היה צריך באחר הצהריים בשגרה, אבל בשבת ובימי חופש זה היה לו ממש משמעותי.

3. לשקף רגשות קשים במילים- אתה ממש עצוב כי רצית אבטיחים בצורת ריבוע וקיבלת בצורת משולש, אני רואה שאתה ממש עצוב. אתה רוצה חיבוק? לתת לו לבכות ומדי פעם לשקף לו שוב.

4. למצוא כלים שעוזרים להרגע- אפשר לדבר על זה בזמן רגוע, מה עוזר לנו להרגע כשאנחנו מאוד עצובים? חיבוק, לשתות, מוצץ, לשכב על הספה, לקפוץ על טרמפולינה.... אפשר להכין דף עם ציורים מתאימים. ואז כשהוא בוכה, אחרי שאני משקפת את הרגשות אני מנסה לשאול אותו מה יעזור לו, ואם אין לו רעיונות אז אני מציעה.

5. לזהות טריגרים- נגיד רעב או עייפות יכולים להיות טריגרים ממש משמעותיים להתפרצויות.

כשאת מוציאה אותו ב15:00 תעברי בפארק. תשתו ביחד מים קרים, אולי שלוק. אבטיח. ביסקוויט.

תני לו קצת לזוז, אולי בימבה. חיבוקים, נשיקות.

אולי גם מוזיקה.

לעזור לו עם המעבר בין מעון לבית עם כל האחים.

כדאי להיעזר בבייביסיטרית לילדים האחרים לאיזה שעה אחרי שהוא חוזר,

שתעשה פעילות כיפית עם שאר הילדים, ככה תהיי רגועה שמישהו איתם ותהיי פנויה להתמודד עם המשך היום.

מציעה לקלח אותו בשעות מוקדמות יחסית. במיוחד אם הוא ילד שאוהב לשבת במים.

מים גם עוזרים להירגע מסטרס.

מלון כינר מריק הליכה מחוף נפרד.

אחוזת אהלו- אני לא בטוחה אם אפשר ללכת לחוף מסודר, כשאנחנו היינו שם ירדנו במדרגות והגענו למקום קטן שאפשר לטבול רגליים ולהכנס.

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו

ב"ה

לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת

עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן

עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי

מאד מאד מרוצה

לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים

אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...

לא צריך לבוא לביקורת? ואם יש בעיות/רוצים לקצר את החוטים/זה כואב וכו

זה לבוא פעם אחת.

נתן לי בביקור הפניה לבדיקוץ דם ולאולטרא סאונד לעשוץ בקופח ולשלוח לו תוצאות, ואז מנחה איזה תוספים לקחת. ישלו איזהמחקר על טווחים מומלצים לברזל ויטמין בי12 אבץ ועוד כמה כדי למנוע כתמים.

ולא צריך להגיע לביקורת.

היה הכי אדיב בעולם.

להוצאה אולי אצטרך לבוא אליו כי כן קיצר לי מאד לבקשתי

אבל זה עוד 5 שנים... לא נורא

איך התמודדתן עם העומס של לימודים חדשים בשלב הזה של החיים, שהוא שונה מהשלב הסטודנטיאלי?

לא חשבתי "לעשות הסבה", אבל כן בער בי להתפתח בתחום שמעניין אותי ואני טובה בו וחשבתי לבנות את זה במקביל, ועם הלימודים בא התיאבון, וה' עזר לי גם לעזוב את ההוראה.

הדרכת הורים בגישה היקשרותית-התפתחותית.

לגבי העומס, ב"ה הלימודים הסתדרו לי ממש טוב, רוב השנה זה יום בשבוע ורק בסוף כשיש סטאז' וליווי במקביל זה נהיה די עמוס אבל זה מקביל לחלק המאוורר של שנת הלימודים. סה"כ היה לי ממש בסדר, וכל כך נהניתי מהלימודים שזה נתן לי המון אנרגיות.

סתם רציתי BA במשהו שעניין אותי. 

אז למדתי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה...

מפה לשם תוך כדי הלימודים הבנתי שזה מה שאני רוצה. תכננתי את התואר השני לשנת שבתון. ובשנה השנייה התפטרתי וקיבלתי פיצויים. 

היה לא פשוט כלכלית- רגשית ועומס בבית (שלושה קטנים...! בעל אברך ב"ה...) בכללל אבל היום אני מאושרת ושמיחה על כך ממש.

וגם מעלה לי תהיות על ההסללה של דתיות ללימודי חינוך (כולל אותי כמובן).

מה גרם לך ללמוד חינוך בהתחלה?

אבל האמת שבאתי ממשפחה קצת דוסית כזאת. 

וזה הי לפני 20 שנה. 

מאמינה שהיום לא הייתי הולכת לכיוון הזה.

למדתי הוראה, אבל כשהגעתי לשלב של חיפוש עבודה - הבנתי שזה פשוט לא בשבילי. (ידעתי את זה עוד קודם, אבל כשהגעתי למעשה הבנתי שאין סיכוי שאני עושה את זה)

לקח לי עוד זמן להתבחבשות, קצת עבודות זמניות כמו צהרון, ובסוף הגעתי ללימודי עריכת לשון (שדרשו תואר ראשון כלשהו, כך שלימודי ההוראה שלי לא היו בזבוז), ובזה אני עוסקת היום ומרוצה ב"ה.

(ניסיתי במהלך השנים להוסיף עוד תחומים, כמו עיצוב גרפי, אבל לא התקדמתי עם זה למעשה יותר מדי. לפעמים מציעה שירותי עיצוב בנוסף לעריכה, אבל לרוב מתמקדת בעריכה.)

מבחינתי יש סיכוי שאולי בעתיד, כשהחיים (אולי) יהיו רגועים יותר, אלמד עוד מקצוע כלשהו... אבל בינתיים אני כך וזה מספיק לי (בנוסף לכתיבה, שבה אני רוצה עוד להשתדרג).

של נאוטיקה וממש מרוצה

אני חושבת שהיה מבצע 3 ב100

עבות ונעימות, מחזיקות לי כבר מעל עשור במצב מצוין.

חברה נראה לי שיש גם מותג יוקרתי יותר שנקרא פנדה, ושמה שיש לי זה לא ממש מותג, אבל הן מעולות. 

ואם תרשי לי, אני גם נכנסת איתך מתחת לשמיכה.

זה באמת מאד מאכזב.

אני לא חושבת שאת צריכה הצלה כרגע.

מותר לך להתאבל על החלום שכל כך רצית, את אנושית ומוצפת ועובדת כל עך קשה לגדל את הילדים שמחוץ ומבפנים

אז באמת חיבוק גדול

אני גם מתאכזבת איתך.

קשה מאד להרגיש פרופורציות בשלב שהוא מאד סוער והורמונלי. זה נראה לי בסדר גמור להיות עצובה כמה ימים.

אם זה ממשיך אז כמובן לפנות לקבלת עזרה.

אבל שבוע של פרידה והפנמה נשמע לי סביר בהחלט.

את מקבלת את כל ההנחות הקיימות וגם שלא קיימות.

אני מורידה בפניך את הכובע על זה שאת הולכת להביא חיים כפולים לעולם

❤️

משום מה בהריון האחרון הייתי בטוחה שסוף סוף תגיע בת וששמעתי שזה עוד בן לקח לי זמן להתאושש..

מאחלת לך שתתאוששי מהר ותמצאי אור במצב הזה.

תני לעצמך זמן לעכל את זה

את ציפית שהבית שלך יבנה באופן מסויים וזה לא קורה.

ברור שהכל לטובה אבל כרגע קשה לראות מעבר לשברים.

תני לעצמך זמן להתאבל על שברי התמונה שציירת לעצמך

בכדי שתוכלי לראות בהמשך את התמונה החדשה באופן מיטבי

כמה אתן מדהימות ,קראתי את התגובות והרגשתי שאתן פשוט מדברות איך התחושות שלי.

איך מנסים להתחבר להריון כזה, מרחמת עליהם שזה מה שהם חווים.

לא מתרגשת ולצערי לא מצפה לראות אותם. ואני אמורה ללדת אותם ולאהוב אותם.

אולי זה זמן? אבל עבר כבר 4 חודשיפ כמעט ולא התפתח כלום ועכשיו עם הבשורה הזו😭

טעטע

שזה הגיוני ממש ותני לעצמך זמן, וזה יעבור.

אבל, אם כבר עבר הרבה זמן כמו שאת מתארת, ועדיין קשה לך עם עצם ההריון ועכשיו נוסף עוד קושי, אז אני מציעה שאם את רואה שעוד שבוע את עדיין באותה סערת רגשות בהחלט כדאי כמו שכתבה @מתואמת לפנות לטיפול. יש דבר כזה דכאון בהריון, הוא פחות מוכר מדכאון אחרי לידה, אבל קיים לחלוטין!!

וגם, חיבוק גדול, והרבה כוחות ממני

כל מה שאת צריכה עכשיו זה לשרוד את ההריון הלא פשוט הזה.

שיתוף אישי - שרדתי הריון 9 חודשים כשכל יום רציתי שהוא ייגמר! ממש עד הלידה! והילדה בריאה בנפשה יותר מדיי, אהובה ברמות הכי גבוהות

אל תחשבי על זה בכלל. לימדו אותנו שהעובר צריך להרגיש חום אהבה ואני לא ראיתי את זה בשום הריון

אני חושבת שכן כדאי לך לפנות לעזרה. אמנם יש לך סיבה ממשית לדיכאון, אבל בכל זאת יכול להיות שהתגובה הקשה שלך מצביעה על דיכאון אמיתי ברקע, שהסיבה הזו התלבשה עליו.

יש את ארגון ניצה, שמתמחה בדיכאון אחרי לידה, אבל מן הסתם מתאים גם לדיכאון לפני לידה. ואפשר גם לפנות למטפלת רגשית או פסיכולוגית באופן עצמאי...

הרבה כוחות!

אבל לא, אני בנא שמח ואוהב תחיים, נכנסתי להריון מתוך שמחה ורצון ענק.לא היה לי שום תסמין של דכאון עד לאותה בשורה.

והורמונים עלולים להביא לדיכאון גם בלי קשר לכלום...

בכל אופן, טיפול טוב יכול לעזור לך לקבל את הבשורה הקשה הזו, או לפחות קצת לחיות איתה בשלום ולהגיע ללידה בצורה טובה ובלי התנגדות חזקה...

(אמנם לא חוויתי מה שאת חווית - או שקצת כן, כי גם לי הייתה אכזבה כשגיליתי שהתאומים בנים ובבית היו בן ובת, אבל כן תכננתי עוד ילדים - אבל כן חוויתי קושי גדול להגיע מוכנה נפשית ללידה. וטיפול קצר עזר לי בזה, גם אם חלקית. לכן אני ממליצה)

שיחות?

תודה על זה...

היו לי ממש תסמיני דיכאון, לא רציתי לצאת מהמיטה לפגוש אנשים, הייתי בוכה מלא, לא התחברתי להריון בכלל, לא ראיתי את עצמי יולדת אותו אוהבת אותו, והיה נורא נורא קשה. פלוס בחילות והקאות והידיעה שזה תינוק ממין שיש לי ממנו כבר הרבה בבית ממש נפלתי לבור עמוק. פניתי לרופאת המשפחה שהפניתי אותי לעוסית של הקופה לטיפול שארך הרבה זמן. באמצע גם הוספנו טיפול תרופתי כי הייתי צריכה את הדחיפה הזו בנוסף לשיחות. אם לא הייתי מטפלת בעצמי זה היה נורא, הייתי חייבת מישהו שישלח לי חבל הצלה כי הייתי כבר עמוק בדיכאון.

מחזקת אותך ממש לפנות לטיפול. אפשר להתחיל מרופא משפחה, ואפשר לחפש ישירות עוסית או פסיכולוגית, עדיף מישהי שמתמחה בדיכאון. חיבוק גדול, זה לא פשוט בכלל בכלל.

זאת התמודדות לא פשוטה בכלל.

ממש אפשר להרגיש אותך. ממש ממש. וגם את הכאב שמסתתר על הציפייה של הבת, שכל כך חדרה לך ללב.

זה בטח ממש לא פשוט ומלווה אותך כל היום.

שולחת לך חיבוק גדול ומכיל.

נראה לי שהייתי כותבת במחברת את כל התחושות, ושוטחת שם מעומק ליבי את התפילות לה'. גם אלו הכי כמוסות ונסתרות שלך.

החל מספר למשפחה הקרובה והרחוקה

וכלה בזה שיהיה לך חיוך כשהם יצאו מהבטן. ושתהיה לך חופשת לידה מהנה ושמחה.

אם קשה לך לפנות אליו במילים, אז אולי דרך הכתיבה...

תאמיני בזה שהוא שומע לך ומקשיב לך בתוך הכאב, אע"פ שהוא זה שהביא לך גם את ההתמודדות הזאת.

לתפילה שלך יש כוח.

שוב חיבוק! מקווה שעברה עלייך שבת נעימה.

ואחרי זה באמת תראי איך את עוזרת לעצמך לקום משם, מה ישמח אותך וייתן לך כח.

כשגיליתי גם שאצלי זה 2 מאותו מין, בהתחלה התאכזבתי. והיה לי קשה.

ואז שמחתי.

כי הבנתי שאני עלולה להעדיף אחד יותר.

וכשהתחילו התנועות התחלתי להתחבר.

כל פעם שעשיתי אולטרסאונד שאלתי שוב ושוב מה המין.

היום 5 שבועות אחרי ואני מאוהבת.

קראתי אותך פה וזה הזכיר לי שרשור עתיק מהפורום...

בת רביעית בדרך - הריון ולידה

(שם המין הפוך, ואין את החלק של התאומים, שגם הוא חלק מהקושי. אבל עדיין מדובר בתחושות מאוד קשות מסיבה דומה).

במקרה שלה אני יכולה לשתף שהרבה מהקושי שהיא כתבה עליו היה החשש שלה שאולי בגלל שהיא לא אוהבת את העוברים שלה - זה עצמו לא בסדר וזה יפגע אחר כך בתינוקות ובקשר שלה אליה.

ובסופו של דבר, אחרי שהתינוקת נולדה, היא אהבה אותה מאוד מאוד ולא היה שום ביטוי לקושי שהיא חוותה בהריון (למרות שעדיין היא הצטערה שאין לה בן.. אבל זה לא התבטא בקשר מול הבת)

(אפשר לראות קצת מזה בתגובות שלה בשרשור פה - מה שאני מנסה לומר - הריון ולידה )

לא יודעת אם זה עוזר לך. אבל לפעמים זה יכול לעזור לראות מישהו שעבר קושי דומה לשלנו, ואיך זה התפתח בהמשך.

בכל מקרה, חיבוק ענק על ההתמודדות. זה באמת לא פשוט לחוות תחושות כל כך קשות בהריון.

מקווה מאוד שתצליחי למצוא את הכוחות להתמודד, ושבסופו של דבר תשמחי בבנין המתוקים ותרווי מהם הרבה נחת...

אני אחות לחמשה אחים בנים. אין לי אחיות.

לא אשקר שהייתי שמחה מאוד לאחות. אבל ה' בחר אחרת.

כן יכולה לומר לך שאם תצליחי לבנות קשר טוב וקרוב עם הבת שלך, זה בהחלט יהיה לה משמעותי גם אם אין לה אחות.

בנוסף היום הגיסות שלי גם קצת ממלאות את הפונקציה הזאת. וגם הקשר עם האחים, שאומנם זה לא אחות, אבל עם חלק מהאחים יש לי קשר מאוד טוב וכך היה גם בילדות.

ודבר נוסף שאמא שלי הקפידה (אולי היום זה כבר יותר ברור מבדור שלנו) זה שהאחים עוזרים בבית ועושים הכל. 

הראשון בן

שניה בת

שלישי בן

רביעי בן

חמישי- שישי התאומים גם יצאו בנים.

יכולה להבין על מה את מדברת . מבינה מאוד את האכזבה . אך נסי לקחת את הדבירם בפרופורציה.

הקבה לא עושה לך דווקא או בכוונה חס ושלום.

הוא התאים לך את המינים בדיוק למה שאת צריכה ויכולה.

יכולה להגיד לך עליי ועל בעלי

שעם כל התקווה והציפייה לבת אחת לפחות נוספת,

אנחנו הרבה פעמים מסתכלים על הבת היחידה שלנו, על הדרישות שלה, על כל ההוצאות שבאות עם הגידול ,היום בת 9 וזה הולך ומחמיר , על השמירה המיוחדת שאנחנו שומרים ,לא כמו על בנים.

ופתאום הבנו שוואלה, הכי טוב לנו כך! ואם היו לנו בנות נוספות, לא יודעת אם זה היה כזה מתאים לנו כמו שחשבנו.

נקודה נוספת למחשבה-

השם אוהב אותך

ובחר בך מכולם להביא 2 נשמות ביחד.

זה לא דבר של מה שבכך

התאומים שלנו היום כמעט בני 7 חודשים

ואנחנו מאוהבים בהם כל יום מחדש ועוד קצת

ואוו איזה אמהות משדרגת זו.

כמה אור ואהבה מוסיפים לבית .

כמה שהייתה לי תחושת "החמצה" שזה לא בנות או לפחות בן ובת ,היום אני ממש שמחה על כך ומודה להשם .זה בדיוק מתאים עבורי . לא רוצה משהו אחר. ואת גם תביני את זה בהמשך.

יקרה

כמה בנות מתפללות שיהיה להן רבע ממה שיש לך

ולא נפקדות לא משנה כמות התפילות

רק השם יודע למה הוא מסובב כך את הדברים

תנסי להיות בשמחה ולסמוך עליו מאה ממאה

לא תתחרטי

ושיהיה בידיים מלאןת ,בסבלנות הכלה וקבלה

שמחה אמיתית במה שיש לך

בריאות אושר ורק טוב

תחפשי עוד בגוגל אם זה לא קרוב לך לבית.

בגדול- מרכזים שעוזרים להכנה ללידה וליווי בהריון כשיש עניין מורכב רגשית עם זה.

תנסי לפנות?

נשמע שמורכב גם הקבלה של ההיריון וגם המין של העוברים.

תדאגי לעצמך❤️

חיבוק גדול 

אני דווקא מבינה אותך ממש

נשמע שיש כאן יותר באסה בשביל הבת שרצית לתת לה אחות ואת לא רוצה לנפץ לה את החלום.

אין לי עצות טובות, רק חיבוק 

אתן פשוט מדהימות, לקבל כל כך הרבה תמיכה ממש אחוות נשים.

בעלי קרא גם את התשובות, וכל כך התחבר ,הרבה מהרגשות שלי התבהרו אחרי זה.

נתתן לי כיווני חשיבה נוספים.

אשב על כך תגובה ואנסה לראות איך זה מדבר אלי ומה אני יכולה לקחת מכל אחת ואחת מכן.

ישר כח גדול

מברכת אתכן שתמיד תהיו מהצד המחזק והנותן

תודה לכולן

רגשתן

והיא המלכה של הבית

לא נלחמת על הצומי עם אף אחד, הכל חדש בשבילה, ככ גאים בה.

והיא מהגידול עם בנים יודעת להילחם על שלה לא פראיירית ומצד שני למדה להחליק ולהמשיך נגיד אחרי ריב.

והיא נשית ממש, קולטת פרטים, רגשות, רמזים, מדברתתתתתתת בלי סוף -תענוג.

היא רצתה אחות וגם אני , שמרתי את כל השמלות המתוקות אבל שוב חזרתי לכחול וחום ולבן

כנראה שזה מה שטוב לנו

ד יודע מה טוב בשבילנו

כנראה שזה מה שעם ישראל צריך עוד בנים

יש לנו עוד במשפחה ילדים שהם אחד והיתר מהמין השני

קצת עודדו את הבת וניחמו

היא מאוד חברותית ואני משתדלת לאפשר כמה שיותר מקווה שזה קצת מספק סביבה נשית

אני באמת צריכה לעשות השתדלות להיות איתה בקשר יותר פתוח ויותר נשי ויותר גאה בנשיות

בהצלחה

את מהממת

מזכירה לי את ההריון הרביעי, שהזכיר לי מאוד את ההריון של בתי,

סרגתי שכמיה בצבע ורוד קרם וקניתי כמה בגדים ורודים ניו בורן,

ולא אשכח שהלכתי לעשות אולטרסאונד זה היה בגל השני של הקורונה, הגענו עם מסיכות.

ואיך שאמרו לי שזה בן הדמעות זלגו מבעד למסיכה ולא בדיוק מאושר.

באתי הביתה ונכנסתי לדרמה ובכי ללא הפסקה וטירוף של ממש אבל חס ושלום.

הלכתי לשיחות וזה מאוד עזר לי

בעיקר להבין שמי שמחליט על הכל זה השם.

ואם השם ככה החליט זה הכי נכון וטוב עבורי, עם כמה קלישאתי שזה נשמע.

והיום המהמם הזה בן 4 וחצי

והוא האור של הבית הזה. לא מדמיינת את חיי בלעדיו. אהבת נפש מיוחדת במינה.

את תראי שתסתכלי על התקופה הזו ותגידי וואיי איזה טוב השם וכמה זה הכי טוב בשבילי.ובשבילנו כמשפחה. חיבוק גדול 💗💗💗

דווקא מהצד השני

יש לי 4 בנות ובן אחד

וכרגע בתחילת הריון...

מלא תקווה שאזכה לעוד בן אבל גם הגיונית וממש מנסה לומר לעצמי שייתכן ואפילו רוב הסיכויים שתהיה לי עוד בת.

ממש ממש מאכזב

הכי נורמלי בעולם להתאכזב ולשקוע

אין לי הרבה מילים חכמות להגיד חוץ מזה שכנראה זה הכי טוב בשבילנו

רק הוא יודע למה!

חיבוק חזק🫠

כל הריון מאתגר,  ויש את אלה עם רצון למין מסוים שכל פעם מחדש מתפללות שהפעם זה יהיה המין המועדף והרצוי.

וכשמדובר בהריון עם תאומים זה הריון בסיכון לרוב, יותר מאתגר יותר כבד, עם יותר קשיים אולי, הכל כפול (לא מניסיון אבל משערת) אבל לפחות הסיכוי גדל שהפעם יהיה את המין הרצוי.

וכשזה לא קורה... ואי ואי האכזבה

לא יודעת אם זה מעודד אבל מכירה מישהי עם 3 בנות ונכנסה להריון עם תאומות. אין לה אפילו לא בן אחד,  ואחרי 5 כנראה שחא תנסה יותר

מקווה שעם הזמן תמצאי את הטוב והיתרונות בזה, ובע"ה שיוולדו בבריאות ותתאהבי בהם כמו שלא ציפית 

רגילות. משתמשים בזה כל הילדים.

מיטת שלישיה  אז השלישית הרי קטנה יותר בגודל של המזרן.

אבל המצעים הכל מסתדר איתם..

השמיכות כנל יחיד סטנדרטי  

לא יודעת להגיד אן בדיוק או קצת יותר או קצת פחות. אולי אני פחות מדקדקת בזה. אבל לא משו שהורגש ולא משו שהילדים מתלוננים עליו בכל אופן

Buy MADE.COM Ansel Stripe 100% Cotton Duvet Cover and Pillowcase Set from Next Israel

כי ראיתי במקומות אחרים שאנשים לא ראו הבדל במידות של הציפה

להזמין

אני בכל מקרה אחדש רק אחרי תשעה באב , כמנהגנו.

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

אני מעדיפה שהם יעשו עבודות יצירתיות במחשב - עיצובים, איורים, כתיבה...

בכל אופן, לצפייה אני מראה להם לפעמים ביוטיוב סרטונים של ענפים לילדים - יש שם סיפורי צדיקים וסיפורי תנ"ך וגם סרטוני מידע על חיות. הכול עשוי בבינה מלאכותית, ברמה די גבוהה. הבונוס מבחינתי שאלה סרטונים קצרים... אבל יש להם גם מקבצים של כמה סרטונים ביחד (נגיד, כל סיפורי התנ"ך) שמגיעים למאה פלוס דקות.

אם את רוצה לשלם - יש גם אתר של ניצוצות של קדושה שיש שם מגוון סרטים. לא יודעת אם ברמה גבוהה כל כך, אבל כן עקרונית חינוכי.

ויש גם בגן של דודו, שאצלנו (לצערי) נצפה הרבה, בעיקר בעיני הקטנות...

[29.6, 09:15] ‏‪+972 52-439-3118‬‏: > המהדורה בחסות:

_🥺 "אמא, אפשר לראות *סרט חינוכי?"*_

במקום לחפש שעות - נכנסים *למאגר התכנים המומלצים של לוקחים אחריות.*

🎬 עשרות סרטים, סדרות, משחקים וספרים שהומלצו על ידי הורים.

✅ לפי גיל ומגזר

⭐ עם דירוגי הורים

🔗 קישור ישיר לכל תוכן

🆓 חינמי לחלוטין

לבחירת התוכן הבא שלכם👇

מאגר התכנים המומלצים | קהילת לוקחים אחריות

לא הספקתי להיכנס ולבדוק

פרשיהו- סרטונים קצרים על פ''ש ביוטיוב

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת

גם אם לא דלקת. חושבת שכדאי להיבדק ובמקביל לשתות הרבה.

זה יכול להיות הרבה דברים.

אם הכאב ממשיך הייתי הולכת להבדק 

הייתי חושבת שזה ציר

אבל הבטן לא מתקשה

וזה גם כזה נגיד חצי מהגב, חצי מהבטן, מירים אני מכירה כשזה על הכל

הממ

שבוע 21

אם לא יעבור עד מחר נלך בבוקר כשהן במסגרות מה נעשה

טוב אז עבר הלילה, בלילה קמתי לילדות והיו לי שלושה גלים- שניים בגב אחד בבטן

נרדמתי חזרה ישנתי בלי כאבים, בבוקר קמתי בדרך למסגרות היה אחד בבטן אחד בגב (בגב זה בעיקר לחץ שכזה עולה ואז יורד)

מצד אחד אני אומרת כנראה בריקסטון היקס או מתיחה של הרחם או משו ואין מה ללכת למוקד מצד שני אולי כבר צריך אבל גם לא באלי ללכת ולצאת לחוצה ומוגזמת (הריונות קודמים בקושיי הלכתי פעם אחת בכל הריון וגם ברוך ה' זה היה כלום)

אם ללכת זה בבוקר כשהן במסגרות אחר כך אין לי איך

אבל כילו מה אני אגיד להם? יגידו לי גברת הרחם שלך גודל ביי

אם את חוששת עדיף ללכת ובע"ה לגלות שזה "סתם" מאשר חס ושלום לפספס...( טוב, אולי אני מהמגזימות חחח )

ובאמת אחד מהפעמים שהלכתי, אני כולי התנצלויות והרופאה אמרה "אני מעדיפה שאשה תגיע 10 פעמים סתם מאשר פעם אחת שהייתה והיא לא "

ואחרי שאמרתי לה שהיא לא תדאג לי כי כבר נבדקתי איזה 15 פעמים היא בדקה באמת היה לי צירים וקיצור שצוואר שהצריך שמירה ותמיכה הורמונלית להמשך ההריון ( ב"ה ילדתי אחרי התאריך בזרוז 🤭 ) 

מבחינתי שווה ללכת רק בשביל לא להיות בספק הזה...

אני כן נבדקת במקרים כאלה כי מעדיפה לדעת מה באמת קורה וככה לפעמים הבאות יכולה להחליט.

ובהריון- זה מותר ממש (וגם לא בהריון). בענייני בריאות לא מחשבנת, כי הספק לבד יכול להיות סיוט.

מה שאני מתכוונת להגיד- שאם את מרגישה צורך ללכת תלכי בלי לחשבן איך תצאי.

ואם את מחליטה שלא ללכת- תהיי שלמה לגמרי עם עצמך.

כי הספקות עצמם בעיני הם דבר לא בריא לגוף ולנפש.

בכל הריון הלכתי "סתם" לפחות פעם אחת.

תמיד התייחסו ברצינות (אפילו יותר מדי לטעמי), ובדקו כל מה שצריך.

אני מתייחסת לזה כאל מס שצריך לשלם. שיש לי כמות של ייסורים שאני צריכה לעבור עד שמגיעים למתנה הגדולה, וברוך השם שהייסורים האלה הם דרך אי נוחות ואי נעימות.

הצורת חשיבה הזאת פוטרת אותי מהמצפון של האם זה באמת צריך בדיקה? האם אני סתם מטרטרת את בעלי ואת הבייביסיטר?  האם אני סתם שורפת זמן? וכולי

אני יודעת שזה חלק מהתהליך, ומקווה להפטר מזה בלא כלום, כי אפילו אם זה היה "סתם", לפחות יצאתי ידי חובת הטרטור הזה

ועכשיו אני מרגישה שאין לי לגיטימציה שיכאב לי חח כי אין לי כלום

חשיבה מקסימה אני יודעת

שלפעמים לא תופסים משהו בבדיקה כי באותו רגע הכל בסדר, אבל זה לא אומר שלא היה כלום ולא יהיה כלום.

אני לא רוצה להדאיג, ובאמת נשמע שזה מסוג התופעות שקורות,

אבל כן לדרבן שאם יש לך תושת בטן שבכל זאת יש משהו מעבר, או שמתפתח משהו חדש,

אל תבטלי את התחושה מתוך "פדיחה" לצאת אהבלה שבאת שוב.

הכי חשוב הבריאות.

במיוחד אם את בשלב שזה פחות סבבה ללדת בו.

הפעם לא הצלחתי להחליט מה הבטן שלי אומרת לי

בסדר לא מתחרטת שהלכנו או משו

חוץ מזה שהייתי היחידה עם בעל וחטפנו כמה מבטים אבל שיבושם להן אני לא הולכת למוקד לבד חח

אם לא - אפשר לדבר עם רופא משפחה אם הוא נחמד מספיק

אני חושבת שזה כל כך טבעי אחרי לידה

כל ההריון, גם אם הוא קשה, יש מן תחושת ציפיה והכנה ללידה, לילד החדש.

הציפיה הזאת נותנת אנרגיה וגם מבחינה פיזיולוגית הגוף מפריש המון אנדרופינים כדי לעזור לאישה להתמודד עם ההריון

ואז באה הלידה

וה'הי' יורד, יש דימום, אין אנדרופינים

יש עייפות מאוד קשה

ויש לפעמים מן תחושה של ירידה

אני חושבת שזה מאוד טבעי

צריך לתת לזה מקום

לכל הבליל רגשות הזה

להיות שם

לדבר עם אנשים טובים

לקבל תמיכה רגשית, וחיבוק

לנשום עמוק ולדעת שזה יעבור

כמובן אם זה לא משתפר

ואולי אף מחמיר

או שהתחושות קשות מכדי להתמודד איתן במסגרת התמיכה המשפחתית אז כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית

אבל לפעמים מה שצריך אחרי לידה זה חיבוק של אישה שתגיד לך שכל מה שאת מרגישה הוא הכי מובן וטבעי שיש

אז חיבוק

תודה לך

ואיזה גבול עברת יקירה? זה הכל בראש, אין שום גבול ואת צריכה להתאושש בקצב *שלך* ובנחת... לוקח לגוף ולנפש זמן להתאושש, גם אם הכל דבש לכאורה.

כמובן שאם את מרגישה משהו חריג יש מקום לפנות לעזרה. תשאלי את עצמך- יש דברים שכיף לי לעשות ואני נהנית מהם? מה מביא לי סיפוק? תדאגי לעשות דברים שמרחיבים את הנפש ולא רק מה שחייבים.

כל כך מלאים בטוב אבל כל כך שוחקים. במיוחד אמא ל3 קטנטנים, זה אינטנסיבי בטירוף.

מה שעוזר מאוד ולאחרןנה גיליתי שזה אפילו כלי פסיכולוגי שהוציא אנשים מדיכאון (!) זה ההודיה.

כל יום, לעצור לכמה דקות ולהודות על על הטוב, לפרט לפרטי פרטים. 

בגדול סיימתי שבוע שעבר

אבל אני מורה ויש חופש גדול

מחכה כבר שהילדים יסיימו במסגרות ובטוחה שההתעסקות איתם והיציאות לבילויים יעשו טוב יותר

בדיוק הרגע פתחתי את הפורום בטלפון.

מתמודדת מגיל 16, ב"ה מטופלת ומנהלת חיים בריאים.

ממליצה על טיפול CBT

יש מכון מדהים של גדעון פיין - ocd clinic, גם רוב המטפלים שם דתיים.

מבינה ממש את הקושי לבשל ככה.

במקביל אני מאמינה שצריך גם טיפול תרופתי - להרגיע את החרדה ולהצלחת הטיפול הקוגניטיבי.

מוזמנת לאישי בשמחה, או אם את רוצה להמשיך לשאול פה זה גם סבבה.

אני מרגישה מתוסכלת כי המחשבות הטורדניות לפעמים ממש מפריעות לי

ומרגישה שאין פיתרון 😕

עכשו זה קורה לי במציאת עבודה שבגלל המחשבות האלו אני לא מתחילה לעבוד.

מוזמנת לשאול שם, או שאשאל בשבילך על מטפלים.

ובנוסף

כדאי לחשוב על פנייה לביטוח לאומי

זה יכול להיחשב כפגיעה באובדן כושר עבודה 

בהופסידי 41 נגה סיתרי מספרת על התמודדות עם  OCD מגיל 16, שהתבטאה במחשבות מאגיות, חרדות כשרות, ניקיון ותחושת אחריות קיצונית.  באמצעות אמנות ועיצוב גרפי היא הפכה את הכאב לכוח, יצרה פרויקטים להעלאת מודעות, ועברה מהסתרה להסברה — וכיום חיה עם OCD בעוצמה מופחתת ומלווה מתמודדות אחרות דרך יצירה.

🎧 ספוטיפיי: הופסידי- הכל על או.סי.די HOPE.C.D OCD HOPECD אוסידי

▶️ יוטיוב: HOPE.C.D הופסידי - הכל על OCD אוסידי

💬 קבוצת ווטסאפ: Hope.c.d הופסידי

👥 קבוצת פייסבוק: HOPE.C.D- הכל על OCD | Facebook

📸 אינסטגרם: ‎הכל על OCD‎ (@hope.c.d.galit) • Instagram profile

צפיתי במה שצירפת,

איזו אישה מעוררת השראה את!

וכמה כוחות יש בך!

וכמה עזרה לאחרים מתוך כל מה שעברת!

וואו את פשוט אור גדול לעולם וכל הכבוד לך ממש על כל ההסברה החשובה שאת עושה!

אני בטוחה שזה מחייה נפשות ממש ונותן כ"כ הרבה תקווה ואור לאחרות ואחרים.

שהקב"ה ישלם שכרך כפל כפליים על כל הטוב שאת מפיצה!

ממש ריגשת אותי יקרה

את מדהימה מדהימה ❤️👑

תודה רבה יקרה

ריגשת אותי מאוד!!

ב"ה, זה משמח ונותן כח ומשמעות כשאחרים מוצאים טוב ממה שעברתי.

ואמן ואמן. 

תיכנסי לרשימת ההמתנה שלהם.

יש לי גם המלצה על פסיכולוגית מצויינת שעוסקת בעיקר בcbt מקבלת ביפו