פורום הריון ולידה (עמוד 62)

אלו דברים שהם בסוף גנטיקה, ולא בטוח שמשהו יוכל לעזור. יש דברים שכן יכולים להשפיע- להניק הרבה, שינה משותפת, בלי מוצץ, בלי להכניס למסגרת

אבל אלו דברים קשוחים ממש שלא בטוח ששווים את זה...

הייתי מניקה יותר לפי צורך

ופחות נאבקת בהנקות לילה

לא מסתכלת בשעון

כמו אצל הגדולים שלימדו אותי 3 שעות וכו וכו וניסיתי לרווח יותר בלילות (טעויות של טירונים..)

והמחזור חזר אחרי 6-7 חודשים

לעומת אחרי חודשיים אצל הגדולים 

מנסה כמה שיותר להניק לפי הצורך

גם בלילה
קיבלתי מחזור אחרי 4-5 חודשים מהלידה.
אצל האחרונים שלי, קיבלתי מחזור בערך שנה לאחר לידה
אין לי מושג למה ולמה זה קשור

הנקתי לטווחים ארוכים והלך לי בקלות.

כן היו הבדלים בזמן חזרת המחזור בין הפעמים השונות (בין חצי שנה לשנה ותשע).

זה בעיקר היה מושפע מהנקה בלילה, ובכללי התארך מילד לילד.

הרבה פעמים זה קשור לגנטיקה, ואין כל כך מה לעשות עם זה.

מה שיכול לעזור זה הנקות תכופות, בעיקר בלילה, שינה משותפת והנקה תוך כדי,

לאכול, לשתות ולישון טוב יכול להשפיע על כמות החלב.

אצלי המחזור חזר חודשיים אחרי לידה דווקא בלידה שהנקתי בלעדית לגמרי, כולל לילות כמובן, בלי מוצץ בכלל.

המשכתי להניק אחר כך לתקופה מאד ממושכת עם מחזור

בכולם הנקתי מלא

בכולם חזר מהר המחזור והמשכתי להניק

בלי מטרנה, כולל לילה. מה קשור המחזור למשוואה ? אני באמת שואלת להבין. בכולם הארכתי חופשת לידה.

בשניים הראשונים היו לי פצעים כל הזמן ודלקות חוזרת, אחד מהם נשברתי בגיל חצי שנה מהסבל. בשלישי נפלתי על יועצת הנקה מהממממממת שהצילה לי את ההנקות לכל הבאים אחכ. (אביבה מתקוע. אגב)

הפעם משום מה עוד לא קיבלתי כבר חצי שנה )או שאולי כן פעם אחת חודשיים אחרי הלידה כבר ממש לא בטוחה) , אולי כי אני כבר בת 40. לא ידעתי שיש כזה דבר שלא מקבלים מחזור בהנקה! ואני כל הזמן בהיכון שיגיע. ובאיזה אולטראסאונד שנאלצתי לעשות בערך חודש אחרי הלידה היא עושה לי וואי את מאלה שחוזרות מהר לפעילות. לא ידעתי שיש כאלו שלא. חחח

אולי הפעם פחות ניסיתי לרווח 3 שעות. אלא שעתיים מהרגע שהתחיל. אבל גם זה כבר לא בחודשיים האחרונים הוא מעצמו פחות דורש וכבר אוכל רסק וכו. ועדין לא קיבלתי. והוא לא הראשון שנשאר לישון איתי במיטה וכאמור בקודמים כבר חזר לי המחזור. ככה שלא רואה הסבר למחזור מהסיבות האלו. 

אצלי הייתה התמעטות לפני כל מחזור, בוודאות. 

בכל אופן אצלי הלך והתארך:

אצל הבכור קיבלתי וסת 4 חודשים אחרי הלידה,

אצל החמישית שנה ורבע.

את כולם הינקתי שנתיים ומעלה..

הרבה דברים השתנו:

הנקות לילה

לינה משותפת

אין מוצץ

הכנסתי למסגרת בגילים מאוחרים יותר

אני את כולם הנקתי הנקות מלאות בלי שום תוספים עד גיל שמונה חודשים.

לינה משותפת

בלי להתחשב בשלוש שעות הפסקה בין הנקה להנקה הנקות ארוכוווות - בין ארבעים דקות לשעה וחצי.

איתי בבית עד גיל שנה לפחות.

אחרי לידה ראשונה חזר לי המחזור חודש וקצת אחרי לידה בבדיקה של שש שבועןת אחרי שאלתי את הרופאה והיא ראתה באוטרסאונד שהיה ביוץ ומאז תקתק המחזור

אצל השתיים הבאים חזר רק שהם התחילו לבסס מוצקים בסביבות גיל תשעה חודשים

אני מעדיפה לישון כמה שאפשרי בלילה ולקבל מחזור...

האמת ההנקות הכי נקיות שלי היו עם גלולות דיאמיליה- אולי שווה לך לנסות אם מאוד חשוב לך להיות בלי מחזור.

ורק מעלה שהנקה עם מחזור, לאו דווקא אומרת שההנקה לא יכולה להיות לטווח ארוך... בלידה האחרונה קיבלתי מחזור ב4 חודשים והנקתי עד גיל שנתיים וחצי.

בחודשיים שלוש שלא היה לי מחזור ההנקה היתה הרבה יותר טובה, התינוק עלה במשקל והיה רגוע יותר ברגע שקיבלתי מחזור העסק התחיל להידרדר

אני גם רואה אצל אחיות שלי, כולם מניקות נקי ולכולם התינוקות עולים יפה במשקל (ממש שמנים!) אחות אחת ב-2 הראשונים קיבלה מחזור מהר וההנקה היתה קשה ובשלישית 11 חודשים הנקה נקיה קלה ומוצלחת

לפי ההגיון הורמונים של ביוץ לא הולכים ביחד עם הנקה, כנראה שיש לזה השפעה..

יש נקודה שולית שחוסר מחזור זה סוג של מוטיבציה להמשיך אפילו אם יש קשיים

שאלתי כי אני מנסה לבסס הנקה טובה ונקיה יותר הפעם (פעם שישית אולי יקרה לי נס) 

הוא ישן איתי במיטה, מניקה לפי מתי שרוצה, ואנסה לחזור מאוחר יותר לעבודה...

כל טיפ יעזור!

אלא אם כן את מעניינת בגלולות הנקה שממש יכולים לדחות מחזור

ולהנקה מלאה יש עוד כללים חוץ מלהניק בלי לתת תמ"ל.

שמשהו יעזור זה גנטי

אני עומדת בכל הקריטריונים שההנקה תמנע ביוץ כביכול והווסת חזרה לי מייד אחרי שהסתיים כל תהליך הדימום לידה

מה שהשתנה זה המחזור שהיה ארוך יותר הוא התפרס על חודש וחצי בערך

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

שיהיה בקלות ובידיים מלאות.

חח לא יודעת לשאלתך, אני הערתי אותו רועדת עם המקלון. 

יפה לך על האיפוק..

בשעה טובה ומוצלחת!!!

תחזרי לספר איך הייתה התגובה שלו 😁

מרגש ממש!

שיהיה הריון תקין וקל שיסתיים בידיים מלאות ותינוק בריא!💐♥️

מרגש ממש

שיהיה בקלות בבריאות ובידיים מלאות

אין על צ'אט ג'י פי טי

המליץ שאני אדפיס מסמך רישמי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עם הודעה על "אישור בקשה לתוספת בנייה ואכלוס דייר משנה"

ואז כתוב מועד אכלוס צפוי, תנאי שכירות, הדרישות מהדייר הראשי (הוא😂) כמו אספקת מזון מיוחד ב3 בלילה וכו'.

ולמטה כתוב שהעסקה סופית ואינה ניתנת לביטול, החזרה או החלפה🤣

ותודה על כל הברכות החמות! אמן ואמן. הלב מתקשה להכיל את הטוב הזה🩷

שיהיה בשעה טובההההה ובקלות!!!!

תעדכני איך הוא הגיב

אז הוא טיפה חייך ואז קלט במה מדובר והתרגש עד דמעות... 

יצא טוב שהוא עובד היום מהבית חחחח

איך היתה הלידה?

אילה מהמם בעיניי. לא הייתי קוראת בשם שיוצר אצלי קונוטציה שלילית

אני חושבת שהשאלה היא אם יש לך עוד אופציות

וגם, אולי אפשר לחכות עוד כמה ימים עד לקריאת השם

תנסי בינתיים לראות אם השם מתחבר לך לתינוקת ואם הקונוטציה השלילית קצת מתעמעמת

כמו שאמרת, בעיקרון זה ממש ממש לא קשור

ואני אישית מכירה בנות בשם תמר (וגם איילה) שהן מהממות, מוכשרות, חברותיות וכו' וכו'

זה בעיקר התחושות שהשם הזה עושה לך.

השם השני גם שם טוב

ויפה

אז למה ללכת למה שאת יודעת שייצור לך תסביך מסויים?

(ממה שאני יודעת, הקטע של שם מהתורה הוא יותר לבנים, ככה אני יודעת ממה ששאלו אחים שלי על האחיינים)

מעלה חשש- אפשר להפיג.

מצד שני, בגלל שזו בת ומן הסתם פגשת הרבה בנות בחיים שלך חלקן אהבת וחלקן אולי פחות,

אז יש יותר קונוטציות לעומת בנים אז זו בעיה..

מהניסיון שלי, כשאת קוראת בשם מסויים לבת שלך, אח"כ תשתמשי בו כ"כ הרבה בהקשר של הילדה שהמחשבות כבר לא ילכו לבנות האחרות שאת מכירה.

מה עם שני שני?

אם תקראי לבת שלך תמר משהו

ולגיסתך משהו תמר,

אז זה כבר בכלל לא אותו שם..

עוד שמות:

יעל

אלישבע

אביה (אמא של חזקיהו אם אני לא טועה)

יסכה

אבישג

אביגיל

עטרה

נועה

בסמת

אביטל

אני מכירה מלא תמר מהממות

לא הייתי חוששת מזה 

זה שם ממש יפה

נחת ובריאות!

אם יש לך תחושה שלילית על השם אז נראה לי פחות כיף. למרות שזה שם סבבה ויש מלא מקסימות. למה לא איילה אז? גם יפה.

מה עם- אביגיל, יעל, נועה, נעמה. סתם מה שעלה לי יפה, כולם מהתנ''ך. 

בעיני,  אם לא שלמים עם שם, לחפש שם אחר.

גם אם זה לוקח קצת יותר זמן.

בסוף יהיה שם.

בהצלחה.

נראה לך שיהיה לך קשה להתחבר לילדה ריגשית? אם כן אז לא הייתי קוראת, או אולי לקרוא לה תמי, תמרי...

וחוץ מזה איילה זה שם מהמם! יש לי אחת כזאת בבית... פלפל ודבש ביחד.

החלטות טובות והרבה נחת!!

של ילדות מתוקות,נוחות ואציליות. ואני לא משוחדת בכלל 🤪

גם איילה אני מכירה ילדות נהדרות

@ט

אני לא מצליחה לתייג

זו המנהלת המקסימה של הפורום

אשמח לעזור ולתמוך

בשורות טובות בקרוב, בקלות, בשמחה ובבריאות

האמת שאין לי משהו ספציפי

סתם פתאום הרגשתי שאני צריכה מקום לשתף

אני מתה לספר לאחיות שלי

אבל בעלי מעדיף שעוד לא נספר (זה רק עניין של זמן אצלי עד שאספר🤣) ואני מבינה אותו ומכבדת

וסתם היום היה הבדיקה הראשונה והתחלנו רישמית...

וזה מוזר כי יש ילדים בבית אז מה הלחץ?

מצד שני כבר יותר משנה מנסים ולא מצליחים...

שעברתי טיפולים... הייתי צריכה את התמיכה וההבנה למפרע...

וכן

זו סיטואציה לא פשוטה לעבור טיפולי פוריות כשיש ילדים בבית

ומסתכלים עליך כאילו מה את עושה? תגידי תודה על מה שיש.....

וזה בהחלט מורכב לצאת מוקדם בבוקר ולהשאיר את הילדים

וזה שואב נפשית ופיזית

אבל זה שווה הכל!!!!

מאחלת לכם שתשזכו בקרוב ממש לזש"ק

בלי שום מניעות ועיכובים, בלי עוגמות נפש וכאבין

ולכל המצפות

זש"ק בקרוב ממש ממש

ותיארה תופעות דומות אחרי התקן

בטח תדע לעזור לך

@פרח חדש 

אכן נשמע שיש לך מה שהיה לי

דלקת ברחם כתוצאה מההתקן.

צריך קוקטייל של אנטיביוטיקה כדי לטפל בזה כמו שצריך ולא חפיף כמו שעשו לי..

אני מזהירה אותך מראש שרוב הרופאים לא יתייחסו אליך ברצינות!

זה קרה לי פעמיים לצערי, אצל רופאות שונות

אין ברירה אלא לדרוש אנטיביוטיקה

אבקש מהרופאה מחר אנטביוטיקה מקווה שתתן

זה באמת מרגיש לי לא רגיל אף פעם לא היה לי ככה

ופעם השניה, לאחרונה

הדלקת לא טופלה כמו שצריך אלא מאוד בזלזול מצד הרופאה (היא אמרה לי מה את רוצה? אנטיביוטיקה? איזה? כמה ימים? אמרתי לה את הרופאה וצריכה להגיד ואז היא אומרת אבל את אומרת שיש לך דלקת.. אפילו לא טרחה לבדוק.. ) בקיצור אחרי טיפול חפיף ולא רציני הדלקת חזרה במלוא עוצמתה ואז הלכתי למוקד נשים כי כאב לי ממש ווהביאו לי טיפול רציני ב''ה מקווה שזה מאחורי

אז באמת מקווה בשבילך שתצליחי מהר לטפל בזה.

גם לי בפעם הראשונה והשניה לא היו כאבים נוראיים

אבל הרגשה מאוד לא נעימה ברחם ובשחלות

איזה זלזול עצוב לשמוע שזה מה שעברת

אני מקווה שהיא תיתן לי כי כן יש כאבים ודקירות

אני גם רוצה הריון

לא מצליחה בנתיים להיקלט

אולי זה מה שמפריע 🤷‍♀️

הבנתי מכמה חברות שכשהוציאו להן נתנו להן אנטביוטיקה ישר..מוזר שלא נתנו לי

רק לקחה משטח ופאפ

שהרופאה לא התייחסה באמת

היא אמרה שהכאבים האלה נורמליים וזה טבעי  לא מצביע על דלקת 

עשתה לי אולטרסאונד מהיר ואמרה שהכל בסדר ושאם כואב שאקח אדוויל

קבעתי תןר לרופאה אחרת 🤷‍♀️

עשו לי גם פאפ וגם משטח לדלקת ויצא תקין

ועברו כמה חודשים היא אומרת שהיא לא חושבת שמדובר בדלקת

היא ראתה גם גופיף צהוב אמרה שלפעמים זה עושה דקירות וכאבי מחזור

אין לי מושג באמת 

איך בודקים דלקת?

חוץ מזה שזאת לא דלקת רגילה

זאת דלקת באנדומטריום, ברירית הרחם

הרירית מודלקת

ובגלל שלפני המחזור הרירית בשיא העובי שלה אז יותר מורגש והריון לא נקלט בכזאת רירית

או שנקלט אבל לא מתפתח תקין..

ככה זה היה לי

אני מזה מקווה שזה לא התפספס

קבעתי לעוד רופאה מקווה שיתייחסו ברצינות

הזוי לי שהרופאה אמרה אם כואב תקחי אדוויל 🤦‍♀️ 

הדלקת לא יושבת בצוואר

אלא בתוך הרחם..

ובאמת כואב ההתייחסות של הרופאה

לצערי אני כבר לא סומכת על רופאים 

אולי אם הייתי הולכת לרופא פרטי ומשלמת אלפי שקלים הייתי מקבלת יחס מתאים

מבאס ברמות

מקווה באמת שרופאה הבאה תתיחס יפה

קראתי על זה קצת זה באמת נשמע שאולי יש לי

ואני מוטרדת עכשיו

היה לי התקן

אני יודעת שיש נשים שמפתחות בגלל זה דלקת (דלקת שקטה, זה לא תמיד משהו חריף) ואת רוצה לקבל טיפול אנטיביוטי אפילו בשביל החשש הקטן שיש לך את זה. 

יש לזה הגדרה ברפואה לא יודעת איך קוראים לסוג הדלקת הזאת

לא יודעת איך עושים את זה

אם צריך בשביל זה הרדמה או שזה פעולה פשוטה

אני מרגישה שיש ברפואת נשים חוסר מודעות נוראית על זה

שמים התקנים כאילו מחלקים סוכריות, (יכולות להיות עוד סיבות לזה אבל התקן הוא טריגר רציני)

בעיני זה זלזול חמור בגוף האישה

פשוט לפלוש לתוכו וככה למנוע הריון בלי לחשוב על מה שזה גורם מסביב..

הבטן שלי מלאה על זה אז אעצור כאן כי זה יהיה לא נעים 🤐

לשיטות אחרות למניעת הריון

הבעיה שזה לרוב לא מגיע מהרופאים, אלו שבעצם היו צריכים הכי להיות אכפת להם מהבריאות שלנו.

הם עדיין תקועים בגלולות והתקנים ומבחינתם זה סבבה לגמרי לגעת בהורמונים של האישה ולדחוף נחושת לרחם..

אז איך למנוע?

הרי יש עוד אפשרויות שבחרנו לא להשתמש בהם כיהודים שומרי מצוות.

אני מאד בעד שיתקדמו וימשיכו לפח שיטות נוספות, או גלולות עם פחות השפעות

וכן יש התפתחויות ואפשריות נוספות

אני גם סובלת מאד מההורמונים, אבל אני גם סובלת מאד מההורמונים הטבעיים שלי

מה שאני מנסה לומר זה לא להוריד מהקושי והתסכול של אוזלת היד הרפואית, אבל גם להאיר קצת, שאנחנו אוכלוסיה קטנה יותר מהכלל ולכן חוות מחסור בצרכים הייחודיים שלנו

לנו את הסיכונים וההשלכות? לפחות שנדע לקשר בין הדברים.

רושמים אומרים איך לקחת ושלום...

שלא כולם ככה.

אצלי הרופאה ממש פירטה על הכל, ובגדול יש טופס שאמורים לחתום עליו, עם הפירוט של כל תופעות הלוואי של התקן.

גם לפני שנכנסתי לניתוח קיסרי חתמתי על טפסים

יש ברירה אחרת??

אבל מעולם לא קיבלתי מהרופא פירוט על היתרונות והחסרונות של אמצעי המניעה לסוגיהם

רק איך זה עובד ואיך אני אמורה להשתמש בזה

האפשרויות, כולל דיאפרגמה

אף אחת מהן לא התאימה לי

ודווקא חששתי מאוד מהתקן אבל הוא כרגע הכי מתאים לי

מניעה זו התערבות

ויש לה השלכות

כל אחת בוחרת את ההשלכות שלה

התקנים וגלולות הם אמצעי המניעה הכי נפוצים בעולם המערבי.

קונדום לא מקובל בשום מקום כאמצעי מניעה בזוגיות קבועה לטוול רחוק.

ואם התכוונת לדיאפרגמה, אז יכולה לספר לך שפעם שאלתי את הגינקולוגית מהקופה אם היא יודעת על קולגות שמתאימות, היא אמרה שלא מכירה. אז שאלתי אותה למה הקופה לא נכנסת לנישה הזאת? או במילים אחרות, למה אני צריכה לשלם מאות שקלים על התאמה במקום לקבל את השירות מהקופה?

היא ענתה לי במשפט הבא: "כי דיאפרגמה היא לא אמצעי מניעה".

מטריף ומשגע אותי..

נכון שתכלס זה בא להגן עלי, שלא יתרחש הריון לא רצוי ולא מתוכנן

אבל אם יש פתרונות פחות פולשניים למה לא להנגיש את זה?? 

זה נחמד שיש כמה בנות בפורום שזה עובד להן פיקס. זה לא סטטיסטיקה מספקת.

הלוואי שזה היה מושלם. נגיד אחרי קיסרי ולמרות שלקח לי כמה שנים להגיע להריון הנוכחי, אני בחיים לא אבנה על זה. 

הרופאים צריכים להעביר את המידע ולתת לאישה לבחור..

אני לגמרי חוששת מהשימוש בדיאפרגמה אבל כרגע זאת האופציה היחידה, אבל את האופציה הזאת לא קיבלתי מרופאת הנשים שלי, אלא מהפורום.

מה הייתי עושה אם לא הייתי בפורום כזה או אחר שנותן את המידע הזה?

כמה אופציות

-לא מונעת ונכנסת להריון שפחות מתאים כרגע

- נמנעת מיחסים

- ממשיכה עם מניעה שמזיקה לגוף שלי

....

ולא עקבתי אחרי מהלך הדיון

אבל חשוב בעיני שנשים יידעו שיש עוד אופציות הלכתיות גם אם לא לכתחילאיות. יש דעות שיאפשרו קונדום או לגמור בחוץ כל עוד זה במסגרת יחסים בין בעל לאישה, ובתנאים מסויימים

ושמעתי על כאלה שגם עם גלולות

וודאות במניעה זה דבר שלא קיים, עם כל הסטטיסטיקות שבעולם. זו השתדלות.

אני גם חושבת שעניין המודעות לסוגי המניעה כולם לוקה בחסר, על שלל תופעות הלוואי שלהם/ יתרונותיהם. וזה גם מאוד אינדיבידואלי

וגם דיאפרגמה זה לא קסם, ברור. אבל היא נותנת מענה לדעתי להשתדלות למי שלא מעונינת בגלולות/ התקן. ולבד לדעתי היא לא מספיקה,צריך להשקיע גם בקוטל שישלים ויעלה את האחוזים. לא הייתי משתמשת בלי

מתרגשת לחשוב על סבל שנחסך לך

וחייבים לעדכן את רופאי הנשים על הדבר הזה

נראה שהם נשארו תקועים לא יודעת איפה ומבחינתם זה דמיונות או תחושות נורמליות

הזוי כמה הפורום פה עוזר באמת

איזה יופי ב"ה

לארגן לילדים בגדים בתור סטים, אם הם לא ידעו לבד להתאים בגדים.

לדאוג לתעסוקה לילדים לזמן הזה.

אפשר לקנות חומרי יצירה, משחקים חדשים וכד'.

לנסות למצוא בייביסיטר/ שכנים/ משפחה שהם יכולים ללכת אליהם לכמה שעות בצהריים ולתת לבעלך קצת שקט או זמן לבקר אותך

לארגן או לקנות מראש נשנושים/ארוחות ביניים למקרה הצורך

הפער בין ההריון הראשון לשני היה גדול.

בראשון הרגשתי שהגוף לא ידע איך להתמודד וממש סבלתי, היה לי חום גבוה מאוד איזה שבוע.. וכו

בשני היה יותר רגוע, עדיין הייתי במיטה כמה ימים אבל חום פחות

היה לי הריון אחד שלא היה לי שום דבר

ורק האיחור הצביע לי לעשות בדיקה

אחרי הריונות עם הקאות סבירות ובחילות היה לי הריון בלי אף תסמין, לא חולשה, לא עייפות, לא הקאות, לא רגישות ולא בחילות.
ואז הריונות עם היפרמאזיס קשה.
היה לי מהכל...חחח

לא היו לי תסמינים בכלל

בשני היו בחילות בשליש הראשון

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

יש לחיים כהן השף תכנית בערוץ 11

שום פלפל ושמן זית העונה החדשה

כל פעם מראיין אדם אחר..

נורא מצחיק ויש בחיים משהו מאוד מרגיע.

אבל בכלל כשיש לי זמן אני מול תכניות בישול כאלה ואחרות 

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

עצמו יכול ותר

לא הייתי קונה את זה מראש אבל אם כבר יש לך אפשר לכסות עם נייר כסף או משהו ואז כן להכניס לתנור

באושר עד וכאלה יש תמיד, לא?

לא יודעת איפה בדיוק היא מקבלת תבדקי. 

אני יודעת שבבית שמש ביתר ואולי בעוד מקומות.

התקנתי אצלה. הייתה מקצועית, רגישה, וגם היא דתיה אז מבינה את כל הקטעים ההלכתיים עם טאקט.

אמרה לי שאם יש בעיה אז אפשר לבוא אליה גם בלי תור. עשיתי את פעמיים וקיבלה אותי ממש יפה

מקפיצה לי לעוד

סיון ליווסון.

לא הייתי אצלה כי אני צריכה מומחה להריון בסיכון, אבל הבנתי מחברות שהיא מהממת. לא יודעת אם מתקינה התקנים. שווה בירור

כשקובעים תור צריך לעדכן שזה בשביל זה?

במאוחדת הוא מקבל בירושלים בראשית חכמה.

לא יודעת אם מתקין התקנים.

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

זה חלק מתפיסת מציאות נכונה

להבים מה ההשלכות האפשריות של דברים, לא ממקום מבהיל או מאיים, אלא מציאותי

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

לדעצי תבני על זה שלא יקרה...

ןחיבוק על העומססס

זה קשוח!

אם היא שמרה על ילדים שבוע, אולי גם היא צריכה לנוח השבת?

טיימנג באסה, אבל דווקא הייתי יכולה להבין…

מקווה שה' ישלח לך כוח לכל כיוון אבל❤️❤️❤️

מרגישה שבסוף לכולם י שעומסים ואחריות וארועים לא צפוים ואי אפשר לדעת איפה את תופסת מישהי אחרת

לגיטממי להרגיש צורך לשחרר אבל לא לצפות שמישהו אחר חייב לי את זה כרגע..

היתי מבקשת להתארח בשביל לפגוש את המשפחה

אישית לרוב גם מביאה משהו קטן איתי

ואם לא מסתדר עז פשוט לומדים לעשות שבת פשוטה פשוטה ..כמעט הכל קנוי

להכין סיר או מגש גדול של עוף ואורז וזהו

נשארנו בבית!

נס שלא ביקשנווו היא הייתה עמוסה

האמת שלנו כבר כמה שנים נוח בהרבה להישאר בבית מאשר לנסוע, ולשנע את כל הילדים, ולמצוא להם מקומות לינה נוחים אצל ההורים, ולהכיל את הקושי שלהם בהירדמות במקום חדש וכו'...

החופש שלנו בשבת הוא לפעמים לשלוח חלק מהילדים להורים, ואז יש נחת יחסית וגם (לפעמים) אפשר להכין פחות אוכל...

במהלך השנים מצאתי לעצמי דרכי קיצור בהכנת אוכל לשבת, ואני יכולה להספיק בתוך שעה להכין. (ובשנים האחרונות בכלל קל לי, כי הבת שלי מכינה חלק/רוב/כל האוכל...)

אז הצעותיי לך:

אולי אפשר לשאול את חמותך אם אפשר לשלוח אליה חלק מהילדים? (אם יש להם דרך להגיע לבד) אולי יהיה לה קל יותר לארח ככה...

ושנית - אולי הילדים יכולים לעזור בהכנת חלק מהאוכל?

אפשר גם לקנות אוכל מוכן, או קיצורי דרך לאוכל (כמו צ'יפס קפוא במקום לחתוך תפו"א).

בהצלחה❤️

תנסי לקנות מה שאפשר, תורידי מעלייך עומס.

הוצאות של שבת ויום טוב חוזרים , תאמיני בזה. סופש שהיה לי שבוע קזה ועמוס אני מזמינה עוגות, קונה סלטים ועןשה הכי מצומצם שלי

לפי שרשורים קודמים - מציעה להנמיך ציפיות

אני במקומך הייתי מתארגנת על שבת מינימלית כדי לנוח בבית, לא נשמע שאתם נחים ונהנים אצלה ממילא

ומצטרפת לדעה שכנראה גם היא צריכה לנוח אחרי שבוע עם ילדים אבל מקווה בשבילך שבכל זאת♥️

מבאס אבל ככה זה לדעתי ברוב הבתים.

גם אצל חמותי גם אצל אמא שלי. קשר של בת זה לא של בן..

ועוד אמא שלי יחסית קשורה ממש לאחים שלי אבל לבנות יותר. ואגב ככה המחויבות שלנו האחיות כלפי ההורים-יותר חזקה.

זוכרת שכתבת על זה בעבר אז היה לי חשוב להגיב לזה, אבל מבינה ממש את הבאסה שלך. מבאס שאין למי ללכת להתפנק כשעייפים..

אולי תזמינו קייטרינג? 

זו העצה שלי

מעדיפה להתאמץ ולהרים את עצמי בכל דרך מאשר להתאכזב אחר כך.

חיבוק❤

תכיני מינימום, תביאי מישהי לעזרה עם הנקיון

ותהני בנחתתתתת של שבת..

במעוחד שנשמע שאת לא עפה על האירוח אצל חמותך, אז למה?

אגב לפותחת היקרה - נראה שכדאי לעשות הפרדה בין הרצון שלך לטרוח כמה שפחות לשהות אצל חמתך

אני לאחרונה נעזרת הרבה בילדים לקראת שבת בסדר וניקיון וגם בהכנות קצת. אולי עדיף את זה כל שבוע מאשר להתארח בתדירות יחסית גבוהה?

תכף נהיה כולנו מותשות מהחופש🤭 אני בונה על אוכל קל הכנה, חלק בחוץ, וידיים קטנות שיעזרו 

ממש מבאס שזה ככה מול המשפחה.😘

אני נהנית להשתעשע ברעיון שיזמינו אותנו ולא זה לא קורה חח

כי פשוט כבד עליהם מה לעשות

מבינה אותם

מבינה גם את עצמי,

אני גמורהההה מנסה להרים את עצמי רגע

לא מאמינה שכבר מגיעה שבת

ברור ממש שזו ציפייה הגיונית ולגיטימית, ובאסה שזה לא קורה.

אולי בשבתות כאלה פשוט לקנות אוכל מוכן לשבת? או לפחות חצי מוכן שלא צריך לטרוח?

מעלה כאן אפשרות. אולי לא קשור למקרה שלך-

יש משפחות שבאות להתארח, והכל על חמותי, ואז יותר קשה לארח אותן, ויש משפחות שמגיעות ובערך מארחות את עצמן- מגיעים עם מראש, מבשלים, מנקים לשבת, מטפלים בילדים, משאירים בית מסודר ובדרך כלל גם שטוף אחריהם אז יותר קל לארח אותם והם מגיעים יותר.

ולא נותן מענה לפותחת.

אני גם בדעה שלא צריך ליפול על ההורים וצריך לעזור. אבל יש הבדל בין להכין הכל ולנקות ולסדר לבין לעזור בעוגה/סלטים ולסדר אחרי.

אבל היא תהתה למה מזמינים אותם פחות מאחרים אז הצעתי אפשרות.

אין לי מושג כמובן- אולי אין לסיבה הזאת שום אחיזה במציאות שלה, ואולי זה כן נותן איזה הסבר. 

רק מלקרוא

עדיף כבר להיות בבית הרבה יותר קל

לא הולכים להורים כדי לנוח/להתפנק

הולכים כדי להיות ביחד, כדי שהילדים יחוו סבא וסבתא

ואם מגיע עם זה גם אפשרות לנוח - זה בונוס

כשאני הולכת להורים אני מפנה עורכת מנקה מסדרת מארגנת ודואגת להשאיר נקי ומסודר אחריי.

מה שהיא תיארה זה אובר, זה ממש לארח את ההורים בבית שלהם. נראה כאילו הם לא יכולים לארח, והילדים מצידם יעשו הכל כדי להגיע. נשמע מורכב וקשוח

בסוף להורים יש טרחה לארח, ואם הם נהנים מזה אז זה מבורך לשני הצדדים.

יש אנשים שזו המציאות שלהם

וכן... ההורים כבר לא בנויים לארח

ואם רוצים שהילדים יחוו בית של סבא וסבתא- אז זה האופציה

זה מחיר ששוה את זה

וכמובן וכמובן שאם אין ביכולתם ז. שווה מעבר לכל ספק!!!

לכן אני אעדיף לארח אורחים כאלה פעם ב (צד אחד שלנו(

אם אני מתארחת כי אני רוצה לשמר את הקשר עם ההורים והמשפחה וההורים נניח כבר לא יכולים ככ לארח, וגם לנסוע להתארח זה פחות בשבילם- אז להגיע ו "לארח אותם בבית שלהם" זה לגיטימי לחלוטין. בסוף זה היה פעם הבית של אחד מבני הזוג.

בכלל אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שההורים לא חייבים לי כלום. הם עשו מספיק בשבילי כל השנים. הם רוצים לתת, לעזור, לארח וכו'? מהמם. אני "אנצל" את זה בשמחה. לא מתאים להם? גם סבבה לחלוטין. אני אמצא פתרונות אחרים. (ואני אומרת את זה דווקא מתוך מקום של הורים שכן עוזרים מאד ב"ה אבל אני לא רואה בזה משהו מובן מאליו)

שבה מתארחים ובכמה עזרה יש מההורים בשאר השבוע/החיים.

אני מקווה שלא מצופה ממשפחה שמגיעה פעם בחודשיים ושאין לה שום עזרה בחיים להיות שותפה בהכנות לשבת כמו משפחה שמגיעים הרבה להורים ונעזרים בהם בכללי.

יש כמות ילדים שמאתגרת לארח

וגיל של ההורים שמאתגר לארח

ובית שמתרוקן ואז אין מי ש'עוזר לסבתא להכין הכל

אז כן יש בעיני מקום.לעזור גם אם באים פעם ב

בסוף גם לי קה' לארח עוד 10-15 איש בשבת בלי אף עזרה

ועוד כל הבלגן של לארח ללינה לפני ואחרי

אז משתדלים להתחשב

להביא מצעים

להביא עוגה או תבשיל כלשהו או סלטים

להשתדל לעזור לערוך ולפנות

ולארגן בסוף השבת

בעיני זה הוגן

אפילו שמבטיחה שמממממש מייחלת להזדמנות אחת בחיים להרפות ולהתפנק ולנוח

אין לי את זה בכללל אף פעם

כתבתי את הנכון לגיטימי-חצי בצחוק

ברור שאף אחד לא חייב לנו כלום

אבל כמו שמישהו כתבה כאן,אנחנו גרים רחוק,מוזמנים פעם בחודשיים או יותר,לא נעזרים בכלל בכלל בצד של בעלי כשכולם כן נעזרים בהם במהלך השבוע,השנה ....

אז הכוונה שלי היא שאם כוווולם יכולים לקבל עזרה בכיף ובאהבה, גם לנו מגיע

ואני לא חושבת שאני אמורה להיות הכי מבינה והכי נחמדה בעולם תמיד למה אנחנו לא,כי כל השאר לא מעניין אותם בכלל מה מצב ההורים של בעלי... כמה אפשר להתחשב רק באחרים? מה לעשות יש להם עוד ילדים חוץ ממי שגר לידם

רק רוצה להגיד שמה שאנחנו רואים לא תמיד משקף את המציאות.

למשל אצלנו אולי הבנות מקבלות יותר עזרה מהגיסות אבל הבנות גם צריכות להכיל אין ספור שיחות טלפון על כל בעיה ותלונות של אמא שלי.

קרבה ועזרה לרוב דורשות גם קרבה ועזרה בחזרה.
 

ככה גם מי שגר קרוב, אולי יש לו פיתרון יותר זמין כשהוא נתקע, אבל הוא כנראה הטלפון הראשון כשהצד השני נתקע, ולרוב זה לא מעט במיוחד כשההורים מתבגרים.
 

את לא יודעת מה מערכת היחסים של כל אחד עם ההורים.

במיוחד שאלה לא ההורים שלך.

אז בשבילך באמת חבל להשוות ולהתאכזב.

וזה מובן קשה להרגיש ככה..ממש

אני מרגישה שאת באמת יודעת לבד שזה אולי צודק אבל פחות מקדם אותך.. כי הז מנציח את המרירות

גם לי י ש משפחה עם מלא מורכבות ..או סוג של.. אין כל כך משפחה ואפס עזרה

אז לא מדברת ממקום של התנשאות

ממליצה בעיקר לתת לעצמך חיבוק והבנה לרגוש

זה מה שעוזר לי.. לתת לעצמי מקום

אחרי זה זה קצת נרגע בלב...

וכן אומרת בסוגריים שלא תמיד יודעים הכל מבחוץ

קם אצלי ו אין אחידות

ההורים שלי נגיד עזרו כלכלית לאחות אחת ולאחרים לא..כי היה לה צורך אמיתי..ואח אחר אולי היה נעלב אם היה יודע

אבל גאמת יש לו ולא חסר לו.. וגם להורים שלי אין..נתנו במאמץ גדול

סתם דוגמא שיש סיבות מתחת לפני השטח

אני לא סתם אומרת

לגמרי משחררת ממזמן.....

ברגעים קשים זה צף

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...

אני קיבלתי.

הייתי צריכה אלף מסמכים כמו תמיד ולקראת סוף שנה קיבלתי על החודש הראשון בשנה

הכסף מגיע לגננת והיא מעבירה לי אותו.

קרה לי גם שקיבלתי החזרים משנה קודמת, זה הגיע לגננת והיא העבירה לי כשהגיע

למשל מדוע לא מסתדר בשבתות הקיץ הארוכות, אפשר גם לנוח וגם ברוגע למצוא את הזמן לדברים האלו, בלי להיות שפוכים מעייפות? וגם, אם לא בצהרים, אז בלילה של מוצאי שבת, אחרי מנוחת השבת הארוכה? 
 

באמצע השבוע אפשר להבין שקשה למצוא זמינות רגשית לכל זה (בהנחה שיש שגרה יומית של ילדים, שיעורי בית, מקלחות, אוכל, אחרי יום עבודה…)

זה מסוג הדברים שלדבר עליהם בשלב הזה רק ירחיק

הוא עלול להרגיש אשמה / משימה לשמח אותך

ותגרמי לתוצאה הפוכה.

תשתמשי בחכמה נשית

במהלך היום

תיזמי פלרטוט מסוים, בדיבור או נשיקה,

בעיניים

בלי לדבר על זה

תגרמי לו לרצות אותך

תתלבשי או תתייפי בצורה שמדליקה אותו

לא ליזום בלילה

תעירי בו את הרצון הזה במהלך היום ואז תתרחקי

ותני לו ליזום

ככה זה יפעל לטובת שניכם

את תרגישי שוב מושכת ומחוזרת

והוא יחזור לעמדת המחזר

אבל לא ממש היו לי רעיונות איך לבצע..

בלי שזה יהיה ברור כאילו אמרתי 

ועם מה את מרגישה בנח

אל תעשי משהו מאולץ מידי בשבילך

לא יודעת למה את מצפה בדיוק ולא רוצה להיכנס מדי לנושאים אינטימיים, אבל אני ממש לא רואה בעיה ליזום את המפגש האינטימי גם אם את האשה והוא הגבר... להציע, להגיד שבא לך אותו, לבוא בצורה של שאלה ולא דרישה ובצורה שמביעה צורך שלך ולא מאשימה...

מסכימה על מה שכתבו פה, על לנסות לעורר אותו לרצות אותך. מבינה את הקושי בליזום, במיוחד שאת אומרת שכשאת בחשק אז הוא פחות ואז יוצא מפה תחושת של דחייה וזה הכי לא כיף שיש..

באמת כשיש תקופות של עייפות וחוסר פניות זה יוצא קשוח.. ואז אולי כדאי לראות אם יש איזה ערב יחסית פנוי או שבת, ולהתכונן לזה מראש - מהצהרים ואפילו יום קודם. 

פשוט 'לסמן' ערב שבו זה יקרה, ולהיות שם שניכם בהתכווננות בשביל שזה יקרה בצורה הכי משמחת ומענגת. ארוחת ערב כייפית, שנצ בצהריים.. לא יודעת מה מהדברים פה מתאפשר כשיש לוז עמוס ומשפחה ועבודה.. 

אני חושבת שאפשר ורצוי גם שתדברו על זה ביניכם - איך נצליח ליצור ערב שנהיה שנינו עם כוח וחשק? 

נראלך שזה שיח שיכול להתפתח אצליכם?

בחנות שנקראת רהיטי שוהם בבני ברק

זה אולי לא הכי זול שיש

אבל איכותיים ממש

15 שנה והכל שלם לגמרי