פורום הריון ולידה (עמוד 64)

לא ככ הבנתי מה הבעיה שיתחיל לגלח האמת..

בכל מקרה

שמתחיל לצמוח

והבן שלי בן 14

ובאלי אותו קטן וחמוד וחלק

אבל ב"ה הוא גדל ובריא והטבע עושה את שלו

הילד שלה בן 12, אני ממש יכולה להבין אותה

זה לא קשור גם לזה שלו ועניינו

זה לב של אמא...

ושמחתי מזה מאוד (להפך, היה לי חבל שהוא יישאר "קטן", כשגם ככה הוא עלול להיתפס כקטן ולא מבין...)

עם התאומים אפילו קצת דאגתי כשזה עוד היה רחוק מלקרות בגיל הזה... (עכשיו הם בני 14 והקול שלהם סוף סוף התחלף, אבל חתימת זקן ושפם עוד אין)

אבל טוב, אצלנו לא מקובל להתגלח בכלל... בעלי עם זקן מגיל 15 בערך, לא נגע בו מעולם...

אחרת..

זה שאצל מישהי זה משמח 

לא מבטל את הקושי למישהי אחרת..

פשוט צרם לי החוסר קבלה של הקושי שלה מול זה

היא פשוט אמרה שלא מתאים לה בלי לפרט

אותי למשל זה היה בכלל משמח מאוד 

אז אפשר להבין מה התחושות שלה לגבי זה

לא משנה

רק מעוררת את תשומת הלב

לא לבטל רגש של אחר כי לכן אולי מרגיש אחרת

ולא ביטלתי את התחושה של אף אחת אז בבקשה..

התגובה היא לפי מה שנכתב ואי אפשר לקרוא בתגובה טון. באמת תמהתי כדי להבין מה הבעיה שילד יתחיל להתגלח בגיל 12 ומה זה אומר מבחינת האמא "לא מתאים לי"

בעיניי זה עדיף על פני הפלומה השחורה שבעיניי לפחות היא לא נראית

**במידה והתגובה שלך התכוונה גם אליי
 

בבקשה אם אפשר, לא לשפוט אחרות על התגובה שלהן על גבי הפורום. זה לא נעים. את מנחשת את רחשי לבה של הפותחת שהיא לא כתבה מתוך המקום שלך ולפי זה שופטת תגובות של אחרות ועוד בפומבי. לא סבבה בעיניי. גם לנו יש את חזקת החפות.

גם לא קוראת לזה שפיטה

עוררתי את תשומת הלב ותו לא

מותר לקבל גם ביקורת

שלא נכתבה בצורה פוגענית או מזלזלת.

אני שמחה ומודה על ההתבגרות

עם זאת מקומי כאמא לדאוג לבן שלי שיהיה שלם עם המראה שלו , המוקדם מידי זה נתון עובדתי לרוב הבנים אין שפם בגיל 12

כמובן שלו אני לא אומרת וואהו איזה מוקדם צמח לך וגם אם אני אומרת ואמרתי לו שהוא הכי יפה בעולם גם עם שפם מקומי כאמא לעזור לו להיות שלם עם המראה שלו.

השיפוטיות פה הייתה עם מסקנות לא נכונות 😃

מוקדם. כאילו ממש. בגיל 9 כבר קיבלתי מחזור. נכון ללפני 20+ שנה זה היה מקביל לדינוזאור שיעבור ברחוב🤭 ביחס לחברות שלי כן?

בסוף - אין איך למנוע מילדים להתמודד אבל

את עושה את עבודתך נאמנה כבר עכשיו בזה שא. הוא מרגיש בנח לפנות אלייך

ב. את בודקת אופציות

ג. את לא מפילה עליו את הבהלה שלך על זה שזה נחשב מוקדם ביחס לחברה

ויישר כח גדול על זה! הוא ממש זכה

♥️

איך זה היה?

סליחה על הנצלוש

לא הכרתי את המילה מחזור/ ווסת בכלל

לא את התהליך הפיזיולוגי

כלום

והאמת גם לא שיתפתי את החברות מהבושה

אבל בגלל שהן בהמשך כן שיתפו, וגם בגלל ההבדלים החיצוניים הברורים, הבנתי שאצלי זה היה מוקדם ממש

אחד הדברים שאמא שלי ממש סוחבת איתה, שהיא לא נתנה לאחד האחים לגלח שפם כשכל החברים שלו כן.. והיה לו קושי חברתי עם זה

אז לדעתי קודם כל לברר מה הילד מרגיש ורוצה 

לא הבנתי אפוא ראיתן התערבות יתר …

הילד פנה ביקש לטפל בזה

ומנסיוני כאמא על כל שערה שמוציאים גודלות 2

חשבתי שלמישהי פה יש נסיון

תודה 

שיגדלו עוד אם הוא ממילא מגלח ומוריד. את חושבת שזה גם יפריע לו? הוא היחיד שיש לו שפם בולט בקרב בני גילו?

אני חושבת שאפשר לתת לו מרחב בחירה עם הבנה של מה זה אומר להתערב כרגע ולגלח ולהסביר לו על ההתפתחות שהגוף שלו עובר ועל השלב הזה של ההתבגרות על כל רבדיו

אני מניחה שממילא הוא לא ירצה להשאיר את זה עוד אם כבר עכשיו זה מפריע לו.. זה הולך ומתכהה עד שמסירים בפעם הראשונה

לגבי פתרון לכך שיצמחו פחות שערות בכל זאת כרגע -  

אני לא יודעת אם זה מיועד לבנים אולי מישהי יותר מנוסה תענה לך אבל אולי הקרם שמסיר שיער במקום גילוח..? כאלה של ויט נניח?

מכירה בנים בני 12 רובם עדיין קטנים ולא בכיוון לחשוב על זה. זיפים זה מראה הרבה יותר בוגר מהפלומה, והכיוון הוא חד כיווני, ברגע שמתחילים לא חוזרים אחורה, אז בהחלט מבינה את האמא.

אצלנו הבנות מתפתחות מוקדם וכמה שיגידו שזה בטווח הנורמה, כשאני רואה את החברות שלהן שנמוכות בראש ולא מפותחות בכלל, שלא לדבר על מחזור שקיבלו אצלי מוקדם, זה כן מורכב.

עכשיו שהבנות האחרות הדביקו את הפער זה פחות עניין, אבל זה בהחלט העסיק אותי לא מעט..

ולהניח אותן בפניו עם ההשלכות שלהן, והוא יצטרך לבחור בין להשאיר ככה לתקופה, להתחיל עם הסרה באופן שתבחרו ולדעת שבגדול כשמתחילים זה דורש התעסקות קבועה, או אם יחליט להפסיק אין לו דרך מראש לדעת אם זה יראה יותר טוב או פחות טוב עד שיחזור להסיר וזה גם צריך להילקח בחשבון.

ושורה תחתונה והכי חשוב בעיני, לגבות כל בחירה שלו כלגיטימית ולחזק אותו מאוד שינסה לעשות לפי מה שטוב לו ולא לפי כל מיני ציפיות ותפיסות יופי של אחרים. הוא הכי יפה כשהוא שמח ושלם עם עצמו. לא לתת משקל חסר פרופורציות ל'מה יגידו'- לנסות להסביר לו שהגישה הכי בריאה היא- שיגידו! זה שלהם. אני אוהב את עצמי ככה.

כייף לקרוא אותך כל פעם מחדש!!

אני הייתי מרוצה מד"ר יהושע סגל, גם שבאתי אליו לחוות דעת שניה לאשר מומים קשים הוא היה מאוד אמפטי

יש להם הסדר עם מכון מסוים, וזה זול יותר.

בנוסף, אפשר לקבל החזרים מביטוח פרטי (אם יש).

בשורות טובות

חיבוק קודם כל.

יש כמה חברות שעושות ניפט. אישית עשיתי בverfi היא עלתה פחות מחלק מהמתחרות. הכי זולה יש בשיבא אבל נראה לי שלא הצלחתי כל כך להבין עד הסוף אם היא בודקת באותה רמת פירוט. ויש יקרות יותר ועוד תשלום לבדיקה שבאה אליך הביתה וכו'.

אני לא בכללית אבל בגדול זו בדיקה פרטית שאת יכולה להגיש להחזר דרך סל ההריון.

אבל הייתי מתייעצת קודם כל בייעוץ גנטי, כי עם תוצאה כזו כנראה שעדיף מי שפיר בכל מקרה. ואז זה בזבוז כסף לעשות ניפט. אני עשיתי את שתיהן אבל עשיתי את הניפט בשלב יותר מוקדם, ברגע שהיה אפשר. אותי זה הרגיע במידה. אבל בסוף יש סיכוי שזה היה בזבוז כסף קצת, כי עשיתי גם מי שפיר. פשוט אז לא הייתי סגורה על זה.

בדיקה דומה לאמינות של מי שפיר אבל מוקדמת יותר  היא סיסי שיליה. אבל יש בה יותר סיכון וגם לפעמים פחות דיוק ואז צריך גם וגם.

אם את כבר אחרי שקיפות וסקר שליש ראשון נראה לי שכבר עדיף לך לקבוע דחוף מי שפיר ברגע שאפשר (שבוע 16). עוד אין לי תוצאות ואני לא יודעת להשוות אבל בעין כרם נשמע שהתוצאות מגיעות יחסית מהר. פלוס הם מאפשרים לעשות בדיקת אקסום סינגל. זו בדיקה שבודקת יותר לעומק. ועולה בהתאם. אבל ברוב בתי החולים ממליצים מיד על אקסום שכולל את ההורים (טריו) וזה מאוד מייקר.

יש גם אופציה לעשות את הבדיקה הרגילה (צ'יפ גנטי) ולשלם על שמירת החומר הגנטי. ואז במקרה ועולה צורך להרחיב לאקסום. זה פשוט עניין של זמן עד שיש תוצאות ואז בעצם לחכות שוב.  

בהצלחה ענקית. 

אסביר לך

בשביל מה בעצם עושים מי שפיר?

הרי גם אם זה תסמונת דאון לא נעשה הפלה..

לא רק ת.דאון

בנוסף יש אנשים שרוצים לדעת גם על ת.דאון כדי להתכונן או כדי להפסיק הריון

בע''ה זה כלום.

אבל ההתפסות לדאון בלבד היא בעיקר היסטורית.

יש עוד המון תסמונות גנטיות קשות. שעם נתון כזה ככל הנראה העובר בסיכון מוגבר אליהן.

למשל דאון נשלל בניפט באחוז ממש טוב.

אבל זה יכול להיות עוד כל כך הרבה דברים.

מקווה בע''ה שלא תגיעו לשם והכל טוב, אבל לא כך כך ברור שלא עושים הפלה. זה מאוד תלוי מה מוצאים. וגם אז צריך באמת באמת לחשוב לעומק ולהתייעץ.

בסוף זו החלטה אישית.

אבל אני הייתי רוצה לדעת את כל הנתונים כדי להתייעץ ולקבל החלטה עם ידע.

אפשר גם להתייעץ עם מכון פועה. 

בעין כרם זה מתחיל עם שיחה קבוצתית עם גנטיקאית שמסבירה, ואז שיחה פרטנית עם גנטיקאית.

ואח''כ הבדיקה עצמה.

תחפרי קצת לפני שתוכלו לחשוב ולקבל החלטות על הכל, למרות החפירות שלי לפני היועצות שם עשו לי סדר בראש והחלטנו סופית שם. אבל הידע כן עזר לי להגיע ולהבין על מה מדברים ולהתלבט לפני. אפשר בגוגל ועם הצ'אט.  

בהצלחה ענקית.

אצלי קבעו קודם תור ליעוץ גנטי, ואחריו למי שפיר.

לייעוץ הגנטי הייתי צריכה התחייבות מהקופה. יכול להיות שאפשר לעשות יעוץ גנטי גם בקופה, ואחר כך לקבוע תור בבית חולים, אבל אולי הם רוצים שיעשו גם את היעוץ אצלם.

אלא רק דיבר על זה שבוע שעבר וביום שישי.

עדיין הייתי מצפה מעצמי לשים לב יותר לדברים כאלו 🤦

לא חושבת שיש טעם להתעסק ברגשות אשמה והתבחבשויות

עדיף ללכת על פתרון פרקטי ולהשאר בטוב עם עצמך ואיתו.

דרך אגב בעלי בדיוק כמוך...

אני כבר מכירה אותו אז מספרת לו כמה פעמים את אותו דבר כאילו זו פעם ראשונה למרות שאני יודעת שכבר דיברנו על זה 

עד שהתחתנתי וגיליתי שזה קורה רק לי בזוגיות שלנו

צודקת

אתחיל לכתוב לי ביומן גוגל...

זה גורם לשכחה

ממליצה לרשום בלוח שנה את כל האירועים, או למתקדמים להוציא לו''ז שבועי ולכתוב בו כל שבוע מה שקורה

לקחת ויטמין b12 יכול לעזור קצת

אני חד משמעית תולה את זה בלידה

אני כבר שנה אחרי ורק לאחרונה שמתי לב שזה משתפר לי קצת

ואנחנו כותבים בו הכל

אחרת אין סיכוי שהייתי זוכרת..

לי יש נטיה לחוסר בB12

זה יכול להתבטא בפגיעה בזיכרון..

זריקות.

זה כל כך נוחחחח

נגיד אני רוצה לקבוע תור למשהו, נכנסת ליומן גוגל ורואה שבדיוק יש לבעלי שיעור

אז אי אפשר

וכן הלאה

ולא צריך לתאם ולשאול אם ביום הזה אפשר או אי אפשר

פשוט רואים לבד

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת

בעיקרון אין מה לעשות בשלב הזה.. זה לעקוב שהכל מתפתח תקין

אז כן כדאי להיבדק

ואולי ימליצו לה על מנוחה יותר

לפי גודל העובר

לפי ווסת אחרונה היא 11 בערך

יש מה לחשוש מיומיים של כתמים חומים?

אין בעיר שלה רופא נשים מחר זה רק מוקד

לי היה ב2 ההריונות כתמים וגם דימום בהתחלה וב"ה עבר בשלום.

(אחרי שהרופאה שלחה אותה למיון כי אין דופק…)

איזה קשה זה 

תבדקי גם במשכן התכלת.

לפעמים יש במכירות של משנת יוסף, אם רלוונטי לכם.

6 ב100

בירושלים

ואם כבר- איך אתן מכבסות גופיות ציצית בלי שכל החוטים יסתבכו וייפסלו הציציות?😬

אני שמה בתוך רשת אבל החוטים מסתבכים אחד בשני…

כל קבוצת חוטים בנפרד.

(בעלך אמור להכיר מהבית שלו איך אמא שלו היה מכבסת ציציות … וכך אני למדתי לטפל)

אני מכבסת על 600 סחיטה גג וזה הדבר היחיד שלא מתערבבת לי הכביסה

באופן שמיישרת את הגדילים, עושה מהם אגודה אחת מסודקת מקםלת ומלפפת עם גופית שיכר.

יוצא כמו שהכנסתי למכונה ונקי מאוד

לא זוכרת איך קוראים לו

פלסטיק בצבע תכלת כזה

בגדול אני חושבת שבנים צריכים לדעת איך מכבסים ולעדכן אותנו 😅

אבל לקנות כמות ולעשות ככה ל10 ציציות.. פחות זורם לי😅

זה לא עלול להרוס את המכונה? כי זה פלסטיק שמתנגש שוב ושוב…

זה באיזור בא אילן בירושלים

0527108160

קודם כל מזל טוב !

1. לי תמיד יש מלא דימומים, אפילו עד שבוע16. הרופאה נותנת לי כדורים נרתיקיים (אוטרוגסטן), שמונעים דימום. אני לא מתרגשת מזה בכלל.
 

2. זה ממש שאלה טובה. איך כולן שורדות ושותקות?? ובעתיד את תשאלי גם בשלב שתצטרכי לשים את התינוק אצל מטפלת: אין מצב שאני שמה! איך כולן שמות במסגרת ושותקות, ועולם כמנהגו נוהג??
תכלס - זה מה יש... כל אחת שורדת כמה שיכולה.
 

3. בחילות זה משהו שמשפיע על כל מהות האדם שאת. קשה לחייך, ליזום, ליצור, אפילו סתם להיות... אני לא רואה סיבה לא להעזר בבונג'סטה, זה כמו לא להעזר באפידורל.

ותודה על שאר התשובות

לגבי 1, יכול להיות המטומה. חשוב לנוח. בבדיקת דופק תבקשי שיבדקו אם רואים את מקור הדימום ויתנו המלצות להמשך. לא להרים כבד.

לגבי 2, אני חושבת שחדר בלי חלונות זו לגמרי עילה לעבוד מהבית ולא מהמשרד ככל שהעבודה מתאפשרת מהבית.

לגבי 3, לא התנסיתי בכדור. אבל לא הייתי לוקחת לפני שאני ממצה פתרונות אחרים כמו עבודה מהבית, רק כדי להצליח לנהוג כרגיל.כלומר קודם הייתי מורידה כמה הילוכים, ואםמזה לא עוזר אז חושבת על תרופות.

בהצלחה ובשעה טובה! מרגש ממש!

אסור לנהוג עם הכדור?

צריך לקחת אותו קבוע? כאילו אם יש לי נסיעה מותר יום לפני לא לקחת?

ברגיל אני עם תחב"צ אבל מידי פעם יש נסיעות

לנהוכ כרגיל הכוונה לא נהיגה בכביש, אלא לפעול כרגיל.

הכוונה אם סדר יום שלך הוא לעבוד, קניות, לבשל, לנוח מעט.

אז עכשיו לעבוד פחות, קניות און ליין ולנוח הרבה. סתם דוגמה.

כלומר לשנות את ההתנהלות כללית ביומיום ולתת לגוף לנוח הרבה יותר.

זאת דעתי האישית.. תעשי מה שטוב לך.

הבנתי,

משתדלת כמה שאפשר להוריד מעצמי.

אני באמת רוב היום לא זזה, רק העבודה זה בעיה...

קשה לשחרר הכל, פתאום בבת אחת ממאה לאפס. 

ותודה.

אחרי שהבחילות נגמרות, תמיד אני מוצאת שמאוד קשה לחזור לשגרה הרגילה של לתקתק את הבית...

אני לקחתי בונג'סטה בהריון הראשון כי ממש הקאתי וההקאות היו בלתי נסבלות. במקרה שלי זה עזר להקאות אבל עדיין הייתה לי תחושה כללית גרועה. גם לקחתי רק כדור אחד ביום ולא שניים כי אלה כדורים יקרים (400 ש"ח ל30 כדורים) והייתי צריכה לקחת למשך כמה חודשים עד שהמצב השתפר מספיק שיכולתי להפסיק לקחת את הכדורים ולא להקיא. אני לא יודעת אם הם בסל היום או שאפשר לקבל עליהם החזר מסל הריון. אבל לדעתי אם את לא יכולה לסבול - תקחי וזה לא משנה מה נשים אחרות חוו.

להכניס מה קורה מבחינת תשלום במקרה של

מלחמה/ קורונה/ פלישת חייזרים וכו'

כדאי גם לכתוב ברור מתי משלמים כל חודש

מה קורה עם תשלום על החופש- כמה ומתי משלמים וכו

אם יש מלחמה או כוח עליון

מה במקרה של איחור, אצלנו היה קנס בחוזה, לא יודעת מה עשתה בפועל

נעזרתי בצ'אט ג'יפיטי לניסוח חוזה.

זורקת רעיונות לנושאים

חופשים, ימים קצרים, ימי הסתגלות, ימי בחירה, ילדים חולים, ציוד, אוכל, ימי מלחמה, זמן תשלום, דמי ביטוח

תנאים לחזרה למסגרת של ילד חולה (חום, שלשולים וכו')

סדר יום במשפחתון

לקיחה של ילד על ידי מבוגר שאינו הורה שלו

קנס על איחור באיסוף

אמצעי ביטחון לתשלום+ דרכי התשלום

ביטול/ עזיבה באמצע השנה

באיזה מקרים לא להביא את הילד, כמה משלמים על איחור,

כמה משלמים על יום בחופשה?

מה עושים עם ילד שלך חולה.. (אגב, אני לא נתקלתי בזה ככ- לא יודעת מה עושים...)

באתי להרגיע.

דווקא יש משהו קצת מרגיע אותי שאין מסגרות סביב לידה.  

הילדים לידי, אני לא צריכה לרוץ להעיר לארגן אותם, להכין קופסאות אוכל,לאסוף אותם בצהריים ואז לקבל ילדים עצבניים ובכיינים (נכון תמיד אחרי מסגרות כולם בכיינים ועצבניים? סוג של הצפה רגשית מהמעבר ומהעייפות)

אז הילדים פשוט קמים בקצב שלהם, אני לא משקיעה בתסרןקןת ובגדים מסודרים, ואם טפטף שוקו על הילד אני לא רצה להחליף לו חולצה, הכל יותר רגוע באיזשהו מובן. קצב איטי.

מתישהו במהלך היום כשהבעל פנוי לוקח אותם לאיפשהו העיקר שיהיה קצת שקט, גן שעשועים, ג'ימבורי, מצידי קניות במכולת...

לגבי מעבר דירה, אין לי מה להגיד זה נראה לי קשוח ביותר לעבור דירה עם לידה... תזהרי מאוד לא להתאמץ אם כבר ילדת במעבר. 

הילדים שלי עוד קטנטנים, הגדולה בת 4 בקיץ

אז גם ככה הם קמים מוקדם והיא לא ישנה בצהרים (ואם כן, הולכת לישון ממש מאוחר)

איך היה לך עם העייפות? אולי זה מה שהכי מלחיץ אותי

וגם קשה לי לראות אותם מלוכלכים אבל כבר עכשיו לא מסוגלת להרים אותם לכיור לשטוף אז בטח אחרי הלידה

ובכללי לחשוב כמה את יכולה לסחוב אצל ההורים אחרי הלידה שיהיה עדיין סביר לכולכם ולנצל את ההזדמנות. (כשילדתי את הרביעי בתחילת אוגוסט והגדול היה בן 4, נשארתי כמעט חודש אצל ההורים, חזרתי רגע לפני תחילת שנת הלימודים, אבל יודעת שלא תמיד מתאפשר פיזית ונפשית גם מהכיוון שלך וגם של ההורים)

יש קייטנה באזור גם לחודש השני של החופש? כי זה הדבר הראשון, אפילו לקייטנת בייביסיטר של בנות 15

לדאוג להקל עלייך כמה שאפשר - עזרה בניקיון, אוכל קנוי וכו'

לקנות מראש יצירות/ משחקים שווים שתוכלי להוציא שיעסיקו את הילדים, לקנות המון הפתעות וקשקושים שתוכלי לחלק בכל פעם שהמצב מתחיל לצאת משליטה ולעצור את זה שם

אם יש ילדים גדולים- למנות אותם האחראים להכין קייטנה לאחים הקטנים אחר צהריים, תמורת צ'ופר מסוים שתסכמו עליו מראש, או שכנות צעירות (בנות 12 נגיד) בתשלום

בקיצור להקל בכל מה שאפשר...

שיהיה בשעה טובה🙂

בני 4 ו2

לצערי אין קייטנה בחודש השני

ולגדולה הקייטנה כבר עכשיו נגמרת ב13 (כל כך רציתי מלא זמן לעצמי לפני הלידה!)

גרים ביישוב קטן שבקושי יש נוער שמוכן לעשות בייביסיטר, מאז שהם נולדו לקחתי רק 3 פעמים מרוב שקשה למצוא ואני מתייאשת מראש

חוץ ממורות וגננות כולם עובדות ומוצאות פתרונות בתשלום או עזרה מהמשפחה… תדמייני שאת רואת חשבון שיש לה רק שבוע חופש באוגוסט ושאר הזמן צריכה למצוא פתרון.

ההורים שלי גם גרים רחוק ונסעתי אליהם לשבוע עם הילדים…

אז הכי מחכה לחופש הגדול וזה זמן שבד"כ ממש כיף לי עם הילדים

יוצאת איתם לטיולים וכאלה

באמת מעריצה את מי שעובדת בחופש הגדול, אין לי מושג איך עושים את זה!

מכינים מראש ערכות חירום למצבי קיצון, שכוללות חטיפים, זמן מסך והמון קשקושים מהשקל, וגם משחקים ''מיוחדים" כמו פליימוביל נניח שלא יוצאים סתם. וכל פעם שמורכב לך לטפל בהם במקביל שולפים משהו מהערכה.

להכין מראש ארוחות זמינות או רעיונות לארוחות שיהיה לך קל לשלוף ולהתכונן מראש למתי שהם רעבים, שלא יתקע לך שהם מורעבים פתאום באמצע הנקה ארוכה

לתת לילד בן 4 תפקידים של גדול- אתה משגיח

על התינוק בזמן שאמא הולכת לשירותים, אתה אחראי לדאוג לתינוק ולהביא לי דברים או לאח הקטן אם הוא מבקש ואמא עסוקה... זה גם באמת עזרה וגם נותן לו הרגשה של גדול שאפשר לסמוך עליו

ותכלס בסוף לזכור שזה בסך הכל חודש או חודש ומשהו, וזה יעבור גם אם יהיה ממש קשה🩷

השתחררתי מבית החולים ביום שהגדולה סיימה את הקייטנה.

האמת אני פחות מעודדת, היה לי קשה מאד, בעלי ניסה כמה שיכל לעזור, אבל זה היה בדיוק לקראת סוף הזמן בישיבה והוא היה צריך להיות עם התלמידים שלו..

כן הייתה לי תקופה מסויימת של בין הזמנים שהוא היה איתי, וגם יצאנו לחופש שבוע עם המשפחה שלו אז הם טיילו ואני נשארתי במקום לינה לנוח אבל זה בהחלט היה קשוח. הרגשתי שאני מתחילה את החל"ד רק אחרי שחזרו למסגרות.

רק שולחת חיבוק ומעודדת אותך לעשות עכשיו כמה שיותר דברים שמשמחים וממלאים אותך כדי לאגור קצת כוחות.

לא אמרת האם לבעלך יש אפשרות לקחת חופש גם ללא תשלום לשבועיים הראשונים

ואז נגיד שבוע ראשון תהיי אצל ההורים

ואז שבועיים הוא יהיה בבית

ואז בעיני זה כבר מצב אחר כי כן תספיקי קצת להתאושש

גם אם פחות משבועיים יכל לעזור.

אם לא- אז אני במקומך היתי מביאה מישהי שתגיע כל בוקר נגיד מ8 עד 10- שתעשה לילדים ארוחת בוקר ותעסיק אותם ואת תוכלי לנוח ולהתחיל בוקר בנחת

גם בצהרים להביא מישהי לשעה-שעתיים  שתוכלי לישון

ובערב לשעה של ארוחת ערב ומקלחות והרדמות

או שהבעל יחזור מוקדם יותר לפחות

וחוץ מזה לקנות מלאאא ערכות יצירה וחומרי יצירה  מהסטוק

אולי גם משחקים חדשים

בעיני אם מזהים מה הזמנים המאתגרים -יותר קל לתת להם מענה

עכשיו הכל מבהיל כי את חושבת על הכל יחד כמכלול

כשמפרקים לגורמים זה נהיה מרגיע יותר

זה נקרא "חופשה מקבילה"

זה כמובן צריך להתאים לסוג העבודה

אבל לפי החוק יש דבר כזה,

5 ימים זה בסיסי

ועוד שבוע זה לא מוכר בכלל

אז שבועיים שהוא יהיה איתך זה נראה לי כבר עוזר

את מקבלת דמי לידה על שבוע פחות, בזמן שאם הוא היה ממשיך לעבוד או מנצל מחלה/חופש ל5 ימים הייתם מרוויחים כרגיל עבורו ואת מקבלת את מלוא דמי הלידה.

מי שלא ממש לחוץ על ימי החופש שלו זה הרבה יותר משתלם להשתמש בהם במקום

אם חשוב לאישה להתאושש באופן בריא אחרי הלידה והיא זקוקה לבעל

אז בעיני כן שיבחרו לקבל פחות אז מה

היא לא מוצאת בייביסיטר לעזרה

למה המשכורת לשנו אם לא כדי להעזר בה לצורך כזה קיומי כמו הבראה  והתאוששות אחרי לידה

לא שזה מה חשייבים לעשות

כל אחד ומה שנכון לו

אבל בעיני הז לגמרי בחירה הגיונית ונבונה

לא תמיד העבודה מאפשרת ואז באמת שווה לקחת את השבוע הזה, אבל איך שביטוח לאומי הציגו את זה כאילו את לא מויתרת על כלום זה לא נכון כי מוותרים על כסף של שבוע וזה ממש משמעותי.

שכל אחת תעשה את השיקולים שלה אבל בשבי זה צריך להכיר גם את החסרונות.

עונה גם ל @ואני שר

הוא מקבל דמי לידה על השבוע הזה, אם הוא מרוויח יותר זה יכול לצאת כדאי.

אם מאפשרים לו לקחת חופש בעבודה ברור שזה הכי טוב, אבל לא כל מקום זורם...

לכן חשוב לדעתי להכיר אפשרויות לפי החוק.

יצאתי הרבה מהבית

לא הייתה לי ברירה

יצאנו לגינה, לפעילויות, ומידי פעם הלכו לחברים

לי היה יותר קשה להשאר על כולם בבית

נסעתי למשפחה כדי שישחקו עם אחיינים, אבל זה לא איפשר לי לנוח, זה לא הבית שלי

זה בעיקר כדי שאוכל לטפל בתינוק והם יהיו עסוקים

בנוסף קניתי, יצירות ומשחקים חדשים אז זה גם העסיק אותם

וגם השתעממו בבית

אני הכנתי אוכל בבית אבל גם היו מקרים שהיינו בחוץ אז כבר קניתי אוכל.

האמת שלעבור דירה בתוך הבלאגן הזה נשמע לי ממש קשוח, אני מקווה שתוכלי להיעזר או לפחות לשלם כסף עבור עזרה בעניין.

כשהגדולים היו בני כמעט 4 ושנה ועשר.

ילדתי לפני תשעה באב, ואחר כך בעלי יצא לבין הזמנים, אז הוא היה איתי בבית. השני היה עוד במעון.

זה יצא דומה להשנה, ככה שכשהבן שלי סיים את המעון בעלי כבר חזר לישיבה.

אז בסוף החופש הייתי לבד עם שלושתם.

אבל אז כבר התאוששתי מהלידה וזה עבר בסדר.

לא זוכרת מה עשיתי איתם כל היום.

תנסי לראות איך את יכולה לקבל עזרה.

אולי יש אחות/ גיסה/ בת דודה שיכולה לבוא אליכם לכמה ימים ולעזור לך עם הילדים?

תראי עם בעלך מה הצרכים שלך, ומה הוא יכול לעשות.

לקחת חופש כמה ימים, לחזור מוקדם יותר, לבשל בערב ארוחות ליום המחרת, להיות עם התינוק בלילה כדי שתוכלי לישון וכד'.

(לא קראתי את כל התגובות)

יש חברות שאורזות לפני שמעבירות את הבית

זה עולה יותר אבל אחרי לידה זה שווה את זה..

בהצלחה!

פייסבוק

מה הסיבה לגם וגם בעצם? כי זה מכשיר שהוא בסוף יותר יקר 

הרי אקנה גם וגם

אז אולי זה אותו מחיר וחוסך את ההעברה והפעלה שוב ככה מפעילה והולכת ביי חוזרת לנקי

אבל אני גם רואה בהמלצות שלא מומלץ

בסיידר

שימי לב שכשיש לך שתי מכונות הן יכולות לעבוד במקביל - המכונה מסיימת, את מעבירה דברים למייבש ומתחילה עוד מכונה. כשזה אותו מכשיר כמובן שאי אפשר.

ככל שהמשפחה גדלה זה יותר משמעותי, ובמיוחד בזמנים לחוצים...

זה פחות נוח..

דבר ראשון כמו שמיד אומרים זה הזמנים, דבר שני אצלי לא תמיד כל המכונה עוברת קומפלט למייבש ואז להתחיל לברור מה להשאיר ומה להכניס.

וחוץ מזה, ככל שיש יותר פונקציות במכשיר אחד יש לו יותר אפשרויות לההרס…

אם רפואית אמרו למנוע שנה אני חושבת שאין צורך לשאול רב על זה..

מעבר לזה

לא כ"כ הבנתי מה את רוצה לשאול את הרב

האם למנוע בכלל? (ההשקפה שלנו קצת שונה בעניין אז לא בטוחה שאת רוצה לשמוע את דעתי)

או באיזה אופן למנוע?

ולגבי סוגי המניעות

מה הכוונה שאת יכולה רק הורמונלי?

אסור לך התקן?

לי אסור התקן וגלולות השפיעו לא טוב, כל סוג עשה משהו אחר

אז קיבלתי היתר להשתמש בדיאפרגמה 

שדיאפרגמה נחשבת פחות בטיחותית, ולכן זה בעייתי להשתמש שחייבים מניעה הרמטית כמו אחרי קיסרי

זה מה שכתבה.

או שאת מדברת על מניעה לאחרי השנה

היא קיבלה הנחיה רפואית למנוע שנה

אז אני מבינה שהשאלה שלה היא מה לעשות אחרי..

קראתי לא נכון...

למה צריך לשאול רב על מניעה? אישה בין לידות חייבת לאגור כוחות, גוף ונפש, זה לא שאין לך ילדים .

בעיני, זה צריך להיות חשיבה של בני הזוג יחד לגבי מניעה ולא רואה לנכון לשאול רב. 

מה בעצם השאלה שלך?

קודם כל תציגי לעצמך בצורה מסודרת לפני שאת מציגה לרב.

מה את רוצה בעצם?

היתר להמשיך למנוע? היתר לאמצעי מניעה לא הורמונליים? היתר להפסיק מניעה?

קצת התקשתי להבין את השאלה...

אחרי שיהיו לך נתונים מסודרים על מה את רוצה, ומה הדברים שחשובים לך, אולי יהיה לך יותר קל גם להציג לרב

את רוצה להפסיק למנוע או לא?

לא ככ הבנתי ממה שכתבת

צריכה להתחזק פיזית ונפשית לפני הריון נוסף

שאת מרגישה חלשה עדיין

זהו

זה היה לפני שבת

אני בעצמי עוד לא סגורה מה ואיך וכמה...

אולי אחכה עוד 3 חודשים פשוט לשאלה האם ואיך להמשיך למנוע. כמה זמן לחכות בהתחשב בגילי ובמצבי הנוכחי בחיים בכלליות

אולי זו שאלה קצת נפיצה בקרב נשים...מבינה את זה

אני כבר לא מאוד צעירה ותוהה לעצמי מה עושות כל הנשים שפתאום בגיל 40 כבר זהו... מונעות? כבר פחות פוריות?

על עצמך ולחשוב מה טוב לך ולמשפחתך

עזבי מה כולם עושות

ה'כולם' האלו לא יעברו הריון ולידה וגידול הילדים האלו בשבילך.. ואני חושבת שלא תמיד נכון לקבל את המצב הזה של הריון כברירת מחדל.

זה נכון שבאופן טבעי לא אמורים למנוע

אבל היום השתנו קצת הדברים, נשים עושות הרבה יותר מחוץ לבית ויש פחות כוח פיזי ונפשי אז צריך לקחת את זה בחשבון

ולגבי נשים בגיל 40

אני מכירה כאלו שלא מונעות ופשוט כבר לא נקלטות

ומכירות הרבה שמונעות כי לא מעוניינות בהריון בגיל מבוגר יחסית והסיכונים הכרוכים בזה..

עד שמגיעה הפתעה

לפעמים גם רחוק מאד מגיל 40

זה באמת סיכון שהן לוקחות בלי המניעה אבל כל אחת שתעשה מה שהיא רוצה..

שנקלטה בגיל 46 (והילדה כבר התחתנה...) ואחת שנקלטה ב-52, אבל ההריון לא שרד.

למכירה לא מעט נשים שילדו מרצון מעל גיל 40.

מי שלא רוצה הריון- כדאי לפעול אקטיבית בעניין.

והבית טרלול

ועם זאת, הזמנתי כוננית מדפים לחדר הילדים והרכבתי אותה היום (שאפו לי👑 חחח )

בעלי חושב שזה אסון כשהכל מבולגן, לי לא אכפת

עכשיו שהיא מורכבת אני רוצה להוציא את כל ארגזי המשחקים ולסדר מחדש על הכוננית

וכמובן גם לזרוק מיליון

בעיניי זה חוסך זמן של סידור כפול.

גם לי יש חדר צדדי מלא כביסה. פעם בשבוע מסתערת עליו, אבל מוציאה הכל לספה כי לא נח לי שם

לגבי שגרת סדר - בערב מפנה סלון מטבח, מכניסה מדיח ומעבירה שואב שוטף.

חדרים - בשאיפה, להסתער על כל חדר פעם בשבוע. עקב אכילס שלי פה זה חדר הילדים שצריך תחזוק ברמה של פעם ביומיים אבל לא מגיעה לזה לצערי.. אולי עכשיו יהיה יותר טוב כשיהיה איפה לשים משחקים בצורה יותר מסודרת

כשאני מסדרת חדר אני מחליפה גם מצעים.

אגב,הבית באמת לא נגמר😵‍💫 תמיד יש עוד מה לעשות בטח עכשיו כשנמצאים בו יותר. אני לא מהמשתעבדות אבל. חשוב לי סדר וניקיון אבל אפשר לטבוע בתוך זה ואין לזה סוף אז כדאי להציב רף שאפשר לעמוד בו, זמן קצוב לכל משימה ולדאוג להתאווררות

התחיל דוקא עם מה שבא לך לעשות

ולהשאיר בסוף הבוקר נניח שעה לאיפוס של הבית ומה שנכנס נכנס.

את הכביסה כדאי למיין לסלסילות לפי קטגוריות, ךא חייבים לקפל.

קודם כל מתחיל בוקר- אז להחליט מה הכי ישמח אותך לעצמך

לשבת לכתוב? מעולה תשבי לכתוב קודם כל

תמצאי לך פינה נעימה יותר..

אחרי שנתת לעצמך מקום תעשי לך רשימה של מה צריך-

תחלקי את זה למה דחוף והכרחי- נגיד להכניס מכונה ולהכין צהרים

ולמה חשוב לך מצד שגרה- נגיד קיפול כביסות,כלים,לסדר וכו

ואחרון2 מה לא חייב- אבל יש ח אותך- נגיד למיין איזה ארון או פינה מוזנחת

ואז משתדלת-

להתחיל במה שהכרחי ודחוף

לעבור למשהו אחד שישמח אותי

ולסיים במשהו אחד שחשוב ושגרתי

ככה מסיימת נגיד בוקר בדיפור

כי נתתי לעצמי קודם כל מרחב לעצמי- לא השארתי לסוף

כי עשיתי מה שדחוף

וגם מה שישמח ויתן סיפוק

ואם הספקתי גם משהו של השוטף מעולה

כל האקסטרה-רק לעיתים נדירות

לרוב כשאני בבית ולא עובדת -

אני כן מתחילה עם משהו לעצמי

ואז עם התינוקת...

ומה שהכרחי-מבשל. צהרים ומכבסת נגיד

שאר הדברים ההכרחיים עושה אחה''צ או לקראת ערב בין לבין

לקראת ערב מסדרת סלון ולפעמים שואב שוטף

וכשנחה עלי הרוח והתינוקת מאפשרת אז מצליחה גם פרויקטים יוצאי דופן

אחת ל....

בעבר היתי יותר סביב עבודות הבית

לאחרונה אני באמת לא מסוגלת להיות סביבן זה לא מעניין אותי מרגישה בזבוז זמן להקדיש בוקר שלם לנקיונות

במילא הכל מתבלגן בקצב

לא יודעת אם זה טוב או לא

אני גם בחצי דכאון כזה תמידית אז אולי זה קשור לזה גם

גם אצלנו הבית רוב הזמן מבולגן, שונים היה לי בראש שצריך קודם לסדר ואז להתחיל לעשות דברים.

ונגיד שרציתי לבשל- אבל השיש מבולגן וזה באמת מפריע- אז הייתי מתחילה מלפנות את השיש, אבל אז יש שם חפץ של אחד הילד והייתי הולכת לשים לו במגירה, ובדרך רואה כביסה על הרצפה אז רק קופצת להכניס מכונה, אבל יש בפנים כבר כביסה רטובה אז רק מעבירה למייבש וכו' וכו' ובסוף מוצאת את עצמי עייפה ומותשת בלי שעשיתי את מה שתכננתי מראש (שזה לסדר את השיש שיהיה לי נעים לבשל...).

והחלטתי לשנות את זה.

אז אני מסדרת את השיש ומחזיקה לעצמי בראשו שעכשיו אני מסדרת את השיש, ולא עושה שום דבר אחר ש'קופץ' לי בדרך. וככה נשאר לי כוח לבישולים שרציתי מלכתחילה...

עוזר גם לעבוד עם רשימה- כי אז יש לי את המשימה המוגדרת מול העיניים ואני אפילו מקבלת עליה וי בסוף...

ומה עם הכביסה שנשארה על הרצפה? אותה אפנה ב''ה בזמן אחר, תחת משימה ספציפית אחרת. אבל אני לא באמת צריכה להכניס מכונה בשביל לבשל, נכון?

זה רק באלגן שיש לי בראש ואני לאט לאט נגמלת ממנו.

כותבת פה מה עובד לי)כמובן שלא תמיד מצליחה לעמוד בזה וכמובן שזה תלוי בני כמה הילדים שלך...אצלי הגדול בן 11 והקטן בגן ככה שיש יוצר נחת וידיים עוזרות

כל ערב משתדלת לאפס

אחד הגדולים מפנה שולחן

אני מעבירה מגבון ניקוי ומטאטא

מכניסה מדיח

ומעבירה מגבון על השיש

מבקשת משני הגדולים לאפס סלון

מטאטא על כל החלל הציבורי

מפעילה מכונה של בגדים כהים

מאפסת את השירותים של הילדים(יש לי רק בנים)

חלק מהדברים אני מתחילה לעשות תוך כדי שהילדים מתארגנים לשינה

אחת לשבוע בדרך כלל ביום רביעי מגיעה אלי מנקה לשעתיים-שלוש היא שוטפת את כל הבית מנקה שירותים ומקלחות ועושה את השיש והכיורים עם אקונומיקה

אחת לשבועיים היא מחליפה מצעים

יום שישי מאפסים חלל ציבורי ומעבירים סמרטוט

מוצאש שוטפים שוב

ככה שהבית שכל יומיים שלושה יש איפוס של החלל הציבורי

במוצאש אני גם מפעילה מכונה בהירה(בחורף מספיקה גם מכונת ציציות)

מבחינת קיפול זה העקב אכילס שלי...צוברת בחדר עבודה עד ש....

אבח לאחרונה בעלי לימד את הבנים למיין להפוך ולקפל את הבגדים שלהם ולהרים לארונות

ככה שנשאר לי רק מצעים מגבות ואת הבגדים שלנו לקפל

והכל כבר ממויין והפוך אז זה לוקח הרבה פחות זמן...

כח מה שתיארתי עכשיו זה המצב האידאלי

ובאמת בשבוע שאני נצמדת ללוז הזה הבית נעים רוב הזמן בלי הרבה מאמץ

כמובן שיש הרבה שיבושי שגרה וזמנים שלא מצליחים לעמוד בזה

אבל זו השאיפה

לי המנקה מאוד עוזרת

ובעז"ה מתכננת לקנות שואב שוטף רובוטי שהגיוני שיעזור גם הוא לקצר תהליכים

אני לא שואפת שהבית יהיה כל יום מסודר, אבל כן שואפת לעשות כל יום כמה משימות שוטפות וכמה יותר ארוכות טווח. ולא לסיים אף אחת מהקטגוריות. השוטפות כי זה בלתי נגמר, והארוכות זה לא דחוף.

בערב לפני או בבוקר אני עושה לעצמי  רשימת משימות בכמות ריאלית, אבל לא רק משימות ברמת קיפול כביסה אלא כל מה שבא לי להספיק -  דברים לעצמי, תור לרופא שיש היום וכו, ומחלקת אותן ל3 טורים בערך באותו האורך - חובה, כדאי ובונוס. מתחילה מהחובה. אם סיימתי את כולן אני מרוצה מעצמי. אם יש לי זמן למשימות שכדאי אז אני ממש שמחה. ואם אפילו הספקתי איזו משימת בונוס זה בכלל יום מוצלח. 

כי אחרת אני נמרחת.

בימים רגילים שאני עובדת פחות צריך. בתקופות חופש כמעט כל יום כן

רק לבקש חדר לא בקומה גבוהה, אלא א"כ אתם נוהגים לעלות במעלית שבת (מנסיון מר של עליית 21+ קומות.....)

וחשבתי ששברתי שיא

יופי של רווחים.

גם אוכלים ומתענגים חופשי על שפע מאכלי השבת

וגם מסיימים את השבת בגירעון קלורי 😂

לאחרונה יש לו קוצר וקשיי נשימה לאחר מאמץ כמו ריצה

אמרו לנו לתת קצת לפני הפעילות, קורה שמפספסת ואז הוא משתעל חזק אז עושה לו מיד משאף, נותנת לו לנוח , אחרי כמה דק הוא נרגע וחוזר למשחק

שלי בן 3 ו 3 חודשים

אבל אין מה לעשות עם זה הוא לומד להסתדר , לא מצבים שממש יש קושי כן אבל מצב שוראים שמפריע לו

בגן הוא מצליח להסתדר נניח בלי משאף לפני החצר , בעיקר בבית אחהצ שהוא פורק אנרגיה בגינה עם חברים

לומדת לשחרר עם הזמן

אבל קרה לי משהו דומה.

אצל הגדולה שלי, בערך בגיל הזה, כשהיא היתה בוכה היה בורח לה.

יכול להיות שלקראת התקף היא צריכה להשקיע יותר אנרגיה בנשימה, ואז היא פחות מצליחה לשלוט?

מסתדרת עם זה שאת קולטת שצריך לתת לה...

כל הענין של משאף למניעה הוא שזה לפני שקולטים משו

מביאים כל ערב/כל בוקר/או בכל מינון שנקבע לכם

כן... זה יכול להיות גם קבוע לפני החוג שיש בו מאמץ

או בכל ערבקך יום קאיר

או כל חוקיות אחרת

אבל אם הענין זה מניעה אז את לא אמורה להגיע למצב שאת קולטת משו

(אם התכוונת בקולטת שצריך לתת לה שנגיד את קולטת הגיע השעה הקבועה אז קבלי ביטול על הנאמר לעיל אבל אם זה לא מונע אז צריך לחזור לרופא לגבי היעילות)

הנחו לתת כשהיא משתעלת, כדי שלא יחמיר להתקף. גם בזמנים מועדים לפורענות כמו אובך.

אז למשל היא מפספסת ושעה אח"כ אני רואה שמתחיל שיעול. אם לא נותנים משאף אז יום אח"כ יש התקף שמצריך סטרואידים מהפה, אם נותנים אז באמת לא מגיע למצב של התקף חמור.

רק אחרי שעברנו לרופא ראות הבנו ממנו שהתקף יכול לבוא בצורת שיעול...

ואז זה כבר לא מניעה... זה טיפול בתחילת ההתקף שלא יחמיר

אם אתם לא אצל רופא ראות- ממליצה ללכת

אני ראיתי הבדל גדול בתפיסה

שרופא משפחה רואה את זה כאפיסודות/התקפים שצריך לטפל בהם.ורופא משפחה רואה את זה כמחלה כרונית (שזה מה שהיא)

הוא מנהל את הטיפול מלמעלה

וביום יום זה מול רופא משפחה

ד.א. לפי מה שהסבירו לנו משאף כתום מיועד למניעה לכ כמשהו חד פעמי לפני התפתחות התקף (כמו  לפני תחילת הלימודים ובהתחלה שאז יש חשיפה להרבה ילדים והגוף מפנה משאבים להתמודד עם דברים אחרים והאסטמה מרימה ראש או חורף או כל טריגר אחר )

והמשאף הכחול הוא טיפולי 

ההבדל בין משאף כתום למשאף כחול הוא מהותי, ומייצג את שני עמודי התווך של הטיפול באסתמה: **מניעה** מול **הקלה מיידית**.

להלן ההבדלים המרכזיים:

### 1. המשאף הכחול (משאף להקלה מיידית / "רסקיו")

* **התפקיד:** מיועד לטיפול ב**התקף בזמן אמת** או להקלה מהירה על תסמינים כמו קוצר נשימה, צפצופים או שיעול.

* **איך הוא עובד:** מכיל תרופות מרחיבות סימפונות קצרות טווח (כמו סלבוטמול, המוכר כ"וונטולין"). הוא מרפה במהירות את השרירים סביב קני הנשימה ומפתח אותם תוך דקות ספורות.

* **מתי משתמשים:** רק בעת הצורך (למשל בזמן התקף, או לעיתים לפני מאמץ גופני לפי הנחיית רופא). הוא אינו מטפל בדלקת עצמה, אלא רק "מכבה שריפות".

### 2. המשאף הכתום (משאף מונע)

* **התפקיד:** מיועד ל**טיפול קבוע ויומיומי** כדי למנוע את הופעת התקפי האסתמה מראש.

* **איך הוא עובד:** מכיל סטרואידים בשאיפה (כמו פלוטיקזון, המוכר כ"פליקסוטייד"). תפקידו להפחית את הנפיחות, הדלקת הכרונית והרגישות היתרה בתוך דרכי הנשימה.

* **מתי משתמשים:** חובה להשתמש בו **בכל יום באופן קבוע**, גם כאשר מרגישים מצוין ואין שום תסמינים. הוא אינו מקל על קוצר נשימה באופן מיידי (לכן הוא לא יעזור בזמן התקף), אלא בונה את ההגנה של הריאות לאורך זמן.

### טבלת השוואה מהירה

| מאפיין | משאף כחול (למשל: וונטולין) | משאף כתום (למשל: פליקסוטייד) |

|---|---|---|

| **סוג הטיפול** | מגיב (עזרה ראשונה) | מונע (קבוע) |

| **מהירות תגובה** | דקות ספורות | ימים עד שבועות של שימוש קבוע |

| **תדירות שימוש** | לפי הצורך בלבד | כל יום, בדרך כלל בוקר וערב |

| **מטרה עיקרית** | הרפיית שרירי הנשימה | הפחתת דלקת ונפיחות בריאות |

> **טיפ חשוב:** לאחר השימוש ב**משאף הכתום** (ולמעשה בכל משאף המכיל סטרואידים), חשוב מאוד לשטוף את הפה היטב במים ולירוק אותם, כדי למנוע תופעות לוואי מקומיות כמו צרידות או פטרת בפה ובגרון.

>

אבל בילדים שעוצרים נשימה מתוך בכי (לא אסטמה), יש תופעה של בריחת שתן תוך כדי.

יתכן שלפני ששומעים שיש קושי בנשימה, הגוף כבר משקיע מאמץ בנשימה וזה גורם לשרירים האחרים להתרפות קצת ולפספוס,

אולי זה כמו בריחת שתן בזמן שיעול שזו תופעה מוכרת אצל נשים מבוגרות.

זה משאף שאפשר לתת אותו הרבה יותר בקלות

לא הייתי בונה על זה שיעבור האמת

אז אם מתאים לך שוב..

אבל עצם זה שכאב מקושר לאישות זה בעייתי בעיניי

למה לא לנסות אמצעי אחר?

החומר הזה חזק ולא תמיד נעים לעור

ובסוגריים (אל תסמכי על זה כאמצעי מניעה יעיל במיוחד...)

יש לפני סיום משכב הלידה?

משמע לפני הביקור אצל רופאת הנשים שתתן מרשמים..

שבהנקה מלאה + נרות ושקפים אז אפשר לסמוך.

אבל לדעתי ללכת על זה רק אם יהיה לא נורא הריון חדש בשלב זה כי זה יכול לקרות..

אם מאוד חשובה המניעה

אז להימנע עד שיש מניעה טובה.. אין דרך אחרת

ולנסות לבקש מרופאת משפחה מרשם לגלולות בינתיים

אם לקחת בעבר גלולות אז בוודאי שלא אמורה להיות בעיה.

או במייל

( או אפילו לפני הלידה אם מספיק מתוכננים...)

לא צריך לחכות בשביל זה לבדיקת רופא 

יש לך נסיון עם הנקה מלאה ללא התערבות הורמונלית?

אם כן זה יכול לתת לך אינדיקציה.

אני קיבלתי וסתר ראשונה אצל הבכור ארבעה חודשים אחרי הלידה בהנקה מלאה.

אחרי הלידה השניה רופא אמר לי ששלושה חודשים אני יכולה להיות רגועה (כמובן בהנקה מלאה כנ"ל)

ב"ה אצלי מלידה ללידה זה מתארך...

בכל אופן זה דבר שכדאי לדעת ולהכיר את הגוף, גם אם את מתכננת מניעה הורמונלית יכול להיות שאת נוטלת אותה תקופות ארוכות לחינם...

למשתמשות בדיאפרגמה זה גם משמעותי כי זה יכול לחסוך התאמות בתקופה שהמשקל תנודתי.

כולי צמרמורות

אני רוצה לתת לך את גביע העולם

איזה גיבורה שאת

כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו

אוף איזה עצבים

ואז טלטלות

וטוויסטים

חתיכת סיפור יש לך

בה שיצאתם מזה בשלום

🩷

הןדו לה'  שהיה לך כזה שליח טוב.

החלמה מהירה וטובה

הרבה הרבה נחת!! 

ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…

וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות

החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖

גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).

תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.

הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.

אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.

כל הכבוד לך שהלכת.

האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.

חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!

חלק לדעתי. אבל תראי אם החוויה עוד משפיעה כן הייתי הולכת. לא התנסיתי אבל ממה שנשמע פה זה לא טיפול ארוך טווח אלא עיבוד ממוקד שעוזר להפנים ולסגור טוב את החוויה.

לא הייתי מסתכלת עכשיו קדימה לעתיד. את צריכה להכיל את מה שקרה קודם כל.

אני ילדתי בשלושה ניתוחים, שניים חירום. ועדיין החוויה שלך הייתה דרמטית באופן יוצא דופן. אז גם אל תחשבי שככה זה ניתוח וגם תכירי במה שעברת ותני לזה מקום. חיבוק. 

אמאלה איזה סיפוררר

ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים

מזל טוב והחלמה קלה

ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש

תודה ששיתפת אותנו

אני עם פה פעור

מטורףף

מלא מזל טוב

התאוששות קלה בגוף ונפש!

קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.

איזה ניסים! חסדי ד'

מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.

עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.

אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...

הרבה מזל טוב! בריאות ונחת

נס נס נס נס נס נס

מרגש ןמצמרררר

חיבוק ענקקקקקק

בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות

מזל טוב!!!!!

הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.

איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם

וב"ה שאתם בריאים

שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......

תבשרי לנו רק בשורות טובות

ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה

ריגשת ממש!

המון מזל טוב ורק נחת!!

כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.

אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...

(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)

הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...

פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!

אני לא זןכרת מתי בדקתי אבל בדקתי כשהרופא אמר כמו בכל היריון.

לא היה ריבוי מים או משהו ובכלל לא ציפיתי לזה, היה לי ברור שבשלב שבדקתי הוא כבר לא מתהפך, שכבר אין מקום.

מקווה שבפעם הבאה הרופא יזרום איתי על לבדוק כמה פעמים ולא רק פעם אחת

מזל טוב והתאוששות קלה🧡

חיבוק גדול אלופה!

ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה

התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️

ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.

ב"ה שאת והתינוק בריאים!

ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡

הרבה נחת מהקטנטן!

להיבדק!

לא יודעת איך זה עם סימפי, וכנראה מי שיש לה יודעת לא ללכת על כל כאב שמקשה על הליכה, אבל כמובן שגם כדי לאבחן את זה צריך להיבדק.

כאב שגורם להגיד 'אני לא יכולה ללכת' הוא נורה אדומה מהבהבת לאפשרות שזו לידה פעילה גם אם לא מרגישים צירים.

כל הכבוד לבעלך, ולרופא ששמר על התור שלך ועליך ותודה לה' שאתם בריאים ושלמים 🤍

איזה גיבורה את!!! אמא לביאה💓

חיבוק ענק והתאוששות קלה

ובואי אין אלופות כמוך! איזה רוגע ושליטה במצב

אני אם היו מדברים אלי ככה זה היה מוציא אותי מאיזון

מקווה שהתאוששת והחלמת כמה שאפשר ונחת מכולם!

תודה לה' שהיו שליחים טובים בדרך ואתם ב"ה אחרי ובטוב!

מקווה שגם ההחלמה וההתאוששות הפיזית והנפשית קלים ♡